פורום פסיכולוגיה קלינית

אפילו כותרת אני לא מוצאת.

רוני יקרה, נסי לגייס כל מאמץ כדי למצוא כותרת. בעיניי, זה גם חיבור וגם כבוד כלפינו, הקוראים. יש מצב? שלך, סוריקטה

שמחה שמצאת את הכוח לבוא להנכיח את עצמך ולהגיד שקשה ...חיבוק והמון כוחות

בואי שבי על הכורסא אני לידך, בגובה העיניים מי הרגיז? מי פגע? מה כואב? מה מייאש? בואי ננסה לעשות קצת סדר, יש לך מטרה? יש לך כיוון לאן את חותרת?

יש אותך כאן וזה מספיק לעת עתה...כשתוכלי תוסיפי גם כותרת

חיבוק גדול ממני! מקווה שיוקל לך!

מקסימות אתן!!!! תודה תודה! כמה מילות אהבה גיליתי עכשיו...בזכותכן. מדהים הכוח של המקום הזה!

על שהעולם הוא כזה שמי שעמדת חוזק וחסינות מרשה לעצמו הרבה יותר מדי על חשבון אחרים שחשבתי שאני בן אדם אבל בעקבות טיפול פסיכולוגי אנליטי הבנתי שאני בעצם שפן ניסיונות של 'פסיכולוגית בכירה' לחשוף את נפשי ל'אנליזה'. איך ייתכן שלא מסבירים לבני אדם שנכנסים לקליניקות האלה את אופי התהליכים. לא מספקים להם עוגנים. מנצלים את חוסר המודעות של אנשים ואחכ הטראומות פורצות באופן מחפיר ככ בלי שלמטופלים/פונים בכלל היה מושג. אבל המטפלים ידעו היטב שדברים כאלה עשויים לקרות. איך יתכן דבר כזה שאוכלוסית המטופלים ככ נטולת זכויות והגנה משפטית וזה בסדר. הכל בסדר. העולם כמנהגו נוהג. למה הפסיכולוגית לא אמרה לי "טיפול זה תהליך רגשי עמוק. עשויים להתעורר דברים קשים. חשוב מאד להתמיד למרות זאת. המטרה לעבוד על המסוגלות להיות בקשר עם אנשים בעולם החיצוני בסופו של דבר" - למה כל זה לא נאמר לי? כולל ציון העובדה שהבולימיה קשורה למיניות חסומה. למה לא נתנו לי את הכבוד והזכויות המינימליות האלה למידע ומצד שני הרשו לעצמם לבקש תעריפים? אני לא מבינה את החרפה הזאת. ואין עורך דין שמסוגל לעזור. כולם כמו תוכים אומרים שבמקרה של טיפול פסיכולוגי קשה לבסס תביעות ולהוכיח דברים. אני רוצה שלמטופלים יהיו זכויות בדיוק כמו שיש לכל צרכן על פני הפלנטה הזאת!! משפילים ומבזים אנשים, מסתירים מהם מידע והבנה וקוראים לזה 'טיפול'. מכעיסים אנשים. מטנפים להם את הנפש. אונסים עליהם גבולות וקוראים לזה 'טיפול'. ושפורץ כאב נוראי וזעזועים מפקירים אותם לאנחות. וזה נקרא 'טיפול' דור שלם של מטופלים מטומטמים שבמקום לצאת נגד מי שמרוויח על חשבון סבלם הם יושבים ומחכים בגעגוע לפגישה הבאה. משלמים הון תועפות בשביל שהמטפל יעשה טובה שהוא מקשיב ואחכ יבשר להם שנגמר הזמן. ואני מצאתי מטפלת שבלי להגיד לי פתאום משכה את הפגישה במקום שעה לשעתיים. אולי היא רצתה לתת לי חוויה של תיקון למקום הטראומטי הזה של 'אין זמן'. האמת שהערכתי. היא המטפלת היחידה מזה זמן רב שאני מצליחה לסבול. היא לא פסיכולוגית. פסיכותרפיסטית גופנית. זה מדהים שאני לא שונאת אותה ולא בא לי שהיא תמות ולא מרגיש לי שהיא מתנשאת עליי. ואולי יש סיכוי לעבודה בנינו? אולי עוד יש סיכוי. היא רוצה לטפל בי. אני מרגישה שהיא מסתכלת עליי ורואה משהו טוב. יש לה אהבה בעיניים מתי שהיא מסתכלת עליי ולא אדישות מפקירה כמו שהיה עם הפסיכולוגית ההיא. בכיתי מולה ואמרתי לה שאני יותר מדי זמן עם הכאב לבד. היא לא נרתעה מזה. הסתכלתי לה בעיניים והיא לא נרתעה. בסוף הפגישה היא נתנה לי חיבוק. אחכ לא קבענו כי היא יודעת שקשה לי לקבוע. אהבתי שהיא לא לחצה עליי. היא בכלל בחו"ל עכשיו. אני מתגעגעת אליה. עדיף לבכות בזמן שמישהו מביט בך עם מבט מכיל ואוהב מאשר לבכות לבד. זה בדיוק מה שצריך כדי להתרפא. רישומים כאלה בזכרון ולא מטפלים מזדיינים מתנשאים עם תעריפים שמספרים לי כמה שהם בכירים ועבדו קשה ומתנהגים כמו פוצים פטרנליסטים קרים ודוחים. לרצוח 'מטפלים' כאלה. בא לי לשרוף אותם. שימותו :/ לא מאמינה שפגשתי מטפלת שמרגישה לי אחרת. בן אדם. בן אדם. אפילו אמרתי שזה מוזר שאני מרגישה ככ נוח מולה כי אני רגילה לשנוא מטפלים... אולי אני אחזור אליה לפעמים. רק מינואר היא תוכל.. פתאום אני מרגישה איך אני ממתינה . למישהי שמסוגלת להכיל אותי בוכה עם אהבה. אהבה והמון צניעות . זה ככ חשוב - צניעות כאצילות של נפש שפוגשת בן אדם! ולא פוצים נרקיסיסטים מזדיינים שקוראים לעצמם 'מטפלים'.

אני מקווה שבפעם הבאה תנסי לכתוב שמצאת מטפלת טובה ומכילה, שזה אפשרי מבלי לכתוב על ההיא טוב? תנסי, בשבילך לשחרר. שמחה לשמוע שיש כזו מטפלת מקסימה שלא רוצה ל"אנוס" אותך נפשית או לעשוק אותך בכסף :) חג מואר ומאיר עיניים. מיכל

זה יהיה מאולץ לא לחשוב על הפער ביניהן כי זה מחריד אותי להווכח כמה רגיש ומכווננן יותר היה אפשר להיות אליי ואיך קיבלתי טיפול ככ נוראי ומחריד מבחינת חוסר האמפתיה באופי ההתייחסויות. לא יכולה לא לחשוב על זה כי אני יודעת שאכלתי חרא מטיפול גרוע שרמת חוסר ההבנה שם הייתה פשוט מבזה ומתעללת! וכן טוב לגלות שיש מטפלת עם איכויות אחרות.

אודי, אלמלא היה הנחש נמצא איי שם בגן עדן... האם הם היו בוחרים? לפעמים משהו קטן מביא אותנו למציאות שלא תיכננו ולא חשבנו קודם, וכמה סיכונים יש שם...

הלכתי היום עם בתי ללקוח שהמקצועות שלנו נושקים בו. ומה בתי אומרת לי אחרי הפגישה. "תקשיבי, לא היית חדה, לא יודעת מה את לוקחת, אבל זה נורא משפיע עליך!!!" נו... הפלא... כל כך סיממתי את עצמי בגלל הכאבים, ואם לא אוכל לחשוב בבהירות אז יכולה לומר שלום ולא להתראות, גם כואב, גם מסמם, עייפה כל היום... וואו!

תקשיבי לגוף ולנפש בבקשה את דוחקת אותם יותר מידי זה עצוב :)

יש גם רגעים כאלה..של אי חדות, אי אפשר תמיד להיות בשליטה על הכל, ומותר גם לשחרר ולא להיות כל כך ביקורתית, זה בסדר...תרפי מעצמך :)

את לא צריכה לענות אבל אני שואלת האם הבנתי נכון שאביך פגע בך מינית ואפשר גם לאחרים לפגוע בך מינית? רוצה להרוג אותו, וגם אם הוא כבר מת, רוצה לסחוב את הגופה שלו ברחבי העיר!!!

אמרתי לך עברתי פגיעה ארוכת שנים מעל עשר ועוד כמעט מספר זהה של שנים של השלכות של הפגיעה...כן סנדי רבים פגעו בי ואני לא מתכוונת למות וגם את לא .. הכל בסדר .. זה כבר מאחוריי הוא מת ושיזכה למנוחת עולמים שקטה ושלווה ..וגם מי מאלו שפגעו בי שחי עוד שגם לא יהיו חיים טובים ..אין בי נקמה אני רק רוצה לטפל בעצמי וחלק מזה זה לאפשר לעצמי להתאבל ולכאוב את מה שהפסדתי בחיי ...אבל היום ,היום מוכיח לי כמה הטיפול הזה עובד.....חיבוק

אוהבת וחיבוק גדול על החמלה הרבה שיש בך.

