פורום פסיכולוגיה קלינית

שלום לקוראים, הבית שהיה של אמא נסגר. וככל שהיה קן קוקיה (או, נכון, יותר גם עורבים שחורים ושדים אחרים) רציתי להשאירו כגלעד. בפועל זה לא היה ריאלי. וגם לא נכון, כנראה. ולי, כך מרגישה, לא נותרה בלב (גישה בראש) חוויה מעברית טובה ומרככת בהקשר אליה. היצירה, עליה דיברתי, אמורה הייתה להיות כזאת. כלומר, אולי היו יכולים להיות בה רכיבים כאלה. כל מה שבתחום היצירה, למשל, נגדע לפני עשרים שנה. אז, אז ניסיתי להציל את מה שנותר משארית חיי, אז היא ויתרה עליי בענק ממש. לא הצלחתי להציל הרבה בדיעבד, והיצירתיות הולכת ונסגרת כעת אפילו עוד יותר. להרגשתי. זעקה לא נשמעת. רק מקשי מקלדת המחשב. השבוע כביכול נפתח, וממש לא מתאים לי. הגוף שלי, כנראה גם הוא מגיב בנוקשות קיצונית והגבלת תנועה. וזה כבר ממש מעיק. סוריקטה הזעופה

נסגר..ונפתח..מעגל. קשה לי להבהיר ולהסביר לך... חושבת שהיצירתיות תמיד ישנה בפנים/עמוק. לא תמיד היא באה לידי ביטוי חיצוני..או פנימי...מתקשה להסביר. אבל מאמינה שאת יכולה...והבית ההוא אולי טוב שנסגר..

הי מיכל, :-) ובכל זאת, הכותרת שבחרתי בהמשך המשחקיות (שזה נחמד מצד אחד) היא, אולי, סופר בריחה מתגובה רגשית אמיתית. כלומר, חיבור לרגשות שפחות קל איתם. אבל גם להסחות יש ת'תפקיד שלהן. בטח יש בעומק יצירתיות. מנסה לחשוב מה יוכל לתת דרור לביטוי שלהן באופן של תנופה, ולא שיבוש. ולא, לא העורב מקודם ;-) הנה נהייתי שוב לא רצינית. עליי הייתי אומרת שהריצה הזריזה ורבת הענפים אחרי האסוציאציות (מידי מידי) הייתה יכולה להיחשב סוג של התנגדות לטיפול וכדומה. למרות שכביכול לבו של הטיפול מהסוג המוכר לרובנו הוא עולם הקישורים. אבל גם זה במידה. אפילו תמונות של הבית ההוא אין לי (לא בעיניי ולא באמצעי צילום) כי דאגו להעלים בזריזות מטורפת את הווייתו ותכולתו, כמנסים להעלים עדויות לטרפת והרעש הסמוי שהיו שם. מהר מידי עבורי. יש גם תיאור בראש שככה יקרה גם אחרי שלא אהיה כאן. טיק טק מפנים ללא כל סנטימנטים. זו מחשבה שאני מכירה אצל הרבה אנשים מבוגרים. גם לי קשה מאד לראות את זה. בנאדם מת. תוך כמה ימים כל תכולת הבית שפוכה, מעורבבת ומנופצת בלב הרחוב ומשמישים את הקירות למשהו לא שייך ללא המשכיות. סוריקטה והחלקים החסרים שלא ישובו

סוריקטה הי, 'פתוח, סגור, פתוח - זה כל האדם'. כך, בשירו ,יהודה עמיחי '. אם אינני טועה, הלן קלר אמרה : 'כשדלת אחת נסגרת, דלת אחרת נפתחת'.. קראתי את הודעתך והמשפט שכתבת : 'זעקה לא נשמעת. רק מקשי מקלדת המחשב'. המשפט הזה מאוד יצירתי בעיני.. מתחשק לי לבקש ממך לקחת את המשפט הזה, 'ללוש' אותו.. וליצור ממנו שיר, סיפור, ציור.. משהו שיוצא מליבך, ראשך ואצבעותייך... שלך, במבי

במבי, תודה. אני ממש ממש לא שם לכתוב שיר, ללוש, לצייר. אפילו לא להתמקד במילים האלה דווקא. שיחלפו להן ודי. מצטערת... סוריקטה

את יודעת סוריקטה..להיות יצירתי ולהשאיר אחרייך יצירה זה סוג של גלעד :) שוב משחק מילים... לי היה מאוד קשה ..אני חושבת שספרתי שהייתי משמידה (סדרתית) את יצירותיי. לא יכולתי לסבול את הכתיבה היצירתית שלי. ובכלל לא חשבתי במונחים של "יצירה" יותר טמטום שיוצא ממני.. לא עוד!!! היום שומרת את כל מה שיוצא מהלב :) ונתתי למטפלת חלק נכבד. בהצלחה ביצירתיות! מסכימה עם במבי לגמריי יצירתית השורה שכתבת וגם הכותרת ;)

הי, רוב הדברים שעשיתי היו או מתכלים, או חולפים בזמן, או עדינים עדינים מנייר שאפשר למעוך בהינף תנועת יד קלה. וגם משתדלים מאד לא לתפוס נפח. כמוני. בראש יש תהליך מחיקה תמידי. זה נורא למדי. לילה טוב (כן, בוקר אני יודעת) ומיליון פעמים אמרתי את זה, וגם הקטע עם המקלדת ממוחזר מי יודע כמה פעמים. סוריקטה לא מבינה כרגע במרחבים מעבריים ולא באובייקטים מעבריים - אחד מהבאגים והנכויות, שמקשות מאד על פרידות ועל הרגש הזה שקוראים לו געגוע.

היי... אנשים אוהבים לבקש ממני טובות כי תמיד אני מוכנה לבוא לעזרה.. ומכיוון שכך כנראה נהיה משהו כמו "חוזה בלתי כתוב" ש"מיכל תמיד תעזור..אז אפשר לבקש ממנה גם בדקה התשעים ותשע... " אז היום שוב זה קרה , ביקשו ממני משהו ברגע האחרון, חשבתי שמצאו פתרון ולא יצטרכו אותי...(תמיד מבקשים ממני וחשבתי שהפעם יסתדרו בלעדיי) תמיד הן מבקשות ממני עזרה טכנית כזו... מסתבר שלא אוכל הפעם שבעייתי לי ודי נמאס ...ומי שצריך לדאוג לזה מקבל כסף על זה..למה לבקש ממני??? שילמדו איך לבד! הן לא מנסות אפילו ללמוד איך...הכי קל לבקש ממני... בכל מקרה אמרתי שלא מתאפשר לי. אז אולי תאמרו טוב שאמרת סוף סוף.. אבל אני מרגישה נורא עם זה שדחיתי אותן כי נמאס לי.. זה בסדר גם להגיד לא..נכון?? נמאס לי להיות זו שתמיד פונים אליה כי יודעים שלא אסרב..והפעם...הפעם נמאס לי! אבל למה לא טוב לי עם זה? למה אני מרגישה שאני לא בסדר? אני יודעת לתפעל מה שביקשו. למה שלא אעשה זאת??? אז זהו..כי נמאס לי..והפעם בעייתי .יש עוד אנשים שאפשר לבקש מהן טובות!!! ושיודעות כמוני..אוףףףףף..אז למה אודי ההרגשה הזאת? למה אני מרגישה רעה??? אני לא חייבת להן כלום... ובכל זאת..הרגשה לא הכי טובה שסרבתי..אוףףף

הי מיכל, אשתמש במילת המפתח המפורסמת - אשמה. ומן הסתם, אינך כל יכולה, ולכן יש גבול. מוזמנת להמשיך מכאן. שבוע נעים, סוריקטה

מיכל יקרה ! מזדהה עם המילים שכתבת.. במשפחת המקור, היה כינוי לכל אחד מהאחים ..גם לי.. הייתי גם ה' מפגרת' של המשפחה. וגם 'הטובה'... מה שביקשו, עשיתי.. גם היום, הנטייה הזו קיימת בי בענק ואני עובדת עם אמא צביה .. קראתי גם את תגובתה של סוריקטה ואני חושבת שאשמה זה אולי המקור (?) מרגישה אשמה על עצם זה שאני נושמת... :( אולי גם העניין שאיכשהו אפשר יהיה לסבול את נוכחותי אם אהיה פליזרית וארצה את הסביבה .. (?) כן... לא פשוט בכלל... שלך, במבי

נכון...צודקות. לגמריי אשמה.. כל דבר בחיי מלווה באשמה :( איך להפטר מזה??? להיות המרצה והטובה...התכונה היחידה ה"חיובית" שלי...שממש לא חיובית... איך נפטרים מלרצות את כולם? תמיד יהיה מישהוא לא מרוצה ואז יהיה לי קשה לשאת את זה.. שאלה נוספת אודי: האם זה מועבר לבניי??? אני מזהה אצלם ממש את הצד המרצה הזה ;( כנראה זה " " "מדבק" או תורשתי???

מעניין המקום הזה כאן הייתי כאן בתקופה האחרונה פעמיים יצאו ממני מילים, דווקא כאן מה שלא יכולתי להגיד בשום מקום . מחקתי והבאתי לטיפול זה לא היה נכון להשאיר אותם כאן . אספר לכם כן שאני מרגישה שהמקום החדש נכון לי . מדוייק לי מקצועית , אני מצליחה להביא את עצמי מעבר לידע המקצועי ידע של נסיון חיים ונסיון מהטיפול האישי שלי . יש קושי עם האינטרקציה המרובה, חלקים דיכאונים מרימים את הראש . אבל אני לא מוותרת .. עצוב להבין עד כמה הנזק הוא כל כך גדול ...ועצוב לראות שוב כמה הבורות לתוצאות של פגיעה מינית היא כל כך גדולה. אני יודעת שלא אצליח למנוע שיהיו עוד נשים /גברים שיפגעו אבל הלוואי והייתי מצליחה להעביר לאנשי המקצוע השונים כמה הנזק הוא גדול וכמה כל צעד קטן שאנחנו עושות הוא צעד ענק .. טוב לא יודעת למה כתבתי את כל זה כאן ....אבל הפעם לא מוחקת כלום אוהבת אותכם אביב

הי אביב, מצטרפת לאודי - אכן שליחות. ושמרי על עצמך, כי חתיכת כוחות וחתיכת מחיר. את מכירה אותי שאכניס את עצמי לנפגעת תקיפה מסוג אחר, כן חושבת שלפחות המטפל שהיה לי ידע להבין שהקצב הוא איטי מאד מאד, אם בכלל, וגם הצליח להאמין שיש סיכוי כלשהו במקום שרבים מהמטפלים לא היו מתקרבים ולא מאמינים שאפשר לרפא באופן מסוים. מקווה איתך שהמטפלים הצעירים שפניהם קדימה ישנו את התפיסה שכביכול התקבעה והושרשה. שבוע טוב, שלך, סוריקטה

היי מצטרפת, את עושה עבודת קודש!!! ויחד עם זאת שומרת על עצמך..איזון. וסוריקטה, כל אחת מכניסה את עצמה בתור קטגוריה קצת שונה. גם אני.....אחרת לגמריי. אך עדיין בתוך אותו עניין.. מעניין🙄🤔

יקרה תודה על המילים קראתי אותך גם למעלה קצת נטולת מילים ויחד עם זאת חשוב חי שתדעי שאת לא לבד כל כך מבינה אותך ממש ברמת התא עוד אכתוב ובנתיים אתך בלב אביב

