פורום פסיכולוגיה קלינית

כתבתי לכל מי שכתב לי בשני השרשורים משבוע שעבר, אשמח אם תוכל להעלות.. שבוע טוב גלי

גם אני כתבתי לך בעץ ההוא ובדיוק לפני ששלחתי המחשב התנתק וכבר לא היה לי כח לכתוב שוב. רק משפט אחד שאני זוכרת וחשוב לי בכל זאת לומר הוא שאני חושבת שברמה העקרונית מותר להרגיש לא טוב בלי לדעת על זה מראש ולבטל ברגע האחרון בלי לשאת בעלויות כספיות (כמובן שהכל תלוי הקשר של הקשר הטיפולי וגם הדברים צריכים להיות ברורים לשני הצדדים בעניין ההתנהלות מול ביטולים והתשלומים).

מבאס אותי שהיא לא חושבת ככה. היא חושבת שכמו שעל ארנונה משלמים גם אם נסעת לחו"ל ככה משלמים גם על טיפול אפילו אם היית חולה.. מרגיז מאד.. אמרתי לה שאני ממש לא מוכנה לקחת ואני בטוחה שצפויים עוד פיצוצים על כך בעתיד ולכן היה חשוב לי לבדוק כמה מקובל המודל הזה שלה... תודה לך.. גלי

היום יצאתי מהבית עם בקבוק מים... חוץ מלהרוות אותי הבקבוק הזה עשה מצוות... התיישבתי באוטובוס ולידי התיישבה אישה בהריון. היא התנשפה ובקושי נשמה... ביקשה ממני לשתות פתחתי את הבקבוק כדי שלא תשתה מהפיה שלי. היא לגמה ותוך שניות חזרה לה הנשימה... אחרי זה הלכתי לפסיכולוג שלי והיה שם כלב אומלל.. מישהו קשר אותו למכונית שלו, הוא החנה את האוטו על השרשרת שלו... לקחתי את המים ושטפתי אותו... נתתי לו ללגום מהמים... ( חוץ מיזה פניתי למשטרה ופרסמתי את התמונה בפייסבוק...) יש ימים כאלה שבין הטיפות הופך את היום לשונה ואחר... מאחלת שבוע מלא בחמלה לעצמינו, בנתינה ובאהבה... הילה

מה שקצת מים ולב טוב יכולים לחולל...

זה באמת מרגש... זה כייף שאת מזדהה איתי

אהלן חבר'ה, אני מרגיש כמו עלה ברוח, שכמהה להרגע ולחזור לעץ שממנו הוא נפל... לאחר חיפוש לגבי מצבי הנפשי הקיים ברחבי האינטרנט הגעתי לכאן, אז קודם כל נעים מאוד, רוי, יש לי סיפור שאני רוצה לשתף אבל אני לא מוצא איפה, כל האוזניים שאני נופל עליהם בזמן האחרון מאוד דורשות, ואני לא מצליח למצוא שומקום לשתף את זה כראוי, גם עכשיו, כשאני מנסה להתבטא במילים, לוקח לי לפעמים כמה שניות להשלים את המילה שאני רוצה שתיאמר. אני מרגיש כבוי, חסר חיים, בין 4 קירות מחשבתיים שמגבילים אותי בכוח לשהות בהן, אני מאוד מבולבל, ביקורתי כלפי עצמי, רווי הרגלים רעים שממשיכים לקרות במודע. אני תמיד מנסה להרשים, ואני פשוט רוצה להפסיק את כל זה!! זה קשור לאהבה, תמימה. לפני 3 שנים (או יותר), קיבלתי החלטה פזיזה חסרת מבנה להיפרד מחברתי בזמנו, ההחלטה באה ממקום פזיז, מתנשא, ילדותי ו"לא מסופק מהחיים".. בדיעבד, ההפך הוא הנכון, ההחלטה הזו שינתה את חיי. חשבתי שעצם קיומה של מערכת יחסים בחיי לוקחת לי אנרגיות יקרות שאוכל לנתב אותם למקום אחר של עשייה ושגשוג עצמי, מקום אנוכי בדיעבד. הייתי ילד, לא ידעתי שעצם קיומה של מערכת יחסים בחיי היא זו שתוביל אותי למקום של עשייה ושגשוג, להעצמה עצמית ולפיתוח השמחה האמיתיי בחי, כיום אני בן 28, 6 שנים (או יותר) מתתחילת הקשר שלי איתה וכולל הפרידה, שאני שרוי בכלא הזה, כיום האנרגיות והחזון האמיתי שלי הוא להחזיר אותה, בכל מחיר, אני פוחד לעשות טעות ברגע של יכולת, אני פוחד שזה נמשך יותר מדי! מאז הפרידה אני לא מצליח לעבוד, להתחבר לאנשים, למשפחה, לכל סוג של אהבה, אני שופט וביקורתי את הסביבה של ואחכ את עצמי, וכל זה בחסות ה"אהבה שלי אלייה", זה הפך להיות סופר מטרד, הייתי בנאדם מצליח בעברי, בעל עסק ואנרגיות נדירות. כיום אני מרגיש שנלחץ עליי כפתור ה-Off, אני מפסיד הזדמנויות ומקומות עבודה איכותיים בשנייה ובמודע, הפכתי לבנאדם שלילי ובלתי סביל, אינני כזה, אני שונא את זה, בכך שהיא עזבה אותי, לא קיבלה אותי, דחתה אהבה תמימה ושלמה של 3 שנים על הסף ופערה לי חור עצום בלב, שום עצם חומרי לא הצליח ומצליח לספק אותי, כל בני האדם נראים לי אותו דבר, אני רואה קבוע (ב95 אחוז מהמקרים) את הצדדים השליליים שלהם, אני מנסה להוכיח אותם בכוח, חזרתי להתנהג כמו ילד שלקחו לו, במקום להתקדם לכיוון הנכון. זה מגביל אותי ביצירת החזון האמיתי שלי, ואני פשוט יודע שאני זקוק לעזרה כבר, אני נמצא במצב קובלר רוס, מתגבר על אבל, אני יודע שסביבה רעה השפיעה עליי, וההחלטה שלקחתי, להכנס לעבוד עם מישהו קרוב בעל גישה שלילית, השפיעה על עולם האהבה שלי אלי, וזנחתי אותה לטובתו. החלטתי להתשקע איתו ובעסקיו כחזון ואהבה, עד שהחלטתי שהיא לוקחת לי אנרגיות שיכולתי לנתב לטובתו ולטובת קידום ענייניו העסקיים. ילדוי אימפולסיבי ומים. אני מאמין בתמימות הדרך ומנסה להחדיר כל סוג של ספונטניות לחיי, אני פשוט יודע שהוא עשה טעות, כשראה ילד תמים, מאוהב ובעל מרץ נכנס לנעליו הדכאוניות. הושפעתי מבנאדם דיכאוני, בכך שניסיתי להרים אותו ולהחדיר לו שמחה, משהו שהיה ועדיין קשה מאוד לעשות. אשמח לכל עצה מועילה שאוכל לקחת אותה ברצינות.

הי אודי, לדברים שאני מביאה לטיפול יש תשובות כמו "אני יודע כמה מכאיב לך הפער בין מציאות קשר הטיפולי לצרכייך הרגשיים הלגיטימיים" או "אני מאמין שנמצא את הדרך.בחזרה". אבל זה לא מקדם אותי. ומה אפשר לעשות עם כל זה? האם יש דרך אחרת? האם יש משהן אחר שיכול היה לעזור לי? לתת לי תחושה שיש משהו... היאוש כאן ואני מבקשת את חרותי. איני יכולה לראות אפילו הבהוב של אור שיראה את הדרך החוצה מהסבך. אני כלואה בתוך הבדידות השממון וכל מה שעוללתי לעצמי.