את יכולה לסלוח, אבל אני אמשיך לקלל במקומך... אבל הנצחון הגדול שלך יהיה החיים הטובים שיהיו לך... את תקבלי פיצוי ענק ענק על השנים הקשות את יודעת מה.... לא מבינה איך חלאות כאלו יכולים להיות הורים אני באמת מתחילה לחשוב שצריכים לקבל רשיון להורות, ואני מתכוונת ברצינות.... בסין יש הגבלת יילודה אבל זה לא העניין אדם שיוכיח מינימום של כשירות להיות הורה, NEVER MIND לבצע פשע בילד שלו עצמו, כמה נמוך אנשים יכולים לרדת, כמה? מחקי את העבר, תמשיכי לעתיד, וכן, אני זועמת עבורך, ומברכת אותך בכל האור של נרות חנוכה בכל השפע של רוחניות וגשמיות

הי אביב, שמחתי ונרגעתי לקרוא שאינך מקדישה את חייך לנקמה מדומיינת או פעילה ששואבת המוני כוחות. את בסדר, את, שלך, סוריקטה

פותחת אחד חדש כי רק דרך המחשב ראיתי מה שהוספת שם למטה .. זה מעניין מה שאת כותבת בקשר לרעילים. את יכולה להסביר איך נראות קשורה אליהם וכן הגילוי והניסיון לספח אותם רשמית אלי קשה מאוד ...בעיקר ההבנה שהם לא הולכים לשום מקום ולעד הם יישארו אצלי כמו חותם גומי על ילדות מטורפת כמו אות קין כואב מרגישה ממש בתהליך אבל מולם...

הי אביבונת, כשמכירים אותך יותר לעומק, רואים אותך נוכחת ממש, נחשפים גם לחלקים הפחות מופלאים שבך, טעויות, כשלים, מעידות שעלולות להחוות כמזיקות. את כאדם, כשלם. זה מפחיד, משום שקיימת החרדה (בעיניי) שאם הסובבים אותך יגלו חלקים כאלה, תתפסי כל כולך כרעילה או מזיקה כבדת משקל, משהו אולי בלתי הפיך, הכרוך בניתוק קשרים או עונש. אני מניחה שאת מגלה שלא כך, ושאולי החלקים האלה עושים הרבה רוח, אבל הם כאלה קטנים ולא מגיע להם מקום מנופח כל-כך. או כמו שאומרים - לא להאכיל את הטרול. סופ"ש נעים ורגוע וחמים, ושהביחד יחזיק מעמד. נסי לזכור שהוא היה שם גם בעתיד, שאולי ירגיש לך שפחות. זה לא קל בכלל. מעריכה, סוריקטה

מניחה שאני לא שם עדין או שזה שוני בנינו יכולה לומר שהצורך בנראות אצלי שונה - אם אני אתייחס לחלקים כאל רגשות אז מרגש לרגש ...או מגיל לגיל ... לכולי יש צורך בנראות מאוד גבוהה לדעתי מהמקום שפשוט אף אחד לא ראה אותי כולל יועצות , מורים מנהל בית ספר - יותר מזה בקשת העזרה שלי התפרשה עקום וככה מצאתי את עצמי נפגעת גם בתוך בית הספר. כן יש לי כאלה שעושים רק רוח ומפו קטן עפים רחוק ויש בי תוקפנות שעדיף שלא ינסו להכניע אותה בכוח כי אני נעשית איומה , מרושעת עם רוע אמיתי ..כן מן הסתם את התכונה הזו אני מעדיפה שלא יראו . הייתי מעדיפה שתלך אבל הבנתי שהיא כאן לתמיד .מנסה להבין מה הקשר של התכונה הזו לנראות לדעתי התוקפנות הזו באה דווקא ברגעים שלא רואים אותי שאני מרגישה שמוחקים אותי כאילו אני כלום .שאני לא מובנת לא מוכלת ...אם אני משווא את זה לחיות אז לחיה פצועה לא מתקרבים ככה אני ...עצוב ..

אני עונה לך כי אני מרגישה שבאמת אכפת לך...תודה יקרה אבל זה בסדר הטייטל לא מקטלג אותי הוא עזר לי להבין. לא יודעת למה קשה לך לקבל את ההגדרה הרפואית וזה ממש לא אכפת לי איך קוראים לה ולא יקרה זה דברים שלא כל אחד חווה או עובר אבל בסדר כנראה לא נסכים וגם זה בסדר. וסנדי כן הכל נורמלי רק תלוי כמה למה ואיך ... אנשים לא מדברים פתאום בקול של ילד אנשים לא מדברים עם עצמם בקול רם אנשים לא נעלמים בזמן אנשים לא מוצאים את עצמם מתחבאים בכל מיני מקומות מוזרים . אנשים בדרך כלל זוכרים שהם כותבים מייל או עושים משהו . אנשים לא מדברים על עצמם בהיא והוא ואנחנו ...ולמה אני כותבת לך את זה כי חשוב לי שההפרעה הזו תובן זה ממש לא עושה אותי לא נורמלית אם יש סכלל נורמליות זה אומר שיש לי קשיים אחרים שמציבים בפני אתגר להתמודד. שלחתי לך מאמרים ככה שאת גוגל חרשתי גם אתרים באנגלית ....ויקרה בבקשה הפרעה דיסוציאטיבית זה לא סכיזופרנייה.....זאת הפרעה שמקורה בפוסט טראומה מורכבת . וסנדי האמת עייפתי מלנסות להסביר אז יקרה בבקשה תהיי איתי תקבלי שלצד הכוחות והאופטימיות יש לי קשיים כואב לי ולא תמיד יש לי כוחות . אני מתמודדת בהמון דברים שלא את כולם אני כותבת בכל מקרה תודה על המחשבה

נהדר שאת מקבלת את עצמך נהדר שאת מצליחה למצא לעצמך מקום וזהו... גמרתי להתקרצץ אני מאלו שתמיד רוצים הפי אנד בסיפורים!!! אבל את אומרת שאת חותרת לשם, אז זה גם הפי אנד והאמת, קיטלוגים לא משנים, העיקר המהות, ואנת נורמלית בהחלט....

הבנתי משהוו זקוקה למקום שאוכל לנוח להיות אני שייתן שקט והכלה..מרגישה שגם כאן איבדתי את זה כאילו מצפים ממני שכל הזמן אלחם אהייה אופטימית וחזקה ...זאת הדרך שלי לפעמים והרבה בזמן האחרון אני כואבת החיבורים מביאים איתם הבנות קשות לא פשוטות בכלל על מי אני ועד כמה באמת אפשר לשנות..וכן אני גם אופטימית וחזקה ובכל מקום שומעת במציאות וכאן שזה לא מתאים לי...גם בטיפול היא רוצה ממני יותר מימה שאני יכולה ואני מבינה אותה שהיא דוחפת קדימה אבל זה קשהה וגם אני צריכה שיקבלו שקשה לי שסתם הייו איתי ברגע הזה שאני לא ארגיש לבד כל כך...מרגישה ואולי זה שלי כאילו שוב אין מקום לרגשות הקשים שעולים בי ....

אביבי, 'אלה שמצפים' זה כנראה חלק בך. חלק שאורב לרגעים של חולשה בך. מותר להיות חלשה. ואפילו רצוי לאפשר לעצמך להיות חלשה. כנראה שהשוטר הפנימי הזה שדורש ממך אולי להיות כל יכולה, קיים בעיקר בך. את בת אדם, שלך, סוריקטה

שלום, אני עורכת ניסוי אשר בוחן את הקשר בין נטיה מינית ורמת המוחצנות לבין תדירות השימוש בקאנביס, מזה שבועות מנסה לאתר שאלון מתוקף ומהימן אשר היגדיו בודקים את רמת המוחצנות של הנבדק, לצערי לא מצאתי משהו שאינו כרוך בעלות. אשמח לדעת אם למישהו יש את השאלון ויוכל לשלוח לי. ממש תודה!!

איזה מקסימות אתן. ממש שמחתי הרגע להיכנס ולראות את התגובות שלכן. היה נחמד, גם אתמול עשינו מסיבה. היה ממש טעים ונעים (: היום אבלה עם חברה אחה"צ. ואתן ממש רגשות על האמונה שלכן בי ועל זה שאתן נותנות לי תקווה.

מדהימה....

איזו מתוקה את! אוהבת וחיבוק בחזרה.

חנה, את כזאת מותק, הייתי אומרת ילדה טובה, אבל נדמה לי שאת לא אוהבת שקוראים לך ילדה. (אני דווקא כן). מוסיפה גם את תקוותי, שלך, סוריקטה

תלוי מי קורא לי כך. ממך זה נעים לי.

