פורום פסיכולוגיה קלינית

ואני מדוכאת עד מאד. המטפלת רוצה לקדם התקדמות ולא רגרסיה ולכן כנראה מעירה לי כשאני יושבת מכווצת.. או כשאני רועדת בגוף.. היא גם חוששת שאני עושה את זה במקומות אחרים ושזה פוגע בי.. אני מבהירה לה שלא. שבד"כ מתאמצת לא לבטא, ועכשיו היא גם רוצה שאצלה אתאמץ. יש הרבה מחשבות על דרכים להתקדם קצת, ולמרות זאת/בגלל זאת, רצון עז לחדול. ויש כרגיל קנאה שלא יודעת גבול. הסתכלתי היום על יצירות אמנות שלי מהעבר (נשמע גרנדיוזי לכנותן ככה), וראיתי דברים שהיו מעניינים בעיני. ואז כשיצרתי אני חושבת שהכל הרגיש לי לא מוצלח. נראה לי שזה אחד מקשיי חיי, העניין של נקודות המבט.. שאני מסתכלת אחורה וחושבת שלא היה רע שם בדיעבד, אבל בפועל כשאני שם תמיד מרגישה שרע. נמאס לי. גדול עלי. מייאש מדי. משתדלת נורא לא להגרר להתמכרויות מזיקות.. כואבת את הלבד ואת המקום הנוכחי שלי בחיי...

לא מסוגלת להרדם....אז אבקש רק כיסוי במילים רכות ושמיכה...מעולם לא ביקשתי ממך...אך זקוקה בליווי.

היי אני בת 18. מאז שאני ילדה קטנה (כיתה ג' בערך) יש לי נטייה לבכות מכל דבר. זה קורה בעיקר במפגשים עם סמכות או כשאני נלחצת או מדברת על משהו שרגיש לי אידאולוגית. אני לא יכולה לשלוט בזה, וזה מפריע לי בחיי היום יום. יש דרך בה אוכל לבכות פחות? זו בעיה נפוצה? תודה מראש על התשובות.

באתי לומר לילה טוב ולהיות כאן קצת. הייתה היום פגישה טובה בקבוצה (:

אודי, אנחנו מדברים על הבאת ילד נוסף. אני מתלבטת ובעלי לוחץ עלי. כל נושא ההריון והלידה מורכב מאד עבורי. פן נוסף - המחשבה על כך שיש 50% סיכוי שתהיה לי בת, גורמת לי לחלחלה. חוששת שלא אדע איך לשמור עליה, איך לשמש עבורה מודל נשי שאצלי הכל כל כך מבולבל ולא מגובש. לא יודעת מה לעשות. איך לקבל החלטה ממקום נכון ו"נקי". מרגישה שהכל לוחץ עלי. משותקת. נטע.

וואו..לא כל כך יודעת מה לומר אבל אוכל לומר לך שילד לפעמים זה דווקא מקום מתקן ושונה כל כך....ואם יש בן זוג אוהב ומכיל זה עולם ומלואו...והרי כבר יש לך ניסיון ויש לכם ילדים אז את כבר יודעת איך זה....ותעשי כמובן מה שנכון עבורך ולא מתוך לחץ חלילה.

צורך קיימות הבור הריק שלעולם לא יתמלא דיו...ומחשבה האם באמת יש אפשרות לשנות או כמו לאה שבת ששרה ..בשיר סוד הדברים הקטנים ...לעבור את היום בלי לשאול שאלות ...צורך החור שבלב

אז אם הוא שם ותמיד יהיה שם ...מזכיר על ריק על אין ולא חשוב כמה נטפל ונחווה דמות טיפולית "אמהית טובה " זה לא יהיה מספיק .....אז אולי צודק מי שאומר מה הטעם ועד מתי ...וכותבת וחושבת שתכתוב לי עכשיו תעני על זה את..ואני יודעת שאין סיכוי לוותר באמצע הדרך ....סיפור על בור בחמישה המשכים :))

מרגישה עטופה בנייר ישן, בעיתון מגולגל, שאיש אינו מכיר את תוכנו.. מרחף ברוח אביבית מצמררת. כהומלס המתגולל ברחובות, מחפשת בית קט למנוחה. רוצה לעטוף את אשר לא נעטף בעטיפה אחרת,ללחוש רוגע... לגעת ברגע היותי, בהוויה, ברגע הקט שבו הגחתי לאוויר העולם....

בעקבות ההודעה של פרסונה שכל כך נגעה לליבי, כתבתי.... כאב כזה של בטרם... בטרם היו מילים מושגות, משהו ערער את השקט, בטרם ידיה ידעו לחבק, הייתה חסרה עטיפה. בטרם רגליה נעו לזחילה, אל ליבה זחל בשקט הספק, בטרם ידעה להבין מהו רגש, מישהו הרגיש עבורה... בטרם ידעה לאן הדרכים מובילות, הובילו אותה בדרכים אחרות. הדרך הייתה סלולה עבורה, בטרם ידעה לבקש בקשה. בטרם גדלה והייתה לאישה, רצתה לחכות ולהשאר כה קטנה, לא לגדול,לא לסבול, לא להקדים זמנה.... לאחר שגדלה ונהייתה לאישה, בטרם היו לבנה מילים מושגות, היא השיגה את המילים, ועזרה לפרש כל מה שלמדה, כי הוא לה הזכיר נשכחות....

תודה שחלקת מרגשותייך ..רק לאמר שקראתי ..מחבקת

התגעגעתי באמת ..תודה לך על מילותייך . אבל את יודעת הגעגוע שלי לא מרגיש לי כמו אבל יש אבדן אבל הוא שונה מאבדנים אחרים שאני חווה. הקשר שלה איתי חי וקיים בתוכי . במידה מסויימת אני שמחה שהיא לא מטפלת בי יותר זה היה נכון ומטיב עבורי . אבל היא שם היא תמיד תהייה שם וגם אין ספק שישאר לנו קשר רק במעגל מרוחק יותר..זה קצת כמו מורה שסיימה ללמד אותי או מישהו אהוב שנסע רחוק מכאן יש כאב אבל יש כל כך הרבה חום ואהבה ...ויחד עם זה מבינה אותך מאוד על הבור הזה .....

זה מה שאני אומרת.שאבדנים שלנו לפעמים יותר קשים מאבדנים אחרים כי זה לא רק שינוי בסוג הקשר/גם עם אלו שהלכן לעולמם אנחנו נשארים בקשר,רק אחר/ .אצלינו זה לא רק לא יהיה יותר לעולם זה גם לא היה...הבור הזה הרבה חוויתי בטיפול כחלק נכבד מהגעגוע...ועד היום לפעמים קורה שהגעגוע שלי מתרוקן ולא מעניק לי שום דבר חוץ מכאב.אני מתקשרת למטפלת שלי אם זה קורה ולשמוע אותה מייד ממלא אותי. בהצלחה לך בטיפול חדש מכל הלב

