פורום פסיכולוגיה קלינית

המון כאב כאן היום ....אז משהו עבורכן https://www.youtube.com/watch?v=smxxi4PbOnc אישית כבר אמרתי פעם חייבת לזמרת הזו חלק משפיות נפשי ...אוהבת אותכן מקווה שתבוא הקלה לכולנו .

אני מחפשת אותן. באמת. שיספרו עלי על מה קורה מה צריכה מה יכולה אבל הן חמקמקות.. לפחות אמרתי, שיש דברים כאלו-שאני צריכה ויכולה... תודה לכולם!

https://www.youtube.com/watch?v=SKL5XxDncFw רוני אהובה ...זה מה שעלה לי בראש על מה שכתבת ... אבל תיראי בסוף יצא לו שיר מרק מילים בלי מנגינה ומנגינה בלי מילים ... תמשיכי לנסות יקרה תני למחשבות מילים ותני להם מקום , תתפלאי לראות שהמילים שלך לא שונות כל כך מהמילים של אחרות . אתך

אני שונאת להקיא. שונאת ממש. זה כואב לי, זה מגעיל, זה מתיש נורא. אני שונאת שונאת שונאת להקיא. שונאת את הגוף הזה. הגוף הכבד והמגושם והמכביד הזה. שונאת את האוכל. שונאת את הדחפים המשונים האלו. שונאת לאבד שליטה. שונאת לאכול ככה , בטירוף, בכח, בגועל. שונאת את כל מה שנדחס לי לפה ונדחק פנימה ולא מוצא מקום ומכאיב ומכביד ומבחיל ומלחיץ. שונאת להקיא. שונאת את הדמעות, את הסחרחורת, את כאבי הבטן והגרון, את הצריבה, את השרירים הנמתחים, את הטעם הנוראי, את האצבע שחונקת ופוצעת אותי מבפנים, את גלי הקיא המזוהם, את האסלה שאני לופתת בכח וביאוש, שונאת את הדחיפות והבהלה וחוסר האונים. שונאת את הבחילה והגועל. שונאת לעמוד ככה, חצי ערומה, לראות את החתכים ביד וברגל, להגעל מהקיא ומהגוף, ולהרגיש עד כמה באמת אני לא ראויה.

את ראויה אפילו ראויה מאוד עצוב מה שכתבת עצוב שאת מענישה את עצמך עוד ועוד והאמת שכל כך מוכרת לי ההרגשה והרעיון ובכל זאת לאט לאט תנסי להפחית את מספר ההקאות לנסות לעצור להגיד אחר כך עוד שעה בדרך כלל אחרי שעה עובר החשק .. אתך ושמחה שבאת

אני מאושפזת

עצוב לי לשמוע , ששוב רמת ההרס גוברת ..וגאה בך שאת מפגינה אחריות ושומרת עלייך ..איתך מחבקת בחום

איתך, מקווה שתנוחי ותתחזקי. חוויה לא פשוטה, אבל מאפשרת פסק זמן. שלך שירה

עצוב לי כל כך לשמוע... ינשוף

טוב שכך עשית... חיבוק חם ואוהב, את יקרה!

איתך... מחזיקה בידך ואם מתאים לך, יושבות ליד מי המעין, מקשיבות לזרימת המים,אוושת העלים,ציוץ הציפורים,השמש מלטפת בעדינות.. יושבות ומקשיבות לשיר האיילה ... https://www.youtube.com/watch?v=dEDp45cIWGk איתך-במבי.

הילה, תשמרי על עצמך. את אהובה ויקרה. נטע.

כולנו כאן איתך, מחזיקים לך את היד. עכשיו זמן לנוח, לתת שישמרו עליך ושיעזרו לך לחזור למקום יותר נכון לך.

אני יודעת שהוא ישתחרר זה ברור לי ,כי ככה עובדת המערכת והשיטה . צדק אין בהכל החוק .והחוק היבש לטובתו . ומה איתי ומה עם מי שהוא פגע בה גם שם החוק לטובתיינו ,או שעדין אם כל הקדמה משנות התשעים עדין אין שם חוק לטובתיינו . אוף שזה יגמר כבר אם אני רוצה או לא אני ניתקלת בזה שוב ושוב .. אולי דרך הסיפור שלו עשיתי קצת צדק בנשמתי . את הסיפור האישי שלי העזתי לפתוח רק עשר שנים לאחר מותו . זה מדהים איך אחרי כל כך הרבה שנים הוא עדין לפעמים כל כך חי בתוכי ורק בזכות הטיפול המדהים הזה אני זוכרת שהוא לא באמת חי . צריכה אותכם איתי ..מפחדת להתפרק

כאן יחד איתך-- שולחת לך יד לאחז בה

תודה יקרה על היותך בחיי

וואו, נשמע לי כל כך קשה... שולחת חיבוק חם ואוהב, איתך ביחד

שנים מלווים אותי פחדים שהחוויות שלי.. ההתעללות החלקים שבתוכי לא אמיתיים. שהכל שקר שאני שקרנית ושאינני מסוגלת לסמוך על עצמי. אפשר לאומר שרוב הזמן אני לא מאמינה..

את יודעת כמה מכחישי שואה יש , זה אומר שהיא לא הייתה. זה קשה לשמוע אותם זה קשה להאמין ולהבין לכן הפיצול זה המנגנון שמגן על הנפש משגעון...לאט יקרה והעיקר את לא היחידה שלא מאמינה

הי גלי יקרה, ומי שקורא וירצה להצטרף, ראיתי את תשובתך למטה וחוזרת אלייך כעת בעץ חדש. מישהו לאחרונה אמר לי שמנוחה זה לא חטא. המממ.... כנראה, שמשהו בי פנימה חושב שכן. איך שאני מתיישבת, טראח, קוצים בטוסיק ומוצאת עוד משהו לבצע. ואולי זה לא בדיוק זה. במצב מנוחה הכאב מתנקז ומתמצה, והתנועה מפזרת אותו לכאורה. קצת אוטיסטי נשמע לי. מיטה ולילה ושינה – נושאים סבוכים מאד. קלונקס ידידי פה. לא הרגשתי שהוא נגעל ממני, המעסה. הרגשתי דווקא שאני נחמדה. התמסרתי ונשארתי בשליטה. גם אני נסעתי לחו”ל פעם אחת ויחידה, ‘כדי לממש את זה’. אחת הנסיעות הזוועתיות אבר. חזרתי עם תופעות שחשבתי שהן יעפת, בדיעבד, הסתבר שהיו אלה תופעות חרדה מהקשות שבהן, שרק החלו אז, וקפצו לגובה, ושם גם חלה התפרקות גדולה גדולה גדולה. עד היום לא מעזה לנסוע. כמו חרקירי בשבילי. אחרי ששבתי, בעצם גם החל תהליך של עזיבת העבודה, ניתוק כל הקשרים שהיו לי. כולם. שתיקה מוחלטת של חודשים, קצת אחר-כך כבר לא הסכמתי לגור בבית כמו של אנשים. בוודאי שלא אביזרים של בית. חלפו מאז עשרים שנה. סוריקטה

קודם כל חיבוק ענק ענק ועוטף את כולך ...את מדהימה , כמה כוחות ויכולות ... עצוב לקרוא אותך עצוב הפרוק ומה שהיית צריכה לעבור ובכל זאת רואה איפה את היום איזה דרך מופלאה עשית ועושה ...אכן אין כמו להיות עסוק כל הזמן כתרופה נגד כאב ומחשבות ..ובכל זאת לפעמים כל כך זקוקה לכלום כדי לנקז את כל המוגלה והכאב לידי נקודה אחת ...ולנסות להוציא קצת .

אין לי מילים מלבד לאמר לך שכאבה לי חווית החופש שלך ושאת מדהימה.