לכלן..את מקסימה! יש בך חן שכזה :)

מחמאה נעימה!

מצטרפת גם אני לבנות כאן את חמודה ממש וסוג של דוגמא עבורי

אודי, אין לי חברות. אין לי אנשים בגילי שאני יכולה להזמין להדלקת נרות אין לי חברות שאני יכולה לצאת איתן לשתות משהו חם פעם הזמנתי חברה של הבת שלי אלינו, ומיד כשהיא נכנסה היא הסתכלה סביב - והבית שלנו הוא די ישן..הממ, הרגשתי בושה... למרות שב"ה לא חסר לנו דבר, ואני מאוד אוהבת את הבית שלנו.. אני זוכרת שבתור ילדה תמיד כ"כ התביישתי בבית שגדלתי בו, בבלאגן, בצעקות, בדברים השבורים..אז אף פעם לא הזמנתי חברות. והיום שיש לי בית רגוע ומרווח, הבושה עדיין קיימת. הלוואי והילדים שלי לא יהיו כמוני, הלוואי ויהיו להם חיי חברה עשירים , הלוואי ויהיה להם ביטחון עצמי. אני יודעת שזה בידיים שלי.. אודי, אני ממש רוצה חברים.קודם כל לעצמי, ואז לילדים.

את יודעת, מיקה יקרה, אני חושבת שאמרת דבר חשוב מאד מאד, ואני שמחה לערנות שלך. כשהייתי ילדה - מאד כעסתי על אמא שלי (רק היא גילדה אותי) שאין לה חברים (למעט פסיכוטי אחד שגם תקף אותי וגם נכנס לי למיטה). זעמתי מאד שאנחנו לא מזמינים או מוזמנים והייתי טוחנת לה ת'מוח וכמובן שנתקלת בחומה עצומה. הייתי ילדה מופרעת, כאמור. יכולה להבין שהבושה נשארה. גם אצלי היא נשארת. אבל, כשבאים אנשים, אני משנה קצת (ואני חושבת שכך נוהגים רבים) את החזות של הבית. הוא הופך להיות מסודר ונקי יותר. אולי בגלל שמשמשים בו. משאלה נהדרת, מיקה. אהבתי. חוג, ריקודים, מקהלה, מפגשי הורים ילדים, אפילו כאלה שנקבעים דרך קבוצות בפייס ובווצאפ. מאמינה עבורך, שלך, סוריקטה

זוכרת שכתבתי פעם משהו דומה? שאין לי חברות...וזוכרת שאת מזכירה לי אותי? אז אני השתנתי עם השנים ובעזרת הטיפול, הבנתי למה זה קרה, בעיקר בגללי שלא יכולתי להתמסר לאף אחד, לאף חברה...ואני אדם חברותי מאוד שכן מזמין ומוזמן לאחרים, אבל אף אחד לא חבר שלי באמת ולא מכיר אותי ממש. לפעמים זה גורם לבדידות ולפעמים עדיף לי ככה...ואיך את? והילדים קצת שונים ממני, יש להם חברים אבל גם הם לא מאוד מאוד קרובים אליהם, מעניין...הם לא בעד תנועת נוער אפילו שניסיתי שילכו ועוד...אולי זה גם באופי...לא יודעת, אבל תמיד ניתן לשנות אם רוצים, אני הבנתי שאני לא באמת רוצה חברות קרובות ממש זה עדיין קשה לי ומצד שני רוצה חברה קרובה...מסובך..מקווה שהובן. איך את? מה את באמת רוצה? קרבה או מתרחקת? זה תלוי בך, פעם חשבתי שזה לא תלוי בי, שפשוט לא אוהבים אותי וכל מי שיכיר יברח..היום זה שונה...

נשמע קשה לרצות להיות עם חברות ואין את מי... לא טובה בלמצוא חברים, אבל, מאמינה בך וחיבוק גדול ממני!

אודי, אני לא מרגישה טוב, הכל ממשיך להתבוסס במקום למרות שאני ממשיכה לקבל עזרה אינטנסיבית, לנסות עוד תרופה חדשה, להתנהל בשיגרה ולתפקד. בפנים ממשיך הכל לכאוב ולצרוח, בליל של מילים מהרבה קולות שאני לא מצליחה.תמיד להפריד ביניהם ולהחקות אחר המשמעות. אני כל כך עייפה כבר מכל זה ולא יודעת מה עוד לעשות. שירה

להקשיב להם לשמוע באומץ מה שהם רוצים להגיד...שירה יש כמה ספרים טובים אחד שעזר לי להבין קצת יותר היה יחיד בגוף רבים ....די צחקתיכשראיתי את עצמי שם אבל בעיקר הבנתי את ההתנגדות שלי...

אין כוח להתמודד המאבק התמידי כאילו בתוך סופה בים וצריכים לאחוז חזק בצוק כדי לא לתבוע אבל הסערה תחלוף את תרגישי טוב יותר תני לעצמך את המרחב ואת הזמן

ואולי כדאי לנסות לנוח? הנה מגיע סופ"ש מקווה שירגע.

היי אודי האם יש מצבים שבגלל תלות גבוהה מאד ממליצים לסיים את הטיפול?

אז מסיימים את הטיפול ומשאירים ככה מטופל? והאם המטופל יכול לעשות משהו כדי להפסיק או להפחית את התלות הזו?

היי אודי אני יודעת שביום רביעי את עונה מאוחר בלילה חשבתי שאולי כדאי שאת ההודעות תעלה מוקדם יותר, וכך כולם יוכלו להגיב. שא ברכה ותודה :)

כמה זמן תמשך תקופת הגולמיות? מתי יגיע הפרפר? בא לך לשתף קצת?

הי גולם, מצטרפת לרגע - מכירה את הסיפור על רוח הצפון והשמש? זה הקישור היחיד שמצאתי ביו טיוב: https://www.youtube.com/watch?v=o09Qy0jSrLo אני מזמינה את השמש :-) בקצב שלך וברכות, בוקר אור, סוריקטה

לפי ויקיפדיה משך זמן ההתגלמות בין שבועיים למס חודשים.. אצלי כנראה יש מום בגולם.

את כזה גולם יפיפה אבל הפרפר יהיה ממש יפה....בסדר מוגבל אז שייקח עוד קצת זמן אבל .....אפשר להזכיר לו שנעים בחוץ ...

מאמינה שאת יכולה להפתח עם קצת עזרה ממך...לא רק מבחוץ.

גולם, אני חושבת שיש חלק שפורץ במחול שדים מטורף משמחה והנאה, כדי לשכנע את הגולם שיש בו מום. חלק סדיסטי. כנראה שיש גם חלק מזוכיסטי שמשתף איתו פעולה. מי מיוצג שם? מחשבות ערב :-) סוריקטה

שמחה שיש לך זוגיות טובה. הרגשים מיניים זה דבר שצריכים לעודד, בדיבור, במעשה, עם מישהו שאת מכירה זה בדרך כלל לא עובר בחשמל כמו עם זרים, צריכים להכניס את השקע לחשמל (מטאפורה) ולהעיר את זה.

היי סנדי יקרה מאוד, תודה שהגבת לי :-) אני לא בטוחה שאני רוצה "חשמל" וגם לא רוצה "עם זרים" רוצה להרגיש קרבה וביטחון.. אני מבינה מה שרשמת לגבי זה שצריך לדבר ולעשות ולפעול - מרגיש לי מוזר להיות "אישה" במובן הזה. זה כאילו לא מתאים לי, מבינה? לא יודעת, קשה לי לראות בעצמי משהו שמשדר מיניות או מפתה...אבל אני מדברת על זה ומנסה לאט לאט... אני פשוט רוצה להישאר ילדה...

מיקוש אפשר ליצור בית חמים עם מעט כסף. אתם יכולים לצבוע אותו, לקנות תמונות בשוק הפשפשים ולעשות להם מסגרות יפות, כסוי יפה לספה ישנה, וילון יפה לחלון, אפשר כל כך הרבה דברים לעשות שגורמים לבית להראות חמים ונעים ושטוב בו ואגב, חברות בעיקר מעריכות את האווירה שיש בבית. אל תשדרי לילדים שהבית עלוב, ילדים יקלטו את מה שאת משדרת אם תשדרי שאת אוהבת את הבית, וכיף לכם בו, כך ה ירגישו

בואי נעשה היכרות, כמעט ולא הייתה תקשורת ישירה ביננו, מבינה שיש לך שק כבד על הגב, אפשר לעזור לך לסחוב, יש משהו שאת יכולה לשחרר. אני סנדיי, אם קראת כאן בשבועות - חודשים האחרונים את בטח מכירה את הסריטות שלי, דווקא עכשיו תקופה מאד טובה נפשית, כל כך רגועה, אבל נפל עלי הצרה עם הגב, עם הכאבים, והכל כתוב כאן.

היי סנדי תודה על ההתעניינות והרצון להכרות.. לאט לאט.. נכיר.. ולגביך, תוכלי לשתף בהצלחתך? Aya

אשמח לשתף אם תנחי אותי למה כוונתך

הרגשה נפשית טובה.. זהו סוג של הצלחה. ולזה כוונתי ...

