שלום לדוקטורים

יש לי שתי בנות הקטנה בת 32 תוך כדי טיפול פסיכולוגי שהיא עושה, באה אלי באשמה שהיא זוכרת שהתעללתי בה מינית, האם טיפול פסיכולוגי וזכרונות אחרי שנים תקפים בבית משפט או שהיא לא יכולה לעשות עם זה כלום. צריך עזרה. היום אני אדם טוב שמודע לטעויות הטרגיות שעשיתי לה בילדותה.

אתה כנראה עדיין אבא,אבל מה שבטוח עוד לא בן אדם! אתה יכול להרגע, לרוב אחרי הרבה שנים לא ממש מתייחסים לזה בבתי המשפט(ולפעמים גם כאשר זה טרי). מה שחבל הוא,שאתה מודע לטעויות שלך-רק מתוך פחד-ולא מודעות אמיתית. והאמת הלואי ותענש,זה בהחלט מגיע לך. וכן דרור אני לוקחת את האפשרות שזה לא יעלה.ובכול זאת מישהו צריך להגיד להם את האמת בפרצוף.

זה מענין.. שאתה מציין שהיום אתה אדם טוב ובעצם מפנייתך נשמע מפנייה זו שהדבר היחיד שטריד אותך על מעשיך המנוולים בעבר זה האם זה תקף בבית משפט לאחר שנים...,אז יש חוק התיישנות אתה יכול להרגע כי זה נשמע מה שמטריד אותך. זה שאתה אדם טוב היום שטויות לא נשמע, הרי כבר אין לך ילדות קטנות בבית סביר להניח שההודעה שלי תמחק אני בכל אופן יכתוב בעיני אתה מנוול !!!!!!!

שתמות, שתשרף באש הגיהינום כמוני שתחתוך את גופך עם סכין כל פעם כשהכאב בלתי נסבל כמוני, שתרצה למות כל רגע כמוני, שתרגיש מת 24 שעות ביממה שתשנא את גופך ותכאיב לו עם הרעבה והקאות שתפחד ממגע כמוני שתרגיש את האשמה מאכלת בכל עורק בגופך כמוני שלא תבין לעולם למה כואב כל כך כמוני שתפחד מהלילות שתרגיש שונה ומוזר כמוני שתמות שתשנא שתבכה שתפחד שתרעד שתחתוך שתקיא שלא תדע להגיד לא לעולם כמוני. ניפגש בגיהינום אני כבר שם

דרור, ואני חשבתי לרגע שהודעתי לא תעלה, אני גאה בך!!! אין לי הרבה מה להוסיף,על מה שכתבה כ"כ נכון "אף פעם לא ילדה", ובכל זאת רק אומר שמאחלת אני לאותו אב שיחיה גם יחיה עד 120 ודקה לו פחות,אבל אלוהים שלפחות מעתה כל שניה ושניה בחייו תהיה כל כך כואבת ואכזרית,שמינית ממה שכואב לנו!רק שלא ימות זהו פרס גדול מידי,והלואי ולא ניפגש בגיהנום.

אלוהים ישמור. זה מה שאכפת לך אחרי פגיעה כזו? האם זכרונות תופסים בבית משפט? אתה באמת צריך עזרה, איך לכפר על מה שעשית, ולא איך לחמוק מעונש.

אתה יודע מה ילדות כמו הבת שלך עוברות היום כבנות בוגרות. תחשוב על אש הגיהינום תכפיל אותה במליון וזה עדיין לא קרוב. הפרעות אכילה, שנאה עצמית, אשמה על החרא שלכם שהכנסתם בהן, התאבדויות, התנתקויות, התמכוריות, בלבול אין סופי, שנאה ועוד קצת שנאה, פחד לדבר, שתיקה נצחית בדידות נוראית וריקנות נצחית. ואילה שעוד נשארות שפויות נעות בטלטלה בחיפוש אחר רגע של שקט. הלוואי שתזכור כל רגע ממה שעשית לה, שתזכור את כאבה ואותה שותקת, כשאשתך בחדר השני פוחדת להגיד יודעת. הסודות האלה שאתה ואישתך שמרתם מעצמכם וממנה שתזכרו אותה בכל רגע.

איך אתה מרגיש עם מה שעשית לה, איך אתה ישן בלילה, האם גם אתה מחייך מבחוץ אך מת מבפנים, האם גם אתה נושא איתך לכל מקום סכינים כדי לא ללתת למוות לנצח כדי להרגיש קיים כדי להפחית את הכאב, האם גם אתה מסתכל במראה ורואה אדם מכוער האם גם אתה נותן לאנשים לפגוע בך שוב ושוב ונמנע מלהגיב, האם גם אתה יושב בטיפול שנה ושותק את הכאב שלך כשבפנים הכל מבעבע כסיר לחץ, האם גם אתה נושם כל בוקר ויודע שלא בטוח שתנשום עד הערב, האם גם אתה שונא כל חלק בעצמך, האם גם אתה מרגיש חולה ודפוק, האם גם אתה לא הולך לבדיקות גניקולוגיות מהפחד, האם גם אתה מנסה להתאבד פעם שנה ומתאכזב שוב שלא הצליח. תגיד לעזעזל מי אתה ואיפה אלוהים כשהילדות הללו מתות והנערות הללו שותקות והנשים הללו הופכות לרוחות רפאים.

אני פונה אלייך באהבה רבה, כן אלייך - את שחיה בתוך הבועה, בתוך הדממה, היאוש והחושך, את שמרגישה כמיליון חלקים מנופצים שחשה כפרפר כבול. את זו שבורחת לעולמות אחרים, שחיה את כל חייה מתוך בושה, אשמה ופחד. ליבך נשאר בעבר בעוד החיים שחולפים לידך ממשיכים להתנהל כמו סרט. זיכרונך מעומעם, אם בכלל קיים וכל מה שאת יודעת הוא ניתוק וחוסר אמון... התעללות מינית בכל גיל ובמיוחד בילדות המוקדמת זו אחת החוויות האלימות הקשות ביותר. להתעללות מינית יש השלכות והדהודים הנמשכים גם לבגרות ועד קץ החיים, אם העניין לא מטופל. כל אדם בנוי בתת ההכרה שלו מאמונות כאלו או אחרות הבונות אותו. אמונות חיוביות ייצרו מציאות חיובית ואמונות קשות יצרו מציאות של מצוקה ופחד. התעללות מינית יש בכוחה לרסק את הנפש עד מאוד, במיוחד אם היא הייתה מתמשכת. ככל שההתעללות המינית נעשית בגיל צעיר יותר, כך המשקעים ההרסניים שלה הם קשים יותר. כל מי שעברה התעללות מינית מכירה את התחושות של הדיכאון, הבדידות האיומה, הדימוי העצמי הנמוך, הפחד, החרדות והתחושה הכבדה של הלכלוך, הבושה, האשמה והזעם האינסופיים. ניסיוני העשיר לימד אותי שחווייה טראומטית שכזו חורטת התת ההכרה אמונות מעכבות וחוסמות בעלות השלכה על המציאות. האמונות הבסיסיות שרוב הבנות/ילדות שעברו התעללות מינית פיתחו הן: # עליי לחשוד בכל אחד, אסור לי לתת את האמון הבסיסי ביותר באנשים ובחיים # אני מזוהמת, אשמה ותמיד יקרה לי משהו רע # כל מי שיאהב אותי תמיד גם יפגע בי (מתאים במיוחד להתעללות מינית בילדות מאדם שהוא קרוב משפחה שאמור היה לשמור ולהגן # אינני יודעת מי אני, אין לי זהות, אני אבודה # אני רגילה להרס וחורבן לכן אמשיך לייצר אותו בעצמי, זה מוכר וידוע לי # אין מציאות אחרת, לא יכול להיות לי טוב # הטארומה ניתקה אותי מעצמי ומהחיים ולכן אני מאמינה שאין רצף, שהכל יפסק באלימות כלשהי מתישהו, שיבוא משהו רע ויפסיק כל דבר טוב שיקרה לי אמונות אלו הן נסתרות ויושבות בתת המודע, הן לרוב לא נמצאות ברמת החשיבה ההכרתית. האישה חיה מתוכם כאילו הן היו שקופות לגמרי, מבלי לראות מציאות אחרת. לרוב, אירועים טראומטיים כמו התעללות מינית מחייבים את הנפש וההכרה המודעת לייצר מנגנון הגנה של הכחשה והדחקה חזקים בכדי להמשיך ולשרוד. לכן הרבה פעמים יהיה לנפגעות ההתעללות המינית קושי בריכוז, קושי בזכרון רציף, עד לשכחה משמעותית של פרקים שלמים מחייהן

אבא היא מילה אבא היא הגנה שמירה בטחון אהבה מגע תמים ושמירה על הדבר היקר ביותר. אתה מפלצת, חולה נפש פסיכופט מאחלת לך את כל הכאב שנמצא בתוך גופה של בתך היום. אני שמחה בשבילה עד כמה שאפשר לשמוח שהיא זוכרת כל האבות ששומחים על נפשנו הצעירה שנשכח שלא נזכור שנשתוק תודה לאל על הפסיכולוגים שלא פוחדים שנמצאים שם בשבילן בזמן הקשא לכל עין ולב אנושי. ולך אבא'לה, כך היא הייתה קוראת לך כשרצחת את נשמתה וגופה, כן לך אבא'לה שמות כל יום כל היום בכל הדרכים האפשריות.

שלום לאב, ושלום לכל שאר המשתתפות שהגיבו, אני לא הייתי רוצה להיכנס לצד המשפטי ולקבוע האם ובאיזו מידה קיימת התיישנות, לשם כך ניתן לפנות להתייעצות בפורום משפטי. אני שומע אותך עסוק כרגע בעיקר בשאלה האם תיענש למרות שהיום אתה אדם אחר. גם אם אתה אדם אחר חשוב שתתן את הדעת על מה שעשית, אם זה בטיפול עצמי בכדי להיות מסוגל ולנסות להיות אדם המסוגל לראות את הכאב שגרם, להוציא אותו החוצה ואולי בכך גם לאפשר לך ולבתך סיכוי לתיקון. למשתתפות, נשאלתי מדוע אני העליתי שאלה זו? בחרתי להעלות אותה משום שלעיתים נדירות מתאפשר לשמוע את הצד השני, הפוגע, התוקף. כמה שזה מכעיס לשמוע הוא קיים שם, ומאחר והנושא עולה כאן לעיתים קרובות חשבתי שיש מקום לדיון בנושא הזה על שני צדדיו, ואכן אני מתרשם שעלו דעות רבות. זעם רב, תיאור החוויה היומיומית של נפגעות תקיפה מינית, וגם המלצות לאותו אב, שיכול להיות כל אב לצורך העניין מה היו רוצים שהוא יעשה. דרור