לא לגמרי קוהרנטית אחרי יום/ימים קשים, אבל אנסה.. קודם כל איתך ובעדך וכואבת לשמוע את שעבר. מאז לא העזת לנסוע? אולי דווקא שווה להתעקש על כך? לתכנן היטב כדי שיהיה כמה שיותר מיטיב עם מודעות לסכנות ולנפילות הצפויות ואף על פי כך בנייה של הטוב. שמעתי לא מזמן הרצאה שאומרת שאדם אופטימי הוא לא אדם שמתעלם מהרע, הוא אדם שיודע לשלוט במצב ולנהל את הטוב ואת הרע. את יודעת, המטפלת שלי היא קצת בתפקיד המנערת, שאומרת לי לא להתמכר לכוחות האופל ולראייה המחסלת את עצמי ואת תפיסת העולם, וכשכתבת קלונקס ידידי התחשק לי פתאם שהיא תנער גם אותך, שמישהו יזכיר לך כמה כוחות יש בך וכמה בכלל לא בטוח שהוא ידיד, אני כותבת בזהירות כי בכל זאת ברור שמכאן לא יודעת הכל, אבל בזהירות ועם סימן שאלה ומניסיוני הדל אומר שיש מצב שהוא אויב שמתחזה לידיד. אני שואלת את עצמי וכנראה גם אותך, שאלות על מי שולט בנו, כמה יצר החיים וכמה יצר המוות מנווט אותנו, ואיך אפשר להיות בשליטה ולכוון לטוב. והרבה פעמים קשה אומר שאולי לא כדאי ללכת לשם מהיכרות רבת שנים עם עצמינו, אבל קשה יכול לומר שדווקא צריך להתעקש וללכת לשם. אז מה עושים כשחופש זה קשה? בא לך להאבק באימ-אימא של הקשה הזה? זזה לישון איתך! גלי

היי אודי קראתי פעם מאמר באנגלית על היתרונות והישגים מטיפול דינמי. אני לא זוכרת את שם המחבר אבל הופיעה שם טבלה שציינה בסעיפים את הקריטריונים לבריאות נפשית. זה הלך ככה (מהזכרון): - מסוגל לנצל יכולות וכישורים באופן פרודוקטיבי - חש עצמו משמעותי ותורם בחברה - נהנה מיחסים בין אישיים. חברויות/זוגיות/מיניות. - בעל חוש הומור -מסוגל להכיל דעות שונות משלו -הגיע להשלמה עם חוויות העבר והיו עוד סעיפים ברשימה.... האם אתה יודע במקרה איפה משיגים את הרשימה המלאה?? ממה שזכור לי היום שם בסביבות 20 סעיפים

לבחון את השטח לבדוק מה ואיך ולמה לשאל שאלות ולהקשיב לתשובות כי אחרת... ממשיכים וממשיכים ומאבדים את היכולת לחשוב ברור כי הכל נעשה כמו אוטומט טיפול...כן??? לא??? למה?? מרגישה שמסיעים אותי ברכבת שנוסעת במהירות מקסימלית ואני רוצה לרדת אבל לא יכולה... נכנסים לחדר טיפולים ומאבדים שליטה- חלקים מופיעים ואני רוצה לעצור ולהפסיק את זה אבל מתקשה לקחת פיקוד מבולבל לי... לא ברור לי... מה לעזעזל אני עושה בטיפול ואם זה מועיל....

פתאום נראה לי שהפסדתי המון ממה שקורה כאן :) לקרוא בבת אחת הרבה הודעות...מעניין. רוצה לומר לכן כמה מילים: על אומץ, על נחישות, על כל ההתמודדויות שנראות לאחרים כל כך קלות להשגה ורגילות כאלה, מבינה אתכן מאוד. הילה- את חזקה ואת יודעת את זה! היום את כנראה מבינה יותר את התנהלותך מול סמכות וכו' ולכן זה כואב יותר...כמה קשה לקחת אחריות על עצמנו, על המילים שנאמרות ואחר כך מכים על חטא, אולי בכל זאת אפשר לתקן? לבקש סליחה? אני רואה את זה כך, שפעם היית מאשימה אותה, היית מדברת על האנשים שהעליבו, שאמרו וכו', את הסביבה והיום את לוקחת אחריות על מה שאת אמרת וואו, זה הישג גדול. אביב- את מקסימה, הגדלות שלך לנסות כל פעם להבין כמה שיותר את עצמך...ואת האחר.. חנה- הקבוצה הסתיימה, גאה בך מאוד, ותראי את ההודעות שלך היום :) יודעת להנות יותר פחות לבכות על הסופ"ש ולעשות, ללכת, לפעול, זה הכיוון!!! נהדרת! רוני- אח, מילים, מילים....לא פשוט אך כבר התנסית פה ביותר לא? שירה- עם כל הכאב, את יודעת להגיד תודה ולהודות, אדם שיודע להודות ימצא את הדרך להודות בסופו של דבר גם לעצמו על כך שלא ויתר, אז אל תוותרי לעולם, בסוף תודי לעצמך. לאה- משתפת מעט ואומרת הרבה, מקבלות אותך בלי לשפוט טוב? נסי לשתף יותר. ינשוף- כמה מלחמות כמה קושי...וגם את יודעת לפרגן לאחרות ולהודות פשוט מדהים, תאמרי לעצמך את מה שאת היית אומרת למישהי אחרת במצבך, לי זה עוזר. איתך, בדרך הלא פשוטה. מיקה- מזל טוב!!!!!! וואו, שוב את מזכירה לי את עצמי מפעם...פעם גם לי תחושת ההריון הפכה אותי לאישה, והרגשתי לבד, היום יכולה לומר שאני ממש לא לבד ואישה בלי הריון :) רזיתי, שיניתי מראה חיצוני וגם מראה פנימי...ולאט נפתחתי לעולם המבוגרים שדי איים עליי, מקווה שאת בטוב ושומרת על עצמך, נסי כמה שפחות להיות לבד פיזית אולי ישפיע נפשית קצת? תהני מההריון, זאת תקופה נפלאה! איה- איך את? מה היה בסוף? איך הרגשת? במבי- מזמן שלא התייחסתי אלייך :( סליחה, את מדהימה אותי כל פעם מחדש, המטפלת שלי אומרת תמיד צעד אחורה ושניים קדימה, כשאני אומרת צעד קדימה שניים אחורה...פיסול, הלוואי שתחזרי לשם, זה מדהים מה שתוכלי ליצור!!ואולי גם קצת חופש אמיתי בתוך הפיסול? אפרופו חופש? סוריקטה יקרה- חופש, אני בחופש, האם זאת חופשה? חחח לא בטוח. אבל יצאתי לחופשה לבד עם בעלי היה מדהים!!!!!!! כשאני מצליחה להתנתק במחשבות ועוד מהמטפלת שלי, זה סימן לחופש אמיתי. גלי- חופשה, כן... זכור לי החופש שניסיתי לקחת לעצמי כשהיא אמרה לי, וואו..היה מבאס, זה צריך כמובן לבוא מהרצון שלך לחופש וכשיש צורך לכך את תדעי! סיגל- מה איתך? לא משתפת? לפעמים זה מרגיש קצת...סליחה שאני אומרת, מעין ביקורת מהצד, מישהו כזה שאומר: זה אתן, אני לא בעסק ושוב לא רוצה לפגוע זאת רק נקודת מבט שלי בלבד.....אשמח שתשתפי מעצמך. ממש חבורה גדולה נהייתה פה...מקווה שהזכרתי את כלכן, לפחות את אלו שכותבות בתקופה הזו. ואודי- ממש תודה על כל מה שאתה מאפשר כאן! זה לא מובן מאליו, אני במקום אחר היום, פתאום קצת נפתחו לי העיניים מהמקום הצר שהייתי בו, הצלחתי להנות בחופשה, נהנית עם הילדים המון פעילויות, ממש כייף!!!!!!!! מחר נכנסת לפרוצדורה רפואית..אולי בשל כך כתבתי פה...לא יודעת, רציתי להרגיש שוב שייכת, נחשבת...לא יודעת להסביר. תאחל לי בהצלחה? סליחה שיצא ארוך. שלכם ואתכם , מיכל.

מקווה שעברת את הבדיקה בשלום.. תודה על המילים ותומכות...ינשוף

הי מיכל, שמחתי לשמוע אותך ותרגישי טוב! תודה רבה...