מה שלומך? איך היתה השינה, מקווה שהיתה לך מרפאת ומרגיעה ומאוששת, ושיש לך מצברוח וכוחות להמשיך להתגבר על המכשולים שעוד יצוצו בדרך ולהנות מכל כך הרבה דברים שאפשר להנות מהם בדרך הזאת... אני חוגגת השבוע יומולדת... מרגישה את עצמי נורא פסיבית, אני לא מצליחה לחשוב מה בא לי וליזום.. אני מותשת... היום היה לי מפגש די מקרי עם זרה חמודה, היא הרגישה לי בחורה טובה, בעלת תושייה, כזאת שיודעת לנהל את החיים, שלא חוששת מהם, קצת עזרתי לה והיא הודתה לי בלי לדעת כמה המפגש איתה מחייה אותי, גורם לי להרגיש כמו מי אני רוצה להיות... ואני חושבת שהיא קצת הזכירה לי אותך 3> איך זה גורם לך להרגיש ההתפעלות של כולללם בפורום ממך? זה מרגיש לך false? זה מחמיא? את מצליחה לראות ולהבין על מה המהומה וממה כולם מתפעלים? מאחלת לך ימים טובים! חיבוק גדול! גלי

הי גלי אהובה, קודם כל, כבר אאחל יומולדת שמח. יוזמה אולי לא תמיד הולכת 'בכוח'. לא בטוחה. ת'אמת, אני ממלאת בחיי אנשים תפקיד של הזרה שמגיעה מהצד ומתערבת במילה קטנה. לרגע. ועוברת. אני בסדר. גלי מתוקה. אני בסדר. הייתה נפילה בסופשבוע, הצטברות של שינה גרועה ואיזו תקרית שעוררה בי חרדות. נדמה לי שכתבתי שהתעששתי למדי. גם חושבת שלא פעם דבריי כאן יכולים לעורר התגדויות, לא תמיד קל לשמוע אותם. אני יכולה להבין שיש לי מטפל טוב ואני משוויצה במה שהוא לימד אותי ובעבודה שלנו. שמחתי לקרוא על הדברים הסך-הכל טובים בחייך, גם אם יהיו נקודת ציון לבאות. חיבוק גדול, סוריקטה

כן את, ואת יודעת שאליך אני מתכוונת. ידעתי מיד שתרצי להתחפר, רוצה שאתייחס לזה? רוצה שאכתוב על זה כאן בפומבי? אולי עדיף שתקבלי את המייל שלי מאודי, ואכתוב לך בפרטי? ואולי עוד יותר עדיף אם למטפלת שלך היה מייל שלא מסגיר מי היא בכלל, שתפתח מייל אנונימי בוואלה או ג'מייל, ותשלח אותו לאודי שיתן לי, הייתי מעדיפה שהיא תקרא את הפוסט שלי לפני שאת קוראת אותו. אבל, אם נוח לך יותר, את יכולה להתעלם - אם כי לדעתי זו נקודה מאד חשובה עבורך, אבל זו רק דעתי. חנוכה שמח

הי סנדי, ההודעות האחרונות שלך קצת הבהילו אותי, יקירתי. למען האמת, אני חושבת, שלפחות מאז שאת כאן, הודעותיי מנסות ככל האפשר, וכך גם פנימית, להיות מלאות תקווה. ואהבה, ורוך וחמלה. יצר החיים חזק, עובדה, אני פה (וגם משתתפות אחרות), הוא ניצח גם בשנים הקשות מאד, בהם הייתי ממש בסכנה מבחוץ, וקיים גם יצר מוות, אצל כל אחד, גם אצלי, אין מה להכחישו. נכנסתי למיטה לנוח (להתחפר מהקור, יש לי בעיה עם החימום בבית כרגע, והיא אמורה להיות מתוקנת בקרוב, הזמנתי איש מקצוע), ומעבר לכך ישנן גם חלופות זמניות). אם כן, פשוט הייתי צריכה לנוח לנוח, עבדתי מאד מאד קשה החודש. בסופי שבוע ובלילות, הגוף והנפש מרשים לעצמם להיות קצת חולים. ובדרך-כלל, כך אומרים לי, שיש לי מחויבות - היא כמעט תמיד מנצחת. התערבות של אנשים שאני בקשר איתם רק בפורום מחוץ לפורום עלולה להכעיס אותי (ואני לא בן אדם כועס עכשיו). וכמו שכתבתי בהודעה אחרת – במצבי מצוקה יש אנשים בחיי: אחים, שכנים קרובים, רופא וכד' שאליהם אפנה. הבטחתי זאת לעצמי ונדמה לי שגם למטפל. וגם הבטחתי לו לא לעשות שימוש לרעה בתרופות. לא מגיע לו שאפגע בו אחרי ההשקעה הכל כך גדולה שלו בי. מקווה שעכשיו מובן יותר, והוקלה הרגשתך ותחושותייך, שלך, סוריקטה

מטעמי כבוד האדם אני מעדיפה שלא לענות לך באופן פרטני, מה שכתבתי היה אחרי שחשבתי על הדבר הרבה אחרי שנתתי לעניין שיקול דעת אמיתי, זו לא הייתה שליפה מהמותן, אילו הייתי יכולה להרחיב לך, היית מבינה וללא ספק מסכימה, ישנם דברים שרואים מכאן לא רואים משם וישנם דברים שלא רואים שיכולים לפעמים להביא לתוצאות הרות גורל, ומכיוון שלכל אחד יש בחירה לכן העדפתי לכתוב כפי שכתבתי....

תפסיקו להפחיד אותי, לא תרשום הודעות מפחידות, שאין לי דרך לאמת אותן, מודיע לכם שהלב שלי לא משהו, אז אל תכניסו אותי לסרטים. סוריקסטה, הפעם את על הכוונת.... אבל את לא היחידה, מי שרוצה לשים מסרים מפחידים שישאיר מספר טלפון, מייל וכו' שנוכל להשיג אתכם חבר'ה... תבינו... זה לא משחק ווירטואלי, דואגים לכם כאן!!!!

את מתוקה אמיתית תירגעי ...אל תישכחי שאודי מנתר את ההודעות. אף הודעה אובדנית אודי לא ייתן לה מקום ...תודה אודי ;)

לא מדברת על הודעה אובדנית לפעמים עוצמה של קושי משתקפת ומכיוון שהפורום לדעתי הוא מעבר לווירטואלי, ומכיון שאין דרך לבחון דברים ולדעת, לכן לפעמים עוצמת הקושי של השני, מדאיגה גם אם אין בה הודעת אובדן פרופר ואת יודעת מה? לדעתי, להרבה מאתנו יש מחשבות כאלו שלא הבצע אבל הן שם מסתובבות.

סנדיי, וואו, אולי לקחת אותי קצת רחוק? מעולם לא כתבתי הודעה אובדנית בפורום כלשהו, ואני חושבת שזה ממש לא פייר לעשות זאת כלפי המשתתפים ופה אני לחלוטין מסכימה איתך. אילו הייתי במצב כזה הייתי מבקשת עזרה בפנייה למיון, או מתקשרת מייד למטפל או לאחי וכד'. אגב, אני משאירה את כל הפרטים האמיתיים שלי במערכת. אודי רואה. שלך, סוריקטה

ראי מה שכתבתי לאביב, לוקחת אותך ואחרים ברצינות, אלו החיים שלנו, לטוב ולמוטב, היופי שבפורום זה היכולת לכתוב באנונימי, ולבטא דברים שמקומות אחרים לא נבטא אבל היתרון הוא גם החסרון

יש לי רצון להזמין את כלכם אליי להדלקת נרות, להכין דברים טעימים ושכל אחת תביא משהו... בשביל ההרגשת האחדות, שנרגיש יחד, מה הייתן מביאות? ומה אתה אודי? יכול להיות גם לא משהו קונקרטי של אוכל :) אני הייתי מביאה את חוש ההומור שלי שאינו בא כאן בכלל לידי ביטוי, את שמחת החיים הזו והאש שיש בי (קשב וריכוז- זה תורשתי, ולא תמיד זה כל כך רע) מבחינת אוכל אני אוהבת לאכול גם כשבדיאטה, נהייתי מומחית למאסטר שף דיאתטי!! הייתי נותנת לכם לטעום מטעמים מופחתי קלוריות ומראה שאפשר! אז מה הייתם מביאים? בואו נדליק נרות יחד! אתכם ושלכם, מיכל

את מקסימה איזה רעיון .... הייתי מביאה מלא סביבונים ושירים... והמון אהבה כי אני אוהבת אותכם .

