פורום פסיכולוגיה קלינית

אני אישית מכירה, ואני בטוחה שגם קוראי הפורום כל אחד מכיר את האנשים הנורא 'עדינים' הם מדברים נורא בשקט, כמעט בלחש, לעולם לא יגביהו את הטון, לפני שהם אומרים משהו הם כל כך הרבה יתנצלו עד שהם יהפכו לכמעט מגמגמים, אבל האנשים האלו הם לא רק כוחניים אלא לא פעם גם אלימים. \בדרך השקטה שלהם, הם לעולם לא יחתמו לשכן שרוצה להרחיב 'דירה, הם לעולם ישתתפו בהוצאות של וועד הבית, יש להם קשיחות שקטה מאד, לי הם נראים כמו נחש בקש בדיוק, גם הנחש מאד שקט. לכן כשאומרים כוחניות, צריכים לתת הגדרה, מהי כוחניות, מהי אגרסיביות.... במה זה מתבטא, בצורה של הדיבור, במעשים, בתוצאות? אני אישית ממש לא מתפלעת מכל 'העדינים' הללו ואני גם לא מפחדת מאלו שיש להם טון מאד נחרץ, כל אחד לגופו, ועל פי המהות של ההתנהגות שלו

איזה באסה.. רצינו מסיבה... הבנתי את ההודעה שלך של סוף השבוע שאתה תעלה הודעות כל השבוע ורק לא תגיב... אנחנו לא מצליחות לחגוג כשלא רואים ולא שומעים אחת את השנייה..

גלי את חמודה דווקא חגגנו ...אם היית רואה איזה השתוללות וריקודים היו כאן בן העצים הישנים ..אישית שרתי במלא קולות כואבים ושמחים כועסים קרבניים ...מלאי תקווה https://www.youtube.com/watch?v=kbs02_gshRs

אני מגיבה לכן בהודעה חדשה, כדי שלא תפספסו.. סנדיי, כאבי גב זה ממש לא נעים. ומאד קשה לסבול אתזה. כל הכבוד לך שאת מנסה לטפל בכל דרך. ולגבי מיכל - אתן חמודות, ואני בטוחה שאודי אוהב את שניכן ומצידו שתשבו משני צידיו, העיקר שלא תריבו:) סוריקטה, תודה על קבלת הפנים. אבל את יודעת?! אני פה כבר כמעט חצי שנה... ונהנית לקרוא אותך.. תודה שאת פה:) אביב, לא כל כך הבנתי למה את מסיימת את הטיפול? האם היא החליטה להפסיק לטפל בכל המטופלים שלה או שרק בך? בכל מקרה, שיהיה לך בהצלחה במציאת מטפלת. אני בטוחה שכל אחת תשמח לטפל בך, את מיוחדת. Aya

היי איה רק בי הגענו לאיזה מדרגה ששתיינו רואות שתיינו יודעות מה גורם שלא נצליח לטפס עלייה ולצערנו לשתיינו אין את הכוחות לעבור אותה ..עבורנו הסתיים המסע המשותף

הי במבי, קודם כל- מרגיעה אותך. כרגע אני לא נמצאת בסדנת כתיבה , כך שאני לא איתך :-) (אם כי בחיי הייתי בלא מעט סדנאות). אני כותבת מכתה ב', הכתיבה ממש הצילה את חיי. התחלתי בשירה אבל כתבתי כמעט הכל- סיפורים קצרים, רומנים, סיפורי ילדים. לא פרסמתי עדיין משהו בצורת ספר אמתי. מאמינה שגם זה יבוא. כתבתי לך מה שכתבתי, כי זיהיתי משהו שונה ומיוחד בכתיבה שלך, משהו מעין חותמת אישית. כמו כן, שימוש בדימויים אותנטיים. נראה שיש לך עולם פנימי עשיר מאוד . אל תחששי מהאומנית שבך.

איזה קטע.. מצאתי את עצמי סופרת כמה ל' לסיגל שבחרת :)) התרגשתי.. אני מתכוונת להקריא בפני אמא צביה את תגובתך.. הקטע הוא שקראתי בחטף את מה שכתבת ולא מסוגלת לקרוא שוב.. אני מוצפת ממשובים בונים מאוד מהר ומתקשה להכיל... צריכה עיבוד נוסף עם אמא צביה.. ומקווה מאוד בשבילך שהספר/ים שלך כבר יעמדו למכירה... מדמיינת אותי עומדת בחנות, ללא ידיעה שהספר/ים הללו פרי יצירתך, מחזיקה בידי ומריחה אותם.. אני אוהבת להריח ספר חדש.. יש לו ריח מיוחד.. גם לעור יש ריח מיוחד שאוהבת להריח.. אבל משתדלת לא ללבוש/לנעול עור... כן.. בגלל שהעור הו של בע"ח.. למרות שאני לא מתנזרת מאכילת בע"ח... כן.. קטע מורכב עבורי.. כמו כמעט כל דבר.. במבי.

אוהבת אותך...ורואה את הנסיונות עוד קצת ותצליחי...לא חעצור התחנה הבאה זה להביא לטיפול:)....אומץ ..את אמיצה אני יודעת אז דחיפה קטנה וחיבוק

יקרה אוהבת בחזרה,תודה על הדחיפה, אני ממש משתדלת.

הכי יודעת בעולם ..אז יאללה שנה חדשה תבטיחי לעצמך שהשנה את מצליחה ..אוהבת ואתך

משחזרת הודעה שנמחקה.. אם תגיע אודי לא צריך להעלות פעמיים... אז המשפט הזה צוטט לפני שלושה חודשים בתל אביב במצעד בעלי החיים בו צעדו, אתם לא תאמינו - חמישה עשר אלף בני אדם! והיה נורא מרגש, להרגיש שיש לי חלום ושאני לא לבד בחלום, שיותר ויותר אנשים מבינים שאפשר לחיות טוב ולאכול טוב בלי לפגוע באף אחד ובלי להרוג אף אחד. סוריקטה, סליחה על ההודעה ממקודם, הייתי ממש על הפנים. אז מה אתן אומרות, אודי לא כאן, ואפשר לעשות שיגועיישן ומסיבה כל הלילה? מי באה? אפשר לעשות צחוקים, לשמוע מוסיקה, לראות מערכונים מצחיקים, לשים לקים, להתאפר, לבשל, לשחק בקלפים השלכתיים, וכמובן לאכול. אני אביא פיצה טבעונית, שניצל טבעוני, בולונוז טבעוני וקרמבו, כמובן, טבעוני. מבטיחה שיהיה טעים. מי באה?

זה התפקיד שלי להיות הקלאפטע ולדאוג שכולם ינקו בסוף אני רואה את זה כפגיעה אישית, ודי אנושה בזה שאתה מנסה להשתלט על תפקיד הקלאפטאיות שלי, אז בבקשה, אם אתה רוצה לתת עצות לכותבים זה בסדר, אתה גם יכול לנגן זה בסדר, אבל לא מעבר לזה, אל תשתלט בבקשה על העבודה שלי שהיא לחלק פקודות שינקו את המקום ושלא ישאירו לכלוכים. נפגעתי מאד תודה

אני דורשת שיתנו לי להכין סטארטאפ אני דורשת שיאפשרו לי לנגן אני דורשת שיאפשרו לי להשתלט על המסיבה, להשתלט על הכל, על כולם, הכל בכל מכל כול אין מצב שאני באה בלי להשתלט מתאים לך???

את כותבת בצורה לירית אפופה בכאב, ויש בה משהו כל כך חותר, אומרת לשמוע אפילו את האיזם שלה תכבדי אותנו בנוכחותך יש לך כל כך הרבה מה להוסיף

אם וכאשר ארגיש שיש לי מה להוסיף ולהגיב אכתוב. גם בלי לכתוב אני מכבדת פה את כולם. בהזדמנות זו אודה על המידע היקר והחשוב שקיבלתי בנוגע להיפנוזה וגם על הד"שים החמים. שיהיו ימים טובים וחמים

אופס בטעות בהתחלה כתבתי את שמך בשם שולח ההודעה.. כמעט והייתי מלחיצה אותך שמישהו משתלט לך על הזהות.. רציתי לומר לך שכשקראתי את ההודעות של סאנדי אליך היום חששתי שתפגעי ורציתי לגונן עליך, ואז הופתעתי לראות את מה שכתבת לה. התפעלתי שזה לא החליש אותך. יש שם כוחות, בהחלט יש!

זאת בדיוק אותה מניפולציה רגשית ...אבל הקשבתי למה שכתבת לי והחלטתי ברומא להתנהג כרומאי ולצמוח ...זה בהחלט הצליח לי :)

הי שירה קשה עם דיכאון, אני יודעת. כבר שנים שאני און ואוף איתו. לא מזמן הפסיכיאטר הציע לי לנסות שיטה שנקראת brainsway. אני לא הגעתי לזה כי זה מאד יקר, אבל כשכתבת אז חשבתי, אולי זה משהו ששווה לבדוק.. שיטה ממה שקראתי באישור fda עם הרבה מחקר קליני... בקיצור, מה שאני מנסה לומר, לא להתיאש, לבדוק את כל האפיקים, וגם לזכור שדיכאון, אפילו בלי שום טיפול עובר תוך חצי שנה בממוצע, אז לא שחצי שנה זה מעט.. להפך.. אבל זה לא לנצח... יש שם אור בקצה המנהרה...

תודה גלי. אצלי הדכאון גר כבר יותר משלוש שנים עם טיפול וזה די מיאש... שלך שירה

הי אודי, מברכת אותך ליום הולדתך בבריאות טובה, עשייה מספקת, יצירה והרבה אהבה. אני כאן, קוראת, מנסה לקרוא, להיות. הימים דומים, קשים, מתאמצת לצוף. שירה

הי יקירתי. קצת מרגיש לי כמו שיח חרשים הדיאלוג שלנו.. אז רק שנייה לפני שאוותר אני אומר לך שאני מנסה למקד אותך לא במה שאת אומרת אלא באיך שאת אומרת.. יכולה לומר לך שמולי לא הסכמת איתי שזה לגיטימי, אבל ה-איך שלך לי נשמע רומס, מזלזל ומתנשא... ולגבי, המטפל היה בעבר, עכשיו זאת מטפלת, וגם איתה זו התאהבות, אחרת אבל התאהבות. וכן, במקומות טיפוליים הרבה פעמיים דמויות כמו אודי הופכות לאובייקטים של השלכה של מה שמתעורר בנו מול הצורך בהורה (שקיים בכולנו בכל גיל), וזה מורכב, ולך יש הרבה פעמים רצון להבין, אבל להבין בצורה שמאד מפשטת.. רציתי גם להגיד לך שריגש אותי מה שסיפרת על הדיכאון הארוך... היה לי מעניין שבסיפור שלך היתה תרופת פלא לדיכאון, הדבר הזה שרצית שהעלים את כל הקהות וחוסר החיות.. קצת כמו פרח לב הזהב.. מהניסיון שלי, שוב, עוד לא ראיתי דבר כזה, מעניין אם זה כל מה שהיה שם... אשמח לשמוע! שלך, גלי

הדכאון שלי היה בגלל אבל אבל על משהו מאד יקר.... זה היה אבל שלא יכולתי לצאת ממנו, כך שהדכאון היה על האבל מה שהוציא אותי, זה אולי דומה לפרח לב הזהב, אבל זה לא, אני לא רוצה לפרט על האבל שלי, אבל בדרך הטבע הייתי אמורה לצאת ממנו, היה בי משהו שלא נתן, אני חושבת שהיה זה משהו מהעבר שלי, מהשדים שלי, שלא הסכים לחטוף עוד פעם גרזן על הראש, זה די מסובך, והיה מסובך, מה שקרה זה מה שהוציא ותי, got me involved so much שבעצם מה שהיה אמור לקרות עם הזמן ולא קרה, קרה בגלל שנשאבתי למשהו אחר שהיה חשוב לי

אפילו יש לו שם קראי לו ילד עלים ותעתיקי כל מה שכתבת כאן על הרגשתך כאשר המטפלת לא הייתה הלבישי את זה על ילד שמתגעגע לגננת בגן, שעזבה אותו, והוא לא משלים עם כך שלא רואה אותה במשך כמה ימים יש לך כבר את כל הטקסטים רשומים , כמעט ולא צריך עריכה וזה יכול להיות לך להיט

כן במבי, יש לך ספר ילדים מוכן פאר אקסלס כאן בפורום

כנראה הייתי זקוקה עכשיו לשמוע משהו אחר ממך..., ומרגישה מדוכדכת וכנראה באמת בדרך ללא מוצא, ואחרי גם עוד פגישה אילמת ומעיקה נורא.וכששום דבר טוב לא יצא ממנה וממני.ויש גם הרבה עמימות ועכירות ומועקה גדולה, ומרגישה חרא ולא יודעת מה עובר עליי.והכל חסום.

רואה עכשיו שחזרת אחורה, וכן הגבת. אז סליחה ותודה. למרות שגם ההתייחסות...,הזו, ,כואבת,וכשיוצא בעצם שאתה מסכים ומאשר במשפט מסכם אחד, שזה אכן נשמע כמו דרך ללא מוצא. טוב..., כנראה שכך.

אכן מיהרתי להגיב,בעיקר כדי לנסות לתפוס אותך ורגע לפני ששוב תלך ולהרבה ימים.

חיכיתי כל היום לרגע בו תכנס ותענה,ואקבל גם אני,תגובתך. והנה...,הגעת..,אבל בחרת לדלג עליי, ופשוט התעלמת ממני. זה כואב . ומרגיש ככ מבאס. ובייחוד שזה היה לי חשוב, ובטח כרגע,שהכל רגיש וקשה,וגם כתבתי על זה. אז למה??? מרגיש חרא ואפילו יותר לבד,ובטח גם אל מול התגובות התומכות...,שכתבת לאחרות. טוב...,זה מה יש,כנראה,כמו שאתה נוהג לאמר לי,לא מעט. ומן הסתם,ועד סופהשבוע,אם בכלל,גם לא תגיב. הרגשה מחורבנת באופן כללי. לילה טוב.

הי קרן אור, למען האמת גם אני רציתי לכתוב לך, עוד בהודעת השתיקה שפירסמת ויצא שהתמהמהתי. חפצתי לכתוב ששתיקה פעמים רבות קשורה לכעס. והנה, כבר ראיתי שפרסמת הודעה נוספת שמזכירה רגש של כעס. ואם כעת את מדברת על קנאה, שהיא כל כך מוכרת, אולי גם משהו מזה קיים ברגשותייך הקשורים לטיפול. נסי לומר 'אני כועסת' ולשמוע פנימה את הקול האומר 'על מה?' ונסי למצוע על מה באמת. ואולי הכעס הוא ביטוי של קנאה. נסי לחשוב במי את מקנאה. במה. חומר טוב לפגישה טיפולית שאם רק תוכלי, תדברי אותו. רעיונות של בוקר עבורך, יקירתי, שלך, סוריקטה

על העצירה לרגע וההתייחסות. אני מניחה שאת לגמרי צודקת. עם זאת כרגע קשה לי מאד לדבר את זה וככה. וזה בהחלט גם מוסיף לכל הקושי הכבדות והדכדוך מכל הקורה או לא קורה...,איתי.והקשר איתו, והטיפול הזה שככ מתקשה להכיר בו. כשאני כבר לא יודעת מה מציאות מה אשלייה, מה באמת קורה, ומה מרגישה, כשהכל ככ נזיל ומתעתע ופוגע ומעודד ושוב ושוב.. וכשהיאוש כל הזמן שוב ושוב מכה. שבוע טוב.והרבה טוב.

הי! מה שלום ההצטננות, אפשר לארגן לך איזה כוס מים עם עוגיות משהו סוף! אני שמחה שקיבלת משהו מהגיגי המפגרים (סליחה, אני לא מצליחה לשלוט בהתקפה העצמית הזאת... מוזמנת לסנן מילות ביקורת עצמית שלי...)... את יודעת, את כותבת לי על כך שאת עוזרת לשכן, וגם פעם כתבת לי משהו על זה שאת עוזרת לבני אדם ולחיות, ואני שואלת את עצמי אם את מביעה בכך איזושהי ביקורת סמויה כלפי? כלפי הטבעונים? משהו בסגנון אוהבים חיות ולא אוהבים בני אדם... אני חושבת שזה לא נכון לגבי... אני חושבת שאני מנסה ככל יכולתי לעזור גם לבני אדם... מנסה לכתוב לך אבל מתקשה מבעד לערפל הדיכדוך... אני גמורה... מקווה שאצליח יותר לכתוב לך בהמשך... שיהיה לך שבוע טוב יקרה!

הי ממי, אני חולה, וכואב לי מאד :-( לא יעזור לך, אני אמשיך לחשוב שאת מאד חכמה. במחשבה ראשונית, לא נראה לי שהייתה כאן ביקורת סמויה, וגם לא כל-כך חושבת שאני נוטה לדבר באופן כוללני כלפי קבוצות, ודי נראה לי שמנסה להתרחק מכניסה לויכוחים האלה בכלל. גם לא פייר לומר דברים כאלה על מישהו שמכירים ממנו רק חלקים. הבנאדם כשלם יכול להיות מקסים באופן כללי, לצד ה'באגים', שיש בו, כבכל אחד. ואת בסדר, ואת מתקדמת, ואני גאה בך. נדבר, סוריקטה

מה כואב? מה את עושה בנדון? מבינה אותך, רוצה לעשות קואליציה נגד הכאבים, איך את מרגישה? מתפקדת?

הלכו לי לאיבוד! לפני רגע הם היו לידי, סובבתי את הראש ונעלמו. התקשרתי למטפלת, שאלתי אותה אם לה יש שימחה, חשבתי שאולי אם לה יש אז שלי גם תצוץ, היא אמרה לי שיש לה אבל שלי עדיין מתחבאת. אולי קרה להם משהו? אולי אם אדבר יותר בטיפול זה יעזור לי לדעת איך לחפש אותם? אני לא יודעת מה לעשות איתם, כאלה לא צפויים, רגע כאן ורגע נעלמים, אני לא בטוחה אם זה עוזר לדבר עליהם בטיפול, היא אמרה לי היום לזכור שהטיפול הוא אמצעי. זה משפט כואב. אחרי זה היא אמרה שקראה פעמיים את המייל ששלחתי לה, וניסיתי לכסות את המשפט הראשון עם המשפט השני, שפעמיים ינצח אמצעי. איפה הם מסתובבים השניים האלה? עצב וחרדה ילדים הרבה יותר נאמנים, הם אף פעם לא מתרחקים, גם כשאני ממש מגרשת אותם.. אולי אם אני אקח יותר תרופות אושר ושימחה ישארו לידי ולא יברחו לי ככה מבין האצבעות? היו היום סדרה של התרחשויות חיוביות והן לא מצליחות לחדור פנימה. בדידות ועצב תהומי- הזוג הזה שהולך תמיד יחד לכל מקום, עליהם אפשר לסמוך שלא יעזבו אותי. המטפלת חושבת שאני צריכה להציע לבחור שננסה שוב.. אני כ"כ מקנאה בילדים שלה, עבורם היא לא אמצעי, עבורם היא אמיתית... יש למישהו רעיון איך ואיפה אני מאתרת את אושר ושימחה?

קודם לגילוי הנאות אני ממש לא שייכת לחסידות ברסלב, אבל ממש לא אבל יש להם כל מיני אמרות ופעולות שיכולות להכניס את האדם בשמחה במיוחד ההנחיות של רבי נחמן מברסלב לאנשים עם ייאוש, אנשים שחושבים שהפסידו את החיים יש אחד מחסידיו שכתב ספרים על אמונה ועל השמחה שכחתי לקע את שמו, כל כך נהניתי, כן לשאוב דווקא מהאמונה את השמחה,

אני מוצאת אותם בשירים . במערכונים מצחיקים. מזייפת חיוך עד שהוא נעשה אמיתי והכי משנה תדר מחשבתי ..חיבוק

מה שלומך? רציתי לאמר לך שזה משמח אותי שאתה נוסע למלא מיצבורים. אני כה מעריכה את הנוכחות שלך כאן... ויש לך חלק גדול בהתפתחות שלי... היום גם אני מטפלת... היית מאמין? וגם- באיזה נושא הכנס? קבל את ברכתי... הילה

