אבא ששונא את אשתו ואת ביתו ( היחידה )

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

02/12/2007 | 10:09 | מאת: אורנה

שלום לדרור שטרנברג . אני בת 37 ( בסוף החודש , בת 38 , אבל רע לי בנשמה ) , גרושה בלי , מאז גרושיי , חזרתי לגור עים הוריי ( בשל העדר אמצעים כלכליים ) . אבא שלי , במיוחד בחודשים האחרונים , במקום להיות גאה בי שיש לו בת מסורה ( אבי עבר בקיץ האחרון ניתוח להסרת גידול מאחת מכיליותיו , ואני כדי לעזור להוריי , פשוט הפסקתי לעבוד , אני אחזור לעבוד כנראה בזמן הקרוב ) ואינטיליגנטית ( אין לי תואר אקדמי , אבל מאז שחרורי מצה''ל למדתי מספר קורסים איכותיים של לימודי תעודה , שהאחרון שבהם היה לפני כמעט שנה , קורס לממציאי פטנטים ויזמים באונ' ת''א , ואני בכלל חיפאית , ולא היה אכפת לי ללמוד בת''א ) , הוא פשוט עויין כלפיי וכלפיי אימי ומזלזל בסארקאזם על כל ההישגים שלי ! האמת היא ( וזו אמת איומה שאני משתדלת להדחיק אותה ) שאבא שלי בכלל רצה בן ( אבא שלי פלט לפניי סוד לפני מספר שנים ואים היה לו שכל וטאקט הוא לא היה מעז לומר לי את זה , שכאשר נולדתי והוא בא לבקר את אימי בבית חולים , אז אמרו לו - '' מזל טוב יש לך בת '' והוא פתאום נבהל ) . יש לציין שלאבי יש שני אחים בלי אף אחות . החבר שלי , בחור רגיש , שחזר בשאלה כדי לברוח מאביו המתעלל נמצא כרגע במשבר נפשי/דיכאון ואין לי ( כרגע ) בפני מי ''לשפוך את הלב '' למעט באינטרנט...( בעבר נפגעתי מיחס משפיל ומתנשא מצד אנשי בריאות הנפש ולכן אני חוששת בשנים האחרונות ללכת לטיפול פסיכולוגי ) בתודה , אורנה .

לקריאה נוספת והעמקה
02/12/2007 | 17:37 | מאת: מישהי

מה חשבת לעצמך, לגור בגילך עם ההורים זה מתכון לחיים של ילדה קטנה התלויה בהלך רוחם של ההורים, פלא שאת במצב כזה. לא משנה מה מצבך הכספי עדיף לגור עם שותפה ולא עם ההורים. פחד אלוהים אני 10 שנים צעירה ממך ולראות את ההורים שלי פעם בשבוע זה יותר מדי. אחותי תמצאי לך חיים מגיע לך.

02/12/2007 | 23:09 | מאת: דרור שטרנברג

אורנה שלום, את מתארת מערכת יחסים לא פשוטה עם אבא שלך, את רוצה שהוא יכיר ביכולות ובמסירות שלך והוא לא מספק לך את זה. נשמע גם שאת רואה קשר בין הרצון המוקדם שלו בבן לבין מה שאת חווה כזלזול בך. ייתכן וזו הסיבה וייתכן ולא, אבל ברור שכרגע את סובלת. אני לא יודע מה בדיוק קרה בטיפול, האם כיום את יכולה להתגבר על העלבון שחשת אז ולפנות שוב לטיפול, לבדוק כיצד את יכולה להרגיש שאת פחות צריכה חיזוקים ממנו, כיצד את פחות נפגעת ממנו ובכלל. מעבר לכך הייתי מייעץ לך לבחון מדוע למרות כל הקשיים את חזרת הבייתה. אני מבין שקיים המרכיב הכלכלי, אבל האם הוא שווה את הסבל שאת מתארת? דרור

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית