פורום פסיכולוגיה קלינית

לא יודעת מה לומר לך... משהו מוזר קורה לי.. לא יודעת לומר מה.. משונה.. מוזר.. מאז שאמא חזרה מחו"ל איכשהו משהו נהיה ??? היו אילוצים של שינויים בלוח הזמנים ועכשיו בכלל עם השבת/חג הזה לא נפגשנו מחמישי בערב עד היום בערב. כלהיום התבלבלתי וזה היה לי כמו יום ראשון. אודי.. משהו לא טוב קורה איתי. אני מרגישה כמו באוויר. אין רצפה ,קרקע. כזה אין מסגרת .מרגיש כאילו הכל נשפך? מתפזר כמו אבק ? משהו לא טוב אודי. נפגשנו היום ונפגש רק ברביעי. אתה קולט אודי ? השבוע נפגש כנראה רק פעמיים !!! בראשון היה חג, בשלישי אנחנו אף פעם לא נפגשות ,בחמישי השבוע אין לי אפשרות שנפגש ושישי ירד כבר בתחילת השנה כשהפחתנו מ 5 ל 4 בשבוע. בא לי לבעוט באוויר הזה. אודי, מה שבא לי באמת זה למות !!!!

היי במבי, אחותי אני כל כך מבינה לליבך, חגים פגישות שמתבלטות זה הכי מפר את האיזון והיציבות. זוכרת את אגם המים? את האיילות? בואי נלך יחד נקשיב למים, נאחז יד ננשום עמוק אוויר צלול... מה את אומרת? הילה

הי במבי אחותי שלי, זה מדהים איך שאנחנו יכולים להיכנס לאי שקט פנימי, תחושת אי יציבות, זעזוע וזעם תוך שינויים כאלה. ובמיוחד בהיות בתוך תהליך אנליטי. אוף, הא? חזרת הפורום לפעילות עודדה אותי, את יודעת? איך את היום? שלך, סוריקטה

חזרתי לפני כחודשיים מארהב , והתאהבתי במישהו שחור האמת שיש לו 4 ילדים וחברה שהזוגיות בינהם פתוחה .. גיליתי זאת אחרי שיצאתי איתו , התייחס אלי כמו מלכה וכל הזמן אומר לי עד היום שאני בקשר איתו שאגור איתם ונחייה יחד .. לא יודעת למה זרמתי עם זה כשהייתי שם . אני בת 22 דרך אגב ויפה אינטלגנטית .. לא יודעת מה מושך אותי ולמה ישלי ערך עצמי נמוך שאני לא יודעת להתמודד עם זה?? !! לא יודעת מה לעשות אני גם ככה חוזרת חארהב באוגוסט מצד אחד בא לי להיןת איתן אבל משהו בי אןמר לי לא מתאים זקוקה לעצה ממך

שלום רב מקווה שלא תשפטו אותי. אני איש הייטק נשוי עם ילדה . בן 32. בשנתיים האחרונות מנהל רומן מחוץ לנישואין עם נשואה מבוגרת ממני ב 8 שנים שהכרתי במקום העבודה. יש לה 3 ילדים. אציין כי אשתי היא אישה מדהימה וכנראה שאני הדביל. לאחרונה אני מפתח אובססיה כלפי הרומן הזה שפשוט הורס לי את החיים.אני מרגיש שאני חייב בטיפול. אני רוצה ולא רוצה לסיים אותו. האנרגיה הנפשית, הכלכלית והזמן שזה לוקח ממני פשוט גומר אותי. מאידך לא מסוגל לדמיין יום אחד מבלי לדבר עם אותה אישה או שבוע מבלי להיפגש. מכיוון שהנושא מורכב להודעה אחת הייתי רוצה הכוונה היכן ואיפה אני יכול לקבל עזרה כדי שיהיה לי יותר טוב. אני פשוט מרגיש שאני לא יכול לעשות את זה לבד. אני כבר עמוק מידי בפנים. האם פסיכולוג יכול לעזור? האם אני אבוד? תודה

בתי בת 23 וחצי, מאד יפה, יוצאת די הרבה לדייטים אבל מעולם לא היה משהו קבוע לאורך זמן ומעולם לא הכניסה את הדייט הביתה. תמיד אוספים אותה מבחוץ או שהיא נוסעת אליהם לתל אביב, או לפגישה בחוץ. מה יכולות להיות הסיבות לכך? האם זו ההתנהגות המקובלת היום?

החג האהוב עליי! מאוד אוהבת מאכלי חלב, יכולתי להיות בקלות צמחונית אבל טבעונית לא בטוח :) מאתגרת את עצמי במאכלים בריאים ושיהיו גם טעימים, אתגר לא פשוט (נראה אותם בטלוויזיה עושים תוכנית בישול בריאה וטעימה עם מעט קלוריות),יש התקדמויות ויש הישגים בטיפול! מתחילה להנות מהדברים הקטנים, איזה כייף! שומרת על עצמי...מאחלת לכלם חג שמח ושלווה כזו כמו שיש לי כשאני מבשלת ואופה. מאוד אוהבת להכין מאכלים שונים. הייתי מזמינה אתכם לטעום. חג שמח

אודי, איך מתמודדים עם הנזקקות??? אני קורסת מבפנים כשהוא לא לידי והופכת להיות תוקפנית. שולחת לו הודעות מתקיפות. כבר שש שנים ככה. אני רןצה לשנות את הדפוס הזה... חג שמח!! הילה

אודי, אתה עוד כאן? שבת וחג ארוך... חופש, למרבה הצער, לעתים גורם לי לסבל, בעיקר כל הלפני, כי בסוף בדכ בסדר... ואפילו גם טוב(: הייתה פגישה טובה, בכיתי הרבה. עולם הרגשות זר לי עם העולם בחוץ, אני בתוכי מרגישה, אבל לא יודעת להראות, להוציא, לדבר על זה.. זה לא משהו שמכירה, לא גדלתי על זה... והיום דיברנו על זה... וזה מה שיצא, הרבה כאב.

