פורום פסיכולוגיה קלינית

השארת לשיקול דעתי בזמנו, מה ואיך לומר לבמבי הרגשתי אז שהשעה לא כשרה לכך אך כאשר המצב went from bad to worse וכאשר ראיתי את היכולות האמיתיות של במבי, החלטתי שזו השעה, לא בקלות כתבתי מה שכתבתי, לקח זמן, הייתי צריכה לחשוב על זה היטב, והנה אני רואה שלא העלית את זה. חבל אמרתי ך שהכתיבה ההומוריסטית שלי הייתה טריגר לדברים רציניים, לצערי לא עלו עליהם לבד, ואני מפרשנת את הדברים, ובדשה של העליתה מרגישה בזבוז זמן לזמן שאני מקדישה לעניין שהוא חשוב בעיניי ויש בו לשמר את הפורום, וגם להראות לך זווית שאולי לא שמת לב אליה.

אך לאמור היו שני חלקים, אחד על עבר שני על הווה מתמשך, למה התכוונת

וזה קצת מזכיר לי אותי בתקופות אולי פחות טובות בחיים וכתוצאה מכך גם כאן ובכל זאת... ראית שאביב ואני הגבנו לך בהודעה של רוני על היומולדת? אולי רציתי שתכתוב שראית... וסליחה שאני ככה.

והיה לי ממש בא להגיד לה שהיא חמודה... אפילו אמרתי לה בסוף שהמקום החדש הפתיע אותי לטובה ממה שזכרתי אותו... היא שאלה בפגישה אם אני רוצה לעשות איתה סיבוב בחדר(: סיכמנו כמה דברים בנוגע לקבוצה והיא שמחה שכתבתי לה ושעכשיו יותר ברור לה מה אני מרגישה ומה קרה.

שום הולכת לבד ושום נעליים:(((( כואב לי וצורב לי בנשמה שורפות לי העניים מרוב דמעות וכואב לי כל כך

הנתק מהילדים... לא נפגשנו השבוע מישהו מחבל בפגישות שלנו בכוונת זדון... וחוץ מזה קשיים כלכליים לא פשוט לי בכלל.... צריכה עוד כוח הילה

אודי, אני הורסת את הטיפול שלי. מתקרבת ואז מתרחקת. כועסת עליו. מאוכזבת. זועמת על כך שהוא לא עוזר לי. הוא מתוסכל ממני, מיואש. למה הוא לא מצליח להציל אותי מעצמי??? זה כל כך מסובך... מרגישה שנגמר לו. אני לא רוצה שהוא יוותר עלי אבל אני עושה הכל כדי שלא יצליח לנו. טורנדו של רגשות עזים, מותירים הרס וחורבן. רק שלא יוותר עלינו. הלוואי שיוותר. מרגישה חסרת תקנה. נטע.

אוף זה קשה דברו על זה עוד ועוד .תנסי לדייק מה בתגובות שלו גורם לך להגיב ככה זה מעגל.תנסי לראות על מה החלקים האלה באים להגן לעשות ... מהמקום שלי יכולה רק להגיד לך שתנסי לעצור את ההרס אחרת זה אבוד .. למרות שעם כל הכאב שאני חווה אני יודעת שלא יכולתי אחרת ויש ערך גדול גם לחלקים האלה ...איתך

למה חלק נראה כמו ג'יבריש?

זה מה שחשוב (:

שוב מקום חדש, שלצערי מכירה אותו (סיפרתי שמהנקיון שם)... מוזר מאוד. דמיינתי אותי יושבת היכן שהיא ישבה. סיפרתי לה, אמרה שלא אכפת לה שנתחלף. מוזר לי אודי. אצל המטפלת הקודמת לא היו דברים כאלו. אחרי הפגישה היום שבה לא ממש הצלחתי כל כך להגיד מה שרציתי, לא יודעת היה בי רצון ללכת לראות את המטפלת הקודמת. וזו לא אשמתי שהיא עברה למקום שהוא שתי דקות מהמטפלת הקודמת. חיכיתי קצת ליד הקלינקיה שלה אבל יכול להיות שהיא לא הייתה שם בכלל ואולי היא כבר לא מטפלת ביום הזה. גם ככה יכול להיות שלא הייתי רואה אותה, אולי כשהיא פותחת או סוגרת את הדלת למטופל אחר. ואני יודעת שזה לא טוב אבל לא ממש הצלחתי לעצור תא עצמי וגם נראה לי קשור שיצאתי בוכה מהפגישה ולא ידעתי מה לעשות עם עצמי. שלחתי לה הודעות-כתתבי לה את מה שלא הצלחתי לומר בפגישה, הציעה שנדבר בטלפון היום או מחר. ואצל הפסיכולוגית זה לא היה קורה, הסכימה שנדבר רק בטיפול. ואני רוצה טיפול שטוב לי ואני חושבת שסומכת על המטפלת עכשיו אבל אולי לא טוב... אווף, אי אפשר לדעת.

אודי, מזל טוב אדם אהוב שכמוך, עד 120 בבריאות ואושר. (נחמד לדעת שיש לנו משהו משותף... ) ושאלה לי אליכם/ן, איך מתנהל אצלכם/ן הקשר עם המטפל/ת מחוץ לקליניקה? פגישות בלבד פגישות ושיחות טלפון פגישות וסמס פגישות ווצאפ פגישות ומיילים אודי, מהן האפשרויות אצלך בטיפול? שבת שלום Aya

אצלי כרגע, פגישות, מדי פעם הודעות וגם קצת שיחות. אצל הקודמת- טיפול בלבד. זה שונה כמובן ואני גם מרגישה את זה אבל היות והטיפול עכשיו שונה מהקודם זה מסתדר לי איכשהו בסדר בראש. אני חושבת שגם אצל אותו מטפל ואפילו עם אותו מטופל הצרכים יכולים להשתנות.

:-)

מה נשמע? איך הולך? שבת שלום

שאם אספר לך שעוזבת את הקבוצה תחשוב שאני לא מתמודדת ואולי לא מנסה מספיק... גם יודעת שלא כל התמונה המלאה מגיעה לפורום ובכל זאת חוששת... דיברנו על זה בפגישה היום וזה לא שמחליטה עכשיו ובאמת שלא יודעת מה יהיה...

אל תמהרי להחליט בשביל זה יש מטפלת..דברו על זה עוד ותחליטי ומה שתחליטי יהיה נכון בשבילך באותו הרגע תמיד אפשר לחזור או לבחור משהו אחר. חיבוק

שאת איתי כאן. מרגישה שאת דואגת לי וזה מרגיש לי נעים (:

לא הצלחתי להמשיך לפסוע.... ולמרות שלא באתי לפגישה אחת הוא היה ממש רגיש וענה להודעות שלי וגם כתב שמחכה לי היום... איך אתם מסתדרים עם לשלם כל חודש? היא או הוא באים לקראתכם? מה קורה כשיש שינוי כמו: לימודים, פיטורין וכל מה שקשור לכסף מזמינה לשתף.. הילה

אצלי בבית יש הרבה מירמור מצד בעלי שבגלל מה שאחי עשה לי הוא צריך לשלם כל חודש סכומים כאלה. הוא עושה לי חישובים כמה אני "עולה"למשפחה, כמה זה במצטבר ומה היינו יכולים לעשות בכסף הזה. מידי פעם הוא מודיע שהוא לא מוכן לשלם יותר ואז אני מבקשת עזרה מאחים שלי -שלא מודעים בכלל למה שקרה... ועם כל זה, מאוד מביך אותי לדבר איתו על זה ובחיים לא ביקשתי הנחה...

הי הילה, לא פשוט עניין הכסף, ולי יש ממש סעיף בתקציב של תשלום עבורה. יכולה לומר לך שמאז שהתחלתי בטיפול לא הייתי בחופשה (פרט לנופש אחד מהעבודה שהיה מוזל) וכן הצטמצמתי בכל שאר תחומי החיים שלי. למרות שמטבעי אני גם לא בזבזנית. אבל כן, זה מאוד מאוד לא פשוט עבורי ומצריך התמודדות לוויתורים.

היי הילה יקרה, קודם כל חיבוק חם! אני עד עכשיו הייתי מצליחה איכשהו להסתדר. לא העזתי לבקש הנחה וכן יצא שדיברתי עם הפסיכו הקודמת על זה, אבל זה לא המשיך מעבר. הייתי רוצה להאמין שמטפל לא יסיים טיפול בגלל כסף, אבל זה מן הסתם לא כזה פשוט. עכשיו כשיש מחשבה שאולי לא אהיה בקבוצה ובקבוצה לומדים מיונויות, אז אצטרף פגישה נוספת בשביל זה, ולאו דווקא עם המטפלת שלי, אני לא בטוחה שאעמוד בתשלום של שתי פגישות כפולות בשבוע במחיר אולי רגיל לשוק אבל לא לי. אצל הקודמת המחיר פר טיפול היה בטווח התחתון של השוק, או איך שלא נקרא לזה והצלחתי לעמוד בזה. מבינה ללבך, מבאס ומקשה על הטיפול. לא פשוט. חיבוק יקרה! וראיתי את תגובתך אליי, עכשיו בדרך לענות לך גם שם (:

לא יודעת מה לומר. רק מרגישה שבא לי למות.. לא צריך להבהל.. פשוט לא יודעת כבר מה לעשות עם כל הכאב, לא יודעת כמה רוע אפשר לבלוע, לא יודעת אם יש סיכוי להשתקם. קראתי לאחרונה הרבה מחקרים שמשלבים כל מיני קשיים שלי וגורמי סיכון שלי, והסיכויים שאותם מחקרים מנבאים לי לשיפור הם ממש קלושים, משהו כמו שניים מתוך אלף.. אז למה להתאמץ? אני מותשת..

קראתי אותך ואיתך ...מחבקת

הי לא יודעת כבר איך להסביר את עצמי. לא יודעת לזהות מתי אני בהתקדמות ומתי בנסיגה.. לא יודעת איזה בחירות הן אמיצות ומפתחות ואיזה הן פשוט הסוואה של עוד קצת התעללות בעצמי.... עצוב גם שאני מנסה לסמוך על המטפלת, ואנחנו לא זמן רב יחד, אולי חצי שנה, והיא מפגינה שהיא מאד יודעת, ואני מרגישה שהיא לא באמת מבינה.. לא קולטת את המורכבות, ממהרת מדי להיות בטוחה... אני חושבת על הכלבה הזאת, שכתבתי עליה לסאנדי, זאת שמכניסים אותה להריון פעם אחר פעם, לוקחים לה את הגורים מיד אחרי ההמלטה, מחברים אותה למכונות שלוקחות לה את החלב עד שהיא קורסת ואז שוחטים אותה ואוכלים אותה. עכשיו כל מי שהזדעזע שיחליף את המילה כלבה במילה פרה, ועכשיו זה נורמלי, נכון? עכשיו זה בסדר? אני לא מצליחה להכיל את כל ההתעללות הזאת שקורית סביבנו בכל מקום... מכירים במטריקס שאתה צריך לבחור גלולה כחולה או אדומה, ואח"כ אין דרך חזרה.. לא הייתי רוצה גם לחזור חזרה אבל אני גם לא רוצה להמשיך לחיות ככה כשיודעת על כל הזוועה...

היי אודי, התרגשתי מהתגובות על ההודעה שלי ונסינו לדבר על עניין המגע בפגישה ניסינו זו לא מילה מדויקת היא ניסתה לדבר איתי ושאלה לגבי זה כנראה שהיא הרגישה שקשה לי עם זה היא אלופה ב-"להרגיש" ובאותו רגע שהיא שאלה - זה כאילו קיר ענק, ממש הכותל בכבודו ובעצמו צץ בינינו ולא אפשר לי לענות או לדבר איתה בכלל. הרגשתי המון כנות במילים שלה..המון רגש וחמלה כלפיי והרגשתי מבוכה עצומה.. אבל הרגשתי עוד משהו, שלא זוכרת אם הרגשתי קודם - הרגשתי שהיא מרגישה אותי. הרגשתי שהיא מרגישה את הקושי שלי עם המגע הזה! היא באמת הרגישה את הקושי שלי, בלי שאמרתי לה כלום. והיא אמרה כל מיני דברים, שהרגשתי אותם בלב ולא הצלחתי לומר. היא הרגישה אותי!!!!! אני לא מדברת על הבנה רציונלית או ידע, שאפשר ללמוד מספר או באוניברסיטה ואז לומר למטופל - אני מדברת על הבנה רגשית. חשתי מובנת מבחינה רגשית... המטפלת שלי היא טיפוס נוגע ומרגיש אודי, אני מסבירה אותי נכון? אני מרגישה עצובה פתאום.

אין על הרגשת הרגשות, זה הסימן הכי טוב שהיא מתאימה ל ממש מדהים, אין לי ספק שתפיקי הרבה תועלת מהקשר. שמרי על עצמך

רציתי לאחר לקבוצה השבוע, קצת כעסתי על שבוע שעבר. יצאתי אז לכמה זמן כי נעלבתי ממשהו ולקח לי זמן עד שהייתי מסוגלת להיכנס חזרה. וגם, לא יודעת משהו בי רצה לאחר. בסוף, יצאתי מספיק בזמן מהבית כדי שאגיע בסדר, אבל דיברתי בטלפון ופספסתי את הפניה הנכונה, אז טיפה האריך לי והגעתי בדקה או שתיים איחור. ופגישה אחת שמישהי לא הגיעה והן לא ידעו מראש על זה, הן התקשרו אליה מהחדר שבו היינו. ואני רציתי שגם אליי יתקשרו... אבל הן לא. אולי אף נעלבתי. אני אגיד לה את זה מחר בפגישה שלנו... אז היא תגיד שהיא בטח הייתה מחכה עוד דקה ואז מתקשרת.

לא רוצה לברוח מהקבוצה כי קשה לי... ובאמת לא יודעת האם קשה לי אבל יכול להיות שזה כן מתאים לי וזקוקה לעבודה פשוט, או שלא. ואני חושבת שאני נוטה לשני הכיוונים. וגם לי יהיה מעניין לראות מה יהיה. אבל, איכשהו זה מתקשר לי לטיפול הפסיוכלוגי הראשון שלי, אצל זו שיצאה לחופשת לידה ולא חזרתי אליה בסוף. הייתה לי הרגשה לא טובה אצלה ולא רציתי לחזור אליה. לרגע גם לא מתחרטת אבל זה היה לי קשה להחליט לעזוב. יש לי קטע שגם אם משהו לא טוב בשבילי, לא תמיד אצליח להגיד או לקום וללכת נניח. ומפחדת שאולי הקבוצה לא טובה עבורי כרגע. לפחות היום אני במצב שכן יכולה להגיד את הדברים בטיפול... לפחות זה. אבל גם לא רוצה להגיע למצב ש"מורחת" את עצמי שם וכל פעם אורמת טוב נו ננסה עוד קצת. ועכשיו נזכרת שיכול להיות שבנושא הבא שנלמד יצטרפו עוד לקבוצה. הן אמרו את זה מהתחלה שכך בנויות הקבוצות, שבכל נושא לימוד יכול להיות שיצטרפו חדשים. ובפגישה האחרונה שוב היות ואנו קרובים לסיום נושא הקשיבות. אז הן שאלו אם יש משהו שמישו רוצה להגיד בעניין ואני רק חשבתי לעצמי שכן. רציתי להגיד שאין מקום סביב השולחן לחדשים. זה מה שחשבתי, אבל לא אמרתי. ואז המטפלת שלי/ששם היא אחת המנחות אמרה שבאמת נצטרך לחשוב על הישיבה סביב השולחן מחדש...

היי יקירה אני משתוממת מיכולת הניתוח שלך.... ואני שמה לב כמה התפתחת בזמן הזה שאנחנו מכירות.. רוצה לאמר לך שתסמכי על עצמך.. זכורה לי קבוצה שהתחלתי והיה מצב של מטופלת סוערת מאוד שערערה אותי באותם ימים... בזמנו לא היה ביטוי לקול הזה שלי חרף הניסיון שלי להשמיע אותו.... והיו עוד דברים לא פשוטים.... זוכרת שהייתי חוזרת הביתה כל כך מותשת.... וגם לי לקח זמן אבל בסוף ביקשתי לעזוב.... חנה יקרה, כמעט רוצה לאמר חברתי היקרה... הילה

עונה מהפלאפון כי במחשב הפך לגיבריש... אולי נהיה חברות? למה לא, אשמח! תודה על השיתוף, מרגישה לא טוב שם אבל לא יודעת מה נכנס לגבול שאולי כדאי להמישך ולהתמודד ומנגד אולי די וזה לא מתאים כרגע. ואת ממש מקסימה על המילים שלך אליי. התרגשתי. תודה

שלקחו כאן ברצינות כאלו ואני מייסרת את עצמי על משהו בי.... אני רק חושבת שבחיים האמיתיים, חבר'ה, אם אתם כך לא קוראות נכון את המפה, אז תפעילו את הג'יפי,אס מהר מהר,, הכי גרוע בבדיחה זה שצריכים להסביר אותה, אבל אם הייתי מתכוונת ברצינות, האם הייתי כותבת על עצמי בגוף שלישי? אם רציתי לחרף ולגדף את עצמי יכולתי להיכנס בניק אחר, או לכתוב בגוף ראשון, אני ממש בהלם, שאל הבינו את ההומור כאן, לצד הביקורת על דברים מסוימים כאן, שהכנתי להם את הקרקע.... יתכן וכאשר אני אכתוב את שיש לי לומר אזי תבינו טוב יותר את הנאמר שם. בכל אופן אני כנראה אכתוב סטנדאפ באיזה שהוא מקום, על הרצינות שלקחו את מה שכתבתי כאן!!!

סתם כזה חסר לי משהו, בטחון אולי?......אני מצליחה, החיים בסדר..ודווקא כיוון חיובי בטיפול, באתי ולא מבטלת ולא בורחת אפילו שיש הפסקות, יכולה להכיל אותן.... גם הדימוי שלי כאם, קבלתי פידבקים חיוביים מקורס ששיתפתי שם על קשב וריכוז ומה עברתי עם ילדי כלם אמרו שאני נהדרת וכל הכבוד..איפה הכבוד? אני לא רואה שאני אמא כזו נהדרת...עובדה שלקח לי זמן להבין מה קורה.....אני מפחדת כאילו כשטוב לי..מרגישה שיש צפיות שאשאר בסדר ומסובך לי כל כך...פחד מאיבוד הטוב , מציפיות מהסביבה שאשר במשקל הזה, קשה לי כל כך לשנות הרגלי אכילה שאני מתאמצת לא לאכול...אוף שלא אשמין...דווקא כשאומרים לי מחמאות אני מרגישה מכווצת..למה אי אפשר פשוט להיות מאושרת?????

אם כבר אז כבר...מזל טוב!!!!! לעוד הרבה שנים טובות ומאושרות, בריאות טובה והצלחה בכל!!! תשתפי תאריך מדוייק :) סתם לא חייבים. אודי יקר, שיתגשמו חלומותייך לטובה, שתמשיך ללוות אותנו בדרכנו, בדרכך המיוחדת כל כך והמכילה. הזדמנות לומר לך תודה על שהנך!! תודה שאתה מאפשר לכתוב כאן, לפרוק, לבדוק ולהעביר ביתר קלות לטיפול, אוהבת את המקום המיוחד הזה, אתה אדם מיוחד, זה לא כל כך פשוט ללוות תקופה ארוכה בפורם, התמדה שכזו, אני מעריכה אותך מאוד וכן פשוט אוהבת. מיכל

המון אושר ושמחה אודי, תמשיך להיות פורה ומצליח, הרבה נחת ובריאות

הגבתי להילה ולמיקה ולאיה והכל נעלם :(

אני עניתי לך למטה בקשה מקווה שיותר מובנת. אני לא מקללת את עצמי בכלל אני מחבקת ואוהבת את כל המכלול ..אנחנו מסיימות בשבוע הבא וזה בסדר וזה נכון . והסיום אוהב ומכבד . האמת לא בטוחה שרוצה מטפלת כרגע ממשיכה לחפש וגם היא אבל רוצה לשכב קצת על כר הדשא להביט על הדרך להפנים אותה פנימה להנות ממנה להיות קצת לבד ולא להבהל..זה בסדר הכל בסדר אני בסדר .. אני אפילו יותר מבסדר ...באמת אודי גם ברגעי נפילה שהחלקים המבוהלים נמצאים אני מוצאת את הדרך להרגיע ולנשום..אודי למדתי לנשום ... שבת שלום לך ולכולם

עוד מטפלת שכבר סגרה איתי רק לא הצלחנו לקבוע יום ..מזל שלא שיניתי כלום...הודיעה לי שהיא חשבה על זה ולא מתאים לה did . ...כבר התרגלתי כאילו יש לי קרן על הראש אות קין על המצח...והכי יפה שזה אחרי שש שנות טיפול מדהימות כשאני לא מתנתקת כשאני מפוצלת אבל יש שיתוף פעולה בן כל החלקים ...מודה על זה שלה היה את האומץ והיכולת להיות איתי כזאת כברת דרך. ..ולהגיע איתי לכאלה מקומות מופלאים....לא מתקרבנת וזוכרת שיכולה לבד כמה שיהיה צריך..כל דבר בה בזמנו ...אבל זה כואב אפילו מאוד ....ניראות ...

כתבתי כאן בעבר שמכירה מקרוב דחיה של מטפלים אותי. והרבה. וזה קשה בטירוף. וכואב בכל הגוף והנפש. והלוואי ולא היה ככה. אבל עדיין, זה רק אומר שצריך לחפש טוב טוב עד שתמצאי את המישהי הנכונה. ואת תמצאי! איתך. גלי

זה הכי בעעע מגעיל איזה כאבים:///

מזמינה אותך לחזור ומושיטה לך יד לשלום, את יכולה גם להגיב, כל אחת מגיבה מהעולם שלה ובאמת שלא היו לי שום כוונות לפגיעה, מבינה שנפגעת מאוד וזה כואב לקרוא את מה שאת מייחסת לעצמך, אנחנו ממש לא רואות אותך כזו נוראית כמו שכתבת...ממש לא!!!! כתבתי מתוך חוויה שלי, הבעתי דעה לא כדי לפגוע, ממש לא!!! וכבר הסברתי המון פעמים... סטנדאפ אמרת ולא סטארטאפ שכתבת אחר כך פעמיים, יחי ההבדל, סטנדאפ עליי זה משהו שקשה לי רציתי שתביני אותי ולא הבנת כלל שזו לא דחייה שלך בכלל!!! נפגעתי גם אני מהתגובות שלך אליי, מאוד, בואי נשאיר הכל מאחור ונפתח דף חדש..... אז מושיטה לך יד של פיוס, את מוזמנת לחזור בשמחה... לא אמרתי לך מעולם שלא תגיבי אליי יותר, יש דרך להגיב בצורה מתונה ומכבדת, לוקחת גם על עצמי!! לקחת את זה ממש רחוק וקיצוני וחבל... מעריכה מאוד את הישירות והכנות שלך, מיכל

כתבתי סטנדאפ על עצמי, כי אין לי כל בעיה לצחוק על עצמי או שיצחקו ממני, ממש לא כתבתי את זה ממקום של הרגשה רעה עם עצמי, אבל בשמחה מקבלת את ידך, אבל אולי תמשכי אותה אחר כך לאחור בהמשך לפוסטים שאני מתכוונת לעלות כאן.

