פורום פסיכולוגיה קלינית

כבר מעל שבוע בלי טיפול- בהתחלה היה קשה עכשיו יותר קל- אפילו יותר רגוע טיפול הוא סיוט- נכון שהתקדמתי הרבה.. אני מתגעגעת לחיים "רגילים" חיים "נורמליים" חיים בלי מצוקה - בלי להתחבר לכאב הבלתי נסבל- חיים בלי להזדקק במטפלת ברמה שקשה להמשיך בלעדיה.. אולי אין שחור ולבן..אולי אפשר גם וגם.. בנתיים אני לא מאפשרת לעצמי להתחבר לכל מה שקשור לעבר... בא לי גם לחסום את המטפלת בטלפון...

מקווה שבסדר ובכל זאת תחזרי לטיפול ...אחרי שתעברי את הכעס על החופש הזה ותקבלי את התלות הזאת ..חיבוק ענק

החג עובר בסדר... טיילתי קצת עם חברה והרגיש לי שזה יותר מדי... ותוהה לעצמי על זה.. אותה החברה קפצה אליי לבית של ההורים והבנתי שאני לא רוצה שתראה אותם כי מתביישת בהם ): ראתה רק את אחד מהם בסוף והיה סביר. מרגישה שמשהו בחופש לא באמת עושה לי טוב... לא מצליחה להנות או לא יודעת כל כך.. וסופש ארוך ועוד לא יודעת איפה אהיה. יכול להיות שאם אסע אצטער ואם אשאר יהיה לי יותר מדי... בכל אופן אין מושלם כנראה ובמצבי אף בחירה היא לכתחילה. ואודי, תודה רבה על זה שאתה כאן.. תהנה בטיול, וניפגש בשבוע הבא(:

מרגישה שהרבה גם ככ לא ברור לי.וזה מטריףףף אותי.וגם סוגר. כל הטיפול הזה ומהותו...,מה בעצם קורה..,מה לא קורה...,ומעבר לזה.., דברים שגם אומר..,ובטח אם זה בחצאי מילים או משפטים,שהרבה פעמים סתומים לי,או לא ברורים לי מספיק כדי שאתחבר,ובמצב הזה שגם נמצאת בו. והחסימות האלה,והבלתי נסבלות של הפורמט הזה כולו. ואז..,ושוב...,וכרגיל.., נגמר הזמן..,ואני נשארת עם כל הבליל הזה כולו לבד.ואז גם...עם כל האסמסים שכותבת שגם מעיקים מאד...(כשזה גם האופן היחידי בו משהו גם מצליח להאמר..),ומרגישה שעומדת להתפוצץ כבר מהכל.ומ"הקשר".. הזה , שככ מתעתע בי, וכבר לא יודעת איך להתייחס אליו ולכל הדבר הזה, וכשאלו פני הדברים. וכך זה נשאר. וזה מטריף אותי. ומתסכל ככ.ומה יהיה....?? ואם הכל ככ חסום ולא מתאפשר. ?? ואיך בעצם התלות מתקשרת לכל זה כקושי עיקרי שלא מאפשר...???לא מבינה.

והבלתי נסבלות לא מאפשרת לזה להתאפשר. וחוששת...וככל שהזמן הרב כבר עבר ועובר...,שככה זה גם ישאר.ושלא מסוגלת במצב הקיים, כבר אחרת.וזה מן הסתם מייאש...,כי אין את כל הזמן שבעולם. הגענו לפה לזמן מוגבל,שהולך ואוזל לי, בין האצבעות,ומסתבר שלא מצליחה לנצל אותו בשל כל הקשיים והתקיעויות.ומזדקנים..,ומתים.. בכלאופן תודה. זה בכלזאת, ולמרות הכל..., כן הצליח(הצלחת...) לעודד אותי.

מאד מתקשה כרגע ויותר במפגשים.חסומה מאד. כשלא חושבת שהכל מתחיל ונגמר בי,גם אם אני העיקר ומרכז הטיפול. יש דברים שכן...,יש דברים שקשורים לקושי איתו,בהתנהלות\תגובות\שתיקות וכו שמעוררים כעס התנגדות קושי גדול ואי יכולת כבר לדבר.לא שוב ושוב את אותו הדבר,ולא דברים אחרים נוספים חשובים.ויוצא...,שבעיקר יש כעס חסימה גדולה ותקיעות.זה קיים.זה עולה.אבל לא מצליח להפתר.ורק מעורר עוד ועוד מצוקה. אני תלוייה מאד וזה כמובן מעורר גם קושי גדול.ובעיקר מפוחדת וחרדה מכל המצב הבלתי נסבל ופתיר הזה,ומחיי והחרדה הגדולה שמלווה אותם כל הזמן,על מה יהיה איתי..,איתם..,ובנוגע לעוד כל מיני עניינים שמטרידים. השאלה...,איך יוצאים מזה אם בכלל??במצב הקיים,ונראה שזה פשוט כבר דרך ללא מוצא.(ואם אני זו שצריכה לגרום לזה שיהיה אחרת...,במצב הנתון,לא מסוגלת). ודבר נוסף..,אם הוא וכתוצאה מכל ה"וויב" הקיים, כבר נאמר חסום גם בעצמו מולי, ולמעשה בגללי.., אז איך בכלל זה גם אפשרי?? והדבר שמעצבן...(כמו עוד דברים בדינאמיקה טיפולית...שנקראת..,"קשר"...),שזה לא נאמר במפורש, אלא מופנה אליי כשאלה...,ואני צריכה לנחש אם אכן זו ההרגשה גם שלו, שלא אומר מפורשות, או רק משקף לי כביכול את תחושותיי.ושתיקות.... אני לא יכולה לסבול את זה...,ואת סוג "הדיבור" הזה, זה מרגיש לי כמו "משחק פסיכולוגי" מעצבן ומניפולטיבי.ולא "קשר"ממשי. וזה גם סוגר.ובעיקר משאיר אותי בתהיות..,לגבי..מה קורה, אז למה בעצם התכוון? ואיך בכלל אפשר להמשיך כשהכל ככ בלתי אפשרי. ובכל זאת..., זה מה יש.אז זה הטיפול.??? האם כך צריך להיות?? ומרגישה כלואה בתוך מצב לא הגיוני.כשלא יכולה לצלול לתוכו וגם לא יכולה לשחות ממנו הלאה. צפה ונאחזת בכלום..,בכוחותי האחרונים..., עד שבסוף פשוט אטבע...,וכשלא מתאפשר אחרת. ??? בבקשה..., תענה לי קצת יותר בפירוט והרחבה. תודה

הי שמחה שאתה משתף אותי בתחושתך. עם זאת..., ומעבר לתיאור החוויה שלך מולי, אני לא יודעת למה אתה מרגיש כך,ומה בכתיבה שלי גם עושה לך את זה,לא פירטת. כך ש..., קשה לי גם האמת לענות על השאלה שלך שמופניית אלי, איך פותרים את "הדבר".., הזה ,שבייננו. עלאחת כמה וכמה באופן הזה שפה..., רעיונות...???

פתאום עלתה בי המחשבה..,(בעקבות אובדן שחוויתי\חווה, ממש עכשיו..), מה קורה,אם נאמר, המטפל חווה דבר שכזה.וחלילה מישהו קרוב לו נפטר. האם הוא מספר על כך למטופל?האם הוא בכלל מסוגל להמשיך בטיפול..,ואם הוא עצמו נאמר נמצא באבל וצער עמוק.איך זה עובד??

אז אשמח אם כך..,שתתייחס לעניין שהעלתי וכתבתי בהרחבה,ומכיוון נוסף אחר.אני מניחה שקיים כזה..,לא? או שזו הפרשנות הפסיכולוגית היחידה למצבים שכאלה?

הי אין איזה משהו ספציפי שרציתי לשמוע...,ולא חיפשתי שתקלע למשהו..,שאתה כביכול חושב שאני רוצה שתנחש..., לא. מבחינתי התכוונתי להודעה שרשמתי לך ב 21.4 עם הכותרת "הי אודי", שם הרחבתי ותארתי ושאלתי..,ענית אז..,באופן מסויים,וכשהגבתי לכך,כתבת חזרה שכנראה טעית, ואז..ביקשתי אם תוכל אם כך לתת גם כיוון נוסף של תשובה. אבל לא שיש לי תשובה מוכנה מראש שאתה אמור כביכול לאשר או לא. בכלמקרה אם לא מתאים לך...,אז לא חשוב. גם ככה כבר עבר זמן...,וזה אי שם כבר מאחור.ונראה שאולי גם כבר איבד קצת מטעמו..., אבל בכלמקרה רציתי להגיב ולהבהיר.

משהו מבקש תשובות בבהילות נוראית מה יהיה איתי מה יהיה עלי. אם רק הייתי חזקה מספיק לאסוף את עצמי ולהעמיד פנים. ימים שלמים אני כלואה בתוך עצמי וכל כך רע שם. אני פוחדת.

הי שירה נראה לי שהכמיהה להעמדת פנים, היא פאנטזייה..,שאם תוגשם,תתגלה כמאכזבת וכואבת לא פחות,אם לא יותר. העמדת הפנים,משאירה בבדידות גדולה מאד גם כן,אם לא יותר.אך גם המצב שאת מתארת,קשה מנשוא. ובייחוד שיש צורך קיומי ו..חיצוני, להעמיד פנים.(כי הרי..,את(אני..),לא מרכז העולם...,שצריך לתת לו תשומת לב מתמדת.גם אחרים..,הרי..,קשה להם.גם אם לא מראים..).בקיצור מרגישה גם כלואה,ובתוך מורכבות מבלבלת מאד,גם בנוגע לכל הנושא הזה שפרובלמטי מאד, בהרגשה..,ביחס...,לעצמי,לאחר,ולהיפך, שמשאיר גם במצוקה ודכדוך. האם את מצליחה להעזר בטיפול? שולחת חיבוק..,אם מתאים לך

קשה לי כל כך מוצפת ואין טיפול.. אני צריכה להכיל את כולם.. התקפי חרדה... סיוטים...

שולחת יד להאחז בה לצוף .. היא כבר חוזרת . חבקי את כולם ממני ושימרי עלייך

מה שלומך? מקווה שמתחיל להיות יותר פשוט... לוקח לי המון זמן לחזור להודעות, אני מתנצלת על כך. העלית שאלה חשובה, כמה אני באמת זקוקה וכמה תמיד בכל מחיר אני אחפש את הצומי הזה... מה שכן, זה קשה, כשיש אנשים שעבורך הם עוגן, ודמויות מחזיקות, והם כלל לא מודעים לכך... זה קורה לי יותר מדי לצערי... חג שמח יקרה! גלי

מה שכתבתי לך היה גם עבורי ואולי בעיקר. גם סנופקין העלתה את האישיו הזה אני חושבת שכולנו מסתבכות עם הרוצה וצריך טהרוצה .. זה הרוצה הזה שלעולם לעולם לא יסופק דיו...אודי פעם כתב לי שניתן לעשות גשר מעל הבור אישית מחכה לרגע שאצליח לומדת ...חג שמח גם לך

הי סוריקטה יקרה, אני שוב מתנצלת על כך שלוקח לי המון זמן להגיב, אני כאן כל הזמן קוראת, חושבת, אבל מתקשה לכתוב... הרגשתי שלא הבנתי עד הסוף את כל הדברים שכתבת לי וניסיתי לקרוא שוב ושוב כדי להבין... העניין עם הנרקסיזם, אני באמת לא מבינה אותו עד הסוף ועוררת בי כל מיני שאלות, העניין הוא איך מבחינים אם זה משהו פנימי שלי או שהדמויות בחוץ באמת עם אלמנטים נרקסיסטיים? פעם היה בן זוג שהיה מספר לכולם עלי והיה מגדיל מאד את ההשגים שלי בתאוריו, ואני הרגשתי את זה ממקום נרקסיסטי שהוא צריך שאני אהיה ואשמע כלפי חוץ שווה הרבה יותר ממה שאני באמת, והמטפלת עכשיו אמרה לי, אולי הוא פשוט היה גאה בך? אז איך יודעים? ומה הגבול בין להיות גאה במישהו לבין להפוך אותו למשהו שהוא לא? אהבתי את מה שכתבת על המטפל כמראה, ועל כך שהטיפול הופך אותנו ליפים יותר.. יש בזה אלמנט של תקווה. יש לי קטע, אני נורא חזק ב"חיקוי" רוצה לעצב את הבית שלי בדיוק כמו הבית שלה, ולפסל פסל בדיוק כמו שאומן שאני מעריכה פיסל, ולקנות בגדים בדיוק בדיוק כמו שלה. ואז זו שאלה, איך הופכים ליפים יותר אבל עדיין נשארים אינדיבידואליים? היתה לי תקופה שלבשתי בגדים שמאד אהבתי והרגשתי שאני נראית בהם טוב, והמטפלת בזמנו אמרה לי שהיא מרגישה שאני מתחפשת למשהו שאני לא. זה שבר אותי. אני תוהה גם כמה להלחם במקומות של החיקוי ולהתעקש על ברור פנימי אחר, או כמה להניח לזה להיות, תהליך שאולי יעבור מעצמו בבוא הזמן... אשמח לשמוע מחשבות שלך ושל אחרים על כך.. חג שמח! גלי

הי גלי גלי, זה לגמרי בסדר שלוקח למחשבות להתבשל, ואחרי זמן סביר לצאת לאור. חיובי אפילו בעיניי. שמחה מאד שכתבת לי. חיכיתי לך. עפי"ר, אני חושבת שתכונות יכולות להיות גם וגם. גם משהו בתוכך וגם בחוץ. איפשהו באמצע. ובאמת לא תמיד פשוט להפריד ולמצוא את האיזון, המקום על הציר. נראה לי שעם הזמן (ההבשלה בטיפול, אולי, שימוש מושכל בכלים, יכולת התבוננות ממרחק) ההבחנה נעשית ברורה יותר. פנים חוץ, דמיון מציאות וכיו"ב. בטיפול למדתי רבות, מהמטפל, וכאן, למשל, אני מדברת את מה שלמדתי, אפשר לומר שזה חיקוי, אבל לא ממש, יש נופך שהוא לגמרי משלי, והידע הוא נכס שלי. נרכש ולא 'גנוב'. שלי - מילה / הרגשה שיכולה להיות מסובכת כל-כך. וגם - אחרי פסיכואנליזה, חושבת שמוזרה עדיין, אבל פחות, יותר כמו כולם ועדיין רואה את עצמי כמאד אינדיבידואליסטית. שלך, סוריקטה

היי אודי אני מתנצלת על מה שכתבתי. זה התכוון להיות סוכ של בדיחה לא מוצלחת על הפרסומת בטלפון הנייד... הילה

הי הילה, דווקא אני משתתפת מעת לעת בסקרים האלה ובוחנת את מקומי בתוצאות. גם בפרסומות אני מתבוננת וחוקרת את האנימציה שבהן, או העיצוב. סוריקטה

כתבת לי בתגובתך..., "זה כמובן לא מקרי שדווקא בסוף עולים הדברים וזה חשוב ביותר לדבר את זה ועל זה. דווקא מה שאת מתארת נשמע לי תזמון "מוזמן" מאוד, לא?" אז...לא.ממש לא!וזה גם לא היה..,שדווקא בסוף עלו הדברים. וכרגע בעיקר נורא מבאס אותי חבל לי ומצער אותי, ש..בסוף..,ומכל מה שכתבתי..,(וחיכיתי לתגובתך..),זה בכלזאת הכיוון היחידי שקיבל ממך התייחסות.

כמה רגישות ואהבה לכולנו...ריגשת תודה על היד המושטת ...ככ שמחתי לקרוא את ההודעה הזו ..שמחה שאתה בחופש אישית מרגישה שממש הגזמתי בזמן האחרון...אז הכי תהנה בעולם איש יקר ותודה.....

אודי סליחה באמת שאני ככה ... משהו בי מושך לאיזה זיכרון מליל הסדר בולמית בת שש .....הקטנים בחרדה מטורפת מנסה לא להמשך לשם , אודי אפשר יד

חג שמח, אודי יקר, אאחל לך ועבורך. תודה על החירות והחופש שאתה נותן לי כאן. אתה טוב אלינו, איש יקר. לילה טוב, סופשבוע נעים ומנוחה, סוריקטה

כמו במבי גם אני מרגישה שבכולם מתעוררים האביב ושמחת החג, גם אם מהולה בחרדה, ואצלי שלכת. אני שונאת את האביב בפריחתו המתפרצת בריחותיו החזקים, בצבעיו הבוהקים. אני הייתי רוצה לישון את החג. ולמרות זאת, חשוב לי להודות לכם, איש יקר ונשים יקרות, על המילים שמנסות לנחם ולגעת ועל היכולת לראות את האחר ולחזק מרחוק. וגם לאחל חג שמח ורגוע. שלכם שירה

האם אתן סובלות מהתופעות הבאות: והתשובה: כולנו סובלים וסובלות מהפרסומת הזאת! אין קשר לגודל החזה. נחנקנו כבר:))))))

דווקא כשיש סיבה לשמוח כל המצב רוח נעלם ונהיה ירוד..עצבנית..כעוסה.. איזה באסה..!! תותי

שקיבלה. אמרתי לה שלא צריך ושתביא לאחות אחרת שלי. לא יודעת, לא מרגישה שרוצה ממנה.

... אתה יודע ? מרגיש לי כאלו כולם שמחים ואביביים ... ריח של ניקיון , התחדשות..אביב.. ואצלי ... ??? :((( לא אוהבת חגים.. אוהבת שיגרה.. מחר בלילה "סדר".. אולי אני בדיכאון ? .. רוצה לישון.. מתישהו אחרי פסח אמא צביה נוסעת לשבועיים וחצי.. אין לי כוח.. רוצה לישון.. בכלל.. אני גם לא מבינה.. איך אמא צביה יכולה לעזוב באמצע סמסטר ולטוס ? נכנסתי למכון דרך האינטרנט ועיינתי בתוכנית הלימודים של המתמחים בפסיכואנליזה.. בדקתי את תאריכי המפגשים.. לא מבינה.. היא אמורה ללמד אותם.. איך היא יכולה לעזוב ולטוס ?? אין לי כוח.. מרגיש לי שאני משביתת שמחה.. גם פה בפורום יש תחושה כאילו כולן "לבשו חג" לקראת פסח.. אני לא במקום של כלום :(( לא במשחקים ולא בחיפוש מחץ בלב וגם לא במציאת חירות :(( מרגישה שכאילו נעוץ לי מברג עמוק בלב.. רוצה לישון :(((

את האמת מרגישה בדיוק כמוך... כל כך מיותר לי החג הזה אני שונאת חגים ומשפחתיות מורחבת ...והכי בן כה וכה אף אחד לא באמת מבין אותי אוף השבלול... ואמא צבייה תחזור כמו תמיד ובנתיים אנחנו כאן איתך ...מחבקת

קודם כל תודה לך אודי על זה שאתה מנהל את הפורום הזה שמאפשר לנו קצת לשחרר ולבטא מה שמחולל בתוכינו. חגים- לא קלים - הלבד כל כך מורגש...חוגגים לבד- מנסה לא לשקוע ברחמום עצמאיים אבל קשה הכאב...כל כך עצובים מאחלת לעצמי חירות מהאזיקים שקושרים אותי לעבר-, חירות מהפחד אימה שחווים יום יום, מאחלת לך וכולם כאן חרות אמיתי-חופש אמיתי

(אמא שלי) כל פעם מחדש אותו הדבר. משהו בהתנהלות שלה מוציא אותי מדעתי. הגעתי מוקדם כי חשבתי לבוא לעזור, אבל לא מצליחה, ואז מצטערת שהגעתי מוקדם. היא מעצבנת אותי, ההתנהגות שלה, בלאגן פיזי אבל לא רק.

אודי יקר רוצה להגיד תודה. לנסות לתמלל עד כמה אתה עוזר נוגע ..בעצם היותך מציף ועוזר לא לטבוע אין מילים לתאר ...אז קצת אינטרסנטי אבל שימשיך לך הכוח להיות איתנו ... רוצה לאחל חג שמח , חג אביבי פורח נעים שקט וטוב. אוהבת ומחבקת

אביב יקרה, את יודעת, מה שכתבת הזכיר לי, שחשבתי, לפחות ביני לביני, לשחק משחק של איסוף משפטים של אודי שאהבתי, ורישום שלהם בצורה מרוכזת. ככה כל סוף שבוע :-) חג אביב :-) סוריקטה

רעיון מדליק ממש. פעם עשיתי דבר דומה בקורס של איזה מרצה שהיתה שולפת פנינים מהפה. בסוף השנה הבאתי לה רשימה ארוכה. זה היה נחמד והדברים שאמרה הפתיעו אפילו אותה...

