פורום פסיכולוגיה קלינית

44533 הודעות
37066 תשובות מומחה

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית

1. ההודעות אינן מתפרסמות מיד, אלא לאחר אישורו של מנהל הפורום. 2. מטרות הפורום: היוועצות, מענה ותמיכה הדדית בנושאים הקשורים לטיפול ופסיכולוגיה קלינית. שימו לב: הפורום אינו בא במקום טיפול בידי איש מקצוע. 3. על הודעותיכם לעמוד במטרות הפורום. הודעות אלימות מכל סוג, הודעות מזלזלות או פוגעות - לא יזכו להתייחסות. 4. נא להימנע מאזכור שמות של מטפלים או מטופלים בהודעותיכם. זהו נושא אתי רגיש. שמרו על עצמכם ועל המשתתפים האחרים. אותו הדין לגבי המלצות - אין להמליץ ואין להשמיץ. 5. הפעילו שיקול דעת בכתיבתכם. הודעות שאינן עומדות בכללים אלו לא יפורסמו.
29/10/2015 | 22:40 | מאת: Mika

הי אודי, הבת שלי - היא כנראה תגדל להיות אישה מאוד מוצלחת. כבר בגילה (והיא ילדה) היא דורשת ממני כל מיני תסרוקות, היא רוצה להחליט מה היא לובשת, יש לה העדפה לבגדים מסוימים. היא אפילו מדברת עם חברות שלה על כל מיני דברים של בנות. ולפעמים עצוב לי , שאני לא מהאימהות הנשיות האלה - שיודעות לעשות תסרוקות יפות, שמבינות בבגדים... זה ממש לא התחום שלי... והייתי רוצה לשמש לה דוגמא בזה. שלא יהיה לה קשה כמו שלי. שיהיה לה מודל. ושתהיה מי שתדע לסרק אותה יפה. אני לא מבינה בדברים האלה. פעם אחת האימהות אמרה לי שאני אימא "קולית", אולי בגלל שיש לי אולסטאר ושממש לא אכפת לי לשבת על הריצפה,במילא הבגדים שלי הם לא הכי יפים... אתה יודע אודי, לפעמים אני מרגישה , שאני והבת שלי - אנחנו באותו שלב. שנינו מנסות למצוא את הסגנון הייחודי שלנו, "לגלות את עצמנו". ואני רוצה לאפשר לה את זה. (כמובן בגבול וכו וכו') אני אפילו גאה לראות אותה כך. אבל לפעמים היא מרגישה לי קצת פתאטית. אני פוחדת לפשל איתה... אני פוחדת שהיא תהיה חסרת ביטחון וגרועה כמוני. ילדים הם לוח חלק.

29/10/2015 | 22:50 | מאת: -חנה

לא יודעת, אהבתי שאת אומרת ששתיכן באותו השלב- ומנסות לגלות את עצמכן.. לא יודעת, הרגיש לי אמיתי כזה.

הי מיקה, תקשיבי לשיר וספרי לי מה לקחת ממנו: https://www.youtube.com/watch?v=Ae8_9MKlneg&list=RDAe8_9MKlneg אודי

30/10/2015 | 06:56 | מאת: סוריקטה

הי כולם, כך, נראה לי קל יותר לגשת אליו: http://tinyurl.com/nnugnvn "הילד שבי" בביצוע דוד לביא (המדהים!) סוריקטה

30/10/2015 | 08:25 | מאת: גולם

כמוך כמוני... והבת שלי כפי שתיארת את בתך, אבל אני לא רואה בזה משהו רע להפך... נכון שיש נושאים או דברים שלנו שקצת יותר קשה מול הבנות שלנו אבל אני מעדיפה להרגיש בנוח ולא להוסיף מעטה נוסף של תחפושת , מי אמר שכדי להיות אישה צריך לסבול על עקבים?

30/10/2015 | 08:28 | מאת: sunday

מיקה, אני חושבת שגם אמהות 'מאד מוצלחות' לא קולעות בדיוק לטעם של בנותיהן בלבוש, את יכולה להיות אמא מאד תומכת ואוהבת, אם תאפשרי לה את מה שהיא רוצה בגבולות שאת מציבה. ז שאת לא 'מתגנדרת' בכלל לא צריך להפריע לה בהתתפחות שלה. כל אחד והטעם שלו. אני בטוחה שאת לבושה בצורה מכבדת, ואין לי ספק שהיא תעריך אותך על מה שאת, גם אם כרגע יש ל 'יפורים בראש'. אגב מוצלחת וגינדור לאו דווקא הולכים ביחד. הייתה לי מרצה באוניברסיטה, שלאמר שהייתה לבושה בפשטות זה אנדרסטייטמנט, לבשה ממש עלוב, הייתה מאד מבריקה, ומחזיקה במשרות מפתח. לפעמים ממש לא הבנתי איך היא מתלבשת כך, כי זה היה ממש ברף התחתון, אבל זה לא הפריע לה, ואין לי ספק שאין לה חוסר כסף! הייתה לי מרצה אחרת שהייתה נראית כמו דוגמנית, אבל ממש, ולבושה בהתאם, ורוב השיח אודותיה היה על הלבוש שלה והצורה שלה, אני חושבת שדווקא זה גרם פחות להתייחס אל היכולות שלה, שביננו לא היו מי יודע מה, והשמועות התהלכו איך היא קבלה את מעמדה...

01/11/2015 | 13:53 | מאת: מיכ

לי יש רק בנים...מעולם לא רציתי בת, יודעת למה? בגלל שפחדתי..והנה לך יש בת, יש לך מזל והזדמנות נדירה לתת לה להיות כל מה שהיא רוצה, אנחנו לא רק מהוות מודל לחיקוי, מספיקה לעיתים התמיכה בגדילה והיא תמצא את דרכה :) אגלה לך סוד שגיליתי בטיפול , פתאום דווקא היה יכול להיות נחמד אם הייתה לי בת, שינוי מרענן בחשיבה...אז היום מאוחר מידי לבת לעצמי אך אולי תהיה לי נכדה ביום מן הימים :)

01/11/2015 | 16:28 | מאת: .במבי פצוע..

מיקה, לי יש בנים. אין לי בנות. גם אני, מאוד מאוד שמחה שיש לי בנים ואין לי בנות.. תמיד פחדתי שאם תהיינה לי בנות לא אצליח לאפשר להן מרחב, חופש.. אפחד לאפשר להן לצאת החוצה, אפחד להשאיר אותן ללא השגחתי הצמודה 24 שעות ביממה.. על בגדים, נשיות.... מי בכלל הגיע לזה ? :))

02/11/2015 | 01:15 | מאת: sunday

זו סוג חוויית גדילה אחרת לחלוטין כל אחד מאתגר מכיוון אחר, לא הייתי רוצה שיהיה לי רק מין אחד. נהנית מהגיוון, וגם באינטראקציה של בילדים , בין הבני לבנות, זה מעניין ומוסיף הרבה מאד.

29/10/2015 | 22:10 | מאת: לאה.

חייתי הרבה שנים בקרבת אדם עם הפרעת אישיות, ובעמם בכלל לא משנה מה הדיאגנוזה שלו, אבל הוא היה חייב, אבל ממש חייב, לפגוע בסובבים אותו לפחות פעמיים ביום. כמו הצורך הנורמלי לאכול. אז לא משנה מה עשית - אתה תקבל את זה, וחזק, ובמקום הכי כואב. ויש כאן בזמן האחרון מישהי שמחזירה אותי למקומות האפלים האלה. אנחנו צריכים ללמוד להגן על עצמינו, לא להיות נמושות. יש לנו מספיק חזיתות גם ככה. יש אנשים שכל מה שתעשה עבורם, וכמה שתנסה לרצות אותם, שוב דבר לא יעזור. אז להתרחק, ומהר...

הי לאה, אני לא בטוח שזו הדרך היחידה להבין את מה שקורה כאן. מעניין מדוע זה מה שמתעורר ומדוע הקושי להכיל קולות מסויימים. מעניינת גם התגובה לקושי המתעורר, המנסה לגייס מחנות. אודי

02/11/2015 | 01:42 | מאת: sunday

ישר, קולע, עם הרבה עומק מחשבתי, וזאת במינימום מילים!!!

30/10/2015 | 07:56 | מאת: סוריקטה

הי לאה, אסוציאציות שלי, אם אפשר, אודי דיבר על 'מחנות', ואני מניחה שמדובר בבמבי VS סנדיי (?) דווקא בא לי לומר משהו בהקשר מתוך שאני מרגישה באווירה באופן כללי. אני חושבת שבשתיהן באו לידי ביטוי באופן עוצמתי החלקים היהירים. הנוקשים. הבלתי מתפשרים, חד ציריים. גם החלקים האלה. במקביל אליהם ניתן לראות בכל אחת חלקים של חמלה רבה (מעין משהו הפוך). לעתים חלק כזה או אחר גלוי יותר ומובהק, לעתים נסתר. כל אחת מהן נפגעה מהשנייה בשל הזדהות עם החלקים הללו, מתוך שהן קיימים, להבנתי, בכל אחת מהן באופן מרעיש מאד פנימית. אני מניחה שחלקים כאלו קיימים בכל אחד מאתנו, ברור שגם בי. באנליזה שלי למדתי, קצת, איך להתמודד איתם, בי. כיצד להרגיע ולהירגע. מייד אמשיך בהקשר זה. את יודעת, בשנה האחרונה עבדתי אצל אנשים, שהיו בהם צדדים רכים ויפים, אך לעתים די מזומנות חטפתי מהם שליפות מעליבות ומבזות מאד, שבכלל קשורות לעולמם הפנימי, אולי מעין שחזור של הקשר המעוות עם ההורים שלהם, הסבתות. בכל פעם שקרה דבר כזה מולי התפרקתי מאד מאד (בשקט, בפנים), אבל בשונה מהעבר התחברתי תוך זמן סביר. היות שגם הכרתי את הסבתות והיה לי קשר גם איתן, איתן - יכולתי לדבר. כפי שכבר הזכרתי – מאום לא החזרתי לכיוונם, ובוודאי לא מול הילדה שלהם, בה טיפלתי. אפילו להיפך, הפניתי אליה יותר רוך, עטיפה, חיבוקים ונשיקות. אמרתי לעצמי שטוב שיש לה אותי. אותי אחרי האנליזה. אחזור לכאן - ראשית – יש מקום לכאב של שתי הבנות. בראייתי, מבחינת כל אחת מהן הופלו פצצות. לשני הכיוונים. אתייחס רגע להצעה של במבי לאנלז את הביטוי שנפלט לסנדיי. בעיתוי הזה, של רגישויות היתר, הייתי חושבת שסנדיי עלולה לראות בהצעה כזאת משהו תוקפני. כאילו ניסיון להפשיט אותה בכוח בפרהסיה. אולי איזה שימוש באנליזה לשם פירוק לגורמים, אך ללא חיבור מחדש. (מה שאנליזה אנליזה כן עושה - האיחוד). זאת, למשל, יכולה להיות אחת מהתחושות, שאני מציעה לחשוב עליה. במבי – אני כל-כך שמחה שאת מביאה אותי לפני אמא צביה. תוכלי גם להעלות את השערתי זאת, אם תרצי. אני מוצאת עניין רב בדיבור הן עם סנדיי והן עם במבי, וכמובן שעם משתתפים נוספים. ועוד משהו – אני מאמינה שאנשים חושבים שאודי לקח צד. כמו שאני מכירה את אודי – אני מצליחה לראות כמה הוא מנסה לאזן. כתבתי על הקנאה בבמבי, אבל אני גם מקנאה, בה במידה, בהשקעה שלו בסנדיי. יש מה ללמוד. אני רואה את ההדעות רק בבקרים שאחרי, ואנחנו כבר בפרק מנוחת סופשבוע ולכשהודעתי תופיע יהיה שבוע חדש, אז אאחל שבוע טוב לכולם, שלכם באהבה, סוריקטה

01/11/2015 | 13:00 | מאת: .במבי פצוע..