שלום רב, אני בת 33 סובלת כבר 8 שנים מחרדות קשות הקשורות למצב הבריאותי. מטופלת בויפאקס xr 300 מג ואלפרוקס 1 מג פעמיים ביום. לפני כשבוע הופיע הפרשת חלב מהשדיים והמחזור החודשי הגיע בזמן אך בכמות מאוד קטנה. לאחר קריאה וחפירות באינטרנט הגעתי לחרדות קשות בגלל הסיבות לכך, כמו גידולי מוח או גידולי ריאות ( אני מעשנת). לאחר יעוץ מול רופא משפחה, גניקולוג, ומרכז ויעוץ תרופתי באסף הרופא, הוסבר לי שגם בויפאקס וגם באלפרוקס קיימת תופעה של הפרשת חלב מהשדיים. חשוב לציין שזה כבר קרה לי בעבר אך המחזור היה תקין. הומלץ להוריד בהדרגה את המינון של ויפאקס. אני בחרדות קשות, כי כמו שזה אופייני לכל הסובלים מחרדות מסוג זה, אני חפרתי יותר מידי באינטרנט. לא מפסיקה לבכות ובקושי מתפקדת. לפני 5 חודשים עשיתי בדיקת פרולקטין עקב אותה בעיה עם הפרשת חלב וזה היה תקין 175. רופא נשים לא ראה צורך בבדיקה חוזרת. צילום ריאות לפני חודשיים תקין. בדיקה אצל נוירולוג לפני שבועיים עקב סחרחורות- תקינה. בנוסף יש לי שחלות פוליציסטיות. הבנתי מהפסיכיאטר שרוב התרופות הפסיכיאטריות יכולות לגרום להפרשת חלב ושיבושים במחזור החודשי. אשמח בבקשה לדעתך. תודה רבה

רוצה רק לשתף אותך שאני ממש ממש ממש דואגת לך... התרגלתי שבימי ראשון אתה מעלה את ההודעות בבוקר ועונה בשעות הצהריים/אחה"צ המוקדמות.. מקווה מאוד שאתה בטוב ורק שהיו אי אלו עניינים דחופים שמנעו ממך להיכנס היום לפורום.. מאחלת לך לילה טוב ומבורך.. חלומות נעימים ומעניינים.. :) שלך-במבי.

תודה על תמיכתכן. אני עושה מאמצים כדי לקרוע את הגומי שמשלה שאני מתקדמת ואז מחזיר אותי לאחור... מחזקת אתכן בחזרה.

הי גולם יקרה, אני מניחה שהיות שהחיים דינמיים, תמיד תהיה תנועה לכיוונים שונים. כנראה, שכדאי להתבונן לטווח ארוך ואז לבדוק את המגמה. ואולי גם כדאי שהבדיקה תעשה באופן נרחב. כנראה שיהיו מקומות שילכו לאחור, יהיו כאלה שקדימה. בתקווה שהשקלול יהא של צמיחה. על אחת כמה וכמה בגיל שרחוק למדי מזקנה מופלגת ובמצב בריאותי סביר. שלך, סוריקטה

פשוט בחצר שלנו לפעמים הגעגוע מייסר כל כך עד שלא נשאר חשק לחיות מרוב ייאוש...ואתה אומר כאן "תהיני" היה לי מאוד מוזר לשמוע ממך את זה...וגם אני לא הבנתי אותך...זהו

אני לא כועסת...זה לא כעס...יש הרבה טוב בגעגוע...הוא באמת מעיד על קשר וחשוב לתת לו מקום...אבל אצלינו הוא שונה משאר בני אנוש...אצלינו הגעגוע בטיפול זה געגוע של אבדן ואבל...וכמו שלגעגוע לאדם קרוב שהלך לעולמו חשוב לתת מקום ואבל הוא תהליך טבעי ומרפא כך גם לגעגוע למטפל חשוב לתת מקום ולהעזר כדי לא להתפרק...יש בו הרבה טוב.עם הזמן הוא מתחמם וממלא עם עובדים קשה...וגם מתחילים להנות ממנו חלק מהזמן... שלך,חלום .

אודי יקר לפני שאשתף אני מבקשת שתשנה את שמי- רוצה שיקראו לי ינשוף תודה

ברוכה הבאה....:):):)

למה אודי אתה מאד אוהב היפנוזה? אתה מהפנט? באמת רוצה להבין..ואם חשבת שאני רוצה להכעיס אז ממש לא.. מרגיש שאתה לא מחבב אותי מנגו

לאודי יכול להיות שעובדים כל כך קשה איתה על חרדה וזה לא הולך? יש מצב כן להצליח ממש????? האור לא נראה.. חבל לי שהנושא כל כך חסום.. בשכל אני מבינה אבל לא מרגישה לפיו תותי

גלי יקרה, תודה גדולה לך... מאוד מעריכה את המאמץ שעשית .. המאמץ, שלמרות שעוברים עלייך ימים לא קלים המשכת ונתת לי פרטים שדרכם אני יכולה לומר בוודאות מוחלטת : מדובר על 2 מטפלות שונות.. משהו נרגע בי.. שוב תודה גדולה וחוזרת ומתנצלת על התוקפנות שהפעלתי גם כלפייך, צדקת לחלוטין בדברייך אלי... ואודי מיוחד שכמותך :))) אתמול כשנפגשנו (אמא צביה ואני) כמובן סיפרתי לה מיד את הקטע ההזוי עם גלי ואף שאלתי אותה אם זה אפשרי וניסיתי "לצוד" רמז דרך שפת הגוף שלה, מימיקה,אינטונציה וכל רמז דק שיאשש/ידחה את הספק שניקר במוחי.. שיתפתי גם שביקשתי ממך שתסדר שאמא צביה רק שלי ותגובתך אלי.. מעניין.. אמא צביה ממש חייכה כשסיפרתי לה... אמרתי לה שמעניין אבל למרות שמדובר על מדיה וירטואלית אתה ממש ממש מכיר אותי כי תגובתך ממש דייקה את מה שהייתי צריכה לשמוע..(למרות שיש בי גם חלק שאומר שבקשתי ותגובתך ללא הגיון) .. לא יודעת להסביר את זה יותר.. ולאור הפרטים הנוספים שגלי נתנה אני יכולה לומר בוודאות של 100% שאמא צביה היא שלי ולגלי מטפלת אחרת... כמובן שאמא צביה "חפרה" על הקטע הזה ה-מ-ו-ן כי זה ממש השפיע.. באתי אליה עם המון מתח וכעס ואכזבה והוצאתי עליה הרבה יותר מאשר על גלי... הזוי !!! אני חושבת שהיה לי כ"כ קשה עם הקטע הזה גם כי הפורום מרגיש לי איזו פינת שקט לנפש שלי..פנינת טבע פרטית שלי.. מקום של מרחב,חופש, מקום בו אפשר לנשום המון המון אויר טוב.. וכנראה שהרגשתי שמשהו במרחב שלי נחסם וזה היה עבורי בלתי נסבל.. עכשיו שוב מרגישה ה-מ-ו-ן מרחב נשימה.. יכולה לרוץ,לדלג,לשבת,להקשיב לטבע ולנשום המון המון אויר טוב... תודה לכם יקרים ! לכולכם !! על שלא שמעתי מכם ביקורת הרסנית,שיפוטיות וכל מיני מרעין בישין.. הרגשתי ומרגישה שהפינה/פנינת האור שפה ..יש פה רשת בטחון שמאפשר לנוח ללא פחד מ"חרבות וסכינים ללב".. תודה לכולכם !!! שלכם-במבי.

את כל כך חמודה...