הזמנה מקסימה! תודה יקרה(:

עכשיו אני מהמחשב ומהפלאפון לא רואים את ההודעה לה מגיבים... אז תדמייני את התגובה שלי אולי יותר להודעה הקודמת "חגים" וחמודה על מה שאמרת לאודי, מסכימה אתך לגמרי (:

רציתי לשאול אותך.., אם יש מצב.., בו מטופל,נאמר..שלך, שבשלב מסויים של הפגישה (שגם ככה מאד מצומצמת),פתאום..כואב מאד..ויוצא גם בכי שקט ועמוק (שבדרכ גם לא אופייני לו בפגישות), אבל אוטוטו גם יוצא..שהזמן שלו..נגמר. אז הפגישה פשוט מסתיימת והוא נחתך בתוך המצב הזה שנמצא בו.?? איך זה עובד במצבים שכאלה?? או ש...אולי בעצם מדברים על.. למה בכית דווקא לקראת הסוף ולא מההתחלה,וכשהיה לך..מספיק זמן גם לזה?? ואולי בעצם אתה..(המטופל..)הבאת על עצמך גם את תחושת הדחייה מהמטפל..,ובזה שלא תיזמנת את הבכי נכון, ו"בחרת"..,לבכות ולכאוב "דווקא" לקראת הסוף..,וכשאין לך זמן. ?? (כמובן שאני כותבת את זה במועקה וציניות,ואם בכלל יכולה גם להיות מחשבה פסיכולוגיסטית שכזו...). אבל תכלס..,זאת הרי פגישת עבודה, וכשהזמן שלך נגמר...,ולא משנה מה..., אז הוא נגמר.ואתה צריך לקום ולעזוב.כי או שיש אחרייך מישהו,או שהמטפל ממהר לשאר חייו האחרים,או שפשוט ככה זה בטיפול...,יש לך הקצבת זמן,ועל זה גם התשלום. האם כך???וגם במצב שכזה?? איך זה עובד בשבילך ואיתך ואצלך??מעניין..., ומה דעתך על העניין הזה? מה שבטוח שזה בעיקר,וכמטופל, מקומם,מעליב,מרחיק כמובן, וגם...,מלחיץ מאד, כי כמטופל,אתה גם צריך תוך כדי הכל..,להיות מתוזמן נכון..,מתי הזמן לבכות...,ואם אתה גם לא רוצה שיעצרו אותך ויגידו לך..נמשיך בפעם הבאה...,

הי קרן אור, ממש כמו שאמרת (כך, לפחות היה אצלנו). לגמרי יכולה להיות סיבה, מודעת או לאו, ליצירת מצב מסוים לפני פרידה. שלך, סוריקטה

זה באמת מצב מתסכל... במצבים דומים, זה קרה בעיקר בטיפול הקודם, הייתה לי ציפיה ממנה שגם אם הזמן שלנו נגמר לא תשאיר אותי לבד. עכשיו אני נזכרת שפגישה שניה שלי אצל המטפלת הראשונה יצאתי עם התקף חרדה שלא עבר ולא הצלחתי לישון כמה ימים בגלל זה ובדיעבד זה הכעיס אותי שנתנה לי ככה ללכת. אצל המטפלת שאהבתי (: אם הייתי יוצאת בהרגשה לא טובה, ואני מתכוונת למשהו חריג, אז אחרי שהבנתי שאני צריכה אותה אמרתי לה, ובדכ שיחה קצרה יום למחרת למשל, עזרה לי מאוד. ומה שנראה לי הכי חשוב זה להגיד לה את זה.. מכירה את התחושה שברגע האחרון שהפגישה צריכה להסתיים קורים דברים וזה כנראה לא סתם.

חג שמח אודי וכלם, הלוואי שנרגיש חירות אמיתית!!!!! שנדע לקבל ולתת במינונים הנכונים, שנדע כמו שאודי מאחל לנו (נראה לי) להיעזר זה בזה במידה הנכונה :) כי כך טיבם של בני אדם. שלא נרגיש אשמה על מי שאנחנו ומה שאנחנו, שנדע להכיל את מכלול הרגשות שבנו, ובמיוחד להרגיש שלמים עם כל מה שנעשה ועם עצמנו. חג שמח וכשר, הצלחה ואושר כזה שמורגש. אודי, חג שמח לך ולמשפחתך, שתמשיך להיות כמו שהנך, מבין ומכיל את כלנו. אוהבת, מיכל

מצטרפת לאיחולים(: בעיקר מתחברת לכך שנצליח לקבל את הרגשות שלנו... נראה לי זו העבודה שלי כרגע...

זו השאלה ששאלתי אותה בטיפול האחרון... ברור שבראש יודעת את התשובה אבל שם זה עוצר. אולי גם מפחיד כי לא יודעת מה זה להרגיש ובטח שלא לדבר על זה. עם המשפחה לא חושבת שקרה אי פעם. עם חברות לפעמים...

אמיתית ...אוהבת אותך

כל כך הרבה דברים ביחד, יודעת שיעבור בסוף אבל זו לא חכמה... מרגישה שאני נמצאת במקום שלא בחרתי בו. ולא מדברת על החיים בכלל אלא על החג הנוכחי. יותר מדי משפחה... כבר עכשיו מחזיקה את עצמי לא לכעוס ולהתפוצץ, ובסוף נגמר בבכי כמובן. מרגישה עצבות. ונזכרת בטיפול שהיה לי, שנה שעברה בפסח קבענו " פגישה טלפונית".... עכשיו אפילו לא העזתי או רציתי לבקש ממנה משהו כזה. ואודי, אתה תהיה כאן שבוע הבא?

קראתי אותך שם למטה...קבצנית של תשומת לב ...המילים חדרו בכאב ממשי כי בסה"כ זה מה שכולנו עושות כאן פחות או יותר ....גם אני חושבת על זה המון ובכל זאת מאפשרת לעצמי גם עם הרבה ..יודעת אני עובדת בכמה כובעים כולם בסופו של דבר ליווי כזה או אחר נפשי או גופני ...מלווה גילאים שונים מנוער ועד זקנה ..מלווה ונותנת המון המוני תשומת לב ויחס ואמפטיה..לא רואה בהם קבצנים של תשומת לב יודעת שזה מה שהם זקוקים ...אז למה אנחנו לא יכולים להרשות לעצמיינו את הקבלה הזו ...איתך

את מותק, לא מצליחה לומר מעבר לזה כרגע. חג שמח לכולם.

אני מגיעה אליך השנה לליח הסדר. כבר שנה רביעית שמכל האחים דווקא איתך אני חוגגת. הילדים שמחים, הארוחה טעימה. השיחה קולחת והכל נעים וכייפי. בכאילו.. בכאילו כזה שכואב נורא. כי אין לו פתרון או מענה נכון. הוא משתק. אבל רק חלק ממני. אני לא לגמרי מבינה בעצם מתי הכאילו ומתי האמת. החשש,הפחד והדחייה שלי מימך-הם האמת או הארוחה הנחמדה שבה זה לא ממש נוכח-היא האמת. אני מבינה שאין אמת אחת אבל אני לא רוצה להתבלבל. באמת פגעת בי באמת דפקת לי את החיים. באמת אני עובדת מאוד מאוד קשה כדי להצליח ולקבל את זה שגם כאילו, יכול להיות לפעמים האמת המתאימה לזמן בה הוא קיים. לא יודעת אם מובן,, אבל מבחינתי ההבנה שה"כאילו" הוא האמת של זמנים אחרים דווקא מארגנת קצת את הראש.. -

רוני שמחה שבאת שנתת מקום לעצמך...רק להגיד לך שקראתי אותך..והכי בעולם מבינה ...חגים משפחה ....חיבוק וירטואלי (חושבת שזה כבר קצת בסדר לך ואם לא אז לא )

החג ממש מתקרב ונושף לנו בעורף... כל כך הרבה אנשים חסרים כאן... כמו שאביב כתבה.... זה לא קל, זה מעורר שדים איומים ומגביר את העוצמות... ננסה להסתכל על זה כמשהו שניגמר, לא נצח... מאחלת חג של חרות. יש לנו דרגות חופש וכל אחת יכולה לבחור את החופש שלה... מזמינה לשתף בכל מה שקשור לחג- וגם- במה אפשר לצאת לחופשי בחג הזה? האם להיפטר מהרגל שלא עושה לנו טוב? אולי מחפץ? מקשר שלילי? ממחשבות שמדכאות? ואפרופו טיפול- אצלינו בטיפול משתמשים באין חבוש מתיר את עצמו מבית האסורים במשמעות של להשתמש בקשר כדי לצאת לחופשי... כתבתי מספיק... עכשיו אתן... הילה

הילה יקרה תודה על ההזדמנות... בחופש, מקווה שיצא לי קצת לטייל ולהיות עם חברות, יש כמה תכנונים לא סגורים. ובחיים בכלל, הייתי רוצה לנסות פחות לכעוס ולאבד שליטה... להתחבר לעצמי ולמה שטוב לי.