... לא עניתי לבקשה שהפנית לכולנו ... אין לי כ"כ מה להגיד.. סוריקטה... (אנחה..) וואוו.... וואאוו..... סוריקטה אחותי הגדולה ,הענקית שלי... ראשית רוצה לומר לך שאני מתכוונת להדפיס את ההודעה שלך.. מתכוונת להביא את השלל הזה לאמא צביה.. גם את תגובתי לסנדיי, זו עם ההצעה שאת מתייחסת אליה.. כתבתי תגובה להזמנה של סנדיי אותי לדיאלוג.. וואוו.. אודי עדיין לא העלה אותה וכתבתי רגע לפני יציאתי מהבית כך שאני לא זוכרת במדוייק מה כתבתי לה אך רוח הדברים... וואוו סוריקטה... כמה שאת חכמת ראש ולב... איזו ראייה עמוקה... מדהים !!!! ואת יודעת סוריקטה ? מדהים אותי עד כמה שהמון פעמים יש קשר בין רגשותי כלפי אמא צביה לרגשות שיוצאים פה. לפעמים בעוצמה כזו של קשר ישיר מהאנליזה לפה... אנחנו (אמא צביה ואני) בקטע לא פשוט בכלל כתוצאה משינוי הסטינג (הפחתנו את מס' הפגישות השבועיות מחמש לארבע) סוריקטה , אני חייבת לרוץ שוב לעבודה... מאוד מאוד אשמח לתגובה שלך לתגובתי לסנדיי לגבי ההזמנה שלה אותי... האמת היא שעכשיו אני קצת חוששת ואולי גם קצת מצטערת על התגובה שכתבתי לה ??? לא כ"כ זוכרת כבר מה כתבתי.. מקווה שלא הגזמתי.. שלך-במבי.

01/11/2015 | 14:29 | מאת: sunday

אבל אני לא חושבת שיש כאן מחנאות ביני לבין במבי, להפך אני חושבת שדווקא מה שאירע הביא לקירוב לבבות. גם השאלה של במבי, הייתה לדעתי, לא על מנת לערטל אותי, אלא כדי להשיב לה את שלוות הנפש, הרצון לדעת כיצד היא מצטיירת. ואני... אענה לה אבל בדרכי שלי ובכביש עוקף ולא ישירות, כדי שלא נגיע למקומות שיכולים לפגוע. ואני ממש לא מבינה מדוע קרן ולאה יצאו פגועות. ואודי לא חושבת שהוא לוקח צד בתחילה הוא לקח צד, אבל לדעתי אז הוא לא בדיוק קלט את מלא ההיקף לאחר מכן הוא לא לקח שום צד, נתן לנו להסתדר בעצמנו, ואני חושבת שעשינו את זה. תחילתה של הפאזה הייתה במתקפה של במבי עלי, מבלי שאני כלל פניתי אליה, ולבסוף אני חשבתי שהצדק הוא לא תמיד הפואנטה, צריכים לראות את המכלול של מי שעומד לפניך, ולכן היה לי חשוב לדעת שהפגיעה במבמי לא הייתה קשה מאד. זה הכל לא מבינה מדוע צריכים לעשות כאן מחנות וכו', כל אחד עבור כולם וכולם עבור אחד

30/10/2015 | 12:56 | מאת: sunday

לאה כותבת שהרבה שנים היא חיתה עם אדם עם הפרעת אישיות שבכל יום היה פוגע באחר. היא אמרה כאן את העובדה הזו, כאילו וזו אקסיומה שאף אחד לא בודק את אמיתותה, ואולי להפך, פגעו באותו אדם, ואולי זלזלו בו, ואולי קנאו בו? אבל מטבע הדברים של פסיכולוגיה היא מניחה את ההנחה הזו. לאחר כן היא מחליטה שאחד הכותבים בפורום (כנראה אני) מזכיר לו את אותו כותב. כל האינטראקציה שלי עם לאה היה אני חושבת בחמש מילים, שבוודאי לא הייתה בהם כל פגיעה, אז מה מפריע לה? מה פוגע בה? הרי האמת האוביקטיבית היא שממני היא לא נפגעה, ולכן צריכים לחפש את הדברים במקום אחר... ושים לב לדבר מעניין, כל אלו שמדברים על פגיעות מרגישים שזה בסדר גמור אם הם פוגעים, לא נראה להם כל פגם בזה. יש לי הרגשה שזו קנאה ולנסות לפגוע במי שהם חשים נמצא במקום שהם היו רוצים להיות... אז אם לא נמצאים שם, לפחות לשלוח בליסטראות לכיוון. את מה שקורה בפורום רואים בדיוק, הכל נמצא, וזה מן קוסמוס למה שקורה גם בחיים, וגם ל'פגיעות' האחרות. שוב, אני יודעת שזו עבודת הפסיכולוג, להתיחס לתחושות של המטופל בלי כל קשר אם יש להם קשר למציאות אם לאו. אבל.... לפעמים אני חושבת שהקשר למציאות הוא כן נכון. נאמר אם מטופלת מספר לפסיכולוג כיצד אמא שלה רודפת אותה, והוא נותן לה כלים איך להגן על עצמה ולהיות אדישה לאותן פגיעות כדי שלא יזיקו לה. ואם נאמר שהאמת היא שהאמא לא פוגעת, אלא רק מבקשת לחנך אותה, והילדה פורקת כל עול, ולא רוצה לקבל כל מרות, הטיפול שיתן המטפל רק יחמיר את המצב... נקודה למחשבה לא שאני יודעת איך לפתור את הבעיה!!! ואני לא מתכוונת שלי, אני מתכוונת במובן הרחב שלה.

תובנות, מחשבות, תהיות. מה הרגשתן? מה נראה לכן?

30/10/2015 | 08:16 | מאת: סוריקטה

הי יקירתי, באיזה הקשר? בהתייחס למה שקרה עם המטפל המיתולוגי? עשיתי קצת חיפוש בפורום של הודעותייך, כדי לקבל איזה רצף בסיפור. נתקבלתי בהודעה אחת בה ציינת שאותו מטפל בנה אותך מאפס. ובכן, הרשי לי לשים סייג. לא מאפס. הגעת שבורה, אמנם, אבל היה בך איזה שלד, שאלמלא כן, לא היה יכולה לטפל בך כלל. גם אותם מי שאת מתארת כ'שטנים', כביכול היו שותפים לבנייה של הנפש שלך. ואני מניחה שכמו שהם אינם שטנים גמורים (בסיכוי גבוה מאד - ניתן למצוא בהם חלקים טובים ויפים), כך גם אותו מטפל אינו אידיאלי מושלם. מאמינה שמטיפול כזה אפשר ללמוד לבאות, כן, אולי באמצעות טיפולים חדשים, ואולי במספר ניסיונות, ואולי בהפרשי זמן. מחשבות ראשוניות, סוריקטה

30/10/2015 | 13:34 | מאת: sunday

כמה אירוני!!! התובנה הראשונה היא שאני חושבת שאת צריכה לעשות חשבון נפש עם עצמך, את מתקיפה אותי, גם בלי לומר את הניק, וכל כך למה? הרי מעולם לא פגעתי בך! במבי תקפה אותי ותקפתי חזרה, והסאגה הזו מאחורינה. לפני מימה רק הנחתי עובדות יבשות העולות מתוך מה שהיא כותבת, לא התקפתי אותה, יעצתי לה גם לקבל טיפול תרופתי, מתוך מחשבה שזה יועיל לה מאד, וחבל על החיים שלה. אבל נראה לי שהשאלו הנוקבות שלי למימה, במיוחד בכל הנוגע לביטוח לאומי, פגעו בכאלו שאולי השאלות שלי צריכות להישאל גם אותן. אני בהחלט חושבת שבגלל שאני שואלת שאלות רציונאליות, שבעצם צריכים לתת עליהן תשובות רציונאליות, לא כל כך נעים לכמה בנות. אז ראשית, אף אחת לא מחויבת לענות על שאלות, במיוחד כאשר זה מופנה למישהי אחרת. דבר שני, לא רואה את הלגיטימציה שיש לך או לקרן אור, לנסות לפגוע, כן, זאת היא כתיבה שמטרתה האחת ויחידה והיא לפגוע, ואת הגדלת לעשות שרצית לעשות מחנאות, ומן חרם כיתתי, וזאת למרות שלא נעשה כנגדך וגם כנגד אחרות דבר. לכן אני בהחלט חושבת שכדאי שתעשי חשבון נפש, לא רק לגבי הפורום, כי הפורום זה השלכה של החיים האמיתים, וחשבי, אולי גם מי שאת תוקפת בחיים האמיתים, ההתקפה שלך היא לא במקום? אולי ההתקפות שלך אינן ראויות, נסי לבחון אותן בעין אוביקטיבית. ואגב, לא כל תגובה שאינה מוצאת חן בעיני מישהו היא התקפה. איך את היית רוצה שיכתבו כנגדך כפי שכתבת כנגדי?

לאה כתבתי לך אבל זה ניכנס לשרשור אחר ...קראתי אותך ומצטערת שלא מסוגלת להגיב לך ההודעות שלך נופלות על הפחד הכי גדול שלי כרגע . הקושי שהוא מאוד אובייקטיבי בטיפול הקושי שלה להמשיך והקושי שלי להיות ולקבל שקשה לה ...אז מצטערת יקרה . אבל תמשיכי להוציא את הכאב הזה שהוא כמו רעל בדם ותנסי להשתחרר ממנו כי מגיע לך ...

01/11/2015 | 11:36 | מאת: הופ

בקשר למה את שואלת?

02/11/2015 | 00:44 | מאת: לאה

צריכה לקרוא ולנסות למצוא אותם בתוכי. יש שם הרבה מן התבונה שרק מי שמחוץ ממני יכול להגיע אליו. כמובן שלא מספיק להיות רק מבחוץ, צריך גם להבין ולהרגיש. מתחברת לכך שלא הייתי אפס, ויש בזה מה שאמור לתת לי את החוזק שאני זקוקה לו עכשיו: יש בי מספיק משהו שיכול לשרוד. והשטנים???? מי שכבר שטן הוא כמעט כולו שטני. האחרים, היו אולי מהנמנעים, אז אולי לא מן הראוי לקרוא להם שטן. ומה העניין למצוא באנשים הרעים האלה נקודות טובות???? ושאלת השאלות: איך מחזיקים מעמד לבד?????? ותודה אביב והופ.

