פורום פסיכולוגיה קלינית

מאז שחזרתי כשאני שולחת הודעה, אני מקבלת הודעה שהכותרת צריכה להיות 20 תווים אם לא הוא לא שולח, יש לך מושג מה זה? האם זה קורה לכולם או רק לי? לכן כל סימני הקריאה הללו, להוסיף סימנים לכותרת

מניחה שיסודר. זה לא קשור לאודי. מעניין איך על אחד מאיתנו בחר להוסיף סימנים והתעקש לשלוח הודעה. בשמחות, סוריקטה

לא מצאתי את הההודעה שלך שכתבת על ההורים של התינוק אבל הבנתי מתגובות שהורים לא התיחסו אליך נכון זה ממש מרגיז במקום שיעריכו שיש אחת כמוך ששומרת על התינוק שלהם! אני זוכרת שכאשר נולד הבן הגדול שלי והייתי צריכה לחזור לעבודה, היה לי משבר רק מהמחשבה על מי שיטפל בו, כל כך דאגתי. בסוף קבל מטפלת נפלאה ומסורה ולא הפסקתי להודות לה ולאלוקים על הברכה הזו אבל יש כאלו שלא מעריכים את המתנות שהם מקבלים אבל את סוריקטה יותר בדיוק מה את שווה, וכמה את מסורה, וחבל מאד שהם לא מעריכים את זה. צר לי שהיית עצובה, נורא מקווה שמצב רוחך טוב יותר ואני דואגת לך לבריאות שלך, סוריקטה, אל תזניחי את עצמך, מה עם השיעול שלך?

ברוך שובך, כפי שכתבתי בהודעה אחרת - ההורים של התינוקי מקסימים. הם בהחלט מעריכים את ההשקעה והמסירות שלי ומוקירי תודה. העניין עם החיתול קשור לנושא רגיש פרטי שלי, שפחות הפרדתי. השיעול מתמעט בהדרגה. התחדשתי במחשב ועוד. נפרדתי מכמה שטויות ועשיתי קצת סדר. דברים טובים. שבוע טוב, ובריאות שלמה לכולנו, סוריקטה

היי, אני בת 17,יש לי חבר שהוריי קיבלו עליו רושם ראשוני ממש גרוע(בלשון המעטה).הוא גדול מימני בשנתיים וחצי,הוא חייל ואני תלמידה בכיתה יא. אני מכירים כבר מאז שהייתי בכיתה ו. הוא לא מהאזור שלי, אלא די רחוק. יש בינינו מערכת יחסים מדהימה ואני באמת מאוד מאוד אוהבת אותו ולא חושבת שאתחבר ואפתח למישהו ככה כמו אליו. כשאני נוסעת אליו זה בסודיות ויוצא שאני משקרת להורים כי אני יודעת שהם לא ירשו לי לנסוע עד אליו וגם בפרט אליו בכלל כי הם לא אוהבים אותו וחושבים שהוא עושה לי לא טוב. אני מרגישה ממש ההפך ואני בטוחה בזה שנחזיק המון זמן.לחבר לא נעים שההורים שלי לא אוהבים אותו ואף הוא מפחד מהם קצת כי מרגיש נבוך בעקבות אותו מקרה שמימנו הם קיבלו עליו רושם ראשוני לא טוב. העניין הזה מדכא אותי ממש ואני כל הזמן חושבת על זה .. מדכא אותי שהם לא תומכים בי עד שמצאתי מישהו שאני אוהבת. אנחנו עברנו כמה ריבים לא נעימים עם ההורים ואמרנו שאולי ננתק קשר, אבל זה באמת היה בלתי אפשרי. אני באמת מרגישה שזה מישהו שאני באמת מתחברת אליו ופשוט מדכא ומייאש אותי שזה המצב. הם נעולים על דעתם. באמת כבר לא יודעת מה לעשות.. מוציא לי את כל החשק מהחיים ולפעמים אני פשוט בוכה ונשברת בגלל זה שכל פעם שאני באה אליו אני צריכה לשקר להם כדי לראות אותו והם לא רוצים שאהיה איתו בקשר. הוא באמת בן אדם טוב ואני מכירה אותו. לא תעזור שיחה עם ההורים כי הרושם הראשוני נשאר.. ממש לא יודעת מה לעשות כל העניין מדכא אותי ומפריע להתנהלות שלי ביום יום. אשמח לעצה תודה

שלום .. כל פעם שאני בבית אני שוקעת במין עצבות .. כל דבר מעצבן אותי אמא שלי מעצבנת אותי על כלום היא מאוד סובלת ממני .. מין דכאון .. אך כשאני אני יוצאת בחוץ אני שוכחת מהכול אני יותר נעימה לסביבה פחות תוקפנית מה הגורם לכך

אודי, אני מבינה שקשר כזה עם המטפלת עלול להיות הרסני, אבל החלק בי שרוצה מגע איתה - הוא דומיננטי ושולט, וקשה לי מאוד להשתיק אותו. וממש מתחשק לי כאן, בסוג של התרסה ילדותית, לכתוב דברים שהייתי רוצה שייקרו, ואני מתחילה להתבאס - שיש כאן מנהל פורום גבר, שמצנזר כאן דברים. הלוואי ויירגע בי הכעס שיש לי כלפיכם.

למה שאודי יצנזר אם זה לא פוגעני? אודי אתה מרשה לה להתבטא? אני חושבת מיקה שאני רוצה לקורא כי זה מרגיש לי בדיוק כמו אותם המילים שאני רוצה להגיד ורק לא יכולה לבטא קחי משהו שאני לא יכולה לבטא יודעת שהוא לא יתממש והמון כעס זה באמת יכול להיות הרסני...

עם אמא שלי. התקשרה, לא הכי רציתי לענות. שאלה משהו על החופש שלי שבוע הבא. היא בעצמה הייתה שבועיים עכשיו בחופש רצוף, כל שבוע בהקשר אחר. פתאום אומרת לי- "מפונקת". על זה שאני בחופש, ושגם שנה שעברה הייתי. אני בהלם.

הי חנה יקרה, זה נשמע כמו קנאה הרסנית, אבוי... אבל חשבתי שאולי את גם מכירה את אמא שלך, ומעניין גם כשאנחנו מכירים, התגובות האלה מכניסות אותנו להלם כל פעם מחדש. איתך בכעס ובעצב, חופש נעים שיהיה, להרגיש חופש, הנאה, להתיר לעצמך - לפחות כפי שאני מבינה - כלל לא פשוט... שלך, סוריקטה

באמת חטפתי מזה הלם... מעדיפה לא להיזכר בזה ולחשוב יותר מדי. עכשיו בחופש ומסתבר שלא כזה פשוט לי להיות בחופש. מתגעגעת ולפעמים עצוב, קשה לי להסביר אולי גם לעצמי למה...