יקרה לי מאוד- חג שמח לך, שולחת לך חיבוק אמיץ! וגם תצאי לטייל זה נהדר

חג החירות...מקווה שהצלחתי להגמל מההרגל והמעגל של אכילה גרועה-רגשות אשם-אכילה גרועה כי במילא כבר אכלתי וכו'. עדיין כלם חושבים שזה הפך להרגל אצלי לאכול נכון ויותר קל לי, אז זה ממש לא נכון, זאת מלחמה יוםיומית להשאר במשקל שפוי! זה קשה במיוחד כשרע לי לנסות משהו אחר חוץ מאוכל...אז רוצה להיפטר בעיקר מרגשות אשם, בהמון דברים מרגישה אשמה. הייתי רוצה להיפטר גם מהתלות הלא בריאה שלי בה...מהרגשות השליליים שיוצאים עליה מדיי פעם מהכעס והזעם שלי עליה כי היא משתדלת בשבילי ואני מרגישה קצת כפוית טובה. ועכשיו זה מתחבר לי לעשות סדר יחד! מזמינה את כלן יחד איתך לעשות סדר כייף, מה נביא? אולי אביא קצת מהגננת שבי, כלומר משחקים, חידות ושעשועים לליל הסדר... שיהיה חג חירות אמיתי ושמח.

כתבת על הקשיים עם האוכל.... לצערי מזדהה מאוד עם מה שכתבת... ולגביי ארוח בליל הסדר זה נהדר וכייף משחקים... מה אני הייתי מביאה? כלים חד פעמיים ועיצוב מפיות זה בסדר? שולחת לך מכאן חיבוק וחיזוק

הילוש ...רק להגיד חג שמח ואביבי ובאמת שיהיה לך טוב והרבה ...ואני הלוואי ובפסח הבא אני באמת כבר יגמור לבנות רצף ואוכל להגיד שזה שלי שאלו הם חיי ...

היי אביב כמה את נותנת ומשפיעה.... איזה שם נפלא בחרת לעצמך... שולחת חיבוק אמיץ

הי הילה, יזמה מבורכת, שלך וגם של בנות נוספות, תודות לכן. האמת שעשיתי לי קצת 'פסח' בכל מיני תקופות בשנה. נפרדתי מכל מיני. יש משפט שיוצא לי מהפה בזמן ערות, אך כמו מתוך חלום. נפלט ללא פילטרים: 'אני צריכה משהו חדש'. עדין איני יודעת מהו החדש הזה, אך יש לי מחשבות. אתמול החלטתי (וזה די החזיק עד היום...) להיגמל קצת מפחמימות שהגזמתי בהן ברמות מטורפות לאחרונה. את חול המועד אעביר בבדיקות רפואיות. מהסוג ששייך לכיוון השמירה על עצמי (כמה לא פשוט לי לומר). שיהיה בסדר, שלך, שלכן/ם סוריקטה

אני צריכה- זה הכי חזק שיש מחזיר אותי לתיאורית הצרכים של מסלו... מכירה? בעניין בדיקות רפואיות גם אני בתהליך של בדיקות חלקן היו השבוע וחלקן בחול המועד.... חג שמח יקירה תנגסי בחיים כמה שרק אפשר הילה

מדהימה אותי כל פעם מחדש... שמחה כל כך שאת משתפת. חג שמח, ושייהיה בהצלחה עם הבדיקות. ונחמד הרעיון לאסוף משפטים, אהבתי.

כשכל ככך קשה לבצע מטלות פעוטות של שיגרה, כשהגוף שורף וכואב מבפנים ומבחוץ, אני יודעת שמשהו לא בסדר איתי. הימים מתארכים ואין לי תשובות, גם לא לזמן המזדחל שמתעלל בי. אני כל כך רוצה לתפוס רגעים ולנצור אותם כדי שאולי יהיה לי ספר זכרונות שאשמח לדפדף בו, אבל אני לא מצליחה. אני יודעת לערוך רשימה של כל מה שיש לי, כל מה שהשגתי בחיי עד כה, אבל היא מביטה בי חסרת משמעות. איבדתי את היכולת לנחם את עצמי. הכעס, הכאב, הביקורת ותחושות הרדיפה טישטשו הכל. ומול המבוי הסתום הזה שוב האובדנות גבוהה ומוחשית.

בבקשה אל תרימי דגל לבן ..מושיטה לך יד האחזי בה חזק . בטוח יש משהו שיכול קצת לעזור .. איזה שיר שאת אוהבת ? מחשבה טובה ונעימה ? שירה אני כאן איתך וכולנו אבל בבקשה יקרה אני יודעת עד כמה החגים מגבירים את האיכס ...לפעמים אין ברירה וצריך יותר תגבור תרופתי ואחיזה חיצונית ...אוהבת

אודי, לא קל בטיפול... "נוגעים" בלב לבה של הטראומה, אבל אני מרגישה מוחזקת. מבינה סוף סוף את המשמעות של "החזקה" טיפולית. קשה אבל נסבל. לא מרגישה שמתפרקת. מקווה שהעבודה הקשה לא תהיה לשווא. טיפול זה לא דבר קל... תהליך מטלטל ועוצמתי. רוצה לאחל לך ולכן חג שמח. נטע.

מצטרפת לדברייך... טיפול זו באמת עבודה. ושמחה שאת מרגישה מוחזקת, ממש חשוב. שיהיה חג שמח!

יודעת כמה זה קשה מעצים את הלבד מעדיפים להעלם בתוך עצמיינו כאילו ככה הקושי יעלם.... בנות יקרות אהובות לא מזכירה שמות הפעם כי הרשימה די ארוכה ...רואה כל אחת ואחת שלא כאן שהתחפרה לה קצת בתוך עצמה . אתן חסרות לי כאן .... רוצה לאחל לכן חג שמח ואביבי ...ומקווה שבכל זאת תתנו לעצמכן מקום לפני כדי לא להשאר לבד...כי גם עם וירטואלי בכל זאת זה יחד...חיבוק ויד מושטת לאחוז למי שנכון לה ...