ורק אומר בוקר טוב. נדבר, סוריקטה

לאחרונה התחלתי לחבב פעילות בווצאפ. אני מסוגל להיות בו כמעט כל היום, מתפתה להיות בו בזמן העבודה, מתכתב בו עם אנשים לא טובים שגם חלקם חוסמים אותי לדעתי לא בגלל דברים רעים שעשיתי , עוסק בו בניהול קבוצות בהתנדבות ובחינם בשביל הכיף שלי ובשביל שלאחרים יהיה כיף ( בקבוצות הללו אני קבעתי כללים ונצמד אליהם ומסיר אנשים שלא נוהגים על פיהם תוך נתינת זמן של למשל 10-11 דקות לאנשים שהעלו לקבוצות שלי תמונה או סרטון בנושא אסור כדי שימחקו את התמונות כדי שהם לא יוסרו באמצעותי אבל גם עוסק בשיווק ופרסום הקבוצות ורודף אפילו אחרי אנשים שאני הסרתי כדי שיחזרו לקבוצות עם או בלי התנצלות כי אני רוצה שהקבוצות שלי יהיו מלאות כי אני רוצה שהרבה אנשים ייהנו מהשירות הזה שלי ) ובהעלאת תמונות וסרטונים ב- 3 נושאים עיקריים : פורנו, בחורות בבגד ים ושירים ( הקישורים שאני מביא מהאינטרנט שאני מעלה לא ניראים בצורה גדולה ולפעמים גם לא עובדים ולכן אני מצלם מהאינטרנט במחשב במצלמה של הפלאפון ומעלה אותם לקבוצות שלי ושל אחרים בתור קבצי וידאו ) עבור קבוצותיי וקבוצות של אחרים. דרך אגב, את כל קבוצותיי אני מנהל לבד ותיאורטית אני יכול לפתוח כל יום אפילו 20 קבוצות חדשות - היד עוד נטוייה... יש גם אנשים מחו"ל בקבוצות שלי ואני בקבוצות ( כלומר אלו שאני לא מנהל אותם ) וחלק מהזמן אני מרגיש כמו שוטר או גננת בגן ילדים שצריך להסיר אנשים ששולחים פורנו בקבוצות שלי ולכן חלק מהזמן אני בכלל לא עוסק בהעלאת חומרים שקבעתי שאסור לשלוח שם פורנו - אני אומר לאנשים שאין לי בעיה שנוצרים ממדינות נוצריות יהיו בקבוצות שלי , אני עכשיו עוסק גם בהסרת המוסלמים מהקבוצות שלי על פי המלצות שקיבלתי , כמו כן מנהלי קבוצות אחרות לפעמים מסירים אותי בגלל " שטויות " שלהם ואילו אני עדיין לא חסמתי מעולם אף אחד בפרטי !!! ויש אנשים מחו"ל בקבוצות שלי ואני בקבוצות מחו"ל! הפלאפון שלי דרך אגב ישן ויש בו לפעמים בעיות טכניות, הנה לאחרונה הפלאפון שלי נוטה להתחמם לעיתים קרובות והמצלמה בו לעיתים לא פועלת למרות שתיקיית הקבצים שלי, גלריית התמונות וסל המיחזור של הגלרייה נקיים. לפעמים אני אפילו מצלם מהאינטרנט של המחשב תמונות מהאינטרנט כי קשה לי ללחוץ על הפלאפון ולעשות העתק תמונה,מישהו אמר לי גם שללחוץ על הפלאפון הרבה פעמים יכול לקלקל את המכשיר. יש לי בערך 50 קבוצות בווצאפ בס"ך הכל וכמעט 400 אנשי קשר בפלאפון שלרובם יש ווצאפ. מה דעתכם על ההתנהלות שלי בווצאפ והאם למחוק את הווצאפ ?ואולי רק בית חולים פסיכיאטרי אחד בארץ טוען שמאשפזים על התמכרות לווצאפ והיא כל הזמן אומרת לי שאם לא אתנתק מהנייד היא תארגן לי אישפוז כזה וככה גם אמר לי הפסיכיאטר שלי מאותו בית חולים פסיכיאטרי שטוען שלא מאשפזים על זה, זה נראה כאילו לכולם יש קטנונייה נגדי ואמא שלי אומרת שהאחות או הרופאה מאיזשהו בית חולים פסיכיאטרי בארץ שענתה לי בטלפון שאני יכול להיות 10 שעות ביום בווצאפ ובכל הדברים האחרים בפלאפון ( כלומר גם ווצאפ + כל הדברים האחרים שבפלאפון שלא יעברו את ה- 10 שעות ביום ) צחקה עליי ולכן היא אמרה 10 שעות כלומר לא התכוונה ברצינות ואמא שלי לא רוצה שאעבור את ה- 4 שעות ביום. אני מרגיש טוב והווצאפ גורם לי להנאה מרובה ולא אכפת לי להיות בו מהרגע שאני קם מהשינה עד הרגע שאני הולך לישון ! יש עכשיו גם קצת יקיצה מוקדמת, אני משתמש בפלאפון גם לצורכי עבודה, אני עושה קניות, קורא עיתון ויש לי סעיף שאני לא רוצה לעשות הליכות על ההליכון בבית ובכלל בחורף כדי לא להזיע. אני שולח גם שירים ותמונות בגדי ים ובעצם גם תמונות בלבוש מלא ואני מתכתב בווצאפ עם ילדים בגן ובכיתה א' וברור שאלה לא הילדים בני 6-7 שמתכתבים בווצאפ אלא ההורים שלהם ! והפסקתי להיכנס לקבוצות הווצאפ של הילדים בני 14- 18 ולשלוח תמונות בגדי ים ושירים לקבוצות הווצאפ של הקטינים כי כבר הגעתי להארה בעניין הזה ( וחוץ מזה מה אני אשם שמחלקים לי הזמנות ויכול להיות שאפילו מצרפים אותי לקבוצות הקטינים בלי לשאול אותי ?! , יש איזו מישהי שכל הזמן שולחת לי הזמנות בפרטי לקבוצות ספציפיות כמו של מתכנתים, טרמפים ועוד... ) מה דעתך על ההתנהלות שלי בווצאפ ? אני גם שותה מים ושתייה ממותקת, אין מצב שאני משאיר את עצמי צמא. אני אפילו לא מאמין שיש לי אמא כזו מפלצת. היא לא רוצה שיהיה ווצאפ במחשב בחדר של אח שלי כי לדברייה אני לא צריך להיות בחדר שלו. היא טוענת שאני צריך אישפוז כי אני שוכח לפעמים דברים בגלל שהראש שלי כל היום בווצאפ כמו לשים את החלב במקרר או שאני מעיר אותה בטעות לפנות בוקר בגלל שכואב לי משהו אבל היא פשוט גם קמה מהשינה מכל הפרעה ממש קטנה, נראה לי הבעיה בתחום הזה היא יותר בה מאשר בי. החלטתי שאהייה בווצאפ במקום העבודה שלי בהפסקות בלבד. קראתי על הבן 14 ההוא שהתמכר למשחק הפורטנייט ולכן אושפז אבל זה היה בעיקר בגלל שהוא הפסיק ללכת לבית הספר והיו לו התקפי זעם ואלימות כלפי סביבתו והוא היה מוזנח ולא מקולח אבל אצלי זה ממש לא המצב, האם אתה חושב שאני צריך למחוק את הווצאפ ? אני לא רוצה למחוק ! אני לא חושב שצריך להיות טוטאליים לכאן או לכאן ! אח או רופא של אחד מבתי החולים הפסיכיאטריים בארץ אמר לי שאמא שלי יכולה להביא אותי לאיבחון. היא אוסרת עליי ועל לאח שלי להוריד לי ווצאפ למחשב שבחדר שלי ( אני רוצה לתת לפלאפון שלי יותר מנוחה במשך היום ולשלוח הודעות ולקרוא הודעות בווצאפ גם דרך המחשב ) . אמא לא רוצה שגם יהיה ווצאפ במחשב הנייד בסלון ובמחשב בחדר של אח שלי כי אז אני עלול לשבת גם בלילה בווצאפ ולא ללכת לישון. היא גם אמרה לי שהיא מתפללת שהבוס שלי לא יוריד ווצאפ למחשב במשרד כדי שלא אתפתה להיות בווצאפ בזמן העבודה.היא אוסרת עליי לצרף אנשים לקבוצות שלי בווצאפ שלא בהסכמתם אלא לשלוח להם הזמנות לקבוצות בלבד, היא אוסרת עליי לצרף אנשים לקבוצות שלי בווצאפ שלא בהסכמתם אלא לשלוח להם הזמנות לקבוצות בלבד. כמה שעות אתם ממליצים לי להיות בפלאפון בס"ך הכל - גם בווצאפ וגם בדברים האחרים שבתוך המכשיר? הרי אפשר כשלא נמצאים בווצאפ לעסוק בהכנת ה " חומרים " ליום למחרת עם הקלטת קבצי שמע וצילומי וידאו.

הי, אין לי מושג מדוע אני כותבת ומה זה נותן לי. אתמול שוב הייתה לי חוויה שקשה לי לשאת מול רופא (עד שסוף סוף אחת שכמותי מסכימה לקבוע תור) שבעיקר התעצבן שהצלחתי לקבוע תור בסוף יום העבודה שלו. איכות הבדיקה שלו וגם ההתנהלות מולי הייתה נרגנת וחסרת סבלנות. וגם סוג של לא האמין לי - אחד העניינים שמי שמכיר אותי יודע כמה מטריף. לא אני אשמה, אבל פגישות כאלה לוקחות אותי מאד לאחור. אני נוטה לבטל מיידית תור עם רופא נוסף שקבעתי. יותר מידי עבורי. ואז זה מזכיר לי שבאמת אין קשר קרוב עם אף דמות אנושית בעולם. כלומר, מישהו שהמחשבה וההזכרות בי נמצאת איכשהו לא כך כל נמוך בסדר הקדימויות שלו. ואז זה מזכיר לי כמה חסר לי הגשר ביני לעולם. שוב אין לי גישה לדירה ההיא שהייתה של אמא ואני נטרפת מזה. מרגישה שגם אחרי שהיא באמת מתה אין לי מקום לידה. ליד מה שהיה שלה. והכל פוזר במהירות מסחררת. אין לי מקום גם לא לידה בקבר. נאמר לי בשעתו שניתוב אגרסיות לכיוון של יצירה יכול לרכך. כבר כתבתי על כך לא מזמן. אודי וחברות כותבים כאן על היות בתוך יצירה. ואני - משערת שהתכונה קיימת בי, אבל כמעט שום דבר בזמן האחרון (שנים) בכיוון הזה אינו בא לידי ביטוי. לא בבישול, למשל. לא במוסיקה, לא באמנות פלסטית או ציור, לא בכתיבה. לא בתנועה. לא עיצוב או אנימציה ועוד. אז אני אדם עצבני ומקובע. ופעם יכולתי להרים את עצמי לקפיצות בחבל. היום אין לי מוטיבציה גם לכך. סוריקטה אל תיגע בי

הי אודי והי כולם, מצטערת על הכתיבה הראשונית וגם התגובה. אני יודעת שאני נחשבת יצירתית. כל הרבה הרבה שנים וזה לא קורה. אין מה שמצית את התנועה, אלא רק מה שמכבה אותה. על כן הייאוש, או הקנאה או מה שלא יהיה. אותו דבר מול תחומים אחרים. 'את יכולה, את מוכשרת' אני שומעת. ו'עובדה שלא' אני עונה. כמעט ששים שנה לא הצליחו לשכנע... :-( עמכם הסליחה, סוריקטה

ראשית מסכימה עם אודי יש בך ייצירתיות רבה , אפילו לשרוד את החיים האלה דורש המון יצירתיות . סתם רעיון שנראה לי יכול להתאים ..תנסי קולאג כל סוג מכל חומר שיבוא לך . אני בעד נייר אם תירצי יותר הכוונה אני אשמח לתת לך .בקולג יש משהו בן הפרוק וההרכבה משהו שניתן לגזור על הקוים או לחתוך לקרעים קטנים . ניתן לייצר את הדפים או לקחת ממגזינים ניתן חשלב חומרים בדים נייר או כל דבר אחר ...טוב קצת נסחפתי אבל אני כאן אם תירצי יותר שלך אביב

סוריקטה הי, ראשית, אני מבקשת להתייחס לשאלה ששאלת אותי בהתייחסות לתגובותי לשירה ועוד כשאני מבטאת התכווצות ,בור ,בוקס בבטן.. בודאי שכשאני חווה,מרגישה וחושבת זה כתמיכה באחרים... בתחילה לא הבנתי למה כוונתך.. אולי עדיין לא ברור לי כל כך..? בדרך כלל כשאני קוראת את ההודעות ויש ביניהן קשות, כואבות,עצובות ועוד מהסוג הזה שגורמות לי להזדהות אולי מוחלטת (?) אני חווה מידית ובאופן ראשוני באופן פיזי.. כשקראתי את הודעתה הכואבת של שירה כנראה שהרגשתי מידית הזדהות מוחלטת איתה, אגב, אני מוצאת עצמי פעמים רבות בהזדהות מוחלטה/כמעט מוחלטת עם שירה .. אני גם מאוד מאוד אוהבת אותה..אולי מזדהה עם איזה חוסר אונים ..?? לא ברור לי.. גם עם רוני קורה לי משהו דומה.. לא יודעת להסביר בדיוק למה ועל מה... קראתי את הודעתך סוריקטה מתוקה.. כאב לי..מאוד.. והמילים ש'קפצו' לי מול העיניים הכי חזק היו אין ואתמול... 'אתמול' (מאז הלידה ואולי אפילו כעוברה) היה אולי -אין. מתחשק לי לבקש (כמובן את מחויבת לעצמך ) מתחשק לי לבקש ממך סוג של תרגיל: ' חמישה/שבעה דברים של עשייה שאולי את יכולה לראות גם כיצירתית שיש !! לך היום !! דברים שאולי את 'מחליקה' כזה.. מבקשת להאיר בפרוז'קטור אפילו דברים קטנטנים.. אולי תוכלי לאחוז בם כחבל ולהמשיך ולהוציא מהכוח אל הפועל... וכל כך אהבתי את מילותיו הטובות של אודי אלייך :' ממרחק של קילומטרים אפשר לראות את היצירתיות הענקית שקיימת בך !!!! שלך, במבי

הי אביב יקרה, מאחוריי אלפים רבים של שעות עבודה מורכבות במיוחד עם נייר. מעט נותר לי למזכרת. לפני עשרים שנה הכל פסק. בעצבות, וגם המון תודה על החשיבה והכיוון, סוריקטה

הי במבי יקרה, תודה על הכיוון ה - נו טוב - כל כך יצירתי שלך. היום עוד לא נגמר, אבל בינתיים באמת שאיני רואה שום אלמנט יצירתי במה שחלף עד כה. רובו עבר בהמתנות מייגעות במכון רנטגן. אמשיך לחשוב ולתת תשומת לב, סוריקטה

הנה יצאתי *היום* יצירתית בכותרת. מחר. סוריקטה

סוריקטה מתוקה, אהבתי ! מאוד :)) התחלה מדליקה !!! תמשיכי. :))

הייתי מוכנה לשחק בעץ בהמשכים. בעיקר הכותרות. פעם, מזמן, היינו קצת עושים את זה... תודה לך, במבי יקרה, סוריקטה

היי.במבי, קראתי אותך גם למטה, מבינה את הצורך, המון הצלחה, את יצירתית ממש!!!!! ובתור ילדות...נו טוב, אספר לך ולכם משהו עליי שהזכרת לי,בכיוון אחר או הפוך..לא בטוחה אבל גם בעייתי.. הייתי חכמה בתור ילדה בגן מעין "ילדת פלא" ..חכמולוגית ;)ידעתי והבנתי הרבה דברים שילדים פחות מבינים. בקיצור שונה. ואמא שלי אמרה שככל שאני גדלה אני נעשית פחות ופחות חכמה( טיפשה) והאמנתי בזה...בחטיבה כבר הגיעו הציונים ...הנכשלים.. וגם אישה אחת ברחוב ראתה אותי כשהייתי קטנה..עשיתי את עצמי מנגנת ליד חנות מוסיקה(כי אהבתי מוסיקה)..ואמרה לאמא שלי שאני זקוקה ל..נס(אפרופו חנוכה) שמשהו לא בסדר איתי.. ....טוב נו, הכל היה בסדר....זה היה מקור ללעג עליי.. נו, דברתי מספיק... :( אבל אני היום חזקה ואופטימית!!! ומאמינה שאין דבר כזה הולכת ונעשית טיפשה, ההפך הוא הנכון..כולנו מחכימים וגדלים!! ו...למרות שמשהו נשאר בתחושה של טיפשה...זה התמוסס בטיפול אבל לא לגמריי... מה שרציתי לומר אז נראית ככה פעם, אז מה? לא מה שנראה הוא ככה באמת! עובדה שאת לא! שאת חכמה ויצירתית!! ונפלאה! בהצלחה במבי יקרה❤🙏 מנסה להסתכל אחרת על העבר...אבל קשה לנו להתנתק ממה שאמרו/חשבו עלינו...זה כל כך חזק.. עדיין יש,רגעי "טיפשה" ושאני פחות ופחות חכמה מפעם.....נו, מנסים אבל רגש זה רגש..

מיכל הי, אני חושבת שההשפעה של הדמויות המשמעותיות עבורנו בילדות היא מאוד מאוד עמוקה.. כמו חריטה עמוקה על תקליט חדש.. יחד עם זאת, אני כן מאמינה שבעזרת טיפול אפשר להרחיב את המרחב והחופש הפנימי ולהגמיש קיבעונות מהילדות... וגם, מדובר על עבודה סיזיפית קשה, מתמשכת שלפעמים מזכירה לי קצת ריקוד תימני.. שני צעדים קדימה, צעד אחורה וכו'.. אגב מיכל, לא הבנתי כל כך 'למה התכוון המשורר' לגבי העיתונים לאישה/את.. אני לא קוראת את העיתונים הללו כך שאני לא יכולה להתייחס לעיתונים הללו באופן ספציפי, כן יכולה לומר לך שאני לא פמיניסטית, אבל כן בעד שוויון במובן הרחב. עד כמה שידוע לי ,אם אני לא טועה ,קראתי במחקרים שמבנה המוח של גברים ונשים שונה. לגברים מבנה המוח גדול יותר אך החומר האפור אצל נשים, רב יותר.. לא התעמקתי לגבי המחקרים הללו ואינני יודעת אם הם תקפים וכו'.. לא חושבת שהייתי נלחמת במערכת בכדי שיאפשרו לי בצבא לסחוב טנק לבד :) אני כן חושבת שחשוב שהשכר במשק יהיה שוויוני לגברים ולנשים כאחד. אני כן חושבת שצריך שינוי בכנסת כך שמס' הנשים יגדל, כך גם במערכות שונות בהם הגברים נמצאים בראש הפירמידה והנשים הרחק מאחור.. לגבי מראה חיצוני וההתעסקות בכך ,אני לא שופטת ( גברים/נשים)כפי שאינני שופטת בני'א שבוחרים להשקיע את מירב מרצם על סוגי מכוניות /עיצוב פנים הבית וכו'.. רואה בזה אולי סוג של אמנות...(?) מה עוד ? זה לעכשיו.. פתאום כל כך מתחשק לי להעתיק לפה אחד מהשירים שיצאו ממני והקראתי בקבוצת הכתיבה היוצרת.. ממש מתחשק אבל גם מפחדת שיזהו אותי.. היום הייתי אצל אמא צביה ואיכשהו ,אין לי מושג איך זה הגיע לכך שאמרתי לאמא צביה שיהיה מעניין אם בני'א יגדלו שיער (גם לי יש שיער ארוך) ויצבעו אותו כציור אמנותי.. אהה.. אני נזכרת.. פתאום אמרתי לאמא צביה שהייתי צובעת את השיער בקודקוד בגווני חום/אפור/מעט שחור וטיפטיפה לבן, ובהמשך השיער גווני ירוק/זית וביניהם ציפור/ים.. כלומר את הולכת ברחוב ,שיער ארוך פוח כשיש ציור חי לשיער של עץ וציפורים נחות על ענפיו.. :)) אהבתי את הרעיון... אז זהו לעכשיו.. שלך, במבי