הגבתי לשניכם על ההודעה ההיא למטה "שוב" ולא עלה אולי יעלה מאוחר יותר ..ונכון שאני כרגע במקום אחר אבל...בוחרת לתת מקום לסיפור האמיתי . סוריקטה כתבת לי דבר נכון שאלת על איזה סיפור נוסף אני מדברת..ולמעשה אני מדברת על הסיפור שלי הסיפור שלא סופר .. אני באה מבית מהאליטה של המדינה כזו ששרים חברי כנסת ראשי ממשלות מכל העולם היו אורחי קבע ..כן מה שנקרא באה מבית טוב....(מי יאמין שהוא רקוב) מדברת על האיש הרע וחבריו שפגעו והכאיבו והעולם כולו שתק כי איך יכול להיות ומי יכול להאמין ובטוח א' משקרת מדמיינת ועוד ועוד ... אז אני א' מהבית ואבי הוא כמוהו ...כמו האיש הזה מהחדשות (קצב). וכל פעם שאני שומעת כמה הוא מסכן ואומלל , וכמה כסף המסכן הוציא על עורכי הדין וכמה אשתו מסכנה והוא לא אשם וא' וכל השאר רק העלילו עליו ...נקרעת לי הנשמה מבפנים מה שיותר מעניין אותי זה ששניכם בדרך זו או אחרת ציינתם בפני שלא ברור , פעם זה היה נועל אותי או שהייתי בורחת או הודפת והפעם הפעם הצלחתי להגיב בצורה נורמטיבית "נושמת" ואפילו כותבת שוב כדי לתת לו לסיפור מקום ....תודה לכם

בוודאי שאפשר להאמין. סוריקטה

הי אודי, אני מאד שמחה שאתה יוצא לחופש. שתרבנה חוויות שלוות וממלאות. שלך, סוריקטה

תודה על ההתעניינות! היה ממש כיף אבל גם מפחיד... היה סוער. היה גל שהטביע אותי ומצאתי עצמי שוכבת בקרקעית... אבל חזרתי אחר כך לים.

הי חנה יקרה, אני תמיד מתמלאת בהערכה כלפי אנשים שהולכים לים. נשמע לי מגניב , מעצים ומעלה מצב רוח. נשמע חופשי. כל הכבוד. (וגם על הריקודים שאת כותבת עליהם לפעמים והיציאה עם החברות)

ממש ריגשת אותי... המילים שלך ממש נגעו בי. וגם שאת זוכרת אותי. תודה יקרה!

סוער , רגוע גלים גלים ..פעם למעלה ופעם נופלים ועולים . נפלא שנהנית , עוד יותר נפלא שחזרת ולא ויתרת.. אכן חנה פעם שאלת אם רואים את תוצאות הטיפול הנה דוגמא קטנה אבל גדולה איך את משתנה וצומחת....חיבוק

חיבוק חם ממני בחזרה! יש משהו מקסים בים ושונה... תודה על המילים המחזקות, למרות שהשבוע בכיתי שעה למטפלת שלי בטלפון. עכשיו יותר טוב (:

מסכימה איתך (:

אני במהלך חיפוש אחר פסיכולוג. רציתי לשאול האם ניתן או מקובל לשאול פסיכולוג אם הוא הטרוסקסואל או הומוסקסואל במהלך החיפוש? אני לא הומופובית בכלל, פשוט טיפול עם אדם הטרוסקסואל משום שארצה שהוא יזדהה איתי וידע לתת לי עיצות מעולם המושגים של מערכות יחסים של גברים ונשים....אני רוצה שהוא יכיר את הדקויות בין גבר לאישה וכו'....הגיוני לצפות לדבר כזה או לשאול על כך מטפלים?

כל החרא שבי כל הפגמים שבי צפים למעלה הדמעות לא מפסיקות לנזול הכאב בלתי נסבל היום שכבתי על הרצפה בטיפול הדמעות זרמו לא יודעת להתנהל כלכלית ופוגעת ומנצלת את בן זוגי בעבודה הייתי אימפולסיבית ואיבדתי משרה שנתנו לי בעבודה והדמעות מציפות הכאב והמוגלה זה לא מניח לי משהו בי גורם לדמויות סמכות להרתע ממני דיבור לא מכבד ואימפולסיביות כל החרא שבע צף למעלה הכאב מוחשי המוגלה כואבת כמעט ולא מצליחה לנשום כמה שהכל כואב אין לי מילים לזה איך ברגע איבדתי את האמון המנהלת שלי הכל היה בסדר אבל זהו כבר לא אצטרך למצוא מקום חדש

כן זה כואב , זה מכה בפנים וקורע מבפנים ..לגלות שאנחנו כמו כולם פוגעים ונפגעים . לגלות שמבית היוצר של אבא למדנו גם לפגוע בשני ובעיקר בסופו של דבר בעצמינו.. אבל בכנות זאת זכות לפגוש מי אנחנו הרבה מאוד אנשים לא מכירים את עצמם ומסתובבים בעולם כאילו הם מושלמים. מאמינה שאם לא יסתדר לך בעבודה , את תימצאי אחרת מניסיון דלת נפתחת ודלת נסגרת זאת לא קלישאה אבל וזה אבל גדול מהניסיון גם גדלים ולומדים מאמינה בך מאמינה בטיפול שלך , שיעזור לך לצמוח עוד ועוד .. אוהבת אותך מאוד וגאה בך על הכנות והאומץ לעמוד מול עצמך , זה באמת באמת לא פשוט מי כמוני יודעת. חיבוק

באמת גל עכור. אמנם אנחנו זרות (אני ע"ת עובר אורח לא ממש כאן) אבל היה לי קשה להתעלם מהכותרת הקשה מהמחנק הזה שהיא מייצרת משהו כזה שכבר אי אפשר להכיל וקשה לנשום. אחרי שקראתי הבנתי שזה החרא ש צף. עצוב. ממה שקצת קראתי אולי האימפולסיביות קשורה לכל מה שקורה סביב התביעה וכל זה? (יש נסיבות מקלות) מאחלת לך ימים טובים וצלולים.

שומעת את המצוקה-את ההצפה... המוגלה נשפכת החוצה וזה כל כך כואב... אחייכ יבוא ההקלה... תנסי אולי להבדיל בין דמויות סמכותיות של אז ושל היום- ושהיום את בטוחה, ששום דבר רע לא קורה... כאן יחד איתך הילה יקרה... את לא לבד

וואוו לקרוא את כולכם ופשוט לחבק ולהגיד שאנחנו אמיצים , אוהבת באמת וזה לכולםםם...גם לכל מי שסמוי ופוחד לקחת מקום ... שיר האומץ /ר' קיפלינג אם תחשוב כי תיפול, כבר נפלת ,אם תחיה בלי היסוס וניצלת אם תרצה לנצח אך תאמר לא אוכל הן ברור שבחרת בקל שבקל. אם תאמר כי תאבד, הן תאבד בוודאי כי כל איש בעולם התוסס והחי הרוצה להגיע לתרועת ניצחון לא יגיע אליה בלי תרועת הרצון. זהו חוק עולמים לנמשל ולמושל ופשוט הוא החוק ואיתן מברזל: החלט כי תוכל - רצונך אז מושל עליך יגן חוק איתן מברזל. מלחמות החיים לא תמיד מבקשות את האיש החזק וכתפיו הנוקשות, אם יתמיד, אז תמיד ינצח בכול רק אותו האדם החושב כי יכול.