אודי חווה דעתך...מטופל שמגיע לפגישה ובשולחנך נשאר סיכום של פגישה קודמת של מטופל אחר, המטופל יכול היה לקרוא כל מילה של סיכום של מטופל אחר . במהלך הפגישה לא נאמר על כך דבר אך למטופל הדבר מאד הציק. שכן באותו מידה יכל היה להיות שם סיכומו שלו ואחר היה קורא אותו. בסוף הפגישה שלח המטופל למטפל הודעה על כך והסב את תשומת המטפל לדבר. המטפל הזמין את המטופל להגיע אך בפגישה הבאה המטפל לא אמר על כך דבר אלא חיכה שהמטופל ידבר על כך, לא התעלם אך רצה שזה ישמע מפיו. המטופל שחש נפגע ומרוחק גם ככה , בחר שלא לדבר בכלל. וכך זה נגמר. לא אמורה להיות התנצלות , הצטדקות? אי אפשר לסמוך על אף אחד! מזל שלא סמכתי עליה מההתחלה ושמרתי על עצמי מפניה.

ניסיתי לכתוב מקודם שאני מקנאה במי שפה כי אני כבר לא יודעת איך וההודעה לא נשלחה... אפילו את זה אני כבר לא יודעת

את יודעת והנה את עושה את זה ..יודעת שקצת היה מטלטל תקופה מסוימת כאן ..ובכל זאת אנחנו כאן ואודי כאן מחכים לך והאמת מתגעגעת ושמחה על כל אות חיים ממך .

איזה יופי שאת פה....הנה הצלחת!

כל השבוע מחשבות קשות אובדניות ניתוק נוראי ערפל אני קוראת לעזרה הצילו

עצוב וכואב לקרוא שכך את מרגישה . אני כאן אתך מחזיקה לך את היד עד שתצליחי להתחבר חזרה. אתם תחזרו להיפגש והגל הכואב והאכזרי הזה ישכח אבל עד אז תרשי לי לשבת אתך יחד .מחבקת

ידך המושטת לשלום הגיע כל כך בזמן... אוהבת

בינתיים אנחנו פה, איתך. נחגוג יחד את שבועות? במאכלים טובים כאלה ובריאים :)

חברים, חברות, כולם בסדר? סוריקטה

החזיר אותי אחורה לשנות ה90... כשפתאוך באמצע לראות טלויזיה, יש מבזק חדשות ): עצוב!

אני מקווה שעכשיו קצת יותר קל ...את יודעת סוריקיטה לא אחת אני חושבת על האנשים שכאן שעזבו שפתאום נעלמו ...קצת מטלטלת המחשבה . ומבינה שהחוץ עדין מסעיר את הפנים ...מקווה שהסופ"ש הארוך יביא איתו שלווה וכוחות מחודשים .

https://www.youtube.com/watch?v=THiNCunOVns חושבת שכל מה שאני עוברת עכשיו . כמו כל דבר בעולם הזה לא בא סתם ככה ...למדתי להגיד אני מפחדת . האנשים האלה מפחידים אותי , ההתנהלות הזו מפחידה אותי . מוצאת את עצמי מתייעצת עם אנשים , לא סומכת על עצמי ...מבינה שהדפוסים שלי זה של קרבן,של אדם חלש שמוותר. המסרים שאני מקבלת וגם ממך אודי ,זה את חייבת להגן על עצמך ...הבעיה שבמקרה הזה חייבת לסמוך על גורמים חיצוניים שיגנו עלי ועל משפחתי ..לומדת לבקש עזרה להתלונן על מי שפוגע ולסמוך על האחרים שיגנו עלי ...האמת מורכב וקשה לי . אודי תודה שכתבת מה שכתבת שם למטה, זה מאוד מאוד עוזר ומרגיע ...אני שמחה לראות שאתה ניכנס בשעות קצת יותר שפויות :)... וזה כבר חופשה וארוכה כי חג אז שיהיו אלו ימים נעימים שקטים ורגועים ...

אין לי הרבה מילים כרגע... אבל אני כאן יחד איתך..

ולמה לא להיעזר? שמרי על עצמך, את יקרה...אני למדתי לומר לא כשצריך, סוג של הגנה.

רציתי לומר לך בהודעה נפרדת, תודה על הדברים שכתבת למיכל. זה הבהיר לי פתאום במילים פשוטות משהו גדול וחשוב. וגם תחושות של כאב ועצב על איך אנשים יכולים כל כך להרוס לפעמים.

תודה על ההרגעה...זה קורה? באמת? מעניין, קצת מסקרן מה קורה לי?....בערך... ומוזר :( חוץ מזה רוצה להיות נשית אבל לא מתחברת ממש וזה חבל...לא יודעת מי אני, פעם אמרתי לה שאני לא לסבית, לא אוהבת נשים אבל גם לא גברים, אז מה? גם לא א מינית כי כן אוהבת מין...וכן יכולה להנות מזה...לרוב מרגישה ילדה כזו...אאוט סיידרית בנושא הזה......תודה אודי התשובה שלך במילה "בסדר" זה חשוב לי...שאני בסדר. מחפשת סדר גם...

1. הקראתי לה את תשובתך, מעניין שפעם לא הייתי מסוגלת להקריא מפה ולשתף והיום כן...כתבת לי "יש שני צרכים שקיימים בכל אחד מאתנו בו זמנית: הצורך להיראות והצורך שלא להיראות (להיות מסוגל להסיר)." שאלתי אותה למה התכוונת ב "להיות מסוגל להסיר", והיא שאלה אותי למה אני חושבת שהתכוונת...אני חשבתי שאולי להסיר בושה או דברים שחוסמים... למה התכוונת אודי? דברנו ובסוף דווקא היה טוב, מרגיע ואפילו קצת יותר נפתחתי אליה...מוזר. היא טסה מחר...למרות ששבוע הבא פגישה רגיל...לא מתפספס, אני הייתי רוצה שתהיה קרוב יותר לפה, אליי ובכלל. 2. משהו אחר, אני מפחדת לדבר על התינוקת שבי, החלקים האלה, מה שקרה פעם שעברה עורר בי פנטזיה עליה :( משהו מעבר לאימהי ולכן מפחדת שאחשוב מחשבות מיניות עליה, זה קרה..והנה ספרתי לה על זה למרות שפחדתי כלכך וגם פה מתפדחת....אבל מבחינתה זה בגלל הילדות שעברתי, יכול להיות אודי???? מבולבל העניין......אני יודעת בוודאות שלא "מאוהבת" בה, אבל המשכות כזו......זה קורה אודי? למה? בנות: האם קרה לכן? לא למטפל גבר? דווקא למטפלת אישה? מעולם לא התאהבתי או הסתכלתי על נשים כמאהבות....מצד שני גם גברים לא ממש מושכים אותי חוץ מבעלי שגם שם זה מורכב קצת......אפשר הסבר??? תודה.