חיממת את לבי.. :)

במבי וגלי :-) וכולם גם, אתן יודעות, כשקראתי אתכן, וחייכתי לדימוי שאודי צרף, ונטיתי להסכים גם עם חנה, חשבתי לי בהומור שאתפרץ וארשום 'וואלה, זה המטפל שלי!'. וברור שאין זה כך. ראשית, כי הוא גבר, וגם בקושי משהו מהנתונים מתאים בכלל. אני אגב, כלל לא בטוחה שהמטפלות שלכן מקבלות באותו אזור בארץ. בכל אופן, נזכרתי בבדיחה, להלן: לאיכר היו שני סוסים. יום אחד נמאס לאיכר והחליט כי בשביל שלא יתבלבל הוא רוצה להבדיל ביניהם, אז הוא עשה סימן של חתך קטן לסוס הראשון באוזן ימין. (סלחו לי על הקטע האלים משהו) לאחר שבוע נתקע הסוס השני בגדר ואופס, גם הוא קיבל חתך באוזן ימין באותה צורה. אוי, עכשיו שוב עלול להתבלבל, ועל-כן, סימן האיכר חתך ברגל שמאל של הסוס הראשון. לאחר שבוע, אבוי, נתקע הסוס השני בכבל שהוא, רצה הגורל, ורגל שמאל שלו נחתכה לו באותו אופן... האיכר חסר הישע החליט הפעם לעשות סימן בזנב הסוס, וכך בצע. אך צרוף מקרים נדיר היה זה, והסוס השני נתקע בפעם השלישית בתיל וזנבו נפצע... מיואש, הלך האיכר לאיכר גדול אשר היא מפורסם ברחבי המדינה. לאחר ששאל אותו כיצד להבדיל בין שני סוסיו, גילה לו האיכר את סודות ההבדלים בין הסוסים בעולם: 'מדוד את גובהם'. אמר. מאושר, חזר האיכר אל אורוותו, מדד את גובהו של הסוס הראשון, את גובהו של הסוס השני והופתע לגלות כי - הסוס הלבן גבוה במטר מן הסוסה השחורה (...) ולענייננו - שיחתכן, שניתן להיה לראות בה בהלה רבה ומובנת, עוררה בי מחשבות. מוכרת לי מאד מאד ההרגשה של הצורך בבלעדיות. אך היום, נדמה לי לרגע, שאני יודעת שאני מטופלת מושקעת, וזה מספיק ולעתים מתעוררת פחות קנאה במטופליו האחרים, לא כל שכן במשפחתו ובאנשים בחייו. הייתי רוצה להאמין שבכל אחד יש משהו שהוא הכי (חיובי) עבור זולת כלשהו. וניתן, אולי, להפוך לכזה ולסייע לכך. שלכם, סוריקטה

אהבתי את תגובתך.. אגב,"הסוס הלבן גבוה במטר מן הסוסה השחורה" (...) ואולי הסוסה גבוהה במטר מהסוס ? :)) (סקסיזם.. וגם המטפל שלך ואמא צביה אולי נכנסים ?..:) ואולי דווקא סוסה שחורה גבוהה במטר מסוס לבן ? ... (קצת דיכוי שחורים.. לא ? ) :) וחוצמזה כשקראתי את הפיסקה :"חשבתי לי בהומור שאתפרץ וארשום 'וואלה, זה המטפל שלי!'." זה הזכיר לי שכשנסעתי באוטובוס לפעמים התחשק לי למשוך שערה אחת קטנה מראשו של היושב לפני... ואח"כ עוד שערה אחת ועוד אחת .. וכל פעם רק אחת ..לראות את תגובתו.. לא עשיתי זאת מעולם.. גם באולם הקולנוע.. כשחשוך לחלוטין ,באמצע מתח.. שיכול לחתוך את האויר התחשק לי לתת צרחת אימים שכולם יקפצו בפחד.. מעולם לא עשיתי זאת.. ועוד כהנה וכהנה טירופים קטנים שמדמיינת לעשות אך לא עושה... שלך-במבי.

אהבתי את הסיפור, אבל יותר את התובנות שלך כלפי המטפל והטיפול שלך.

במבי וגלי, אתן מתוקות משהו. כל כך חמוד לקרוא מבין השורות את הפחד והבהלה שמא המטפלת, מטפלת בשתיכן. ואם זה היה קורה לי- החשד- לא יודעת אם הייתי נבהלת, אולי כי אני עדיין לא במקום שלכן.. Aya

את יודעת גם אני לא שם..להפך אני שמחה שלמטפלת שלי גם הקודמת וגם זו יש עוד מטופלים דווקא זה נותן לי בטחון ...כשהמטפלת הקודמת צימצמה את הקליניקה ואמרה לי שמבחינתה גם אם אשאר יחידה היא תמשיך לטפל בי ברחתי באמצע הפגישה ולקח זמן והבנה עד שחזרתי רק ביקשתי שלא תגיד לי אם זה קורה..ועד היום אני לא באמת יודעת אם הייתי אחרונה :)

שמחה שהצלחת (והצלחתן) להגיע לרגיעה...

כתבתי לך .. ולחלום איפה הם נעלמו...

הלכתי אליה בשביל משו קטן... בסוף לפני שהלכתי שאלה/ אמרה כזה אם הפסקתי לקחת את התרופות, עניתי שכן. ולפני שיצאתי אמרה שאני נראית טוב...(:

ידעת שיש לי דיסוציאציה? זה הורס לי את החיים :-( אני רוצה להיות מחוברת. איך עושים את זה? ומהי שיטת הטיפול המומלצת? וגם משהו טוב, היום ניסיתי קצת להגיב לאחרות ואני מרגישה שייכת... שבת שלום Aya

שימחת אותי עם החלק האחרון של דברייך. זה באמת נכון!(:

אודי, אני כותבת כאן מפני שאני במצוקה. אני יודעת שאינך יכול לסייע לי כאן ועכשיו או בכלל ובכל זאת אני כותבת כי אולי משהו בדרך הכתיבה והידיעה שתקרא ולמילים יהיה נמען ואולי אף נמענים יש בהם הקלה מהפחד שהמילים הולכות לאיבוד. אני במצוקה בטיפול ומהטיפול, אני במצוקה מההתמודדות היומיומית עם השגרה אני במצוקה מסוף השבוע התובעני בו הבית מתמלא ילדים והורים ואורחים אני במצוקה מהסלים שהתמלאו ומהסירים שמחכים שאטרח ואתקין תבשילים אני במצוקה מהבלבול שאוחז בי והניתוקים מהאינטרפטים הבלתי פוסקים והדיבור הקנוני שאין בו הרמוניה אני במצוקה מעצם העובדה שאני אני.

תדעי שראיתי וקראתי אותך. נראה לי באמת עוזר לפרוק ולהוציא ולדעת שיש מי שמקשיב ויודע... כתבת הרבה פעמים שאת במצוקה וזה נשמע לא פשוט בכלל. מקווה שתצליחי קצת לנוח בסופ"ש.

תודה שראית... גם אני קוראת ורואה ומאוד מעריכה את הדרך שאת עושה. מאחלת לך שבוע טוב

הוא אמר- אני מרגיש קרוב אלייך ואת מרגישה קרובה אליי אפשר קרבה גם בלי כאב... אז למה הכל כואב, אודי? למה?

הרגשתי צמרמורת... גם אני מרגישה ככה לפעמים בטיפול (בעיקר בטיפול הקודם). מבינה אותך, זה באמת יכול להכאיב. חיבוק אם מתאים, חנה

למטה בתוך ההודעה של מיכ אלי ואל סוריקיטה וסנופקין ...כתבה נורית בטעות בעץ לא נכון ....וזה מרגיש מכוון גם אלייך ..שוב סליחה

שולחת חיבוק עוטף ומרגיע ..בואי שבי איתי לידי הניחי את הראש על הכתף שלי ותיבכי את כל כאב הבדידות ,הגעגוע הריק האין ועוד...ואז אחרי שניבכה הכל החוצה ניצחק ונישמח עם היש עם היחד גם הוירטואלי ..את יודעת חלק מהניתוקים שלי בימים אלו לוקחים אותי אל המטפלת הקודמת בגעגוע כואב חותך שורף ויחד עם זה יש שם עדין כל כך יש .. חושבת שאודי מתכוון לקשר כזה קשר בריא שגם אם איננו או ניגמר יש בו לצד הכאב גם חום ואהבה ויחד...סופש קל אהובה...