שבוע שעבר היה יום חמישי קשה במיוחד. בטיפול אצלה לא היה משו מיוחד אבל אז קרה מה שקרה, הייתי במיטה והרגשתי רע וכו.. נראה לי מוכר כבר כאן. ביקשתי את עזרתה ודיברנו בטלפון מה שמאוד עזר לי. היום בפגישה, כהרגלה, היא ביקשה לחזור להודעות שהסתמסנו ולמה שקרה. אני פחות מתחברת כי מרגישה מנותקת מהמצב הזה כשלא שם וכנראה שלא רוצה להיות שם כשלא שם. כתבתי לה דברים קשים על זה שלא רוצה לחיות ועוד כל מיני. היא אמרה שהיא מרגישה שמה שקרה סביב השבת זה סוג של טריגר למשהו עמוק יותר. וזה באמת נכון. ושמאחורי מה שקורה שם, המחשבות, הרגשות, יש קושי, אולי המשמעותי ביותר ושסביב זה בעצם הטיפול. היא ביקשה לדעת ושאלה אותי שאלות על המשפחה, על הילדות. לא מדברת על זה וגם היום לא ממש אמרתי. חשבתי לעצמי כמה דברים בהקשר הזה ששאלה. בטיפול הקודם, לא ממש שאלו אותי שאלות ולא ממש כיוונו... והיא ממש מכוונת ושואלת. על כל דבר שתשאל היא גם תגיד אם יש משהו אחר. היום למשל, אמרה שהיא מתבלטת אם לתת לי זמן להתחיל או שהיא תנסה להתחיל. בהתחלה הפריע לי שהטיפול הנוכחי הוא מטרות, עבודה וזהו. אז דווקא כששאלה אותי היום שאלות, הרגיש לי נכון. היא גם אמרה בעצמה, שהטיפו לזה הכל. זה העבר, ההווה והעתיד והכל חשוב. לא רק לדבר על מה שהיה ולא רק תרגולים. ביקשתי ממנה פעם שעברה אם תוכל כמה דקות לפני הסוף להגיד לי כדי שאם ארצה לומר משהו, אוכל. יש שעון, אבל צריכה שיבוא ממנה, אחרת לפעמים יוצאת בהרגשה כל דפוקה שלא הצלחתי. אז שמחה שאמרתי לה את זה, כי בטיפול הקודם זה ממש עזר וגם עכשיו נראה לי זה טוב. אז היום כשאמרה שאנחנו לקראת הסוף ואם רוצה להגיד משהו, עניתי לה שכן. סיפרתי לה שכשדיברה היום הרגשתי שרוצה ממנה חיבוק, והוספתי "אבל לא באמת". משהו באיך שדיברה היום נכנס לי ממש ללב והרגשתי שהיא קרובה אליי ואני אליה. קרובה בקטע טוב. אמרה שאחסר בקבוצה שבוע הבא, כי אני בחופש (:, אבל בפגישה שלנו כבר אחזור.

סליחה על הכותרות, הוא לא מסכים לשלוח לי הודעות בלי כותרת ארוכה. לא ברור לי למה. כבר כמה פעמים שהלכתי "לחפש" אותה ליד הלקיניקה שלה. המטפלת הנוכחית מאוד קרובה אליה. זה לא התחיל מיד כשעברה קליניקה. חושבת שאחרי פגישה שכעסתי עליה הרגשתי צורך לראות את הפסיכולוגית, הלכתי וחיכיתי קצת באוטו בתקווה/בהנחה שמישו ייכנס או יצא ואולי אראה אות חיים ממנה. ניסיתי פעמיים שלוש ולא ראיתי אותה. שבוע שעבר הלכתי גם. לא הייתה. היה נראה שלא נמצאת בכלל אבל ידעתי שזה יום שלה והשם משפחה שלה עדיין היה על השלט שם. נסעתי וחזרתי. חיכיתי ואמרתי טוב, אולי החליפה יום ואלך. ולא ברור חיכיתי כמה דקות ופתאום היא הגיעה עם הרכב שלה מולי. הייתי בהלם כי לא ציפיתי לאפשרות הזו. נסעתי קצת ברוורס ורציתי ללכת משם. היא עשתה לי שלום דרך האוטו, חנתה ויצאה. אני רציתי ללכת. ואז הבנתי שהיא באה אליי, והרגשתי מוזר. ישבתי בתוך האוטו ופתחתי את הדלת, היא עמדה לידי. אמרה אולי שלום, אני הייתי בהלם ולא כל כך זוכרת מה בדיוק. אמרה שחשוב לה שאשמור על עצמי. אני מלמלתי כמה פעמים סליחה. אמרה שכדאי שאספר את זה למטפלת הנוכחית, אמרתי לה שהיא יודעת שחיפשתי אותה... כי באמת סיפרתי לה שרציתי. שאלה כמה זמן אני כבר כאן, עניתי לא הרבה. למרות שהיה כמעט שעה נראה לי. סיפרתי לה שראיתי תמונה שלה בגוגל, היא כאילו רשומה תחת מכון ולכן הוסיפו אותה לאתר עם תמונה שלה. הורדתי את התמונה לפלאפון. בשיחה שלנו שכנראה הייתה מספר דקות, לא הסתכלתי עליה כל כך. בסוף אמרה לי משו כמו "תסתכלי אליי".. והרמתי טיפה את המבט. עוד לא יצא לי לספר את זה למטפלת הנוכחית. היום, דווקא לא מיד אחרי הטיפול עברתי ג"כ קרוב וכמעט שהתפתיתי לעבור שם שוב, אבל אמרתי לעצמי שלא טוב והמשכתי הלאה. בא לי לקבוע איתה פגישה. ודווקא טוב לי אצל המטפלת עכשיו. אודי, מה אתה חושב על מה שקרה...?

מה שלומך? קראתי אותך אז אבל לא הצלחתי לשבת ולכתוב. איך את מרגישה? הרבה דברים כתבת, על המטפל, על עצמך. למה לא משמח אותך המחשב החדש? היה לי עצוב בשבילך לשמוע על הביקורת מההורים של התינוק(לי קשה להתמודד עם ביקורת). מקווה ששלומך טוב יותר. תרגישי טוב יקרה!

הי חביבתי שלי, אחזור ואומר, את ממש חמודה ואמיתית, ונראה לי גם שיש כאב, אבל את יודעת לצאת ממנו, ולא לסבך יותר מידי. ואני אוהבת שאת כותבת. אז כך - הבאתי אתמול את המחשב, וכעת נכנסתי עם סיסמא ואני כאן :-) שאלת שאלה טובה, מדוע איני שמחה. קשה לי עדיין לומר. אני מניחה שזה גם קשור בויתור על ההחזקה בדימיון, של מימוש, שהוא תמיד מוגבל. מזכיר גם את מה שאין. בכל זאת, נראה לי שניתן לפשפש אולי ולמצוא שם גם שמחה, אולי. נראה לי שהביקורת היא לאו דווקא העניין. יש מחלוקות בינינו, וזה בסדר וצפוי. ההורים של התינוקי, בשונה מההורים הקודמים, כך נראה לי, הם אנשים מקסימים. הם אנשים מודעים מאד, שגם יודעים לשמור על עצמם. עצמאיים מאד, יש בהם חוזקות רבות. צדדים רכים ויפים, וגם קשוחים. הקטע עם החיתול פשוט נפל אצלי אישית במקום כואב של עומק. מניתוח עצמי שעשיתי בינתיים ותוך שימוש בכלי האנליזה שעברתי, נראה לי שיש קשר לכך שאמי לא פינתה את הזבל שלי, ולא זו בלבד, אלא שהייתי צריכה לשאת גם את שלה. והנושא מתקשר לי גם לנושאים אינטימים ופרטיים יותר של נערה מתבגרת. של התקופה אליה נכנסתי אז, והיום, עברו זמנים... הנה כתבתי לך וכמובן גם לכולם, לכל מי שקורא. מתחילה להרגיש שהאביב בפתח, הימים מתארכים, השמש מגביהה זווית בשמים, ניצני עלים מתחילים לבצבץ. אתמול אפילו היה חם, יצאתי עם גופיה, ולא להאמין, אפילו ממש השתזפתי. שלך, שלכם, סוריקטה

https://www.youtube.com/watch?v=4U4OHQgh-ZI בטוח בשום מקום ...זה כל כך עצוב, והכי שאני יודעת בדיוק איזה גדר אני צריכה לעבור אבל כל כך פוחדת.... שבת נעימה עוטפת ורכה ...

בדקת אם אולי יש שער בגדר?

שלום! האם יש טיפול שעוזר מאוד לocd גם ללא טיפול תרופתי? תודה

בחצי שנה האחרונה קורים לי הרבה מצבים שאני שוכחת שעות שלמות ולעיתים ימים במיוחד אם הייתה תחושת חרדה חזקה לפני. זה התחיל ביום אחד שבו חוויתי סיטואציה לא נעימה שגרמה לי להכנס לחרדה והחל מאותו רגע שקרה ב12 בצהריים ועד הבוקר שלמחרת אני לא זוכרת כלום. התעוררתי בבית אחרי שמסתבר שנעלמתי עד השעות הקטנות של הלילה וקניתי הרבה דברים שלא אופייניים לי כולל סיגריות שאני לא רק שלא מעשנת אלא לא סובלת. וזה קורה לי הרבה כשברוב ההתקפים גם אני מדלה שבזבזתי סכומי כסף ואני לא זוכרת כלום מאותן שעות. לפעמים אני "מתעוררת" באמצע מקום שאני לא מכירה ועוד. זה קורה בערך פעם בחודש - חודש וחצי. פעם אחת מישהי שאני מכירה ראתה אותי וסיפרה לי שהתנהגתי מאוד מוזר ובצורה מאוד לא אופיינית לי. האם זה יכול להיות על רקע נפשי? מה זה יכול להיות?

זה טיפוסי לסוג מסוים של תרופות, בעיקר תרופות הרדמה

מה דעתך אודי על מצלמות בחדר טיפול, כאלה שמצלמות רק את המטפל. זה מקובל?

לא הייתי בארץ כשבועיים, נסיעת עבודה, מאתגרת, מהנה ומעייפת לחלוטין. זהו אנחנו בשגרה על הדבש ועל העוקץ לא זכרתי הסיסמא אז נרשמתי שוב, זו סנדיי

שתהייה שבת טובה ונעימה

היי, שמחה מאוד שחזרת לכאן :-) תהייתי היכן את..חסרונך היה מורגש

בוקר טוב... מה שלומכם? אני נוטעת כאן עץ חדש, לכבוד מה? מזמינה אתכם לשתף במה שעובר עליכם בימים אלו... אפשר לדבר על החורף, על היום יום והשגרה איך שהיא נתפסת אצלכם... או כל מה שעולה בדעתכם.. מה המטרה של העץ? לתמוך אחת בשניה, לאפשר שיתוף יותר נגיש למי שמתקשה לטעת עץ בעצמו, ואולי עוד דברים? אין עניין לשתף רק בדברים טובים... מזמינה כל אחת באופן אישי: במבי, סוריקטה, מיכל, נטע, אביב, גילת, חנה, רוני, מיכל, קרןאור, סנדיי, גולם, ואת מי שכחתי? שלכן, הילה

אוהבת אותך מלאאא

זה הדדי מותק ומה חוץ מזה? איך עוברת תקופת מבחנים? הילה

אצלי תקופת מבחנים... התחלתי להתרגל לשגרה החדשה.. ואני בדרכי למכללה שבה אני לומדת.. יש מאמרים מהספרייה שצריכה לקרוא למבחן הקרוב.. מה שמעציב אותי זה הילדים שהיו צריכים להגיע ולא באו... הילה

הצטערתי לשמוע על הילדים. את מקסימה אותי על הכוח שלך... בהצלחה במבחן הקרוב ובבאים אחריו, אם יש.

הילה יקרה ! תודה על ההזמנה... מתחברת לעץ..ענף בגווני החום ,עלים ירוקים,כתומים-חומים, קצת אדמדמים..גווני בורדו שנוצצים ובוהקים לחום קרני השמש שמרצדים עליהם בחיוך מרגיע,מלטף.. שלווה... רוגע.. ומהמקום הזה אני מזמינה (זה בסדר הילה, נכון ?) גם אותך מיקה, שירה,סנופקין,גלי,איה,סיגללל.. ומי עוד ? את מי אני שכחתי ? אולי אפשר להמשיך את שרשרת ההזמנות... ואיפה אני ? רוצה להיות בפיסול ובציור.. עדיין לא שם.. ומה עוד ?? קראתי עכשיו ספר חדש שייצא :"האורחים יבואו לך מלמעלה" שכתבה אסתי לי דר .. ספר שעוסק בפה ועכשיו ובמקביל בשם.. תקופת השואה.. ואיכשהו אני מוצאת את עצמי קצת נשאבת לשם.. משוטטת דרך האינטרנט ביד ושם.. כבד ומחניק קצת..

בוודאי שלהזמין... כל אחת מוזמנת להזמין;) הריח זה עץ האהבה () ענפים בכל מיני צבעים שמש ושלווה זה כל כך נעים ומרגיש שמח בלב.. פיסול וציור- אשתף אותך מעצמי, היתה תקופה שציירתי וזה היה מאוד נעים. אחר כך הפסקתי... לפני חצי שנה הייתי בבית לבד באיזה חג וציירתי את כל הקיר שבסלון! לא עניין אותי בכלל מה יצא? ולמה כל זה קשור. עשיתי שמש גדולה ורקע של הרבה חומים ומעגלים.. צילמתי את זה לאיש שמטפל בנפש שלי, והוא אמר שהשמש נראית פטמה. כמה שזה הביך אותי, אין לך מושג... ופיסול- נרשמתי לחוג חימר ולא תאמיני, יש לי חום גוף בידיים ואני לא יכולה לפסל בחימר... כי מרב החום כל החימר נהיה פצפוצים... וזה מגביל את היכולת שלי לפסל... רוצה לשתף גם על ציור ופיסול? הילה

הילה יקרה, את מדהימה אותי כל פעם מחדש בכוחותייך. את אלופה ואין עליך. עדיין אין לי מחשב, ועובדת המון שעות, קמה מאד מוקדם בבוקר וזה, אולי, לא תמיד כיף במיוחד בימים קפואים למדי. ומעניין, אני חווה את הפורום באופן שונה. מפספסת הרבה הודעות, ואולי יש בזה גם לטובה. חלים אצלי שינויים הקשורים לגיל - סוג של מעבר תקופה. יש ביני ובין התינוקי, בו אני מטפלת, איזה סוג של התמזגות, וככה, גם מעבר לרגשות, אנחנו ממחזרים ביננו וירוסים ונמצאים במעגל מחלות כזה. יש בי עצבות עמוקה ולפעמים היא מהולה בעליזות. יש למישהו שיר מתאים? רק, בבקשה, רשמו לי מהו השיר ולא רק קישור, כי אני לא מצליחה בשלב זה להעתיק אותו כדי לראות במה מדובר. ואם אפשר, בינתיים, למי שרוצה לכתוב לי - איני רואה התפצלויות של ענפים שיוצאות מענפים משניים. אפרופו נטיעת עץ - בינתיים רק ניצני גזע :-). מחכות לי המון עבודות גינון שנדחקו עקב שעות העבודה המרובות שלי. האביב בפתח, הימים מתארכים אני כבר יכולה להרגיש את זה. איך החתולה שלך הילה? דאגתי מאד לחתולים בחצרנו והם שרדו את הימים המאד קרים. גלי - אני חושבת עלייך, רציתי לכתוב לך בעץ העצב שלך, והמילים די התארגנו לי, אבל אולי לא עד הסוף. מקווה שיצאו לאור בקרוב. וגולם יקרה, ראיתי בשלישי שגם את הצטרפת לעץ שפתחתי - חיבוק חמים גם לך, כמובן. נקווה שבשבוע הבא תגיע הקופסא עם לוח האם (:-)) ושאר החומרה והתוכנה. שלכם, סוריקטה

