פורום פסיכולוגיה קלינית

הלוואי שהיו לי את כל התשובות מרגשיה שמסיעים אותי ברכבת שנוסעת ב מהירות מקסימלית ואני רוצה לרדת אבל לא יכולה כך מרגיש לי טיפול למרות שאני יודעת שבכל רגע נתון אני יכולה להחליט שדיי- מספיק.. ומלא פעמים אני אומרת לעצמי שאני לא חייבת ללכת לטיפול יותר- שאני יכולה לבטל, לקחת הפסקה אבל אני ממשיכה ללכת למרות הכל- ואולי אם מישהו היה מתבונן מלמעלה ומסתכל עלי הוא היה חושב שאני לגמרי משוגעת- הרי- איזה מן אדם חוזרת שוב ושוב - לטיפול- חווה מצוקה על גבי מצוקה אחרי כמעט כל טיפול וממשיכה ?? האמת היא שאינני יודעת כבר מה נכון.. חווה המון מצוקה בין הטיפולים ומתקשה להחזיק את עצמי ביחד אז למה לא לבדוק ולקחת הפסקה??? כי אני מפחדת!! מפחדת מלהיות לבד עם הכל... מרגישה בתוך מלכודת...

אוהבת אותך כל כך.. יש תקופות במסע שעומס הקרונות גורר אותנו במדרון למטה חשוב באותה תקופה להוסיף מקדמי הגנה ,חגורות בטיחות זה קשה עד לא אפשרי לגעת בכאב לשמוע את מה שהחלקים מספרים את אמיצה שאת עושה זאת זה שלב חשוב שאחריו מגיע שיח בן החלקים והרבה יותר קל להתנהל ... בתקופה הזו תעזרי בכדור עם צריך יותר בנו כאן תיצרי לך עוד רשת בטחון תגדילי פגישות תחבקי את עצמך ותזכרי שזה כמו ברכבת הרים רגע כזה של ירידה תלולה ומפותלת ....מפחיד מפחיד ... בפעם האחרונה שביקשת שהטיפול יפסיק קיבלת וזה היה עוד יותר קשה יקרה מזכירה לך למילים יש כוח ...אוהבת אותך ורואה רואה אותך כמה קשה את עובדת וגם מצליחה גאה בך חיבוק

כל מילה הוא יהלום בשבילי! את מבינה ומשקפת לי את המציאות שיום יום מתמודדים איתו! אוהבת אותך גם מלא.

כן מרגישה שזה מסע משותף. הרגשה ש"מסיעים" אותי היא הרגשה שאני חשה חוסר שליטה על החלקים שבתוכי...

לא בטוחה שיעלה היום....מקווה. פעם ממש בתחילת הטיפול הייתי זקוקה ליותר ואז הייתה פעם אחת של שתי פגישות במקרה כי היא התכוונה לארוכה כפגישה וחצי ואני חשבתי שעושים שתיים ברצף..אז נשארתי עוד קצת לשתיים ברצף ואז הסבירה לי כששאלתי אם אפשר שתי פגישות ברצף היא אמרה שהיא נוהגת לעשות פגישה וחצי ומאז זה מה שעושות כשמבקשת פגישה ארוכה........פתאום הפעם היא אמרה שעתיים.....כנראה לא ממש הבנתי ופתאום כשרציתי לוודא לגבי מחר היא אומרת לי שנפגשות לשתי פגישות.....מה קרה ששינתה חוזה???? האם מטפל משנה חוזה ככה כשבא לו? כי יש לה פתאום זמן...כי היא עסוקה וקצת טענתי שביקשתי יותר ולא היה מתי אולי בגלל זה??????? מחר תשנה לי תעריף????? אדבר איתה על זה אבל רוצה לשמוע מה הרעיון???? בעיקרון החוזה שלנו די ברור והוא בלתי כתוב (אולי בעייתי) אז נתון לשינוי אולי.....אבל לי זה נחווה כמו להראות לי "הנה יש לי זמן פיניתי יותר בשבילך, אני לא עוזבת וכו' ".....חחח תודה רבה באמת כשאחרים בחופש יש לה זמן אליי פתאום.....ברור שנשוחח על זה מחר וברור שאני לא כועסת עליה הכל ברוח טובה, אבל סתם מעניין אותי לשמוע דעה.....

נראה לי קשה לדעת ולהבין מבלי לדבר איתה... כשהייתי אצל הפסיכולוגית היו פעמים שביקשתי יותר... לרוב חושבת שהיה כמו עוד חצי פגישה ואולי פעם או פעמיים כפולה... מניחה ששילמתי בהתאם לזמן. וואי איך בא לי פתאום להיות אצלה ):

הי מיכלצ'וק, את נשמעת דואגת מאד. להבנתי, גם בטיפול, לאורך הזמן והתקדמות חלים שינויים במה שאת מכנה חוזה. גם כשילד גדל וצומח משתנים הגבולות מול ההורים, הסביבה. בהדרגה, וכמובן, לדבר על זה כדי להגדיל ביטחון. לדעת מה באמת ולא להתבחבש במחשבות בלבד. דינמיקה, שלך, סוריקטה

שוב תודה על הכל מאוד מאוד מעריכה ... כמובן שהבאתי לטיפול את התחושות את הבחינות כאן במקום בטיפול , את הפחד לעזוב לך את היד ולהתחייב התחייבות מלאה לטיפול ...ושוב רציתי לברוח מכאן ואני כאן בכל זאת לא בורחת :)))) עושות המון עבודה צעד צעד פסיעה פסיעה לגעת בכאב לתת מקום לנערה ולכל מה שבא איתה יש התנגדות . ומגיע לנו מזל טוב נפלנו לבור קטן ואודי הגבתי נושםםם...ואמרתי שזה כואב ומפחיד . לרגע היא חסבירה מה התכוונה ואז חשבה ואמרה את צודקת זה משפט מיותר וללא מחשבה .. אני יודעת שפוסעת לתוך האש אבל יודעת שיכולה לה ואני לא לבד .. https://www.youtube.com/watch?v=8yfWmcGlVn8&index=2&list=RDSeabi2DEc6o

מה בעניין קפה , או לשמוע מוזיקה יחד ... לאה יודעת כמה זה כואב שאף אחת לא עונה רק אודי , המון פעמים זה קורה לי שאני כותבת משהו לכולן ורק אודי עונה ...את יודעת פשוט תקבלי את זה שלפעמים אין מילים אין יכולת אין מה לומר .. דרך אגב ..לא יודעת אם להודעות שאודי העלה התכוונת אבל גלגלי למטה היו שתי הודעות ארוכות לפני החופש ...אתך

אביב היקרה, מאד מאד מודה לך על המילים החמות. ואת יודעת? לי עצמי לא היה כח להגיב לך, אבל הכרחתי את עצמי. אז אני מבינה אותי ואת כולנו שאנחנו לא תמיד מגיבות. כאן זה לא פגישה אקראית ברחוב. הפגישה כאן היא ממקום עמוק בתוכנו. ולמרות שאני מבינה כשלא מגיבים וזה בסדר בעייני, זה בכל אופן כואב וחסר. אולי היה מספיק לי רק הנהון הראש, שכמובן לא אפשרי כאן. בכל מקרה, אני שמחה על המקום הנעים והמרגיע הזה, וכשהיו סערות מסוג אחר (לא זה של עכשיו) לא יכלתי לסבול את המקום הזה. ולא תאמיני.... את לא יודעת כמה כאב לי שאודי לא העלה את ההודעות שלי. שוב ושוב ושוב ריעננתי את הדף - ואין! ועכשיו שאמרת לי שיש הודעות - דיפדפתי אחורה. איך זה יכול להיות? איך לא ראיתי אותן??? יותר מוזר ממוזר. אז תודה אביב על היותך, ולאודי על המעטפת הנעימה. ותודה על הזמנים שבהם אתה ממקד אותנו

הי לאה חביבה, אומר לגבי עצמי שלעתים לוקח לי זמן מחשבה ועיבוד וחיבור עד אשר אני עונה, מבכרת להשיב באופן מעובד ושלם יותר. לעתים גם פחות זמינה. ואת יודעת, לעתים משקיעה מחשבה רבה בתגובות ואין להן המשך והן 'נגדמות' נותרות כאילו יתומות. גם זה קורה. כתבת מילים מאד נוגעות ללב. מזכיר לי שהייתי באיזו קבוצת פעילות עם תינוקי, ואחת האימהות אמרה שהיא חדשה בשכונה והיא מרגישה בודדה ותשמח להכרויות חדשות. ישיר, מפעים ואמיץ, בעיניי. רואה אותך, חושבת עלייך, סוריקטה

אולי פירשתי לא נכון..לא לזה התכוון המשורר.. עשיתי קצת סלט אבל דברים מתחילים להתבהר לי אני כועסת עליה..ואז שוב פעם המצפון ..אולי אני צריכה לחפש קודם כל איפה אני לא הייתי בסדר ואחר כך לכעוס עליה. אודי נגיד מטופלת מביאה את עצמה ואת העולם שלה להתבונן בו ביחד עם המטפלת אז למה המטופלת צריכה לשמוע שההתנהלות של לא בסדר? ולחזור חזרה לפגישות ולדבר איתה זה מלחיץ אותי ברמות בקרוב היא יוצאת לחופשה ארוכה והיא לא תהיה אז לא בא לי לפתוח את הנושא הזה ואז לא יהיו פגישות בהמשך .. חשבתי לשלוח לה הודעה או מייל ולהגיד לה .היא לא נוהגת להגיב במייל אלא אם היא חושבת שזה חשוב אז היא מתקשרת . יש לי הרגשה שהיא לא תגיב בכלל..לפחות אכתוב כי אני צריכה לשחרר את זה ..

הי חמודה, לדעתי, אפשרות המייל היא חמקמקה, ועדיף להביא לפגישה. העיתוי נתון להחלטתך. מאד חשוב, לדעתי, לשמוע גם מה פחות נעים בך ולהכיר את הצדדים הפחות יפים, עם כל ההשתדלות, וגם אולי לא נכון תמיד להשתדל להיות נורא בסדר כל הזמן, אלא כן לתת ביטוי לרגשות ככעס, זעם, קנאה, ודברים שגורמים לך להתפרע פנימה. זה, כנראה, גם הרעיון של טיפול. לראותך במראה מבחוץ, לחבר ביחד, להיות שלמה. היי בטוב, שלך, סוריקטה

עדיין לא עלה אבל רשמתי לאביב כמה קומות למטה שלא פעם השיתוף במייל מאוד עזר וקידם אותנו.. בכתיבה במייל אני יכולה לפרוק ולבטא את מה שמרגישה ללא היסוס ובפגישה פרונטלית לא תמיד זה מצליח לקרות וכן חשוב לי שהיא תדע ותראה. היא גם לא בעד תקשורת במייל והיא נמנעת מלהשתמש בו. האמת שבלי שום קשר למטפלת זה מה שקורה לי בחיי האישיים בלי כוונה שאם נפגעתי אני לא אגיד לאדם שמולי נפגעתי התאכזבתי וכו'..אלא אם זה מישהו ממש קרוב אז אני כן אגיד . סוריקטה הארת לי את עיניי במובן מסויים.תודה שכתבת

It is up to us to pull ourselves together http://tinyurl.com/zqpwqtf הגם שמשפט כזה עשוי להשימע כנזיפה, האצה, יש בכך יש משהו לפעמים. יאללה, עץ שירים? באהבה, סוריקטה

אוהבת את העץ הזה. https://www.youtube.com/watch?v=K1qMN8qiCbQ "זוכר אני את כל הדרך ויש קשיים זה לא שאין על כל פנים הכל זה חסד ורחמים גדולים"