תודה לך על כל מילה ומילה מכל הלב. הכאב לי לשמוע על הגעגוע שלך למטפלת הקודמת.נשמע שזה געגוע של אבדן ...דברי על מה שאת מרגישה ועם הזמן יוקל לך בע"ה' .שולחת לך חיבוק עוטף. אני מסכימה איתך שבגעגוע יש הרבה טוב.גם געגוע של אבל ואובדן יש בהם טוב לצד הכאב.חשוב לתת להכל מקום.חשוב לעבור את התהליך.זה טבעי וחשוב להתגעגע ולהתאבל...זה תהליך בונה ומעיד על קשר...אבל בעיניי זה רחוק מהנאה...זהו... שלך,חלום

אז .התכוונתי לכתוב לך ולבקש קרש הצלה יד או חיבוק או שיר ...כי המצב לא מזהיר וכבר זכיתי להנות מכמה סוגי דיסוציאציות...אני די יפה מבחוץ .. ואז צעקתי על עצמי שדי ואי אפשר יותר ככה ומספיק להאחז בפחד הזה ולשקוע ורק לטבוע ..וחשבתי מה הייתי אומרת למישהי אחרת ..אז עשיתי כמה פעולות שלא אוכל לברוח מהשיח ...והזכרתי לעצמי שזה גל ויש לי רווח מהפחד הזה וכל מה שבא זה הזמן שלו ואני צריכה רק לנשום ולהתבונן ולהבין ..והכי חשוב להפסיק להלחם .... אודי אני חושבת שאני לומדת איך לתת להם להיות מבלי להשתלט על כל המרחב וגם אם הם משתלטים אני יודעת שאחזור..והכי חשוב אני חושבת שהיום אני מרגישה את החיבור אצלי בן הקשר הקודם ומה שלמדתי לקשר החדש שאני בונה ..ובכל זאת אשמח למצוף לעבור את השבת .. שבת שלום ומנוחה טובה ..

תרשה לי לשתף: התקדמנו קצת גם באוםן השיח וגם בתוכן , אני רק רוצה לקוות שזה ימשיך בכיוון הזה, שהיא לא תטעה, ותהרוס את המגדל החדש הזה. כי אני לא רוצה להתאכזב ממנה שוב.

כולנו מאכזבים לפעמים גם את את הילדים שלך . גם אודי אותנו לפעמים ...אבל אם תיבחרי להתאכזב תזכרי שלפעמים היא גם הצליחה זה מהות של קשר ...לא פשוט לא קל אבל אמיתי ..היי וכייף לקרוא אותך

הי גולם יקרה, משמח לשמוע על תחושת ההתקדמות שאת מרגישה. משמח מאד. היא, את, כל אדם עשוי לטעות. בואי נאמר לצורך העניין, למעט 'טעויות-שלא-עושים'. וטעות, אינה בהכרח הורסת ה-כל. אינה בהכרח מפילה דווקא לתהומות ומפרקת לפרגמנטים קטנטנים איסופיים. סביר שתהיינה אכזבות. זה, אולי, מה שקורה כשמנסים. לחיי הצמיחה, שלך, סוריקטה

איזה יופי ונשמח!

קראתי את במבי וגלי ועל הלחץ...זה ממש מובן, פעם לא רציתי לראות מטופלים אחרים, ידעתי שיש כאלה אבל לא ממש רציתי להיתקל בהם או להבין שישנם. והנה עכשיו זה שונה...פעם רציתי להמליץ עליה למישהי, דיברתי איתה על זה ואז הבנתי שלא ממש רציתי... והנה פתאום אני מוצאת את עצמי שוב עם אותה דילמה האם לתת את מספר הטלפון שלה למישהי שביקשה, אז נתתי והודעתי גם לה ואמרתי שאני ממש בסדר עם זה, חושבת ששיניתי גישה...היא אמרה שבסדר רק שכרגע לא מקבלת ועסוקה בכל מקרה אמרתי לה שאני את התיווך הראשוני עשיתי והשאר תלוי בה...זה מצא חן בעיניה :) בכל מקרה אני ממש בסדר עם זה אני מאמינה שלא תעביר כלום..שהיא תהיה בסדר ושאני גם! אודי, מה דעתך על מטופלים שממליצים למרות שעדיין הם בטיפול ולא סיימו? האם יש ניגוד אינטרסים? או בעיה בזה? היום אני ממש במקום אחר, מודעת לזה שיש עוד אנשים שזקוקים לה ודווקא רוצה שתעזור לכל מי שרק אפשר, היא לא רק שלי אבל היא רק שלי בדברים מסוימים, בקשר שלנו, בדברים מסוימים ויחודים שקשורים אליי, היא רק שלי!!!!!!!!! אני מאמינה בה מאוד מאוד... ועכשיו עוברים לדברים קשים אז אני מזכירה לעצמי שאני בוטחת בה ויש אמון....אין לדעת מה יהיה כשנתחיל שבוע הבא לפתוח שוב את החלומות שלי והרגשות שעולים ולא יכולים לבוא לידי ביטוי ממש...מקווה שנצליח יחד לפענח ולהתקרב לתינוקת שבי שדי דחיתי..... מה דעתכם על המלצה לאחרים על המטפל שלכם? איך תרגישו? זה כמו עוד ילדים במשפחה.....לכלם יש מקום, בכל מקרה אל תשכחו! הם רק שלכם במובן מסויים!!! בקשר שלכם וכו'...

הי מיכל, את יודעת, גם בי עלו מחשבות בהקשר לשיח המדובר. והבאתי לטיפול. והתוצאה הייתה שרופא הנפש שלי שיתף אותי במחשבותיו שבמהלך השנים היו אצלו מטופלים, שיכול היה לראות אותם כבני זוג שלי. (יש לי פנטזיה כזו גם). בסיכומו של דבר - זה הפיח בי תקווה. מניחה שאיפשר גישה למקומות קיימים. מחשבה נוספת היא האם המטפל שלי ניתן לזיהוי עפ"י מילותיי כאן, קרי, הגישה שאימצתי גם לעצמי והיא נכס שלי עכשיו, אך הוא לימדני. סופ"ש מנוחה, סוריקטה

לי קשה עם זה, בעיקר עם המטפלת הקודמת... עכשיו הטיפול הוא פחות דינאמי ממה שהיה ופחות מפריע לי, אבל עדיין זה לא יבוא לי בקלות אם אדע או אם ארצה לתת את השם שלה למישהו אחר.

הוא שואל מה את מציעה. אני עונה שאיני יודעת. הוא המטפל לי אין מושג. אני הייתי רוצה להעלים את הכל להרוג את הקולות ולקבור אותם עמוק בפנים. את זה אי אפשר לעשות כך הוא אומר. ומה שאפשר לעשות הוא לעבוד איתם. והם יוצאים אצלו ואחר כך קשה לי להתאושש מהפגישה לפעמים יום שלם לפעמים יותר. כשבפנים הכל צועק חזק ואני לא מצליחה לווסת את ההיסטריה בשום דרך ואין מקום יותר כל המערכות נכבות ואני מתעלפת. אולי גם לתת להם מקום זה לא טוב. אולי כלום לא טוב ולא הולך לשומקום.

