פורום פסיכולוגיה קלינית

לאודי אתה חושב שכשאדם נמצא בחרדה אז אינטנסיביות בנושא ועבודה בנושא בצורה אינטנסיבית תקל עליו? תותי

למה אנשים רואים שאדם שרגיש מאחרים אז הוא חלש?. למה בכלל אומרים לו "אתה רגיש" / זה הפירוש שאתה נותן..הרי כל אחד רגיש במידה מסויימת..מה הקטע? זה סתם מכעיס ומעצבן.

כשקראתי שמחתי וחייכתי!! תודה לך שאתה כזה מבין

כתבתי מקודם הודעה אבל אני לא רואה אותה פה על בקיר ואני לא בטוח שהיא נשלחה איך אפשר לוודא?

היי, אני בן 23 מאיזור המרכז ורציתי להתייעץ. רציתי לשאול איך אני יכול לשפר את הביטחון העצמי שלי.. הוא ממששש בריצפה אין לי ביטחון בכלום אני יוצא עם חברים חדשים ואני בקושי מוציא הגה מהפה כל המפגש אני לא יודע איך להתחיל שיחה/ לפתח שיחה. אני מאוד ביישן ואני לא מצליח להתגבר על זה. לאחרונה התחלתי לצאת למסיבות גייז (אני בארון) ואני רואה שם בחורים חתיכים עם ביטחון עצמי בשמים ואני כל הזמן רק עומד שם וחושב מה חושבים עלי. וזה מתבטא גם בדייטים אני לא יודע איך להתחיל עם בחורים כל פעם שאני יוצר קשר עין עם בחור אני מנתק אותו מיד כי פשוט אין לי ביטחון מספיק לדבר איתו (שלא לדבר על לגשת אליו) ממש קשה לי עם המצב הזה ואני לא יכול להמשיך ככה.. מה אפשר לעשות כדי לשפר את הביטחון העצמי (ואולי גם את הדימוי/האהבה העצמית) אשמח לתשובה בהקדם.. תודה מראש!

הי קשה לי לדבר על עצמי או את עצמי לאנשים אחרים, ביני לבין עצמי אני מניחה שכמו אצל הרבה אנשים מתנהל שיח אינסופי מעצבן וצפוף, כשאני עם אנשים אחרים, בעיקר נשים והן מדברות על הרגשות שלהן, אני מרגישה קצת נחותה וחסרת חשיבות לעומתן כי לי אין מה לומר אף פעם כמעט, או יותר נכון לא היה, קצת למדתי עם הזמן משום אני כבר המון שנים בטיפול שבו לומדים כנראה לדבר. קשה לי לכתוב את זה שאני וטיפול..., זה משהו שאני לא מדברת עליו עם אף אחד, כך הגעתי לפורום הזה לפני די הרבה שנים, לא ידעתי מה אני אמורה לעשות עם הדבר הזה "הטיפול" מה אני אמורה להרגיש? משום שאני צריכה שיהיה ידוע מה אמורים להרגיש ואז אני יכולה להרגיש בכאילו, זה קצת אידיוטי אבל כך התנהלו חיי, כאילו לא היו לי מחשבות משלי וגם לא רגשות, כאילו שלא הייתי ישות סובייקטיבית אולי משום הצרכים הרגשיים שלי סופקו על ידי בעצם בדמיונות שלי אצל אנשים שהמצאתי שהיו הכי "לא אני" אבל בעצם הם כן היו קצת מאני ולו רק משום שאני זאת שהמצאתי אותם וחייתי דרכם(מתביישת בעצמי). הבוקר הזה אני בהחלט מרגישה ולא כל כך טוב. אני חיה עם בנאדם ("בעלי היקר") שיודע לגרום לי להרגיש רע מאוד, רעה מאוד, פרזיטית ואשמה. אני חושבת שהוא פשוט מוציא את כל התסכולים שלו עלי, מצאתי לי תחליף מושלם להורים שלי רק שלמזלי הוא לא אלים פיזית, הפעם הטריגר היה זה שאנחנו אף פעם לא הולכים למסיבות הפורים הישוביות ושזה מזיק לילדים שאנחנו לא חברתיים.... (גם השנה לא נלך, אף פעם לא הלכנו). כאילו שאני זאת שצריכה לדאוג לצרכיו החברתיים, או אשמה בזה שהוא כזה פחדן והימנעותי, זה מרושע מצידי לומר את זה, אבל הוא באמת. (כתבתי די הרבה יחסית להצהרה שבפסקה הראשונה) שיהיה שבוע טוב ושמח לכולם

את בטוחה שלא כתבת אותי .. מדוייק כל כך ,הכי מבינה את הצריכה לדעת איך מרגישים גם איך מתנהגים ...מורכב . ובכל זאת נשמע לי שאת לומדת להסתדר עם המורכבות הזו בטיפול נכון לומדים להבין להכיר להיות מודעים למכלול ובכך לשפר קצת את איכות החיים ...תודה שחלקת על עצמך

הי פרסונה יקרה, בעיניי, כתבת את אשר נוגע ללבותינו פנימה: מערכות יחסים הרסניות, מרובות קנאה, שליטה אלימה, השלכות, פיצולים, ביטחון קלוש, הזדהויות שבנו אנו, כמיהות, התמזגויות, הפרדות ועוד. מאמינה וכולי תקווה שתוכלי להיעזר. בטיפול. כאן. אולי בהדרגה גם בעוד מקומות. ואולי כבר יש. הטיפול, אצלי לפחות, אכן לימדני לדבר. הכרתי מילים במילון, בטיפול הן קיבלו את משמעותן העמוקה, וההבנה. מניחה שעוד תאמרנה מילים רבות, חלקן תיקלטנה ותיטמענה באופן מחזק. שלך, סוריקטה

לא הייתי גאה בעצמי על מה שכתבתי בלשון המעטה, וחששתי מאוד מהתגובות ובגלל זה לא נכנסתי ולא ראיתי עד עכשיו שכתבתם לי, המילים שלכם הרגיעו אותי. לא בדיוק זכרתי מה כתבתי, אבל העזתי לחזור ולראות והסתבר שהשד לא כזה נוראי .