אני מכירה היטב על מה שאת מתארת- תחושות מיניות כלפי מטפלת... היו פעמים בטיפולים קודמות שישבתי בפגישה ולא הייתי מסוגלת להביט למטפלת בעיניים מרוב נבוכה- זה טוב וגם חשוב אני חושבת להביא את זה לטיפול.

על השיתוף, יקרה אני קוראת אותך ומקווה שתצליחי גם אם ירדו המינונים, סמכי על עצמך!

יקרה. רק רוצה לומר לך שאת אמיצה. על כך ששיתפת בתחושותייך ומחשבותייך ועל הדרך שלך בכלל. שולחת לך חיוך אוהב

גם היא חושבת כך...התחושות כאלה מוזרות :( ולא ברורות לפעמים....ואם הייתי לסבית זה אולי היה יותר פשוט...כי יודעת שאני לא..אז מה אני???? לא מרגישה ממש אישה יותר ילדה, גם לא מרגישה גבר..בלבול בעיקר...

הי מיכל, לי זה קרה עם המטפלת שלי שחשתי תחושות מיניות כלפייה וגם דיברתי איתה על זה. זה היה סופר מביך, אבל היא התייחסה לזה בצורה מאוד מקצועית.וזה גם עבר בסוף. היום בדיעבד, דווקא שמחה שזה קרה , כי זה גרם לי להשתחרר קצת ולזהות שיש בי חלקים מיניים.(כן כן גם בי, מי היה מאמין? :-) ) ובאופן כללי יצר בינינו (וגם ביני לבין עצמי, וביני לבין בעלי) שיח חשוב לגבי מיניות.

מה שלומך? מזמן לא באת...תודה על השיתוף..וואו, זה כל כך מוזר.

אודי.. 1. חייכת אותי גם :) 2. זה קורה..זה באמת קורה? חשבתי רק אצלי..ושזה ממש לא בסדר, אבל אודי, הרגעת אותי וגם הבנות האחרות. תודה

כמה שמביך אותי לשתף כל כך הרבה אני זקוקה למקום. ספרתי כבר שהייתי צריכה לרדת בפגישות בגלל חוסר תקציב. בעקבות זה אני חווה המון מצוקה בפנים במיוחד אצל הקטנים. מתקשה להרגיע, לבחזיק את עצמי ביחד, להכיל את הכאב ...

ההבנה שלך מרגיע

לאחרונה אני מרגישה שאתה איתי והמילים שלך מלוות אותי בדאגה ואכפתיות. ומרות הקשר הוירטואלי, התחושה הזו מציפה וחשובה לי מאוד. תודה רבה, שאתה שלך, שירה

היי, אני לא יודעת כל כך איך לבחור פסיכולוג לטיפוח בהפרעות אכילה שלי ובעוד כל מיני תופעות. התחלתי היום טיפול אצל פסיכולוגית, ואני לא יודעת אם היא תהיה לי אפקטיבית.. קבעתי למחר עם עוד פסיכולוגית. האם זה נכון ללכת לטיפול אצל 2 פסיכולוגים שונים ולראות מה מתאים יותר? תודה!

לאודי מה אפשר לעשות אם צריכים ללכת למקום מסויים שהוא מאד מלחיץ ותמיד נמנעים מללכת אליו..? הלחץ מטורף!!!! מלווה בהרגשות לא טובות ופיזיות מהלחץ כמו כאבי ראש..עצבים.. כדאי לוותר ולנסות לחפש מקום אחר? או שכדאי כן להכיל את הלחץ וללכת? אשמח לתשובה ממך תותי

אודי...קשה לי כל כך. אמרתי שאני לא משתפת בהכל והיא אמרה שלא ידעה שיש דברים שאני לא משתפת במודע....זה לא נשמע טוב בכלל!!!!! השאלה האם יש לי פרטיות????? מרגישה שאין פתאום והכל חשוף וכואב....לא מבינה כבר :( האם ככה אמורים להרגיש????? האם חשיפה בהכללללללללל זה פתרון למכאוב? כזה סוג של טיפול????? כמה משתפים? אם היא שואלת אני עונה..משתדלת להבין איתה...אבל לא טוב לי להרגיש חשופה וכואבת :( היא אומרת שלא אשים מילים בפיה...אבל ההרגשה שהיא חושבת שזה לא מספיק ושלי ההפך..............אוף אודי לא רוצה לבוא אליה :( וסליחה ששוב כתבתי........אבל רע לי :( אפילו שהיא אומרת שאני עושה עבודה ממש טובה בטיפול....אולי לא רוצה יותר להשתדל............סליחה שככה נפלתי עלייך........וטוב שאפשרי לפרוק פה כי קשה עם זה כל כך............בטח תגיד שזה בינינו והחלטה שלי כמה לשתף, זה לא נכון......זה מורכב :(

