אודי

כבר לא מצליחות לדבר יותר על כלום. בכלל לא. אני לא מעלה על דעתי אפילו להעלות פה דוגמאות לחילופי דברים שמתעופפים בינינו (בפגישות או במיילים); אני יודעת שאתה קורא כל הודעה לפני שאתה מעלה אותה, ובמקרה הצורך גם מצנזר - ובצדק, במקרה הזה. ולא, אני לא אומרת "רק" היא או אני. זה בהחלט הדדי. גם כן הדדיות. דו-קרב במערבונים נראה ככה. ברור שאם ישאלו אותה, המילה "רק" תקבל מקום של כבוד... ביחס אליי. ומה שמוזר זה, שאני לא מתחרטת על כל (או רוב) הדברים האלה שאני אומרת לה. דברים שבד"כ לא מתאים לי להגיד לאנשים בכלל, בשום סיטואציה. כשאני חושבת על הדברים האלה, בצורה קרה ומהצד, אני אפילו יודעת שיש דברים שבסדר לחשוב... אבל לא כל דבר צריך להגיד. ובכל זאת - אני לא מתחרטת. אפילו אם היא אומרת שזה לא בסדר או שהיא נפגעה... ואל תבין לא נכון - אני לא נהנית מכך שהיא נפגעת; זו לא המטרה שלי. ממש ולחלוטין לא! אין בזה סוג של סאדיזם או רצון "לעשות דווקא". ואין לי מושג מה עומד מאחורי הצליפות הלשוניות שלה... מה שזה לא יהיה, היא מכחישה בתוקף שהדבר קיים בכלל. אבל זה שם. אני לא אטומה עד כדי כך. אולי בדרך לאטימות הזו, אבל עדיין לא. אודי, זה מצב דפוק... אם אני בוחרת לשתוק, כדי לא להחמיר את המצב, נראה לי שאני מבזבזת זמן וכסף. ואם לא... טוב, זה מחמיר את המצב. ואם אני מציינת את העובדה הבסיסית ש"אני לא לבד בחדר", זה לא משנה את זה, שעדיין אני האחראית הבלעדית לכל קטסטרופה אפשרית שמתרחשת בינינו. ולמה? תמיד אותה סיבה... בשורה התחתונה היא המטפלת (ה"בריאה") ואני המטופלת (ה"משוגעת" - מילה שלה, אגב.); וזה ההסבר לכל מה שמשתבש. פתרון קל ונוח, לא? וסליחה על המגילה. זה פשוט מצטבר כבר הרבה זמן. תודה. TM.

http://www.youtube.com/watch?v=V2yy141q8HQ

מקווה שזה בסדר שמתערבת... אבל חשבתי על רעיון - קחי אותו או זרקי אותו... - שאולי תראי לה את מה שכתבת כאן בצורה כל כך מקיפה , כנה עם ביקורת כלפיה אך עם זאת עם ביקורת עצמית ו..כאב והכי חשוב -עם רצון לתקן ולשפר. בהצלחה, מיקה