תבוסתנות ותחרותיות הקיימים בנו, הקיימים בי :-) בוקר של אור, סוריקטה

כיף שחזרת בריא ושלם ומה שבטוח אני לומדת לנשום גם שהקבוע משתנה לי ,בסוף אני אפסיק להיבהל משינויים . אפרופו בהלה יש בי חלקים מסוימים שדי מבוהלים מחציית הגבול , לא מצליחה להרגיע לבד צריכה את העזרה שלך לשמוע שזה בסדר ואתה לא כועס .. בסוף גם על הדברים האלה אני אתגבר ויסמוך על עצמי יותר (לפחות התחלתי לתת מקום לקולות האלה למרות שאני מבינה בהגיון שזה טיפשי ) אודי כהשארת את הגן פתוח חגגתי לי כאן בן העצים , תהליך מדהים עשיתי בשנה הזו הרבה בזכותך ,בזכות התמיכה ובעיקר בזכות זה שאתה מאפשר את המקום הזה להיות אוטנטית כלכך . באמת הרבה מהדברים שאמרת לי שיקרו תוך התהליך ישנם ..הרעש הפך יותר ויותר לדיבור , אני יותר ויותר מודעת ומכירה את כל החלקים (למרות ששבוע שעבר צצו חדשים ,לא מוכרים) לאורך כל הדרך אמרת לי לא לתת להם להשתלט על המרחב , אני מנסה לא לגמרי מצליחה להבין איך...אז אמרת לי שיש לנו חלק מנהל ושתרחיב על זה פעם ..אז אודי לא חייב היום אבל זורקת לך את הכפפה אשמח מאוד מאוד להבין יותר . שבוע טוב

אודי תודה !!!! גם על המילים וגם שניכנסת שוב .

הי מיקרה יקרה, מצטרפת לברכות ונמצאת לצידך למשמע הרגשות הכואבים המתלווים לצד המאושרים והחגיגיים. שיעבור בקלות ובהרגשה טובה ככל שניתן, שלך, סוריקטה

הי כולם, כן, יש תחושה כזאת של את-צריכה-חופש. פעמים רבות חשבתי עליך אודי, עך החופש שלך, גם מכאן. אני זוכרת שאתה נוסע מעת לעת למדבר. קיבלתי תשובות של התחלה בשיחות שלי, מילות המפתח היו 'חדש' ו'אחר' ועוד. ומה חשיבותו, וכמה שמטפל שלי מקפיד על כך עבורו. ועדיין אני תוהה מה יהא חופש עבורי. בקטנה, לשעה, אולי ואולי גם קצת יותר. בשבוע שעבר הלכתי לעיסוי אצל גבר (כן, זה סובב לי ת'מוח) עיסוי כזה שמכניס אותך למצבים מדיטציונים, כך הבנתי. קצת סוג של חופש אולי. מה תאמרו? אשמח לשיתופים. שלכם, סוריקטה

חופש....קודם להגיד לך שאת גיבורה אמיצה אמיצה ....מסג' גבר!!!!!!! לאישה אני כבר שנים לא נותנת לגעת לי בגוף מאז שהבנתי שזה שאני ישר נירדמת זה פשוט ניתוק מטורף אז אין סיכוי שמישהו נוגע בי ,למרות שחושבת על צעד כזה אבל עם אשה ..וואוו את גיבורה פשוט ענקית.. וחופשה ...שקט , רוגע , טעינת מצברים , לחיות , להיות, פסק זמן מדברים מטרידים , הנאה , אהבה , שמחה , חיים ... זקוקה לחופש- אין חופש אבסולוטי יש חופשה אבל זקוקה לחופש אומר לי - אני עייפה צריכה פסק זמן מהמרוץ צריכה פאווזה מהכל מהחיים ובעצם לחיות להתחבר לטבע להתחבר לאמא אדמה , להיות עבורי עבור עצמי .... כותבת לך אסוסציאציות וחושבת למה בעצם לא לעשות את כל הדברים האלה כל הזמן ...ואולי זה בדיוק הרעיון של חופשה לשנות לעשות דברים אחרים ממה שרגילים כל הזמן לקום בשעה אחרת להיות בנוף אחר לנשום אחרת כל אחד והאחרת שלו ... יש משהו בחופשה שהיא זמן איכות מחבר ומאחד עם מי שאת נמצאת בחופשה בלי לחץ החיים ..את יודעת יש בחופשה סוג של אשלייה של חופש שכל אחד מאיתנו צריך. לא יודעת הגיגי בוקר ....

הי אביב, כבר זמן מה שאני הולכת לעיסויים, בעיקר אצל נשים יצא, (מוזר ברמות) חסר לי כל כך מגע, ומה שיש גם בעיסוי כל כך לא מספיק. מכירה, אגב, עוד מישהו שנרדם בעיסוי, לא היו לו חיים טראומטיים במיוחד, הוא דווקא מתבונן על כך בסוג של הקלה מסבלותיו. סבל כאב הגוף. הרפייה. אמרת המון דברים מעוררי מחשבה. יש לי עוד מה ללמוד. תמיד יש. יופי של הגיגי בוקר. אמשיך לחשוב. שלך, סוריקטה

מאמינה שכולנו זקוקים לחופש .. עיסוי יכול בהחלט להיות סוג של חופש בתנאי שאת מרגישה שנכון לך ובטוח לך ושאת הולכת למישהו אמין-..לקח לי המון זמן לאפשר מגע ממעסה- בהתחלה הלכתי עם חברה שנשארה איתי בחדר.. היו הרבה פעמים שהתנתקתי והתביישתי לספר.. אני חושבת שחשוב להקשיב לגוף.. מאחלת לך שבוע טוב סוריקטה יקרה

הי ינשוף מתוקה, אני לא כזאת אמיצה... את העיסוי אני מקבלת במתחם בו עובדים כמה מעסים במקביל, זה לצד זה, לעתים ללא מחיצות. קרי, יש עדים רבים בשטח. צד שלישי. השלישי הזה שכל כך חסר לי, גם בפנים. ההפרדה. אחד על אחד גם מפחיד אותי. שבוע אור, שלך, סוריקטה

הי סוריקטה, ריגשת אותי שהלכת לעיסוי אצל מטפל גבר. זוהי התחלה ממש טובה. אצל מסלו למדנו שלפעמים האדם כבר לא מרגיש שהוא צריך משהו חיוני- כמו אהבה, וקיום יחסים. השלב הראשון הוא להכיר בצורך ומשם מגיעה ההתפתחות. אז את ממש שם... מקווה שאני מובנת... שבוע רך ונעים הילה

הי הילה יקירתי, המון אמרת. דברים של חכמה. את יודעת, דיברתי כאן על מיניות שמתה. אודי תיקן אותה בחיוך מה והשתמש במילה 'קבורה' :-). בטיפול, אמר לי רופא הנפש שהיא לא כל כך קבורה. עדיין בחלומות יש עיוות גדול בעניין. אין אינטימיות, יש פריצות. אבל יש חלומות שאני זוכרת. אין זה דבר של מה בכך, בעיניי. מרגישה שאני עוד בין לבין, והמטפל, כנראה אינו רוצה שאחמיץ אהבה. עדיין לא זכיתי לאהוב, להיות נאהבת. שלך, ותודה רבה, סוריקטה

הי הילה יקירתי, המון אמרת. דברים של חכמה. את יודעת, דיברתי כאן על מיניות שמתה. אודי תיקן אותה בחיוך מה והשתמש במילה 'קבורה' :-). בטיפול, אמר לי רופא הנפש שהיא לא כל כך קבורה. עדיין בחלומות יש עיוות גדול בעניין. אין אינטימיות, יש פריצות. אבל יש חלומות שאני זוכרת. אין זה דבר של מה בכך, בעיניי. מרגישה שאני עוד בין לבין, והמטפל, כנראה אינו רוצה שאחמיץ אהבה. עדיין לא זכיתי לאהוב, להיות נאהבת. שלך, ותודה רבה, סוריקטה

באמת כל כך מגיע לך ...