קראתי שוב את הדיאולוג שלנו מתארי ה 22.12 צר לי, אבל אני גם לא מבינה אותך וגם לא מסכימה אתך. ואולי זה קשור האחד בשני. אולי זה קשור לאופן שבו אנחנו רואים את הפורום, את האופי של אודי כמנהל הפורום. מה זה מנסה להשתלט? את טענת שסוריקטה משתלטת על תפקיד האם, אני משתלטת על התפקיד של אודי? לא מבינה מה התפקיד של אודי ולא מה השתלטות. אודי פתח פורום, הוא מנהל אותו, בתוקף היותו מנהל הפורום, זכותו לקבוע את התנאים לכתיבה בו, וזכותו להגביל העלאות הודעות בפורום. אודי לא בעמדה של שתלטן על הכותבים, הוא מנהל את הפורום לא את הכותבים לכן אני בכלל לא מבינה את כוונתך שסורקיטה משתלטת על הדמות ההורית בפורום, למה, אודי מייצג כאן את הדמות ההורית? נכנסים לכאן כי אודי הוא אמא/אבא? שלמו כרטיס לקבל את אודי כהורה ומישהו אחר משתלט על זה? יש כאן שיח בין כותבים, כל אחד תורם את מה שהוא רוצה, מה העניין של השתלטות כאן? לדעתי, אילו היה כותב שהיה באופן סדיר ממליץ לאודי, תפסול כותב אחד, אל תענה כותב שני, תענה כל יום ואל תעשה הפסקות וכו', היינו, היה רוצה להדריך את אודי איך להיות מנהל הפורום, יכולה היית לומר שההנהלה היא בידי אודי, ואין צורך שמישהו אחר ינהל את המקום. אבל, כן, גלי, עם כל הרגישות בעניין, אני מאמינה שמי שאומר שינגן ביחד עם אודי במסיבה ווירטואלית, נחשב למישהו שרוצה להשתלט, אני רואה בזו הערה שמתאימה לילד בגן ילדים, בשלבי הגיל של 4-5, ולא מעבר לזה, אני ממש רואה בזה התנהגות ילדותית. מאד מצוי בגיל הגן שילד לא מרשה שישירו בבית שיר של הגן שלו, שלא מרשה למישהו אחר לספר סיפור של הגננת שלו, ובגן הוא לא מרשה למישהו אחר לשבת על המקום של הגננת וכו', והוא מוכן להשתטח על הרצפה ולבעוט שאף אחד לא יקח את המקום של הגננת שלו. מעבר לכך, נאמר שאם משתתף איזה אחד מהם, היה משקיע הרבה בפורום ועל כל שאלה היה מפנה למאמרים רציניים, נאמר שהיה כותב כאן מטפל רגשי, והיה מביא את הידע שלו כאן בתשובות לכותבים, הייתי חושבת שהוא עושה עבודה נפלא ולא מנסה להשתלט על הפורום. בדיוק להפך, אודי מעוניין בשיח, הוא מעוניין בתגובות בוגרות ונכונות, ולא מנסה להקטין כותבים כדי שרק הוא יהיה בעמדה של הגדול היודע. וכתבתי ואמרתי לך שהתגובה שלי למיכל ממש לא הייתה שליפה, היא הייתה תגובה שהייתה בהשהייה שבועות ארוכים, ורק לאחר שראיתי שזו התנהלות שיטתית ולא מקרית, כתבתי את אשר כתבתי, ואני עומדת מאחורי מה שכתבתי. אני לא נותנת דיאגנוזה לאדם, אלא לממצב. אולי נפגעת כי הרגשת שזה נוגע לך במקום רגיש, אז אולי כדאי שתנתחי את דברים, ותראי מה מהם נכונים לך ומה לא. שוב אף אחד לא מכריח אותך, להסכים, לקרא, אבל זה דרכו של פורום ציבורי, וכמו שכתבתי לאביב, לנסות לגרום לכובתים לכתוב על פי החליל של מישהו מסוים, זו בהחלט נראית לי מניפולציה. מעריכה אותך גלי, אם כי לא תמיד מבינה אותך, סיפרת על מטפל שכבר לא מטפל, אך את מספרת על התאהבות במטפל, וחוזרת על זה שוב ושוב, ונראה לי שבכלל אני לא מבינה את הסיפור שלך, אבל זה בסדר, לא התחייב לדאוג לכך שאני אבין כל דבר, זה לגטימי שאני לא מבינה העיקר שיהיה לך טוב ושמח על הלב

קראתי את הודעתך והיא העלתה חיוך על פני:)) הדיאגנוזה שלך למצב בפורום -כפי שכתבת.. ויחד עם זה רוצה לומר לך שהמעורבות העמוקה שלך, האיכפתיות האמיתית ניכרת. גם הנדיבות... את אדם צבעוני, מעניין, אינטנסיבי בעיני.. גם כוחני.. במבי.

הפורום בעיני, זה לא מצב כזה או אחר תלוי זמן, כך אני רואה כל פורום באשר הוא פורום, מצב הוא עניין של זמן מסוים בדרך כלל. בקשר לסופרלטיבים שנתת עלי הם בגדול נכונים מאד, לא ממצים אותי, אך נכונים כלשלעצמם

ראשית, אוהבת אותך. שנית, מאחלת לך בהצלחה והנאה מרובה בכנס.. שלישית, סקרנית מאוד לדעת על מה הכנס וכו' קצת פרטים.. שלך-במבי. נ.ב גם עם אמא צביה , למרות הרבה כשלים אמפטיים ושיחזורים שמתרחשים בזה אחר זה כל התקופה האחרונה.. אנחנו מצליחות להתבונן ולעבד .. אני גם רואה את האיכפתיות האמיתית והעמוקה של אמא צביה בכל מה שמתרחש וזה מצליח לגעת בי עמוק עמוק במיתרי הנפש.. ונ.ב נוסף.. אולי עוד אחזור פעם לפיסול .. ואולי גם אצייר.. אני רוצה לפסל את המצח של אמא צביה.. :))

הייתי מוצאת סיבה למסיבה הייתי אומרת שאני חייבת להיות בכנס מטעמי מקצוע, אישיות, ועוד ועוד, והיה לי תרוף לנסוע, לברוח קצת... אני תמיד מחפשת סיבה למסיבה בכל הנוגע לנסיעות

אודי, יש לי כמיהה עזה או יותר נכון לומר צורך... שהמטפל יהיה אבא עבורי... לא אבא של ממש... זו כבר פנטזיה לא מציאותית... אין לי רצון או צורך לבוא אליו הביתה או ללכת איתו יד ביד ברחוב... אני רוצה שישמור עלי, ידבר אלי בקול שקט ורך... שיבריח את כל השדים והמפלצות מתחת למיטה... שילחש שאני טובה, ושיהיה בסדר... אודי, זה בסדר שמטפל יהיה קצת כמו אבא??? או שזו פנטזיה מזיקה ואינפנטילית שיש להתפכח ממנה מפני שדינה אכזבה כואבת?? נטע.

נטע יקרה, נראה לי כל-כך בסדר. משאלה מקסימה, בעיניי. את צריכה להרשות לו. להתיר לדברים כאלה להיספג ולהפוך להיות חלק ממך, קיום פנימי שיהווה משקל נגד משמעותי על המאזניים (בהנחה שקיימים חלקים פנימיים שינסו להגן על הרע הקיים). אני לפעמים מרגישה קצת בת מאומצת של המטפל שלי (ואנחנו באותו גיל), ואולי בעיקר תלמידה לחיים. שלך, סוריקטה

אודי, אני מצטרפת לשאלה של קרן אור: איך מנצלים נכון את הטיפול? איך מפיקים ממנו את המירב? איך יודעים אם הטיפול "תקוע" וצריכים לנסות משהו אחר? נטע.

לא כל כך מחזיקה ראש למה שקורה בטיפול שלך, מתנצלת, רוצה לעדכן אותי יותר?

ישנם קשרים שהם אמיתיים לחלוטין until death do us apart לא כל קשר הוא כאילו

זה כל כך מזכיר את אז שפחדתי לדבר להגיד שכואב שקשה . מרגישה את זה ברמת התא ויודעת שאין קשר והחוץ מתערבב לרגע עם הפנים ובכל זאת מזכיר לי למה לא מתערבבת עם אנשים למה פוחדת מהם כל כך ...זה מסוג הרגעים האלה שהייתי כותבת בניק אחר וכל מה שאני רוצה זה להפסיק לרעוד ככה , להפסיק להתפצל ולרצות להעלם בכל פעם שמישהו יחווה לי כתוקף או שאני ירגיש שאני נמחקת רגשית ...

אביב ממי שלי, הייתי רוצה לשאול, האם כשאת כותבת הודעות מנותקות ומבולבלות ואת חוזרת לקרוא אותן - האם את מזהה שזו את, אחרי שאת נמצאת במקום אחר? וגם ההיפך - האם כשאת מפוצלת כמו שאת קוראת לזה ואת קוראת הודעות מחוברות שלך - את מזהה שזו את? את יודעת, לפעמים אני בודקת הודעות שכתבתי בעבר, ואומרת לעצמי, וואלה הייתי במקומות האלה כבר פעם... בסופו של דבר יודעת שזו אני. משהו מאד אופייני בעיניי בהודעות. בוקר, סוריקטה

במיוחד במנותק המפוצל לפעמים לא יודעת שאני כתבתי בכלל...כבר קרה שהמטפלת קיבלה מיילים שלא ידעתי עלהם או הודעות בפורומים שלפי התוכן כתבתי אבל לא ידעתי שכתבתי

שלא תפרסם..אבל בכל זאת פרסמת את הודעותיי... לא מתכוונת לפגוע, אבל כנראה שזה יצא בצורה לא טובה, אבל מרגישה שפשוט חוסר הבנה...גם עלייך כעסתי, כי למדתי לכעוס...הלוואי שזה יהיה על הדבר/ האדם שאני צריכה לכעוס...אוףףףף מצטערת אודי אם פגעתי בך... הימים שלי עצובים מאוד, עוברת משהו. אבל כבר פוחדת לשתף. גם פה וגם בטיפול. ששם זה חבל....אז כועסת במקום על דברים אחרים? מבולבלת ועצובה מאוד. ופה פשוט פוחדת שיבטלו את הרגשותיי, מבין? סליחה, אתה יודע עד כמה אתה משמעותי, ומרגישה שהבינו אותי כל כך לא נכון ומעוות. ובמסווה של הודעות כאילו כלליות. בכל מקרה מצבי לא מזהיר כרגע לצערי.