מביה הכי מבינה ובכל זאת מאמינה שאין דרך אחרת רק לתת להם מקום להקשיב להם וכמו שאודי אמר לי לא פעם לא לתת להם להשתלט ...זה קשה בהתחלה אבל את יודעת זה אפשרי לאט לאט.. הדרך לא פשוטה אנחנו די מורכבות אבל זה אפשרי ..תאמיני בך תאמיני בו .איתך שולחת חיבוק וכוחות מקווה שיעזור קצת

הי שירה, אני מניחה שכן, צריך לגעת בחלקים האלה. לדעת שהם קיימים, אבל ללמוד, וזה לעתים תהליך ממושך וסבוך, לאפשר להם מקום מוגבל ופחות משתלט. מופרד. איתך, סוריקטה

יוצא שהרבה פעמים אני מביאה נענע לפגישה. היא מציעה לי כל פגישה לשתות. לפעמים רוצה ולפעמים רוצה אבל לא מסוגלת להגיד כן. יצא גם שהייתה לי נענע בתיק ולא הוצאתי... היום, אמרה לי "איזה כיף שהבאת נענע, אני אוהבת." אבל יותר מזה, שבוע שעבר שלחתי לה הודעה בנוגע לקבוצה, והיא אמרה שכשהיא קראה אותה היא חייכה לעצמה ושמחה לראות שאני קשובה לעצמי. והיא העלתה נקודה חשובה היום, על ההפרדה בין הטיפול לקבוצה, ויותר בעניין שלה כמטפלת בטיפול ושלה כמנחה בקבוצה ועל איך שאני משתלבת בזה. ויכול להיות שאני קצת לוקחת אותה בקבוצה יותר כמטפלת וזה לא העניין שם... קשה לי קצת להסביר. אבל שכחתי להביא לה צ'ק היום ואמרה שממש לא נורא ואביא פעם הבאה. שאלתי אם רוצה שאביא לה בשני לקבוצה ואמרה שלא. ושמחתי לעצמי. ואז היא גם הוסיפה שזה חלק מההפרדה בשביל שתינו. וככה אני גם חושבת. וזה באמת חשוב לי ולנו. כי יש דברים שקשים לי בקבוצה ויכול להיות שהרבה מהם זה בגלל שהיא שם... אבל הבנתי אותה היום יותר ואני חושבת שזה חשוב. אנסה לקחת על עצמי לא לשלוח הודעות אחרי הקבוצה, כי זה נראה לי מכניס אותי לאיזה לופ מסתבך שכזה... ואשתדל שזה פשוט יגיע לטיפול או לקבוצה, כל דבר ומה שמתאים למקום שלו.

את יודעת? כמה טוב לך שאת מסוגלת לשתף אותה בתחושות שלך, אצלי לדוג זה מאד קשה.. והנענע, אני מאד אוהבת נענע. אצלי אף פעם היא לא הציעה שתיה חמה. פעם אחת הציעה מים ולא רציתי. שבת שלום Aya

חנה יקרה, את מותק. אומרת מילים לעתים בפשטות ישרה, קסומה ומדויקת. איזה יופי! יופי של הפרדות. סופ"ש נעים, סוריקטה

שבת שלום ((((חיבוק))))

לשבת עכשיו ולחשוב על מה היה בטרם היו המילים. אפילו אירועים דרמטיים יחסית, יחסית ידועים, הם זכרונות שהם לא שלי, אמא שלי אם כבר ספרה או דברה עלי ספרה את מה שהיה לה נוח לה לספר, מה שלא נוח לה היא מעלימה גם היום , את הסיפורים שלה בתור ילדה לא רציתי לשמוע, היא הוציאה אותי כפוית טובה, מכבידה ואשמה למרות שהייתי בת חצי שנה בערך כשקרו אותם מקרים, אחותי הבכורה ששנאה תהומית שוררת בינה ובין אמא מאז ומעולם שהייתה בעצמה ילדה קטנה קצת השלימה את התמונה בדרכה אחרי שנים רבות כשהעזתי לשאול, לא שפחדתי ממה שאשמע אלא שהעזתי כאילו לחשוב את עצמי (כי מי אני בכלל?) ולשאול וגם אז הרגשתי מטופשת ומנופחת, האחות האחרת האמצעית זאת שאמא קצת יותר סבלה מזדהה מאוד עם אמא מצד מסוים . לתחושתי אותה אחות מנסה קצת לגמד את הדברים, כי תמיד היא רוצה להיות הילדה הקטנה הטובה של אמא ואנחנו כבר נשים מבוגרות... או כדי שאני לא אצא יותר מסכנה ואומללה ממנה (והנה למרות זאת היא מצליחה בחיים יותר ממני, לדעתי היא לא) כאילו שיש תחרות, אין תחרות, כולנו סבלנו מאותה אם מאוד בעייתית מוטרפת מטורפת אלימה מלאת שנאה ומרירות, למרות שאת האחות השניה היא באמת קצת פחות שנאה כשהיינו ילדות קטנות (אולי אספר לכם פעם למה ) . ויש את הצלקות הארוכות על העור, שמעידות שקרה משהו שהצריך ניתוחים ותפרים, מה שקרה הוא שנפלתי או הופלתי מהידיים כנראה פעמיים או לפחות פעמיים שעליהן סופר לי מתוך רשלנות, לא בכוונה. אני כמובן לא יכולה לזכור, אם כי כשהייתי ילדה קטנה הייתה לי הרגשה שנפלתי על הראש ולא על הרגליים שהראש שלי נמחץ איכשהו, הייתה לי מן תאוריה כזו כשהייתי ממש קטנטנה שאולי אבא, שהיה אדם מאוד מפוזר התיישב לי על הראש. מצד אחד אני לא יכולה לסבול ממשהו שאני לא זוכרת אותו. מצד שני באמת הגוף שלי הוא משהו בלתי נסבל עבורי, מגעיל מאוד נוטה להתפרקות ואפילו הרקבות ממש מגיל קטן מאוד זו החוויה, וגם אחרי כל כך הרבה שנים אני עדין לא זהירה וכל הזמן נתקלת נופלת נחתכת נכווית שברתי כמה פעמים את הידיים את אצבעות הרגליים וכו' בכל מקום יש לי צלקות, אולי אני לא זהירה פשוט כי אני כל הזמן מרחפת?. אז מעכשיו אני אפסיק לרחף הנה אני נוחתת נחיתה רכה מאוד והופכת להיות אדם מעשי ומצליח בחיים (אפילו יותר מאחותי, ומה שהיה היה וזה באמת לא חשוב ולא רלוונטי ). שבת שלום לכולם ותודה על ההקשבה. (וסליחה על החפרנןת)

תודה שחלקת איתנו . יודעת שזה לא פשוט לשתף להיות נוכחת בכאב ..איתךו ולא יודעת אם ראית שעניתי לך שם תודה על השיר מקסים ...

הי פרסונה, חשבתי לי - כמה קשה להיפרד מאמא רעה. כמה לא קל. הייתי מעלה השערה שהתאונות שקרו לך, קרו מתוך איזה חיבור הרסני ובלתי נפרד לאמא, בעיתויים בהם קרו. מקשיבה לך, ואיחולי הצלחה רבים, שלך, סוריקטה

היי אודי, מה שלומך? השבתי אתמול לסוריקטה בעץ של מיכל צאו אל הטבע. אפשר לבדוק אם זה מתחבא שם? תודה!

הי יקירתי, ראה ראיתי את ההודעה למטה, ושמחה לשמוע קולך, גם אם בימים מטלטלים (עצוב). סופשבוע רגוע שיהיה, שלך, סוריקטה

שלום, יש לי שאלה שתישמע קצת מוזרה, אבל רציתי לדעת.. יש לי קטע לפעמים לחשוב דברים מוזרים כמו למשל אם בנאדם יכול לעצור את דופק הלב שלו בכוח המחשבה, בריכוז.. זה אפשרי?

בו נעשית הדמייה של עצירת דופק. מספיק להחזיק בסתר כדור פינג פונג בבית השחי, ללחוץ, ולשחק אותה ב'הבימה'. סוריקטה

הי כולם, שיהיה אחלה יום וסופ"ש נעים. https://www.youtube.com/watch?v=-A-PKrX8McE בוקר, סוריקטה

היי סוריקטה יקרה, פתחתי את הקישור ואת יודעת מה חשבתי? חשבתי שזה מרגיש לי אמיתי החיים כאן בפורום (אם אפשר לקרוא להם ככה). וחייכתי לעצמי (:

סוריקטה ! ג-ד-ו-ל !!! מה זה מדליק :))) זה מזכיר לי גם את מה שאביב שלחה לאודי שיר האהבה ששרה הילדה הסינית לאודי שלנו :)) אתן מה זה יצירתיות :))) מאחלת לכן שבת רכה,נעימה ומלטפת .. שלכן-במבי.