אודי, אני צריכה משהו ממך....שירגיע..מרגישה מטומטמת... נתקלתי בקושי ורוצה שוב לברוח...אוף רוצה להפסיק טיפול.....ובעצם ???יודעת שזה מלחיץ אותי..... היא נוסעת השבוע אבל לא נפסיד פגישות...אמרתי שהיא יודעת דברים אבל לא הכל ואז אמרה שהיא לא ידעה שיש דברים שאני לא מספרת במודע.....בקיצר הרגשתי מסתירנית, שקרנית מטומטמת וכו' בשביל מה לבוא אם מסתירים???....אז לשם מה לבוא אם אני לא מספרת לה הכל? האם באמת הכרחי הכל??????? אוףףףףףףףף לא יודעת כבר....... ביקשתי שנפגש שוב השבוע והיא לא יכלה. אז לקחתי את הכסף הזה לשעת חרום (שאני שומרת לפגישה נוספת אם צריכה) וקניתי בו אוכל שזה הדבר האחרון שהייתי צריכה :( אני לא בכוונה מסתירה, נראה שהיא חושבת שכן....ובכלל עכשיו ממש רוצה לעזוב ולא מסוגלת להגיד לה לקראת הנסיעה שלה שלא תצא בתחושה כזו........דבילית שכמותי..רוצה גם להתחשב בה אבל בעצם רוצה לברוח ממנה.....וקדם לזה דווקא גילוי עוד רבד שלא ידעה....אני מרגישה חשופה והיא חושבת שאני מסתירה..מלכוד...מבוי סתום ....אוףףףףףףףףף

גרוש שלי מתחתן... היינו נשואים למעלה מ 20 שנה ולא יכלתי לתפקד כאישה... הרגשתי כל הזמן שהוא היה "הפוגע" למרות שידעתי שהוא לא. חווה המון כאב כרגע...איך הנשואין היה יכול להתנהל אחרת... שנים של כאב, תסכול, מצוקה לשנינו... מה שעוד כואב שעברו כל כך הרבה שנים ורגשותי כלפי גברים לא השתנה... להיות בקשר בריא בכלל עם נשים וגברים כאחד מרגיש כל כך רחוק ממני..

אודי נכנסתי כי חייבת יד ועטיפה, ואז ראיתי שהיית כבר ...ובכל זאת כותבת כאן . מרגישה אותך ואת הבנות עוטפות אותי בהגנה ורכות. מרגישה שיש לי עסק עם השטן בכבודו ובעצמו , אלוהים מנסה אותי ...וכל כך קשה לי ומפחיד . לא קשור לעבר קשור למציאות היום ,לא יכולה לפרט כי זה יחשוף אותי. יש אנשים רעים גם היום בעולמי לא הזמנתי אותם ולא יכולה לוותר להם ואני כל כך פוחדת . אני שונאת אלימות ובאופי שלי מוכנה לוותר על הכל רק שיניחו לי אבל הפעם אם אני אוותר או אשבר לא ישארו לי חיים יותר ... אודי אתה יכול להיות איתי קצת , זה כל כך מדהים המקום הוירטואלי הזה שמאפשר לפרוק ולהרגיש יחד גם שאתם לא כאן...תודה לכולם ...

היי אודי, הסכמתי ללוות דיירת לבדיקה שנעשית בחדר ניתוח. היא מחכה לבדיקה חצי שנה ואני איתה כאן בבית חולים. אני יפסיד את הטיפול. ידעתי שזה יכול לקרות ומרגישה הישמטות. ועכשיו עצוב לי מאוד. תוכל לתת לי יד, וקצת מילים להתנחם בהם? הילה

שלום רב. האם יש מונח פסיכולוגי מקצועי , לבן אדם שמשקר או ממלא ננחי נתונים שקרים במטלה בלימודיו רק כדי להוכיח את עצמו ולהראות שהוא טוב. הוא עשה זאת מלחץ. מרצון לרצות. תודה מראש לעונים.

הולך להיות שבוע מהנה במיוחד אבל בטוח שאישית לא אהנה בו..כמו שתמיד הכל נהרס בחוויות.. ממש מבאס אותי רק לחשוב על זה!! הנה..כבר התחילו הרגשות הלא נעימים!! בא לי להקיא מהם.

הי תותי, מכירה מעצמי את החרדה פן אענש על חוויית הנאה. את מרגישה אולי איזו תחושת אשמה בעצם הכיף הצפוי? יום נעים, סוריקטה

הי כולם, לאחרונה, נדמה שקשה לי יותר שיש חוץ, משהו מהחוץ (המקלקל, לכאורה בהרגשה בעיתויים מסוימים, אחרי מאמצי חיבור, הפרשת רעלים) שקול פנימי מזדהה איתו וכך נגרמת עצבנות פנימית וכושר הכלה נמוך. אך מנגד, נראה שקשה מזו ההתמחזרות הפנימית (מעין העלאת גרה, כמו שאתה מכנה זאת, אודי יקר), שהרי החוץ, גם יודע המון לתקן. לחבר למציאות. אולי חמלה עבורי? שבוע טוב, סוריקטה

אודי אודי, אתה אלוף במילים ומשפטים תמציתיים, להרגשתי, לעתים מתירות המון מקום למחשבה ופרשנות. מאחורי כל מילה וקשר ביניהן - עולם ומלואו. משתמש במילים שלנו (בעיניי, כמראה) ומוסיף מילות מפתח מאגדות משלך. מנסה ללמוד גם אני, לא מידי לכאן ולא מידי לכאן. שלך, סוריקטה