הי מיכל, הייתי מביאה זרועות פתוחות, חיבוקים ונשיקות ומציעה עיסוי בשכמות :-) אה, וגם אולי בובה רכה כזאת של סוריקטה, ללטף, יש מקסימות כאלה. איזה כיף! סוריקטה

מתאים לי חיבוקים ועיסוי ובובה רכה רוצה רוצה ...חיבוק חזרה

מקבלת בחום איזה כייף!! ...ממש מתאים לי החיבוקים ובעיקר הבובה, הבאתי לה כזאת בובת פרווה שנמצאת אצלה על הספה עכשיו כי הבובה הקודמת נשארה שם...ורציתי משהו לחבק בטיפול וגם שכלם יוכלו לחבק...

עשינו עכשיו מסיבה לכל עובדות המשרד ועשיתי על זה סטד אפ, מוכנה להכין כאן גם על כולנו.... אגב, לפני פורים אפשר לעשות זאת בהחלט בתור תוכנית כאן בפורום,

יופי של רעיון :-) הייתי מביאה עוגת שוקולד טעימה וסביבון מנגן עם אורות... חיבוק גדול..

חבל שלא כתבת כלום להודעה שלי... שתדע שאשמח גם ליחס כשטוב לי ונראה שמסתדרת...לא יודעת, במיוחד כשהיא לא פה. שונאת להיות כזו מבקשת..אבל רציתי שתראה גם אותי. אביב את מקסימה! את יודעת לכתוב מילים כאלו של אור ורואה אותי ואחרים! מילא, כבר יום שלישי. הזמנתי הרבה אורחים אליי לערב חגיגי במיוחד הבעיה הרפואית צצה לה עכשיו, כואב ומבאס אבל אני יודעת שזה לא יפריע לי להכין אוכל טוב כי בזה אני טובה ויודעת שאטפל בעצמי, שאכפת.. מתחיל להיות לי אכפת מעצמי גם אם לאחרים לא ממש ואולי זה מה שחשוב יותר מכל יחס של אחרים וחיבוק של אחר וכו'... אני לא רגילה אבל רוצה מאוד לתת לעצמי רגעים של טוב ואהבה ולא רק עצב וכעס על עצמי...לא מגיע לי יחס כזה לעצמי...לא מגיע לי להשמין והראות רע....אוףף אז כל כך מנסה והיא לא פה כדי לראות כמה אני טורחת בזה...חג שמח לכלם.

הי אודי ההודעה שכתבתי לסאנדי ושלא עלתה היא לדעתי מתאריך 1.12.15 ואם לא אז מה 4.12 או 5.12. תודה. גלי

קראתי גם שם כן יש בי גנטיקה מהם את יודעת זה משנהם לא רק ממנו. כן יש בי חלקים שהם כמוהו בדיוק תוקפניים ועוד שצריכים טיפול אבל אני זה לא הוא אני דומה לו אני לו כמוהו ובחיים לא אהייה. אבא שלי היה מפלצת אולי היו לו גם צדדים טובים אבל הוא היה מפלצת הוא לא הסתפק בלפגוע בי הוא דאג שגם אחרים יפגעו בי הוא תיעד הכל .הוא היה אלים וסדיסט ותאמיני לי חשפתי די ועל קצה המזלג ...הוא היה מפלצת אנושית אבל מפלצת ....

אביב ממי שלי, אני מאד מאד יכולה להבין את הזעם, הסלידה העמוקה, התיעוב, (ומניחה שאלו רק מילים קלות לתאר את ההיסטוריה). ואולי גם הרצון לנקמה. אישית, יש בי חלק שהיה מאחל מוות בייסורים לאיש כזה. שיתבוסס בדמו ויותר. הגם שאולי אין בכך בכדי לתרום לעתיד. ומזכירה שגם בי פגעו מאד, ובאופן ישיר או עקיף היו פגיעות בי ע"י הסביבה בשלושים וחמש השנים הראשונות לחיי. יש במין האנושי, ששתינו שייכות אליו, דברים באמת נוראיים שאין לתאר. שואות למיניהן. ועדיין זה חלק מהמין האנושי. תכונות זוועתיות כמעט-עד-אין קץ, שקיימות בבני אדם. בוקר, סוריקטה

אני לא רוצה לנקום אין בי את ייצר הפגיעה והנקמה האמת שבמידה מסויימת אפילו סלחתי לו שיחררתי אבל עדין זה כואב ..וכן ברגעים שאני מבינה עוד דברים ואבדנים מתוך האבל שלי הוא מפלצת בשאר הזמן הוא סתם האדם שהביא אותי לעולם

הוא היה מפלצת וגם לא אנושי. אין סליחה ומחילה על מעשים כאלה וכמה קשה להמשיך ולקרוא לו אבא... אבל את מדהימה ורכה ולוחמנית ובמאבק שלך את גם עושה צדק על כל העוולות שנגרמו לך. שלך שירה

חיבוק

הכנתי אוכל ויצא טעים

חג שמח!!

את מדהימה!!! תראי כמה טוב שזה יעשה לך לתת לאחרים! תצאי, תהני, תזמיני! איזה כייף שאת יוזמת, את אלופה!! ואני רואה איזו דרך מדהימה את עושה בטיפול! המשיכי כך!! מחכה כבר לשמוע איך היה.

עכשיו גם תזמיני לשבתות ולחגים, והבית שלך ישקוק חיים יעמדו בתור לקבל ממך הזמנה החברות בינך לבין אחרות תתחזק, וגם בהמשך תגדילי את המעגלים אפשר להזמין גם ידידות ומכירות ולא רק חברות כך המעגל גדל

גם אני כאן, לא יודעת איך לומר, לא יודעת מה לבקש ואיך לתת. אבל אני כאן. שירה

הי חברים אהובים, גם אני הולכת להתחפר במיטה. ללילה הקר. לצד המשאלה לא-לקום-מחר, שלולא הייתה איומה כל-כך, הייתה יכולה להישמע לי הומוריסטית משהו; לצד משאלה זו, צמודה המשאלה ללכת לישון חולה ולקום בריאה. שתהא זו שינה מרפאת. ואני אקח תרופה כדי לעזור לעצמי. ולסבול פחות. לילה טוב, בעצבות של פרידה, וסופיות, סוריקטה

ימים לא פשוטים אבל בלי משאלות על סוף בבקשה אוהבת אותך שימרי עלייך יקרה חיבוק עוטף

סוריקטה, מה זה המילה הזו סופיות!!!! קומי מיד תכיני לי כוס תה, השיניים שלי נוקשות מקור סופגניה חמה גם כן, בשביל להוציא ותי החוצה בקור הזה תכתבי אלף פעמים, לא כותבת מילים מפחידות.......

הי סנדי חמודה, מדוע מפחיד כל-כך? לאו דווקא מוות. סיום של דבר אחד, פרידה, מתחיל דבר אחר. זה, כנראה, גם מה שנותן את המשמעות. לטוב, לרע, ועוד. הנה שיר עבורך: https://www.youtube.com/watch?v=ACa74tJVWm0 בוקר, סוריקטה

מרוב שרוצה להיות כאן קצת בורחת מרוב שקשה להיות באמת הרבה בורחת יום לא פשוט אתמול פגישה לא קלה התקרבתי יותר הקשבתי הרבה לא זוכרת כי לא הייתי אבל יודעת על מה . הפגישה החייתה אותו כל כך ההבנה עד כמה אני עדין פוחדת מזעזעת ולא מצליחה לשחרר מחפשת אחיזה קרקע יציבה מפחיד שם וקר שם בחוץ עוד אבדנים לקבל ולעכל גידלה אותי מפלצת לא בן אדם אני אשבור את מעגל האימה ואת הדפוסים האוטומטים עד אז ...קשה אודי יש לך מילים רכות לאחוז

הי אביב, זאת אינה פעם ראשונה שאת פותחת הודעה תחת הכותרת 'להיות'. ראי מה כתבתי לך בסוף העץ שכותרתו זהה, בעמוד הקודם. מניחה שתביעי התנגדות כלפי דבריי שם. ואומר עוד, ומאמינה שיש סיכוי סביר שלא תסכימי לקבל גם את דבריי אלו - לא נכון, לדעתי ותפיסתי, להסתכל עליו כעל מפלצת, שאזי גם את שיש לכם חלקים משותפים (ותכחישי עד מחרתיים), גם את מפלצת. והרי את אינך. כמו-כן, מהמוכר לי, דפוסים אוטומטיים נשארים לתמיד. השונה הוא, לאחר סיוע טיפולי, למשל, שאפשר לעצור, לחזור לצומת בפניית פרסה, ולבחור אחרת. הקור הזה שובר ונמאס. והוא רק התחיל, שלך, סוריקטה

לא מכחישה יש לי חלקים דומים אבל אני לא כמוהו ותאמיני לי שהוא היה יותר גרוע ממפלצת .... אבא חא מוכר את הבת שלו וזה על קצה המזלג . מה שעברתי ממנוו זה לא ליטופון

