פורום פסיכולוגיה קלינית

הי לכם.... אני באמת לא יודעת מה להגיד... אולי מבוכה..? כנראה.. גם מבוכה ..לא כתבתי פה מיליון זמן ואילו לא היה פה הנתק הארוך בכתיבה כנראה שהייתי ממשיכה להשתבלל באיזו סוג שלנוחות מסויימת..קוראת שקטה.. מרגישה גם קצת אשמה.. כאילו 'נטשתי'..לא יודעת אם אני ברורה.. ותודה לכן מיכל,אביב וסוריקטה.. אני חושבת שאני צריכה להסדיר את הנשימה, להרפות ואז אולי אוכל לחזור ולכתוב שוב..? אקרא שוב את מילותיכן היקרות ו..בבקשה.. אפשרנה לי לנשום לפני שאני שוב חוזרת.. בבקשה.. אני צריכה לאט לאט.. שלכם, במבי

תראי, לפעמים, אולי, צריך לנסות לנענע. זה לא נעים, לעתים עושה עבודה הפוכה לזמן מסוים ומתקן, לעתים מבריח. לעיתוי, כמובן, יש משמעות. אולי קיימת נקודה מסוימת טרום הבשלה בה אפשר לנסות להיות אמיצים ולתת פידבק של מראה שהוא יותר מ'הכלה' ומתן תוקף לרגשות נטו. וסוריקטה בקטע האסוציאטיבי שלה - ואגב, האסוציאציות שלי למקרא הודעות של אחרות עוזרות גם לי להזכר במה שקשור אליי. הרי אני הדוברת. צפיתי ביו טיוב לפני זמן מה בתוכנית על שיקום של בחורות חולות אנורקסיה. חלקן בתת משקל חמור. מסכן חיים כאמור. ולזמן יש ועוד איך משמעות. החליטו שאחת הבחורות שם שעברה על הכללים - קרי שרטה את עצמה משום שלא יכלה לשאת את העלייה הזעומה שלה במשקל - יעבירו למחלקה פסיכיאטרית בבית חולים אחר. או אז אותה הבחורה התחברה לרגשות שיש לה למקום שעד כה חוותה על פני השטח שתוקף אותה. המקום השיקומי. היא ניסתה לעשות הכל כדי להישאר. 'פתאום' היא מתגעגעת. 'פתאום' המקום טוב אליה. המטפלים שם מיומנים ביותר. אותה בחורה כן הועברה, ואחרי זמן לא ארוך חזרה למקום השיקום שנראה לצופה מבחוץ שכלליו כביכול נוקשים מאד. לא בטוחה שיודעת מה אני בעצם אומרת. כן ארצה להזכיר שיש כאן גם אותנו. אנשים. עם רגשות. ונזכרתי בשיר של לאה נאור 'סוף זה תמיד התחלה של משהו אחר. טוב יותר, רע יותר, לא יודעת מה יותר. משהו אחר'. סוריקטה

במבי יקרה, מבינה כל כך גם אני מתקשה ולא מוצאת את המילים או מרגישה שאין בהן כל ערך. איתך שירה

סוריקטה תודה שאת מנכיחה את עצמך , קראתי שעובדת קשה קראתי שחושבת לשנות לשנה הבאה ...מאחלת בהצלחה את אמיצה ואת יכולה, אתך בלב ... במבי יקרה , טוב שאת משמיעה את קולך מידי פעם ..את חסרה כאן ינשוף אני גאה בך על המאמץ על הנסיון על המדיטציות . החיבור יגיע כשיהיה לך נכון . חטוליטוש את אמיצה ואמא לביאה , שימרי עלייך .. איתכן בהמון הערכה ואהבה אביב

הי אביב, בינתיים - התכנית לעצור בשנה הבאה. עדיין חיה חיי הישרדות ואני הרבה מעבר לגיל חמישים. אין לי, בשלב זה, שום כיוון המשך. קצת מפחיד - תיתכן הישאבות למקומות של פעם. עם כל הפיתויים - נראה לי שזה גבול נכון לשים. הכיוון הנוכחי, כנראה, מילא את תפקידו. נראה תודה סוריקטה

אני יודעת שאני לא מהתדירות כאן.. ובכל זאת חיפשתי את השם שלי.... אני בתקופה של גמילה והרגשתי כל פעם שכתבתי על זה איזה מין לחץ ואפילו נזיפות ואיומים)חלקם כמובן צודקים(ואני יודעת שהכל נבע מדאגה. אבל הרגשתי שאת עיקר מה שסובב אותי כרגע, כמעט כמו לומר עיקר חיי כרגע אין לו מקום. אז לקחתי צעד אחורה. צעד גדול...

הי רוני צודקת ...הנה גם את כאן הנכחת את עצמך פשוט הגבתי למי שכתבה בשבוע וחצי האחרונים על מהשכתבה לא כי מישהו חשוב יותר או פחות ...מצטערת אם הרגיש שקוף ולא נראה תקופה של גמילה אני גאה בך ממש לא פשוט מקוטהשיש לך מערכת תמיכה ואת לא לבד .

הגבתי לך אבל נראה לי שלא יעלה הגבתי על השבוע וחצי האחרונים לכן את לא שם ....לא מתוך שום כוונההאז מצטערת אם הרגשת שקופה וגאה בך על הגמילה לא פשוט מקווה שיש לך תמיכה ואת לא לבד אתך אביב

וברכות על הגמילה... לא פשוט בכלל. בהצלחה. וטוב שכתבת לנו.

הי אודי, לא כותבת לאחרונה אבל נמצאת כאן ופתאום ראיתי את הנסיגה והתעורר פחד שהנה אתה נוטש ולא יהיה יותר. אבל חזרת מדהים בעיני שאתה ממשיך, מחוייב למקום ולמי שכאן. אולי גם אנחנו צריכות להיות מחוייבות יותר לקיום השיגרה של הפורום. תודה על הכל ותודה שאתה שירה

הכי מובן הכי ברור תמשיכי לבוא מידי פעם כמהשאת יכולה אתך אביב

אני גרה באותה עיר כך שזה מהיר....היה מוזר המעכשיו לעכשיו. היינו ספונטניות...היא ואני. באתי. בתקופה האחרונה משהו חסר לי..מחפשת משהו..האם יתכן שאני אדם ללא תחביבים? אני אוהבת את העבודה שלי וממש לא רוצה ללמוד עוד ...כלומר תארים וכו...צריכה משהו לנשמה, שאוהב... עשיתי וי בחיים- על מה ש"צריך" לעשות..שירות,עבודה,בית,ילדים..ו..??? תהיות, של גיל 20? היא אומרת שלא- של ה"קן המתרוקן"..אולי. מה אני רוצה מעצמי? ממנה? שאלה אם אני רוצה קבוע? לא יודעת... כי מידי פעם קבעתי פגישה..האם זה פוגע לקבוע ככה עם חוסר ודאות? האם זה בעייתי? לא יודעת...התחלתי לתרגל מיינדפולנס. פעם חשבתי שמדיטציות מעצבנות אותי..אבל התמסרתי ו...כן זה מרגיע.. לא יודעת מה אני מחפשת...להיות משמעותית? שכן אני כבר משמעותית לילדיי, בעבודה. אני לא מחפשץ משמעות...אבל כן מחפשת מה אני אוהבת...מוזר שבגילי אף פעם לא עצרתי לחשוב מה אני אוהבת לעשות... אני אוהבת לשחות- לא מתמידה, אוהבת לטייל- לא אפשרי כל הזמן, אוהבת לבשל- אבל את זה עושה כל הזמן וסדנאות של אוכל- נחמד אבל לא. אני לא אומנית, לא ציירת, לא פסלת, לא זמרת, לא יודעת לנגן...אף פעם לא היה לי תחביב..אדם ללא תחביבים🙄😓 וגם ללא התמדה בדברים ממש...והתחלתי להרגיש שזה מעציב אותי, שאני אדם חסר, לא כשרוני ולא .....רק ילדים וכל מה שקשור לעשיה עם ילדים...ומה עם עצמי? לעצמי??? ומתחילה לחשוב על הגיל העגול שיגיע עוד חצי שנה...מילדה קפצתי לזקנה..הרגשה ללא אמצע..והרגשת פיספוס והחמצה...

מיכל יקרה אני גם התחלתי לתרגל מיינדפולנוס לאחרונה- ואני לומדת להקשיב לעצמי... להיות עם עצמי... מאמינה שיש לך כל התשןבות אצלך... טוב שאת מבררת ושואלת.. תודה שאת כאן

תודה ינשוף..כמה טוב שהתחלת זה נותן כלים להקשיב לגוף ולנשמה שלנו😍

מיכל, הי חמישים זה השלושים החדש. אני פה צוחקת על עצמי שאני זקנה בקטע של טיזינג. אבל במיינד, במיוחד אצל אנשים שעובדים עם ילדים קטנים, יש חלקים שנשארים צעירים. הייתי מציעה לחפש איפה את יצירתית, ככה על הדרך, ונדמה לי שתיארת פה כמה פעמים כמה את כן - זה, למשל ובעיניי, לא 'רק' וי על מה ש'צריך'. יצא שגם אני כתבתי כאן פחות, גם בגלל היעדר נוכחות של אחרים, אבל גם בגלל שאני עובדת כל כך כל כך קשה ודי מזכיר את מה שאת אומרת - לא מגיעה לעצמי. כנראה שיש גם חרדה להגיע לשם. ולא מקרי בעיניי עניין הגיל והמחשבות בכיוון. שלך, סוריקטה

אהבתי את השלושים החדש ;) וואלה קלעת בול..יש עוד זמן להנות מהעשור הקודם. והעלת נקודה חשובה הפחד הזה שמשתק אותי לפעמים..הלוואי שהייתי קצת יותר בגדר "תעשי רק מה שאת אוהבת" ויודעת יותר מה אני אוהבת. ..או יצירתית לצורך העיניין. תודה

הי מיכל, מבינה את התחושה של הריק הזה. גם אני חווה אותה עכשיו שהילדים גדלו ופחות נזקקים ופתאום יש זמן ואין אותי בתוך הזמן כי כל מה שהייתי הוא קודם כל אמא. נכון שהיו גם קריירה לימודים וכו' אבל עכשיו צריך לחשב מסלול מחדש ולהתחבר לדבריפ שאוהבת ואני לא מצליחה או לא אוהבת או נמנעת או בשביל מה וכו' מהמוסיקה למשל שהיתה ממש בתוכי. איתך, שירה

גיל חמישים אני התחלתי ללמוד תואר ראשון ואחריו שני ....גיל חמישים אני התחלתי לחיות ולא לשרוד ... גיל חמישים זה רק ההתחלה מבינה את הרגע של חשבון הנפש עזיבת הקן , שלב מדהים מלא זמן לעצמך לזוגיות ליחד וללבד וגם המון זמן פנוי שאפשר למלא .. במה ???? יודעת מה זאת התחושה של אין חלומות אין רצונות ... שבי עם עצמך ואם צריך כמה מפגשים , תקבעו נניח עשר לליבון המטרה הזאת ...לאן אני רוצה ללכת ... ותמצאי את המשהו שיעשה לך את זה .. אולי ללמוד אבחון ...ואז לשלב את זה בעבודה , ובגיל פרישה ישאר לך משהו שתוכלי לעשות ולהתפרנס ממנו ...בקיצור אפשר גם סתם להתבטל זה גם יכולה להיות מטרה ...כוס קפה וכלוםםם בהצלחה אביב

תודה...אחשוב ..לא כ"כ יודעת מה לומר..

הי מיכל, אין לי מושג אם מילותיי תראינה בתוך הסבך הזה, בכל מקרה - לא בהכרח 'רק' מה שאת אוהבת. חלק יהיה מה שאת אוהבת. ואת החלק הזה כדאי לזכור. כמה קל לומר :-) סוריקטה

בהחלט לחשב מסלול מחדש.....ומבלבלת אותי התקופה הזו..

בשבילי בשבילכם בשביל החיבור מאז שאמא לא כאן , אני לא מתחברת לכלום ...יש בי מוות בתוכי , מוות אין סופי ... תהליך אני יודעת מורכב , שושלת שלמה של מוות שלא נתנו לו מקום ...כמו שוטף אותי ומבקש מקום דרכי . אני כאן ביקום הזה אבל די ביקום מקביל אתכם אביב

היי אביב, טוב שאת מנכיחה, היית חסרה לי פה...וחשבתי עלייך, על כולכן בעצם...ולמה השקט הזה...אם לטוב או לא. עצוב שכך את מרגישה, זו תקופה והיא תעבור...איתך בנתיים במקום הזה. ...........

אביב יקרה תודה שבאת ושתפת מבינה כמה קשה איתך

הי אביב, את אהובה. ואני שמחה שהשמעת קול. ועם הזמן, כך אאמין, החיבור הכבד למוות ישכך, וצד החיים יטה יותר משקל. מאמינה שבעומק התקווה אצלנו מאד חזקה. שלך, סוריקטה

בהחלט יצר החיים חזק מהמוות תהליך אבלות, האבל של אמא פתח תיבת פנדורה מלאה על מוות היחס אליו במשפחתי , האיסור לבכות להתאבל , המוות שהיה שם תמיד בפינות בחלל ...משפחה של שכול שלא דיברה רגשות- דור כזה של חלוצים אמיצים כמו נשארתי אני לבדי להחזיק את המוות הרגשי הזה ...ואני נלחמת על חיבור ... קודם כל לעצמי כמו אמא איננה עכשיו כבר מותר ויחד עם זאת , החיים כמו החיים ממשיכים בן אתגר לאתגר בן שמחה ושמחה. אז יש מהכל .... חיים ♥️ אוהבת ואתכם אביב

אודי יקר !!! כל כך הרבה זמן שלא כתבת.. מה 7/7 דאגתי.. לא הבנתי כל כך מה קורה פה.. אני נכנסת לפה וקוראת.. אין לי כל כך כח לכתוב פה עכשיו אבל אני נכנסת שלכם במבי

היי במבי, חבל שאת לא כותבת פה יותר....ורק צופה מהצד..זה חסר, את חסרה. איך את?