שיר מקסים ,מוקדש לכל אנשי הפורום "תעשי רק מה שאת אוהבת רק מה שאת חושבת שיהיה לך טוב"

https://www.youtube.com/watch?v=nDk7kInbY90

ואיזה ביצוע מדהים ומרגש, לא הכרתי, ממש תודה סנופקין יקרה. שלך, סוריקטה

את שואלת אותי חנן יובל מילים: אהוד מנור לחן: שלמה יידוב קיים ביצוע נוסף לשיר זה את תולה בי את עיני העופרים שלך ועולה מתוך פרחי שפתיך שאלה: תגיד לי אבא מי ומה זה אלוהים האם הוא בשמים הגבוהים? כל כך גבוהים את רוצה שאענה לך תכף ומיד את רוצה לראות אותו, לגעת בו ביד כשהוא נוסע על ענן עם מלאכיו ואת כולנו כאן רואה עכשיו - רואה עכשיו הייתי רוצה לספר לך ביתי שהוא בך ואיתך ואיתי שאלתי לא פעם מאז ילדותי אבל אני עצמי עוד לא יודע את הרי יודעת מה הם צער ודמעות את יודעת גם שיש עדיין מלחמות ואם למעלה מרחף לו אלוהים אז למה יש דברים כל-כך רעים? כל כך רעים הייתי רוצה... את רואה ביום את הפרחים והעצים ובלילה את כוכבי הפלא נוצצים ואם למעלה לא יושב לו אלוהים אז מי המציא דברים כל כך יפים? כל כך יפים https://www.youtube.com/watch?v=nAUDfJfAnlo

יקירתי, השיר הזה, שיר מפעם כזה, משלב בעיניי את הילדות המעט רחוקה שלנו עם היותנו מבוגרים ובשלים. נוסטלגיה והיותנו פנימה במקומות קדמוניים עוד טבועה בנו. תכונה מבורכת, בעיניי. חיבור למגוון שכבות. שלך, סוריקטה

יש לי הרבה מה לומר לך ... מסכימה אתך מאוד ....מחבקת ועץ שירים איך נוותר על כזה עץ ...אז זה אחד שעלה לי בראש כרגע... https://www.youtube.com/watch?v=xYYYctLmnt4 ואחד שכבר שמתי כאן פעם ... https://www.youtube.com/watch?v=Seabi2DEc6o&list=RDSeabi2DEc6o#t=0

לקלקל (בלי להתמכר לתחושות אשם?) ולתקן; להתפרק ולהחבר - זה קורה לכולנו כל הזמן. ויש עוד המון מה לומר. בוקר אור, יפה שלי. סוריקטה

רוצה להצטרף אליכן בכל זאת :)

תודה, מיכל

שלום אשמח לעזרה בבקשה הייתי מטופלת אצל פסיכולוג כמה שנים והטיפול היה מוצלח וטוב בשבילי אבל קרה לי משהו אישי במשפחה שהרגשתי יותר צורך לשיחות עם הפסיכולוג מה שהיה שהמטפל דיווח שאני מטרידה אותו ושדיברו איתי הסברתי שפשוט קשה לי ושאני מצטערת ושאני יודעת לכבד פרטיות פשוט אני מרגישה שאני יותר זקוקה למטל מה שקרה שלט נתנו לי לבטא את עצמי ולא ניסו לעשות גישור ביני לבין הפסיכולוג והמטפל נעלם לי אחרי שנים של טיפול בהת אחת ואני בכאב קשה כמה חודשים לבד בלי עזרה כי נפנפו אותי ותכאב שלי ולא ניסו לשמוע מה קורה איתי בכלל אני לא מצליחה לצאת מהכאב עזבתי תעבודה הכל ואני בבית כל היום בוכה הביאו לי מטפלת והייתי 4 פעמים אצלה כי אני מרגישה שהקשר הטיפולי היה לי מצויין וכואב לי הנתק הזה בבום ובצורה כזאת שהייתי בקשר מאוד מכבד עם המטפל וגם הוא העריך אותי וכןאב לי שהוא נעלם לי בצורה כזאת ואני מרגישה שכל עוד אני תקועה בתחושה של קשר שנותק לי יפה כואב לי אני רוצה רק למטפל שלי ולא מעוננינת לשמוע על שום מטפל אני סובלת נכון אבל רוצה שדברים יסתדרו ואוכל לדבר אחרי תקופה של כמה חודשים ניסיתי לדבר עם המטפל אבל הוא נעןל לא לענות ולדבר איתי מה עליי לעשות הכאב מיום ליום רק מתגבר ומתעצם לי ובפועל שצריך עזרה אין אף אחד שיבין תמצב שלי בבקשה תדריכו אותי הכאב שלי חזק והגוף שלי חלש מכל היום להיות במיטה ולבכות לא מסוגלת להמשיך הלאה על ניתוק שלא עשיתי כלום רע לא התחצפתי ולא כלום ותמיד הייתי נעימה ומכבדת ואם הטרדתי את המטפל זה בגלל שרציתי יותר עזרה והרגשתי קשה 50 דקות פעם בשבוע בבקשה תייעצו לי מה לעשות אני לא יכולה להמשיך כל עוד דברים לא מסתדרים ומובנים ופתורים בנינו

היום המטפלת אמרה לי : הורים אוהבים את הילדים שלהם אבל יש התהגויות מסויימות שלא... התכוונה שהיא אוהבת אותי אבל לא את ההתנהגות שלי לפעמים.. ממש אבל ממש נעלבתי.נפגעתי ממנה. לאור העובדה שאני בסדר איתה ואם כבר אני צריכה להיעלב ממהתהגות שלה ולא להיפך. ... אח"כ עברה לנושא אחר ולא דיברנו על זה אבל אני מסתובבת כל היום בתחושה קשה אחרי הפגישה.. עוד שבועיים אני נוסעת .לא תהיה פגישה שבועיים. אח"כ היא נוסעת לחופשה ארוכה בת חודש וחצי . מתסכל.רציתי לדבר איתה על הפגיעה שחשתי אבל לא הצלחתי להגיד לה והיה לי קשה.. טוב שיש את הפורום לשתף אחרי פגישות שכאלו אודי אתה מדהים מעריכה מאוד את המסירות שלך ,ההקשבה והרצון לעזור

רק להגיד שקראתי אותך , שמחה שבאת לכאן לפני החופש שלה ...כך שלא תישארי לבד בחופש . מקווה שנוכל לעזור לך לעבור את הימים הלא פשוטים האלה ..

אני בונה על הפורום שיעזור לי לעבור את הימים האלו.לא בטוח ש"בעולם האמיתי" מישהו יכול להבין וזה נשמע להם מוזר שנקשרתי ככה למטפלת..שוב תודה אביב את מקסימה

גם המטפלת שלי אמרה שזה תלוי ולא חייבים כלם לספר לכלם......פשוט זה נהיה ככה בכותרות בעיתונים. כלם רוצות לספר וכאילו לא לפחד....... אני לא!!!!!!!!!!! ולא מפחד כל כך....פשוט מכדור שלג שבטוח יהיה.......חבל עליי, אני שומרת עליי!!!!!

קודם תודה לסוריקטה וחנה שהגבתן לי שם למטה על שסיפרתי....... אודי, אני יכולה לדבר רק בשם עצמי למרות שאני רואה פה התפתחות של הרבה אחרות גם. זה שאחת החליטה לכתוב בניק אחר וקינאה זה לא אומר שכלנו נתפרק ונכתוב בניק אחר, אוקי, אני יכולה להרגיע אותך :) וכמו שהמטפלת שלי לא רוצה שאכניס מילים לפה שלה או אגיד מה יהיה בעתיד..בבקשה אל תגיד זאת גם...אנחנו במקום אחר!!!!! תראה את כלנו!!! אמיצות! כותבות מה אנחנו עוברות משתנות! כן, אודי, השתננו מאוד. אז בשם עצמי השתניתי, אני לא מקנאה לא חושבת שתעזוב ובכלל לא חשבתי שלא תחזור אחרי החופשה, מספיק זמן פה כדי להבין! כל הכבוד לבנות שמתקדמות הלאה! אני רואה את כלכן, איזה הודעות נפלאות!!!!!!!!!! במבי, הילה, חנה, סוריקטה ועוד רבות סליחה שלא מזכירה את כלן אתן הבולטות בהתקדמות, וכן, גם את אביב למרות הבלאגן הזה שהוא שלך, תביני...וכן גם אני :)ומה שעובר עלייך אביב, זה שלך לגמרי, אוקי? ממש לא מה שאודי התכוון... אז יאללה לא צריך להבהל/ להרגיש אשמים, או לבדוק אודי "מה אתה עושה כאן?" נו, באמת! אתה כן מקדם את כלנו!!!!!!!!! אל תתן למישהי לעייף/לתסכל וכו', חבל פשוט. אוהבת את כל המקסימות והנהדרות שעושות עבודה נפלאה וכן אודי, הרבה בזכותך! תודה ענקית לך! אוהבת אותך, את המקום הזה, לשנייה לא חשבתי שתעזוב או תנטוש ואני עם רזומה של פחד נטישה :) זה הכי הכי קשה, אבל היום כל כך סומכת עלייך שלא תלך בלי הסברים, פרידה מדורגת וכו' אם באמת תלך....שלכם יקרות ואהובות, מיכל

חומר למחשבה .... מה זה התקדמות , מי קובע אותה ... מה נקודת הפתיחה ולאן רוצים להגיע לפעמים מצמוץ בעין זה המקסימום שאפשר ברגע מסוים וזה המון ....

העניינים מסתבכים כל כך. מחלישים והורסים ומתקרבים למקומות האלה שאני נעלמת ומסוכנת.

האמת לא בטוחה שהבנתי מה שכן הבנתי שקשה שלא פשוט ושבאו חלקים קשים אתך יקרה גאה בך על האומץ וד.א. אהבתי מאוד מאוד את ההברקה שם למטה

היי האם טיפול בהיפנוזה יכול לסייע בגמילה מאכילה כפיתית ובולימיה?

היי מימה, מה שלומך? אני משתתפת בתהליך למניעה של אכילה כפייתית. זה נקרא או. איי תוכנית לאכלנים כפייתיים בגוגל אפשר לראות את האתר. יש להם קבוצות בכל הארץ... בהצלחה! הילה

כל עוד לא מצפים להוקוס פוקוס... אני חושבת... הי מימה יקרה, משערת שניתן לסייע במגוון דרכים, אבל, בעיניי, חשוב לזכור שיש תהליך שצריך גם להתמיד בו וגם, בלי ריסטרט, ועוד פחות פשוט כנראה, לשמור על התוצאות. כבר כתבתי זאת היום, נדמה לי. ד"ש חם, סוריקטה

ביחד עם האולימפיאדה אני התחלתי להתאמן בחדר כושר. זו פעם ראשונה בחיי, בגיל 35, שאני יכולה ללכת ולהתאמן בחדר כושר. אין לי מילים לתאר את הגאווה העצמית שלי. כמה שאני נהנית וכמה מרגישה שזה הבית שלי. שבוע שעבר התאמנתי 4 פעמים פעמיים אימוני כח ועוד פעמיים זומבה. השבוע ירדתי במשקל סוף סוף 2.2 קג. עכשיו אני חוזרת מאימון היה מדהים! אני צריכה לעצור את עצמי ולווסת כדי לא להיפצע- מחר אימון זומבה. אני לא רוצה לקחת תפקיד בקבוצה של מישהי שמנסה לרצות או לברוח מקונפליקטים. ראיתי את הדו שיח בין אביב ובמבי, את האמת? אין לי מה לאמר. אני חושבת שזה טוב להוציא למי שמרגיש צורך ולא חושבת שצריך לפחד מעימותים וקונפליקטים. תחילת שבוע טוב הילה

הילה איזה כיף, ממש!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! כל הכבוד לך. שמרי על עצמך שלא תפצעי מעומס יתר. בני יחד עם המאמן בחדר כושר סרגל מאמץ נכון ומותאם.