חייב לבוא אחד רך עוטף ומלא תקווה ..אז שבוע טוב שבוע של צמיחה עם הכאב שבוע של תקוות וחוזקות ובכלל יש אביב בחוץ והכל פורח..... https://www.youtube.com/watch?v=VImbgW6ZCxk וככה אני מתנהלת בן האחד לשני ....סיפור בהמשכים

לא חייב כלום!! בא לי להגיד לך שיש מקום להכל- גם לחלק שנותנת תקווה, גם לחלק שזקוק שיקשיבו לו, גם לחלק שכואב, כועס, אוהב וכל רגש אחר... הקיצור אוהבים אותך איך שאת..

כתבת לי תני לכאב לספר את הסיפור שלך ..וכל השבוע רוצה לצעוק לך איך אפשר ... מי רוצה סיפור כזה שאין לו נחמה ואין לו תקנה והוא ....כואב כל הזמן והגוף הגוף זוכר הכל ומתפרק מהכאב והנפש עומדת להתפוצץ ואני אני כבר שואלת את עצמי למה להאבק אולי לוותר ...נגמרים לי הכוחות ונאחזת הכי חזק שיכולה ויודעת ... https://www.youtube.com/watch?v=-xJrcWtM6jQ

אני לא רוצה את הסיפור הזה ...הוא מכוער ולא יפה.....אני האיש הכחול מסיפור אחר.... אני יודעת אודי יודעת שזה שלי ושמגיע לי חמלה מעצמי ...זה כל כך קשה וכואב . נדמה שאם אני אקבל את הסיפור וינכיח אותו באמת אני אתפרק ולא אצליח לחבר מפחדת לאבד אחיזה .

תודה לכם...לא האמנתי שכל כך הרבה הגיבו :) אודי, למה עצב זאת תכונה מוערכת אצלך? עצובה... וזה ישמע אולי מוזר, אבל בהבנה והשלמה יש גם משהו עצוב. הרבה שנים שהתחמקתי מחגים עם המשפחה שלי והפעם זה קורה......אז רגשות מתעוררים באופן טבעי......

בוקר חברים וחברות יקרים, בוקר אודי יקר, פתחתי את השבוע עם השיר העדין, הנעים והרגוע להלן , ומקדישה גם לכם: https://www.youtube.com/watch?v=0KH8Z6K8J9c שיעטוף, שתתמעטנה החרדות, שנתחדש שלכם, סוריקטה

וזה מה שהכי נגע בי: "האנשים השבורים תמיד נזהרים לא לפגוע בטעות באף אחד" עוד מעט אמצע שבוע טוב תודה סוריקטה

המילים שלך נגעו בי, והשיר על הילדה הכי יפה בגן ריגש אותי עד דמעות. זוכר שהקדשת לי את מה עושות האיילות בלילות? התקופה עמוסה ויש שמחה על ההצלחה בעבודה, על הזוגיות שמתפתחת, על היכולת להיות בתהליך של למידה.... על הגשמת החלומות.. אלא שאז, לא פגשתי את הילדים כבר חודש וזה ממלא את הפצע של ההורות במןגלה כל כך סמיכה... מדברים על זה בטיפול... שבוע שעבר הכל היה מטושטש והראות הייתה סמיכה... טוב שמצליחה לכתוב, ולשים מילים. אוהבת אותך איש יקר, הילה

אודי מרגישה מפורקת, חבוטה. כל השבוע הזה הזדחל וסוף השבוע שוב מאיים. לא כעסתי רק התכנסתי בעצמי עוד ועוד ושתקתי את כל הדקות הארוכות והשיממון העצום. אני פוחדת לחזור אליו אחרי שהתרגלתי בלעדיו ואולי זה הזמן לעזוב, להמנע מהסערות שמביא הטיפול ולשכוח אותו ואת הכל. את הכאב שמקורו בזרות, במרחק העצום בין היכולת שלי להתמסר לנקודת המבט המצמצמת של הצד שמנגד. אני צריכה לקבל את הכאב הזה משום שאינו יכול להפתר. אני - בקצות עצבים חשופים, מנגד - זוית צרה שרואה רק את צילו של הכאב. הכל נראה לי בלתי אפשרי. מיאש כל כך.

גם ככה קשה לי מאוד בלי מה שקרה עם הפסיכולוגית... התקשרתי לאמא שלי כבר לפני כמה שעות והיא לא חזרה אליי...ואני הולכת לישון בחוסר ודאות לגבי מחר, ושוב בוכה.

של כאן ושל לא ... רגעים של טוב וחסד ורגעים של כאב כל מיני רגעים .... שבת שלום שבת רכה טובה ונעימה ..שבת של מנוחה וריבוי של טוב .. https://youtu.be/VQFG335fsb0

נושא אחר אבל הכל קשור התחלתי לימודים מלפני כ חודש וחצי- יש מבחן כל שבוע ומרוב פחד מלהכשל אני נכשלת- צריכים לקבל ממוצע של 85 ואין מועד ב. ב 3 המבחנים הבאים צריכה לקבל 90 ואם לא אז לא אוכל להמשיך. בשבילי לימודים הוא חלק ממני שרוצה להתקדם ולא להשקע בעבר- בכאב- בקולות בתוך הראש. חלק שרוצה לחיות ולממש את הפוטנציאל.... אני מפחדת שלא אצליח להביא את ה85 ואז..... לא מבינה משאלוהים רוצה ממני....

מנסה דרכים להוריד את החרדה- ריצות, נשימות, זה מעט עוזר.... אני מאוד רוצה להמשיך ללמוד.. עוד שבועיים ונראה אם אוכל להמשיך לסמסטר הבא- בנתיים לא מוותרת למרות החרדות..

רציתי להבטיח לעצמי שלא אעשה זאת יותר... הלכתי אל הפסיכולגוית שוב לקליניקה... פעם שעברה שהלכתי בשעה כזו, היא לא הייתה. אז חשבתי לעצמי שרק אבדוק אם יש את השלט על הדלת ואלך... אבל שמעתי דיבורים ורציתי לדעת אם זו היא שנמצאת שם, או אולי בעלה או המטפלת השניה... ולא הצלחתי לשמוע אם זו היא, אבל כן שמעתי מישי מדברת קצת, וזה אסור אני יודעת. אווף... אם היא הייתה רואה אויל אפילו יכלה להזמין משטרה בשבילי ): מתביישת שעשיתי את זה. ראיתי את האוטו שלה חונה, וזה לא שאני מזהה פשוט יש מדבקה על האוטו של מקום העבודה של בעלה ושני כסאות בטיחות לילדים שלה... ואז חזרתי לאוטו וישבתי שם, לא ככ קרוב אליה, ואמרתי טוב בטח הטיפול יסתיים ואראה את המטופלת יוצאת ואולי אצליח לראות אותה מרחוק. ואז נראה לי שראיתי אותה בחוץ, פספסתי שיצאה אוליף והן היו שתי נשים שעמדו ליד הרכב שלה. וכבר לא הייתי בטוחה שאני מזהה אותה. והאישה השניה הייתה נראית מבוגרת ממנה וזה היה נראה שאויל היא מטפלת בפסיכולגוית שלי... לא יודעת. ובכלל לא התאים לקול שחשבתי שאני שומעת מהחדר שלה, אז אולי זה לא הן. וחושבת שיכול להיות שהיא ראתה אותי, כי בדיוק הסתובבתי ונסעתי לכיוון השנה כשקלטתי שאולי זו היא. ואוף, היה אסור לי להקשיב והיה אסור לי ללכת לשם ולא רוצה לספר את זה למטפלת שלי, ולא יודעת למה הרגשתי צורך ללכת אליה. ואמרתי לעצמי שלא אלך אליה בכלל. וזה לא היה מיד אחרי הטיפול, הלכתי למקום אחר ואז עברתי שם שוב בכוונה. וזה לא טוב לי ולא הצלחתי לעצור את עצמי ועוד יותר גרוע, יש לי הרגשה שבקלות זה יכול לקרות שוב.