את יודעת במבי על מה אני חושבת? ככה זורקת אסוציאציות על הבוקר. הנה לרגע קט חזרו מחשבות הבוקר שלי. אומר על עצמי ומצאי לך האם מדבר אליך - ישנה הרגשה של משהו שלא מדובר ולא ידוע מהו, וכשמגיעה תחושה של סגירת המקום מתעוררת חרדה שבדיוק זה יפוספס. העניין הכי גדול יישאר בחוץ בכלל. פעם, בתחילת הטיפול, דמיינתי שבעת סיומו אגיד, למשל, שבעצם מעולם לא נכנסתי לשירותים באשר הם, ואז בעצם הטיפול יצטרך להתחיל. בפועל - ראשית הפנטזיה הזאת (והרבה אחרות) דוברו וקיבלו פירוש. וגם תכלס העניין שהזכרתי למעלה מומש. אבל אכן יש דברים שלא קרו, וההישגים, מסתבר, היו חלקיים. הטיפול היה ארוך וקשה ואיטי וגם מאד מוגבל. תוכלי, בבקשה להמשיך מכאן? אני מציעה ואת בוחרת לשתוק או לומר שאת באפיסת כוחות, ואז תוהה אם דיברתי לשווא והם נחשבים כמבוטלים. ייתכן שבאמת יכולה להגיע הרגשה של ויתור או מיצוי או החמצת הזדמנות שהייתה פתוחה לזמן מאד ארוך. אולי שווה לחשוב מה את מנסה לבדוק? והאם ישנן אגרסיות מאחורי? סוריקטה

היי נפגשתי עם המטפלת לפני שבועיים בערך (רציתי לבדוק עם עצמי משהו) ואז רציתי לקבוע עם המטפלת עוד פגישה אפילו כמה פגישות אמרתי לה. אין לה מתי לצערי. הזמן היחיד יום שישי צהרים (בשעה אחת) שלי לא נח לצערי. שאלה אם דחוף ואמרתי שלא...גם נתתי להבין שלא דחוף ואמרה שרק אם יהיה ביטול...באסה. ואז באה לפה. ופה ריק, יש זמן מסתבר...טוב זה לא טיפול..אבל לפרוק אפשר, נכון? רק אומר שרציתי לבדוק איפה אני נמצאת במערכות יחסים עם חברות..סיפרתי שיצאתי ונפגשתי עם חברות. .משהו נשאר ברובד שטחי כזה. שוב, קשה לי להקשר כנראה או ל"התחייב" לחברות..כאילו זה עול מצד אחד וכייף מצד שני. ..לא יודעת. וגם זה שטחי. לא לעומק. יכולה להתחבר עם כל אחד אז תאמרו "מעולה" "חברותית"..נכון אבל לא מבינה מה אני רוצה..יודעת מה הן רוצות אבל מה אני רוצה..איזה סוג הכי מתאים עבורי...לא יודעת להסביר אולי. וגם מול בעלי לפעמים מרגיש לי "שטחי" כזה..ילדים,בית,עבודה..נחמד יחד. ו..? לא מובן🤦‍♀️

פשוט. וד"ש חם. סוריקטה

I am triggered so much lately. Finding it hard to keep up and process what is going on. Feels like i am riding on a fast train... i am a passenger and i have no control whatsoever. I look out of the window and try to focus on objects as the train zooms past .. but the train is going too fast and i am feeling so dizzy and overwhelmed.. No matter how hard i try i hardly feel present at all...

הי ינשופית, הטקסט כתוב מאד יפה. חשבתי לי שמאחר זהו הדימיון שלך, גם את זו שמניעה את הרכבת. ואולי ניתן לשאול ממה הרכבת בורחת? שבוע טוב, סוריקטה

לא נכנסתי כבר המון זמן כן כל הסיבות שבעולם לא קל לברוא עולם חדש עבור כולם כשכל אחד מביא איתו את העולם הפנימי שלו הלחצים לא מרפים ומשפיעים עלי לרעה.. סידרת בדיקות שכבר התחלתי אומרים שיתכן ואצטרך ניתוח לא יכולתי להכנס כי שכחתי סיסמה !! באתי לומר שאני מתגעגעת מאוד והייתן חסרות לי מאוד ורציתי להגיב ולא יכולתי היום כבר הסתדר שולחת לכולן חיבוק אם מתאים ואם עדיין זוכרות אותי.. לצערי שכחה שלי רק הולכת ופושטת וקשה לי נורא סליחה שלא כתבתי לכן אף מילה חטולית

חטולית יקרה, את ממש בסדר כאן. ובוודאי וכמובן ובטח שזוכרים אותך. הרבה יותר מלזכור סיסמא ;-) סופ"ש נעים, ואיחולי הקלה בריאותית, סוריקטה

היי. בוודאי שזוכרות, אל דאגה... חושבת עלייך. איך את מסתדרת בבית עם כולם? הרבה בריאות ואושר. כשתוכלי תכתבי יותר. וגם לי קרה ששכחתי סיסמא פעם.. אפשר לעשות חדשה :)

הי יניב, הזכרתי את המושג נפרדות בדיוק כדי לומר שאתה והסביבה שלך (אנשים) הם לא היינו הך. כל אחד חושב לו את מחשבותיו וחי לו את חייו. אין מי שבאמת הופך להיות אתה. גם לא כזו השפעה גורפת של הגדרה פסיכולוגית כלשהי, למשל. גם אתה בעצמך אינו ה'ההגדרה הפסיכולוגית'. זה לא כולך. אתה ראשית אדם. כשאתה יודע מי אתה - זו בעצם הגדרת הזהות שלך. הלמידה הזו, כפי שאני מכירה אותה, נעשית דרך חוויות רציפות בעולם הרחב. בקשר קבוע ונוגע בלתי אמצעי פנים מול פנים. אנשים רבים ידעו להפריד את עצמם ולנהוג כרצונם, אם כי יש מי שיזדהו ואז ההשפעה של הדמות הדומיננטית בילדות תהיה ניכרת יותר. עדיין הבחירה ההמשכית תוכל להיות לאותו כיוון, או, מתוך הצורך להפריד, לכיוון מנוגד לחלוטין - למשל במקרים כפי שתיארת - לבלגן בכוונה, או לנהוג באופן בלתי היגייני מופגן. אומניפוטנציה - שוב - מאחר שאתה אדם ואינך כל יכול - לרוב, לא כל מה שאתה נוהג משפיע באופן כל כך חזק על הסביבה. אמנם ידענו אנשים מאד כריזמטיים שסוחפים אחריהם המונים, אולי אפילו בסוג של עיוורון, ויש בכך סכנה והרסנות. הרשה לי להאמין ולקוות שלא זה המקרה. והשפעתך אינה רחבת מימדים עד כדי כך. אינטואיציה היא לאו דווקא הכיוון בהזכרתי את העוגן הפנימי. התגובות האוטומטיות לעתים מתעתעות. לפעמים אנחנו צריכים לרכוש כלים כדי לבנות שלד פנימי בסיסי ויציב מספיק כדי שהתשובות תגענה מהעומק שלנו והתלות בחוץ ובסביבה (שגם איכשהו מנסה לבטל את העצמי שלך והגבול בינך לבין הזולת) תקטן. במצב כזה האדם בשל יותר וגם הבטחון העצמי שלו מתחזק. לא מכירה מספיק את שיטת הטיפול שהזכרת. מניחה שיש לה את יתרונותיה במקרים מסוימים. ומן הסתם, גם חסרונות. שום דבר אינו מושלם. לא מתאים לך - יש לך בחירה לא להיצמד לזה. לא בחיבור חיובי וגם לא בתקיפה. אלא לנסות להתעלם. חייבת להתארגן ולצאת לעבודה. הפסיכולוג היחיד בפורום הוא אודי והוא גם המנהל. הידע החלקי שלי נובע מטיפול עומק שעברתי בזמנו. סוריקטה

היי לפני הכל רוצה להודות לך. אני לא מכיר אותך. אבל אני בטוח שאת בחורה נפלאה. האכפתיןת והטוב לב שלך מוקרן דרך המסך. ד"א אני אשמח להגיב על מה שכתבת בהזדמנות ,ולנסות להעמיק . תודה לך . ותודה כמובן לדוקטור שלנו "אודי" מעריכים .

אודי וכולם, נכון..כל מי שציינת ממש בושה היחס לכולם. :( אני מחפשת משהו ללמוד שקשור לילדים אבל לא עוד מאותו הדבר...חוגי העשרה או משהו בלתי פורמאלי. בקיטנות זאת עבודה מאוד קשה, אז העברת חוג בקיטנה בנתיים נחמד...חושבת מה. אין אצלינו איך להתקדם ממש כי התקדמות זו הדרכה או פיקוח (בד"כ פרוטקציה) אבל זה להפסיק לעבוד עם הילדים ואני רוצה לעבוד עם ילדים. מרחיבה גם את המעגל החברתי,פתאום מוצאת את עצמי יוצאת עם חברות,בסדנת אפיה או דברים אחרים. כייף❤ הרחבת מעגל חברים ופתאום יותר טוב לי עם זה...אלו דברים חדשים שטוב לי עם חברות,שיש חברות🤣 נותן הרגשה שאני לא לבד ..(בלי עין הרע🤣) בקיצור הבדל שמיים וארץ מלפני הטיפול הארוך להיום. קצת אדם שונה. וכל זה, כאילו חזרתי אחורה בזמן לתקן את ימי העצב והכאב... תיקון של הנפש. הנאות קטנות שעושות את כל ההבדל. מרגישה טוב עם עצמי ונח עם אחרים-נדיררררררררר. אז תודה שאפשר להגיע לכאן תמיד ולעדכן. אודי- אתה אלוףףףף שמאפשר את המרחב הזה ו..כן יש לך חלק בכל זה. תודה🤗❤

שמחה מאוד עבורך על השינוי המיטיב שלך את גם נשמעת טוב יותר כל הכבוד חטולית

לסיים את כיוון העיסוק הנוכחי שלי. הי לקוראים - ובכן, מה שאמרתי למעלה. כלומר, לא קובעת המשכים בתחום, למרות שעדיין ממשיכות לזרום אליי הצעות, למרות שיכולתי לסגור מקום חדש כבר מזמן, וגם אם 'אתחרט', סיכוי טוב שלא יהיה מסובך מידי . אז כך, ובלי למה ובלי בכדי ש אבל אין לאן ומטרה ידועה. אין מגע עם השכבה הזו. וזו כן בעיה. סופ"ש נעים, סוריקטה

מקווה שתמצאי כיוון חדש ומרתק! יש לך יכולות אדירות להתפתח. הלוואי❤🙏 ותודה שכתבת לי שאת מבינה ואיתי. מאוד מקווה שיהיה לך כיוון.