אודי כתבתי לך ארוכות ולא יודעת אם ברח ונישלח או סתם נימחק ...סתם מביך אם זה יעלה פעמיים ועוד כותבת בחופש ובכל זאת כותבת שוב...נגעת בי כל כך עם התשובה שלך אתמול כמו בדרך כלל אבל הפעם יש משהו נוסף חצי סוד ... זה לא סוד שאני כל המכלול אוהב שירים יש בהם משהו נוגע , מרגיע אוסף ,מדבר בלי לדבר את מה שאני מרגישה ..פעם הייתי מבקשת ממך שיר כדי לאסוף את התזמורת ואז כתבת למיקה ששיר זה מתנה מבחינתך ומאז קשה לי לבקש ממך שיר עוד יותר מיד או חיבוק כי מתנה לא מבקשים ...מעבר למבוכה בצורך הזה בהזדקקות הזו .. כתבת לי שזה העלה בך המון שירים זה גרם להתרגשות ותודה על השיר מהכותרת. אגלה לך עוד סוד כל השירים שלך נשמרים בתיקייה מיוחדת ויוצאים כל פעם מחדש מזכירים על קשר על יש, על רצפה ועוד...אמרתי לך שאתה נוגע ומשמעותי לי במסע... אז אודי אחד מתנה ממני (הילדה)ובכלל.. https://www.youtube.com/watch?v=FqNmkSojTAg&list=RDFqNmkSojTAg&index=1 בתרגום מסינית לעברית אביבית... תשמעו כולם פה, אודי היקר פה. אודי המיוחד פה אודי כל הזמן .. ואנחנו אוהבות אותו כל כך. תשמעו כולם פה, אודי שומר ומגן פה, אודי משתדל לדייק כל כך, אודי משתדל לראות כל אחד. הוא בנה פינה חשובה פה, ככה לפחות אני מרגישה. אודי הוא אחד ומיוחד .. אודי בשבילי חשוב כל כך אודי אוי אודי אתה בהחלט יחיד ומיוחד ואנחנו (כל המכלול) אוהב כל כך .. אודי באמת תודה על הכל , הכל ....אביב

כל השבת התפללתי שלא יעלה אבל עלה ...עדין מתכוונת לכל מילה .לא בורחת ממילים ורגשות של חלק מחלקיי ועדין זה מביך כל כך ...

אביבוש... כמה הצחקת אותי :) איפה מצאת את הילדה הזאת? חחחחח

לא הפסקתי לצחוק ...במיוחד שמה שהיא שרה נשמע כמו אודי...וביוטיוב יש המון דברים יפים ...

אביב, זה גדול! אם היה לנו שיר הפורום עם מורל אולי זה היה השיר...

הי אביב, :-))))) אש על התרגום החזק. אודי פה פה. אודי פה פה. חחח. אני קצת חוששת לגורלם של ילדי הפלא, מבחינת התפתחות הנפשית, אבל זה כבר לעניין אחר. ואצרף ואומר לך אודי - איכשהו אני חושבת שהפורום עוזר לי לשמור על הטיפול, על שהיה וממשיך בטיפול והקשר איתו, עוזר לי לתקן בי פנימה, למצוא את הכלים, כאשר משתבש. תודות גם ממני, ואין על אסוציאציות, לפחות זה עבד כאן מצוין לקראת סוף השבוע שעבר. סוריקטה

חמוד ומקסים ממש (:

חייכת אותי אביב! (:

לא ביקשתי שתדע טוב יותר זה לא העניין. רציתי מילים שרואות ואת היכולת שלך להסביר, ניסיתי לבקש וכל כך חיכיתי.

אודי, אני רוצה אבא!!! אבא טוב. אבא שלא מבלבל בין רוך לתשוקה. האינאבא הותיר בי בור שחור. הבור הזה מסרב להתמלא. איך ממלאים אותו?? זה בכלל אפשרי? נטע.

את היחידה שהעזת...אני מאמינה שכל מה שאת רוצה להיות יתגשם, תאמיני גם את!! זה יגיע. ומזמן רציתי לומר לך שהפסיכולוגית שלי טבעונית והייתן מתאימות יחד :) אם אסור לי לגלות שאודי ימחק....מזמן רציתי לומר ופחדתי לגלות עליה פרטים...השאלה אם מותר לי....מקווה שכן. אני כל פעם מנסה למצוא לה משהו טעים.... אוהבת מיכל

תודה אהובה! אני בכלל לא במקום שבטוחה שיתגשם, קצת להפך... איך לך עם זה שהיא טבעונית? מאמינה שזה בסדר מצד אודי, לא באמת חשפת פרטים.. אם הייתי צריכה לשנות בה משהו זה כנראה הדבר הראשון שהייתי משנה.. זה נורא קשה שהיא לא מבינה אותי בכל מה שקשור לכך.. חיבוק גדול! גלי

פורים שמח לך!! היום ואתמול התחפשתי והיה לי כייף. התגובה שלך אליי בעניין הילדה היתה מכווננת ורגישה. אוהבת אותך, הילה

https://m.youtube.com/watch?v=469kPTd7DAA אני לא זוכרת את פורים בתור ילדה /נערה אני לא זוכרת כמעט כלום בתור ילדה /נערה היום הייתי אני ואישי באיזה מקום בלי הילדים והרגשתי סוג של תיקון ...הייתי שם אני .ואני הקטנים מה שאף פעם לא הייתי . חג פורים זה החג שאני מורידה מסכות לרגע ונותנת מקום לחלקים שלי ... בימים האחרונים אני פתאום מבינה איזה חורי זמן ענקיים יש לי מהעבר ...זה כל כך עצוב להבין ...אודי מה שכתבת להילה על הילדה היה מרגש וכואב ...פתאום הבנתי שאני מחבקת את הילדה שאני היום אבל את זו של אז ...

הי אביב יקרה, נשמע משמעותי מה שחוויות היום...ושמחה שאת מצליחה, גם אם רק בפורים, להוריד את המסכה ולהיות את עצמך. חיבוק יקרה! התגעגעתי... (כי אני לא הייתי פה בשבילך ובשביל האחרות)

אודי, אני מנסה להמשיך איתך בשיח. אני מנסה להבין גם כאן. אבל אני לא מצליחה ורציתי לבקש שתסביר לי מה אתה רואה. מתשובתך האחרונה, שאתה אוסף ואומר שהכל שם, מה אתה רואה? הייתי בפגישה היום ולא יכולתי אלא להביא את כל הכלום הסוער שלי ולשתוק אותו כמעט שעה וחצי כי אין בו אפילו מילים של ממש. לפעמים קל לי יותר לכתוב אליו. אבל אני מנסה להבין גם כאן, איתך, לא במקום, בנוסף. איך.פתאום הכל כל כך חלול ונשארה רק קליפה. האם צעקה עד שנהפכה לקול – קליפת ציקדה. (באשו, תרגם: יעקב רז)