אין לי כל כך מה לומר.. יחד עם זאת רוצה להנכיח את עצמי פה היום .. למה ? לא יודעת.. אז הנה, אני מנכיחה את עצמי.. :)) מברכת אתכם בשבת טובה, מוארת ומלטפת.. שלכם- במבי.

שבת משפחתית (מורחבת) ואהיה היחידה שם שלא נשואה... ואז חג, ואז שוב חג צמוד עם שבת ושוב לבד... ומשפחה. כל כך הרבה דברים קשים לי ביחד. ובכיתי היום כבר מספיק אבל שוב זה חוזר. והיא בטיפול אמרה לי כמה פעמים שאם אני רמגישה צורך לדבר איתה לפני שבת אז שאצור איתה קשר... ושננסה לדבר ונראה יך אפשר לעזור ולהקל. אם אני מקשיבה לעצמי אז היה לי נכון לוותר על השבת הזאת...אבל גם הזמינו לי חדר וגם אנישם ייעלבו אם לא אבוא. היא שאלה אותי היום אם הייתי יכולה להסביר את זה למשפחה שלי כמו שהסברתי לה. עניתי שלא. לא יודעת אם אי פעם אמרתי מה אני מרגישה למישהו או מה אני חושבת או רוצה בכלל.

אודי, כמה התקופה הזו קשה לי. פסח זה חג מאד משפחתי. מזכיר לי תמיד את החוסר, את האין. המשפחה שלי ויתרה עלי. היחיד שלא מוותר עלי הוא אבא... למרבה האירוניה (והגועל...). עד מתי אסתובב לי בעולם ואחפש דמות אבהית טובה? מתי הבור הזה יתמלא? אני מתגעגעת לאבא שלי!!!!! כמהה להיות ילדה של... ולא רק אימא של.... ורעייה של... הילדה הקטנה שבתוכי בועטת. ואני בת 31. אימא בעצמי. כמה מעוררת רחמים אני. נטע.

בוקר מגעיל בטירוף

הי אודי, אני לא מתחברת לקשרים קלילים וזורמים ומרובים, אבל כן לקשרים עמוקים (ובודדים). אני מרגישה שבחברה כן יש צפייה להיות מאוד חברותי כלפי כולם ולעשות הרבה "רעש". וזה ממש לא "אני".ופה אני מאכזבת.

מיקה יקרה, קשר אחד טוב ועמוק זה נהדר!!! תמיד יש מי שישמע ויבין אותך, איזה יופי! את מי את מאכזבת? הציפיות של אחרים מאיתנו באמת מעצבנות! אני הפוך ממך ומרגישה צבועה מאוד, אני חברותית ומחייכת לכלם...אבל קשר קרוב כל כך חסר, ומרגישה שאין לי חברים כלל...אפילו עם מי שחושבת שהקשר קרוב אליה אולי...הוא לא באמת כזה. אין לי "חברה הכי טובה" זה מבאס שהמטפלת כאילו הפכה לכזו אבל היא לא יכולה למלא פונקציה של חברה.... אני הפוך ממך.... תראי הילדים שלי האישיים לדוגמא, שונים זה מזה, אחד מהם הוא כמוך, יש לו שני חברים קרובים והוא לא מתחבר לשאר הכיתה בכלל, השני מאוד פעיל חברתית ויש לו חברים קרובים שזה אידיאלי מבחינתי :) ויש את השלישי שחבר של כל העולם אבל אין לו מישהו קרוב וזה כמוני ודווקא לו אני יותר דואגת כי אז הוא יכול לחוש ממש לבד! כי אין למי לפנות...אז כלנו שונים וכל אחד מוצא את עצמו בחברה אחרת. והציפיות מאיתנו לעולם לא נגמרות, לא הגענו לעולם למלא צפיות של אחרים, מה את מצפה מעצמך? איך לך הכי נח? זה מה שחשוב לדעתי... מחבקת חברתך לפורם :) מיכל.

מיקה יקרה ! את יודעת ? בקטע הזה שאת משתפת , מרגישה כאילו מלבי את מדברת.. הסוגיה הזו כל כך מוכרת לי.... אני טובה (אומרים שטובה מאוד) בדיבור אחד על אחד.. בקבוצה, כשהדיבור קליל כזה, זורם..קשר שטחי כזה.. (כשאני לא בתפקיד עם כובע מסויים במצב לא סמטרי) לא מוצאת את עצמי.. לא יודעת מה עושים.. מרגישה זרות/שונות/חריגות.. מרגישה שאפילו הידיים, הרגליים.. אכשהו אפילו עם הגוף אני פתאום לא מסתדרת וזה מפריע לי.. גם אני רוצה להיות לפעמים בכזה קוליות...זורמת ..צוחקת מכלום.. חושבת שמאוד מבינה על מה את מדברת... במבי.

אני שונאת את החיים ושונאת את העולם ולא יודעת מה עוד כבר לנסות, מרגיש לי שניסיתי הכל. אני מרגישה כל הזמן בדיכאון והיא אומרת לי שלדעתה אני לא בדיכאון שזו השפה שלי.. כרגיל אני מלבה את הכאב בהתפלשות בקנאה בוצית וטובענית.. היא מנסה לעודד מילים כמו בגרות ועצמאות אבל לי הניסיונות שלה רק גורמים להרגיש לבד. נכון שלא יפה שהיא אמרה לי שאני חצופה? איך אני מוציאה ממטפלים תגובות קשות כאלו? איך כולם מצליחים לנהל את החיים של עצמם ולקדם אותם ורק אני נשארת תקועה במקום.. או מתקדמת לאחור... בספר שאני קוראת מישהו הכניס אוטו למוסך, חשב שרק צריך להחליף בורג, בסוף עשו טיפול שכדי לממן אותו הוא צריך למכור את נשמתו למוסך.. קצת מתחברת וקצת מרגישה שעוד הייתי מוכנה לשלם לו היתה מוסכניקית נעימה שמציעה לתקן, אבל היא רק מקשה, לא מוכנה להענות לאף בקשה שלי.. נורא נורא שלמה עם עצמה, היא אף פעם לא טועה, כל החלטה שקיבלה בדיעבד היתה מאד נכונה.. מרגיש לי מזוכיסטי כבר.. מותשת נורא... וצריכה לא להיות כ"כ לבד :((( גלי

לא יודעת לענות לך כי לא באמת מכירה אותך אותה את הסיטואציה..מבינה את ההתנגדות מבינה את התחושה שהאיכס לא ניגמר...הרבה פעמים אני שואלת את עצמי מה הייתי בלי..אם היית אומרת איזה יופי כייף לי אין לי דכאון איך היית מרגישה ...לפעמים זאת תחושה שרק דרך הכאב והחולי יראו אותנו זה לאא ...חיבוק

הי ילדה טובה, מקווה שתרשי לי לקרוא לך ילדה, גם היות שאני מבוגרת, וגם, כי אני עצמי אוהבת שקוראים לי ילדה, עד היום. וזה אפילו קורה. את נשמעת, בעיניי, יותר כועסת מעצובה. בדיכאון יש עצב. הזעם, כמו שאני נוטה להבין, קשור יותר ל'שגעון'. כך המטפל שלי היה אומר. אי לכך, המעבר למצב של דיכאון הוא שיפור. יש כאן הימור. ולא קל. אבל יש סיכוי. וגם המטפל שלי עימת אותי עם מציאות מכאיבה ומילים שנשמעו לי מאד מאד קשות. כמה קשה, אך סייע לי להתבונן באמת על עצמי מבחוץ. זה יכול לקרות גלי, זה לוקח זמן, לפעמים כמה שנים. הזעם מתיש, גובה אנרגיות רבות. שלך, סוריקטה

הגבתי לך קודם אני בטוחה בזה ...בכל מקרה עוד חיבוק לא הרג אף אחד ... למקרה שיעלה השני ... מצטערת שקשה תנסי בכל זאת קצת להרפות ולשחרר..