אודי הי, קראתי את תגובתך מליון פעמים וגם הקראתי הבוקר לאמא צביה.. כתבת לי שאני כותבת יפה ועוד.. העיניים ממש 'נדבקו' לי למילים שכתבת וקראתי שוב ושוב ושוב והרגשתי שאני אולי מנסה למלא איזה בור ... כשהייתי ילדה הייתי כמו אוטיסטית וחלשה מאוד בלימודים ושקטה מאוד וחשבו שאני אולי קצת מפגרת ואפילו שלחו אותי לאבחון בשירות הפסיכולוגי (דרך ביה"ס) ואמא שלי כשלקחה אותי לאבחון אמרה לי שאנחנו הולכות למקום שיבדקו אם אני לא מפגרת.. ואני זוכרת שהבוחנת שאלה אותי הרבה שאלות בחשבון שלא ידעתי אף לא תשובה אחת.. חשבתי שאני מפגרת.. לא שאלתי את אמא שלי מה אמרו לה אחרי האבחון.. פחדתי לשאול.. רק כשהייתי אולי כבר בת 20 שאלתי אותה אם היא זוכרת.. אמא שלי זכרה ואהרה כזה כאילו לאחר יד.. אהה.. הם אמרו שאת בסדר גמור רק צריכה.. לא זוכרת מה אמא שלי אמרה.. אודי ... המילים שכתבת לי מאוד מאוד מאוד יקרות לי !!! תודה לך !!!! אגב, חיפשתי היום בסטימצקי בעיתון לאשה ולא מצאתי .. :(( אולי אחפש בגוגל.. ? יש מצב שאתה מכניס את מה שכתבת לאתר שלך ? אגב, היום כשהייתי אצל אמא צביה גם שיתפתי אותה לגבייך והתואר השני שעשית במוסיקולוגיה והאילתור המדים שלך ..וגם שיתפתי אותה במשוב שכתבתי לך.. וסוריקטה מותק, את יודעת ? זה מעניין מה ששאלת אותי לגבי הבור בבטן... אפילו דיברתי על זה לא מעט היום עם אמא צביה... אני חושבת שהארת לי משהו שעד עכשיו אפילו לא חשבתי על זה.. כשאני אומרת שאני מרגישה בור בבטן/התכווצות בבטן, זה בכלל לא מרגיש לי רגש/מחשבה.. זה ממש תחושה פיזית לחלוטין ! כשקראתי את הודעתה של שירה הרגשתי שהבטן שלי מתכווצת פיזית, הכאב היה פיזי הבור בבטן הרגיש שלי פיזי.. אחרי כן הגיעו גם רגשות של כאב וחוסר אונים השאלה שלך פתחה לי איזה זרקור שאני רוצה להתחיל לבדוק.. אני רוצה לנסות לבדוק ממש בזמן שמרגיש לי הכאב הפיזי בגוף.. בדרך כלל בבטן, את הרגשות שנלוות בו זמנית ( אם בכלל אצליח לזהות ) תודה לך סוריקטה חכמה ורגישה שכמותך !! שלכם, במבי

הי, מעניין שחלקנו נחשדנו כ'מפגרות'. גם אני. והיו מבחנים והכל כאילו בוטל ועבר חלק. איכשהו חבל שלא היו שם עיניים לראות שכנראה מסתתר כאן משהו בהיסטוריה. ועוד איך. במבי ומיכל - גם אני עד היום משוכנעת שאני זבל דרעק ואימפוטנטית. ולו רק יכולתי להסתגר עד תום מבלי שהעולם ייחשף אליי, וגם ההיפך. אפילו בטיפול שהיה לא יודעת להשתמש 'נכון'. לא חשוב, סוריקטה

סוריק, בהמשך למה שכתבת למטה: בשיר "ישנן בנות" (1967) שכתב יורם טהרלב נכתב: "ישנן בנות אשר קוראות ללא בושה את השטויות ב'לאשה' וזה, אם תשאלו אותי, כל עולמן התרבותי!". אז זה לא נחשב לעיתון כל כך תרבותי🤣 ואם תשאלי אותי די שטחי...אבל הוא דינמי ומשתנה עם השנים. ויש בו גם כתבות טובות או אנשים יותר מכובדים( כמו למשל אודי שהגיע לשם😉) והרבה גברים גם קוראים בו. היו שנים שלרוב עסק במלכות יופי שזה לדעתי שטחי ממש... אבל הוא לא נועד להקטין חלילה את הגבר! ונכון שגם גברים וגם נשים הם בני אדם ואין הרבה הבדלים אך ישנם הבדלים! ובהכללה גסה יש הרבה הבדלים...ותחומי עניין שונים לכן לדעתי החליטו להדפיס אותו. ועובדה שתפס. חזק אפילו במספרות ובחדרי המתנה. ומבחינת להבין, נו שוין כמו שאת אוהבת לכתוב חחחח, כולנו לא מבינים ממש, הראיה לכך נסיון הנשים לשיוויון שלא תמיד נתפס כשיוויון...ונסיון טשטוש בין המינים. נו יכולתי להתדיין על כך שעות🤣😉 וישנם אגב עיתונים גם לגברים. לא יודעת בדיוק מה רציתי להביע 🤔 טוב.. מוזמנים/ות לכתוב הגיגים בעיניין.

אודי הי, מזמן לא כתבתי לך.. ולמה אני כותבת עכשיו ? לא יודעת אם גם לי ברור.. כתבתי הרגע לשירה תגובה והרגשתי בור ענק בבטן.. הרגשתי שהבטן מתכווצת מכאב.. לא יודעת למה.. כן מרגישה את הכאב המטורף וחוסר אונים שאי אפשר לתאר.. וחוצמזה אודי ... סיפרתי לך שאני משתתפת בקבוצת כתיבה יוצרת ? המנחה היא משוררת ידועה שהוציאה לא מעט ספרים.. זה נראה שהשירים מתפלקים לה כך.. זורמים מהאצבעות כאילו כל אצבע מלאה באותיות וכשהיא מניחה את האצבעות המילים משתחררות להן ויוצרות שירים יפים.. שירים מיוחדים.. נוגעים, מרגשים, כואבים ומלאי חיות.. ממש יכולה להריח את ריח הפלפלים הקלויים שתיארה באחד משיריה.. אז מה אני מקנאה בה ? לא יודעת.. רציתי שיצא שיר/משהו... מרגישה שאין בי כלום.. מרגיש לי ריק.. אין לי מה לכתוב.. גם לא על כלום.. על מה ? על החג הזה? הניגודיות ? הקור שבחוץ והחום והנרות הדולקים בפנים ? ..בכלל לא מרגיש לי חם בלב.. מרגיש לי ריק.. אני כאילו רואה בעיני רוחי את המנחה ..עשר אצבעות וכל אצבע הופכת למכחול ויוצאים צבעים שונים..מכל אצבע/מכחול צבע אחר והשילוב יוצר תמונה יפיפיה.. כן..שירים מאוד יפים יוצאים לה.. בדיוק עכשיו הוציאה ספר חדש ,קראתי מס' שירים והרגשתי דמעות בלב ובדף.. שירים כל כך יפים ונוגעים.. ככל שקראתי הרגשתי שהאצבעות שלי התייבשו.. כמו מכחולים מקולקלים שהתייבשו.. כמו הפנים של ההיא בפרסומת של מי ? לא זוכרת כבר.. הבקשה שנחסוך במים.. על הפנים שלה שנסדקות כמו האדמה הסדוקה שצמאה למים.. אודי... :(( שלך,במבי

במבי, אחזור ואומר שהכתיבה שלך חסרה (הנה גם את מדברת על כך במובנים שלך). בכל אופן, את מזכירה די הרבה, כך נראה לי, את הבור בבטן, או בוקס בבטן בהקשרים שונים. איני מצליחה להבין, במגבלותיי, האם הבור שאת מרגישה אומר שאת תומכת או כועסת ועל מי. או רגש אחר כלשהו. הזכרת את הקנאה. בשעתו הרגשתי שאני נחבטת ממילות המטפל בהקשר. כי הקנאה, לפי דבריו, מחברת אותי לכיוון דחף המוות. ומבדילים, הרי, בין סוגי קנאה. אני שונאת את הפרסומת ההיא לישראל המתייבשת. בפעם בשבוע שהייתי מעזה להשקות את הגינה, שיהיה קצת ירוק ולא מוות, היה מגיע שכן מוטרף ומכלה בי את זעמו, כאילו הייתי אחראית למצוקה והחסר הגלובליים. הנה שוב קנאה בגרסתה הפחות. אולי תכתבי על הקנאה, על הריק, על הבור והפער, ועל העכבות והעצירות, על מי שיצר את הבור, על מי שנתן את הבוקס, ובגללו את מרגישה שאינך מצליחה לשחרר כתיבה? נשמע קצת סתירה ובכל זאת. שלך, סוריקטה

הי אודי, ככה החביאו-הקטינו את הגבר, בגלל שהעיתון הוא ל'נשים'? עולם מלא שקרים, אוף. או קודים שלא מצליחה להבין. נו, גם את ההבדל בין גבר לאישה לא בטוח שאני באמת מבינה. סוריקטה

מתגעגעת קצת לשיח שהיה לנו פה פעם... בקשר לכתיבה יוצרת, אז זו הסיבה שאני בכלל לא אוהבת חוגים כאלה..נראה לי מאולץ. אני כותבת כשיש לי צורך, והכתיבה אינה ספרותית כלל מבחינתי..למרות שברגע שחשפתי חלק (קטן) מישיריי כשידעו שזו אני כולם אמרו לי איך את לא הולכת לכתיבה יוצרת או מפרסמת וכו'..אז לא! רוב השירים שלי במגירה :) הם כדי להביע רגשות בלבד! ותמיד עזרו לי להתגבר על מה שכואב... אולי גם לך פחות מתאים, כשכותבים מהלב אי אפשר לאלץ אותך! זה מאולץ ונשמע לי אפילו לא אמיתי כשכותבים על פי כללים וכו'כנ"ל פיסול...כשזה לצורך למידה אומנותית וכללים זה שונה. זו דעתי .. השאלה מאיפה נובע הצורך שלך לכתיבה? ומאיפה נובע הצורך ללמוד באופן מסודר... ואני..את יכולה לקרוא פה איפה אני.😉 חנוכה שמח

מיכלי מותק הי, השתתפתי במס' קבוצות של ביבליותרפיה.. חיפשתי עכשיו משהו אחר/נוסף.. אני כן מוכנה לשמוע ביקורות ענייניות לשיוף, דיוק ועוד מבחינה ספרותית. אני לא מתייחסת ללימודי הקורס הזה כחוג, הקורס הזה תופס אותי מאוד חזק.. אני רוצה עכשיו לדייק ,לשייף ולגדול גם מהבחינה הספרותית.. מקווה שזה יחזיר אותי גם לפיסול ואהיה מסוגלת לשמוע ביקורות ענייניות ולהתפתח אמנותית ללא פחד מכישלון וללא הפנטזיה של 'קבלת פרס ישראל' פשוט רוצה ליצור בשביל הצורך והסיפוק וההנאה מהיצירה עצמה !! לא יודעת אם אני מצליחה להסביר את עצמי .. הצורך שלי לכתוב/לפסל זה איזה רעב שיש לי באצבעות, בלב, הצורך ליצור... וכן.. אני זוכרת את הדיבורים שלנו פה בפורום.. כייף.. :) שלך, במבי

שלום אני מאובחן עם כמה הפרעות חרדה וזה ממש מפריע לי בבית הספר נגיד להתרכז ולהתוואר ולהירגע יש לך רעיונות מה לעשות נגד זה? תודה רבה

כמה טוב לקרוא אותך בתגובותייך אליי :) הרבה יותר אופטימית למרות הכל! כן, את יכולה לבחור אחרת!! למרות הכל! ושאת מסכימה איתי שאת עוד צעירה! ויודעת שעבר זמן מיום ההולדת..מוטב מאוחר😊 טוב שיצאת גם אם לפעם אחת..כן ירבו היציאות עם אנשים! ותודה על ההתפעמות מהגדילה שלי. אכן מרגישה שגדלתי. ממש!!! ❤ חנוכה שמח יקרה.

הי מיכל, תודה. גם הזמנתי את השכנים אליי הביתה ככה ממש בקטנה להדלקת נרות חנוכה וכל אחד בא עם כלי נגינה וגם ניגנתי בעצמי על כמה כלים שונים. ושרתי. הקול ככלי נוסף. איזה מוזר. היה קצר מאד, ובכל זאת משהו. בשאר הימים הדלקתי חנוכיה לעצמי מול החלון. יש התפקששויות של הגיל ויותר רופאים מפעם וגם גלישות של הכאבים, כולל הנפשיים, לתחום שעות העבודה ולא יודעת אולי זה מטריד, ואולי זה גם אומר שאני בת אדם. תודות, סוריקטה ואגב, (הא! אגב!) ניסיתי להתחבר ואוטומטית בשורה יצא ולא פעם בואי22 במקום סוריקטה...

שלום, שמעתי שמיינדפולנס יכול לעזור להבנה מציאותית יותר של העולם על ידי ניתוק מחשבות ורגשות. אשמח לקבל פרטים איך זה עובד? חיפשתי בגוגל ולא מצאתי נושא ממוקד לקריאה סביב הנושא. תודה!

האהבה הנעדרת הגרעין האבוד הבור שלא מצליח להתמלא הספקות האינסופיים חוסר הבטחון חוסר הודאות הפחד מכל דבר ההשתוממות והפליאה מול העולם או הרוע הכאב שמתקתק וחורט סימנים הזמן ששוחק השגרה שמתנהלת במימד לא ברור הקולות שמערפלים את הדעת כל המופשט הזה

הי שירה, אם אמשיך את הכיוון שאודי ראה - גם בעיניי, הטקסט מעורבב בלאגן וממסך ומנותק ותלוש, ומאד מאד מאד מבודד אותך. לא חייבים בהכרח חמרים כדי להגיע לערבול כזה בראש. אבל אולי מחשבות כאלה מבקשות גבול שיוריד אותך למציאות ולקרקע ולהפרדה. אני מדמיינת את הקסם בו מעלים גוף שבטנו חשופה לשמיים והוא שמוט איברים רפויים, כאילו אין לו אחיזה או משקל. למרות שברור לנו שאלה תעתועי דימיון. נשמע כהתענגות על הסבל - לא זו המומלצת. דחף מוות אכזרי. שירה, רדי אלינו, בבקשה. זה חייב לבוא ממך ובשיתוף פעולה איתך. ואני יודעת כמה זה מרגיז לקחת את האחריות, אבל כה חשוב. אנא יפה שלנו. מקווה שלא פגעת בעצמך פיזית. האם סביבתך יודעת מה קורה איתך? שלך, סוריקטה

סליחה ממש לא התכוונתי להדאיג ולא הרגשתי שהטקסט הזה מנותק ותלוש כל כך. לא לקחתי חומרים. אני רק אפופה בתחושה הזו במילים האלה. הנה אני כאן מתנצלת תודה על הדאגה שירה

שירה מתוקה !!! קוראת את מילותייך והבטן מתכווצת לי.. מרגיש לי כמו שאת מתנצלת על עצם קיומך וואוו שירה מתוקה.. :((( כתבת מילים שיצאו מאצבעותייך וליבך באופן ברור לך/לאחרים או שלא ברור.. שירה מתוקה !! לא יודעת בדיוק מה רוצה לומר לך.. את יודעת מה? אני בכלל לא רוצה לומר לך כלום.. מבקשת רק לעטוף אותך .. לעטוף ממה ? לא יודעת.. אולי זה בכלל גם לא חשוב למה.. עטיפה רכה.. שתוכלי להניח את הראש ולנוח.. פשוט לנוח בלי התנצלויות.. גם בלי הסברים.. פשוט לנוח.. אוהבת, במבי

במבי אהובה כל כך צריכה להניח את הראש ולנוח תודה שראית שירה

לא הייתי פה. אז גם לא איחלתי.. אז..מזל טוב יקרות!!!! שתזכו לאור פנימי וחיצוני. לכל הטוב שבעולם. שתראו את הכוס המלאה, את הטוב שבכן ובסובבים אתכן. אתן אמיצות וראויות לאהבה! אל תשכחו זאת לעולם!!!!! מקווה שחגגתן כמו שאתן אוהבות. שלכן, מיכל.