היי יש מי שמבטל ויש צי שמחזק..יודעת עד כמה זה קשה לבטל את הקול המבטל.אבל לוקחת את המילים של גלי זאת אחלה התנסות ללמוד לא להתייחס לקולות האלה ןאולי אפילו לעמוד מולם אם נכון ולפעמים כמו בחיים עדיף לשים על ענן ולתת לו להמשיך לנוע...מבינה את ההרגשה בגוף...אבל תזכרי שזאת הרגשה מאז לפחות בעוצמות שלה לא מהיום...חיבוק עוטף

הי מיכל אהובה, עצוב לי לשמוע על רגשותייך, ודווקא אני חושבת שאני מבינה, מבינה את החלקים בך, וגם חלקים במשתתפים אחרים, קצת אולי, אבל נראה לי. ואני בטוחה למדי שגם אודי רואה באופן ישר (מי כתב את הספר 'העין הפנימית', איש שרואה 6:6, לא? ;-)) כנראה שלא כל-כך מגיע לו שנתקיף אותו, ראי איזה מקום הוא נותן לנו. מצחיק, אנחנו עפי"ר בוחרים לתקוף דווקא את מי שנותן, מי שמתעלם בכלל לא שומע על רגשותינו. מותר לכעוס, מיכל. בוודאי. במחשבה שנייה, זה לא עניין של מותר או אסור, רגש אנושי שהוא לא מן הנמנע, ויזעם על כך מי שיזעם (כמה עצוב). ביטול רגשות, צרכים, מאוויים, הוא כנראה משהו פנימי שאת מזדהה איתו. כי מישהו 'חיסל' אותן פעם. נסי, עד כמה שתוכלי לתת משקל רב ככל הניתן לחלקים שכן נותנים מקום לרגשותייך, שכן מבינים. שרואים את הרך. להרגיש את נחלת הניצחון שלהם, ולא של חלקייך הפנימיים הנוקשים הסופרים את פגמייך. בוקר אור, סוריקטה

אהבתי לקרוא את הודעתך.. הרגשתי שאת צובעת עם מכחולים דקים ,בצבעי פסטל .עדינים עדינים.. כמעט ולא נראים.. ויחד עם זה כל כך מדוייקים.. אהבתי.. תודה !! ואשמח להכיר אותך קצת יותר.. אשמח לשמוע כל מה שתסכימי להשמיע.. ואני סקרנית לדעת על מה ומה יש בהודעות שלי שמעלות אצלך חיוך ? אשמח למשוב.. במבי.

במבי המתוקה אני מאד אוהבת לקרוא את ה"אני" המיוחד שלך, הרגש, הכעסים, העיצבונים, האהבה... כל כך מרגישים אתזה בתוך הכתיבה האותנטית והמיוחדת הזו שלך. אני מחייכת כי אני מרגישה שאני שומעת אותך :) וזה מתוק.. Aya

אודי, עונג זו המילה השנואה עליי בעברית היא תמיד מזכירה לי אותו עוצם עיניים ומתענג, ואני.. לא יודעת.. ילדה בת 7 המילה הזו קשה לי מאוד ! והקודמת, היא הייתה אומרת עונג וסקס – כן, ממש את המילה המפורשת ושוב ושוב.. ושוב.. איכס ואז הרגשתי מחנק ולא יכולתי לנשום, ובסוף הפגישה הלכתי להקיא מאחורי השיחים קשה לי לנשום.. והנוכחית, הדיבור שלה אחר ועדין... היא אומרת "הנאה" ו-"איזה חמוד", ועל המילה השנייה לא מדברים... והיא מחייכת אליי, כל הזמן... איזה כיף שמחייכים אליי אני מרגישה אושר! ואז אני מחייכת אליה ואז שנינו צוחקות... איזה כיף לצחוק איתה ביחד... ואני רוצה לדבר איתה על המילה השנייה, אבל איך? היא מטפלת רגילה, לא מתלבשת כמו כוכבת מהסרטים, ולא בעלת מומחיות בלדבר על דברים כאלה... ואני מתביישת בעצמי, מאוד.. על הצורך שיחייכו אליי על הצורך לדבר על זה ובעיקר על הצורך לחוות את זה.

תודה על היד ..תהנה בכנס,שיהיה פורה ומועיל . שמור על עצמך ותנוח אני כבר מתגעגעת ...געגוע טוב :) ויודעת שכבר שמתי אותו כאן ..אבל זה כל כך מדויק . אודי פשוט תודה על הכל ..אתה כל כך נותן לי רצפה בשנה האחרונה. https://www.youtube.com/watch?v=AhifdAu6Iq4

מקווה שגם את בטוב... איך את מרגישה? סיימת כבר את הטיפול?? חושבת עלייך... הילה

לא יש לי עוד כמה פגישות ...לדעתי שלוש וזהו ..ואני בסדר תלוי את מי שואלים :) והילה תודה יקרה..

שזו תיהיה תשובתך. והמצחיק...,שרגע אחרי ששלחתי תהודעה, עם הכותרת "מדכא",הרגשתי שאני בכלל לא בטוחה אם זו ההרגשה,וכאילו סתם מילאתי כותרת,במילה שכאילו כביכול התאימה,ושהייתי צריכה לכתוב בדיעבד "ללא כותרת"..., ותהיתי אם באכן תשמש בזה כתשובה שלך אלי, ואכן כך היה.. :) בכלמקרה יצאתי ממנו ופשוט הרגשתי אטומה.אולי אפילו באיזו הקלה.ניתוק.מרחק. ואחרי שנמנעתי מלכתוב לו הפעם בין הפגישות אסמסמים בלתי פוסקים (דבר שגם ככה,מוטרף,מעיק ומסובך לי מאד).הרגשתי שגם לא רוצה\מסוגלת לשתף בכלום בפגישה. ואם כבר..,אז כבר. ושלא ידע כלום.ולא צריך.וזו לא היתה רק החלטה שכלתנית כביכול, אלא גם מצב רגשי שהייתי נתונה לו,לא הייתי מסוגלת.הייתי סגורה,מכונסת,ולא הצלחתי לאמר כלום על כלום. ונראה ומרגיש לי ,שכך גם ימשיך, ואם גם לא רוצה לכתוב יותר בין הפגישות.ומשהו בי כעוס וסגור. הרגשתי גם,שהוא גם יוצא מופסד,ומזה שלא כותבת ולא מדברת.לא רק אני.ולמרות שבמבט חיצוני יודעת שזה בעוכרי,ילדותי ורק תוקע אותי, משהו הרגיש גם הפוך,ושזה מפריע גם לו.ושימצא פתרון לכל המצב הזה כולו.או שלא...,ונמשיך כך. ושוב...,התעתוע הזה שמחבל בי.וכשמדובר בי.ולא בו או ביחסים של בני זוג כביכול.ובכל זאת...,הייתי חסומה. לא יודעת בדיוק מה עבר ,עובר עליי, אולי משהו בפגישה הקודמת שפגע בי,ואז ניתק וחסם, אולי משהו אחר.., אולי כל המצב הזה,הקשר המתסכל,שלא מאפשר לי באמת לזרום ולאורך זמן,וכל פעם מחדש נתקע,לא יודעת,ולא מצליחה גם להבין בתוך כל הכאוס הזה והערפול . ובעיקר מרגישה כמו דרך ללא מוצא.ושכאילו..,לא רוצה עזרה. והרבה מאד כסף גם כל חודש, כסף שאין לי..., כשזה עוד מעמסה ולחץ שמתווסף,על אחת כמה וכמה אם לא יעילה. חוששת מאד מהכל, אין לי מושג לאן כל זה הולך אם בכלל.., ומרגישה שכנראה אין תקנה. ושאשאר כך, עד סוף ימיי. ולבד. וגם אם לא רוצה...,עובדה שזה מה שקורה.זה חזק ממני. והרבה לא מובן,כנראה לא מופנם לא מוטמע,וממשיך כמו שהוא,ואם גם לא מצליחה לדבר,וכל פעם מחדש זה חוזר,ויש איזה אטימות ועכירות ומועקה ותסכול,והגוף הזה שממרמר אותי ,מדכא,משפיע על הכל, וגם סוגר,כולל הציפיות והאכזבות והתעתוע וההרגשה שעלובה וילדה קטנה,וטיפשה, והכל מסתבך לי ומעיק. .ואולי לא מסוגלת פשוט לקשר הזה. ובאמת שכבר לא יודעת מה אני מרגישה...., וזה גם מעורר אי נוחות רבה והרגשה שאני נוראית.ואחרי הכל.ומחבלת גם בו.(או שלא...??),כבר לא יודעת איך לראות תקשר הזה וטיבו. וייאוש שזה המצב כולו.כשגם טיפול..,לא עוזר לי.או שאני לא מצליחה להעזר. לא משנה...,בשורה התחתונה זה המצב כל פעם מחדש. אז אולי עוד 20 שנה יהיה אחרת...,אולי...,אבל אז כבר אהייה באמת זקנה וחולה וערירית. וזה גם מפחיד אותי נורא.ואין אחיזה.בעיקר רק תלות וכנראה אשלייה.(...תקווה??).לא יודעת כבר מה זה מה....,

אני לא שלחתי אותך למקום שתמיד שקט שם, רק הבהרתי לך שבעולם הדינמי שלנו, אין שקט קולוסאלי, ומי שרוצה לעמו שקט, פשוט לא נכנס למקומות שמרעישים, לרבות הודעות שיכולות לעשות לו רעשים. אני מאד מבינה את המצב הקשה שלך, ועם כל זה, אני לא חושבת שמניפולציה רגשית היא הפתרון. כל המהות של המניפולציה הרגשית היא שימוש בקושי שיש לאדם כדי לכפות על אחר לעשות או לא לעשות דברים שהוא רוצה. אני, כקרבן למניפולציה רגשית, רואה בו אלימות. את בוודאי מכירה את האלימות של שותק, שלא מדבר, וזו אלימות ומוגדרת ככזו עם מאפיינים מסוימים. הרצון לכפות דעות, בגלל מצב נפשי מסוים, בעוד שבעצם הסובל יכול לעקוף את הסבל, אך רוצה לכפות את דעתו, בעיני הוא פסול. אם מישהו מדבר ברמקול, ועושה לכולם חור בראש, אזי אני מבינה שמבקשים ממנו להרוריד את הוואליום. אך אם מישהו הולך להצגה ומבקש לכבות את התזמורת כי הוא אבל, אני לא רואה את זה בפן החיובי. ואין לזה שום דבר, עם מה שאני חושבת עליך, להפך אני חושבת שתקחי את זה אתך לחיים, ותחשבי אם את לא נוהגת כך גם בחיים האמיתיים, ואולי נפגעת מקום שאנשים לא מעוניינים להיכנע למניפולציות. כמו שאמרתי, אני קורבן של מניפולציות מתמשכות, שהרגו חלק בנשמה שלי, שלעולם לא יחיה, ויצרו לי שדים שמדי פעם יוצאים מהמערה והורסים לי את החיים. לכן בתור אחת, שהייתה במקרה קיצון של מניפולציה אני מאד רגישה לזה, עם כי אני יודעת היטב שגם הילדים עושים עלי מניפולציות, יודעים שכאשר ילחצו על כפתורים מסוימים אני אתן כל מיני דברים. כשם שנסעתי לבן שלי במשך שעות כי נפגע ממני, והוא יודע ואני יודעת שאני לא אתן לדבר כזה לקרות מבלי שאנסה לתקן... בוודאי שזו רגישות יתר שלי לעניין הפגיעה, אבל איך אומרים מי שתלו אצלם במשפחה לא מראים לו אפילו חבל, יש לי רגישות גדולה למניפולציות רגשיות, ואני משתדלת להדוף אותם. ואני חושבת שאת בן אדם מקסים, בלי קשר לכלום

כאב לקרוא אותך את הכאב שעברת את הנקודה הרגישה שלך מול מה שאת חווה כמניפולציה ..חבל לא עשיתי עלייך שום מניפולציה אני באמת כתבתי שקשה לי. לא ביקשתי שתשני והאמת גם ידעתי שלא תשני כי זאת את ..כשרציתי כתבתי לשתכן מתוך כוונה טובה ותעשו אם זה מה שאתן רוצות ..וזו הייתה השלכה שלך כמו שאני מן הסתם קוראת אותך ועושה השלכות לכוחניות והדמגוגיה שהאכילו אותי ...יקרה לא מתכוונת להפסיק לכתוב את מה שאני מרגישה וגם את מן הסתם לא תפסיקי לאבחן את כולנו ולתת עצות כאלה ואחרות מתוך רצון טוב ..ככה יקרה שנצטרך ללמוד לחיות זו עם הכפתורים של השנייה ...בסופו של דבר או שנריב או שנבין שזה אולי שונה אבל לא ממקום רע ...אחלה פורום של שרוטי הלב והנפש :)...ואודי תודה ....

