גמגום אצל ילדים

רקע: בתנו הבכורה בת שנתיים וחצי. מדברת שוטף מגיל שנתיים בערך. לפני כחודש וחצי נולד לה אח חדש שהתקבל בשמחה וללא בעיות מיוחדות . לפני שבועיים נכנסה לגן חדש פרטי המונה כ- 30 ילדים (גננת ו - 2 מטפלות). יצויין כי לפני מסגרת זו היתה במסגרת גן פרטי המונה כ - 10 ילדים בלבד (גננת ו - 2 מטפלות). הבעיה: לפני כשבוע, באופן פתאומי, החלה בתנו לגמגם בצורה קשה ובולטת. היא "נתקעת" כמעט בכל הברה לזמן ארוך מאוד. שאלתנו: 1. כיצד עלינו כהורים להתייחס לתופעה זו? - האם להשלים את המילה אותה מבקשת בתנו לומר ? האם להתעלם ולתת לה לגמגם ולסיים בעצמה ? 2. האם יש לפנות לגורם מקצועי בבעיה זו (ואם כן למי?) 3. כמה זמן יכולה להימשך הבעיה והאם יש סיכוי שתיעלם מעצמה ? נשמח לקבל תשובה במהרה ההורים המודאגים.

ראשית הייתי פונה לנויורולוג של ילדים (דרך קופ"ח) לשלול חס וחלילה התפחות של מחלה נויורולוגית או מחלה רפואית אחרת (ישנם עשרות סיבות רפואיות לגימגום ליפני שחושבים על סיבות פסיכולוגיות) - לא הייתי מתקדם ללא CT מוח או אפילו MRI במיקרה הטוב הסיבה היא פסיכולוגית ואז כנראה קשורה לעיניין של תשומת-לב דבר שניתן לטיפול בהדרכה פסיכולוגית בבקשה עדכנו אותי בהמשך

להורים המודאגים שלום רב, כפי שד"ר פלד כתב, אני מצטרפת לדעתו לשלול קודם כל הפרעה פיזיולוגית. במידה ואין ממצאים פיזיולוגיים משמעותיים, והסיבה כנראה היא פסיכולוגית הייתי ממליצה לכם לפנות להדרכת הורים אצל פסיכותרפיסט המתמחה בטיפול בילדים. אני רוצה לשתף אתכם, ולספר כי טיפלתי בעבר במקרה זהה למקרה של ביתכם. כל הפרטים דומים, גיל הילדה, לידת ילד נוסף במשפחה וכניסה לגן חדש. הבעיה של אותה ילדה היתה באמת משבר קינאה באח הקטן שנולד והקושי בגן החדש. הגימגום נמשך כשנה וחצי, וזה היה גמגום קשה שיצר תיסכול רב אצל הילדה. ההורים תמכו מאד בילדה, לא השלימו את משפטיה ונתנו לה להתבטא באיטיות אך לסיים מה שרצתה לומר. פעמים רבות הילדה לא הצליחה לבטא את רצונה, היתה מניחה יד על הפה, ורצה לחדרה בוכיה. זו היתה תקופה מאד לא קלה לילדה ולהורים גם יחד. אולם לאחר כשנה וחצי הגימגום נעלם כלא היה. ככל הנראה הילדה התחזקה מהתמיכה שקיבלה הן בבית והן בגן, והצליחה להתמודד עם המשברים. לעיתים ניתן לשאוב כוח ממקרים אחרים, אולם בנוסף חשוב שתקבלו תמיכה והדרכה מאנשי מקצוע. בברכה טלי פרידמן

הי ! בני בן ה 3 התחיל פתאום לגמגם. התעניינתי באינטרנט בנושא ויישמתי כמה עצות שלאחר שיימתי אותם הגימגום נעלם. יכול להיות שזה היה נעלם בלי זה אבל לך תדע! עצות שיימתי (מקווה שיעזרו לך): 1) לא לשאול שאלה אחר שאלה, אלא רק לאח שהילד ענה על השאלה הראשונה. על פי המאמרים זה מאוד מבלבל את הילד. 2) לשאול לאט, הילד חושב שקצב מהיר של השאלה דורש תשובה מהירה. 3) האם הילד לא מגמגם כלפי איש מסויים? אולי אפילו בובה? אם יש מקרים בהם הוא לא מגמגם לנסות להבין למה לאחרים הוא לא מגמגם. 4) האם לילד יש בעיות אכילה? הוא לא אוכל מסוג מסויים של מזון? מקווה שיעזור . קוורטי