קצת מזל שחלף... הי מיכל, השנה היה נורא, כתמיד, ואולי יותר (אמא מתה ושות') בתאריך ההולדת. השנה גם לא עשיתי מאום לכבוד היום הזה בשנה, ובמשך כל החודש. אופס, תיקון כן יצאתי פעם אחת עם כמה מבנות גילי לארוחה במקום שעושה רושם עם בגדים שהם קצת מגונדרים ביחס לרגיל שלי. רק קצת ובהסוואה. גם קצת 'התפרעתי' באכילה. לזמן קצוב. את עניין האמיצה איני מבינה עדיין. תודה יפה שלי, ונהדר לשמוע את קולך. שלך, סוריקטה

מיכלי יקרה הי, טוב לשמוע אותך :) תודה על הברכות והאיחולים, מאחלת ומברכת אותך בימים אלו של חנוכה שהאור החיצוני והפנימי שלך ילך ויגבר ויהיה שיח ביניהם.. כרגע אני בתסכול לא קטן... משתתפת בקבוצת כתיבה יוצרת,מנסה לכתוב שיר/משהו.. וריק... ככה זה אצלי.. אין לי אפשרות 'להוציא מילים/שיר/משהו אחר' .. במילים וגם כשפיסלתי זה כאילו 'יצא' ממני בלי שהייתי צריכה להתאמץ/לחשוב.. זה הגיע 'כאילו' מעצמו'..כאילו המילים/הפיסול יצאו והאצבעות 'לשו 'את המילים/החימר לבד.. דווקא כשאני רוצה, מנסה לא קורה כלום.. מוצאת עצמי מול דף שנשאר ריק,מיותם.. אפילו דמעות צער קטנות אני יכולה לזהות על הדף.. :( באסה... ומה שלומך יקרה ? שלך, במבי

אחותי שגדולה ממני חגגה השנה חמישים. השבוע, בגלל מצב מורכב שנוצר בין האחים סיפרתי לה. את מה שהסברתי ממנה כל החיים, כי רציתי לשמור עליה ולהגן עליה. סיפרתי לה על אחי הגדול, שפגע בי פגיעה מינית מתמשכת ולא פשוטה.(כאילו יש פגיעה שהיא כן פשוטה🤨). היא ממש התמוטטה מזה. לא הלכה לעבודה כתבה לי הודעות מורכבותשהיא מרגישה שהמשפחה שהיתה לה עד עכשיו מתה. שאחי הוא משהו אחר לגמרי ממה שהיא חשבה עליו וגם כאן התבטאה בביטויים של מוות וכאלה. היא אמרה לי שהיא שמחה שסיפרתי לה. אני מרגישה ששמתי לה סלע על הראש, ועכשיו אני שוב צריכה להתמודד עם הסיפור שלי. בשבילה..

אודי. כתבתי שלא סיפרתי עד עכשיו כדי להגן עליה. לספר זה ממש ההפך מהגנה.

חנוכה שמח לכולם, אז בוודאי לפי הודעתי ומה שכתבתי מקודם נשמע שאני נהנית מהחיים והכל סבבה...נו, טוב. כמעט :) כמעט ארבעה חודשים עברו מאז הפעם האחרונה שראיתי אותה, ללא פגישה עם המטפלת בכלל. כלום, לא שלחתי גם שנה טובה או חג שמח. ויתרתי. ידעתי שזה יגרום לי אולי לרצות פגישה וכו'..ורציתי לבד. ואני בסדר. היא חסרה לי כמובן, אבל אני מרגישה כבר פחות חרדה או מבוהלת כשקורה משהו...יותר ויותר רואה דברים באור אחר, חיובי .פחות נזקקת לשתף..גם פה פחות.. הבית קצת מתרוקן..2 הגדולים לא בבית במשך השבוע רק בשבתות והשלישי בתיכון ...ילדים גדולים. כזכור לכם שלושה בנים. אני גאה בהם מאוד, מאוד! על דרכם, הם במקומות טובים, ממש!!! תודה לאל🙏...חיילים. לא יכולה להוסיף פה. זה משאיר לי זמן ..זמן לחשוב, להרהר על דברים, לעבד יותר גם את מה שעבר עליי במשך תקופה ארוכה מאוד.. מודה לכם על כל תגובה ותגובה, על השיח, על כיווני חשיבה. מאוד מקווה שתהיו בטוב, ברווחה נפשית ופיזית..וכן, גם כלכלית..מאוד קשה בימינו. מאוד מקווה לעזור לילדיי בעתיד. וכן, יש עתיד, אני דווקא רוצה כבר ל"הזדקן" במובן החיובי, עם בעלי, לראות את ילדיי נשואים עם ילדים...מחכה לנכדים למרות שיחלפו כמה שנים כנראה עד אז... המטפלת הזכירה לי בזמנו שלא יכולתי לראות עתיד. לא את שלי ובוודאי שלא לדמיין את ילדיי גדולים. לא ראיתי! והיום וואו ..לא יכולה בלי לדמיין מה צופן לי העתיד...פנסיה נראית לי אושר עילאי ..טוב, למי שיש פנסיה.(סליחה סוריקטה) אבל זקנה בשבילי כיום לא מסמלת רק כאב וחולי...אני רואה את הוריי המבוגרים ועם כל המחלות והרופאים והכל..נראה שהם חיים די טוב. (הם לא עשירים) חמי וחמותי עסוקים כל הזמן בחצר, בגינה, בהתנדבויות...לא להאמין שהם באמצע ה80 שלהם. יש זקנה יפה וטובה. תלוי איך מסתכלים על זה. והלוח שלהם מלא ברופאים. אבל הם מחייכים. ובעיקר כשבאים לבקר אותם.. חבר'ה, דאגו לסביבה תומכת!!! פחות לפחד להתקרב לאנשים, ואז הכל יראה טוב יותר! מניסיון גם שלי. בהצלחה יקרות. חנוכה שמח אודי וכולם. אוהבת. וסליחה על החפירות הארוכות היום...🌷❤

הי מיכל יקרה, גדלת באופן מפעים. חיבוקים והמשך דרך צלחה וטוב לשמוע אותך. שלך, סוריקטה

היי אודי, סוריקטה יקרה וכולם. קראתי מהודעותיכם...וסוריקטה אכן לא פשוט במיוחד הרגשת ה"לבד" המצב הכלכלי וההזדקנות גורמים לחרדה וזה מובן מאוד! אודי יקר, כתבת כך: זיקנה היא לא פשוטה, אבל גם בה יכולים להיות יתרונות והלוואי ונדע למצוא אותם... רוצה קצת לתת נקודות אור... דבר ראשון: אני מכירה גננות שיצאו לפנסיה ומאז הן נראות ממש פורחות!!! :) עושות מה שהן אוהבות פחות בלחץ והבריאות לא מטרידה אותן..ונראות אפילו טוב יותר!מכירה סייעות(אלמנות) שעובדות עד גיל 70 כי אין להן פנסיה נורמאלית ומפחדות כלכלית אך בכל זאת שמחות ומאושרות שעוד יכולות לעבוד (עם כאבי גב ועוד) אך יכולות ותורמות. אחת מהן בשכירות שתביני! וילדיה בחו"ל לא שמים עליה..ברוגז..עזבי בעיות רבות..צרת רבים תאמרי נחמת שוטים...אבל ופה החיוביות.. דבר שני: ידוע לנו כי בריאות נפשית חשובה ומועילה לבריאות פיזית במיוחד בגיל השלישי. מאמינה שלאורך השנים קבלת כלים להתמודדות עם שינויים ואובדנים וזו העת להשתמש בהם!!! קבלי את עצמך ואת עברך..לא קל אך חשוב! מקווה שיש לך לפחות קשר אחד משמעותי ואם לא בבקשה תתאמצי שיהיה. יש לך שליטה במימוש הרצונות שלך! האמיני בכך! הציבי מטרות ראליות וברורות: מה את רוצה מעצמך? היי יצירתית כמו שאת יודעת! בטוחה שתמצאי תחום שגם יכניס כסף חוץ מטיפול בילדים... אני חשבתי על טיפול בבע"ח באופן מסודר עם תשלום! כמו חוות כאלה שבאים לשם ילדים לטיפול או ללטף חיות. יכול להתאים לך לא? נסי ליצור שליטה ותדעי למה לצפות באור חיובי!! ראי עד כמה התפתחת! צמחת! לפי מה שאת מספרת את אמיצה! יש לך רצון וכח השרדות מגיל אפס!!! "אדם זקן- מה יש לו בחייו?" דוד אבידן...גם בגיל זקנה אדם מתפתח, תמיד!!! כולנו נצמדים לדפוסים והתנהגויות מוכרות זה ידוע...הלוואי שתצליחי לראות מעבר ותשני קצת מהדפוסים הישנים!! וזקנה נו, בחייך! הכל יחסי בחיים!!!! היום חיים עד גיל 100...תמשיכי להיות בסביבת ילדים ותרגישי צעירה! הם גם משמחים! דוד שלי חולה פרקינסון מגיל 50 נפטר לא מזמן בגיל 75 לא רצה עזרה בכלום..פשוט חי בצורה נוראית לא עלינו...אל תגיעי לשם!!! את לא תגיעי לשם! מאמינה בך! חבר של אבי אדם ערירי שחי לבד כל השנים היה ניצול שואה בלי כלום הגיע לארץ..המדינה מימנה לו בית אבות סיעודי מת לבד לבד..עצוב. לא רוצה שתגיעי לכך, אני חושבת שזה כן נתון לבחירתך. נסי למצוא נקודות אור: היום את הרבה יותר מנוסה מפעם, חזקה יותר!!! הלוואי ותראי נקודות אור בחייך היום ושיש גם בעתיד! את לא כזו זקנה. מחרפן אותי שאת קוראת כך לעצמך..שני מנטרה בבקשה! תגידי לעצמך " אני עוד צעירה ליצירתיות, לחדשנות, להתנסות וכו'" המון הצלחה יקרה! אני בעדך ואיתך. ❤

ואפילו עבור אנשים מאד מאד מוגבלים. הייתה לי שיחה על כך עם מכיריי. קשר משמעותי אפילו אחד בחיי לא רואה באופק, ואכן זה פחות משמח. ואיכשהו אני סוג של ניצולת שואה בוורסיית דור שני. רואה מה קורה/קרה עם הוריי, עם שכניי העריריים - נראה פחות מלבלב. ייתכן שדווקא לכן אפשר כבר עכשיו, בכליי, לבחור בצומת שיוביל למסלולים אחרים. אסכים - לא, אני לא כזאת זקנה. במובנים מסוימים לא בגוף וגם לא באישיות. תודה, סוריקטה

נכון מאוד מה שכתבת לי בתגובה אין פיתרון למצב לצערי ממליצים לחסוך למען המחר אך מאיפה יש לחסוך כשנכנס כל כך מעט וההוצאות רבות חיבוק אם מתאים לך יפה שלי חטולית

הי חטוליתי מתוקה, חיבוק חוזר, שלך, סוריקטה

אני לא יודעת איפה להתחיל אני לא מצליחה להבין או לעכל מה שעובר עלי אז אני כותבת כאן כדי לנסות להבין אני מתקשה לחיות אני מכריחה את עצמי לתפקד, ללכת לעבודה, לעזור לאנשים כאשר בפנים אני מתפרקת חוץ מהמטפלת אני לא בקשר עם אף אחד אני לא יודעת איך להיות בקשר אני יודעת לטפל ולתת. כל היום אני מחכה לחזור הביתה כדי להרגיש בטוח. כל הזמן אני מפחדת פחד מוות. אני מפחדת מאנשים מאוד. המון שנים בטיפול ועדיין לא מצליחה להרגיש בטוח ולא מצליח להיות בקשר. כואב לי בפנים בתוך הנפש ברמות שאי אפשר לתאר...

נשמע ממש,קשה..הלוואי שתצליחי להיות בקשר נוסף מהטיפול. מאמינה שכן. אך בינתיים האחזי בקשר הזה. מאמינה שמי שעושה טוב הטוב יגיע אליו! הוא יגיע. האמיני בכך!

כל כך אבל כל כך מבינה אותך שנים ברחתי מעבודה אמיתית כזאת שיש בה אינטרקציה עם אנשים בריאים (צוות) עבודה מבחינתי זה צורך קיומי בכדי להתקיים אם היה ממולא הצורך הזה כנראה הייתי מעדיפה לא לצאת מהבית פגישה שלמה ורק זה בדיוק זה נאמר לה ובכל זאת , המעט שאנחנו כן יוצרות מתקשרות אפילו כאן זה טוב . הלב הוא בועה מגינה ובטוחה הבדידות חונקת ומקשה בהחלט אחד מהנזקים הגדולים ביותר של להיות נפגע טראומה בילדות . אתך אהובה מחבקת

הי ינשופית חמודית, ככל שאני מכירה - נראה שהרגעים בהם הכי נזקקים לסיוע, הם גם אלה הכי שותקים. כשכבר ניתן לבקש, כלומר יש הקלה מסוימת, אז כבר, נו טוב, הסתדרנו לבד והזמן חלף. אני חושבת שהפיצול מציל במובן זה שעדיין תפקוד כעבודה מסודרת כן נמשך. מקצוע ועבודה קבועה הם משהו ששווה לשמור עליו ומאד חבל לאבד אותו וגם זה עוזר. ולקשר עם המטפלת בתפקידה, גם אם היא אחת, יש משמעות רבה. תחושת הבטחון בבית גם היא אינה דבר של מה בכך. נוראית הפגיעה באמון שנגרמה לשכמותנו בעבר. בוקר טוב, סוריקטה

ינשופית אהובה מצב לחוץ מכל הכיוונים אייך לעזור לעצמך עם כל הלחץ הזה ? מה הדבר שהכי משמח אותך? שהכי עוטף אותך בחום מחבק ? אולי תחשבי על זה .. מצטערת שאין לי רעיונות יותר טובים לתמוך בך אוהבת חטולית

תודה רבה לכן וגם לאודי המילים שלכם עוגן בשבילי תודה

הזדקנות היא חלק מהחיים כל יום אנחנו מזדקנים וכואב כשחושבים מה יהיה ביום שבו לא נוכל עוד לעבוד להתפרנס .. גם אני כיום כשלא עובדת כבר כמה שנים טובות בגלל הנכות שלי ומקבלת רק קיצבת נכות שהיא?? קשה מאוד נשמה איתך בליבי חטולית