סוריקטה יקירה, שיהיה לך שבת רגועה, שבת מנוחה. (לא הצלחתי לפתוח את הקישור משום מה) Aya

ענק גדול מקסים את נפלאה יום קסום וסופש נעים

אדי,אתה פעם ישבתה בבית קברות ליד אבן של אדם אהוב וניסיתה להנות מהגעגוע...אתה יודעה...לפעמים געגוע שלנו הוא יותר קשה כי אין זכרונות טובים מהקשר עם אותו אחד כאשר הוא עוד היה חי.יש בזכרונות האלו מין נחמה חמה יחד עם העצב והכאב...ולנו ליד האבן שתחתיו קבורים חלומות ילדות אין אפילו את הזכרונות האלו...אתה יודעה,לפעמים זה געגוע שמזכיר געגוע לאדם אהוב שנעלם.לא יודעים איפה הוא ואפילו שכבר כמעט בטוחים שהוא אינו חי עדיין נשארת תקווה...כאב של אובדן מכהה עם הזמן.גלים של כאב נהים נמוחים יותר ובאים פחות.אתה לומד לא להלחם איתם.להוריד את הראש עד שיעבור...אתה לומד לחשוב על המטפל ולעטוף את הפצעים בחום בחמלה גם כאשר הוא לא נמצא לידך פיזית...לפעמים הולך יותר טוב,לפעמים פחות או בכלל לא...אבל להנות?..הייתי אומרת שכדאי לחפש דרכים לשרוד אותו ולהמשיך להרגיש בפנים חום גם בין הפגישות.אולי תמונה או חפץ מעבר?דובי שבזמן הפגישה הולך לברכיים של מטפל ואחר כך חוזר אליך שתוכלי לחבק אותו כשקשה פתאום ועצוב?לא יודעת...גם כשאני מצליחה לעטוף אצ עצמי באהבה של המטפלת שלי כאשר הגעגוע שוטף אותי בכאב...זה כמו להצליח להרגיש פחות לבד בבית הקברות שלה...זה כמו להרגיש תחבושת מקלה על פצע שורף...זה רחוק מהנאה...זה תמיד כאב על מה שהלך ולא חזור לעולם לצד געגוע לאדם יקר ואהוב שתפגשי עוד שבוע.זה הרבה מעבר לגעגוע למטפל כפי שהוא... עצוב לי היום. רוצה חיבוק,נשקה וסיפר לפני שינה... חלום

קצת קשה לי לכתוב אחרי ההודעה האחרונה שלך, היא היתה פוגעת. כתבת שאני לא אשמה אבל כן הרגשתי מותקפת. זה מקום לא קל לשתינו, הלוואי ולא היית מוציאה את התסכול עלי. בכל אופן, בבירור עם המטפלת שלי נראה לי שאנחנו לא אצל אותה אחת. אני עדיין לא משוכנעת סופית אבל נראה לי.. מקווה שזה מרגיע קצת.. גלי

מצטערת... באמת שמצטערת.. את בוודאי שלא אשמה..!! המציאות הווירטואלית לפעמים מתעתעת..כפי שאני מרגישה עכשיו... ואת צודקת !!! הוצאתי עלייך תסכול שאת בוודאי שלא אשמה ! מצטערת גלי... המציאות הזויה.. וכן אשאל אותך.. מה שכנע אותך שמדובר במטפלות שונות ??? מה , המטפלת שלך הסכימה לומר לך ? אם כן..כנראה שבאמת מדובר במטפלות שונות. כפי שאני מכירה את אמא צביה, בחיים לא היתה עונה לשאלה כזו שלי... היתה מנסה לבדוק מה זה עושה לי וכו'... מתמקדת בחוויה שזה פוגש אותי..ולא עונה לי.. פעמים רבות היא נוהגת כך.. אני מכירה אותה... כך שנשמע שממש ממש ממש מדובר על מטפלות שונות.. עוד אשאל אותך גלי.. מיקום המטבח... אמרת שהוא משמאל,נכון ? הוא משמאל כשאת נכנסת לקליניקה או כשאת יוצאת ממנו ? ולמה התכוונת באומרך שחדר ההמתנה לא משמש להמתנה ?? ובאיזה צבע קירות "חדר ההמתנה" צבועים ?? גלי, שוב, רוצה לומר לך, מצטערת. באמת . מצטערת על שגם את היית "כר" לתסכול שלי... ומברכת אותך בשבת רכה,נעימה ומיטיבה... במבי.

יום קשה עובר עלי. בכל זאת אני כותבת לשאלותייך בתקווה שאולי ירגיע אותך ואותי. כשנכנסים המטבח מצד שמאל. יש חדר המתנה אבל היא אומרת לבוא בדיוק בזמן, לפחות לי, ולא לבוא קודם ולהמתין. אני לא זוכרת אם צבוע או לא. ואולי הכי פשוט, שמה הפרטי הוא בן שלוש אותיות ושם המשפחה בן שש אותיות. זו אותה אחת?

אבל..כשאני מתגעגעת זה גורם לי להיות עצובה.. איך אפשר להיות משוחרר מהעצבות? ואל תגיד לשנות גישה כי ניסיתי ;(

צודק;)

נשמע משהו מאוד עמום....אני במקום טוב ולכן שתינו חושבות שהגיע הזמן לזה.....היא מדברת איתי על תקופה מאוד מוקדמת טרם היו לי מילים לבטא....אינני יודעת מה יקרה, בטח אהיה תלותית שוב..בטח גם יהיו כעסים....היא אמרה שהיא יכולה להכיל, שאני אחשוב לפני שאפעל ו..בקיצור היא מכירה אותי כל כך טוב ועכשיו מי יודע מה יהיה???? היא אומרת שיהיה קשה יותר ואחר כך קל יותר.....אודי, בהפנוזה בטוח עוסקים בזה רבות...אצלנו זאת לא הפנוזה זה יותר אנליזה ו.....היו לי חלומות על תינוקת ונראה שהכאב נובע משם והשירים שאין לי בהם מילים לבטא ממחישים לה זאת....לא ממש נתנה הסבר לקראת מה הולכים..כאילו היא לא יודעת מה נמצא...זה נכון? זה משהו כל כך עמום??ובכלל את הביטוי הזה של רגרסיה בשרות האגו לא ממש הבנתי גם לאחר הסבר שלה, אולי תוכל להסביר? וגם לתת תובנות על מה קורה בטיפול ברגרסיה? דוגמא???? האינטרנט לא מסביר ובבקשה אל תגיד שזה ביני לבינה, אני רוצה להבין באופן כללי טוב?? בבקשה אודי...

תודה יקרות על התגובות...סנופקין ממש ריגשת אותי :)

פיברומיאלגיה ותשישות כרונית,האם יש בשתי התופעות הללו להביא לדיכאון מתמשך?