היי סוריקטה, ריגשת אותי במילותיך.. מכיוון שאני צריכה לצאת מהבית לעבודה אשגר לך שיר... מקווה שבהמשך אוכל לכתוב יותר ולהגיב... לשיר קוראים אחותי של שולי רנד http://youtu.be/zQjzQb5EnwA שלך, הילה

אז אני נוסעת לחופש שבוע הבא, מאוד משמח. יחד עם חברה, מקווה שיהיה לנו טוב ושלא ארגיש לא בנוח או אכעס סתם. היה לי היום משו קטן באוטו ומיד כשקרה רציתי לבכות ניסיתי לעצור את עצמי, כאילו הצלחתי, אבל עד שלא נסעתי לתקן לא נרגעתי. והייתי בדרך לפגוש חברה הייתי איתה כמה דקות והלכתי למוסך. זו לא הייתה פגישה מתכוננת אז לא הרגשתי לא נעים אבל דווקא היה מז"א טוב היום. ועל הטיפול אכתוב תכף בהודעה נפרדת. שבת שלום לכולן! ושמחה להיות חלק מכאן.

שלום, אינני מסוגלת לעשות את צרכיי בשירותים ציבוריים (בעבודה). כיצד פותרים בעיה זו? תוודה

הי אודי, אני חייבת לכתוב כאן אפילו שחופש מאז השיחה שלי עם המטפלת לגבי המגע, הכל הפך להיות שונה כאילו באמת "נתנו מקום" לאחד הקשיים המרכזיים שלי, ופתאום יש לי עוצמת רגשות מאוד גדולה כלפייה. אני ממש רוצה לגעת בה, באופן הכי אירוטי ומפורש שיש. למרות שאני אוהבת את בעלי ואת המגע איתו. זה לא קרה לי עם המטפלת הקודמת, שדווקא אהבתי יותר. אין לי עם מי לדבר על זה. לבעלי אני לא יכולה לספר. ואני מרגישה שאני פשוט סובלת. אני סובלת. אני מסתכלת עלייה ומרגישה שאני מתנהגת כמו גבר, רק רוצה לגעת בה. אני יותר רוצה שהיא תיגע בי, ואז אתעלף מרוב אושר והתרגשות.

איך בדיוק אפשר להגיד דבר שכזה? מיקה מבינה אותך לגמרי אני המלצתי לה על סרט מסויים מקווה שקלטה את הרמז

קבלי את זה כסוג של חוויה ראשונית שיש לך מהסוג הזה, ותרשי לעצמך להנות מהחוויה של הרגשות העזים.

הי מיקה יקרה, זו פנטזיה. לגיטימית לגמרי ומוכרת בעולם הטיפולים. מאד חשוב לדבר עליה ואולי גם על המבוכה שהיא יוצרת. מימוש שלה, ככל שאני מבינה, מעבר לכך שאינו בחוקים, יפרק לך את הטיפול וכנראה יכניס אותך לבלבול וחרדות עצומות. לעתים, ונדמה לי שזה הוזכר כאן בעבר, טוענים שפנטזיה כזו משמשת התנגדות לטיפול. יש מצב שאת אוזרת עוז? לדעתי - הבאת הרגשות לחדר הטיפולי, בדיוק אלו, בטוחה ומוגנת יותר שם מאשר כאן. שלך, סוריקטה

אני כאן אבל קשה לי לכתוב

אתמול כשהייתי אצל אמא צביה, דיברנו שוב על מה שהתרחש עם עץ האהבה , היא אמרה שהלא מודע שלי דיבר עם הלא מודע שלה.. ניסיתי להבין אבל לא כל כך הצלחתי. הערב אני נפגשת איתה שוב ואנסה לברר בדיוק למה התכוונה.. אתה יודע אודי ? אתמול היא שאלה אותי מה ואיך היה נכון לי שייעשה עם עץ האהבה.. דיברנו ואיכשהו זה מאוד הזכיר לי את סגנון הדיבור שלך פה.. משונה.. מה אתה אומר אודי ? ובכלל אני שואלת את עצמי למה הקטע הזה של עץ האהבה עדיין מנקר לי במוח.. כאילו בא לי לעשות פווו ולהעיף את הקטע הזה לים.. שיעלם ממני הקטע הזה למצולות הים.. וחוצמזה אודי, אני פתאום ממש ממש מתגעגעת אליך.. שלך-במבי.

הי אנשים יקרים, באתי קצת ליילל כאן. בטוח? מתאים? לא יודעת... עצבות גדולה שורה עליי. זמן רב ועכשיו מורגשת במיוחד. איני יודעת בדיוק מדוע. ייתכן שהיא קשורה לאובדנים, ויתורים. לבדידות. מה הקפיץ לי אותה בימים האחרונים? סוף השבוע; המטפל שחולה, וכן נפגשנו, אבל הבנתי באמת באמת ממנו שלא לבחור להתפרק במצבים כאלו, אלא לנסות להחזיק יותר את עצמי. והרגשתי שגם אני צריכה להכיל את כאביו שלו וחרדותיו; חתול דרוס למוות שאספתי; מחשב חדש שהזמנתי ומתישהו השבוע או בשבוע הבא יגיע. כביכול אמור לשמח, אך דווקא ההיפך; ההורים של התנוקי שנזפו בי (ההרגשה שלי העצימה, אך אכן היה כעס וגם הנימה), כי לדעתם אני מבזבזת להם חיתולים, מחליפה יותר מידי לילד, וזה יקר. אני מרגישה שאני נוהגת בסדר ובהתאמה, ואיני מסוגלת להשכיב ילד לישון עם פיפי בחיתול. ועצוב לי, כי אני משתדלת באופן מוגזם (ואולי לא בריא?), להביא עבורי כמעט כל מה שאפשר לצרכיי ובשבילי. אה, כן, יש כאן תלות. ואיכשהו, נראה לי, שדבריי קשורים גם לביטויי עבר שלי כאן בזמן האחרון. עצוב לי, הנה כתבתי, סוריקטה

חיבוק קודם כל כזה שאוסף ועוזר לא להתפרק. שמחהה שכתבת ואת יודעת עצב זה גל תני לו שישטוף אותך ויעבור. תרשי לו להיות. מקווה שעד שתיקראי את המילים שלי זה כבר עבר..ואם לא אז תרגישי את היד שלי אוחזת ברכות בידייך את לא לבד ...כן רגשות מכפתורים עברו אבל היום את במקום אחר ...