02/11/2015 | 19:25 | מאת: סוריקטה

הי לאה, להבנתי קיים עניין למצוא נקודות טובות, גם אם אלו צימוקים קטנטנים, ולא לראות דמויות כמפלצתיות גרידא, כדי לראות את עצמך וחלקיך השונים. טובים ורעים גם יחד. עם מי את מזדהה, ואיזה קול להעצים כדי להיות במקום מאפשר יותר. סוריקטה

במבי, הייתי רוצה לנהל אתך לאט לאט שיחה שקטה נעימה, כדי להבין כמה דברים. כולנו, אוניברסיטה הטיפולית מכירים את הילדה הקטנה שבנו, יודעים עד כמה הבוגרת מושפעת מהילדה. איך את רואה את הילדה שבך מבחינה זו שאיזה מקום את נותנת לה בהוויה שלך? האם את מנסה להרגיע אותה? האם את נותנת לה בתור אגו להיות בקידמת הבמה, איפה היא נמצאת? את כמובן לא חייבת לענות לי, רק רציתי להבין כמה דברים, אבל אם ז חודרני מדי, אם זה לא לטעמך את לא חייבת כלל לענות לי.

01/11/2015 | 08:40 | מאת: .במבי פצוע..

הי, לא כ"כ הבנתי את ההודעה ששלחת.. * למה את מתכוונת במשפט "כולנו, אוניברסיטה הטיפולית".. מי זה כולנו ? למה/ למי את מתכוונת באוניברסיטה טיפולית? * למה כוונתך "האם את נותנת לה בתור אגו להיות בקידמת הבימה ? לא הבנתי למה כוונתך ?... כמו כן, לא כ"כ הבנתי את העדפתך לנהל איתי דו שיח ולא רב שיח עם משתתפות נוספות... אני לומדת המון מתגובות המשתתפים הרבים והשונים.. דרכם אני מרחיבה את פריזמת ההסתכלות שלי... גם לא הבנתי את כוונתך באומרך לאודי ש" כוחות השוויון ביננו במציאות החיצונית אינם שווים " איך את יודעת על כוחות ותפקודי האגו (האני) שלי במציאות החיצונית .... ? במבי.

01/11/2015 | 15:39 | מאת: sunday

'האוניברסיטה הטיפולית', נאמרה להיות בהומור על כל אלו שעברו טיפול, כל מי שנמצאת בפורום עברה או עוברת או חושבת לעבור טיפול, לכן כללתי את המידע שלנו מתוך הספקטרום של טיפול. כמי שהייתה אצל כמה וכמה מטפלים, הרבה מהם משתמשים 'בילדה הקטנה' שלנו, אחרים מגדילים לעשות, ופונים להרבה מאד אגואיים שנמצאים בתוכנו. יש הסוברים שבגיל הילדות ריאקציות שלנו יוצרות תגובות מסוימות החוזרות על עצמן, והופכות לאגו, כאשר האגו הוא לא במובן שאני מכירים אותו, אלא במובן של תגובות מסוימות שלנו שמקבלות דפוס התנהגותי מסוים שיאפיין תגובות שלנו במשך החיים על דברים שיהיו טריגר של אותה סיטואציה. לפי אותה שיטה בכל אחד ישנם הרבה אגואיים, חלקם כמעט ולא נשמעים, חלקם פעילים יותר, וכאשר אנו מגיבים למשהו מסוים, זה בעצם אגו מסוים שלנו שמגיב. למשל את יכולה מאד לכעוס על אדם מסוים, אבל את יכולה גם לכעוס על עצמך שאת כועסת. לפי אותה שיטה אין זה סתירה או בלבול שלך, אלא אגו אחד, אולי הוא אגו 'מגונן' והוא מרגיש מאוים ולכן הוא כועס, ועומתו יש אגו 'נדיב' שרוצה כן למלא את אותה משאלה, ואותם אגואיים לא מסכימים האחד עם השני על צורת התגובה. כאשר מטפלים בהיפנוזה משתמשים הרבה מאד בשיטה הזו של האגואיים ומנסים להעלות אגואיים לא פעילים ולעשות דו שיח בינהם. לא כל מטפל יורד לרזולציות הללו, אבל את הילדה הקטנה כולם מחפשים. לא הייתי אצל מטפל שלא התייחס לאותה ילדה קטנה, גם כאשר לא בהיפנוזה מדוע בקשתי דו שיח ולא רב שיח? מכיוון שרציתי מאד למקד את מה שאני רוצה לומר, ולתקשר איתך, ולא איזה רעיון שחשוב לי לשמוע מה כולן אומרות, אלא דווקא לשוחח אתך בעניין. ולכן אמרתי, שבתור כאלו שנמצאות בספקטרום של טיפול, כולנו מכירות את הילדה הקטנה, ושאלתי אותך איזה מקום את נותנת לה אצלך, האם היא בפרנט, פעילה מאד, או שהיא לא כל כך משמעותית. בקשר למה שכתבתי לאודי, אני לא מכירה אותך בכלל במבי, כנראה עוד פחות מאשר שאר הכותבים, כל מה שקראתי ממך היה על הכעס שלך על המטפלת שיצאה לחופשה, אין לי שום מושג על סטטוס שלך בחיים במציאות, על גיל, על קשיים, על חוויות, ממש לא מכירה אותך. את עצמי אני מכירה, את החולשות ואת החוזק, את עקב האכילס, את המשברים ואת היכולת לצאת מהם. כאשר כתבת אלי, ואני עניתי, חששתי ששלחתי תחמושת ואני בעצם לא מכירה ולא יודעת מיהו בצד השני שיקבל את אותם כדורים. אני יודעת שנפגעתי מאד ממה שכתבת לי, גם בגלל התוכן אבל בעיקר בגלל העיתוי, אבל למרות זאת, ידעתי שאני כמו נחום תקום, מפילים ואני קמה, לעומת זאת לא ידעתי מה יהיה האפקט עליך, ולכן דאגתי לך, זה הכל. הסבה שהעליתי את כל השאלות עכשיו היה כדי להכין את הרקע להסביר לך בדיוק מה כתבתי ולמה. רצית שנעשה שיח על הדברים, והעליתי זאת. אך נראה לי שעדיף לוותר, כי את בוחנת בזכוכית מגדלת כל מילה, וקשה מאד כך לנהל את השיח הזה, אז נעזוב את זה.

29/10/2015 | 21:04 | מאת: -חנה

סליחה שמציפה כאן, ובלי קשר, הזוי ההצפות האלו בחלק מהערים כאן בארץ. יש הצפות וירטואליות ויש אמיתיות. היא ענתה לי עכשיו "תודה" ואני כבר שכחתי ששלחתי לה הודעה בכלל. לא נורא. ואני כבר כמעט ולא מתכתבת ב-הודעות סמס רגילות ופתאום שמתי לב שעניתי למטפלת ולא לאחרת שתי הודעות עכשיו. מישהי אחרת שאלה אותי משהו ויצא שעניתי להודעה שלה. אז כתבתי לה אווף שזה היה מיועד למישהי אחרת. והיא ענתה שבכלל לא נרוא ושהייתה בדרך לכתוב לי שהתבלבלתי. ובכלל שהתחלתי לכתוב את ההודעה כאן בפורום עוד לא קרתה "הטעות".. והגיע הזמן שאקום ואזיז את עצמי. אז ערב טוב ושבת שלום, ושיהיה חם ונעים!

הי חנה, שיהיה חם ונעים... אודי

29/10/2015 | 19:42 | מאת: מיכ

קודם במבי.. תודה שאכפת. הרגשה....ניסינו להבין מאיפה היא נובעת באמת..מסתבר שמבית הוריי, אבל מה חדש?

הי מיכל, זו שאלה טובה, מה באמת חדש? אודי

29/10/2015 | 19:32 | מאת: אביב 11

היום חשבתי שבתור קבוצה וירטואלית יש כאן משהו אחר מאוד חם ואוהב כמו להכנס לחדר שכולם יושבים במעגל ושמחים אחד על בואו של השני גם אלו שקצת חוששים מהם וכאלה שקצת נירתעים מהדיבור שלהם עדין שמחים שהם באים ...אז לבולם וגם לאלו שצופים מהצד ואולי חוששים להשאר כי אנחנו ניראים כמו קבוצה סגורה (שמרנו לכם כסאות) סופ"ש נעים רגוע ושקט מלא באהבה מנוחה לנפש ..אודי תודה על המעגל שכאן ותודה שאתה שומר עליינו כל כך .. https://www.youtube.com/watch?v=5gemebkLaYY

29/10/2015 | 22:44 | מאת: -חנה

ומאד משמעותי בשבילי. תודה על השיר, יפה (:

הי אביב, תודה גם לך, וסופ"ש נעים ושקט... אודי

29/10/2015 | 19:17 | מאת: -חנה

מוצאת את עצמי מודדת בגדים כדי להחליט מה ללבוש ביום שני בערב. הפגישה הראשונה של הקבוצה... לא נהיה קבוצה גדולה מקסימום 6 אנשים כרגע, מקווה שיעבור בשלום! רק מקווה שאף אחד משם לא יהיה כאן גם...

הי חנה, כן... :-) אודי

30/10/2015 | 09:33 | מאת: סוריקטה

הי חנה יקרה, נשמע כיף! ואת יודעת, אני שומעת את המשאלה שדווקא כן יהיה שם מישהו מכאן. (חרדות ומשאלות בנות צמד בעיניי). עם זאת, מבינה את הסיבוך הרגשי שיכול להיווצר עקב כך. בהצלחה! סוריקטה

01/11/2015 | 22:45 | מאת: -חנה

ואני חושבת שאת צודקת, יכול להיות שיש בי משהו שגם רוצה איתי שם מישהי מכאן...

29/10/2015 | 19:04 | מאת: רוני

התפזרתי כל כך. מחפשת בי את המבוגר האחראי..

29/10/2015 | 22:56 | מאת: אביב 11

ביחד זה יותר קל אז אני כאן איתך עד שתימצאי ...בנתיים שוקו חם חיבוק

29/10/2015 | 23:19 | מאת: אביב 11

זה כוון אלייך ....באהבה

30/10/2015 | 08:33 | מאת: גולם

דווקא החמיאה לי הטעות הזו ;)

הי רוני, זה החלק שכתב, לא? אודי

29/10/2015 | 18:08 | מאת: -חנה

ואני רואה שיש תגובות שעלו מהיום, שלי נעלמה או שטרם הועלתה?

אני חושב שהכל עלה. אודי

29/10/2015 | 18:06 | מאת: -חנה

כשהיא כתבה לי את הקבלה והיא הייתה עם הגב אליי, שאלתי אותה : "למה יש לך כאן ספה?" אז היא ענתה שכאן הם עושים את הישיבות שלהם וכמה שניות אח"כ- שהיא לא בשביל לשכב עליה (: או ): אבל אני לא הגבתי לה על זה... ואחכ אמרתי לה שאני רוצה שהיא תפתח לי את הדלת בסוף, לרוב היא פתחה אבל לפעמים יצא שהתקרבנו לדלת והייתי צריכה לפתוח את המנעול אני מקווה שהיא לא חושבת שיש לי בעיה (: למרות שמצחיק לכתוב את זה כי אם אני אצלה כנרהא שיש לי כמה, אז זה מה יש. ושלחתי לה הודעה עם המספרי טלפון כי נזכרתי שבסוף לא נתתי לה וזה גורם לי לרצות לשלוח לה עוד הודעות או לרצות כבר שתגיב לי, ואז היא תענה ואני לא בטוח אהיה מרוצה. וסיפרתי לה היום מה קרה עם XX [נערך] וההודעות בטיפול הקודם והיא שמחה שאמרתי לה. אמרה שנצטרך לחשוב על כל הודעה או שיחה האם הייתה לה באמת צורך.