אודי וכולם, כלם מסכימים שהשכר שלנו נמוך..אבל הערכה לא ממש שומעים בתקשורת או בכלל. אני כועסת וכאובה על מערכת גרועה :( הרבה לא יודעים על התנאים הגרועים- רק דוגמאות קטנות: שנת שבתון- משולמת מהכסף של קרן ההשתלמות שלי כלומר אני משלמת עליה! ולכן הרבה עובדות בשנה הזאת והרבה לא יוצאות כי לא משתלם! עדיף לקחת את כספי הקרן אלינו. השתלמויות- על חשבון זמננו החופשי ללא שכר אנחנו משלמות עליהן ומחוייבות ל30 שעות פיקוח פלוס 30 רגילות. 60 בשנה אי אפשר יותר! ועולים בדרגה רק אחרי 4 שנים כפול 60 שעות לימוד(בזמני החופשי ללא תשלום) הוצאות כספיות למחשב ואינטרנט שלי פרטיים רק עכשיו מדברים על לחלק לנו מחשב! מחשב הוא כלי עבודה הכרחי ואני משתמשת בשלי הפרטי על חשבוני! אם הוא בגן הילדים משחקים בו- האם הייתם רוצים מחשב כזה של עבודה שמשחקים בו ילדים? ועל פי רוב מקולקלים ודיו על חשבונכן?? נסיעות-מקבלים חופשי חודשי אין הוצאות רכב. חופש- רק מתי שנקבע מראש אסור באמצע שנה לא ללכת להלוויה, לא לברית כלום! פעם ביקשתי מהפיקוח לצאת להלוויה של דודה שלי הלכתי וכתבו "העדרות לא מוצדקת" והורידו לי מהשכר יום שלם! כי אין חלקי. אסור לצאת מוקדם או לבוא מאוחר!!! אין גם מחליפות אם את חולה את אמורה לחפש מחליפה בעצמך כי לפיקוח אין במלאי!! באות לפעמים חולות גם.. במקום עבודה אחר אתה מודיע שאתה חולה וזהו . הממונה אחראי! החופש הגדול- שבועיים לפני סוף החופש בערך נמצאים יום יום בגן לאירגון וניקיון יסודי! אם יש שיפוץ את אחראית עליו! את מדברת עם הקבלן וכו' העיריה תשאלו מה עושה? נותנת את המספר שלך כי את "מנהלת הגן"...עכשיו מנהל בוחר עובדים נכון? גננת לא ! מי שהעירייה בחרה בשבילך היא הסייעת לאף אחד לא מעניין אם טוב או לא טוב יחד. את לא יכולה לומר לה מילה כי היא לא תחתייך!!! היא מקשיבה לעירייה! 2 רשויות- עירייה - סייעת. גננת- משרד החינוך. למה שהיא תקשיב לך? את לא הבוס,שלה! (לא כמו גן פרטי) ואם מחליטים לעבור מבנה את אחראית להעמיס את כל הציוד שלך מהגן ולהביא למבנה אחר שקבלת. זה לוקח המון זמן לארוז גן שלם. ישיבות צוות, שיחות עם הורים, אסיפת הורים, פסיכולוגית הגן, יועצת משרד החינוך והכנת שיעורים הכל בזמנך החופשי- לא מתומחר. בקיצור המון המון תנאים גרועים ללא קשר לשכר הנמוך..... אבל ופה אבל גדול- אני כן שומעת הרבה דברים חיוביים עליי! וזה משמח אותי. המון הערכה וכבוד קיבלתי השנה. וזה שכרי!!! וכן ככה אנחנו אנשי ההוראה שמחים כשהילדים מצליחים ורואים אותם גדלים וזוכרים אותנו!! שמעריכים! אולי נשמע בכייני מה שספרתי אבל התנאים שלנו גרועים! 24/6 (מזל שיש שבת) עסוקים בעבודה! ומתייחסים אלינו כחייבים משהו להורים, כנותני שירות כמו בחנות ... וכן זו עבודה שוחקת וכן זו עבודה שזקוקה לחופש הגדול להתרעננות . עובדה כי בכל העולם יש חופש באותו סדר גודל... אז במקום להגיד שיורידו לנו ימים שיוסיפו למשק ימים כמו בכל העולם!!! אין לי בעיה להוריד איסרו חג או ל"ג בעומר זה בהחלט מיותר.. אבל השאר? ואם כל כך טוב לנו עם החופש למה אין מורים מתדפקים על הדלתות???? למה עוזבים? אני ממש עצובה שבחרו באישה שיודעת להכעיס את כולם במקום להסביר אותנו!! אגב שעות נוספות יש 18 לכל מחצית שרק בשנים האחרונות הוסיפו והן לא מספיקות אף פעם- רק ההשתלמויות זה 60 שעות פלוס אסיפות הורים, מסיבות, שיחות עם יועצת, הורים, פסיכולוגית ועוד. אז בהצלחה לנו. מקווה שמשהו נשיג מהאוצר..ולא פלא שהמזכ"ל של משרד האוצר אמר שגם עם 6300שח נבוא לעבוד בכל מקרה.לצערי יש בזה שמץ של אמת.. כן, כי אנחנו אנשי חינוך אכפתיים!!!!! והשכר? הילדים הם השכר שלנו. הייתי חייבת לפרוק. מצטערת....

הי מיכל, את מתארת תחושת קיפוח מצערת, לצידה תחושת שליחות. רק לומר שמקשיבה, ואיתך. לילה טוב, סוריקטה

היי אתמול הרגשתי חולשה קשה וסחרחורות, בנוסף דפיקות לב מהירות. הזמינו לי נט״ן ופינו אותי לבית החולים. עברתי סידרת בדיקות מקיפה שלא גילתה ממצא מדאיג. הפרופסור ששיחרר אותי אמר לי לעשות בדיקת בלוטת התריס ובדיקה פסיכיאטרית. האם חרדות יכולות להיות עד כדי כך קשות? ממש מצב של אני הולך למות? מה לעשות? תודה

היי דר , אני סובל ממחלת התבקעות התעלה העליונה באוזן ssdc כבר שנתיים , סובל מלחצים נפשיים לא נורמליים שלא חוויתי בחיי ,אני כבר בן אדם אחר לגמרי אחרי המחלה אין לי כח לדבר עם אנשים חוץ מהפחד והמחשבות השליליות לכל דבר , האם זה קשור למחלה שיש לי ? והאם יש פתרון ? ותודה מראש !

בעלי החליט שבגלל שאני פוסטראומטית הוא מפסיד את כל החוויה של האינטימיות. הוא יצר קשר עם אישה אחרת ואמר לי שאני חייבת לו את זה. אז היום אני פה, לבד. ביקשתי ממנו שלפחות ביום שהוא איתה לא יבוא לישון בבית.

נשמע קשה...תחושה קשה. תחזיקי מעמד!

תודה מיכל!

שלום דוקטור. בהמשך לשאלה הקודמת שאם טקסים של ההורה יכולים לגרום ל-ocd לילד. אני הזדהתי עם התשובה שלך שהגורם זה הלחץ ולא הטקס עצמו . אבל שוב אני מבולבל כי הבנתי ממקום אחר , שעצם הטקס עצמו יכול לגרום לילד ל-ocd . בגלל שהילד יכול לחקות את ההתנהגות הטקסית שלי. או שהטקס עצמו יכול לגרום לילד לחשוב שהעולם מסוכן. יש לך איזה תובנה עבורי שתיישב את דעתי? כמו שאמרתי אני מוכן לקחת את הסיכון שלילדים יהיה ocd בגלל קטע גנטי. אבל המחשבה על כך שההתנהגות הטקסית שלי יכולה לגרום להם ל-ocd ,זאת מחשבה שממש טורדת את מנוחתי. אני יכול להשתלט על עצמי לא לשדר לחצים ולא להיות אבא נוקשה כלפי הילדים ולשחרר בפרט שאני מאמין בכך שלא צריך להיות קפדן מדי. אך מצד שני אני אדם רגיש וגם דאגן ויתכן שיהיו לי טקסים (גם שלא משדרים לחץ) ואני ממש חושש שההתנהגות שלי תזיק להם. אני לא פחות חושש מהכאב ראש שלי לחשוב איך אני אמור להתנהג כל יום וכל הזמן בלי לעשות טקסים לידם שחלילה לא ינזקו. וברור שזה לא ריאלי ולא אפשרי לחיות ככה. אשמח בבקשה לעצתך🙏

תודה לך דוקטור על הרעיון המדהים הזה 🙏. בבקשה ממך חייב לכתוב לך עוד- אנא תקרא למרות האורך. כמה סעיפים חשובים. 1) חוץ מהקטע של הטקסיות ,לא מעט פעמים יש לי מה שנקרא ספק ocd . למשל יש דברים שאני נזהר או מזהיר עליהם שיתכן והם ocd. וזה אני הכי חושש שיכול להיות עם ילדיי,למשל שאצטרך להזהיר את הילד ללבוש ארוך כי קר בחוץ. (למרות שלא כל כך קר). ויתכן שהזהרתי אותו כי חששתי שאולי באמת יהיה קר ממש. או למשל הילד יילך איתי לקנות משהו והוא ישמע אותי מברר על המוצר,ונכנס לפרטים , ואני אחד ששואל שאלות מעט יותר מאחרים. ואני חושש אולי השאלות הרבות שאני שואל בדרך כלל שאני מברר על משהו והירידה לפרטים . אולי זה ocd, ואז אולי זה יכול להשפיע להתפתחות ההפרעה אצל הילד. (לא מפריע לי השאלות שאני מברר על המוצר ,לרוב זה לטוב, כי אני באמת מקבל מידע כמו שצריך. אבל שאני חושב על זה הלאה, אולי זה יכול להזיק לילד שלי שישמע אותי ככה שואל) וסוג הספקות האלה אני חושש שאולי זה גם ocd. קשה להתנהל בצורה כזאת, "אולי כדאי לא להזהיר" או לא לשאול שאלות לגבי המוצר כי אני לא רוצה לגרום לילד להרגיש שהעולם מסוכן ואז חלילה אולי הוא יפתח ocd. ( זה רק לגבי שני הדוגמאות שנתתי. אני יכול לתת עוד המון דוגמאות). ומצד שני קשה אני לא יכול את האישיות שלי, ולחשוב על משפט 10 פעמים לפני שאני מוציא מהפה רק בגלל שלא יזיק לילד שלי). מה דעתך ? 2) בנוסף , כל הרעיון הזה ש-ocd נרכש בגלל טקסיות של ההורים. זה בהחלט תאוריה לדעתי.. כי וואלה קשה לי לקבל את זה שבגלל שהאבא בודק שהדלת סגורה 10 פעם ,אז בגלל זה לילד יהיה ocd..או בגלל שהילד שומע אותי חוקר ויורד לפרטים ברכישה של מוצר או שמזהיר אותו אז בגלל זה חלילה יהיה ocd. אני באמת יותר מזדהה ש-ocd זה הפרעה שמתפרצת בגלל מתח רב ,לחץ רב, אירועים טראומייתים כמו הטרדה מינית. ולא בגלל טקסיות של הורים. אך למרות זאת ובגלל- שחסידי ה-cbt מאמינים בזה ( לא יודע אם כולם). זה גורם לי לדאוג מהדעה הזאת שלהם. הם טוענים שאצלם הכל מבוסס מחקרי. עד כמה המחקרים הללו מדויקים? לא ראיתי מחקרים שבדקו איך נוצר ocd . עד כמה באמת לקבל את תוצאות המחקרים האלה כאילו זה אמת אחת.? מה דעתך דוקטור ,הרי אתה בעצמך טענת שהבעיה זה לא הטקסיות אלא הלחץ והחרדה שהילד שרוי בה ,ואם אני מבין נכון ,לחץ וחרדה גדולים ולא לזמן קצר. מה דעתך דוקטור? 3) דבר נוסף עד כמה אני צריך לחשוש מזה . ש-ocd מתפתח מדברים כמו טקסיות של הורים או אפילו לחץ. אם בתאכלס יש לזה גורם גנטי. אזי בכל אופן רוב הסיכויים שהילד יפתח את ההפרעה בשלב מסוים. ואולי כל תפקידי כתור הורה להביא לילד כבר בשלבים מוקדמים כלים להתמודדות עם "ההפרעה" כמו חיזוק ביטחון עצמי. לא לפחד להיכשל ולטעות. לקחת סיכוניים.וכו מה דעתך? 4) דבר נוסף אני אישית חושב ש-ocd זה לא כזה הפרעה למרות שאני סובל מכך. אך יחד עם זאת זה האישיות שלי, וכמו שיש לי ספקות ( ocd ) כך אני אדם גם מאוד מאוד חכם. מאוד יצירתי . למה שלא הגיע הזמן להסתכל על זה בצורה נורמלית. ש-ocd זה לא הפרעה אלא סוג של אישיות- ספקנית, הססנית. וגם חכמה . ואפשר לנתב את האישיות הזאת או לגאונות או לכפיתיות .באמצעות כלים שרוכשים בחיים כמו כלים שיש ב-cbt ואז אפשר להיות גאון או להתקע על דבר המון זמן. לסיכום בקיצור דוקטור יקר ,אומרים שיותר קשה משהיה להוציא את ישראל מארץ מצרים , היה יותר קשה להוציא את מצרים מישראל. אני בהחלט מרגיש שלקחתי את ההפרעה שנקראת ocd קשה מדי ,יותר ממה שהיא פי 10.. הלכתי למטפלים בחיים,וזה לא שלא קיבלתי כלים. בהחלט קיבלתי כלים, ולרוב אני מצליח להתגבר.. אך לצערי הרב והגדול הפעם- "הבלבול והחשש שנכנס לי וזה שיכול להיות ocd לילדים שלי בגלל התנהגות לא נכונה שלי. או ליתר דיוק הפחד היומיומי באיך אני אמור להתנהג עם ילדיי על מנת לא להזיק להם..והחששות האלה שאין לי עדיין ילדים בכלל, אני לצערי אפילו עדיין לא נשוי. ופשוט החששות האלה תוקעים אותי וגורמים לי צער רב.. אשמח לרעיון ועצות חכמות שלך...

תודה מה שם הספר?