שלום וברכה בן 28 הבנתי שאביליפיי במינונים נמוכים משמש כמתגבר לנוגד דיכאון כרגע נוטל 100 מג לוסטרל 100 מג למיקטל ו25 מג סרוקוואל את הסרוקוואל לוקח בלילה לפני השינה, מרגיע אותי.. לגבי התסמינים של הדיכאון - הם נעלמים וחוזרים בתדירות גבוהה.. יום אחד "רוצה למות" ומחפש חומר על "המתת חסד" ומדבר עם העמותה שנותנת שירות זה.. למחרת מתפקד בלימודים כרגיל (על פניו).. מבחוץ נראה די יציב.. הרבה יותר מאשר מבפנים (בלב).. לא מראה את זה.. כבר לא סומך על עצמי על איזה רגל אקום.. מטופל על בסיס שבועי בפסיכותרפיה דינאמית מוצף רגשית וכותב הרבה.. האפקט נורא אינטנסיבי וסוער איך אתה יודע האם הבעיה היא ביולוגית או פסיכולוגית? איך תדע באיזו שיטה לטפל, תרופתית או טיפולית - שיחה? אולי כדאי להתחיל להאמין בה'? שמא זה יחזק אותי ויביא לריפוי הנפש? איך תדע אם הבעיה "רוחנית" או "חומרית"? הרי רופא יתייחס לדבר כ"מחלה", ופסיכולוג\איש דת יתייחס לכך בצורה אחרת.. איך תדע לאיזה כיוון לפנות? והאם בכלל במצבך צריך תרופות? הרי הרופאים מתייחסים לאדם כ"דרך הטבע", וה' הוא מעל הטבע.. אולי אם נלמד תורה נבין שאני כרגע עובר "תיקונים" של גלגולים קודמים, ושכול הסבל לא לחינם.. יהיה משהו להאמין בו.. להיאחז.. סיבה.. משמעות.. וד"א איך אתה יודע אם לייחס לכתיבה הנ"ל בעיה או חיפוש משמעות אמתית? או שאולי צריך פשוט להתחיל לחפש ולשאול שאלות במקום "לבלבל את המוח" קיצור אני משנה כיוון.. רציתי לדעת האם אביליפיי יעזור במקרה זה? מה המינון המדויק שבו הוא מתגבר את הנוגד דיכאון? האם אצטרך לקחת בנוסף ל"קוקטייל" שלי עוד תרופה? או שמא אפשר להחליף את הסרוקוואל באביליפיי? האם האביליפיי תרופה גם כן מרגיעה כמו הסרוקוואל? הסרוקוואל ממש מעייף אותי במינון נמוך (25 מג) האם אביליפיי "מכהה" את הרגש והופך אותך לזומבי במינון נמוך? האם הוא משמין יותר מהסרוקוואל? תודה מראש על המענה והעזרה...

החלטתי להפסיק את הטיפול. כבר כמעט שנתיים אני נאחזת בשגרת הטיפול ובדמותו ונגמר לי הכח להאחז. אני רוצה להרפות. מעבר לתהום הנטישה אני מרגישה שאני מתחזקת. האיש הזה היה קרוב אלי כל כך וגם זר מוחלט שדיבר בשפה שלא יכולתי להבין. גם אתה כתבת שהרגשת את המבוי הסתום.אני לא מצליחה לייצר שינוי או תנועה. אני מודעת לכך ואיני יכולה לעשות דבר. מצטערת. גם כאן אני נשמעת אותו הדבר.

הי שירה שירה, את יודעת, אתמול רשמתי הודעה שונה מזאת שהחלטתי לשלוח, אך נראה היה לי שהייתה ארוכה מידי, וחיפשתי משהו תמציתי יותר. וגם שמתרכז בי. בהודעתי הייתה פנייה אלייך, ואל בנות נוספות - גלי, במבי, חנה, אביב, ינשוף, הילה. מצטטת מה שכתבתי לך אתמול בבוקר: *** שירה, כתבת על השקעה גדולה לתחושתך בטיפול ופירות שעדיין לא רואים דיים. כך הבנתי. לי, בתחילת הדרך היה נדמה (באופן שגוי מסתבר בדיעבד) שאגיע הרבה יותר רחוק, תוך פרק זמן קצר בהרבה. המציאות הראתה שהזמן היה ארוך פי מונים רבים משדמיינתי, המקום אליו הגעתי היה הרבה יותר צנוע, הדמיונות היו לא הכי ריאליים מסתבר, וההשקעה הייתה מעל למה שיכולתי להעלות על הדעת. *** ואוסיף מחשבות המשך של עכשיו - כבר שמעתי רבות בפורומים על הכרזות נחרצות ובלתי מתפשרות על סיום טיפול, גם על היתלות, למשל, בנושא הכלכלי. ואני מכירה זאת מעצמי. ואיך נאמר “כסף הוא לא רק כסף”. כן, השקעה רבת משמעויות. אנא, שירה יקרה, ניתן, להרגשתי לעשות כאן פניית פרסה. לשוב לאותו צומת ולנסות לא ליישם, כי אם לדבר. וזה בסדר להיות לפעמים ואפילו לפרקי זמן לא קצרים במבוי סתום, לדעת שאת שם, זה המצב כרגע, ואנחנו, אנחנו יכולים להחזיק תקווה עתידית לשינוי, ואפילו חלקי (כמה עצוב) בלבד. שלך, תומכת, סוריקטה

דברי איתו אולי תחליטו יחד על הפסקה ..אל תעזבי ככה סגרי טיפול שתוכלי לחזור...ובכל זאת מקווה שתתני לעצמך מקום וריפוי כי מגיע לך ..ושנתיים עבדת על קשר שהוא משמעותי לך ...איתך כאן

איך היה בכנס ? ואיך אצלי ? הרבה זמן לא כתבתי .. הייתי בבלבלה גדולה עם אמא צביה.. היא היתה בחו"ל וחזרה וקיוויתי שאהיה איתה אחרת ובאמת ניסיתי. אבל הייתי בבלבלה גדולה.. רבתי איתה המון .. אפילו רציתי לסיים את האנליזה מהרגע להרגע. אבל איכשהו התחיל להרגע כבר אתמול.והיום כבר היה ממש טוב.. אמא צביה שוב חזרה בחוויה ויש הרגשה של שקט,רוגע כזה.. וחנה.. ראיתי שכתבת לי הודעה והחזקת את תאריך החזרה של אמא צביה והתעניינת .. לא יכולתי לכתוב..תודה מתוקה ! רוצה לברך אתכם בשבת טובה, רכה, מאירה ומלטפת.. שלכם -במבי.

יש לי חום ודלקת בגרון... הייתי אצל הרופא והוא נתן לי אנטיביוטיקה... היה בא לי שמישו ידאג לי... יכין לי תה, או כל דבר אחר.. כרגע זו אני. זה רק התחיל הבוקר והלכתי למטפלת לפגישה, אחרי כמה זמן ראיתי שמתגבר והלכתי לרופא. שלחתי לה קודם הודעה כי רציתי שמישו ידע שאני חולה והיא ענתה לי. ולא יודעת מה יהיה איתי בשבת): ואני לא מסוגלת כרגע לנהוג...

