תפקודים ניהוליים?

היי אודי, שמתי לב שאם משהו מטריד אותי, למשל אינטרקציה לא נוחה כלשהי שמצפה לי וכ'... זה מטריד את מחשבותיי וחשה מתח סביב העניין באופן שלא מאפשר לי להרפות מזה ולהתפנות עם תשומת לב נקייה לנושאים אחרים שאין להם שום נגיעה לעניין. כל הזמן ההתעסקות בגורם המתח מחלחלת לי למחשבות ומהווה מטרד לשקט הקיומי שלי. כאילו אין לי יכולת לתחום את התודעה להתמודדויות -כל אחת בתורה, ככה שמשאבים נפשיים שגוזלת האחת לא יפגעו ביכולת הריכוז, מיקוד ונינוחות מול עניינים אחרים. והבעיה שכל דבר קונפליקטואלי קטן מעורר אצלי את המתחים האלה ואי נוחות. בגלל זה הספקי התפקוד שלי מאוד מצומצמים יחסית. לא מבינה איך אנשים גם עובדים, גם הורים, גם עושים כל מיני דברים... לי הכל מרגיש מכביד וכל הזמן רק בא לי חופש. לסיים עם מטלה כלשהי כאילו אני חיה בהמתנה עם טבלת יאוש עד שזה לא יבוא על פתרונו ורק אחרי זה אפשר יהיה להמשיך בחיים.... וככה כל דבר קטן... האם יש דרך לשנות את זה? 'לייעל' אותי?

היי מימה, נראה לי שכולם נרתעים ונלחצים מדברים לא נעימים, גם הנונשלנטיים ביותר. זה די מה שהופך אותם ללא נעימים... אולי מה שצריך להשתנות הוא לא כמה הם מלחיצים אותך, אלא כמה מלחיץ אותך שמלחיץ אותך? לקראת מבחן שהיה לי לאחרונה שאלו אותי אם אני לחוצה ועניתי בשלווה שכן. גבות הורמו והסברתי שבוודאי שאני לחוצה, זו הרי סיטואציה מלחיצה, אבל זה לגמרי בסדר מבחינתי... אולי זה נשמע הבדל סמנטי טיפשי, אבל לי הוא עובד. מציאות חיצונית היא לפעמים given שהדרך היחידה להתמודד איתו היא המציאות הפנימית. כמובן שעם כל האופטימיות זה בעצם לא פשוט... נעמה.

בתשובה אםאני לא טועה יש נטיה לעקרון ההדחקה! השראלה חעומת זאת היא ביטוי של הצפה רגשיתומנטלית! בדרך כלל אופינית לטיפוסים ציקלים. מאנים דפרסיבים! העולם בחוץ מהמם אותם החויה והעולם הפנימיממגיב האותה עוצמה! אלא המתח הוא בהעדר אוביקט יציב בילדות בדכ דמות האם ! ואז כל שינוי מצב לא ודאי עתידי יוצר מתח ובפנים הכל חרדתי מה יקרה! זה מצב מתיש תוותרי על שליטה בהצלחה