הדלקתי מדורה קטנה, מאירה ומחממת בדיוק במידה הנכונה. אור וחום רכים כאלה, ששולחים חיבוק לנשמה בזמנים של עצב עמוק. מתנגנות נעימות מפוחית נוגות שנותנות לעצב להיות וגם להמשיך הלאה לדרכו עם הצלילים. לפנות את העומסים, הרעלים, החרדות, הפחדים וכל יתר הדברים הלא נעימים, למשהו חדש שרוצה להכנס ולבא. הכוכבים מנצנצים למעלה, משתתפים עם הדמעות וגם שולחים חיוך קורץ ושובב. יש פה מקום במיוחד בשבילך. באהבה

סוריקטה אהובה ורכה, אני רוצה לחבק את העצב שלך חזק חזק. איתך, שירה

שחרור ההודעה, גם בו, נראה לי, היה בכדי לתרום. חיבוק לכולם, סוריקטה

קראתי את הודעתך והרגשתי עצב עמוק, זעם, ושמחה. בו זמנית. עצב עמוק בגלל מה שאת מרגישה. עצוב לי שעצוב לך.. את יקרה לי. משמעותית עבורי. למרות שהקשר הוא וירטואלי. ויודעת שאולי הולכת לצידך ברחוב ולא מזהה שזו את. אוהבת את התכונות שלך/שבך. ועצוב לי שאת כ"כ מאותגרת ממש מגיל אפס.. ועכשיו שהמטפל שלך חולה.. וחתול דרוס.. מכווץ את הבטן.. וכעס וזעם על ההורים של תינוקי שבמקום שיכירו לך טובה ותודה ענקית על הרגישות וההתכווננות הגבוהה שלך לתינוק,נוזפים בך על החלפת טיטול "מיותר" לתינוק.. בא לי לומר להורים הללו שהתינוק הזה בר מזל שאת איתו.. ואולי הודות לך הוא חוסך טיפול פסיכולוגי שיקר מאוד בכל המובנים.. ואני גם שמחה סוריקטה. שמחה שאת מרשה לעצמך סוף סוף להביא לפה גם את החלקים האלו, ( גם אם בדרך של מעין התנצלות ש"שמעתי"..) סוף סוף סוריקטה אהובה... ואם זה בסדר אחותי שלי, אשב פה לידך..ואם את מרשה ,גם נחזיק ידיים .. בשקט.. אחותי שלי האהובה סוריקטה.. שלך, במבי.

היי במבי יקרה תרשי לי לשבת לידך בשקט בשקט ביחד עם סוריקטה וכל מי שרוצה להשתתף רכות רכות ומים שקטים ברווזים ששוחים באגם(אוהבת ברווזים...) ותחושת חמימות שעוטפת כל חלק בגוף שלנו.. במבי(מקווה שאת לא כועסת שהצטרפתי, אם אני לא רצויה תאמרי לי) וסוריקטה יקרה כה הייתי רוצה ללחוש לך באוזן כמה את טובה, וכמה זכה תינוקי בך... והחתול שנדרס אויש..;/ יש לי שני חתולים שקשורה אליהם כל כך... סוריקטה, את לא לבד, האם את שומעת אותי? הילה

רק לומר שגם אני יושבת פה וקוראת אותך, בטוחה שבתוך תוכך יש לך כוחות להכיל את העצב הזה, מחבקת.

אביב, שירה, סנופקין, במבי אוהבת אתכן המון המונים. מניחה שאוכל להגיב ביתר פירוט בבואו של המחשב. נשיקות, סוריקטה

כמה עצב... כמה אפשר.. בלילות האחרונים רק אני נכנסת למיטה ומתחיל מבול של דמעות.. אני לא עומדת בזה.. המטפלת הסכימה לאחרונה שאכתוב לה מייל בסופי שבוע, היא לא הגדירה באיזה אורך ואמרה שכשתוכל תקרא ותגיב אך היא לא מתחייבת. בסופ"ש האחרון היא לא קראה ואמרה לי בפגישה שהמיילים שלי מרגישים כמו שילשול ושזה לא עושה חשק לקרוא אותם. שאלה למה אני לא כותבת, הי, רק רציתי להגיד שלום, יש הרבה דברים שאני רוצה לדבר עליהם, נתראה מחר. אמרה שזה היה הרבה יותר נעים.. ואני כבר מרגישה שנורא מצמצמת את עצמי כדי לא להעיק, בוררת כל מילה, מוותרת על חלק מהדברים, ובכל זאת אני נתפסת שאני תופסת מקום רב מדי. אמרה שהמיילים נחווים לה חודרניים, שאני ככה נוחתת על סוף השבוע שלה עם ההצפה שלי.. אני שמחה שהיא כנה איתי אבל קשה נורא כמה כבר אני יכולה לצמצם את עצמי? ושוב הסטטיסטיקה, יש איזה טיפול שחשבתי לנסות כדי לשפר את מצבי והתיעצתי עם אשת מקצוע שמכירה אותי והיא ענתה שעבור אנשים במצבי הסיכוי מאד קלוש שזה יצליח. חומות מכל כיוון.. כלום לא מצליח לגעת ולהשכיח את האחרות שלי...

זה באמת כואב ומבאס אבל גלי זה תהליך תנסי לא להתכדרר לא להצטמצם בכוח כי אם להפנים את ההרגשה שהיא שם איתך ...תכתבי את הכל על דף ותביאי לפגישה ולה רק תיכתבי שכתבת ואת מביאה או כזה היא תהייה איתך ולא תרגיש מותקפת.. איתך יקרה מבינה כל כך

גלי כל כך קוראת אותך כאן לאחרונה ולא יודעת מה לאמר... זוכרת ימים ותקופות של מוצפות גדולה כל כך.... והלוואי ומי יתן שיבואו ימים טובים יותר גלי יקרה... הילה

מטופל שלי הגיע למצב איום ונורא... לא הצלחתי לעזור לו למרות שכה ניסיתי להיות סבלנית... לא הסכמתי לוותר עליו גם כשלא הגיע שלוש פעמים.. זה לא תלוי בי הוא משתמש בסמים עם היסטוריה של אלימות. היום הוא הגיע לפגישה איתי ועם המדריכה שלי.. אני אמורה ללמוד למבחן ולא יכולה... זה כואב לי... הוא כעס עליי מאוד אמר ששאלתי שאלות שהיו קשות לו... אוףףף.... הילה

לא תמיד אפשר לעזור כולנו מכירים את זה מה שחשוב שאת עושה ומנסה לעשות הכי טוב שאפשר ...חיבוק

אני רוצה להחזיק אותך שלא תלכי לי... חיבוק חוזר איך הולך בלימודים? הילה

וכן ההרגשה מגעילה וכואבת ומאמינה שתלמדי מהנסיון ...

שלום, אמי נפטרה בחודש שעבר ממחלה והשאירה אחריה את אבי, ו- 2 ילדים. אבי אינו מצליח לצאת ממצב נפשי קשה, מתאבל בייסורים, חסר חדוות חיים לחלוטין, בוכה, דואב מעבר לנסבל פשוט, כשלא עוזר טיפול תרופתי ולא טיפול פסיכולוגי (הוא טוען שהטיפול הפסיכולוגי שהתחיל רק מציף בו תחושות קשות, זכרונות מהעבר איתה ועוד). אני ואחותי פשוט חסרי אונים לנוכח המצב שלו, גם חוששים לשלומו ובריאותו, הוא שקוע ברחמים עצמיים ופשוט לא מצליח להתרומם (למרות ששב לעבודתו). נשמח לעצות/תובנות/רעיונות וכל מה שיכול לעזור לנו לעזור לו תודה.

הייתי בטיפול ולא הצלחתי לדבר... יצאתי בתחושה של החמצה ועכשיו יושב לי על הלב... הילה

והרבה בכי... הצלחתי לקום. דיברתי עם המטפלת וזה עזר לי למצוא פתרון לשבת. מה שקשה לי הפעם זה שמשפט אחד לא במקום גרם לי לחשוב שאני לא רצויה ויכלתי לפתור זאת מיד ולא להישאב למצב הרע הזה. עכשיו קמה למקלחת וקבעתי לצאת לאכול בחוץ עם חברה. את הסיפור שהוא לא ככ משמח האמת, גם לא עצוב אשמור לשבוע הבא כנראה. ותודה על המקום לפרוק. וגם, קוראת את כולן ובשבוע האחרון לא מצאתי כוחות להגיב לאחרות. אז סליחה.