הי חטולית, מאד עצוב. הקצבאות נמוכות גם בתוספת השלמת הכנסה... קראתי עכשיו בחיפושיי שאחוז ניכר מהמבוגרים מעל גיל 60 בישראל חווים, בין השאר, מצוקה כלכלית. אחוז לא מבוטל מאלו שאיתנו חווים בעיות בריאותיות בגילים אלו. חרדות ודיכאון אינם מיטיבים במיוחד. היכן ניתן למצוא חדוות חיים? בחלק מהמקרים כנראה שכן. מושכת כתפיים, איתך, סוריקטה

כל מה שכתבת מילה במילה נכון מאוד תודה לך אהובה חטולית

החלטתי להפסיק בפגישה קרה ומוזרה על אוטומט וכבר הרבה זמן שכלום לא זז רק ממשיך להתחפר מרגישה נטושה הכל היה נטול רגש רק מלא במיאוס. אולי רציתי חום שימיס את קירות הקרח. הוא בטח שמח. אמר שהתעייף. זה לא הוגן. ניסיתי כל כך. משהו בי משבש קשרים אולי אתם מרגישים את זה כאן. תגידו לי שאדע איך אני קשה ומקשה ומרחיקה. יצאתי קטנה ושפופה מחוקה כל כך נטושה וחסרת אהבה מה אעשה עם כל זה מי יטפל בפצעים בחתכים מי יסביר לי משהו בלי להגיד מה אני צריכה לעשות כי רק הוא מבין החיים שלי עלו על שרטון האניה טובעת כבר כל כך הרבה שנים אני נאבקת אבל אני רוצה לשחרר שתטבע לה לגמרי

הייתי שם לפני שנים נלחמתי כי האמנתי שאם לא היא אף אחד לא יכול זה לא נכון יש לי מטפלת חדשה כבר קרוב לשש שנים היא יכולה הקודמת כמו המטפל שלך הודתה שהתעייפה זאת היא זה הוא אל תיקחי את זה עלייך את באה לטיפול כי את מי שאת על שלל המורכבות והקושי לפעמים צריך לשנות ולהמשיך מאמינה בך מאמינה שתוכלי זה לא קל למצוא זה לא קל לתת אמון שוב אבל זה אפשרי אתך יקרה הכי מבינה בעולם ולא לשאלתך את לא הורסת קשרים כאן אוהבת אתך סלב חיבוק אם נכון לך אביב

ומקווה שתראו - הי שירה וכולם, תיארת נקודה רגשית כאובה ואיומה ומוכרת גם לי מאד מאד. אני, לפחות בינתיים, סירבתי בתוקף לטיפול חדש, לקשר חדש (מה נראה לכם עוד פעם שנים של בניית אמון ועוד בעיצומו של משבר ואנחנו כבר בעשור השישי לחיים), וסירבתי בתוקף גם לסיום רשמי של זה שהיה, שנאמרו עליו מילים קשות במיוחד. זה קטע לא נורמלי ועוצמתי וברור, בו החלקים החולים, אם נקרא להם כך, מככבים צורחים בביטוי שלהם. חשבתי על כך חודשים וניסיתי להתיר. אם אתאר את הרגשתי - משהו מזדהם יותר ויותר לרמות מרעילות במיוחד, בתוך מעטפת סגורה עד כדי בלתי חדירה לכאורה, והמשאלה להפיג את הרעלים מנסה להזמין קירבה שייתכן שאסור למטפל בתכלית לתת. ועדיין, בתוך המגבלות, כל כך ארצה להאמין שהאהבה תנצח. מאמינה שהיא מאד שם, אבל גם מאד מאד מאד לא נגישה. תשמעי, גם אני אפופת כעסים. אומרים שניתוב לכיוונים יצירתיים יכול למתן. אם את מצליחה איכשהו. ייתכן ששינוי דמות מטפלת היה יכול לתרום (או שמא - חלילה מלומר), ייתכן שבכלל הפסקה זמנית שתיתן אוויר ומנוחה זה מזו לשני הצדדים ואחריו המשך ניסיון. וייתכן שהגברה זמנית של תדירות היא שאת מבקשת (לפחות להכיר, כי את יודעת, כל זה כרוך בהמוני משאבים, גם חומריים). וייתכן שגן וגם וגם - קרי, קונפליקט, שאפילו לא ברור איזה צד מושך יותר. כמה קל לומר - איכשהו צריך למצוא את הפטנט שהדמות של מי שכן עזר לך שנים, והיה שם איתך שנים, תישאר דמות טובה בתוכך. איכשהו אולי צריך למצוא מה פה טעות. אולי. אין לי פתרונים. רק למר שאני מבינה ויודעת להזדהות. שלך, סוריקטה

תודה רבה אביב ואודי, לא מצליחה לראות איך אפשר להתחיל מחדש אבל גרמתם לי להפחית מעט את ההאשמה העצמית והאחריות הבלעדית. וזה לא מעט בכלל. שלכם שירה

סוריקטה קראתי אותך , כואב וכל כך מובן זאת הסיבה ממש שאני לא וויתקתי על תהליך הסיום גם שהיא הייתה מוכנה לוותר ...ונאחזתי חגמרי רק בטוב ...בחרתי להשאר עם זכרונות מיטיבים . זה היה אכזרי וקשה כלפי עצמי אבל זה היה נכון כדי שאוכל להמשיך שירה כמו שכתבתי לסוריקטה אבל זאת אני ואנחנו שונות אז לא יודעת אם זה יהיה נכון לך ... נראה לי שקודם כל לא לוותר על תהליך סיום נכון של כמה פגישות שתיים שלוש לנסות כן לחזק את החלק המטיבשהיה בו לאורך השנים אני ממש כתבתי רשימת תודות כמתנה לסיום החלטתי מהראש שאני מחפשת רק את הטוב כן אני יודעת צריך להיות במנעד הרגשות אבל ידעתי שאם אני ייתן לחלקים הפגועים מקום אני לא יצליח לשמר את החלק המטיב אחר כך נתתי מקום גם לחלקים האחרים שיש וכן כמעט שנה הלכה לי רק לדבר על הטיפול הקודם את הכעס הפגיעות האכזבה וגם את בטוב ...לאט לאט הצלחתי לבנות אמון שוב ..זה תהליך וזה אפשרי אבל זה בהחלט קשה

תודה שכתבת יודעת כמה את מבינה וכמה את מדייקת כואב

הי אביב, משערת שבחרת בדרך שבדיעבד התבררה כמקדמת, וגם הגיונית נשמעת מאד בכיוון נכון ומיטיב. את יודעת, עכשיו הבית של אמא מפורק, נפרדנו מתכולתו, כשכל חפץ בו (ואחד הדברים שאפיינו את הבית הוא עודף מוגזם של אוספים של חפצים כבדים וכהים) מעורר בי סיפור שלם. מי שלמעשה הצליח לעשות את ההפרדה הוא לא אני. לו היה זה תלוי בי - או שלא הייתה התקדמות או שהיא הייתה מאד איטית והייתה כרוכה בהרבה הפסדים או אגירה נוספת ומכבידה שלי. לא אני, לא בדרכי ולא בקצב שלי וברור הגיונית שההתנהלות נכונה ואיני מצליחה להסתגל, ואפילו נטרפת מדברים שהם סך הכל אמורים להיות מאד טובים ומשמחים. מאד גאה בך בדרך שעברת ובההעזות שלך וביכולת לתת מקום להגיון מבלי שישמיד. שנה היא זמן קצר עבורי. לו הייתה זו 'רק' שנה. חיבוקים יקירתי, שמחתי מאד לשמוע את קולך, שלך, סוריקטה

הי כולם, כתמיד, ולא כל שכן בתקופה שכזו, מחשבות סביב הזדקנות או כל ירידה שהיא בדרגת העצמאות ומצוקה כלכלית טורדים את הראש. מלכתחילה אני אדם חלש וגם ללא משאבים רבים. היום אני עובדת קשה מאד ומרוויחה מעט יחסית. חושבת להפסיק, הגוף כבר מקרטע ממש ופצוע, אבל זו מחשבה לא טובה, כי לא יהיה לי ממה לחיות. אין לי ממש עתודות. מה קורה עם אנשים כמוני באחרית ימיהם, שהם מאד בודדים, ללא דור המשך, גם ללא חברים ממש קרובים, שגם כך לא פשוט להם לקבל סיוע, או לדאוג לעצמם. מה קורה. אבא שלי, שיש לו כמה ילדים, וכולם תומכים בו ואפילו גרושתו השנייה, הכריז בעבר על תפיסתו ש'יזרקו אותו לכלבים', ואולי גם מסיבה זו ניסה לסיים את חייו, למרות שכנראה זו הייתה דרכו לבדוק שזה ממש לא המצב, וכן להסכים לקבל עזרה. שאלתי את סובביי מה יקרה איתי בעתיד והתשובה הייתה - בואי נאמר לך סטרייט אין דה פייס - אכלת אותה. מחשבות מתאימות לאדם בדיכאון. ואגב מחשבות כאלה - דובר כאן בעבר בפורום על טיפול DBT. ניסיתי לקרוא, לראות סרטונים להתעניין מול אנשים שהם קצת במקצוע ולא הצלחתי להבין. כן את הרעיונות - לא איך זה באמת קורה. אחת שכמותי אפילו לוקחת מרחק מעניינים רוחניים. מדיטציות ומיינדפולנס ניסיתי ופעמים רבות, וכאילו אין להן נגיעה אליי. אכלתי משהו מגעיל הבוקר פיכס. וקודם רשמתי שאכלתי אותה. נו. סוריקטה

המחשבות הלא ריאליות שלי אומרות שאני רוצה את החיים שלי בחזרה לחוות שאמא תהיה נורמלית ותאהב ובית וביטחון וכלום מזה לא יהיה ככה יש חלופות חלקיות וכל זה ואולי יש משהו בפנים שאינו מתפשר הכיוון שאיכשהו כן, וכל כך לא דומה הוא להיות זקנה באיזה סוג של דיור בעיקר להתכווץ ולהתחבא. הכירו כבר יתר מידי. סוריקטה, כנראה ממשיכה לרצות לא לגדול.

סוריקטה מאוד מאוד מבינה לליבך גם אם יש לי המשך עדין..... האמת שבמידה מסויימת אכלנו אותה , מאות אלפי שקלים שהולכים לטיפולים השונים היו יכולים להיות איזה עתודה כלכלית אבל בלעדיהם כנראה לא היינו חיים ועדין יש עוד כמה שנים לנסות לתקן יכול להיות שהגיע הזמן לשנות אולי לנסות שוב לפתוח את תיק הנכות היום יש לך אבחנות , וכן לדבר על כל הקשיים ועל חוסר החכולת לעבוד זה יכול לעזור גם בזקנה ובהחלט אולי גם הגיע הזמן לשנות עבודה גם זה אפשרי שוב עם חשיבה לאן ואיך ניתן להיעזר בלשכה ברווחה ועוד אני חושבת שהיום את כבר יותר מוכנה להיעזר . לנכות יש את יד מכוונת שווה להתייעץ איתם . ובהחלט מחשבות של כל מי ששם בגיל הזה שעוד רגע לא יהיה לנו כוח לדאוג לעצמיינו

ועכשיו רק שמה לב שלא סגרתי אולי כי הרהורים כמו שלך מאוד מטרידים גם אותי שנים רבות של עבודות עם מינימום זכויות אם בכלל מותירות אותי בהחלט במקום לא מזהיר אתך יקרה תחשבי מחוץ לקופסא שם יש תמיד את הפתרונות הכי יעילים אביב

הי אביב, מסכימה - משאבים כלכליים אדירים לטיפולים, שלכאורה היו יכולים להיות עתודות או חסכונות מצטברים, אבל לא, משום שיש סיכוי שהיו יורדים לטמיון כלשהו בגלל שלא היינו יודעים להשתמש בהם או לשמור עליהם. יכול להיות שכן היינו פיזית פה , כלומר הגוף, אבל הנפש פחות... שינוי באופן התעסוקה הוא משהו שכן חשבתי עליו, אך כאן אני עדיין במבוי סתום. נראה לי שיהיה פחות פשוט עבורי להיעזר בגוף קר. מניחה שהצדק עימך בחשיבה מחוץ לקופסא. הבדידות והקטנת העצמאות מטרידות מאד. גם עניין הזכויות המועטות שקשורות לסוג מסוים של עבודות, בעיקר אלו הנעדרות קביעות. שלך, סוריקטה

כואב יקרה וכל כך מובן , טוב שנתת לכל הרגשות מקום . שהנחת אותם כאן יודעת כמה זה לא פשוט ...בשקט אומר שאת אמיצה שאת חזקה וטוב שאת כאן אוהבת חיבוק עדין אביב

הי אביב, בוקר טוב, כתבתי לך יחד עם כולם בהמשך לעץ שכאן למטה. ראיתי. תודה שלך, סוריקטה

היא פיצלחה לי את החיים ונותרתי בנכות היא שמה תוספים אסורים באוכל שלי, אבדה לי ההכרה והגעתי לבית חולים לבדיקות פולשניות וקרינות ואינפוזיות וטונות של תרופות היא זרקה גורי חיות הבית בני יומם לפח היא עשתה לי חוקנים העלימה לי חפצים בראה עליי סיפורים חיבלה לי בניסיונות העצמאות הטיחה אותי לכביש ובעטה מכרה אותי צחקה צחוק סדיסטי כשהחבר שלה כילה בי את זעמו ידעה שהוא נגע בי כמו שלא מותר ובחרה בו עבדה קשה כדי לבלבל לי בין מציאות לדימיון חסמה את הגישה שלי אליה נעלמה לי בכוונה הפנתה אליי את הגב ואני אני לא רוצה להיפרד ממנה רוצה להשאיר את הבית המטורף שלה כמו שהוא לגור איתה בקבר עם האהבה המוזרה שלה והתנאים המעוותים כל זה לא קרה אני פה בחיים בשפיות הבית שהיה שלה ריק מכל כך הרבה דברים שכל אחד מהם עורר שלל זכרונות חולה מרוב כאב אובדן סוריקטה

סוריקטה אהובה הלב רעד והתפוצץ מכעס למקרא הדברים. אובדנים קשים, הכרה בלתי נתפסת וכאב בלתי נסבל. ואת, ההיפך הגמור מאותה המפלצת, אוספת אלייך חיים, גורי חיות וגורי אדם, וגם צמחים, משפיעה עליהם חום, טיפול ואהבה, כאלה שלא היו לך וכל כך הגיעו לך. את בחרת בחיים, את ניצחת. את פלא ונס. כואבת איתך שירה

סוריקיטה יקרה כמה כואב.. למרות כל מה שהיא עשתה לך קשה להפרד ממנה... הרי היא אימא.. כל כך מבינה אותך יש כל כך הרבה להתאבל עליו איתך.. ינשופים

כתבת המון דברים כואבים שמתוכם הצטמררתי ..וחלק מהם הזדהיתי... ובסוף כתבת שכל זה לא קרה ....לא מבינה כמה טוב שאת חיה בשפיות מסוימת מבינה את הרגשתך כמו שכתבת אותה מילה במילה חולה מרוב כאב אצלך כבר איננה אצלי עדיין בחיים וכן ממשיכה לדאוג לה ולטפל בה עד יומה האחרון כי ככה זה אצלי עם כל הכאב קשה מאוד לוותר על אמא שתהיה ככל שתהיה!! חיבוק אם מתאים לך חטולית

קוראת וכואבת קוראת שוב כי לא מאמינה למה שרואה. זה ממש ממש עצוב לי. אבל גם 'שמחה' שאת מוציאה את זה בצורה הזו, כל כך ישיר וכל כך אמיתי. חיבוק גדול גדול