בהחלט לא הרג אפאחד עוד חיבוק! את יודעת, מצד אחד אני מכירה את זה שהאידיאל זה שלא אתמוטט ואראה שאנשים נשארים איתי גם כשזה לא סוף העולם. מצד שני, יש את הרופא שמלווה את הקשיים הנפשיים שלי כבר שנים, אנחנו נפגשים אחת למספר חודשים. כשאני מגיעה שבורה מרוסקת היסטרית הוא מאד נוכח רגשית איתי. הוא לא יודע אבל אני מאד אוהבת אותו ומאד זקוקה לו רגשית, למרות שהוא דמות שנוכחת במציאות בתדירות נמוכה בחיי. והשבוע הגעתי אליו די אסופה, והוא היה מאד טכני איתי, ולא נתן את המענה הרגשי שהייתי זקוקה לו ואפילו שילח אותי לדרכי לפני תום הזמן. אז מה אני יכולה ללמוד מזה?? מרגיש שאם אני רוצה החזקה צמודה כמו שאני רוצה ומרגישה שצריכה, אני חייבת להיות כמה שיותר חולה... לא? מקווה שאני לא חופרת יותר מדי.. שבת נעימה וחיבוק או שניים בחזרה! :) גלי

מחלוקת ביני לבין המטפלת. עד עתה לא התמודדנו עם נושא של ביטולים של פגישות, לא היו כאלו, כבר כמעט שנה בטיפול. מעולם גם לא הוסדר הנושא בחוזה טיפולי. לפני מספר שבועות אני נאלצתי לבטל פגישה, הודעתי על כך מספר שבועות מראש כי הייתי צריכה לעבוד באותו זמן, היא קיבלה ואמרה שתנסה למצוא לי זמן חלופי. במהלך השבוע היא סימסה שמצאה שעה פנויה למחרת והאם אני מעוניינת להגיע. עניתי שבעיקרון כן, אבל שאני לא מרגישה כ"כ טוב והאם יש אפשרות שנקבע ושאם עדיין לא ארגיש טוב בבוקר אבטל. היא ענתה בסמס תשובה עמומה "מחכה לך (עם סמיילי)". למחרת באמת לא הרגשתי טוב וסימסתי שאני לא יכולה להגיע, והתגובה שלה כבר הלחיצה אותי כשהיא ענתה "זאת הפגישה שלך ותבחרי את אם לבוא או לא לבוא". בשבוע לאחר מכן היא אמרה שאני צריכה לשלם על הפגישה, כשהתעמתתי איתה ואמרתי שהיא היתה צריכה להבהיר כשקבענו וכששאלתי על כך שאם אבטל אשלם, היא ענתה לי שאני חצופה, ושאני לא לוקחת אחריות, ושהיא השתדלה ומצאה לי זמן חלופי. היא נורא מרגיזה אותי והיא כ"כ בטוחה שהצדק איתה שהייתי צריכה לשמוע מהצד מה אחרים חושבים על הסיטואציה... תודה גלי (נ. ב. סאנדי, את צצה ונעלמת כאן, לא שכחתי שלא עניתי לך עדיין, פשוט באמת תקופה קשה.. ) (נ. נ. ב זה שהתיחסתי לסאנדי לא אומר ששכחתי את כל היתר! זוכרת אתכן, חושבת עליכן, מקשיבה לכן וכאן איתכן).

הי גלי, לפי איך שתיארת את הדברים, המטפלת באמת לא הכי בסדר. לדעתי הכי טוב עוד מלכתחילה להסדיר ביניכן חוזה טיפולי הכולל מדיניות של ביטולי ודחיית פגישות. ולא לאפשר תשובות עמומות במקרים אלו גם מצידך...אחרת יכול לגרום לפגיעה באמון ובקשר. לגבי הפגישה שכבר בוטלה - לא יודעת מה לומר על כך. הייתי מנסה לדבר איתה על כך שוב. את מוזמנת לשוב ולעדכן ...

את ממש צודקת! שתהיה שבת מקסימה!

זה עסק מסובך...תמיד, כי איננו יודעים מה טיב היחסים בניכן. ונראה לי שהיא פרשה את זה שאת לא מרגישה טוב כ"לא רוצה לבוא" אבל זה רק מהקריאה שלי אותך וכנראה שזו חוסר הבנה אחת מול השנייה, עכשיו הכי טוב יהיה אם זה יהיה בהסכם בניכן, אצלי זה 24 שעות מראש, אבל אם אני חולה ומבקשת מראש להודיע בבוקר לראות איך אני (כשהפגישה אחר צהרים) אז אני לא משלמת..אבל שוב הפרוש כנראה של לא מרגישה טוב היה שונה שלך ושלה...לכן היא גם כתבה את אשר כתבה שזה תלוי בך אם לבוא או לא. אלו בדיוק המילים של המטפלת שלי כשאני לא ממש יודעת אם להגיע....מקווה שתמצאי את הכח להחליק את העניין ולא לריב איתה. לכלנו יש פגמים אז אולי זה שלה..לא חושבת שהיא מרגישה תמיד צודקת, זאת הרגשה שלך כנראה וחבל...וכמובן שהכי טוב ללבן איתה את העניין. בהצלחה, מיכל

היא לא חשבה שזה לא מרגישה טוב מצברוח כזה.. הייתי אחרי פרוצדורה רפואית מסובכת.. נכון שגם כעסתי עליה שהיא לא ליוותה בדרך כלשהי את הפרוצדורה, אבל כשאמרתי שלא מרגישה טוב היא ידעה שבגלל ההתערבות הרפואית... תודה לך... שבת נעימה...

גלי הי, מעניין.. כשהגעתי לאמא צביה לפני קרוב ל 7 שנים גם אנחנו לא דיברנו על התמודדות עם ביטולים. ואיכשהו נוצרה איזושהי הבנה ללא דיבורים שאם אני /היא לא יכולות מאיזושהי סיבה לקיים את הפגישה במועדה. אנחנו יושבות עם היומן וקובעות מועד חלופי (לפעמים אנחנו מדברות על כך מס' שבועות לפני.. מתי שנודע לנו שאין באפשרותנו לקיים במועד ) קורה לא אחת שממש יום/יומיים לפני המועד נודע לנו שאין באפשרותנו לקיים וגם אז אנחנו מנסות למצוא חלופה (בד"כ משהו חירום/דחוף כמו רופא לילד וכו') בעבר, היו פעמים שסימסתי לה שאינני חשה בטוב ואז היתה מתקשרת לברר ודיברנו על כך. בד"כ היתה משכנעת אותי להגיע ואכן הגעתי .. ופעמים רבות הרגשתי השתפרה בעקבות הפגישה ( החיבור של גוף-נפש ) היו מס' פעמים שלא הגעתי ושילמתי על הפגישות (בעיקר כשעשיתי זאת "כאקט ענישתי "כלפיה, גם בפעמים שאמרתי שאינני חשה בטוב אך היה ברור שגם איזושהי מצוקה רגשית מופעלת כאן. גם אז שילמתי. למרות שהיא לא ביקשה.. איכשהו ,הרגשתי ... אבל מה שמעניין הוא שמעולם הדברים הללו לא דוברו ביננו.. אני נפגשת איתה היום בערב.. ייתכן שאעלה את הסוגיה הזו ואשאל אותה למה מעולם זה לא דובר ביננו... מעניין.. במבי.