הי סנופקין סנופקין, כל כך מרחיב לי את הנפש לראות אותך כאן. באמת. חיבוק, אפשר? סוריקטה

אהלן הילה, עכשיו תורי להביע קצת קנאה. אני מדברת על זה שאני צריכה לעשות ספורט כבר הרבה זמן. פעילות עם הגוף. אין לי כותרת של 'עושה ספורט', אבל למעשה, 'בלי לעשות כלום' אני עושה המון פעילות כל יום. רק אין לזה שם והעבודה אינה ממוקדת, אולי. כנראה שאני בכושר, אמר לי גם המטפל וגם הסביבה. אני נראית מאד שרירית, כאילו סתם כך, מאד גמישה, יש לי דופק מאד נמוך במנוחה. אם אעשה משהו, ובקבוצה להערכתי, זה יהיה יוגה או פילאטיס. אלה משאלות בינתיים. יישר כוח, ואיחוליי להתמדה ושמירה על ההשגים. שלך, סוריקטה

איזה כייף לשמוע שאת מתחילה לדאוג לעצמך :) שמרי על עצמך ובהדרגה, לא חייבים להגיע לאולימפיאדה ;)

תמיד האמנתי שאת יכולה --כבוד !!!!!

אודי,אתה יודע ? חשבתי קצת ,שיתפתי את אביב במחשבותי ואני רוצה לשמוע גם את דעתך/כם.. אודי יצא לחופשה,נכון ? כשאודי חזר ,קיבל שלל ברכות וקבלת פנים מאירה ושמחה מכולנו ,נכון ? נושא הקנאה תפס מקום מכובד בקבוצה. הנושא הועלה ע"י מישהי שבחרה להסתתר תחת ניק של הניק שלה.. נכון ? אביב את כתבת (אם אינני טועה) משהו לגבי החשש /פחד עם יציאתו של אודי.. הפחד מנטישה/שיקרה משהו לא טוב ועוד מרעין בישין.. והוספת גם שבד"כ אני זו שלוקחת עלי את התפקיד הזה... מעניין.. אם אנחנו מסתכלים על הקבוצה שלנו כמערכת : ייתכן שהקבוצה -כקבוצה נכנסה לחרדת התפרקות כתוצאה מהיציאה לחופשה של אודי, חרדת התפרקות כתוצאה מחרדות נטישה/ קרקע נשמטת ועוד... היות וכשאודי חזר, כולנו קיבלנו אותו בשמחה ולקול של החרדה שהקבוצה עברה לא היה ביטוי (כפי שאת אביב אמרת ,שבדכ זו הייתי אני שנתתי לקול הזה ביטוי ועכשיו לא "החזקתי בתפקיד הזה יותר") היה צורך בניקוז הרגשות הללו ולכן נכנסת את עם הניק של הניק ,שנתת ביטוי לקנאה .. שייתכן שגם היא (הקנאה)קיימת אך לא רק. ייתכן שהקנאה גם מכסה כאילו ניק על ניק- הקנאה גם מכסה על רגש עמוק וקדום יותר על החרדה העמוקה והקיומית ביותר -החרדה מהתפרקות הקבוצה. ומסיבה זו את-עם הניק על ניק (בלא מודע) הבאת את הקנאה (כניק על חרדת ההתפרקות) ואת אביב "לקחת" על עצמך את התפקיד של מביעת הפחד והחרדה (מה ש"לקחתי" אני על עצמי עד עתה).. וזהו לעכשיו... אלו מחשבותי.. ואולי ,עכשיו, כשניתנו מקום גם לשמחה ולהתרגשות וגם לרגשות הקשים יותר. אולי עכשיו תבוא הרגיעה ... (?) מה דעתך/כן ? שלכם-במבי.

מעניין אפילו מאוד אישית החופשה של אודי לא הפחידה ולא טילטלה אותי בכנות שמחתי ,שמחתי שאודי יוצא לחופש. כל כך מגיע לו לנוח . דווקא מהפחד שלי שאודי ישבר תחת העומס שיש עליו . זה באמת מפחיד אותי :)) אבל זה שלי פוחדת שהפורום יסגר ואני שוב יהיה תלוייה רק במטפלת ...לא רוצה כרגע להיות במצב שתלוי בבן אדם אחד . ואת יודעת במבי שמת לב לתפקיד שלך עכשיו....משכינת שלום ורוגע ושפיות ...אפשר אותך תמיד איתי .

טוב, תראי, המחשבות שלי עדיין לא מגובשות או בשלות דיין, אבל אנסה - חושבני שלמשל אני בחרתי שלא לפתוח הודעה המברכת באושר רב את שובו של אודי. הרגשתי שיש איזו תחרות ולא רציתי להיכנס למקום הזה, אולי איכשהו להפיל את עצמי בפח. המתנתי. הנחתי. חששתי 'להתנפל', אולי לפדח מידי. ייתכן שנתתי לרגש להתהוות לקבל צורה ברורה יותר, קצת בפרספקטיבה. ההתרגשות העיקרית, אולי, אצלי, היא החזרה לפעילות של הקבוצה. נראה לי שאני רוב הזמן מחפשת כאן את הקבוצה ויחסי הגומלין בין המשתתפים. אך בוודאי שישנה גם אצלי תלות באודי. בך, אודי. הקנאה, ואולי גם הבוז לנזקקות, לצערי - לדעתי היא משהו שהתבשל הרבה זמן ובא לידי ביטוי בעיתוי הנוכחי. מדוע התנקז לכאן? וואו, עכשיו תור המחשבות שלך. עצוב לי מאד לקרוא את שכתבת, אודי, מתחברת מאד למה שנאמר על-ידך, ואין כמו גילוי לב, אף אם מר הוא. אין כמו להזכיר שאנו בני אנוש. אני מרגישה חמלה כלפי המקום בו אתה נמצא. מקווה שמותר. חבל לי שבאיזה מקום ישנה תחושה לעתים שהקבוצה לא צומחת-גדלה משמעותית, ושוב רגרסיה. ובמבי יקירתי – מדוע לא ייתכן שלא אוהב בך חלקים, שלא תאהבי בי חלקים? בוודאי שכן. ככה שלמים. ובטח שיש דברים בעולם שמזכירים לי דמויות עבר. לעתים מדובר במשהו שהוא מאד דומיננטי ואני צריכה לשמור מרחק ממערכת יחסים כזאת, לעתים רק הפנים מעצים, והמציאות רחוקה מכך ואני צריכה להשתמש בכלי התיקון שרכשתי. מנסה לבחון בי בין מקרה זה ומקרה אחר. ביומיום אני מעין אדם מן השורה. לא מדברת פסיכולוגיה. מדברת עברית. את האנליזה אני עושה מול עצמי פנימה, והתכנים עוברים עיבוד פנימי ושמיעה של עצמי בשכבות שונות. עוד נדבר, מקווה, שלך, סוריקטה

שלום, זו הפעם הראשונה שאני כותבת בפורום. נראה לי שאני אבודה מידי. אני בת 24, מאובחנת בפוסט טראומה מורכבת. האמת היא שהאבחנה הזו נעשתה רק לפני שנה, בעוד שעברתי טיפולים אצל 19 מטפלים שונים. נשמע מטורף, נשמע נואש. אבל אני לא מהמקטרים. הסיבה שאני כותבת היא דווקא לא קשורה באופן ישיר לפוסט טראומה, אלא לטיפול הכי מטלטל שעברתי בחיים. זה היה לפני 3 שנים. כשהייתי בצבא. אז טופלתי ע"י קב"נית פסיכולוגית. הטיפול ארך כשנתיים, כל השירות, ונפסק עם השחרור שלי. באמצע הטיפול, בערך אחרי שנה, הרגשתי שאני מאוהבת נואשות במטפלת שלי. שאני תלותית בה, צריכה אותה, רוצה שתטפל רק בי ותתרכז רק בי. הרגשתי שאני מועדפת עליה. שהיא משקיעה בי הרבה אנרגיות ובאמת אוהבת אותי. את מי שאני. אני יודעת שזה טבעי, מכירה את המונח "העברה" מכל הכיוונים. הבעיה היא שעברו מאז 3 שנים. דיברנו כמה פעמים בטלפון אך לא נפגשנו מאז. 3 שנים לא ראיתי אותה ועד היום אני מאוהבת בה! חושבת עליה כל יום. לא יכולה להיות עם אחרים. גברים/נשים (אני לא סגורה. אני נמשכת פיזית לגברים ורגשית לנשים). לא מצליחה להתחבר למטפלות אחרות. במילים פשוטות- אני לא מצליחה להתגבר על האהבה שלי אליה. היא אישה נשואה. גדולה ממני ב10 שנים. יש לה ילדה בת שנתיים. חיים מושלמים כאלה. ואני עדיין חיה את האבדן של האהבה שלי. את הקטיעה האכזרית של הטיפול. היא יודעת מה אני מרגישה. עד היום אני מידי פעם שולחת לה הודעות. והיא לא עונה. אני מרגישה דחויה, מכוערת, לא אהובה ולא רצויה. ללא כוונה להתנשא, אלא לתאר את המציאות, הרבה גברים מתחילים איתי. גם נשים. ואני לא יכולה. לא מסוגלת לתת מעצמי לאף אחד. וכשאני לפעמים כן עושה את זה (צורך אנושי וזה..) אני מרגישה שאני בוגדת. ואני שונאת את עצמי על זה. אני אשמח לשמוע דעה של מישהו, מקצועית או לא. אני יודעת שזה לא נורמלי. אבל האם זו סטייה של ממש? אפשר לצאת מזה? ואם בכלל- אז איך? מה עושים? איך ממשיכים הלאה? תודה מראש.

שלום אחרי יאוש מכל גורמי הרפואה עם טיפת אויר אני יקצר את הכל הייתי מטופלת שנים אצל פסיכולוג במסגרת ציבורית הפסיכולוג עזב אותי בבת אחת וכבר כמה חודשים אני במצב צאוד קשה נפשי רגשי ניסיתי לבקש עזרה ולנסות לבטא את עצמי אבל לא הביאו לי תאפשרות ניסיתי מלא גורמים ואף אחד אין פתרון למצב שלי אני צרכישה שעד שלא אפתור את הכאב שלי מול הפביכולוג לא מצליחה להרגע מהכעס והבכי עזבתי את העבודה ואני ממש במצב נפשי קשה שבא לידי ביטוי בבכי כעס חוסר אימון ברופאים מתב נפשי קשה ויאוש שכל היום בבית אני לא רוצה שום מטפל אחר כי לא עדיתי שום דבר רע לפסחכולוג הייתי במצוקה והייתי צריכה אותו יותר וסימסתי לו שקשה לי ןאני עצובה וכנראה העביר את זה הלאה ופשוט נעלם לי וכל המסביב הרופאים רק האשימו אותי ולא ניסו לברר מה הבעיה איתי יש לציין שהטיפול עזר לי והיה לי קשר טיפולי מאוד טוב אני מרגישה כאב וקושי ומיום ליום זה מתעצם אין לי בעיה שיתנו לי ביקורת או יאירו לי ואין לי בעיה לפרידה אבל למה לנתוש ולעזוב אותי ככה אחרי כמה חודשים החלטתי לנסות ךסים תכאב ותפגיעה שלי בצד ושלחתי לו הודעה שאני רוצה לשוחח ולהבין ולסגור פרידה בצורה יפה אבל הוא לא עונה כמו בהתחלה אני לא יכולה להתקדם הלאה כל עוד הפרידה נעשתה כואבת ומשפילה ובמיוחד שלא עשיתי כלום ושיתפתי פעולה בטיפול וכיבדתי אותו והערכתי אותו הכאב לא נירגע לי ןאני במצב נפשי קשה ובמצוקה קשה למה לנווש ככה למה להתעלם ממני מה עליי לעשות גם אם אדבר איתן והוא יאפשר לי ארגיש כאב כי זה מאולץ כואב לי שסמכתי עליו האמנתי בו והןא נעלם לי ונטש אותי בבום למה היחס הזה הוא בעצמו אמר לי שאני דוגמא לטיפול אז למה ההתנהגות הזאת גם אם לא הייתי בסדר אפשר לדבר לעזור כןאב לי כי הכל היה בסדר והתקדמתי ופרחתי ומאז הפרידה ניהייתי במצב יותר קשה אף אחד לא ניסע לברר מה איתי במרפאה וכולם סגרו עליי דלתות שפניתי למנהל בכיתי שקשה לי והןא אמר לי סיימתי תשיחה תלכי לאשפוז שאלתי למה אשפוז קשה לי בכלל ההעלמות של המטפל והוא סגר בפניי את הדלת ולא התייחס למצוקה שלי ולא רצה לעזןר לי ואפילו לא התעניין למה אני בןכה כאילו התאגדו ביניהם כולם אין לי מושג מה לעשות כבר להמדיך הלאה אני ךא מסןגלת ניסיתי כמה חודשים והכאב משתלט עליי והפגיעה והקושי כי באמת לא עשיתי כלום רע ותמיד הייתי מאושרת בטיפול המטפל ננעל זהו נעלם כאילו מת מה עליי לעשות אני ממש בסבל קשה