אודי גם אתה טעית בטקסט שלי, אני פשוט לא יכולה להאמין את זה תהרגו אותי אם הייתי מאמינה לזה. עשיתי סטנד אפ על עצמי, וזאת מכמה סיבות, ראשית כל הומור, זה השם הנרדף שלי, וכל האווירה כאן נראתה לי כבדה מדי, שנית מיכל אמרה שהיא חוששת מסטנד אפ עליה, אמרתי אעשה קודם כל על עצמי, שלישית ראיתי כל מיני רמיזות של כל מיני כותבים, שרצו לומר עלי דברים וחששו. רביעית גם בחיים האמיתיים בכל פעם שיש סטנד אפ אני המועמדת הטבעית שיצחקו עליה, מכיוון שזה כמו קריקטורה, שאוהבים מישהו עם אברים מוחצנים, כך האופי הצבעוני שלי מתאים בול לסטנאפ בין אם אני מרצה או סטודנטית או חברה, לא משנה. ולכן החלטתי להכין סטנדאפ על עצמי. התגלגלתי מצחוק כאשר כתבתי את מה שכתבתי, לעולם לא הייתי חושבת שמישהו שיחשב שהייתי רצינית ושזה בא ממקום של כאב, פשוט זו הייתה ארץ נהדרת על עצמי, אני תמיד אוהבת לצחוק על עצמי! הסטנד אפ לא רק שלא בא ממקום של כאב, בדיוק להפך, זה בא לתת ביקורת על מה שנעשה כאן בפורום, בקורת שאני מתכוננת לומר אותה ישירות, אבל הכנתי את הרקע עם הסטנדאפ, ומי שהיה טיפה מתעמק במה שכתבתי היה רואה את הביקורת. בכל אופן, אביב, במבי, תודה שדאגתם, אבל אני בסדר גמור לחלוטין (חוץ מכאבי גב), אין לי שום בעיות, אני כל כך שלמה ושמחה עם עצמי ועם החיים. אמרתי כאן שאני פעם ב... מקבלת התקף, ואחר כך, זהו החיים הטובים ממשיכים הלאה. יש לי ברוך השם חיים נפלאים, מכל הבחינות, ות'אמת, שום דבר מהעבר לא מעיק עלי כרגע, ממש לא, אני במצב רוח עליז ושמח וטוב. לא מדברת ממקום של כאב, כי לא חשה כל כאב (חוץ מכאבי גב!), וטוב שאין איזה מטפל ברקע שיהרוס לי את החיים הטובים עכשיו, הסטנד אפ שלי כל כך הצחיק אותי שהייתי חייבת לשתף את בעלי בו, כמובן שלא היתה לו סבלנות לקרא את הכל, אבל סיפרתי לו על רוח הדברים, וצחקנו ביחד. מייעצת לכולם להחליף משקפיים, קצת עם הומור, קצת עם צחוק, לא כל דבר מגיע ממקום של כאב, ושל צרות, ממש לא. ובמבי, אני חושבת שתחזרי בך מההבנה שכתבת כלפי, אבל אני חושבת, שמן הראוי שאני אומר את כל מה שיש לי לומר (נו... טוף לא את הכל...) אבל אעשה זאת לכל אחת בנפרד. אז אני מייעצת לכן לקרא שוב את מה שכתבתי, עם משקפי ההומור ואין לי ספק שיהיה לכם בידור טוב.

יש שמץ של אמת, אז צחוק צחוק אבל יש המון ציניות עצמית שדווקא חבל ככה לצחוק על עצמך, לי צחוק כזה גורם לכאב. לאחד מתאים לשני לא. מה לעשות? מסכימה עם אודי מאוד...מנגנון הגנה.

המון בקורת על אחרים, אבל לא תחושות נגטיביות על עצמי, ממש לא, להפך..

רואה גם רואה הכל מכל ...גם את הכאב שאת מדחיקה מעצמך והם באים דרך הגב...והכל בסדר והכי חשוב שאת מאושרת וטוב לך .

סנדיי הי, שמחה לשמוע שהחיים שלך באמת באמת בסבבה (חוץ מכאבי הגב ).. בא לך לשחק במשחק הומוריסטי ? אם את מסכימה אז בסבבה.. אם בא לך, קחי את כאבי הגב שהכנסת לסוגריים.. תוציאי אותם מהסוגריים ותני להם מקום של כבוד. טוב? תנהלי עם כאבי הגב דיאלוג: למה הם בחרו לבוא אלייך, למה הם בוחרים להתמקם דווקה שם ? בגב? יש איזו משמעות לגב? מתי הם- כאבי הגב מגיעים ? אולי הם מנסים לומר משהו לסנדיי ? אלייך ? בדרכם שלהם ? ואולי אם תבחרי לנהל עם כאבי הגב דיאלוג במקום להכניסם לסוגריים,תגלי דברים מעניינים ? ואולי הם גם יפסיקו להטריד אותך ? ואם את רוצה סנדיי, אז תנהלי איתם את הדיאלוג בהומור .. המוני המונים של הומור.. ואני ממשיכה לעמוד מאחורי מה שכתבתי לגבי הרגשות שהרגשתי כשקראתי את הודעות הסטנד אפ שלך..הרבה פגיעות (בחולם ושורוק) שיש לך..וגם ים של כאב.. וצר לי על כמות אנרגיה עצומה שמתבזבזת על נסיונות טשטוש של הרגשות הפנימיים.. את מייעצת לכולם להחליף משקפיים.. מזכיר קצת אולי את הבדיחה שאת הכנסת לפורום לגבי הנהגים שנוסעים בנתיב הנגדי מלבד ההוא שלא מבין למה הם עושים זאת.. איכפת לי ממך סנדיי...באמת. במבי.

ראשית, מיפוי העצמות הראה בדיוק למה כואב לי הגב, הוא בדיוק ממה שזה נובע. כן, תמיד אני צוחקת שזו הירושה היחידה שקבלתי מהצד של אבי, את הצרות בגב. אבל אני בהחלט מנהלת עם הגב דיאלוג וכבר כתבתי על זה כאן, אנחנו מנסים להגיע להסכמות ביננו. שהכאב יאפשר לי להמשיך לעשות ספורט וללכת ישר, וכנגד זה הוא ישתק אותו רק למספר שעות ביום, בינתיים הוא לא כל כך שומר על ההסדר, אבל בעזרת השם נעבור את זה, הייתי כבר בכאבים הרבה יותר קשים. זו בעיה בשלד של הגוף, שלא רואים בכלל, למזלי, אחרים במשפחה המורחבת זה הביא להם גיבנות, ושניים אפילו נפטרו מזה. אז אני צריכה לשתוק כי זה רק כאבים, וגם לא תמיד. כבר אמרתי שהרופאים ניבאו לי שתוק מוחלט כבר לפני הרבה שנים, ואמרו שלא אוכל לזוז מהמטה, אז ברוך השם, לא התקיים, וגם את התקופה הזו נעבור, ויהיה טוב

במסגרת 'הקונצרט' שאנו מנהלים פעם בשבוע, כהמשך לנעשה בפורום, בקשתי לנגן הפעם את לי ולך, לאחר שהוצאתי את כל הקורדים באינטרנט, בקיצור אחת מהנשים מתחתנת שבוע הבא, (פעם שניה, היא אלמנה), היא כל כך התרגשה מהשיר, ולא הפסקנו לנגן ולשיר אותו, והיא אמרה לי שאין לה ספק שבחרתי בזה לכבוד החתונה שלה, והיא תנגן את זה בשבע ברכו, ולא יכולנו להפסיק לנגן, לפתע הגיע לקוחה שהייתה צריכה משהו, אמרתי לה שהיא מוזמנת לשיר אתנו, וכך גם קולה הצטרף, זה היה פשוט משהו, ולאחר מכן השמענו את הביצוע של אריק עם גאולה, וואו לא יכולה לתאר לך את הניצוצות שהלכו כאן. ממליצה לך בחום, עם כל טיפול

בעיירה טריגוארוס דל וואל בספרד תושבי העיירה הצביע על הענקת זכויות שוות לחתולים ולכלבים כמו לבני אדם ומכירים בהם כתושבים שאינם בני אדם. בעיירה זו מתגוררים 300 תושבים בלבד, וההצעה התקבלה פה אחד. החוק שהתקבל מעניק גנה מיוחדת לחיות, מחייב את הערייה לדאוג לכל כלב או חתול נטושים, ולנזוף בבעלים המעניקים יחס לא- הולם לחיות המחמד שלהם.

תודה שחשבת עלי! נשמע מקסים, אני רק שואלת את עצמי למה רק כלבים וחתולים? את יודעת, אם מישהו היה מעז לעשות לכלבים מה שעושים לפרות בארץ שלנו אנשים היו משתוללים מזעם. תתארי לעצמך שהיו מכניסים כלבה להריון, לוקחים לה את הגורים כמה רגעים אחרי הלידה ואז מחברים אותה שלוש פעמים ביום למכשיר ששואב ממנה את החלב שלה ומוכרים אותו. ואחרי כמה סבבים כאלה של הריונות המלטות והפרדות כשהיא היתה קורסת היו שוחטים אותה ואוכלים את הבשר שלה. נשמע מזעזע, נכון? אבל זה מה שקורה לפרות. אז מה ההבדל? ואגב, אני לא מאמינה בשיוויון זכויות פשוט כי הצרכים שונים, אבל אני כן מאמינה שגם לבע"ח וגם לבני אדם יש צרכים ויש זכויות בסיסיות שצריך לשמור עליהן.

עד 120

אם אני זוכרת נכון כבר אחלו לך בשנה קודמת. רוני זו ג"כ היית את? בכל אופן, אודי היקר מאחלת לך יומולדת שמח. ועוד הרבה שנים טובות ושמחות. והרבה בריאות. ואתה כ"כ רב פעלים וזה בעיניי מדהים. תמיד חושבת עלייך שכל פעם אתה בכנס, לומד ומלמד. כותב ספרים ועוד. ואני מדברת רק על מה שקשור לכאן. שמחה בשבילך על הרצון להתקדם כל הזמן... הלוואי עלי... ):

מזל טוב באמת מכל הלב הרבה הרבה טוב ..ועוד קצת טוב ....

מקווה שאתה בסדר, לא העלית הודעות וגם לא כתבת על יום מנוחה... לא ממש זוכרת מה כתבתי, זה היה מהנייד ולא הייתי במיטבי, אחרי ניתוח בבית.... בכל מקרה שבוע שעבר היא ביטלה פגישה כי הייתה חולה, לא כתבתי לה כלום כל השבוע היא לא יודעת מה עברתי השבוע...מחכה לפגישה להתחיל כאילו מחדש, להגדיר מטרות לראות לאן הולכים, התקופה של הנסיעה שלה ועכשיו המחלה גרמה לי לפסק זמן של חשיבה...מקווה שאתה בטוב אודי. אתה חושב שהגדרת מטרות מחדש תוכל להועיל? מנסה להפסיק עם בדיקת האמון והקשר, כי יודעת יותר מתמיד שהקשר יציב...ואז גם לא מתקשרת איתה בין הפגישות יותר, נראה לי כיוון חיובי.למרות שעדיין קשה במקום החדש... ממש מקווה שאתה בטוב, מחכה להודעות שיעלו ושאתה תאמר שרק היית עסוק. אתה מאוד חשוב לכלנו, שמור על עצמך. מיכל

מיכל יקרה, אוי, ניתוח... תרגישי טוב יקירתי. לפעמים לא פשוט לספר שאנחנו חלשים (?) אנ'לא יודעת אם אפשר ב'כוח' להפסיק בדיקת אמון וקשר. מוזר, אולי ביחס לאחרים כאן, אני שמחתי שאודי רשם שהיה עסוק. שהוא משתף אותנו בהיותו פשוט בן אנוש. אולי כדאי ללכת עם מה שמרגיש באותו רגע ומשם לזרום? שלך, סוריקטה

אכן, אבדוק את הדברים.

אתה בסדר, נכון אודי ?? אודי ???

שדי כבר עם מה שקורה בקבוצה ושאני רוצה שהיא תנסה לעזור לי להחליט אם להישאר ומה שנכון ויהיה לי טוב.

שיהיה לך לילה טוב . מתארת לעצמי איזה יום עמוס זה היה . ..ועוד אנחנו כאן מחכות לך ,סליחה שאני כל כך תובענית בזמן האחרון . מאוד מאוד מעריכה אותך על הנתינה. שמור על עצמך ....

