קשה ומייאש...

אודי, רציתי לשמוע ממך חזרה בנוגע להודעה שלי "חידלון". מיהרתי לכתוב אותה לפני שתצא למנוחה..., והיא נשארה יתומה. לא יודעת אם בחרת שלא לענות במכוון(ואחרי שכבר כתבתי די הרבה קודם לכן)או שפשוט התפספסה..., אבל היתי זקוקה לשמוע דעתך,ואותך, בייחוד בהרגשה הקשה שנמצאת בה. מקווה שבראשון תתייחס בכלזאת גם אליה. ותודה על שאר התגובות. קשה לי כרגע עם כל "האיחולים" לשנה טובה וגמר חתימה טובה וכל הדברים המקובלים שנהוג לאמר בזמנים שכאלה. בעיקר כי מרגישה כרגע ככ מדוכדכת,חסרת אונים, ולבד ואחרי גם הפגישה שהיתה, והחשש הגדול ממה קורה,וממה יהיה...,וחוששת ששוב זה מגיע לאיזה דדאנד. וגם לא מסוגלת כרגע ובמצב הנל,להיות באיזה סטייט אוף מיינד, של הרהורים, חשבון נפש, וכל שאר הדברים, שהיום הזה כביכול מביא איתו.מרגישה בלי כוחות ואנרגיות ומוטיבצייה לזה. קשה לי מאד עם הצורך הזה שלי, עם התקיעות הזו, עם חוסר הבנה גדול, עם זה שאני צריכה אותו, אבל הוא יסתדר בלעדיי, גם אם זה מבאס שככה יוצא. והרבה כותבות תחושות דומות.., וגם לגבי זה אני לא ממש יודעת מה מרגישה,כשמצד אחד זה מנחם שאני לא היחידה ומנגד, מעורר אי נוחות על המקום הזה שגם אני בתוכו,ולא ברור לי למה זה, ואם יש גם מוצא,ואם אצליח בו, ואם אני בכאלו חסימות, אילמות, כעס,תסכול,יאוש,מבוכה,אי נוחות, והתנגדות. אז איך בדיוק? אם זה רק ממשיך תצמו, יותר פחות ,קרוב,רחוק, ושוב...ושוב...במעגליות. ולטנגו צריך שניים...,אז...במי ובמה זה תלוי כדי שאצליח במצב הנל??ולמרות הכל??