אודי אני יודעת שמיליון אחוז שקורה משהו בצוות והם מתנקלים לי לא עשיתי כלום חוץ מתקופה שהיה לי קשה והצקתי למטפל אחר שעות היום שקשה לי ועצוב לי ואז הוא דיווח ופשוט האחראי שהוא מנהל לא היה מוכן להקשיב לי ואמר לי את גרמת לו לבעיות ורק השליך עליי והטיח בי אשמות ואמר לי תלכי לאשפוז בגלל שהיה לי קשה ובכיתי בגלל שהמטפל נעלם ניסיתי אחרי כמה חודשים לדבר איתו ושלחתי לו שאני רוצה לסגור איתו ולבטא את עצמי הוא לא עונה ועבר 5 חודשים אני לא מסוגלת להמשיך הלאה כל עוד הנושא איתו לא פתור הקשר הטיפולי שלנו היה מצויין וגם אם טעיתי אני בן אדם ואני רוצה להתנצל לא שידוע לי על משהו קריטי שעשיתי אני רוצה להבין לדבר לסגור מולו אני לא מסוגלת לקבל עזרה מאף אחד כי הוא לא מת הוא חי ואני יודעת שהוא לא מת אז הראש שלי לא רגוע וכל היום אנינרק בוכה עזבתי תעבודה ולא מסוגלת לאכול הגוף שלי חלש וכואב לי שהקשר היה מוצלח ופרחתי למה לעזוב אותי ככה וגם למה בצורה הזו אני מרגישה שבגדו בי רמסו אותי והשפילו אותי ואני מרגישה שלקחו לי חלק מהגוף הייתי מעדיפה שיקרטו לי רגל ולא להרגיש מצוקה כזאת קשה לי 5 חודשים אני בבית ולא יכולה להרגע שום מטפל לא מצליח לעזור לי כי הכאב שלי הוא מול המטפל שהיה לי אני התחננתי שרק יתן לי לדבר הוא נעלם ולא עונה לי וכולם יד ביד מה עליי לעשות בבקשה אודי תכוון אותי אני כבר מיואשת ומרגישה כאב של מישהו שמת לי כולם מנחמים אותי ובאים ואני ברצפה יושבת ורק בוכה וסוגרת תחלון מכבה תאור ובוכה ובוכה וסובלת אני רוצה למטפל שלי לא עשיתי כלום וכואב לי שהוא עזב אותי ככה אם עשיתי משהו רע אפשר להסביר לי אני אדם יודע ומכבד ואפשר להרגע שבוע ולדהר איתי אמי כועסת שהמנהל שלו שהוא רופא לא ניסע לעשות גישור ורק השפיל אותי וסגר עליי תדלתות ולא היה מוכן להקשיב לי מה לעשות כבר מה בבקשה תכוון אותי

הי חנה, קראתי את ההודעה שכתבת שבוע שעבר לגבי זוגיות. מאוד רציתי לענות לך אז , אבל לא ידעתי מה לכתוב...לא יודעת..נראה לי יומרני מצידי לכתוב לך לגבי זוגיות או לא (שאלה כבדת משקל). מה גם, שנוכחתי לדעת שיש היום כל כך הרבה מודלים של צורות חיים - ואני מאמינה שכל אחד מוצא בסוף את מה שמתאים לו. הממ, מה שכן- הייתי מאחלת לך להתאהב, ככה בקטנה....שאיזה בחור חמוד ומבושם יסיע אותך באוטו לאכול גלידה ושתחשבי שהקול שלו נעים ושיש לו חיוך חמוד. אני לא חוויתי את זה , והיום אני מרגישה קצת פספוס...ומשם כבר תמשיכי לאיזה כיוון שיתאים לך...

תודה יקרה על ההתייחסות והמילים שלך.... תודה!

מקסימה חכמה ישירה מדהימה ועוד ועוד ועוד ....ואת כולם במבי אהובה זכית ביושר ובזכות ולא בחסד ...למה להרגיש אשמה שאודי אוהב אותך גם אני אוהבת אותך ורבים מאיתנו וכן וזה מה שכתבתי הכתיבה שלך מוציאה מרובנו רגישות טובה ואוהבת כמו שאודי כתב לך ...כן וזאת את ואין לך במה להתבייש להפך תהיי גאה . לרגע לא צחקתי שאני לומדת ממך לומדת מכולם וממך לומדת את הישירות והכנות גם ברגשות פחות טובים. במבי מתוקה לא כתבתי את שמך לא כי אין לך ניק או את לא קיימת בדיוק ההפך כי את לא האישיו מכירה אותך ואם הייתי כותבת במבי היית מרגישה אשמה יותר . האישיו היה הרגשות וכן אולי יש מאחורי הקנאה רגשות אחרים אישית לא המתוקה גרמה לי לקנאה כי אם התחושה שאודי באמת שמח שבאת ..וזה בסדר וברור לי שזה שלי התחושה של אין רצפה ולא קשור אלייך או לאודי . לדעתי אודי מחוייב לפורום כפורום ולכל אחד ואחת כאן בנפרד ברגישות ובאהבה . לדעתי ואולי גם הפחד שלי (החלפתי אותך קצת )זה שאודי ישבר וילך והאמת במבי כל כך הייתי צריכה שיאשש את זה ובמקום זה קיבלתי תחושה שאני אשמה ...זה בסדר שוב יודעת שזה שלי בעיקר. יודעת גם על מה הכל יושב הסיום עם המטפלת הקודמת פתח פתח גדול כואב על כך שבסוף כולם עוזבים נוטשים בורחים ממני ...בגלל זה כל חיי ברחתי כאן ניסיתי להאבק לא לוותר ..ובכל זאת התחושה היא של אין רצפה . המילים של אודי אלייך פשוט ישבו טוב בדיוק על המקום הזה . וזה שהיית בדיוק מעלי פשוט יצרו את ההשוואה.. ממש ממש מתנצלת עם פגעתי בך את מלכה אמיתית אשה שבהחלט הייתי רוצה להכיר במציאות אוהבת אותך מאוד

.... .. תגידי, השתגעת ?...... .... וואווו... וואווו.... טוב... לגבי מה שכתבת לי עלי ... אין לי כ"כ מה לומר... משונה... בד"כ , במצבים כאלו אני פתאום לא יודעת איפה לשים את הידיים, הרגליים.. הגוף שלי כזה מרגיש לי מסורבל ואני לא יודעת מה לעשות איתו בדיוק.... סוג של מבוכה אולי ?????? לא יודעת ... אז נעזוב את המילים האלו שכתבת עלי.. לא יודעת מה עושים עם זה... משונה.... לגבייך אביב... תגידי לי את השתגעת ? מה עובר עלייך ? מאיפה את לוקחת את המחשבה הזו שאודי אולי חושב שזו את שכתבת בניק אחר ? לדעתי, אודי לא העלה בדעתו מחשבה כזו.. כל כולה , היות והתייחסת להודעה של "בצל ירוק" אודי ענה לך והתייחס לתוכן ולצורה, באומרו שעם התוכן אין לו כ"כ מה לעשות למרות שאין לו קושי לשמוע את התוכן (ולדעתי אודי אמר שאין לו כ"כ מה לעשות עם התוכן כיוון שכנראה מדובר בהשלכות ובהעברה) לגבי הצורה,אודי הבהיר שלדעתו ,הכתיבה בניק על ניק של אותה כותבת ,לא מאפשרת שיח היות ומדובר על הודעה "ללא כיסוי" ללא לקיחת אחריות וגם בלי יכולת לדבר עם האדם השלם שאומר משהו בקונטקסט רחב יותר... ואת יודעת מה אביב ? אמרתי לך שלדעתי נושא הקנאה שעלה עכשיו בקבוצה בעוצמה לא מבוטלת מכסה על משהו עמוק יותר... זוכרת ? לדעתי, כשאני קוראת עכשיו את ההודעות , מה שיושב מאוד חזק בקבוצה אולי זו החרדה שאודי ינטוש לפתע.. יעלם כך סתם.. יישבר.. זו דעתי לבנתיים.. שלך, במבי.

את יודעת עצוב לי כל כך עכשיו ... עוד יותר אפילו כי כתבתי בהכי כנות ובמילים שלא משתמעות לדבר אחר שאני פוחדת כי אין לי רצפה כרגע (מהסיבות שלי )ופוחדת שאודי יעזוב לא חשוב אם אני צודקת בפחד או לא אודי בחר דווקא בהודעה שלי שלא דיברה על הצורה ודווקא חיזקה את זה שאת להבדיל כותבת בצורה ישירה וברורה ואודי בחר להתעלם מהפחדים שלי או שלא והוסיף שעכשיו יהיה כאן עוד יותר חוסר בטחון ... אז את האמת לא חשוב לי ולא אכפת לי על מה זה יושב לכל הקבוצה אני כתבתי את הרגשות שלי בצורה ברורה מאוד מאוד .... ואודי בחר להגיב מה שבחר , וכן בהחלט שלי מה שאני מרגישה .... רק עד עכשיו אם אני כל כך לא מבינה כלום ...לא הבנתי על מה אודי חולק עלי , מכוון ואודי שוב זרק את הכדור אלי , אולי את תסבירי לי את מה שאני לא מצליחה להבין אני כתבתי שאני מבינה אותה -רגש קנאה כתבתי גם שאני רואה את אודי כאדם רגיש לכולן - לא מסכימה עם התוכן כולו כתבתי שאת בניגוד לאחרות כאן (ובטח מי שכותבת בניק אחר ) כותבת ישיר וברור כתבתי שאני לומדת ממך - לכתוב ישיר וברור כתבתי שלא בטוח לי כאן , כתבתי שאני רוצה לשנות את שמי - רוצה לא עושה , כמו רוצה להעלם ונאבקת על להיות כתבתי שאני פוחדת - רגש קיבלתי בכותרת - זה לא כתיבה ישירה קיבלתי אני חולק עלייך ושכתיבה כזאת היא טרולית קיבלתי שעכשיו יהיה כאן עוד יותר לא בטוח אז במבי הכל טוב והכל הכל אבל הכל שלי מהעולמות שלי .....