הי חנה, את מלמדת אותה איך נכון לטפל בך...וגם היא מלמדת אותך כמה דברים. אודי

29/10/2015 | 17:57 | מאת: שירה

תודה על המילים שעזרו לי היום להרגיש עוד יותר עטופה ופתאום גם מחוברת למקום הזה. שיהיה סופש נעים ורגוע שירה

הי שירה, מחוברת זה טוב. אודי

29/10/2015 | 17:57 | מאת: -חנה

התחיל בזה שהגעתי עם מטריה ולא ידעתי איפה להניח אותה ואז נהיה עניין סביב זה, כי היא הציעה לי להניח את זה בדלי של מטריות ולי זה כבר היה מאוחר מדי כי כבר הייתי בדרך לשבת ולהניח אותה לידי... ואני נעלבתי ממשהו... הגעתי עם סוג של מעיל ואוטומטית כשהתיישבתי הנחתי אותו עליי, ז"א על הראש. והיא התחילה לשאול ולדבר איתי על זה שלא נוח לה לשבת מולי ככה ושבוא נחשוב למה זה קורה. אמרה שאם זה היה קורה בחוץ אז בסדר שגם אצלה אבל מכיוון וזה לא אלא רק בטיפול רצתה לדעת למה.. לי בתוכי זה כאילו ברור, אבל מרגישה שזה לא נכון עבורי. אז יצא שדיברנו על זה ואז היא אורמת לי אני לא יכולה לא להתייחס לזה כי כאילו זה משמעותי בשבילה, אמרה כבר 25 דקות אנחנו מתייחסות לזה ואמרתי לה שאני הייתי רוצה לשבת בלי זה ושתעזור לי. אז אמרה לי יאללה תורידי ותשבי. ואכן עזר... לא רוצה שיצא כאילו היא רעה או לא מטפלת טובה. טוב? "חמתנו" היום על ההסכמות כמו שקוראים לזה בטיפול, וגם חתמתי לה על הסכם ויתר סודיות כדי שתוכל לדבר עם הפסיכולוגית והפסייכאטרית בקשר לטיפול התרופתי כדי להבין יותר- לשם מה לקחתי, סביב איזה נושא, כי תכלס זה לא באמת משפיע עליי ואני פשוט מפחדת להפסיק לבד. היא בהתחלה ביקשה את המספר של הפסיכיאטירת אבל אני אמרתי לה שאולי עדיף שתדבר עם הפסיכולו' כי היא תכלס יודעת יותר. ורציתי להגיד לה שתמסור לה ד"ש ממני, אבל לא אמרתי.

הי חנה, נשמע שממש עבדתן... אודי

29/10/2015 | 17:23 | מאת: aya

אני רוצה לספר לכם אבל אני נורא עצובה שלא יכולה אפילו לספר. אני בסדר מתפקדת כרגיל רק קצת עצובה אודי אתה בטוח יכול לנחש.. חורף חמים

הי איה, אני יכול לנחש, אבל מעדיף לשמוע... אודי

29/10/2015 | 23:32 | מאת: אביב 11

כש התגובה שלי תעלה כבר יהיה שבוע חדש מקווה שהעצב יעבור וילך ...איתך

02/11/2015 | 00:59 | מאת: sunday

מקווה שמצאת לך מקום בלב להכניס קרן אור, שתגרש מעט את החושך האופף אותך

29/10/2015 | 17:13 | מאת: sunday

חוזרת על שאלה שכנראה פספסת עשיתי מחקר אצל ד"ר גוגל על הרעד שלי, נראה היה לי שזה הכי מתאים לתיאור של essetial tremor' חוץ מהגיל שאני מדי צעירה לפי התאור, אך הסימפטומים ממש מתאימים,יחסית עכשיו יותר רגוע, כנראה בגלל שאין לי התקפי חרדה בכלל, בגלל התרופה. אבל רציתי לשאול אותך, באם ההבחנה שלי נכונה, אתה עדיין חושב שהיפנוזה יכולה לעזור? אתה מייחס זאת למשהו נפשי? ראיתי שכתוב שקפאין יכול להגביר זאת, שתיתי המון XL מי יודע אולי גם זה תרם. בכל אופן הפן הנפשי בעניין מעניין אותי, ואם אתה חושב שיש לי יכולת להשתלט על זה דרך הפינוזה אנסה זאת.

הי סנדיי, איני יודע אם אבחנתך העצמית נכונה, אך גם אם כן - אני חושב שהיפנוזה בהחלט יכולה לעזור. הייתי ממליץ על פניה לנוירולוג מומחה בהיפנוט להתייעצות. אודי

29/10/2015 | 16:29 | מאת: מימה

בא לי להתנצל על איזה מיליון הודעות שנדמה לי ששלחתי אתמול בלילה. הייתי במצב רוח הזוי. אני בעצמי לא מבינה מה התכלית של הכתיבה שלי פה. זה לא תורם. לפעמים דווקא יותר תורם לי כשאני קוראת תגובות להודעות של אחרים. ובכל מקרה אני צריכה להפסיק לפחד מקשרים ומהתחככות עם החיים.

הי מימה, גם אני לא מבין את התכלית... אודי

29/10/2015 | 14:06 | מאת: sunday

בקטע עם במבי, אני פשוט חששתי שאין שוויון במציאות ולכן דאגתי ממש. (לא רוצה להרחיב מטעמים מובנים) ולא בגלל סיבות אחרות

הי סנדי, אני יודע שדאגת. אודי

29/10/2015 | 13:48 | מאת: אביב 11

אודי אני מצליחה לתפוס את קצה הניתוק רגע לפני שאני נבלעת מביטה במשהו שוקעת העיניים מתהפכות ואיננה .אבל הניתוקים הקטנים משבשים את חיי ..היום זה יום כזה של מליוני ניתוקים קטנים מה שמהצד יחשב חאישה מרחפת ...ככ מחדד את השוני את הפגיעות את זה שאני לא כמו כולם כי אני חיה עם הפרעה מוזרה שכזאת שעל פניו לא רואים כלום ואף אחד לא מבין איך זה לחיות עם זה.. רק מי שממש שם יכול להבין כמה אנרגיות אני צריכה כדי לחיות לעבוד ללמוד להיות ... אוף לא הוגן ....

29/10/2015 | 22:20 | מאת: שירה

אביב... כל כך שם ומבינה ואת מיטיבה כל כל לתאר שלרגעים נדמה שזו אני. ההתנתקויות הקטנות בהחלט משבשות חיים ושיגרה ודורשות אנרגיות מטורפות כדי לקיים שיגרה. איתך שירה

29/10/2015 | 22:44 | מאת: אביב 11

מניחה שאת אבן מבינה תודה שהגבת זה המון בשבילי...סתם יום מלא ביציאות וכניסות וחוסר הבנה איפה אני ומי אני ומי זה במראה...יצאתי מטומטמת היום ברמות אבל די רגילה...למשל שפתאום תופסת את עצמי מדברת בקול עם עצמי ברחוב ועושה כאילו אני בטלפון . ועוד הזויים...תשמרי עלייך

29/10/2015 | 22:47 | מאת: אביב 11

מצטערת שלא מגיבה לך .קראתי את כל מה שכתבת זה קשה לי צידי בגלל הקושי עכשיונבטיפול ועם המטפלת ...אז ממש מתנצלת והכי מבינה את הקושי שלך

הי אביב, כמה שאת צודקת... אודי

29/10/2015 | 13:14 | מאת: sunday

הזכרת את התגובות של קרן אור והופ. מה שנפל לקרן אור אני לא יודעת, אבל אני מאמינה שעבר עליה עצמה משהו לא טוב, והמילים שלי הפריעו לה, כנראה דרכו לה על יבלת. הופ היא סיפור אחר היא כתבה במפורש שהיא שונאת את השכנים שלה כי טוב להם, כי הם יותר מוצלחים ממנה!!! לא מקנא אלא שונאת! ולדעתי זה הסיפור כולו, ולכן אני לא טורחת אפילו לענות לה, יש רזולוציות שלא נכנסים אליהם. אני כותבת את דעתי, לא תמיד פוליטקל קורקט, אבל היא אמיתית, כנה ובדרך כלל ממקום של איכפתיות, אלא אם כן אני בקנטים ודרכו לי עצב פתוח! לא ראיתי תשובה שלך בקשר לדיאגנוזה שעשיתי לי על הרעד, ואם אתה חושב שלמרות זאת היפנוזה יכולה לעזור

הי סנדי, אני אוהב את דרך ההסתכלות שלך (אם כי לא תמיד מסכים לה). אבל אני שם לב שהיא מעוררת המון אנטגוניזם כאן. לגבי שאלתך - אתייחס. אודי

30/10/2015 | 08:15 | מאת: sunday

אני גם שמה לב לה, יש לי מחשבה מדוע, אך אעלה את זה בפעם אחרת.

29/10/2015 | 09:11 | מאת: aya

לא נפגעתי. רק הייתי עצובה. אני מאד אוהבת לקרוא אותך את מתוקה:) זה בסדר..

31/10/2015 | 19:33 | מאת: .במבי פצוע..

שוב... צר לי. באמת שצר לי .. במבי.

29/10/2015 | 07:06 | מאת: רוני

מה זה בדיוק בולמיה-התקפי זלילה באופן כללי או רק כשמקיאים בסוף?

הי רוני, בגדול - זלילה + טכסי היטהרות. אודי

29/10/2015 | 06:55 | מאת: שירה

אודי, לא הצלחתי לישון כל הלילה בגלל סוף השבוע המתקרב. אני מתרגשת. אני חושבת שחלק גדול מהכעס שהצטבר והפך לממאיר נבע מחיים בסביבה שלא היה בה מקום לכעס שלי והוא הופנה פנימה. לפעמיםצזה מרגיש כמו המון אנשים קטנים בהתקפי זעם שכלואים בקוביות קטנות בתוכי. גם לסביבה המשפחתית היום קשה לבסס עמדה אמפתית, מפני שאינם רגילים או מאמינים או יכולים. בן זוגי אמנם נקרא לא אחת למפגשים, אבל כמו שאביב אמרה אי אפשר לשנות את הסביבה. הוא משתדל אבל זה לא מחזיק מפני שהוא נשאר הוא. המרקם המשפחתי, זה שעמלתי רבות להקמתו אבל גם הוא אינו פשוט וכולל גם ילדים ביולוגיים וגם לא (מקווה שאני לא חושפת אבל מרגיש לי נכון לשתף), דורש ממני להיות ברמת תפקוד גבוהה ובשליטה... שנים של שליטה הכלה וכמובן הדחקה מטורפת של סודות. אז הנה הכל מתמוטט פתאום (בתהליך ארוך של קריסה של קירות פנימה וכשלא נשארו קירות התנתקתי) ורב הימים קשה לי לראות איך אחזיר את עצמי למעלה ואני מרגישה שעדיף לי ולכולם שאמות ולא אהיה נוכחת בתפקוד הלקוי הזה. נוכחת נפקדת. נראה שמעגל הסביבה האמפתית הראשון, שהוא אני, לא מצליח לתפקד. אני מנותקת מחלקיי ואין בי חמלה כלפי אותם חלקים נושאי הכאב האשמה והבושה. שלך שירה

הי שירה, לאט לאט יהיה מקום לכל החלקים, גם הפחות נוחים. מעגל האמפתיה הראשון הוא לא דווקא את, ואני מקווה שהוא יצליח לתפקד... שיהיה סופ"ש טוב, אודי

