פורום פסיכולוגיה קלינית

חוששת מאד מהמעגליות שנמצאת בה. מרגישה שוב ושוב חסומה ותקועה. הגוף הזה גם מכלה כוחותיי,כל הזמן מטריד אותי.כל הזמןןןן. אוף זה קשה נורא לחיות כך יום יום. והכל זה מין ביצה ותרנגולת..,כולל הקשר איתו.אני מסוגלת לא לכתוב לו בין לבין,רק תוך תחושת כעס שמאפשרת שלא...,אבל אז אחכ עוד פגישה..,ואז מה אחריה?? כשקשה לי נורא להסתפק בחלקיות הזו, מכל הבחינות, ובמקביל מרגישה ככ דפוקה שאני כזו. והניגודים אצלי ככ מעיקים עליי כל הזמן,והתחושות מבלבלות.ורוצה להרגיש אותו מעבר...,וכשמשהו ממנו מרגיש לי ככזה ..,זה מרתיע אותי.וכבר לא יודעת איך לעכל את הדברים. ומרגישה שזה לא עובד לי.ולא מצליחה להעזר כמו שהיה ראוי וטוב. לא מצליחה לשתף כמעט בכלום ושום דבר ממשי ועמוק.הכל תקוע לי ומאיים. וקשה לי נורא עם המוגבלות הזו של הקשר ועם כל השאר. וכל קרבה שכבר מתקיימת, גם קשה,כשאני רק יותר ויותר כמהה..., ולעוד.ושוב ושוב..,וחוזר חלילה. ומבויישת.ונבוכה.וכועסת ומתוסכלת .מכל מצבי כולו. ואז...,יוצא גם משהו אחר..,הניגודים האלה, וחוזר חלילה. ושוב ושוב..., והחיים בסוף נגמרים, והסוף גם לא כזה רחוק. וזה גם מפחיד.מאד. אוףףףף פוחדת שלא אוכל להשתחרר לעולם.

אודי כן דברים עוברים אבל זה קשה. כרגע אני מרגישה צורך להשתבלל ולהתכדרר. לא פשוט לי עם כל מה שאני עוברת עכשיו צריכה רצפה בטוחה ועטיפה ..אפשר יד.

היי אודי, סליחה שמתעקשת... בהמשך לשאלה הקודמת: אין חשיבות שהשינוי (הימנעות מפגיעה עצמית) יגיע ממני ומתוך תהליך של הבשלה ולא על מנת להימנע מנטישה של המטפל? נטע.

תעזרו לי ללכת קשה לי הילה

הי גלי יקרה ואהובה שלי, קראתי את הודעותייך ופותחת כאן הודעה חדשה, היות שהן כבר עברו לאחור. אתחיל, אולי במה שהכי מעניין אותך - את נראית לי חכמה ונבונה מאד. ואולי המורגש ביותר הוא שלעתים קשה לך עם החלקים התוקפניים שלך. לרובנו, אגב, את יודעת. אני מצוננת מאד. כבר כמה ימים, מחריף משהו, אבל זה יעבור. לא ויתרתי על העבודה, מנסה לנוח בלילות ומחכה כבר לסופשבוע. הנה, לראייה, אתמול בערב, כשחזרתי הפוכה כבר מהעבודה, הייתי שם בשביל עצמי ורק עכשיו אני מגיבה כאן בפורום. גם אני דואגת ומטפלת בשעת מחלה או חולשה. דואגת מאד לתינוקות שאני מטפלת בהם, ומרגיש לי לפעמים כאילו הם שלי, גם לשכן קשיש ונכה, וגם לחיות החצר. לא מאכילה בלבד - מטפלת גם וטרינרית. לוקחת אותם אליי לאשפוז בשעת מצוקה. וכן, אני מסכימה שהזעם שהתחלף בדיכאון גדול הוא שלב טוב. חייכתי למשמע רעיון סטרטאפ הקלפים. מתוקה שאת. עצוב קצת על הבחור, אבל אולי אפשר להתבונן על כך כעוד נקודת ציון בדרך. בהקשר לראייתך אותי – זה מעניין. אביא זאת לטיפול. לגמרי. כתבת תחרות - המטפל אומר עליי שאני אדם תחרותי, למרות שזה לא ממש, לדעתי, לפחות, בא לידי ביטוי בחיים שלי. אני מרגישה פה שותפה ומשלימה. לאודי יש פה חלק שחסר לי והנוכחות שלו כאן חשובה לי מאד. בעיקר הגבול, נראה לי. באשר להורות – כן, אולי עכשיו אני קצת יותר 'אמא', ואולי גם פעם כך היה, ופחות ילדה. האמת, דווקא כשאני חולה, בא לי (ומאידך גם הודפת) שמישהו יביא לי מים. חיבוק ענק גם לך, שלך, סוריקטה

אוהבת אותך מצטערת על הצינון שיעבור שמחה שאת שומרת על עצמך...חושבת שיותר כמו אחות גדולה לפחות עבורי מרגישה שצעדת כבר בשביל דומה לשלי זה נותן כוח...חיבוק וגם לך גלי

בא לי, ומאידך גם הודפת.... כמה מוכר, כמה כואב

כתבתי לך הודעה למטה בהמשך לתגובות שלך. וכאן מוסיפה בדיחה- גבר נוסע באוטו בכביש החוף ושומע ברדיו הודעה שצריך להזהר מי שנוסע בכביש כי יש נהג שנוסע נגד כיוון התנועה. הוא שומע את ההודעה וממלמל לעצמו- נהג אחד? עשרות! אני בחיי חוזרת הרבה לבדיחה הזאת כדי לשאול את עצמי באיזה צד אני...

וכותרת ההודעה שלי הייתה, כשכל הנהגים צופרים

הצטערתי לשמוע על הבחור, אבל כמו שהוא הגיע, יבא הנכון,

הי אביבוש, מה שלומך? כמה קשה השלב של בחירת מטפל חדש. והשאלה איך בוחרים. לי יש קטע עם גישת הסמכות, לסמוך על המלצה של דמות סמכותית בעיני, שאם הוא יודע אז זה המטפל הנכון... אבל באמת שתסמכי על האינסטינקטים שלך.. לגבי מה שקורה בפורום (וסאנדי, אל תפרשי אותי כבוחרת צד), אני מבינה את הרצון שיהיה כאן מקום מוגן, מקום שבו לא תוקפים ומקום ששומרים עליך. ואני חושבת שיש כאן שמירה ברמה מסוימת שיש דברים שאודי לא נותן להם להכנס, אבל הדברים שכן נכנסים הם חשובים... לא כי הם קלים אלא דווקא בגלל שהם לא קלים ולא פשוטים ולכן מאפשרים לתרגל את ההתמודדות מולם... פעם היה במקום עבודה שלי גבר שמאד חששתי מהתוקפנות המילולית שלו, הייתי קופאת מאימה ומגמגמת בכל דיאלוג מולו, דבר שכמובן העצים את התוקפנות שלו. אני חושבת שדווקא ההזדמנות לתרגל עמידה מול תוקפנות בסביבה מוגנת איפשר לי היום קצת יותר להצליח להכיל ולא להבהל מדמויות כאלו... לא כיף אך חשוב. ומיכל, אם את כאן גם אני מבקשת שתשמיעי קול, רצית שאני אעזור לאביב ולרוני ועכשיו אני רוצה לעזור לך! מי יארגן לנו מסיבת טו בשבט אם את לא כאן? שובי שובי אלי:)

קודם כל מזל טוב ליום ההולדת שעבר. שתהייה שנה הכי טובה שאפשר ...ראיתי בסוף ...;) ואת צודקת וזה מבט נכון ועדין מרגישה את זה בגוף וזה מביא אותי למקומות גרועים...אבל אני אלמד לא להבהל מכל כעס או ריב במיוחד שלא קשורים אלי. חיבוק ענק ותודה

תודה שעזרת...כן, קשה וכתבתי הודעה מפורטת. מחכה שתעלה, אולי לא כולה, אין לי מושג. בכל מקרה קשה לי כשתוקפים אותי כל כך במיוחד במסווה של הודעות כלליות וצחוק על חשבוני, זאת ההרגשה..בדגש על הרגשה. קוראת אותך, יש הרבה בחורים בים ומאמינה בך!