נו, דיברתן על הנושא? אני מרגישה שלא מסוגלת לשלם על פגישה שלא הגעתי, גם ככה נושא התשלום מסובך לי כלכלית ונפשית, ומרגיש לי שהיא ממרום האולימפוס עם הבית המפואר והקליניקה המפוארת והנסיעות לחו"ל והשכר הרב מבקשת ממני לשלם ואומרת לי שאני חצופה... מרגיש לי מרושע... מקווה שסוף שבוע נעים עובר עליך! גלי

באמת מצב מעצבן... היא כנראה הבינה אחרת ממך... לי יצא לבטל בעיקר כשנסעתי לחופש אבל ידעתי להגיד לה מראש... מבינה אותך לגמרי ולפי מה שאת מספרת שהיה זה נראה שהיא התעקשה לא להבין אותך וחבל... לא יודעת איך הייתי נוהגת במקומך כי היה לי בראש שלא הייתי רוצה שהיא תכעס עליי וכאלו, מצד שני אם כתבת לה שאת לא ידועת עוד ושרת לא מרגישה טוב אז לא מתקשה להבין אותה איך הבינה אחרת... מעניין אותי לשמוע איך הדברים יסתדרו או מה תחליטי או תחליטו לעשות

הכל רעוע עכשיו, גם אני מקווה שיסתדר... שבת נעימה לך..

הי גלי, גם את קצת צצה ונעלמת כאן, כך תחושתי. ודווקא בקשר לדברים שכתבת בעבר הדי קרוב - מאד מכירה, לפחות מהעבר, את ההתבוננות השונה על דברים במרחק זמן, כשברגע האמת ההרגשה שונה ממש. שלילי מקרוב, חיובי מרחוק. אולי זה קצת עוזר? שלך, סוריקטה

כרגיל, זוכרת, אוספת, חושבת, וגם מעזה לומר דברים לא קלים. לא היה לי קל עם ההודעה שכתבת לי בשרשור למעלה, שמשתמע ממנה שאני במקום פחות מתקדם, ושעלי לעבור עוד דרך ארוכה.. גם הפחד משיגעון מעסיק אותי והחיבור שלך בין הזעם לשיגעון. אני יודעת שיש לי עוד דרך ארוכה לעבור, אבל אני מיואשת מכך, אני כבר ממש לא צעירה ומרגיש שהזמן בשעון החול הולך ואוזל.. אני כבר לא במקומות שהייתי מבחינת זעם אבל עדיין ישנו לא מעט, בעיקר כשפוגשת את הקנאה שלי וכשפוגשת דמויות שנחוות כנרקסיסטיות. אני לא יודעת כמה זה נכון אבל ככה היא מרגישה לי.. יודעת כל כזאת.. ומה שכתבת על לחוות דברים ממרחק כחיובי, את מנסה לומר שקצת יותר אבין את ההתעקשות שלה ממרחק? זה אומר שאת כן מבינה? ראיתי השבת הזאת בפייס תמונות של הבית שלה מבפנים.. צורב כמה שזה מכאיב.. וגם הכאב על כך שהתנועה היא מזעם לדיכאון לזעם לדיכאון... לא יכולים להיות שם גם גוונים אחרים? לא קל... אני לרוב כאן כל יום, מאלו שחרדות ובודקות כל רגע פנוי אם אודי כבר העלה הודעות, אבל לכתוב הרבה יותר קשה לי... שבת נעימה לך... גלי

הרבה תובנות.. אני מבינה שאני ה" נורמאלית" בכל זה היחידה שמחנכת את ילדיי אחרת....לא ממשיכה כמו בבית הוריי.......ובכל זאת עצוב לי.....

את אכן נורמלית מה שעברת ואיפה שחיית לא בטוח ...חיבוק

מבינה אותך...לפעמים אנחנו מסתכלות על דרך,על השינוי שעשינו גאים בעצמינו ומלאי הערכה ועדיין כואבים כל כך ופצועים כל כך...אולי אנחנו פשוט לחנך את הילדה הפנימית שלנו בדכם של ההורים שלנו...לא יודעת מה הפתרון.לי עוזר לתת לה לצייר ולדבר ולמטפלת שלי לאהוב אותה. שולחת לך חיבוק, חלום

רוצה לתת לך חיבוק, נשמע שקשה לך...

הי מיכל יקרה, את יודעת, בעיניי, זה קצת כמו לצאת בשאלה. ואת אמיצה וראויה לתשבוחות. מדבר אלייך? ובפרידות יש עצב... שלך, סוריקטה

אני צריכה ממך מילים

אמנם לא אודי אבל מרשה לעצמי להכנס בדלת הפתוחה ולחבק חיבוק כזה עוטף ומרגיע ...איתך YouTube! http://www.youtube.com/watch?v=Mk4NgJDLxDA

מילים קרובות

אני מוצאת את עצמי מתקשה להתמודד עם הלחץ היום יומי הניגר ומוצאת את עצמי כל פעם עם תחלואה אחרת. לא פסיכוסומטית כמו לחץ הנפשי שמתבטא גופנית. אני בתחילת שנות ה40, עושה שינוי תעסוקתי שכרגע מהווה אחד הדברים הטובים בחיי אם כי מלווה בלא מעט לחץ משל עצמו. יש לי שתי בנות קטנות מקסימות שמהוות אתגר נוסף, כיף אבל מלווה בקשיים. בעלי קיבל עם לידת הבת הצעירה תפקיד חדש. לחצי התפקיד שלו משפיעים גם עלי והתפקיד מהווה מעמסה עבורי. חרדה כלכלית מרחפת כל הזמן מעל ראשי כמוכן יש לנו סיטואציה של אי וודאות אם נוכל להמשיך לגור בבית בו אני גרים כעת בשכירות גם בהמשך. אני מרגישה שהכל ביחד זה יותר מידי. כשאני מנסה לשתף את בעלי אני מרגישה שהוא מרגיש נרמס או לא מוערך לכן אני ממנסה להמעיט או למזער את גודל הקושי. יש לי מחשבות של רצון למחוק את עצמי מהמשוואה כי הרעש (טינוטיס) באוזני והלחץ גורמים לי לייאוש רגעי שגדל וגדל

יכול מאוד להיות שאני מקטינה את הדברים כי הגודל מפחיד. אולי התפיסה שרע לי גורמת לי לחרדה אולי אני גם מתביישת בחוסר היכולת להתמודד...לא יודעת... יודעת שאני מרגישה שהחיים נותנים רסיסים של חיוך אבל כבדים לי... במקום שאהנה מהמסע אני מרגישה שהחיים כרגע הם משא גדול מכפי שאני מסוגלת להכיל

שלום לכם- קוראים לי ינשוף עברנו התעללות בילדות עכשיו מנסים להרים את השברים- לאסוף אותם- רק יש המון!!! מרגישה בתוך מרבולת שרק סוחף אותי למעטה.. כואבים כל כך אימא עכשיו הגיעה מחו"ל לשבוע וזה עשה בלגנים בפנים אין מספיק מילים לתאר את הכאב והמצוקה שאני חווה כרגע... רוצה להניח את הראש בשקט... להשקיט את הקולות בתוך הראש....רוצה שקט... קצת שקט ואין.... אני מותשת..... מותשת מהמאמץ להלחם על חיי- לשאר נוכחת... לקום כל בוקר ולתפקד.. קשה לי ברמות.....

https://youtu.be/sL6cxOm6wzU בשבילך ככ מדייק את ההרגשה ...מצטערת שעדין קשה ככ ...מקווה שיעבור..חבקי את כולם תני לעצמך מקום להיות בכאב זה אכן כואב כל כך ..שורף את הנשמה מבפנים ומפצל לאלפי חלקיקים..שולחת חיבוק עוטף ואוהב לכולך ...איתך

תודה על השיר שממש מדייק את חלק ממה שמחולל בתוכי- תודה שאת כאן!! יותר קל ביחד

תודה...