29/10/2015 | 06:35 | מאת: מימה

פסיכולוגית קלינית בכירה עם 'תעריפים' יושבת מולי מחייכת מול המצוקות הקשיים והכאבים. מחייכת!!!!! משתעשעת!!! נאצית מ*** קלינית בכירה. בעצמה לא מבינה מול מי או מה היא יושבת. אני משתפת אותה בקושי. היא מחייכת. אומרת איזה משפט. עובדה של מציאות. מציינת איזו עובדת מציאות שסתם ככה משאירה אותי לבד עם הקושי שניסיתי להסביר. אפס תמיכה נפשית. אפס תמיכה. מביעה איזו תקווה כמיהה. היא שותקת מולי. משאירה אותי לבד עם עצמי. מביטה בי. סתם ככה. משתעשעת לה. על חשבוני. תרתי משמע. לא מסבירה לי כלום. לא מסבירה לי כלום על הקשר בין בולימיה למיניות פגועה חסומה. על הקשר בין חרדות וקשיי תפקוד לבין טראומות מוקדמות. על מערכת ההקשרות הרגשית של הנפש (יכולת ליצירת קשרים בהמשך החיים) והשלכות של פגיעות מוקדמות בפעולתה התקינה.. היא לא מסבירה כלום. היא לא מסבירה לי על זכויות סוציאליות. היא לא מסבירה לי על סיוע אפשרי כלשהו. היא יושבת מולי מחייכת. מנתקת מנכרת ואוטמת את נפשי. עד שהוציאה לי את המיץ של המיץ ועשיתי לה 'אקטינג אאוט' באחת הפגישות. ואז נהיה לה מן מבט כזה שהיא כבר לא מחייכת. היא קצת המומה ומופתעת . היא אומרת לי 'זה? זה כמו לתקוע סכין בגב. ככה אני מרגישה'. ואני אמרתי לה 'לא בטעות את מרגישה. חשבתי לשלוף חרב ולערוף למישהו את הראש'. יצאתי משם. עכשיו אני מחייכת. עכשיו אני עם הכח להחזיר לך. אבל בסוף בוכה מי שבוכה אחרון. ואני זאת שבכיתי שם. חזרתי ואכלתי אותה. חזרתי אליה ואכלתי אותה. הייתי צריכה 'לפרוש בשיא'. ככה זה 'מערכת ההקשרות'. הופכת אותך לעיסה נזקקת בלי עמוד שדרה משל עצמך. ומאז אני מפחדת להקשר ולהצטרך. ככ מפחיד. לא מבינה מה רוצים ממני מתי שמנסים להתקרב. כשאני ניסיתי להתקרב אליה רק דחיות היא הסבה לי בצורה של שתיקות וגבולות ומגבלות. כאילו אני לא בן אדם. היא גרמה לי להרגיש כאילו אני לא בן אדם. הייתי צריכה 'לפרוש בשיא' ולהשאיר אותה ככה עם הפרצוף המופתע והלא ככ מחייך שלה לשם שינוי.... היא בכלל לא הבינה מול מה / מי היא יושבת. ככ הרבה חוסר אמפתיה שם והדם שלי הגיע לסף רתיחה והלב נכבה. והרגש נאטם. והזעם זעם. ופסיכופתיה שכזאת לשבת מולי ולומר לי במילים או לשקף 'זה מרגיש אכזרי?' כאילו עושה לי בכוונה. אם זה מרגיש אכזרי אז למה היא עושה? ומה היא עושה???? אם היא הייתה מסבירה לי מה ולמה הכל היה יותר טוב. הכל . הכל היה יותר טוב. כי אני לא הבנתי שם כלום. רק אחכ נהייתה לה פתאום נפרדות. אנליזה לנפרדות? נפרדות. כדי לראות את האחר מבחוץ. לראות גם את עצמך קצת יותר מבחוץ... עין פנימית או חיצונית? עדיין לא הבנתי מה בדיוק מפתחים שם. ולמה עדיין ככ קשה לי לאפשר שיתקרבו אליי מדי. מפחדת שיחשף לי הכאב. והברנש ההוא הקליל שעבר לידי במשך שנה שלמה רקד לו בכיף. מסיבות ובנות וחברים ושאיפות והעולם בופה שלם של הזדמנויות. חי. ככ חי. והוא מסתכל עליי ואומר לי "את לא חיה. אני לא אומר לך בשבילי. מה אכפת לי אני? אני נהנה מהחיים שלי. אבל את לא חיה. תחיי כבר. את צריכה מישהו שיזיין אותך. זה מה שאת צריכה'. ככה הוא אומר לי.... מטומטם :/ ממתי 'לחיות' ו'להזדיין' זה אותו דבר?. רק אהבה אין בעולם. אהבה אמיתית של מישהו שרוצה אותך. פשוט רוצה אותך. נלחם להוכיח לך ומרוויח אותך. זה אין. מנסים לזיין אותך ועוד קוראים לזה 'לעשות חיים'. לא מצליחה להבין. האם הוא באמת נהנה יותר ממני או שזה הכל סתם נראה ככה רק כלפי חוץ? הוא באמת נהנה יותר ממני. עושה מלא שטויות ונהנה. אני רק מבלבלת את המח כאן. התעגעתי אליו . מגעיל שכמוהו. לפחות היו לו אנרגיות חיים משוגעות כאלה. מדביקות. לא כמוה צנונית סתומה שיושבת שותקת. התעייפתי מעצמי. יאללה הלכתי. אין לי מושג למה יש לי את הצורך הזה לרשום פה בכלל. צריך לגמול אותי מכאן. זה הרבה יותר מדי הודעות בלילה אחד.. אני אלך להעסיק את עצמי במשהו אחר. מן מצב תודעה שכזה.. 'לחשוב פה בקול רם'. בשביל מה אני עושה את זה... מה זה משנה אם אחשוב פה בקול רם או עם עצמי לבד?? כנראה שבאמת עדיף לי לעזוב פה , לא? המחשבות שלי לא מעניינות אף אחד. לכל אחד חיים משלו שהוא עסוק בהם ועניינים משלו.. מה זה מעניין 'המחשבות של מימה'. נו באמת.. איף. הלכתי.

28/10/2015 | 20:48 | מאת: sunday

ראית את התשובה שללי אליך בעמוד הקודם?

28/10/2015 | 22:23 | מאת: .במבי פצוע..

קראתי את תגובתך אלי. קראתי גם את הבקשה שהפנית לאודי בקשר לצנזורה.. סנדי.. לי אישית אין צורך מיוחד לשמוע את הפרשנות שנתת למילים "עלובת נפש" זה לא מטריד אותי-כפי שכתבת. כן חשבתי שאפשר לעשות פה אולי איזושהי עבודה קטנה דרך התבוננות מעמיקה על מילים שיוצאות לנו ללא מחשבה.. יוצאות לנו בהינף קולמוס.. כשאני מאמינה שלמילים. גם למילים שאנחנו אומרים "סתם" , יש משמעות . ואני מאמינה שלפעמים,דרך המילים . גם דרך מילות ה"סתם" , הנפש שלנו מספרת לנו על חוויה בסיסית, שדרכה, דרך החוויה הזו אנחנו תופסים את העולם. את עצמנו והאחרים.. וחשבתי שאולי את רוצה שנתבונן ביחד על המילים ומשמעותן האפשרית. לאור תגובתך אלי עזבתי את הקטע הזה... במבי.

29/10/2015 | 13:10 | מאת: sunday

נעזוב את הדברים כעת אולי בזמן אחר אוכל לאמר לך ביתר חופשיות דברים לא נאמרים סתם, זה וודאי, אבל לא תמיד הפרשנות שהקורא נותן היא הפרשנות של הכותב, ובמקרה זה, אני יכולה לומר לך בבירור שהפרשנות שלנו לא זהה, לחלוטין לא. אז לעת עתה נשאיר את זה כך.

28/10/2015 | 19:00 | מאת: הופ

מה שלומך? נשיקות ואנרגיות

28/10/2015 | 23:34 | מאת: אביב 11

שלומי טוב ומה שלומך את ???

28/10/2015 | 18:27 | מאת: אביב 11

שירה סליחה שמנחסת לכאן תשובה של אודי אלייך אבל זאת שאלה שנוגעת בי ובאמת מנסה להבין. אודי כתבת לשירה בשאלה על הכעס שיש שתי אפשרויות האפשרות השנייה כללה שינוי סביבה . לא ממש מבינה ? כשזה ככ טבוע בי האם הסביבה אשמה ...או שזה דפוס שחייבת לעקור מהשורש הרי תמיד יהיה מי שלא יבין,יטרגר, ילחץ על הכפתור הלא נכון ....אז מה כל הזמן נשנה סביבה

הי אביב, עניתי לשירה ששאלה משהו דומה, שתי הודעות מתחת. הרעיון הוא שסביבה אמפתית "מייתרת" את הכעס הריאקטיבי, התגובתי, למצבים של חוסר אמפתיה. והכוונה לא לשנות סביבה על ידי עזיבה (למרות שיש מצבים שכן כדאי לעשות זאת), אלא לפעול כדי להפוך אותה מתאימה יותר עבורנו. אודי

היה ראקטיבי! עאלק אמפתיה.. והיא הייתה קוהוטיאנית למען השם. העוסית אחריה הבינה אותי הרבה יותר טוב.

29/10/2015 | 07:17 | מאת: סוריקטה

הי אודי ואביב ושירה גם, חושבת שעשיתי שינוי כזה, משמעותי מאד עבורי, ואפילו סיפרתי עליו. אבל, כנראה, שמשהו לא מספיק ומשהו חסר. משהו חדש. :-( יום נעים, שלכם, סוריקטה

29/10/2015 | 18:27 | מאת: אביב 11

אודי האמת שלא הבנתי אבל נותנת לזה לשקוע כרגע .תודה

28/10/2015 | 17:43 | מאת: שירה

אודי יקר, אני מתקדמת... בצעדים קטנטנים (וידיים תומכות) שמאפשרים לי קצת לנשום ולהיות. בסוף השבוע אצא הביתה ואולי אחזור רק לאשפוז יום. שירה

28/10/2015 | 20:46 | מאת: sunday

שמחה שברוך השם יש התקדמות, זה בגלל שאת כל כך רוצה, ומאפשרת, כל הכבוד לך.

הי שירה, אני גאה בך על הצעד הזה, ומחזיק אצבעות. אודי

29/10/2015 | 07:20 | מאת: סוריקטה

שירה יקרה עד מאד, אני ממש מתרגשת לשמוע. באמת באמת. דאגתי לך מאד. נשמעת כשמישהי שהחזקה כזאת ממש נדרשת עבורה, והבחירה שלך להתמסר לאשפוז, כנראה הייטיבה עמך. יישר כוח. כן, חלש עדיין, אבל לאט לאט. מחזיקה לך תקווה, שלך, סוריקטה

29/10/2015 | 13:40 | מאת: אביב 11

את מרגשת באמת ..נפלא שאת נותנת לידיים לתמוך ומאפשרת שיעזרו לך .