אודי אני מתגעגעת ... מקווה שהיה מועיל וטוב. זה מדהים השינויי הצמיחה , התהליך. מוצאת את עצמי הרבה פחות זקוקה לניראות כאן ובכלל. מרגישה שהיד שלך תומכת גם שאתה לא כאן או כשאני לא מספיקה להכנס. אותו הדבר קורה לי גם בטיפול מרגישה שפחות תלותית זוכרת שהיא שם עבורי גם כשאיננה. יודעת שחלק גדול מזה זה השינוי במטפלת בדרך עבודה שלהן באישיות ובכל זאת זה תהליך ...שהתחיל אז והיום אני רואה את הקצה במנהרה . יש עוד כל כך הרבה עבודה אבל הדרך מדהימה ...אני בהיסוס אומרת שאני קצת יותר מפוייסת עם עצמי עם חלקיי עם מי שאני ומאיפה שבאתי . רוצה לאחל לך ולכולם שבת שלום עם שקט ,נגיעות רכות של אור ושמחה ...שבת של מנוחה .

היי אודי, תודה שעם כל העומס שלך אתה מוצא זמן לבוא ולהיות איתנו.:, מרגישה שקשה לך יותר לאחרונה אבל אתה לא מוותר ומוצא את הזמן לבוא. תודה על התמיכה והמילים הטובות הנכונות והמדוייקות. באמת נכנסתי בשביל להגיד לך את זה, כמה שאתה יקר לי והמקום פה.... שיהיה לך סופש רגוע ותהנה עם המשפחה, שלך, הילה

חבר קרוב התאבד. הוא מעולם לא קיבל טיפול ומעולם לא סיפר שהוא אובדני. רק שבוע לפני כן היה ממוטט לגמרי וסירב לקבל כל טיפול. לאחר שמת נמצאו שירים במגירה ובאחד מהם הוא כתב שהוא במשך שנים רבות חייב להכאיב לעצמו פיזית בכל רגע נתון. האם תופעה זו מוכרת? אם כן איך היא נקראת או מאובחנת? זה כמובן כבר לא יעזור אבל חשוב לנו לדעת מה היה לו עד כמה שניתן. יש לציין שעל פי הסימנים נראה כי סבל ממאניה דיפרסיה כי התנהג בצורה שמאפיינת לוקים במחלה כגון הזנחה קשה, חוסר חשק, אובדניות, דיכאון ובתקופות הטובות היה מאושר מאד ומרוצה מעצמו. באחד השירים הוא כתב שנמאס לו שהעולם מצפה ממנו למשהו שהוא לא. שנמאס לו לרצות את כולם. שהוא אף פעם לא עושה מה שהוא רוצה לעשות באמת. תודה רבה.

הכל מוביל לאותה נקודה. שום דבר לא עוזר או מקל. רק הנוכחות שלו והקשר שנותן לי מקום. אבל זה לא מרפא, לפעמים גם מחמיר את המצב. זה לא הוא. הוא איש מקצוע מצוין. לא הייתי מחליפה אותו באחר. בי האשמה. אני לא מצליחה. המחיר כבד, גם כלכלית, עשרות של אלפים כמעט מאה שאני לא ממש יכולה להרשות לעצמי. אני לא יכולה יותר עם העומס הזה, הכל צורח שקט. אני לא מצליחה. אודי, אתה יכול לעזור לי בבקשה?

קיבלתי הפניה מרופאת המשפחה לטיפול פסיכיאטרי. הצהרתי שאיני מעוניין בפסיכיאטר, אלא במטפל פסיכולוגי, ואיני מעוניין לקחת כדורים, והיא אמרה לדבר איתם שם ולבקש. הגעתי למרכז בריאות הנפש והם בדקו אם יש לי כוונות לניסיון התאבדות, אמרתי להם שלא, רק מחשבות. אי לכך הם החליטו שהבקשה שלי לא דחופה והם אמרו שזה יכול לקחת המון זמן ויצרו איתי קשר. אינני מבין מדוע זה צריך לקחת כל כך הרבה זמן? אני מבין שיש מערך פסיכולוגים פרטיים בתשלום ,אך אינני יכול להרשות לעצמי כרגע פסיכולוגיים פרטיים, האם זה אומר שבגלל זה הזלזול של המערכת ואני יאלץ לחכות חודשים בשביל הפגישה הראשונית? האם זה אומר שבמקום טיפול נורמלי של פעם בשבועיים , אני אקבל פגישה של פעם בחודשיים? מה אני אמור לעשות?

באמת שום דבר לא קרה, בסה"כ לא נפגש שבועיים. זה שום כלום. אני יכולה לוותר על שבוע . אם כי קצת מכעיס אותי משהו או אולי מישהו שעצוב בלי שום סיבה שלא עושה היום שום דבר מועיל. צריך קצת פרופורציות בחיים, זה מה שאני אומרת לעצמי. בכל זאת הפגישות האלו זה הפך למשהו כזה קבוע. אפילו שממש קשה לי ללכת לפעמים, אני תמיד מגיעה. אפילו שזה מרגיש סתמי כזה ושאולי בכלל אין ולא היה קשר אמיתי איתו (ובכלל) אפילו שאני מרגישה סוג של בזיון כזה ושונאת את עצמי עוד יותר שאני בכלל הולכת אליו...,מצד שני אני באה כדי להתגבר על זה בדיוק...זה מן לופ שחוזר שוב ושוב על עצמו...הבוקר הבנתי שמה שאני זה מה שיש, שלא הכל אפשר לתקן בחיים, וצריך לקבל שככה זה וזהו, יותר מזה לא יהיה וזה בסדר גמור. ולכן נראה לי שהגיע הזמן לסיים, שצריך ואפילו חשוב לסיים. תודה על ההקשבה והמשך שבוע טוב.