אודי על מה אתה חולק עלי , האם באיזה שהוא מקום כתבתי שאני מסכימה עם הגישה של בצל ירוק , האם כתבתי משהו בכלל על הכתיבה שלה תחת ניק בדוי ..לא!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! ואתה מוזמן לבדוק , מעולם לא עודדתי כתיבה לא ישירה להפך אודי לכן כתבתי לבצל ירוק ולך יחד . הכתיבה הישירה הייתה של במבי (הי במבי כותבת את שמך אבל בבקשה אל תיקחי כלום עלייך ) ועוד כתבתי שאני לומדת ממנה . ומצטטת משם.. "אז מה יש בכותבת המסוימת הזו שמוציא מכולנו רגישות כזאת (לטובה מבחינתי)...ישירות ,אמיתיות בלי מסננים של נעים לא נעים ...(הי אוהבת אותך מליונים ...ולומדת )" ואז כתבתי לך משהו שלי בצורה הכי כנה , על הפחד שלי שתלך שתשבר , על הקושי שלי על חוסר הביטחון שלי ...משום מה אודי בחרת להתעלם מימה שכתבתי לך ולהאשים אותי במשהו שלא שייך לי בכלל .. מעולם לא כתבתי כאן בניק אחר , ולמי שיש איזה מחשבה בראש בגלל שבכנות (שלדעתי גם אחרות הרגישו והעדיפו לא לאמר ) כתבתי לבצל ירוק שאני מבינה אותה זה אומר שאני זאת היא אז בבקשה ...... מעניין שהגעתי הנה לראשונה הואשמתי בעקיפין כמי שהיא אולי לא היא ועכשיו מרגישה כך שוב. האמת אודי שמעולם גם בפורומים אחרים לא ממש כתבתי בניק אחר , הכי רחוק שהגעתי היה לכתוב אני זאת לא אני כשבתוך ההודעה עצמה היה ברור מי אני . אני מדגישה לכתוב בניק אחר זה כמו לכתוב בשם אדם אחר ואני מההתחלה ציינתי שאני עם הפרעה דיסוציאטיבית לא הסתרתי לא התחבאתי זאת אני ,אביב אחת שהיא הרבה . עצוב לי אודי מאוד עצוב קוראת אותך (האמת שכל הלילה קראתי אותך שוב ושוב ושוב ) ומרגישה (שלי סובייקטיבי לא בהכרח שלך ) שאתה מאשים אותי ,אז גם בתוכן אודי כתבתי שאני מבינה לא מסכימה !!! כי אם הייתי מסכימה כנראה שהייתי כותבת לך בעצמי כשהרגשתי את הבום בתוכי ...להיפך תיארתי לבצל ירוק את מה שעבר לי בראש כולל המטר קדימה לראות אותך ברגישות שלך ..נקודת המוצא שלי בכתיבה לבצל ירוק ואלייך הייתה שמי שכתבה זאת משהיא מכאן ולא טרול , משהיא שנפגעה ומהפחד לגלות בתוכה רגשות שלילים כמו קנאה עזרה אומץ וכתבה אבל תחת שם בדוי , בזה שאתה כמנהל הפורום העלת את ההודעה יצאתי מהנחה שאתה אודי יודע במי מדובר אחרת למה העלת ועוד המשכת לעלות עוד הודעות . בכוונה לא כתבתי לה על הניק הכפול אתה כבר הדגשת את זה בברור בתגובה שלך אלייה , אני כתבתי עלי ורק עלי ,הדבר היחידי הוא שכתבתי לה שהבנתי אותה !!!!!!! אודי כן מסכימה איתך שהשיח עכשיו כנראה יהיה עוד יותר לא בטוח פעם אמרת לי שידענו סערות בפורום וגם אני ...כרגע כל כך עצובה , כל כך מרגישה כמי שאין לה כאן מקום יותר כמי שמואשמת במשהו שכלל אבל כלל לא כתבה .. אז תודה לך איש יקר על כל מה שעשית עבורי וזה כל כך הרבה שלעולם לא אפסיק להודות לך על כך , עזרת לי לעבור כמה סערות שבוודאות אם לא אתה לא יודעת עד כמה נמוך הייתי נופלת , אתה בהחלט חלק משמעותי במסע שלי . מצטערת בשבילי שלא מוצאת כאן רצפה יותר ,זה באמת עצוב .. ובשבילך מכל הלב , באמת אוהבת אותך ... https://www.youtube.com/watch?v=pT8HOC-EhZk

תודה על המילים האלה . וכן סביר להניח שהכתיבה שלי כרגע מאוד מבולבלת אני רוב הזמן מעורבבת ולא אסופה מצטערת שאני במקום שמשדר תובענות גדולה כל כך ואין ספק שאתה צודק שאני מחפשת כאן משהו שלא שייך לכאן ואלייך . ברור לי מאוד מאוד למה האחזות הזו בך כרגע ויודעת שזה יושב בכנות על הפחד לשחרר את עצמי בטיפול ולפתח תלות בריאה במטפלת ... מניחה שגם רציתי ועדין לבדוק עד כמה המקום הזה כאן יציב עבורי ויהיה מסוגל לעזור לי להישאר ולצוף בסערות העתידות להגיע בטיפול . התחלנו לגעת בחלקים היותר קשים,ברור לי שכדי לאפשר להם להיות,אני צריכה לגעת ולהיות במקומות כואבים שאני באמת לא מסוגלת להכיל . בפעם האחרונה שהבאתי הנה משהו קטן מאותם תקופות הרגשתי מאוד לא מוגנת ...ומכאן אולי המקום של לבחון אותך את הפורום . תחושת האשמה אני חושבת שהרגשתי מהמקום של הכעס / תסכול / עייפות שהרגשת מול מילותיי (מתוך הקצר בתקשורת ) כמי שנותנת רוח גבית לבצל ירוק . אז שוב מדגישה הרוח הגבית היא אך ורק מול חווית הרגש (הסובייקטיבית בהחלט) הטבעית שטבועה בכל אחד מאיתנו ואין מה להתבייש בו . מקווה שאני יותר מובנת עכשיו . שוב אודי באמת מודה לך על מי שאתה , אין לי בכלל מילים להסביר ..........

כל פעם שרק אודי מגיב לי אני בולעת בכאב את האכזבה שלי ואולי את צריכה להיות ידידה כדי לקבל חזרה את מה שידידות יודעת להציע???

כל כך מכירה את ההרגשה הזאת...מבטיחה לנסות להיות. בידידות, רוני.

אודי, תודה על שהזמנת אותי להיות כאן ולהרגיש בית חם ורגוע - זה מעודד, קצת.. אני מוצפת בקשיים, בכשלונות, בעצבות, בדמעות... :(((( שבת שלום! Aya

היי לכולן ולאודי, קראתי את כולן וכל מי שכתבה מבינה אותך בצל ירוק אכן נפגעת, וזה בסדר להיפגע, הכי בסדר. השאלה מה עושים עם הפגיעה? משמח מאוד שכתבת מה שכתבת באיזה שהוא מידה משקף את שאר הדעות כאן, בקבוצה. ובקשר לפורום- מעניין שנמצאות כאן לאורך הזמן בנות, בעיקר בנות בקבוצה. ואם אני מזהה מאפיין לא חקרתי את זה, הרבה נפגעו מינית בילדות. הרבה נפגעו בילדות על ידי קרוב משפחה. הרבה מאיתנו חוו חסך שהוא בור עמוק ושחור מאוד. זה לא בור זה בולען. הבור הזה- קשה עד בלתי אפשרי למלא אותו. גם אנחנו שנמצאות בטיפול ויותר מפעם בשבוע זקוקות לעוד. עוד ועוד- זה צורך בריא אבל העוצמה היא עצומה. הפגיעות רבה כל כך. הפציעה היא כואבת וכל מילה של אודי היא טיפה בים גדול... אני מזמינה לחשיבה משותפת- האם מזדהים עם מה שכתבתי? או שזה סתם ספקולציה שלי? אם לחלק מהדברים למה התחברת? מה את חושבת על מה שכתבתי? ולאודי אשמח גם לתגובתך הילה

אתה יודע, אודי, באיזה מקום אני קצת מקנאה אולי בך (וגם לא, מאידך), כי לך יש יתרון מסוים משום שיודעים בדיוק את זהותך, מכירים את פניך בתמונה וגם בסרטונים. אנחנו, להרגשתי, לכאורה תמיד חשודים במקום שעשוי להתנהג כטרול. אני מעריכה שחלק מהתגובות לבצל ירוק נבעו גם מהמקום של ניסיון להפריד ולומר זה-לא-אני. אלא אם מישהו מגיב לעצמו בכינוי אחר... שבוע טוב, הצמחים החולים מאד שטיפלתי בהם השתקמו ופורחים היום. גם החתולים. שלכם, סוריקטה

... קצת בלגן לי בלב... כתבתי תגובה לאביב ושיתפתי לגבי רגשותי.... אודי.. בא לי לצעוק בקולי קולות : אודי !!!! תגיד להם !!!!!!!!!!!!!!!!! אודי תגיד להם שאתה כותב מלא פעמים למלא בנות מילים כאלו לאביב,למיכל, לסוריקטה, להילה,לרוני ולעוד מלא בנות אמרת להן מתוקות מקסימות וכאלו... אני לא אשמה.. ובכלל לסוריקטה אפילו אמרת לסוריקטה החכמה, הטובה שלנו... מה שנכון.... אודי... לא מעזה לומר לך שאני צריכה ממך עכשיו מילים טובות שמרגיעות... אבל שתדע שזה בדיוק מה שאני צריכה.. וחוצמזה.. אני כבר לא זוכרת מה רציתי להגיד..

הי במבי, אני מסכימה. כפי שכתבת כל מיני בנות זכו למילים נעימות בהזדמנויות שונות. לדעתי, מקנאים בפתיחות שלך, בגילוי הלב הרחב שלך, אולי גם ביכולת שלך לומר ישירות שהיית באיזה אופן רוצה לכבוש את ליבו של אודי (גם) הכי הכי. וזה בסדר. שלך, ושיהיה שקט היום, צום תשעה באב. סוריקטה, סתם סוריקטה :-)

את יודעת סוריקטה ? אני קוראת את ההודעות ונשמע לי קצת הזוי מה שמתרחש פה... לגבי.. לא יודעת מה לומר.. מביך אותי קצת.. לא יודעת מה לומר... לגבייך ,רוצה לומר לך שבחיים, בחיים לא תהיי עבורי סוריקטה סתם :)) זה מוזר.. משונה.. את נכנסת לי עמוק עמוק ללב.. יש בי רצון אמיתי ,ממש רוצה להכיר אותך בחיים החיצוניים.. וגם פחד.. לא רוצה שמשהו יתקלקל.. אני חושבת שהיינו יכולות להיות ממש ממש כמו אחיות גם בחיים החיצוניים.. ואולי לא ? אולי לא היית אוהבת בי משהו ? הייתי מזכירה לך חיצונית מישהו מעולמך הפנימי ?... החיים מורכבים סוריקטה... רוצה לשתף אותך במשהו נוסף... ישנו פורום שכן שאני לא כותבת בו ולפני מליון שנים את כתבת בו ותמיד רציתי בלב שתהיי פה !!!! ואני כ"כ שמחה שאת פה :))) הפורום שונה כשאת נמצאת /לא נמצאת.... את מכניסה לפורום את הקול המאוד מאוד ייחודי שלך עם הרגישות,העומק, הראיה היחודית לך ,אהבת האדם שבך ועוד... שלך, במבי.