לא באופן כללי, אלא רק לשבוע הבא. ואני צריכה להחזיר לה תשובה, כי נוצר מצב שבשבוע הבא רק אני ועוד אחת נהיה, והן צריכות לדעת מראש אם לא אבוא, כדי להתכונן מראש. בעקרון בתוכי חושבת שצריכה הפסקה, עצירה, כלשהי, היה לי מאוד מאוד לא טוב שם בפעם האחרונה, קשור לכל מיני וגם לזו שתהיה בקבוצה, ונהיה רק שתינו. לא אכפת לי לבוא אבל מרוגשה שאם אלך זה לא כי רוצה אלא כי מרגישה איזו מחויבות או לא נעים ולא מתוך בחירה אמיתית. אני לא מדברת כמובן על עתידי בקבוצה אלא רק לשבוע הבא. אודי, יש לך תובנה בשבילי? עצה? אני נוטה ללא, אבל מפחדת להפסיד.

אני חושבת שהיא הבינה אותי יותר, וגם אני אותה. חושבת שהבנתי משו שלא הבנתי עד עכשיו, אולי בגלל שבטיפול הקודם זה היה שונה מאוד. וכמובן שיש לנו עוד הרבה על מה לדבר על מה שקרה בשבוע הזה... אמרה לי שהיא שמחה שבאתי לפגישה. הצלחתי גם לספר לה שדיברתי בטלפון עם המטפלת הקודמת. הכנתי עוגיות לפורים ורציתי להביא לה גם. שלחה לי הודעה כמה דקות אחרי שיצאתי ש- תודה והן מאוד טעימות. ואודי, ממש ממש תודה. קראתי אותך אתמול, ולא רק אליי. כל כך כל כך מבין ומקבל. והתרגשתי.

נכנסתי לסיחרור סביב השם והמקום שלי. אני פה עכשיו. סתם רוני. ולא מאוכזבת.אולי רק ממני.

אני מאוד מבינה את המקום שלך. גם בעניין השם וגם בעניין הודעות שבנות כותבות ולא מזכירות את כולן... (אני החלטתי להימנע מזה, כי בי זה פוגע)

הי חנה אני מנסה לקרוא בין השורות.. נעלבת ממני?

בוקר אור לכ-ו-ל-ם, התחפשתי לשומר היערות (איכשהו אני כזאת כל השנה) יש לי חופש היום. אודי, כתבתי לך הודעה גם אי שם למטה :-) פורים שמח! סוריקטה

יש לך וו'אחד תפקיד !! לשמור על היערות, אני שמחה מאוד שדווקא אתה נושא בתפקיד זה של שמירת הצימחיה הטבעית, הפראית, הפרימיטיבית.. מאמינה שהיערות כולם,מאוד שמחים שאתה הוא ששומר עליהם !!! :)) פורים שמח לך סוריקטה שומר היערות המופלא :)) שלך-במבי.

פורים שמח! איזה כיף להתחפש. מקווה שהיום חופש עבר עלייך בטוב. אני קניתי פאה עם שיער ארוך- כזה שהייתי רוצה שיהיה לי ואין ): וקיבלתי מחמאה מחברה וגם מהמטפלת (: על העוגיות שהכנתי. ואצלי, רק עכשיו מתחיל פורים.

הי אודי, ציטוט שלך אלי:"לא צריך להבהל. מוזיקה ומשחק - זה כיף... למשל "בלוק" מזכיר לי תיבה :-)" אתה יודע אודי ? מה שאתה אומר מרגיע.... משונה... אודי, אם אתה עוטף את עצמך והתיבה ומקיש בה (בתיבה) הנקישות נשמעות עמומות כאלו.. תנסה.. ואז אתה "שומע" את תופי התם תם של השבטים הרחוקים באפריקה , רוקדים את ריקוד הגשם.. אגב אודי, בתיבה שכב לו משה הקטן ובתיה אספה אותו אליה... זה קרה בחג החירות שמתקרב אלינו.. החג בו נעשינו בני חורין... מי שרוצה להצטרף למשחק שהציע אודי - מוזמנים :)) שלך אודי-במבי. אתה אדם מאוד מאוד מאוד מיוחד בעיני.... אגב, אם אתה הופך את התיבה ,(תיבה "רגילה",לא תיבת נגינה). אז התיבה הופכת למערה קדומה ... התיבה ההפוכה משמשת גם כקופסה לשמירה על תכשיטים יקרי ערך.. התיבה -גם סירה,אוניה ,ריקשה (אם תחבר לה רתמות כאלו )וכשהפוכה,יכולה לשמש כמכונית.. מה עוד ? אין עליך אודי... אתה אחד ויחיד :)))

גרועה בלהבין לפעמים משחקים... סוריקטה כתבה בעץ הקודם, שהתיבה של אודי מזכירה לה מוזיקה וחיברה למספר חמש.. הציעה להמשיך אסוציאציות. לזה את מתכוונת? אני כ"כ משעממת שגם לא עולה לי ככ משהו לראש עם זה. ובעיה לשחק כשההודעות לא עולות מיד. בקיצור, רציתי להיות חלק מהמשחק וזה מה שיצא (:

טוב אז לאלו ששמו מסכה ונעלמו נאלמו מאחורי מסכת השתיקה...בוקרר ואני התגעגעתי ... עפרה קריאה שנייה ולא אחרונה מחכה לך כאן רחמנות עלי יש אובך ליד החומה אז אולי ...טוב אני צוחקת בזמנך יקרה רק שתזכרי שיש מי שמחכה לך כאן . לאה שלא תחשבי שלא שמתי לב להעדרותך ומתי ...זה בסדר הכל בסדר ואת בסדר גמור ...בואי מחכה לך . סנדי קריאה שנייה אוף יקרה יודעת שזה קשה יודעת שהרציונל והמוטו להיות חזקה יודעת גם שלא היה כאן קל במיטווח ממרחק מטר אבל כולנו למדנו מזה הי אלו דברים ויש כאן קבוצה שמחכה לך ...אז פורים תורידי מסכה ושבי כאן בכורסא ספרי למה התחפשת בטח משהו מגניבבב. קרן אור מזמן שלא ניכנסת לא יודעת אם את קוראת אבל נתתי לך מספיק זמן ... נטע נטע נטע יקרה ...בואיי את חסרה באמת ... חלום ראיתי שניכנסת לרגע ...מביאה איתך ברגע חום ואהבה ...תני לעצמך מקום יקרה ...אני מחכה לך ולמילותייך ...ול... ..משאירה לך... ולשאר הנעלמות זוכרתו אתכן ויודעת שתימצאו את הדרך חזרה ..נעים כאן .