אני ים.מחבקת אותך,יקרה. אני כאן אם תרצי.לא כותבת הרבה אבל קוראת. כמה טוב שבאת. חבל שלא הבאת איתך את אידה... אני מתגעגעת אליה. אני גאה בך שאת לא מוותרת! חלום

מבינה אותך ...אודי אמנם לא אידה אבל אישית מוצאת כאן בית ועטיפה ונחמה ...חיבוק

הי אודי, חברות זה ערך מאוד חשוב בעבורי. המטפלת אמרה שהיא שמחה שהצלחנו לייצור קשר טוב וקרוב (למרות שלקח לי זמן) וגם בעבודה יש לי חברה קרובה שאני סומכת עלייה ויש לנו שיחות מאוד אישיות. אבל שמדובר בקבוצת אנשים, שמדובר בקשר קליל וזורם - אני לא מצליחה. מתקשה להתחבר לצחוקים, לסגנון הדיבור הקליל, ולכל הפוליטיקה המשרדית שמסביב. אני לא יודעת איך לשנות...ומרגישה מאוד חריגה.

ראשית, שאלתי נוגעת למטפל שנאלץ לפרוש עקב הגעתו לגיל פרישה, ולא בגלל שיקולים אחרים. האם עובדה זו משנה את התמונה? שנית, למה אתה טוען שיש בעיה אתית במעבר משירות ציבורי לפרטי, אם הקוד האתי אינו אוסר זאת? כפי שציטטתי, במקרה כזה נדרש רק חוזה מקצועי חדש. אני מבינה שעלולים להתעורר ניגודי אינטרסים, ואולי זו הייתה כוונתך, אבל על פי חוקי האתיקה המעבר אפשרי, לא כך?

היום בלימודים נפגעתי מאוד מחברה ללימודים. יש גישות של שמור מרחק אני כן מאמינה בקשרים אבל חווה אכזבה שוב ושוב הילה

אודי שלום, מטפל שעובד במסגרת ציבורית, כמו בית חולים ממשלתי או קופת חולים, והגיע לגיל פרישה - האם חלה עליו מניעה להמשיך לקבל את מטופליו באופן פרטי? על פי הקוד האתי, נדרשת רק קביעת חוזה מקצועי חדש במקרה של העברתו לקוח למסגרת טיפולית חדשה והמשך ההתערבות הפסיכולוגית על ידי אותו הפסיכולוג. האם ידוע לך על מקומות ציבוריים שאוסרים זאת? תודה!

ראשית, שאלתי נוגעת למטפל שנאלץ לפרוש עקב הגעתו לגיל פרישה, ולא בגלל שיקולים אחרים. האם עובדה זו משנה את התמונה? שנית, למה אתה טוען שיש בעיה אתית במעבר משירות ציבורי לפרטי, אם הקוד האתי אינו אוסר זאת? כפי שציטטתי, במקרה כזה נדרש רק חוזה מקצועי חדש. אני מבינה שעלולים להתעורר ניגודי אינטרסים, ואולי זו הייתה כוונתך, אבל על פי חוקי האתיקה המעבר אפשרי, לא כך?

שממון שעמום ריק חלול אם חלול איך כל כך סוער שרוצה לפרוץ החוצה ולא הצלחתי לצייר או לנגן או לכתוב או לצעוק או ללכת ללכת את כל הסערה הזאת שאין לה אפילו מילים רק אי שקט אל תחתכי אותי הכל כבר מודלק מדמם מצולק בוער בוער מכוער מכוער כמו שאת מבפנים ומבחוץ אני בפנים והכל נראה כל כך מפחיד ולא מובן בחוץ אבל בפנים זה לגמרי לבד הולכת לאבוד הכל מוזר איפה אני מי שומר עלי שלא אבהל מהבחוץ שלא תתלכלך נקודה קטנה וטהורה שהכל מזהם אותה גם מקומות ודיבורים של אנשים שכאילו הם רגילים אבל יש להם כוונות רעות ללכלך את הנקודה הטהורה שצריך לשמור עליה ולהזהר מאוד

https://youtu.be/T9_IUDJwQFk נוגעת ...בכאב בחושך...זה קשה ככ ומציף ...לא יכולה לברוח משם יותר

מה יכול לעזור יקרה ? אנחנו כאן איתך ובכל זאת אם תצליחי לדייק מה יותר יעזור כשהוא איננו ....בכל מקרה אל תישכחי שהוא יחזור . חיבוק לכולך אם נכון לך

הייצי מוצאת מילים לבקש לדעת לדייק... תודה אביב יקרה, שאת רואה

הי אודי, בשנה האחרונה אני מתחילה להבין כמה שאני אדם לא חברותי. וזה ממש לא מרוע או בכוונה, זה פשוט כך. אף פעם לא ידעתי שאפשר אחרת . מאוד קשה לי עם עמיתים לעבודה, ניחא הבנים אבל גם עם הבנות. לא מצליחה להשתלב ותמיד מרגישה אאוטסידרית ולא אהובה. זה גורם לי להרגיש פגומה.

שמחה לראות אותך ..מה שלומך?? ולא יקרה את לא פגומה את נפגעת ואחת הדרכים לשמור על עצמך זה להתרחק ...בשביל זה את מטפלת בעצמך

גיסתי (אישתו של אחי) נפטרה לפני 8 חודשים.. אחי בן 36 ואהב את אישתו הרבה, יש להם שני ילדים (5 שנים ושנתיים). רק לפני שני חודשים אחע התחיל לחזור לשגרה, לעבודה, לצאת עם החברים והילדים שלו. הוא גם קיבל את המציאות שאישתו נפטרה למרות כל הכאב שהוא עדיין מרגיש.. אני מאוד קרובה לאחי.. אני רוצה לעזור לו להתחיל חיים חדשים, למצוא אישה חדשה.. אני לא יודעת איך להגיד לו את זה, התמונות שלו עם אישתו עדיין על הקיר, על המקרר.. הבגדים שלה עדיין בארון ותלויים על הקיר כאילו היא עדיין חיה.. הוא לא נוגע בכלום.. האם מישהו צריך להגיד לו שצריך לשמור את הדברים שלה אולי בקופסה? כי אני חושבת אם המצב יישאר כך הוא לא יוכל להתחיל חיים חדשים עם מישהי.. אני מבקשת עזרה בנושא.. מאיה

הי מאיה אני שומעת אותך ומבינה שהכוונה שלך טובה, יחד עם זאת, שמונה חודשים הם זמן קצר. זאת עדיין תקופת אבל. תני לו להיות איתה, דרך הבגדים שלה והתמונות שלה.. כשהוא יהיה מוכן זה יבוא ממנו הרצון להמשיך הלאה...

