אודי :((

:(((( הדמעות יצרו שני נתיבים אשר בתוכם דמעות נוספות :( אודי :(( גם אתה כל כך קשוח עם המטופלים שלך ? כשבאתי אליה אתמול, היא היתה קשוחה ודיברה על החוזה שביננו ושהיא לא מסכימה .והטיפול הזה הוא ללא מגע פיסי ועוד ועוד ועוד מילים כאלו. ואני אמרתי לה שהיא יכולה לומר מה שהיא רוצה אבל אחרי שהרגשתי לרגע אותה ממש, שתדע שזה יקרה, אולי בעוד 5 דקות, אולי מחר , אבל זה יקרה. ואז היא פתאום אמרה , מה היה קורה אם היא היתה דוחפת אותי ממנה. (משהו כזה .לא זוכרת בדיוק את המילים) בתחילה הייתי משותקת. ממש בהלם מוחלט. אחרי זה אני כבר לא כל כך זוכרת מה היה ? מה אמרתי לה ? היום ברגע שראיתי אותה התחילו לרדת שבילים מהעיניים. אודי ((( למה ????????????????????????????????????????????????? למה היא עושה את זה ????????????????????????????? למה ???????????????????????????????????????????????????????? אמרתי לה שאמא שלי סיפרה לי שהיא הניקה אותי שבועיים. ואח"כ אכלתי בשכיבה במיטה כשהבקבוק נתמך על ידי השמיכה (??) חבל שלא מתתי. החיים לא שווים כלום. החיים הם סבל ארוך מתמשך סתם סבל. ללא תכלית. אני גם חושבת ששום דבר לא ישתנה.יש לי בור ללא תחתית ושום דבר לא יעזור. בא לי לבקש ממך ציאניד. :((((((((((((((((

במבי הי, ראשית, הייתי רוצה לומר, ונדמה לי שזו פעם ראשונה שאני מזכירה – גם המטפל שלי הוא פסיכואנליטיקאי מהחברה, וגם אני, בחלק מהתקופה הטיפולית, עברתי פסיכואנליזה על ספה, איכשהו בדומה לתקופה שלך עכשיו. בימים אלו, וכבר זמן מה אנחנו מקיימים שיחות חד שבועיות לקראת חופש, כנראה, שניקח מהטיפול. לאורך התקופה בה נפגשנו שוחחנו לא פעם גם על התרחשויות וסיפורים בפורומים. הן על קשר, הן על מגע, הן על צרכים ויצרים ועוד ועוד. גם עלייך. לפעמים אני מסתכלת על הפורום ועל האנשים שמשתפים בפרטים, כמעין תהליך טיפולי שנעשה בתוך חדר זכוכית שעליו מתבוננים אנשים. עדים אולי, או כמו מעין קייס סטאדי, אם תרצי. זוכרת שאת מדברת המון על צורך במגע מסוים, מדויק, זוכרת שגם לפעמים את מבקשת כל-כך שלא ילעגו, רגשות שאני חושבת שיכולה מאד להזדהות עימם, ואני מרגישה שהייתי רוצה לחבר בין השניים: יש רגעים, כמו אלו שאת אולי מתארת גם לאחרונה בהם נדמה שכל כולך עולל קטנטן חסר ישע, עם צורך כה ראשוני, והמבוגר בך הולך לאיבוד, כאילו לא קיים כלל. ברגעים כאלה כל-כך עוצמתיים הראייה גם מאד צרה. כמה מהצורך כמה. כמה פגיעות כמה. וכאן, נדמה לי שגם צריך להיזהר. להישמר. והייתי רוצה להזכיר שאלמלא הבוגר היה קיים בכל זאת, אלמלא היו מעט צימוקים באותן דמויות עבר משמעותיות, עד כמה שמסובך להודות בכך, לא יכולנו להגיע עד הלום. היינו מתות. ככה. ואת יודעת מה, אם לא מתות פיזית אזי היינו במצב נפשי כזה שבאמת חי בעולם בועתי של מגע-אם ותו לא, ואז לא היה לנו שום סיכוי לעבור טיפול פסיכואנליטי או שיחתי-תקשורתי כלשהו. מספיק שהיינו מתגוללים בתוך עצמנו, ומספיקה הייתה דמות שמעת לעת תיתן חיבוק קרוב, ולשם כך לא צריך להיות בעל מקצוע מהולל. ות'אמת, אילו מישהו היה מציע למלא עבורך את התפקיד הזה הייתי כועסת מאד (מאד), על השארתך במקום שלא גדל לעולם. בואי אספר לך משהו. הייתה פעם בה הרגשתי מוזנחת במיוחד, ולבושתי, התיישבתי על הארץ בפתח הקליניקה מתוך ציפייה שהוא יבוא לאסוף אותי ויפתח לי את הדלת מבלי שאקיש. הרגשתי כמו פעם, היו לי אז המוני רגעים שכאלה, אך זכרי, היום אני אישה מבוגרת. מבחוץ כל העניין הזה יכול להראות לא הכי טוב בעולם. פדיחות לאללה. וכן, אפשר לדבר גם על לעג. ואת יודעת מדוע? משום שבאופן זה אני גם שמה בעל מקצוע שטרח והשקיע ולמד, בתפקיד מאד נמוך. אפסי כמעט. גם את הטיפול, גם את עצמי עם הידע שלי. סוג של השפלה לכל הצדדים. יש גם צד כזה, לא נעים להתבונן עליו, אבל נראה לי שהוא חלק. אולי ידבר גם אלייך. נצלי את הכישורים שלה כבעלת מקצוע מאד מכובד. שווה לך. למען התחזקות יצר החיים. באופן פרדוקסאלי... סוריקטה