אחד החוויות הקשות ביותר היא נטישה עבורינו. כאשר נסעת לחופש שמחתי בשבילך ובו זמנית מחקתי אותך... מחקתי כי לא רציתי לחוות את הכאב שהלכת ו"נטשת".. חווים אותה הרגשה של " נטישה" אחרי כל מפגש טיפולי. אני כותבת כאן "הרגשה" כאשר אני יודעת בשכל שאף אחד לא נוטש. אבל בפנים חווים נטישה שוב שוב ושוב. לאחרונה בטיפול חווים את המטפלת כמתעוללת ואונסת ואחייכ נוטשת. כותבת כאן את הדברים ומרגישה דיי מנותקת...

"האלה" שהכי חווים את הנטישה הם הקטנים. בוכים ובוכים וצורחים בתוך הראש כי מפחדים כל כך להיות לבד... הניתוק הזה- ההחלטה למחוק בא ממקום מאוד ראשוני..... כואבת לי כל כך לגעת בכאב הנטישה... מבינה עכשיו ממילותך שאני מוחקת גם את הטוב אבל כרגע לא מכירה דרך אחרת להתמודד עם הכאב...

מתוקות ויקרות... מתוקים ויקרים.. שבת נעימה ושלווה.

זאת ממש הברקה. חייכתי. תודה נשמה אהובה, שלך, סוריקטה

כמה שאני מבינה אותך בכל הנוגע לתחושת ה(אי)נשיות. מצרפת שיר במיוחד בשבילך, בתקווה שתרגישי הכי טוב עם עצמך. יפה שכמותך. https://www.youtube.com/watch?v=-UQugJVbRRg

סנופקין היקרה, תודה רבה לך על ההתייחסות ועל השיר המרגש והחכם והנוגע הזה. והלוואי ... :-)

לא הרמתי דגל לבן או שחור כל היום צעקו מבפנים וגם הבית צעק מה משאיר אותך כאן לעוד יום ועוד שבוע מה המשמעות של כל זה ואיך את לא מצליחה לגעת ואפילו לא רוצה כבר לגעת נשארת תקועה בתוך המרירות הכאב ותחושת האובדן וההחמצה. כל היום חשבתי עליו וקראתי לו ורציתי לכתוב לו שוב ושוב אבל לא ידעתי מה עוד אכתוב ופתאום נכתבה הודעה בקול אחר שמיהרתי למחוק וקול אחר דיבר אלי וציירתי שני ציורים שקרעתי ונקרעתי מרב מחשבות מרובות ערוצים ויצאתי מהבית והרגשתי כמה אני נבולה ומכוערת ומוזנחת ושמנה ופחדתי לפגוש מישהו מוכר שיחשוב מה קרה לאשה הזאת שפעם היתה ואני אפילו לא ידעתי ולא עניתי לטלפון מחברה שמתעקשת להתקשר כל סוף שבוע ובסוף החזרתי לה טלפון כדי לאמר לה שאני מאוד עסוקה ולא יכולה לדבר איתה ושמעתי את התמיהה בקולה כל היום חשבתי על עומס העבודה שמחכה לי ועכשיו נגמרו כל ימי ההולדת ואולי הגיע הזמן להפרד מעצמי ולכבות את הכל ונתקפתי רגשות אשם ורע ושנאה כלפי כולם שמפריעים לי להפרד מעצמי וידעתי שאני יכולה כל היום חיפשתי סימנים כדי לנסות להבין איך אנשים עושים את זה ושוב גיליתי שכולם יודעים לרפא את כולם ולא הבנתי מי מרפא את כולם ואיך אנשים יודעים לטפוח לעצמם טפיחות קטנות על השכם כדי שיוכלו להמשיך ולחייך עוד צילום או תמונה או משפט או פיסקה ולהראות שהם אנשים צועדים בתוך הזמן ואני רק זוחלת ומתפלשת כל היום האיש שלי חמוץ כל כך ואני מרירה ואין שילוב טעמים רע מזה חמוץ-מריר

בעבודה. מלא אי הבנות. מרגישה קטנה.מוקטנת. מוקנטת... הולכת לאיבוד כל כך הרבה.

שמתי לי תזכורת לזה שמהטפלת לא נמצאת היום כי היא בחופש. ועכשיו ההתראה מופיעה לי על צג הפלאפון ): היא אמנם אמרה שאם מרגישה שצריכה, אז יכולה לשלוח הודעה והיא תענה כשתוכל. אבל ההודעה הארוכה שלי ממקודם ממש לא מתאימה לחופש שלה, לפחות לא כרגע מבחינתי. ואני לא כתבתי שם את כל הדברים שהיו או מרגישה ולא רוצה שתשפטו אותי עליה...

אמנם הרבה כבר כתבו לך אבל גם אני רוצה(: איך היה לך בחופש? רואה מתשובותייך שנהנית. איזה כיף! והכי כיף בטבע (:

רציתי כבר אז להתייחס לתגובה שלך אליי, אבל, אודי היה בחופש ופשוט לא היה לי כוח לכתוב.. מה שלומך? עוד לא חזרת לכאן מאז שאודי חזר מהחופש? את בסדר? ותודה על הדברים שלך, זה נכון שיש לי גם דברים טובים בחיים... אבל לפעמים רוצים משהו שלא קיים והוא משכיח את כל השאר...

הי חנה חמד, אני בסדר. קשה לעבוד ולהתרוצץ בחום של אוגוסט בארצנו. יש רגעי פירוק (כמו לכל אדם) ויש משכי חיבור. הארכתי קצת את החופש מהאינטרנט. גם סוג של חופש, לא? :-) שמחתי בחופשה שהייתה כאן, נעצבתי לרגע בבדידות סופ"ש, ואז ממילא הפורום אינו פעיל. נבהלתי קצת אולי כשהפעילות חזרה. זהו לבינתיים, ליל מנוחה (ואני עובדת גם מחר...)

היי אודי וכולם, אשמח אם תקראו, יצא קצת ארוך אולי... אז הכירו לי איזה בחור... וכבר מתחילות לרוץ אצלי מחשבות ודמיונות של מה יהיה וזה יכול להגיע רחוק, עד ילדים וכד'...לצערי הרב, זה סתם גורם לי לאשליות ואז לאכזבה גדולה יותר. דיברנו בטלפון הרבה (יותר מדי) זמן לפני שנפגשנו וזרם ממש. זה לא קרה לי לפני כן שהצלחתי לדבר ולהיות קרוב למי ש*אני* באמת. ואז אתמול נפגשנו. ופשוט הרגשתי שלא מסוגלת להתסכל אליו ועליו... נרתעתי מהמראה שלו. ואז כמובן עלו לי מחשבות ותחושות לא נעימות על עצמי. של למה עושים לי את זה? כנראה שגם אני ממש נראית רע ואם זה מי שמציעים לי אז כנראה שזה מה שצריך להיות... הפגישה הייתה ארוכה משום, יותר מ3 שעות! לא ברור לי איך. איכשהו השיחה כן זרמה. אני זו שהצעתי שיאללה מאוחר ובוא נלך. ישבנו יותר אחד ליד השני מאשר מול וכל פעם שהסתכלתי אליו הרגיש לי לא טוב. ואני לא רוצה לצאת איתו יותר. ומנסה להיות עם עצמי אמיתית. האם באמת משהו בו מפריע לי? האם אני אולי מפחדת מקשר ומפחדת להיפתח וזו הדרך שלי פשוט להבין שזה לא שייך ולא מתאים? אני באמת לא יודעת. רוצה פשוט לשלוח לו הודעה ולסיים עם זה... מניחה שהיום הוא יתקשר אבל כרגע, וחושבת שזה לא הולך להשתנות, אני פשוט אגיד שלא נראה לי מתאים. ותו"כ הפגישה איתו ואחרי, חושבת ש-למה בכלל צריכה את זה? למה זה טוב? יש לי חברות (הנה כתבתי את זה (: אגור איתן ואבלה איתן ולא תהיה לי משפחה משלי. אבל עכשיו רק עולות לי דמעות כי כנראה שזה לא באמת מה שאני רוצה... ואני- מנסה להאמין כי לא הכל תלוי בי ואני משתדלת ורוצה.... אבל מרגישה שזה גדול ממני. ואם לא יהיה נס, זה לא יקרה. ובינינו- למה שיהיה נס... לא יודעת מה רוצה או מצפה ממכם... פשוט קשה לי ונמאס לי. וזה לא רק המקרה הספציפי הזה... כשיש פגישה, וזה לא קרוה כמעט, ואני גם לא עושה הרבה בשביל שזה יקרה, הכל עולה וצף מחדש.

הוא התקשר ואמרתי לו שזה לא שייך... מרגישה הקלה לפחות. לא כתבתי את הכל אבל מרגישה שהחיים שלו ממש לא תואמים את החיים שלי כרגע.

קראתי בשקיקה את כל הודעותיך היום... תמיד כייף לקרוא אותך... אבל לא כייף שאת עצובה אין לי תשובות רק רוצה לשבת לידך ולהחזיק לך את היד וזה משהו בשבילך https://youtu.be/DPsTRWpfEHQ אני ישנה וליבי ער יובל דיין

איזו מתוקה! תודה. שימחת אותי על מה שכתבת, עכשיו אני כבר לא עצובה... ואוהבת את השיר שבחרת(:

שזה טוב שסיפרתי....לא יודעת, קשה לסמוך כל כך.....ולא נלך לקראת פרידה והיא הרגיעה בעניין הזה, יכולה לומר שנטישה זה הנושא הכי הכי קשה עבורי....ולסמוך...ולהאמין שלטובתי וכו'......יודעת שכנראה הפסיכו' דוגלים בלהעביר את זה מחוץ לטיפול, זה לא כזה פשוט........והעניין של להתעמת או לספר אולי לא מתאים לכל אחד??????? מה אתה חושב אודי? יש כל מיני נסיבות....וגם לא חושבת שלכל אחד מתאים להתעמת עם מי שפגע....וכו'....אוף, זה מסובך וקשה....

בצל ירוק יקרה ,אכן מבינה לליבך האמת שהרגשתי כמוך ..בום מכה בבטן הרכה. כשכתבתי לאודי ברוך הבא כל כך שמחתי לראות אותו זה היה רגע כזה ששנינו היינו יחד בפורום. אחר כך שראיתי את התשובה לאותה אחת שהייתה בדיוק מעלי זה כאב באמת כאב ( ואודי האמת שרק לה כתבת ככה ,אם לא מחשיבים את הילה ורוני שזה נכתב יומיים אחרי ) לאחר שנתתי לכאב להיות ניסיתי לחשוב למה בעצם ?וחייכתי לעצמי שעוד לפני שאודי ענה חשבתי איך היא מצליחה לכתוב בצורה כזו מתוקה את מה שאני כתבתי אולי קצת יבש . יותר מזה שמחתי בגלל שתמיד חופש כזה של אודי גרם לאותה כותבת קושי רב והפעם רואים את הצמיחה המדהימה שלה ורציתי לחבק אותה . אז נכון שזה גרם לקנאה שזה טוב שמרגישים כמו כל רגש אבל אני לא חושבת שאודי לא רגיש לכל אחד כאן .אני חושבת שאודי מאוד משתדל למצוא בן השורות את מה שאנחנו מבקשים .ובהתחשב בזה שהוא רק חזר מהחופש ומניחה שהיו לו מלא מלא דברים אחרים אמיתיים ולא וירטואליים שחיכו לו הוא היה רגיש וניכנס ביום ראשון המון פעמים להגיד בלי מילים אני כאן איתכם חזרתי הכל בסדר . אז מה יש בכותבת המסוימת הזו שמוציא מכולנו רגישות כזאת (לטובה מבחינתי)...ישירות ,אמיתיות בלי מסננים של נעים לא נעים ...(הי אוהבת אותך מליונים ...ולומדת ) וכאן אני מגיעה אלייך אודי אתה יודע עד כמה אתה משמעותי לי בתהליך שאני עושה. עד כמה הפורום חשוב לי. מאז שנכנסתי לטיפול הזה עוד בשלב הראשון של בניית החוזה הבאתי את הפורום לטיפול ,למרות התקופה ,המשבר סביב השיח .הודעתי לה שאני מגיעה לטיפול עם הפורום ולא מוותרת עליו ,מתוך הבנה שאני לבד לא נשארת .(גם השבוע אמרתי לה שאם לא הפורום ואתה הייתי מגיעה לאשפוז כשהמטפלת יצאה לחופש 50 יום ) והאמת שהלוואי והייתי מצליחה להביא בצורה ישירה כמוה את מה שאני צריכה מרגישה . אודי לא בטוח לי כאן עדין מאז . פוחדת לכתוב ומוצאת את עצמי רוצה כל כך למחוק את השם הזה ולהתחיל מהתחלה ,זה שחזרתי לשמי לא אומר שזה באמת מרגיש בטוח ..ממש לא !!!!!! אני מנסה לא מוותרת יודעת שזקוקה למקום הזה כדי להצליח לווסת את הרגשות הקשים שיעלו ברגע שאתחיל להביא לטיפול את הנערה והכעסים וההרס העצמי .. אודי רואה כבר תקופה ארוכה את העומס שיש עלייך , בגלל זה כל כך שמחתי שאתה יוצא לחופש ושמחתי לקרוא שהיה טוב וממלא....חושבת שזה אולי יותר מהכל מפחיד אותי שתישבר שיגמרו לך הכוחות מהרצונות שלנו מהתביעות מהאובססיביות הזו של נראות ....אודי אתה לא עוזב או נשבר נכון ????? שתהייה שבת טובה