לא מצליחה להתחבר לאנשים, למה שאומרים. מרגישה שאני ומה שקורה בקבוצה לא משדרים על אותו גל. תוהה מה הטעם למשוך את עצמי כאן אם לא מרגישה שנתרמת ויותר מכך לעתים סובלת ומרגישה שהמקום לא בשבילי. אודי, אני באמת לא יודעת מה לעשות... מפחיד אותי לעזוב כי בראש מהדהד לי העניין שהקבוצה היא חלק מהטיפול ואני רציתי להיות בטיפול. ואולי לא נכונה הכותרת שלי שקשה לי, אלא שאולי זה פשוט לא בשבילי בצורה שבה הקבוצה פועלת.

אוףף קשה לי כל כך..לא מוצאת מטפלת .גם מי שעובדת עם פוסט טראומה לא רוצה לטפל בהפרעה המחורבנת הזו..הפיצול חוגג כולם בסטרס מטורף מהכאב מהפחד מבלבד עוד שבועיים. בחוסר אונים כל כך גדול. משתבללת כאן כמו שבלול קטן קטן בן העצים. מחכה שהפחד יעבור..והכאב בעיקר על האבדה . על זה שלא צלחנו למרות ששתינו עשינו כל כך הרבה ...זה לא פייר.. ואודי השיחזורים האלה שהגיעו קורעים אותי מבפנים...כל הזמן שקיללתי את עצמי בכינויי גנאי לא חשבתי שזה אמיתי כל כך...איך אודי איך...אנשים עושים מה שהם רוצים ואף אחד לא רואה ...אודי תשאיר לי משהו רךלאחוז בבקשה .

אני לא מקללת את עצמי ...שנים שקראתי לעצמי בשם מסויים ..והשחזורים האחרונים מסבערים גם למה .. זאת הייתה האמת של חיי:(

היי אודי, מה שלומך? אתה אוהב את החורף? אתמול נשמתי את האוויר הקר והצלול, האדמה ספוגה במים והיא נראית שמחה... אתמול החתולה שלי לא הרגישה טוב, ועברה בדיקות קשות, כל כך ריחמתי עליה.. הייתי בהכשרה המעשית וביקשתי מהמדריכה לצאת כדי להיות עם החתולה שלי.. אתה יודע מה הייתה התגובה המעליבה שלה? היא אמרה "אין לי אמפטיה לחתולים" נפגעתי אני באופן אישי. מי את שתגידי שאין לך אמפטיה לחתולה המדהימה שלי????? ושמעתי אותה אומרת אין לי אמפטיה אליך... אוףף היא מכעיסה אותי. חוץ מזה בקשר לטיפול.. אני מרגישה שאני מתחילה ללכת לבד, פסיעות ראשונות ורכות מדשדשות... יש לי נעלי צעד ראשון אני פוסעת פסיעות ראשונות על האדמה הרכה.. אני יכולה להתחיל להתקדם.. יודעת שאבא שם לאסוף אותי... עכשיו אני הגדולה: מתוך חיבור לילדה שבי, הייתי רוצה להתחיל לדלל פגישות.. לפנות את הזמן של הטיפול לעצמי.. זה הזמן שלי.. אפילו לקום מאוחר.. הביטולים האחרונים של המטפל מלמדת אותי שאני יכולה להתחיל ולסמוך על עצמי.. עכשיו הילדה יושבת עליי אני יושבת בשיעור וכותבת על המחשב.. ומקשיבה תוך כדי לחברי לכיתה.. מדברים על אטיקה.. חשוב. מאחלת יום שיהיה לנו חמים בגוף, ונעים בלב

כייף שחזרת

הי אודי, המטפלת שלי היא טיפוס נוגע זה לא בכוונה, וגם ללא כוונת זדון, וגם לא רק כלפיי (ראיתי גם עם אחרים) - אבל היא פשוט בסיום פגישה, יכולה להניח יד על הכתף וכל מיני כאלה.(לא חיבוק) אני לא יודעת איך להרגיש עם המגע הזה. מצד אחד, יש בזה משהו חם ונעים ואימהי כזה מצד שני, קשה לי שלא לייחס לכך קונוטציה מינית מסויימת (למרות שאני אוהבת את בעלי) לפעמים אני סולדת מהמגע הזה. בפעם האחרונה היא שאלה אותי "את רוצה לברוח ממני?" אני מבולבלת לגבי זה.. אבל לא רוצה שהיא תפסיק.. זה גורם לי להרגיש שהיא מחבבת אותי. למרות שאני יודעת שזה לא קשור וזה פשוט הסגנון שלה.

מיקה ..וואוו... כאילו בא לי שנחליף מטפלות בקטע של המגע. אבל רק בקטע של המגע... ביוני ימלאו 7 שנים לאנליזה שלי אצל אמא צביה. את יודעת ? כבר הפסקתי אפילו לחלום ולפנטז שאמא צביה תחבק אותי פיזית. יד על הכתף וכו'.. למרות שאני יודעת שהיא עושה זאת מנסיון להתכוון אלי ולצרכים האמיתיים שלי.. מרגיש לי חסר ע-צ-ו-ם מכך שהיא כ"כ נזהרת שלא לגעת בי אפילו בזרת הקטנה שלה... כן.. אני גם שומעת את חוסר השקט והקונוטציות שנלוות לתחושה הנעימה שאת מרגישה מהמטפלת שלך.. לא פשוט מיקה.. האאא? ובכל זאת, אני הייתי ממש ממש ממש רוצה שאמא צביה תניח את ידה על כתפי ,תחבק אותי ובכלל הייתי רוצה ממש להרגיש אותה פיזית.. כמו שילדה רוצה להרגיש את אמא שלה.. :( במבי.

הי מיקה, למדתי מהפורם וממך בכלל שיש כל מיני מטפלים וגישות שונות, כמו שיש אנשים שונים, אני לא אודי אך מאמינה שהוא יזמין אותך לדבר איתה על מה שכתבת או להראות לה את ההודעה למרות הבושה, זה חשוב! המטפלת שלי מחבקת אותי בסוף כל פגישה, זה נעשה במחשבה מאוד מאוד עמוקה אחרי שיחות רבות, אחרי בלבול שגם לי אגב קרה...בהתחלה ממש היה איסור של מגע והיא הסבירה שכשזה יתאפשר זה יקרה וכך היה...בזכותה למדתי מהו מגע נעים וטוב :) ועדיין יש לי צמרמורת בחיבוק הרך הזה....אבל צמרמורת טובה, אצלי אני מאמינה שהמגע שלה הוא מתוך מחשבה, לפעמים מתקרבת אליה כשיש לי משהו להראות ואז יושבות ממש קרוב והיא יכולה להניח יד על כתף וכו'....ולי זה ממש עזר והועיל, תבדקו יחד מה זה עושה לך ואם זה מתאים, אולי פשוט תאירי את עיניה ואז היא תשים לב יותר לגבי המגע בך, זה כדאי וכך תלמדי מהו מגע נעים וטוב....היו לנו הרבה שיחות על זה וזה עזר לי ממש...ומעניין ההבדל בניהן, ממש שונות :) אצלי היא משהו באמצע, מאוד נשית ומתלבשת יפה ואני התחלתי לגלות את הנשיות שלי קצת דרכה..עדיין אני לא ממש נשית, לא הולכת לטיפולי פנים וכו'..אבל בעקבות הירידה במשקל מתלבשת אחרת....באהבה מיכל :)

מיקוש, אני חושבת שאתן די חייבות לדבר על זה. גם על החששות שלך לדבר על כך, אם קיימים, ועל כל תחושותייך. החיבה והרתיעה. המשפט 'את רוצה לברוח ממני?' היה מפחיד אותי קצת. מה את אומרת? קרוב רחוק, סוריקטה

אודי, חזרת, איזה יופי. איך היה? שתף אותנו בחוויות.. לפני שיצאת שלחתי לכאן תגובות לכולן. ועכשיו כשאני בודקת, את ההודעה למיכל כניראה פיספסת. האם תוכל בבקשה להעלות? וגם אודי, כולן רוצות להכיר אותי, ואני לא כל כך מוצאת מה לספר להן. קצת קשה לי לשתף... Aya

אודי יקר, מקווה שהיה כנס מעניין ומועיל לכלם. גם אותי מעניין הנושא מאוד..בכלל גם בתור אם. מעניין שהמטפלת שלי חולה וביטלה את הפגישה בדיוק כשגם אתה לא היית, אבל יודע מה? הפעם זה ממש היה בסדר..נתן לי זמן לעבד דברים ובכלל כרגע אני מנסה לחזור למטרות ועוצרת לחשוב. המעבר שלה והנסיעה ועכשיו מחלה..נתן לי להסתכל על הדברים ממרחק קצת ומנסה במקום לחשוב על הקשר לחשוב על המטרות ומה אני בעצם מחפשת ורוצה....כמו כן היום עברתי בעצמי ניתוח ומקווה שאחלים עד סוף השבוע ואוכל להפגש איתה ולעבוד הפעם יותר על מטרות ודברים שקשים ונשכחו בגלל אמון....ולכלם וגלי היקרה חשבתי דווקא על מסיבה כזו היה כייף לדמיין הפעם לא אכתוב מה דמיינתי.. אני רוצה לספר לכם שהגשם הזה כל כך מבורך אני מגדלת גינת ירק מופלאה בגן פלוס מספר פרחים ששתלנו לא מזמן חבל שאי אפשר לשלוח תמונות..אוהבת מאוד את האדמה...נכין מרק מירקות הגינה וגם סלט וזה הופך לחגיגה בגן. כלם מוזמנות בכייף. מיכל

בימים סוערים אלו, בפנים בחוץ. משהו שעבורי מחמם את הלב. באהבה https://www.youtube.com/watch?v=WEih87FUieg

לאן זה נעלם....תודה סנופקין אוהבת את השם שלך...אני אביב מומין

יקרה! שלום לך את יודעת שהפרק הראשון הוא "אביב בעמק המומינים"... https://www.youtube.com/watch?v=KODBJ9LPhZU הנה באים כן הם באים המומינים המופלאים בתוך העמק המלא שמחה עם מאי וכל המשפחה משפחת מומין... עם הרבה ידידים והרבה חברים בעמק קסום ומוזר הם גרים... קצת דומה למה שקורה פה לא? :)

..אוף אתך באמת ... הכתיבה שלך נגעה בי בבטן הרכה איזה שיקוף כואב איך אני נעשית כשאני מתקרבנת, לא פלא שהמטפלת שלי לא שרדה יותר ... ובכל זאת יקרה מאוד מבינה את הכאב את זה שנפגעת אז קודם כל באמת מתנצלת אם נפגעת ממני ולא סתם ככה באמת מכל הלב. ויקרה כמו שהבנתי שלא הייתה לך כוונה לפגוע תאמיני לי שלא הייתה בי שמץ של כוונה לפגוע וכן מן הסתם אנחנו כן נוגעות זו לזו במקומות רגישים. אישית לא נפגעת מכל ההכנסות הקטנות מתחת לחגורה ומבינה באמת מבינה שאת כרגע במצב כואב עד אימה שורף בטרוף..מרגישה שכולנו נגדך לא מבינה מה רוצים ממך מה עשית לא בסדר . הכוונות שלך היו טובות ואת שוב לא מובנת !!!! (אני לא צינית אני רצינית בכל מילה) אני מבינה את המקום הזה, זה שטורגר מפסיק ועף למקומות אחרים שלא קשורים לכאן בכלל ..לא שזה עוזר לך ..רק יכולה להגיד לך שבאמת את חשובה כאן לפורום ..תנסי להתאזן חזרה לנשום דרך הכאב .. רק אחר כך במבט לאחור רגוע יותר אולי תצליחי להסתכל על הכתיבה האמיצה שלך ולהבין ...את באמת חשובה לי ומה שחשוב לי עכשיו יותר מהכל זה שתחזרי לעצמך ...את הכל אפשר לסדר כשרגועים. איתך מחבקת

וואו...סנדיי קראתי אותך, דברייך נכנסו עמוק אל הלב.מצטערת שנפגעת כל כך, אני מצטרפת לדברים של אביב ומסכימה עם כל מילה שלה. אני לעומתה כן נפגעתי מ" המכות מתחת לחגורה"...קראי את תגובתו של אודי להודעה שלך על הקולות שנשמעים בילדותנו..כל כך נכון...אני אדם מאוד פגיע ורגיש..מבינה אותך יקרה וסליחה על כך שנפגעת, לא התכוונתי לפגוע...שמרי על עצמך.