הי חברים שלי, רציתי להוסיף שראשית, חרדת הנוכחות קיימת בעוצמה גם אצלי (זוכרים את החלום על הפורום?), ובעיניי, הדבר קשר לגילוי החלקים הפחות יפים בי. אלו שאני חווה כרעילים, גם אם הם קורים בקטנה, אצלי בפנים עלולה להיווצר חוויה מפחידה מאד. מצד שני, אולי החרדה מגילוי החלקים היפים גדולה אף יותר. וגם כאן, מעניין שגם אני וגם אביב, למשל (והזכרתי רק אותנו, כי אנחנו בעץ זה) נוכחות יחסית הרבה. מחשבות בוקר, ומעבר לברכת חג של אור - אוסיף גם חמימות, שלכם, סוריקטה

לפני שהתחלתי את הטיפול חשבתי דברים אחרים.. באמת, המציאות שלי כל כך עצובה :( אולי עדיף היה להשאר אי שם עם הדברים האחרים.. Aya

עצוב האבדנים ההבנה האמת המציאות כפי שהיא באמת אבל תזכרי שתמיד אפשר לשפר ...איתך יודעת עד כמה הטיפול חושף את המקומות הקשים . חיבוק אם נכון לך

חנוכה שמח ומואר לכלם! שנצליח לבחור כל יום מחדש בחיים טובים עבורנו. אודי, אהבתי שכתבת חיבוק במקום סופגניה או לביבה;) גם בטיפול זה הובן כך ומאז יש חיבוק קונקרטי איתה שחסר לי עכשיו. אך במקום זה מפעילה חימום כשקר או שותה תה או מרק מחמם והחלטתי שלא חוזרת אחורה וגם אם אוכלת אני אהנה מזה ואנסה לקבל חום ואהבה בדרכים אחרות...תחזיק לי אצבעות...מחבקת את כלכם בחיבוק נעים וחמים.

מחבקת בחום ושמחה שאת מביטה קדימה ובכלל עוד מעט היא חוזרת .. עוד רגע קט .

הי אודי, אני ובעלי - אנחנו זוג טוב. כל מטפלת שפגשה אותנו אמרה זאת (ולא סתם) וחוצמזה שאני יודעת זאת בעצמי. בחודשים האחרונים, אני מרגישה ממש צורך למגע של חיבה איתו (אני לא מדברת על נגיעות מיניות)..וכמובן שזה משמח ומרגש אותי מאוד! אפילו הצעתי שניסע לנו לבד :-) בעבר לא ממש רציתי וחשבתי שסתם יהיה משעמם..אבל, מבחינה רגשית אני לא מצליחה מעבר..וגם אם זה כן קורה , אז משהו בי לא שלם. אני מרגישה מיואשת! אני מרגישה חוסר נוראי - ואני לא מצליחה להבין מהו. אני לא מבינה מה חסר לי...מה חסר בי?????

פה. צריכה מילים נעימות וחיבוק מכיל וסבלני. תודה!!

המון חיבוקים לעכשיו לאחר כך ..כל כך מרגשת הפנייה שלך ...כזאת התקדמות גאה בך יקרה ואוהבת כל כך

הי רוני יקרה, נדמה לי שאביב הנפלאה שלנו הציעה פעם מעגל ידיים, כולן, כולם, יחד. מעגל מגדיר, עוטף. איתך, סוריקטה

עכשיו צריכה לחפש גם כוח. לצאת, וגם מקום שיחבר אבל יתפקד. הרבה עבודה החיים האלה והרבה פחות מידי תכלית...

הי אודי, כתבתי הודעה לסאנדי, אני לא זוכרת בדיוק מתי, על הרווח שבסגירת מעגל ופתיחה של דברים קשים.. האם במקרה נתקלת בהודעה? תודה גלי

לא יודעת מה הגיל שלך אבל אם את חושבת להביא ילדים לעולם, אז שעון החול לא עוצר אז אולי כדי להכניס את זה במשוואה לעשות הסכם יחסי ממון טוב, כולל במקרה של גירושין ואם יש ילדים ואז לפחות יש לך ילדים, וזה משפחה, ומה שקורה עם הבן זוג - קורה, משתדלים למזער נזקים אני יודעת שהרבה הרות מבנק הזרע, אך לדעתי טובת הילד היא שידע מי אביו. חושבת עליך

כיף שאת חושבת עלי.. אני עוד רחוקה מרחק שנות אור מחתונה והסכם ממון.. אני חושבת שבסה"כ חודשיים נפגשת עם האדון.. נכון שצריך להזרז אבל אולי לא להחפז.. בכל זאת אלו החלטות הרות גורל.. נראה מה יהיה..

איזה מזל שרק חצי הוא מגנים פולניים. לפעמים אני נפגשת עם בחורות בגיל מתבגר, ואני מייעצת הם למסד את הקשר רק כדי להביא ילד, ואחר כך האלוקים גדול דווקא אותם נישואין שאין הרבה ציפיות מהם, הרבה פעמים מצליחים כי כאשר אין ציפיות אין אכזבות בכל אופן מקווה כל כך בשבילך

מה נשמע? איך מצב הרוח? איך מתקדמים עניינים? לא תאמיני, אבל עשיתי קצת מחקר על ההבחנה שאת כותבת שיש לך, קבלתי כל מיני תובנות, אבל לא רוצה להמשיך לקרצץ לך, מקווה שאת גם עושה מחקר טוב, ותמיד לא מזיק לשמוע עוד דעות של עוד מטפלים. חנוכה שמח ממש

את מדהימה אותי כל פעם מחדש ...מזכירה לי קצת את אחותי שגם היא יודעת להיות קרצייה חא קטנה...אשמח לשמוע את תובנותייך סביר להניח שלחלקן לא אסכים אבל תמיד בעד לשמוע.... בעיקרון שוב הכתיבה על הדיסוציאציות שלי נכתב ממקום של שיתוף בידיעה שיש את אלו שפוחדות נזה בתוך הנפגעות ויש את אלו שמאובחנות ומתנגדות לאבחנה כאילו זה הופך אותן לסוג ב' לא בא לי טוב הקיטלוג הזה והעיסוק בזה זאת אני עם זה אני חיה כמו שאני אם כמו שאני רעייה כמו שאני @@@@ בתפקידי בקיצור זה חלק ממני ולא יותר. גם הפגיעה שעברתי היא חלק ממני היא לא אני . שכזאת אני רוצה שתביני שאני לא נילחמת בזה .זה לא שהמטפלת איבחנה ואני נלחמת באיבחון אני ידעתי לפנייה . אני לומדת בטיפול לחיות עם זה ולשפר את איכות חיי . מקווה שאת מרגישה טוב יותר .סנדי למדתי בחיי שהגוף צועק שכואב זה מעיד על הנפש תני לנפש מנוח טפלי בעצמך זה יעזור לגוף ...חיבוק עדין

אני אנסה להסביר, לא בטוחה שאצליח, כי אני על צד שמאל עכשיו, פיזית, כאשר אנחנו נכנסים לקטגוריה מסוימת, זה בבחינת נבואה שמגשימה את עצמה, עשו ניסויים על נשים שהאמינו שהן בהריון, ואפילו בדיקות הדם הראו שהן בהריון, והבטן גדלה וגדלה, היינו האמונה שיש לנו מסוים גם מביאה לתסמינים, בבחינת הביצה והתרנגולת. כל מיני תסמינים שאת כותבת נשמעים לי אחלה נורמליים (אם כי, השבוע הייתה אצלי זו שספרתי שהובחנה כשיזופרנית, ודברנו וצחקנו ואז היא אומרת לי, סנדי, את יודעת שאת טיפוס, אמרתי לה, וואחד טיפוס, ואם שואלים אותי אם אני נורמלית אני תמיד אומרת שלא, כי להיות נורמלית זה הכי משעמם!!!) בכל אופן מה שאני מנסה לומר זה שכדאי לך להתייעץ עם ד"ר גוגל, הוא לא רע בכלל, וגם לשמוע עוד חוות דעת, עוד מקצוענים, כפי שאמרתי לך על הלקוחה הזו שלי, שהפסיכיאטר אמר לי במפורש שלדעתו אין לה את המחלה. לכן אני חושבת שכדאי לך לשמוע עוד דעות, יש לי עוד לומר על הנושא, אבל אני רוצה להתייחס אליו בקשר לעצמי ואעשה זאת כשאוכל בפוסט בפני עצמו עד אז תשמרי על עצמך

על חברה ראשית שיש משהו מאד יפה בלהתארח, גם אצל אנשים שלא מכירים, במסעותי בחו"ל, אני לא פעם מתארחת אצל אנשים שלא הכרתי קודם, זה כל כך מעניין. גם אלי מגיעים כל מיני שבכלל לא הכרתי, יוצרים כך מעגל של ידידים. לא יודעת באיזה עיר או שכונה את גרה, אך במקום של דתיים/חרדיים הדבר מאד מקובל, ומאד מעניין בנוסף את יכולה לקבוע עם שתיים שלוש חברות, שפעם בחודש אחת עושה שבת ומזמינה את האחרות, ברגע שזה קבוע, את לא צריכה כל פעם לבקש שיזמינו אותך בלי קשר לכל, מדוע שלא תזמיני את אורחים? זה כייף לא רגיל, הבית יקבל נקיון יסודי, תאפי תבשלי, תארחי, ואז יזמינו אותך בחזרה, כדאי מאד להרחיב את מעגל ההיכרויות אולי גם גם יגיע הזווג שלך?

