בריחה מהמציאות

שלום, בעוד חודש ימלאו לי עשרים, ואני נשואה עם ילדה. רק לפני שנתיים, נפתח בפניי העולם, התגברתי על החרדה החברתית שלי והכרתי חבר'ה בגילי. תמיד הייתי טיפוס שאוהב ריגושים, בילדות זה התבטא במכות, הצתות והרבה צרות אחרות. ואז כשהתחלתי להסתובב עם החבר'ה, התחלתי גם לשתות בסופי השבוע, התמזמזנו זה עם זה, הלכנו למסיבות. ההיריון היה לא מתוכנן, וכיום אני אימא לילדה מקסימה. יש לי בעל אוהב, משפחות תומכות. זה מרגיש כאילו הכל מסביבי נפלא- אבל אני לא מאושרת. חסרים לי ריגושים. הדברים שהכרתי בלתי אפשריים עכשיו כשיש לי ילדה, כי יש עלי אחראיות כבדה ושום טיפת חופש. אני לא יכולה להסתפק בתחביב פשוט, כי תמיד חיפשתי את האקסטרים, האקסטזה בלעשות משהו מטורף לחלוטין. לאחרונה התחלתי להשתקע בתוך עצמי, נכנסתי לדיכאון, אני חושבת באובססיביות על התקופה הנפלאה שהייתה לי לפני ההיריון, אני חולמת על זה ולא רוצה לצאת מהחלומות, מנצלת כל שניה פנויה כדי לישון במקום לקרוא ספר או לצאת לטיול. מה קורה לי? האם ניתן למצוא לזה פתרון? אחד הדברים שהכי מפריעים לי, זה שהחזרה הזאת לעבר מזכירה לי אהבה ישנה, חברו הטוב של בעלי, שאותו אנחנו רואים היום מדי פעם, זה מכניס לי שוב את המחשבות הישנות שהיו לי עליו, קפיצות הלב. אני מרגישה מגעילה ובוגדת כשאני חולמת עליו בלילה ולעתים חושבת עליו ביום. החיים שלי מרגישים ריקים ומשעממים. אני פונה לפורום כי התחילו להופיע לי בראש מחשבות של "לעזאזל עם זה, אני אברח ואתמכר לסמים" וזה טירוף שאימא תחשוב דברים כאלה. אנא עזרו לי.