שבוע חדש בשנה חדשה ... https://www.youtube.com/watch?v=dG3NAutpEoY סתם ככה לשים אותו כאן לכולם ...חשבתי עליכם הרבה בשבוע האחרון ..שיהיה טוב והרבה

אודי, בתשובה לשאלתך: אני חושבת שזו פנטזייה מסוכנת. מפני שזה מעורר כמיהה עמוקה וכל כך ראשונית... סופה, אכזבה והתפכחות כואבת. אפשר "להתמסר" בטיפול רק אם יש מישהו שמאפשר זאת, ולא נבהל.... ואתם (המטפלים), נבהלים ובצדק... כל כך הרבה אחריות... כל כך הרבה כוח יש בידיים שלכם. נטע.

אודי יקרה שמחה שאתה כאן ...שמה על היד המושטת לבוקר טוב ...מקווה שהיה טוב ומוצלח .חייבת להגיד שמבחינה מסויימת שמחתי על החופש הזה זה נתן לי זמן לעצמי להיות עם הקושי והרעש וכל מה שאני עוברת לבד עם עצמי .. אודי אני מרגישה (מתנה של הטיפול) העוצמות מטורפות התזוזות בן אוהבת אותה שהלב נמלא בחום עד שונאת אותה וכועסת בזעם נרקסיסטי . באופן פארדוקסלי ביקשתי ממנה בטלפון בדיוק ביום האחרון של השנה ..לסיים עוד שבועיים בדיוק כדי לתת לי זמן להתפרק ולהתחבר לסוף הסימסטר ..יש לי עבודות להגיש יש לי מבחנים לעבור ואני לא מתכוונת לתת לזה להשפיע עלי ... מבינה היום כל כך הרבה דברים..שתיינו נפלנו לתוך השיחזור הזה שנה שלמה והיא הודתה שכבר מזמן חשבה לחתוך לפחות אני יודעת שזה שהרגשתי כבר מזמן שהיא עושה הכל אבל הכל שאני הלך זה לא סתם. אני בטוחה שזה היה בתת המודע שלה ולא בכוונה כפי שאני עשיתי הכל אבל הכל שהיא תעיף אותי ..זה עצוב . אודי יקר צריכה את העזרה שלך ..מכוון שאצלי הכל לבן או שחור . מכוון ובדפוסים הישנים והאוטומטים מישהו חייב להיות אשם אז מן הסתם אני קרבן מצוי ...לא רוצה להגיע אליה בכעס לא רוצה להגיד לה את הדברים אין לזה טעם וזה רק יכאיב במיוחד שהטון יהיה מאשים ומקרבן . כל השבת כתבתי לה תודות ואכן זה עזר לי לצאת מהפינה ושוב חזרתי אליה הבוקר ..כן יש לי את זה כמו למימה האובססיביות הזו אז לא רוצה להיות שם ...אודי אנחנו חייבות לסיים כמו שהתחלנו באהבה ..רוצה אותה כזיכרון טוב היא נתנה לי כל כך הרבה שבחיים אני לא יוכל להחזיר לה ...אז אודי יש לך שיר שיזכיר לי בכל פעם שאני שם שיש למטבע שני צדדים ושנהם בסדר ...תודה ושבוע נפלא לך

ואל תשכח בבקשה ..

אז קודם כל לכל חברי הפורום – מי שחשש שגנבו לי את הניק, שיירגע, לא גנבו לי ולא נעליים, זו בדיוק אני, לא לדאוג. אף אחד לא השתמש בניק שלי, דיר באלק אם רק היה מנסה! ומי עוד חוץ מסנדי היה מסוגל לדבר על עצמו בגוף שלישי, כמה טיפוסי עבורה. עכשיו לסנדי אני כל כך מקווה שלא נפגעת אני מקווה שהבנת את המקום שממנו כתבתי את הפוסטים אני זה מה זה חוששת ממה שאחטוף ממך , אני מ'זה רועדת. אין מצב שאני מצליחה לעמוד בסופה שאת תשפכי עלי כאן ביום ראשון אחרי שתקראי את הפוסטים. רק זה חסר לי ששוב אכנס לכל מיני התקפים עכשיו בגללך. ואודי, אני כל כך מקווה שלא העלתה אותם, אני יודעת שאתה רוצה שנתמודד, אבל אתה מכיר את סנדי, אתה יודע טוב מאד שקשה מאד לעמוד מול המבול שלה, ואני לא יודעת איך אני אעמוד בזה, ואני לא הבאתי את זה על עצמי, לא אמרתי לה כלום, והיא החליטה לפתוח חזית כנגדי, אני בטוחה שזה מתוך קנאה, היא פשוט מקנאה בי, ולכן היא התחילה ככה להילחם אתי. אני ממש לא אמרתי לה כלום לפני כן, ולא יודעת מאיפה כל זה נפל עלי. אתה צריך להגן כאן עלינו, לא יתכן שאני אהיה חשופה לכל ההתקפות האלו ואתה לא מגן עלי, זה התפקיד שלך להגן עלי כאן בפורום, עם כל הכבוד, היא לא יכולה לעשות את כל מה שהיא רוצה בלי שאתה תגן עלי. אבל אתה יודע מה, לא אכפת לי, בין כה וכה אני כבר בקו האש, אז באותה הזדמנות אני אגיד את הכל, כל מה שאני חושבת עליה, וסנדי שלא תפגעי, זה ממש לא את, זו השכנה שלי שגרה בקומת קרקע ושופכת את הזבל על כל מי שעובר, זו סבתא שלי החורגת, היא תמיד הייתה הורגת אותי מכות, זה המכשפה שגרה בקצה הרחוב, זה ממש לא את, ואל תפגעי, מה אני אעשה את כל כך מזכירה לי אותן שלפעמים אני מתבלבלת, אבל זה ממש לא אישי נגדך. זה אני עם הצרות שלי והשריטות שלי והבעיות שלי, את בכלל לא צריכה לקחת את זה עליך, זה שלי, זה כתוב על שמי בטאבו, יש לי חזקה בעניין, יש לי זכות קניינית, זה שלי לגמרי, אל תקחי מזה כלום. אני סתם משליכה עליך את הצרות שלי, סתם מדביקה עליך מה שמכביד עלי, סנדי, באמת אני מה זה מעריכה אותך עם כל הלב, ואוהבת לקרא אותך, ולפעמים אפילו מחייכת מהתיאורים שלך, אז אל תקחי ללב, ואל תעלבי, לא רוצה לפגוע בך. ואם כבר מדברים, ומשוחחים על טאקט ועל יכולת הכלה והבנה. חשבתי עליך. תגידי סנדי, הלכת פעם לנחם אבלים? ראית איך שכל אחד נכנס לשם, ככה, נעצרים בפתח, אפילו שהדלת פתוחה, כל אחד מכחכח בגרון, לאט לאט נכנס לחדר של האבלים, לא מוציא מילה, מוצא כסא מתישב על הקצה ומחכה שהאבל יתחיל לדבר, ואפילו כשהאבלים מדברים הוא רק מהנהן ועושה הםם הםם, רק כאשר השיחה קולחת הוא מספר ומדבר, אבל בשקט, ברגישות, ואם האבל רוצה לספר, הוא מיד עוצר את דיבורו. יש לי הרגשה שכשאר את מגיעה לנחם אבלים, ישר בפתח את מתחילה לעשות קולולולול בקולי קולות, את נכנסת לחדר של האבלים לא רק בשירות ובזמירות אלא גם במין הליכה ריקודית שכזו, מתחילה להתנשק עם כל אחד שם, כאילו והגעת לחתונה, ואז את מתיישבת ופותחת במונולוג ארוך על כל הקשר שהיה לך עם הנפטר, וכמה שאת מספרת עליו את יותר מספרת על עצמך, יעני מספרת את כל הדברים הנפלאים שאת עמדת בראש, ואיכשהוא את גם מכניסה אותו את הנפטר שיעמוד בפינה ולא יעיב על האור הגדול שנוגה ממך, כל זמן שאת שם אף אחד לא יכול להכניס מילה, גם לא האבלים. ואת יודעת מה, זה נראה לך מופרך, אז להווי ידוע לך שבדיוק כך את נראית כשאת מגיעה לפורום. ברוך השם אנשים לא אבלים כאן אל מת, אבל הם אבלים על חלק שבהם מת, על אבידה, על קושי, ואת במקום להיכנס על קצות האצבעות, לשבת בשקט, לתת להם לדבר, לשמוע, ולהריח מתי נכון שתדברי, להכיל אותם, לתת להם תמיכה שקטה, כשהם ממלאים את הבמה. את נכנסת עם קולולולו בצרחות, ומתחילה לדבר בלי סוף, מחניקה כל אמירה של כל מי שמרגיש כאן רע, ואת אפילו לא מרגישה בזה, כמו אותה שמנה שעולה לאוטובוס עם עשרים שקיות מהשוק שהיא עכשיו עשתה, ולא מרגישה איך היא דוחפת את כולם ואחר כך משתלטת על המקום של כל הישיבה של ארבעה אנשים, ככה תופסת מקום של ארבעה עם עצמה ועם השקיות ועוד מבקשת מכמה אנשים 'נשמה, תעשה טובה תחזיק לי את השקיות האלו שלא יפלו, כפרה, כל הכבוד'. המקומות לא מספיקים לה אז היא גם מנצלת את האחרים שיחזיקו לה עוד כמה שקיות. את בדיוק כך, וזו ההתנהגות שלך. ואת יודעת מה עיקר הבעיה אתך סנדי? שאת בטוחה שאת הכי חכמה ואף אחד לא יכול לחדש לך, ואת מבינה הכי טוב. את אפילו לא מנסה להבין מה שאומרים לך, לא מנסה רגע לעצור, ולחשוב, וואו אולי הם צודקים, אולי אני צריכה לשנות את דרך האמירה שלי, אפילו רק את האיך אני אומרת דברים, את המנגינה, את הנואנסים, את הדרך, את הצורה, ולפעמים גם את התוכן, להקשיב רגע, לעצור את ההוריקן, רגע לעצור, לנסות לשמוע מה אומרים לך להקשיב, לא שהכל יעבור ליד האוזניים שלך בלי שאת תתפסי אפילו משהו. לכן את גם לא מרשה לעצמך ללכת לטיפול טוב נפשי. טיפול טוב זה טיפול של כמה שנים, לפחות פעם פעמיים בשבוע, אם היית הולכת לטיפול טוב, ונותנת שיטפלו בך כמו שצריך, היית מבינה שהנשמה זה כמו בצל, צריכים להוריד עוד שכבה ועוד שכבה, זה לא קל, זה עושה דמעות בעיניים, זה שורף, אבל אין ברירה, מורידים עוד קליפה ועוד שכבה ועוד אחת ועוד אחת ועוד אחת ועוד אחת, את שואלת מה מגלים בסוף? מה זה משנה מה מגלים בסוף, אז מה אם מגלים בסוף שגם בפנים יש רק בצל, אז מה אם לא גילו שום דבר חדש בפנים, אלא שכבות יותר קטנות של הבצל, זה בכלל לא העניין, זה לא משנה, המטרה היא לא מה שיש בפנים, המטרה היא קילוף הבצל, זו מטרה בפני עצמה, לא צריכים מטרה אחרת, לא צריכים לחתור למקום אחר. וחוץ מזה שכל טיפול הוא אחר, וכל טיפול מקלף משהו אחר, ויכול שטיפול אחד יקלף לך פיסטוקים, את רק תורידי שכבה אחת קשה עם השיניים וכבר יש לך פרי טעים, לפעמים תקלפי בננה, וזה בצ'יק צק ויש לך פרי משגע, לא את שקובעת מה ואיך לקלף, כי את לא מבינה בזה כלום, את צריכה שהמטפל שהוא הכי חכם, והוא יודע, והוא למד, ובכלל הוא קבל הצטיינות, הוא יגיד בדיוק איזה קילוף לעשות לך, מה הדרך, וכמה ולמה, אפילו למשל אם הוא יגיד לקלף כמו פיסוקים, יכול להיות שהוא יגיד שהפרי רקוב וצריכים להעיף אותו, ואת תקלפי הרבה פיסטוקים רקובים, זה כל כך אינדווידאולי שאי אפשר לקבוע מראש, כל אחד עם הטיפול שלו עם הקילוף שלו, עם מה שהוא מוצא ומה שהוא זורק, אבל אצלך אי אפשר לעשות שום הליך, כי את לא מאפשרת. את חושבת שטיפול זה כמו נסיעה לבית הבראה, אוכלים שותים, רואים כמה הופעות, גב בטן על החוף והביתה. חמודה שלי (הנה אמרתי לך מה שאת רוצה), לא הבטיחו לך גן של שושנים, וגם אם כן יש שם קוצים, כן מתוקה (הנה עוד ביטוי שרצית), בכל גינה צריכים לנקש את הקוצים, ורק המטפל יכול לעשות לך, והוא יכול רק אם תתני לו, תאפשרי את זה. אם רק היית נותנת לעצמך שיטפלו בך, יטפלו בך לעומק, כמה שנים טובות, כן, תוציאי על זה כמה אלפי שקלים, את אומרת שאין לך בעיה עם כסף, אז לפחות תוציאי את על משהו טוב וחשוב, תעשי טיפול שורש אמיתי, כדי שתגלי את עצמך, תדעי בדיוק מה את, מי את, מה השורש של כל התנהגות שלך, מה המקור של זה, מה את משליכה, ואת מי את משליכה,(את משליכה הרבה אנשים מהגג!) תלמדי להכיל, תלמדי לדעת, צריכים לרצות ולשתף פעולה, זה לא בא בבת אחת, צריכים לתת אמון. זו בעיה אצלך את לא נותנת אמון, חושבת שאת הכי חכמה, וזו הבעיה שלך, את צריכה לתת את עצמך בידיים של המטפל, להאמין בו ובמה שהוא עושה לפעול על פי ההנחיות שלו, כן, אם הוא מחליט להביא את הדברים שתתאהבי בו, אז זה חלק מהטיפול, הוא יודע מה שהוא עושה, את לא מבינה, זה חלק מזה, תתאהבי בו, מרוב אהבה תהיי מוכנה לעשות כל מה שהוא רוצה, זה חלק מהעניין, כך תהיה כמו בצק שאפשר ללוש, מרוב שאת תרצי אותו, ותחלמי עליך, זה חלק מהטיפול, אז הוא יוכל לחדור לכל מיני מקומות שאחרת נעולים אצלך, כך תוכלי להיות כמו ספר פתוח, הוא יוכל ללחוץ על כל כפתור, ולעזור לך, את לא מבינה שהכל זה כדי לעזור לך, כדי לעשות לך איכות חיים טובה ממש, את בכלל לא מבינה על מה מדובר, כי בחיים לא היית בטיפול כמו שצריך, אז אין לך מושג מה את מפסידה. אין לך מושג מה זה טיפול, שהמטפל שולט בנפש שלך, ברגשות שלך, ביכולות שלך, בך, את תעמדי דום לכל בקשה שלו, לכל ניד עפעף שלו, את כל היום תחלמי עליו, ובזמן שתהיי אתו רק תעשי מה שהוא רוצה, והוא רוצה רק את הטובה שלך, את לא מבינה את הסייקל שיש בו, את לא מבינה מה את מפספסת אבל זה כבר עניין שלך עם עצמך, ורק אני אומרת זה לטובתך שאר הדברים הם דברים שפוגעים בקבוצה באחרים, זה שאת לא מטפלת בעצמך זה כבר עניין שלך אבל פגיעה באחרים זו כבר בעיה. קשה לי להאמין שיש לך משפחה, אבל אם כן, אני מזה מרחמת עליהם, מתארת לעצמי את היציאות שלך עליהם, מתארת לעצמי את הילדים שלך שצריכים להיות רובוטים כל מה שאת עושה, מתארת לעצמי את בעלך כמו עלה נידף, חושש לחטוף ממך. טוב, זה כבר החיים הפרטיים שלך. אז סנדי, מקווה שקבלת ברוח טובה את מה שכתבתי, הכל מתוך איכפתיות אמיתית לך, שום דבר לא אישי נגדך, אין לי שום דבר נגדך, אני בכלל לא מכירה אותך רק ווירטואלית, ואני מקווה שתמשיכי לכתוב אבל לאחר הפסקה של כמה שנים, שבינתיים תמצאי לעצמך עוד מקומות, אין לי ספק שתתרמי המון בכל מקום שתהיי, וחבל שלא יקבלו ממך עוד פורומים ואנשים שצמאים לשמוע אותך. סנדי, עם כל הכבוד, אני חושבת שמספיק השקעתי בך, לא מתארת לעצמי שזה יועיל משהו אבל אני ממש ניסיתי, אולי בכל אופן משהו יכנס מכל מה שאמרתי לך. אני כתבתי לך עם כל הלב, כתבתי לך מה שהרב הכאן רוצים לומר לך ולא מעיזים, כתבתי לך איך את משתקפת לאחרים, כתבתי ך איך את נראית במראה, עכשיו זה כבר העניין שלך מה שתעשי עם זה. שבוע טוב וכל טוב. מקווה שימצאו את הרוצח הנאלח!!!!