הצלחתי לחזור לטיפול ביום חמישי זה היה ממש ממש קשה דיברנו על זה שהיה לי קשה להגיע שהרגשתי שאני קופאת ולא הייתי מסוגלת הוא הבין את זה..... חוץ מזה הוא שיתף אותי בעניין אישי שעובר עליו. התקופה הקרובה לא תהיה פשוטה בשבילו. משהו שקשור במשפחה שלו. אוכל להעזר כאן כשיהיה קשה? הילה

הילה מתוקה שמחה שהלכת ..וברור אנחנו כאן בשבילך תמיד ..חיבוק ענק

ובכל זאת אודי, האם רוב האנשים מגיעים לטיפול ויודעים להשתמש בו? איך יודעים איך להשתמש בטיפול? תוכל להסביר לי איך להשתמש? אני באמת רוצה לשים בצד ולהאמין בה. הרי אני אוהבת אותה מאד...

תודה אודי, זה מה שעשיתי.

כל כך מבינה אותך, יותר ממה שאת חושבת. רוצה רק בקליפת אגוז לספר לך על מה שקרה לי. לפני כמה שנים (טובות), קרה אירוע שעבורי היה אסון, שקעתי במעמקי המצולה של דכאון, לא עבדתי, לא נקפתי יד במים קרם בבית (אני שמכינה ארוחות גורמה של 5 כוכבים כל שבת, לא הכנתי אפילו מים חמים), לא רציתי לתקשר עם אף אחד. הייתי שקועה ביגוני, ושום דבר לא הוציא אותי משם. לא התעניינתי בכלום. כן ניסיתי ללכת לפסיכולוג וזה הועיל כמו כוסות רוח למת, הלכתי לפסיכיאטר, קבלתי כדורים שעשו אותי זומבי, שום דבר לא הוציא אותי מהמצב שהייתי בו. אין לך מושג מה לא עשו כדי להוציא אותי. מוצאי שבת אחד, הייתי במטבח פתאום אני שומעת נגינת מלאכים בכינור, חשבתי שאני חולמת, אבל לא, בהלפתעה כולם הגיעו והזמינו נגן כינור משהו שלא שומעים, ידעו מה המוזיקה עושה לי, נהניתי בקונצרט, אבל כאשר הלך, חזרתי לתוך הקונכיה שלי. טיול באירופה הקלאסית לא עזר במאומה, בכיתי רוב הזמן, ובשאר הזמן התהלכתי עם עיניים מזוגגות (טוף... אירופה באמת יכולה להכניס לדכאון), שולחנות שבת אצלינו בדרך כלל מלאי אקשן, כי אני מאתגרת כל מי שמביא איזה פרוש או מה לא, וזה גם לילידם מגיל 4, ובאותם חודשים, שקט, כלום, או שלא פתחתי את פי, או שבכלל לא ישבתי ליד השולחן. (עד היום בעלי מסויט מאותם ארוחות שבת, אומר שלא יכול להזכר איך שהיה חסר כל התסיסה, כל הקשן, כל זרם החשמל) בקיצור מה אומר לך, חודש בא חודש הולך ואני נכנסת יותר ויותר לתוך האדמה, בני המשפחה ראו שלא הולך בטוב, החליטו ברע, ואז יום אחד בעלי והבת אומרים שדי נמאס להם, גם אני צריכה לשאת בעול, ולעשות אפילו מינימום בבית! אמרתי להם שמצידי שלא יעשו כלום, לא הבית, לא הנקיון ולא הבישולים מעניינים אותי, בקיצור אי אפשר היה להוציא אותי מתוך הדכדוך גם לא בשערות ראשי, השמש לא זרחה, היה חושך אחד גדול, וזהו. גם הפייט שיש בי תמיד הלך, (זה קרה בפעם אחרת שוב אבל שם זה היה משהו אחר, ואספר על זה פעם אחרת), בקיצור באותו זמן, לא פייט, לא נעליים, לא כלום, קבר אחד חשוך וגדול. ויהי.... אחרי בערך שבעה חודשים, לפתע נזכר בעלי במשהו שהיה לי נורא חשוב והוא תמיד לא רצה, לא רוצה להאריך ולפרט, זה היה משהו שדרש פעילות שלי אינטניסבית ובעלות גבוה מאד, של כמה מאות אלפי שקלים, הוא החליט לנסות, מכאן ושם, זה הוציא אותי לחלוטין, זוכרת איך שנשאבתי לזה, בתחילה לאט לאט ואחר כך במלא המרץ, וחזרתי לארץ החיים.(קבלתי עוד בונוס, שמאז ועד היום בכל מה ששייך לנושא הזה עוד לפני שאני מצליחה לגמור את המשפט שאני רוצה בו בעלי מייד מייד משתף פעולה, זה נצרב לו יותר מדי עמוק בנשמה) מה אני רוצה לומר לך, שבכל מצב, תמיד משהו יכול להוציא אותנו. זה לאו דווקא חייב להיות משהו גדול ובומבסטי ותאמיני לי כשהייתי בתוך החשיכה אם היו מדברים אתי על אותו פרויקט לא הייתי אפילו מתייחסת, רק כאשר נאלצתי לפעול ולעשות, פתאום הייתי בחוץ. שירה'לה, את מקסימה, לא משנה מה עשית, אמרתי לך אם אפשר לקלקל אפשר לתקן, הקדוש ברוך הוא אוהב אותנו על אף ולמרות הכל, לא משנה מה, תחושות של חרטה שמובילים להרס עצמי, זה רק מהשטן, יש לך את היכולת לצאת מזה. ואותו מטפל שאמר שזה יכול להוביל למוות, אני רוצה לטפל בו. לא מתים מדכאון אלא אם כן מתאבדים, ומטפל לא אמור לתת לך אופציה שכזו אפילו לומר שהיא קיימת. וואלה, שירה יש לך את זה, תני לבעלך לקרא את הפוסט הזה שלי, שישבור את הראש למצא מה שיעזור לך, הוא אמור לדעת ושלא יהיה לך מצפון שאת לא מתתפקדת מי יודע מה וכל הכבוד שבתוך כל הדכאון את חושבת על הבית, על הילדים ועל העבודה, מגיע לך שאפו אחד גדול וציון לשבח, גם שם בתוך ההסתרה את עושה מה שאת צריכה, על זה תתני לעצמך טפיחת על הגב עצומה, ואת תצאי מזה כמו גדולה, תאמיני בזה שירה, חושבת עליך

ריגשת אותי מאוד, תודה ששיתפת, אני מאוד מעריכה את זה. אני נאחזת בשיגרה, ולמעט תקופת אשפוז בת שלושה שבועות במהלכה נעדרתי מהבית אני מתפקדת רב הימים. משתדלת מאוד ומהצד זה אולי נראה אפילו כמו תפקוד מלא אבל הכל מת בפנים. כבר יותר משלוש שנים. אני חושבת שלבעלי נמאס ואיני מאשימה אותו. ובמצב כזה המוות אכן מצטייר כמו האפשרות היחידה להפסיק את כל זה מיד. גם שם.הייתי, נכשלתי וזה פתח חזית נוספת של יסורים בעיקר מול המשפחה. הייתי קרבן למספר מקרים. ניצלתי בדרך נס. זה היה מזמן, ואמנם הצלחתי להמשיך בחיי לפתח קריירה ולהקים משפחה אבל פתאום הכל צף ועלה. שלך, שירה

תתני לעצמך צל"ש על כל יום שאת מתפקדת כל כך מכירה את המוות הפנימי הזה, וואו כמה מכירה אבל את מקסימה את לא נכנעת ולא לבעלך לא נמאס אין לי ספק שהוא מעריך אותך על המאמצים אני ממש מעריכה אותך ואת עוד תמצאי את הדרך לצאת מהאפלה, את תמצאי את האור ואל תקחי את זה כמוןב מאילו שאת ממלאת את התפקידים שלך, את ממש מקסימה

