גאווה וכאב

המתאגרפת הישראלית שלנו הגר פיינר שכמעט זכתה באליפות העולם באיגרוף מספרת שגדלה בבית בו אביה התייחס אליה כשק איגרוף, היא אומרת בכתבה שאולי זה יראה מוזר לאנשים, שלא יבינו איך ילדה מוכה הופכת למתאגרפת. היא מסבירה שהיא הפכה את הכאב למקצוע ושאם ניצחה את אביה אז איגרוף קטן עליה. שולחים לך מכאן הגר חיזוקים וכואב לשמוע על הילדות אך גאים בך ששרדת. בשבילנו את תמיד אלופה.

גאווה בהחלט אך היה נורא כואב לראות את הכתבה ולראות איך היא חוטפת שוב פעם מכות אך הפעם בזירה אחרת. זו סובלימציה או הרס עצמי או התמודדות עם הפחדים או פשוט הפחד להודות שהיא קורבן מעניין לדעת למה קורבנות הופכות ללוחמות.

ריגשת אותי עם הכתבה הזו אך לעולם לא נוכל לדעת מה היא באמת מרגישה והאם הצלקות מהאגרוף אינן מצטרפות לצלקות שותקות אחרות.

מחירה של הדחקה או הצלחה אמיתית?

שלום, מדבריכם נשמע שזו כתבה המעוררת עניין רב ושאלה האם ההתמודדות שהיא סיגלה לה היא התמודדות יעילה, או שהיא מהווה שחזור לחוויה הקשה שעברה. מבלי שיש לי ידע פנימי, אני יכול לשער שהעובדה שבאגרוף יש לה שליטה וידע, היא חשה פחות מאויימת יותר בשליטה וזהו דבר חשוב ביותר. דרור