קראתי אותך , קראתי הכל ואחזור שוב לקרוא אותך...לא רוצה להגיד לך כלום ..רק לחבק אותך חזק כזה שיעטוף אותך ואז לשחרר ולתת לך ליפול לתוך זרועותיי ואולי אולי סוף כל סוף תרשי לעצמך לבכות את החרא שהאכילו אותך החוצה... אוהבת אותך יותר מימה שאת יכולה להבין וכן יש רגעים שפוחדת ממך ומימה שאת מביאה ...את כל כך מזכירה אותי ברגעים מסוימים שזה מפחיד .. ודיר באלק שתעזבי את הפורום מישהו צריך למלא את המשבצת שלך לא!!!! אז כמו שאת אוהבת להגיד יאללה שטפי פנים ותחזרי לעצמך למרות שהישירות והכאב שהבאת לכאן מקרבים אותך יותר(למרות שמנסים להפחיד ולהרחיק)..וכן אני לא נבהלת מקוצים של כאב אני ככ מבינה אותך ...מחבקת

אודי עם כל הכבוד בתחילה אמרת שתעלה בסוף השבוע ואחר כך אמרת רק בתחילת השבוע הבא ואני, וואו, כבר מתפוצצתי עם מה שיש לי לומר לסנדי כתבתי לה פוסט אחד ולא ידעתי איך שהיא תגיב על מה שכתבתי, רציתי קודם לראות מה תהיה התגובה עד שאעלה את הפוסט השני, אבל כבר לא יכולתי לחכות יותר והתפוצצתי, אז אני שמה את נפשי בכפי ומעלה את הפוסט השני, ומקווה שלא תפרוץ מלחמת עולם, סנדי, באמת שלא רוצה לפגוע בך, אבל מרגישה שהגיע זמן שתדעי כמה דברים. לא כתבתי את הכל, נראה מה יהיה ואם כדי להמשיך לכתוב לך. סנדי קודם כל אם לא אכפת לך אקרא לך סנדי כי אני אוהבת אותו יותר מסנדיי והוא גם יותר דומה לשמי האמיתי, אז אם לא איכפת לך נקרא לך סנדי. כמו שאני כותבת לך עכשיו, רק רציתי לומר לך איך את נראית בדמיוני, בדרך כלל כשאני כותבת בפורום אני מדמיינת את זו שאני כותבת אליה. אגיד לך את האמת איך את מצטיירת לי רווקה מבוגרת בת 60-65, בגובה של מטר וחצי במשקל 140 קילו, שיער צבוע אך מוזנח כך שחצי ממנו לבן וחצי שחור, יש לך די הרבה קרחת בתוך השיער ורואים אותם מאד כשאת אוספת את השיער בקוקי. על האף שלושה גידולים קטנים ועוד שניים על הסנטר. אין לה משפחה, אין לך בן זוג, אין לך ילדים, אין לך אפילו חתולים שאת מאמצת, (לבעלי חיים יש את החוש לדעת אצל מי להיות), הגינה די מוזנחת, הבית מהסוג הישן הזה עם ארונות מטבח משנת תתפרטו. אין לך ידידים, הפעם האחרונה שמישהו התחיל אתך היה כשהיית בת שש עשרה, מאז אף אחד לא זרק מבט לעברך. היית ממזכירה אפורה במשרד אפור במשך עשרים וחמש שנים, קבלת משכורת מינימנום אולי קצת פחות, , יצאת לפנסיה, ואין לך מה לעשות עם עצמך, אז את יושבת ליד המחשב וכותבת פינטוזים על מה שהיית חולמת להיות, יפה, חכמה, כריזמטית, עשירה, בעלת משפחה. זה כל כך ברור שהכל בלוף, זה שקוף כמו חלון של מכונית ביום שלג, לא צריכים להיות חכמים גדולים כדי לראות את השקרים הקטנים והגדולים שלך. יש אמרה ששקרן צריך זיכרון טוב כדי לזכור את כל השקרים שלו, ואת לבד אמרת שאין לך זיכרון טוב, אם כן זו הסבה שאת לא תמיד זוכרת וסותרת את עצמך על ימין ועל שמאל, לא פעם סיפור אחד שלך סותר סיפור אחר, שכבר שכחת שסיפרת, אז בואי תעשי טובה, תפסיקי לעוף על עצמך, זה הפך להיות פאתטי, את לא מבינה שאף אחד לא קונה את כל השקרים שלך כאן? ת'אמת, גם הילדות 'העשוקה' שלך לא משדרת יותר מדי אמינות, את לא רוצה לדבר על זה, אפשר כבר לחשוב, אמרת שזה לא היה מיני, ולא מכות, אז מה כן? עוד לא הספקת לצ'זבט את זה את בינתיים יעני את לא יכולה לדבר על זה, אז תשמעי, אף אחד לא קונה את זה, בטח שלא הייתה לך ילדות זוהרת, כי את לא בן אדם זוהר, סתם אפור, לא חכם מדי. כך שגם הצרות שלך מפוברקות וגם ההצלחות שלך מפוברקות, רצית לעשות מעצמך משהו זוהר, אבל לשני הכיוונים זה לא מצליח, את ממש לא מצליחה לשכנע בקייס שלך, תאמיני לי, זה לא רק אני חושבת ככה אלא כולם, אבל יש להם עדינות לא להגיד לך את זה, כי הם לא כמוך, הם מנסים לשמור על הכבוד שלך, אבל שלא תחשבי לרגע אחד, שמישהו מאמין לכל השטויות שאת זורקת כאן, ואני אומרת לך את זה בתור מי שאכפת לה ממך, כדי שתדעי את האמת ותפסיקי לעשות צחוק מעצמך. ואני אגיד לך את האמת סנדי, אני מאמינה שיש לך בעיה עם יכולת רגשית עדינה. מה אני מתכוונת? כמו שיש מוטוריקה גסה ומוטריקה עדינה, וישנם כאלו שמתקשים במוטריקה עדינה, נראה לי שיש לך נכות נפשית ואת מתקשה ביכולת רגשית עדינה. יש לך יכולת רגשית גסה, כללית, אבל לא כזו שיכולה להבין את נבכי הנפש, בקטנה, את הנימים הדקים, את פשוט לא מצליחה לקלוט אותם. אתן לך דוגמא. לפעמים, כאשר יש פחד שתופס את המשתתפות, או איזה עצבות קולקטיבית, אז הן רוצות לתת ידיים אחת לשניה כדי לקבל חיזוק כך אחת מהשניה, לעמוד יחד במעגל, וכל אחת תתן לשניה יד וכך הן תשאבנה כוח אחת מהשניה. את רואה את זה כמו בגן ילדים שנותנים ידיים ושרים עוגה עוגה עוגה, ואת לא מבינה איך אפילו השיר הזה מלא יכולת רגשית עדינה. עוגה עוגה עוגה = מראה על תפקיד האשה, על הגיבוש שהיא עושה, גובלת את הבצק, עושה את המקור לחיים בבית. במעגל נחוגה = אילו החיים שלנו שאנחנו מסתובבים בהם נסתובבה כל היום עד אשר נמצא מקום = ככה החיים לא קלים ואנחנו מחפשים את המקום שלנו, כאן ושם, לשבת לקום = זה מראה על ההצלחות שלנו ועל המעידות שלנו ועל הידיעה שבסוף כל מעידה תבא גם הצלחה ונצליח להתרומם אבל את, כי את נכה רגשית, ולא יכולה לראות את הדברים העדינים, מסתכלת עלינו כי אילו אנחנו ילדות בגן שרוקדות יחד במעגל. או למשל אם מישהו כאובה, כעוסה, עצבנית, את ישר מתחילה לתת לה עצות, יורה לה כמו תותח עצות, שממש מחרישות לה את האוזניים, במקום לשבת בשקט, להציע כוס תה, להציע להחזיק לה את היד, את יודעת איזה נפלאות זה עושה כשיושבים ווירטואלית ליד מישהי בשקט, ורק נותנים לה יד ומרק חם? רק שתדע שאנחנו שם אתה, לא מדברים, לא שואלים, לא מייעצים, רק יושבים בשקט, אין לך מושג בדברים האלו, את נכנסת כמו סופת טורנדו, עם מבול של עצות, והבן אדם לא יודע ממה הוא יותר מסכן, מהצרות שלו או מהעצות שלך. מי בקש ממך את כל העצות האלו, את לא מבינה שאנשים לא מעוניינים עצה לכל בעיה, אלא רק להביע את עצמה. אם רק היית ניכונת ביכולת רגשית גבוהה יותר, להבין דברים, להבין איך לפנות לאנשים, איך לעזור להם, איך להיות אתם בבחינת ללכת עם להרגיש בלי, כדי לא להכביד, אבל אין לך את זה, כי את מדי מסורבלת, איך אמרת לבד, כמו פיל, שכל דריכה יכולה לדרוס משהו, אם היית אחות רחמניה בבית חולים היית הורגת כל אחד עם זריקה, כי המחט הייתה נכנסת בצד אחד ויוצאת בשניה, תנסי, אפילו שקשה, לסגל לעצמך קצת רכות, קצת, נשיות, קצת שלווה, תנסי להרגיש את השני לפני שאת מגיבה לו, תנסי לראות מה נחוץ לו, אל תגיבי מיד, אל תרגישי מיד מותקפת, תנסי להכיל את הדברים, תנסי לעשות חשבון נפש, תנסי לראות אולי לא מתכוונים נגדך, אלא זה משהו בך שאת צריכה לשנות? אולי יש אמת במה שאומרים לך, אולי זה את ולא כל האחרים? ותאמיני לי שאני לא מתכוונת אישית, ממש אין לי משהו אישי נגדך, ואני גם לא חושבת שתשני משהו, כי את סוג של בן אדם שבחיים לא תקשיבי לביקורת שנותנים לך, את כל כך מלאה בעצמך, שלעיתים נדירות פוגשים בטיפוס כמוך כזה, מעניין רק על מה זה בה לחפות ולהסתיר. את נראית לי לפעמים כמו מחבת טפלון חדש שהכל מחליק