שאלה נוספת ברשותך . לא פעם ראשונה אני שומע את הביטוי שזה שאלות של ocd. וזה התשובה. אבל באמת מנסה להבין. חוץ מזה שזה מרגיש כמו "סתימת פיות" ,השאלות הם שאלות ,וטמון בהם היגיון. אז מה המשמעות של אלה שאלות של ocd? לדוגמא ילד מפחד להידבק מחיידיקים , ולכן שוטף ידיים . השאלה שלו- ,"האם החיידקים מזיקים לי או שאינם מזיקים ואם כן אז אתחיל לשטוף ידיים" היא שאלה לכל דבר. אפשר להסביר לו שלא ניתן ככה לחיות ,ואכן יש חיידקים שיכולים לפגוע בך ,אבל אי אפשר ככה לחיות במהלך החיים וצריך ללמוד לקחת סיכונים. ואפשר להגיד לו שהשאלה שלך היא שאלה של ocd ולעצור פה , ובכך סתמתי לו את הפה למרות שהשאלה שלו כנה ואמיתית. אז למה ככה מתייחסים אלינו שסותמים לנו את הפה על כל שאלת ספק. הרי אם לא הייתי מציג את עצמי כסובל מ-ocd, אז יתכן והייתי מקבל תשובה מנומקת יותר? בפרט ( לפחות על פי דעתי) אלה הסובלים מ-ocd מבחינה אינטלגנטית שכלית המנת משכל והכושר חשיבה מפותח מאשר רוב החברה. אני באמת מתעניין בתשובתך ולא על מנת להתנגח. תודה רבה 🙏🙏

היי דוקטור יקר. אני מבין אותך אבל קצת לא מסכים. נכון שלא ניתן לדעת הכל. ונכון שהרבה פעמים תשובות מהוות חלק מהבעיה וממשיכות להזין חרדה ,אבל וואלה מהניסיון שלי ,כל מקרה לגופו. יש פעמים שמספיק לענות חלקיק תשובה ,והבעיה תפתר ,למרות שלא התקבלה תשובה מלאה. אני קורא לזה "עוגן" הרי אחד החלקים המרכזים שמשחקים בהפרעה הזאת זה "המחשבה" השכל האנושי. למרות שההפרעה מתחילה ככל הנראה באזור קדום יותר במח האנושי באזור הנקרא "הגרעין הבאזלי". אבל העוגנים הללו יכולים לעזור בהפרעה. לדוגמא-הכי קלאסית . ילד ששמע לראשונה בחייו על חיידקים וזיהומים. ושוטף המון את היידים. שני אופציות- לעשות איתו חשיפה ומניעת תגובה במיידי. אופציה נוספת לתת לו הסבר מקדים, שיש מערכת חיסון. ורוב הסיכויים שלא יקרה לך כלום. אז נכון שהילד עדיין מפחד אבל יש לו עוגן "יש לי מערכת חיסון. לא בטוח שחיידקים יהרגו אותי, ואי אפשר לחיות ככה" ומתוך כך הוא ניגש לחשיפה ומניעת תגובה ,הסיכוי להצלחה עם עוגן הוא גבוה לאין ערוך מאשר בלי ההסבר המקדים. ולכן כן לדעתי ניתן לתת "עוגנים " מסוימים .כמו לדוגמא במקרה אצלי- להראות לי מחקר שמראה איך הגיעו למסקנה שטקסים גורמים ל-ocd ,ואחרי שאראה את המחקר ,ואבין שוואלה זה לא כזה ברור. וזה "רק יתכן" ויש פה הרבה סימני שאלה ,ומשתנים ונתונים נוספים שיכולים להשפיע ולא רק התנהגות טקסית. אז אחרי התובנה הזאת ( העוגן) ,יהיה לי בהחלט הרבה יותר קל בלהמשיך הלאה ולעבור תהליך חשיפה ומניעת תגובה. בקיצור נדרש לעשות חשיבה מחודשת עם כל הנושא הטיפולי של ocd ולהפסיק להתייחס אלינו כתור עכברים במעבדה. חוץ מהגרעינים במוח יש לנו את החלק החושב שחובה להתייחס אליו. וכמובן וכמובן "כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות" ישנם אנשין שצריכים עוגנים חזקים יותר וישנם פחות, ובנוסף חשוב להדגיש שיש נושאים כמו סדר וניקיון שאין צורך בכלל בעוגנים אלא רק חשיפה ,כי אין פה שאלה שמרחפת ,אלא רק הרגשה "שמשהו לא תקין". וזה עוד משהו שחורה לי מאוד ,איך עולם הפסיכולוגיה מכניס תחת כותרת אחת של ocd , התנהגויות שיש בהם שאלות הגיון לבין התנהגויות חסרי היגיון כגון סדר וניקיון "שהאדם החולה בכך באמת לא נותן תשובה הגיונית לכך שהוא רוצה "סדר ממש" אלא רק ההרגשה הלא נוחה היא המניעה אותו לכך". אני לא פסיכולוג אבל אני כן איש חושב . אמרתי את דעתי. יותר מאשמח לקבל ממך תגובה .תודה רבה דוקטור יקר

יניב, הי, מציעה ממש להקשיב לאודי. וככל שהשרשור ממשיך, דבריו של אודי נעשים מדויקים אפילו יותר, בעיניי. יש מצב שתתנגד. יש מצב שהיה עדיף שאשתוק. בגל מקרה - לראייתי - לרוב ילד קטן ששמע פעם ראשונה בחייו על מיקרובים יחשוב לעצמו מה השטויות האלה שהמבוגרים מדברים, וגם בפעם השנייה והמאה, סביר שיצפצף ויהיה צריך לקבוע עבורו לשטוף ידיים, ובסבון, כי הוא יעדיף לחמוק מזה. ועוד לא דיברנו על צחצוח שיניים... אם יש חיפוש מתמיד של 'עוגן' מבחוץ (ולא מבפנים - וזהו העוגן האמיתי), ככל הנראה, התלות בו, ב'עוגן', רק תחריף ככל שתינתה תשובות, וסביר שהוא ייתן למעשה פחות ופחות, והבנאדם יתפזר עוד יותר במקום להתגבש. וגם את זה, להבנתי, אודי רשם, או, לפחות, אפשר לראות את התפתחות העץ. הייתי מכניסה גם מושגים כמו נפרדות, הגדרת זהות ואומניפוטנציה. אבל מה אני רושמת באינטרנט, הבנת דברים לעומק דורשת לעתים שעות טיפוליות רבות, זמן רב, וההישגים חלקיים. סוריקטה (משתתפת בפורום)

כתבת יפה סורקיטה אשמח שתרחיבי לגבי העוגן הפנימי? אם התכוונת לאינטואציה. אני מזדהה עם זה לחלוטין. אני גם חושב שאם מחזקים את האינטואיציה זה העוגן הכי טוב שיכול להיות. מה דעתך על כך? ומה הדרכים לחזק אינטואיציה לדעתך? ואם בא לך תכתבי לי עוד על המושגים האלה ואיך הם קשורים בכלל ל-ocd נפרדות, הגדרת זהות ואומניפוטנציה? ואגב את אחת עם ידע כללי ,או שגם פסיכולוגית?

ודרך אגב אשמח להוסיף משהו נוסף. מדבריך משתמע שהפרעת ocd , נוצרת כתוצאה ממשהו יותר עמוק בנפש האדם. ולא מדברים שטחים כגון חיקויים של טקסים שהילד למד מההורים. או שאם ההורה חששן למשל בתחום האחריות יתר ועושים טקסים בתחום הזה, אז בגלל שהאבא כזה אז גם הילד יהיה כזה רק בגלל שהוא רואה שהאבא נזהר ברמה קיצונית. יתכן ויש פה השפעה מסוימת אך לא היא הגורמת העיקרית ל-ocd. אני אישית כן מזדהה שיש פה משהו הרבה מעבר לשיטחיות הזאת (שכאילו עצם הטקסים עצמם הם הבעיה.) כמו שדוקטור אודי הזכיר בהתחלה את עניין הלחץ מסביב לטקסיות. כאשר הילד חווה אבא לחוץ שמשדר את הלחץ כלפי הילד אם בצעקות ,ואם בחרדיות יתר עד כדי שגורם לילד לאבא את היציבות והבטחון העצמי שלו. אז לדעתי זה הגורם הסביבתי העיקרי להפרעה. וכמו שאמרתי גם דוקטור אודי הזכיר את עניין הלחץ והחרדה כגורם עיקרי. אבל הם חסידי ה-cbt טוענים שעצם הטקס עצמו הוא יכול לגרום . וואלה אני מזדהה עם אודי יותר. ואילו אלה חסידי ה-cbt מצליחים לבלבל אותי. הם טוענים למחקרים ןכו. למרות שלא ראיתי מחקר אחד בנושא שטקסים גורם סביבתי ל-ocd מה דעתכם? ותודה מראש

תודה על העידוד... בדרך כלל סיפור חיים מורכב מוביל למוטיבציה להצלחה. כך אני חושבת ומרגישה.. ולבני אין ב"ה סיפור שכזה. הוא פשוט מתקשה מאוד ומגיל קטן מטופל עם קלינאית וכו. ומאמצים לא להגיע לחינוך מיוחד.... בהחלט לא הסיפורים של ילד מצוקה או שסבל או קשב וריכוז לא מטופל..הוא עם קשב וריכוז ומטופל היטב... ...סליחה אביב וסוריקטה- אין לי מושג לגבייך אודי..אבל אתה מוצלח וחכם מאוד זה לא המקרה מצטערת. בהצטיינות לסיים? זה כבר פחות הוא. כי מאוד קשה לו. פסיכומטרי לא יעשה (יתקשה מאוד ואיטי) ואוניברסיטה פתוחה זה למי שיש מוטיבציה מאוד גבוהה ויכול ללמוד דברים בעצמו....לא אומרת שזה סימן לאי הצלחה בחיים אבל בכל זאת...קשה לי מאוד מאוד לכתוב כך על בני במיוחד זה בולט כי שני אחיו מחוננים 😓 יכול להיות שתגידו שאני לא בסדר, ביקורתית וחסרת אמונה בבני....אני יודעת גם למה הוא מסוגל ומה פחות...ודואגת..סליחה שנשמעת לכם אמא כזו ביקורתית וחסרת אמונה בו...עצוב לי. והוא סיים עכשיו כיתה י'.

אף אחד מהילדים שלי לא סיפור ילדות מורכב לא בעיות קשב לא מטופלים גם אני דווקא הסיפור חיים המורכב שלי גרם לי לא להאמין בעצמי ...מכאן הדבר היחידי שבעיני חשוב זה הבטחון לילד והמישהו שמאמין בו .זה לפחות מה שניסיתי להגיד לך .. זה לא עניין איך אנחנו רואים אותך כאמא זה איך את רואה אותך כאמא .. שולחת חיבוק לקושי והרבה כוחות אביב

הי מיכל, לא בטוח שהקשר שאת עושה מדויק. ואולי שווה לחקור מדוע את עושה את ההקשר בין סיפור חיים מורכב לצמיחה משמעותית אף על פי כן ולמרות הכל, או גלויה יותר כביכול בעולם הרחב. גם לא בהכרח נכון ההקשר ההפוך - כמו במקרה שלי, למשל. נכון, גדלתי לתוך סוג של שואה, אבל אני לא רק השואה. והיא תמה, ועדיין, לכאורה, יכולתי להפסיק להזדהות עם התפקיד (של הגוד פור נת'ינג, והלא-מגיע-לך לדוגמא) שלוהקתי אליו. שאלה טובה מה נותנת ההנצחה. מצטרפת לתקווה של אודי. ממש. שתגלו מה הוא מסוגל להשיג. הילד עדיין צעיר מאד והגמישות גדולה. סוריקטה

לא יודעת..שמעתי המוןןן שלא הייתה להם ברירה אז הם צמחו ...מתוך שכול, כאב וכדומה. ותמיד אומרים למרות הכל והנתונים הצלחתי! הכללה אולי וברור שלא כולם...אבל המשותף הוא מוטיבציה!! ביטחון עצמי ועוד. בכל מקרה הלוואי הלוואי שהוא יוכיח שיכול!!! לעצמו קודם כל!!!

הי מיכל, יש ויש. אנחנו גם בוחרים מה לשמוע ובמה להתמקד ועל מה לשים דגש ולתת את המשקל. לי יש נטייה, מן הסתם, לשמוע על ניצולי שואה שלא שפר מזלם, שנותרו בודדים, מאד לא בריאים ואף שמו קץ לחיהם.וגם לראות את ההומלסים הזרוקים. והזונות. אפילו באיזה מקום מרגיזות אותי כל ההכרזות המאד לא מקוריות האלה של 'יכולנו להם והקמנו משפחה לתפארת' וכו' וכו'. אפשר לשאול היכן פה הקנאה. ואם תשאלי אותי - אני מאמינה בבן שלך ויש סיכוי גדול שיפתיע. אולי צריך להשתדל פחות ללהק אותו לתפקיד מסוים, שאולי גם יזדהה איתו. את יודעת - טיפלתי בתינוק שאבא שלו אמר עליו שהוא עצלן. האזניים לא יכלו לשמוע. עבדתי עם התינוק ויצא, בדיעבד, שהתינוק מאד עלה כלפי מעלה. ואז, אמרתי לאבא שיבקש מהתינוק סליחה שהוא אמר עליו שהוא עצלן. בחיי. יאללה, בוקר אור. אני מרגישה לא טוב ומקווה לעבור את היום בשלום. סוריקטה

הרבה זמן לא כותבת כאן על עצמי אני במצב מורכב , המוות של אמא כמו שפחדתי שנים פירק את המערכת נכנסתי למצב מאוד דכאוני מושך למטה .....מתוך התהומות , הבנתי כמה עניין המוות בגוף נפש שלי הוא ראשוני ומאוד לא מעובד מילדות.. או כמו שאמרתי למטפלת נולדתי מרחם מתה לתוך שכול ואבדן .. לפחות יש פתח להתחלת עבודה ולמה אותו עניין לימודים ....כי בימים אלו העוגן הכי חזק שלי הוא התעמקות בנושא לימוד שמעניין ומאתגר אותי ...(לימוד עצמי של הנושא ) אבל עצם הלמידה לי נותנת מקום של משמעות. גם אם אני לבד בבית מול הרצאה , ספר , מאמר .. עצם העיסוק ממלא אותי ומצליח לאחוז אותי מעל המים ... אביב

אלופה!!! זה נשמע מעולה להתמקד בלימודים❤

גדלתי בבית אלים-פיזית ומילולית,לפני כמה שנים אחרי הסתייגויות הבאתי לעולם שני ילדים,אני לא אלימה כלפי הילדים שלי ומפחדת מאוד להגיע למצב שבו אהיה אלימה,אני כועסת כמו כל הורה אך מכיוון שאני אגרסיבית מאוד בתנועות שלי אני מפחדת שהילדים שלי יפחדו ממני,הלכתי לטיפול פסיכולוגי מכיוון שאני מפחדת מאוד להיות כמו ההורים שלי אבל הטיפול לא כל כך עזר וגם הדרכים להתמודד עם האלימות שיש לי בגוף לא עזרו(נשימות וכו)האם יש דרך לעזור לי?אני לא רוצה להיות כמו ההורים שלי

