תקלה

שלום חברים וחברות, בשל תקלה ברשת התקשורת באזור שלי, איני יכול להעלות תגובות להודעותיכם. עמכם הסליחה... אודי

נראה לי שתסריטי אימה מבקרים בראש במהרה בימים אלה... מוזר להתנזר מאינטרנט, לא? קצת כמו ויפאסנה. ;) נעמה.

אתה יודע, אודי, מה הזכירה לי התקלה שקרתה? את הקטע מ"ארץ נהדרת", בו כבה האור בחדר המדרגות בעיתוי אזעקתי, אי אז במבצע 'עמוד ענן' אך אקטואלי גם לעכשיו, והאסוציאציה המיידית שם היא לפגיעה ישירה ברידינג. http://tinyurl.com/k49k7c2 אבל להגיד לכם ת'אמת - אחרי האזעקה שהייתה ממש עכשיו אני רועדת. והייתה נסיגה שהיא והפסקתי לישון במיטה, אבל בסוף חזרתי. לרגע איבדתי הישג טיפולי. ניסיתי להרגיע את עצמי בחישובים סטטיסטיים, זה קצת עבד. לפעמים אני חושבת שהאגרסיות הפנימיות שלי, ללא קשר למצב, מפחידות יותר. נעזרתי בכדורים והצלחתי לישון בלילות האחרונים. זה חשוב. שלכם, סוריקטה

סוריקטה, עצבים מרוטים זה ביטוי כל כך הולם לפעמים... נראה לי שבגלל הרגישות המפורזת הזו שלהם, ביומיום שלנו ובמיוחד בעתות משבר קיצוני ואלימות אדירה, האגרסיות הפנימיות נתפסות כיותר ויותר מסוכנות, כיכולת לזרוע הרס ממשי כמעט כמו טילים ורקטות. אם יורשה לי לפרשן אותך על החיובי שבדבר, נראה שעל אף התחושה הבלתי נסבלת של חוסר האונים אל מול עצמך הפגנת שליטה ומסוגלות. שיחזרת הישג טיפולי (מה שקרה רגע אחרי שאיבדת, לא?), הצלחת למצוא בעצמך דרך להירגע קצת והיא עזרה, הצלחת לישון. אני מרגישה שכמו שכל תקשורת מכל צד מוטה בצורה קיצונית וחשוב תמיד לשים לב לכל הכיוונים, גם במלחמה שלך עם עצמך כדאי לראות גם את הכוחות הפנימיים ולא רק האגרסיות. שולחת תקווה להגבלת היללות לחתולי הבית בלבד בלי סירנות, וחיבוק להרגיע את הרעד, נעמה.

שזו רק תקלה...לאמיתו של דבר, לראשונה שלא ממש דאגתי, הבנתי שהיה "משהו" והאמנתי שתחזור.... מרגישה רעה שלא דאגתי לך כל כך...מוזר אבל זה טוב אולי? שהצלחתי לדעת שאתה תסתדר...אז מה דעתך?