הי מאיה, עצוב כל כך לשמוע על האסון. בעיניי, האובדן טרי עדיין, ומעבר לכך, הייתי נותנת לו להיות הוא. לקבל החלטותיו, לכאן או לכאן, בקצב שלו. לפחות לעת עתה. אולי בהמשך ניתן יהיה לחשוב על סיוע שהוא, כמובן אם יחפוץ ובשיתוף פעולה עימו ודרכו שלו. אתכם, סוריקטה

קראתי אותך כמה פעמים . ראשית משתתפת בצערך ולשאלתך אענה בשאלה.... מי אומר מתי זה נכון ? מי קובע כמה זמן נכון להתאבל לכאוב את החסר ...מי יודע מה נכון עבור אדם אחר . תהיי שם עבורו תני לו כתף לבכות עלייה תעזרי לו כשיבקש לווי אותו בדרך שלו בלי לשפוט בלי לבקר ...אני שומעת את הכאב שלך את חוסר האונים שלך לראות אדם קרוב כואב ככ מבלי יכולת לעזור לו. הקלישאה שהזמן עושה את שלו הרבה פעמים מאוד נכון ומדוייק.הוא חוזר אט אט לעצמו ולחיים . נכון שצריך לשים לב שהוא לא שוקע אבל אני מאמינה שאם יש לו מעגל שאוהב ותומך בו (כמוך) הוא יצליך להתרומם ולעבור את המשבר. במידה ואת רואה שהוא שוקע ממליצה על עזרה חיצונית טיפול ... ולך יקרה השיר של ריטה ..מחכה ..תאמיני שדברים ישתנו . שולחת לך ולאחיך כוחות מרפאים וברכת חג שמח ...

יקרה כתבתי לך ארוכות והמחשב כדרך טכנולוגיה התנתק ומחק הכל ..ואולי זה לטובה כי הבנתי שמה שאני כותבת מכוון גם לאודי .... אז קראתי אותך למטה בתגובה אלי ..לשאלת תם שכיוונתי לאודי- (כיוונתי וידעתי שאודי תקרא ולא תגיב וזה היה נכון לי )- בדיוק מהמקום הזה של הבור , נראות ואובססיה. אז אצלי הדברים קצת שונים בדקויות קטנטנות .בגלל הדרך שגדלתי שקידש רציונליות כוחות וחוזקות וביזה כל מי שבוכה או כואב או חושב מהרגש ועל להרגיש אין מה לדבר ...מבחינתי כל השנים אני הכי נורמטיבית בעולם לראייה אני עובדת בית וכאלה ...גדלתי בבית הכי טוב בעולם אפילו חברה אמרה לי שפתחתי וסיפרתי לה שבגיל הנעורים (שאני הייתי ככ אומללה ) הם קנאו בי כי לי יש את ההורים הכי קולים ובית הכי מבין פתוח ומקבל בעולם (יחי ההצגה וההסתרה ) אז מבינתי הכל היה אידיליה ..ומה שזכרתי וזכרתי די הרבה פשוט נדחק לפינה ובוטל בשישים ...והמוטו היה כמו של סנדי (נו אז היה עבר יאללה קדימה ..בעצם המשכתי לעשות לעצמי את מה שעשו לי כל החיים ביטלתי - המעניין שאת ילדיי חינכתי להרגיש ואת כל הקשת של הרגשות ) מבלי להבין לרגע איזה נזק עצום זה גרם מבלי להבין לרגע את כל הבורות ...את הבור של הלב שכולם דיברו עליו מילאתי באוכל ובעוד דברים ממכרים אצלי הכל היה אופטימי ורוד סכרני ...בטיפול לאט לאט הבנתי עד כמה זה רחוק מהמציאות . כאן בפורום פתאום התחלתי להבין את הצורך את הרצון לנראות פתאום הרגשתי שאם לא כתבתי משהו שאודי מגיב עליו אני לא קיימת . דבר שלא היה קיים בעבר בשום פורום וזה לך אודי אני תוהה וחושבת בא מהמקום של הניתור והשליטה שבידך זה משליך יותר לצורך הקיומי הראשוני ככ שהמבוגר האחראי יראה אותי . בכל מקרה זה מציב אותי בהבנה חדשה שהאמת לא יודעת איך להתמודד איתה כי אין לי דוגמא נכונה להאחז בא וזה עושה את עניין הבור מורכב עוד יותר .אז בנתיים מדללת כמו בכל אובססיה מחליטה מראש לא לכתוב... יותר מזה דבר שלא קרה לי בעבר בשום פורום וגם כאן לא עד לאחרונה (אולי בעקבות הבורות האחרונים) קנאה רגש חדש לי לחלוטין ...לא שמן הסתם לא היה קיים בעבר אבל כאן לראשונה הרגשתי אותו שורף את הנשמה :)))) . בקיצור הבור הזה שכולם מדברים בו כל כך הרבה שבלימודים נהייה לי מובן ומדוייק יותר מאיכן נוצר ועד כמה קשה התיקון שלו אם בכלל ... אז אודי כדי לשים גשר או לעקוף כנראה אני צריכה עוד ליפול לתוכו להרגיש את הכאב להגיע לתחתית שלו ...וסוריקיטה כדי להבין שדברים לא יהיו אני צריכה להתחבר לצדדים האלה שעדין מעבר לחומת בטון כדי להבין קודם מה לא היה ורק אחר כך להבין שהכל הכל ...זה טחנות רוח ואני אני דון קישוט שעדין לא מבין ....אוהבת אותכם ותודה שאתם כאן .

וזה בסדר. רואה בך, אביב יקרה, גם את הצד הנחוש וחדור המטרה. איחוליי שבקונפליקט יהיה לכיוון זה כח משמעותי מצדדים הרסניים. במידה, כמובן, כמו שהזכרת לי :-) שלך, סוריקטה

שפוחדת מהכוח של ההרסנים האלה ...גדי לטפל בהם צריכה להיות בטוחה שיהיה לה כוח להכיל...ולצערי זה רק הזמן יוכל להגיד וזה נסיון ותהייה כי החיים כבר לימדוני שגם עם יש רצון לפעמים זה לא מתאפשר ...

שבוע טוב יקרה מצטערת לא מצליחה לפתוח את ההודעות כדי להגיב , שמחה שנחת ושעשית עוד דברים שממלאים את הנפש...וגורמים לחיוך ואהבה וצוף בלבך. מאוד שמחתי על ההתקדמות שלך אכן ההסתרה לוקחת המון המון אנרגיה ...רק מזכירה מה שבטוחה שאת יודעת שהכל עניין של איזון ומינונים ...חיבוק

אביב יקרה, חיבוק בחזרה. שלך, סוריקטה

מפחדת שההרגשה הטובה של היום תיגמר ושוב יהיה מצב רוח לא משהו..שהוא לא ממש נגמר..אז בינתיים לא ממש נהנית מהמצב רוח הטוב..מסובך!! תותי

אני צריכה עזרה. הוא נסע ואני צריכה עזרה

הי כולם, עדכון משלי - נדמה לי שכעת זו עת בה אני מוותרת, ופחות 'יושבת על הגדר'. יש כאב בהחלטות. במציאות. וגם מסתירה פחות. מגלה. ההחבאה שואבת אנרגיות רבות, מסתבר. ואולי אף בבחינת 'מכסה טפח מגלה טפחיים'. פחות נחתי בסופ"ש, אבל נחתי וגם פגשתי את התינוקת האהובה בה טיפלתי קודם. חיבוקים ונשיקות, סוריקטה

שמחתי לקרוא את הודעתך.. לדעתי אמרתי לך כבר מתישהו שאני ערה לכך שאת ניפתחת הרבה יותר ומשתפת על חלקייך השונים. שמחה שגם את ערה לכך וזה פוגש אותך בטוב ועם אנרגיות מרובות יותר.. אוהבת אותך על כל חלקייך והשיתוף .. מברכת אותך ביום רך,מלטף ונעים.. שלך-במבי.