תודה ענקית לך !!! מילותיך אתמול הרגישו לי שאתה איתי .. כל כך הייתי צריכה את זה אתמול.. וואוו אודי.. חזרתי עכשיו מאמא צביה והקראתי לה גם את ההודעה שכתבתי לך וגם את תגובתך.. והיה לי מאוד מאוד מאוד קשה לקרוא.. כל כך בכיתי תוך כדי.. אבל עכשיו מרגיש לי קצת פחות אסטמה בנשמה.. יכולה טיפונת לנשום.. ואתה יודע אודי מה אמא צביה הגיבה ? היא אמרה שבשונה מפעם שהייתי נשארת לבד לבד עם ההתרחשויות. הפעם, כשלא קיבלתי מענה נכון ממנה לא ויתרתי. פניתי אליך וקיבלתי ממך את מה שלא קיבלתי ממנה.. מה אתה אומר על זה אודי ? שלך-במבי. ומברכת אותך בשבת טובה, מוארת ומלאה באנרגיות חיוביות .

מרגישה בתוך בריכה מנסה לשחות נמצאת על קרקעית הברכה, מנסה למשוך את עצמי קדימה.. כבר כמעט ואין לי אוויר ועדיין חייבת להמשיך ולחתור... -------- חוצמיזה רוצה לאחל לך אודי, שבת טובה וחמימה עם המשפחה ועם עצמך, חשבתי להמליץ לך על ספר טוב לשבת... בטח אתה מכיר... אבל חשבתי על מישהו לרוץ איתו של דויד גרוסמן. הילה

אודי אתמול שינית את צורת התגובה שלך. זה הפתיע וגרם לתהיות. אני רגילה לישירות והראייה קדימה שלך ככה הייתה גם המטפלת והאמת שגם אני מוצאת את עצמי לרוב עובדת ככה .. רק שברגעים כמו שכתבתי אתמול שהתפצלתי מתוך כאב ופחד רציתי את התיקוף שלה שזה בסדר ולגיטימי להרגיש זיפת או כאב או פחד וזה לא היה ואז הגיע המון תסכול וכעס ... אתמול שתיקפת לי את ההרגשה זה גרם לתהייה וכבר לא בטוחה שזה באמת הצורך שלי ...כשענית הייתי כבר במקום אסוף ...האמת שהתשובה שלך חידדה עוד יותר את הקושי שלי לדעת מה באמת אני רוצה וצריכה מה מדוייק לי . כי כל חלק לוקח למקום אחר ואם אני מוותרת על רצון של הילדה בת הארבע לטובת ההגיון של בת החמישים יש בכי וכעס ואם ההפך אני מרגישה קרבן מצוי.. איפה קו האמצע ... ובכל זאת המילים שלך נשמרות כאן לרגע הבא שיהיה פיצול ובכי כי שם אני צריכה את התיקוף הזה . יותר ויותר מבינה שמשתמשת במילים ובמסר חיצוני להרגיע את החלקים הפגועים חייבת ללמוד לעשות את זה עבורי ...אודי תודה על הכל . מעבר לתמיכה הדיוק שלך מעורר תמיד תהיות מצמיחות. שבת שלום נעים וחם.

רציתי להיכנס ולספר משהו אבל קרה מה שקורה תמיד. והדבר היחיד שיכולה עכשיו לומר זה רע ולבד. ולא רוצה את החיים האלו. מה בסהכ ביקשתי?? מזל שאכלתי קודם כי לא רואה את עצמי מצליחה לצאת מהמיטה.

וזה ממש מבהיל עכשיו... וואוו אני ממש מבוהלת עשר בבוקר...

אודי, הבעתי חוסר אמון מופגן מול המטפלת וכלפייה. אני פשוט צריכה שהיא תתרחק מציק לי לחשוב שהיא נעלבה או נפגעה אני מרגישה שאיבדתי אחיזה בטיפול ואין לי שום שליטה יותר

לא רוצה להכנס בעץ שלך עם אודי מרגישה שזה לא נכון ...אבל כל כך נגעת בי את מזכירה לי אותי . מבינה את הכאב עד הנים הכי דק בגוף .. ביום האחרון שיתפתי אותה ...לפני שנה שהנערה הקוצנית התחילה להגיע הבאתי לה עציץ עם קקטוס ...הסברתי לה שזה הלב שלי והוספתי שורות מהשיר "זה מה שהלב שלי בחר אחרי כל מה שהוא עבר" אמרתי לה שלקקטוס יש פרח נדיר שפורח אחת לשנה ומי שמטפל טוב בקקטוס ולא נבהל מהקוצים זוכה לראות את הפרח ...היא הוציאה אותו החוצה וככה הוא לאט לאט נבל התכווץ ומת והלב שלי התכווץ ומת יחד איתו . לי זה היה משמעותי היא פיספסה את המשמעות מבחינתי יכלה לזרוק אותו אבל לא מול העיניים שלי ...ויחד עם זאת התגובה שלה על מה שאמרתי לה כאבה לי ובכל זאת הבנתי שאני מהמקומות שלי רואה כל פרט ולא מפספסת והיא לא היא רואה בגדול ...וזה לא משנה את מה שהיא מרגישה כלפי באמת . במבי אהובה זה כואב אבל זה לא שהיא הוציאה אותך באמת היא לא השאירה אותך על האספלט את חשובה לה אכפת לה ממך ...מבינה אותך ובכל זאת לכי ודברי על זה על ההרגשה אני מאמינה שתזכי לעוד פסיעה קדימה ...ובכלל הסימבוליות של לשים את השורשים באדמה שיהיה נטוע ויפסיק להיות תלוש ובלי כוחות...יש משהו בסימבוליות הזו שאת עשית את זה לבד עבורך ...מאחלת לך עוד פסיעות קדימה ...מגיע לך חיבוק

תודה על מילותייך.. זה מרגיש לא לבד.. את מבינה על מה אני מדברת.. זה כואב בטירוף.. תודה לך אביב רגישה ובהצלחה בעבודות ובמבחנים והצלחה גדולה בטיפול עם המטפלת החדשה !! אני חושבת שאת מלאה בתעצומות נפש , לא מוותרת לעצמך ממשיכה למרות הקשיים והאתגרים המטורפים שמזומנים בפנייך .. איך אודי אומר ? את תצליחי !!! איתך-במבי.