אני קוראת אותך ושוב קוראת יש לי המון מילים לכתוב לך קשה לי הניסוח , רק אגיד לך לא סיימתי בגרות במהלך בית הספר שיפרתי אחרי הצבא למדתי תואר ראשון בגיל מופלג סיימתי בהצטיינות את התואר השני בגיל עוד יותר מופלג סיימתי בהצטיינות מסתבר שאני עם מליון דיסלקציות (רואים לפעמים כאן:) ) וכמובן בעיות קשב וריכוז. בת אחת חיפשה את עצמה (מחוננת עם בעיות קשב וריכוז )בגיל מאוחר יחסית לדור הזה 30 הבינה מה היא רוצה ללמוד - היא מאושרת במה שהיא עושה ולא היא לא מהנדסת או רופאה .. כשבת שלי כשהייתה בתיכון הודעתי ליועצת שההיא לא נכנסת לשיעורי מתמטיקה ...הבנתי כבר אז שבית הספר לא רק שלא ילמד אותה מתמטיקה כי אם יהרוס לה את ההבנה שהיא יכולה ומסוגלת ... היום אחרי חמש יחידות מתמטיקה אחרי הצבא בציון 95 בדרך ללימודי הנדסת תוכנה עם מיליון בעיות וקשיי למידה וידיעה ברורה שהיא יכולה היא תתאמץ ותשקיע יותר ותלמד מה שהיא אוהבת יש לי בן שסיים בטכניון ואחר שסיים במכללה האם זה שסיים בטכניון טוב יותר מוצלח יותר מאושר יותר מזה שסיים במכללה ... בשלב מוקדם של חיי , לפני שהם היו בצבא ...ישבנו כמה נשים ודיברנו ואז כל אחת התפארה במעשי בנייה ואני שתקתי ....הבנתי שאני לא מוכנה לשפוט את ילדיי בעיניים של החברה , אמא שלהם בעיני הם נפלאים כמו שהם לכל אחד הייחודיות שלו כל אחד הייעוד שלו כל אחד מהם שונה בדרכו ...ואין כמו חנוך אמא על פי דרכי הנער ...צמחתי עם כל אחד מהם ... מה שחשוב לי כאמא מאותו היום זה שהם מאושרים , שטוב להם שהם בטוחים בעצמם שהם יודעים שיש להם גב שהם מרשים לעצמם לחלום ולעוף על עצמם ....ושהם עושים את המירב שהם יכולים בכל זמן נתון לפי רצונם ....זה כל כך משנה חיים וכל כך מעשיר .... יש סיפור על שלוש נשים שחוזרות עם סלים מהשוק כל אחת מתפארת בילדייה רק אמא אחת שותקת ....בן אחד של האשה הראשונה בא וצועק לה אמא יש לי עוד מעט מבחן מה יש לאכול ... בן שני עובר ליד אימו ועסוק בטלפון בשיחת עסקים והשלישי של זאת ששתקה בא לקראתה לוקח ממנה את הסלים והולך הבייתה (קצת שיניתי את הסיפור אני לא זוכרת במדוייק אבל הפואנטה מובנת אני מניחה) תהיי גאה בילדייך , כאמא תיראי את הטוב שבהם אל תתעלמי מהקשיים מהחסרונות אבל בעיקר ...תהיי גאה בהם , בטוחה שבכל אחד מהם יש מה להיות גאה ... וכמו שאני אומרת לך גם כאן אל תשווי כל אחד מהם הוא עולם ומלואו .... מיכלי אני כותבת ואני באמת באמת באמת בעדך ...את האמת יקרה כואב לי שאת כאמא שופטת את ילדך , מה הוא אשם שיש לו קשיים במה זה עושה אותו פחות טוב ..ואם הוא לא יהיה מצטיין האם זה עושה אותו עצלן .. תעטפי אותו תהיי שם בשבילו תזכירי לו שהוא יכול וגם אם כרגע בגלל הקורונה וכל המשבר החברתי אישי הוא תמיד יצליח לשפר זה רק עניין של משאבים כסף וכוחות ...השמים הם הגבול אם הוא ירצה ... מבינה אותך מאוד כאמא זה מתסכל לראות אותם נכשלים לעמוד שם מהצד לראות שהם בוחרים בדרך אחרת אולי הרסנית אולי שונה ולהאמין ביכולות שלהם ...אבל זה כל מה שילד צריך (תחשבי עלייך מה את סוחבת הכי הרבה עלייך) אדם אחד שיאמין בו ומי עם לא אמא שכל כך אוהבת שגם תאמין בו...... אתך בלב אביב

אביבי ...וואו...שאפו על ההתנהלות שלך כאמא. להיות אמא זה המקצוע הכי מאתגר שיש ;) ברור לקבל כל אחד ללא שיפוטיות זה הדבר!!!!! קשה לראות ילד שהשתנה... ברור שרואה את הדברים היפים והטובים שבו!!! ונכון כל אחד על פי דרכו..בתור מחנכת בישראל כמובן שיודעת הכללל ומבינה..;) ...תודה שהארת את עיניי.

אביב, את השראה פלא ונס טוב, יודעת שלא מובן מאליו כלל, ועבודה קשה מאד מאד. וגם המחירים. ובכל זאת - אלופה, תבורכי. שלך, סוריקטה

אני יודעת , שאת מבינה ומכירה בגלל זה השיתי לעצמי להזכיר לך חיבוק אביב

תודה , מעריכה את מילותייך חיבוק אביב

אתה השראה לגמרי 😊 אביב

לא שלי, כי, כידוע, לא הצלחתי כל כך. אבל אחי, שבקושי ביקר בבית ספר, ובקושי למד, ועשה המון מעשי קונדס שכאלה פחד מוות, ואפילו סוג של גדל ברחוב, אבל כן עשה בגרויות גם בקושי רב והישגים רעועים, אך עוברים, וגם הפסיכומטרי שלו לא כיכב - התחיל מבחינה לימודית, נקרא לזה כך, בנקודת פתיחה לא משהו. כידוע, אמא שלנו הייתה מאד לא בריאה בנפשה, ותמיכה רגשית רצינית לא הייתה גם עבורו (ואותו היא אהבה). היא כן תמכה בו חלקית במה שהיא יכלה. אחי מכחיש וקורא לזה לוגיסטיקה. קצת לא מדויק, כנראה. את הצבא הוא עבר גם עם סוג של התעללויות רגשיות והיה בסכנת חיים לא פעם. מפחיד ממש. אחר-כך הוא כן למד כאן משהו בקטנה כפתיח, ובהמשך עבר לחו"ל ושם (גם בלי שהייתה לו שפה בהתחלה) סיים בהצטיינות יתרה. היום, מי כבר סופר את העבר, יש לו תפקיד ניהולי ואנשים בחברה נשענים עליו והוא מומחה וזורם מאד בתחום התעסוקה שלו. ובכלל בחיים. הקים משפחה לתפארת. הוא הצליח להפריד את עצמו ממנה. הוא גם חותר לדברים חדשים. ממקומי קשה לי להבין כיצד אנשים עברו את המסלולים האלה. אבל הנה - זה מתרחש. כל הכבוד לכם. סוריקטה מבוישת

מבינה את המבויישת ויחד עם זאת יש לך כל כך הרבה וזאת בדיוק הנקודה התעודה או הלימוד לא משנים את זה שאת בתחומך ממש מוכשרת ואיכותית . כמו שאת יודעת , אני למדתי רק לפני כמה שנים וזה לא שינה את מי שאני או האיכויות שהבאתי איתי ...זה כן מאפשר לי לעסוק ממקום אחר. איך אנשים מצליחים לעשות את ההפרדה יש משהו במרחק הפיזי שעוזר כנראה ... רק אחרי שהתרחקתי פיזית מאמא מהאזור הגאוגרפי הצלחתי לתת מקום גם לעצמי , נראה לי שככה גם אחיך . חיבוק ענק אביב

שאפו לאחיך!! קראי מה שכתבתי. אני חושבת שהמקרה שונה בתכלית.. הרבה אנשים עם סיפור חיים מורכב דווקא הם הצליחו. בגלל המוטיבציה. לו נגמרה המוטיבציה מרוב זהשקיע. ומתקשה....

שלום, אבא שלי נפטר לפני מספר שנים. אמי נפטרה בגיל צעיר והוא היה הדמות הכי משמעותית בחיי, אהבתי אותו מאוד והוא דאג לי עזר ותמך בכל נושא. המוות שלו הגיע אלנו בהפתעה ומאז חווה קשיים יומיומיים והייתי מטופלת לאורך זמן אצל פסיכולוגית. בשנה האחרונה אני בזוגיות מדהימה עם בחור שאני מאוד אוהבת. הוא משלים אותי תומך ובטוחה שהוא מי שאני צריכה להעביר איתו את המשך חיי. אך לפני מספר חודשים התחלתי לחוש חוסר משיכה מינית כלפיו, ולאחר כמה זמן הבנתי כי הוא בעל תכונות רבות והתנהגות שמזכירה לי מאוד את אבא שלי. מאז אנחנו בקושי מקיימים יחסי מין ואני לא נמשכת בצורה מינית אליו אך אוהבת אותו מאוד. הוא מאוד מכיל ותומך למרות הקושי שהוא חווה עכב זה, ותמיד נותן לי להרגיש שהוא איתי בתהליך הזה ונותן לי את המקום שלי. אני מאוד אוהבת אותו ובאמת חושבת שהעתיד שלנו ביחד אך יחד עם זאת עולות לי תהיות לגבי העתיד שלנו והאם המצב פתיר? תודה

תודה רבה על התשובות שלך!!!! לתת תחושה שזה לא "עצלנות" או שהוא לא בסדר....זה קשה. אסביר: יש לי שלושה בנים כמו שאתה יודע. אז שניים מחוננים והקטן לקוי למידה🙄 ו..הוא היחיד שצריך ממש להשקיע. הייתה לו מוטיבציה להצלחה .הוא עבד קשה והצליח יפה בכיתה רגילה עם עזרה.....המוטיבציה ירדה מאז הקורונה..והולך לישון לפנות בוקר ואז קשה לקום והריכוז מתפקשש ועוד.. הרגשה שלא פייר שהאינטליגנציה לא מחולקת באופן שווה.. וקשה לשדר לו שהוא בסדר כשנמאס לו להשקיע. ... ובקשר לעזרה ולקבל עזרה מאוד מעניין עיניין העזר הזה🤣

האמת שכמעט כלום ! אני זו שצריכה לומר להם יש כביסה לכבס.. יש כלים להכניס למדיח.. תאספו את כל הבלאגן שאתם נכנסים הביתה השולחן בכניסה לא מיועד להיות מחסן של אף אחד זה הפנים של הבית כשמישהו נכנס !! אייך אנשים שמעידים על עצמם כמאוד נקיים ומסודרים מגיעים אלי וכל הבית ברגע אחד הופך להיות מחסן וצריך כל הזמן לרדוף אחריהם לאסוף..?? מנסה לפחות עם הנכדים ללמד אותם להכנס עם התיקים שלהם ישר לחדר שלהם..ושם לארגן את הכל אך היא האמא מגיעה עם חבילות ומתיישבת עייפה מעולפת מיום עבודה קל..כי מקלים עליה.. תנסי להבין מה אני מבקשת כל כך קשה ? תני דוגמה לילדים..לא ככה ? לפעמים מרגישה כמו לפני פשיטת רגל ריגשית... טוב יש גם דברים שאינם באחריותי כמו לדאוג שהנכדה תכין שיעורים כל יום..השבוע נזכרה שכבר...תקופה אפילו לא התענינה..עצוב מאוד לא כך גידלתי את הבנים שלי.. לא יכולה וגם לא בריא לי להתערב בכל דבר זה ענין משפחתי שהם צרכיםצלפתור הבן שלי לא הבין אייך היא מתנהלת ונתן לה דוגמאות מהזמנים שהוא גדל..ככה צריך ולא לשבת מול הטלויזיה אייך שמגיעים הביתה ..ועוד.. לא רוצה להרים ידים ..צריך שם משהו בסיס להשתנות.. אממה..אם אני מציעה פעם אחת עזרה זה כאלו הופך.להיות תיק שאני אמורה מעכשיו לטפל בו וזו לא הדרך הנכונה טוב שיתפתי מעט כעת חייבת לנוח הלילה גם לא ישנתי ועוד כשעתיים וחצי אני נוסעת עם הבן שלי לאסוף את המיוחדת שלי לביקור אצל הבן הבכור תחזיקו לי אצבעות עייפה באמת חטולית

היי אודי בהחלט נסיתי גם נסיתי אך לצערי לא עמד במבחן הנסיון עצוב לי נורא ועדיין צריכה להיות דרך כדי שזה יעבוד בסך הכל כולנו אנשים בוגרים וזה ענין של לקחת אחריות מה שעדיין לא קורה. חטולית

חיבוק ענק ענק ענק אביב

היי אודי וכולם, זאת שנהייתה חברה שלי שספרתי שהתקרבנו...הסת שלה במצב לא הכי..עד כדי כך שעשיתי בייבי סיטר על ילדה בת 13 כדי לשמור....נבהלתי מזה. וגם זה פגש אותי בגיל הזה..הדיכאון. יצרתי קשר עם המטפלת שלי וקבעתי פגישה ..כי משהו שברירי אצלי. למרות שממש ממש טוב לעומת פעם. גם אם הבן מבאס :) אני יכולה לזה! כל דבר שקורה אני בסדר...מעניין.. אבל כנראה בגלל שבסדר וטוב יחסית מפחדת לאבד את זה..ליפול שוב לאיזה משהו לא מוגדר...מוזרה שכמוני. עד שטוב לי אני נלחצת מכל דבר. אני עוזרת לחברה הזאת מהניסיון האישי ואיך לגשת לבת שלה..מצד שני : מי אני שאין לי בנות איעץ?? מבין? ומחדת ליפול יחד איתה למטה..להמשך לדיכי הזה..פוחדת להגיע לשם....מקווה שהובנתי...אולי טוב שקבעתי עם המטפלת להבהרה...