רוצה להעמיד דברים על דיוקם.... נחלק את התגובות שלי בהתאם למי שהם הופנו... חלקם הופנו למי שחשתי שתגבותיהן אלי פעם אחרי פעם מונע מתוך קנאה, והחלטתי לשים דברים על השולחן, לא להמשיך להתעלם מזה. (ואגב, זו לא הייתה רק אחת), מכירה את השיר של הגן, רצה הקיפוד עם מישהו לרקוד אך לא מצא לו חבר כי הוא דוקר? מה לעשות מה לעשות הקיפוד רוצה לרקוד, ולבסוף מצא עצה ולבדו רקד, ראיתי קורולציה בין תגובות כאן בפורום לבין תלונות על מצב אישי בחוץ, והם תאמו להפליא. והעליתי את הדברים. העניין השני הוא משתתפים בפורום, שאחת מהן, שהודיעו שהרעש מפריע להם, אני ראיתי בזה רצון להשתלט על השיח בפורום, היינו כולם צריכים לדבר באותו טון, באותן מנטרות, באותם משפטים מחייבים שיצרו את האווירה 'המוגנת' שחלק מבאי הפורום רוצים לשמוע, לכן אמרתי שמי שלא רוצה לקרא אותי, פשוט שלא תפתח את ההודעה, ולא קשה לדעת אילו הודעות הן אילו המשמעיות 'רעש'. אביב, עם כל הכבוד אני רואה בזה מניפולציה רגשית, כן גם בחיים זה כך, כל מיני אנשים מנסים להפעיל מניפולציות רגשיות על ידי זה שהם משתמשים בחולשות של עצמם, תשאלי אותי, ואספר לך על זה (יותר נכון לא אספר.... זוכרת את הפולניה שתלך לקבר עם הדברים!!!), להגיד לאנשים אל תגידו כך וכך כי יש לי רעש מזה, כי החיים שלי עכשיו קשים, כי זו פינת הגן עדן שלי השקטנה ואתם עושים כאן רעש, זו בעצם מניפולציה רגשית, זו לא תקיפה אבל זה רצון לגרום לשני לעשות מה שאת רוצה כשאת משתמשת בחולשות אמיתיות שלך לגרום לו לעשות את זה, ואני חושבת שזה לא ראוי. ואביב חמודה, תסתכלי מחוץ לקופסא, תסתכלי על הדברים ממבט על, ותראי מה שאני אומרת. אגב, כשאומרים לי משהו ואני מרגישה שטעיתי, אין לי בעיה לומר את זה בראש כל חוצות, ויודעים את זה כאן. כך שהייתי מצפה גם ממך, להסתכל ממעוף הציפור על הדברים, לנטרול את התחושות האישיות שלך, ולראות את הדברים בצורה נכונה. מאחלת לך את כל הטוב שבעולם חושבת עליך, יותר ממה שאת יודעת, מייחלת שתקבלי את העזרה נכונה שאת צריכה אגב, כתבתי פוסט לרוני בהקשר למה שהיא כתבה על טיפולים חושבתני שכדאי גם לך לקרא שתהיה לך שבת נהדרת, ובוודאי היא תהיה שקטה מצד הפורום ששובת, אוהבת אותך אביב, ורואה אותך כשמש אור, ורוצה שיהי לך חיים חמימים וטובים

שיהיה לך שבוע קסום ...לא יודעת אבחונים,מה שבטוח השיח שלך מאוד מעניין ...מכוון שאני לא מאבחנת לא אכנס לאבחנות .. מאחלת לך חיים טובים ומאושרים

מתוך קריאה כאן בפורום רציתי לשאול על מטרת הטיפול ומה נקראת הצלחה של טיפול אני רואה טיפול ככלי שיאפשר למטופל לקבל איכות חיים טובה יותר לא רואה את הטיפול ככלי שיבהיר למטופל' מהו, מיהו, ושורש הדברים כי אם מחפשי אמת אנחנו, נחפש זאת בתחומים אחרים לטיפול והלכים כדי לרפא, לפעמים הריפוי על ידי הגעה לשורש וטיפול שורש הוא הכרחי כמו אצל רופא שיניים, אבל לגלות שורשים, לגלות ליקויים, והתוצאה היא שלא רק שנשארנו עם הבעיה אלא גילינו לפעמים שהיא קיימת, או את ההיקף הנוראי שלה, ולא קבלנו איכות חיים טובה יותר, לא קבלנו יכולת של החלת תניות, לא קבלנו יכולת של חיים טובים יותר, אז מה עשינו. עכשיו נסתכל על הצד הכלכלי, ממוצע שאדם חי זה 80 שנה, נוראיד עשר שנים ראשונות, נשארנו עם 70 שנה, נוריד עשר אחרונות נשארנו עם 60 שנה, מתוך השישים הללו הוא יבלה 15 בטיפול, היינו 25% מחייו, ויקבל מה? חמש עשרה שנה ילך בתוך מערה חשוכה כדי שבסוף יתנו לו שביב של אור? צריכים לבדוק נזק מול תועלת ולראות מה קבלנו כאן השאלה היא פילוסופית ולא פרטנית, אלא בגדול.

לא ממש מבינה במה קלעתי בול אבל תמיד נחמד לשמוע. ..

את שאלת משהו דומה ואני לא כל כך מבינה מטרות, הישגים, בטיפול

הי מיכל, מהתקופה שרק התחלתי לכתוב כאן בפורום, הראשונה שאני זוכרת זו את.. בתחילה התפעלתי מהקשר שלך עם המטפלת שלך, שנשמע מאוד אמיתי וטוב.. ואחר כך התפעלתי מהכתיבה שלך, שהייתה מאוד אמיתית וכאילו "הביאה אותך כמו שאת" - באופן מאוד טבעי וחשוף.. אני זוכרת שכתבת פעם על איזשהיא התלבטות שלך, ואז בכתיבה, בפיסוק - הכל תאם למה שהרגשת..זה כאילו "זרם" ממך. הבאת את ההתלבטות שלך באופן אמיתי . ולא נאלצת אפילו להשתמש בדימויים (כמו שאני הרבה פעמים עושה)..ואהבתי את זה מאוד. בעיקר שהבאת קשיים והתלבטויות, כי זה גרם לי להרגיש שזה בסדר להיות אנושי וזה בסדר להראות חולשות... בכך, לדעתי, את מאוד דומה לסנדיי - שגם היא מביאה עצמה באופן מאוד ישיר וטבעי.. אני לא נכנסת בניכן, ואולי אתן מאוד שונות.. אבל אני אוהבת את התכונה הזו בשניכם בכל אופן, שכתבת אז לגבי מסיבת חנוכה - זו פעם ראשונה (למיטב זכרוני) שהצלחתי להכיר את הדמיון (החמוד) שלך - ואז ממש התרגשתי ממך... :-) קודם כל, כי החמאת לי מאוד בדברייך..ואהבתי את זה ודבר שני, כי גרמת לי ממש לדמיין את כולנו אצלך בבית...וגם את זה ממש אהבתי.. בקיצור, שתדעי שגם את חשובה לי מאוד כאן.

וואו....כמה מרגשת שאת!! מעניין שאת רואה דמיון בישירות. דומות אולי, אבל אני בדרך שונה מאוד ממנה למזלי, כי דרכה קשה לי מאוד. כן, אני אדם שמדבר על רגשות המון, הייתי אומרת כנה עם עצמי ועם אחרים, בוחנת, העיקר שבחיים ובטיפול רואים אותי בצורה נכונה ולא מעוותת. והשיקוף בטיפול תואם, זה חשוב! את צודקת הקשר שלי מצויין בטיפול, היא יודעת להכיל, היא יודעת לשקף ועוד. יש לי דמיון שבדרך כלל אני פוחדת לחשוף אותו. כאן, זה שונה פתאום ובכלל הטיפול שינה בי המון! (אני כותבת הרבה למגירה, אך מכיוון שזה קצת היה נושא בעייתי בביתי אז פוחדת מהדמיון הזה מאוד) את יודעת שהתחברתי אלייך מאוד כי מצאתי דברים משותפים בנינו, תודה על ההודעה הזו, את מקסימה. וגם את חשובה לפורם הזה מאוד!!

נפגעתי ממך לא בגלל שלא לקחת צד..זה ברור לי, נפגעתי כי לא עצרת אותה מלפגוע בי (היא גם פוגעת באחרות אגב)כשהיה ברור שזו המטרה...וכשהיא כותבת "הוא אשר אמרתי" אתה מאשר את דבריה בכך שלא מגיב...ואז שתיקה להודעותיה שהיא כהסכמה איתה על "סוגי אנשים" ועוד...ולא ראית אותי בסיטואציה הזו. שמירה אודי..שמירה... :( רק ממש בסוף ראיתי שכתבת משהו כללי כזה לצאת לידי חובה...זה העניין...שבוע טוב אני לא נהנית מזה כלל לך זה יוצר עניין לעבודה ומחקר... :(

למה זה לא עובר? הדכאון הזה...

אמנם אני לא אודי ומקווה מאוד מאוד שאודי יענה לך והודעתך לא תישכח מאחר והיא כבר לא אדומה.. קוראת את תגובותייך לבנות פה.. תגובות כל כך רגישות, נוגעות, מדוייקות.. קוראת גם את הודעותייך הכואבות ... רוצה להיות על ידך , בשקט.. אם זה בסדר, רוצה גם להחזיק בכף ידך.. להיות איתך יד ביד בשקט... מסכימה ? איתך-במבי.

מסכימה... תודה על היד והשקט. תודה שכתבת לי. שלך שירה

מה יכול להקל עליך? הילה

יקרה, הלוואי וידעתי... אני לא מצליחה להתנחם בדבר...

יכולה לומר לך ממני שהכאב נהייה קל יותר כשהסכמתי להקשיב למה שהיה לחלקי לספר ..בהתחלה רק הקשבתי קראתי את מה שכתבו ואחרי המון זמן הסכמתי לקבל שהכאב הזה הוא שלי..תשמרי עלייך יקרה אני יודעת שאני ואת מן הסתם שונות ואולי לא נכון מה שכתבתי לך ...ובכל זאת מאמינה שזה אפשרי ...אשאל אותך שאלה קשה ששאלתי את עצמי רבות בטיפול מה אני יהיה בלי הכאב /דכאון ...תמיד יש לנו רווח . במקרה שלי זה היה הפחד להתפרק לרסיסים מהאמת שחיכתה לי בפינה ...איתך יקרה כל כך חושבת עלייך שולחת לך אנרגיות של שלווה ושקט ומשאיות של כוחות ..את יכולה מאמינה בך...

אני סובלת מפוסט טראומה מאירוע תקיפה ואונס ורציתי לדעת האם מבחני כתמי הדיו והרורשאך למיניהם נועדו לייצר טריגרים לחרדות או התפרצויות ולהוציא אדם מאיזון וכך המאבחן יודע שהאדם עבר טראומה או שזה על סמך מה שהוא מתאר בכתמי הדיו שהוא רואה

אודי, לא אוהבת את הספה החדשה שלה !!!! וואוו..כמה שזה מעצבן !!! לא אוהבת שינויים ! אוהבת שיגרה ! שאלתי אותה למה היא היתה צריכה להחליף את הספה ?מה היה לה רע בספה הזו ? שאלתי אותה, יש לך קוצים ב... שכל הזמן את צריכה שינויים? כן.. פתאום צחקתי כי זה היה הזוי.. א. כל כולה ספה. ב. זו פעם ראשונה במהלך שש השנים וחצי שאני אצלה שהיא מחליפה ספה. אבל אני נזכרת שלפני כמה שנים היא פשוט החליפה את המרצפות בקליניקה לרצפת שיש וכמעט התעלפתי כשהגעתי אחרי החופשה שהיא לקחה וכן, היא ניסתה להכין אותי לקראת השינוי. גם אז עם הרצפה וגם עכשיו עם הספה המעצבנת הזו. אמרתי לה שהספה מעפנית. לא יודעת.. יש לי עיצבונים בבטן.. בא לי לצעוק ולשבור את כל העולם. ויש בי גם קול שאומר: במבי ,השתגעת לגמרי ? כל כולה ספה, תרגיעי.. תזיזי את הזום קצת וקבלי בבקשה פרופורציות.. כל כולה ספה .. אודי , אני מלאה עיצבונים בבטן... וסוריקטה תודה על החיבוק התומך.. למרות שנראה לי שכרגע כדאי לך לשמור ממני מרחק.. אני מלאה עיצבונים.. אני עוד מסוגלת לנשוך את כל מי שעומד לידי. כל כולה ספה מעפנית,תרגיעי במבי מיד !!! כל כולה ספה מעפנית