זאת הרגשה נוראית שמוחקים את מה שאתה אומר:( וגם חוסר אמון אחרי כל כך הרבה זמן.....סליחה אודי...אי אפשר כנראה לדייק אותי וזה מעציב שאני כזו ולא ממש משתנים נכון? אני תוהה עד כמה אני משתנה וכמה טבוע בתוכי כמו לכלוך שפל....

הממ אני קורא את מה שהאנשים כותבים פה ואני לא מבין כלום על מה הם מדברים?? מה זה הפורום הזה יכול ליהיות שלא הבנתי משהו?

כתבתי לסוריקטה בשרשור מה 20.3 תוכל לחפש את ההודעה?

הי גלי, אמשיך כאן את השרשור שהותחל למטה - לקיחת אחריות יתר משמע, בעיניי, קצת לקפוץ מעל הפופיק, פחות להבין מגבלות, להבטיח (אולי לעצמך) שאת יכולה, כשאת פחות מסוגלת. אחריות, להבנתי, משמעה גם הכרת החולשות. הכרת החלקים החזקים, גם החלשים יותר. גם התוקפניים. הטמעה שהם שלך. אם, למשל, תבוא המטפלת ותאמר לך באופן ברור והחלטתי - 'אני אצליח בוודאות לטפל בך' (ובעוד מאה מטופלים במקביל, הגזמתי בכוונה) זה סוג של חוסר אחריות. גם, בעיניי, מקום פחות צנוע. היא לא יכולה להבטיח במאה אחוז. סיכוי סביר עם מקום להימור, אולי יהא מדויק יותר. הגמילה - ראשית, בעיניי, את עדיין נשארת שם, במקום שלמען בעלי החיים, למשל, רק, אולי, באופן פחות הקרבתי. קרי, דואגת גם לעצמך, וזה קשור גם לאחריות אותה הזכרתי קודם. כדי לטפל באחר, תינוק, אדם, בעל חיים, צמח, את די חייבת לדאוג ראשית לעצמך ולא לכלות אותך ומשאבייך. כך, זו אינה אהבה. את יודעת, אני חושבת שלפעמים פחות קל לסייע לאנשים, לא-כל-שכן למי שנמצא קרוב (בבחינת 'עניי עירך קודמים'), כי אצל אנשים רואים יותר, בעיניי, את הדורשנות, תובענות, חמדנות, הקנאה, כפיות הטובה. מולם, את עשויה להרגיש בקלות רבה יותר מובנת מאליו, נעלמת, מנוצלת. מחשבותיי לעת עתה, שלך, סוריקטה

כזה פיצול... אני לא יודעת אם אני כתבתי למיכל או לא.

ניסיתי לצייר את זה או לנגן את זה או לצעוק את זה או לכתוב את זה אבל הכל חלול. אם הכל חלול איך כל כך סוער. כלום אני לא מבינה

אבל לא אעשה זאת. היא גם ככה כועסת עליי ונראה לי היא לא ממש רוצה לשמוע אותי כרגע, וזה רק יכעיס אותה יותר. היא זרקה אתמול משהו בשיחה שלנו שאנחנו צריכות לדבר כמו 2 נשים בוגרות... מפחדת שהיא לא מאמינה בי, ואולי גם אני לא מאמינה בעצמי.

אני כתבתי את רוב ההודעות. רק תגובה אחת למיכל ליומולדת שלה לא אני כתבתי. בכלל, פתאום חושבת שאולי זה בעצם גם משהו שאני כתבתי ואני כבר לא יודעת מה כל אחת ממני עושה..

ראיתי ...האמת שללא סיבה מיוחדת סתם ככה ..אחר כך שזה אושר צחקתי ...

אהה... חשבתי ש 22 זה הגיל שלך... במבי.

אודי משהו מכאן מחלחל פנימה , מנסה לא לתת לזה מקום....אז הוספתי .. ראית !!

מצליחה רק לקרוא כרגע.

קראתי אותך גם למטה ...האמת ללא מילים כרגע ובכל זאת ...תנשמי יקרה תירגעי תני לחרדה שעוטפת אותך לעבור אותך בלי לטבוע ככה רק שתעבור ואז תיראי...בבקשה תיכתבי את הדברים תעתיקי מה שכתבת כאן תני לה לקרוא את החשש את הפחד את הקשר עם הקודמת זה חשוב ...אל תוותרי עלייך את יודעת לעשות את זה .שימרי עלייך אני סומכת עלייך. מחבקת חיבוק עדין ..

במהלך השיחה, שאלה מה אני צריכה ממנה, אמרתי, שיבינו אותי. היא ביקשה שאספר למטפלת הנוכחית שדיברנו, הייתי רוצה אבל לא בטוחה שאצליח. היא לא יודעת שכבר לפני כמה חודשים דיברנו וגם לא שהלכתי לחפש את הפסיכולוגית ליד הקלינקיה שלה והיא ניגשה אליי לאוטו. המטפלת עכשיו כועסת עליי, כתבתי לה בהודעות, בין השאר, שאני שונאת אותה ושאני לא רוצה לבוא אליה וגם לא לקבוצה. אתמול היא כתבה שהיא הופתעה ועל זה שאני מאשימה אותה. חזרתי היום להתכתבות שלנו מיום שני בערב אחרי הקבוצה, וקצת קצת, אני יכולה לקרוא אותה - את המטפלת, פחות כועסת עליי ועדיין מוכנה להיות איתי. ומחר אמורות להיפגש ואני מפחדת, מפחדת שלא אצליח להיות שם ושלא נבין אחת את השניה. ופורים וחג, ומחר אהיה במסיבה, אבל כרגע קשה לי ואני מרגישה מותשת נפשית.

המצב שלי לא טוב . כאילו הכל בסדר יש שלם יש אני ומרגיש לי כאילו מה אני מתבכיינת ומצד שני בקיעים שוב חורים בזמן שוב נעלמת בכל מיני צורות .. היום בשיעור נעלמתי מישהיא נגעה בי חשבה שנירדמתי נתתי קפיצה וצעקה נימאס לי באמת. המטפלת בחופש וזה ניראה לי העיר כמה שדים ...אודי אפשר יד להתקרקע ...