28/10/2015 | 16:56 | מאת: שירה

הי אודי, אני חיה באפשרות הראשונה שהכעס הוא תולדה של האישיות הפגומה שלי. לא נראה לי שחשבתי אי פעם, כמו שהצעת, שהוא קשור לסביבה שמתקשה להבין אותי.תסביר לי מה זה אומר לבנות סביבה שתתאים לצרכים שלי? תודה שירה

הי שירה, ללמד את הסביבה לזהות נכון יותר את הצרכים הרגשיים שלך. אודי

אודי, קוראת את מה שמתרחש פה בקבוצה ומרגש אותי האופן בו אתה נוכח.. מרגיש לי שאתה נמצא, מחזיק ויחד עם זאת , מאמין ומאפשר מרחב... הילה ? איפה את ? לאן נעלמת ? ממש ממש חסרה לי ! התחלת את לימודי העו"ס, לא ? נהנית ? קשה ? מסתדרת ? והעבודה על המורכבות שבה ..? ובכלל.. מה שלומך הבוקר ? מיכל... הקול שלך ממש חסר לי.. קוראת את הודעותייך ולא מגיבה בד"כ למרות שכואבת איתך את הקושי, והמורכבות לגבי חברות/סודות/גילוי סודות ותשלום המחיר עם הסודות/הגילוי... מורכב... כן.. מי אמר שהחיים פשוטים ?... רוני, (אחותי ל...) כל כך אוהבת את האותנטיות של ההודעות שלך.. את ממש מותק !!! וכאילו בא לי להגיד לך שמבחינתי את תמיד נוכחת.. וזה לא משנה אם אקטיבית יותר/פחות .. גם את חנה, חושבת שלא מפספסת הודעות שלך.. יש בהם צרכים כ"כ ראשוניים.. אוהבת לקרוא את הודעותייך.. גם הקול שלך חסר לי בזמן האחרון.. אולי זה בגלל שאת שקועה ב d.b.t ? שם אין כרית, שמיכה וכאלו, נכון ?... אביב מתוקה.. כמה את רגישה.. פה בקבוצה את מחזיקה בתפקיד רגשי כ"כ מרכזי... שאפו עלייך.. ואולי גם בתזמורת הפנימית שלך תקחי את התפקיד הזה ?כולם ייצאו מורווחים.. כפי שקורה בפורום.. :)) נטע.. קוראת את הודעותייך ו.. כששיתפת פעם שאת הולכת למטפל גבר (לאור המיידע שאני יודעת עלייך) שאלתי ואמרתי לעצמי.. וואו.. בחיים, בחיים לא הייתי מסוגלת ללכת למטפל גבר.. איך את מצליחה ? אני מלאת הערכה על האומץ שלך.. (וכן, קוראת את המורכבות והקשיים איתם את מתמודדת בקשרים מולו ) ויש בי גם קול שאומר:" למה היא (נטע) היתה צריכה להסתכן מלכתחילה וללכת למטפל גבר ?... מעניין.. אודי קצת גורם אצלי לריכוך באקסיומה הזו.. הרי אודי מטפל גבר, אבל וירטואלי :)) ויחד עם זאת זה הרי מרגיש כ"כ אותנטי... אבל עם שמירה נוספת.. מה שבטוח.. :)) וסוריקטה אהובה ! רוצה שתדעי שקראתי את תגובתך.. לא עניתי כי הוצפתי.. כ"כ שמחה כשאת פה... קסם של בן אדם !! פספוס למכון הפסיכואנליטי ובכלל לאנושות שלא קיבלו אותך בזרועות פתוחות לעבוד שם .. אמרתי לך כבר.. שלפעמים בא לי שאמא צביה תלך אלייך קצת להדרכה :)) זהו לעכשיו.. וגלית, אין לי מה לומר לגבי בע"ח, לכן לא אומרת.. ושירה... שירה.. כאבה לי מאוד הודעתך על הגשם שיורד והילדים שצריכים אותך עם המרק החם.. גם שירה הקטנה כנראה שהיתה זקוקה לזה ולא קיבלה... הלוואי ועכשיו תקבלי המון המונים של "מרק חם" תרתי משמע... תתחזקי ותוכלי גם להכין לילדייך המון המוני מרק חם... וסיגלל.. הגיחות הקצרות שלך מזכירות לי משק כנפי פרפר.. וגולם..קוראת אותך ומדמיינת אותך עם ניק אחר/נוסף.. אצלי הקונוטציה לניק שלך מעורר תחושה ..? וגילת(21) זוכרת ,למרות שמרגיש נוגע, לא נוגע.. קצת כמו שפעם אביב כתבה לך... שלכם-במבי.

28/10/2015 | 15:41 | מאת: סיגלללל

לפעמים נראה לי במבי , שאת פשוט משוררת ! תודה לך <3

28/10/2015 | 16:43 | מאת: אביב 11

תודה לך אני מנסה הניתוק בן חלקי התזמורת מקשה ...אודי עוזר לחבר . וככ מתחברת למטפל גבר חשבתי על זה אתמול שכמה שאני מרגישה לאודי קרוב סביר להניח שבתור מטופלת זה לא היה פשוט עד כדי בילתי אפשרי . ואולי אני טועה...(אודי יודעת שאתה קורא אז זה לא אישי נגדך או נגד מטפלים גברים ...זאת השריטה ) במבי שמחה שחזרת מה שלומך ????

28/10/2015 | 17:49 | מאת: aya

:(

28/10/2015 | 22:01 | מאת: .במבי פצוע..

צר לי. באמת צר לי שנפגעת/כאבת/נעצבת ? שהעובדה שלא הזכרתי בהודעתי גם אותך עשתה לך לא טוב.. כתבתי במהירות לפני יציאתי מהבית, בנות רבות לא הזכרתי. לא הזכרתי גם את הופ, מימה, סנדיי, לאה, רחל, עפרה, קרןאור ועוד רבות.. לא כתבתי את ההודעה הזו כשמול עיני כל הקבוצה.. דאגתי להילה ומשם המחשבות כבר נדדו הלאה... וחוצמזה, לא רואה את עצמי כ"דבק מלכד קבוצה" וחוצמזה אני ממש ממש מצטערת שלא הזכרתי את כולן.. אני משערת שאם הייתי קוראת כזו הודעה ואני לא נכללת בה, הייתי ממש ממש נפגעת ומרגישה אולי דחויה, לא רצויה, שקופה.. מצטערת... אולי עדיף באמת שאכתוב לכל נמענת שאני רוצה, הודעה נפרדת.. צר לי איה...

29/10/2015 | 17:15 | מאת: sunday

איך את עושה אייקון? מאיפה מגיעים לאיקונים כאן, או שאת עושה זאת ידנית עם סוגריים?

28/10/2015 | 19:15 | מאת: רוני

כפרה עלייך!!:-)

28/10/2015 | 20:48 | מאת: סוריקטה

הי מתוקה, היום אני עצובה מאד. וחשבתי, ואולי זה קשור למה שכתבת - אני עובדת כל כך קשה, וכל כך משקיעה את הנשמה. למשל היום יצאתי מוקדם בבוקר וחזרתי לא מזמן, ואני מרוויחה מעט. פחות מהשכר החציוני, בוודאי שפחות משמעותית מהממוצע. אז זה קצת עצוב. כי עולות המחשבות שאולי יכולתי להיות כל מיני, אבל אני ממש לא. טוב, אז לבינתיים, שלך, יקירתי, סוריקטה

28/10/2015 | 21:05 | מאת: sunday

מענת לבמבי אבל תרשי לי להגיב, כל כך הצטערתי לקרא לשמוע שמנצלים אותך... זה כל כך מכעיס, ולא מגיע לך... יש בך כל כך הרבה חכמת חיים, וחן בהליכותיך, רוצה לראות אותך מחייכת ושמחה, כי מגיע לך!

28/10/2015 | 22:02 | מאת: שירה

במבי על החיזוק ועל הודעתך המאירה והמלאה באנרגיות טובות

הי במבי, נמצאת ומתבוננת בכל מה שמתרחש. את מאוד מיוחדת. אודי

28/10/2015 | 23:25 | מאת: -חנה

התרגשתי לקרוא אותך, איך את מכניסה ללב שלך את כל מי שנמצאת ונמצא כמובן (: כאן ולתהיותייך (: - כרגע אני על הכורסא מולה, האמת שיש מעין ספה ליד, אבל עוד לא העזתי לשאול אם אפשר להיות עליה..ודווקא הייתי רוצה נראה לי, יש כרית שאני מניחה אותה עליי שהיא חלק מהכורסא והיא עוזרת לי ונותנת לי הרגשת בטחון. בהתחלה חשבתי שזה יהיה טיפול אחר ושונה ממה שהיה לי והכרתי ויש חלקים שהם אולי כך, אבל עצם זה שאני נשארתי אני ושטיפול הוא טיפול, אז מרגישה שאני נמצאת במקום שהוא כן מוכר ואולי אפילו טוב בשבילי.

29/10/2015 | 07:15 | מאת: סוריקטה

במבח ממי, אני כנראה צריכה ללמוד ממך. גם כשיש כשל את מצליחה להסביר כאן את עצמך, בעיקר לאודי, ונוצרת התאמה מופלאה, בעיניי. אני מקנאה ונשבר לי הלב שאיני מצליחה בדרכי שלי בעצמי. ואולי אני כן, אבל החוויה שורדת זמן קצר מידי. בא לי לכתוב שוב - היי, גם לי יש נפש. גם לי. בוקר אור, סוריקטה (חבל שאיני יכולה לרשום את שמי האמיתי)

29/10/2015 | 19:41 | מאת: גילת21

הי במבי, באתי היום לביקור בפורום ופתאום מצאתי אותי בתחתית הודעתך... :) ומה שלומך? את מתכוונת שאני נוגעת-לא נוגעת? פה בפורום? כי זה נכון בהחלט ולא רק כאן. ("בזמן האחרון אני נוגע לא נוגע, ואם נגיד את האמת, אני הולך ומשתגע...") במבי, נבונה, ונוגעת, מאד נוגעת בלב של הדברים... את יודעת שאני במעין אנליזה? פתאום זה הפך למשהו כזה... חתיכת דבר... אני מקנאה בך שאת יכולה לגעת. ושיש לך מילים. ונעים שראית אותי, למרות ה"נוגע לא נוגע". גילת

28/10/2015 | 12:08 | מאת: הופ

החלטתי לכתוב משהו טוב כל יום כדי לשפר את מצב רוחי. אז הנה אני מתחילה: אתמול הייתי במסעדה מפנקת ואכלתי אוכל לא משמין. נו קצת חטאתי. זה התחיל.במרק עדשים עם ירקות מרק מדהים ומחמם את הלב. והשאר תדמיינו. זה היה כיףףףףףףףףףףףףףף

28/10/2015 | 16:53 | מאת: אביב 11

כל הכבוד על ההחלטה שמחה שנהית שיצאת תמשיכי לאגור לתוכך חוויות חיובית זה ידביק בכל פעם עוד חוויה ועוד ..וכמו כוס ככל שיהיו בה חוויות טובות לאניהיה מקום לרעות ומבאסות :)

29/10/2015 | 07:22 | מאת: סוריקטה

הי הופ, כלל לא מובנת מאליה היכולת להנות. אשרייך! וכן, זה בא לצד רגעים פחות פשוטים בחיים, שגם הם חלק. בוקר אור, סוריקטה

28/10/2015 | 10:31 | מאת: קרןאור

הכוונה לא היתה ,לא להתקיף אותך ובטח לא לפגוע בך, (כשלכולנו לא קל..,וכל אחת עם ההתמודדויות שלה). אלא להאיר(גם ב ע'), ולהפנות את תשומת לבך לאופן בו את מגיבה ואיך זה מתקבל ומשפיע ..(כשכבר כמה בנות נפגעו). אני מבינה שזה לא קל לשמוע ...,ואם בחרת להדוף את דבריי לחלוטין ולייחס את כל הנאמר "אליי". אז אוקיי,כנראה שלא צלחתי , אבל אולי במשהו.. זה בכלזאת הצליח לשקף לך. הרבה טוב לכולנו...