תודה על ההזדהות חברים וחברות, שירה - יש בי מפלצות בראש. וקורה לא מעט שאני רוצה להיעלם בגללן. כאמור - לא נעלמתי ולא הרגתי את עצמי. אך אלו מחשבות הרסניות למדי. ובהמשך למה שאמרת - גם המטפל ניסח בשעתו את מה שנהייתי כ-נס. ינשופית - מזכירה לעצמי שהיא, אותה אישה מטורפת הייתה גם אמא שלי. היא הייתה גם אמא שלי. וחצי מהגנים שלי באו ממנה. תודה, אהובתי. חטוליתוש - לא קרה שאני ליד אמא בקבר או נצמדתי אליה בערבוב בחזרה. זה הלא קרה. השאר לגמרי כן. ואני מבינה לגמרי את המסירות לאמא, מה שתהיה ככל שתהיה. חנה - מניחה שבדרך כלל איני כזאת ישירה. והרבה מידי מקודד. תודה ששמת לב. אביב - אכן לא פשוט. ולא מצליחה להבין היכן אני אמיצה. תודה על המילים של עכשיו, וגם ראיתי מה שרשמת קודם. הייתי עצובה וסגורה מכדי להגיב. אבל בהחלט ראיתי. אודי וכולם - אני לא מרגישה בבית בשום בית. גם לא ביתי שלי של היום. כבר יש בו רהיטים וכלי חשמל (גם זה לא היה, אחרי השלב שהגיע אחרי שנות טיפול בו נכנסתי לגור בתוך מבנה עם קירות והפרדות בין חדרים), אבל אין בו, למשל, שום אקסטרות וקישוטים. שום אלמנטים יצירתיים. ואיני יכולה עדיין. עדיין לא מצליחה לצפות בטלוויזיה, למשל, לשמוע או ליצור מוזיקה. גם לא לבשל. לאכול ליד שולחן באופן ראוי. גם לא לשבת על ספה ועוד. גם אין בו ב'בית' עוד אנשים :-( הלב של הבית ההוא, קן הקוקיה ובית הקברות של אמא, הלב בהרגשה שלי ועבורי, שהיה אסור ושנוא אבל התעקשתי עליו מתמיד - היה המוסיקה. האלמנט שייצר אותה באמצעותי - פונה. הוא לא ימשיך איתי, היה לו תפקיד בדיוק במרחב בו הוא היה ולא במקום או זמן אחר. היו לי ניסיונות יצירה גם בכיוונים אחרים - אך הם הועלמו. מוסיקה נוכחת ברגע שהיא, נוצרת כל פעם מחדש ואחרת, ונעלמת בנפח מעצמה (בשונה מציור או פיסול, למשל, שנשארת מהם עדות פיזית מתמשכת אחרי יצירתם). יום קורע.יותר קשה מלראות את אמא מתה. את הגופה של אמא מפונה. ראיתי וביקשתי לראות. היא כביכול מתה לי במיינד כבר מזמן. מה שהתרחש אתמול מרגיש לי כמו שהלב נעקר בתוך החיים. או כמו שהמעט מעט ממני (הטוב) שהיה בה - תם. הגעתי אתמול לעבודה שמוטה לחלוטין ולא הסתרתי. יאללה צריכה לצאת לעוד יום ארוך. תודה לכולם על ההקשבה. מצטערת על החפירות. שלכם, סוריקטה

הי, לצערי, אין לי ממש מה לחדש. עבר שבוע חרדתי במיוחד. הרגליים והגב ממש כשלו. מקווה שזה הפיך באופן כלשהו. העבודה שלי בחודשים הקרובים מועטה בתזוזה, וזה מאד מוזר לי וגם פחות מתאים וגם מטריד. הדמות של האמא לא נארזת אצלי בראש וממשיכה לככב בחלומות המציקים. עוד פרידות בזמן הקרוב. ויש גם סגירות. אבל אה, עם זאת, בסופש שעבר הסתובבתי קצת עם כמה בנות גילי במרחבים הבנויים. לבשתי בגד של נשים ועלק נראה שאני פיט. עם הלבוש הזה, יד 2 שקיבלתי ממישהי שהעבירה הלאה, הייתי בדמיון בהופעה שלך, אודי. כאמור, לא באמת הייתי... סופשבוע, סוריקטה

הלוואי וגם הסופש הזה יעבור עלייך נעים וטוב כמו הקודם .. בשקט בהחלט גם את בקבוצה של האמיצות חיבוק לסופש נעים אביב

אני נושך באופן כפייתי את חלל הפה הפנימי שבא במגע עם השיניים. בעיקר במצבי מתח וחרדה. מחפש פיתרון

סוריקטה יקרה קראתי למטה ואף הגבתי לך , לא בטוחה שיעלה אבל בגדול את בהחלט צודקת .. והנה אני נותנת קצת מילים מורכב לי החיים מורכבים זה ידוע למצוא את האיזון בפנים לכל הקבוצה זה קשה בעיקר שמעורבים דברים של גדולים וככל שאני יותר עושה ככה החרדה גדלה מצאתי את המקום הבא שלי ואני כל כך מפחדת מהיום הראשון מהמפגש מהאינטרקציות החברתיות שברחתי מהם כל חיי לא בטוחה שיודעת איך מתנהגים יודעת שאלמד יודעת שאני ימצא את הדרך הייחודית לי זה מפחיד ומרגש ומרגיש לא אמיתי אני בתפקיד אמיתי לראשונה בחיי לא עוד שעה כאן שעה שם לא עוד שלוש עבודות שונות בו זמנית עבודה אחת מקום אחד . אני לא בטוחה שזאת אני שם וכשמבינה שזאת אני זה מבהיל אז בהחלט ניראות והעלמות תודה שאתם כאן אביב

הי אביב, נשמע הישג משמעותי ביותר (אבל הי, ששש לא להכריז או להתפעל בקול רם מידי, ועם זאת - דווקא כן). רשמתי לחנה אמיצה וארשום גם לך - אמיצה. ממש. זו את בתוך ה(לא באמת) נס הזה. המון עבודה קדמה. ושוב, חרישית ובעדינות - לאט ובטוח - ושיהיה מוצלח. סופ"ש נעים, שלך, סוריקטה

הייתי בטוחה שהודתי לך על המילים ותודה על הרכות ממש תודה אביב

הרבה זמן שלא כתבתי, אך עדיין נכנסת וקוראת כאן לעתים. מקווה ששלומכן טוב! לפני כמה חודשים התחלתי בטיפולים כדי להיכנס להריון.. לצערי טרם הריתי. שבוע שעבר קיבלתי תשובה שלילית אחרי סבב נוסף ותקווה ככ גדולה שהיתה לי והכאב שהגיע, בלב ובגוף היו רבים. היה לי קשה לצאת מהמיטה ולהיות בחברת אנשים, ניסיתי להיות פה שבוע שעבר אך הפורום ואתה אודי הייתם בחופש אז נכנסתי ויצאתי בסוף בלי לכתוב. המסע הזה הוא קשה ולבד ומלווה בהרבה תקוות ונפילות.. יש לי תמיכה מהמטפלת שככ אוהבת, ומעט חברות שעוזרות ומלוות מדי פעם, אבל בסוף אני די מתמודדת עם כל התהליך לבד. ממשיכה לקוות ומאמינה לטוב. פעם ראשונה שמרגישה שעושה משו שמקווה שייטיב עם החיים שלי בלי לחכות ולקוות מהסביבה לפעול בשבילי

הי חנה, אמיצה וחכמה שאת. נחזיק אצבעות. שלך, סוריקטה

חשבתי עלייך השבוע כן תהליך קשה ארוך מקווה מאוד שלא תישברי עד לתוצאות המבורכות זה אמיץ וקשה אבל את לא לבד יש את המטפלת וקומץ חברים ואותנו כאן ויש הרבה אותך שזה המון יש ♥️♥️♥️♥️♥️ אתך אביב

תודה יקירות!! שימחתן אותי מאד, לא ככ מרגישה טוב כרגע שבוע טוב ♥️

שלום, אני מגיל 23 עד גיל 41 חולה עם 8 מחלות כרוניות שגרמו לי כל השנים לא לתפקד והרבה שעות להיות במיטה. בשנתיים האחרונות מאז שמצבי החמיר ואני יותר סיעודית אני שמה לב שזה עושה לי טוב לקרוא בקבוצות של המחלות שלי על חולות שמספרות שמצבן החמיר וכמה להן קשה, וגם לשמוע חברות חולות שיש להן רק מחלה כרונית אחת והן לא עובדות שיש משהו חדש ומשהו החמיר עושה לי קצת טוב. האם לפי דעתך מדובר על תגובה נורנלית וטבעית, או שזה כן משהו שצריך לטפל בו והוא לא טבעי ונורמלי? תודה רבה

הי לומי, עצוב לשמוע על מחלותייך. מתסכל מאד מאד. אני חושבת שבסופו של דבר - מה שקשור אלינו הוא טבעי. ואם את נתרמת ואין אחר שנפגע מכך - נשמע לי אחלה. מדוע את מרגישה שזה 'לא בסדר'? נראה לי גם שאנחנו פה בפורום חולקות כאבים ביננו, מזדהות, מבינות שיש עוד מישהי שחווה רגשות דומים, משותפים. ואולי זו גם הדרך בה אנחנו משתמשות (לרוב נשים) במקום הזה ממש. מוזמנת, סוריקטה

היי לומי , מאוד טבעי ונורמלי כמו שהקבוצה נותנת כוח להבין שאני לא לבד בקושי אם אין איזון שמרים למעלה והקושי משותף וכולם למטה אז זה מוריד ולא מעלה בהחלט צריך איזון בחיים אישית שנים נמנעתי מכניסה לקבוצות של פיברו כי הרגשתי שזה עושה לי נזק יותר מתועלת . תנסי להציע פינה כזו של דברים שנותנים כוחות דברים שירימו אותך ואם לא אז תאזני את הכניסה שלך לשם בהצלחה

יש דברים שאי אפשר לשתף אותם אפילו בטיפול זה קשה להביא אז את מחזיקה בפנים ויש התקפי חרדה ואי שקט ומצוקה ואת מתפרקת לחתיכות ואף אחד לא רואה אני כן רוצה לשתף שחברה טובה החליטה להפיל את התינוק שלה בשבוע 25 כי היה לתינוק מום. בתהליך עצמו של ההפלה לא אפשרו לבעלה של החברה להכנס איתה לחדר כי זה קשה מדי לראות כאשר הורגים תינוק. היא היתה לבד!! אני רוצה להגיד שאני מרגישה רעה מאוד מכל זה. רע מאוד. מאז שבקרתי אצל החברה לפני שבועיים אני לא מצליחה לחזור לעצמי... תודה שהקשבתם

את בסדר מבינה כמה זה טריגר לך זה באמת לא פשוט חיבוק ענק

הי ינשופית, עניין מורכב. מורכב וסבוך כל כך. מניחה שאת מרגישה את הבדידות הקטלנית שלך בתוך זה. אולי שיתוף בטיפול (האם תוכלי) יוכל למתן ולו לרגע את הלבד שלך? האם תוכלי להרגיש בתוכך שהמסר של הבדידות ושל עוצמת הכאב המפלח מצליח לעבור לסביבה? חלקת איתנו, שיתפת, ואנחנו איתך בזרועות פתוחות. שלך, סוריקטה

תודה לכם- אודי, אביב וסוריקיטה יקרים האמת שאני נסיתי להביא את זה לטיפול זה יושב עם טראומות משלנו מאז אני עם התקפי חרדה אנסה שוב להביא את זה לטיפול יש דברים שאי אפשר לדבר עליהם. אי אפשר

ינשופית מתןקה למה את מרגישה רעה ? לא עשית שום דבר פוגע באף אחד מאמינה לך שרע לך אפילו מאוד כן להרוג תינוק בשלב כזה מאוד כואב טוב שיכולת לבקר אותה ולנחם אותה על האובדן חיבוק חטולית

הציע לי להרשם לכתיבה יוצרת הוא אחראי על הכל ובסוף יודיע לי את הפרטים כשהבנים שלי היו קטנים היתי מספרת להם סיפורים שהייתי ממציאה מהראש כמו..הסבא הזקן עם זקן ארוך ארוך ולבן שחי ביער לא נודע וכל הזמן היה מטפל בכל החיות שם... כל יום היתה חיה אחרת שנזקקה לטיפול..ההמשך כל אחד יכול לדמיין...! פעם כתבתי אותם במחברת עבה שלי אך לאלר שפרצו לני הביתה גם המחברת הזו נעלמה הבן שלי עדין מאמין שאני יכולה לשחזר את הסיפורים רק עכשיו בדרך אחרת עם כתיבה יוצרת המיגרנה שלי שוב לוחצת ואני נאלצת לסיים חטולית

נפלא כל הכבוד לבן שלך כל הכבוד לך על המאמץ בהחלט מומלץ האמת שכמעט הצטרפתי לקבוצה כזו זה נשמע נהדר ♥️♥️

נפלא , הבן והאמא זה מרגש באמת וקבוצת כתיבה זה רעיון נפלא ממש ממליצה אביב

הי חטולית, אם את מצליחה להתחבר ליצירה, הלוואי, לסיפורים המקסימים על בעלי החיים שסייעו להם (וואו, מרגש ממש) - יש בכך משהו שאולי יכול להקל על כאב, על כעסים וגם, אולי, מיגרנות. מחשבות מסוימות, וגם תרגילים של נשימות עמוקות, ומנוחה. כשאפשר. המוח צריך לתת הרשאה. שלך, סוריקטה

האמת שזה די מרגש אותי לנסות ןלשחזר את הסיפורים מאז.. אבל כן אחשוב על מה שכתבת לי סוריקטה יפה שלי .. תודה לך אביבוש גם החיזוק לכתיבה לא פשוט כמו שזה נשמע הדיבור הרבה יותר קל מאשר הכתיבה ומה כבר יש לי להפסיד אם אנסה ? תודה בנות וגם לך אודי חטולית

פשוט בלי הרבה מילים התגעגעתי לכאן , אליכם אביב

גם אני התגעגעתי אליך

גם את חסרה כאן המון לא חשבתי ל כנס בגלל מיברנה שטורפת לי את הראש מכאבים אבל רק כמה מילים לא להשאיר כאן את ההודעה שלך לבד בטוח שיהיו עוד חוץ ממני באהבה חטולית

ינשופי חטוליתוש תודה לכן ימים כאלה ♥️♥️♥️

הי אביב יקרה, משערת שהיית רוצה לומר משהו, הרבה משהוים, לומר וגם להצניע. הכאבים בגוף, הכאבים בנפש - איך משקמים אותם. לחלופין, איך עוצרים, או, איך ממתנים את הדינמיקה של ההדרדרות. איך חיים עם הנכות. איך מאזנים ככל הניתן לטובת השפיות והחוסן. המשך שבוע נעים, סוריקטה

בהחלט יקרה לספר ולהצניע ענייני עבודה , עניינים של גדולים וחרדה משתקת שרוצה להעלים ולהשתיק אבל צעדתי עוד צעד עם החרדה תודה שאת רואה אביב

אתה נוסע לכל השבוע ? או ששוב התבלבלתי,,? נסיעה טובה מלאת חוויות ואשמח את תשתף כמו תמיד זה פשוט מושלם חטולה מסטולה עוד לילה ללא שינה סליחה אם טעיתי

אני לא מבינה לאילו נחמות קטנות אתה מתכוון אולי לזה שאף אחת משתינו נשארה באישפוז ? אולי.....?! אבל זה מתיש אותי נפשית וכוחנית כל הריצות האלה אני באמת גמורה גמורה גמורה תודה אודי תודה לכל מי שהגיבה לי בתשובה שירה ינשוף סוריקטה ואביב כותבת קצר כי שוב יש לי גרגרים בעינים שבוע מבורך לכולם חטולית