אודי, אתה מכיר את הגישה נכון? אולי אני לא הכי מדייקת, בכל זאת אני חדשה בטיפול הזה (: יש שלושה אני: רגשי, הגיוני ויודע. יוצא לי לחשוב על סוגי ה"אני" וכשמנסה להיזכר בהם, הרגשי עולה לי בתור האני העצבני. ואצלי זה בא די ביחד. ועכשיו- הגבתי בקיצוניות ואני קצת בוכה וזה כי נעלבתי ממשהו...ואולי היה עדיף שלא הייתי מגיבה להודעה היום אלא מחכה למחר. ועכשיו קצת מאוחר מדי בשביל זה... וקשה להסביר כאן הכל אבל עכשיו סתם הולכת לישון במצב לא טוב.

חנה הכי מבינה אותך בעולם אבל ...זה תהליך ואת עובדת קשה כדי ללמוד ולשנות..אז אל תלכי לישון עצובה חבקי את עצמך ממני ...זה סה"כ עוד שלב בלימוד ..כולנו טועים ומגיבים מהרגש:) החכמה ללמוד מזה ...

יודעת שטעויות זה בסדר ושלומדים מזה..תודה על התזכורת. והכי תודה על החיבוק ממך, לגמרי במקום.

שלרוב זה מסתדר, אבל הפעם לא בזכותי, לא פעלתי בשביל זה... וחבל, אבל כנראה שיש פעמים כאלו. עדיין נותנת לעצמי קרדיט כי יכולה להישאב למקום הנמוך שלי ולא לצאת גם כשמנסים לעזור לי.

אודי, אני מבולבלת כל כך. אני לא יודעת אם הטיפול טוב עבורי. מצד אחד, אני רוצה "לגדול" ולצאת לחופשי, להיות עצמאית. מצד שני, אני רוצה להישאר "ילדה קטנה". אני זקוקה לו בחיים שלי. צריכה לשמוע אותו אומר לי שאני בסדר... שיהיה בסדר.... ואני מתביישת בזה מאוד. זה גם מייצר אצלי המון חוסר שקט. אודי, מה יקרה אם אזדקק לו לעולמי עולמים??? מה יקרה אם לעולם לא אצליח להיפרד ממנו? אתה יודע אודי, לפעמים אני מרגישה שהוא "מנצל" את התלות שלי בו כדי לגרום לי להשתנות ולהפסיק לעשות דברים פוגעניים כלפי עצמי? .... זה לגיטימי? אני פחות ופחות פוגעת בעצמי.... יותר שומרת. אבל זה לא למעני... זה למענו.... כדי לרצות אותו וכדי שלא יעזוב אותי... מה אתה חושב על זה? האם מה שחשוב זה שלא אפגע ואהיה שמורה גם אם זה לא "מהסיבות הנכונות"? נטע.

אין לי הרבה מילים במזוודה... רק רוצה שתבוא...

הי הילה יקרה, הבקשה שלך כל-כך נוגעת ללב, איתך, סוריקטה

תודה יקירה הלכתי לפגישה היום... מתאוששת

המליצו לי על מטפל עיוור. מה דעתך אודי? מה דעתכן?

זה מפחיד אותי. קודם כל אני חייבת שיראו אותי. חייבת שיקראו את כולי, לא רק את המילים שכן אצליח או לא אצליח להוציא מהפה. זה נשמע לי התמודדות מדי גדולה. לא נראה שאצליח להיות מנוטרלת ממהמטפל בצורה כזאת שתאפשר לי להיות כולי בטיפול.

היום אני לא משתלטת עלי. בורחת לי. זה מאוד מפחיד

הי רוני רוני, מי בך מבריח אותך ממך? גם הוא חלק בך. אולי אפשר להשיג כאן קצת שליטה? בוקר, סוריקטה

רוצה לשבת על ידך בשקט.. רוצה קצת לשמור על מרחק מהרעשים שפה.. מספיק עם הרעשים שקיימים בחוץ.. אתה יודע אודי ? מחר לא בא לי להגיע לאמא צביה.. כבר בראשון היא אמרה לי שכפי שנראה, בחמישי כשאגיע , תהיה ספה חדשה.. לא אוהבת חדש. אוהבת שיגרה. אוהבת את הרגיל. אני יודעת כל כולה ספה. אני גם משננת לעצמי כמו מנטרה, תפסיקי במבי ,כל כולה ספה.. אבל מרגיש לי שזה כל כולה הרצפה.. שזה כל כולה ,העולם שמתפרק לחתיכות קטנות. אודי :((

הוי ממי, לו היית יודעת כמה דיברנו על הספה עד שבכלל הגעתי אליה. והאמת, היה אצלו מקום לשכיבה גם קודם, והספה החדשה שהוא הכניס, אמרה באיזה אופן שהוא עלה שלב. ונדמה לי שאחרי שנתיים של התכוננות עברתי אליה. וזה היה עוד לפני שהייתי מוכנה לישון במיטה, כשהייתי עוד על הבטון והחצץ. קונקרטית. הספה הייתה גם עבורי הכנה לעלות מעלה, למיטה (וזו עדיין מילה שלא פשוט לי לכתוב). להיפרד קצת מהאחיזה המטורפת ב'רצפה'. אם כך, נדמה לי ששנינו השתדרגנו. איש בדרכו. הזכרנו דמיונות מול מציאות - בדמיון שרף וצרב. במציאות פעמים רבות זה פשוט יותר. בוקר של בינתיים, חיבוק תומך, סוריקטה

אחד הדברים המפחידים בלעבור מטפלת זה שעכשיו אני אצטרך לשבת על כורסא ולא על הרצפה...לא רוצה וזה ממש מפחיד...ובמבי נשמה שינוי זה מפחיד אבל אודי צודק שינוי זה התפתחות ...איתך

אמרת שהפורום עם הרעש מפריע לך את יודעת איפה ששקט ? מקום ששם אף אחד לא יכול לדבר ולהביע כאשר כל אחד מביע את דעתו האמיתית, ולא מה שהוא חושב שדווקא פוליטקל קורקט לומר, ולא חושש מגלים, אז לא יכול להיות שקט. תחשבי על שקט... המהום תמידי, של הסכמה לא משנה מה שנאמר, טוב לך עם זה? מרגיע אותך? כמו שיר של אמא לפני השינה, רק להרדים?

את יודעת סנדי ניצחת ...הלכתי לאן שיש שקט ... כי עם הרעש שיש לי בפנים והרעש שיש כאן באמת שאין לי כוחות , וזה שלי לגמרי

אוהבת לקרא אותך, רוצה שתהיי שמחה ופתוחה כואב לי הכאב שלך, אם כי חזיתי אותו, ודעתי שלי ידועה מקווה כל כך שתגיעי למצא את עצמך בתוך טוב ובתוך שלווה את לא צריכה ללכת אם קשה לך רק אל תפתחי את כל התגובות תפתחי מה שמתאים לך וכמה שמתאים לך תעשה את זה לפי היכולת שלך להכיל

וסנדי ...תקראי שוב את מה שכתבת אז גם אני כתבתי את מה שמרגיש לי ...ועוד הדגשתי שזה אולי מתוכי , מתוך הכאוס הפנימי שלי ....מכאן עד לאן שלקחת את זה חבל ...בכל מקרה יקרה סיימתי את השיח בעניין זה . כי זה לוקח אותי למקומות ממש ממש לא טובים לי וגם ככה לא פשוט ומורכב לי בפנים .

עם כל הכבוד לפורום... לא מאמינה בגלגולי עיניים צדקניים לא מאמינה בצביעות לא מאמינה במנטרות שחוזרים עליהם באדיקות לא מאמינה ביצירת משהו מלאכותי, כאשר יש התנהגות נלוזה בשיטתיות, אני לא מאמינה בלהחליק, מוכנה לומר את דעתי עליה ואגב, הפעם האחרונה ששלפתי והתחרטתי, היה לא כי לא צדקתי, צדקתי בהחלט, אבל, לפעמים אל תהיה צודק תהיה רחום.... ולכן התחרטתי שאמרתי, לא חזרתי בי ממה שאמרתי, אבל התחרטתי שאמרתי. כאן, אני לא שולפת, אני לא עונה בעידנא דריתחא, ממש לא, אני אומרת את הדברים כי אני חושבת שנכון וראוי שהם יאמרו. מה גם, שאין לי ספק שההתנהלות הזו הורסת לאנשים גם את החיים האמיתיים שלהם, אז גם מי שלא מחפש חונך, וגם מי שבורח כמטחווי קשת מכל צליל של בקורת, וגם לי שאין טיפת מודעת עצמית למה שהוא מפגיז, לא נורא אם יקבל מראה פעם ויראה כיצד הוא נראה.