הרסתי הכל, לא יודעת אם יש דרך חזרה. לא בטוחה שהיא רוצה שאבוא גם, אבל כן קבענו להיפגש מחר כרגיל. התעוררתי באמצע הלילה והתחלתי לבכות. אתמול הרגשתי שהיא לא רוצה אותי יותר ולא אכפת לה ממני אז שלחתי הודעה למטפלת הקודמת שאני רוצה לדבר איתה והיא הסכימה. לא יודעת מה יהיה איתי. מרגישה אבודה. מרגישה לבד.

אולי במקום להגיד למה היינו מתחפשים שזה בנאלי, או מה היינו רוצים להיות? או איזו חיה וכו'...ננסה משהו אחר? אפשר אולי להגיד למה אנחנו שואפות להיות? מיהי "מיכל" האידיאלית בשבילי? מה אני רוצה באמת? כי אין מושלם! בתור התחלה אני רוצה להיות שמחה בחלקי, הכי חשוב! לא לברוח מדברים מסוימים, לא להתכחש לחלקים בתוכי ולהרגיש שלמה. אני חושבת שאני בכיוון וגם לשמור על עצמי (בבריאות הכוונה, במשקל סביר)..אני רוצה כן, להיות "מיכל" החדשה, (כתבתי במרכאות כי זה לא שמי האמיתי) ולהוולד מחדש לא צריך ממש פיזית להוולד אפשר גם בגילי המופלג להתחיל חיים קצת שונים, אחרת ממה שחייתי עד עכשיו, ונהפוכו!! מרגישה שקצת בזבזתי מהחיים על דברים שהיו לי קשים...ואתן? מוכנות לשתף? מיהי אתן האידיאלית? הראלית גם, כן? באהבה ופורים שמח!!! מיכל

חג שמח יקרה חג שיהיה בוא המון המון טוב...

מנסה לשמור על המשימה ריאלית ולא לברוח לדמות אחרת שהייתי רוצה להיות. אז ככה, פחות מאוהבת במחלה.. יותר מאמינה בעצמי, פחות מתביישת במי שאני.. פחות כועסת, פחות מדוכאת, יותר מעזה, יותר מאמינה בטוב שיכול להיות בעולם, יותר מאמינה שיש לי סיכוי להנצל, שבעוד חמש שנים אני אסתכל אחורה ולא אאמין מה הספקתי וכמה השתנתי בזמן הזה. יש המון יעדים ומטרות לחמש שנים הללו. (המטפלת חושבת שהבעיה העיקרית היא שאני לא באמת רוצה להשתנות). מחר יש צעד גדול ששוב אני לא יודעת אם הוא לכיוון ההבראה או לכיוון השקיעה במחלה... חג שמח לכולן! גלי

גיל מופלג?! הרשי לי לחלוק :-) פורים שמח! סוריקטה

לנסות להתחבר אל עצמי, פחות לכעוס ולקבל את עצמי כמו שאני ולהצליח לזוז... לנוע מהמקום שלי ולנסות, להעז, ואולי אופתע ממה שיכול להיות. חג שמח!

המקום הדחוי והנעלב הזה. שגלי כותבת לכולן ואותי לא מזכירה אפילו)וזו לא פעם ראשונה זשה קורה-עם עוד בנות( ושלוקחים לי את השם ואתה לא עוזר לי לשמור על המקום שלי. ועוד כאלה שדוחפים אותי בכוח לפינות שאני מכירה כל כך.

סליחה, סליחה ושוב סליחה! רוצה לומר לך מהצד שלי שלא הרגשתי שאני פונה לכולן, להפך, הרגשתי שאני הנעלמת שלא רואים אותה בניגוד לאחרות שהמקום שלהן כאן והשייכות שלהן לקבוצה יותר בטוחה. והרגשתי שאני במקום חלש מנסה לאסוף את הכוחות לכתוב כמה מילים כדי להגיב על דברים שנאמרו כאן. אני רואה אותך. סליחה..

אודי שיחה קשה עם המדריכה שבה בכיתי ועכשיו אפס אנרגיה. היא כל כך קשה ושיפוטית. איך אפשר ככה לשתף? בכיתי כשאמרתי לה את זה... שלא יכולה יותר לשתף אותה. כל משפט שלי מקבל אצלה פרשנות. כל הזמן רואה בי את השלילי. האם אפשר לשתף בכנות מישהו שהוא כל כך שיפוטי??? משיחות עם חברי ללימודים אני מבינה שמדובר במדריכה שדורשת מעל ומעבר. היום הגעתי להשלים שעות על פי בקשתה. אחרתי. כן זה לא בסדר שאחרתי, נכון. אבל לא רואה את זה שבאתי להשלים שעות ביום חופשי שלי. זה כל כך קשה ומעייף. יושבת כאן באפס כח לעשות משהו. אמרה שהתפקוד שלי בינוני. אני צריכה עזרה אודי,???? גם אתה מדריך סטודנטים????

אם לא אבקש לעולם לא אדע מה אתה חושב על ההודעה הקודמת....אז תודה על האיחול ובאמת מה??????

הפתעת אותי ... "הרחתי" את פורים ופתאום התחשק לי איזה משחק (כפי שאתה מציע פעמים רבות) כשקראתי את תגובתך הופתעתי מהחיבור שעשית עם הכותרת לגבי התווים.. הבקשה של דוקטורס לגבי 20 התווים והחיבור שעשית למוסיקה... אמרנו כבר שליצירתיות שלך אין גבולות ? :)) ברגע שהצעת שאני אחשוב על משחק לפורים "נהיה לי בלוק במוח" ואין לי אף לא רעיון אחד . כנראה ש"הרחתי" ציפיות...ואצלי ציפיות של אחרים/שלי מעצמי מובילות מיידית לאכזבה.. הפחד שאאכזב את האחרים/את עצמי .. והתוצאה= בלוק במוח.. בדיוק כפי שהתרחש.. אז אודי , בבקשה.... אל תצפה ממני לכלום כי ..... ???? ועדיין... אם מתחשק לך, לגבי משחק לפורים.. או שהבנות פה תבאנה רעיונות למשחק.... דווקא חבל לי שיש לי בלוקים במוח :(((

מוזיקה :-) (בחמשות של התווים) וחמש מזכיר לי... נשחק באסוציאציות? :-) סוריקטה

הי כולם, שיתוף - לפעמים נדמה לי שאני-יכולה-לבד-ולמה-אני-צריכה-אותו-בכלל-ואפשר לוותר-לחלוטין. אותו - המטפל. ואז, אז מגיע הרגע שבו אני מבינה שאני כן זקוקה לו, ומתגעגעת ומצפה כבר לפגישה. עכשיו זה רגע כזה, ולו רק כי החלומות הזכירו לי. לא, לא רק. לשמור. סוריקטה

רק שתדעי שקראתי והכי מבינה בעולם.. איתך .. ותודה שכתבת יודעת שזה לא פשוט לך ...