הי אודי, מקווה שחווית ההופעה הייתה מרחיבת לב. מקווה שקיבלת חיבוקים והילה של התרגשות רבה. בדימיון רציתי להיות שם. כבוד והערכה שחפצתי להעניק לך. בפועל, בממש, פחדתי מאד ולא מימשתי. בדרך כלל, אחרי שש וחצי בערב כולי מוצפת חרדות ועל פי רוב אז מסתגרת ולא נראית. גם עכבות מוכרות נוספות, שבאמת די כבר איתן, אבל כך עדיין. רק לומר, לכשתראה ביום ראשון בעוד שבוע - הערכתי רבה. יישר כוח על האומץ, על הרחבת תחומי העניין לרמות גבוהות. לו ידעתי גם. תבורך, ומקווה שהכנס יהיה ממלא גם הוא. השראה. מבאס באופן כלשהו שאינך יודע מי אנחנו. תודה וסליחה מכולם, סוריקטה

מברוק עליך אודי יצירתי שכמותך !!! בסופו של דבר החלטתי שלא להגיע להופעתך למרות הפיתוי העצום שהיה לי שכן להגיע.. פחדתי לגשת אליך בסוף ההופעה ולהציג את עצמי בפניך.. פחדתי שאולי תתאכזב כשתראה אותי במציאות..?? ולא הייתי מסוגלת להגיע להופעתך בלי לגשת אליך בסוף ההופעה..זה הרגיש לי הזוי..מליון שנים אנחנו כבר מכירים באופן כלשהו,אני מגיעה להופעה שלך ולא ניגשת אליך בסופה של ההופעה..? רק לעצם המחשבה אני מרגישה שהלב שלי נחתך.. אין לי ספק שההופעה היתה מדהימה !!! חיבוק ענק לך אודי מדהים שכמותך. ואגב, אתה יודע ? התחלתי להשתתף בקבוצה של כתיבה יוצרת עם משוררת ידועה.. זה כיףףףף זה מרגיש לי שאני 'לשה' את החימר ויוצרת פיסולי מילים.. אולי זה השער לחזרה לפיסול בחומר..? אולי אפחד פחות לחזור לפיסול בעקבות 'הפיסול במילים' ..? שלך, במבי

הי אודי, חתיכת עיתוי תפסתי לשאלה שלי - ובכן, הגיגיי ושאלתי באיזה אופן אדם שכמותי, שכנראה ברמה הגנטית קשה לו לקבל חלקיות, יכול לנתב את מעשיו על מנת להישאב פחות למחשבות שליליות שקל להן להיות טוטאליות יותר רגשית. ובעודי חושבת - נדמה לי שאני בוחרת לעשות משהו מזה ממש כאן. בברכת שבוע פורה עבורך, להתראות, סוריקטה

סוריקטה ובמבי אהובות כתבתי לכן קודם ארוכות לא נראה לי שזה נקלט אז כותבת שוב הכי הרבה יהיו לכן שני עצים ♥️🧡 סוריקטה אהובה , מכוון ולא נהייה כאן הסופש רוצה לאחל לך שפע של טוב ..יודעת כמה קשה לך להכיל את הטוב אז שהכל יהיה במינונים ובקצב שלך, שתמשיכי להיות מי שאת ויותר ....בריאות אושר שמחה אהבה כל מה שתבקשי שייתגשם לטובה ..אוהבת חיבוק ענק 🧡♥️🍓🍒🌺💐🥳😍🥰🤩 במבי אהובה , לא יודעת אם אודי יכנס בראשון שיהיה מזל טוב שפע של ברכות ואיחולים . הרבה בריאות יצירתיות אושר עושר אהבה ושמחה . שהכל יתגשם לטובה .🤩🥰😍🥳💐🌺🍒🍓♥️אוהבת חיבוק שלכן באהבה רבה אביב

תודה אביב, וגם על הדרך הצנועה והרגישה בהגשת המילים. שולחת לך ברכות בריאות ככל הניתן. חיבוקים, סוריקטה

מצטרפת לברכות סוריקטה אהובה מי יתן שהשנה תוולדי מחדש נקייה מהחותם של אמך (ז"ל), מאחלת לך שתצליחי לגעת נגיעות קטנות בטוב ובאושר, בריאות איתנה וימים של שקט ויצירה מספקת. במבי אהובה, מאחלת לך שתגשימי את משאלות ליבך, שתמשיכי ליצור, שתצליחי לשמח גם את עצמך בציורי המילים המופלאים שלך, וכמובן בריאות טובה ורגעים של אושר שלכן, שירה

מזל טוב לכן אהובות אביב כתבה כל כך..כמו שהיא יודעת ברכות אין סופית מותר להצטרף לברכות שלה ? חטולית

תודה ענקית לכם !!!! אנשים טובים שאתם !! אביב מתוקה !!תודה על העץ שפתחת, המאמץ המיוחד כשלא ויתרת וכשהודעה אחת 'נעלמה' לא ויתרת ופתחת עץ חדש עץ חי של יום הולדת..שנה הסתיימה וחדשה התחילה.. ושירה מתוקה ואודי וסוריקטה.. אני אכן מחוברת ליצירתיות שלי וכותבת.. :))) מאחלת ומברכת אתכם בכל הטוב שבעולם :)) שלכם, במבי

אני כמעט בן 34 ואני סובל מבעיה מוזרה שבוודאות תוקפת בעיקר אנשים בני 50+ : כבר לפחות שבוע למרות שאני הולך לישון בשעה סבירה מאוד אני קם בשעה מאוד מוקדמת. הנה היום לדוגמא הלכתי לישון ב- 23:00 וקמתי ב- 03:15. העליתי על דעת משפחתי לפני פחות משבוע את המינון של הכדורים הפסיכיאטריים שלי ל- 40 מ"ל רסיטל ו-1.15 מ"ל ריספונד. ריספונד ידוע כתרופה שמרדימה - לקחתי אתמול 1 מ"ל ממנה ב- 14:45 ו1.5 מ"ל ממנה ב - 21:00 ובכל זאת זה קרה. האנשים שאני חשוב להם מאוד לא מרוצים ממצב השינה שלי, אבל לפסיכיאטר שלי וגם לרוקח שליד הבית שלי כבר נמאס ממני והם לא רוצים לשמוע ממני יותר. אבל אני בכלל לא מודאג ממצב השינה שלי וזה לא מציק לי בכלל כי לדעתי מספיק לבן אדם בגילי לישון 6 שעות ביממה ( במשך 24 שעות ). ומכיוון שישנתי היום 4 שעות ורבע ואתמול ישנתי בין השעות 01:25 עד 06:05 אז בחשבון פשוט בטווח זמן של 24 שעות האחרונות אני ישנתי מעל 7 שעות ! כלומר אפילו חרגתי ממסגרת כמות השעות שבן אדם בגילי צריך לישון ( לא ישנתי בין 06:05 ביום האתמול עד 23:00 אתמול בכלל ! - אפילו לא הרגשתי עייף בכלל ! ). אני לא חולה בכלל ולא כואב לי שום דבר ואני יודע גם שלא מאשפזים על זה בבית חולים פסיכיאטרי ובטח לא אשפוז כפוי אבל בכל זאת אני זוכה ל" שטיפה " על כך מבני משפחתי הגרעינית, למרות שהם דואגים לקחת ממני את הפלאפון כדי שלא אעיר אותם בשעות לא שעות תוך כדי שאני מתעסק בו בעיקר בווצאפ. החיים מחייכים אליי ויש לי כרגע שפע של אוכל ושתייה בבית והמצב הכלכלי שלי מזהיר ואני לא דכאוני בכלל ולא ללחצים נפשיים ואני בן אדם עובד ( אומנם עובד בעבודה לא פיזית, במשרד ממוזג ורק 4 שעות ביום 4 ימים בשבוע ) ואני גם מתפקד בשאר היבטי החיים - אוכל, שותה, קורא עיתון ( פעם בשבוע ) , עושה קניות לבית ( פעם או פעמיים בשבוע ), עושה סקס פעם בשבוע , מתרחץ ( פעם ביומיים או כאשר אין מים חמים אז פעם בשלושה ימים ) ובשאר היום כל הזמן בפלאפון ובמחשב- רוב היום יושב ורק בחלקים קטנים מהיום בעמדת שכיבה או חצי שכיבה. ואני מתקשר עם אנשים אבל גם לא עושה פעילות גופנית. מה דעתך על כל מה שרשמתי פה ? אני גם לא מרגיש דחף ללכת לישון אחרי הרבה זמן ללא שינה ( לפעמים זה יכול להיות גם אחרי יותר מ- 17 שעות ערות ! ) והפסקתי לפני 4 ימים עם כדור השינה האחד או השניים מסוג זאדורם שלקחתי במשך כשבוע באישור הפסיכיאטר שלי. האם אני בכלל צריך ללכת לישון רק מתי שארגיש עייף ואז אפילו להסתכן שאני לא אקום בזמן לעבודה או ללכת לישון עד השעה 23:00 בלילה גם לפני ימים שאני לא עובד בהם בכלל ?

כמה ימים עברו מהשיחרור שלי וביום שני עמדו שוב לאשפז אותי בגלל החמרה במצבי כן בעיות נוירולוגיות לא פשוט במיוחד בממחלקת ששבץ מוחי טוב יתחילו סידרת בדיקות וכבר הודיעו לי שאין מקום ללחץ או עצבים... אסור לי להיות בסטרס כי ישר פוגע במוח.. ואז הארועים המוחיים בסכנה אייך אפשר בלי אם אני כעת שוב בדרך לאיכילוב עבור אמי שמתינה לי במיון ?. פעם אני עכשיו אמי פעם שלישי גלידה? תנו לי מעט אויר שאוכל לנשום חטולית

חטולית אהובה, קשוח ביותר! מאחלת לך בריאות ומקווה שתשמרי על עצמך. איתך שירה

חטולית יקרה מאחלת לך רפואה שלמה במהרה איתך בלב ינשופים

הי חטולית נשמה, כמה לא פייר, ואוף גדול, וממש בא לצעוק די. נשימות עמוקות, שלך, סוריקטה

כי אין דרך אחרת הרבה הרבה בריאות אושר ושמחה אביב

מרגישה קצת חצופה שאני כותבת . כי אני לא הייתי כאן המון זמן .. קראתי מדי פעם.. אבל היה לי קשה מידי . אני במצב רע. מאוד. אני תקועה באותו המקום כל הזמן , אני לא מגיעה למצב של לקום ולעשות שינוי . ואני גם לא רוצה בזה . אני מפחדת מידי . אם יש הגדרה לכישלון היא אני . לא משנה כמה יגידו לי אחרת . אני יודעת את זה שאני כישלון . כל שעה עוברת לי כמו חודש . אני מחכה כל הזמן שהימים יגמרו . ( כמובן רק הימים של עד הפגישה ) אני נגמרת . אני כל כך צריכה אותה . אני מרגישה שהחיים שלי זה התקף חרדה אחד גדול אני חייה בשביל הפגישה הזאת !!! וכשהפגישה מגיעה לסיום, כל מדדי המצוקה שלי משתוללים . שלא נדבר על מה קורה כשאני יוצאת משם. אני רוצה פגישה כל יום . ואם הייתה לי אפשרות הייתי עושה את זה . מה קורה איתי מה ?? למה זה לא עובר לי ?? למה אין לי עוד דברים אחרים שמעניינים אותי ? למה אין לי חיים ? אני קוראת על הרבה שהיה להם את עניין הצורך הזה בטיפול . אבל הם לפחות עם חיים מסביב , לומדים /עובדים/עם זוגיות / כל דבר אחר שנותן משמעות לחיים ולא סתם לקום לשום דבר רק אני כלום . כלום . איכס . החיים האלה זה עונש שדה מוקשים תרמית גועל עצב מחכה שיגיע השעה ללכת לישון שאוכל לברוח מהמציאות הזאת תודה שקראתם.ן אני מאוד מעריכה אתכם.ן  וסליחה . לורן

עצוב לקרא אותך במצבך יש ימים וגם זמנים בטיפול שמרגיש כך את לא לבד בהרגשה הזו מבינה אותך מאוד ואין לי לצערי עוד מילים מנחמות חיבוק יכול לעזור? חטולית

לורן יקרה רוצה להגיד לך שאני הייתי שם במצוקות נוראיות אחרי טיפול... שנים... עם השנים נהיה קצת פחות אבל עדיין... החסכים של הילדות שמישהו יראה ויתייחס עצומים... אחד הדברים הקשים ביותר היתה הנטישה של אמא... אז נוצר הכמיהה שהמטפלת תמלא את מקומה... פנטזיה שלעולם לא יכול לממש... הכאב עצום... איתך, ינשופים

הי לורן, טוב לראות שאת כאן. חשבתי מה אוכל להציע כדי שתוכלי (שנוכל גם אנחנו) למצוא גישה לאזורים המרככים שבך (שבנו) גם בהיעדר המטפל/ת. לפעמים יש עוד כאלה מידי פעם. אפילו לשביב שנייה. איך תתאפשר גישה לרגש הגעגוע והקירבה במקום הזעם שתופס את כל המקום. איך נוכל להתחבר להתמסרות ולא לזעוף עליה. איך נוכל להזמין חיבור עוטף, אבל לא ב'מכות'. איך נקבל מחמאות, גאווה והתפעלות ונוכל לשמור עליהם. התהליכים האלה יכולים להיות מאד איטיים, אין מי שיבטיח את העתיד, הזמן חולף, (שזו גם נקודה מלחיצה, כי הוא יכול לגרור איתו עוד הרס), אבל אומרים שלעצם הניסיון יש משמעות. כי אולי במקביל מתחת לפני השטח יש גם התהוות של בסיס איתן וטוב יחסית. עצוב לשמוע על הריקנות, על אי הסבילות של עצמך בתוכך, מוכרת לנו כל כך. שיהיה סופשבוע נעים וחמלה, שלך, סוריקטה

אני כועסת שאמא לא לימדה אותי לשמור על עצמי כועסת שלא לימדה אותי לטפל בגוף שלי כועסת שאמא לא לימדה אותי לאהוב את עצמי ואני חסרת אונים מול זה שאני לא מצליחה ללמוד את זה בעצמי . מתאמצת עושה פעולות ...אפילו הכתיבה כאן זה צעד קדימה .. אבל הפחד הכי גדול שלי שעד שאני יצליח זה יהיה מאוחר מידי ..כבר היום הנזק לשלד הוא עצום ... איך אני מצילה את עצמי מעצמי

אביבוש אהובה מזדהה על מה שכתבת על הכעס גם אותי כמוך לא לימדו מעולם אייך מצילים את עצמך ? לא פשוט לענות אהובה אני בתנאים המוגבלים שלי עם....כל השק שלי מנסה לטפל בעצמי ככל יכולתי כדי שארגיש גופנית טוב יותר גם בנוסף על ה כמעט..אישפוז נוסף השבוע נלחמת ולא מוותרת כי לוותר מפחינתי זה למות !! אוהבת חטולית

אביב יקרה, כל כך מזדהה... לכעס הזה יש מקום, כעס נגד העוולות שנגרמו. מקומם. הנצחון שלך הוא שאת לא מוותרת ממשיכה לנסות ולהיות בתנןעה כל הזמן... שלך שירה

אביב יקרה מבינה כואב ועצוב כל כך איתך ינשופים

הי אביב, הנזק לשלד הוא עצום, רשמת. תרתי משמע. תבנית העצם של הגוף. יסודות הנפש. המון בלתי הפיך, ועדיין, כמה קל לומר, ניתן לשמור על חלק. ובאמת יש לך סיבה טובה לכעוס. מאד לכעוס. אולי, כפי שכתכת, יש משהו באמירה החוצה, ואז, אז אולי הזעם לא יוחזר מדפנות הגוף פנימה. טוב שכתבת, וגם תודה על המילים הנכונות שרשמת לי. שלך, סוריקטה