הי אביב, נראה לי שעם כל הקושי דווקא טוב שיש חגים, משום שהזמן נשאר קבוע, כשיש בלגן פנימי לפעמים נדמה שהזמן מתעוות לפעמים ולפעמים נעלם (זה קצת נכון מבחינה פיסיקלית ע"פי איינשטיין הזמן נמתח ומתכווץ), והנה מגיעים החגים להזכיר שסה"כ הכל בסדר, שאנחנו חלק ממשהו גדול יותר מהקיום העצמי, משהו שהיה לפנינו וישאר גם אחרינו (במיוחד בפסח) ושהעולם כמנהגו נוהג. מאחלת לך שידך המושטת תפגוש הרבה ידיים אחיות לאחוז ולהיאחז בהן, שיהיה לך חג שמח.https://www.youtube.com/watch?v=8mbykdTsfzo ("היד המושטת" שלך הזכירה לי אותו והוא גם קשור קצת לשיר השירים שנהוג לקרוא בפסח.)

מה שלומך....

היום הגעתי קצת לפני הזמן וסידרתי משהו באוטו, ואז פתאום ראיתי אותה עוברת ממש לידי בדרך לקליניקה. אז כשנכנסתי סיפרתי לה שראיתי אותה ושאלתי אם היא גם ראתה אותי... אז היא ענתה שראתה אותי בתחילת שבוע במקום העבודה שלי(: לא יודעת אם הייתה מספרת לי אם לא הייתי אומרת לה שאני ראיתי אותה היום. אז מסתבר שהיא באה לאיזה תור במרכז רפואי שאני עובדת בו(: אני לא ראיתי אותה, היא אמרה שחיכתה לתור שלה ואז חשבה שראתה אותי עם חלוק לבן... ואחכ ראתה שלט על הדלת של המקום בו אני נמצאת ובאמת הסתדר לה שזו הייתי אני. היא אמורה לבוא עוד, אז אמרתי לה שאם תראה אותי שתגיד לי שלום... הבעיה שעכשיו כל הזמן אחפש אותה. וגם אין לי בעיה לברר מתי היא תגיע אם אני רוצה. יודעת איפה שמים את הלוזים ויכולה לחפש אותה... ויכולה גם לבקש מאחת המזכירות, אבל לא רוצה כי זה לא טוב בשבילי ובכלל.

" אני לא רוצה את הסיפור הזה ...הוא מכוער ולא יפה.....אני האיש הכחול מסיפור אחר.... אני יודעת אודי יודעת שזה שלי ושמגיע לי חמלה מעצמי ...זה כל כך קשה וכואב . נדמה שאם אני אקבל את הסיפור וינכיח אותו באמת אני אתפרק ולא אצליח להתחבר..." אודי זה מה שכתבתי למטה . יודעת שהאחזות יוצרת סבל . הסיפור הזה מעורר הרבה בושה ואשמה וכעס ותסכול. הכאב הזה אין לי אפשרות אפילו לתאר אותו במילים ... והחג הזה רק מעצים את הכאב והזכרונות והרעש ...

אודי מנסה ...קודם בהתחלה זה בכלל לא היה אחר כך זה היה שלה עכשיו זה כבר שלנו ...מנסה להקשיב למה שיש לה לאמר לתת לה מקום בלי לרצות להשמיד ...יודעת שהגיע הזמן . ואם אני אתפרק ???? מי יאסוף אותי ...אודי זה מפחיד אותי כל כך ..

יודע, אודי, שבעיניי הטיפול (האנליטי, לפחות כמו זה שעברתי) כמו משנה את ההיסטוריה, הסיפור? ויש בו עוד עד. שלכם, סוריקטה

שחיקה מצפה לזריחה והחושך ממשיך לשקוע בים. לעתים אין מוצא והולכת לאיבוד נשחקת כעפר דק. בכל זאת צועדת לעבר הביצה, טובעת ושוב רוצה שתציל אותה.... שחיקה, כמו הגלים המתנפצים אל המזח, כמו הסלעים השחוקים ממכות מי המלח, הולכת ושבה, מחפשת אחיזה בה. רוצה לברוח, רוצה לשכוח, רוצה להשאר, רוצה לברר.... שחוקה כמו הסלע, אין מה לחדש, קופצת למים, קופצת לאש, עוברת בסופה, פתאום רגיעה, חיוך ותודה, ואז... נתראה שוב בפגישה הבאה. :( אודי, האם המקצוע שלכם שוחק? האם אתה מרגיש לפעמים שחיקה? אוףףףףף שוחחנו על כך וגם שאני כועסת שהיא עסוקה, היא אמרה שיש כמו בכל מקצוע עם אנשים....היא לא מרגישה שחוקה...אני כן כבר...וביקשתי שלא תגיד ספירלה כי נמאס לי מהמילה הזו!!!! אמרתי שבגלל שהיא עסוקה אז לא רק פיזית אלא המחשבות בהרבה דברים אחרים..וזה לא להיות פנוי גם בתוך הפגישה מבין???? ובכלל שאלה אם אני מרגישה שמשהו השתנה בעקבות זה שהיא עסוקה שהיא לא פנויה אליי(בפגישה הכוונה)? אני לא בטוחה, היא בקשה שלא אחליט בשבילה... היא אומרת שהיא כן פנויה אליי....אוף אודי.קשה להיות עצוב ולהרגיש לבד....מסביב אני כל הזמן שומרת להיות שמחה....זה מתיש כבר. וכן חג דפוק, שונאת את חג הפסח מכל החגים, זה החג השנוא עליי ביותר...ניקיון, הכשרה, החלפה של כלים, סיוט של דתיים.....לא בטוחה שכלם מבינים שזה הרבה יותר מסעודה של "סדר"....והאוכל מגעיל!!! ומשמינים ממצות מטוגנות, המון פיתויים ובנוסף משפחה שלא בוחרים :( אוףףףףףףףף, בכל זאת מקווה שלכלם יהיה חג אביב שמח ופורח. הלוואי שתהנו בחג. חג שמח אודי יקר, ותודה שאתה פה, עדיין, תמשיך להחזיק לנו את היד, העבודה הזו כל כך חשובה!! (מקווה שאתה לא נשחק מאיתנו), אוהבת ומעריכה מאוד ולכלם, חג אביבי ושיעבור בקלות עם המשפחות, שלא נרגיש לבד! אתכן ב"סדר" אולי נערוך סדר משלנו? :) אוהבת, מיכל.

חג שמח ואביבי לך ..ואת יודעת גם בפסח אפשר לשמור ואגיד לך כמו לעצמי ...זה רק שבוע ימים זה עובר כל שנה זה עובר ..בואי ננסה להנות ממה שיש ויפה ולא ממה שלא בחרנו .. ולשחיקה את יודעת אני אשתף אותך מעצמי בליווי שאני עושה עם אנשים יש ימים שאני רצה מאחד לשני ממקום אחד למישנהו עד הערב ..רק שנגמר היום העמוס אני פתאום מרגישה שהמחשבות שלי זוחלות אלי חזרה ...אני בטוחה שבתוך הפגישה היא זמינה לך ורק לך ...

נכנסתי עכשיו וראיתי שעדיין לא ענית.. מדמיינת לרגע שכרגע אתה נכנס לפורום ואנחנו בדיוק נפגשים בתדר שבאוויר.. :) מאחלת לך ולכולם לילה טוב ומלטף.. והילה יקרה ! קראתי את הודעתך לגבי הסוכרת שנתווספה.. ורוצה לומר לך שאני איתך... מחזיקה בידך אם מתאים... שלכם-במבי.