... :((((( אביב... "לאותה אחת" "הכותבת המסוימת הזו" יש לה שם : קוראים לה במבי.. (ניק) את יודעת אביב ? קראתי את ההודעה שלך והרגשתי שאני פוזלת מרוב הרגשות הסותרות שהרגשתי בבת אחת.. הרגשתי אשמה על זה שאני כאילו מואשמת בכך שאודי אוהב אותי ואגב, גם הילה ורוני זכו למילות חיבה ..ולמה זה "לא נחשב "? ובו זמנית המון כעס : על הקנאה שלכן ועל כך שאני מרגישה אשמה ובעיקר על זה שאת לא כותבת בפורש שמבדובר בי.. רק רומזת וכותבת לגבי ההודעה שנכתבה בדיוק מעל ההודעה שלך.. והרגשתי המון הזדהות .. הרגש הזה מוכר לי בטירוף.. והמון אהבה על האופן שאת וגם זו שכתבה תחת ההסתתרות של "בצל ירוק" כתבתן... כתבתן ממקום רגיש, אותנטי שמאוד הזדהיתי איתכן.. עם הכאב הזה שכל כך מוכר.. וכשאני מזיזה את הזום יש בי איזו קריצה בעין ואני אומרת :"וואלה.... המדיה הזו וירטואלית אבל הרגשות כל כך אותנטיים שזה מטורף.. עוד כשאני מזיזה את הזום יש בי חיוך למראה "כל הילדים שרוצים את אבא שיהיה "הכי" שלהם" :)))) ואם אני מתבוננת מערכתית אני חושבת שאכן הקנאה כרגע יושבת במקום "מאוד מכובד" פה בקבוצה.. ותוהה האם הרגש הזה לא בא גם לחפות על רגשות קשים נוספים שנמצאים פה כרגע ומסתתרים תחת "ניק הקנאה" כפי שההודעה שפתחה את רגש הקנאה הובא בהסתתרות תחת ניק חדש... וחוצמזה אביב רוצה לומר לך שאני אוהבת אותך ואדפיס את ההודעה שכתבת.. המילים שכתבת על "אותה אחת" ריגשו אותה ונגעו בה עמוק עמוק בלב :)) במבי.

שלום וברכה בן 28 לפני כחצי שנה בערך עברתי אבחון פסיכו דיאגנוסטי ולבסוף נאמר לי שהחלק המילולי שלי היה יותר גבוה מהחלק הביצועי VIQ - 106 PIQ - 81 כמו כן יש סוג של "תקיעות" בבשלות הרגשית ובויסות עצמי כנראה שהחלק הביצועי נפגם בעקבות משבר שחוויתי בשנים האחרונות כמו כן היה לי קושי מסוים להתמודד עם מטלות שמוגבלות בזמן וגם במטלות שהיו מעורבים בהם אספקטים רגשיים כרגע אני לפני בחירת מקצוע לימודי רציתי לדעת האם ניתן לקבל אינדיקציה מסוימת מהאבחון שעשיתי לגבי בחירת מקצוע? ז"א לשים לב לחלקים היותר חזקים שלי ולהתמקד בהם וע"פ לבחור מקצוע מסוים? אם כן - לאיזה כיוון כדאי ללכת? תודה מראש וסופ"ש נעים

??

אודי - שורף לי כמו בצל, ירוק לי במובן השלילי נראה לך שיש רגישות בזה שכולם מברכים אותך לשובך, ורק לאחת אתה כותב מתוקה? לא נראה לך שצריך להיות איזשהו שוויון ביחס לכותבים בי זה מאד פגע

הי, והי לכולם - אני עובדת מאד קשה וגם חולה קצת, לכן הרשיתי לעצמי פחות להיות כאן (ובאינטרנט בכלל), לקרוא ולכתוב, אבל הודעה כשלך, ובאמת נורא נורא חבל שלא הזדהית, עושה לי לכתוב. וגם קמתי היום לפעילות בארבע וחצי, כך שיש לי זמן לפני שאני יוצאת ליום המפרך שלי. דיברנו בטיפול וגם עיינתי וקראתי - כנראה שלעולם אין שיוויון. בעולם של ילדים והורים, בואי נאמר. ודווקא, לעתים, במקומות בהם מנסים ליצור 'שיוויון', הקנאה עוד יותר מודגשת. אני כרגע מטפלת במשפחה שיש בה שני זאטוטים. שנה ושנתיים, בערך. יש קנאה, המוני המונים (מול אחד ההורים בעיקר, ההורה שנמצא פחות בבית, וגם יותר בשל ובוגר נפשית), ויש התפרצויות והתכנסויות. אני אומרת לילדים הקטנים שזה בסדר לרצות בלעדיות, ואני תמיד מדברת ברוך ובהבנה, איני, חלילה מרימה את הקול, וגם אם יוצא לי לכעוס, וכמעט זה לא קורה, אני לא הורה, אני רק מטפלת, אני אומרת שאני כועסת באופן שקול. במילים. מותר להם להיות רגשמות 'שליליים'. מותר לחשוב. להתנהג, לווסת, לעדן, זה כבר סיפור קצת שונה לפעמים. לדעתי, גם במקום כזה, כמו כאן בפורום, אי אפשר באמת ליצור שיוויון מוחלט. ובכלל, היש מוחלט בעניינים שכאלה? ומדוע תלויים רק במילותיו של אודי? מידי, אולי? יש גם סביבה אחרת, מדוע פחות מחשיבים אותה, או שכך זה בכל מקום? החיפוש בכל מקום כי פעם פעם משהו היה מעוות מאד? אי שיוויוני ומפלה לרעה מידי לתחושתנו? ההרגשה שתיארת, אני מניחה, מדברת מאד ללב רובנו כאן. אני חושבת שלי בינתיים יש ת'מקום של אוהבים-אותך-ממרחק, וזה, אני מניחה, קשור גם לצד שלי. בוקר של אור ושיקום ולבלוב, סוריקטה

חבל שכך את מרגישה וחבל שאינך יכולה לומר ישירות ובניק שלך, שיש לך הרגשה שלא מתייחסים אלייך שווה או משהו דומה, בטוחה שנוכל להכיל את ההרגשה כי כלנו בעצם צריכות מילה טובה מאודי ובנינו, מי מאיתנו לא הרגישה לפעמים קצת יחס שונה מאודי? כלנו זקוקות לו הרי... זה קורה במשפחות הכי טובות :) אני אקבל אותך בכל מקרה וכלם מתוקות ומקסימות וכו' רק לעיתים יש כאלה שזקוקות למילה הזו אולי יותר כדי להרגיש מוכלת או עטופה.........

תקרא את ההודעות ותראה ששם חיבה נתת רק לאחת זה בסדר אם לא תעלה את זה רק תקרא בעצמך,

בלי קשר למה שאודי כתב, הוא קובע את החוקים, לא אני, אבל רציתי לכתוב מתוך התחושה שלי. מרגיש לי מאוד אותנטי מה שכתבת. למרות העילום גם אומץ. אומץ להודות אפילו רק בפני עצמך, שנפגעת. וזה לגיטימי, וזה בסדר וזה אפילו מתוק בפני עצמו. ואם מסתכלים על בצל כבצל, מלא דמעות, וגם הרבה טעם. מקווה שנרגעת ואת מרגישה קצת פחות ירוק, גם צבעים אחרים.

יכולה להבין את המחשבה הזו שלך... אבל חושבת, שמה בעיקר מפריע לאודי זה שכותבים בשם אחר. פעם, העלתי הצעה לגבי עצמי בפורום, שאולי אשנה את השם שלי, כמובן שהתכוונתי לכתוב את זה ולהודיע, ואודי, כתב שהוא ממש לא בעד ואפילו יותר מזה... מניחה שזה נגע בך בנקודה אישית... ומקווה שתצליחי למצוא את מקומך כאן שוב.

ראשית, מעריכה את האומץ שלך לתת ביטוי לרגשותייך שלא קלים . לעצמך ופה בפורום... שנית, יודעת שכשאני מביאה דברים לא קלים ,גם אז, אני מתעקשת לכתוב את דברי בניק שלי. עושה זאת גם בכדי להרגיש את עצמי כמו עומדת עם גב זקוף שגם באומרי מילים שלא קלות לעיכול אני לוקחת אחריות.. וכן.. זו אני על כוליותי. שלישית, נכון שעם שובו של אודי, לדעתי אודי אמר רק לי מתוקה.. אך אם תדפדפי טיפונת בתגובות של אודי תגלי שהמילים הטובות של אודי נאמרות לבנות רבות בהזדמנויות שונות... לדעתי, אודי מאוד אותנטי וכשמילים נוגעות בו הוא מגיב להן... וזהו לכרגע.. במבי. ורוצה לברך את כולכם בשבת טובה ,רכה ומלטפת.. במבי.

לא יודעת לא בטוח לי כאן ובכלל.. עכשיו שיש מקום שמכיל ומאפשר פתאום בשום מקום לא בטוח ... וממש מפחיד ומפוצל . צריכה אחיזה כזאת שתשאיר אותנו יחד , אני מתפזרת לי ....

הי אביב, את יודעת, אני לפעמים עוטפת את עצמי פיזית בסדין/שמיכה, כמו מומיה, חזותית. והמציאות - חיה לגמרי. שיחזיק ביחד :-) שלך, ותודה על המילים שרשמת לי למטה. אפרופו פרידות, אני מסיימת לטפל בקטנצ'יק, והוא בדיוק מתחיל ללכת. סמלי כל-כך :-) סוריקטה

כשהשגרה מופרית יוצאים מאיזון... אבל הנה, אודי חזר. ואפשר לאט לאט לנסות להמשיך. מה שלומך מתוקה?

לראשונה בחיי סיפרתי לחברה קרובה (שגרה רחוק ממני ואנחנו בקשר ומדברות אבל נפגשות לעיתים רחוקות...) סיפרתי מה היה בילדות ולמה הלכתי לטיפול וכו'....זהו, חוץ מהמטפלת ומפה (שאינכם יודעים מי אני ביום יום) יש עוד מישהו שיודע....עדיין היא לא יודעת מי זה היה כי לא יכולתי.....אבל סיפרתי......