שלום רב. בעבר הופנתי לפסיכולוג שהציע לי טיפול בחינם. לאחר שהבין שאני רוצה לקחת כדורים הופנתי לטיפול פסיכיאטרי. התחלתי אצל הפסיכולוג טיפול בכדורים טבעיים נידמה לי רימוטיב, לאחר שלא הרגשתי כלום עם הכדור נתנו לי להשתמש בצ'ירפליקס. הרגשתי שהכדור מרדים לי את המוח ומתחילות לי תופעות לווי. והחלטתי להפסיק את הטיפול על דעת עצמי. כרגע אני חושב ששיחות כנראה יותר יעזרו לי ואני מעניין לחזור לטיפול פסיכולוגי. העניין הוא שאין לי כסף לשלם 150-200 שקל לטיפול דרך קופת החולים שלי(כללית) מכיוון שהבעיה שלי לא מאפשרת לי לעבוד , ואין לי הורים שיכולים לעזור לי לממן. יש איזשהי דרך שתאפשר לי טיפול?

הי מקווה שהשבוע התחיל לך קצת יותר טוב וקצת יותר מאוזן וניתן לעיכול. תודה לך על דברייך משבוע שעבר. להרגשתי בייתי רוצה שהיא תבוא ואז אסגור את הדלת בפני כל המשפחה והחברים אשים שלט נא לא להפריע ואשאר איתה שם. סימבולי משהו? עצוב משהו? וכן, עובדת קשה וגם מתקדמת.. מבהיל מאד.. איתך! גלי

מה שלומך ??? ותודה על מה שכתבת ...מנסה להשאר באיזון....

מטפלת אומרת שהיא תמיד איתי אבל אני מתקשה להבין וגם להאמין... פעם בשבוע היא "איתי" . שאר הזמן זו אני שצריכה להתמודד לבד -להחזיק אותנו ביחד, להכיל את הכאב, המצוקה, הסיוטים, החרדות ופחדים... הלבד הזה יושב על הנטישה שחווינו בילדות על הקריאה לאימא שתבוא להציל ולא באה... הלבד כרגע הוא מתעצם עוד יותר כי הייתי צריכה לרדת בפגישות טיפוליות בגלל חוסר תקציב.. עצוב לי כל כך עצוב לי...

תודה על זה שאתה מבין וגם שיש מקום כאן להרגיש פחות לבד

זאת רק תקופה וזה יעבור ... איתך

היי, אני בת 20, לפני כחודשיים השתחררתי מהצבא. שרתתי במקום שמאוד אהבתי. בזמן האחרון מלווה אותי כל הזמן תחושה של מועקה וחוסר טעם. זה נראה לי תמיד כאילו כולם מבינים משהו שאני לא או כאילו אני מרגישה פחות מהם. לפעמים אני לא מבינה למה אנשים עושים דברים מסוימים. אני לא ביחסים ממש טובים עם ההורים שלי ואני נמנעת בדרך כלל מלדבר עם איתם. עם חברה של אבא שלי אני ממש לא מסתדרת טוב אז בדרך כלל כשאני בבית אני לא ממש יוצאת מהחדר כדי לא להיתקל בה. כבר נמאס לי מהחדר שלי אבל אף פעם אין לי כוח לצאת מהבית או להתמודד עם מי שבבית. אני רוצה כבר לצאת מכאן אבל אין לי כרגע את היכולת ובאופן כללי אני לא חושבת שאני יהיה מסוגלת אף פעם. כל פעם שאני חושבת על דברים כאלה זה מלחיץ אותי כי אני לא באמת יודעת להסתדר בעצמי ואני עדין רואה את עצמי כילדה. כשאני הולכת לעבודה או למקומות כמו לבנק אני מרגישה כאילו אני מעמידה פנים שאני מבוגרת כי זה מה שאני אמורה לעשות ואני לא אוהבת לעשות את זה ואני גם לא יודעת לעשות את זה. אני לא מצליחה לשמור על קשר עם רוב החברים מהצבא ומהבית ספר, למרות שדווקא שם הרגשתי יחסית נורמלית. לאט לאט אני מתנתקת ממי שהייתי פעם ואני לא ממש יודעת מה אני אמורה לעשות עם עצמי עכשיו. אין לי שום עתיד וזה נראה כאילו אין טעם לשום דבר. זה נראה כאילו אני לא מצליחה לעשות שום דבר טוב. אני נמנעת מלדבר עם אנשים שאני לא מכירה כי הם מלחיצים אותי וכל פעם שאני צריכה להגיע למקום חדש או לעשות משהו שעוד לא עשיתי זה גורם לי ללחץ. זה רק גורם לי להבין כמה המקום הזה גדול ומסובך מדי בשבילי וכמה דברים אני לא יודעת שאנשים אחרים פשוט מסתדרים איתם. כלפי חוץ בעבודה, בבית, וכשאני כן פוגשת חברים אני אף פעם לא נראית עצובה ואני לא יכולה לומר כלום לאף אחד. אני לא יודעת איך להמשיך לחיות בעולם הזה. לפעמים אני רוצה לא להיות פה אבל בעיקר אני רוצה שזה לא יהיה ככה. אני לא יכולה לפנות לטיפול כרגע כי זה עולה הרבה כסף ואני לא יכולה או רוצה לבקש את זה מההורים שלי. יש משהו שאני יכולה לעשות כדי לשנות את זה?

היי גלה, זו תקופה לא פשוטה למצוא את עצמך פתאום כל כך לבד מחוץ לכל מסגרת. מניסיון אישי ולא רק ממני אני מכירה את זה. אך אל יאוש! זה לוקח קצת זמן אבל בד"כ מתרגלים ומוצאים מסגרות אחרות. אולי תנסי לפנות להכוונת חיילים משוחררים? יש אתר כזה של משרד הביטחון. שיהיה לך בהצלחה באזרחות

באתי מאוחר מדי ימים קשים מילים קשות וכאב שאינו מרפה אני רוצה שהמים יכסו אותי והכל יאטם

אודי רוצה להאמין שהכנס הפעם יהיה גם קצת מנוחה :)

חיפשתי את היציבות את הביטחון ועכשיו כשזה יציב זה.... אפור היום היה לי משעמם בטיפול מין סתמי כזה מצד שני הועלתי מאוד לחולה שבטיפולי שסובל ממניה. המנהלת שלי מאוד הוקירה אותי על כך- כתבה לי כל הכבוד על התושיה שגילית. יש כאן דבר והיפוכו, לא? הילה