לא ברור מה מביא למה אבל זאת וואחד עיסקת חבילה...מנסיון שלי של הרבה מאוד שנים צריך מאוד להיות קשובים לגוף ולנפש ואז יש הקלה .. חוץ מתקופות מעבר שאז ....ניגמרות לי המילים :) וברוכה הבאה

מסכימה איתך אודי לא חשבתי על הפסקה אבל הייתי במצב הרבה יותר טוב ...האמת שאף פעם לא הייתי במקום כמו עכשיו...די שוקעת למקום דיכאוני עדין מצליחה להרים את עצמי ...אבל מרגישה שחוץ מהדיסוציאציות שהולכות ומחמירות ורוב הזמן אני אנחנו או היא והם זה מצב הרוח שלא מצליח להתרומם...מבינה כמה דברים שמקומם לא כאן ...אודי זאת רגרסיה עצומה וכנראה בתקופה לא פשוטה מאתגרת...ניראה לי שאני בנוייה כבר להמשך תהליך עם חלקים שלא היה להם מקום עד היום בתהליך ...האמת מפחדת

אודי :((( נשמע מטורף אבל... אודי :((( אודי.. תגיד לגלי... אני לא יכולה איתה :((( היא מטריפה לי את השכל :((( היא לא אשמה !!!!! אבל היא .. זה לא היא.. זו המציאות הוירטואלית, המציאות הוירטואלית מכניסה אותי לטירוף :(((( זה נשמע אולי. אולי אולי אולי שאולי אמא צביה היא גם המטפלת של גלי ?????? אודי !!! תסדר את זה בבקשה שאמא צביה היא רק אמא צביה שלי והיא בשום פנים ואופן לא המטפלת של גלי /גלי2 !!!! וחוצמזה אודי, זה גם לא אפשרי.. גלי כתבה שהמטפלת שלה למדה או משהו במרכז ויניקוט ולא ייתכן שאמא צביה למדה שם. זה הזוי !!!!! וחוצמזה מיקום המטבח בצד שמאל... השאלה מאיפה אתה מסתכל ????? אודי... בבקשה ממך תסדר את זה .. אודי, שתדע לך שהעולם הזוי. העולם משונה ומעצבן . אודי , שתדע שאני שונאת את העולם !!!!! ושתדע לך שאמא צביה היא רק אמא צביה שלי !!!!!!!!!!

מעולה!!! חייכת אותי. איך שאתה מסדר דברים. ובמבי יקרה, ד"ש חם. מבינה מאד את החרדה שלך, אבל באמת נראה לי כדאי להרפות מהעניין. אמא צביה היא רק ואך ורק שלך.(גם אם כולנו היינו מטופלות שלה, מה שממש לא קורה כן?)

קראתי אותך אתמול ורציתי לתת לך חיבוק שינסה להרגיע. שינסה להגיד שהכל בסדר ויפחית את החרדה. מקווה שעכשיו את במצב יותר טוב. וזה באמת נכון, המטפלת שלך היא באמת רק שלך ואף אחד לא ייקח לך אותה. אצלי לפחות בשכל יודעת שיש לה עוד מטופלים, אבל ברגש- לא. היא רק שלי. (לא יודעת אם זה נכון אבל זו אני...)

אודי אשמח לעזרתך, הכל מוכן ישרנו הדורים הפגישה האחרונה הייתה לי אפילו נעימה, לא חיפשתי אותה בטעויותיה, אני חושבת שעד היום חיפשתי שתיכשל כדי לא לאפשר שיחה איתה, אבל מה עכשיו ?מפחיד, נצטרך לדבר? אני מפחדת מהשיח, לעולם לא קיימתי שיח, תמיד עזבתי באמצע, הסבתי לנושא אחר, אני רוצה אבל לא רוצה... איך אתה מציע להגיע לפגישה הקרובה כדי שזה לא יתמסמס ויאכזב? אני מוכנה ליזום צעד, שאלתי היא איך לעשות את המעבר הזה בפגישה להיכנס לומר שלום ו...?

לפני שיוצאים להפסקה. היה לי כיף בפורים והרגשתי חופשיה יחסית. שתיתי קצת ורקדתי, היה נחמד. בעבודה, לקחתי על עצמי תפקיד קטן לרכז משהו ונעים לי עם זה שיש לי אחריות, אני מקבלת הרבה מחמאות שאני טובה בארגון ולעשות עם זה משהו, אבל נראה לי ייקח עוד זמן עד ש... וזה ובינתיים. לילה טוב!

ניפלא.... נהדר....... זה המון ... חנה את יודעת משהו שעולה בי כשקראתי אותך...בזמן שאת מצפה לשמש שעולה את מפסידה את הזריחה...את זורחת והזריחה כל כך יפה...אל תקטיני את עצמך.

אהבתי את הדימוי (:

חורים שחורים ...היום בטיפול . הייתי ולא , ככ דיסוציאטיבית כמו שמזמן לא הייתי ...עייפתי אודי באמת עייפתי הסיוט הזה לא יגמר לעולם ...

אודי יקר, כמה אני מסכימה, כמה הייתי אומרת - נכון. ואביב שלנו, אני מזכירה, כפי שאת נוהגת להזכיר גם לי - גלים. ובהדרגה, נקווה, שתיינה פחות נפילות. רדודות יותר. לעתים רחוקות יותר. שההתפרקויות תהיינה קצרות יותר, זוכרת? זה נכון, בעיניי, גם לאנשים בריאים, ואנחנו, אולי אנחנו מועדים יותר. אז מה, שיהיה בסדר להיות אנחנו. ואי את כעת? שלך, סוריקטה

ז"א שהרבה זמן את ישנך. אביב יקרה, שולחת לך שיר, שמדבר על חזרה הביתה, אם הבית מסמל את הגוף השיר הזה בהחלט מתאים לך (וגם לי)....אמנם לא שיר עברי כמו שאודי אוהב אבל שיר יפה, מקווה שתאהבי https://www.youtube.com/watch?v=kJ4s3G7hgR4

מאוד מאוד מאוד אהבתי תודה ....

אודי, לפעמים אני קוראת פה תגובות ומתמלאת בקנאה. מקנאה בסוריקטה בבמבי במיכל באביב ובכל הבנות שנמצאות שנים רבות בטיפול והן עשו כברת דרך למקום שהן הגיעו ואפילו הן מצליחות לעזור לכולן.. ואני איפה?! איי שם, טירונית.... Aya

הי איה יקרה, הגעתי למקום טוב זה נכון, כמו שאת יודעת זה לוקח שנים ואני ממש לא צעירה, אז מאמינה שזו קנאת סופרים...את גם יכולה! האמיני בעצמך, לא יודעת כמה זמן את בטיפול אבל טיפול זה משהו מתמשך והתוצאות במינונים קטנים, צעד צעד כל פעם ולא כל מה שנכתב פה או נראה לעין זה בדיוק כך, יש עוד הרבה למה לשאוף וטוב שכך, יש תקווה! מאמינה בך! האמיני גם. שלך,מיכל

פעם סיפר לי פסיכולוג מאד ידוע, שפסכילוגים עוברים טיפול פסיכולוגי כל כמה זמן, אולי כדי לשחרר את המעמסה (אודי זה נכון לגבי כולם), בשעתו זה הפתיע אותי. היית חושבת שטיפול הוא בעצם אמצעי, ולפעמים נראה שזו מטרה כמו למשל היינו חושבים שאוכל הוא מטרה להשביע רעב, אבל לא פעם האוכל עצמו הופך אצלינו למטרה, והיוצרות קצת מתבלבלים

הי איה, בעיניי, בכל שלב שהוא בטיפול, וגם לולא היית בטיפול כלל, ניתן לנסות לסייע לאחרים ולתרום כמיטב דרכך והבנתך. מוזמנת. בחיבה רבה, סוריקטה

... וכולנו, כולנו, פה לפחות, פעם היינו תינוקות, ולאט לאט הרמנו את הראש, וזחלנו ו... ופעם, לפני-כן גם לא היינו... וגם כדור הארץ כנראה שלא, והיקום - זה כבר לתיאוריות :-) היסטוריה (גם) ותהליכים, בוקר-תיכף-יהיה-אור, סוריקטה

מיכל וסוריקטה, תודה על הבעת האימון, אני מאמינה בעצמי ובטיפול אבל מרגישה לידכן כל כך קטנה... וסנדי, תודה אך לא ממש הבנתי מהי כוונתך. אשמח להסבר. אודי, ברור לנו שזוהי קנאת סופרים, כן?! :-)

את יודעת קראתי אותך ברג שהייתי הכי בתחתית...תאמיני לי אישית עם כל הדרך שעשיתי ובהחלט עשיתי ...הדרך עוד ארוכה אישית לומדת מכולם כי לכל אחת זוית אחרת מקום אחר...בהחלט יש מקום לדעותייך וניסיונך בחיים בלי קשר לניסיון טיפולי זה או אחר..