מה אתה אוהב? עם מה אתה לא מסכים? מרגישה כאן די מותקפת, מהרבה זוויות זקוקה לפידבק

הי סנדי, מראה היא דבר חשוב. אני אדם שאוהב אמת. גם רופא הנפש שלי. כאן יש דמיון ביננו. נראה לי איכשהו שהקליטה שלנו את הנגלה בה לפעמים תלוי בדובר שמאחוריה, במקום שהוא 'יושב' אצלנו בפנים, בעיתוי, בקשר שנרקם, ועוד. לעתים ניתן לחוות את ההשתקפות כהטחה, גם כזה בא, למשל, מכיוון המטפל. עולם נפגעי הנפש, וגם לא בוקר, סוריקטה

את אומרת דברים מעמיקים אני לא יכולה לרדת לעומקם בקריאה חטופה צריכה להעמיק ובוודאי שהראיה במראה היא לא לגמרי אוביקטיבית אבל יש בה כדי לתת כיוונים עם כל הסוביקטיביות שבה

בהרבה משפחות יש כזאת'י. אם האם ברוגז עם מישהו היא לא תרשה לאף אחד מבני המשפחה לדבר אתם, כולם יהיו חייבים להחרים אותה, כשמעלתה משלימה עם הצ'ילבה, כמו אוטומט כל המשפחה כבר מדברת עם המנודה. גברת כזו גם נמצאת לנו בפרום, זוכר שניסתה פעם מחנאות, לא הצליחה, אבל לא התייאשה, מנסה שוב.

אולי זה הכאוס שבתוכי ואולי לא רעש לי כאן כאוס די מפחיד אותי מצטערת שזה מה שאני מרגישה .אבל לא פשוט לי בפורום בימים האחרונים

אביב יקרה, אולי אפשר להסתכל על הרעש הזה כשערים שונים *שנפתחים*? https://www.youtube.com/watch?v=9PBm2KjFjfc

תודה על השיר

עם כל הכבוד והאהדה את לא חושבת שיש כאן נסיון להשתלט על השיח כדי שהוא יתאים לך? הרי אף אחד לא מכריח אותך לפתוח את כל ההודעות את יכולה לקרא מה שמתאים לך וכן, את יכולה לדעת בזמן של כיסוחים מי נגד מי אבל לדרוש שכולם ישירו על פי החליל שלך, זה בהחלט נסיון להשתלטות על השיח אוהבת אותך

תקראי שוב מה כתבתי !!!!!!!!!!!!!!!!! לא יודעת אם זה שלי מתוכי או לא ... כתבתי מה שאני מרגישה לא משתלטת על שום שיח תעשו כרצונכן ...אבל לי זה מפריע אני יושבת בחדר שעפות בו צלחות ולשם חידוש לא בורחת כי אם אומרת קשה לי עם זה .. הלאה תעשו כרצונכן ואני כרצוני מן הסתם... אבל מותר לי להרגיש וגם לשתף את הקבוצה שאני חלק ממנה במה שאני מרגישה ... סנדי רגשות זה לא מחלה .....

הי אביב, לפעמים אנחנו מזדהים מאד פנימה עם איזה קול שנוטה להתעצם מאד. לעתים מושך אותנו לכיוונים מפחידים. יש לו ת'מקום שלו, הוא חלק מאיתנו, מכל אחד - אנחנו, מאידך, צריכים לדעת (וזה מאד לא פשוט) לאזן. יש גם קולות אחרים בעלי משקל. כולם ביחד. שלך, סוריקטה

תודה אהובה..כרגע אני כמו העכבישה שנוגעים בה ויוצאים ממנה מלא קטנטנים...מפוצלת לאלפי חתיכות...בימים אלה העור שלי דק כמו סממית אין לי בעייה עם המה קשה לי עם האיך...זה שלי אני יודעת אבל זה קשה

את חסרה לי

כאן מרחוק... קצת לא מוצאת את עצמי פה, טוב לא רק פה, אבל איתך בלבי. קצת קשה לי שאני מוגבלת פה, ולא מרגישה הכי בנוח לשתף ולא בגלל מישהי או גבולות של אודי אלא בגלל שהסערה קיבלה אופי שקל מאד לזהות אותה ורוצה לשמור שלא לחשוף. כן. שוב זחלתי פנימה... ממש קשה לי ורואה שקשה לך לא רוצה להקשות.

מיכל יקרה, תחזרי בבקשה... בבקשה

מיכל יקרה, אנחנו כאן, ואת חלק מאיתנו, מכולנו. שלך, סוריקטה

ורק גם לאמר שהרבה מהדברים כן מועלים גם בטיפול.(אם זה כי נאמר, או אם כי נכתב...,ובמסגרת האסמסים הרבים,שגם זה...,מעיק מאד ובעייתי לכשעצמו.). בכלאופן קשה לי גם מאד עם הניגודים אצלי.כל הזמן. כולל..,הפחדים...,ואל מול, הפאנטזיות..., שכנראה רק תוקעות.ובעיקר מרגיש לי שהכל סתם שטויות ולא רציני אצלי,ובי (כשהוא גם המטפל וגם נשוי), ושאני כנראה ממש במצב קשה ובעייתי, וכשזה מה שמעסיק אותי, וכמו ילדה מתבגרת, כשבנוסף...,קשה לי גם לראות בו נטו פסיכולוג, וזה גם מאד מקשה על הכל ותוקע.כולל אולי גם באמון..., ? אז מה יהיה??? ובטח שמביך אותי גם מאד,ובעיקר מולו, להיות במקום הזה,ומתוך בדידות גדולה,שהוא גם מדגיש שקיימת. ומאד קשה לי גם לדבר על זה , כשזה ככ מביך .הכל. כולל המצב הקיומי הזה שלי. ושבעצם אני כמו ילדה קטנה....ומולו, אז בכלל..,מביך פי שתיים. בעיה.הכל.אוףףףףףף. ומעניין איפה הוא עם הדברים...,באופן אישי.ומה מרגיש איתי וכלפיי.ומעבר ל"פסיכולוג" שהוא...,וזה גם מלחיץ האמת,ולפעמיים מעורר חששות. וכמו שאמרתי כבר, הכל כל הזמן בניגודים אצלי. בכלאופן נראה לי שאם גם הייתי יודעת על הזוגיות שלו,ושנולד לו תינוק למשל..., היה לי מאד קשה להמשיך. וכל זה, זה משהו שכאילו מתעלמת ממנו ולא רוצה לדעת. והאמת...,לא בטוחה אם זה דווקא נכון, או בעוכרי.ההתעלמות הזו כביכול...,והאשלייה. שזה מה שטיפול גם עושה בעצם...,ועם כל הקשר הזה...,האינטימיות, החד צדדיות, המטופל שבמרכז וכו וכו..., כך ש...בהפוך על הפוך אולי זה בכלל לא לטובה.כי רק מייצר מצבים שתוקעים ומשלים. מה דעתך?

אודי כתבת לי., "האמביוולנטיות שלך קשורה לאופן בו את חווה קשרים מהמקום הכי ראשוני, זה של מתן אמון בסיסי, וכמובן שזה בא לידי ביטוי גם בקשר עם המטפל." אבל אני בעיקר מרגישה שזה לא ,גם...,בא לידי ביטוי בקשר עם המטפל, אלא...,שהקשר איתו,בעייתי לי בפני עצמו,מעצם היותו טיפולי...,ככ חלקי,מוגבל,ומגמתי, ועלכן לא מאפשר לי להרגיש ולדעת באמת ,מה אמיתי,מציאותי, ומה "מניפולטיבי"...,לשם הטיפול וה"קשר"הטיפולי שהוא. כי הקשר איתו הרי לא באמת מציאותי.שזה לכשעצמו מאד קשה לי.והרי ללא תשלום,גם לא היה קשר, וגם אם היינו נפגשים במציאות אחרת,יתכן מאד שלא היה מעוניין בקשר איתי.כך ש...הקשר הזה,מותנה מראש.ועלכן למה להאמין ..וכשהכל ככ מגמתי בעצם.? ומרגישה,שזה...,יחד עם כל שאר הקושי ,להחשף,ולהסתפק בקיים ובמה שיש,ולעשות גם בעיקר "עבודה"..,ופחות לזעום ולכעוס,ולהשתבלל, וכו וכו וכו...,פשוט חונק אותי. ואני תקועה,והרבה לא מבינה,ונשארת בעמימות גדולה,וזה גם ככ מעיק עליי. ולא מצליחה לצאת מהמקום הזה, וכדי לאפשר לי כביכול..,את חיי. ובזה מרגישה דומה למימה..(לפחות בכל מה שנכתב לה). ככ מתסכל אותי המקום הזה,וזה מה יש.וגם...כל צעד קדימה,זה שניים אחורה.וזה גם תקוע. כשכבר לא באמת יודעת מה בשליטתי, מה לא, כשהרבה גם נאמר לי שלא בשליטתי, ואז..אם כך.., מה ,אם בכלל,ביכולתי לעשות או לשנות, כשככ במועקה וייאוש כללי מהכל.וזה כל הזמן נע ונד...,אבל כל הזמן חוזר,לאותה נקודה. ועלכן גם מייאש.כולל הרבה מאד חרדות וחששות מההמשך,מהלבד,מהחולי וכו וכו..... והכל תקוע.ולא יודעת במה להאחז כדי להביא את התקווה והאמונה שיכול להיות אחרת...,ואפשר לצאת מהכלא. מה? וכשזה המצב כל הזמן ? ואם גם... כנראה, מסתבר ,לא מצליחה ץץ,להפנים,להטמיע, להבין,שאלו חיי והם העיקר, ולעשות כבר מעשה. כשמהו בעצם???ואם הכל כל הזמן במעגליות מעיקה ומייאשת.כולל מכאובי הגוף הזה.שככ ככ מדכאים ביכולת גם לאפשר משהו אחר.מעגל בלתי נגמר.ולא ברור לי מה הפתרון כבר.ואחרי שנים........של "חיים".

דיברתי עם כמה מטפלים אף אחד לא באמת מבין בdid יש כן מוכנות לעמוד בתוקפנות יש עבודה עם אלימות ופוסט טראומה. אודי זה קשה לי אותה לא שאלתי כלום באתי ושפת הגוף והשיחה הראשונה נגכה בול. איך אני אדע לבחור מטפלת שתהייה לי נכונה ...גם ככה הנעליים גדולות ככ..

אתה יודע איך זה נראה בקליניקה..אני מגיעה עם כל הבית לכל חלק את מה שהוא צריך בובות כדור מעיכה חוברת לציור דפים שמיכה ...אני צריכה לדעת שהיא לא תבהל ותילחץ כשהקול משתנה לי ואני קטנה בת ארבע חמש עם בובה ביד ...זה לא פשוט לעיכול ואני צריכה שהיא תזהה מי מגיע אלייה או כשאני כבר לא אני...אוףףף זה הכל כל כך מורכב ...אני כל כך מורכבת ...

בנות יקרות ..אני חיכיתי בשקט שתחשבו שתנשמו ושתנסו ... וקצת מחשבה בעבר כל אחת מכן נפגעה ממישהי אחרת כמו שקורה לכולנו ...תזכרו שזה מהמקומות הפנימיים שלנו בבקשה אל תהפכו את זה לשדה קרב.. אישית זה מפריע לי הפורום כן הוא כמו החוץ ובכל זאת רוצה שכאן יהיה קצת יותר נסיון לחמלה והרמונייה... מיכל אל תלכי זה שוב לברוח..סנדי לא חייבים לתקוף את מי שנעלב ואולי גם פוגע ונוגע במקומות רגישים. את נבונה ורגישה תנסי לראות מעבר סומכת עלייך .. שתכן יקרות וחשובות לי ולפורום מאוד לא רוצה לראות מחנות...וקבוצות זה כואב ...

אני מסכימה איתך ומבקשת ממיכל שתחזור ואני לא משתייכת לאף קבוצה ולאף מחנה... אני עם עצמי בלבד

זה לא נכון ומר כל אחת נפגעה, אני ממש לא פגעתי לכל אורך הדרך במיכל, והיא לא מפסיקה להפגיז מתוך מניעים זרים שאינם שייכם כלל לדברים שאמרתי אליה. אז לא אביב, אני לא מתכוננת לבדוק ולראות, אני פשוט לא מעוניינת בחברתה, לא רוצה לקרא אותה ולא להגיב אליה, לא מתאים לי. לא כל אדם חייב שתהה לו אינטראקציה עם כל אדם אחר, יש לנו בחירה גם בפורום וגם בחיים.

לצערי פספסת מה שכתבתי ...

אוהבת את השם שלך.....בכיף ומכל הלב

מכירה היפנוזה מהרבה מאד מטפלים, לא כולם הולכים באותה דרך ובאותה שיטה, אבל השורש דומה. עד לפני כמה שנים המקצוע היה פרוץ לכולם, אחרי מקרים דרמטיים הקבילו רק לאלו עם רשיון, ומקבלים רשיון רק רופאי שיניים, פסיכיאטרים ופסיכולוגים, לא יודעת על רופאים אחרים. אבל יש גם הלאה הרבה שרלטנות, רק שינו את הכותרת לדמיון מודרך, שזה בעצם אותה הגברת בשינוי האדרת. אני השתמשתי בהיפנוזה ל-ה-כ-ל, ממש, וזה הראה פלאים שלא יאומנו. הבסיס שלו הוא כזה, להרפות את המטופל, שלא יהיה בלחץ, שיהיה במצב שהוא רפוי ומוכן לקבל. לשים אותו בנוף שהוא מכיר ומגיש הכי טוב שם, והביא אותו לאותו מקום, ושם לשנות תניות שיש לו, בכל מיני מובנים, בין עם פיזיות או נפשיות. החכמה היא לאפשר לו להיכנס לאותה מוזה בעצמו, על ידי תרגול קטן וכך לעזור לעצמו בהמשך, מניסיון רב שנים, זה פשוט פועל נפלאות. אבל... צריך תדלוק ולפעמים, הבטריה נגמרת, אבל אחרי תקופה אפשר לחזור וישנם תניות שפשוט נשארו, והם שם. יש ספר של אמרסון על שינוי התניות בהיפנוזה, מאד מעניין אך באנגלית. זה עולם מופלא שיכול להביא טוב בעולם אך צריכים להיזהר ישנם כאלו שמשתמשים באווירה המיוחד כדי להטריד מינית, וכו', אז צריכים להיות עם עיניים פקוחות זה לא שלא שולטים על מה שקורה, אלא שכאשר נמצאים בהרפיה ובתוך מוזה , אפשר להחדיר אווירה מינית, וישנם כאלו שעושים זאת בכוונה כדי ליצור תלות מוגברת של המטופל במטפל

תודה סנדיי, על השיתוף הטוב מנסיונך וחוויותייך. נשמע מיוחד וטוב. שמחה שזה עוזר לך ושיש לך את היכולת להשתמש בכלי הזה. תודה גם על הארת נקודות התורפה. חשוב!! עזרת לי

אני קוראת מה שכתבתי, אני לא מאמינה לאוסף השגיאות, עם = אם ועוד יותר גרוע מכך, מקווה שהצלחת להבין משהו

היי אודי. בעץ של ההיפנוזה מלחמה על החיים. הגבתי לתגובתה אליי. זה נעלם?

לילה טוב ושקט

ושוב אומר לך שאת מפעימה אותי, תקשיבי, יש לך כוחות לא רגילים, מקווה שאת מודעת להם, ועושה אתם דברים, יש כל כך הרבה עוצמה במה שאת אומרת!!! קראי מה שכתבתי לך שם

איפה כתבת?

את צודקת אבל את המילים שלך אני צריכה ..כמי שאני יודעת שמבינה אותי לגמרי ואוהבת את החכמה שלך ...והדיוק אז כן היא משמעותית לי וגם אני במידה מסויימת מרגישה שמעגלי חיינו יפגשו שוב .היא גם לא סגרה דלת אבל כרגע אני צריכה לצמוח הלאהה עוף גוזל.... אתמול היא נתנה לי רצפה והחלטנו שבשבוע הבא נחליט כמה זמן אנחנו צריכות סגירה שתהייה טובה לכולי לכל חלקיי ... בנתיים דיברתי עם כמה מטפלות ...זה כל כך מפחיד ומבלבל...

