העלאת גירה מנטאלית

לנסות לתקן את הנזק, לשנות את המציאות! ואז כאב בחלק העליון של הבטן, תחושה של אימה, בכי, דמעות, התייפחות, להסתתר, לסגור את העיניים, קופצנות, עצבנות, תחושה של חנק, היחנקות, עיניים מושפלות, עיניים נוקבות, תנוחה שקועה, מוטית לאחור, לתקן את הנזק, לשנות את התוצאה, לכפר על הפשע, להיות חופשייה, לחיות, לצחוק, לחייך,התרגשות, סקרנות, טינה, משיכה, עייפות, חוסר חשק, ביישנות, שבריריות, הסתייגות, רתיעה, חששנות, התאפקות, זהירות, הימנעות, התנגדות, חשדנות, חשאיות, לוחמנות, הפתעה, תדהמה, בהלה, אומץ, עזות נחישות, תעוזה, עוצמתיות, תחושה של יכולת, תחושה של מסוגלות, שליטה, ספקנות, אמפטיה, דלות, אדישות, הרפייה ושוב לחיות ולמות. קול רועד, צרחות, צווחות, לבפנים לא לבחוץ, תחינה, זעקה לעזרה, בריחה, הימלטות, ריצה, הליכה, הרפייה, חוסר יכולת לזוז, קיפאון, אימה, מבט קפוא, חוסר נשימה, נשימה מהירה, שרירים מתכווצים מתהדקים, דה-פרסונליזציה, דיסוציאטיביות, קהות חושים, הלם, ניתוק, ריחוף,פחד, מצוקה, ערגה וחיפוש אחר מה שאבד, נדודי שינה, סיוטי לילה,כעס, בושה, אשמה,בדידות, בידוד, בלבול, תבוסה,אבל, דכאון, להיות מעוכה, עצבות, מלנכוליה, יאוש,איבוד כח, איבוד סטטוס, איבוד כבוד, איבוד עצמי. שמחה, שעשוע, אושר, עליזות, התרגשות, להיטות, הנאה, אופוריה, עונג עליצות, אופטימיות, גאווה, אושר, תקווה, חשק, להט, ניצחון. לחייך, להיות בעלת פנים מאירות, לבטא רגשות חיוביים, לחלוק רגשות עם אחרים, לחבק אנשים, לומר שאני אוהבת, להשתמש בקול נרגש, להראות שאני שמחה, לגעת, ללטף, לחבק, להחזיק, להתרפק. ואז, שוב מתגנב לו כאב בחלק העליון של הבטן, תחושה של אימה, להסתתר לכסות את הפנים, תחושה של חנק היחנקות, עייפות, ריחוף, ניתוק קיפאון, התרסקות.

לחבל אני יודעתוזוכרת שביקשת גם בפניות הקודמות שלך אצל ליאת שלא יגיבו לך. אבל בכל זאת הייתי חייבת להגיד לך שהרגשתי ממה שכתבת את ים הרגשות שלך ומקווה שהחלק השני הרוצה יותר יתגבר על הרגשות הקשים האלה. מחבקת אותך

לא ידעתי שיש כל כך הרבה מילים לרגשות רק על זה מגיע לך ח"ח.לא הבנתי אם טוב לך או רע לך נורא מבלבל כל המילים האלה. (פעם שעברה שכתבת ביקשת שלא נכתוב לך מקווה שעכשיו זה בסדר שאני מתייחסת)ויופי של כותרת!

שלום לך, את מתארת בצורה עשירה מאוד, חיה מאוד, בליל של תחושות קשות, הגורמות הצפה, קושי להתמקד. אבל בעיקר שמעתי ממך את אי היציבות הרגשית. את התחושה הקשה שגם כאשר את מרגישה טוב, אופטימית, התחושות הקשות אורבות לך וחוזר חלילה. את נראית כמשוועת ליותר יציבות, ואני מקווה שאת מנסה גם להיעזר בדרכך להשגתה. דרור

לחבל היקרה מה עם קצת להרפות, להיעזר, להישען, לצרוח החוצה ולא לבפנים, להגיד, לדבר, לומר, להיות נאחזת, להיות מוקפת באנשים ולא ברגשות. קצת חמלה כלפי עצמך את לא חייבת לעבור את כל זה יותר מדי רגשות קשים לכל אחד. מקווה שהטיפול עוזר לך ואם לא תראי למטפל/ת שלך מה שכתבת כאן כי אם את מוציאה כל כך הרבה כאב בשעה שכתבת כנראה שאת לא בטיפול הנכון. ואם את לא בטיפול לכי ולו כדי להכיר פחות מילים קשות ויותר תחושות נעימות. סליחה שאני פונה אלייך יודעת שאת לא אוהבת שכותבים לך אבל זה דרש את זה... הלוואי שיהיה לך קל, נעים, מחבק ויותר שקט

חבללללללללללללל קראתי אותך גם בעבר אם הבנתי ממה שכתבת אז ה' ישמור למה את צריכה לעבור את כל זה מה קרה אסור כבר שיהיה לך טוב? סליחה שאני מתערבת אבל את מתייחסת לחיים שלך כמו שיעורי בית ומכריחה את עצמך להרגיש טוב. אי אפשר להכריח את הנפש שלך להרגיש טוב בכוח ואם זה לא עובד אז זה אומר שאת צריכה טיפול שיעזור לך.... למה את מאתגרת את הכוחות שלך עד כדי "לחיות ושוב למות" יש בעולם דבר כזה שנקרא טיפול פסיכולוגי הגיע הזמן שתנשמי לרווחה ותורידי מעצמך לפחות חלק מהרגשות הנוראיים האלה. פשוט חבל באמת חבל.....