על המילים החמות והמחזקות בהחלט נצחון זה להמשיך ולנסות וויתור שווה למוות וכן בזה שאני מאפשרת לי להביע את הקושי הזה ....הזעם לא חוזר מדפנות הגוף פנימה תודה לכן וסופש נעים וקל אביב

האם המצבים הללו הם עבירה פלילית וכן מצבים הדורשים פסיכיאטר, אפוטרופוס או פינוי מבית ההורים ? 1. התעללות כלכלית - האם זו בכלל התעללות כלכלית כשמישהו קובע עבור בן משפחתו כמה לעבוד וכמה כסף להוציא ולא להוציא ? 2. התחזות במציאות - מישהו שמנהל חוג חברתי לאנשים עם עם צרכים מיוחדים והוא טוען שיש לו תואר בפסיכולוגיה אבל הוא אמר לאותו אדם " תהייה גבר ! ", הוא אפילו לא התנצל על כך וחסם אותו בגלל מעידה קטנה ( של אותו גבר שבא לחוג ) בחוג מהווצאפ של החוג, כמה שבועות קודם לכן. האם הוא מתחזה לאדם העוסק בריפוי? איך מזהים אדם מתחזה בכלל ? 3. הטרדה של שיחות קוליות בפלאפון מאותו בן אדם - כמה שיחות ביום זו הטרדה ועבירה פלילית? 4. הטרדה של הודעות ב- SMS וב- ווצאפ מבן אדם אחד - כמה הודעות ביוםזו הטרדה ועבירה פלילית ? לגבי נקודות 3-4 : אנא התייחס גם לגבי צלצולים והודעות בפלטפורמות השונות כולל באינטרנט - בפורומים, בווצאפ או בצ'אטים השונים ( צ'אט וואלה ) שאולי יש בהם התרעה שמעירה מהשינה בלילה, אני לא בטוח שיש אבל אולי בעתיד יהיה מי יודע... 5. אלימות קלה כלפי מישהו - קצת קללות פה ושם בעיקר במרחב הוירטואלי. כיצד נקבעת חומרת העבירה הזאת. 6. הזנחת כלב ( שמגדלים ) קלה - בטעות דריכה עליו או נתינת אוכל שאסור לתת לו בטעות. לפי מה נקבעת פה חומרת העבירה ? 7. התמכרות לווצאפ או לאינטרנט - לייעוץ באינטרנט - גם להתייעץ עם אנשים שאינם אנשי מקצוע , להתכתבויות שם ולפורנו שם. זו בכלל התמכרות ? אם כן, יש על כך טיפול נפשי בכלל ? 8. התמכרות לפורנו.כמה פעמים שצופים בזה בטווח זמן מוגדר זו נחשבת מחלת נפש ? 9. התמכרות לרכישת שירותי מין. כמה פעמים שרוכשים בטווח זמן מוגדר זו נחשבת מחלת נפש ? 10. למה אתה נוהג לרשום לאנשים פה שרושמים הרבה דברים פה לא להציף או שמה שהם עושים גובל באובססיה ? אתה עושה את זה מדאגה להם ? אני דווקא רואה שהרבה פה דווקא לא חוזרים על אותם תכנים שהם העלו בעבר ואפילו תכנים שאחרים העלו. 11. בעיות טכניות בפורום - כדי "לקחת" שם משתמש חדש פה צריך להביא כתובת מייל חדשה אבל הקוד שצריך בשביל להוציא את שם המשתמש החדש בכלל לא מתקבל בתיבת המייל של חלק מהאנשים. 12. הצקה למישהו - בן אדם אומר לאחר שלדעתו הוא עצבני בכך שלמשל יש לו סעיף שחשוב לו איפה הוא יושב בשולחן לאכול את הארוחות בעיקר כאשר יושבים לידו עוד אנשים. האם לדעתך זו הפרעה נפשית? לגבי העבירות הפליליות - כמה שנים מקבלים על כל עבירה ישיבה בבית סוהר ?

האם רק לבקש רשות לרשום דברים בנושאי עירום וסקס או להעלות תמונות או סרטונים בנושאים הללו בווצאפ בקבוצות ווצאפ שחברי קבוצות הווצאפ הללו לא מעוניינים שיתכתבו שם בנושאים הללו אבל מי שהציע את זה לא ידע שאסור לעשות את זה שם כי כללי קבוצות הווצאפ הללו לא היו ברורים זו עבירה פלילית ? ואם כן, מה הסנקציה עליה ?

תודה שאתה מחזיר אותנו קצת לחיים הנורמלים לחיים שלפני ההתכנסות פנימה ותהנה😊 ....בכנס בהופעה בכל מה שאתה עושה

היו כמה מקרים כאלה בחודשים האחרונים וארחיב על כמה שאוכל מהם : - אני בחוג חברתי , שם יש מישהו שאני לא יודע מה עובר עליו בתקופה האחרונה, שלדעתי יש לו יותר מדי תעוזה והוא מתחצף ומעליב. בקבוצת הווצאפ הפרטית של החברים בחוג אני בס"ך דנתי בשאלות האם לקחת כדור שינה זה משפיל, האם ניתן בפלאפון שלי לעשות העתק הדבק של הודעה ליותר מ-5 קבוצות ווצאפ ( הוא רשם לי שעדיף בשבילי שלא בצירוף המילה " חחח " ) והאם להעלות תמונה של מישהי עם פנים או בלי פנים בביקיני או בעירום בלא הסכמתה, ביקשתי רשות לשתף בקבוצת הווצאפ הזו תמונות וסרטונים של גברים בלי חולצה ובחורות בחזייה ותחתונים ועירום ולשלוח הודעות ולהקליט הקלטות בנושאים האלה, והצעתי שכל יום כל אחד משם יעלה שם מין פינה כזאת של העשרה וייעוץ בלי שכר.רק הודעתי שם שאני נועל את הפלאפון בשביל שהוא לא ייגמר לי. סיפרתי שם גם על אישה שחסמה אותי מקבוצות ווצאפ ושהיא רשמה באחת מקבוצות הווצאפ הללו שבו אני הייתי חבר שאני צריך פסיכיאטר כי רשמתי בווצאפ שלה שבשנת 2006 אצבע אחרת ברגל שלי נפגעה ולא אותה האצבע שחוויתי בה שבר קטן לפני כ - שבועיים וגם רשמתי בקבוצת הווצאפ של החוג שאני לא יודע אם היא מנהלת קבוצת הווצאפ ממנה היא העיפה אותי ושלדעתי היא " מחפשת אותי " ( = ביטוי כזה שבא להגיד שהיא עורבת לי על כל טעות שאני עושה). הבחור סיים את השיחה במילה " כמה חפרת ". הבן אדם הזה גם ככה חסם אותי בווצאפ שלו ( בגלל סיבה אחרת, לא ניכנס לזה עכשיו ) אז התרעתי למדריך החוג שאם הוא לא ידבר אל ליבו של אותו גבר כדי שיחזיר אותי לקבוצת הווצאאפ שלו אז אני לא יסלח לאותו גבר ושאם הוא ( המדריך ) לא יעשה לי את הג'סטה הזאת אותו איש יהיה מחוק אצלי ושהוא ( המדריך ) לא יבוא אליי אחר כך בטענות שאני לא מתקשר עם אותו גבר. שלחתי לו ( למדריך ) את אותה ההתכתבות ביני לבין אותו בחור, ביקשתי ממנו לשפוט האם התנהלותו של אותו בחור הגיונית ומכבדת. והוא לא מתייחס לדבריי. בינתיים גם הודעתי על ההסרה למישהו אחר שחבר בחוג ורשמתי לו שאותו איש עבר את כל גבול הטעם הטוב וגם הוא לא מתייחס. החוג מתחדש ביום שני הקרוב בערב. במקרה השני, מנהלת קבוצת ווצאפ ארצית אחרת הסירה אותי כי לדעתה שאלתי גם כן שאלות בנושאים שלשיטתה אינם מתאימים לתחומי הידע של הקבוצה : בנוסף לנושאים שהעליתי בקבוצת הווצאפ של החוג העליתי שם שאלות רפואיות, בנושא ייעוץ מיני והתייעצתי שם בנוגע לאיזה מצבים דורשים פסיכיאטר או אפוטרופוס. היא הסבירה לי שחברי קבוצת הווצאפ שלה התלוננו - אכן התלונות שם היו : " מגעיל ", " אנחנו לא חפץ " , אתה לא היית רוצה שיעלו תמונה אינטימית שלך " , " תחשוב לפני שאתה מדבר ! " , " אני מקווה שאתה לא אבא כי בתור עובדת ברווחה הייתי מודאגת ", " מטרידן ! " , " מביך ! " , " אלה שאלות לא נעימות ! " , " אתה מציף על שטויות ! " , " בזכותכם הוא לא ייכנס לכלא ! " ו - " אני מזועזעת ". לשיטתה של המנהלת הזו כמה פעמים חזרתי על אותן הטעויות, שזה לא מתאים שהיא צריכה להסביר לי תכופות את הכללים של קבוצת הווצאפ שלה ושבגלל שאני לא בקיא בהם , לא כמו רוב האנשים , אז מקומי לא אצלה. רשמתי לה שאני יכול לתרום , כי אני אני מאוד אלטרואיסט , לקבוצת הווצאפ שלה בכך שאפילו אעשה את הפינה בהתנדבות, ללא תמורה כספית כמובן. שאני אשתדל להתנהל כראוי ושאלתי אותה בפרטי כמה הודעות היא מצפה שאשלח ביום מול כולם ושמאוד חשוב לי המקום שלי שם. והיא לא הגיבה לדברים האלה, למרות שהיא שמרה שלא אפגע משאר חברי קבוצת הווצאפ שלה. בינתיים פניתי לשאר המנהלים של קבוצת הווצאפ הזו והוא הכניס אותי לקבוצת ווצאפ שאני לא בטוח שהיא בדיוק אותה קבוצת הווצאפ. לדעתי עוד יותר השתפרתי לאחרונה ואני שואל רק את המנהלים של הקבוצות של הווצאפ בפרטי על מה ניתן לרשום בקבוצות שלהן ומה ניתן לשתף שם ואני נוטה למחוק מייד הודעות שאני חושש שהן לא מתאימות או שחוזרות על עצמן ! אני באמת לא חושב שאני צריך לעסוק בהסרות והסילוקים האלה... הזמן שלי יקר כמו של כל אחד אחר. כמה אתם ממליצים לי הודעות לשלוח לכל קבוצת ווצאפ ביום וכמה הודעות ברצף ? רק מנהל אחד של קבוצת וווצאפ אחת בינתיים ידע לנקוב במספר האידיאלי של הודעות שהם מצפים ממישהו לשלוח. ברור שאני לא הייתי רוצה שיפרסמו תמונה שלי עושה סקס, בעירום ואפילו כנראה בלי חולצה ( כי יש לי קצת פגמים ) , אבל לי אין אספרגר וחוץ מזה יש קבוצות ווצאפ שאני חבר בהן שכן אני מעלה דברים גם של עירום וגם של סקס , לא רק של בני אדם בבגד ים ! * יש לציין שמנהלת הקבוצה הארצית ( המקרה השני ) רשמה לי בפרטי שהיא שוקלת להסיר את אותה אישה שרשמה שאני צריך פסיכיאטר בגלל השבר באצבע ושניינו רשמנו אחד לשנייה שאם אני צריך פסיכיאטר זה בגלל סיבות אחרות בכלל. היא כל הזמן מייעצת לי לפנות לטיפול פסיכולוגי למרות שאני רושם לה שוב ושוב שאני לא רוצה פסיכולוג ושני אנשים משתי קבוצות ווצאפ אחרות שהזכרתי בפוסט העירו לי שככה לא אמצא בת זוג אבל שאני לא צריך עצות בטח לא כאלה שלא קשורות לחיי האהבה. כמו כן יש לציין, שאני מקפיד למחוק הודעות שאני שולח בטעות פעמיים ושאני חושב שאם משהו פלילי - זה שיתוף תמונה או סרטון של מישהי שמתפשטת או מתעלסת והיא גרה בחו"ל ומישהו רשם לי אבל אני לא יודע אם זה נכון שאפילו לבקש רשות לפרסם דבר כזה זה פלילי. תגובות תומכות שקיבלתי - היו כאלה שטענו שמדובר שאותו גבר בווצאפ של החוג הוא גועל נפש ואחרת רשמה לי שגם אותה העיפו פעם ומישהו אחר מאותה קבוצת ווצאפ שהסירו אותה ממנה שהוא בעל השפעה עזר לזה לחזור לשם. איך לנהוג ?

כל הלילה ירד גשם ונשבו רוחות חזקות מאוד. אפילו זה לא הצליח להרחיב את הלב. אבל אני ממשיכה להתבונן גם בעלים של הרקפות שהתעוררו ועוד מעט אולי חורף. הימים ארוכים וריקים, למרות העשייה, שום דבר לא ממלא באמת. עדין פוחדת ללכת בחושך גם במקומות מוכרים. עדין הגוף השנוא הזה שכואב בכל דרך אפשרית. עדין זכרונות שפולשים. לפעמים אפילו זכרון חדש. עדין כעס שהייתי כל כך פגיעה ואיך אפשר שקרה ואשמה וגם גועל. אולי הייתי על איזה רצף. כל הסימנים נכונים יש אבחנה ועדין לא הצלחתי לצאת לדרך, עוד אשמה. גם על הזמן שעובר.כל המילים האלה לא מצליחות להניע. מילים של תחיחת השבוע.. ומה שלופ כולכם?

עצוב לקרוא אותך ועצוב שמרגישה כמוך כאילו כמו במשחק נחשים וסולמות הסיכום בסוף הוא לעלות ואז לרדת ושוב לעלות ושוב לרדת ... מבינה אותך כל כך מבינה אותך חיבוק אם נכון לך אביב

תודה אביב יקרה על המילים וההבנה שלך שירה

שבוע טוב, הגשם היה אמור לשמח מעט, אבל הפסימיות כובשת ואיני יודעת מה יוכל להרים, לחבר למקומות אופטימיים יותר. שבוע טוב, סוריקטה

טוב שכתבת ....לאט אהובה תני לעצמך זמן זאת אף פעם לא ממש תקופה טובה עבורך .. והשנה אני מניחה שהאין אמא בתאריכים כאלו קשה אף יותר אתך שולחת כוחות וחיבוק אביב

שלום שאלתי שאלה לפני מס ימים ראיתי שנכנסה למערכת אבל אחר כך ירדה אתם תענו לי אתם עונים על כל השאלות? פשוט הנושא ממש דחוף לי תודה זה מעניין לקרוא את כל השאלות

אני יותר מתכוון למערך הדיור שבחיפה, שתקנו אותי אם אני טועה הוא בשכונת דניה בעיר. מי שנמצא שם או שיודע על מי שנמצא שם אבקש כל מידע אפשרי כמו האם על דברים שעושים מחוץ לדירה שם או שאינם בתשלום החודשי לדיור הזה האם מקבלים כסף : על הארוחות שם, על שימוש בתחבורה ציבורית או על ביקורים אצל רופא ואיך מתנהלים הביקורים של אנשים מבחוץ : מי הם האנשים מטעם הדייר שניתן להכניס לשם ( כמו חברות, בני משפחה וגם כלבים ) ובאיזה שעות ניתן לארח את כולם. האם הם מבשלים את האוכל ביחד או שיש מבשלת מועסקת ? האם המדריך גר עם הדיירים ונמצא שם כל היום והלילה ?