הי סוריקטה, ממש רוצה בשבילך שיהיה חופש, קטן או גדול פחות משנה אבל עם תחושה של מגיע לי, ועם תחושה שאת נהנית ונחה, ולא רק צריכה וצריכה, אלא גם רוצה, וגם מתחשק לך וגם בא לך.. קצת להתפנק בתוך העומס הרב והקשיים וההשרדות. מגיע לכולנו כזה דבר אבל אולי יש אנשים שמגיע להם קצת יותר. והעיסוי אצל גבר, וואחד צעד! הפעם הראשונה שאני עשיתי כזה דבר הייתי כל הזמן בשאלה האם הוא נגעל ממני. אולי זה היה טוב שזה היה בגדר שאלה ולא עובדה. איך היה לך שם? אצלי חופש ישר הולך לקנאה כרגיל על אלו שיש להם ושהחופש שלהם יראה אחרת משלי. הטסת אותי לעבר ישן נושן, למטפל שאמר לי- הולכת להיות לך שנה קשה ולכן את צריכה לצאת לחופש. ואני כמו מטופלת טובה יצאתי מהפגישה והזמנתי כרטיס טיסה לעוד יומיים. והייתי שבוע ב"חופשה" בארץ רחוקה, לבד, טיפה היה גם הנאה אבל רוב הזמן היה בכי על הלבד ועל השנה הקשה הצפויה.. אולי בדיעבד גם בכי על הצייתנות שלי, על הצורך שמישהו יגיד לי מה לעשות וההתמסרות המוחלטת למשאלה הזאת... ואולי גם כעס עליו שקבע ולכן הייתי צריכה לא להנות, כדי להוכיח לו שהוא טעה.. המון המון המון המון זמן שלא הייתי בחופשה. יש דווקא מחשבות בכיוון אבל חשש מבזבוז כסף... נראה.. שבוע טוב גלי

חייב תשובה לפני 11 חודשים הכרתי מישהי , התחלנו לצאת ואז הבאתי אותה הביתה ההורים שלי לא אהבו אותה (וולגרית מידי) בכל זאת המשכתי לצאת איתה ואחרי כמה חודשים כבר בייתה ישנה אצלי יום יום ואז יצאנו להשכיר דירה ופה התחלתי לריב איתה הרבה כל דבר הפריע לי אם זה מתי היא חוזרת ולמה ככה ולמה ככה אין ספק שגם אני אשם כל הזמן הייתי טעון עלייה שהינו יושבים בחברה שלא תפלוט משהו כל הזמן אמרתי לעצמי שיהיה ריב שנפרד ולא יהיה דרך חזרה ויום אחד בעבודה שתפו לה תמח שאני לא טוב לה ושאני יכלא אותה תאמת יש לי בעיה קצת שתתחיל לצאת לי למועדונים במיוחד שהיא אמרה לי שזה לא מדבר אליה והיא לא רוצה את זה ו,ואז אחרי ששתפו לה תמח היא החליטה לפרק תחבילה כל אחד חזר לביתו אחרי יומים היא באה בוכה שהיא עשתה טעות ולא רוצה להקשיב יותא לאנשים ואז חזרנו ליום אחד בגלל שהחליטה לבחון אותי אם אכפתי לי שתצא ואז שוב נפרדנו קיצר לי מפריע מאוד העניין גם עם המשפחה שלה יש לי הרגשה שהמשפחה שלי ממש לא תסתדר איתה הם קצת ברברים וזה מאוד מפחיד אותי אם אני חושב להתחתן איתה היא קצת אובססיבית כבר חודש שהיא שולחת הודעות ולפעמים באה לא אשקר שמצד אחד לא בא לי לוותר עליה אבל השאלה שלי מה נכון לעשות לא מהרגש??? דרך אגב שגרנו יחד כם ירד לי החשק המיני ואין לי מושג אם זה בגלל המחשבות שהיא אהובה במשפחה וזה גם מפריע לי ואגב שיניתי אותה בהרבה והיום היא יותר מתונה אבל השאלה אם אחרי החתונה זה חוזר???

אודי וכולכם הי, ראשית, אני חושבת שמתרחש בי שינוי עמוק.. אודי, קצת נבהלתי וגם קצת ..טוב קצת יותר מקצת...דואגת לך.. מקווה שלא סגרת את השבוע בגלל עומס טוב.. אתה שם לב שאני לא מתפרקת ? (רק מרגיש שכמעט על סף התפרקות ) :) כנראה שמשהו מבפנים באמת מתחזק (?) הילה מתוקה , תודה גדולה לך !!! התרגשתי לקרוא את דברייך שמופנים אלי... רוצה לומר לכם שאני קוראת את כולכם אבל איכשהו אני במקום של ? לא יודעת בדיוק לומר.. כנראה שאחזור בשנת הלימודים הבאה לפיסול .. אולי בסוף אחטוף רגליים קרות ואברח שוב ??? כ"כ מקווה שלא.. הפיסול יהיה מתוך התבוננות במודליסט האדם במנחים שונים... ואולי בסוף לא אלך ???? מתגעגעת אליכם מאוד מאוד. אודי,אתה יודע ש"שטפתי" את העיניים בחצבאני ובתל דן וחשבתי עליך.. ממש התחשק לי להגיע לגילון ,לפגוש אותך ולומר לך:"אודי, אדם נפלא שכמותך, זו אני, במבי..." אהבתי פשוט לשבת על האדמה,להרגיש את זרימת מי החצבאני,לשמוע את אוושת העלים,ציוץ הציפורים ,הצרצרים, מפעם לפעם גם צפרדעים,להריח את הריח המטריף של תערובת המים,תאנים,פטל,תות ואדמת החמרה, להרגיש את המגע המלטף של העלים והשפירית הכחולה על כף היד.. ואני שייכת למקום הזה.. חלק ממנו.. שייכת להרמוניה שבטבע... חיבוק לכולכם ושבת רכה,נעימה ומלטפת.. שלכם-במבי.

איזה כייף לקרוא אותך ככה ....ואם לא תנסי לא תדעי לעולם איך זה ...זוכרת שלמדתי ציור והיינו צריכים לצייר מודליסטים זה לא פשוט אבל זה מעניין . בעיקר היה לי מעניין תפישת הגוף אצלי מתוך הניתוק . ואת יודעת גם אני הרגשתי ככה מול זה שאודי לא סגר ,את השבוע ברגע הראשון נבהלתי אחר כך הזדחלה דאגה והזיכרון שזה כבר קרה בעבר הרגיע..ואפילו חייכתי לעצמי שאודי בן אדם בשר ודם ...ואגלה לך סוד הגן נשאר פתוח אז חגגתי והלכתי לי אחורה בן העצים ... אנחנו קבוצה מדהימה שצועדת קדימה ,זה מרתק לראות את ההתפתחות של כל אחת ושל הקבוצה כקבוצה ... ואזכרת לי את החצבני אך הצפון הצפון ....שבוע מדהים לך

:-) כל כך טוב לשמוע ממך. נקווה שהרגליים, רגלייך, כחלק גוף גם הן, ישאוך למחוז חפצך היצירתי המופלא. שלך, סוריקטה

אוהבת אתכם ואת התגובות שלכם... כן...משונה אבל מרגיש לי טוב.. אולי אני טיפטיפונת כבר בשלה לחזור לפיסול ???? ואולי אברח ??? ואולי פשוט ארקוד ריקוד תימני :)) פסיעה קדימה ושתיים לאחור, ואולי, פסיעה אחורה ושתיים קדימה ? :) רצה עכשיו לאמא צביה.. כייף ,נכון ? :))) שלכם-במבי.

אני ממשיכה לנסות.

הי רוני רואים אותך ..שמחה שאת לא מוותרת ,גם אנחנו לא .

רוני ממי, אולי תנסי גם יותר מילים מעבר לטריוויאלי? את יודעת, אני יודעת שאת יודעת. יש כאן הודעות מקסימות מקסימות שלך. אם תרצי לספר על התחושה שלך, תחושת האין-מקום המוכרת לרובנו, אולי כולנו. גם למי שכותב המוני מילים, וגם לשותקים וגם לממעטים במילים. גם אני לעתים מרגישה שאני בחוץ. שאיני חלק מ... בוקר אור, יקירתי, וגם חיבוק ענק לכלבלבית שלך, סוריקטה

מסכימה עם סוריקטה בכל מילה .. את יודעת בסופ"ש הזה שקראתי לי אחורה בן העצים מצאתי כמה מאוד משמעותיים שלך ...

אני חושבת שאני יותר משנה כאן, במקום הוירטואלי הזה שמאפשר שיתוף ותמיכה. בתוך הכאוס שלי אולי לא זכרתי לאמר תודה. לך אודי שמחזיק את כל המערך הזה במסירות ואדיקות ראויות לשבח. לפעמים זה נראה כמו גלגלי שיניים, לא משנה מה או מתי אתה כאן, ממשיך בתנועה בלתי פוסקת, מתאים את תגובותיך ונוכחותך בצעדים קטנים. לבנות המשתפות באומץ, לאלה שמגיבות ברוך אינסופי ובחכמה, לכן שלפעמים מרגישות אותנטיות בכוונותיכן יותר ממה שניתן לבקש במציאות. היה חשוב לי להציץ לרגע כדי לאמר לכולכם תודה שאתם.