אודי, אני צריכה גם אותך, אתה יודע, אבל, ששש, זה סוד, גם לי (חלק בי) אסור לדעת. פורים שמח. יש לי היום חופש, לראשונה מתחילת השנה העברית. מחבקת, סוריקטה

סוריקטה יקרה איזה כיף שאת כאן בערב! מקווה שמסיבה טובה.. לי נחמד לראות אותך בלייב.. קצת מצטערת שלא הייתי כאן בתקופה העתיקה שלא היתה המתנה לאישור ההודעות ואפשר היה לשוחח... את היית אז, נכון? אני הצטאפתי בתקופה של שלושת הפסיכולוגים, לא זוכרת בדיוק מתי זה היה.. לעיתים אני תוהה מה עם חלק מהבנות מפעם.. Twisted mind, אופיר, לילך ואחרות.. מעניין, אם הן יצאו ממעגל ההזדקקות הגדולה, או אם הן כאן או במקומות אחרים דומים בשמות אחרים.. כנראה ששואלת את עצמי כרגיל שאלות על פוטנציאל ועל תקווה.. וההזדקקות, מי כמוך יודעת שתמיד יהיה אותה במינונים כאלה או אחרים... וטוב שיש אותה. אוהבת אותך יקרה! גלי

אודי, הדאגה שלך חשובה לי. לא זוכרת שכתבתי הודעה נוספת, זו שאמרת שלא יכולת להעלות... אבל יש לי חורים בזמן. ומה עוד עלי לעשות? אני לא יודעת איך אני עוד אמורה לטפל בעצמי. אולי אתה יכול להציע משהו? בינתיים אני ממשיכה בטיפול למרות הקושי, הוא רואה את הדרך אבל לא יכול מן הסתם לתת טעם לחיי. תודה שירה

אכן אכפת לי אני גם די קרצייה :).. אז כותבת למרות שחופש בתקווה שבבוקר אודי יעלה ואולי זה יהיה רגע לפני שתיברחי... אז ככה ההודעות שלך היו חשובות מאוד וגם התחושות של הפרוק החוסר אמון הרגשה של תחנת רכבת ..הכל חשוב . הכל גם מאוד נגע בי הייתי שם לעיתים אני עדין שם אל תברחי ...זה בסדר תנסי להיות כאן בהרגשה שלך, אישית אני אקבל אותך ככה צינית שובניסטית דוחפת לא מאמינה ...לאט לאט את תרגישי בטחון וגם פחות מפוצל (אני מקווה בשבילך ) וכמו שאודי כתב לך אם לא תישארי איך תדעי אז תעשי ניסוי מה יכול להיות .... ולתהייה שלך בקשר לחיבוק ואהבה .אצלי זה אמיתי מה שאני כותבת אני גם מרגישה.

אביב 22, אני מאמינה לך. תודה, את חמודה.

סליחה שלא מפצלת לכמה הודעות, גם ככה לא קל. מיכל, המון המון המון מזל טוב! מתפעלת ממך בתרועות וצלצולים ומאחלת יומולדת אביבי שמח ומלא שמחה ואהבה! אביב, תתחדשי על השם החדש, אפשר עכשיו לקרוא לך אביב? מקווה שאצלך משהו קצת נרגע מכל הבלאגן כאן... במבי וסוריקטה, מאד התרגשתי מהשיחה שלכן... אצלי עד היום רווח במשפחה ה"נדמה לך", כל פעם שאני מספרת על משהו מהעבר המשפחתי כל המשפחה פורצת בצחוק מתגלגל וקוראת- שוב גלי שותלת לנו זכרונות... מתעתע מאד... אני מרגישה עד היום שלא יכולה לסמוך על הזיכרון שלי... בטיפול הראשון הרגשתי את זה כ"כ חזק שלא יכולתי להגיד כלום ורציתי להביא וידאו משפחתי, שהיא תצפה והיא תגיד... סוריקטה, כתבתי לך בהמשך השירשור שפתחת לנו, מקווה שאודי יראה ויעלה. והטיפול עכשיו... לא פשוט. אני כועסת עליה, והיא מציעה שאדבר על כך, ואני חוששת ואומרת לה שפוחדת ממה שזה יכול לגרום, שהיא יכולה לגרש אותי, שלא בטוח לי לדבר על זה. והיא עונה- לא זכור לי שאני עובדת בחברת ביטוח. מה דעתכם על הגישה? הבחירה לא להרגיע את הפחד, להשאיר אותי בחוויה שכן, כל משפט שלי יכול למוטט הכל... היא כתבה לי קבלה, ובטעות כתבה שם מטופלת אחרת אז מחקה בטיפקס, אבל בצידו השני של הדף רואים את השם.. מכעיס הפאשלות האלה. גם כעס עליה וגם כעס עלי שהיא נתנה ככה עוד פתח לחודרנות שלי כלפיה וכלפי המטופלים שלה... סאנדי, את כאן? חבל לי שתלכי מאיתנו... המשך שבוע טוב ופורימי גלי

קראתי את הודעתך והתרגשתי.. התרגשתי לשמוע שאני לא לבד בחוויה נוראה שכזו.. גם סוריקטה וגם את משתפות בחוויות שמרגיש דומה.. שמרגיש משוגעת.. אין רצפה.. צריכים הוכחות חיצוניות. את -את הוידאו וגם אני מרגישה צורך בהוכחות חיצוניות כי מה שאני אומרת "לא נחשב" כי "אולי נדמה לי" למרות שאני יודעת שזה נכון.. בלאגן נוראי ותחושה של משוגעת.. אין רצפה.. ולגבי המטפלת שלך... תגידי גלי ? אולי המטפלת שלך זו גם כן אמא צביה ???? כל כך מתאים לאמא צביה לענות כזו תשובה.. אצלי, אמא צביה ממש ממש לא נוהגת להרגיע חששות שלי אלא נותנת להם מקום ויחד עם זה אני מרגישה שהיא לא משאירה אותי לבד.. אגב, גם בתגובות של אודי (לפחות תגובותיו אלי) אני מרגישה בדיוק אותו הדבר. מרגישה שאודי לא מטשטש, לא מבטל ,לא שם פלסטרים על החששות אלא נותן הרגשה שהוא איתי בחששות.. ואת יודעת גלי ? כך גם "שמעתי" את המטפלת שלך איתך... במבי.