הי סוריקטה, תודה גדולה על מילותייך. הרגשתי שאת כותבת מדם ליבך. הרגשתי שאת כותבת מתוך אש פנימית. הרגשתי שאת נותנת לי משהו מעצמך.כאילו את תורמת ונותנת ממש איזה חלק ממך.. תודה ענקית לך על כך..מילותייך נכנסו עמוק ללבי.. כשקראתי את דברייך היו רגעים ששאלתי את עצמי ואולי הכותבת היא אמא צביה שחותמת בשם סוריקטה.. היא אמרה לי את אותם המילים שכתבת לגבי מגע אם,התגוללות בעצמנו וההסתפקות בחיבוק ע"י דמות מסויימת וכו'..היא גם דיברה איתי על האופן של חיבוק זהשאין בו לכבד לא אותי , לא אותה ולא את מרחב הביניים שנחוץ..גם המילים לעג והשפלה נשמעו על ידה.. מדהים.. את צודקת סוריקטה, משהו באיזון אצלי בין העולל הקטן וחסר היישע לבוגרת שנותנת יד התערער..איכשהו הבוגרת הלכה קצת לאיבוד ונשאר עולל חסר ישע ,ולעג, והשפלה, ןהיעדר כבוד.. כשהייתי בת 10 נוצלתי מינית והתחושה היתה של חוסר אונים טוטלי ,השפלה ולעג... כן סוריקטה,אני גם חושבת שיש קשר.. ושוב, תודה לך יקרה על מילותייך. אנצור אותן.. במבי. נ.ב היום כשנפגשנו עדיין דיברנו על ה"תאונה" כפי שהיא כינתה את האירוע שבו שוב ניגשתי אליה וחיבקתי לה את הרגליים ללא רשותה. ואמרתי לה שאני יודעת שהיא מכווננת אלי . ושעמוק עמוק בליבי אני חושבת שזה נכון שהיא לא מאפשרת מגע פיסי ביננו. שאם זה יקרה, הטיפול יסתיים במשמעותו העמוקה.