אבל ליאת!

הרע היה שם קודם,גם הבחירה שלו בי היא לגיטימית? אני רק רציתי-להשאר בזה המוכר-,ולא להוסיף לעצמי את התסכול, שבלרצות מאוד לשתף,ובמקום זאת להחנק. ואם כבר משתפת,לא מספיק,בשביל להיות-גם מובנת-. זה מתסכל!!! אני מזהה את התרומה שלי למצב, רק שלהבדיל ממך,למה שאת קוראת הישג.אני קוראת החמצה. -תרומה-חייבת להיות ביד רחבה ונדיבה. רוצה יום אחד,לא יותר.שקט אבל אמיתי. אתמול בלילה,רציתי להרגיש קרובה למי שכבר נמצא עמוק באדמה. אז בחרתי"בחבר" הכי טוב שלו,ושתיתי(למרות ששונאת זה אפילו לא מרווה). לא הרגשתי,את קרבת האדמה. לצערי,גם לא איבדתי את ההכרה. אבל כן הצלחתי-לברוח!!! להחליף רעלים פנימיים בחיצוניים. להשתעשע מהידיעה שמצליחה לשרוף כל תא במוח שמכיל מחשבה. מחשבה ששעה קודם,דקרה לעומק את ליבי,מבלי לחוס ולחדול. לראות אותי כפול ארבע בתקרה,ולחלק לכול אחת קצת. מהגועל מהכאב מהאיכס מהשנאה מהשומן מהרוע מהכל!!! חלוקה שווה,להגיד את ה-כ-ו-ל ובקול,ובמקום לבכות לצחוק. לתת לאצבעות ללכת במקומי,לפגע מבלי לצייץ שכואב. כמו אי שפיות זמנית אמיתי. אבל גם זה נגמר,ואת תחושת הריחוף,מחליף מהלומות של פטישים בראש. וכאב עמוק עמוק בלב,שכה מהר חזר למיימדים המפחידים שלו. יודעת שלבריחה מהסוג הזה,אני לא רוצה לחזור. אני לא אוהבת לשתות.וגם זו הבריחה מביא את אותה תובנה. אי אפשר ככה-ולא יודעת אחרת. רוצה ל-ד-ב-ר באמת רוצה ופוחדת כל כך. ליאת,עוד אצליח לדבר?או לנצח אשתתק? אני רק רוצה שקט קצת מהכל. אפילו החלום למות מרוקנת מאבד מערכו,כמו נגזר שאת זה המשא אקח אתי עמוק לתוך האדמה.

שלום ד. התנהגויות מסוכנות של פגיעה עצמית נמצאות, היררכית, הרבה לפני כל משימה טיפולית אחרת. השאלות של כמה ומתי לשתף בטיפול, או כיצד להתמודד עם הקושי שבחשיפה, הן שאלות משניות. כרגע, מה שאני שומעת, זה שאת צריכה עזרה דחופה שתכליתה לשמור עליך מפגיעה. מקווה שתרגישי הקלה בהקדם, ושתצליחי להתחייב לפעול בנחישות למען עצמך. להתראות ליאת

גם אם בראש יודעת שזה נכון. גם אם בתאוריה זה נשמע הגיוני. מה שאני לא מצליחה להבין,ויותר מזה ליישם. זה איך בפועל-לא מגיעה לאותם מקומות? ובכאלה עוצמות,בהם רף הכאב והגירוי בי,כל כך גבוה. שהדרך היחידה להמלט מאותו מקום רע, היא בתגובה תואמת,רק שבה אני זו שבוחרת. לא צריכה ולא רוצה-שישמרו עליי. צריכה ורוצה להרגיש אחרת לא יותר.