את יודעת, יפה שאת אומרת שאת יודעת היום שזה לא שנדמה לך. נכון, זה מה שאמרת? אני עדיין לא בטוחה, ונראה לי שזה אפילו הסתבך עוד יותר, שבתוך הכאוס הבייתי למדתי להמציא ולהעצים ולשקר , שזה באמת כבר מבלבל אותי ואני באמת כבר לא יודעת. עם המטפלת הקודמת היא לא היתה אומרת שנדמה לי, אבל היתה בוחנת כל אמירה שלי בידיעה שאני מעוותת. היתי אומרת לה "צעקתי עליו" והיא היתה עוצרת ושואלת האם באמת צעקתי, אולי העוצמה היתה אחרת? יש שם עוד הרבה עבודה אצלי.. לגבי אמא צביה.. פעם אמירה כזאת כמו שלך היתה יכולה לטלטל אותי.. לפני כמה שנים טובות בפורום הזה כתבתי שאני חושבת שאחת החברות בפורום מטופלת אצל המטפלת שלי וגרמתי לסערה.. היום בינתיים לפחות אני עדיין לא מתמוטטת מהתהייה שלך. גם אצלך יש גרם מדרגות חיצוני ארוך ובסופו מצד שמאל הדלת? עוד סימנים מזהים? האמת, המשפט שציטטתי באמת אופייני לה.. איך זה יהיה לך אם יתברר שזו אותה אחת? הולכת לישון נראה לי.. ((((())))) אם מתאים גלי

מה שלומך? זה נשמע קשה מאוד שלא נותנים תוקף לזכרונות. בקשר לטיפול- זה כשלים אמפתיים וחשוב מאוד לדבר עליהם. זה מכעיס מאוד. ויכול להיות שכרגע שביר מאוד מי יתן שישתנה... אפשר לאחל לך פורים שמח? הילה

מה שלומך? שמחה לשמוע את כל ההתפתחויות אצלך. שמחה מאד על בירכת החג ממך ומאחלת חג שמח בחזרה. זה החג האהוב עלי מבחינת הרעיון שאפשר להיות כל מי שאתה רוצה, מצד שני כשהייתי קטנה החליטו בשבילי, וכשגדלתי אף פעם לא היו לי כוחות לחשוב מה אני רוצה להיות ולנסות ליצור את זה.. נקודות למחשבה.. לגבי המטפלת, אני לא בטוחה שזה כשל אמפתי, לכן שאלתי כאן.. ואני מנסה לדבר על הדברים... מה שלומך? נדבר, חיבוק:) גלי

הי גלי, לא ראיתי הודעה נוספת ממך אליי, אולי פספסתי ואולי אינה מופיעה עדיין. המקום הזה שאת מצפה לו, שלכאורה מרגיע את הפחד, ייתכן שהוא מקום שקרי, ואז הוא עוד יותר מערער אמון אפילו. אני מניחה שהמטפלת נצמדת לאמת. ובכל זאת יש חופש רב מאד, אם כי באיזשהו מקום עד גבול מסוים. מכירה את הציטוט שהזכרתי כאן לא פעם מ"לא הבטחתי לך גן של שושנים"? יש לך סיבות טובות לכעוס. לזעום. אני איתך בזה. רק שייתכן מאד שההזדהות שלי אינה עוזרת במיוחד. שלך, סוריקטה

מישהי לקחה לי את השם.

וואוו... את מתכוונת להודעה הזו ?:"אני ממש ממש צריכה מקום יציב. לא יכולה להחזיק אותי בטירוף הזה שנקרא חיים." זו לא את שכתבת את זה ??? דווקא ממש ממש ממש מזכיר את סגנון הכתיבה שלך... נשמע מפחיד. מאוד.. מצליח לערער (גם אותי) איתך-במבי. וואוו... פתאום מתחשק לי לשאול אותך אם את זו רוני ה"רגילה" את זו את ??? וואוו... נשמע מטורף...

קשה ולא טוב לי עכשיו. פעם ראשונה שיצאתי מהקבוצה באמצע. לא האמנתי שזה באמת יכול לקרות. הרגשתי דחויה, שלא מתייחסים לרגשות שלי, שאני לא מעניינת אף אחד. גם אם אהיה וגם אם לא, זה לא באמת מעניין מישהו שם. ועוד תחושות ורגשות ורק הנחתי ראש ובכיתי, או "הצלחתי" להגיד לא כשניסו לפנות אליי. לא הצלחתי להגיד מה אני מרגישה או רוצה. וצאתי בתחושה טובה היום בדרך לשם, אפילו הכנתי שע"ב (: וקרה מה שקרה, לא משהו שקשור אליי, אבל שינה את הפגישה היום. הרבה זמן לא הרגשתי כזו דחויה וכ"כ לא מובנת. וככה אני הולכת לישון ועצוב לי נורא.

אודי תבוא לפני שאחריב וההרוס הכל!! הילה

פורים מתקרב.. נשחק באיזה משחק ? וחוצמזה מרגישה פתאום געגועים אליך.. גם לאמא צביה.. אבל עם אמא צביה אפגש עוד מעט.. שלך-במבי.

שפע ברכות ואיחולים. שיתגשם כל חלום טוב שרצית אי פעם.

מצטרפת לאיחולים ומבקשת ממי שאיחלה לך למצוא שם אחר...