רציתי לבוא... סתם כמו שאני.. להיות כאן הילה

אודי :( עצוב לי בלב.. :( מאוד. מאוד. גם מרגיש לי לבד. אודי :( לפני המון המון זמן..כמה שנים, נתתי לאמא צביה מתנה . את עץ האהבה. מכיר את העץ הזה אודי ? עץ קטן עם שורשים שמשתרגים ויוצרים ממש פיסול חי עם השורשים. מכיר את עץ האהבה אודי ? ונתתי לה אותו. ובתחילה היא שמה אותו על החלון כלפי חוץ בכדי שיקבל שמש אבל הוילון שלה הסתיר אותו (את העץ) והוא ממש נבל וכמעט ומת. וגם אני כמעט ומתתי. כל כך נעלבתי שהיא דוחה אותו ושמה אותו מאחורי הוילון.. כאילו קיבל עונש מהמורה שהוציאה אותו החוצה.. דיברנו על כך והיא הכניסה את עץ האהבה פנימה והניחה אותו על השלחן הקטן שלידה. והאו צמח. ממש ממש צמח יפה. והיא קרבה אותו על השולחן כך שעץ האהבה היה הכי הכי קרוב אליה. והוא צמח לגובה והוציא המוני עלים וראו שממש ממש טוב לו. ואז... לאט לאט הוא התחיל לנבול.. אמא צביה ניסתה עוד ועוד דרכים בכדי למנוע את מותו הטבעי, אך ללא הועיל.. הוא ממש ממש נבל.. והיא אמרה לי שהיא תוציא אותו לגינה ואולי שם יתרחש הנס והוא יתאושש. וכל פעם כשהגעתי ויצאתי ממנה הסתכלתי עליו והרגשתי צביטה בלב. בזמן האחרון (אולי שבוע ? שבועיים?) ראיתי שמישהו ממש תלש אותו מהעציץ שהוא היה בו. ועץ האהבה שכבר לא נשאר ממנו כלום רק השורשים,שוכב על הגדר הזה של מלט.. שוכב לו השורש על החומר האפור, הקשה והקר הזה.. כשבמרחק של כמה סנטימטרים עומד עדיין העציץ עם האדמה שבפנים. לא אמרתי לאמא צביה כלום. אני חושבת שלא שמתי לב לזה מרוב שזה חתך אותי. זה הרגיש כמו שפעם לפני למעלה משש שנים במבי כתב לך באחד מההודעות הראשונות כשהגעתי לפורום,כתב לך שהוא שוכב על האספלט ,גוסס. זוכר אודי את ההודעה ההיא שכתבתי לך ? כך הרגשתי. והיום , שוב ראיתי את זה . וגם שמתי לב שאמא צביה נתנה לו להמשיך ולמות מקור וכאב כך לבד על החומר האפור הקשה הזה. ולא טיפלה בו בכלל. לא יכולתי לדבר איתה בכלל. הרגשתי שהיא אדם זר לחלוטין.. היא ניסתה שנדבר על מה שקורה ושיתפתי אותה. גם אמרתי לה שבסוף הפגישה היום אני אקח את השורש של עץ האהבה ואחזיר לאמא אדמה. אמרתי לה : לא נותנת לך יותר צ'אנס לטפל בו. בסוף הפגישה כשאצא היום אחזיר לאמא אדמה את שורש עץ האהבה ואת העציץ אהפוך ואעמיד על הגדר האפורה הקשה הקרה הזו. אמא צביה המשיכה לשבת . לא עשתה כלום. אחרי הפגישה באמת חפרתי בור באדמה והנחתי את שורש עץ האהבה שם והפכתי את העציץ הזה והנחתי אותו על הגדר האפורה הקשה והקרה הזו. אני רוצה למות אודי. בחיים אני לא חוזרת אליה יותר. אפילו לא אסמס לה שלא אבוא. כל כך ,כל כך הייתי צריכה שהיא תקום בתוך הפגישה ותגיד לי שנשים אותו באדמה ביחד. ושנחפור לו מצע רך באדמה ביחד. אני לא מכירה את אמא צביה. היא אדם זר לי.

הגעגועים שורפים מבפנים כל כך..בן הכחשה לכעס לאשמה ..הקטנים מסרבים לקבל את רוע הגזרה מחכים שאולי זה רק חופש והיא כבר חוזרת .כבר הכל חוזר לעצמו כבר מתעוררת מהחלום הרע ..אני כל כך מפוצלת ...אודי כזאת רגרסיה כזה נזק בפגישות האחרונות לא מצליחה להבין מה עמד מאחורי ההגיון שלה כשמה שחשבה לנכון לצייד אותי איתו זה עד כמה אני אשמה בהרס הטיפול הזה עד כמה אני ביקורתית ומאשימה במקום לחזק את החוזקות שלי את היכולות. ...כל כך נילחמת להרים את עצמי להתקדם ... וכל כך מובסת . אודי תודה שאתה מאמין ביכולות שלי האמת שאני לא בטוחה שאני יכולה ...מפחדת לפגוע גם בזו החדשה ....

כנראה שרק ימים יגידו ואם לא ננסה לא נדע :)

הי אביב, רציתי לאחל לך בהצלחה בטיפול החדש אני מאחלת לך שיהיה ביניכם קשר טוב ומיטייב ונכון עבורך ושהיא תדע לעזור לך במקומות הקשים ושהיא תהיה רגישה כלפייך ותומכת

מיקה תודה יקרה

כשרצתי בגינה ואז הצתרפו אליו עוד כלבים והתחילו לנבוח עלי. לא יכולתי לזוז וצעקתי שיעזרו לי. זה יכול לגרום לטראומה? כי אני לא חושבת שזה משפיא עלי היום. איך יודעים?

וחופש מהעבודה... שלג זה מקסים ומרגיע, נראה אם יהיה. וקרה לקרוב משפחה שלי משהו ממש משמח ומרגש, אולי בהזדמנות אספר. כמעט בכיתי כשראיתי זאת בסרטון ששלחו לי.

בזהירות ממשית אומרת שיש לי מטפלת מקווה שגם יצלח לי טיפול ...זה עוד אפילו לפני שגיבשנו חוזה וגבולות ובקושי הכרות זהירה ...מהוססת .. המקום כל כךך שונה ומפחיד ..לא רק שזה במקום מרכזי אחרי הבית של הקודמת ..זה גם לא רק שלה זה הרגיש כמו להיות בחדר של מרפאה בעיסוק בקופת חולים . אבל וזה ממש חשוב יש רצון לנסות להתאים את הסביבה לנגש אותה קצת ...ואולי אולי הגיע הזמן להתבגר ולא להבהל מהחוץ ולמצוא רצפה גם במקומות שהם יותר מערערים .... אני יודעת שהיא מורת הדרך הבאה עבורי אני פשוט יודעת שזה נכון ומדוייק .. ...אבל זה כל כך מפחיד וכל כך כואב ...וכן אודי ברור לי שזה חלק מהתהליך ..

תודה אודי שהבנת

החג שלי, חג של חקלאות, אדמה ופירות ועוד ועוד. מעוניינים במשחק? מי יטע? מי יזרע, ישתול יעשב, יטחח, ידשן? הגינה כבר מטופחת שנים. חלק דינמי, חלק יציב. מה תוסיפו ליופיה? (ואני שומעת גם אנליטית מה אמרתי כאן) ועדכון - מתחילה סדרה של בדיקות רפואיות. ד"ש ונשיקות, שלכם, סוריקטה

זרעתי לי זרע היום וטיפחתי שתיל קיים ...ושמחה שאת כאן .

שלום אודי, אני בטיפול כבר שנתיים וחצי אצל פסיכולוגית, ואני לא מרגישה שמשהו זז בעקבות זאת בחיים שלי... מתלבטת מה לעשות. כבר כמה פעמים דיברתי איתה על כך, אך לא היו בעקבות זאת תובנות שאיפשרו לדברים לזוז. הייתי בהרבה טיפולים במשך שנים, ואני מתחילה לחשוב שאולי זה לא עובד עבורי?.. ואינני יודעת מה לעשות....מרגישה די אבודה ומיואשת...

שלום, יש לי בעיה בראש שיש לי אותה כמה שנים. בערך מגיל 14 (כיום אני 25) הבעיה היא שאם נניח אני טוב במשהו אז יש לי נטיה מוזרה לשאול למה בדיוק ואיך ולפקפק בזה ואז אני כאילו מגביל את עצמי. וזה ככה בכל דבר קטן בחיים. החיים עוברים לי קשה ככה. זה ממש פסיכוטי ככה אני יכול לחשוב לגבי כל כישור שלי וזה מפחיד אותי כי זה הופך אותי לדפוק. אני רוצה להפסיק עם הדחף המוזר לגרום לעצמי להיות פחות ממה שאני יכול להיות. אני לא רוצה את הדחף הזה :( אני רוצה להדגיש שזה דחף להוריד לעצמי את הביטחון, אי ביטחון שמזין את עצמו. אני מרגיש שאני מבזבז את הפוטנציאל שלי לחינם סתם ככה.. האם יש לזה טיפול? האם הדבר שאני חווה זה מוכר? יש לזה שם?