28/10/2015 | 15:26 | מאת: sunday

קרן אור אם כך את כובת כשאת לא מתכוונת לפגוע אלא רק להאיר ולהעיר מעניין איך זה נשמע כאשר את מתכוונת לפגוע, מקווה שהמקלטים אצלכם פנויים ומוכנים להתקפה כשאת רוצה להתקיף מישהו ולא רק לשקף לו!

28/10/2015 | 16:54 | מאת: הופ

את המקלטים צריך להכין שאת בסביבה. כי המילים שיוצאות ממך רק יורקות אש. קרן אור הייתה עדינה איתך.

28/10/2015 | 09:37 | מאת: Mika

היי, קראתי את מה שכתבת לאודי - על כך שבשאלות שלנו אנחנו יכולים לחשוף את המטפל.. לפני שכתבתי את השאלה, דווקא די התלבטתי - כי הבטחתי לעצמי לא לכתוב כאן יותר מדי על המטפלת. אבל בעבודה יצא לי להכיר עוד אנשים שמתעסקים ביוגה \פילאטיס או כל מיני חוגים לטיפוח הגוף - אז הרגשתי שזה נפוץ . ומניחה שדווקא המטפלים בנפש, מאוד מקפידים שלא להזניח את הגוף. כך שזה לא יחודיי לה.. כתבת לי גם לגבי הפחד להיטמע בה. אז בהתחלה חשבתי שאת לא צודקת, אלא ככל שאני מכירה אותה יותר, כך אני נעצבת שאני לא כמוהה.אולי כמיהה להיטמע, ואז הלקאה עצמית שלי על כך. ואז הבנתי שזה די דומה למה שכתבת לי(וגם אודי) אבל, אני באמת מרגישה שהיא עוזרת לי - להכיר את עצמי ואת מה שמתאים לי וגם את מה שלא מתאים ולא נוח (אפילו שלה כן) בקיצור, תודה לך...

28/10/2015 | 20:45 | מאת: סוריקטה

הי מיקה, במה שכתבתי שם למטה ביטאתי את משאלתי הפרטית שיזהו מי המטפל שלי, כי אני רוצה להשוויץ בו. דבר שני - אני מעלה רעיונות, הצעות. הן יכולות גם לא להתאים. בוודאי שאני שמחה אם הן כן, או, לפחות מעלות מחשבות. לפעמים המטפל שלי נותן לי הצעות לפרשנות ואני מוצאת משהו מדויק יותר. ולפעמים הפוך. תודה לבבית על מילותייך, שלך, סוריקטה

28/10/2015 | 08:31 | מאת: אביב 11

אודי תודהה על השיר המדהים והיפיפה הוא עזר ועשה עבודה מעולה ומדוייקת. נכון שהבנתי שהחשיפה שלי גורמת לאיזה פיזור אולי בזה שאני פותחת את האינטימיות הייחודית שלנו ככה בגלוי ובכל זאת משתפת שהיה מרגש לא פשוט מקדם ואני כבר מתגעגעת אלייה:) אז פשוט תודה על היותך וועל זה שאתה ככ מאפשר. אודי פעם כבר השארתי לך אותו אבל באמת בשבילך ..אנשים טובים של רמי קלינשטיין

הי אביב, בכיף... אודי

28/10/2015 | 03:32 | מאת: עפרה

אודי, אין לי כח. אין בי אף חלק טוב. הכל עכור. מתביישת להיות עצמי. עייפה מעצמי. לא יודעת מה לעשות תעזור לי? בבקשה?

28/10/2015 | 16:56 | מאת: הופ

למה את מרגישה ככה? ני בטוחה שיש בך חלקים טובים. אחד כבר הספקנו להכיר וזה כשרון הכתיבה שלך. אך תכלי את הנפש שלך.

הי עפרה, אני חייב שתפתחי איזשהו חלון ותספרי על משהו טוב שיש בך ועל איך חשבת שאני יכול לעזור לך. אודי

29/10/2015 | 00:00 | מאת: עפרה

זה קשה ממש. לנסות לחשוב על משהו טוב. אוף. אני רוצה לחשוב, באמת. רוצה למצוא משהו, אבל אני לא מצליחה לחשוב, ומה שכן עולה לי, לא באמת אמיתי. לא שלם. מזוייף. אז אולי זה הדבר הטוב... אמת חשובה לי, ויש לי רדאר שקרים די מפותח (בעיקר לשקרים שלי). אז... אמרתי דבר אחד טוב (סוג של... אבל זה מה שיש לי לעת עתה) ואני באמת לא חשבתי על איך אתה יכול לעזור לי, ואין לי תשובה, ואני לא יודעת, אבל... אני רק יודעת שאני צריכה עזרה. ואין מי. ולך אני כן קצת מאמינה..

28/10/2015 | 02:58 | מאת: dan

האם חזרה על מילים היא על מנת להשלים על חוסר אמון של אדם שרושם את זה או על מנת לתת דגש לדוגמא "התחלתי להתאמן " עונה :"יפה יפה .. נכנס לכושר אה ."

שלום, עניתי לך תחת ההודעה של נתנאל. אני מניח שאתם אותו אחד. אודי

27/10/2015 | 21:55 | מאת: לאה.

עוד לפני שהעליתי בעצמי את התהיה האם היה בטיפול שלי משהו לא תקין - חשבת כך בעצמך?

הי לאה, לא. את העליית את התהייה ואני תוהה ביחד אתך. אודי

27/10/2015 | 17:54 | מאת: sunday

השעה שמופיעה ליד כל הודעה בתאריך, האם זו השעה שהכותב שלח את ההודעה, או שזו השעה שאתה העלתה את ההודעה לאוויר?

הי סנדיי, מתי הכותב שלח. אודי

27/10/2015 | 17:52 | מאת: sunday

האם הגשם עושה לך טוב? שמעתי פעם שמי שנולד בחורף אוהב קור וגשם, ומי שנולד בקיץ אוהב את השמש והים. לגבי זה צודק. הגשם תמיד מאיים עלי, מלא שלוליות, לכלוך, קור, ילדים עם אף מנוזל... בודאי שיודעת שגשם זה ברכה, אבל רוצה שהוא יגיע בלילה, כשכולם מכורבלים בשמיכות, מבלי שיקפצו בתוך שלוליות עם המגפיים. מקווה שאת מצליחה להגיע לאיזון, שאת מוצאת את עצמך בתוךך כל הסבך

28/10/2015 | 16:50 | מאת: אביב 11

תודה לך אני בסדר עוברת עוד משוכה בדרך ...בתקופות כאלה מנסה לזכור את המסע לאיתקה ולא לפחוד מהמפלצות ולהנות מהדרך ... מה שלומך קראתי אותך והאמת רציתי לחבק אותך עוטף כזה שאוסף מרגיע ובולם קצת את ההיי ....שמזכיר לרגע לנשום במרוץ...סנדי אף אחד לא רודף אחריינו ואנחנו כבר לא חייבות להוכיח את עצמיינו ...תגלגלי המסע לאיתקה שולחת לך אותו באהבה ...

28/10/2015 | 20:44 | מאת: sunday

על איזה היי את מדברת אני לא בהיי אני באיזון, סתם הגשם מצעבן אותי, בגלל הלכלוך, והאף הנוזל של ילדים, אבל אני ברוך השם באיזון. מקווה לשמוע שגם את תהיי באיזון נכון, שתרגישי שלווה

28/10/2015 | 18:10 | מאת: אביב 11

זה הכי כייף לקפוץ בשלוליות של המים תנסי :) ולא חושבת שזזה קשור למתי נולדת

28/10/2015 | 21:17 | מאת: sunday

אני חושבת שכל אחד יש לו את הטמפרמנט שלו, והטעם שלו בהנאה, ישנם כאלו שלשכב בטן גב על שפת הים, למרגלות מלון 5 כוכבים במשך ימים שלמים עושה להם את זה. עבורי זה יהיה עונש. גם בדרך לאיתקה לכל אחד יש את הנתיב שלו, את מה שמהנה אותו, את מה שמתאים לו, לכן צריכים להתאים את הדרך לכל אחד. ועשיה היא לא כדי להוכיח, היא כדי להיות, היא עצם המהות, למי שזה מתאים. כל אחד ימצא את הנתיב שלו לשלוה ואושר. ומקווה שתמצאי את הנתיב שלך, שיקח אותך רק למחוזות של שלווה ושמחה ושלמות פנימית.

אני אסביר לך למה הכוונה - שמטופל משחזר חוסר אונים בין הפגישות. שולח סמסמים של זעקות מצוקה והמטפל מתעלם או נוזף לא להפריע לו במקום בטון רך להסביר למטופל ההמום ומעורער בטון רך וסבלני ומרגיע שזה רק שחזור של מצוקה מהעבר וזה לא חוסר אונים אמיתי ושחשוב לבוא לפגישות יחד נשרוד את זה. שתהיה הכלה כזאת ולא פסיכופתיה שנוזפת במטופל ומטילה אחריות עליו כאילו הוא בוחר לחוש במצוקה הזאת ולהפריע וצריך גבולות ונזיפות מה דעתך?? האם אי אפשר בצורה רכה מרגיעה ומכילה להצביע על הפער בין הרגשה למציאות ולתת פשר למטופל דרך הסברה שמה שמשתחזר לו רגשית זה טראומת עבר... ותחשוב שהרקע לקשר הטיפול שבו השתחזרה טראומה כזאת זה מטפל שהדגיש חוזקותיו באטימות חד צדדית של עבדתי קשה... תחשוב איך הכל נחווה ביחד.. סתם תוהה. לא נראה לך היה מקום להתייחסות מסוג אחר בתוך השחזור הרגשי עצמו?

הי מימה, כן. כל המטפלים פסיכופטים. אודי

29/10/2015 | 00:04 | מאת: מימה

27/10/2015 | 05:33 | מאת: נתנאל

מדוע אנשים נוטים לרשום מילים כפולות לדוגמא "יפה יפה " אם זה בא לתת חיזוק שקרי למילה וכותב כלל אינו מאמין במה שרושם ? נ.ב הכותב משתמש לעיתים קרובות בניב המילים הודעה על דעתכם

שלום נתנאל, אני לא בטוח שהבנתי למה אתה מתכוון... אתה מדבר על אדם מסויים או על אנשים בכלל? ומדוע לחשוב על חיזוק שקרי? אודי

27/10/2015 | 00:44 | מאת: מימה

הוא ביקש וניסה ליצור קרבה. לא צעיר חתיך אדם זקן אף קשיש כמעט... אבל נחמד ואומן.. אין לי מושג למה הוא ניסה להתקרב אליי.. מבדידות? תכננתי איך אהדוף אותו ממני. ועכשיו שוב נפגשנו וזה כבר ברור שלא ניתן להדוף. נוצרה קרבה. קשר. הוא חביב. הוא חיובי. הוא נוגע ללב. למה אני כזאת אנטי? הקשר כבר קרה. הקרבה. ההכרות. זה כבר התגלגל. לא מרגישה שניתן לעצירה. צריך לזרום עם זה. צריך פשוט לזרום עם זה. לא כל יום זוכים לפגוש אדם עם עשיה מיוחדת. ולאיש הזה יש עשיה מיוחדת. הוא הציע לי סיור. אין לי מושג מדוע בחר להתקרב אליי. הוא בודד? אולי הוא בודד? גם אני. אבל הבדידות שלי לא תעבור סתם ככה כי יש קשר. זה משהו יותר מדי פנימי ובושה. העדר זהות ועשייה שיכולה להגדיר אותי.. הוא ביקש שאספר על עצמי ולא היה לי ככ מה לומר. בעצמו דווקא יש לו סיפורי חיים פה ושם שהוא חושף.. הוא יודע שאני לומדת בתחום שקרוב לסוג העשייה האומנותית שלו.כשהתלונן ספרי לי משהו עלייך אמרתי 'אני בת 34 בלי ילדים בינתיים. כרגע גרה עם הואי לאחר שנתיים ששכרתי מחוץ לבית. היו לי חיים קצת קשים..'. ושתקתי. הוא שתק לרגע גם. כמו כיבד את בחירתי שלא להרחיב. הזמין אותי לסיור בין עבודותיו. אמרתי שאשמח. אמרתי שאצור קשר וניפגש מתישהו כדי לממש סיור שכזה.. אני מקווה שהוא לא ישתעמם ממני למוות.... ואני מקווה שהוא אכן הזקן החביב והחם שהוא נראה על פניו ולא אגלה הפתעות לא נעימות פתאום באופי ובהתנהגות שלו... בינתיים זה נראה שאני יותר בעייתית ממנו. שאדם פשוט מנסה להתקרב ואני סתם מתחמקת מקשה ואנטי. עליי לשנות גישה. במקום חתיך צעיר אלוהים החליט לשלוח לי אמן זקן עם נפש קצת כבדה. הוא מגונן ואהבי כזה בגישה שלו... בהתחלה זה עצבן אותי בתוך תוכי. אחכ הרפתי. שיהיה.. שיהיה... אין לי מה לעשות כנגד זה. בסהכ אדם נחמד.