הכל נשמט לא מצליחה להחזיק רוצה לעזוב את הטיפול קשה לי להיות שם הכל נשאר אותו הדבר כלום לא קורה ולא נותר לי אלא להמשיך להעמיד פנים או ללכת. הלכתי לאיבוד לא מוצאת את הדרך להתחבר בחזרה לחיים למהות לאמהות לגדל משמעות אהבה או תשוקה או רצון. הלכתי לאיבוד. אני פוחדת

אודי, כמה קשה להיפרד.... הילדה רצתה היום לשכב על הרצפה ולא לעזוב את המטפל... להחזיק אותו ברגליים ולא לתת לו ללכת.. הילדה זקוקה לו רוצה שיחזיק וירים אותה על הידיים הבור הענק של החסך העמוק והגדול שאמא הותירה בתוכי כשלא היתה שם בימי ינקותי התמונה שלי בת שנה שוכבת על הרצפה ורק אחות בת שנתיים מביאה לי מוצץ לא הסכמתי לקחת מוצץ לא האמנתי שיש שם באמת מישהו מוחשי עבורי והיום התינוקת שוכבת על הרצפה ותובעת את שלה... הילה

אודי יקר, כשכתבת "טוב לשמוע..." עם כותרת "מקום טוב" נשמעת לי מאולץ משהו, כאילו אמרת : "אז מה? שטויות, אז מקום טוב, טוב לשמוע...בסדר יאללה תמשיכי הלאה" וביטלת.... יודעת שלא לכך התכוונת, אבל... לא יודעת..כאילו תגיד לי "מה רצית שאצא מגדרי? " לא, אבל רציתי שקצת, תתלהב יותר ממה שכתבת...ואז אני מתחילה להבין שאולי זה שלי? אולי זה בגלל שתמיד לא התלהבו ממני כלל...ואם היה לי רע מאוד או טוב מאוד זה לא ממש שינה... בכל אופן מחר יום הולדת...היום הראשון לאביב, ולי תמיד הרגיש היום האחרון על פני האדמה, הייתה לי משאלה למות ביום הזה דווקא פעם....עבר לי! לא עוד! דווקא רוצה להוולד מחדש! היום כבר לא! ממש לא, יום של פריחה מחדש! אז אפשר קצת יותר...לא יודעת, אתה לא מהמעודדים, בסדר הבנתי, אבל קצת על התהליך הארוך הזה אולי מגיע קרדיט...מוזר שאני צריכה ממך איזו ברכה או שפשוט תאהב, תבין שזה לא היה פשוט להגיע לתובנה הזו..שתעריך. כי איש לא ממש מבין....אז מזל טוב רגיל אני לא ממש רוצה ממך....הלוואי שנדע להעריך דרכים ארוכות ומסובכות...הבנה...שגם אני אדע וגם אתה... מיכל.

חיבוק חזק ממני. גאה בך ומקנאה בך קצת. מרגיש לי לבד בזמן אחרון... בא לי שישכיבו אותי לשון,ינשקו בלחי ויכסו בשמיכה רכה...נכון המשאלה הזו אחרי שנים של טיפול מכאיבה לי הרבה פחות וכמוך לא בא לי למות בגלל זה אבל עדיין היא חלק מהמציאות שלי...כנראה זה מה שיש... מאחלת לך את הכי טוב בעולם.מגיעה לך פרס ענק על זה שלא וויתרת,נלחמת והצלחת להגיע למקום שבו את נמצאת. חלום,בחום ובהערכה

אני ממש ממש צריכה מקום יציב. לא יכולה להחזיק אותי בטירוף הזה שנקרא חיים.

הי רוני יקרה, גם יציב, בחיים (ולא מתחת למערבל בטון) הוא יחסי וישנה איזו אמפליטודה של תנועה. אני מבינה שאת מדברת על תנודות קיצון מזעזעות במיוחד, וגם בזה, כנראה, ניתן לעתים להשיג שליטה. מה היה הטריגר? את יודעת? אפשר לנסות להיאחז, קצת, בכלבלבונית. לתת לה שים ראש, להיות ליד. ללטף פרווה רכה. שלך, סוריקטה

את רואה מצאתי פתרון שלא תסתבכי במקלדת :) את יודעת חשבתי עלייך הבוקר מוקדם בתחילת משמרת באחת העבודות שלי . העבודה שלך זה כזה תיקון , את מדהימה בעיני. קראתי אותך אני מאמינה לך. בהקשר למה שכתבת לי אצל איה ..כן ולא ניפגעתי כאן אמיתי מהמילים אבל ברור שהמאבק הוא פנימי . הרי יכולתי בקלות (כנראה שלא ) לא לתת למילים לחלחל ...ובכל זאת נתתי להם . כן המקום שלי כרגע מאוד לא בטוח בתוך עצמי הרבה קונפליקטים בן החלקים אל תשכחי וכתבתי את זה כאן שמה שכתבתי / חשפתי ראשוני גלמי עוד לא עבר שום עיבוד . הרבה דברים שקשורים זה לזה סוף טיפול - התחלת חדש מטפלת שעוד לא בטוחה איך לתת לי להביא את הדברים מפחד להצפה לא נשלטת ..הרסיסים שהגיעו לכאן , הגיעו מתוך מצוקה מתוך חוסר יכולת באמת להכיל אותם עם עצמי אז כן מילים כאלה ערערו אותי לגמרי ... וכן סוריקיטה את חווה אותי מאוד נכון על החרדות והקושי תקופה לא פשוטה מאתגרת משהו ומצד שני משהו הרבה יותר שלם ...שוב מתוך הנסיבות שכתבתי למעלה ותוסיפי את ההבנה שבחשיפה כאן ומכאן את מקבלת חלקיות תמונה . ושוב אומר לך אוהבת את מה שאת כותבת ובכל זאת אוסיף עוד דבר אחד שאומרת גם לעצמי כל הזמן ..כולנו דומות ובכל זאת כולנו שונות מאוד...כל אחת מאיתנו בשלב אחר בטיפול בראייה אחרת במקום אחר , באמת אחרת ... בדיוק כמו שכל מטפל בגישה אחרת , במקום אחר בהסתכלות שונה על החיים על הדברים. יותר מזה בגלל שהכל מאוד סובייקטיבי את רואה רק את מה שאותו חלק שכותב מביא איתו באותו הרגע, המכלול מורכב יותר חושבת שאצל כל אחד זה כך . אישית למדתי שמה שיוצר אצלי התנגדות שווה עבודה ....שבוע קסום יקרה.

אביב יקרה, שמחה בפתרון שמצאת :-) מכירה את המקום (כפי שאני מכירה מעולמי) אותו את מתארת. קרי, יכולה להזדהות על פי דרכי. בוודאי שקיים שוני וגם דימיון. כל אחד והמקום שלה בתוך הטיפול. את חזקה ומצליחה לעשות דברים שאיני בטוחה שהייתי יכולה. ומסכימה, מציגים פה תמונה חלקית, ואולי באופן מכוון כזו שמתמקדת בחלקים הדורשים התייחסות נפשית מיוחדת, וייתכן שאנחנו לא באמת מכירים את המכלול. מאמינה שמבחוץ כולנו, לפחות רובנו, נראים אנשים כאחד האדם. בוקר אור, סוריקטה