עליו, אבל תדעי לך גם מחבת חדש מתיישן, ואז הדברים נדבקים, תחשבי על זה, תנסי להיות פתוחה ולהבין שהכל נעשה מתוך רצון כנה ואמיתי לעזור לך, להאיר לך את המחשכים, לנסות ללמד אותך פעם לכל פעמים איך את נראית כלפי חוץ, זה ממש ממש לא אישי כי אני אוהבת לקרא אותך, ואת נורא מענינת אם רק לא היית כזו כוחנית ואגרסיבית, ואם רק לא היה לך כזה פה ג'ורה, אפשר היה לאהוב אותך. אפרופו פה ג'ורה, נראה לי שאת חושבת שאם לא מתקיפים אותך בחזרה זה כי מסכימים אתך, אבל זה בכלל לא נכון, לא לכל אחד יש כוח לחטוף שפריץ מג'ורה, אז אנשים מעדיפים לשתוק ולא לסכן לחטוף ממך איזה שצף קצף, אבל שתדעי לך שזה ממש לא בגלל שמסכימים אתך, ועוד יותר מזה, יש כאלו שהעזו להגיד לך מילה, ויצאת נגדם, והרבה רוצים לעזור להם ולתת להם גיבוי אבל אין להם כוחות הנפש לעמוד מול הכוחניות שלך, מול האגריסיביות, מול רוב המלל שלך שדורס כל מי שעומד בדרך, אז הם שותקים, אבל ממש אל תקבלי שתיקה כהודאה. סנדי, אני ממש מקווה שלא תקבלי את דברי לא נכון, מקווה שלא תקיפי אותי, אין לי כ ח להתמודד עם התקפות, אני מאד אוהבת אותך, (לא כמו את אודי, אבל כן אוהבת) ואני מעריכה אותך ואני חושבת שאת מוסיפה המון, אבל הבעיה שאת לא מוכנה לשמוע ביקורת, אי אפשר לומר לך מילה, את מייד תוקפת, (וואו! לפעמים אני בטוחה שאת אמא שלי!) ולכן אנשים לא אומרים לך מה שהם חושבים. ואני חושבת שקצת שקט עם עצמך, חשבון נפש אמיתי, יכול לעזור לך גם בפורום וגם בחיים. חוץ ממה שאת באמת לא מבינה בבעיות נפשיות, את לא מבינה את השקט שיש לו צורך, את לא מבינה את ההכלה המושלמת בלי עצות, (אין לזה קשר לעצות שאני רוצה לתת לך בגלל שלך יש בעיות אחרות), אנשים רוצים שיחזיקו להם את היד, שיעמדו אתם במעגל, שישבו לידם וישתקו, שיתנו להם לשמוע שיר שקט, שיגישו להם שתיה קרה או חמה בווירטואלי, ולא שיקבלו איזה סופה של עצות נון סטופ ממך. את כמו כספומט, מכניסים בעיה, הופ יוצאת עצה! לפעמים במינימוס גם. ואת יודעת מה, העצה שלא לפתוח את הודעות שלך היא מגוחכת כי הידיים שלנו פותחות את ההודעות אוטומטי, כך זה בפורום, אז את לא יכולה להסתתר ולומר זבשכ"ם שקראתם, את צריכה לקחת אחריות על מה שאת כותבת. מתאפקת אבל לא יכולה, לא יכולה בלי לסיים משהו מאד מאד אישי לך אודי. לאודי, רוצה לומר לך משהו, אבל אני מ'זה מתביישת, זה משהו נורא נורא אישי, ואני ממש לא רוצה שתספר את זה לאף אחד, ותבטיח לי שאתה לא מעלה את זה לפורום כי זה רק משהו ביני ובינך. אני לא יכולה לתאר לעצמי שתעלה את זה לפורום. אני ארוץ להתחבא במקלט אם תעלה את זה.... אז ככה... אתה יודע בכל פעם שאתה עונה תשובה אני סופרת כמה סימני דפוס כתבת לי (אני סופרת גם את הרווחים), וכאשר הייתי רואה שכתבת לי יותר קצר מאשר למישהו אחר, זה הכניס אותי לדיכי מ'זה עמוק, עד שלבסוף הבנתי, שבעצם מלבד מה שאתה כותב בגלוי יש לזה המשך שאתה כותב בלי שיראו, מסיבה פשוטה שכולן כאלו קנאיות כאן ולא מפרגנות ולא רצית שהן תראנה את מה שאתה כותב לי, אז פשוט החבאת את הכתיבה שרק אתה ואני נדע ממנה, כי אם תכתוב לי כמה שורות כל פעם הן לא תפרגנה ותקנאנה, אתה יודע איך שזה, ולכן החלטת בשכל לכתוב לי בכתב שרק אני יכולה לקרא ולהבין, מתוך עודף חכמתי כי רבתה, אז מה שאני עושה זה אני פשוט קוראת את הטקסט שלא מופיע במפורש, ותמיד זה יוצא לפחות שלוש שורות נוספות לפעמים אפילו ארבע. אבל רציתי לבקש ממך, זה היה מאד עוזר לי, אם בסוף ההודעה אלי היית כותב מספר, למשל 38 ואז הייתי יודע לכמה סימני דפוס בדיוק באמת התכוונת להוסיף, כי אולי בעצם כתבת יותר מאשר אני קראתי, וחבל לי על כל סימן שמתפספס, אפילו על רווח אחד לא רוצה לפספס, הם תורמים לי משהו לא רגיל ומשנים לי את כל היום, ואת כל החשיבה ואת כל המהות ואת כל האופי. ולא תאמין אודי, מבטיחה לך שלא תאמין, אתה יודע מה שמתי בתור שומר מסך למחשב שלי? את התמונה שלך, וואו, יש לי מסך בגודל 26 אינטש, ואתה מרוח על כל המסך, זה משהו. חשבתי להגדיל את התמונה שלך למטר וחצי על מטר וחצי לתלות על הקיר שמול השולחן שלי, יש לך איזה תמונה מעודכנת? אבל אל תספר לאף אחד זה יכול לעשות לי פאדיחה לא נורמלית. בעלי שאל אותי מי זה על המחשב אמרתי לי שזה ביל גייטס, ויש מבצע שמי ששם את תמונתו על המסך מקבל תוכנות בחינם. אבל זה מה זה עושה לי את יום העבודה, לראות אותך בשומר מסך, ועשיתי עכשיו שכל דקה שלא עובדים עליו יעלה השומר, וכך אני רואה אותך מלא, לא תאמין. רוצה תמונה שלי לשים על השומר מסך שלך? אני יכולה לשלוח לך תמונה מעודכנת, אין לי ספק שזה יגרום לך להיות מאושר כל היום. לאשתך תגיש שזה תמונה של פרסומת למכשפות שרצה ברשת. אודי, עיניים שלי, חוץ ממה שאני אוהבת אותך ומתה עליך, גם רוצה להגיד לך שאי אפשר לתאר מה שעשית לאישיות מאז שאני בפורום, פשוט נהייתי בן אדם אחר, בן אדם שפוי, בן אדם עסוק, לפני זה בכל השעות שהיו לי, לא היה לי מה לעשות, אז הייתי מתחילה לריב עם כל מי שבסביבה, משפחה שכנים, נהגים בכבישים, מוכרים בסופר לא משנה, מאז שאני בפורום, זהו, כבר אין לי זמן למשהו אחר, כל היום כאן שותה בצמא כל אות ופסיק שלך, אני פשוט לומדת בעל פה את כל הטקסטים שלך, אתה יכול לבחון אותי, ולא רק מה שאתה כותב לי אלא מה שאתה כותב לכולם. רק דבר אחד אודי, ממש קטן, אני שמה לב שלי אתה כותב שאתה מעריך את השכל שלי, אבל אף פעם לא כתבת לי מתוקה, או חמודה, ותאמין לי בעיניים שלי אני חמודה כמו ברבי, ומתוקה כמו מנגו בשיא העונה (מה גם שאין לי כבר מרה, אז אני חייבת להיות מתוקה), ואתה יודע? מספיק אם תכתוב את זה פעם אחת ואחר כך אני כבר אעשה CUT AND PASTE לכל מקום. תראה, אני מבינה שמתוקה וחמודה אתה כותב לי במקום שזה לא כתוב במפורש, ואני גם מבינה שזה תואר לילדות קטנות, התיאורים האלו, ואני מ'זה גדולה וחכמה, אבל אתה יודע, זו הילדה הקטנה בפנים, רוצה ליטוף כזה, במיוחד שהיא כל כך מתה עליך. אבל אל תעשה לי פאדיחות ואל תעלה את הפוסט הזה , כי זה ממש לא מתאים, ואני סומכת עליך שלא תעלה את זה, אתה מבין לבד למה אני כל כך אספיק, וזה ידגיש את כל הפצעונים שיש לי על הפרצוף, אז רק תכתוב מתוקה, חמודה, מקסימה, ועוד כל מיני תאורים כאלו שאוכל לחלום עליהם בלילה תכתוב פעם אחת ואני כבר אדאג שזה יהיה בכל הודעה בחלק שכל הקנאיות האלו לא יראו את זה. ויש לי עוד חלום, (לא רק לאובמה, גם לי יש חלומות להגשים) אולי נגשים אותו פעם, אתה מכיר את אריק איינשטיין עם גאולה נוני בצאלח שבאתי, על הגיטרה בדואט 'לי ולך', אני מתה לעשות אתך כזה דואט, זה יהיה משהו מקסים, השירה והנגינה, וגם השליטה, וואו! דואט אתך יהיה שליטה מלאה, אני כל כך חולמת על זה. בלילה לפני השינה, חלום רך שכזה "לי ולך לי ולך לי ולך, הרוח נושבת, הומה הצמרת....".צמרת – שליטה, שליטה – צמרת – שרוטה – צמרת – שליטה שרוטה, וואו איך שהכל מתערבל בלי בתוך חלום כזה מקסים. לי ולך לי ולך לי ולך, וואו, אני נמסה מתוך עונג, איזה כיף, אני כל כך מודה לך שהסכמת, אז אני רק ארשום ביומן את היום, מקסים, לך ולך לי ולך לי ולך להתראות סנדי,

