הי אודי

אני חושבת שאני מבינה.. אבל לא בדיוק.. כי מרגישה שמדברת על דברים יומיומיים שמחוברת אליהם מבחינה רגשית ומודעת לרגשות שעולים בי.. אבל בכל זאת יוצאת מהפגישות ריקה.. בתחושה שהקאתי מילים.. שפספסתי את התגובות שלה..(היא מגיבה מאד מאד לאט והרבה פעמים אני מרגישה שלא אפשרתי לה להשחיל מילה) ובעצם מפסידה את הטיפול.. בעבר הייתי שתקנית וסגורה ועכשיו בדיוק להיפך וזה לא מתאזן גם ההרגשה שאני לא מובנת, גורמת לי לדבר יותר ולנסות להסביר.. תמיד היה פער בין הכתיבה לדיבור (בכתיבה יותר מפוקסת). אני ממש שונאת את איך שאני מדברת.. לפעמים מחליטה לא לדבר בכלל ורק להקשיב לה.. אבל לא תמיד עומדת בזה ונורא נורא מ ת ו ס כ ל ת! ו.. אודי.. שמת לב שאתה מגיב אליי באותו סגנון שאני כותבת.. עם נקודות... זה בכוונה? .. אולי צריכה ללכת לסדנת ויפסאנה.. או להפסיק עם הטיפול.. כי לא אפקטיבי.. ויכולה באותה מידה.. לדבר עם הקיר.. כי ממילא לא קשובה לכלום.. אודי.. איך לצאת מזה? וסליחה שגם כאן שפכתי יותר מדימילים..