הי יקרה לי, אני מאמינה בך, ומאד הייתי רוצה להאמין בהמשך דרך משותפת לכן. מאד מאד. ומאמינה בכוחותיך (שגם נדמה לרגע שהם נעלמים) למצוא את הדרך בין לבין. מפחיד מאד. מפחיד מאד, אכן. מחבקת, סוריקטה

קשר לי לראות את המעגל השוטה הזה, כל כך מאמינה בך, ביכולת, בחום שאת מקרינה, כל כך רוצה שתוכלי לשבור את המעגל כאן, אם את רוצה דחיפה, עצה, או מה לא.... יודעת ומכירה בדיוק את הנישה שאת נמצאת בה, הייתי שם נורא מאמינה ביכולות שלך

סנדיי יקרה, תודה רבה על האמון.. אני חושבת רבות על הדימוי שלך "מעגל שוטה" למה דווקא מעגל? מסקרן אותי לדעת.. בדמיוני אני מדמה עצמי הולכת דווקא במסלול ישר ונכון, אבל מתעקשת להסתכל לצד הפחות יפה של הדרך.. יש בי גם צדדים יפים יותר..

למה מעגל? כי הוא לא מוביל לשום מקום, מעגל שוטה - הנה פרשנות של ד"ר גוגל מעגל קסמים הוא סדרה של מצבים, המפנים זה אל זה בשרשרת, כך שלאחר מעבר על כל המצבים, נוצרת חזרה למצב הראשוני, וחוזר חלילה. מעגל קסמים הוא לפיכך סיטואציה ללא מוצא. מקור הביטוי בכשל הלוגי פטיציו פרינצ'יפי, שבו הטיעון מניח מראש את מה שהוא בא להוכיח. בתוכנית מחשב מעגל קסמים יוצר לולאה אינסופית - לולאה ללא תנאי עצירה או שתנאי העצירה שבה אינו מתקיים לעולם. לולאה אינסופית היא בדרך כלל תוצאה של באג. במשפט הבינלאומי הפרטי נוצר מעגל קסמים במצב הקרוי רנבואה. אפשרות כזו מתאר הסופר גל אמיר: "תארו לכם חוזה שנחתם בין חברה שווייצרית לחברה צרפתית. החוזה נחתם בגרמניה ומבוצע באנגליה. החוזה הופר, והשווייצרים תובעים את הצרפתים בגרמניה. לפי הדין הגרמני, דנים בעניין לפי החוק של מקום ביצוע החוזה - אנגליה. לפי הדין האנגלי, הדין החל הוא דין מקום מושב הנתבע - צרפת. לפי הדין הצרפתי דנים לפי החוק של מקום חתימת החוזה - גרמניה. וחוזר חלילה. הבנתם? לא נורא אם לא. יש על זה מיליון פסקי דין בצרפתית" (עפולה, רחוב האופרה 3, זמורה ביתן). הכוונה היא שהולכים והולכים וחושבים שמתקדמים אבל בעצם חוזרים חזרה לאותו מקום. בענייני יחסים נאמר שאמא שלך פגעה בך, נורא נפגעת ופגעת בה, היא לא מדברת אתך כי היא נפגעה ממך את כועסת עליה כי היא לא מדברת אתך וכן הלאה והלאה אפשר לשבור את המעגל זה קשה לעשות את זה פנים לפנים לכן הצעתי איזה מתנה לאיזה אירוע עם פתק קטן לכתוב הרבה פחות מביך כותבים ואומרים כמה מילים פשוטות שהמשמעות היא אני אוהבת אותך ולפתע המעגל נפסק, הקווים נפגשים, ותתפלי לראות גם אהבה היא אוצרת בתוכה ולא אומרת לך, מישהו צריך להפסיק את המעג ליצור קווים שיכולים להיפגש. אומרת לך את זה מתוך נסיון, לא תאמיני איזה פלאים תראי

לדפוק לשבת על הכורסא מוכנה גם על השטיח אוהבת לשבת על הרצפה סתם כמה דקות כדי להכיר יותר כל כך רוצה להכיר אותך תני בכללי שלא יזהה משהו, עבר הווה עתיד, משפחה, עבודה, משהו שיהיה לי קצה חוט להכיר אותך מרגישה שאני מפספסת, ממש רוצה איזה חרך קטן שאוכל להציץ ולהכיר טיפה

את חמודה. תודה. לאט לאט

זה בסדר, קחי את הקצב שלך מרגישה את כאבי הגב שלך, נמצאת שם, מנסה להגיע עם הכאבים להסכם ניסיתי להתפטר מהם זה לא הלך אז בקשתי שיקשיבו לתקנון של המועדון שלי שבו אני חייבת לעשות ספורט חייבת ללכת היטב חייבת ללכת זקוף הם רוצים איזה פשרה של כמה שעות לשתק אותי, ובשאר שאעבוד, אנחנו עובדים על הפרטים (מקוה שאת מבינה את האנאלוגיה) מקווה שתתגברי על הכאבים שלך

חשבי יש משהו ש'עושה לך את זה', מוזיקה שמעית תוכנית רדיו לקריאת ספר טוב אפיה טיולים ספורט ניקוי מסוים בבית שיפוץ של משהו בבית, אפילו קטן חשבי על דבר אפילו קטן שיכול להביא לך שמחה אבפילו קניית תמונה לתליה או שינוי בסדר הארונות שרצית משהו שאת הרבה זמן רוצה שיעזרו לך לעשות עשכיו טיפין טיפים משהו שכאשר תקומי בבוקר יעלה לך חיוך אולי בגד חדש? אולי איזה שוא חוג תנסי לסגור עיניים ולחשוב בעולם אוטופי מה הייתי רוצה ואז לנסות לממש משהו, אפילו קטן, זה יכול לתת שמחה גדולה

תודה על כוונותייך הטובות, מעריכה את זה. לצערי זה לא עובד כך, יש דברים רבים שאהבתי לעשות אבל הכל הפך חסר טעם או הנאה ודירבון עצמי לא ממש עובד. בינתיים אני נאחזת בשיגרה, יש לי אחריות גדולה לילדיי ומחוייבות לעבודה וגם לטיפול. לא פשוט בכלל בתוך תהומות הכאב והעצב שנמשך כבר זמן רב. שמרי על עצמך שירה

פתאום הכל מקבל טעם תפל של חול, לא רואים ניצוץ בשום דבר, אבל תתפלאי גם בתוך החושך הזה אפשר למצא איזה כוכבון קטנטן, משהו שיעשה לך טוב, אפילו איזו גלידה במיוחד טעמיה, בגד חדש, מקווה שתמצאי את הדרך לצאת מהסבך

אודי, לא ענית על הבקשה שלי, לאפשר למימה להיות כאן בשביל הפרידה ממנה. אני מאד אשמח. ואם לא אז כעצת סאנדי נוטעת כאן את עץ הפרידה. מימה, את יקרה לרבים כאן ולי, אני מרבה לחשוב עליך, אפילו לטיפול שלי הגעת :) אני מקווה שלא תבטלי את זה , שאת משמעותית. עצוב איך שהסתיים כאן בפורום, מקווה שתוכלי להשאר בעצוב ולא ללכת לזעם על מה שקרה כאן, זה יהיה רק עוד שיחזור וחבל... מאמינה שיכול להיות טוב יותר. ממליצה לא להסתכל על אחרים ועל התמונות שהם מעלים בפייסבוק או על איך הבתים שלהם מעוצבים ולהסיק מזה משהו על איכות החיים שלהם, כי את לא באמת יודעת... גם מאחורי תמונות יפות ומחויכות ומאחורי בתים מצוחצחים ומפונפנים מסתתרים הרבה פעמים קשיים וקונפליקטים וחוסר תקשורת ובדידות ושאר מיני מרעין... תסתכלי על עצמך ותנסי לחשוב איך את עוזרת לעצמך לצמוח, זה לא קל אבל לגמרי אפשרי, את יודעת מה דעתי על מהי הדרך לשם, אבל תבחרי לעצמך את הדרך... זאת דרך לא קלה ויש שלבים בהם מתחשק לפרוש מרוב שהקושי נראה בלתי נסבל, מאחלת לך שתצליחי לשרוד את כל השלבים שצריך ושתגיעי למקום שתוכלי לנוח, שתרגישי יותר טוב עם עצמך, ואז דברים כמו האם יש לך הכרה בביטוח לאומי או האם הבית שלך יוקרתי יהיו באמת חסרי חשיבות (כמעט), כי יהיה לך את הבית הפנימי שתוכלי להרגע בו. יש איזו אמירה שציפור אף פעם לא חוששת מכך שהענף שהיא יושבת עליו ישבר כי היא יודעת שיש לה את הכנפיים שלה לקחת את עצמה אל ענף אחר. מאחלת שתצמיחי את הכנפיים האלו! חיבוק! גלי

איזה יופי כתבת מסכימה עם כל מילה

סוריקטוש! מה העניינים? מה מצב הצינון? קראתי שאת קצת חולה בדיוק אחרי שכתבתי לך שהלוואי שתרשי לעצמך לא להיות רק "שם בשביל האחר", אז גם שימח אותי קצת, שאת מביאה גם את החולי והחולשה, ואת אפילו מצליחה לשמוח מהחולשה. תודה על הודעה המימה שכתבת לי! את ממש משקיענית! אנ מצטערת שאני צריכה לאט לאט לעבד את הדברים ולא ישר מגיבה. אז עץ היומולדת שהכנת לי בינתיים רק עד כתבת בו אבל כמו שאמרת, חלקי אך חלקיות שאפשר להסתפק בה. האוכל שהצעת להכין נשמע מעולה! וגם הכרטיס של הדולפינים! את יודעת, מול החתולים והעורבים שאני מאכילה עולה לי חזק התימה של התלות, לטוב ולרע, מצד אחד זה מאד מאד קשה וזו המון אחריות שיש לי כעשרים חתולים וכעשרים עורבים שאני מאכילה. ארבעים פיות שתלויים בי ושאני צריכה לצאת מהבית ולדאוג להם אפילו כשאני בעצמי חולה וחלשה... ומצד שני, מרגש נורא הקשר שהם יוצרים איתי, אלו שחוששים מפני ואלו שלאט לאט לומדים לבטוח, אלו שצווחים ברגע שרואים אותי ומזמינים את כל החבר'ה להתאגד, אלו שמכירים את הרכב שלי וכשאני נוסעת ברחוב מתחילים לרוץ אחרי הרכב ומכניסים אותי להתקף לב שלא מרוב שמחה יקפצו מתחת לגלגלים... הם ממש מרגשים אותי, ויש גם חוויה מיוחדת בלהזין יצור חי אחר. עוד לא זכיתי לגדל תינוק אבל החוויה הזאת שאני מספקת לארבעים יצורים חיים אחרים את הצורך הבסיסי ביותר, שהחיים שלהם בידיים שלי... וואי וואי.. זה כל מה שיש לי לומר  אבל איך הגעתי לזה.... גם אני חושבת שעצב עדיף על זעם, נראה לי שבכל המודלים של השלמה עם אובדן גם עצב הוא שלב יותר מתקדם... אני גם יודעת שבתהליך האישי שאני עברתי היה תקופה ארוכה מאד של זעם רצחני, שהתחלף אח"כ בדיכאון גדול... וההתקדמות של המטפלת, נורא קשה לי לעיכול, כתבתי כאן פעם שעזבתי טיפול כשנודע לי שלמטפל יש אישה צעירה ותינוק... הקנאה אצלי ככ מאכלת, לא מצליחה לראות את אפקט המראה שם.. בכלל, כמה קלפים פרשת לפני, ככ הרבה נקודות למחשבה, כמעט עושה לי חשק להציע לך לפתוח איתי סטארטפ של קריאה בקלפים השלכתיים, מאמינה שזה יכול להצליח לא רע, בין אם למפגשי התערבות קצרים ובין אם לארועי חברה. לי יש מלאאא קלפים מעניינים... מה את אומרת? אני עדיין קצת בלישון מאה שנה, חולשה כזאת שלא יודעת אם פיזי או נפשי, הבחור שהיה כמה חודשים פרש, הוא לא עמד באמביוולנטיות שלי, אני מבינה אותו. אני מציבה לעצמי המון מטרות ועומדת בהן אך לא מצליחה לשמוח מהן... את אומרת שאני לא צריכה לחכות לנסיך שיושיע?  היתה לי פעם מטפלת שסיפרה שבמקום לשבת לחכות שיגיע הנסיך עם הנעל המתאימה היא יצאה להסתובב לחפש את הנעל שתתאים לה.. יחי ההבדל הקטן... גם שואלת את עצמי כמה אני צריכה להשקיע בלקדם את עצמי וכמה להשקיע בלעזור לאחרים... אוף, שונאת כשאני לא קוהרנטית ככה. הכוונה היתה לומר לך תודה גדולה! אז תודה! גדולה! חיבוק ענקי! גלי

הייתה לי פעם מטפלת, ויום אחד כשהגעתי לטיפול, היא הראתה לי ערימה של קלפים, בקשה שארים אחד, ואז נדע על מה לדבר סרבתי היא לא הבינה למה

הי סאנדי, אני רוצה להמשיך כאן את הדיאלוג שהיה לך עם מיקה למטה, על הפורום כמראה, אני מאד מאמינה בכך, אני מאמינה שאפשר להשתמש במקום הזה כדרך לראות מה אתה מעורר באחרים ומכך ללמוד על עצמך. אני חושבת שכשיש מקום נפיץ זה הופך להיות תפוח אדמה לוהט, שכל אחד רוצה לזרוק את האחריות על הצד השני, ואני חושבת שזו דווקא הזדמנות להשתהות רגע, לבדוק, מה שקרה כאן קשור למשהו שאני מביאה, או למשהו שנוצר בקשר ביני לבין מישהו עם אישיות מאד מסוימת? או שבדקתי עם עצמי וזה לגמרי לא קשור אלי וזה משהו שהצד השני מביא?אלו שאלות מעניינות בעיני.. וכשאני רואה אותך כאן, נדמה לי שכשמתעוררת שאלה עם הזדמנות כזאת לחשוב את ממהרת להדוף (ועכשיו עדות לכך תהיה שתמהרי להדוף את מה שאני כותבת כאן?), לדעתי שווה כשמישהו אומר לך למשל שאת מנסה להשתלט, לפני שזה הופך להתקפה או להתגוננות, ולא ממקום נעלב, אלא דווקא ממקום סקרן, להשתהות רגע, לשים סימן שאלה קטן, להגיד, המממ, מעניין שככה תופסים אותי, מעניין לעשות חושבים מאיפה זה בא, אולי בסוף תגיעי למסקנה שזה שלך ואולי לא, אבל אני מרגישה שאת ככ בטוחה בעצמך שאת לא עושה אפילו את הפאוזה הזאת לבדוק. אני אגב לפעמים חווה את סוריקטה כמישהי שמתחרה עם אודי על התפקיד ההורי בפורום, עכשיו יכול להיות שזה שלי שאני רואה את זה ככה ויכול להיות שזה של סוריקטה, אבל מה שאני אומרת הוא שהמקום הזה הוא הזדמנות ללמוד בשדה החברתי שנוצר כאן... סוריקטה, הכנסתי אותך לכאן כדוגמא אבל אם כבר כתבתי אני אתייחס... אני עדיין מסתובבת בעולם עם חסך בדמויות הוריות ואז בכל מקום שאני מגיעה אליו אני באוטומט בסריקה לחפש מי יכול לשמש בתפקיד, ונדמה לי שלפעמים את משלימה את אודי, נותנת מענה קצת אחר ממנו, אבל בצורה שלא מקטינה אותו או מבטלת אותו, לי זה טוב המקום הזה שלך, רק אני משתדלת לפעמים לתהות כמה זה טוב לך, כמה אולי האתגר שלך הוא להצליח לשחרר ולהיות כאחד הילדים... או אולי לנסות גם וגם... תגידו לי איך אתן קוראות אותי שתיכן, וסוריקטה כבר אני נגשת לכתוב לך עוד הודעה :)

בלי להעליב זה נשמע לי ילדותי ולא ממקום של בגרות מה זה נקרא להשתלט על המקום של אודי, מקסימום זה היה צריך להפריע לו ולא לכותבים. נגיד שתכנס לכאן מספר אחת בנבכי הנפש, ותתן לכולן תשובות שאין בלתם, הן צריכות להתמרמר? אודי יכול להרגיש שדוחקים את רגליו, אבל מה זה השטות הזו שהכותבים רוצים שהוא יהיה הדמות ההורית, השולט.... לא מבינה ולא מתחברת בקשר אלי, זו ממש לא הייתה שליפה, ארחיב על זה בפוסט אחרת. כדי לך לדעת לאבחן מה זה משמעות של שליטה, מה זה כריזמה, מה נוכחות, אולי ההבנה של הביטויים תתן לך פרפסקטיבה למה שאני חושבת

וכן גלי, לא שלפתי, ממש לה, זו התנהגות סדרתית שראית אותה, לא פעם לא פעמיים, זו התנהגות טיפוסית למי שמקנא קנאהשלילית. זוכרת שמימה כתבה נדמה לי בתגובה להופ, שלא סובלים מי שמצליח, ומיכ ניסתה למתן אותה ואמרה שגם לה נורא קשה לראות מי שמצליח בחיים. (לא זוכרת בדיוק את המילים"9 אך המהות היא הרסנית אדם יכול לרצות להתקדם, לרצות להצליח, אך לשנוא ולסנוט כי השני מצליח??? זה שורש הרע לטעמי התגובה שלי אינה ספונטנית, חשבתי עליה הרבה זמן, כתבתי אותה במודעות מלאה, ולא רק זאת אלא שיש לי עוד כמה דברים לומר ואני מתכוננת לומר אותם, וכל אחד יקח את מה שמתאים לו.

את יודעת, פגעת בי בתשובה שלך, התחשק לי להשאיר את בזה ולא להכנס יותר לדיאלוג, אבל אני מנסה עוד ניסיון לומר לך, בשבילך , שתשימי לב, תחזרי להודעה שלך, הדרך שדיברת אלי היתה מבטלת: ילדותי, אם היית מבינה מושגים כמו שליטה (איך את יודעת מה אני מבינה ומה לא?) מה זאת השטות הזאת ועוד ביטויים מבטלים... אני לא כותבת את זה כדי לריב, אני כותבת כי אני חושבת שכן יש לך חלק במה שקורה לך מול אנשים, ולדעתי מה שקורה בשירשור הזה מולי, שהתחלתי מאד בעדך ועכשיו בא לי לא לדבר איתך, זו דוגמה לכך.. ותחשבי על זה (רק אם בא לך)... ובבקשה, אם התגובה שלי מעוררת בך רצון לתקוף אותי אז תעצרי ותנסי לא להכנס לזה, זאת ממש לא המטרה...

היי מימה אני מאמינה שיש לך יכולות, אני מאמינה שאת צריכה עזרה מקצועית, ודחוף אני מאד מקווה שתמצאי את הדרך לעזור לעצמך כדי לעלות על הדרך - ותוכלי לנסוע בשלום. אל תוותרי לעצמך על עצמך, הישועה שלך לא תגיע ממציאת אשמים, אלא ממציאת הכוחות והיכולות הטמונות בך, ממיצוי מלא של הפוטנציאל שלך, ויש לך הרבה יכולות, תשכילי להשתמש בהם כראוי. מקווה כל כך שתמצאי את עצמך, שתמצאי שלווה, ותמצאי את הדרך. כאשר תרגישי בשלה יותר ורגועה יותר, חזרי, יש לך הרבה מה להוסיף לכולם.

לא יכולה להשאיר את העץ הזה ככה.... מימה לא יודעת מה לכתוב לך ..ניסיתי כל כך הרבה פעמים להתקרב ...הלוואי ומיהיה לך רק טוב והרבה כי מגיע לך...כי כואב היה לקרוא את הכאב שלך .להבין מאיפה הוא צמח מילדותך ולראות אותך מתעקשת לאחוז בקרנות המזבח ולא מרפה... אוףףף הלוואי שהיה אחרת....

לא מסוגלת לא יכולתי...:( להגיע בטיפול

חיבוק ענק עוטף ומכיל

ואת הודעתי הקודמת כתבתי מתוך הסתכנות כמעט ודאית.

וחיבוק..והכל בסדר

אודי, אני מרגישה שאני צריכה להגמל מהטיפול. קשה לי עם כל הניגודים המטורפים האלה, עם הכמיהה העזה לקשר וחוסר היכולת שלי להפנים את דמותו ולשאת אותה בין הפגישות. קשים לי החילופים בפגישות ותחושת הבלבול שהולכת איתי אחרי. קשה לי להבין את הבעיה ואת הדרך שצריך לעשות כדי להגיע לאינטגרציה. קשה לי הבדידות בין הפגישות. קשה לי הדרך אליו וממנו. קשה לי להבין איך הוא מקרב ומרחיק אותי. קשה לי להראות ולהסביר מה קורה. לי בפנים. קשות לי ההתנתקויות וההתאוששות שאורכת לעתים ימים שלמים. קשה לי לותר על הטיפול אבל איני יכולה עוד לתת לזמן המדוד הזה לנהל לי את השגרה, בציפייה דרוכה שהנה אולי יקרה משהו. אודי, מה אעשה בלי ובמקום? אילו עוד דרכים יכולות לעזור לי? שירה

כלכך מזדהה....

זה תהליך מאוד מאוד מובן..תני לזה זמן תני לכל מי שבתוכך מקום.כן כל חלק מגיב מגיל אחר והשחור והלבן מטריפים ויוצרים כאוס מטורף..מה שלי עזר תמיד זה לזכור שהיא שם עבורי והיא רוצה רק בטובתי ...ותזכרי שזה אפשרי אני הוכחה לכך..הדרך והמרחק מהאינטגרציה בעבר שלא ידעתי מי אני למי שאני עכשיו...אוהבת ומחבקת

היום היה לי טוב בקבוצה... היינו חצי משתתפים. יכול להיות שזה הקל עליי. לא פתחתי את הפלאפון באמצע, רק לדקה בהפסקה. נכון, התקדמות? (: רציתי לשתף אותך.. שיהיה לך הפסקת אמצע שבוע טובה!

צעד ועוד צעד את גדלה ומתפתחת מול עינינו ..תודה לך יקרה על השיתוף המעודד חיבוק

חיממת את לבי!

עמוס כאן בפורום ואני ממש לא רוצה להעיק עלייך אבל, הדיוק שלך לגבי סוג ההתלבטויות - רק בלבל אותי יותר כתבת שאתה מכיר את ההתלבטויות שלי, והמשפט הזה הרגיש לי קצת מנמיך..כאילו, כמו שאומרים לילד שמסביר שמשהו קשה לו - "כן, טוב..אנחנו מכירים את הקשיים האלה שלך, אתה מיטייב לדקלם לנו אותם כאן הרבה..עכשיו, יאללה, תתקדם כבר..חפרת!" לכך התכוונת? אני לא מרגישה בנוח עם התשובה שלך..אתה כתבת אותה בנימה שלילית?

נזרקת אחורה, נהדפת, מקבלת בעיטה בבטן, מהמילים האלה, מהסגנון.... לא יודעת איך זה לא קורה לכולן כאן....

כל כך ....

זה קורה מבינה אותך ..

וואו!!אתן פשוט מקסימות. תודה לכן. אודי-אתה רואה?

כתבתי פעם באריכות, אכתוב הפעם רק במיקוד. כל ההתפתחות בעולם היא, שורשה בקנאת סופרים, התקדמות ההיטק, מירוץ החימוש, כל הצטיינות היא תחרות, אחד לעומת אחרים, התחרות, ההשוואה היא הנותנת לנו את הדחף לשים אתגרים ולכבוש אותם, זוהי קנת סופרים שמרבה חכמה. שורש הרע בעולם הוא הקנאה של חוסר הפרגון, זה השורש של אנטישמיות, זה השורש של מלחמות עולם, זה השורש של מלחמות בין אנשים, הרצון שלשני לא יהיה, המניע הוא לא אני רוצה גם, אלא שלשני לא יהיה, אנשים הורגים בשביל זה, רוצחים במקרה הקיצוני, במקרים הפחות קיצוניים, אנשים רבים, מסתכסכים, פוגעים, מלעיזים, הכל כדי שלשני לא יהיה ההבדל בין סוגי הקנאה האלו זה כהבדל בין האור לחושך, ובין הטוב לרע ואיך יודעים להבחין? אם המפלה של השני תעשה לנו טוב, אז אנו יודעים שאנו שייכים לקטגוריה הרע, אבל אם הקנאה תגרום לנו להוציא יותר את הפטנציאל הטמון בנו, זו קנאת הסופרים בהצלחה לכולם

מכיר את זה גם כן?

הוא לא יבוא הוא סתם אומר

ראיתי אותך קודם אבל לא יצא לי לכתוב לך מקווה איתך ביחד שתוכלו להיפגש, אולי כבר בעצם נפגשתם? מקווה שהאמון בו יחזור. חיבוק!!

אודי, נראה לי שלפני כמה זמן המלצת למישהי להשתמש בטכניקה של היפנוזה עצמית בכדי להתמודד עם כאב פיזי בגוף. האם אתה יכול להסביר איך עושים את זה, או להפנות למקורות מידע? חטפתי מכה עוצמתית לפני כמה חודשים בגב ומאז אני עם כאבים קשים שמגבילים אותי מאד. כמובן שאני במעקב ובטיפול רפואי. מצאתי גם תרגילי תנועה מסויימים שמקלים ועוזרים ועניין אותי לנסות בדרך של היפנוזה, אם אפשר ללמוד ולעשות זאת באופן עצמי. ושאלה נוספת באותו הקשר, האם היפנוזה יכולה לעזור לשנות דרך חשיבה מסויימת? נגיד יש איזשהו עניין שאני תופסת וחושבת עליו בדרך מסויימת, אני מבינה שהתפיסה שלי מעוותת אבל לא מצליחה לשנות את דרך החשיבה לגבי זה. אני יודעת שזה לא הסבר של כמה מילים, אשמח אם בכל זאת תוכל לכתוב אם מנסיונך היפנוזה יכולה לעזור כאן ואת העיקרון של איך זה עובד. תודה!

בטח שמותר לך להמליץ :) כיף לך שיש לך משלך שאתה יכול להמליץ. תודה. אנסה למצוא את הספר, להבין יותר. ואולי גם להתנסות.

היי אודי, רוצה להתנצל על מה שכתבתי. אני לא חושבת שיש פה ניסיון שלך לסתום למימה (או לכל אחת אחרת) את הפה. זה נושא כל כך רגיש אצלי לאחרונה. מרגישה שסותמים לי את הפה. המשפחה שלי חרדה שאכבס את הכביסה המלוכלכת בחוץ ושולחת כלפי מסרים מאיימים. גם בעלי (שאמור לתמוך בי) מצדד בכך. הוא טוען שיש דברים שראוי לדבר עליהם רק בחדרי חדרים, כלומר, בטיפול. מרגישה כל כך לבד. מרגישה רעה ומזוהמת. בא לי לצרוח אל העולם. נטע.

שלום נטע יקרה, ההודעה שלך העציבה אותי מאוד אני מרגישה שכל מה שאכתוב לך ישמע מגושם ולא מתאים אז אני אכתוב רק משהו קטן שמתייחס למה שכתבת כאן לגבי בעלך אני חושבת שהרבה פעמים מאוד קשה לבעלים מהצד להבין ולקלוט שהאישה שלהם עברה משהו, קל וחומר לתמוך ולהכיל כשסיפרתי לבעלי שנפגעתי פעם, והפגיעה מנהלת אותי במקומות מסוימים בחיי, הוא התעלם, לא הבין, ועד היום אנחנו לא מסוגלים לדבר על כך (והקושי הוא לא רק מהצד שלי) - זה באמת ובתמים קשה להם. וכמובן כמובן כמובן שגם לך.. הלוואי ותרגישי טוב יותר....

ממש לא רוצים לסתום לך את הפה. תרגישי חופשי

אודי, קודם כל, רוצה להגיד שאני מאוד מעריכה את פעילותך כאן. הצעד שנקטת כלפי מימה העלה בי כמה תהיות שלא עוזבות אותי וממש אשמח אם תתייחס מימה הביאה את עצמה באותנטיות, דיברה את הקושי שלה - זו היא, בזה היא צריכה עזרה. איך מטופל (וברור לי שזה לא טיפול כאן) אמור להביא את עצמו, על כל פגמיו, אם יש מצב שבאיזשהו שלב מטפל יחליט - אתה פגום מידי, אין לך תקנה ואני מסיים את הטיפול? בנוסף, על כמה שזה נעשה בתוקפנות, מימה העלתה קול חשוב - הקול של כל אותם מטופלים שנפגעו מטיפול פסיכולוגי. באמת הרבה מטופלים נכנסים לתהליך שלא לגמרי הבינו ומוצאים את עצמם תלויים באופן נואש בדמות שלוקחת מהם מאות אם לא אלפי שקלים בחודש, שלא מבינים מה הם צריכים לעשות אחרת, שעולמם מצטמצם לכדי קשר אובסיבי ולא מיטיב עם מטפל מבלי שהם יכולים לעזוב (מפאת התלות שנוצרה). מדוע לא לתת לקול הזה להישמע? תודה

שלום, אני סטודנטית למקצועות הבריאות ועושה קורסים בפסיכולוגיה ושואלת - מה היחס בין נפש לאישיות? האם הנפש היא חלק מהאישיות? ולאן מייחסים את מקומה הפיזי בגוף של הנפש? תודה!

להכניס את המיסטי לתו תבנית מדעית

אמרת לי שעלי להביא את המילים. זה נכון, כמובן. נכון והגיוני. נכון, הגיוני, וככ קשה... אבל אני מנסה, עצם זה שאני כותבת פה שוב זה כבר ניסיון, אבל... להביא את המילים שלי ממש - זה מפחיד. מאד. (ובכל זאת... למרות שאני לא באמת מביאה מילים, אתה רואה שאני מנסה?)

שאת מתאמצת לתת מילים...עוד קצת יקרה שחררי את הקושי ותני לו מילים איתך

אני בן אדם סופר ציני, ולא קונה לוקשן, ולא תמכרי לי חלק מהירח, ואני רוצה לומר לך שהיפנוט זה משהו מדהים, זה פשוט לא להאמין מה שזה יכול לעשות לאדם. נשארים בשליטה מלאה, אף אחד לא יכול להכתיב לך לעשות שום דבר שאת לא עושה, בכל הססשן, גם כשאת נכנסת עמוק את בשליטה מלאה, אבל זה פשוט מדהים, אני חסידה של זה בלב ונפש. קצת הגזמתי עם זה כי הקלטתי לי ססשן בהיפנוזה, חלקם שעשיתי לעצמי, שמעתי את זה פעמיים ביום, עד שכרגע זה יוצא לי מכל הפתחים. מחכה שיעבור זמן, ושוב אתחיל, זה נפלא, כמובן שצריכים מומחה, ויש כמה דברים שצריכים להזהר בהם, אבל בגדול, זה כלי עוצמתי שאנשים לא יודעים עליו ומפספסים המון

החלק האחרון של הודעתך העלה לי חיוך. את מצחיקה (בקטע טוב, פעם אמרתי למשהי שהיא מצחיקה והיא ממש נעלבה ואני בכלל התכוונתי לטוב...). ממש הולכת עם הדברים עד הסוף. לטוב ולמוטב. תודה על השיתוף בניסיון ועל ההמלצה החמה. נעזרת בזה לכאבים גופניים? את יכולה לנסות לכתוב איך את מרגישה שזה משפיע, מה קורה שם? איך זה יוצר את השינוי?

פעם בשבוע אנחנו עם הגיטרות, הלילה גם סוריקטה אין לי פסנטר יש לי אורגן משוכלל, מה שאת יודעת, תנגני. מנגנת עם תווים או בשמיעה? אודי, מנגן קלאסי או ליווי פעם ניגנתי קלאסי, היום רק ליווי, כנראה הקול שלך אלטו, כמו לרוב הגברים. מעניין פעם היה לי אלטו, ואז בהגיעי לגיל ארבעים הפך לסופרנו, אבל וואו איזה סופרנו. זה כיף לא רגיל, הרפיה של כל המתח. שעה של כיף פעם בשבוע, כיף עבור הכיף יש גם מנדולינה אם מישהו רוצה, כל מי שרוצה לנגן או לשיר מוזמן, אין כיבוד, רק מנגנים ושרים לנשמה.