אודי, יש לי משהו לכתוב כאן, והוא לא יפה ממש מגעיל מצידי ובא לי להגיד לעצמי: מיקה, את ילדה רעה! כי אני רעה אבל המטפלת הנוכחית, היא מגיעה למפגשים עם נעלי ספורט גבריות כאלה.. כאילו היא קמה בבוקר ונעלה את הנעליים של בעלה אחרי שהוא עדר בגינה ומילא אותם בבוץ למה? כל היוגה הזו שהיא עושה...אולי היא גם מחבקת עצים? ואז היא לא שמה לב שהיא לובשת נעלי גברים??? והקודמת, היא הייתה כזו נשית ומטופחת, ולבושה יפה כאילו גזרו אותה מעיתון של נשים...ואוו התפעלתי ממנה כל כך. ואפילו אני מגיעה למפגש לבושה יפה.. אודי, אני חושבת שהנוכחית גרה בהרים...בתוך איזה אוהל..מכוסה בבוץ.. אולי גם אין לה חשמל...חחח..והיא מתרגלת יוגה לאורו של נר..חחח.. ממש מתחשק לי להיות רעה ולצחוק עלייה! אני כזאת מיקה טיפשה! כי כנראה שהמטפלת הנוכחית ממש בטוחה בנשיות שלה, אם היא מרשה לעצמה ללכת עם נעליים כאלו, שבטח נוחות לה מאוד. וההליכה שלה, היא נשית כזו ונינוחה... היא הרבה יותר נשית ממני, ולי נותר רק ללמוד ממנה. אני מתפעלת גם ממנה! אני מחבבת אותה ומעריכה אותה על ההשתדלות שלה כלפיי היא עוזרת לי ומחייכת אליי הממ..גם אני מרגישה נשית לפעמים...אפילו שאני לובשת את הפיג'מה של סנופי.. ואז בא לי לחייך מול המראה ב"חדר משלי", שהוא לא רק שלי.. ולהלך בבית סביב , בהליכה נשית כזו.. ועכשיו בא לי לצחוק אני כזו מיקה מצחיקה! מצחיקה רעה טיפשה וגם קצת נשית! אני פוחדת לרשום נשית בכותרת

את יודעת אחד הדברים שאהבתי אצלה זה הפשטות הבגדים הפשוטים ..שפת הגוף הזו שיודעת שמחוברת לגוף ויחד עם זה חיבור לנשיות שלה..הפחד שלי זה ליפול עכשיו על מטפלת כזו שכולה ניצוצות לקים איפור וכאלה ...וזה בסדר יקרה כל מה שאת מרגישה ומביאה איתך..חוץ מהמשפט בכותרת תפסיקי לחשוב עלייך ככה. את יודעת אודי פעם כתב לי שבכתיבה יש לי שליטה על הדיסוציאציות ..בכתיבה גם יש שליטה על הפגיעה העצמית שלנו בעצמינו אז תנסי לכתוב עוד הודעה שבה תיכתבי מיקה המקסימה והנשית...מחבקת

אני ממש חוויתי ילדה מתוקה מדבש בפידג'אמה של סנופי מחממת מצוברחת ומתרגזת וגם יפהפה,כזות מהתמונות...חיבוק אפשר לשלוח לך?..בחום ומכל הלב((-:

אתה כל כך חסר.. וואוו.... כמה זמן שאתה כבר לא נמצא .. :(( אוףףףףףףף כמה זמן ... אוףףףףףףףףף וכזה מזג אוויר.. אתה רואה אודי ? השמיים ממש ממש בוכים.. יצרו המוני שלוליות.. אגמי דמעות.. תקשיב לרוח אודי... שומע ? שומע אודי את הרוח המלחשת בקול ושואלת : "אוווווו.......אוווו.....אוווודייייי... אווודייי... איפהההה אתתהההההה....תתתההההה.... איפפההה נשיקתתת סוף השבוע שלךךךךךך????? והעצים ,כפופים.. עצובים.. אולי אפילו מיואשים... ?? אין עלינו כרגע, אף לא עלה אחד.. אפילו לא עלה חום, אדמדם, סדוק, כלום... לא מסוגלים לספור ימים, שעות, דקות, שניות.. והשמיים מגבירים בכיים.. מרגע לרגע מתעצם קולם.. ואולי המים יחזירו העולם לתוהו ובוהו? חושך על פני תהום ??? אודי :(((((( איפה אתה ??? למה לא באת לומר לנו סוף שבוע רגוע ושמרו על עצמכם ? אודי, כל כך מפחיד בחוץ זה מרגיש שלא ישאר עולם עד הבוקר. זה מרגיש שאפילו אמא אדמה מפחדת מהמבול שניתך עליה ללא הפוגה. ללא מרווח נשימה.. אודי, אני ממש ממש מפחדת. שתדע לך.. ואתה לא נמצא.. ולאמא צביה לא מעלה בדעתי לסמס. הייתי מסמסת לאמא אדמה ,אבל נראה שהיא במלחמת הישרדות כרגע עם גורמי השמיים שלא מפסיקים להכות אותה ללא רחם.. אודי??? בוא , תעצום עיניים אתה מרגיש אותי עכשיו בטלפתיה ?? נכון שאתה מרגיש ??? ועכשיו תגיד לי בבקשה איזה משפט מרגיע, טוב ? אתה שואל איזה משפט ירגיע אותי ? ... אף משפט.. שום דיבור לא ירגיע אותי... אז מה כן ? אודי, תעטוף אותי בשמיכה חמה ורכה, ותשב על ידי בשקט, ותחזיק לי את היד.. טוב אודי ? ואני מברכת אותך בשבת רכה ונעימה ולא מפחידה, בלי רעמים וברקים שמרעידים את הבית ובלי מבול ורוחות מפחידות שחורקות שיניים ...

במבי מקווה שהסערה חלפה עם הסערה שבחוץ https://www.youtube.com/watch?v=dZacb_nBxVo עוטפת אותך במנגינות רכות ומלטפות...חיבוק לשבוע טוב

במבי אהובתי אחותי שלי, רציתי להוסיף עוד קול - אני ממש שמחתי בחופש הזה. חופש וירטואלי גם לי ונפל ממש בול כי אני חולה. נדמה לי שכתבתי פעם - אני עוסקת גם בגינון. האדמה משוועת לגשם כזה. הרוח והגשם מסייעים לחלקים הישנים להיפרד ולפנות מקום לחדש שיצמח. השורשים ברוב המקרים, למעט קטסטרופות, נשארים ואוחזים באדמה. גם מטאפורית בהקשר הנפש. עוד זמן לא רב ט"ו בשבט. ואודי יקר, אין לך מושג עד כמה הנושא שהעברת בכנס (לפי דבריך כאן) מעסיק אותי. בכללי - קשה לי לקרוא, ובכל זאת התחלתי בקטנה לעיין ב'חידת הילדות' של רוני סולן. בהמלצת רופא הנפש שלי. מתגעגת, ויש בו כאב בגעגוע, וגם סימן לאהבה וקשר. שלכם, סוריקטה

אחותי שלי האהובה והיקרה !! ראשית, כל כך חיממת לי את הלב עם השורה הראשונה... :)) הרגשתי ממש חום נעים בלב.. תודה ! ואכן, גם פה בפורום, לדעתי, את נוטלת על עצמך תפקיד של גינון.:) גם את, בנוסף לאודי שמשקה,מרווה ומגדל את הצמחים שבגינתו.. :) כל אחד מכם עושה זאת בדרכו הייחודית.. ואולי בגלל שהגינה הפרטית שלך משוועת לגשם את חולה ? כל כך רוצה להיות הגנן שלך... כל כך מגיע לך שהאדמה שלך תקבל מים טובים, גשם טוב ,מרווה ומצמיח... אהבתי את מה שכתבת.. כן.. הרוח מפחידה אותי. מאוד. מאוד. מתקשה להפרד מדברים ישנים, למרות שחלקם מזיקים ממש.. חיבוק ענק לך אדם יקר,רגיש ומיוחד כל כך... כל כך הייתי רוצה לפגוש אותך במציאות ולהיות איתך בקשר קרוב.. את כל כך , כל כך מיוחדת בעיני..

איך היה הכנס? מזג אוויר סוער וככזה, הכמיהה שלי למשפחה ולבית משלי מתעצמת. עכשיו אני כבר אחרי השלב העצוב והמדוכא. אז יותר טוב (: שתהיה שבת שלום או שבוע טוב. לא ככ הבנתי מתי אתה חוזר.

היי חנה שבוע טוב גם לך חיבוק

אני כבר זמן רב מרגישה לחץ חרדה ודיכאון ובלבול בחיים שלי שמחת החיים שלי ירדה והפכתי להיות בן אדם בודד אני כל הזמן רוצה לישון גם שחברות מציעות לי לצאת אני מעדיפה להישאר בבית וגם אם אני הולכת זה מתוך שאני מכריחה את עצמי ללכת וגם לא כיף לי המפגש. קשה לי ליצור קשרים שיהיו טובים ומשמעותיים עם אנשים וקשה לי עם זה.הפכתי להיות בן אדם שונה אני מרגישה שאין לי תחושות של זמן והנה חלפה שנה ואין לי שום חויות שאני זוכרת מהשנה .המצב המון זמן ככה והרגשתי לחיות עם זה .לפני כן הייתי אדם שונה שרק נחפש לצאת ומאוד אוהב חברה ואנשים .היום בקשרים שיש לי אני לא מרגישה שכיף לי עם האנשים מעניין לי ואני רוצה את זה .אני מרגישה בלבול מאוד גדול בחיים שלי ולא יודעת איך להרגיש יותר טוב עם עצמי.מה כדאי לעשות עם המצב ?

החבר שלי התחיל להתנהג באלימות והמשיך להתנהג באלימות.... זה התחיל בלגעת בי בלילה בלי רשותי והמשיך בלהרים את הקול... ואז... אתמול בלילה אחרי וויכוח עזב באמצע הלילה והשאיר אותי לבד במיטה ולהתעורר לבד (חוץ מהחתולים שלי....) אוףףףףףף ???? הילה

אוףףף...תשמרי עלייך יקרה שום קשר לא שווה ליפול שוב למלכודות של דבש ..אני בטוחה שתביאי את זה לטיפול . חיבוק ענק ועוטף ושוב שימרי עלייך את הכי חשובה !!!!!!!!!!

עם כל הכאב והצער- אני רוצה להתמקד בך- שזיהית בשלב מוקדם יחסית שמשהו לא תקין. לא תמיד קל לעצור רגע ולומר- משהו לא בסדר. זה עצרת וראית מוכיח על אחריות אישית כלפי עצמך .