מה הגורם לאלטרואיזם?

ישלי בת מוצלחת ואהובה מאד,הילדות והבגרות עברו עליה בנעימים כשהיא אהובה הן על המשפחה הן על חברותיה ומורותיה והן במקום עבודתה. מה שמפריע לי שהיא נותנת מעצמה ,בגוזמא לכל אחד,תמיד יהיו צורכי הזולת חשובים יותר מצרכיה,והכל בשקט ובחביבות ופשטות כאילו זה אך מובן מאליו.. אני מרגישה שזה ממש מוגזם ושהיא לא משאירה שום מקום לצרכיה ורצונותיה, מסקרן אותי להבין אייך היא צמחה להיות כזו מאחר שדווקא קיבלה המון אהבה משפחתית וחברתית והיה יותר מתאים -אם כבר-שתהיה אגואיסטית. הייתי שמחה להבין טוב יותר את התופעה ואם ניתן לשנות במעט.

שלום יעל שאלה מאוד מסובכת, השאלה על מקור האלטרואיזם. הדעות חלוקות (כלומר, הדעות המאמינות שקיימת אכן תופעה כזו) בין נטייה מולדת, הטבועה בכל אדם פוטנציאלית, באשר הוא, לבין נטייה המתפתחת בשל השפעת הסביבה. הקושי הוא שאף עמדה לא באמת הוכחה, למיטב ידיעתי, בצורה משביעת רצון ושמעבר לכך, גם אם נניח שמדובר בהשפעת הסביבה, לא ניתן לנבא את סוג הסביבה שיוביל דווקא להתפתחות נטייה שכזו. זה כתשובה כללית לשאלתך. מעבר לכך, נדמה לי, אולי אני טועה, שאת חשה מעט אשמה או חשש, שמא משהו באופן בו גידלת את בתך הוביל להתפתחות הנטייה הזו. זהו חשש שאני כמובן לא יכול להפריך, אולם לפי תיאורך, נשמע שבתך זכתה לסביבה גדילה טובה ומטפחת, דבר שללא ספק אין מה לחוש אשמה או חשש בגינו. אני נותרתי עם השאלה - האם בתך אכן מפגינה אלטרואיזם, או שמא היא מוותרת על צרכיה היא לטובת האחר? משום שאלה אינם דברים זהים. האלטרואיסט עושה דברים לא למטרת רווח, אולם הוא אינו בהכרח מוותר על צרכיו הוא. האופן בו הנתינה ללא תנאי נתפסת תלוי רבות בתקופה ובתרבות. נדמה לי שכיום, הדגש יהיה לפחות על שילוב בין צרכיך לבין צרכי האחר, מתוך ניסיון להגעה לאיזון המתאים לאדם עצמו (וזאת אני אומר מבלי להתייחס למסר החברתי הסמוי שכולנו סופגים, והוא שעליך, במובן מסויים, לדאוג כמעט אך ורק לצרכיך אתה). אם מדובר אכן במצב בו בתך אינה "מחוברת" לצרכיה היא ומוותרת על עצמה לטובת אחרים הרי שכן הייתי רואה כאן סיבה מספקת על מנת לדבר איתה על הנושא ולראות, במידה והיא רואה זאת כדבר המציק לה ופועל כנגדה, האם טיפול כלשהו יכול לסייע לה לא לעזור ולהתייחס לאחרים בלבד, אלא גם לעצמה. במידה והיא אכן מוטרדת או חשה שלא בנוח בשל כך, אני מאמין שטיפול בהחלט יכול לסייע לה בעניין. להתראות דוד