בלבול רגשות בתם פגישה

אני בטיפול קרוב לשנתיים.לאחרונה אני חש צורך להגדיל את כמות המפגשים בכדי לנסות ללבן ולגעת בסוגיות שמטרידות אותי .אני מוכן להיחשף יותר ולדבר "מבפנים" כשאני מודע לכך שהדבר לא יהיה קל.אבל...מבחינת התשלום:אין באפשרותי כרגע לשלם יותר ואני מוכן לצבור חוב ולהסדירו ברגע שירווח לי.דברתי על כך אם המטפל ולאחר שהוא חשב קלות הוא אמר שזו הפרנסה שלו ולא ייתכן שהוא יעבוד בחינם.אני כנראה התאבנתי והוא אמר :אני רואה שקשה לך לשמוע זאת,אני לא רוצה לתת לך תשובה חד משמעית ו...כרגיל...נדבר על כך שבוע הבא.בדיוק זמננו תם וגם שכחתי לשלם לו על חודש שעבר,נזכרתי בעודי עומד בפתח ,כך שהדבר נדחה לשבוע הבא.האמת...האינסטינקט הראשוני והילדותי שלי הוא לבטל את המפגש הבא.אודה על התייחסותכם בנידון.(כבר מספר שבועות בדרכי חזרה הביתה אני מתוסכל מהמפגשים שלא מובילים לשום מקום,מהבזבוז זמן,כסף ודלק שאני משקיע ללא הרגשה של תזוזה כלשהיא).

שלום שי, קראתי את דבריך והרגשתי את הכעס והמצוקה - תחושה של אגרוף בבטן. אתה מעז לבטא צורך, הזדקקות, רצון בהגברת הקרבה, ואלה נתקלו במענה מציאותי של תשלום והסדרי דחיית חוב. אני חושבת שעמדת היום למול משהו שבעגה פסיכולוגית נקרא 'כשל אמפטי' - כשל לקרוא מבעד למילים את המשמעות הרגשית של בקשתך להגביר את תדירות הפגישות, ומענה מהיר מדי מתוך אותו עולם-תוכן קונקרטי של תשלומים וחובות כספיים. אני יודעת שזה כואב מאוד, ובכל זאת אני רוצה שתדע שכשל אמפטי קורה גם לטובים שביננו - כפסיכולוגים, כהורים, כבני-זוג... פשוט משום שזה חלק מלהיות אנושי. לכן, קשר חזק (בחיים ובטיפול) לא נבחן בכך שאין בו כשלים אמפטיים, אלא באופן בו מבררים ומתמודדים עמם. אני חושבת שאם תאסוף את כל כוחותיך ותחזור לשם, תוכל לגלות מה קורה ביניכם כאשר אתם מבררים את הכשל. אני מבטיחה לך שזו הרגשה מאוד טובה, ומגדלת, להתמודד ביחד עם כשל כזה. אגב, ההרגשה הטובה לא תגיע דווקא מהיענות של המטפל לדחיית חוב (יש כל מיני עמדות תיאורטיות ופרקטיות בנושא הזה, ואפילו ברמה הקונקרטית - יתכן שזה לא אפשרי מבחינתו). ההרגשה הטובה תנבע ממשהו שקשור יותר להכרה ברגשותיך, בכוונותיך הטובות, בנכונות שלך להסתכן ברמה הרגשית. אז גם תוכל לחזור תחושת המשמעותיות של הטיפול, שאבדה לך ביציאה מהפגישה, כשהכל התרוקן מתוכן... בהצלחה, וראה עצמך מוזמן לחזור ולספר, אורנה

אורנה,ראשית המון המון תודה על תשובתך המפורטת והאמפטית. הפגישה הבאה שלי היא בשבוע הבא,אך כעת-ככל שחולפות השעות-אני חושב שאם כל ההבנה למה שקרה בחדר אני בכלל לא בטוח שאני אכן רוצה לצבור חוב כספי ולהתחיל את כל "המסע" הזה.(במידה והוא אכן ילך לקראתי).אני תוהה על גבי הפורום האם אני אכן שלם אם רצון זה שהוא שונה לחלוטין ממה שרציתי במפגש האחרון או שזו למעשה תגובה וכעס על חוסר האכפתיות וההבנה המידית שלו ללכת לקראתי.אני מרגיש במין מאבק כוחות "להראות לו" מי פה החזק והמנצח-גם אם אתה מסכים אז אני כבר לא רוצה.די ילדותי נכון? אז מה מרצון עז לפתוח דברים ולהיכנס לנפש פנימה אני נסוג ומתרחק עד כדי רצון לסיים את הקשר והטיפול שעד כה לרוב עשו לי טוב?