תודה שאת כאן ... היום חשבתי לאן נעלמת השבוע שמחה שניכנסת ...שבת שלום יקרה והרבה כוחות

שירה יקרה, תקוותי שבוא יבוא היום ותוכלי לומר גם תודה לך, עצמך, ולחלקייך שלך. בפנים. שהחמלה בהם, כלפייך את, תגבר. שיוכלו לעטוף, שתרשי לקבל. שהתלות בגורמים חיצונים תהא שונה אף במעט. אנחנו, נהיה שם בשקט בשקט, לא להריע מידי, שהרעים לא ישמעו. שבוע של אור, סוריקטה

את חושבת שיבוא היום "אנחנו, נהיה שם בשקט בשקט, לא להריע מידי, שהרעים לא ישמעו" שנוכל להגיד בקול רם וברור תודה לעצמינו מבלי לפחד מהרעים שבתוכינו ...

הפעם יודעת איפה ועם מי אהיה... אבל משו אחר מטריד ומכעיס אותי... מריגשה שאחותי כפויית טובה אין לי כוח לפרט אבל קודם בכיתי ממנה. סליחה מכל החברות היקרות כאן אבל המחשב שלי נדפק ומהפחאפון קשה לי לכתוב. אני קוראת את כולכן כל הזמן...אבל כרגע קשה לי להגיב גם טכנית וגם נפשית. שתהיה שבת שלום לכולנו. ומחר בע"ה נוסעת לים(:

מקווה שהיה טוב ונעים ...

יש לי המון דברים לכתוב לך אבל מוכרחה להגיע למחשב ולא מהפלא...אז רק שתדעי קראתי כל מה שכתבת לי ...תודה על הכל חיבוק וסופש נעים

הי אביב, אני כאן, שלך, סוריקטה

ואת יודעת סוריקטה האני כאן הוא כל כך הרבה.... את מיוחדת אני אוהבת את מה שאת מביאה לכאן וגם את מה שאת לא מביאה ובכל זאת מבצבץ פה ושם בן המילים ....

מתהפכת הבטן מהקצב הזה ...המקרה הזה כל כך קשה לי בכל פעם שאני שומעת כמה הוא מסכן אני מתה מבפנים ... זה כל כך מוחק ....יודעת שזה נוגע בי בגלל הטיפוס והמעמד שמזכירים לי כל כך.. וקורעים אותי מבפנים . והיא כמו אמא שלי סוגדת לו כאילו היה האל ...לפעמים אני לא מבינה אנשים . ואולי זה בכלל אני ...

אביב יקרה, איך את עכשיו? איזה סיפור אחר את מזכירה, תוכלי לומר? גם אני כועסת על העיוורון. על הראייה החד צירית. קשה להאמין, ומאידך, הכי לא מפתיע עם היסטוריה כמו שלנו. נמשיך למעלה, אני מקווה. שלך, סוריקטה

היי, אשמח לדעת מה אתה חושב .. אני בת 27 מזה כשנתיים קצת פחות בטיפול פסיכותרפיה דינאמית, תחילה המטפלת הייתה מאד אמפתית ואיפשרה גמישות בגבולות כמו הודעות ומעט מעבר ל50 דק, אבל לא באופן קיצוני, בגדול ההרגשה הייתה שהיא לגמרי שם. ועם הזמן החלה להקפיד על גבולות בהדרגתיות.. לאחרונה מזה כמספר חודשים היו כמה משברים בכך שניסתה להציב גבולות נוקשים יותר ודבר זה תיסכל אותי מאד, הבטחתי שאשתנה ואחרי שבועיים אני שוב מתקשה, בעיקר אמירות שלה אני לא אהיה פה כל הזמן בשבילך אם זה יפגע בך או העלתה תעריף הטיפול. אדגיש כי אני לא רוצה לשבת איתה בבית קפה, אבל במילים במבט וביחס הייתי רוצה אחרת, רציתי חיבוק והיא לא מרשה, בסדר לא נורא אבל אני מתוסכלת יותר ויותר מאז שהיא ממש נוקשה ומתרחקת מאד. אני מרגישה שהיא לא מאמינה בי. עוד אומר שבעקבות שליחת מיילים מספר פעמים היא מגיבה בהמלצה לפנות למיון. וזה יותר מעצבן! עוד אומר שאני בסדר בתפקוד בחיים היומיומי אבל רק בקשר איתה אני מאד מתקשה. למה היא ככה? גבולות זה חשוב סבבה אבל ככה נוקשה? לאחרונה ממש המצב התדרדר מיילים כעוסים אחת לשנייה, נצטרך לדבר במפגש הבא ונראה לי שהכיוון הוא להחליט אם לסיים טיפול. אני מתלבטת כי מצד אחד היא מתסכלת אותי כל כך באופן לא מותאם לטיפול ולא להתנהלותה בעבר. מצד שני אני באמת מעריכה ואוהבת אותה ): מה אעשה? ):

הייתי רוצה לאסוף את עצמי ולכתוב כאן קצת... אולי בהמשך ותודה לכולכן ולאודי. לגמרי לא מובן מאליו

לאה יקרה, אנחנו כאן - להקשיב. שמחתי למקרא דברייך - הרצון לחלוק. שלך, סוריקטה

היי אהובתי, קראתי את מה שכתבת אני מלאת הערכה ואהבה אלייך... תרומתך היא כל כך גדולה עבורי! שולחת לך קולות של החלמה ואהבה. אביב אני שומעת שלא פשוט שקשה. שיש בלבול. אני כאן להושיט לך את ידי... לחבק חיבוק אמיץ את כל כולך.. לאט לאט, כמו שאומר האיש שלי. רוני, מה שלומך? תודה שכתבת לי. הנוכחות שלך מורגשת מאוד, כאן. בבקשה תמשיכי לבוא ולהיות. ינשוף אני קוראת אותך וזה מזכיר לי את עצמי לפני חמש שנים. תנסי לעבור כל יום ביומו... נשמע שיש לך טיפול מחזיק ומשמעותי. במבי יקרה, איכ? הכין את? מזמן לא כתבת... חושבת עלייך... מיקה- איזה בשורה טובה,הריון ונשיות אני כל כך מזדהה... הלוואי שיהיה יותר קל... שלכן,

מאוד מתרגשת מהיכולת שלך לצאת מעצמך- להושיט יד ולעזור תוך קשיים ומצוקה שלך!! כמה כוחות יש לך!! תודה על המילים המבינות.. מקווה שהוקל לך - כאן יחד איתך, ינשוף

תודה יקרה , כן קצת מבולבלת המון שאלות ותהיות ...חיבוק לסופש טוב רך ונעים

הילה קצת מרגיש לי בחוץ, סליחה...

היי אהובה זה תמיד הפחד שלי בלכתוב שמות.... שמא אשכח מישהי... בוודאי שאת שבת נפלאה וטובה לך הילה

אתה יודע אודי, זה מדהים איך אנחנו יכולים לללכת סחור סחור ולהשתמש בהמוני מילים מעורבבות, ואז בא מישהו מבחוץ ומתוך רוח הדברים ותוכנם מוצא מילה אחת חסרה שמאגדת בתוכה מכלול. המילה שלך הפעם עבורי הייתה זיכרון. טנקס ושבת רגועה, סוריקטה

לכאורה המילה "זכרון" עלה בי גם תחושה של חיבור. שבת שלום סוריקטה יקרה

הי אודי, האמת שהרבה זמן פחדתי לכתוב כאן. רציתי לכתוב ולשתף שאני בהריון. ופתאום כל כך פחדתי שיזהו אותי...בעיקר עם הבטן... הריונות זו תקופה שאני מרגישה בה מאוד נשית. נכון שמפריעה לי ההשמנה. אבל פתאום הגוף שלי מקבל משמעות אחרת ואני אפילו נהנת להביט בו. והלוואי ואני אצליח לשמר את התחושה הזו לתמיד. אני מרגישה אישה! רוצה לצעוק את זה לבעלי, שידע.. הריחוק הזה בינינו, למרות שלכאורה מצטייר שאנחנו הכי קרובים. הלוואי והוא היה בא איתי לבדיקה, או מדבר איתי על המרגש בהריון. או על הגוף שלי שמשתנה.. אודי, הוא אומר לי שהוא ככה. וזהו. קשה לי להרגיש אישה בודדה. קשה לי לקבל אותו כך , ואני חשה תסכול ובדידות. ופיזית אני כלל לא לבד.