זה פשוט לא עובר .. התחושה החשופה ללא עור ...הגוף והנפש שנהם יחדיו יצאו מאיזון מוחלט... כבר ביטלתי עבודה היום חשבתי לנסות לנוח לטפל בעצמי והחיים כדרך החיים חושבים אחרת....ואני נאלצת להתמודד עם עוד אתגרים. אני עייפה נפשית ובפיזית מאז התהליך בסדנא הגוף יצא מאיזון מוחלט דורש בתוקף שאסתכל עליו שאקשיב לו ...אין מנוס מזריקה לכאבים ומצד שני מרגישה עמוסה בחומרים כימיים בימים האחרונים. אודי עצוב לי כואב כל כך אמיתות חיי מביטות בי ואומרות לי תקבלי !!!!! אני יודעת שזה כאבי גדילה וצמיחה מבורכים ...אבל זה קשה בטרוף . חושבת למה אני כותבת את זה כאן מה אני צריכה מכם ?מה יעזור לי ....צריכה שתהיו איתי ,צריכה שמישהו יקח את זה ממני אבל זה לא יקרה זה יעבור כשזה יעבור ...אז...מילים עוטפות חכמות נוגעות יתקבלו בשמחה מעין עוגן .. שבת טובה שקטה מלאת שמחה ותקווה לכולם...איך השבוע עובר מהר שנהנים :)

זה יותר מבסדר ...שומרת לרגעים קשים.

כאן יחד איתך... שולחת חיבוק אוהבת -

גלים גלים של טירוף... כל כך צר לי היה לשמוע על ההתמודדות שלך... כואב כל כך לקרוא אותך.הייתי רוצה לעזור.אולי אשלח לך שמיכה חמה ועוטפת,רכה ונעימה שתעטפי את הפצעים...אשלח את שלי,רוצה?היא לבנה עם משבצות אדומות.ככה היא בדימיון שלי שנים.היא לא מכאיבה ולא לוחצת,אל תדאגי...ואשב לידך אם זה מתאים לך... שלך,ים באהבה עוטפת.

של עטיפה ...תודה יקרה אחלה שמיכה...ומה שלומך את ???,

מקווה שאת כבר אחרי כי השיר שלי לא לגמרי קשור...מצאתי שירים יותר קשורים אבל הלכתי על האסוציאציה הראשונה שלי...אין על מאירקה אריאל זצ"ל וחוץ מזה כאב הוא כאב, עובר ושב, כל פעם חוזר...שתגדלי ותתחזקי ושיהיה לך שבוע נפלא. https://www.youtube.com/watch?v=3Tesymr5OpU

הי אודי, אמור נא לי (שאלת תעוזה) האם הדמות הוירטואלית סוריקטה (שזו אני, ומאחוריה עומדת אישה אמיתית) נמצאת לעתים במחשבותך? ככה סתם באמצע הזמנים? ואיך, למשל? מה אני חושבת? מה אני חושבת לגבי המצאותי במחשבות של אחרים, אוכל לענות רק מתוך הנחה, לא בטוחה שידיעה, לא בטוח שתמיד אאמין, ושזה יחזיק לאורך זמן. מותר לדעת? קצת? ... סוריקטה

אם את כאן...אולי בכל זאת תישארי ... ועצוב היה לי לקרוא שהיה כל כך לא פשוט וקשה...

הי Stranger יקרה, גם אני דאגתי למקרא הודעותייך האחרונות, ותהיתי מהיכן מגיעות שאלות החרדה. אם בא לך, את מוזמנת לשתף או לפרט, לעזור לנו להבין, ואולי, גם לעזור. אם לאו ובחרת לקחת מרחק שייטיב עימך להרגשתך. אני איתך. שלך, סוריקטה

ערב טוב חברים וחברות. הרבה זמן נראה לי שלא כתבתי. נראה לי שאני בתקופה של שינויים והתקדמות, יש בכך מצד אחד משהו מרגש ומשמח ומחייה, ומצד שני אני דואגת מכך שאולי צריך לעשות זום אאוט כדי לזהות שגם ההתקדמות הזאת היא חלק מאותה הבעיה, שאני משתפרת בצורה קיצונית ומקדמת את הנפילה הקיצונית הבאה... וזו בעיה שאי אפשר לשמוח מהתקדמות בגלל חשש שאפילו ההתקדמות היא לא מי יודע מה בריאה אצלי... וגם , אני הולכת לקראת פרוצדורה רפואית מפחידה, אני אהיה כמה ימים באשפוז, והיום שאלתי את המטפלת אם היא תבוא והיא ענתה שהיא לא תבוא. וזה עצוב מאד. ואני לא באמת מבינה את זה עד הסוף, למה לא בעצם? אמרה משהו על כך שזה מתאים שאנשים מהמעגל הקרוב יבואו אלי, ושאלתי אם היא אומרת שהיא לא מעגל קרוב והיא ענתה שכן קרוב. אני יודעת ומכירה את המשאלה לטוטאליות ולאימוץ ולהתמזגות איתה, ולמרות זאת לא יודעת אם כואבת או כועסת או לא מבינה, למה לא בעצם? אשמח לשמוע מה דעתכם על שתי הסוגיות, גם ההתקדמות שאולי משקפת משהו רע וגם ביקור המטפלת (חנה , גם אני זוכרת שכשקראתי את יאלום קינאתי בכך שהוא מבקר בבית המטופל...) גלי

התחיל מהסוף אולי מבינה את הפנטזיה אבל האמת לא הייתי רוצה שהמטפלת תתערבב במעגל הקרוב שלי . כן היא קרובה בלב אבל יש מקומות שלא הייתי רוצה שתהייה בהם. אולי תסכמו על סמס או שיחת טלפון במועד שיתאים לשתיכן. לגבי ההתקדמות כן זה מבאס אבל עדין בספירלה זה נפילה גבוהה יותר מהקודמת. אני עשיתי בתקופה האחרונה שני צעדים ענקים וכן יש סוג של נפילה אבל זוכרת שזה טוב כי זה מצמיח ...איתך בטיפול בקושי ויופי שאת מטפלת בעצמך .