נפגעת תקיפה הורית

הי אורנה, אני לא בטוחה שיש שאלה בקצה את יודעת, אני קוראת פה המון על נשים, צעירות, שחוו תקיפה מינית, לעיתים גם בתוך המשפחה. אני קוראת את התגובות, אני קוראת את הפניות. בתחילת השבוע פורסמה פניה בעייתית משהו של אב שגררה אחריה שפע תגובות (גם שלי דרך אגב), ואני לומדת לדעת לאט לאט, את הסמפטומים הנפשיים שמופעים בתגובה לפגיעה. לצערי הרב אני מוצאת שם את עצמי. מאוד. אני עברתי תקיפה הורית לא מינית. יותר מזה, הייתי חשופה לאלימות אבל כזו שלא הופנתה נגדי. אבל חייתי בפחד מוות. אמיתי. מה אני אומרת פה? אני לא מוכנה לסלוח. לו. לתוקף. הבנתי את זה בגיל מאוחר. אני בת 42. הסביבה מצפה לעיתים שאני אתפייס איתו. מעין סוג של בגרות. ואני מוצאת את עצמי מתגוננת משהו. לו הייתי טוענת לתקיפה מינית - זה כמעט היה ברור שאין מחילה. אמרתי שאין שאלה כאן. אני מהגגת. תודה על ההקשבה

שלום מהלכת על להב הסכין, הכינוי בו בחרת מעביר יותר מכל את התחושה שאינך רק מהגגת, אלא נוגעת במשהו שיש לו השפעה דרמטית על חייך. אם תרצי, אני מציעה לנסות להבין את התהליך שאת עוברת סביב הפגיעה, בשבילך, לא בשבילו. סליחה אינה הדרך היחידה להתמודד עם חוויות קשות בחיינו, ולפעמים באמת אי אפשר לעשות אינטגרציה של דברים מסוימים לתוך המבנה ה'רגיל' של חיינו. דברים מסוימים עלולים להישאר "בחוץ", לא מעוכלים, בלתי נסלחים, אבל כדאי להבין גם את ההשלכות של תהליך כזה. אני מקווה להקלה, לשמחה, לקשרים חיוביים ובונים בחייך, אורנה