בת בכורה שמרגישה כל הזמן לא מספיק לי תני לי עוד.

אני אמא לשלושה ילדים כשהבכורה היא מנשואי הראשונים. הבכורה כיום בת 40 אם לקטנה והשנייה בדרך. אני מאוד אוהבת את הנכדה שלי מהבכורה ומובן שאת הבכורה,קונה מתנות עוזרת כמה שרק אפשר איתה ,נותנת מתי שרק מזדמן מעצמי ,מכינה מאכלים מיוחדים ומאכילה את הקטנה והוריה.......משלוח מנות לחג פורים מיוחד במינו עם שוקולדים נבחרים,מספר מתנות בנסיעות מחו''ל, אך הבכורה תמיד בסיטואציה שלא מספיק וחוסר . נמצאת איתי במלחה שקטה אך מעיקה שכלום לא מספיק ,עזרתי לה בסכום מכובד לדירה (אך בכל זאת יש משכנתא )גם זה לא מספיק,כשיש לי יום הולדת לא כל כך יצא לה להכין משהו לכבודי,כשיש יום הולדת לאחותה הקטנה ממנה , באוויר יש מתח שצועק. לא מפרגנת כל כך אבל רוצה לקבל ולקבל בלי סוף . הבכורה בעלה והקטנה אוכלים אצלי לפחות אחת לשבוע ,וכשאני מבקשת להביא משהו לארוחה משותפת , או אז נעמדת על שני רגליה האחוריות ומתחילה בתירוצים.........עד שאני מתעייפת ושותקת ולא מגיבה ומכינה הכל בשפע אבל לבת זה לא מספיק תמיד יש לה תלונות . מתלוננת כל הזמן מדוע את מכינה לבת הקטנה יותר שעדיין לא בנתה לעצמה בית הבכורה שלי מאוד אהובה על הביריות . המערכת בינינו עכורה ואינני יודעת איך לצאת מהפלונטר הזה. העובדה שאנחנו גרות באותו ישוב מביא לנו פגישות תכופות (אחת לשבוע). הבת נעזרת בי הרבה , מגיעה אלי עם ביתה ולא פעם עם בעלה ולעיתים משאירה את הקטנה אצלי ובכל פעם אוכלים אצלי ועדיין יש לה טענות שהחברות שלה אוכלות כל סוף שבוע אצל ההורים וכי אני לא כמו אותם הורים ,עוד הזכירה לי כי הורי חברתה עוזרים לה בכל חודש בסכום כסף ואני לא נותנת כספים ......... הבת ובעלה עובדים ומרוויחים יותר מאיתנו ,אבל עדיין לא מספיק לה ,טוענת כי הבת האמצעית בת ה24 מקבלת הרבה יותר (וזאת לא האמת ,רק בדמיון שלה) מובן שהקטנה עדיין לומדת ומקבלת עזרה פה ושם עד לסיום הלימודים. אני מרגישה שאינני יכולה יותר במערכת הזו . ניסיתי לדבר איתה על הנושא ועל הדברים שמפריעים ,תגובתה הייתה "יש לך בעיה רצינית ואת נותנת הכל לקטנה ולי כלום תבדקי את עצמך. חשבתי להתרחק קצת ממנה ,אבל ברגע שהיא מרגישה שלחצה עלי יותר מידי היא מרפה ,אך כשאני נינוחה הבכורה שוב מהדקת עלי את הלחץ השקט . מה עושים במצבים כאלה? הקטנה מגיעה לבית אחת לשבועיים ,אני מכינה לה אוכל וגם שולחת אליה אוכל להמשך השבוע לפעמים . הבכורה ,אמרה לי את לא שמה לב מה שקורה איתך רק לקטנה את דואגת ומכינה ואותי את לא סופרת . נמאס לי להיות איתה במריבות כל הזמן לקחתי החלטה מהיום אם הבכורה מתלוננת בכל מצב ,ואינה מעריכה מה שאני שעושה עבורה אז לא להזמין לאכול ביחד ולא לעשות מעל ומעבר עבורה ,ולהיות בקשר רופף איתה . בשיחות שלי איתה היא תוקפת אותי ואומרת ששאלה במקום עבודה את חבריה אם התנהגותי היא נורמאלית ואמרו לה שלא. שאלתי למה כוונתך לא נורמאלי בהתנהגות שלי ,היא אומרת איך קורה שיש לך כוח וכסף להכין לאחותי הקטנה (סטודנטית שנה ב) אוכל ולי אין לך זמן. אני שוב מזכירה לגדולה הרי הייתי כחו''ל לאחרונה הבאתי לנכדה מתנות רבות פי 4 מאשר לבת הסטודנטית תגובת הבכורה "טוב זה מקרה בודד" הזכרתי לה כמה פעמים אתם מוזמנים אצלי לאכול וארוחות כיד המלך ושוב מבטלת זאת הבכורה , "לא זכור לי כל כך" אני מרגישה שמה שאעשה לבכורה תמיד היא תהיה במצב של חוסר ,לא מספיק תנו לי עוד.

אלמונית שלום, את נשמעת לי מאוד מתוסכלת, מרגישה שמה שאת לא עושה בתך אינה מעריכה זאת ותוקפת אותך. אני מניח שישנם משקעים מהעבר, משקעים הקשורים לא רק לעובדת היותה הבכורה, אלא גם להיותה הבת מנישואייך הראשונים ותחושה שתמיד העדפת את בתך הקטנה. ייתכן גם שלך ישנם משקעים, אולי תחושות שונות שאת מרגישה כלפיה ומתבטאות בצורה זו או אחרת אליהם היא מגיבה. אבל בכל מקרה לא ניתן לקבוע מכאן מי צודקת, ולטעמי זוהי גם אינה השאלה. ברור שהמצב מכאיב לך, היית רוצה להיות בקשר אחר איתה ועם ילדיה. לכן המלצתי היא לנסות לעשות אחד משני דברים. או לפנות לטיפול משפחתי ביחד איתה ומשפחתך. לאחר שתדברי איתה ותנסו להבין ביניכן מה קורה וכיצד ניתן להתקדם מהמקום הלא טוב בו אתן נמצאות. אפשרות שנייה במידה ואפשרות זו לא תצא לפועל, היא לא להתנתק, אלא פשוט לאפשר קרבה עד למידה בה נוח לך ולשמור על קשר קרוב ככל האפשר עם נכדותייך. הייתי מציע לשקול גם אפשרות של טיפול פרטני על מנת להתמודד עם רגשות אשמה שנשמע שאת סובלת מהן. דרור

ערב טוב דרור, נכון שישנם משקעים מהעבר . לי נראה שזה גם עניין של אופי . הבכורה מאוד קנאית ורכושנית ובדרך כלל מרגישה מסכנה ,לא חשוב מה יעשו עבורה ויתנו לה ,היא בתוך המסכנות שלה. בכל אופן אני מאוד מודה לך על תשובתך. אגש באמת ליעוץ עם פסיכולגית .