עזרה-המשך.

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

08/09/2000 | 15:58 | מאת: 20

אני בת 20 ומשרתת בצבא כשנה.לא הייתי לבד בשעת מעשה הדבר אירע בבסיס בו שרתתי קודם לכן.הקש ששבר היה החבר שנפרד ממני בשל בעיות בקשר ובגלל שהוא היה האהבה והתמיכה שלי בתקופה הנ"ל לא ידעתי איך להגיב.(הפרידה היתה בטל' ונעשתה בצורה מכאיבה מאוד)דקה אח"כ כבר הייתי לאחר מעשה.הוא ידע שאני מתכוונת לעשות משהו אבל כמו תמיד,אף אחד לא מאמין עד שזה לא קורה . כולם ידעו ההורים-שלקחו את זה מאוד קשה ולא עזבו אותי לרגע.הם לא האמינו ועדיין לא מעכלים שהילדה הקטנה והמוצלחת שלהם תעשה מעשה שכזה.יש לנו עבר והווה כואב וקשה מבחינה בריאותית במשפחה בשנה וחצי האחרונה איבדתי את סבתי. השניה לקתה בארוע מוחי ,בעלה עיוור ועובר טיפולי דיאליזה פעמיים בשבוע כל הנטל נפל עלינו.ובעיקר עליי.(כשבבית גם אימי חולה ולסירוגין יוצאת ונכנסת מבתי"ח.)אני בחורה מאוד אינטילגנטית ונבונה יש לי מעגל של חברים גם מילדות וגם כאלה שרכשתי עם היותי בצבא.לפני כשנה עברתי התעללות מחבר שנפרדתי ממנו(מינית)אני מאמינה שזה אחד הגורמים שהשפיעו על הקשר שלי עם החבר.הייתי אמורה להפגש עם פסיכולוג אין לי בעיה עם זה אך הגעתי למסקנה שאני לעצמי אהיה הפסיכולגית הטובה ביותר.אם אני לא אעזור לעצמי אז אחרים בטח שלא יצליחו.אני טועה?

לקריאה נוספת והעמקה
08/09/2000 | 17:05 | מאת: אמיר זהר

שלום לך כן, את טועה. למרות שאת אינטליגנטית ושבסופו של דבר הכוחות לשינוי יבואו ממך. את צריכה עזרה. הצורך להיות חזקה, לעזור לעצמך, לא להראות שאת זקוקה לעזרה מוביל לפעולות קיצוניות כמו מה שעשית. תעשי לעצמך טובה ותגשי לפגישה עם פסיכולוג. בברכה, אמיר

08/09/2000 | 19:43 | מאת: טלי וינברגר

20 שלום רב, כפי שגם אמיר המליץ לך, אני חושבת שעליך לפנות לטיפול. אמנם זה טוב שאת סומכת על כוחותייך, אך לפעמים צריך לדעת מתי כדאי וצריך להיעזר באחרים. סופרמן יש רק באגדות. בחיים המציאותיים לכולנו יש חולשות וכולנו זקוקים לעיתים לעזרה מאחרים. פני לטיפול! אם את זקוקה להמלצות, את מוזמנת לכתוב אליי. בברכה, טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

10/09/2000 | 23:55 | מאת: ד"ר אבי פלד

בכל אופן המעשה שעשית הוא לא טריוויאלי - הייתי נעזר בבעל מקצוע עם הייתי במקומך אשמח ליעץ 052-844050

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית