פורום פסיכולוגיה קלינית
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
אני ממש מתקדמת שם בניטרול של המטען הזה, המטורף. תמיד כשאני מצליחה אני נבהלת ובורחת. מקווה להצליח להישאר.
הי רוני, כתבת שיש לך כלבה מדהימה. חשיפה קטנה ויפיפיה גם כאן. ואני אומרת כלבים מדהימים גם יודעים לסייע כל כך כל כך בריפוי הנפש. מוציאים אותנו החוצה לטיול, מרימים אותנו מהמיטה, שמים עלינו ראש כשעצוב. מחממים בפרוותם ובקרבתם. יש בהם יצר חיים נוגע ללב. ועוד ועוד. הכלבה היא גם חלק חומל ורך בך, כך אני רואה זאת. יופי שהבאת אותה לכאן. מצטרפת לביג לייק של מיכל. שלך, סוריקטה
תודה!
לא ביקשתי ולא רציתי מעולם להרגיש שנאה. מעולם ! רציתי אהבה וטוב. ושיהיה לי טוב. שבכלל שיהיה טוב. זה כל מה שרציתי.
ראית ? ראית מה ההזמנה שלך עוררה אצל כולם ? קראתי עכשיו את כל העץ והייתי מרותקת.. איך הרגשות שמתעוררים במדיה הוירטואלית הזו..בדיוק כפי שמתרחש בקבוצה שנפגשת ממש .בזמן ומקום מסויים. יש כאלו שכפתור הדחויה נדלק. ישנן, שכפתור שהרגשה של חום,נעימות וביחד התעורר.. ומה קרה לי ? משונה.. גם הרגשתי חום עוטף של משפחה.. גם טיפ טיפונת כאב על כך שלא הוזמנתי אישית למסיבה. וגם סקרנות על איך אני נראית בעינייך ומה את מדמה שאני מביאה למסיבה... איך אני מצטיירת בפנייך.. ואשמח לשמוע.. וחוצמזה תודה גדולה על מסיבת נר שמיני של חנוכה.. אולי נעשה גם מסיבה של נר 11 כפי שמדליקים הערב ? :))) שלך-במבי.
אפילו דברתי על זה עם המטפלת ממש בפתיחות על מה שקורה לי כאן ולכלנו :) וואו....ההזמנה שלי היא אישית לכל אחד גם אם לא כתבתי את שמו.. בכוונה לא רשמתי...רק מי שביקש. ובכן את במבי כל כך מיוחדת שתבואי בבגדים אחרים מכלנו יותר צבעונית אני חושבת. תביאי יצירה שלך משהו שפסלת? ציירת? בעקבות מה שקורה לנו פה..אפילו הייתי מבקשת שתכיני משהו כזה במיוחד חגיגי ציור כזה...ואת השיר על האיילה טוב? אני חושבת שהיית פוחדת להביא יצירה אבל את תתגברי:) כי אצלנו לא שופטים!!! אז מחכה לך בחום ובחיבוק עוטף. באהבה רבה אחותי, מיכל
אם יהיה לך קשה להביא יצירה, אני מבינה כל כך אנסה להביא שיר שאני כתבתי בלי לזלזל ברגשות שכתובים שם או בכתיבה שלי כמו שאני בדרך כלל עושה...אם תתחייבו לא ללעוג או לבקר אותי ;)
אם החוסר נכונות של פסיכולוגית לתת עוד זמן שחזר לי בדיוק אכזרי את ההרגשה שאני לא מספיק שווה עבורה להשקעה . שאני לא שווה. אם כאשר התקשרתי אליה בין פגישות היא אמרה שאני מפריעה. אם כאשר זעקתי ליחס ממנה כי הרגשתי מצוקה היא לא ענתה ועד שענתה זה הרגיש שכבר יצא ממני כל המיץ של המיץ.. אם היא חייכה לי מול הכאב. אם היא נותרה אדישה מולי ואף מחוייכת בזמן שאני נסערת וסובלת . אם היא לא מסבירה לי כלום על אף שאני כבר עושה שמיניות באויר מרוב התפתלויות עקב חוסר פשר ומבטאת מפורשות שזה מפריע לי! איך כל זה אמור לעזור? אם היא מתנשאת עליי שהיא עבדה קשה ואני כועסת. היא לא מגלה אמפתיה לכעס ואחכ אני משחזרת טראומת חוסר אונים שכנראה חושפת את הסיבה לחולשת האגו שלי בחיים - התמוטטות מוקדמת שקרתה אך לא נחוותה. כמו שויניקוט אומר... אז איך זה לא אמור למרר אותי שהיא כפסיכולוגית מודעת היטב להשפעות כגון אלה ועדיין בחרה לומר בהתנשאות שהיא עבדה קשה להצדקת תעריפים כה גבוהים לעומת כושר ההשתכרות שלי וזה במקום פשוט להסביר לי שיש בינינו פערים ברמות תפקוד עקב טראומות מוקדמות שגם פגעו ביכולת לפתח קשרים קרובים ומיניים. למה היא לא הסבירה לי?? בגיל 27-8? למה היא לא הסבירה לי את כל זה??? למה?
הי מימה, אני משער שזה מאותה סיבה שההבנה הזו עכשיו לא ממש מועילה לך בכלום. לא כל דבר אפשר להסביר, בטח שלא כשמדובר בטיפול נפשי. אודי
היי אודי ואתן מזמן לא כתבתי, כמעט תמיד קוראת שקטה.... בזמן האחרון... עכשיו גם אני זקוקה שבועיים שהטיפול רק מערער... ביום חמישי הוא ביטל ברגע האחרון הוא נסע למיון בעקבות ארוע פתאומי... יום שישי נפגשנו.... ראשון שוב התבטל מצידו... יום שלישי לא יכל... חמישי אני לא יכולה חתונה משפחתית... מרגישה שאין רצפה ניתוק מהגוף לא מרגישה את עצמי רק תחושת מועקה נוראית שמלפפת אותי... אוףףףף סורי שאני נופלת עליכם עם זה... הילה
הי הילה, טוב לשמוע ממך! וזה מותר, בשביל זה אנו כאן. אני מקווה שהמועקה תשתחרר והרצפה תתאזן. זה באמת מערער, שרשרת האירועים שאת מתארת. אודי
תודה שהבהרת לסנדיי וכמובן שאת עדיין מוזמנת..זה מה שטוב בכתיבה כאן שלא מאוחר אף פעם לבקש להיות יחד :) מה היית מביאה? אני אהבתי את העובדה שאת מאכילה עורבים...ומה עם הבחור? איך מתקדם? ובכלל הקטע של לנסות ולכעוס על מטפלים אצלך כמו ששספרת קצת לימד אותי לנסות להיות גם אחרת...ולראות את כל הצדדים. אולי תביאי אוכל לכלב של רוני? או סתם ככה מניסיונך בטיפול כי עברת קושי כזה...תעזרי לאביב? זה יהיה נחמד.
מיכלוש, אהלן! קודם כל אומר כמה שימחת אותי, שראית אותי, ושכתבת לי... יש לי אישיו שאני מרגישה בלתי נראית... אשמח גם לשמוע איך לך נראה שהייתי מגיעה להדלקת הנרות אצלך. מה הייתי מביאה? קינוח טבעוני טעים סוף הדרך, אולי עוגת אוריאו, אולי משהו אחר, אולי הייתי מביאה קלפים השלכתיים, כאלה שכיף לשחק איתם, ושהמשחק הוא לא כבד אלא כיפי ומצחיק, לשחק במשמעויות. קטעים שכתבת לי על העורבים, בדיוק אתמול מישהו אמר לי שהוא מכיר אישה הזויה שמאכילה עורבים, וגרם לי להתכווץ, על כך שבעיני החברה שלנו אני אישה הזויה... איזה חמודה את שאת אומרת שגרמתי לך לחשוב על דברים ושנראה לך שאני יכולה לעזור קצת לרוני ולאביב... אני שמחה שאצלך בטיפול מתחיל להרגע למרות השינויים הקשים לעיכול.. אני מרגישה נורא חלשה, לא בטוחה כמה אני יכולה לעזור..היה לי יומולדת לא מזמן, גם כאן רק כתבתי על כך בחצי משפט, וגם בחוץ זה יחסית התפוגג מהר, יותר מדי אנשים שציפיתי מהם להיות שם בשבילי לא היו שם.. אולי זאת אני שלא משקיעה מספיק באנשים ואולי זה שלב בחיים, שכל אחד כבר יותר מושקע פנימה אל תוך ביתו ובן הזוג והילדים... עדיין כואב ולא פשוט. גם קשה לי עם אמירות מן הפה לחוץ, כאלה שאמרו "נחגוג" בלי כוונה אמיתית.. אני נעה בין לנסות להשלים לבין לעצור ולהגיד "אוף" ולא נעים לי ככה... עם הבחור, עדיין נמשך, אבל לא מצליח לצבור תאוצה, המטפלת אומרת שזה מה שאני צריכה עכשיו, משהו בקצב מאד איטי, אבל אני מרגישה שזה שלא בא לי "להתקדם", שנוח לי עם מינונים מאד נמוכים של ביחד, מעיד על זה שמשהו שם לא עובד.. או שוב, שאולי זה מעיד על החרדה שלי... אנא ערף.... אמרתי למטפלת שאני מקנאה בה, שהיא נראית טוב, היא משתנה לנגד עיני, בהדרגה הופכת מלכלוכית לסינדרלה... וקשה לראות בה את השינוי כשאצלי מרגיש תקוע... אני ממשיכה לחיות וממשיכה להתאמץ אבל דיפ דאון מרגישה שהחיים גמרו אותי... שבא לי לישון למאה שנה... ואני נלחמת בדחף ההרסני , אבל נמאס כבר להלחם, מתי דברים יתחילו לזרום קצת יותר בקלות, נדמה לי שאף פעם. וואי מיכל איך נפלתי עליך עם מאה טון של מחשבות מבולבלות ... מצטערת... תודה לך! שתהיה שבת מקסימה! חיבוק! גלי
כמטופלת ואומרת 'אני רוצה להיות פסיכולוגית' ומתחילה לקרוא המון ספרים... והיית אומר לי שזה מסלול תובעני.. ואני הייתי מביעה משאלה שבדרך ללימודים בקמפוס תלווה אותי ותחזיק לי את היד לפני שאכנס , כדי שאחוש בטחון. נגיד אני או איזה מטופל כלשהו היה מביע משאלה כזו - מה היית תגובתך לזה?
הי מימה, זה תלוי בהגדרת המטרה שלנו ובאופי הטיפול. עקרונית, אני משער שהייתי נוטה ללוות אותך "מבפנים", ולא פיזית בפועל. אבל זה תלוי בלא מעט גורמים שלא אוכל לפרט כאן. אודי
נפגשנו..בהתחלה קצת הייתי רחוקה אבל אחר כך ממש לא.....הקראתי לה את תחושת הלבד שלי שכתבתי פה בפורם. בדרך כלל אני לא מקריאה לה את מה שאני כותבת אבל מדברת איתה על הכל הפעם הקראתי לה וגם הצלחתי לראות שלמרות הכל אני גם רואה את הדברים הטובים שיש ביני לבינה וזה המון!!!!!!!!! הכעס עליה קצת נרגע אני חושבת ודברנו שוב על יחסי קרבה בנינו..סך הכל נרגעתי שהיא הגיעה כבר :) אודי, הייתי רוצה שתסביר לי למה התכוונת שאתן לתחושה הזו של לבד תהומי מקום? ברגש שאתן לזה מקום? כי אמרתי לה שהרגשתי שהיא השאירה אותי לבד ואולי בגללה הרגשתי כל כך לבד ועל זה אני כועסת...היא הבינה והכילה והחופשה עשתה לה טוב נראה לי, ואמרתי לה שאני לא מעיזה להפריע לה כשהיא בחופש כמו שבשבת לא אשלח הודעה...והיא העריכה את זה שאני אמפתית כלפיה, מצא חן בעיני שאמרה זאת....וגם שאלה אותי מה הייתי עושה במקומה אם הייתי צריכה לעבור מקום בתנאים שהיא חוייבה דרך קופ"ח..והיא צודקת...לא יודעת הייתי מחפשת מקום שקט יותר אולי....עכשיו יש שלט עם שמה והכל...אמרה כדי שאנשים ימצאו אמרתי שיכלה גם להנחות בלי שלט..בקיצור שוחחנו על התחושות שלי בקשר לכל המעבר הנסיעה ועוד...ודווקא הרבה פחות כועסת והרבה יותר אוהבת :) תודה שהיית פה כשהרגשתי נורא! ותודה להענות שלכם על ההזמנה לביתי היא אהבה את זה מאוד :) מיכל (שלמה, רואים?????)
יכולה רק לנסות להבין את ההרגשה שלך... ולהיות איתך, להניח את היד על הכתף,לחבק ולעטוף באהבה כנה... אוהבת.
זה המון ואני בסדר ....הכל בפרופורציות בחיים ..חיבוק
מפתה אותי לדעת כיצד אני הייתי מגיעה למסיבה שלך באם הייתי מוזמנת...
ברור שאת מוזמנת!! לא "באם היית מוזמנת" היית מגיעה עטופה כמו השם שבחרת פה...מלאה בשכבות של בגדים ומורידה אולי בקושי את המעיל. בוחנת את כלנו אולי, במיוחד את אודי :), מחכה שנגיד לך שאת מוזמנת, שתאכלי שתזוזי קצת מתוך הבגדים... (כמו שביקשת עכשיו בהודעה) ואולי גם אותנו היית מעמידה במבחן? איך מתייחסים אלייך, ומחכה שנמעד? זה נשמע חבל אבל ככה אני חווה מההודעות כאילו רק על זה את מדברת, אשמח לשמוע עלייך כאדם בכלל, התספרי עוד?
תודה שאתה כאן ושאתה מאפשר ממש לא מובן מאליו...מכוון שאני יודעת שאתה קורה הכל לפני שאתה מעלה אז זה יותר מבסדר עם תתעלם ולא תגיב להודעות הקורבניות ;) ולעניין אין כמו פעולות..אז התחלתי לחפש מטפלת ואני משדרת לעצמי ולייקום שאני גם המצא . הכי הרבה יש מישהיא שבנתיים תתמוך /תטפל בסקייפ או במייל לא אידיאלי אבל יש . אודי בבקשה בבקשה ברגעים של הודעות קרבניות דחוף אותי משם זה בסדר שזה יהיה ישיר אחרת הדפוסים יקחו לשם. אני יודעת שיש לי כוחות ואני אמיצה ואני הרבה הרבה יותר מתוקפנות וכאלה..זה אמיץ חראות אותם זה אמיץ להסכים לטפל בהם ואני אצליח כשהתלמיד מוכן המורה המתאים מגיע ..ואני מוכנה לאקמייה :)יושבת כאן עכשיו ודי גאה בעצמי .עברתי שעור קשה על הגורמים להפרעות אכילה עם דגש על נפגעות וגיל ההתבגרות וההתנהגויות שנוצרות. לא ברחתי לא התנתקתי להפך שאלתי שאלות שאני הנערה אשמע ויפסיק להאשים את עצמי .. אני הכי גאה בעצמי שלא נופלת לאוכל נכון שלא ממש מאוזנת ודווקא פחות אוכלת אבל חא מבלמסת לא נופלת לחומרים ממכרים -באוכל. לא פוגעת בעצמי להפך מחבקת מדברת עם כולם מרגיעה מרגישה את הכאב ...והאמת שיודעת שזאת תח.ית שאני אצמח ממנה למקומות מדהימים כי מתחתית צומחים ..הרווחתי שש שנים של הכלה מדהימה ראיתי איך בכנות אומרים לא יכולה יותר והכי ראיתי איך זה לשמור על עצמך שעור מופלא...מחכה למורה הבא שבטוח יגיע ויודעת שאגיע לפסגות כשאגיע לבית הספר המורה הקודמת כל כך תשמח איתי ....אודי תעזור לי לחזק את החוזקות ....תודה עם המון שירים מכל הלב
שאני מציפה . לא יודעת מה לעשות עם עצמי . אתה צודק אודי יש כאלה שלא יכולים להיות מטופלים אני כנראה אחת כזאת..יודעת שאני על אוטומט הקרבניות אבל פשוט מרגישה נורא ...אני לא כזאת גרועה אני יודעת ולא לוקחת על עצמי חלקים שהם שלה.כמטפלת היא אמורה לעשות הפרדה ולא כל מילה לקחת לשלה..לא יכול להיות שאני אומרת לה בכאב שהיא ויתרה עלי והיא תכעס עלי שאני תוקפת אותה זה לא הוגן . אמרה לי שלא יכול להיות אחרי טיפול של שש שנים שאני אקח את זה כל כך קשה . אני לבד ומה אני אמורה לרקוד משמחה ...זה לא הוגן בגלל זה לא טיפלתי בעצמי שנים כי החוויה הייתה של אף אחד לא יכול להכיל אז גם עכשיוזה לא פייר ...למה אני צריכה להענש על נזק שעשו לי מגיל ארבע ...אני נשרפת בתוך הכאב שלי ואני צריכה לתפקד בית עבודה סופש שכולם מגיעים בו אין לי מושג מאיפה לגרד כוחות ...אודי מה אני אמורה לעשות ....מרגישה כל כך אבודה ובלי תקווה ...ורושמת לעצמי מנטרות לחיזוק זוכרת שיש לי כוחות שאני לא לבד ביקום שכאב כמו גל עובר וחוזר. יודעת שהניתוק הזה נכון שהיא לא ממש איתי כבר הרבה זמן שנאחזנו שתיינו כי יש לנו קשר מדהים אבל אין יכולות . יודעת שמגיע לי טיפול אחר כזה שאני לא כל הזמן יהיה בחרדה עם כל מילה שאגיד תתפרש כאשמה או תוקפנות היא וזה שלה מפרשת כל ביטוי של כאב כל אמירה כתוקפנות.אפילו כאן שמעתי בנות שאמרו למטפלים דברים הרבה יותר קשים מ"זה לא פייר או נטשת אותי " עולם רע או שפשוט אני גרועה כל כך וזה מה שמגיע לי ...חשבתי שבאמצע החיים יגיע לי קצת טוב קצת שלווה ...
מחבקת אותך חזק חזק חזק. רוצה לומר לך מכיוון אחר, מכמה כיוונים אחרים, כל הזמן מתלבטת אם לכתוב לך משהו, את יודעת, כמו בצילום, תלוי באיזה זווית עומדים. כל הזמן רוצה להאיר לך זווית אחרת, לא עושה זאת משני טעמים, האחד שזה יכול יותר מדי לחשוף אותי, השני כי לא הייתי בטוחה שתהיי בשלה לשמוע את זה. עכשיו שקרה מה שקרה, אעלה את זה על כתב, כי אני מרגישה שזה חשוב, אבל זה ידרוש קצת זמן, אז אולי יותר מאוחר. אבל עכשיו חייבת לומר לך, אם כי לא תסכימי אתי כנראה, אביבוש, טוב עבורך שהיא עזבה אותך, היא לא עשתה לך טוב, את יודעת שאורח לרגע רואה כל פגע, עמדתי כאן, בעמדת תצפית, ראיתי אותך, שמעתי אותך אחרי הטיפולים, וראיתי שהיא פשוט עושה לך רע, לא שאת מרגישה רע, אלא המקום שהיא מביאה אותה אליו הוא רע עבורך. אומרים שאין בעל הנס מכיר בנסו, מי שקרוב אצל הדבר לא יכול לראות בפרספקטיבה, אני יודעת שמה שאני אומרת לך מנפץ לך איזה תזה, איזה אידיליה, ואת יותר מדי קרובה לעניין כדי לראות את זה, אין לי ספק שנדבר בעוד שנה, ותסכימי אתי. מגיע לך מישהו שיוציא ממך רק את הפוטנציאל הטוב שבך, ולא יעורר אלף שדים בלי לרסן אותם! אביב אני כאן אתך, מרגישה אותך, מרגישה את הכאב, את האין אונים, את חוסר הצדק, את האכזבה, את הנפילה, אבל מבטיחה לך שאת תתחזקי מזה מקווה שיהיה לי כוח יותר מאוחר כדי לכתוב לך את הזווית האחרת בכל העניין. אבל רק שתדעי שאת מקסימה, ואת קרן אור, ואת את, בזכות עצמך, בגלל מה שאת, וכבר אמרתי לך שהייתי מתה שתהיי שכנה שלי!!! אין לי ספק שמי שנמצא אותך אוהב להיות אתך, עם חכמת החיים, עם החן, עם האמתפיה וההבנה תחזיקי חזק אביב, הגל יעבור, ואת תגיעי למקום מבטחים
כך כתבת אביב יקרה בהודעתך הקודמת. היא תפתח, דלת חדשה, רעננה ומדויקת בשבילך, כזו שתוכל לקחת אותך מהנקודה הזו, אחרי שש שנות טיפול, קדימה ועוד קדימה. התעצבתי מאוד לקרוא שהיא לא יכולה להמשיך איתך במסע, אבל זו היא, לא את. את נחושה להמשיך בו. שלך, שירה
הי אביב, אני משער שיש חלקים מאוד הרסניים (עליהם את גם כותבת) - אבל הם לא כל מה שאת, הם חלק מסויים בך. ואת הרי יודעת מהחוויה הפנימית שלך כמה זה קשה... כך או אחרת - זה מאוד עצוב שזה כך, אבל יש בך את היכולת לקום ולהמשיך. אודי
אז זהו כמו שפחדתי נסגרה הדלת היא החליטה לסיים את הטיפול . האמת שעם הכאב והעצב וההלם יש איזה סוג של הקלה יותר מידי זמן אני כל הזמן בחרדות ממש שאם אני אתנהג לא כמו שצריך אני אראה את הדלת ...זה לא נכון להיות מטופל במצב כזה לשחזר כל הזמן את הבית את זה שאני צריכה להיות X כדי שיהיו איתי...מתאמצת לא להיות קרבן שחושב שהוא נורא כל כך ובגלל זה אף אחד לא מכיל אותו גם לא יכולה לחשוב שזאת היא אבל זה שלה בהחלט ... אחרי שהיא אמרה לי את זה היום אמרתי לה שהיא וויתרה עלי שהיא זרקה אותי מכל המדרגות ..מבחינתה שוב תקפתי שוב האשמתי ..במקום להבין שבכאב העצום שאני נמצאת בו ככה אני מרגישה ..באמת עם כל הניסיון שלי להבין מה באמירה הזו תקפני ומאשים לא מצליחה להבין...אבל מטפל שאומר שהוא משלם מחירים אישים גדולים אחרי פגישות כאלה , באמת כבר כלום לא חשוב אוהבת אותה כל כך והיא עשתה עבורי כל כך הרבה שאני הכי מנסה להישאר במקום שלמרות הכאב רואה אותה ...עצוב לי כל כך לא יודעת איך ממשיכה מכאן ...במקום שאני גרה בו זאת תהייה בעיה למצוא מטפל . חושבת על טיפול במייל או בסקייפ אבל חוששת שהדפוסים שלי התוקפניים לא יגיעו בכתב. חנה חשבתי עלייך היום את הדמות שלי ואני הולכת בעקבותייך לא נשברת יש לי עוד שתיים שלוש פגישות לעשות סגירה אני מקווה שאבוא ממקום טוב חזק שחושב קדימה ...לפחות שהטיפול הזה יישאר במקום טוב בלב ... רק דבר אחד לא מבינה למה היא התאמצה כל כך לגרום לי להביא את הצדדים האלה שלי התאמצה כל כך שאני אקבל שהם שלי והיא בכלל לא מסוגלת לטפל בהם ???? לאלוהים פתרונות ..הלוואי ואלמד לשמור על עצמי כמו שהיא שומרת על עצמה ...בבקשה בנות תנו לי להיות במקום הזה הכואב מבלי שאצטרך לדאוג לכן ולחרדות שצפות שוב לא להשוות בן טיפול לטיפול ...וכן דלת נסגרת ואחרת נפתחת ככה זה בעולם ... יודעת שתיפתח לי דלת אחרת שונה אבל טובה כי מגיע לי טוב והרבה .... אודי כבר לא נעים לי לבקש אבל זה באמת מחזיק אותי שפויה ...אפשר עוד שיר אחד קטנטן...
אוף.... ממי זה לא מגיע לך... את כזו מיוחדת וטובת לב.... אני כן חושבת שזה שלה, היא נכשלה מלטפל בך, אביב הלוואי שאוכל לחבק אותך ולאמץ אותך לליבי... את ראויה לאהבה, לחום, לשייכות וקבלה על כל חלקיך! בוודאי שאפשר לכאוב להתאבל ולחוות קשת של רגשות קשים מעיקים אחרי הטיפול הזה... אביב, אני איתך מרגישה? הילה
בטח שמרגישה הכי שמחה שבאת שהיית כאן בשבילי ...אוהבת חיבוק
אביב..., את משהו מיוחד במינו.אוו שאפו. ועם כל האהבה שלך אליה,ההערכה וההוקרה,זה אכן גם מקומם ומכעיס,מאד.גם אותי,מה שאת מתארת וחווה. ונשמע שהיא אכן נטשה. איזה מין דבר זה עצוב וכואב נורא, ולא ברור לי בכלל. ואני נמנעת מלאמר עוד שאר דברים...ולאור בקשתך. יישר כוח.
ליבי איתך! כאב גדול... ובכל זאת נדהמתי לקרוא אותך, למרות הארוע המטלטל הזה את נשמעת לא רע, לא מפורקת או משהו, חושבת על העתיד, מבינה אותה, אוהבת אותה, זה ממש מקומות של כוחות! אני לא אספר על מטפלים אחרים אבל כן אומר שחוויתי סיום טיפול מצד המטפל לא פעם ולא פעמיים, וחלק מזה זה מקומות של המטפל, גם להם יש את הנקודות הרגישות שלהם, וחלק זה היה חלקים שלי, שכן, חלק מהלמידה היא לקחת עליהם אחריות ולנסות קצת יותר לווסת אותם בסיבוב הבא. למדתי שהפנטזיה שכשאוהבים ישארו איתי בכל מחיר נכונה אולי רק להורות.. ועם כל הרצון שישרדו את כל החלקים הקשים, בפועל יש חלקים שמאד קשה להשאר בקשר כשהם יוצאים. ואני חושבת שמה שהיא התכוונה לומר לך זה שהיא רצתה שתדברי את המקומות הקשים האלה ולא שתפעלי אותם.. מאד כואב, אבל זה שלב, וכנראה שזה חלק מהתהליך שאת צריכה לעבור ולצמוח דרכו. מאמינה בך! יהיה טוב! לא יודעת להוסיף קישור אבל אם בא לך את יכולה לשים את השיר יהיה טוב של דויד ברוזה..
יקרה יודעת שזה טריגר לך אבל היא לא נטשה גם עם במקום הפגוע אני אומרת את זה ..היא לא יכולה יותר מי יגול להאשים אותה ..היא רוצה אבל פשוט לא יכולה . זה לא עושה את זה עצוב יותר וכן אני נופלת למקום שכועס ולמה ואף אחד לא יכול ואני כזאת נוראית אפילו ששתיינו יודעות שלא ...אבל זה חלק מהעיניין יקח לי זמן ואני יעבור את זה הכי חשוב לי עכשיו לסגור אותו יפה מכובד אוהב שהחוויה הטיפולית תשאר טובה ..השאר זה גלים וזה עובר...תודה יקרה שהיית כאן עבורי..ומה שלומך מזמן לא כתבת??
ממש חבל, עצוב...אבל גם היה בזה משהו צפוי שכאילו חיכית לזה? רק לומר שאני איתך יקרה! הלוואי שאת מרגישה שאנחנו איתך, כלנו, קבלי חיבוק חם ואוהב.
אביב יקרה אני קוראת אותך כל הזמן.. ורשמת בהודעה הקודמת שנמאס לך מהפחד שמנהל אותך אם היא תשאר או תעזוב.. אז כנראה שבאמת הרפת ואולי תהיה לך הקלה קטנטנה מזה? אני בטוחה שהכי כואב לך בעולם.. ומחבקת אותך.. אבל גם אם זה נראה לך באמת הסוף של הטיפול.. איאפשר באמת לדעת.. אולי זה עוד טלטלה קשה ובסופו של דבר הכל יחזור לקדמותו.. בטוחה שהדברים יסתדרו, תני לזה קצת זמן ובאמת שאני הכי מבינה אותך גם אני קשורה מאוד למטפלת שלי... תעזרי במקום הזה ותזכרי שיש לך כוחות.. איתך, מאי
ווואוו... וואוו.. לא פשוט... האמת היא שכשקראתי עכשיו את הודעתך, לרגע נעצרה נשימתי .. וואוו... היא משלמת מחירים אישיים כבדים ??? לרגע דימיתי אותה (את המטפלת שלך)כבעלת אישויות רבות שמופעלות באופן לא מודע על ידך...וזה המחיר ... אל תקחי ברצינות את מה שאמרתי הרגע לגבי המטפלת שלך.. מרגישה עליה כעס, הלם כזה.. מדהים.. אולי מתרחש ביננו (בינך לביני) השלכה הזדהותית.. ייתכן שכרגע אינך יכולה להחזיק את הכעס וההלם שאת מרגישה כלפיה ולכן אני נוטלת את התפקיד הזה ?? הקשר הוירטואלי פה בפורום מדהים... הרגשות בעוצמה ממש כפי שמתרחש בקבוצה ממשית.. הזוי.... אביב.. רוצה להיות איתך.. לתת לך יד ואולי לא לומר כלום.. רק להיות איתך.. איתך-במבי.
רק עכשיו נכנסת לכאן ורואה... מה שלומך יקרה? נשמע קשה וכואב מה שאת עוברת... שמחה שעם כל העצב על מה שלא, את גם מצליחה לראות גם את ה-מעבר. מקווה בשבילך את הטוב ושבהמשך תוכלי למצוא 'בית חדש לטיפול' שבו תוכלי להיות. חיבוק גדול! ממני
הי אביב, מאוד מצער לשמוע. אני מתאר לעצמי שזה ממש קשה לשתיכן. וזה השיר שחשבתי עליו למקרא הודעתך: https://www.youtube.com/watch?v=cecAjSXn2uA אודי
הי אביבונת, אני פה. איתך. בשקט. משאירה לך את כל המקום. יד על כתף וליטוף עדין, סוריקטה
מאודדדדדד
אודי רשמת :זה שיחזור, ואינך צריכה באמת הוכחות. את גם לא תאמיני לשום הוכחה.(באמת לא מאמינה....)אלו הם סתם מעגלים שחוזרים על עצמם.", מה אני אמורה לעשות עם זה,? ומה המטפלת עושה עם זה? פשוט משתתפת איתי במשחק המעגלי הזה? בלי תכלית?
תישברי אותו זה בידיים שלך היא מנסה את הודפת וסוגרת היא מחכה בסבלנות...תזהרי הסבלנות נגמרת . אני יודעת שזה קשה אבל תיכתבי ותביא לה את הסיבה האמיתית למה את שם תעברי את קיר הפחד זה פשוט הרגשה טובה אחר כך עכשיו תאמיני לי את סובלת יותר
הסיבה האמיתית? אין לי שמץ של מושג למה אני טורחת כל כך ...בגללה?
הי גולם, זה אכן מעגל הרסני וחסר תכלית. המטפלת לא יכולה לעשות כלום אלא רק להמתין לך בסבלנות. כנראה שאת זקוקה ל-350 שנים של המתנה כדי להתחיל ולהבקיע מהגולם. בואי נקווה שהיא תצליח לחיות עד אז. אודי
אני מאוכזבת.. ואפילו לא מסוגלת לבוא ולדבר... מרגישה מסך גבוהה ביני לבינה.. אודי אתה זוכר?! לא האמנתי שהיא תאכזב... והנה זה כאן :(((( אני כל כך עצובה:(( Aya
את יכולה להסביר? ובכלל לא נשכחת...פשוט לא כתבת בהודעת ההזמנה שלי הראשונה. הסברתי למטה בהמשך...וקצת מרגישה שלא מכירה אותך מספיק, את יכולה לעזור אם תספרי קצת על עצמך.
הי איה, איני יודע במה מדובר, אך אכזבה ותסכול הם חלק בלתי נמנע מקשר. צריך לדבר את זה ועל זה. אודי
הלכתי לאיבוד....אכלתי, למה לא יודעת....כי עצוב ולבד.. היא איננה ושוב לא תבוא? כן תבוא...אוףףף ואתה האם תדע? האם תענה בהודעה למטה? האם תענה על הודעת ההורים "העיוורים"....האם תלעג בציניות??????אוףףףברור שלא הרי אתה אוהב הומור?????סטנד אפ על אנשים??????אוףףףףףףףףףףףףף.............. מה דעתך?????אפשר לצחוק על אנשים???????? האם העלבתי את סנדיי?? בכלל לא זו הייתה כוונתי....האם לא הובנתי או שבאמת כתבתי בצורה לא יפה??????????מלחיץ אותי זה הכל........כלם רצויים, אתה שומע????? גם אני!!!!! גם אני!!!!!!! אני ראויה ורצויה וגם לאה וסנדיי כלםםםםםםםםםם!!!!!!! אוף..האם אתה מכיר אדם לא ראוי???? אוףףףףףףףף אוףףףףףףףףףףףףף עצוב כל כך אל תשאיר אותי לבד :( תבוא נכון???????? לא התכוונתי להעליב איש...
תירגעי תנשמי גם עם דברים לא הובנו אל תיבהלי ...על הכל אפשר לדבר להסביר ולסדר...את בסדר וזה שאכלת לא נורא תמשיכי ...חיבוק
הי מיכל, אני רואה שדברים מתבהרים בינתיים. יזמת מחווה יפה ומרגשת, וכולם רוצים להשתתף בה. את יכולה להרגיש גאה בעצמך... אודי
את מוזמנת כמובן ופתחתי במיוחד בשבילך :) כל הכבוד שביקשת!!! שיזמת! את נהדרת!! אז אותך אני רואה כסגורה וביישנית נכנסת בהיסוס...מה היית רוצה להביא? לי נראה כלבלב או חתול גור כזה קטן אמיתי אולי? אולי כזו מרגישה לא שייכת מצד אחד מצד שני כבר בת בית? שתדעי שכלנו מרגישות אותך כחלק ממש משמעותי!!! שנפתח כמו ניצן של פרח...יש לך ריח נעים כזה מלטף, משב רוח רענן את מביאה איתך. כך אני רואה אותך יקרה.
הי. קלעת בול. אני מגיעה עם הכלבה המדהימה שלי. תודה!!
כלל לא ידעתי שיש לך כלבה! מקסים בעיניי!! :) קבלי לייק!!
אודי, אל תגיד לי לא לבקר בפורום בהפסקה... אין משו יותר טוב לעשות... וגם קרה עכשיו משו מפחיד מישי נפלה לידי, מטפלים בה עכשיו מקווה שהיא בסדר. ואודי, זר לי כאן, קשה. לא מצליחה להתחבר.
בקשר לקשרים שלך עם אמך שאלת לגבי הילדים שלך ואני רוצה להפנות אותך לקשרים שלך עם אמך זה מין מעגל שוטה שכזה, אני חושבת שעכשיו את יכולה להיות המבוגר האחראי שמפסיק את המעגל. מה דעתך לחפש איזו הזדמנות, חנוכה, יום נישואין, יום הולדת, כל תאריך שהוא, לשלוח לאמא שלך זר פרחים או בושם, ולכתוב לה במכתב את מה שאת לא יכולה להגיד בעל פה "אמא, אני אוהבת אותך, מעריכה אותך, ויודעת שאת נורא רוצה להיות מסורה אלי" כל אחד עם הסגנון שלו, ואני מבטיחה שלך שלא תאמיני לתוצאות, לא מכירה אותך ולא מכירה את אמך, אבל אני בת, ואני אמא, ואני אומרת לך שמכתב כזה יכול לעצור את המעגל השוטה הזה, להביא לידי ביטוי את ההרגשים הטובים שיש לכם אחת כלפי השניה. את זקוקה לאהבת אם, לא משנה מה הגיל, ובגלל הפלונטר שאתם בו, זה לא יבא לידי ביטוי, את תתחילי אותו. בקשר לילדים, יכולה לתת לך עצה שנתנו לי בשעתו, כך בארץ לא כל כך נהוג לבטא רגשות, ולכן עשי זאת עם הילדים בתחילה אפילו בצורה מלאכותית, אמרי להם, במיוחד לקשים שבהם, אני כל כך אוהבת אותך, את מתנה שקבלתי משמים. בתחילה זה יראה מוזר לומר את הרגשות פעם אחר פעם, אבל אין לך מושג איך שזה ממיס את הלבבות של הילדים ויוצר קשר אוהב וחם בינכם. אגב, ילדים גם מעריכים צדק, פייראיות, במחשבה לאחור הם מעריכים זאת מאד כאשר ההורה הוא הגון בין כל ילדיו, לא פחות מאשר רכות. ילדים להורים ייקים, שלא מאד רכים, עדיין קשורים אליהם מאד, גם בצורה ייקית, אבל מקבלים את ההורות הנצרכת
סנדיי יקרה, צודקת את..אך לצערי יש לי קושי רב לומר לאמא שלי שאני אוהבת אותה. למרות שאני אוהבת אותה מאוד..
אין מצב שתגידי לה את זה לכן אמרתי לכתוב ולשלוח אני כל כך מבינה את הקושי לכן זה הרבה יותר קל בכתיבה. אני זוכרת לפני הרבה שנים, יום אחד התפרצתי על אמא שלי, הכעס המבעבע שלי עלה על גדותיו, אחר כך הצטערתי, ממש הצטערתי, זוכרת שקניתי לה מתנה ושלחתי לה וכתבתי שאני אוהבת אותה. את לא יכולה לתאר לעצמך מה שזה עשה. גם לך אני אומרת, תשלחי את זה עם מתנה, ואת יודעת מה? אולי בזמן שאת בכלל לא בעיר, כך שלא תצטרכי לראות אותה, ותהיה לך את אי הנעימות תכתבי, בלי להתעמק הרבה, עם פרחים או בושם או שוקולד, את תראי שנהר של אנרגיות חיוביות ינבע מכך, אומרת לך מנסיון.
אחרי שבועיים בבית)הרוב במיטה..(חושבת שהגיע הזמן לחזור לעבודה. לא יודעת איך.מפחיד.
"מה טוב לנדוד אך טוב יותר לחזור"...לפעמים נחוצה המיטה לנדוד בדיכאון בחוסר אונים או סתם במחלה שכזו...אבל טוב יותר לחזור! כבר את יודעת למה לצפות הרי כבר חזרת בעבר לעבודה..יהיה בסדר.
רוני, גם אני בחודש האחרון הייתי בלון שהוציאו ממני את האוויר, אבל כמו נח ום תקום, קמים על הרגליים,
משחקת באש רולטה רוסית הכתובת על הקיר ואני מנסה לשבור את תבנית ילדותי היום אפשר אחרת מותר להזהר לא חייבת להכווה כדי לזוז משחקת באש ת'אמת פוחדת משאירה את זה כאן רגע לפני כדי לזכור שהיום זה אחרת מפחדת כל כך ויש בי רצון להתנתק כדי לשרוף את עצמי להרוס מחזיקה וכותבת מדברת איתי בת השש עשרה שהיום זה אחרת ..... לא יכולה להרחיב וגם זה נראה לי מוגזם ובכל זאת משאירה את זה כאן כעוגן ..עבורי .
לומדת לשמור על עצמי זה היה קשה אבל עברתי כמו גדולה את היום הזה אני לומדת שהיום אפשר אחרת
אפילו לא הצלחתי לספר לה איך הצלחתי לא ליפול לדפוסים הכל כך מוכרים ולשמור על עצמי
אבל היא לא כאן...חסר... מחכה לה. כמעט כתבתי לה רק שלוש נקודות כאלה שתזכור שאני פה, אבל יודעת שהיא אמורה לאגור כוחות, נחה וזאת חופשה שלה! זה יהיה ממש חוצפה מצידי ופריצת גבולות....אוףףףףףף. אני יודעת שיש לה בן זוג שעושה אותה מאושרת....שמחה ממש בשבילה, אבל פתאום מאתמול עצבות נפלה עליי..קשה להסביר למה...אולי הקריאה שלי על הורות, משפחה...אני בקשר עם משפחתי ונפגשנו...ו..היום הם קצת שונים, לטובה...אבל קשה לי מאוד. אני עצובה. הערב חברה הזמינה אותי אליה עם כמה חברות נוספות מעין סגירת החג , אין לי חשק בכלל ללכת...עצוב לי כל כך ובודדה :( מרגישה לבד למרות הכל ולא אהובה כלל....וכזה מה אכפת לה? היא עברה קליניקה שאני שונאת, היא יצאה לחופש ו....קשה לי...אוףףףףףףףף יודעת שתחזור וגם אני איכשהו אחזור לשתף כנראה.........אבל........לבד.
הי מיכל, התחושה הזו של הלבד, נראיית לי חשובה. היא אמנם תחזור, ויש אמנם חברות שהזמינו אותך, וגם קשר עם המשפחה - אבל הרגשת הלבד התהומית הזו מגיעה מבפנים. תני לה מקום. אודי
אודי, אני לא יכולה לשאת יותר את הכאב הזה את היאוש והמצוקה המתגברת את החיים ששממשיכים כאילו הכל בסדר אבל כלום לא בסדר. העצב הזה כל כך תהומי. שירה
אני לא מצליחה לעשות כלום הכל חסר משמעות רק להרוס לפגוע בעצמי ודברים שאסור להגיד כאן אבל גם זה כבר לא עוזר
עוצרת את עצמי מלחשוב על זה , עוצרת את עצמי מלכתוב ...אבל שוב התנהגתי כמו אדיוט מצוי בשבוע שעבר גם אם ניסיתי שלא ...בלמתי ועצרתי ומנעתי שיח וכל כך הייתי צריכה אותה שם שתעזור לי לפוצץ את הבועה ....וישבנו כמו שתי בועות כואבות מרוחקות מהורהרות ...ואחרי זה קצת פרצתי גבולות במלא סמסים שנשלחו ממצוקה מטורפת ..ולא יודעת מה יקרה השבוע ...ולא רוצה לתת לפחד הזה לנהל אותי כבר ברור לי שהפחד תקוע בגיל חמש ומנסה לקחת אותו למקום בוגר ..ודי עייפתי לפחד שהיא תלך ולהתחנן שתישאר ...יותר מידי משחזר את חיי ...ואולי הפחד שלי זה מהתובנות שהבנתי מההתקדמות מלגעת בכאב ששורף כל כך ...אודי יש לך שיר שמגרש את הפחד
https://www.youtube.com/watch?v=QfVU8kk6kSM
הי אביב, הנה שיר מקסים, שעוזר לגרש פחדים... https://www.youtube.com/watch?v=kuSUPQsfHQk אודי
לצערי דווקא בנר אחרון לבד... אבל בעצם, זה היום שפנוי לי להזמין את כלכם, אז היום זה היום שבו התכנסנו אנשי הפורם :) הרשו לי לדמיין כיצד יראה הערב, אביב, בעיניי את כמו מלאך כזה שמביא המון אור ושמחה את הראשונה, מגיעה עם מלא סביבונים ושירון לכלם והרבה אהבה. אחריה סוריטקה, נראית בעיניי מאוד צנועה, החכמה עם התובנות הכל כך מדהימות, מספיק להסתכל בעינייך הנבונות ולדעת שאנו במקום בטוח...היא תביא מיטת מסאז' למי שיעז ואוהב...אולי אאפשר מעט מהמגע הרך שלך שיעבור אליי. סנדיי, נראית מתוקתקת כזו עם נעלי עקב, יפה וגבוהה...בעיקר בשליטה. סנדיי אני ממש פוחדת מסטנד אפ עליי :( זה מלחיץ נורא, כל החיים עשו עליי סטנד אפ במשפחה באופן ציני וקשה לי עם זה..אז בבקשה תהיי עדינה בלי ביקורתיות, אני פוחדת מהביקורתיות שלך והחדות הזו(מצטערת).מזכירה לי צבר כזה...מתוק מבפנים. מיקה המקסימה, יש בה רכות מלטפת, מלאת מתיקות כמו העוגה שתביא. פנים של ילדה מתוקה ויפה! עם חן ועדינות. סביבון מנגן היא תביא, כמו שמביאים לילדים הרכים. ואודי, יבוא בכניסה מרשימה, בין האחרונים דווקא, (למרות שאני בטוחה שהוא מאלה שבאים מוקדם או מדייקים בחיים האמיתיים). הוא כתב "אני גיטרה" ממש אהבתי!!! גיטרה כזו...שכלנו פורטים על מיתרי ליבו (אני מקווה), היא תהיי תלויה על צווארו ויביא את החיוך המקסים שלו ושובה הלב וידבר איתנו ברכות מלטפת, יסתובב בין כלנו ובעיקר יתבונן בהרמוניה שתיווצר בנינו. כל שאר החברות יבואו, אך הן לא כתבו אז..סליחה שלא כתבתי עליכם..מי שרוצה שאומר לו איך אני רואה אותו שיבקש :) נעביר ערב שירה נעים, אודי יברך על הנרות כמובן...נשב סביב שולחן עם מטעמים..ואני אתם שואלים? אדאג שלכלם יהיה כייף!! וטעים!! ואדבר הרבה, אצחק אתכם ואביא מחוש ההומור (הלא ציני שלי...כי יש גם ציני) הרבה חום ואהבה יהיה בבית. אודי, מקווה שלא נסחפתי מדיי...ואם כן תמיד אפשר לא לפרסם. אוהבת אותך, מעריכה את ההשקעה שלך בי ובכלם!! מעולם לא הרגשתי בחברה טובה כזו. אתכם ושלכם, מיכל. נ.ב. אם למישהוא יש רצון גם להביא את המטפלת/מטפל שלו...אולי בעצם לא,ממש לא מתאים!! שישאר שלכם בלבד :)
אהבתי מקסים ותודה על המילים החמות ..מרגשת אחלה מסיבה ארגנת לנו לכולנו ...ואודי תודה ענקית
שואלת בחשש. מרגישה לא הכי רצויה כאן. אולי כי אני לא תורמת? אולי כי אני בורחת ממערכות? אולי.... לא נעים להרגיש לא רצויים ומעל הכל: אני ----- לא----- בטיפול---- הצילו!!!!!!!!
תזמיני גם את רוני ואת הילה. אפשר? יש מקום? אולי אביא כיבוד ואז אהיה רצויה. ..... סתם מתבכיינת היום.....
הי מיכל יקירה, איזה אושר! נראה לי שהייתי מגוונת, והפעם הייתי מביאה שמיכת חורף עבה, ואולי הפתעות לילדים. ובינתיים - חיבוק, סוריקטה, ציפור בוקר.
ואווו מיכל, ווווואוו אני כה מוחמאת שכך אני מצטיירת :-))) "מקסימה, רכות מלטפת, מלאת מתיקות, פנים של ילדה מתוקה ויפה! עם חן ועדינות"...ואוו את יודעת, דווקא יש אמת במה שכתבת.. תודה לך יקרה.. בנר שמיני יש הכי הרבה אור..
קוראת אותי ו...הבובה נשכחה לה, מעניין למה? כנראה שאת הבובות אני משאירה לטיפול שלי :) אבל חיבוק של בובה זה ממש לא כמו חיבוק אמיתי של כלכן.
אני לא רצויה במסיבה, או שרק התוכנית שלי לא רצויה? אגב, אין לי ספק שמה שיש לך בראש עלי לא תואם את המציאות, אבל זה דבר שלא נוכל אף פעם להוכיח!
אני ממש לא שמעתי את מיכל אומרת שאת לא רצויה. ואגב, אשמח להצטרף למסיבה אפילו שכבר סיימנו שמונה נרות של חנוכה.
כמובן שכלם מוזמנים, כתבתי זאת בהודעה הראשונה כבר...וגם פה כתבתי רק את אלה שכתבו בחזרה להודעתי הראשונה כדי לא לפספס אף אחד!!!! לאה, את שייכת!!! אין פה לא שייך!!! וסנדיי ממש לא כתבתי שאת לא רצויה, כתבתי שהסטנד אפ מעורר בי חרדה ואולי הוא לא שייך כל כך או שמא אני טועה? ואת רוצה לצחוק איתנו ולא עלינו??? קשה לי, כתבתי שזה מזכיר לי עבר רע... וברור לי שאולי את ממש לא נראית ככה...איך הרי אפשר לדעת? את נראית לי כמו אחת שכלפי חוץ מראה שיודעת הכל...אבל כלפי פנים את טובה ורכה כמו סברס, זאת הכוונה, תסתכלי לאן לקחת את זה? אמרתי שאת יפה!!!!! הלוואי שהייתי יפה, גבוהה ויודעת כלפי חוץ הכל..אבל אני ממש לא! זה מקנאה :) ורוני, פתחתי לך במיוחד הודעה חדשה :) את מתוקה וביישנית כמו מלכה כזו שקטה ומאירה...
אני רואה את ההודעות שלכן רק כשאודי מפרסם כי המייל שלי לא מופיע פה...הוא מפוברק :( ולא מגיעות הודעות לפני הפרסום בפורום שתדעו ולכן עד שמפורסם לוקח זמן לענות וכו'....מקווה שאודי יעלה לפני החופשה של אמצע שבוע... (אודי יכול להגיע לכלם עם נפלאות הטכנולוגיה...)
נשכחתי.... אולי כי לא מכירים אותי מספיק?
קראתי את הודעתה של מיקה ואף את דברי סוריקטה החכמה כל כך... כן, זה מבאס..אני כבר לא שואלת את הוריי מה היה כשהייתי קטנה, לא מוצאת טעם בביקורת, אני מספיק ביקורתית כלפיי עצמי למה לי להוסיף מכאוב? כל כך מבינה אותך, מיקה... גם לי יש אח שאמר שממש לא מתאים לי ללמוד חינוך כי אני חולמנית ובטוח אשכח ילד בגן ואנעל את הדלת עליו :( מעולם לא שכחתי וגם לא אשכח!! וכל מיני הערות פוגעות, כיום מנסה לשמוע רק את מי שרוצה בטובתי..כמה כואב להרגיש לא רצוי ולא ראוי לכלום.....אין טעם לנבור בעבר....לפעמים פשוט אין טעם אני לא מבינה למה כל כך חשוב ואי אפשר למחוק חלק מהעבר לפחות? אודי, למה רוצים שנזכור? אני תוהה אם לא עדיף כמו שמיקה כותבת שהיא לא זוכרת איך הייתה כילדה....חשבתי הלוואי שאני לא הייתי זוכרת חלק מהדברים....אתה יכול להסביר למה לי לזכור ביקורתיות ואמביוולנטיות כלפיי, אשכרה הורים עיוורים! יש לכם ילדים, תטפחו את הטוב לא את הרע!!!!לא כן??????? בכל אופן אני עדיין בסדר..סתם תהיות...וכל כך מתגעגעת שזה כואב.
הי מיכל יקרה, אני חושבת שבחלק מהמקרים (ואולי אף רובם) באמת מדובר בחוסר מודעות, או בפצע\קושי\מכאוב שיש להורה עצמו...אני יודעת בוודאות שאם אמא שלי הייתה הולכת לטיפול , הקשר בינינו היה יכול להיות טוב וקרוב.(הצעתי לה בעבר, ולא כהקנטה, והיא בכל זאת נפגעה עד עמקי נשמתה וסירבה בנחרצות) אני לא מאמינה (להוציא מקרים קיצוניים) שהורים מביאים ילדים לעולם ורוצים להרע להם... ודבר אחרון, אני בטוחה שאת אשת מקצוע טובה ורגישה וראויה וסופר אחראית..דווקא הייתי ממש שמחה אם היית הגננת של הילדים שלי :-)
אכן הורה זה דבר מורכב ובכלל משפחה.... הצחוק והציניות היו לפעמים רעים כאלה...פוגעים מאוד...קשים וגם אני חוטאת בזה לפעמים כשאני כועסת או עצובה בעלי אומר יופי הנה הציניות הגיעה....מנסה לשנות ממש! אודי אומר שאפשר וגם המטפלת שלי מאמינה שאני יכולה אחרת...אפילו שכמה פעמים כשכעסתי עליה הייתי ממש צינית... את מקסימה, איזה כייף מחמאה גדולה, שהיית רוצה שאחנך את ילדייך :) אודי, לצערי נזכרתי ביחס כלפיי ונהיה לי עצוב..וכל ההשלכות של זה בהמשך..אוףףף וסנדיי הלחיצה עם סטנד אפ...אני לא מקור לצחוק ולגלוג :( נכון?????? פתאום עצוב לי ואני רוצה לדבר איתה לה שלא ילעגו לי יותר לעולם!!!!!! שתדאג לזה...אודי, אתה תדאג לזה נכון???????....שומרת על הגבול הזה אפילו שהווטסאפ כל כך זמין....אוףףףףףף
בשם רוני אני משתמשת. אנא בחרי לך שם אחר. אודי-אי אפשר למנוע מקרים כאלו?יש לי כנראה כינוי שווה. זה לא פעם ראשונה שזה קורה לי...
הי :-) כינוי שווה - זה נשמע טוב. בעידן הסמרטפונים והטאבלטים נראה לי שבינתיים לא ניתן למנוע זאת, אבל, לדעתי, את יכולה, לבחירתך, להוסיף כתובת מייל קבועה או מס' טלפון קבוע ויחודי, שרק אודי רואה, וכך יוכל לזהותך במקרה כזה. מקווה שמה שאני אומרת נכון. כמה חרדה יכולה להתעורר בנו, כאשר נוצר בלבול כזה... סוריקטה
אהבתי רוני!!! זה אכן כינוי שווה!!! אבל כמוך יש רק אחת!! :)
אני אוהבת את השם שלך (:
הי רוני, יש מקרים בהם המערכת לא מאפשרת שימוש בשם קיים ויש פעמים שכן. זה לא משהו שתלוי בי, אבל אנסה לבקש שיטפלו בכך. אודי
אני לא מספרת לה כמעט כלום, בטח לא שאני כותבת פה והייתי אומרת שהיא לא יודעת עלי דברים בסיסים, אפילו אני יודעת עליה יותר... אשמתי, חוסר אמון ... אבל לא מוכנה לוותר עליה אני יודעת שהיא טובה בשבילי ושרק אני צריכה את ההוכחה כדי שהעצמי שלי ישתף איתה פעולה.
גולם, את בטיפול שנתיים, נכון?, טוענת שהמטפלת לא יודעת עלייך דברים בסיסים, את ממש תכעסי עליי אבל קשה לי להתאפק - את בטוחה שהיא טובה לך? ולא שהיא רעה או לא מקצועית, אבל אולי הדינמיקה ביניכם: או שמדובר בשחזור ותו לא..לא יודעת...אין שום התקדמות? אני במקום טוב עכשיו (נכון, לא מבחירה - הוכרחתי), שבו אני במרכז ולא המטפלת, ושלא הכל שחזורים..ואהבתי את הקודמת מאוד מאוד מאוד..
תודה שאת מסבה את תשומת ליבי, לא חשבתי כך. אחשוב על כך. יתכן וזה שחזור... לא רואה שום אופציה לעבור למטפלת אחרת גם אם היא תחליט להפסיק להיפגש איתי, נראה כאילו העצמי חוסם כל אפשרות ומוצא כל פעם סיבה אחרת למסיבה כדי להכשיל את הקשר. ואני אוהבת אותה מאד... חבל שהיא לא יודעת כמה.
ועצוב ...אז איך את רוצה שיטפלו בך ויעזרו לך :( חיבוק אהובה
הי גולם, אוי... אפילו לא רשמת למי את פונה בהודעתך. לא נראה לי שמדובר באמון בלבד. משהו פה מרגיש לי יותר עמוק מכך. את משמיעה כאן גם את הקול שמתרברב באי שיתוף הפעולה, אפילו, בעיניי, תוקף את הטיפול. ובאמת? נחלת ניצחון? ואת יודעת, איכשהו נראה לי שזאת אינה התמונה השלמה. הייתי רוצה להאמין שמשהו כן נפתח, ואולי את מסתירה מפנייך שלך? אם החלק הגאוותן הזה תפס מקום רב, המטפלת, שהיא אדם, זכרי נא זאת, עשויה לשים גבול. בכך תדגיש, לדעתי, את היותה היא אדם. ואז, אולי תזכיר לך שגם את. אולי יש בך איזו ציפייה גם לכך. אולי מפה תצמח הנעה. ממצב סטטי למצב דינמי יותר. בפיזיקה - במצב סטטי מקדם החיכוך לצורך התחלת תנועה גדול יותר. כשמגיעים למצב דינמי, המשך התנועה הופך להיות פשוט יותר. אשמה? אולי ביטוי מתאים פחות. אשמה לפעמים קשורה בהשלכה, קרי, אי לקיחת אחריות. לכן, הייתי מעדיפה להשתמש כאן במילה אחריות. במובן המלא שלה. האם את מרגישה שאת גם קצת 'בוגדת' בה תוך שאת משתמש בפורום? מפצלת? שאת חזקה עליה, כי כביכול את יכולה לבד? מחשבות בוקר, סוריקטה
הי גולם, זה שיחזור, ואינך צריכה באמת הוכחות. את גם לא תאמיני לשום הוכחה. אלו הם סתם מעגלים שחוזרים על עצמם. אודי
הי אביב היפה, ראה ראיתי אותך שם :-) ואני מציעה כמה שאלות שתוכלי את וגם אני ואחרות כאן לשאול ביננו לבין עצמנו: האם את רוצה שיראו (גם) את המצוקה הענקית? את העוול העצום-שאין-מילים לתארו שנגרם? האם את כועסת, או כעסת על כך שהכתובת הייתה ברורה על הקיר, שנים שנים, אך הסביבה עיוורת לה? האם את מרגישה שמי שלא היה שם אינו יכול להבין או להזדהות אפילו עם פתיתון מתחושותייך? האם בזמן שאת במצוקה או פירוק את באמת מוכנה לקבל סיוע, או שמא, אפילו באופן לא מודע, יש בך חלק שמסיח הצידה את מושיטי היד, אולי באיזה אופן את מדברת בקודים כדי להיות לא מובנת, מגנה על התוקף? האם את רוצה (גם) שיראו אותך בריאה, חזקה? האם את חוששת שאם יראו שאת בריאה בפרק זמן מסוים יפסיקו לסייע לך? שאלות של צהרים סוריקטה
סוריקיטה הכי בעולם רוצה שיראו את העוול וכן בוודאי שיש בי כעס שלא ראו זה הכעס הכי גדול שלי . אין ספק שבמצוקה גדולה בפיצול אני מטעטעת ולא נותנת לגשת וכן מגינה עליו לצערי ...זה מה שקורה לי בפגישות והיא לא מבינה וכועסת ואז מגיעים החלקים הקשים יותר לוודא "הריגה " .. מי שלא היה שם לא יכול להבין יותר מזה סוריקיטה מי שלא ברמת פרוק כזאת לא יכול גם היום להבין ...ואני בטוחה שאת יודעת על מה אני מדברת . כן רוצה שיראו אותי גם כבריאה ולצערי מרגישה שאז אני שקופה ומתמוססת ... אין ספק שבכל חלק אני זקוקה לנראות וכל חלק דואג שיראו אותו בצורה אחרת בואי נומר שיש בי דרכים מסוימות של נראות שהיית מעדיפה לוותר עליהם אבל הם על אוטומט ... לדעתי וכתבתי על זה לאודי המון בעבר הנראות זה הבור הכי גדול שלי תחושת הלב ויותר גרוע הבידוד שאני כופה על עצמי כדי לא לפגוע לא להגיע למצב שהתבניות האוטומטיות שלי יהיו אני פשוט מבודדת את עצמי ...ויחד עם זה יש בי צורך ענקי שיראו אותי . את יודעת חשבתי שהכאב הכי גדול שלי זה עצם הפגיעה..אחר כך הכאב היה על האבדנים ההבנה שפגעתי בבריאות , שיניים לימודים וכאלה וחשבתי שזה הכי קשה להכיל ...ועכשיו ההבנה שלא חשוב כמה קשה אתאמץ התבניות האלה נשארות אצלי לתמיד זה אומר שתמיד אני יהיה תוקפנית וצינית ועוד וכל פעם אני מגלה עוד תכונות עקומות...כמו קנאה מעולם לא קינאתי באנשים רק בכאלה שלמדו פתאום אני מגלה מצבים של קנאה שוב במקום של נראות שמעציבים אותי :( ..מה אני אגיד לך סוריקיטה ...אני די מובסת בימים אלו כל מסוכה מתגלים אחריה עוד ועוד ...נראה לי שהטיפול הזה הוא לכל החיים ולא בטוחה שהמטפלת שלי תשרוד איתי בכלל...ונמאס לי גם לדאוג האם כל התנהגות שלי תגלגל אותי במדרגות ותשאיר אותי לבד בקיצור ...זה יותר גרוע ממה שרואים מכאן .
הי יקירתי, אני מקווה שאת יודעת שאני מבינה. את מזכירה לי שבעבר הייתי אומרת המון למטפל שמה שהוא ראה זה עוד כלום. וכך הייתי חוזרת ואומרת עם כל 'התפרצות נוספת'. זה עבר. הזכרת שיניים - ככה דרך אגב - כמטפורה, אבל גם קונקרטית - זה אחד מהשיקומים שעברתי בעזרת הטיפול. יש לי המון גופים זרים בפה, מתכות וכאלה, אבל זה נראה כמו שיניים. ובמקום העצם גם יש השתלות. והחניכיים, גם אם פגועות, עוברות טיפול שוטף אצל שיננית. נותרו עקומות, אבל ויתרתי. למדתי לחייך. מחזיקה לך תקווה ומאמינה שתמשיכו יחד. לכל החיים. באמת. https://www.youtube.com/watch?v=A2rr7ibNJqs חיבוק מחזק ומאגד, שלך, סוריקטה
אודי, עכשיו שאני קוראת את ההודעה שכתבתי אתמול - בא לי לכתוב כאן שאני שונאת את אמא שלי. שונאת אותה ממש. אבל זה לא לגמרי נכון, כי אני גם אוהבת אותה מאוד. בטוח ישנה סיבה להתנהגות הזו שלה כלפיי, אולי באמת היה לה קשה לגדל אותי, אולי היו לא המון קשיים שלא קשורים אליי...ועכשיו כבר מאוחר לה מידי לשנות... שבוע שעבר דיברתי עם המטפלת על מגע, ועל הקושי שלי בכללי עם מגע..אני לא אוהבת את המגע של אמא שלי לדוג'..המגע שלה נוקשה וחזק וכלל לא עדין (הייתה מרביצה לפעמים)..בדיוק כמו האישיות שלה.. אודי, אני ממש מקווה שהילדים שלי אוהבים את המגע שלי... לצערי - יש בי הרבה קשיחות (רגשית ומילולית , לא פיזית) והייתי רוצה להתרכך..להיות יותר נעימה כלפיהם, יותר מכילה ותומכת... אתה חושב שאני יכולה לתקן איתם? אני מרגישה שזו השליחות שלי, המשימה שלי כרגע, להיות בחורה\אמא יותר רכה, ויותר מאפשרת...
אני מאמינה שאני אמא נהדרת ומחבקת ממש לא אמא מרוחקת כאימי...או ביקורתית כל כך כמוה כלפי ילדיי! אני ממש שונה! בטוחה שגם את!
אכן את יכולה ..את יודעת פעם המטפלת אמרה לי שכנראה היעוד שלי זה לעצור את השרשרת ואכן עצרתי אותה הילדים שלי ילדים שזכו לאהבה וגם שלך יכולים ומגיע להם ולך לחוש הורות מתקנת. יקרה בקשר לאמא זה בסדר מותר לך גם לשנוא וסליחה אבל בלי להכיר אותך לא היית ילדה רעה היית ילדה שרע לה ...עצוב היה לקרוא אותך וכל כך הזכיר לי את אמא שלי . האמת שמאז שדיברתי איתה היא השתנתה היא הרבה פחות "ניכנסת "בי מן הסתם היא יודעת שאני יענה לה והיא גם משתדלת מאוד ..יקרה אני חושבת ששווה לחשוב בטיפול האם אפשר לפתוח את הדברים עם אמא לפעמים זה אפשרי ולפעמים לא ..ליבי איתך חיבוק
אודי, סוריקטה, מיכל ואביב מעריכה אתכם מאוד
הי מיקה יקרה, גם אני מאמינה שאפשר, ומאד נוגעת ללבי המודעות שלך והיכולת להושיט יד ולקבל סיוע מבחוץ. ראה ראיתי תיקונים ושינויי כיוון. וגם ראיתי שינויים לכיוונים ההפוכים, לצערי, אבל כאן אנחנו מדברים על כיוון הגמישות והמסת הנוקשות. מאמינה שאת בדרך הטובה. יישר כוח! שלך, סוריקטה
תודה גדולה לכם על התגובות החמות שלכם להודעה ששלחתי בחמישי. הרגשתי שאני חוזרת הביתה ואתם מקבלים אותי בזרועות פתוחות, במבט מאיר ,חם ועוטף... כייף פה בבית.. ואייכי ? שאלה טובה.. נראה לי שאייכי קצת הלכה לאיבוד .. :(( לא יודעת בדיוק מה קורה איתי.. כאילו, ברמת התפקוד בעולם החיצוני , אני מתקתקת אותה. גם בעבודה וגם בבית. אבל באייכי הפנימי.. ?? צריכה איזה זרקור שיאיר לי את הדרך.. אני באיבוד.. מבולבלת.. אמא צביה עשתה איזה כשל לפני שבועיים ? שלושה ? אולי יותר ? לא זוכרת.. מאז זהירה יותר.. מוצאת שמשתפת אותה בעניני העולם החיצוני אבל.. תמיד הייתי נחה אצלה.. נמצאת במקום כזה של בלי מחשבות כזה.. תחושה של שלווה ,רוגע.. ומשהו ,לא מאפשר את זה יותר.. כבר דיברנו על מה שהתרחש המון.. אבל איכשהו מוצאת את עצמי נזהרת .. לא מתאפשר.. אולי אני מותשת ? לא יודעת.. מחפשת זרקור שיאיר לי..ואולי על הדרך גם יחמם,יעטוף ,יאפשר לנוח ולהרגיש שלווה ורוגע.. פתאום דמיינתי שאני מכניסה מודעה לעיתון במדור חיפוש: " דרוש פנס גדול, (פרוז'קטור) שמאיר בנפש פנימה ,ועל הדרך גם מחמם,עוטף ומאפשר מנוחה,רוגע ושלווה.. במבי.
לחזור לנוח, חג מואר
פרוז'קטור יכול לסנוור מידי (אולי?) הי במבי, את יודעת, כבכל טיפול, קשר, אני מניחה, גם אצל כולם ובפרט אצלי, יש כשלים, מציאות וכאלה. מה שטוב שקורה עם הזמן הוא, משך ההתאוששות מהם. הריפוי. הוא הולך ומתקצר. כפי שאני רואה זאת - ברמת חרדות גבוהה - כשל יכול להפוך לחווייה רבת מימדים והיקף. שקשה לכבות. אם רמת החרדות הכללית סבירה - התיקון, או ההתעשתות מהירה יותר. שמחתי לשמוע שהחיים בעולם שבחוץ נפרדים ותקינים ולא נפגעו. זה טוב. להערכתי, אצל אנשים פגיעים - כשלים פעמים רבות כן עוברים דרך החוויה וצפים למודע. אם רשמת כאן, מניחה שכבר יש מיתון שהוא. מקווה. סך הכל את נשמעת בסדר, שלך, סוריקטה
בוקר אור אודי הטוב, בוקר אור כולם, מאחלת לי ולכם שהמסה שהקריטית של הטוב שאפשר להחזיק תלך ותגדל. ואודי, אתה מאפשר לנו, ולי בפרט, מקום נרחב כאן - אין מילים כדי לתאר את תודותיי, ועוד אעיר כי מה שאני אומרת כאן בא לידי ביטוי בחיי המציאותיים, בטיפול וגם מחוץ לו. חיבוק רחב, שלכם, סוריקטה
ושבוע טוב
חיבוק חם (:
הי אודי, בסעודת שבת שאלתי את אמא שלי, איזו מין ילדה הייתי? (אני לא זוכרת אותי כילדה) היא אמרה שהייתי ילדה אגואיסטית, רכושנית, ילדה קשה, רעה ועצלנית.. ואז כשדיברנו על פרנסה, אחי (הקטן) אמר שאילולא בעלי בטח לא הייתי עובדת בעבודה שאני בה היום ובטח הייתי מתפרנסת מאיזו משרת חלטורה בשכר אפסי..ואז אמא שלי צחקה.. פעם היא גם אמרה לי שאני צריכה להעריך את בעלי שהתחתן איתי, ושאיזה מזל שהתחתנתי כבר, ואיזה יופי שאני לא באחריותה יותר... היא כנראה ממש סבלה ממני כילדה... אודי, לפעמים אני תוהה אם חס וחלילה יקרה לי משהו (אני לא אובדנית) יהיה למישהו מהם עצוב? אתה חושב שהם יתגעגעו אליי? יבכו? יחושו אובדן וצער? אני לא חושבת. מה כבר יכולה ילדה לעשות, שאלו יהיו זיכרונות הגידול של אמא שלה ממנה? אני לא מצליחה לתפוס את זה.. אני לא מצליחה להבין את השנאה הזו שלה כלפיי...את חוסר המודעות שלה לומר לי כאלה דברים מול כל המשפחה.. לא יודעת...ציפיתי שהיא תאמר משהו חיובי... רציתי לשמוע משהו טוב עליי כילדה... אני לא מצליחה להבין איך היא לא שמה לב, שמאחורי החזות הרגילה (ילדים, בעל, עבודה) - אני פשוט שבר כלי, סתם משחק מקולקל שעלה שקל..איך היא לא רואה כמה אני כמהה לאהבה ולהערכה שלה אליי... אני לא מצליחה להבין את זה...
מיקה יקרה מאד, מילותייך כל-כך דיברו אליי. כנראה ש... כנראה שיש אמהות, הורים, עיוורים. אבל יש גם אנשים אחרים, שהם לא. הבעיה היא שלפעמים, או כמעט תמיד, אנחנו מחפשים ומתעקשים, שדווקא הם, העיוורים, יראו, יפקחו עיניים. וזה... בדרך כלל לא קורה. וגם - לעתים אנחנו 'מעוורים' גם את מי שאינו כזה. במקרים מסוימים צריך, בכאב רב, להתפשר על אלטרנטיבה. ונראה שלגמרי יש לך בסביבתך. שלך, סוריקטה
איך אפשר לשחק לאנשים ברגשות איך אפשר להגיד להם דברים כדי להשפיע ולשכנע איך אפשר להתיימר לקנות במילים את אמונם איך אפשר להתל בהם. לשחק בהם. לעשות מיניפולציות ואפילו להנות מזה . ואז בשלב מסויים להחליט לשחרר אותם לדרכם כי אבד העניין. לחתוך מהם. מדהים שיש אנשים שככה הם מתנהלים וזה נראה להם בסדר. זה נראה להם מותר. והם נחשבים לכאלה שכושר ההשרדות שלהם דווקא מפותח יותר. כי הם יודעים להשפיע על אחרים. להתערב לאחרים בחיים. להתיימר. גם לקבל החלטות חותכות. אני לא מבינה איך הם מסוגלים לפזר צ'קים מילוליים ללא כיסוי בכזאת קלות. עוטפים את הכל בכוונה טובה ובזה נדמה להם שהם יוצאים פטורים. במקרה הטוב יצא מזה טוב. במקרה המאכזב, למי אכפת. ככ רציתי שירצו אותי. אבל אף אחד לא רוצה. לפעמים זה פאטתי להווכח עד כמה האחיזה בעבר, בתקווה חסרת סיכוי, מבקשת להמשיך להתקיים. להכחיש את העובדה שלא רצו/רוצים אותי. להכחיש את הדחיה האיומה הזאת שזה גורם לך להרגיש. האפסיות. ההוכחה הנוספת לחוסר הערך שלך בעיני האחר. ויש גם אנשים אחרים עם מבט אחר אבל דווקא זה שלא רצה- את נמשכת לשם. כמהה לשנות את דעתו. רק בשביל להתאכזב שוב. להרגיש פאטתית שוב. והמציאות רק משקפת איך את תקועה בזמן שהעולם מזמן ממשיך הלאה. לא מבינה איך ייתכן שמישהו הכיר אותך והחליט שאת לא. לא מעניינת. לא. לא רצויה. לא. לא זוכר אותך. ותפסיקי. תפסיקי להזכיר לו שאת קיימת כי תכלס הוא גם לא ממש מעוניין לזכור. יש לו חיים משלו שאת לא חלק מהם וזה בסדר גמור לו ככה בדיוק. ואת מתקשה לעכל איך ייתכן שאת כזאת כלום ואף אחת עבור מישהו שבנקודה מסוימת בזמן נתת לו להכיר אותך. העזת לאפשר להתקרב. עד שהעזת .. מאז לא העזת שוב. הוא שיקף לך שאת נחותה ושהעולם שייך למצליחנים. ומאז לא העזת שוב. מצליחנית את לא.