מה עושים שכל כך מתגעגעים אליה???? וזה לא תלות בכלל!!

אני בלחץ לגבי שאלת המטפלת המשותפת.... יש דברים שמסתדרים לי ואחרים שלא... ופתאם כתבת שאולי זה היא ואז כשעניתי לך על האולי הזה לא הגבת... את כבר יודעת אם כן או לא מהסימנים שאני כתבתי?

... גם אני קצת נלחצתי כשקראתי את התיאור שלך... אשאל אותך: המטפלת שלך היא פסיכולוגית קלינית, פסיכואנליטיקאית מנחה, וויניקוטיאנית במכון הפסיכואנליטי ???? ואני מאוד מאוד מקווה שלא... אם כן.. אמא צביה היא.. שטויות... זה לא יכול להיות.. גלי, אמא צביה זו האמא האולטימטיבית שמעולם לא היתה לי ואמא צביה היא רק אמא צביה שלי... וואוו.. גלי, פתאום הרגשתי שאזלו ממני כל הכוחות... הזוי !!! הרי אני יודעת שהיא מלאה עד אפס מקום במטופלים ומודרכים מכל המקומות שהיא עובדת בהם.. את יודעת מה גלי ???? לא יודעת אפילו מה אני רוצה לומר לך... גלי ???? נכון שהמטפלת שלך לא פסיכואנליטיקאית מנחה מהמכון וויניקוטינית ??? תגידי לי שלא.. נכון שזו לא המטפלת שלך גלי ????

מלחיץ ביותר... היא קלינית והיא אנליטיקאית ואני חושבת שגם למדה במרכז וויניקוט או משהו. עוד סימנים? מדרגות חיצוניות ארוכות? כניסה לחדר המתנה שלא באמת משמש להמתנה.. משמאל מטבח, ממול חדר הטיפול עם חלון גדול... שתי כורסאות שמאחורי כורסת המטופל שולחן עבודה.. מיטה... רחוב צדדי שיוצא מרחוב ראשי... זו אותה אחת?? אני גם די בפאניקה מהעניין...

נורא אשמח אם תוכלי להגיב לפני מנוחת אמצע השבוע, אני ממש בסטרס מהעניין...

אתן יודעות, אני קוראת ונלחצת בשביל שתיכן... אולי לא כדאי שתמשיכו את השיחה הזאת? למרות שברור שזה מסקרן. וגם אני הייתי רוצה לדעת ויחד עם זאת ממש ממש לא. ואגב גלי, את זו שתי הגלי? למה יש לך שני כינויים?

את אולי צודקת, אבל מבחינתי עכשיו כשיש את הספק אני לא אוכל להרגע עד שתהיה לי תשובה... ולגבי שתי הגלי, שתיהן אני, אני שכחתי את הסיסמא ואז הוא לא נתן לי יותר להכנס עם השם המקורי, אז מהטלפון אני עם השם המקורי כי לא צריך סיסמא ומהמחשב עם השם החדש... מטורף כמה העולם הזה קטן... אלפי פסיכולוגים קליניים, משהו כמו עשר בנות כאן, וכנראה שהיינו צריכו ליפול אצל אותה מטפלת... ופתאם אני בלחץ גם מהקהל הקורא ולא מגיב כאן, אולי מישהו מהם גם מזהה, אולי יש כאן עוד שותפים לאותה המטפלת? ממש קשה לי שבמבי לא הספיקה לענות לפני מנוחת אמצע השבוע. אני כבר זועמת על המטפלת שלי, מחזיקה את עצמי לא להיות באקטינג אאוט כשאין אפילו בעצם על מה... הרי אני יודעת שיש לה עוד מטופלים... אבל יש יודעת ויש יודעת...

צאי אל המרחב הפתוח, שם הרוגע מרחף באוויר שם הרוח תלטף את דמעותייך, מחי את הדמעה כי שם תוכלי לאסוף דבר אחד או שניים. בין חרצית לפרג ביום מעונן, תחת כנפי פרחי הבר, קבלי אלייך את הטוב, מצאי רגע קט, עמדי כך בשקט, הנה כי אז יגיע הרגע שבו תחושי שלמה בתוכך. לשם שינוי כתבתי משהו שנרגע בי...יצאתי אל הטבע שבתוך העיר, כן יש כזה! יש משהו שהרגיע אותי בלהיות לבדי בתוך הפריחה. אודי, סליחה שכתבתי יותר מדיי היום...הרוגע חשוב עבורי מאוד ורציתי לשתף, מזמן שלא הייתי כך...והכל כאילו חדש מבין???

תמשיכי ככה והכי בעולם מגיעים לך רגעי השקט האלה .

הי מיכלי, טבע עירוני. כן, יש כזה, לגמרי. גם בעיניי. מכירה מעין פינה כזאת, פינה בתוך עיר, שמגיעות אליה מעת לעת ציפורים ייחודיות. מקסים ומשרה שלווה. גם לים, למשל, קסם משלו. כן ירבו. שלך, סוריקטה

שלום לך יקרה. רציתי לומר שממש משמח לראות את שערי הטוב שאת פותחת לעצמך, בעבודה עמוקה, אמיצה ורצופה לאורך השנים. כיף לראות את פרותיך. שימשיך הטוב להתחדש עליך, שימשיך הרוגע, שתמיד תמצאי את פינת הטבע הזו, גם בתוכך. וכמובן הרבה מזל טוב ליום הולדתך הנפלא.

סנופקין יפיפיה, שמחה כל כך על גיחותייך. אוהבת לקרוא אותך, שלך, סוריקטה

ראיתי רק עכשיו שכתבת בעץ ההוא שפתחתי...אז תזכרי שכל הזמן את כן זזה ומתקדמת, כך אני רואה אותך :)

(: חנה

החלטתי ומקווה לעמוד בזה, שיותר אין ימי הולדת עצובים! לעשות רק מה שאני רוצה ואוהבת ביום ההולדת שלי! להקשיב ללב שלי...להיוולד מחדש! ממש!! לאהוב לאהוב ולאהוב כמה שיותר! לחבק להבין וגם אם רע לחבק את הצער כמו שאומר השיר... אתם יודעים? איש אינו חוגג את יום ההולדת העברי שלי, רק אני...זה מעין יום כייף שלי בלבד! וכך ישאר ואנצור אותו לעד! ביהדות זהו יום המזל, בד"כ הייתי חושבת שזה יום ביש המזל :( אבל זהו! מיגון ליום טוב כמו בפורים! חשבתי על להפסיק הכל ביום הזה והיום אני חושבת דווקא להתחיל הכל מחדש...לעשות מה שאני אוהבת! שומעים? שכלם ישמעו!!!!!! ואם אכלתי יותר, די עם נקיפות המצפון האלה! נמאס לי! זהו אז אפשר לעשות הכל תמיד, לא רק ביום הולדת.....אבל בואו נתחיל שם.....אז ביום הזה בהחלט כייפתי לעצמי :) אוהבת אתכם :) מיכל.