הי מיכל, גם אני סיפרתי, באופן חלקי, ולמספר קטן של אנשים חלקים מההיסטוריה שלי. מעורר חרדות בהתחלה, אולי. הכחשות. אך שרדתי. הסיפור בעולם. והוא אמיתי לא פרי דמיון, לא פרנויה או הזייה. הנאמין? היי חזקה, שלך, סוריקטה

זה נשמע צעד מאוד משמעותי בשבילך... חיבוק יקרה!

איך היה החופשה? אני שמחה שחזרת. עוברים עלי ימים מאד לא קלים. אני צריכה בית חם ורגוע Aya

אודי חוויתי בלימודים האחרונים מחלק מהבנות שם חוויה של דחייה וחוסר פרגון . אני ראיתי מהצד אנשים יוצרים קשרים חבריים ואיתי זה נשאר רק ברמה שטחית של נימוס ולהסתדר על פני השטח בלי שנוצרה קרבה אמיתית. הכי כאב לי זה שבנות דחו אותי ואני יודעת שדיברו עליי מאחורי הגב שאני נדחפת ומתלהבת וזה בעצם מעיק עליהם וביקרו ולעגו עליי... אחת ממש התנהגה לא יפה ובצורה של ביריונות כלפיי. רק מאוחר יותר היא הפסיקה עם היחס הנוראי שלה. זה הגיע למצב שהיא אפילו לא הייתה מברכת אותי לשלום מתי שנכנסתי לחדר ואמרתי לה שלום. ממש התנהגות דוחה ומגעילה. עכשיו הסתיימו הלימודים וחלק מהאנשים האלה היו 'חברים' איתי בפייסבוק אבל בגלל שלא הרגשתי שום פרגון אמיתי מצידם לא יכולתי לסבול את זה וביטלתי את 'החברות'. לא רוצה להיות חשופה לעיני אנשים שטיב החיבור שלי איתם מרגיש לא נוח . הבעיה שכל הפגיעות הקטנות שחוויתי שם חברתית ממש רודפות אותי בזכרון ובהרגשה. המועקה לא מרפה. רציתי טוב ונעים ואיכשהו נהיה מאד לא נעים דווקא. ואני רוצה להפטר כבר מהמועקה הזאת. לשכוח ולהמשיך הלאה. איך עושים את זה שחוויות עבר שליליות לא יפריעו? מה גם שתהיה עוד שנת לימודים ואפגוש שם חלק מהאנשים.. איך להפריד בין השנה החדשה והתנסויות עתידיות ממשקעים של מה שהיה ואיך שפגע?

עכשיו תורי זהו. נשארה עבודה לסיים ועוד 2 בחינות. הודעתי למנהלת שלי שעוזבת את העבודה ומסיימת יפה. עכשיו תורי לנשום, לחיות, לצייר, לישון צהריים, ללכת לחדר כושר, לנוח סתם לנוח לקום ולחיות סתם ככה לפתוח חלון לשמוע ציפורים ארוחת בוקר מפנקת להקשיב לעצמי רק לעצמי ולעשות מה שבא לי לנוח לא להתעמת עם אנשים ועם דברים לבהות בשמים לאהוב לחבק את הדובי שלי וללכת לישון לקחת תרופות בזמן 4 פעמים ביום להכיר את המוגבלות שלי ולחבק אותה לאהוב את הילדה ולצייר לה בובספוג להגיד לכולם עכשיו אני לנשום אוויר שקיעה יש לי בית עם טלוויזיה מזגן פלזמה מדפסת לא משנה הסדר יש אוכל במקרר וחבר שאוהב כן משנה הסדר יש לי מחשב ופלאפון ואחרי מרוץ של 3 שנים אפשר קצת, קצת לנוח בן זוג שתומך בי גם כלכלית פסיכולוג שמקבל אותי נשימה עמוקה אפשר לנשום צריך לנשום היי שקטה

https://www.youtube.com/watch?v=7hcEPikUpHI חיבוק עוטף לקטנה עם הדובון ולגדולה ...

שמחה שאת יכולה ורוצה ויש לך את האפשרות לדאוג לעצמך. מגיע לך! ואיזה כיף לישון עם הדובי שלך. ושיש מי שבחיים שלך מבין ומקבל אותך.

אני חושבת שכתבתי היום. אני כבר לא יודעת. שוב מתחילה לאבד אותי

הי אודי, קודם כל ברוך שובך לכאן... אודי, אתה יודע שבמשך תקופה ארוכה קינאתי במטפלת הראשונה שלי. כי היא הייתה נשית כזאת, ובטוחה בעצמה , וגם ידעה להתלבש מאוד יפה. בטוח שבנים ממש אוהבים אותה. איזה כיף לאישה שיודעת להקרין כזו עוצמה נשית. וכמה שאני לא כזאת!!! מישהי אמרה לי השבוע שאני נראת כמו ילדה שבלעה כדור. אתה מבין, גם בתקופה הכי נשית שלי אני בסופו של דבר ילדה. (וכרונולגית אני ממש לא ילדה) בהתחלה חשבתי להיעלב, אבל דווקא הרגשתי מוחמאת! שאולי כדאי שאני אפנים שזו אני וכנראה זה גם מה שאני משדרת . זה בסדר אודי, נכון? להיות ככה? נראה לי כל דבר אחר יהיה מאולץ ולא אותנטי. אני לא מצליחה להיות משהו אחר, או להקרין נשיות ויופי כמו המטפלת ההיא. זה פשוט לא מצליח לי. אפילו לא עכשיו. אני מקווה שאנשים אוהבים אותי גם ככה.

היי אודי אולי לא כתבתי מספיק ברור ברוך שובך! חסרת לי מאוד מאוד מצד אחד מצד שני שמחה שהיית בחופש ואספת כוחות הייתי בטבע? נשמת אוויר צלול? אני אוהבת אותך מאוד מאוד ושמחה שחזרת אלינו בכוחות משותפים! בהזדמנות זו אודי- אתה משמעותי מאוד לתהליך שלי אני כאן מ2010! אתה מלווה אותי וגם המטפל שלי כבר מכיר אותך תודה על הכל הכל המענה הרגיש המילים שלך תמיד משפיעות עליי טוב שלך, הילה

שאלת המיליון דולר!! אצלי יש או או...או ילדה קטנה שבאה או אישה, זיהיתי שהתנהגתי בצורה ילדותית וכתבתי לה על כך (בקטע של הקשר בנינו ולברוח........)היא אמרה טוב שאת מודעת היום ושהילדה יכולה היום לזהות ולנתח, משהו שלא היה קיים פעם. אז אולי גם פה התקדמות? המודעות עולה. אולי זה חלק ממהות הטיפול, המודעות לדברים, לא? ואיך לעזאזל עושים? אז קודם אולי באה המודעות לזה כנראה...נכון? ומה הלאה? לא רוצה להיפרד ורוצה לעבוד על הילדה שנזנחה.....והכי חשוב לחבר ביניהן...בין הקטנה לגדולה....מה דעתך?

גם המטפל שלי בחופש. והמטפלת. אבל השכל שלי לא. כיף שחזרת!!

אודי, ממש כיף שחזרת! וגם מרגיש לי שחזרת עם כוחות מחודשים. אני חזרתי משבוע בלונדון והיה נחמד. אני מנסה להיכנס להריון ובינתיים לא ממש הולך לי. מקווה שלא אצטרך טיפולי פוריות. אודייייייי תדע שזה ממש קשה שאנחנו צריכות אתכם המטפלים אבל אתם לא זקוקים לנו. לי מאדדד קשה עם חוסר הסימטריה. כשהייתי באנגליה אז ממש התגעגעתי לפסיכולוג שלי אבל לא נראה לי שהוא התגעגע אלי ): הוא היה מאד עייף בפגישה שלנו, וכל הזמן פיהק. ופתאום עלתה בי המחשבה, שאני רק עבודה עבורו, וזה העציב אותי מאד. ואחר כך כעסתי ורציתי לא להגיע לפגישה הבאה אבל הבנתי שאני מתנהגת כמו ילדה קטנה וטיפשה.... ואני כבר כל כך תלויה בו... אין לי סיכוי מולו.... וזה עצוב נורא.... החברות שלי התגעגעו אלי, ואפילו השכנה שלי אמרה שהרגישה בחסרוני והביאה לי עוגת תפוחים שאפתה.... אבל אני רציתי שהוא ירגיש בחסרוני... אוףףףף אני כועסת עכשיו. לא יודעת אפילו על מה.... בכל אופן, שמחה שחזרת. נטע.

היי מיכל איזה דה זה וו עשית לי כשקראתי מה שכתבת על החרא של הספה. אני יספר לך שאחרי שהתלוננתי על אבא הרגשתי שיוצא ממני קיא וקקי כתבתי למטפל שלי שיש לי קקי בתוך הפה וזה היה ממש מגעיל וקודם הייתי מפחדת לדבר על קקי והצבע והרייח ועכשיו שכתבת שהספה חרא חשבתי שזה הזמן להוציא את החרא שיושב בפנים קקי שנשאר בפנים ולא יוצא עושה בלגן בפנים וכואבת הבטן רוצה להגיד לך, מיכל יקרה תשכבי על הספה ותוציאי את כל החרא שמפריע ומציק לילדה וגם למיכל הבוגרת. רוצה להגיד בבקשה אל תלכי ותנטשי שוב את הילדה הקטנה תנסי להיות אמפטית יודעת כמה זה קל להיות אמפטי לאחרים וכמה קשה לעצמנו וגם אל תרדי על עצמך הכסף אף פעם לא הולך לחינם זה תהליך תכבדי את התהליך ותכבדי את ההגנות אוהבת אותך הילה

תודה שכתבת! כלום אצלנו לא פשוט, הא?

תודה שכתבת! לא פשוט, הא?

נכון מורכב מאוד אבל, לא בלתי אפשרי אוהבת הילה

רוקדת ריקוד אחר רוקדת ומודעת לצעדי רוקדת סלו של ילדים במרחק, שם בטוח ומוגן.. השבוע שחררתי אחיזה , מהמוכר והידוע מוכנה לתת יד ועוד אחת לסמוך לבטוח להישען להזדקק... אבל פוחדת מהמהמורות שיגיעו ..את האמת עייפה מהם . ועבודה אומר לתת מקום לחלקים , להתחבר לכאב לטונות הכאב והכעס שבתוכי ..בשביל מה ? מה רע בניתוק זה עובד כל כך הרבה שנים ..שימשיך כך את מי אני משקרת יש לזה ים של מחירים ...פוחדת ועושה ופוחדת ....

איזה יופי של ריקוד את מדהימה החיבוק טוב לגוף ולנפש רק כך יש סיכוי להרגיש טוב יותר תתחברי לכל חלקיך תרקדי בקצב הנכון לך ואם תרצי אולי נוכל לרקוד ביחד את תובילי ואני אצטרף? הילה

הילה את יודעת מרוב שצמצמתי את הכתוב מחוסר ביטחון בכתיבה כאן זה נעשה אחר לגמרי ... את האמת פשוט עשיתי צעד משמעותי לעזוב את היד של המטפלת הקודמת ולתת את שתי ידי לזו שמלווה אותי עכשיו ...וזה אומר לאפשר ריקוד יותר קרוב ...וזה מפחיד תודה על ההצעה לרקוד איתי ושאני הוביל ..מה שעולה לי בראש זה רונדו סוער ואולי עוד יצטרפו אלינו זה תמיד נחמד ....

כי לשם שינוי כתבתי שתי הודעות ארוכות לפני שיצאתי לחופשה והן לא עלו

התכוונתי לכתוב לפני שיצאת לחופשה