הי מתוקה, אשת בוקר שכמותי, ברוב המקרים בתדרים אחרים כאן, בודדים לפעמים. לעתים נדירות למדי, חושבני, אודי מגיע לכאן בסמוך ל'שעות שלי', מבחינתי בהפתעה, וזה מרגיש מיוחד. מינונים נמוכים - אולי כך זה מתאים לי. שלך, שלכם, סוריקטה

בהודעה שלי מיום חמישי, כתבת לי שאולי הגיע הזמן, שאולי המטפלת צודקת... משהו כזה, כותבת מהפלאפון כך שזה לא מולי. שאדבר? וגם התכוונתי שתכעס כי הלכתי לקליניקה של הפסיכולוגית ושמעתי קצת מהשיחה...

שוב תהיות של מה אני עושה שם... קשה לי עם זה. קשה לי להתחבר. להיות אני.

הי מותק שלי, חנה יקרה - האם גם כאן בקבוצה הוירטואלית (שבחרת בה מיזמתך, אני מניחה) את מרגישה קושי דומה לעתים? את מוצאת דמיון, שוני? האם את חשה אי נוחות להיות שייכת לקבוצת המטופלים (לכאורה לומר שיש בך חלקים חלשים? אולי קצת מעולם התינוקות?) רעיונות למחשבה של בוקר משלי, בינך לבין עצמך, ואולי גם לשתף. לבחירתך. שלך, סוריקטה

אכן כאן מבחירה(: למרות שלפעמים מרגישה שלא בטוח שתמיד כדאי לי להיות כאן אבל קשה לעזוב כזה מקום... קשה לי להשוות את הקבוצה כאן לשם, כי בכתב יותר קל לי להיות אני מה שממש לא בעל פה. גם בטיפול, כיום לעתים רחוקות, כותבת ואז יותר קל לי לדבר. בקבוצה אנחנו לא הרבה ולפעמים מרגישה פער ביני לביניהן... כאן יש לי בחירה אם משהו לא מתאים לי אני יכולה להתרחק. וזה קורה. לא זוכרת כרגע משו ספציפי, ובכל מקרה לא הייתי אומרת כמובן, אבל מניחה שהיו מקרים שרציתי להגיב או להגיד משו שונה, אולי להתווכח, ולא תמיד מרגישה שיכולה. אולי פחד מביקורת, ממה יגידו עליי.

ראיתי רק עבשיו את מה שכתבת לי שם מאחור... לא יודעת האם באמת היית צריכה יותר או שזה היה רק רצון... יכולה להגיד לך עלי יש ימים כמו השבוע שאני כתבתי כאן יותר מרגישה צורך באחיזה יותר חזקה ...ויש פעמים שאני כותבת כאן לא מתוך צורך אמיתי של אחיזה כי אם מתוך רצון לניראות שזה גם סוג של צורך אבל אחר ...ובכל זאת את הכתיבה מהמקום של המיראות של הבור אני משתדלת לצמצם ...את הצורך באחיזה אני מדבררת..אולי אם היית אומרת לו שאת זקוקה לאחיזה היית מקבלת אותה ובכל זאת ניראה לי שבתקופות טובות יותר זה הצורך האין סופי למלא את הבור שאין לו סוף ...חיבוק

עיוות של המקלדת סורי ....

הפעם הכעס שלי עליה........כאילו שונאת אותה אבל לא באמת....אוףףףףףףף היא עסוקה מאוד, לאחר שאני לא יוצרת קשר בין פגישות, ביקשתי פגישה ארוכה יום לפני הפגישה אולי בזמן אחר באותו היום? והיא הרחיקה לשבוע הבא שאלה אם שבוע הבא אפשרי (ביום אחר משלנו הרגיל) פגישה ארוכה.....מובן שבמקום זו של היום, לשם מה להרחיק לי פגישה?????? דווקא שמבקשת וזקוקה לה יותר היא לא מבינה ואומרת שממש עסוקה.....בשביל מה הציעה לחפור אחורה בזמן?????????

ממש לא רוצה להוסיף שמן למדורה, אבל כל כך מבינה אותך. אני חושבת לפעמים על הפער בין החוויות של המטפל והמטופל, משהו שלך כל כך קשה ואילו בשבילה זה אחרת לגמרי, ואת מצפה שהיא תבין אלא שהיא לא ממש יכולה ואז ההרגשה היא שהיא לא איתך ולא רואה אותך כאילו וזה ממש מעצבן. מאחלת לך חג כשר ושמח

אז ליל מנוחה והנה משהו רך ונעים ומקסים (שגיליתי היום) ללילה טוב לכולם https://www.youtube.com/watch?v=a-WJEBOI7Rc

הי חמד, את משרה כאן רוב רוך וחכמה ואהבה. ומחבקת. אני, למשל, לא הבחנתי בשום צורה שהיית כאן יותר מידי ביום שני. אבל מתחברת לתחושה שלך ומבינה מאד איך זה מרגיש. אני כאן בבקרים, בדרך כלל. אם כך, איחולי פתיחה ליום נעים וממוזג, על אף השרב הצפוי. בוקר, סוריקטה

טוב שבאת...וטוב שנתת לעצמך מקום מקווה שבכל זאת עזר ..איתך

תודה לכן יקרות. אני פשוט יודעת שכשאני פה הרבה, ועוד מרבה לכתוב זה סימן לא טוב עבורי. סימן שקשה עם עצמי ואין לי מקום אחר. מרגישה קבצנית של תשומת לב. וסוריקטה הגבתי לך ביום שני בערב להודעת פתיחת השבוע שלך ועכשיו ראיתי שלא עלה. לא יודעת אם זה הגיע או לא.

אודי הגבתי (חלק ממני)לך שם מתחת לאודי ..האמת ראיתי עכשיו במקרה...לא זכרתי (לא ידעתי) שכתבתי בכלל אתה מוכן לראות..חשוב לי לתת לחלק הזה מקום . סליחה שאני כל כך ת(ט)ובענית השבוע ותודה על הסבלנות וההכלה ..

אודי, כן חסר לי להיות חלק מהחברה'. לפעמים אני מרגישה קנאה כלפי אנשים שמדברים איתם הרבה ואיתי לא. אני מפרשת כחוסר התעניינות, אבל יודעת שזה מתחיל בי ובמה שאני משדרת (ריחוק) למרות שמה שאני חשה זה מבוכה. לא רוצה להיות מסמר המסיבה, אבל גם לא להיות הבודדה בצד. איך אפשר לשנות?

רגע לפני מנסה להאחז......במשהו.

התבונה הפנימית שלך מאד מאד חכמה. מכירה את מדריכי הטיולים המצחיקים האלה שמחזיקים ביד מקל שמתנוסס עם שלט כלשהו כדי שחברי הקבוצה לא תצליח לפספס וללכת לאיבוד גם הם ממש יתעקשו על כך? אז עכשיו אני יושבת פה על שפת הנחל היפה עם מקל כזה שמשאיר סימני דרך, מה היית רוצה שנשים בראש המקל? שתוכלי לראות ולזהות גם מרחוק רחוק?

לאחוז בה

את לא באמת תתפרקי..את לא!!! אני מאמינה בך! שולחת יד לאחוז בה...חיבוק מחזיק ומחזק. איתך

לכל מי שראה אותי והושיט לי יד

אולי יש ערך גם למקומות ה"אבודים". ואני בטוחה שתחזרי מתוכך, ושתהיי בסדר.

