יכול להיות שזה נגמר?

שלום דרור, אני כבר בטפול שנתיים אחרי שהיה קודם טפול משפחתי. "המטפל" היה האדם הכי משמעותי לי בחיים במשך השנתיים האלה ובעצם גם קודם בטפול המשפחתי. למרות שכל הזמן היו פיצוצים שונים וכל פעם הלכתי אבל חזרתי. כל פעם שחזרתי היה זנב בין הרגליים אבל אחר כך המשיך טוב. היו שינויים גדולים בחיים שלי ובכלל ועכשיו פתאום היה פצוץ נוסף ועוד פעם הלכתי, ועכשיו אני אומרת לעצמי שדי, אני לא יכולה יותר את הפצוצים האלה. אולי גם הוא באמת לא כזה משמעותי כמו שחשבתי, הכל טעות אופטית מה שנקרא,, וכשאני זוכרת את הרגעים שבהם תמך אני חושבת אולי לחזור אבל אז אני נזכרת בכל הדברים האחרים דברים שאמר לי ושפגעו, ובכלל נדמה לי שגם לו כבר אין כוח לפצוצים האלה למרות שהוא מקבל כסף בשבילם..:_) יכול להיות שהוא באמת לא כזה משמעותי לי ושהכל באמת אשליה אופטית, אני הרי נשואה ואמא לילדים והם אמורים להיות הכי משמעותיים, ואולי באמת הכל סתם בראש שלי ומה שאני צריכה זה להמשיך ללכת. אני לא יודעת אפילו מה אני שואלת - אולי אתה תבין רק אל תגיד לי תחזרי אליו תבררי את זה איתו כמו שאתם נוהגים בפורום הזה. אוללי אני כבר עייפה מטפולים וצריכה פשוט לגדול ולהמשיך הלאה.

שלום ליאן, דרור יהיה כאן בשבוע הבא, ובינתיים תשובתי. אני מבינה ממה שכתבת שהקשר עם המטפל מאוד משמעותי עבורך. משמעותי באופן מורכב: כולל פיצוצים, כולל השוואות עם קשרים אחרים, כולל אי אמון בכך שזה בכלל אמיתי, כולל רגעי שיא נפלאים ורגעי שפל עזים לא פחות. כל החבילה... יכול להיות שזה שיקוף לא רע של האופן בו את יוצרת קשר רגשי משמעותי גם מחוץ לחדר הטיפול, עם כל החבילה שלך... אם כך הדבר, אני חושבת שהתמזל מזלך לפגוש מטפל שאיתו את מחייה חלק חשוב מהחוויה הרגשית שלך. ואם כך הדבר, כדאי לך להשתמש בקשר על-מנת ללמוד על-עצמך, להכיר את עצמך, לגדול... לילה טוב, אורנה