שונאת את הספות הישנות המתפוררות, ספה חדשה, יפה, מאירת עיניים, נותנת הרגשה של הקדמות של יכולת להכיל, של השקעה, כן שתשקיע בקליניקה לא סתם אוסף של גרוטאות. תנסי לראות את זה מהצד הזה

במבי, לפעמים נדמה לי שאם תכתבי ספר ילדים ( או שירה ) הוא יהיה להיט :-)

הי, לא היה לי כוח לספור כמה ל' (למדים) את מוסיפה אחרי הסיגל, אז הוספתי בנדיבות.. מה שמיותר לך את מוזמנת להוריד :)) התרגשתי מתגובתך/המשוב שנתת לי.. מקבלת בסדנת הכתיבה שאני משתתפת לא מעט משובים בסגנון הזה.. אני מרגישה שהם נותנים לי המון כוח .. מצחיק, וכל כולה הגעתי לסדנה הזו כמכינה לחזרה שלי שתהיה אולי אולי אולי בתחום הפיסול ואולי גם הציור.. איזה קטע.. פתאום קצת נבהלתי שאולי את מהמשתתפים בסדנה הזו ? ואם כבר.. את מסכימה לחדד ולומר לי קצת יותר ספציפית על מה ולמה אמרת לי מילים אלו במשוב הזה ? שלך-במבי.

אתה היחידי כאן שמזדהה בשם מלא, ולוקח אחריות ציבורית למה שאתה כותב. חשבתי לעצמי אם הייתי כותבת בשמי, מה הייתי כותבת באותו 'בית מרקחת'? בחנתי את עצמי לא הייתי כותבת על כל הבאגים שלי בכלל לא הייתי מתייחסת בכלל למצב נפשי/פיזי של עצמי כן הייתי מעבירה בקורת כן הייתי נותנת עצות כי כך אני בחיים האמיתיים, אבל חשבתי עליך שאתה צריך ללכת על קצות האצבעות, לא פעם אתה כותב מאוחר בלילה, לא נמצאים אז לגמרי בפוקוס, וואלה, חתיכת אחריות

אודי,.לא יכולתי שלא ללכת. גם פחדתי ללכת וגם פחדתי לא ללכת. דיברנו על זה. הוא אומר שהנזקקות שלי מובנת לגמרי וגם לגיטימית. אני הייתי רוצה להיות חזקה יותר, ההתבוססות הזאת קשה לי. מצד אחד הוא מאמין שאני יכולה להחלים מצד שני הוא אומר שלוקח בחשבון שזה יכול גם להגמר במוות. האשמה שאני נושאת היא חלק ניכר מהכאב שלי ואיתה ההלקאה העצמית. יש בי חלקים מנותקים לגמרי זה מזה וגם ממני והתקשורת קשה. ובעודי כותבת זה נשמע לי כל כך לא אמיתי... אוף. מסובך. אודי, תודה על המקום שאתה נותן ומאפשר ועל מסירותך. שתהיה לך שבת מנוחה. שירה

איזה דיבורים לא אחראיים של מטפל!!

לאט לאט יקרה...זה לוקח זמן כוח ואומץ ענקי..תסכימי להקשיב להם לא לרצות להרוג לא לכנות בשמות כי בסופו של יום הם כולך את. תנסי לתקשר בדרך כתיבה זה עוזר באמת אז לרעש הלא מובן יש קול וצורה ..שירה זה קשה מאוד אני יודעת איתך יקרה ....

בבקשה להעמיד גבולות לכולם ...תכתבי להם ברור שלא פוגעים בך ..את יכולה יש לך את הכוח לזה ..מחבקת

רוצה לאחל לך שבת מנוחה והחלמה מהירה וגם לשלוח לך מרק חם ותודה שאת. שלך שירה

תודה שירה מתוקה, לקחתי בשתי ידיים. חיבוק, יקירתי, שלך, סוריקטה

נפגשנו. לא הצלחתי לאמר כלום ושום דבר,גם בקושי לענות על משהו. פשוט אילמות.והפגישה עברה בשתיקה. לא יודעת אפילו כבר מה מרגישה.

האם בדרכ שמגיע אדם לטיפול זה מסתיים בכך שהוא טיפל בבעיה שלשמה הגיע והטיפול הסתיים? ואין התערבות בין יחסי מטפל מטופל? אין את התלות? אין ההתאהבות ? אין את הצורך בתשומת הלב? אתה יודע מה כוונתי...

הי גולם יקירתי, למיטב הבנתי, אי אפשר לחלוטין בלי תלות או באופן מנותק ללא מגע כלל. זה קשר. אישית - לא התאהבתי במטפל, ועדיין עשינו עבודה משותפת. למדנו זה מזו וזו מזה. ועוד דבר - לעתים, שוב, כפי שאני מבנה זאת, המטרה המוגדרת, היא רק כותרת שעשויה להחביא מאחוריה קשיים מורכבים יותר. שבוע טוב, ועוד מעט מתחילה שנה לועזית חדשה, שלך, סוריקטה

הי עובר עלי יום רע, ליתר דיוק ימים רעים. מישהי שאני אחראית עליה בעבודה עשתה פאשלה גדולה, עם השלכות כבדות, ואני כ"כ מדוכאת מזה שאני לא מצליחה להחזיק את כל הכדורים באוויר, שנתתי לזה לקרות. והטעו אותי, וגרמו לי לאכול הפרשה של תרנגולת, שבשביל להביא את ההפרשה הזאת לצלחת שלי גרסו אפרוחים בבלנדר למוות, ואני שוב מרגישה אשמה נורא, על התמימות שלי, שאכלתי, למרות שהיה לי חשוד ולא הסתדר לי... בא לי למות..

גז"י - ראשי תיבות גם זה יעבור כל גל עכור עובר בסוף רק להרכין את הראש והוא יעבור הנה גם לך את השיר המקסים הזה https://www.youtube.com/watch?v=KcGX2xBaMbw

הי גלי יקירתי, מקווה שכבר חלף זמן ומשהו מן הסערה שכך קמעה. אולי? ובתוך כל ההרגשה הקשה הנה סיפרת שיש לך עבודה, ויתרה מזו - אחריות על אנשים אחרים. בעיניי, סיפרת, בין השאר, גם על חוזקות שלך. לפי תיאורך, והבנתי, החלקים הנוקשים שלך מרעילים וגורסים את אלו הרכים. משהו פנימי שאיכשהו ניתן ללמוד להשיג בו שליטה. אשוב ואומר ששמחתי מאד למילותייך אליי בשבוע שעבר, ולמען האמת, סיכוי סביר ביותר שדייקת בראייתך. תודה לך, שבוע טוב יקירתי, שלך, סוריקטה

גלי הי.. לא כ"כ מכירה אותך .. אשמח להכיר אותך.. ממש סיקרנת אותי.. הצלחת להוציא ממני את מחושי הבלש הסקרן שבי.. והפסיכואנליטיקאית סוריקטה ,שגם אחותי :)) ואולי הסדר הפוך ? סוריקטה, אחותי האהובה שגם משמשת כפסיכואנליטיקאית מנחה ומדריכה בחסד ... אהבתי מאוד את הניתוח האנליטי שלך פרופ' אהובה .. :)) שבוע רך ,נעים וטוב לכן.. במבי.

שתהייה לנו שבת טובה. שבת שקטה רכה. שבת של צבירת כוחות ומילוי מצברים. אוהבת את הקבוצה הזו באמת ..כל כך וירטואלי וכל כך מציאותי שזה הזוי...חיבוק לכולם

תודה על המילים הנוגעות... חלום

מה שלומך ? את חסרה כאן ...

הי ממי, אכן, מעין כניסה לעולם פנימי כזה. כל אחד לבד מול המחשב מנהל דיונים בראש. ואגב, גם האיך הוא הקול, בלתי נפרד מהמה מהמי והעיתוי וכו'. כתבתי זאת לא מזמן, כמדומני. יש לנו את סוף השבוע ויותר מכך בחוץ. נראה לי שכדאי לצאת החוצה, כדי לקבל פרופורציות, הגם שלפעמים לא פשוט. כוותיקה בפורומים ובטיפול אני מרגישה שיש לי כלים, ואפילו לעתים מצליח לי להשתמש בהם בתבונה. אלו נכסים שקיבלתי בטיפול והם שלי. וואו, איזה הימור לקח המטפל שלי. שיהיה בריא. וגם אתה, אודי. יישר כוח! איתכם, סוריקטה

מה מפריע לך כל כך, זה את מהבפנוכו, זה מישהו שמתקרצץ, מה קרה, חמודה, רוצה להשעין את הראש על הכתף שלי? רוצה סלט פירות מיוח עם מייפל אורגני ושקדים ואגוזים, זה ודאי יעזור, אין לי ספק

תני הוראות ואני אעשה מה אוכל לעשות כדי להקל עליך אל תחששי את יכולה להכביד תני הזמנה