הי מימה, מדי פעם אני מצליח לראות מעט מעבר לסיפור הטיפול האומלל שלך. באמת שהייתי רוצה להכיר אותך, אם תוכלי להניח לדברים להתקיים מבלי להדוף מיד. אודי
תקבע איתי פגישה כאילו שאפשר להכיר מישהו ככה בכלל. רק בטקסטים.. לא שיש הרבה מה להכיר. גם המון כאב ותעטוף אותו בעור בצורת בחורה רגילה בת 30 ... הנה אתה כבר מכיר איזה 60% ממני. עכשיו תדמיין פנים שיודעות לחייך ופה שיודע לקשקש דיבורים. הם מסתירים ומסיחים מכל החור והכאב והזכרונות של חיים מבולבלים שקרו לך במקום שאתה תהיה זה שגורם להם לקרות. מבחירה. עם הרגשה של כושר השפעה. אז הזיופים האלה הנה עוד 30 % ו 10% הנותרים כל מיני תחביבים ושטויות . עכשיו אתה מכיר.
הי מימה, מכירה את 'הנחשול' / 'הגל' ? ואולי לא חייבים להיות 'מצליחנים' וגם לא חסידים שוטים? שלך, סוריקטה
אני מרגיש שאני לא מסוגל להביא את עצמי לרווחה נפשית יציבה. כשקורה משהו טוב למשך תקופה ולאחר מכן הפסקה. אני מרגיש כמו מכור שהסם שלו כבר לא נצרך. למה אין לי שליטה על זה. ? למה רק שיחות טיפוליות משחררות. כאילו תמיד אני חייב מישהו חיצוני. :(
שלא עובד, מדוע הוא לא עובד? אי פעם שאלת לרצונו או שמעמדת סמכות אמרת והורית לו שעליו לצאת לעבוד? ממתי עבודה זה סתם משהו שאמורים לעשות רק כדי לשרוד ולהחשב למתפקדים ולא תחום שבו על הפרט לזכות להביא את עצמו לידי ביטוי באופן מספק ויצירתי?? למה לזה לא מתייחסים אלא רק לשאלת התפקוד נטו באופן מנותק?
הי מימה, ראשית אומר לך שהרבה ממה שאת רושמת כאן מאד מדברת אל לבי. בטיפול שלי, ככל הזכור לי, מעולם לא ניתנה לי הוראה שהיא. ללא מעט אנשים קשה לעבוד. הקטע של העבודה הוא שהוא מדבר תלות. הוא מדגיש אותה מאד, בעיניי. אנשים יכולים לדמיין שלו היה להם כאן ועכשיו סכום נכבד של כסף, כל עניין התפקוד היה הולך חלק. זה, כנראה, לא בדיוק נכון. העצמאות באיזה אופן תישאר מוגבלת יחסית. ככה באותה אסוציאציה, אני חושבת על הפנטזיה למרחב מעברי. על חונך צמוד (החלק החסר). לו היה בידך כסף נכבד - האם היית יכולה להסתדר בארץ רחוקה לבד? היית, למשל, יכולה להיות נהגת או טייסת? היית יכולה לקיים מערכת יחסים זוגית? קשרי חברות עמוקים? בהנחה שאלו נחוצים לך. שלך, ואני חושבת עלייך, סוריקטה
שלום, שאלה - ילד הנולד כתוצאה מתרומת ביצית, לזוג שהאישה אינה האם הביולוגית והגבר - כן האב הביולוגי, עלול לפתח הפרעות נפשיות שונות מכך שאינו יודע את זהותו הביולוגית לגמרי? זאת בהנחה שהמצב הכלכלי בנוני, ההשכלה בינונית ויש ילד ביולוגי אחד לאם מנישואים ראשונים.
זה מחורבן שיש מרחב שהופך למקום שאתה לא מסוגל לעשות בו שימוש טוב. יש לי גם מרחבים אחרים בחיים. פה יצא לא טוב. אני לא שייכת לפה וצריכה לעזוב. מה שהביא אותי לפה מלכתחילה היה טיפול מזעזע וגרוע שהייתי צריכה להשלים עם העובדה שעברתי אותו ואת ההיסטוריה הזו לא אוכל למחוק. אולי כן, מהזכרון. זה מה שצריך לשאוף. ואני מאוד מאוכזבת מאודי שלא היה מסוגל להודות שהקולגה שלו עשתה טעויות מסריחות באופי ההתייחסויות שלה אליי. אני מאוכזבת מזה אבל מצד שני גם אם היה מודה ומסכים מה זה כבר משנה. את החרא שם חטפתי כך או כך. מטפל נבון יותר ממנה היה מצליח אולי ליצור איתי ברית עבודה מסוג אחר ולחסוך לי שנים של כעס נוראי בלבול ביזוי וכאב. היא אמרה לי שאצטרך לעבור דרך הכאב. אוקי. עברתי ועברתי ועברתי... מתי מסיימים לעבור דרך הכאב ומתחילים להנות מאהבה וקרבה ואמון ובטחון וסיפוק ושמחה ? כאלה שלא מאויימים בהינף רגע להתערער?? די הספיק לי מהכעסים והכאב. שילמתי מחיר גבוה מדי על... על ... לא יודעת על מה אפילו. שילמתי את המחיר!! נמאס לי לשלם מחיר. רבתי אתמול עם אבא שלי. הוא נעלב מהיחס שלי שלא רציתי להקשיב למשהו שאמר כי הראש שלי היה שקוע בדברים אחרים וזה הפריע לי שהוא מבלבל לי את המח. ככה זה הרגיש . אז הוא 'החרים' אותי פסיכולוגית ויומיים לא מדבר איתי עכשיו. שיילך להזדיין. מה הוא ילד קטן בן חמש?? עושה לי ברוגזים של תינוק. הוא אפילו לא מסוגל לומר 'אל תתייחסי ככה זה לא נעים לי'. הוא סתם עובר לשתוק ולהעלם ממני ומחרים אותי פסיכולוגית. שיזדיין. מטומטם רגשית שכמוהו. אני שונאת אנשים כאלה. אם הוא לא יכול להתמודד עם הילדים של עצמו שלא יוליד אותם. אידיוט. הורים אידיוטים. שונאת. שונאת שאלה היו החיים שלי. רע פה. יש פה רק אנרגיות רעות . אני צריכה לעזוב ולא לחזור לפה יותר. שום דבר טוב לא צומח כאן. עדיף מרחבים אחרים.
מימה, מקומות לא טובים, ובכל זאת, מדוע את בוחרת לחזור אליהם? לפורום, לבית ההורים, לקליניקה של הפסיכולוגית ההיא כפי שחווית אותה, המקומות הרעים, אך המוכרים... סוריקטה
למה פסיכולוג קליני בכיר אומר למתמודדי נפש שתפקוד יותר קשה להם 'עבדתי קשה' כדי להצדיק תעריפים שקשה להם לשלם לאורך זמן? ובעצם דוחה אותם כי אין להם כסף. האם זה בעצם לא כמו לומר לבן אדם 'אתה לא שווה לי שאשקיע בך מזמני אם אין לך × כסף לשלם לי' למה בכלל לייצר לאנשים חוויה כזאת פוגעת? יש לך הסבר לדבר הזה? מה 'טיפולי' בזה? אפשר להבין מה טיפולי בזה? או שזה נועד שאנשים ימצאו בעצמם מוטיבציה לעבוד יותר בשביל לממן את הטיפול? כאילו יש מחשבנ כזאת מאחורי העניין הזה? להניע אותם לעבוד יותר בשביל הטיפול? כאילו שהצורך בקשר ככ חזק שהם יתאמצו בשביל זה? אני באמת רוצה להבין מה ההגיון הטיפולי
שאלת אותי שאלות מענינות שכתבת ואני מצצטת אני חושבת שיש חלק שפורץ במחול שדים מטורף משמחה והנאה, כדי לשכנע את הגולם שיש בו מום. חלק סדיסטי. כנראה שיש גם חלק מזוכיסטי שמשתף איתו פעולה. מי מיוצג שם? " תוכלי להסביר את כוונתך אני חושבת שיש בי חלק כזה שמתבטא בעיקר בלחפש ולעמוד על טעיותה של המטפלת על מנת להוכיח לעצמי שלא אכפת לאף אחד. ממש לא נעים לי כבר מכמה שאני פוגעת בה . במיוחד שאני יודעת שהיא מיצגת דמות.
הי גולם יקרה, אני מציעה שתספרי, אם אינך עושה זאת עדיין, על השתתפותך בפורום, על התגובות שאת מקבלת ועל תחושותייך כלפיהן. אני עושה זאת, כך עשיתי גם בפגישה האחרונה, גם אם המבוכה רבה (ואם היא רבה כנראה שיש סיבה בניסיון ההסתרה). את מדברת על כך שאת תרה אחר פגמים במטפלת, למשל, ומרגישה באופן בלתי ניתן לערעור, ללא ספק, שלאף אחד לא אכפת. אני רואה זאת כמערכת היחסים בין החלקים הסדיסטיים הנוקשים, היוצרים את הקליפה של הגולם החומה החוסמת אותו, ושומרים אותה ככזאת, לבין החלקים הרכים הזחל הראשוני שצומח וגדל ואמור להתפתח לפרפר. לחלק הרך יש משאלה לפרוץ החוצה. משאלה גלויה או חסויה מאמינה שהיא קיימת. החלק הרך מבקש סיוע. לכן, אני מניחה, פנית לטיפול. הסיוע נמצא שם, מושיטים לך יד, אבל החלק הרך שבפנים לא מושיט יד בחזרה והוא חייב לשתף פעולה עם המסייע כדי לצאת משם. ועל שום מה אינו מושיט יד - כי החלק הסדיסטי אומר - 'לא! רק אני! בלעדי! ואין קבלה מבחוץ. ובוודאי שאינו מסכים שתהיה התמסרות למישהו אחר זולתו. לחלק הרך יש נטייה להקשיב רק לבוס הסדיסטי שלו ולמלא אחר פקודותיו. קשר הדוק ביניהם, שאינו מתיר לשום קשר אחר. בועה. הסדיסט מאיים (איומי סרק), והנה - עושה עבודה מצוינת, כדי למחוק את מה שבחוץ. את המטפלת הטובה ובעלת הכוחות שעשויה להעניק מנוף, למשל. את אודי הטוב. את מי שיש לו סיכוי להוציא אותך החוצה. מה שצריך לזכור שבעצם הסדיסט הזה הוא 'איש קטן'. עושה המון רושם וצועק ומאיים. מעין גמד על עקבים. אבל הוא בעצם לא. אני מבינה שיש כוח פנימי שעושה הכל כדי לשמוע רק לו, אבל למה? מי בחייך מילא תפקיד כזה מולך? מקווה שכעת הובנתי יותר. מחשבות בוקר עבורך. להת' בראשון, שלך, סוריקטה
איך אלך לטיפול במקום החדש שלה, איך? מרגישה כאילו מכירה דברים שלא אמורה לדעת אם זו הייתה סתם קליניקה שלא הייתי מכירה. מבין אותי? סתם, אפילו בקטע של מה מונח מתחת למיטה, זה לא שיש שם משו, אולי תנור חימום וכנ"ל על אותו עקרון.. וגם לא אוהבת חיצונית כל כך. ובכלל, אל חושבת שסיפרתי למישו שניקיתי שם. וגם יש לי תמונה של המקום כי צלימתי כדי שאוכל להחזיר את הריהיטים לאותו המקום. והלכתי לשם טיפה בחשש אבל בגלל שהיא לא פסיכולוגית זו עובדת שם אז הרגשתי שזה לא אותו דבר כמו בטיפול שלי. ועכשיו- יש קצת מזל שלפחות אני לא ממש בטיפול פסיכולוגי כמו שהיה לי, אחרת לא הייתי חוזרת לשם.