לפעמים אני תוהה אם אני רוצה לחזור...

לגבי קשרים חברתיים וכיו"ב...נראה לי שאני לא באמת מבינה או יודעת איך זה להיות בקשר עם אנשים אחרים בלי לסבול מזה ובלי להרגיש שאני מכבידה...אני יכולה להיות מאוד בשביל האחר אולי באופן קצת מוגזם ואז אני יכולה להיות מקסימום "נסבלת" אבל זה לא באמת "אני". בגלל זה אני לא רוצה/צריכה, המחיר גבוה מידי, ואני לא אוהבת להרגיש מנוצלת . מצד שני אני די מתמידה בקשר עם הפסיכולוג, למרות "המחיר הגבוה" ולמרות שכל הזמן יש לי ספקות, בקשר לנחיצות לאמיתות, וספקות בקשר לפסיכולוג עצמו ובקשר לפסיכולוגיה הדינמית. לפעמים נראה לי שהכל מתרחש ביני לבין עצמי, אני מנסה אבל משתפת ממש בקצת, זה מאבק תמידי ביני לבין עצמי כל הזמן, וביני לבינו זה קצת הצגה, אז מה הטעם להמשיך עם זה בכלל? מצד שני קשה להפסיק, כנראה בכל זאת אני צריכה את הקשר הזה למרות שזה לא נעים ולא אמיתי ומרגיש לפעמים מיותר לחלוטין ובזבזני ( אני מרגישה עכשיו גם שלא כל כך מגיע לי). אני מקווה שלא אייסר את עצמי על (השטויות) מה שכתבתי (שהכבדתי עליך ועל הקוראות). שיהיה חג שמח לכולנו.

זה לא שטויות ואני שמחה שאת נותנת לדברים מקום...ואולי עכשיו שהם צפו וניכתבו ואת קוראת אולי זה מרגיש לך יותר ברור הצורך הקשר הקונפליקטים הפנימיים...איתך

ממש לא הכבדת, ואת לא לבד ברגשות האלה, הייתי בזה, היום קצת שונה.....כל כך מובן.

התפתחה אצלי סוכרת מרגישה זוועה... לא מספיק כל הבעיות? מי יוכל להגיב? :-/////

הגוף מאותת מצטערת אהובה ..הגוף פשוט מבקש שתישמרי עליו... אוף יקרה הנזקים שאנחנו משלמות המחירים הבילתי פוסקים כי מישהו רצה .. תשמרי עלייך יקרה ...היום את עכולה זה בידיים שלך . ספורט תזונה נכונה ..חיבוק

היי הילה, בהחלט מספיק!!! מזדהה, ממקום אישי שמתמודד כבר כמה חודשים עם בעיות בריאות שלא הכרתי מעולם, עם הרגשתך הזוועית. הבנתי (אחרי כמה זבנגים שחטפתי) שהגוף בא לעזרתי, עם כל הכאב וחוסר הוודאות וההרגשה הזוועתית, הוא רק רוצה לעזור. לסמן שמשהו לא יכול להמשיך עוד כמו שהיה וצריך לשים לב למה שצריך לשים לב, לפני שהמצב הופך לבלאגן עוד יותר גדול. בפן הפנימי, את העבודה הפנימית כדאי לעשות בטיפול ובפן המעשי אפשר לשפר בצורה משמעותית את מצב הסוכרת, בהקפדה על תזונה נכונה ופעילות גופנית (משערת שאת כל זה את יודעת רק מחזקת אותך לצאת לדרך). איתך

עצוב.....מבאס כל כך. ממש החלטה שלך איך להתנהל מול זה, אפשרי לווסת וממש לרדת בערכים ואפילו שמעתי שסוג של מבוגרים אפשר ממש בלי זריקות ומעט כדורים בעזרת תזונה נבונה.....הרבה בריאות, איתך.

בלו זה גם העצב הגדול הזה, וזה גם הקולות שנשמעים כשאני טובעת במעמקים, והניסיונות לנשום בהעדר חמצן מטביעים את חותמם דרך הצליל. מעניין, דווקא לא צליל של מצוקה ואימה, אפשר היה לצפות שלארוע אקוטי כזה יהיה צליל מתכתי צורמני מבהיל, וזה צליל כזה רגוע.. שקיעה שלווה, שן ילדי, שן, בלו בלו בלו, יאדה יאדה יאדה.. ועכשיו הילד מת (אלוזיה לסיינפלד למי שלא ראה). ואולי בתוך זה מתאים גם להחזיר ולהזכיר את אחד השירים הגדולים: comfterbly numb, גם שם יש קצת בלו בלו בלו ואז הכל נהיה יותר נסבל...

קראתי אותך עצוב אוף כרגע מאוד מתחברת לצליל הטביעה אפשר לנסות לצוף יחד מה את אומרת .. ככה בזהירות

אולי שנוקלר לצלילה במעמקים? ואז זה יכול להרגיע...

"באיזשהו מקום בים העצב הגדול יש רפסודה היא נמשכת היא תשוב...." נדמה לי שאלו המילים של שלמה ארצי....זה מה שעלה לי כשקראתי אותך...אפילו אודי מעריך עצב, ראי את הודעתי אליו ותשובתו....מובן.

שלום אודי, אני מבקשת לשמוע מה דעתך: כל הזמן בא לי לעשות דווקא למטפל שלי, להקשות עליו, להתנגד ולהתווכח ולבכות ולצרוח (כמו ילד קטן שמתנגד לטיפול רפואי) רק בשביל בשביל שהמטפל "יתפוס" אותי וירגיע אותי ויגיד לי דברים כמו "תני לי לעזור לך". מה אתה חושב על זה, זה באמת מעניין אותי למה זה קורה, מה זה אומר.

הי רווית, כלנו מנסים מול המטפלים כל מיני דברים, רגשות, (גם אני ניסיתי) השלכה בקיצור בדיוק כמו מול הורה וילד...כן, יש מעין יחסים כאלו בטיפול......זה חלק מהטיפול שלך ואולי תשאלי את עצמך מדוע? ואפילו שקשה נסי לדבר על כך שם...

כתבתי לכל מי שכתב לי בשני השרשורים משבוע שעבר, אשמח אם תוכל להעלות.. שבוע טוב גלי

גם אני כתבתי לך בעץ ההוא ובדיוק לפני ששלחתי המחשב התנתק וכבר לא היה לי כח לכתוב שוב. רק משפט אחד שאני זוכרת וחשוב לי בכל זאת לומר הוא שאני חושבת שברמה העקרונית מותר להרגיש לא טוב בלי לדעת על זה מראש ולבטל ברגע האחרון בלי לשאת בעלויות כספיות (כמובן שהכל תלוי הקשר של הקשר הטיפולי וגם הדברים צריכים להיות ברורים לשני הצדדים בעניין ההתנהלות מול ביטולים והתשלומים).

מבאס אותי שהיא לא חושבת ככה. היא חושבת שכמו שעל ארנונה משלמים גם אם נסעת לחו"ל ככה משלמים גם על טיפול אפילו אם היית חולה.. מרגיז מאד.. אמרתי לה שאני ממש לא מוכנה לקחת ואני בטוחה שצפויים עוד פיצוצים על כך בעתיד ולכן היה חשוב לי לבדוק כמה מקובל המודל הזה שלה... תודה לך.. גלי