סאנדיי קראתי אך מצטערת שלא יצא לי להגיב. קראתי אותך ותודה. צריה לחשוב על זה קצת...

רוצה להכיר אותך, מוכנה לתת קצת יותר פרטים, לפתוך טיפ טיפה את החרך, בלי להזדהות, את מוציאה רק אצבע קטנטונת,

מה אני רוצה לדעת? כל פיסת מידע שתוכל יותר להאניש אותך (מלשון האנשה), כל מה שאני קוראת זה על להתחבא, לא להיות, אבל אני לא יודעת שום דבר עליך את בוודאי שצריכה להסתיר פרטים מזהים, אבל סטטוס, סוג של חיים, משהו, כדי שאקבל ציור במוח של אישיות, יש בך הרבה רוך ואני רוצה להתקרב, ופשוט לא מצליחה לבנות לי שום דמות.

את נשמעת לי איזה דמות מהמלאכיות שבספרים, כאילו משהו לא מציאותי, לא מבינה איך יצא תוצר כל כך משובח, עם חיים כפי שאת מתארת, יש בך משהו נסיכותי אמיתי. כתבת שאין לך משפחה, זה ממש הפסד של המשפחה שיכולה הייתה להיות לך, ואולי עוד לא מאוחר? יש בך כל כך הרבה לתת ולתת, ובטוחה אני שמי שנמצא בסביבתך עוטף אותו דוק של חן.

הי סנדיי יקירתי, את קוראת לי יפה. איזו מחמאה היא לי. ואני חושבת איך כל אחד, כמעט, יכול להראות יפה ברגע מסוים, ממש חזותית, ומכוער ברגע אחר. מתוך איזה שידור פנימי שלו לחוץ, מתוך שהוא רואה אותו בעיני עצמו ועוד. משפחה, היותי אמא, כן, זה אובדן, טרגדיה או אסון. זוגיות זו אופציה שיכולה להתהוות ולהתממש. בינתיים אני נותנת ממני לילדים במשפחות אחרות. תודה שאת חושבת עליי, גם כשכואב לך באופן בלתי נישא. אני מתרשמת שיש לך כוח רצון יוצא דופן שמשולב גם בתבונה רבה. הלוואי שיוקל וירגיש נוח יותר, שלך, סוריקטה

שוב אני עם העצות שלי.... מה לעשות, לא מצליחה לעצור זאת. אם אחרת את השעון להביא לבד ילדים (היום מאריכים זאת אפילו עד גיל שישים לנשים), את תמיד יכולה להנשא לגבר אלמן ולגדל את ילדיו ותהיה לך משפחה אני מכירה כאלו, שכל כך אהבו את האמא החדשה, קראו לה אמא וסבתא, והייתה לה משפחה מקסימה, תחשבי על זה גם יש בכך כל כך הרבה נתינה, הבנה, רוק, יש מישהו שמשווע לזה, שרוצה את זה, צריכים רק להתאים את הכפפה ליד סליחה על עודף העצות שלי, זה בגנים, כמו שאחרים לא יכולים להתאפק ומתעטשים, אני מגיעה עם העצות שלי

רציתי לומר לך 3 דברים: 1. אל תשמיני, לא כדאי לך, כל כך קשה להוריד כל קילו, וכל כך קל להשמין, עד שירדת, בכל פעם נהיה יותר קשה להוריד את המשקל, תלי על הקיר תמונה כשאת שמנה, תסתכלי עליה כל יום ותחליטי, לשם אני לא חוזרת 2. כתבת באיזה שהוא פוסט ששלושה דברים חשובים לך בחיים הקשר עם בעלך, עם הילדים ועם המטפלת, חשבתי שכדאי שתכניסי את עצמך לפרופורציות. אין לי ספק שתשמחי לתת לילדים שלך מאות אלפי שקלים אם יהיה לך כשהם יצטרכו, האם את מוכנה לתת אותם למטפלת בתור מתנה? אין לי ספק שאת מקווה שכאשר תזדקני הילדים יהיו שם לצדך לעזור לך, נראה לך שהמטפלת תהיה שם בעוד חמישים שנה עבורך? בוודאי את נשארת ערה עם ילדיך לילות שלמים כשהם לא מרגישים טוב, את מתכוונת כך לסעוד את המטפלת, את מוכנה להיות אתה יומם וליל אם תתאשפז רח"ל? אני מתארת לעצמי שיש לך כל מיני ציפיות מבעלך, האם יש לך את אותן ציפיות מהמטפלת, אני חושבת שכדאי שתכניסי את מה שחשוב לך לתוך מסגרות מתאימות, עם אפיונים מתאימים, כי אחרת כל מיני החלטות שיכולות להיות גורליות עבורך, תתקבלנה ממקום של ראיית דברים לא בפרופורציה הנכונה. 3. ציינת שאת לא כועסת, ולא מראה כעס, את בטוחה שאת רואה את עצמך נכוחה, או שאולי יש לך דמות של עצמך שאת חושבת שאת כזאת? מתוך מה שאת כותבת בפורום, את דווקא לא נראית כאחת שפוחדת להעיר לאחרים או אפילו לכעוס, אולי אני טועה, אבל לפעמים בן אדם מצייר לעצמו את הדמות שלו, לא בדיוק כפי שהיא משתקפת, ולא בדיוק על פי מה שקיים אלא על פי מה שהוא חושב שקיים. המון הצלחה

וואו...את כל כך פרקטית כזו, קצת מעורר הערצה;) אז באמת לא כדאי להשמין ויש לי תמונה כזו שלא רוצה להיות שם יותר..2. נכון. המטפלת היא לא משפחה אך מהווה עבורי דמות אמהית כזו...וקשר מאוד מאוד טוב שמקווה דוקא שכן ישמר לאורך שנים. גם כשנפרד היא מוכנה שאעדכן ונשמור על קשר תמיד אמרה את זה! 3. בקשר לכעס בדרך כלל הוא מופנה כלפיי. וכן אני כועסת יותר מבפנים וכמובן שלכתוב ולהעיר הרבה יותר קל לכתוב מאשר פנים מול פנים עם מישהו שאני מכירה....וואו ממש השקעת בי. תודה על המחשבות. חג מואר וטוב. מיכל

להתקשר לומר חג שמח לשלוח מנות בפורים לשלוח עוגת חלבית בשבועות זה לא משפחה זו לא התחייבות של משפחה, זה לא ציפיות משפחתיות, זה נחמד, זה נעים, אבל זו לא משפחה, עם כל הכבוד ולא פעם, אנחנו משקיעים בדברים אחרים ובדרך מאבדים את המשפחה שלנו. בקשר לכעס, יש לי הרגשה שגם כאשר את כועסת על אחרים את לא שמה לב שהוצאת קיטור, זה נראה לך משהו קטן מזכיר לי בדיחה שאמא שלי תמיד מספרת שכנה באה לספר על מריבה שהייתה לה עם שכנה אחרת והיא מספרת, להיא יש כלב ענק גדול מפחיד והוא קפץ עלי, אז הכלב החמוד שלי קפץ עליה, מה קרה לה מזה שהוא קפץ עליה. (הבדיחה היא שזו ספרה את זה לה היה את הכלב הגדול והמפחיד ולא לשניה) לפעמים אנחנו רואים את הכלב שלנו, את הכעס שלנו, כמשהו קטן ולא נחשב ורק כאשר השני אומר משהו זה נשמע לנו נורא גדול ומאיים, ואנו לא שמים לב שגם מה שאנו אומרים יכול מאד לפגוע, חשבי על זה.

אני זקוקה למילות שלך היום, מילים טובות ומרגיעות... יש לך כאלו היום??? כל כך רוצה להיות ולהרגיש את עצמי אהובה ומלוטשת. מצטרפת למילים של סוריקטה על חסרים בסיסיים שהיו חסרים לי ב30 שנותי הראשונות: ההזנחה, הקור והרעב.... הצימאון למגע ולמילה טובה... כמה בלגן הצטבר בחיי... היום אמרתי לאיש שלי שיש הכל: אוכל, תרופות, קורת גג, ואפילו אהבה... הוא אמר שאני מרגישה בן אדם סוף סוף.... גם אני נוטעת כאן עץ. ורוצה שיצמיח שורשים של טוב... הילה

הי הילה יקרה, אני חושבת שלעץ יש כבר שורשים והוא נקלט. נקלט ברמה, שאפילו הצפה ברמה בינונית פלוס לא תערער את יציבותו. ואפילו יש לו, לעץ, ענפים וענפי ענפים והתחיל להצמיח עלים חדשים. נאחל לו פריחה ופירות מאכל עסיסיים, צבעוניים, מזינים ומתוקים. שלך, סוריקטה

שבוע שעבר היתה לי תקרית לא נעימה עם המטפלת. היא לא יודעת שהתקרית נעשתה שלא בכוונה מצידי. מה אתם ממליצים: לבוא ולדבר באופן גלוי על העניין, או להתעלם ושזה יעבור עם הזמן? אודי מהי דעתך מצד מטפל. חנוכה שמח

חבל שסתם תפגע ממך, שתחשוב שהתכוונת לרעה, בעוד שהעניין לא כך. לא כדאי להשאיר את זה פתוח, עדיף רגע של אי נעימות מאשר משקע שקשה אחר כך למחוק אותו

הי איה, זה מה שעושים בטיפול מדברים על זה אם רק יכולים חנוכה שמח, סוריקטה

שלום, אשמח לקבל המלצות של אנשים בנוגע למטפלים ב-CBT לבעיות דיכאון והפרעות קשב וריכוז, עדיפות לכאלה עם הסדר עם קופ"ח מכבי אך לא חובה. עיר המגורים זו אריאל אז אזור השרון בעיקר אך אפשרי גם מאזור המרכז. תודה :)

מתנצל, ראיתי את עניין ההמלצות רק אחרי שכתבתי את ההודעה ואז לא מצאתי בכלל את ההודעה שרשמתי... קודם כל, תיקון טעות: רשמתי בהסדר עם מכבי, התכוונתי ללאומית. שנית, המייל שלי הינו: [email protected] אשמח אם אוכל לקבל המלצות למטפלי CBT (דיכאון והפרעות קשב) באזור השרון/המרכז - עדיפות לכאלה עם הסדר עם קופ"ח לאומית, תודה!

שבוע בבית במיטה בלי ללכת לעבודה או לכל מקום אחר לא נראה לי רעיון טוב...

לפעמים זה הדבר היחידי שיכולים לעשות!!! מתוך נסיון רוצה לספר קצת יותר?

הי אודי יקר והי כולם. אודי, כתבתי כמה מילים בהמשך לעץ העליז וההומוריסטי שפתחתי למטה, הכיוון קצת השתנה מאז. השבוע חל התאריך בו קבענו אי אז, המטפל ואני, את פגישתנו הראשונה בקליניקה שלו. חשבתי שאולי יהא זה עבורי תאריך האימוץ שלי. המחשבה הזו הרחיקה אותי לזכרונות עבר נוראיים, למצב בו הגעתי - לא מוכנה לגור בבית כמו אנשים, לא מוכנה שיהיו לי דברים, לא מסוגלת לגעת בדבר הזה שקוראים לו מיטה, להשתמש במקרר ששומר על הדברים הטובים, לא מתקשרת, מתפרעת, ועוד דברים עצובים. אפילו את הפגישה הזו לא יכולתי לקבוע בעצמי. הביאו אותי אליו (בהסכמתי ובמשאלתי, כמובן). בין המילים הראשונות שלו אליי, עוד לפני שבכלל הכיר היו: "את צריכה טיפול". וקבע לי פגישה נוספת. כמה שנים שהאיש הזה השקיע וטיפל ועבד איתי. איש טוב אחד, שהפכתי אז במחשבותיי לד"ר מנגלה שכזה, כמה מעוותת הייתה תפיסתי. בדיעבד, מסתבר שההשקעה השתלמה. אני עשירה יותר מבחינה רגשית. סופשבוע מאד קשה היה לי, משאירה כאן דגלון, בתקווה שאוכל לספר בקרוב שהמצב הקיצוני יותר חלף. חיבוק, סוריקטה

תודה, אודי. די התעשתתי. אבל זה היה מפחיד. ולמרות שאני יודעת לומר לעצמי שזה חולף, כשנמצאים בפנים, לפעמים קשה להאמין. תודה שהיית איתי, שלך, סוריקטה

אוהבת מבינה חיבוק עוטף לכולך קראתי שהסערה חלפה שמחה עבורך לא פשוט איתך אהובה

הי גולם, אני מצטרפת לאביב, ומקווה שהכל בסדר איתך..לא יודעת, אולי אפשר להתכסות טוב טוב בפוך כשקר או לפחות להדליק מזגן...

גם אם השמש היתה במרחק נגיעה ממני היה לי קר. אבל תודה על ההתענינות. מצטערת שכרגע לא אשת שיח.

אני מאבדת שליטה לא נפשית ממש מפחדת, כדור אחד כבר לא עוזר... להשיג תור למרפאת כאב, שלושה חודשים... בלעדי זה אי אפשר להשיג קאנביס רפואי לא יכולה לתפקד פיזית, וזה גובה מחיר זהו מעגל שוטה, כמה שפחות מתעמלת יותר כואב, כואב אז לא יכולה להתעמל.... לוקחת כדורים, ועושה פעילות, אז טוענים לי שאני הורסת את הגוף כי הוא עושה דברים שלא מסוגל... ואני 'משקרת' את הגוף עם הכדורים. כל פעם צריכה יותר כדורים כדי להשתיק את הכאב. אין אף אוטירטה רפואית שאני יכולה לסמוך עליה, כל אחד מתייחס לזוית אחת קטנה שלו ואף אחד לא רואה את השלם... נביאי זעם, עם מלא כוונות טובות, מרפים את ידי עייפתי, המחשבה על מוות היא מתוך עייפות, תמיד להתמודד, כן, החיים זו התמודדות תמידית, מלחמה, בים באוויר וביבשה, עייפתי, מפוחדת רואה את המוות כמין רגיעה נצחית, מין שלווה שאופפת (כאילו ויודעת מה מחכה לי שם), אודי, עייפתי

אם הייתי יודעת, הייתי פועלת זה גדול עלי, זה מעלי זה כמו כוח המשיכה של כדור הארץ, שמושך אותי לתהום,

נו ....קר שם בפנים לא???? תשמיעי קול .... חיבוק עוטף

את פונה אלי? את זוכרת שאני קיימת? אני פה; אני בעיקר במלחמות עם עצמי, אוי קר מאד ולבד ... הסתבכתי עם עצמי, עשיתי טעות נוראית ואני משלמת עליה מחיר נפשי כבד מאד, ברמת הבלתי נסלח. לא יכולה לפרט אבל תודה ששאלת זה באמת מחמם קצת במיוחד שזה ממך. מתגעגת אליך מאד ואודי לימד אותי שמתגעגעים זה למשהו טוב. כן צריכה חיבוק לא פיזי אלא חיבוק מבין מאמצת את החיבוק שלל בחום. ומה שלומך יקרה? מה עם התזמורת הסימפונית?

ברור שאני זוכרת ...מחכה לך שתיצאי לבד אבל כשעובר המון זמן אז מנסה לטלטל אותך ...הייתי רוצה שתבואי לבד .... וחיבוק עוטף שומר ומגן עבורך...ויקרה לפעמים אפשר לתקן טעויות צריך להתאמץ ..ולפעמים פשוט צריך אומץ להבין שטעית ולהמשיך הלאהה... וגם אני מתגעגעת....

הרופאה שלי, ניסתה לתת לי את ארבעת משככי הכאבים החזקים ביותר, שאינם ברשימת הסמים, הם לא הועילו. היא כמו האחרים, חושבים שהפרקוסט יהרוג אותי ולכן ההמלצה החד משמעית שלה היא לקבל אישור על הקנבס הרפואי! זה אמור להיות חשיש בחיים לא ראיתי סמים, אין לי מושג איך זה נראה, אלו כדורים? מעשנים את זה? בכל אופן זה הליך כדי לקבל את האישור ואני צריכה להתחיל אותו. אוקיי, אז עכשיו הבדיחה נרקומנית תהיה אמיתית!!!

אבל האופי ההרפתקני שלי דווקא רוצה לנסות!!!

האיות מכוון לגמרי. זה הסיכום שלי להיום :-) אודי וכולם, לילה, סוריקטה

הי אודי, ת'אמת, לבושתי לא הכרתי אבל מצאתי ביו טיוב :-) גידי ענק! עשית לי חשק למשחק אסוציאציות. אבל, אודי, האסוציאציות שלי לוקחות אותי למקום אפל משהו. בשנים הראשונות של כוורת, בשנים בהן ידעתי בעל פה מילים של שירים שאפילו לא הבנתי, ושאלתי ולא נתנו לי מענה, בשנים ההן, אמא שלי תקפה אותי באופן הגלוי/סמוי שהוא מעין סוג של 'היי לייט' בהיסטוריה שלי (היסטוריה, תיאוריה, מילים של כוורת). סיפור שנשמע הזוי כמעט. אבל הוא אמיתי. להקה חביבה ורעננה לצד ימים כל כך קשים. ואני זוכרת גם את מלחמת יום כיפור. היה לי סופשבוע קר ויבש, בפנים ובחוץ. מצוקתי. נקווה שישתנה, נקווה, שבוע טוב, שלך, ובאמת המון תודה, לך, למטפל שלי שמרגישה אליו געגועים סוף סוף, סוריקטה