אני לא בורחת, פשוט החלטתי שלא לכתוב כשחצי רעל מופנים כלפיי במסווה של הודעות כלליות או בדיחות על חשבוני ונפגעתי מאוד. אודי ידע שאגיע,כמו שהוא בעצמו כתב לכן, סבלנות!!! יש לי מודעות עצמית ופסיכ' קלינית שסיימה בהצטיינות אמרה לי את זה!! אני מעריכה אנשים שיש להם תכונות טובות ושהצליחו ומפרגנת בכייף! כשכתבתי למישהי שהיא גבוהה ויפה ואחר כך שהיא הבינה לא נכון כתבתי לה זה מקנאה עם חייכן..החייכן חשבתי מבהיר, אולי הייתי צריכה לבחור מילה אחרת כמו הערכה. ועל מישהי אחרת לא נכתב מעולם על קנאה אתם יכולים לבדוק. עובדה לכך היא שרזיתי 22 קילו מעצמי ולא מחוסר פרגון לרזות! (אפרופו קנאת סופרים..אבל לא בטוחה שקנאה זו המילה) ואני עובדת קשה על מודעות עצמית!! ויש לי כזו תודה לאל. לעומת אחרת שלא שמה לב, כי היא מרגישה פגועה וחושבת שאינה פוגעת אלא רק "אמיתית וישרה". וכשאני כתבתי דברים "אמיתיים וישרים" לא כתבתי כך אלא אמרתי שזו תחושה שלי סובייקטיבית לחלוטין!!! אמרתי שאין רצוני לפגוע, אמרתי שקשה לי עם סטנד אפ עליי, לא ביטלתי, לא תקפתי... יכולות לחזור ולראות הכל כתוב!! כתבתי את תחושותיי לגבי אותה אחת ושאני בדגש על אני חווה אותה, זה הכל, והיא לקחה את זה ממש רחוק! "על ראש הגנב בוער הכובע" כנראה שנגעתי בנקודה רגישה כנראה יש דברים בגו...לה מותר להציב מראה כמו שהיא קוראת לזה אך כשמציבים מולה מראה, לאחרים אסור, צריך מיד לנגוח... את הדברים החיוביים שכתבתי עליה לא ראתה כלל וחבל. וקבלתי רצח אופי בתמורה! לא הייתה שום כוונה לפגוע!!! אומרת שוב!!! ואין לי שום בעיה עם תשובות לאחרות גם אני כותבת לאחרים את דעתי וגם אני פעם השתתפתי המון בהודעות חוזרות והסבתי את תשומת לב אודי כשפספס..היום כבר לא..זה לא העניין. תחושה זה הכל ומזה הגיע ניתוח אופי שלם...ממש רצח אופי, כך אני חשה, שוב תחושות לא עובדות!!!!! ממש לא כמו שההיא האחרת חושבת שכל מה שהיא כותבת זו עובדה קיימת. אודי, אתה לא לוקח צד...ברור לי לגמרי, ויודעת שאתה שמח שיש מישהי כמוה כי היא לא מתבכיינת, היא מפגינה חוזק ומביאה משהו אחר לפורם, שונה ואתה הרי עוסק בדיוק בזה, בבני אדם, בתכונות, דרך נהדרת לכתיבת ספר, הרבה חומר למחשבה ולעבודה בפסיכולוגיה......אך אני מאוד נפגעתי, מרגישה שזה בא על חשבוני, וההודעות הכלליות הן הסוואה להודעה פרטית כדי שלא תמחק, היא חכמה, לא עוברת על כללי הפורם.....אתה לא מרשה העלבות, גם אני יכולה לנתח אופי ולכתוב "סוגים של אנשים או אחת בפורם...."כלם יודעים במי הכוונה...ואחר כך לכתוב בדיחה על חשבון האחר...אך אתה מעדיף להתייחס כאילו זו הודעה כללית על קנאה...הפורם שלך ואתה גם יכול למחוק את מה שכתבתי עכשיו......... מרגישה אודי יקר, פגועה גם ממך...סליחה, אני נמצאת פה כבר חמש וחצי שנים, מעולם לא נפגעתי ממך כל כך או הרגשתי בפורם לא רצויה או לא ראויה כמו היום...או כמקום לא בטוח...הרגשתי את שתיקתך כמודה שהדברים שנאמרו אכן כך ונתת במה לפגיעה בי, זו הרגשתי וחבל לי. התשובה לשאלה על קנאה, אישרת אותה ונפגעתי (זה היה שקוף למה השאלה נשאלה) תודה על שנים של הכלה, הבנה ושהיית איתי והבנת סובייקטיביות מהי....אתה אדם יקר לליבי ולכן זה קשה פי כמה. כשכתבתי שאני לא יודעת לכעוס זה היה על אבי, אך לא רציתי לכתוב במפורש כי התביישתי, סנדיי לא הבינה ולא הכילה אלא כתבה ישר שזה לא נכון, ביטלה את הרגשתי, כך אני חשה את תשובותיה שמבטלות הרגשה...כשאני אומרת בודדה, זה סובייקטיבי, אז מה אם יש בעל וילדים??? :( אז למדתי בטיפול לכעוס והנה הכעס הגיע לפה, כן זה כואב ומכעיס! זה היה נכון לעבר שלא ידעתי לכעוס ישירות, הפעם החלטתי לשנות ולכתוב בדיוק את הרגשתי, פגועה מאוד מאוד. לא יודעת איך ארגיש בהמשך היום.... לכלם, תודה שחשבתן עליי אני אוהבת אתכן, והמקום הזה היה לי כבית. אודי, אני ממש מודה לך על הזכות שנתת לי להשתתף ומעולם לא נמחקה מילה ממה שכתבתי, אולי היום...אוהבת אותך ואת הפורם אך מאוד מאוד קשה לי כאן כרגע. שוב בנות יקרות, תודה לכן על הדאגה, ההבנה וההכלה שהכי חשובה בפורם פסיכולוגיה קלינית לדעתי, אני לא בורחת, אני קוראת הכל, בסדר? אולי אענה בתגובה להודעה זו...נראה, לא בורחת. אודי, לא בורחת, מתמודדת...לא עוזבת את המקום, אך לא רוצה לרדת לרמה של פגיעה באחר. ולך סנדיי, סליחה שנפגעת, אני נפגעתי ממך מאוד, מרגישה ממש ניתוח אופי שגוי ואפילו רע....למרות שאולי כוונותייך אחרות, מקווה שכך... קראי שוב ונסי לראות מה היית אומרת אם מישהו אחר היה כותב עלייך אותו הדבר...לאן היית לוקחת את הדברים?

חברות ואודי האהוב. קצת סדר, בתוך העומס שלי אני מרגישה קצת בחוץ.. אביבוש- מה שלומך? את לקראת פרידה מהמטפלת? לא כל כך הבנתי .. בכל מקרה אהובה את מוזמנת לכוס קפה אצלי במרפסת. סנדיי- מה עם כאבי הגב שלך? הפעילות שלך פה מדהימה. מה הולך בינך לבין מיכל? מיכל - איך הולך עם מעבר מקום הטיפול? אני רוצה לחזק אותך ולומר לך שלא מזמן עשיתי מעבר ועכשיו אני בסדר. אפשר אפשר לעבור דברים וביחד זה יותר קל:) סוריקטה- את מדהימה ומיוחדת. טוב שאת כאן. במבי - מתוקה, כשאני קוראת אותך, את גורמת לי לחייך:). מה זה הסדנת כתיבה שבה את משתתפת? חנה- איך בקבוצה? ואיך בטיפול? רוני- בשקט בשקט..... שירה- איך את מרגישה? גלי- משום מה אני לא כל כך מכירה אותך... הילה - מה שלומך? ולמה היו ביטולים? מימה- האמנם לא יכולה להשתתף.. עצוב לי על מימה. מימה תאזרי כוחות ותתקדמי לא מגיע לך לסבול.. :( אודי - עצוב לי על מימה אך אני בטוחה שהחלטתך היא החלטה נכונה.. אצלי - הטיפול בסדר. היו/ויש אכזבות אבל מתוך האכזבות נולד תקוות ונרקם קשר, הקשר הולך ומתעמק. יש לנו עבודה רבה וכשזה ביחד זה מהנה ויש נוף... :) אני מקווה שלא פספסתי אף אחת.. שיהיה שבת שלום Aya

כאבי הגב שלי, למי שמעוניין נחנו בתהליך של משא ומתן אני והכאבים שלי, ניסיתי להעיף אותם לא הלך אז אמרתי להם שבמועדון של סנדיי יש תקנון, בתקנון חייבים לתת לי להתעמל, ללכת ישר, ולרוץ כמו אילה שלוחה הם רוצים כמה שעות ביום לשתק אותי, אנחנו בשלבים אחרונים של משא ומתן, ובינתיים אני מתקפקת והולכת לבריכה ולחדר כושר, ומנסה למצא את המינון הנכון. אני ומיכל??? תקראי הודעות הקש ששבר את גב הגמל, היא הזמינה למסיבה ורצתה לדעת מה כל אחד יביא, הצעתי סטארטאפ, היא לא רצתה אודי אמר שינגן, הצעתי להצטרף אליו ואז חטפתי, שזה רצון להשתלט, והיא פשוט התיישבה על הרצפה (מטאפורה) ליד אודי והתחילה לצרוח שאני משתלטת משתלטת, אם אני אנגן, זו הייתה סצינה שלקוחה בדיוק מתוך גן הילדים. ומכיוון שהיו אלו ירידות מתמשכות, ומכיוון שנסיתי פעם אחר פעם למתן אותם ולא הלך, ותמיד יצאה עם עקיצות, וגם נתנה להבין שהמוצלחות שלי כמו קוץ בעיניים שלה. אז הבהרתי בלשון מאד ברורה איך אני רואה קנאת סופרים, ואיך אני רואה קנאה של חוסר פרגון. ועל כך כבר כתבתי בנפרד

זוכרת כל אחד, אבל בואי ספרי קצת יותר על עצמך, שנכיר טוב יותר נדמה לי שעניתי לך על כאבי הגב את יודעת, הזיכרון לא מי יודע מה, שלושה ימים שלא מעלים הודעות ואני כבר שוכחת למי עניתי ולמי לא!!! איזה באסה. איך שלא יהיה קצת אקשטן זה טוב ללחץ דם.

איזה יופי! כל כך יפה את מבקשת להיות חלק, כניסה חדשה, רגועה ונינוחה. שלך בזרועות פתוחות, סוריקטה

בשמחה אבוא לקפה במרפסת וכן יקרה אני לקראת סיום הטיפול או שאפשר לראות בזה לקראת התחלה חדשה והאמת שנהם נכונים ...

אני מגיבה לכן בהודעה חדשה, כדי שלא תפספסו.. סנדיי, כאבי גב זה ממש לא נעים. ומאד קשה לסבול אתזה. כל הכבוד לך שאת מנסה לטפל בכל דרך. ולגבי מיכל - אתן חמודות, ואני בטוחה שאודי אוהב את שתיכן ומצידו שתשבו משני צידיו, העיקר שלא תריבו:) סוריקטה, תודה על קבלת הפנים. אבל את יודעת?! אני פה כבר כמעט חצי שנה... ונהנית לקרוא אותך.. תודה שאת פה:) אביב, לא כל כך הבנתי למה את מסיימת את הטיפול? האם היא החליטה להפסיק לטפל בכל המטופלים שלה או שרק בך? בכל מקרה, שיהיה לך בהצלחה במציאת מטפלת. אני בטוחה שכל אחת תשמח לטפל בך, את מיוחדת. Aya

לי טוב ונעים עכשיו. ואיזה משמח שיש לנו מקום כזה. מעין בית שני בשבילי... אז תודה אודי על המקום היקר הזה וגם לבנות המקסימות שכאן. שמחה להיות אתכן ותודה שאתן כאן.

הי, כתבתי הודעה בשרשור לסאנדי מ 22 לחודש והיא לא עלתה. תוכל לבדוק?