מיקה יקרה, התגעגעתי, את הכי אישה, ובטח לא לבד. חיבוק גדול וברכות הריון קל ונעים.

נפלא שיהיה במזל טוב ...

עוברת משהו שאין לי עליו מילים חלקים אחרים לא מוכרים קטנים יותר. נאחזת לתוך בועה כדי לא להתפרק יותר. אתמול נסעתי אליה נזכרת איך לפני שנה נסעתי והיית איתי וכלום לא השתנה . אני עדין פגועה מפורקת והיא אותה אמא ....והקטנים כל כך צריכים אמא... נתנה לי תמונות והכל שוב צף בכאב וכל כך רציתי לצעוק לה שתראה , ושם חוץ מאבא ואחי גם ההוא שזכרתי כסיוט ...והוא נראה בתמונה בדיוק כמו בסיוטים שלי ...ועדין מתכחשת לעצמי. אודי אני כאן מהבוקר חגה סביב עצמי במעגלים כותבת מוחקת ושוב ושוב ושוב ...לא יודעת מה אני צריכה מה יעזור ..אולי שתהיו איתי אבל בעדינות כי נורא מפחיד עכשיו .. שוב מבקשת עזרה ומנסה לתת קול לצעקה שבנשמה ...

איתך ברכות ו עדינות.. כל כך מבינה...את לא לבד יקירה... אוהבת

את נותנת מילים... זה הרבה. אביב אני פה כל הזמן קוראת אותך ולא יודעת איך להגיב לך, אבל כל כך רוצה לחבק אותך.

כל כך התגעגעתי אלייך .... שמחה שאת כאן ותודה שהוצאת יד בשבילי זה המון חיבוק חזרה

https://www.youtube.com/watch?v=-xJrcWtM6jQ

הי אביב, את יודעת מה אני הכי מרגישה מהדרך בה בחרת להציג את הודעתך? את הקונפליקט בין לרצות הכי להרחיק ולא לתת לגעת ללרצות להיות הכי קרוב ומתמזג. שלך, סוריקטה

הכי הכי מדוייק שיכול להיות ואחר כך ניכנסתי לכתוב סליחה שכתבתי ככה וכל כך מפוצלת שלא ידעתי אם כתבתי או לא ...אבל כן יום כזה שהכי צריך קרוב והכי הכי מפחד תודה על היותך

שיר עוצמתי- שיר עצוב- שיר שמתאר את המציאות שלנו...

היי, בכללי אני בן אדם מאוד אופטימי וחיובי ומצחיק והחיים שלי נראים כרגילים יש לי עבודה שמעריכים אותי בה ואני מתקדמת , בן זוג ולכאורה הכל תקין. רק שבשנים האחרונות אני מתחילה לחוות מן תחושות "ניתוק" כאלה, כאילו אני לא באמת נמצאת בחיים עצמם. התחלתי להתרחק מחברים ולצאת הרבה פחות (בת 23 כעת) כי פשוט הרגשתי שזה מעמסה נוראית עלי , הרעש הפך להיות בלתי נסבל והרגשתי כמו בחלום. היה לי קושי אדיר לתקשר. עם הזמן זה בא והלך ועכשיו תחושות הניתוק שחוזרות נוראיות הרבה יותר ומלוות גם בסחרחורות ופשוט בחוסר יכולת להתרכז בשיחה פשוטה, בעבודה ובכל דבר אחר. רק מן תחושה של ריחוף לא מוסבר. הרבה פעמים בחיי הייתי בסוג של דיכאון קל אבל התחושה הזו של הניתוק מכל מה שקורה ואי יכולת לחוות את החיים כמו שצריך מקשה עלי מאוד. זה בא לידי ביטוי גם בסרטים שאני כבר לא מצליחה ליהנות או בכל פעילות חברתית שאני רק מחכה שתסתיים. התחושה מתפוגגת מעט אחרי פעילות אירובית שאני מבצעת בחדר כושר אבל חוץ מזה אני לא מצליחה להבין מה קורה לי.

שלחתי הודעת תודה ארוכה ואין לי מושג אם התקבלה. אז אם כן, רציתי רק להסביר שאני כרמלה ושיניתי כינוי כי לא זכרתי את הסיסמה שאתה נרשמתי קודם.. קצת מסובך להיכנס לכאן וגם לשלוח הודעות כי משום מה צריך מינימום 20 תווים לכותרת... אם לא התקבלה אז מודה שוב והפעם בקצרה - לאודי ולסיגל

לא מצליחים לאסוף. לא מצליחים להרגיע. לא מצליחים לחזור להיות נוכחת בגוף. כאשר לא מצליחים להנחות ולהתקרקע ורק רוצים לשמוע את הקול של המטפלת שיחזיר אותך לעצמך והיא איננה. ושוב הלבד הכואב שמזכיר את הלבד של אז .

הי ינשוף יקרה, ובנשימה אחת סיפרת כיצד את כן יכולה להשתמש במטפלת בנוכחותה לחיבור. וגם זה לא דבר של מה בכך, בעיניי. כלל וכלל לא. או אז הוא מצליח לגבור על קולות פנימים אחרים, ובך גם יש חלק שמתיר. ומקווה שעוד יבואו ימים ותוכלי בהדרגה להחזיק בך גם את קולה בהיעדרה. שלך, סוריקטה

איננו בשעת מצוקה- בכלל אין חיבור אליה

את מי שכחתי? אהה מיכל בטח גם את... ואווו זה היה קשה וזה היה זוועה וזה כל כך מורכב... אבא היה שם כל כך חסר אונים מולי.... הוא הגיב לא לעניין ולא היה לו הרבה מה לאמר על הדברים שהטחתי בו. זה עצוב הוא היה שם כל כך בודד ולבד אני הייתי כל כך חתוכה הרבה שאלתי אותו:  איך העזת?  איך נכנסת איתי למיטה בגיל חמש? והתחושה שהכל סוגר עליו והוא יצא והיה שם כל כך לבד.... בהמשך הוא צחק ממבוכה והרופאה שלי אמרה לי שזה תגובה פסיכוטית. נטע, אין מושלם בסיפור הזה, אין! מה שלא אעשה זה יהיה מורכב כך או אחרת. במבי, את מזמן לא כאן, זה קשור לזה? אני יודעת שעשיתי את זה למען הדור הבא הילדים שלי והאחיינית שמסתובבים שם... אוף אני דומעת זה כל כך קשה.... הילה

תודה אודי שחשבת עליי ריגשת אותי

כמה קשה הילה!! כל כך הרבה רגשות , מרוכבות.. כאן יחד איתך, מושיטה אליך יד לאחז בה אם מתאים- איתך... ינשוף

אין עלייך. את גיבורה אמיתית. זה סיוט שלמרות שבסופו צפויה אולי איזה הקלה, מעטות הנשים שמעזות. אני למשל...מחזקת את ידייך ומלאת הערכה אלייך. בהצלה והרבה כוח!!!אנחנו פה.

