פגיעות
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
אודי, אני כותבת הרבה על פחד מתלות וקושי בנתינת אמון. הבנתי ממך ומהמטפל שבשביל ליצור קשר טיפולי משמעותי ומיטיב נתינת אמון זה MUST, ובכל זאת אני שומרת על עצמי. זה משהו הישרדותי אצלי. לתת אמון מבחינתי זה לאבד שליטה וזה מתקשר אצלי לחוסר אונים ולחוויה של שיתוק. בחיי בני אדם הוכיחו שוב ושוב שהם לא ראויים לאמון. כולל פסיכולוג אחד. אני גם לא בוטחת בעצמי ובתחושות הבטן שלי. כיצד אדע שהפסיכולוג שלי ראוי לאמון? כיצד אהיה בטוחה (או כמעט בטוחה כי הרי אין דבר וודאי בחיים מלבד המוות) שהוא לא יפגע בי? כיצד אהיה בטוחה שהוא לא ייבהל מהפגיעות ומהנזקקות שלי? שהוא יידע להתמודד ולשמור על הקשר, לשמור עלי? נטע.
הי נטע, את כמובן צודקת. הרי הקושי לתת אמון לא מגיע יש מאין. זו תגובה ליחסים ראשוניים בעייתיים שלימדו אותך שאי אפשר לסמוך... והדרך ליצור יחסי אמון היא על ידי הרבה זמן והרבה "הוכחות" שניתן לסמוך עליו. הוא לא יבהל ממך - והאמון שלך בו יתחזק. זה תהליך ארוך, סיזיפי, עם לא מעט נסיגות. אבל עלייך לסמוך עליו שהוא יידע להכיל אותך... אודי
את העקרון שאמון הוא כלי מדגי משתנה גישה מאמינה היא חלק מגישה חיובית לחיחם אמון טוטאלי הוא כסילות ואינו רצוי מאיפה הגעת לערך האמון המוחלט כתנאי אותו את בודקת? יש תקשורת מדס אמון הכל יחסי זמני הפרתו ברמה של סבירת צריכה להביא להורדת ההתקשרות לרמה מתאימה תואמת! הנחת היסוד בדבר אמון מתחיל באמון העצמךפנימה! להקשיב לתחושות הבטן ללכת איתן ולרות שהן עובדות טו דלא העיקר להתנסות בהרגשים מהבטן!
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
