תלות- עצמאות

שלום, בתשובות רבות שנתת דיברת שוב ושוב על הנוסחה "ללא תלות אין עצמאות בטיפול". ברור שבמקרה של ילדים אפשר למצוא בכך הגיון, אבל במקרה של מטופל בוגר הפונה לטיפול אני קצת תוהה אם לא הרחקת לכת בנושא. אתה מצפה שמטופל בוגר יפתח תלות במטפל שלו בכדי לאחות מחדש את הקונפליקטים הקדמוניים שלו כשברור מאליו שהמטפל איננו ההורה הקונקרטי שלו ולא אמור גם להחליף אותו. ברור לי גם שאתה מדבר על דפוסי העברה ש'מחקים' את ההורה הסימבולי, ובכל זאת... אתה בעצם מוכר אשליה שההתפכחות ממנה יכולה להיות מזיקה. אתה מדבר על תלות של מטופל כשלב הכרחי ולגיטימי- שלמעשה הרבה מטפלים לא יעודדו אותה או יבהלו ממנה או לא יהיו מסוגלים באמת להכיל אותה. מה שבכוונתי לומר הוא שאתה 'מוכר' מנטרה שלא באמת יכולה לתאום את תנאי השטח. אתה יוצר תנאי שטח מסוכנים שיכולים להוביל להרבה תאונות עבודה מכוח אותה אמונה שרגרסיה היא שלב הכרחי בהצמחת מטופל לחיים בוגרים. אני חושבת שמנהלי פורום באיזשהו אופן הם גם מעצבי דעת קהל בנושאים שונים ויש באחריותם גם לדעת לסייג את דבריהם. כי הרי ברור שהמנטרה הזו נופלת על בורות וחללים ריקים אצל אנשים מיואשים שמחפשים גאולה כשרעיון 'החזרה להיות ילד' נראה כפתרון קוסם וממלא. המנטרה הזו לא באמת מאפשרת למטופל לשמור על עצמו משום שבתור 'ילד' הוא הרי אמור לסמוך על ההורה, להתמסר אליו ולהאמין בדרכו ולכן לא באמת מעודדת את האוטונומיה שלו לבקר ולפקוח עין כאדם בוגר.