את פרקטית ניקית כשהיה צריך עכשיו את עושה למען נשמתך את מתקדמת
בסהכ רציתי לבדוק אם אכפת לה ממני... אודי מה הקטע אתם אמורים להראות שלא אכפת לכם גם אם אכפת לכם באמת? או שבאמת לא אכפת לה? תגלה לי את הסוד? האם אסור לכם מתוקף תפקידכם להביע רגש חיבה למטופל?
הי גולם, איתנו אין קטע, אבל אני תוהה מה הקטע אתכן, שתמיד רוצות לבדוק אותנו, לא משנה עד כמה נתאמץ? אודי
תפסיקי לבחון היא שם בשבילך ואת יודעת את זה תתחילי לעבוד ...בשבילך חיבוק
הי ממי, התפיסה ש'דמויות מטפלות אמורות להראות שלא אכפת', או, חוסמות רגשית בכוונת מכוון, (אולי אפילו סדיסטיות), מעוותת ועקומה, ככל הנראה. מטפלים ועוד איך מעניקים רגשות של חיבה, הערכה וכדומה. המטפל שלי, למשל, מעריך ואוהב אותי. היום הגעתי למקום שגם רואה ויכול להאמין. ומדברת על זה. מוכנה לשמוע באזניי ולהקשיב. ויקירתי, הפנייה ברבים, בהכללה, כמעט תמיד מביעה השלכה. לעתים כזאת שאין כל קשר בינה לבין המציאות. ראייה נחרצת חד צירית ללא קבלה של אפשרויות נוספות, עפי"ר גם חשודה ככזאת. מניחה שבנקודה הזאת צריך לתת לאיזה סדקון להתהוות, שוב מחשבות בוקר עבורך, שלך, סוריקטה
קשה בלימודים מבחינה חברתית.... כן יש אנשים שאני מדברת איתם... איכשהו שוב ושוב מוצאת את עצמי לבד.. וזה ממש ממש כואב
הי הילה, זוכרת תקופה כזאת אצלי בעבר, תחושת אי השייכות, או הזרות, שאינך חלק ממשהו, שאינך שותפה (בהנחה שהבנתי על מה דיברת), היא תחושה קטלנית למדי. מבינה אותך, מקווה שאולי אולי הדבר בר שינוי? סופ"ש נעים וחמים, סוריקטה
הלוואי ותמצאי את הדרך שלך להתחבר לחלק מהאנשים שנמצאים איתך. איתך בדך הזו! ומעניין, שפתאום נראה לי הרבה כותבות על זה... (תוהה לעצמי על זה, סליחה אם מפריע לך שדווקא בהודעתך)
הילוש יקרה מבינה אותך כל כך גם אצלי ככה. לאט חאט יקרה תתחברי יותר חיבוק
לא פשוט...יש אנשים שמעניינים אותך? מספיק לפעמים אחד או שנים שתמצאו מחנה משותף..מקווה שתמצאי עצמך בין כלם. חג שמח..שתפי אותנו..איתך. מיכל
חזרו.
שימרי עלייך זה בידיים שלך חיבוק אם נכון לך
בעיה רפואית צצה.. היא לא כאן...אני בסדר, ועסוקה שזה טוב... רוצה שתראה ותדע שאני מצליחה גם בחנוכה לאזן ולא לברוח לאוכל, וזה קשה מאוד עבורי...למרות כל ההערות מסביב ש"לא יזיק פעם אחת","עכשיו את יכולה..." וכל מיני כאלה...אוף. האם יתכן שאני מרשה לעצמי לחלות כשאני בסדר פיזית? למה אצלי זה לא בא יחד? או שרע לי פיזית או נפשית? זה מוזר...לא??? וחלמתי שאשפזו אותי (מעולם לא אושפזתי) מעין החזקה כזו..ודברו איתי מילים רכות כאלה ודווקא זה היה נעים אבל גם מבייש כזה...חלום מוזר...האם זו משאלה סמויה????היא חסרה לי כל כך....געגוע. מיכל
הי מיכל, נראה לי שהיתה לך שם טעות מקלדת קלה ומעניינת... הרצון והכמיהה הזו לראות שיראו שאת בסדר הם לא כל כך סמויים... וזה ממש ממש בסדר. אודי
(הודעה מתוקנת) הי יקירתי, אני רואה שאת כל-כך מתאמצת לשמור על ההישגים. מרגש ממש. ולהרגשתי - יש בך צד שמחפש להתמסר (חלום האשפוז). ומאידך, כן, מרגיש גם פדיחות. מה פתאום להיות תלויה. הודעתי תופיע רק ביום ראשון - אם כך - שבוע טוב שיהיה. שלך, סוריקטה
כל כך טוב שאת מתחילה להיות אקטיבית, ולא פסיבית את מתחילה לעשות את מתחילה להזמין תהפכי את ביתך למבצר, לארמון, למקום מאיר וחמים, שמחה שיש לך את זה לפעול ולהזמין זה צעד עצום לקראת העתיד, תמשיכי לצעוד, תראי שתגלי עולם
זה לא שאני מחפשת להיות מישהי אחרת, אלא להרגיש קצת יותר בנוח.
ההודעה הסתמית שלי כוונה למישהי, ואכן קבלתי תשובה, בכוונה כתבתי זאת בצורה זו, אין לך מה לדאוג. בקשר אלי, בעייתי, כאבים פיזיים, עם השלכות רוחביות לא טובות מקווה להתגבר, החיים זה מלחמה, ככה זה.
הי סנדי, חשבתי שאולי אם מקבלים דברים, או מרפים, או פחות מנסים לדחוק מאיתנו והלאה, מי שמסוגל להרשות לעצמו, החוויה עשויה להיות של פחות מלחמה. אולי אז מרגישים גם פחות מותקפים. סופ"ש נעים, סוריקטה
רוצה לאחל לכולכם שבת טובה ורכה, שהאור ילך ויגבר... ואיפה אני ? שאלה טובה.. קצת מורכב.. שלכם, במבי.
הי במבי נשמה, את לא יודעת כמה חשבתי עלייך. בטוחה שלא אני בלבד וגם אודי. שמחה שאת פתחת את העץ בעצמך. חפצתי לעשות כן, אבל השארתי לך את המקום. נהדר שאזרת כוחות לשם כך. לכשתוכלי ותרצי - ספרי. אנחנו כאן. שלך באהבה, סוריקטה
מצטרפת לדברים של סוריקטה. גם אני דאגתי לך. מה שלומך? התגעגעתי
כמה התגעגעתי שמחה שבאת ...שתהייה שבת רכה גם לך
שמחה שהצלחת להופיע..הפעם רציתי שתבואי לבד :) גאה בך! חושבת עלייך תמיד!
התגעגעתי:) איפה את באמת?
טוב ל"ראותך"!!
כתבתי קודם ורואה שלא עלה... מה שלומך יקרה? מקווה שאת בסדר ואני התגעגעתי אלייך. חיבוק גדול.
אז מסתבר שהיא עוברת סופית לקליניקה אחרת... בנוסף לזה שזה בשכונה של הפסיכולוגית ומרחק הליכה משם... אני ניקיתי את הקליניקה שתעבור אליה מספר פעמים. האחרונה לפני כשלושה חודשים יש יותר הזוי מזה?? ספרה שעוברת אז שאלתי איפה זה וזו אותה אחת בוודאות. אמרתי לה גם. בא לי להגיד שאם היא עוברת לשם אני לא באה יותר אליה... אף פעם. אבל הרי זה לא יעזור...והיא מן הסתם תהיה שם בכל מקרה. החלק הטוב אולי שמלבד זה שאני לא הכי מסמפטת את המקום לא נקשרתי אליו. עולם קטן מדי!
זה באמת מעצבן אבל את אלופה ....חיבוק וכוחות
אבל חנה ישרי את הגב שימי פס על כל העולם ואשתו ועשי את מה שטוב ונכון לך... ואם טובה לך המטפלת אל תשימי לב למי שנמצא שם.... רק מה שטוב לך, את זה תקחי בחשבון
כל כך מבינה אותך...מקום זה דבר חשוב, איתך, מיכל
לא חוויתי חוויה ממש דומה לשלך. אך חוויתי החלפת מטפלת.. המעבר מחדר לחדר היה ניראה לי זר ומנוכר.. החלטתי להתגבר על מכלול הקשיים ולהצמד למטפלת שהיא העיקר. מאחלת לך שתצליחי להחזיק ולהיות שם עם העיקר, איתה. Aya
אודי וכולם אחרי כמה ימים של מאבק עיקש של נסיון להבין מי אני .....היום אני רוצה לחגוג אני כולם...אודי זה כל כך מרגש אותי אני כולם ..רוצה לבכות זה לא מההגיון אני מבינה מרגישה את זה ...אני כולם, עוד דרך ארוכה לפני ויש בי הרבה חששות אבל כרגע אני מאושרת ...תודה שאתם כאן איתי...
אביב ממי, קבלי חיבוק מחזיק שישמור את כולם, אותך השלמה, ביחד. כן ירבו, שלך, סוריקטה
זה כזה מדהים התחושה הזאת שלא תיגמר לי לעולם. אני רוצה לרקוד לבכות לצחוק לשיר לחבק את כולם ...רק מעיב על זה הפגישה האחרונה שאני לא יודעת מה יהיו ההשלכות אבל מקווה לטוב. בכל מקרה אני כולם ....וסוריקיטה אני אוהבת אותי ....
כולם בשביל אחת ;) יקרה שמחה בשבילך שאת לומדת לקבל את כולם, שבת טובה ומוארת
בטח לך זה מבין מה שאמרת, והעיקר שזה עושה לך טוב
מחוברת לכל חלקיי מרגישה שזאת אני בלי מחיצה של קיר בטון בנינו ..מסוגלת להושיט יד לקטנה שאני ולהבין שזאת אני שבוכה מהפחד ...זה אחד הרגעים המרגשים שחוויתי בשנים האחרונות. ומן הסתם אני אמשיך להיות מפוצלת אבל אני אשתדל לחשוב מאני ...אני הקטנה וכו'...בקיצור הרבה פחות מנותק הכי חשוב זה אומר שאני כנראה יאפשר יותר עבודה אתם וזה אומר יותר קדימה ויותר הצלחה לשנות ...
אביב, זה נשמע ממש טוב! כל כולך :) פעם הסברתי את עצמי שאני "המפתי דמפתי"- ככה קראתי לעצמי בטיפול...נופלת מהחומה וצריך לאחות את כולי...הזכרת לי, כולי פאזל כזה.
מיכל יקרה, השיר של המפתי דמפתי מקסים בעיניי. הוא מספר על חיבור עצמי שלו, אף אחד מהגדולים לא יכול היה לסייע, והפתרון נמצא בו בפנים. סוריקטה
איזה כיף שאת מרגישה אושר(: הלוואי ורק ימשיך כך!
ברור בהגיון אבל הקירות העבים נהיו דקים יותר -ממברנה ....וזה אחרת ...זה פשוט משהו שלא חשבתי שהגיע אליו לעולם...
