תעזרו לי

ענת בת 26,סובלת מהפרעת אישיות גבולית. בעבר לפני כשנתיים + טופלתי אצל פסיכולוגים ופסיכיאטרים, נוטלת סרוקסט 30מ"ל מזה 7 שנים. מקטנות ראו אצלי את התופעה אך לא הבינו מה הבעיה אצלי. בעבר הפסקתי את לימודי התיכון שלי בגיל 14 אך לאחר כמה שנים חזרתי ללמוד ואף עשיתי צבא סדיר ומלא. כל הסובבים אותי חושבים שנבראתי ושעכשיו אני בשיאי, (אני עובדת בעבודה מסודרת יחסית לבת גילי). אך אני סובלת קשות מבדידות, חרדה, דיכאון, שינויי מצבי רוח וחוסר מיצוי עצמי ותחושת חוסר תועלת כללי. אני "נופלת" הרבה ככה אני קוראת לזה בכל אופן, מגיעה למצבים מבישים ומבזים עם גברים, אקטים נוראים והתעללות מצידם. הריקנות והכמהה הבלתי פוסקת לאושר ואהבה כבדים מנשוא. לאחרונה הלכתי לפסיכיאטר מוכר בתחום ומאוד יקר, הבין את הבעיה שלי באופן יחסי כמובן ונתן לי את הכדורים הבאים: סימבלתה בהדרגה 120 מ"ג ליום ורספרדל 1.5 מ"ג ליום. אני בימים הראשונים לטיפול נוטלת 30 מ"ג סימבלתה ו0.5 רספרדל, הרספרדל עשה לי מס' תופעות לוואי חמורות- חוסר התמצאות המרחב, חוסר שקט בלתי נסבל בכל מצב (ישיבה, עמידה, שכיבה וכו...), לא יכולתי לתפקד כלל,עצירות, ריכוז - ממש כמו בטראס לא בריא. בעקבות קריאה שלי באינטרנט ותופעות הלוואי שפקדו אותי אני מטילה ספק באופן הטיפול וכאשר פניתי לרופא ה"מפורסם" שוב נתקלתי ב"אמרתי לך שחודש תקללי אותי וזה יעבור". את הרספרדל הפסקתי לקחת ביום בשלישי לטיפול כרגע נוטלת רק את הסימבלתה והסרוקסט שאני אמורה להפסיק בהדרגה. אני לא יודעת למי לאמין, עם מס' רב של דעות וחוסר ידיעה למי להאמין. הפסיכאטר לא היה כל כך מוכן לשמוע לבעייתי שנבעו מהתרופה, אז אני שואלת לגבי המינונים הרציניים שהרופה נתן לי, הבלבול באופן הטיפול ?? אני כרגע נוטלת תרופות על דעת עצמי!! תעזרו לי:(

ענת שלום, אני אתחיל דווקא מהסוף, בכל מקרה אל תקחי תרופות על דעת עצמך, זה לא בעל איכות מרפאת ויכול להיות אף מזיק. קצת קשה לי להתייחס למינונים שאת מקבלת מאחר ואני לא פסיכיאטר, אך על פניו הם לא נשמעים לי מוגזמים. בכל מקרה אם את חשה צורך בחוות דעת ממוקדת יותר בנושא המינו את יכולה לפנות לפורום פסיכיאטריה. הייתי רוצה להציע לך בכל זאת התייחסות מסויימת, מחשבה מסויימת שעלתה בי כשקראתי את דברייך. את אומרת שאת מתקשה לדעת למי להאמין מרגישה שלא ממש יכולים להבין מה את עוברת. אני תוהה האם הרגשה זו מוכרת לך רק מול הפסיכיאטר או גם ממקומות אחרים. האם את מבינה מדוע התייאשת כל כך מהר מהטיפול וממנו? ולבסוף אני לא יודע אם היית בעבר בטיפול פסביכולוגי גם כן אבל אני חושב שלצד הטיפול התרופתי יש מקום לתת ביטוי לאותם תחושות של בדידות דכאון וחוסר מיצוי שאת חשה עם עצמך גם בשיחות עם פסיכולוג. דרור