אודי, רוצה ללחוש לך לספר רק לך, באוזן- ([{מתקלפים ממני הרבה קליפות ומסכות ומרגישה חשופה כל כך... מרגישה את התהליך ממש עמוק ומחלחל לכל תחום בחיי.. בן זוגי מעניק לי אהבה גם במגע... אתמול חוויתי ממנו מגע כל כך משמעותי וזה בו זמנית היה נעים ומפחיד ומעורר חרדה... זה הזכיר כל כך את המגע של אבא.. וזה היה כואב... בכיתי והוא חיבק אותי כל כך... מזמן לא חוויתי חוויה כל כך משמעותי... עכשיו כל העולם בחוץ מרגיש חודרני ופוגע... ואין לי עור}])

דוקטור שלום יש לי חבר שהוא מסתגר בביתו והוא לא עוצא ממנו הוא לפעמים אפילו מספר שהוא לא אוכל ויותר מזה לפעמים רואים אותו לסר כל רוח כלומר בדיכאונות האם זה התחלה של מאניה דיפרסיה ואיך מטפלים בו

חג שמח ושבוע טוב עם הרבה צמיחה והתפתחות טובה לכולנו. ואודי מקווה שהיה כנס פורה וטוב ושצברת כוחות וחוויות חיוביות . זה מה שעלה לי אסוציאטיבית - אודי הצלחת ברגישות שלך בחכמה ובכלל במי שאתה ליצור כאן בית ...אז תודה . https://www.youtube.com/watch?v=Che2jea8z_Q

הי יקירתי, אין לי מחשב... התוכלי לשתף אותי, אני סקרנית, מהו השיר היפה שצירפת? שלך, סוריקטה

כמה טוב שבאת הבייתה. של אריק אינשטיין ....לא יודעת ניכנסתי אתנול לפורום וזה מה שעלה לי בראש וזימזם לו שם אז נתתי אותו לאודי כי זה פשוט מדוייק ... חיבוק

יש לי מחר מבחן בחברה ישראלית, הלוואי שאצליח! ולך אביב כמה שמחה את ממלאת אותי ובוודאי את הסובבים אותך. את פרח נדיר הילה

את תצליחי ...מה שצריך ונכון יהיה ...לכי בגישה נכונה איתך ...ממליצה על אטמי אזניים לא שומעים רעש מכלום . חיבוק לפני ואחרי המבחן איתך

היי בוקר, מה שלומכן;) אביב כבר ביום חמישי יצאתי מהטלפון ללמוד, למדתי גם בשבת והיום בבוקר.... רוצה לשתף במה המבחן... יאללה ללמוד בהצלחה לנו!! רוני היי, איזה כייף שאת מגיבה! את הכי הכי חלק מהקבוצה כאן... נראה לי שאת ההודעות שלך אני קוראת תחילה... בהצלחה לבנך בלימודים ושבוע מבורך... שלכן הילה

ף-)

האמת שסופש היה עמוס עיסוקים אחרים אבל קצת למדתי ...והיום המטפלת הקודמת התיישבה לי בראש ואני אוחזת ולא מצליחה להרפות משחררת בעדינות והיא חוזרת לדעתי הפחד ממחר מהמפגש הראשון עושה את שלו ...אז ניסיתי ללמוד היום ..הדברים היחידים שנקלטים מאריקסון פיאגה וחברהם לוקחים אותי לנסיבות חיי ...נו לפחות יודעת ומבינה מהנסיון זה גם משהו לא...בהצלחה יקרה וידעתי שאת מסוגלת להאסף כבוד ..

אודי. אני מצטערת אם זה חצוף מצידי ונדהמת מהצורך שלי אבל אם אפשרי כשאתה יוצא לכנס או חופשה-אפילו קצרה, אתה יכול אולי להודיע קצת לפני-נגיד יום או יומיים לפני? סליחה אם זו טירחה ואתה כמובן לא חייב.. תודה בכל מקרה.

שלום, אני פונה מתוך מצב של יאוש ומצוקה מאוד גדולים לגבי המצב שבו אני נמצאת ולגבי אפיקי הסיוע האפשריים במצב הזה, ואני אשמח לעצה בנושא הטיפול שאולי אולי יוכל לסייע לי ולשבור כבר את המעגל הזה שבו אני נמצאת. אני אציין שאני למודת טיפולים פסיכולוגים פרטניים והייתי בטיפול פסיכולוגי במהלך למעלה מ-10 השנים האחרונות וגם בעבר בתור נערה הייתי פה ושם בטיפול פסיכולוגי. אני בת 36 ומעולם לא הייתי בקשר רומנטי-זוגי, וגם לא קרובה לזה (ולשם החידוד - גם לא בשום אספקט פיזי, על כל המשתמע מכך). דבר שכמובן מבחינתי הוא בלתי נסבל, בייחוד שיש לי הרבה מאוד מה להציע. על קצה המזלג ומבלי לתת באמת את המקום הנדרש ואת הבסיס הרחב לדברים, אני אציין כי ברגע שיש מישהו שמוצא חן בעיני אני חווה חרדה מאוד גדולה, קיפאון, חוסר תפקוד וכו' בצורות כאלה שלא מאפשרות לי להתנהל או לפתח את סוג האינטראקציה הנדרשת שמובילה בסוף לקשר. ושוב חשוב לחדד - על מנת לפתח רגשות ומשיכה גם אם קלים ביותר, אני צריכה להכיר ולהתוודע לבחורים האלה בצורה בלתי תלויה (עבודה, לימודים וכו'), ולא במסגרת המוגדרת מראש כמסגרת למציאת קשר, כלומר דייטים, אינטרנט, שידוכים וכו', אלה כל כך לא פועלים עלי, וזה לא מתוך איזו "החלטה מנהלתית". זה פשוט המצב. בטח לא לפני שעברתי איזשהו תהליך, שכאמור עדיין לא הצלחתי לעבור אותו. אגב, גם קשרים חברתיים אחרים (עם בנות מיני) זה דבר שממש לא בא לי בקלות ודבר שיש לי ממנו מאוד מעט אם בכלל, אולם זה כן דבר שלאורך השנים הצלחתי לפתח, גם אם לא החזיק מעמד לטווח ארוך. ברור לי שלמצב הזה יש כל מיני שורשים אשר קשורים למקום בו גדלתי ולמשפחתי וההתנהלות בה, גם על רקע התנהלות מינית מסוימת שהשפיעה עלי. בכל אופן, כאמור, עברתי כבר טיפולים פסיכולוגים ממושכים עם מספר מטפלים שעד כה לא סייעו לי לפרוץ את המעגל הזה ואני באה ממקום של תסכול ויאוש כאלו שאף מילה שאני אכתוב לא תעשה איתם צדק.. אשמח לבחון האם יש לכם איזושהי המלצה, כיוון, רעיון וכו' לאיזשהו סוג או אפיק טיפולי שאולי יוכל לעזור במצב שלי ולסייע לי לצאת מהסיוט הזה..? יש לציין כי אין ביכולתי לממן טיפול יקר. תודה רבה