היום היה יום מקסים, מימי האביב היפיפיים. את יודעת - היום, הנחתי לתינוקי עלה (של אקליפטוס) כדי לעודד אותו לטיפוס, ואמרתי לו 'עלה', תרתי משמע :-) ואחרי שבצע יופי את המשימה, אמרתי מעולה. ע.ל.ה. זוכרת עלים/אלים מעולמך? ;-) ליטופים רכים לכל כולך, שלך, סוריקטה

לא יודעת איך

כמו שאת ...את יודעת ....אפשר להושיט לך יד

הי חנה, אני חושבת שאת מתקדמת כל כך יפה בתהליך שלך. משהוא בכתיבה שלך מרגש אותי , ואת מצטיירת בעיניי כבחורה חברותית ולבבית. מאחלת לך הרבה הרבה טוב

ממש ממש ריגשת אותי! תודה רבה.

פתאום מרגישה אליך געגועים.. מאחלת לך שבת רכה,נעימה,מאירה ומלטפת, שבת שתוכל לנשום,להריח,לשמוע ולראות את הפריחה המשגעת שבחוץ... שלך-במבי.

המילים שלך נותנות הרגשה כ"כ חמימה... שבת שלום גם לך יקרה וגם לך אודי (:

רוצה ככ לשתף ומפחדת .. היום יכולה להגיד בשקט שלא להרוס שיש לי מטפלת וטיפול ותהליך ... שבת שלום לכולם שבת טובה רכה ונעימה ...

שבת שלום יקרה! שמחה שאת משתפת ומצליחה. שמחה בשבילך!

תודהה

היי, אני צריכה טיפ לשחרור מועקה שמשפיעה עלי מאוד....

הי אודי יש מצב שיש בחילה וטרום התעלפות שאומר חולשה וחוסר תקשורת למספר דקות בגלל כאב פיזי? או בגלל לחץ נפשי? הכאב נגרם מ - שבר. תותי

היא אמרה את מחשבותיה בקול... אמרה שאולי כדאי לחשוב מחוץ לקופסה, במטרה לעזור לי להצליח לדבר קצת יותר ולספר על עצמי. ואז הציעה שאפשר לצאת החוצה "לטייל" (: חייכתי לעצמי כי זו הצעה נחמדה אבל לא נראה לי שזה יכול לעזור לי. נראה לי אשתתק יותר ולא ארגיש בנוח, אולי בהמשך... היא אמרה שהיא מאמינה שדי בי טי יכול לעזור לי או משו כזה, ואמרה עוד משו שאני הבנתי ממנו שהיא לא כל כך מאמינה בטיפול פסיכולוגי רגיל... כמו זה שהייתי בו. ולא אהבתי את זה. בגלל שזה מוציא שם רע לפסיכולוגית שהייתי אצלה ובכלל למטפלים. וגם לא יכול להיות שדי בי טי טוב לכולם... היא מאמינה בדי בי טי כי הוא יעיל בעיניה והוא עובד על מטרות, על החיים, היא גם אומרת שעובדים על הקשר בטיפול אבל שלא נשארים רק שם. והיא מרגישה שכרגע אנחנו בעיקר עוסקות בטיפול ובקבוצה. זה באמת נכון וכנראה שאני מושכת לשם, אבל בטיפול הנוכחי הרבה פחות. מרגישה שהוא כן שונה ממה שהיה לי. מרגישה פחות תלותית. היום למשל, היא אמרה שהיא הולכת שניה לשרותים, זה אמנם קצת מוזר לי, אבל לא כעסתי והצלחתי להמשיך הלאה. גם יודעת שאצל המטפלת הקודמת זה לא היה קורה בחיים, אבל היא באמת היתה שם בשבילי באופן טוטאלי. היום. אני גם רואה אותה בקבוצה אז זה כבר שונה... לפחות שם היא לא רק שלי. (אגב, דיברנו הבנות שנמצאות בקבוצה, כשלא היינו לידן, ומי שי שאלה את מי אנחנו אוהבות יותר וכולם הסכימו שאת המטפלת שלי(: הן לא ידועות שאני אצלה. וגם לא סיפרתי למטפלת שדיברנו עליהן.) בטיפול הקודם, הרגשתי שזה העיקר וזו הבעיה שלי. ונראה לי גם כאן בפורום, בעיקר כותבת על הטיפול האישי והקבוצה. אשמח לשמוע את דעתך...

חומר למחשבה ...האם היית רוצה שהיא לא תאמין במה שהיא עושה בדרך שלה ..גם אודי ממליץ על היפנוזה ועדין מכבד דרך אחרת..יש הרבה דרכי טיפול הקשר בן המטפל למטופל חשובים כי הם צועדים יחד אבל זה לא העיקר ...וכן אנחנו הופכים את זה לפעמים לעיקר בגלל חוסר בקשר מטיב ....זה בסדר יקרה את בסדר מהצד דווקא ניראה שהדרך הזו מתאימה לך תני לדברים זמן .

כשראיתי שמישהי הגיבה לי, ואני מהפלאפון ועוד לא ידעתי מי, חשבתי לעצמי שאולי זו את(: קראתי אותך ובאמת מרגישה שצריכה לחשוב על הדברים ובכלל...

הכל מתעורר לאותה נקודה. ממשיך עם היקיצה. לא עוד יום כזה... בבקשה..

היי יקירה האם אפשר למצוא נקודת בחירה ואפילו קטנה, ביום הזה? שוקו חם? ארץ נהדרת? משהו שיעשה לך טוב? לצעוק הכי חזק בעולם!!! הילה

הי שירה יקרה מקווה שהתקווה שזרעת כאן בבוקר נתנה כוחות ...

שלום,בעקבות PTSD החלו אצלי מחשבות טורדניות ..אלו החלו להתפשט סביב שניים שלושה נושאים ומאובחנים כOCD, לעיתים מוסבר שניתן "להחלים" מכך לחלוטין (תלוי במקרה) ולעיתים אני קורא שטוענים שזו הפרעה כרונית וניתן רק לשפרה במקרה הטוב.. האם באמת לא ניתן לצאת מזה לגמרי? או לפחות לצמצם ב99% כך שלא תורגש?

הי יקרה, מזמן לא שמעתי את מנגינת המפוחית.... מקווה שיותר קל ...

שלום לך יקרה. תודה על מחשבתך הטובה. אתמול הרגשתי ממש אביב, החמימות היתה נעימה והיה ריח של פריחה באויר. זו התקופה האהובה עלי ותמיד אני מבקשת שהיא תשאר עוד ועוד. התחלתי כנראה להרשות לעצמי לדעת דברים. זה מפרק לרסיסים אבל גם משחרר ואם יהיה אומץ יאפשר להתחיל לחיות. חלשה מאד ועייפה. יש אנשים טובים לצידי. יש דקות, לפעמים שעות ואפילו ימים שיש הרבה אור וטוב. יש הכל מהכל. שולחת לך ציוץ ציפורים אביבי

הפרוק הזה לרסיסים זה שכל כך מפחיד אותנו מביא איתו גם שקט ...שימשיך האביב .