הילה יקרה, כמה כוחות, כמה כוחות... את יודעת, אני לא מצליחה אפילו בחלומותיי שלי (בהם כל הדמיון הן במיינד שלי, כתוצאה של אירועי עבר) להתעמת עם הדמויות שפגעו בי, שסכנו את חיי, עיוותו חלקים בנפש. או שאיני מצליחה להוציא מילים, או ש'הן' אדישות, מבזות, כמכחישות שואה, פוגעות בחזרה. הדמות העיקרית, אמא, היא, במציאות, כבר אישה זקנה וחולה, לא רק פסיכוטית, כי אם מחלות גוף מגוונות של זקנה. היא גם לא יודעת מה עשתה, אין זיכרון נגיש אצלה למעשיה, כמו שאמרתי פעם, בבדיחות, כנראה שאפילו לא היה מעבר דרך הקורטקס. יש לי פנטזיה שהיא בבית חולים על ערש דווי, אינה מתקשרת כלפי חוץ, ואז אני אומרת לה שאני יודעת מה עשתה לי, ויש איזו מצלמה שמקליטה. עדיין יש בי קול שאומר שאני ממציאה ואני הוזה. אני לא... הדמויות האחרות שניצלו מינית, ניסיונות האונס ועוד, בדמיון, כשאני מזמינה אותן, אני תוהה אם אני מגרשת, בורחת, או בטעות, נמשכת. אבוי. מחשבות של בוקר, איתך, כמובן, סוריקטה

מאוד שוב נעלמת קטנה קטנה מבוהלת ..שוב מנסה להאחז והכי להיות אני ולא הם . אודי אפשר יד ,משהו שירגיש אני ... סליחה שאני ככה .

הי אביב, בוקר של אור, תחושת הבלבול עליה דיברתי באחת מהודעותיי הקודמות, היא התחושה למקרא דברייך. הרגשתי אותך מבולבלת. והנה, את גם כותבת. אני סתם עייפה מעבודה רבת שעות ומחום יולי אוגוסט. שירבו החיבורים ומשכם, שלך, סוריקטה

תודה על התשובה,אבל לא הבנתי מה לעשות.

מה שלומך ...איתך מחזיקה לך אצבעות .. בתקווה שלא יהיה /היה קשה מידי . חיבוק עוטף

כמה שאת מדהימה חיבוק אוהב ועוטף לכל חלקייך הילה

http://tinyurl.com/j3ex366 העץ הנדיב גרסת פולניה הבוקר בא ואני כבר חייבת לצאת, שלכם, סוריקטה

והעיקרשהעץ מאושר בסוף :) וגם אנחנו ...חוייכתי

לא הצלחתי לפתוח את הקישור- אבל תודה בכל אופן..

יש תקווה. ועדיין לא מרפה, לא מוכנה. אני לא מוכנה להרפות. אבל, יש מישהו איתי, לצידי, פוסע על קצות האצבעות, עד והד לכאב ולגעגועים ולרצון שלא להרפות

הכי מוכר לי לא להרפות- בפעמים נדירות מסכימה/מצליחה ואז את יודעת מה?? יש הקלה. תנסי פעם אולי תרגישי הקלה כמוני??

זה בסדר כל דבר בזמנו . בקצב שלך ...רק קבלי את המקום שאת נמצאת בו זה עושה את זה קל יותר..

לאט לאט הכאב יתרכך ויפנה מקום לגעגועים וזכרונות נעימים עד אז, תקבלי את המקום הזה ותעברי דרכו למקום הבא. שוב, משתתפת בצערך..

מרגישה שמתעללים בי שוב ושוב. החברה שבכל יום מזכירה לי שמשהו אצלי חסר בעיניה. שאני חריגה ושמשהו בי לא בסדר. לא מספיק שאני צריכה לחיות עם זה אז צריכה להתמודד כל הזמן עם הערות ושאלות למה אני לבד ואין לי ילדים. עם עצמי הייתי יכולה להסתדר אבל עם ההערות והחקירות שאנשים מרשים לעצמם -- זה יכול להרוס את הבן אדם! למה אף אחד לא מבין?!!

שלום כרמלה גם לאישה ללא זוגיות וילדים, יש המון. מבלי להכיר אותך אני יודעת שאם תתאמצי ותיקחי ברצינות דף ועט ותכתבי רק את מה שיש , תראי שיש תחומים שזכית בהם, יש תחומים שאת טובה, שהיה לך מזל , והחריגות שלך יכולה להיות גם יחוד חינני ויחודי לך. לא תמיד קל לראות את זה , אבל אפשרי. אני מציעה לך (אם את עדיין לא) ללכת לטיפול שיעצים אותך, ילמד אותך להבליט את הדברים החיובים שבך והעוצמתיים שבך . וגם להתמודד עם הערות פוגעניות. אני בטוחה שלפחות חלק מההערות לא נובעות מרוע כי אם מבורות וחוסר טאקט , ואולי אפילו סתם התעניינות, אולי?

היי אודי, אני זקוקה לך עכשיו, למילים שלך. יצאתי מהטיפול בהרגשה מאוד קשה. ומחר- זה ה יום של העימות! אני זקוקה ממך למילים מחזקות, תומכות, אוהבות. לא זוכרת שנזקקתי לך כך איי פעם. שלך, הילה

אני מרגישה רע, זוועה, לא טוב לי לא טוב לי חרא מגעיל דוחה אין לי כבר כח

מכירה היטב את המקומות האלה... תזכרי שזה גל שתכף חעבור והלוואי שיעבור מהר. איתך.

מקווה בכל זאת שכבר יותר טוב ...חיבוק

אני נערה מבובלת ויכול להיות שאני טועה, היי ראשית אני קצת מבולבלת ואני לא בטוחה אם אני מאוהבת בה או לא, שנית אני מדמיינת שהיא נוגעת בי ומלטפת אותי ומרגיעה אותי בכל פעם שאני כועסת וזה איך שהוא עוזר לי . אני מתרגשת כל פעם לפני פגישה איתה, אחריי כל פגישה אני לא מפסיקה לחשוב על מה שנאמר ואני לא מסוגלת לאכול בכלל אחריי זה. וזה חוזר לי שוב ושוב ובלי הפסקה, אני חושבת עלייה רוב השבוע ומחכה לפגישות איתה, אני מדמיינת שהיא עושה לי כל מיני דברים מיניים, וזה מרגש אותי קצת, אני סוג של מעריצה אותה , האם זה בסדר להתאהב בפסיכולוגית וזה לא מפריע לטיפול?, והאם יש מקרים שבהם זה מפריע ?, איך אני יודעת מתי זה מפריע לטיפול ומתי זה בסדר, אם זה בסדר? והאם לפי מה שתיארתי אני מאוהבת?

המטפל אמר לי היום שהוא כבר מכיר פחות או יותר את הדמויות בחיי והוא חושב שאני יכולה להתבונן בעצמי. שוב, לא שילמתי בזמן וזה נורא עצוב לי;( אמר בואי נתבונן בזה.... קשה לי כל כך... רציתי להדוף אותו להגיד לו שזה לא מעניין אותי... ובכל זאת ניסיתי להתבונן בזה... אוף זה כל כך עצוב להתבונן בעצמי ולראות את החלקים הלא טובים... לגלות את הפגמים שבתוכי.... הילה

כל כך בא לי להרגיע אותך.. יודעת שזה לא פשוט עכשיו... להסתכל על החסרונות, על הצעדים הפחות יפים שכל אחד מאיתנו יש אותם. כאן איתך, ינשוף

שלום. אני בן 26 ומאז ומתמיד הייתי אדם ביישן ולא הכי חברותי.בשנים האחרונות אני מרגיש שאני רותה מערכת יחסים אם אישה ורוצה אהבה ולא להיות לבד.הבעיה ,מתחילה כאשר אני רואה אישה שאני רואה (בעבודה,ברכבת,וכו'), ואני לא יודע איך להתחיל איתה.פשוט המילים נמחקות הלחץ דם עולה ,והכי מבאס זה שאחרי זה אני אכול רגשי אשם. נמאס לי מה אני צריך לעשות?

בכל זאת מסתבר שיש לפחות שתיים כאלו. הצטרתפי למעגל של הילה... ולא עלה ): וגם רציתי להודות לסוריקטה ואיה.. אז תודה לכן יקרות, שימחתן אותי מאוד מאוד.

מהפלאפון. המחשב שלי על סף קריסה.

וכולן(: עכשיו מרגישה טוב ומקווה שימשיך. בדרך לצאת לבלות עם חברה...