מיכלי מאמי גם כשיש נפילות קטנות עדיין את נראה שאת מסוגלת עליהם וזה נפלא באמת אל תמעיטי בערכך חינוך בנים ובנות כיום עד כמה שאני ניתקלת..הם זהים מאמינה בך יפתי ! חטולית

הי, לא בטוח שהבנתי נכון, אבל ייתכן שאולי את חוששת מקשר שבו יהיה ערבוב גדול מידי ותאבדי את ההגדרה העצמית שלך, הגבולות שלך? חושבת שמבינה את חששותיך בעיתוי הנוכחי, בהקשר הנוכחי, ובעיקר מניח מאד לשמוע שקבעת פגישה עם המטפלת. יופי, סוריקטה

וזה דובר בפגישה שקבעתי. והצלחתי למצוא מה מתאים לי.. וזה מינון נכון כמובן. והמטפלת הראתה לי כיוון... שמחה שנפגשנו. תודה❤

שלום, אני סובלת מהפרעה דיסוציאטיבית ובמשך שנים סובלת מבעיות בליעה די רציניות. אציין שיש במשפחה מחלה תורשתית שזוהי אחת מתסמיניה. האם יתכן מצב של בעיות בליעה שנמשכות שנים רבות מגורמים פסיכוגניים ? שאלה נוספת- האם יתכן מצב של הפרעה גופנית שמשפיעה על תפקוד איבר ללא הסבר רפואי בגלל קונפליקטים לא מודעים? תודה.

לפני מספר שנים הפסקתי טיפול ממושך להפרעות אכילה כיוון שהפסקתי להגיב לטיפול, על פי הצוות המטפל. לא מזמן התחלתי שוב טיפול פסיכולוגי, אבל קשה לי להביע את הבעייתיות שבהפרעה, וזה בעצם גורם לכך שהמטפלת החדשה לא יכולה להבין את המשמעות של הפרעת האכילה שלי. הבעיה היא שאני מרגישה שההפרעה פשוט השתרשה בי לרמה שאני אפילו לא יודעת איך לחיות בלעדיה, ולכן קשה לי להביע קושי, פשוט כי הקושי לא באמת מורגש, על אף שברור לי (מבחינה אובייקטיבית) שיש קושי. הפרעת האכילה התחילה אצלי בגיל מאוד צעיר ולא היתה מטופלת עד שהגעתי לגיל בו יכולתי לטפל בה ללא אישור של ההורים. כרגע אני כבר בת 35 ופשוט חייה עם ההפרעה. החיים שלי נראים על פניו טובים - יש לי עבודה מעולה, אני יוצרת קשרים חברתיים, אני מאוד ספורטיבית ויוצאת עם חברים. אבל מתחת לפניי השטח, אני נמנעת מהמון מאכלים, אני מקיאה כשאין מסביבי אנשים ועל הדרך אני בתת משקל תמידי, מה שגורם לאי קבלת ווסת, צפיפות עצם נמוכה ונסיגת חניכיים. אודה לעיצה, או כל חוות דעת או מחשבה, לאיך אוכל להביע את הקושי שבטוח קיים מול המטפלת החדשה. חשוב לי לטפל בהפרעה ואני עדיין מאמינה שיש סיכוי להפטר ממנה, גם אם כרגע אני לא מצליחה לראות את עצמי בלעדיה. ועל הדרך, האם ישנה אפשרות לכתוב פה לפעמים כדי לנסות להביע מחשבות או רגשות שאני כרגע לא מרגישה? תודה מראש על כל תגובה

שלום חולה בפרקינזון סובלת מבעיות הליכה עמידה קשיי בליעה דכאון חרדה עצירות קשה הסבל קשה מאוד מתקשה לקבל טיפול נפשי כי כל הזמן לא מרגישה טוב ותרופות פסיכיאטריות גם קשה לי לקחת לוקחת ציפרלקס 5 מג ולשינה מירו15 מג ולוריבן 0.5 מג סבלי רב בשל כאבים בעיכול מתקשה לבלןע לעכל יש עצירות קשה צניחת רקטום ליכן פלנוס שצורבים וגזים אינסופיים התיבשות קשה אין רוק בפה בעין יובש באף בגרון בכל הגוף בעיות בטעם כל הזמן מר לי בפה ילדיי כועסים שאני מתלוננת על מצבי איך לשכנעם שלפחות יגלו קצת אמפתיה

להיות הורה זה לכל החיים..לא חושבת ש"ילדים גדולים צרות גדולות" זה משפט נכון בכלל.. קשה לי עם כך שאני לא מסוגלת לקבל אותו כמו שהוא..ולתת לו לטעות לבד. אפשר ללוות, להנחות אבל מרגישה שהוא יותר במעין מרד נעורים אולי??? או שפשוט נמאס לו להשקיע דווקא עכשיו שזה יותר חשוב?? לקראת בגרויות? מבאס חבל לי עליו..ולא רוצה לראותו ללא סיום תיכון עם בגרות. ואחר כך להצטער על זה ולעבוד קשה בשל כך....מה מיתן לעשות כהורים חוץ משיחות? איך מנסים להבין ולקרב?? אנחנו דווקא מאוד קרובים זה לא ילד סגור או מרוחק...רעיון?

מאמי לנו כהורים קשה לפעמים לקבל ילד שהוא אינו מושלם כמו שאר הילדים גם לי יש בן עם הפרעות קשב וריכוז ועד שהיה עדיין בתיכון ישבתי איתו ללמוד ולהכין אותו למבחנים נכון לא היה קל והוא לא רצה להשקיע לכן ההשקעה שלי בו היתה כפולה .. בסוף לא סיים את כל הבגרויות...אז מה ? הם מתבגרים עם הזמן בקצב שלהם בלבד!! וזה גם ריגשית...החיים גורמים להם להשתנות זה דבר שלמדתי על בשרי חיבוק יפתי ותני לזמן את הזמן חטולית

תודה חטולית, וואו..ריגשת! הבן שלי גם עם קשב וריכוז וגם לקות למידה ונראה כי נמאס לו להשקיע...כל הזמן הייתה לו מוטיבציה מאז הקורונה הכל השתבש...קשה לי שלא יסיים בגרות..מה יעשה בחיים? לאן יפנה? לא יודעת...הוא כבר לא נותן לי לעזור לו בלימודים- פעם נתן. נקווה לטוב בע"ה. תודה!

ואוכל להעיד שכך היה עם האחיינית שלי, שמאובחנת עם הפרעת קשב משמעותית (ואניח שגם מצטרפים לכך רכיבים נפשיים שקשורים לעניינים כבדים בהיסטוריה שלה). ההשקעה של האחיינית בימי בצפר האיומים (בשילוב התמיכה המלווה של אביה) הביאו אותה בדיעבד לנקודה ממנה היא כיכבה בצבא ובהמשך, מי היה מאמין, בחרה להמשיך ללמוד במקום המאפשר תמיכה רציפה בחבריה עם ליקויי למידה. גאים בה באופן יוצא דופן, ולו רק בגלל שהשקיעה במקומות שיאנם מובנים מאליהם כלל. תפקידי בכוח הוא להקשיב לה, לרגשותיה ולקשייה וגם לסיפורים הקטנים (גדולים) של ההצלחות הגם אם חלקיות וצנועות ולא הצטיינות על. אבל לא ויתור טוטאלי. נהדרת שכמותה. איזו אישיות. כל כך יפה ומרגשת. אז לפעמים יש הפתעות מאירות עיניים. אעיד על עצמי שהיות שלכאורה בצעירותי קלטתי בקלות דברים מהאוויר לא היו לי קישורי למידה בכלל, ובשילוב הפרעת הקשב (שאובחנה רק בגיל מאוחר מאד), הפרעות גדולות אחרות וסביבה מאד מחבלת ומנמיכה שהזדהיתי איתה - נשארתי במקום ואפילו הלכתי לאחור, כידוע. המתנתי עד עכשיו כדי לומר. לך, מיכל, בהמשך לדבריו החכמים של אודי. סוריקטה

בעלי עושה לי.....

תודה כל הזמנים שכן.מקווה שהכל בסדר. חג שמח💐

אורי אמרת שאני פעילה... זה מידי?

או שלא הבנתי?

המתנה הזו,שאמרתי שהמטפל נתן לי היום- הגזלייטינג- הכוונה היא שככה הוא רואה אותי בתוך הנישואים שלי. לא בהקשר הטיפולי..

רוני מתוקה שאת כמה מוזר שגם המטפל שלי השתמש באותן מילים ולא הבנתי מה הצ תכוון עד שפחתי בגוגל והבנתי.. אומנם עצוב אך לצערי נכון..סליחה אם התפרצתי להסבר שלך אך בלי זה לא הייתי מבינה תודה רוני מתוקה וחג שבועות שמח חטולית

אודי וכולם, לפעמים אני לא יודעת אם תקין או לא שיהיו כאלה מצבי רוח. כלומר אני בסדר, נראית גם בתמונות פתאום יותר מאושרת מבפנים... חבל שלא מעיזה לפרט או לספר איך הילדים שלי גדלו לתפארת. כן, להשוויץ בהם. אף פעם לא העזתי להתהדר ולספר אודתם כלפי חוץ..וגם הם, צנועים כאלה ואולי אפילו לא חושבים שהם מדהימים! אולי בגללי.... הם מיצלחים וחכמים ממש ואני יכולה להיות אמא גאה ומאושרת ולראות כמה יפה גדלו....ויש גם את הצעיר, הפחות אוףףף. המתקשה, ולי קשה עם זה ועם הגישה שלו של לא להשקיע 😓 מאז הקורונה אין לו מוטיבציה ללמידה..ואי אפשר להכריח את הסוס לשתות מהשוקת נכון????? חבל..הילדים הגדולים מחוננים. הצעיר לקוי למידה ולי קשה עם זה...ויש לי נטייה למצבי רוח כאלה עצובים. לראות חצי כוס ריקה כמו : מה יצא ממנו..(אוףף בול אמא שלי) לא מספיק שאין לו נתונים טובים ללמידה הוא לא משקיע..ואיך תהיה לו בגרות???? איך??? אם לא ישקיע ישקע יותר ויותר..ויכשל. איך לקדם אותו למוטיבציה ללמידה???? איך??? ולמה אני לוקחת קשה כל כך פתאום??? ומה המצב רוח הזה שלא יצא ממנו כלום..ומה יהיה איתו? אוףףףףךך הילדים שלי טובים, מוצלחים וכן גם הצעיר!!! הוא מקסים וחברותי ולא מצליחה לשדר לעצמי שהוא טוב כמו שהוא! למה??? האמא לא בסדר. .לא במיטבי הערב... לא מבינה. אמא טובה דייה....כן.. האם זה מספיק טוב??? למה לא מצליחה שווה בשווה???? מתסכל ממש.

את אמא מצוינת עובדה שהצלחת לגדל משפחה לתפטרת נוער מתבגר עסוק לא רק בלימודים כל מה שסובב אותו כעת מענין אותו יותר מהכל..תנסי לסמוך עליו ולעודד אותן להשקיע הלימודים זה מה אפשר לעשות מחסיקה לך אצבעןת מאמי שלי לפתע פתאום בזמן הקלדה נעלמות לי אותיות חג שבועות שמח מתוקה שלי חטולית

תודה חטוליתוש.. את יודעת הקטע של אמא טובה כל החיים מלווה אותי. את כולנו אני מניחה..השאלה מה זו אמא טובה? סובייקטיבי כנראה גם...לא יודעת. ורוני, יש מיכלי שכתבה פה והיא בהריון עם תינוק אני הזקנה מבנינוו גם הוותיקה פה😉😘

זו המתנה החדשה שקיבלתי מהמטפל שלי....

אני סובל מדיכאון מזורי כ8 שנים ניסתי תרופות 8 שנים ולא עזרו טולתי אצל כמה מטפלים בתקופה זו ולא עזר ניסתי היפנוזה אי אם די אר וביו פידבק ולא עזר השמח לעזרה דחופה לטיפול בחרדה

אני מרגישה אמא גרועה... באמת.. כל כך עצוב לי... כל כך רע לי שאני כל כך כושלת... אמא שלי כל הזמן אמרת לי שאני לא מעורבת מספיק.. שבעלי יותר מטפל בה .... אני לא מבשלת.. לא יודעת לבשל ובאמת שלא טובה בזה, אז הוא יותר מכין לה את האוכל.. היא כל הזמן אומרת לי שאני לא מטפלת בה מספיק.. היא עוזרת לי המון, באמת... אני כרגע בחודש שישי שבוע 25.. יש לי סימפוליאוזיס..אז קצת יותר קשה לי.. הילדה התחסנה לפוליו ואני לא יכולה להחליף לה כי זה סופר מסוכן... אז הם יותר בעניין כרגע.. ואני, פשוט מותשת כל הזמן... עייפה מההריון ומהתחושות שלי ... הילדה שלי לא רוצה להיות איתי... כשהיא איתי, היא כל הזמן בוכה... מבקשת אחרים... כשאני מגיעה מהעבודה ואני בטלפון עם איזה הורה (שזה קורה הרבה כי אני מורה) היא אומרת לי: יום שלם לא ראית אותה, לא יקרה כלום אם תתייחסי אליה קצת כי גם ככה את לא מתייחסת. זה לא שאני לא איתה.. כשאני איתה, את כל העולם היא מקבלת ממני.... אבל אני פחות מטפלת בה... אני מרגישה שאני פשוט לא מתאימה להיות אמא... כל החיים רציתי להיות אמא ואני מרגישה שמגיע לה יותר טוב ממני... ואמא שלי שאני מורידה בפניה את כל הכובעים בעולם על העזרה שלה!! כך הזמן מזכירה לי כמה שאני לא... לא בעניין, לא מטפלת, לא מכינה לא כלום ..... אמרתי לה, שזה מוריד אותי, מוריד לי את הביטחון ופוגע בי.. והיא אמרה לי: "אבל זו האמת, את פחות מעורבת בחיים של הילדה שלך...." כל כך קשה לי.. פשוט בא לי לברוח רחוק ולבכות🥺🥺🥺🥺🥺🥺🥺🥺🥺🥺

היי...שימו לב בבקשה שזו מיכל אחרת. היי מיכלי, אני מבינה אותך ממש!!!!! גם לי היו תחושות של "אמא לא טובה" וכו.. אני גננת, והיום הדרישות מאיתנו עובדי הוראה הם להיות זמינים 24/7 לצערי אנשים לא מבינים שיש לנו חיים מעבר להוראה!! פעם הבן שלי אמר לי שאני אוהבת את הילדים בגן יותר ממנו. זה פוגע ממש!!! הבנתי שהתשובה לכך היא גבולות! להפריד בין הבית לעבודה..לא לענות מיד להורים, לתת זמנים שאת פנויה. וכו'. בנוסף הקול של אמא הוא חזק..והופך להיות הקול שלך. שימי לב לכך!! זה שאת לא יודעת לבשל זה ממש לא העיניין. להאכיל את יכולה! ונסי פשוט לשים גבולות להרים בעבודה. זה יועיל מאוד!!!! ותני לעצמך יותר זמן עם הילדה. תקדישי זמן מיוחד לשתיכן. בהצלחה

שלום מיכלי, קוראת אותך ומתמלאת חמלה. וחשבתי לי - יש כמה אמהות בתיאורך. מבינה מה את אומרת - אנסה למצוא מילים מרגיעות - מאמינה שאת עושה את הכי טוב שמתאפשר לך כרגע במצוקות המאד לא פשוטות הנתונות, וזה עוד יכול להשתנות. את נשמעת צעירה. חבל לי שאת כל כך מזדהה ונותנת משקל כל כך גדול לאמא נוספת בסיפור כפי שאת מתארת אותו - אמא שלך. אבל מי כמוני יכולה להבין. אם אמא אמרה אז נחתם ונשלם. סביר שזה לא מדויק. וגם - בעולם יש סביבה נוספת שאינה אמא באופן בלעדי. וטוב מאד שכך. מיכל דיברה על הפרדות. ואני חשבתי על הפרדה (רגשית, פנימה) בינך ובין אמך שלך. משהו שאפשר לעבוד עליו בשיחות עם אנשי מקצוע. אני מרגישה קצת תחרות וקנאה, אבל אולי אני טועה. היי בטוב, והלוואי שתוכלי להרשות לעצמך להיות את כפי שאת בזמן נתון. סוריקטה

הי שוב אמא מיכלי יקרה, העיסוק שלי הוא טיפול בילדים של הורים קרייריסטים. אני נמצאת עם הקטנטנים לפחות תשע שעות ביום, מידי יום, ולפעמים אפילו יותר. בחלק מהימים מחליפים אותי הסבים, וגם בחלק מסופי השבוע ההורים לוקחים לעצמם הפוגה עבורם עצמם, כמו-כן, בחלק מהזמן ההורים בחו"ל ללא הילדים. בזמן הבלגנים של הקורונה - חו'"ל באמת פחות היה. יש קול שאומר שאחרים (מטפלות, סבים, או מסגרת אחרת) מגדלים את הילדים שלהם, מידי, וההורים לא מספיק בזמן איכות עם הילדים. כמובן שהעניין מורכב ולא הייתי אומרת באופן גורף שמישהו פה גרוע. ומי קבע מה זה גרוע. מינונים זה מורכב וגם רגשות אשם. וכמובן, מי אני שאומר. סוריקטה

שלום מיכלי לדעתי לפחות עד סוף ההריון את חייבת לשמור על בריאותך ועל ההריון שיעבור כמה שיותר קל כדי שגם הלידה תהיה ככה יותר.. את מתמודדת עם כאבים מאוד קשים בכל מקרה ויתכן שגם עובדת עדיין שיגידו מה שהם רוצים ואם בעלך נרתם לעזרתך אומר שהוא בענין שלך ועוזר לך ..בלי נקיפות מצפון תמיד יש זמן אחר כך להשתקם ...ואם צריך גם אולי לשנות גישה עליה את מקבלת ביקורות . כעת קחי הכל יותר באיזי ותרגעי חג שבועות שמח מיכלי לך ולבני משפחתך חטולית

איך אתה יודע לאן לשלוח משטרה? רק רוצה לדעת. לא מתכוונת לעשות כלום כלום כלום.הסברתם לי טוב את המשמעות של מה שעשיתי . זו התנהגות סוציופתית ואנוכית. מאוד אגרסיבית.

הי כולם, רציתי לשתף במחשבה שעברה בי - אודי - האם אכן קרה שפנית למשטרה למקרא הודעה שהיא (שאניח שלא התפרסמה, ולכן לנו אין מושג על קיומה). התשובה לא כזאת חשובה באמת. ניסיתי לפרש את עצמי. אחד היא ההרגעה שאנחנו לא רק נעולים בבועה ושיש גבול וגם מעבר מותר ומתחייב לעולם הרחב. השנייה היא שידעו מי אני ויזהו אותי. מי היא הסוריקטה הזאת שמאחורי המקלדת. אז נחתום (נחתום, כן...) בכינוי, נו סוריקטה

הי אודי, תודה על המענה הקונקרטי. עכשיו אני תוהה מי זה היה... הכי קרוב להודעות שחצו גבול במיוחד היה הבחור שהטריד והציף בהודעות עמוסות שכללו גם תכנים מיניים. ממש כאילו מישהו אונן באובססיביות על המקלדת. סליחה... אבל גם היו בעבר הרחוק לא מעט הודעות אחרות (לדעתי) שהיו ליד הגבול. כולם 'נעלמו'. תודה, אודי. מזכיר לי שגם אני צריכה להיזהר. ולא רק כאן. סוריקטה

השאלה שאני שואלת, זה באופן עקרוני, האם אפשר להתייעץ פה על בעיה של התמכרות?לבקש תמיכה והבנה? לא לדווח-בלעתי-התקשרתי וכד'. אלא תמיכה נטו. בתופעה הקשה והמאתגרת הזאת. תודה.

הי רוני, מאד נוגע בעיניי שאת מבקשת להישאר, להשתמש במקום ולשמור עליך ועלינו. מוזמנת גם לנסות לתמוך באחרים, אם את מרגישה לנכון וזו גם האמת שלך. לדעתי יכול לתרום גם לך כחלק מהשיתופיות בקבוצה. סוריקטה

שלום לך דוקטור יקר. בהמשך למה שענית לי. לגבי אם טקסים מגבירים את הסיכוי ל-ocd. אישרת לי שהלחץ זה הבעיה. ולא הטקס עצמו. כמו כן כתבת עוד משהו שלא הבנתי אשמח אם תוכל בבקשה להסביר לי "הבעיה אינה בטקס עצמו, אלא במה שהוא מביא או מה שמביא אליו." "במה שהוא מביא" אני מבין שהטקס עלול לגרום ללחץ ויכול גם לשדר לחץ לסביבה. אבל מה זה מה שהוא "מביא אליו" ? תודה רבה דוקטור🙏🙏🙏

אני מצטערת אם היה נשמע שההודעות שלי אבדניות. זה לא הכיוון שלי בכלל. אני מכורה, וזה קשה. אבל לעמיתים רחוקות מגיעה למצבי קיצון. אני רואה שבחלק גדול של בפעמים שהזכרתי פה את העניין הזה של הכדורים הפתוחים אותי בעדינות שוב ושוב ואמרת שאיןלזה מקום כאן. אני צודקת?אפשר הסבר? תודה על הכל ושבוע נהדר לכולם.

אני מבינה שזה יכול להתפרש ככה. אבל זה לא הכיוון. זה רק הצןרך לישון באמצע היום. לכבות הכל ולנוח קצת .כנאה שהצורך כל כך אובססיבי, שאני מסתכנת קצת. אבל זה בכלל לא מתקרב לאישור של האובדנות...

כמשהו שפועל חזק בשירות דחף מוות. הי רוני, וייתכן שאין זה 'רק' או 'קצת' ואינו תמים כל כך, אלא אכן מדאיג וסוחף במיוחד. ומרגיש, לפחות בצפייה מבחוץ, כמשחק על הקו הדק שבין החיים למוות. משחק שיש בו ריגושים רבים. שכל עוד לא קורית קטסטרופה הוא מתעתע שיש איזו כל יכולות. אבל אין. מכירה את הדיבור של מכורים. מכירה את התאונות שבסוף קורות, ונוטים בקלות לשכוח אותן. בני אדם אנו. מוגבלים. פגיעים. לא בטוח שנכון להקל ראש. אדרבא. סוריקטה

היי רוני, מבינה שממש ממש קשה. ואם את משתפת אז את זקוקה לתמיכה... אני מסכימה עם כל מילה של סוריקטה...גם אם קשה לך להסכים. טפלי בעצמך, תני לסובבים אותך לעזור. בהצלחה.

אני מתנצלת מראש שאיני מצליחה להיות כאן באופן עקבי זה דיי משקף את המצבי אין לי תחושה של המשכיות אין תחושה של נוכחות הימים עוברים ולמרות שאני יודעת שאני פיזית נוכחת הנפש בורחת רק לאחרונה מודעת לכך שכל החיים אני חיה באוטומט, לא באמת נוכחת. הרבה שוכחת ולא זוכרת דברים. מנותקת מהחלקים שבתוכי. אולי המודעות זאת התחלה. האמת אני מרגישה כל כך לבד.

הי ינשוף, התיאור שלך מדהים. בתיאורך בחרת מילים חזקות, שאולי דווקא כן מראות על חוטים מקשרים. וכן מודעוּת. לפחות לדעתי. זה יופי. שולחת לך חיבוק. תקווה שלאט לאט (ובאמת לאט) תתחברי ביחד. זה מפחיד, ויש סיכוי עם עזרה. הרגשת הבדידות קשה מאד. אכן. עצוב. איתך, סוריקטה

ינשוף יקרה, את יודעת, בכתיבת ההודעה הזו יש משהו שונה מהודעות אחרות שכתבת, משהו אסוף ואחר, משהו ברור וחזק. ולמרות כל הקושי הנורא והכאב, באמת אולי התחחלה. איתך שירה

להבין זו גם דרך של חיבור.....לאט לאט דברים יתחברו ותרגישי רצף. מאמינה שהטיפול כן מועיל בכך..ובנתיים אנחנו כאן. איתך . כמה ומתי שתבואי . גם אם לא מרגיש לך ברצף, מבחינתי כל פעם שאת כותבת זה מצטרף ויוצר תמונה שלך..קצת יותר שלמה. ;)

תודה לכולכם על המילים והבנה זה המון בשבילי תודה רבה

לבעלי שחושב שאני גמולה. גונבת-ממש ככה, אלפי שקלים מהחשבון המשותף ולא מצליחה לעצור את זה... וזה עוד שיש לי מירשם מסודר לכל חודש, מרופא פסיכיאטר,ורופא רגיל)הם לא יודעים אחד על השני... כך שכל חודש אני מתחילה עם כמות כפולה.

הי רוני שוב, והנה סיפרת כאן את האמת. אולי בעלך אינו 'עיוור' כל כך. אולי הוא פוחד להתעמת ונוצר מעין קשר של שתיקה? אולי החוט המקשר שהתהווה עכשיו בין המטפל למשפחה יגרום לשוחח על כך פנים מול פנים? לפעול, לכעוס, להתפוצץ, לשחרר? כמובן שאיני מכירה כלל את התמונה ואלו רק השערות, וייתכן שאני טועה. נדמה לי שבשעתו הזכרתי את הקול המתרברב פורץ הגבולות. מניחה שאת מבקשת שיתפסו אותו ויגדרו אותו (כי אינך מצליחה בעצמך) ויתאפשר לך להיות קצת את. מסכימה עם דבריו של אודי - הודעות כאלה יש בהם טריגר, וכאן אנחנו די חסרי אונים מולן. עוד יותר בועתי מאשר הטיפול. סוריקטה

שלחתי היום למטפל הודעה שלקחתי לא מעט כדורי שינה. הוא התקשר לבעלי(בטעות לבן שלי האמת) ואמר להם לטפל בי. מצד אחד זה ממש נראה לי פריצה של הגבולות של הברית ביננו. מצד שני ההבנה שהוא באמת דאג. כרגע אני כועסת, אמרתי לו בהתחלה שאולי לא ניפגש שוב. ואז ביקשתי טלפון לפני הפגישה. נראה מה יהיה. נה אתן אומרים על זה?על ניפוץ הבועה שהיא רק שלי..

הי רוני, אני יכולה לשער שיש בך גם חלק שמאד ביקש שיווצר הקשר בין המטפל למשפחתך, ויהיה בינהם סוג של איחוד ושותפות ומטרתו התמקדות בך ובמצבך הזועק לעזרה. אניח גם שבאיזה מקום, מעבר לכעס שאת מתארת על פני השטח וזו ההרגשה העיקרית בך כשכתבת, יש גם חלקים אחרים שנחה דעתם. רווח והוקל להם. הנה סוף סוף רואים. וגם הנה סוף סוף גם הבועה אינה מנותקת ואפשר לחגוג בה עד לבלי די. גם זה חשוב מאד בעיניי. ה'בועה' היא גם סוג של מגבלה של הטיפול. אפשר לקחת את המגבלה הזו לשם זלזול בטיפול. המטפל, סביר שבצדק, היה אחראי, תוך הכרת מגבלותיו ודאג לחלוקת המידע, שלא יהיה ממודר מן העולם האמיתי. מניחה שהמטפל חלק אחריות מתוך הכרת מגבלותיו והיותו גם הוא אדם. יפה מאד, בעיניי, ששיתפת במעשייך ולא רק שמרת לעצמך בסוד. יש בך חלק שרוצה להישאר בחיים, אך החלק האחר מפריע לו מאד ומחבל. זעקת העזרה אולי מבקשת להפריד בינהם. לצמצם את משקלו של האויב. מאד מקווה שיתשנה האיזון לטובת דחף החיים. שלך, סוריקטה

אודי וכולם, מרגישה טוב עם עצמי..מותר להגיד לכם? ש....בעצם טוב לי? שמנתי אבל לא ממש משנה לי. יש לי נטיה להשמנה, ופחות מפריע לי, אני מקבלת את זה, ברור שלעולם לא אהיה רזה..אוכלת בריא, לא מפריזה ולא מתחילה דיאטות וכו'. קצת כושר וזהו..האוכל נהיה פחות אישו..וטוב לי עם זה. זה משהו שלא היה פעם. בכלל יש משהו בקבלה...שלי את עצמי, את מה שקורה לוקחת יותר בפרופורציות נכונות. לא נבהלת או חרדתית כמו פעם.. ואולי כי שחררתי מהטיפול החוצה דברים וכבר מרגישה שלא נזקקת כזו ...לא האמנתי שארגיש כך. משלימה עם זה שהסתיימה התקופה הזו..מעין הרגשה של סגירה, של דרך אחרת ...קשה לי להסביר לכם את התחושה אבל יותר קל לי, יותר זורם...וגם אם יש דברים שלא פשוטים אני התחלתי להאמין שיסתדרו בסוף...מוזר נכון? מאמינה בטוב, מאמינה בעצמי ...אולי אגלה בסוד ש..אוהבת אותי??מעולם לא ממש אהבתי את עצמי.. יש פתאום אהבה וחמלה עצמית כזו..פחות נוקשות..וזה גורם לי לרוגע. והתחלתי להרגיש גם מהסביבה אהבה כזו... כאילו מה שנשדר זה מה שנקבל? אולי.. ..בקרוב אצל כולכם, הרגשה כזו... הנה שאלת איך ההרגשה אחרי שדברתי עם החברה הזו, כנראה שמשהו השתנה מאז...

איזה יופי לקרוא אותך וזה כל כך בסדר להגיד להרגיש טוב אני חושבת לפחות אצלי שיש את הגם וגם יש פריחה וצמיחה וקבלה ואהבה עצמית וחמלה ... ואני קונה פתאום בגדים ואיפור וצבעוני נפגשת עם חברות ויש ימים קשים ומבולבלים וימים פחות טובים וזה בסדר יש מזה ומזה ומהכל .. אני ממש שמחה שאת מצליחה לשחרר לצמוח ולהיות במקום אוהב וטוב עם עצמך אביב

וואוו מיכל יקרה, מרגש ממש כיף לראות את השלם, את ההשלמה. יישר כח! שלך שירה

אביב יקרה, ברור שיש גם וגם...הדבלה והיחס שלי השתנו..שמחה שגם אצלך יש תחושה דומה. זה לא מובן מאליו!

תודה שירה, מאמינה שכל אחד יכול להגיע לכך...זה דורש סבלנות, הכלה ואכפתיות לעצמנו. לא קל אבל אפשרי!!!

הי מיכל יקרה, היום אני ממש יכולה להבין אותך. איך כן אפשר להרגיש בדומה לאשר את מתארת. ואפילו לא להיות מותקף טרוריסטית מבפנים לשמע רגשות מסוג זה. ואז - כפי שממש כתבת - לקבל תגובות תואמות מבחוץ פנימה. נפלא. שכך יתמיד. מניחה שהיו התרחשויות מתחת לפני השטח, ואז הן עלו מעלה. ביטוי לכך הוא אולי אותה פתיחות מול החברה. סופ"ש נעים שיהיה, סוריקטה

הי כולם, מאד מעניין. התופעה של הקריסות בשבועות האחרונים - נדמה שפחתה. וכאילו אני חשדניסטית מזה שאני לא מוטרפת-מתרסקת. כלומר, באמפליטודות הקיצון ההן. לא אדישות או אפתיות, אלא אפורים סטנדרטים, אולי. וואלה, סוריקטה

נשמע כיוון חיובי..גם חיובי מלחיץ (מניסיון) אז לאט בקצב שלך...הולך ומשתפר, ילך וישתפר..האפור יהפוך צבעוני ;)

אני חושבת שאולי זה קשור בתהליך שאת עוברת ...מקבלת את הקשיים שעימם את מתמודדת לבד וזה בכלל לא פשוט ולא מובן מאליו ימים אפורים אולי אומרים שיש שקט מסוים..? חטולית

מאמצע מאי יש שינוי אנרגטי זה לפי האסטרולוגיה 🤣😂. לא יודעת עד כמה אני מאמינה בזה אבל משהו בכבדות יורד יש יותר השלמה עם הדברים . אני שמחה שמתחיל להשתחרר מקווה שגם יהיו ימים צבעוניים אביב

סוריקטה אהובה, כמה טוב, קצת שקט, קצת אפור מבורך. מתפללת שתמשיך המגמה לעוד ימים של שקט וטוב. שלך שירה

הי מיכלי, אהבתי שהוספת עוד מימדים. מאפור לצבעוני. תודה :-) סוריקטה

הי חטולית יקרה, כן, האפור משמעו שאינו קיצון. שהוא בין לבין. תודה יפה שלי, סוריקטה

הי אביבונת, תשמעי, לא מעט אנשים שאני מכירה הזכירו את עניין האסטרולוגיה בתקופה זו ואת האנרגיות. כביכול אנשים חוו רצף ועומס של אירועים כבדים. והנה את אומרת שסוג של הקלה מרחפת באוויר. כאילו קלעת. תכלס - עכשיו הימים הארוכים בשנה מבחינת שעות אור. באמת הרבה אנרגיית שמש :-) וגם השינוי באורך הימים רגוע יותר סביב נקודות אלו. תודה, סוריקטה

הי שירה מתוקה, ואת הרי יודעת שאני תמיד קוראת לך לבוא. ואני שמחה שאת פה. סוריקטה

אחלו לי בהצלחה בשבוע הבא? הולך להיות שבוע עבודה עמוס וקצת שונה מהרגיל. איחולי כוח לכל הזאטוטים. סוריקטה

הילדים אצלי אייך לומר כבר חודש וחצי או רק חודש וחצי ? בעלי והבן הגרוש שלי שגר אצלי בסלון כי הוא ויתר על החדר שלו למען הבן הצעיר אשתו והילדים שלה...כך חשבו שיתן להם פיתרון ..לטווח ארוך ? או לטווח קצר ? בהתחלה הכל היה ממש בסבר פנים יפות והחרדות היו רק שלי כי אייך יכולים לחיות 4 נפשות בחדר אחד ומ..3 נפשות שהיינו הפכנו להיות 7 נפשות .. הם בעלי והבן שלי אמרו לי אמא הכל יהיה בסדר מה את דואגת ? אז כעת משהכל לא הולך בסדר ולא מתנהל על מי מנוחות.. ויש ריבים והבלאגן חוגג ..אם לא היה לי מטפל הייתי לוקחת את הרגלים והולכת לגור בבית הרוחות לא מסוגלת לסבול את הלחץ הזה כל הזמן צריכה להרגיע מישהו אחר..כי בעלי לא יודע או לא מסוגל לשבת ביחד עם כולם ולדבר גם להציב גבולות .. מכאן הכל מתחיל ... נסיתי לומר להם שכולנו זקוקים לזמן גם להכיר אחד את השני כמו שצריך ולתת זמן גם להתרגל למצב החדש ..צריך לברוא עולם חדש בתוך המצב החדש תנו זמן... אז..אייך לומר..הם רק תקופה קצרה איתנו או כבר תקופה..איתנו.. מה גם שבלי ידע שההוצאות ח יגדלו כי אמר שבחודשים הראשונים הם לא יעזרו כלכלית כדי שיוכלו לכסות את החובות שלהם וכעת מלא טענות כמו רימון.. תגידו לי בבקשה מה אני אמורה לעשות מעבר לכל מה שאני כבר עושה כולל הכללל . אודי חוות דעתך בבקשה תקופה שכזו ואני כבר מרוסקת בגלל כל הלחץ והמריבות חוןלית

הי חטולית, מאד קל לומר - שמרי על עצמך, וזה אומר גבולות משלך. ולא לעשות ה-כ-ל, אדרבא. בעייתי, כי זה נופל על רגשות אשם. התוכלי לשמור עלייך? סוריקטה

בהחלט לא פשוט יגיעו ימים טובים יותר אתך אביב

נשמע ממש לא פשוט. מדוע לא להציב גבולות? או מעין חוזה בניכם כדי לשמור אחד על השני..ועלייך. אם את מוכנה לשלם הוצאות על כולם אז צריך לדעת שיש בצידן גם חובות, נשמע שהם מקבלים רק זכויות וככול שיקבלו יותר ידרשו יותר - כמה שזה נשמע אבסורד אבל זה כך...נשמע שחוזה בניכם יכול לפתור את הבעיות של הריבים...מי שלא מתאים לו התנאים יכול ללכת...שמרי על עצמך, חבל שתפגעי מכך. אני יותר ויותר שומעת ילדים שגרים עם ההורים בגלל יוקר המחיה עצוב שכך אבל חייבים לדעת גבולות- זכויות לצד חובות, לא צריך להתבטא בכסף- בית צריך לנהל ושכל אחד יקח חלק(כביסות, ניקיון וכו') בהצלחה.

סוריקטה יפה שלי אני באמת משתדלת להציב גבולות בדרך שלי כי לא מכירה דרך אחרת . ..אך זה לא ממש עובד! צריך תמיד לעבור דרך הרגש ולהרגיש אשמה ! אין לי דרך אחרת לא מצליחה להיות אסרטיבית כי כלתי מיד נפגעת..ואז,שוב הכל מתבלגן לא חשבתי שיהיה קל אך לא דימיינתי שיהיה ממש קשה ברמות כאלה תודה לך יפתי על המילים שלך חטולית

כן אך עד אז צומחות לי בנתים קרנים .. חטולית

עד שהימים האלו יגיעו בנתיים העצבים שלי על ווליום גבוה כבר העלתי מינון של כדורי הרגעה מטריד במחשבות על אייך ומה עוד אני לא בסדר ... תודה על החיבוק אהובה חטולית

חטולית אהובה וטובה כל כך, מקווה שדברים ירגעו ויסתדרו. שוב את מקריבה את עצמך למען המשפחה, בטוחה שהם בדרכם מלאי הערכה. תרגישי טוב שלך שירה

מיכלי מאמי שום דבר לא כזה פשוט כשבעלי הציע להם לעבור לגור איתנו הוא אמר שבשלושת החודשים הראשונים הם לא יצטרכו להשתתף בכלכלת הבית כדי שיוכלו לשלם את החובות שלהם..על סמך זה הם בנו ..מכרו כמעט כל מה שהיה אצלם ועכשיו אין להם לאן לחזור ועם מה לעבור ופתאום משום מקום לבוא ולומר היי חברה...תתחילו לשלם אחרי שהובטח להם את פרק הזמן הזה להתארגנות מחדש? לא זה ממש לא אפשרי צריך לחכות בסבלנות כמה שרק אפשר ואז לגשת לדבר על כל מה שבעלי לא דיבר בזמן ! כן עשה טעות לא קטנה בלי להתייעץ איתי ועכשיו.. חטולית

שירה אהובה הם באמת מודים לנו שפתחנו להם את הבית למגורים בסך הכל 4 נפשות בחדר אחד לפעמים זה מעט בגלל הצפיפות בחדר ..ולפעמים זה המון.. כי יש קורת גג..אוכל..שום תשלומים.. באמת מקווה שהדברים יסתדרו כי אני לא מסוגלת להגיד להם כלום תודה על מילותיך חטולית