הי מימה, זה נשמע לי דבר טוב, שאפשרת להתקרב. אודי

26/10/2015 | 23:30 | מאת: רוני

אני רוצה שתמיד תענה לי. טוב?

הי רוני, בוודאי. אודי

28/10/2015 | 23:27 | מאת: -חנה

איזו בקשה מקסימה בעיניי.

26/10/2015 | 23:30 | מאת: דליה

בזמן האחרון אני מאוד עצבנית , לחץ בעבודה , עם הילדים , זוגיות , הכל ביחד . אני מוצאת את עצמי מתעצבנת מהר וצועקת כל הזמן , וזה מעכיר את האווירה בבית ובעבודה . קניתי רסקיו ולא הרגשתי שזה עוזר כלכך . יש מה לעשות ? לפנות לרופא משפחה יעזור במשהו או בזבוז זמן ? יש משהו טבעי שאני יכולה ליטול להרגעה והאם מומלץ ?

שלום דליה, איני רופא ולכן לא אייעץ בנושאי תרופות מכל סוג. אני כן יכול להגיד שאפשרי ללמוד היפנוזה עצמית לצורך הרפיית הלחץ והתמודדות יעילה יותר. אודי

26/10/2015 | 22:47 | מאת: אביב 11

יודעת שהבטחתי לעצמי אבל פוחדת ככ שוב החרדה הזו המשתקת .אני ככ מנסה אפשר יד משהו לאחוז בו ....

28/10/2015 | 18:12 | מאת: אביב 11

תמיד כייף לקבל ממך יד אבל הסערה חלפה מזמן ...אז אפשר לדלג ...ותודה על הכל

הי אביב, שמחתי לקרוא שנרגע בינתיים... אודי

26/10/2015 | 22:43 | מאת: שירה

אודי, אולי הרחקתי לכת... עד למקום ההזוי הזה. אני לא שייכת. אולי גם הצלתי את עצמי בעיקר ממני. קשה מאוד להיות כאן ופתאום גשם ואני רחוקה מהבית והילדים בדיוק עכשיו בימים חורפיים כשהבית מבקש ריחות של מרק ועוגיות שנאפות בפעילות משותפת של אחר הצהרים. אולי אני סתם מרחמת על עצמי. גם אמא שפוחדת לצאת מהבית וסןבלת ממחשבות רדיפה היא לא בדיוק דמות חיובית. נכון שאני אצא מזה? נכון שאני אצא מכאן ולאט לאט תחזור השיגרה למשפחה?

28/10/2015 | 16:57 | מאת: אביב 11

זה כואב המחירים שאנחנו משלמות וילדיינו אבל לפעמים צריך את הפסק זמן לנוח לחזור למקום טוב והילדים יודעים שאת אמא טובה שכבר חוזרת ...מחבקת

28/10/2015 | 21:59 | מאת: שירה

על המילים והחיבוק אביב יקרה

26/10/2015 | 21:36 | מאת: קרןאור

הי סאנדיי, סליחה..,אבל כבר לא התאפקתי. אני קוראת את הודעותייך ותגובותייך פה לאחרונה..., והאמת, שרובן צורמות לי. כאשר זה כבר לא ממש משנה אם את צודקת או לא...,מה שבעיקר עובר חזק, שזה כביכול הדבר, "להיות צודקת..". כאשר אין לך שום מנדט על איזו "אמת אבסלוטית" שמן הסתם גם לא קיימת. את יכולה כמובן להביע תחושותייך לגבי דברים או כתגובה לאחרים, אבל מה ואיך שאת עושה,הרבה פעמים,מקומם.ובטח כאשר הדברים נאמרים בתוקפנות בוטות עדכדי גסות, בנזיפות מצדך ובעיקר באיזו צדקנות וכביכול מלומדת,ועם התיימרות בלדעת מה טוב לאחר,ולמה הוא יכול או מסוגל,מתוך מדד שלך את עצמך, וכל זה באמתלא של "עזרה ועידוד"...,שאת כביכול אומרת שנותנת. בואי נאמר, שאם מבקשים את עידודך ועצותייך , תני אותם כמובן,וכפי שאת מבינה, אבל כל עוד לא נתבקשת, מאיפה הפטרונות המתנשאת לאבחן את האחר ולהגיד לו מה ואיך עליו לעשות. מי שמך..??? סליחה אם גם אני הייתי עכשיו בוטה, אבל באמת שהיו פה כמה תגובות שלך, שקוממו אותי, והחלטתי להגיב בכנות וישירות. דבר שעד כה נמנעתי. ועל כל שאר תגובותייך, הענייניות והתומכות..,יישר כוח.

27/10/2015 | 00:27 | מאת: sunday

כנראה היה לך יום רע היום, והוצאת עלי קיטור, מקווה שזה קרר לך את הבעיות בפנים. בקווה שזה גרם לך להיות יותר שלמה עם עצמך. אני ביום טוב, אז ההתקפות שלך לא פגעו בי כלל וכלל, ואם זה שהעפת בליסטראות עשה לך טוב, יש לך את רשותי לזרוק עוד כמה עם זה עושה לך טוב, אל תדאגי, זה בסדר מצידי, אני מסוגלת להכיל אותן, ואפילו לחייך.

27/10/2015 | 01:18 | מאת: הופ

סוף כל סוף מישהו אומר את הדברים שצריגים להאמר.

26/10/2015 | 21:25 | מאת: sunday

כן, לפני כחודש החלטתי לקבל תואר כבוד לפסיכיאטריה, ולבסוף כנראה אקבל רק חצי תואר. אמרתי לך, שלמרות מה שאמר הפסיכיאטר, החלטתי שאני כן צריכה תרופה עבור התקפי החרדה. לקחתי את התרופה, וזה ממש פעל באופן פלאי, כבר לאחר ארבעה ימים פסקו לחלוטין כל התקפי החרדה, זה פשוט מדהים, כאילו והרימו לי מליון קילו מהלב, כאילו ושחררו אותי לחופשי, ממשא נוראי שהיה עלי. חוסר היכולת לנשום, הכאב הפיזי בחזה, המועקה, הכל חלף ועבר אבל וכאן מגיע האבל הגדול הרעדה לא הפסיקה! אני עדיין רועדת. אני מנסה למצא גורמים בעצמי. אמרו לי שהדיאטה שלי היא של רעב (שקר וכזב), אבל בשביל הנסיון אכלתי יותר, ואפילו הוספתי חמש קילו, אבל הרעד המשיך. אמרו שאני עושה יותר מדי ספורט (עושה כל יום אירובי, שחיה, וכושר), הורדתי את המינון לרבע, כי אולי באמת הגזמתי שם, ואני עדיין רועדת אמרו שאולי זה מתוספי תזונה שאני לוקחת, הורדתי אותם. בקיצור, עדיין רועדת, וזה מעצבן מאד, אבל לפחות למדתי, שאין קשר בין הרעד לבין התקפי החרדה וכן שמה שהיה קודם היו אלו אכן התקפי חרדה פרופר, בלי כל קשר לבעיה פיזית. איך שלא יהיה אני מעל המים עכשיו, מרגישה מצוין, לא זקוקה לשום טיפול פסיכולוגי, כי החיים טובים, מקווה להתפטר גם מהרעד הזה שמשגע אותי.

26/10/2015 | 23:08 | מאת: sunday

בתור חוות דעת... האם לדעתך זה רצוי, או עדיף שלא למלא את משאלת במבי ולכתוב יותר בפירוט. אני רואה שבמבי מוטרדת שאני לא עונה על שאלתה, אך נראה לי שזה מיותר, ורוציתי לשמוע את דעתך

הי סנדיי, אמרת שיש לך ניסיון בטיפול היפנוטי. אפשר להעזר בזה גם להפסקת הרעד (בלי "לחפור" ולהוציא שדים...עבודה פשוטה יחסית). אודי

26/10/2015 | 23:42 | מאת: sunday

יש לי נסיון גדול בהיפנוזה, ואותו מהפנט החליט שהרעד הוא מתת תזונה! הייתי אצל כמה מהפנטים, כך שאני יכולה אכן לנסות מישהו אחר, אם אתה חושב שזה יעיל, היה לך נסיון בזה? היכרתי פעם מישהי שרעדה בצורה נוראית ממש כל הגוף, היא הייתה בחורה צעירה, ההורים נסעו אתה לארה"ב לא יודעת איזה טיפול קבלה, אבל אמרו שזה היה משהו נפשי וזה עבר לה. אתה יודע מה? נתת לי רעיון, אתעניין בזה תודה ולא ענית לי בקשר לבמבי, אם כדאי ורצוי להרחיב את הדיבור אני רואה שהיא חשה מוטרדת מכך שלא נתתי לה את ההסבר שלי, ולדעתי זה מיותר, מה דעתך?

26/10/2015 | 20:58 | מאת: -חנה

כי עד יום רביעי לחכות שתחזור זה הרבה זמן...

הי חנה, שלום שלום, ומה שלומך היום? אודי

26/10/2015 | 20:50 | מאת: הופ

היא באה לפה רק להטיף לכולנו ולתייג אותנו. הרי אין לה בעיות משלה. באה להתנשא מעלינו.

אבל סגנון הכתיבה הזה פוגע ומתקרב לגבול שאיני מוכן לאפשר לעברו.

26/10/2015 | 23:44 | מאת: sunday

לסגנון של מי התכוונת שהוא פוגע, שלי או של הופ?

27/10/2015 | 01:17 | מאת: הופ

כלפיי הוא פוגע. אם מישהו לא מסכים איתה היא תוקפת אותו ולאחר מכן מתעלמת ממנו.

26/10/2015 | 20:47 | מאת: הופ

יש כאן טרול. אני לא כתבתי את ההודעה האחרונה לסנדיי.

ויטופל בהתאם.