ל, משתנה, בילבי, אלמונית וויק פצחתן בהצהרות בסגנון "יודעת שביקשת לא להגיב לך" וכהנה ובכל זאת החלטתן להגיב. קראתי אתכן. נחמד לחשוב שממרחק, דרך שער הטכנולוגיה ניסיתן להבין את מה שאומרת. אך כפי שאולי שמתן לב, לא ברור לי בעצמי, מה קורה ומי מושך בחוטים כרגע. הכאוס של תחושות המחולקות לקטגוריות רגשיות של צפוי, רצוי ומצוי, מנהלות אותי דרכן. לעיתים המושכות ביידים שלי ואז נשמטות. מהדברים שלכן נשמע כאילו ישנה נוסחת פלא לכיצד להרגיש טוב. כרוקחת מקצועית של תחושות אלו באלו עד כדי יצירת רקיחות מבעבעות, מודה ומתוודה, רוב השילובים הביאו לידי פיצוץ שניפץ כל ידיעה מוקדמת לגבי איכותן ויעילותן להצלחה. הרקיחה הסופית המוגדרת נפשי, נמצאת כרגע בשלב של רתיחה מסוכנת, המצב לצערי בכי רע, אך כמו כל מדען שחושב שיכול ויודע ושיש בידיו את הנוסחה המיוחלת, מסרבת עדיין להודות שצריכה שולייה או מדען מומחה שמכיר את רזי החומרים מהם מורכבת הנוסחה ההרסנית הזו. כנראה שלאחר כשלונות כה רבים ברקיחות אלו ואחרות רציתי להאמין שהפעם יש בידי את הפתרון, המחיר יקר מדי. למרות כל המילים המתארות את הקורה איתי היום, הן עדיין עומדות חיוורות ונטולות אחיזה ממשית לעומת התחושה הקשה האמיתית. בינתיים משחקת את המשחק המסוכן הזה, מערבבת ובוחשת בעצמי, מחפשת פתרון ונוסחה בלי להביא מיתה על עצמי. לעיתים הרצון האמיתי הוא להניח להכל, לצאת מן המשחק, דיי התעייפתי בלנסות, ישנן שמועות בקרבי, שגם הפעם ההפסד ידוע מראש, שלמרות הרצון העז והאמיתי לצלוח לבד את גדר הקושי והכאב, נורא קשה למצוא את הנוסחה כשאינך בקיאה במרכיבים הנכונים ובעיקר קשה עד אימה כשיודעת שהמתכון לתחושות טובות לחיים נורמאליים, לא ידוע או אבד באחת הדרכים הרצופות בהלומות ואבנים. אנשים אוהבים הצלחות, יש המון קהל לצחוק, כוח, עוצמה, הומור, ואופטימיות, לעומת זה גם להלוויות יש קהל רב. תודה על הרצון הטוב, (ויק, לא ברור ולא נוח לי שהבאת הנה משהו שלי שכתבתי בעבר) חבל

מי ישקיט את כל פחדי. ביום מותי נשתררה שתיקה קצרה, הנשימה התפוצצה בריאותי. לפתע הגיח דבר מה ונטל אותי וטלטל אותי כמו היה זה סוף העולם. הצוויח באוויר המתנפץ באור שחור, ועם כל הבזק והבזק הצליפה בי טלטלה גדולה עד כי חשבתי שעצמותי תשברנה וכי נשמתי תיפלט מתוכי כמצמח רמוס. רציתי לדעת איזה דבר נורא עשיתי אל תדאגי גחכתי אלי, אל תראי שפוחדת עד מוות, ניסיתי לחייך אך אור פניי התקשה כקלף. שם הסתיים המרבד העמוק הנעים שהייתי אני, דבוקה לרצפה כבמסמרים, תפסה את מקומי רוח שנמתחה לאורך מסדרון שדלתות סגורות משני צדדיו. בעודי עוזבת אותי נפתחה דלת במרחק שמעתי אישה צועקת, מנפנפת בזרעותיה ונאבקת, ואני נצמדתי לקיר. השארתי אותה עזבתי אותי. שכחתי אותה עד הרגע בו זינק משהו, ברק שטילטל אותי עד שיקשקה נשמתי, ואני ניסיתי לקרוע את ידי מאחיזתה, ואני צרחתי, או שהצרחה נקרעה מגרוני, לא הכרתי אותה לא הכרתי אותי, רק שמעתי שהיא מתנשאת ורוטטת באוויר כנפש שהתפשטה באלימות מגשמיותה.ידי שוחררו בתנועה עזה, ואני נפלתי לאחור , לתוך חור קטן ושחור שגימם את מרכז קיומי בתוכו. היום אני והיא שמוטות זו לצד זו כמו שתי ציפורים מתות. את לא יכולה ללכת יותר רחוק, נעצרתי וניגשתי באיטיות אל נפשה הגוהרת, ככלא קטן בצל שיממת החול. רציתי להישאר מחוץ לקו הגיאות. היבטתי בה על פני החולות והשער המסורג, ומעבר לשער המסורג אל הדרך הקצרה שהאופל מלחך אותה משני עבריה, זו הדרך המובילה אל מה שהיה פעם אני. מפוזרת אני כמו אבני מצבות מכאב המגיע מקרקעית הים, מתמוטטת על רגלי והצחנה לופתת את קרסולי בכאב ממית. בשרי נרתע ונסוג בפחדנות, ממוות שכזה, לא הרגשתי אותי ולא את גופי כי הדמות בראי הייתה משותקת וטיפשה מכדי לעשות דבר.

ויק סוכם שבמקרה של פגיעה מינית כותבים בכותרת טריגר, זה עבור אנשים כמו ש' כמוני ועוד. שתיאורים כאלה כואבים ויוצרים רגרסיה נוראית קצת רגישות!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!