פורום פסיכולוגיה קלינית

נמצאת כרגע גם בתקופה קשה ואין מי שיכיל...אני לעצמי. אז קשה ללא טיפול. לכולנו...כשמסתבך בטיפול זה כמו ללא טיפול אגב. מבינה אתכן. ינשוף יקרה זה נורא!!! ליבי איתך! אביב כמה קשה ככה..יאללה. מסבך הכל. רוני מקווה בשבילך, סוריקטה קשה ללא איש הנפש נכון?? כל כך מובן! בעיות גופנפש.. ומתגעגעת ...לבמבי היקרה שלנו. אולי עוד תשמיעי קול? אולי.. לא אוסיף על עצמי מפאת העומס של כולכן. אז אודי. רק אגיד שאני מאוד לבד ולא יודעת כיצד לפעול כרגע....בעלי לא מבין כי כשאני משתפת אותו הוא רק כועס שאני חוזרת על עצמי ....שכבר סיפרתי לו וכו'.. שככה זה ואין מה לעשות. יש אנשים רעים בעולם ואיני יודעת כיצד להתייחס אל מי שרע כלפיי אני נחמדה מידיי...מנסה למצוא חן.. טוב לא אספר. רק רוצה חיבוק עוטף..שאדע שאפשר פה תמיד לכתוב...זה הכל. אולי אשבר בסוף ואפנה חזרה למטפלת ...לא החלטתי. כרגע לא פונה. תודה אודי ולכולכם מראש. מחפשת מקום לנוח. אולי שיר אודי, שיתאים?? . רוגע לכולנו....שבת שלום. ..

שירה , גם אותך קוראת... לא קל בכלל הרגשות הללו...וחטולית שעונה לכולן ומקווה שאת בסדר...לא מתכוונת לפספס אץ אחת..כולכן בליבי. אני קצת במצב שביר המתפורר בקלות כרגע.. יעבור יודעת שיעבור..כרגע קשה..

זה בסדר את יכולה לכתוב מה וכמה שאת צריכה בלי לחשוב אם קשה לנו נפרדות אמרנו לא .... האין מי שיכיל מאוד מוכר אנחנו כאן יכולות להכיל הכל ... קחי לך מקום ובואי ... שולחת חיבוק עוטף והמון כוחות אביב

הי מיכל, הכי חשוב שתשמרי על עצמך. וגם שאנחנו נשמור על עצמנו. את לא חייבת להכיל 'הכל'. לא משלך ולא של אחרים. גם כל אחד מאיתנו לא. רשמתי השבוע על טוטאליות. אנחנו לא יודעים את 'הכל', להבנתי הרוב נמצא בשכבות חבויות שאין אליהן גישה, ומניחה שטוב שכך. אודי, אגב הפודקסט השלישי שלך (רק התחלתי להקשיב) והמשאלה להתמסר באופן אינסופי וההקבלה לתינוק מתערסל בזרועות אמו - הייתי אומרת שיש ויש. גם אצל תינוקות רואים שיש כאלה שיש להם נטייה להתמסר יותר, וכאלה שפחות. מיכל יקרה, בטח שאת יכולה לרשום כל עוד אינך חוששת שתפגעי מכך. אם אודי העלה חלק מהודעות קשות (בכללן גם שלי) סימן שהוא סומך על כך שהפורום יכול לספוג. בכל מקרה, עדיין מבקשת סליחה על מה שהגיע מכיווני. הייתי גם מפרידה בין התמסרות של הגוף להתמסרות של הנפש. הם קשורים ועדיין לעתים יש יכולת לעשות משהו עם הגוף בשונה מבחירת מילים שתצאנה מהפה. לכאן ניתן להכניס דרכי ביטוי אחרות מלבד דיבור כתחומים יצירתיים למינהם ועוד. אולי הרחקתי לכת, אבל ככה הן האסוציאציות. שירים, למשל, שרוב החברות כאן מתחברות אליהן וגם אודי, לעתים גדולים עליי מידי, לעתים אפילו מוזיקה ללא מילים. אני עושה לי רעש לבן. שירה - מזמינה אותך לעלות למעלה. ראיתי אותך למטה. ראיתי. במבי - חשבתי להציק לך ככה בצביטה כדי לבדוק שאת חיה ולא רק מציצה. הייתי רוצה להאמין שפסח יחזיר עמו חלקים. שיהיה רגוע, שלכן, סוריקטה

מיכל יקרה, גם אני איתך אולי בלי הרבה מילים אבל כאן נוכחת ומקשיבה כל כך מזדהה עם "יש אנשים רעים בעולם ואיני יודעת כיצד להתייחס אל מי שרע כלפיי אני נחמדה מידיי...מנסה למצוא חן." המפגש עם הרע ותחושת הפגיעות וחוסר היכולת להתגונן שלך שירה

מבינה שמצבך כעת ממש לא משו ..כן ימים קשים יותר בהחלט..מקווה שהמצב יוקל עבורך ... תודה לך משתדלת להכנס כל מתי שמתאפשר לי להיות ולתמוך גם אצלי ימים לא קלים עם כל ההכנות לפסח וגם לדאוג שלאמי לא יחסר כלום..ריצות אין סופיות ונשארת לא פעם בלי אוויר אך לא מתחוננת כי זה המצב זה מה יש.. חטולית

הי אנשים טובים, ובכן, לא רק נפש, כי אם גם גוף. את השבועות האחרונים אצלי מאפיינות בדיקות רפואיות גופניות. ברגעים מסוימים התבאסתי-נעצבתי שאין לי ליווי. קצת מוזר לפעמים שאין יותר שיחות עם איש מקצוע של הנפש. אאחל מנוחה. פשוט מנוחה. סופשבוע נינוח ורגוע, סוריקטה

יפה שלי בדיקות כנראה נועדו לבדוק ולטפל בבריאות תקינה עם גילנו המקדם...!! כן עצוב לעבור הכל לבד בלי ליווי מבינה אותך שבאמת יהיה סופש נהדר עם מזג אויר נהדר ומצב רוח נהדר לכולנו חיבוק חטולית

סופ"ש נעים סוריקטה. תגידי, את יודעת באיזו תדירות הדוק מבקר פה? כתבתי שאלה פה לפני יומיים והיא נותרה ללא התייחסות :(

גם לך ....כמה נחוצה המנוחה.. כשאני לעצמי מה אני? סתם עלה לי בראש המשפט הזה..אם אין אני לי מי לי??? לגמריי מזדהה כרגע. למרות שחיה בבית עם אנשים קרובים לי מאוד ובטח תחשבי שזה ממש לא אותו דבר..אבל זו ההרגשה עכשיו. שבת מנוחה ושלווה יקרה.

עד שניכנסתי אני מאמינה שזה יהיה כבר שבוע טוב ... תשמרי עלייך , האמת שאישית הכי מעדיפה בדיקות לבד לא סובלת שמלווים אותי להליכים רפואים .....לא חשבתי על זה עד עכשיו מעניין אבל בהחלט באסה בלי ליווי לנפש אתך אביב וטוב שאת באה

הי חטולית, כאן רק בבוקר, אתם כבר מכירים. התכוונתי בעיקר לליווי רגשי. לתחושה שהוא קיים, לפחות. גם אם ברקע. בסופי שבוע מאד קשה לי להרים את עצמי. גילנו המתקדם - אכן. אם התוצאות או הפענוח יראו שוב משהו חריג - נמשיך משם. בכל אופן, נראה שאני די מתאמצת בכיוון ההמלצות עד כה. אבל כל כך היעדר מוטיבציה. גם לפעולות היומיום הרגילות. כל כך שבור. תודה יפה שלי, סוריקטה

הי נרי, הדוק, אודי, לרוב מעלה הודעות בימי ראשון ושני, כמו-כן רביעי וחמישי. התשובות המקצועיות בדרך כלל מתקבלות בלילות שני וחמישי. זו התדירות הכי גבוהה (של פרסום ומענה בניהול איש מקצוע מומחה עם ניסיון וותק) שיש בפורומים בתחום. לפחות מהמוכר לי. מניחה שלכן בחרנו להיות כאן. כמו-כן, הן בשל היות איש מקצוע מנהל והן אישור ההודעות בטרם פרסומן. בינתיים כבר קיבלת מענה - הכי חשוב להתחיל תנועה. ברוך הבא ושבוע טוב, סוריקטה (תיישמי כבר...)

תודה, מיכל, בסופו של יום אנחנו לבד, וייתכן שבדידות ולבד קיצוניים הם כנראה משהו קצת אחר בכל זאת. סופ"ש מנוחה ושבוע טוב, סוריקטה

הי אביב, כרגע עדיין סופ"ש, אבל כשההודעה תופיע - שבוע חדש. כתבתי לחטולית - התכוונתי בעיקר לליווי רגשי. אפילו דבר מה שיהיה אצלי בפנים ברקע. עדיין עם התחושה החזקה המוכרת ש'זרקו אותי'. יכולה להבין מאד את הרתיעה (אבל גם המשאלה) מליווי פיזי. גם פה יש עניין רגשי, מן הסתם. סופשבוע נעים וגם שבוע טוב, סוריקטה

הי אודי, כרגיל, ניתן לפרש את דבריך לכיוונים רבים. 'לגבי השיחות - האין זה משהו שניתן לעשות איתו משהו?' - כתבת. ובכן, איך אפרש? - תעשי משהו במקום ליילל כאן. כתבת לנרי - הכי חשוב להתחיל תנועה. איפה תנועה אמיתית משמעותית ואיפה אני... - מי אמר שחייבים לעשות משהו אקטיבי. אולי לנוח. כמה שנים, כמה כאב מכל הניתוח הזה. כמה משאבים. אני אקטיבית, אבל עליי נאמר פול גז בניוטרל :-/ - המסקנה לסיום נחתמה באופן מפורש, גם אם לא ממש הדדית. פגישות מעת לעת אפשריות בעקרון, אם כי המרווחים בינהן יהיו גדולים מאד, מידי עבורי כרגע, גם לא קבועים. אוכל לשתף במה שרשמתי כאן, גם אם רחוקים מאד מזמן אמת. והלב אומר - אז מה. יש גבול גם לחלקיות. - אין לי אפילו בדמיון רעיון או מוטיבציה ל קשר טיפולי חדש, קשר כלשהו חדש, פעילות חלופית כלשהי. אבל הנה הזכרתי את האפשרויות. יאללה, זוזי, אבל אני לא, זה לא עובד ככה אצלי :-( סוריקטה

סוריטקה מקווה שאת מרגיש טוב גופנפש... אולי אפשר בכל זאת גם נפש? לחזור לשיחות ולקבל תמיכה ומקום שלך שירה

אני בן שלושים וקצת, בוגר לימודי חינוך והוראה בהצטיינות (בעל תואר ראשון בחינוך ותעודת הוראה מקצועית), בעבר ריכזתי תחומים, לימדתי, הדרכתי, הנחתי וכו'. אך משבר אישי שקרה בסמוך לסיום לימודי התואר גרם לי לקפוא לתקופת חיים לא קצרה, בעיקר עקב איבוד דרך, חרדה חברתית מסוימת, ספקות ודיכאון. וכך יוצא שלא עבדתי במשך כ3 שנים לאחר סיום לימודי התואר (סיימתי את לימודי התואר בסוף 2017 וברק בקיץ 2020 התחלתי לעבוד במשרה חלקית כמטפל בקשיש. כרגע אני מתגורר אצל אבי ואשתו, חי על ספה בחדר צדדי ומרגיש דחק לעבור לשכור דירה, כך שאני בהתלבטות של מהרגע להרגע. שאלתי היא כזו: האם כרגע לפנות לכל אפיק של תעסוקה במשרה מלאה רק כדי להתפרנס ולהוציא את עגלת חיי מהבוץ, להגיע למצב של עצמאות כלכלית, לשכור דירה, לחסוך מעט ולהמשיך להתפתח: עבודות שלא יתרמו לי בהשבחת הקורות החיים שלי ולא יקדמו אותי אל עבר קריירה יציבה (נאמר עבודות שלא דורשות הכשרה מיוחדת, המשך עבודה כמטפל סיעודי, קופאי, מפעל, סופרים, פקח בתחבורה ציבורית, עבודות סטטדנטיאליות, מלונאות) -- עבודה ראשונית שתהווה עבורי ככלי לבניית ביטחון עצמי, חזרה לחברה ואז להמשיך אל עבר החלק הבא. בתכנית זו המחשבה היא לעבוד בעבודות אלה כשנה במשרה מלאה ובמקביל להתנדב במשהו שיעשיר את הקורות חיים שלי. או שעדיף שאתעלה על עצמי כבר עכשיו, אתעלה החרדה והספקות שלי ואפנה לאפיק של עבודה הדורש השכלה או הכשרה אקדמית, נגיד לעבוד בתחום הכשרתי, בהוראה ובעבודה עם נוער במצוקה -- מה שהוכשרתי לעסוק בו והיית טוב בו וזכיתי ללא מעט שבחים בזמנו? ועבודות אחרות אשר כן יעשירו את הקורות חיים שלי ויהוו עבורי מנוף להתפתחות מקצועית (או עבודות "חברתיות" אחרות).

אני כרגע עדיין במצב של ספקות בקשר ליכולותיי, להתנהלות במצבים חברתיים מורכבים ומחייבים, ביטחון עצמי נמוך ו"חרדה קיומית", כך שנדמה לי כי הבחירה באפיק מקצועי אקדמי יותר רחוק ממני לשעה זו מאשר הבחירה בעבודה בשכר מינימום אך עם פחות לחצים. אך יש בי פחד שמא אתקע בנתיב הלא מקצועי ולא אחווה הגשמה עצמית עקב החרדות שלי. פוחד שאם אקל על עצמי כעת זה יהיה המסמר האחרון בארוני. אני גם מתגורר כעת אצל אמי ובעלה על ספה וזקוק למען השקט הנפשי שלי לצאת מדירתם במהרה - כך שהכי נגיש זה עבודות פשוטות (כי הכי קל להתקבל אליהן במהירות). אני באמת אבוד. כי אין לי את המותרות להמשיך לדשדש במקום - אני מגיע ממשפחה ממעמד נמוך ללא יכולת להמשיך לתמוך בי.

תודה ד"ר, זה גם מה שהבטן שלי אומרת. אילו משרות לדעתך יתאימו לי בשלב זה? משרות שיעזרו לי להתחיל לבנות בחזרה את הביטחון העצמי שלי ולהשתלב בחזרה בעולם ולשכור דירת חדר אפילו בזריזות. עדיף משרות שבד"כ הקבלה אליהן זריזה.

היי, אני בן30 בריא בדכ, כשנה + אני בבדיקות רפואיות שכוללות קרדיולוגיה, כלל הבדיקות תקינות כולל בדיקות אצל רופא המשפחה ומגוון רופאים שהגעתי למרפאות של מכבי.יש לי המון חולשות סחרחורות חוסר פוקוס/מיקוד לחץ פתאומי בראש והרגשה שאתה נופל/עומד ליפול. ביצעתי גם mri וct מוח שגם תקינים.רופא המשפחה לא שולל שזה ממקור נפשי ולטענתו ב99.99 בטוח שהכל אצלי תקין לאחר כלל הבדיקות שביצעתי. כמו כן אני מודע לעצמי כמובן ויש לי חששות שיהיה לי אירוע לבבי/ דום לב וכל פעם שאני לא מרגיש טוב אני נכנס לזה יחסית עמוק וקריאה באינטרנט של מה זה יכול להיות וכו'. אני מרגיש לא טוב כ60-70% מהזמן וזה ברמות משתנות התחושה. אני יחסית צעיר ועד כה לא נמצאה בעיה רפואית ואני באמת סובל מאוד ונמנע מעשיית דברים ביום יום מהתחושות הלא טובות והעייפות הקשה, מה היית ממליץ לי לעשות? רופא המשפחה המליץ אולי לקחת כדורי הרגעה. סליחה על אורך ההודעה אני פשוט סובל נורא

לא מוצאת את הדרך .... https://youtu.be/YlgTzjZhR80

אנחנו לא מפסיקות לדבר את זה מעל חצי שנה ...וכן אנחנו בהחלט הולכות יחד לאיבוד . אני בהחלט מרגישה שאני צריכה הכוונה יד מבחוץ לנו בגלל ששתיינו הולכות לאיבוד אבל לא יודעת למי לפנות ... אני בטח לא אפתח כאן , זה בהחלט קשור למה שכתבתי כאן השבוע . והשיר הזה הוא חלק מהשיח ביניינו ... מרגישה אבודה בחלל

לפחות לעכשיו אני לא מתכוונת אפילו לעשות סגירה אני יהיה בסדר סיפור חיי אפילו אמא שלי אמרה לי שקודם הצרכים שלה ואחר כך שלי היא רק טרחה להזכיר לי את זה ולדייק לי את זה עם סרטון מטפלים , סיכום בזבזתי אחד עשרהשנים מחיי כדי להגיע לנקודת ההתחלה להבין שההתקשרות הראשונית שלי גרועה שההורים שלי היו זוועות ולא ידעו להיות הורים . ושלעולם אל תאמין באנשים כי כולם בסוף יאכלו לך את הלב . כייף הכי כייף

אביבוש... מרגישה אותך מרגישה גם אותה מרגיש לי כמו פלונטר שלא יכול להיפתח ממש קשה אולי באמת צריך התערבות מבחוץ כדי לפתור...? אין לי עוד מילים רק חיבוק עוטף עולם עבורך חטולית

יודעת שכתבתי שניפרדנו ... לא יודעת מה עוד כתבתי זה בטח היה ממש זועם 😱😥 אז בגלל שכתבתי גם מעדכנת שממשיכות זה לא הולך להיות פשוט . נכנסות ללב הגהנום להתקשרות הראשונית לנפרדות להמון כעס והמון כאב ...תחזיקו אצבעות שנחזיק מעמד בנתיים מדברות בשירים כי מילים לא חודרות וכל מילה מתהםכת במוח והופכת לכאוס מטורף .... אחרי כל כך הרבה שנות טיפול הכעס מתחיל לקבל מקום ...

הי אביב, אינך צריכה לחשוף את מה שאת דואגת שיסכן אותך. את מאד חוששת, כך אני מרגישה לפחות. וזה לגמרי בסדר וחשוב שאת שומרת על עצמך כאן. חשבי לעצמך (ואם תרצי לשתף - מוזמנת) - האם אתן מתמקדות בשיחות אך ורק בנושא המעיב, כך שמרגיש חוסם דיבור על השאר, מטיל צד כבד ובלתי מאפשר? האם בכל זאת מתקיימים ומתפתחים חלקים במקביל? מעל או מתחת לפני השטח? פשוט מנסה לראות משהו פחות טוטאלי. ערבוב זו סמאטוכה... שיהיה סופ"ש נעים ומנוחה. סוריקטה

חטוליתוש יקרה תודה על המילים על התמיכה כן לא פשוט לשתיינו יהיה בסדר אני עושה הכל כדי שזה יצליח וגם היא מקווה שנצלח את זה . בהמשך מרחיבה לסוריקטה על הדברים . תודה על התמיכה 🧡♥️ סוריקה אהובה , קלעת ממש ..אני לא יכולה לחשוף כי אני דומרת על השם שלה בסהכ היא בסדר היא מטפלת מעולה בחצי שנה האחרונה אני חווה אותה כמתעללת היא עושה ואומרת דברים שבכל פעם מחדש אני המומה מהנפילה מהכשל ...דברים שמטפל מתחיל לא עושה ...הכל מדובר אחרי אתמול שאמרתי לה שאני מביימת ולא מוכנה יותר להיות במקום שפוגע בי היא הבינה למה זה קורה על מה זה יושב אצלי ועל מה אצלה וכן היא טעתה והרבה ובאסה כי אני משלמת את המחיר . בחצי שנה האחרונה הרוב סבב סביב הנושא הזה בחודש האחרון זה החמיר , האי ודאות התשובות שלה הלא מדוייקות השאירו אותי באי ודאות במקום של כאוס שרק הגבירו תלות בצורה כפייתית ואובססיבית . בגדול בואי נומר שהקשר הזה עם קולגה זה לא בדיוק קולגה וזה קשר שלא היה צריך להיות ...אבל הוא קיים והוא ימשיךואני חייבת לקבל את זה וליצור נפרדות מי כמוך יודעת כמה זה קשה ...נראה ימים יגידו לאן זה ילך ...מקווה לטוב ודמח.י שכתבת והנכחת את עצמך קצת דאגתי לך שלא היית אבל קיוויתי דזה ממקום טוב ♥️🧡 שלכל אביב

הי אביב, תודה על התגובה. עוד אוסיף שדיוק הוא עניין יחסי, ואולי, לפעמים, טוב שאין באמת באמת דיוק שקולע ממש בול כל הזמן. לטוב וגם לרע. כמו שאת יודעת. נפרדות, חלקיות והשאר. מבינה מה את מרגישה. סופשבוע נעים, סוריקטה

שמחתי שכתבת והנכחת את עצמך מקווה שאת בטוב עד כמה שאפשר אביב

אביב יקרה איתך בלי מילים זה כל כך קורע אוף עד מתי שירה

לגמרי עד מתי לגמרי בגלל זה כשגליה עוז פתחה את סגור ליבה לא יכולתי לשתוק על כל המתלהמים מולה ... תודה שכתבת תודה שבאת אביב

בת שלי עברה אונס קבוצתי. אני לא מצליחה להרגיש כלום. אני רק רוצה להניח את זה כאן. זה מרגיש שאני הולכת למות.

צועקת צעקה לשמים מתחננת למעט שלווה לך ולביתך חיבוק עוטף ומגן

ינשופית מתוקה שלי כמה קשה ומחניק הלב צועק הצילו דיייי כבר עד מתי ? פשוט בלתי נתפס כמה כאב.. איתך בלב ובנשמה עם חיבוק ענק יפה שלי ♥️♥️♥️♥️♥️♥️♥️ תהי חזקה היא הכי זקוקה לך עכשיו חטולית

הי ינשופית, הלם של מילים. נורא. מזעזע. איתך, סוריקטה

ינשוף יקרה אין מילים...כמה נורא. השמים נופלים. לא יכולה חהרגיש במקרים כאלה שומר עלייך .. החזיקי מעמד... איתך שירה

אני לא מצליחה להחזיק בעבודה. היום ויתרתי על עוד 2 תפקידים. נשארתי רק עם הדברים שאני הכי שונאת...

כמה חבל מצער לשמוע שנאלצת לוותר יש אפשרות שבעתיד תוכלי לחזור לאותם תפקידים כשתתאוששי ממצבך כיום ? כמובן אם את מעוניינת בהם ? שיעבור בקלות התקופה הזו מחזיקה לך אצבעות 🤞 חטולית

נפגשנו. היה באמת בסדר. מרגישה שבקרוב נוכל לחזור פשוט להיות אחים. אני רוצה את זה מאוד. תודה לכולכם פה!

שמחה מאוד שהיה בסדר איזה כייף שתחזרו להיות אחים משפחה נהדר!! חטולית

נכון שכבר נסגר הפורום אבל השאלה נותרה פתוחה. אודי, לא מצאתי היכן לא הגבתי להודעה שלך ובכלל נדמה שלרב התגובה שלך סוגרת שאלה ואינך מופיע בשירשורים נוספים באותו עץ. ואודי, תמיד אני מצפה לתגובות שלך. סופש נעים שירה

הי אודי, הי שירה, נכמר לבי. מאד. הייתי רוצה להאמין שיש חלק שמאד מבקש קרבה, ובמקביל וצמוד אליו חלק שיהדוף למרחק אין קץ. לעתים - כמה יותר יבקש קרבה, כך ילך יותר לאחור ויסתתר ואולי אפילו יתקוף. מזמין צרות, מתיש משהו, סוג של מלכוד שגוי. מוכר ועגום. ואולי זה בדיוק מה שאני עושה עכשיו בכתיבת הודעה על עץ ותיק. נוכחות נחבאת. סוריקטה

ראיתי חיכיתי לך הכל מפורק כל כך תודה שאת שירה

קוראת פה מדי פעם... אמנם מרחוק אבל עדיין פה. אודי שמעתי את שני הפודקאסטים שלך והיה משו אחר לשמוע את קולך... תודה על השיתוף.

היי חנה איפה שמעת עוד פודקאסט של אודי גמני רוצה לשמוע חטולית

ניתן לשמוע באותו לינק שאודי כבר הניח כאן https://anchor.fm/udi-bonshtein/episodes/1-eqvs78 אודי, 1. אני מדמיינת שיש לך אולפן משלך, שאפשר את כל זה. להיט. 2. ראיתי את האלתור ביו טיוב מאתמול (!) 'פרויד אמר'. וואלה מגניב! חתיכת חשיפה סוריקטה

יפה שלי תודה מתוקה נכנסתי ושמעתי היה נהדר אוהבת אותך חטולית

ראשית סליחה שלא קוראת כלום ולא מגיבה באמת במקום שבקושי מכיל את עצמי כותבת כי חייבת אחיזה אבל לא מצליחה להאחז בשום מקום בחצי שנה האחרונה הטיפול שלי עלה על שרטון אני נאבקת נלחמת בשיניים וגם היא מצד אחד אני מובסת אומרת לעצמי שהגיע הזמן לזוז להתקדם לשחרר , עוד טיפול שנגמר מצד שני אני לא יילך אני נלחמת וגם היא כאילו יש עוד על מה ...אז אוטימית שכמוני דוחקת אם מדברים על מה לא נגיד למטפל אז הטיפול הזה כולו שקיפות וכנות ואני בהחלט כן אומרת והכל גם שלא נעים העניין הוא האיך , אז הכל מדובר הקנאה , תחושת הפגיעה תחושת ההתעללות תחושת הלא רואה , הקשר הזה שלהן שהורס לי כל פינה טובה בנשמה . באסה , פשוט .....לא יודעת למה כותבת ומה צריכה אולי שיגידו לי שהכל יהיה בסדר שיש באמת תקווה אבל אתם אפילו לא יודעים על מה מדובר כי אני לא יכולה זה יחשוף אותה אותי את הקולגה . מצב הזוי שממי שאני נפגעת הוא גם היחידי שיכול להושיט לי יד זה כל כך משחזר את הבית שלי שמצד אחד דאג לי ומצד שני כל סובייקט שם עשה כרצונו גם במחיר פגיעה בי . השילוב הזה הקשר הזה מהיום משחזר לי את העבר ואני הופכת להיות יותר ויותר אובססיבית מול הקשר הזה ...ואני יודעת שזה קשר מקצועי שרק ילך וייתחזק כלומר אין לי ברירה אלה לבלוע את הגלולה ולהשתדל לו לחנק או לסגור טיפול ולשחזר בריחה ונטישה ואז אני יהיה במצב כאילו לא עשיתי כלום כל השנים האלה . אודי , יש לך שיר שיהיה במה לאחוז שיוציא אותי מהמקום הזה למקום שיכול להביט בסיטואציה מעיניים אחרות מזוית אחרת

פשוט תודה חזק , עוצמתי וסידר לי את הראש גם הוציא ממני המון מילים

אביבוש אהובה לופ שקשה לצאת ממנו באמת קשה ולהפגע ממי שבאמת רק יכול להושיט יד ולעזור... מרגיש כאלו אין ריצפה לעמוד עליה ... אהובה שאת זה יפתר כי אינך משאירה דברים לא פתורים מאמינה בך ובדרך שלך למרות שהיא קשה מלאת מהמורות ובטוחה שתקבלי עוד מילים מחסקות יותר ממה שאני מסוגלת לחזק אותך אבל יהיה בסדר .. כן נכון ...ששורש הרוע פשט זרועות של תמנון ונוגע בכל מקום שאת רק פותחת עינים אבל את לוחמת בכל איבריך וגם מזה תצאי.. אוהבת חטולית

האח שלי... שנפגשתי איתו. אני אפגוש אותו שוב הערב. עם כל האחים (8..) יהיה מוזר. זה קצת מפחיד אפילו.

רוני רוני את הכבד לדעתי כבר עברת ועוד פגישה איתו ועם כל השאר אולי תגרום לך אי נוחות מסוימת אבל גם את הגשר הזה תעברי כמו גדולה כך אני מאמינה מקווה שתכנסי לכתוב אייך היה לך חטולית

הי אודי, מנסה להמשיך, אך תוהה, כתמיד, האם יותר מידי. פרטיות הזכרת. ובכן, באינטרנט - יש לי תחושה - שאנו נוטים לחשוף פרטים / רגשות שאין אנו חושפים במהירות שכזו כאשר אנו פנים מול פנים ומישירים מבט. יש עניינים שלא דוברו או ידוברו בשיחותנו ההן, והם אכן קשורים לאזור הפרטי של כל אחד מהצדדים. וכאילו היה זה מובן מאליו (הו, כמה לא), וכמה טוב ומאפשר יציאה מהמלבן, כמו הבזק חכמה, שיזמת את הדגש על הנקודה ה (אולי) פחות מדוברת. גבולות שאין לחצות. כשרשמתי למטה שהיו דברים שלא דיברנו עליהם, ובכן, כנראה שכן, ואפילו לא מעט, אבל עדיין התחושה (לא בהכרח מדויקת) שלא עברו חזק מספיק וחשוב היה לרכך כדי לרפא עוד. ואולי לא ניתן. איני יודעת. אלו היו, בעיניי, פחות עניינים של פרטיות פרטיות, אלא של רגשות שחשוב היה לעבוד עליהם. כך דעתי. ושוב, כנראה שהיה מזה ואף הרבה למדי. פשוט המחיקה והמנגנון... הם קשורים לרמת הזעם (תסכול) שאני חשה כאשר משתבשות 'תוכניות' או סדר יום, הגם שאני מיומנת מאד, וכמעט תמיד כן מצליח, או אז מתעוררת ממש תחושת כשלון אישי ודחף להיעלם מן העולם. ניסיתי לקחת וידאו של רגע כזה בו בפנים המצב רצחני, החוץ נראה שליו ועדין. תודה (והלוואי וירבו) על הפודקאסט. הנה משהו שהנחת, נתת, והוא גרעיני שלך. כך מתאפשר, לפחות לי, לקחת קצת החוצה מהמעגלים החוזרים ואולי קצת להפוך אותם לספירלות - אגב תגובתך לשירה. גם את המילה ספירלה קל לקטול. כי יש בה רכיב של יציאה ממרחב דו ממדי שטוח לתלת מימדי נפחי, קרי צמיחה. סוף שבוע נעים, מה כבר יחבר אותי לקצת רוך, שפחות ירתיע. סוריקטה והבדידות (ששומרת המון בפנים)

את צודקת בענין הפרטיות מאוד מתחברת למה שאת כותבת... למרות שהשיחות שלי עם המטפל פנים מול פנים( מסכה) לא מסוגלת להישר מבט גם בגלל המבוכה לא בגלל שהוא גבר אלה בגלל התכנים הקשים.. כבר עכשיו יש דברים שאיני מסוגלת לדבר אותם ... את פשוט קולעת בול !! התרגשתי לקרא כל מה שכתבת נהדרת שלי תודה שאת קיימת וכותבת כאן מוקירה אותך חטולית

הטיפול הזה מרסק אותי ואני לא יודעת כמה עוד אני יכולה להחזיק ככה למה זה מגיע לי לבכות שלוש שעות ברצף ולהרגיש שנואה ולא מובנת נמאס לי להאשים את עצמי . דיי. זה לא מגיע לי . אני חיה באשליה שהתנצפה לי בפרצוף. היא לא אוהבת אותי. כמו שכל מי שבאמת מכיר אותי לא אוהב. לא ידעתי שהנפש יכולה לכאוב ברמה כזאת. ממש כאב. אני לא נקשרת יותר לאף אחד בחיים שלי. סתם תקוות שמתפוצצות לי בפנים. סתם ציפייה לדברים שלא יקרו. אני עכשיו בונה חומה ענקית מסביבי, שאף אחד לא יצליח לעבור יותר. מקווה ללכת לישון ולא לקום. עדיף לכולנו. אולי אז יתייחסו אליי. אולי אז יבינו כמה כאב לי. אני לא אוהבת אף אחד. 

הי לורן, ניסיון שליחה חוזר. נראה שההודעה לא נקלטה. אנסה לשחזר ולנסח מחדש - אפרופו תיקון שאזכיר בהמשך - כמו שאנחנו מכירים אותנו כאן - יש לנו נטייה להיכנס לחור השחור. אבל גם לצאת ממנו. ראית מה רשמתי בהודעה נפרדת על תסכול? אתמול הייתי מוכנה להכחיד את עצמי בגלל 'אירוע פעוט'. היום היה תיקון. מקווה שתוכלי למצוא גם בך את האזורים המוכשרים והפעילים, לא הפגמים בלבד. כי בכל אחד יש. בכל אחד. סופ"ש נעים, סוריקטה

היי לורן מבינה שכואב לך מאוד אך לא חושבת שהיא לא אוהבת אותך יפתי בטח שלא מגיע לך לבכות המון זה ממש מתיש ... רק רגע אחד מה זאת אומרת שהיא לא אוהבת אותך כמו כל מי שמכיר אותך ?? אייך יכול להיות שאף אחד לא אוהב אותך ? לא מתוקה שלי בטוח שיש כאן טעות גדולה מאוד... נראה לי ששיחה רצינית עם המטפלת תבהיר לך שאת לגמרי טועה...ו..אני כן אוהבת אותך..כמובן..מכל מה שהכרתי אותך כאן במקום הזה .. חיבוק לעידוד חטולית

תודה רבה. באמת. אתן מרגשות אותי מאוד. ומקבלת את החיבוק,אני ממש צריכה אותו .

רק כעת יצא לי לשמוע את הפודקסט ... וואוו נשמעת כל כך רגוע ..... נהניתי מאוד מהפעם הראשונה ששמעתי ומאמינה שאמשיך גם להקשיב בעתיד גם השיר שלך היה יפה ..טוב כבר שמעתי אותו בעבר אם אני לא טועה ביוטיוב... תודה על השיתוף ולפני שאתחיל לכתוב עוד דברים שאולי כבר לא שייכים... ליל מנוחה חטולית

הי חטולית, את בזמן שלך. מדוע את מרגישה באיחור? פסדר, גם אני מרגישה בדיליי, אז אוכל להבין. כרגיל, ארשום, שאוהבת את ההתבוננות הכנה וישירה שלך. בלי יותר מידי סיבוכים. פשוט ככה. סוף שבוע נעים, סוריקטה

אולי באמת הזכרונות לא אמיתיות אולי הכל בגלל דמיון מפותח זה גורם לי חרדות נוראיות לחשוב שזה אמיתי... כל הסיפורים בראש קשה לי ממש לסמוך על עצמי ולהאמין אני מרגישה שאני מאבדת את השפיות אני מתהפכת בתוך עצמי למצוא את התשובות אני כל כך מפחדת... אני לא יודעת מה לעשות יותר...

הי ינשופית מתוקה, אוכל לומר לך שעד היום, כשאני יודעת, ויודעת שחקרו ממש בעבר והגיעו למסקנות שהוסתרו ממני ומהסביבה, ממש נראה לי עצמי שאני בוראת סיפורים. בהמשך לפודקאסט של אודי (תודה, אודי) - הנה דוגמא לדבר שחשבתי שאם אדבר אחשב כפרנואידית וישר אשלח למוסד סגור, ובסוף כן יצאו ממני מילים, והכיוון נראה כמשהו שאכן התרחש, לצערי, ואכן היה במציאות. כמה לא פשוט להאמין. כמה לא פשוט לחיות עם הידיעה שסיפורים 'הזויים' חלק מחייך. שלך, סוריקטה

כן סוריקיטה יקרה קשה מאוד להאמין לפעמים אני חושבת שיותר קל לחיות עם הספק אבל בגדול זה מקשה עוד יותר כרגע אני במקום של לא לקבל אבל גם לא להכחיש... פשוט הסיפורים שם... מטרידים ומפחידים אותי ברמות שאי אפשר לתאר... אני כאילו חיה ליד בינתיים. את יודעת סוריקיטה... את יקרה מאוד

ינשופית מתוקה שלי תזרמי עם כל מה שמרגיש לך נכון מאמינה לך יפתי ותמשיכי לדבר בטיפול כל מה שעולה לך בסוף כבר תביני מה היה נכון ומה דימיון... לא חושבת שאת מדמיינת למרות הכל... גם אם הכל קצת מבולבל לא נורא לא סוף העולם העיקר שתדברי גם את הבילבול חשוב מאוד !@ חיבוק ענק חטולית

הי אודי, הקשבתי לפודקאסט הפתיחה הראשוני, והתעוררו בי, מן הסתם, מחשבות. סוריקטה חושבת מידי לפעמים. עד כדי כך שצריך איכשהו לכבות את המוח בלילה, כי הוא פחות מסכים בעצמו. היו דברים שחשבתי שלא אומר או אעשה לעולם. חלקם כן נאמרו. בבושה או חרדה, אבל נאמרו. חלקם לא. כלומר, לא באופן ישיר. גם לא פה. ולא בשום מקום. רוב הפעמים דיברתי על ולא התנהגתי את. עדיין חשבתי לי, שיש דברים די בסיסיים ו'מקובלים' שלא קרו - למשל - חוסר היכולת שלי להתקשר ולשוחח איתו בטלפון. למשל, לא בכיתי. זה לבינתיים, סוריקטה

תודה, אודי. ממתינה לשמוע את קטעי ההמשך, וברשותך, יש סיכוי טוב שיהיה לסוריקטה הדעתנית מה לומר :-) אגב, (האגב, כן, הוא על פי רוב הנקודה להתמקד עליה) - אני שומעת גם פודקסטים, קטעי וידאו וקוראת טקסטים של איש הטיפולים שהיה. אפרופו חשיפה של המטפלים. כן, בסוף גם הוא הגיע להראות קצת. הרבה יתר מבעבר, בראשית דרכו. מאז גם חלה התפתחות בעולם התקשורת והאינטרט. אשתף שמרגישה קצת מציצנית גם כאשר אני מוזמנת (גם כאן וגם שם הוזמנתי, ולא דחפתי את האף מיזמתי), ופחות נוח לי. שלך, סוריקטה

קראתי אתכן... לא אתייחס ספציפית אך אומר שקראתי ומקווה שיהיה לכן רק טוב. ושתועילו אחת לשנה בתשובותיכן... הסופ"ש האחרון פלוס פורים היה אצלי בסימן עזרה להורים...של בעלי הפעם..עם לינה אצלינו..ניתוח שעבר בהצלחה ובעיות רפואיות של מבוגרים שאנו מטפלים ועוזרים..והנה דבר שבדרך כלל אני לא מספרת פה( אפרופו מה לא מספרים לפסיכולוג חחח) . על עזרה להורינו המבוגרים שזקוקים לנו רבות.... בכל אופן רציתי לומר שמחר זה היום הזה בשנה התאריך העברי שבדרך כלל נשכח מאנשים ורק אני עם עצמי ובעלי שזוכר. בניגוד לתאריך לועזי....אז די "חוגגת" את שני התאריכים...יש עוד זמן ללועזי... ביום זה נהוג לברך אחרים דווקא לא את בעל התאריך ;) אזמברכת אתכם בהמון בריאות הנפש והגוף! הרבה שלוות נפש והצלחה בכל מה שאתן מאחלות לעצמכן.. ואני...אני כבר מזמן לא ילדה ועוד קצת (שנתיים) כבר אהיה במעבר הזה...לגיל עגול. .. מחשבות, מחשבות..וגעגוע עמוק לטיפול. ששם תמיד סביב התאריך הזה הייתי מדברת בלי סוףףףףףף עם המון אסוציאציות חופשיות ובכי גדול..היום כולי קצת שכח הבכי ביום הזה... וקצת יותר משתדלת לעשות אותו עבורי, שמח ..כי איש אינו זוכר במילא תאריך זה. הנה שיתפתי אתכם בו. מעניין 🤔 נראה..מה אעשה בו ..מחר התאריך....מחר...

הי מיכל, התאריך העברי - קצת כמו מזל טוב סודי או פרטי ושמור ואפחד לא בדיוק מתערב ויש לנו ת'שקט שלנו, היות שרובנו זוכרים את התאריך הלועזי ועשוי להיות סביבו יותר 'רעש' או ציפייה / חרדה ממנה. בעבר (כשהיו פגישות) הייתי כועסת על המטפל שהוא לא זוכר. מתלבשת על הפאק הזה אצלו. הוא היה עם פרשנותיו מציע למה אני כן זוכרת תאריכים, אבל אני פשוט חושבת, ואולי טועה, וסליחה על הכללה, שגברים על פי רוב יותר מעפנים מנשים בנקודה הזו של זכירת תאריכים וציונם. זוכרת שכתבת כאן בגיל העגול הקודם. איך שזמנים חלפו. גם לגיל העגול הבא, למרות שמגיע, כמו שכתבת, המעבר הזה, והן הבאים אחריו הם מספרים ביולוגיים, אבל רוחך, כנראה נשארת צעירה, וזה מרשים אם מצליחים להמשיך לצמוח במוח (אח, חרוז). ברכות. מזל טוב בלחש ושקט ושיהיה יום בו תתני לעצמך עטיפה וליטוף ונחת. בוקר ליום מיוחד, שלך, סוריקטה

מזל טוב מיכל יקרה, מאחלת לך בריאות טובה, סיפוק בעבודה, נחת מהמשפחה ורגעים של אושר. שלך שירה

תודה יקרות... ניסיתי בשקט, ברוגע...אך המח חושב וקודח. בכל מקרה זה יום כזה שלי ובעלי בלבד. נחמד בהחלט שיש את התאריך ה"שקט" ויש את ה"רועש" רק שלא ממש חגגנו ביציאה. שתינו קפה בטייקאווי ;) ולעגול יש עוד שנתיים.... כן הזמן טס. ממש. אהבתי סוריקטה שכתבת על המח..נכון המח תמיד מתפתח ולכן אני מאמינה בטיפול. מאוד ובצמיחה. תודה שהזכרת. דצת דכדוך עבר עליי היום.ומחשבות וגם געגוע גדול לטיפול..למטפלת. התלבטתי. אך קשר לא יצרתי איתה.

אודי יקר! הקשבתי לך בקשב רב... מעניין, גם הפסיכו' שלי כתבה רק בפגישה הראשונה( בלוק צהוב, שקניתי לה כשנפרדנו, סגירת מעגל ;) ) ובחלום חשוב...מעניין🤔 ולהגיד הכל בלי שום מעצור אני לא בטוחה שהייתי מסוגלת לגמריי למרות התקופה הארוכה איתה. היו פעמים שיותר והיו שפחות..לרוב אני חושבת אסוציאטיבית מאוד אז מהבחינה הזו בוודאי שכן..אך יש דברים שנאמרו עם הסתייגויות..למרות שלרוב נאמר כל מה שרציתי והיה רלוונטי... אני מאמינה שמה שהיא לא אמרה זה בעיקר דברים שליליים עליי( אני אמרתי אותם מספיק בשביל שתינו 🤣) היא נתנה לי הרבה אומץ ותחושה שאפשר לומר הכל אבל לא תמיד חשבתי שיש צורך לומר הכל... וואו. אודי פתחת לי נקודות למחשבה. דבר אחר בפרודקסט חשתי ממש את הניגוד בין הדיבור הרגוע והשליו שלך לשיר ה"רועש" והמילים הכבדות משהו..... זה נעשה בכוונה???? משהו כאילו עשה בי רטט..או קצת דיסאוננאונס....לא יודעת. בכל אופן אשמח לשמוע עוד ממך...אלוף🏆

הלכתי לעבודה בפורים... נתתי לחברות משלוח מנות כדי לשמח וחזרתי הביתה ללבד. מנסה להתמקד בטוב... במה שיש... אבל עדיין קשה לחגוג כל חג לבד....

הי ינשוף, ביום משמחים, משתלבים, ואז בום חוזרים לבדידות ונכנסים לבועה האישית והכאב שלה. אולי כמעין שתי יישויות שונות. מצד שני, לפחות לגבי עצמי, ייתכן (וכאן אולי אני טועה, כי אין לי ניסיון אחר), אני זקוקה להמון המון שעות לבד בכדי להכין את עצמי כל יום מחדש לעמוד במה שקורה בעולם. ייתכן, שהשיטה שלי מאד לא יעילה, ויש טובה ממנה, ודווקא לא לבד. שלך, סוריקטה

הי אודי, וסליחה... אשער ששירה למטה ציפתה גם לתגובה ממך. ייתכן שהתפספסה לקראת סופ"ש (?). כתבתי גם הודעת המשך לאביב בהקשר לשיר. האם נראה שנקלטה במערכת? עכשיו גם קראתי את הודעת סיום הסופ"ש, היות שראיתי שיש לה תגובות של אביב וינשופית. מקווה מאוחר יותר לשמוע את הפודקאסט. מעניין ומסקרן. תודה, סוריקטה

תודה שראית סוריקטה ואודי, לא בטוחה שאני יודעת לאיזו הודעה שלך לא הגבתי. תמיד מתאים לי שתגיב. תמיד אני מצפה

הי אודי, תודה על השיתוף. יש לי דיעה, כרגיל, אך אשאיר לשירה לדבר, לבחירתה. טוב שאתה מזכיר שאינך מבוטל ואינך מובן מאליו. אבקש סליחה עבור הפעמים בהן פחות התייחסתי בעצמי בגלוי לתגובותך, אלא רק בראש. וחוצמזה, אתה יודע, יש מילים שנשמרות בפרטי ;-) מה לעשות, אתה התחלת עם הפודקאסט :-) תודה על האפשרות לרשום. סוריקטה

הי אנשים יפים - מחשבות המשך לי, להודעה שרשמתי בסוף סופ"ש שעבר - והנה כבר תחילת שבוע. הגוף בפקודת המוח מגיב, נראה שמן העומק, מהמערכות הלא מודעות, ואולי, עדיין, אולי אוכל להשיג שליטה מסוימת, או, לקבל את התקופה המעברית. תקופת הגמילה, אבל, אובדן. מבינה וגם לא מבינה. גם השילוב עם הקורונה שמדברת דברים דומים לי. נו. בין השאר, אמורה להיות עבורי הקלה כלכלית כלשהי. משמעותית ועוד איך בהשוואה למה שאני מרוויחה, עדיין חלקית לעומת החסר שהצטבר בעשרות השנים. אולי גם צריך אוויר לשנינו. אוויר מהניתוח הארוך והכואב. אולי גם מנוחה. כמה שנים לא נחתי, ובשנה האחרונה העבודה הייתה רציפה ללא חופשים (קורונה וזה). לעתים גם מתוך חמלה על משפחות קורסות מהבידודים והסגרים סייעתי גם מחוץ למשרה המלאה שלי. עם זאת, כבר במודע, כן שמרתי על עצמי. אם לא היו כוחות - לקחתי את הזמן עבורי, גם אם אכזבתי, וגם לא רק התנדבתי אלא ביקשתי תמורה ראויה. כאן, בפורום, אני מניחה מילים. זה אינו טיפול, הציפיות אחרות, הגם אם לפעמים מתלכדות. מודה מאד על ההקשבה, למי שנוגע ומשתדל, וגם מבינה את מי שאין בכוחותיו. במרחב - אולי זו עדות בעיקר עבורי שהיה שם. למרות שלרוב איני חוזרת לקרוא. שבוע חדש. מקווה שיצא לי לקחת חופש ביום שהוא חופש עבורי, אבל לא חופש של כל העולם. שלי. בוקר טוב, סוריקטה

סוריקיטה יקרה לקחת חופש עבורך רעיון מצויין... לקחתי גם לא מזמן יום והלכתי לים ולא היה אף אחד. קצת נשמתי שחררתי. נתן קצת כוח. המשך שבוע טוב ורגוע סוריקיטה יקרה ינשופים

הי - המשך, רשמתי את שרשמתי בבוקר. מאד התאמצתי. לעת ערב, כאשר החרדות מתעצמות ועולים לפני השטח אזורים אפלים, לעת ערב, איני מצליחה לסלוח על הסיום הזה כפי שהוא. ואיני מצליחה לסלוח לעצמי על רמות הזעם המתעוררות. ואין לי באמת למי לספר. ואין לי ממי לבקש עזרה. בקול ענות חלושה. כמה חלש יותר - כך צועק. לילה טוב, נו שוין, אם תהיה תגובה ואראה אותה - זה יהיה שוב בבוקר... סוריקטה

הי ינשופית, מחמם את הלב לשמוע שאיפשרת ולקחת קצת אוויר ים. כשאני קובעת לי חופש מראש קורה המון שהיום מתבזבז או הגוף לא מצליח להרים את עצמו. המשך שבוע נעים, סוריקטה

סוריקטה אהובה, השקט הצועק הזה קשה מאוד. להיות עטופה בשקט. והזעם המכלה. מבינה כל כך... דואגת לך מאוד מקווה שתוכלי לשוב ולקבל עזרה. אני חזרתי אבל לא בטוחה. הכל מכעיס. שלך שירה

אודי בהצלחה ותודה על השיתוף בהחלט נושא מעורר מחשבה

היי אודי פודקאסט מעניין עם טעם של כמיהה לעוד.

פעם, בשנת 2020, לא היה זה מזמן, פעם, עוד נחשבתי בטיפול. והיום, ביממה לפני הפגישה שכבר לא מתקיימת - אין מנוח בלילה. אי שקט שמנצח את התרופות. סביב השעה ה'קבועה' דאז, כולל זמן ההכנה וההליכה לכיוון וחזרה ואיסוף הזכרונות בדרך, נוצר ערפול וסחרחורת על סף העלפון, הקאות ואובדן זכרון ורעידות ושבר. מושכת כתפיים, לילה טוב, סוריקטה

ממש כואב וכל כך מוכר כדי לסוע לעבודה הייתי צריכה לעבור ליד הישוב של הקודמת אפילו שכבר הייתה לי מטפלת חדשה עדין כאב לי ברמות כל פעם שעברתי שם ... הכאב שוכח והלב נרגע כשאת נותנת לאבל ולעצב ולכאב להיות .... אתך בקושי אביב

הי אביב, ... לפעמים הכאב שוכך. גלים (הא, הנה מילה חח). אין לי מחשבות על טיפול חדש בשלב זה. אדרבא. תודה יקירתי, שלך, סוריקטה

כי צריכים עוגן זמין בזמן מצוקה כי אם אני בוחרת להתחבר יש הרבה מצוקה ואינני מצליחה להכיל לבד צריכים עוגן כל יום וזה אי אפשר ואני צריכה לתפקד ולהתפרנס והכל קשה כל הזמן ואני לא ישנה ומפורקת בגלל זה אני בוחרת שוב ושוב לא לנתחבר מה באמת אני זקוקים??? החזקה והכלה ומישהו שיעזור יום יום ואין

הי ינשופית, אני שומעת את משאלת ההתמזגות, לאותו רגע ראשון שהגחנו, ומבינה אותה כל כך. להבנתי, תמיד הזמינות במציאות תהיה מוגבלת. גם כשהיא בתדירות גבוהה ואפילו גבוהה מאד... באסה, וגם לא, אולי כך את גם מוצאת בך משאבים, סופשבוע נעים וחיבוקים, סוריקטה נזכרת בימים שהייתה בטיפול

כל כך מבינה אותך כל כך חיבוק ענק ענק זה אחת הבעיות הכי קשות שאיתם אנחנו מתמודדות

אודי וכולם! נכנסתי לומר פורים שמח! יש לי אמנם הרבה מה לכתוב מהריפרוף הקל על ההודעות. אך לצערי אין לי זמן....(עניין רפואי משפחתי, שיעבור הלוואי בקלות ובריאות🙏) ולומר שוב: אתן נהדרות ואמיצות ויש לכולנו פה מקום מדהים עם מנצח אדיר( אודי יקר! ) פורים שמח. שלכם, מיכל

פורים שמח, לך מיכל ולכולם. כדרכי בשנים האחרונות התחפשתי כדי לשמח פיצים. בריאות שלמה, סוריקטה

מיכל יקרה תודה לך , מאחלת לך ולכולם פורים שמח ושיהיה הרבה בריאות !!

יש שיר של ריקי גל שאני מאוד אוהבת . אתמול כתבתי שאני מעניקה אותו לעצמי ומאחלת לעצמי להרגיש ללא דופי . השיר הזה יוצר המון אינטריגות כאילו זה שיר שמבקש ממני לשתוק סותם פה חברתי . אני אישית רואה אותו אחרת . מבחינתי השיר מדבר חיבור קבלה והכרה שזאת המציאות היא לא גהנום לא גן עדן . ושהיום כבר אני יכולה להרפות לקבל את המציאות לחיות לצד הפגיעה לדבר אותה כאילו היא כוח להרגיש ללא דופי להיות שקטה מבפנים ...ולהרגיש שאפילו האויר נותן לי הגנה כלומר לחוש מוגנת מבפנים כי אני לא צריכה הגנה חיצונית ... ואולי אני טועה ....רגע כזה שמבקשת להבין איך אחרים מבינים את השיר הקסום הזה . ואודי בבקשה צריכה את איך אתה רואה אותו בפשטות לא עם אתגר מחשבתי :) https://youtu.be/7hcEPikUpHI

אביבוש שמעתי את השיר והרגשתי שכל מילותיך נצרבות בו ומכירות בו כאמת שאכן כך.. כמה נהדרת שאת !! מקווה גם ביום מן הימים להרגיש כך ... חיבוק ענק אהובה חטולית

הי אביב, כשאני טמבל עייף, אני מחפשת בגוגל... חיפשתי את הביטוי "היי שקטה ניתוח" ראי את שני הלינקים הראשונים בתוצאות. ייתכן שידברו אליך: https://tinyurl.com/3atbjrk7 http://uvc.co.il/?p=806 נראה לי שהיטבת להבין. ... ואני, סוריקטה, שוקטת ונותנת, כעת, ללינקים, שנכתבו בידי אחרים, לדבר.

תודה יקרה יום עמוס שעוד לא נגמר אז אכנס מחר כנראה ... אבל מודה לך הכי מתאים לי תמיד לגלגל בגוגל....לא חשבתי על זה הפעם הימים האחרונים הצליחו לטלטל לי את הבטחון תודה על היותך זמנית או לא מאוד משמעותית לי .. אביב

גם אני מצליחה לראות שיר של קבלה עצמית. התמקדות מופחתת בפגמים, בעיוותים; פחות האדרה וטוטאליזציה של הטוב או של הרע. פחות קיטוב. פחות פיצול. וסוג של גידול שכבת עור נפשית, חיץ מגן בינך לעולם. משהו שמאפשר פחות חדירוּת מסחררת. מאפשר אמפליטודת רגשות מתונה יותר בסך הכל. וגם מדבר את החיים לצד ההיסטוריה, אך לא רק אותה בשחזורים בלתי פוסקים, שמנסים לצרוח לעולם כמה פגעו בנו, ואת הנצחת היותנו שורדות. מסתורין אופף את השיר - אבל כך, כל אחת (במקרה שלנו אישה, אבל אפשר להרחיב לכל המגדרים) יכולה להתאים לעולמה. בעיניי, יש גם ניחוחות של סוג של לידה מחדש. היה שלום, בורדרליין. בוקר אור, שבוע חדש יהיה, סוריקטה

רק שמתי כאן על פגיעות שזכרתי ופתחתי בטיפול ... והבוקר קיבלתי טלפון אחותי אני אשתי והבנות בדרך לאזור שלך לראות פריחה ונוף ....באים לקפה ..מזכיר לי למה כל השנים שתקתי . כמו רמז מלמעלה תמשיכי לשתוק . ואז טלפון מחברה שעובדת עם ילדים , את לא מבינה איזה עלייה של פגיעות מיניות (גילוי עריות) יש לנו ...והיא לא יודעת עלי , אני שותקת :) בא לי לצרוח בקול שכל העולם ישמע דייייי כבר זה פשוט מטורף העולם הזה הקלות הבילתי נסבלת הזאת וחיים שלמים שנהרסים. ... אני זקנה ועייפה באמת עייפה ...

נשמה את מוזמנת לצעוק בכל הכוח כל מה שבא לך.... אפשר להצטרף אליך ?? כן הקלות הבלתי נסבלת של החיים האלה צודקת וגלגלי הצדק מתמהמהים להגיע והופ...עוד פגיעה ועוד ועוד ועוד... חיבוק עוטף עולם ללוחמת הכי אמיצה ביקום.. פורים שמח חטולית

הי אביב, אולי זה (גם) רמז להפסיק לשתוק? כלומר, לפחות מול חלק מהעולם, ואת כבר קצת שם לפעמים. אולי זה סימן לשים גבול, בלי פירוט. לפני כמה ימים חלק איתי ידיד, איש מקצוע, מקרה קשה, תיאר אותו כקשה ששמע מעולם. ואני, מקשיבה כתמיד. בשלב מסוים ביקשתי שנעבור נושא. באופן חד וקוטע. ביקשתי אולי אפילו באופן מנותק. כנראה שיש גם חלק שמבקש להמשיך. מורכבות, המילה, כן. הרבה טריגרים בעולם, המון תוקפנות אלימות, אלימות שעבורנו נראית עוד יותר. אבל יש גם טוב ויפה. מאזנים, עדיין מתעסקת בשאלה האם פוגעיי בכלל מבינים או יודעים מה הם עשו. האם נמצא בתחום הזיכרון שלהם. גם לגבי האמא, אני חושבת שמשהו שפוי בה איכשהו מבין שעברתי טיפול וחקרתי ואני יודעת מה קרה שם פעם, ולכן היא, תחת ארגומנט מוזר, לא מוכנה לראות אותי יותר. כמובן שמבינה אותך. בוקר אור, סוריקטה

בוקר טוב סוריקטה יפה שלי אכן יפה אמרת מורכבות המילה ו..מאזנים..שלא תמיד מצליחים באמת לאזן כי הלא..טוב נמצא בחלק העיקרי של המילה והטוב בחלק המועט שבו כאלו..לא באמת מאוזן אבל מקבלת זאת כך כמו שכתבת.....! ולגבי אימך מרגיש לי שאת מאוד צודקת שיש בה משהו כן שפוי אך פוחדת לקבל את מנ שאת אומרת...כי מצריך התמודדות עם הפגיעות ולכן עדיף לה לא לראות אותך ...כן..לצערי הרב...! כואב מאוד שכך האמת הצרובה.. איתך יפה שלי חטולית

אחרי שאמרתם דברים באמת חשובים ומרגשים כל אחת בדרכה לא עניתי לא מצליחה להחזיק טקסט. טמטמת ממסכת. סליחה

טוב שבאת טוב שהבאת אותך לכאן תודה על זה טמטמת מבינה ....לגמרי מבינה חיבוק אביב

... הטמטמת הזאת שנמצאים בה מתוך רמת תסכול עמוקה כל כך. ולא רק. גם בלי מילים. חושבת עליך. באמת. שלך, סוריקטה

שירה יקרה רק רוצה להיות איתך שלא תהיי לבד עם הכל ינשופים

הכל בסדר לא תמיד מוצאים מה להגיד לפעמים הכל נחסם לצערי מכירה את התחושות המבאסות האלה וצריך פשוט להמשיך הלאה זה הכל ביום שיהיו לך מילים הם יבואו לבד..את יודעת נכון ? חיבוק לכבוד חג פורים חטולית

המטפלת שלי איכזבה אותי כל כך אני מרגישה כאילו העולם הפך לבור ענק ושאב אותי לתוכו אתמול באמצע המקלחת פשוט התקפלתי על הרצפה מרוב בכי והתחלתי לצרוח מרוב שכאב לי יצאו ממני צרחות מפחידות כמו של משוגעים בסרטים אני מרגישה שהיא השלתה אותי אני מרגישה שהייתי כל כך טיפשה וילדותית שאהבתי אותה חשבתי שהיא אוהבת אותי בחזרה אבל ברגע האמת היא הפנתה לי עורף אני שבורה ופצועה אני לא יכולה לשאת את הכאב הזה אני מרגישה שלעולם לא אסמוך על מטפלים ועל אנשים בכלל מרגישה שלאף אחד לא אכפת ממני ואני בן אדם סוג ב' שאם קורה לו משהו זה לא באמת חשוב החיים שלו לא באמת חשובים אפשר להפנות לו עורף ולהגיד לו אחר כך בואי נעבד את הרגשות שלך ולמה התאכזבת ממני מרגישה שיש אנשים שבחיים לא יהיו במצוקה כזאת נוראית ובחיים לא יהיו לבד ואני מהאנשים שזה בסדר שזה יקרה להם מותשת

צרחות כמו של משוגעים בסרטים וואוו כמה שאני מכירה צרחות שמקיאות את כל הכאב הכעס הפגיעות ומשאירות ריקות ובתחושה קשה של לבד ....כי אם אני צורחת ככה ואף אחד לא שומע מה נשאר .. מבינה גם את האכזבה מהמטפלת , ובכל זאת עוד כיוון צרחות כאלו לימדו אותי שזה יושב הרבה יותר עמוק מהמטפלת הייתי באה לטיפול ומנסה להבין יחד על איזה כאב זה יושב ... אתך אביב

הי ציפור מדבר - אם הטיפול ממשיך (הוא כנראה - נכון?) - אז דברו על זה. וסיכוי טוב שתוכלי קצת לקחת מרחק מלב הכאב. מעת לעת. פעם אמרתי לעצמי שאם על כל אכזבה / תחושת בגידה באמון הייתי מאמצת בעל חיים - לא היו מספיק בעולם. סוריקטה

היי ציפור המדבר מצטערת שחווית כאלה רגשות קשים מאודדד מאמינה לך גמני חוויתי מכירה את התחושה הכואבת הזו ויש חיים אחרי באמת שיש מנסיון שלי... רק לא הבנתי מה הביא אותך למצב הזה התוכלי לפרט ? אף אחד אינו בין האנשים האלה שזה בסדר שקורה להם ממש לא!! אולי באמת כדאי לדבר על מה שקרה לך לתת לזה מקום לפני שאת מחליטה שאת סוג ב. ושלא מגיע לך... חיבוק אם מתאים לך פורים שמח חטולית

התגובות שלכן כל כך מחממות את הלב תודה מקבלת אלי את החיבוקים והניחומים... אני רוצה לספר מה קרה אבל מתביישת מפחדת שישפטו אותי יגידו שזו לא אחריות של המטפלת ושאני צריכה לעבוד על זה אבל בא לי עכשיו שרק יהיו איתי בכאב הנוראי הזה כי אני איתו לבד אני אספר בקצרה שעברתי אירוע פיזי מפחיד וטראומטי השבוע התקשרתי דחוף למטפלת שלי כשזה קרה וחשבתי שהיא תבוא לעזור לי והיא לא באה והייתי צריכה להתחיל לחפש מי יבוא.. ונתקלתי גם בסירוב מצד מישהו שחשבתי שקרוב אלי.. בסוף כמה חברים שלי באו לעזור לי אבל זו הייתה ההרגשה הכי מגעילה שהרגשתי בחיים שלי הרגשתי נטושה אבל לא נטושה כמו שקורה לפעמים בטיפול כשהמטפלת לא מבינה או כשהפגישה מסתיימת נטושה על אמת. אשכרה נטושה בעולם לבד פצועה פיזית הבן אדם שאני הכי אוהבת הפנתה לי עורף בשם הסטינג ונשארת לדאוג לעצמי זה היה פשוט נורא וזה ממשיך ללוות אותי ולא עוזב :( זה קצת משכך את הכאב כשלקחתי ממנה מרחק השבוע אולי זה מה שנכון לי עצובה כי כל כך סמכתי עליה וחשבתי שהיינו כל כך קרובות עכשיו אני מרגישה שהכל זה מילים יפות שלא שוות דבר במציאות מחוץ לחדר... מרגישה נבגדת ולא חשובה לאיש ושהחיים שלי הם חסרי ערך בעיני האדם הכי קרוב לליבי... עצוב

הי ציפור מדבר יקרה, מוכרת מאד הפרשנות של האדישות. עד היום מאד לא פשוט לי להבין. גם אני, למשל, קיוויתי, שאחרי המנה השנייה של החיסון ותופעות הלוואי הקשות, המטפל יהיה איתי. הוא לא היה בפועל, וזו הנקודה לתור אחר האובייקט הפנימי בי. אופס, באג. מבינה. בסדר להיות בכאב. מקווה שיהיה לך כוח לצאת משם. קצת ובהדרגה. הזמן לעתים רופא, סוריקטה

לא בדיוק יודעת אם אחרי 4 טיפולים אייך הייתן מגיבות אם המטפל היה אומר לכן אני כאן כדי להגן עליך מכל הפגיעות שספגת ומכל המהלומות שעברת...אני רוצה ללמוד אותך בעלפה ואני אלמד כי יש לי את היכולת כדי שאוכל לעזור לך לתמוך בך בהכל !!! את רק צריכה לשתף אותי במה שאת יכולה ובמה שקשה נטפל בהמשך... מאף מטפלת מאלה שהיו לי 5 לא שמעתי מילים כאלו ונכונות כזו לטפל בי... האמת שזה ריגש אותי מאוד נתן מקום להיות...להכיל...ולא חשוב מה יצא ממני ...לא נבהל ...וממה שכבר יצא..נשפך כמעין המתגבר....!! יש לך כאן מקום שהוא רק שלך עם כל החסיון המלא ממני ..... לא יודעת מה תחשבו אבל באמת זה נשמע לי כמו "חיבוק" במילים הרגיע אותי כמו שמעולם לא הרגשתי מוגנת מאף אחד באף מקום ..האם אני מדמיינת ? אולי טוב מידי כדי להיות אמיתי ? גם אתן שמעתן דברים כאלה מהמטפלות/ים שלכן?? ובהמשך החיים שאינם קשורים לטיפול יום רביעי אחה"צ לוקחת את אמי לחיסון שניועוד 7 ימים התו הירוק יגיע...סוף סוף....!! עדיין עסוקה גם בריצות עבורה לכל העינינים שלה ... וסוף סוף הגיע גם התור לרופאה הפסיכיאטרית נראה מה תגיד לגבי חוסר השינה המשווע שלי🥱🥱 ומה תחליט לגבי הקנאביס הרפואי עבורי..🤔😏😠☹🥺... זהו ..עייפו לי העינים .. תודה לכל מי שקראה עד כאן ליל'ט לי ויום טוב לכולכם!! חטולית

נפלא שימשיך כך בהחלט מגיע לך חיבוק במילים וכן זה נוכח בטיפולים שלי אל תיבהלי מזה ואל תברחי :) ואל תישברי שיהיו רגעים פחות מכילים תזכרי את המילים האלה שהוא אמר אלו הם מילות מפתח לטיפול טוב ואיכותי ... חיבוק ענק אביב

היי חטולית.. זה נשמע כל כך מחבק ועוטף! וואו. אני גם מבינה את הלחץ שלך... לא תמיד יודעים האם להאמין למילים. הזמן יגיד..תפסעי לאט ובזהירות :)

וואו, אני כל כך שמחה בשבילך שאת מרגישה כך! ואני לגמרי מבינה איך זה מרגיש כמו חיבוק במילים. כי זה לגמרי זה. תחושת הגנה וביטחון . וואו. זה באמת מרגש אותי לשמוע:) מאחלת לך שתמשיכי לחוש כך בטיפול לורן

הי חטולית, ניסיתי לשלוח הודעה קודם, ויש סיכוי שהניסיון פחות צלח. נשמע מרגש מאד. והתקדמות של ממש. וכמו שאומרים תמיד. בקצב המתאים. את אלופה! בהצלחה! סוריקטה

אביב ציפור מדבר לורן וסוריקטה תודה בנות אהובות ויקרות על כל המילים המרגיעות שלכן כמה שמחתי שגם אתן מכירות ...רווח לי באמת לא בגלל משהו מיוחד אלה רק בגלל הבטחון שזה נותן לי שזו לא אשליה יפה מידי.. אז כמו שאודי אמר שזו יכולה גם להיות חוויה מתקנת ומעצימה כך גם אני מקווה שזה באמת יהיה וסיימנו גם את החיסון השני.. המון תודה לכולכן חטולית

לפני , אני רק רוצה להודות לכולן/ ם ! על הפורום הזה, על המענה האנושי, על התשובות המרגיעות והמקבלות. ממש תודה. זה לא מובן מאליו. אתן/ם מדהימות ומדהימים. אני מנסה לשרוד . ממש מנסה. מחזיקה את עצמי מלפגוע בעצמי , לומדת להסתדר לבד ומנסה לשחרר את התלות הזאת . אני חייבת לשחרר. בשביל עצמי. כי מה יקרה ביום שזה יגמר? (הטיפול) אני לא מסוגלת לחשוב על זה אפילו. אני מפחדת מזה. איך אני אחיה בלי זה? איך חיים בלי זה? אפשר? הקשר הזה עושה לי טוב , אבל גם עושה לי רע באותה המידה. כי האכזבות הפנימיות מדברים שלא יכולים לקרות מייאשות אותי. גורמות לי לעצב . גורמות לי לחשוב שבחיים אני לא באמת אהיה מאושרת ממשהו.... הלוואי שאני טועה ... בבקשה. אני חושבת שרק אהבה תעזור לי להיות מאושרת,קטע כי עד היום נרתעתי מזה. מאהבה וממגע... אבל עכשיו אני כל כך צריכה את זה , אני רוצה גם להרגיש את זה . ואני לא חושבת שזה יקרה.כי אני לא מתאהבת. אני דפוקה נמאס לי לחכות לכלום... העולם הזה מוזר לורן.

תהליך , מניחה שאהבה לעצמך זה אהבה הראשונה שתעזור תיתן כוחות ובטחון וזה נפלא שאת רוצה אהבה ומגע ואני מניחה שמהפחד מהרצון הזה שלך את שוב קצת הודפת את המטפלת הקשר הזה עושה לי טוב וגם רע כתבת ....תזכרי את הטוב תעבדו על הרע הוא חשוב גם אם רק השלכה אתך אביב

הי לורן, כנראה שצריך לקבל את הסבל כחלק מהחיים. טיפולים נפשיים מטרתם, בין השאר ובשורה התחתונה, כפי שלמדתי להבין, להקטין את הסבל באם ניתן וכמה שניתן, או לקבל אותו. מניחה שלאושר תהיה משמעות רק אם תהיה לו התחלה וסוף והסבל לצדו. שלך, סוריקטה

היי כתבת המון דברים חשובים מאמינה שיש חיים גם אחרי שנגמר הטיפול ומאמינה שגם את מאוד חזקה ... לא מאמינה שאת דפוקה פשוט לא נתת לעצמך הזדמנות להרגיש אחרת ועסקת בדברים שהרחיקו אותך מלאהוב ..עדיין לא מאוחר לורן רק בידך לעשות את ההחלטה ולשנות את הנתיב שתבחרי .. שמחתי שלא פגעת בעצמך .. חיבוק אם מתאים פורים שמח חטולית

יקירתי. העתקתי והדבקתי בשלישית..כי חשוב לי. את חשובה!!! כתבתי ולא שלח. מנסה שוב! היום את כבר יודעת שאת שווה!!!!! שאת ממש לא מה שהוא אמר. בזכותך! בזכות עצמך ולא רק שאלה של מזל.....אלופה❤כל כך מתחשק לי לחבק אותך עכשיו. בזה הרגע...חיבוק כזה שמתאים. מהממת שאת!

אביב - את מיוחדת מאד. אכן. במובן המרגש. שלך, סוריקטה

בתקופה האחרונה עלה הרבה נושא הכאב והחיבור אליו ......הבנתי שאני לא באמת נותנת לו מקום , בעיקר כי מול זכרונות שהם מודחקים מבחינתי קשה לי לכאוב כאילו זה שלי. אבל , מעולם גם לא כאבתי או נתתי מקום מעבר להזכיר שהיה כלאחר יד זה כל הפגיעות שהקטנתי ... שנתיים פגיעה מאחי יום יומית .. היום נתתי לזה קצת מקום .. למה מניחה את זה כאן ככה לא יודעת , רוצה למחוק שיעלם שלא ידעו ... המון בושה המון תחושת אשמה המון רצון להעלם ....וכל השנים אני זוכרת ושותקת לשמור על הקשר בריא נורמלי בשביל הילדים שלי , ובשביל עצמי כל כך הרבה ידיים כל כך הרבה פגיעות לאורך כל כך הרבה שנים מה זה אומר עלי וכן יודעת בהגיון שכלום אבל בתחושה כמו סללו לי דרך והכשירו אותי לתפקיד אחד שבמזל לגמרי סוריקטה לגמרי במזל אני לא שם עכשיו לפי הסטטיסטיקה הייתי אמורה להיות שם במקום הזה שאבא אמר שזה המקום שלי ....עייפתי כל כך עייפתי .. ובכל זאת כשיצאתי מהמטפלת הבטתי במראה ואמרתי לעצמי ולחלק של הנערה שלי שאני גאה בה וגאה בי וגאה בנו ....אז אני גאה זה נכון אבל על כך כואבת .

אביב יקרה כמה כאב. כמה כאב... באמת לא פשוט לתת לזה מקום. טוב שאת כותבת ומשתפת ונותנת לזה מקום כאן... איתך, ינשופים

את חזקה, וגם אני גאה בך. לורן.

הגיע הזמן שבאמת תהי גאה בעצמך ובדרך שעשית שאפו ענק אהובה..🗣👍👍👍 חטולית

הי אביב, כמה תעצומות להצליח, לרגעים (אך משמעותיים) לנצח את הקולות ההם שיעדו אותנו או למות או להיות זונות הומלסיות מסוממות אלכוהוליסטיות זרוקות מתגוללות ברפש. סליחה על השימוש הטריגרי. הם כן הצליחו בזה שאנחנו נשים מאד סובלות.ובדימיון אנחנו איכשהו עדיין במקומות כאלה, וטוב, כנראה, שיש פער בין המציאות למה שמתחולל בראש. בכל אופן, פחות הספקתי לקרוא, ועמכן הסליחה, עבודה קשה, מיעוט שינה. אבל עכשיו ראיתי למטה שהזכרת דיבור על ציפיות ומשכים. ובכן, ואני חשבתי לי לתומי שתוך שנה של טיפול / עשרות אלפי שקלים ספורים, אוכל להיות אדם מתפקד. עובד, לומד ואפילו מצליחה להקים דור המשך. את זה אומר היום, אז לא הייתה לי גישה אפילו למשאלה. ויתרתי על חלק מהמשאלות האלה ואפילו יש כוח שמנסה לקחת לאחור. המציאות לימדה ששביב השנייה של החיבור הראשון, שביב שנייה, קרה רק אחרי שנתיים. והיו צריכות לחלוף כמה שנים עד שבכלל הסכמתי לעבור לגור בתוך בית כמו כולם. עוד כמה שנים עד שהסכמתי שיהיו לי רהיטים ומכשירי חשמל. ועוד כמה עד שקמתי והתחלתי לתקשר עם אנשים. והזמן חלף, ואנחנו כבר בפוסטמנופאוזה. ובהקשר לפריבילגיה של עשירים - חלק מהכסף לטיפול שלי, שגם כך היה מוזל, וגם לתכולת הבית, הגיע מסוג של תרומות דווקא מאנשים שפחות מעריכים טיפולים נפשיים, וגם לא אוהבים אותי, וחטפתי. גם זה יצר שיבוש. יום נעים, סוריקטה

והציטוט יפיפה. תודה לך, אביב יקרה. אנשים זמניים לרגע - יכולים ליפול בעיתוי שמתאים ומקביל לקשרים עם אנשים זמניים-פחות, וגם יש יתרון והקלה באי הציפיה להמשך. נראה לי. גם כלבלבים נותנים משהו מרכך במובן זה שהציפיות מהם שונות מאשר מבני אדם. בוקר טוב, נשיקה מכלבלב (אולי עוד יהיה לי שוב), סוריקטה

קראתי הכל למעלה למטה ... מגיבה לך כאן תודה על המילים בהחלט סוריקטה התהליך כמו שתיארת כל כך הרבה שנים כל כך כל דבר לאט לאט לא נגמר ....היום הקשבתי לשיר של קרן פלס ורמי קליינשטיין ,על לחיות ללא חרטות ...והלב צבט לי. הרבה מחשבות לי אלייך , פחות מצליחה לכתוב ....מצטערת חושבת עלייך שולחת הרבה כוחות לשרוד את התקופה . חיבוק גדול אשה יפה אביב

זה מז ששאלת אותי אודי.. איזה תנאים אני זקוקה כדי לאפשר חיבור / רצון להתחבר יותר הכלה, יותר פגישות, אפשרתי לעצמי היום פגישה נוספת.. היה קצת פתיחה, יותר נכונות.. קשה להאמין. ממש קשה לי להאמין אבל אני מנסה כן להאמין

הי ינשופון, רשמתי תגובת המשך בשרשור שפתחת, ואז נמלכתי בדעתי ולא שלחתי. וזה חזר על עצמו. ולא שלחתי. בדיעבד - אולי טוב שכך. מפעים, בעיניי, שאת יודעת להגדיר מה התנאים. ועוד יותר שמימשת משהו קטן בכיוון. באהבה מסוריקטה

לאט בקצב שלך /שלכם ....שולחת כוחות וחיבוק טוב שאת מאפשרת לך אביב

ינשופית מתוקה שלי זו ממש בשורה נהדרת גאה בך מאוד הלוואי תמשיכי כך ...מאמינה שלא קל לך תמשכי כך את בכיוון הנכון אוהבת חטולית

ינשוף יקרה! טוב שאת מנסה וטוב שאת מאפשרת לעצמך לנסות...

כאשר כתבתי קשה להאמין התכוונתי שקשה לי להאמין שעברנו את הדברים שהחלקים מספרים עליהם... ממש קשה לי להאמין..

תודה רבה לכל אחת מכן על המילים ועל העידוד הלוואי שאצליח בכוון הזה... הלוואי...

בוקר טוב פתיחת שבוע, רשמתי כמה מילים למטה, בבוקר יום שישי, נדמה לי. מנסה מאד, לא קל, מאד לא, מנסה להטות משקל על הכף למטרת איזון והקלה. חלקיים... שבוע טוב, סוריקטה

שבוע טוב שבוע חדש ומלא תקווה קראתי אותך למטה בנשימה עצורה ...מרגשת שאת בהחלט יש התקדמויות יש השגים הם מופנמים בנו בתקופות מסויימות ופחות בתקופות אחרות אישית אחד הדברים שעוזרים לי לאזן בן הרגשות הפגועים הכועסים המוחקים כל טוב לבן הרגשות שיודעים שיש גם נקודות אחרות זה התודה ... עשיתי את זה אז בפרידה מול המטפלת , גם עכשיו בבור שנפלנו אליו בגלל זיהום הסטריליות בחדר שכמעט והרס לי את הטיפול ...לי זה עובד ועוזר לאזן אני בטוחה שיש שם המון מילים של כוח של תקווהשל אמונה בך שהמוח שלך עיוות ללעג לחוסר מסוגלות וכאלה ....זה קורה גם לי .. אתך בלב אביב

שבוע נפלא גם לך יפה שלי מקווה שיהיה לכולם קראתי אותך למטה כל מה שכתבת אוהבת חטולית

סוריקטה יקרה, קראתי...גם למטה. לא יודעת כ"כ מה לכתוב כרגע...גם הראש שלי עסוק בהמון דברים אז מתקשה להתעמק. מובן החלקיות והקושי ...מקווה שיתבהר יותר לגבי השגים.

הי אביב מתוקית, מניחה שיש לי בעיה עם התודה עדיין. אבל אולי היא שם ואני משתמשת במילים אחרות. מעין אמירה עקיפה שכזו. בינתיים, עדיין, חובטות בי מילים קשות, שלא מתאימות לפרידה טובה. והרבה זעם. חושבת גם עליך, שירה וגם עליך, במבי בהקשרים של פרידות. רשמת 'זיהום סטריליות' - אאוצ'. מניחה שהיה לכך ביטוי בפגישות השנה שסופן ידוע פה. אבל משהו בי הכחיש, כנראה. אז בסדר, החלון היה פתוח (ממש כמו בחלומות הפרוצים), ומצד שני - מה יש לי כבר להסתיר; ישבתי בפינה הכי רחוק בקצה כאילו מודחת. התדירות המאד מופחתת של הפגישות השנה, הרגעים בהם היה אסור לגעת בידית הדלת. הזומים שפשוט סגרנו אחרי כמה דקות. דלתות נסגרות. כל דלת, ואפילו אם סתם רק יצאתי ממקום כלשהו כדי לחזור. זו הרגשה. היה איום. איום מכדי לזכור את החוייה והיא נמחקת. אולי לכן גם מילים מתחום הפסיכולוגיה מרחיקות. עדיין בסבל קשה מאד, בחלק גדול מידי של הזמן, אבל אולי זו הבדידות. כי היא קיצונית. ועוד אומר - איני מחשיבה את ההיסטוריה שלי כפגיעה מינית, למרות שהייתה כזאת בדרך והרבה מאד שנים באינטנסיביות. היה עיוות מהרגע הראשון בין הילדה לאמה, הוא החריף משמעותית לפני גיל שלוש והגיע לשיא של סכנת חיים בין גילאי 5-7 והיה עוד. גם אלו תקיפות ופריצות לא נחמדות. ניסיתי אתמול ללכת לישון (לא הצלחתי גם עם תרופות) בתחושה של שנאה עצמית כבדה. אבל יום חדש, תודה שכתבת. סוריקטה

תודה חטולית שקראת. מנסה, זה נראה די טכני עכשיו. לא ממש הולך לי. המשך שבוע טוב, ושוב תודה, שלך, סוריקטה

הי מיכל, ואולי לא חייבים להתעמק - חשוב לומר זאת גם לעצמי. ואולי לפעמים צריך להניח. כמו הטיפול שלי שנפסק, ועדיין תוהה למה ככה ומה קרה שהמטפל הפסיק להתעמק, אולי גם אני עצמי חירטטתי וחודשים רבים כאילו הגעתי על ריק. ובימי הקורונה זה מסע שלם של קילומטרים בהליכה. תודה והמשך שבוע נעים, סוריקטה

יקרה קראתי אותך , מבינה אותך על הקורונה החלון הזום ואוווצ ללכת קילומטרים למטפל זה חתיכת התחייבות ...והבאת חלק בריא מאוד . מבחינתי היה ולא יכולה להכנס לפרטים מבלי שיזהו את המטפלת , חריגה מאוד גדולה התקשרות של המטפלת עם סוג של מכרה שלי וזריקה של הקשר הזה לתוך הקליניקה ...אחד הדברים שהיו לי הכי קשים זה עד שהיא הבינה למה ההתנהלות שלה פוגעת בי . היא נתקעה על הקנאה וזה לא ישב על זה ... מה שעזר לי להצליח לדבר איתה על זה אחרי שהיו חלקים כועסים וטרוף ...היה התודות . עשבתי וכל פעם שעלה לי גל של כעס על הזוגיות הזו כתבתי תודה כמו תודה שבזכות זה הצלחתי להגיד פעם ראשונה שמעשים של אחר פטגעים בי וכאלה ....זה יצר מספיק איזון כדי שאצליח לחלחל פנימה שכלום לא השתנה זה רק סערה וזה יעבור . לגבי הזקן , סליחה שלא מסכימה עם המטפל בסופו של יום הם גם בני אדם וליעיתים טועים , קחי אותך את הדמות שלך, של כולן כאן של אודי ...אתם מאוד משמעותיים במסע חיי מה שקיבלתי כאן ועודני מקבלת לכן אני כאן הוא הרבה מאוד ....אז אני דווקא מתחברת למילים של נועם חורב ומאמינה שלכל אדם שאני נפגשת איתו במרחב יש סיבה למה הוא שם ושהוא בא ללמד אותי משהו ....אני כן מאמינה שהיית משמעותית לו . אתך תחזיקי מעמד הקורונה הזאת תיגמר בסוף ודברים יסתדרו . אביב האנשים הזמניים-נועם חורב כשהיינו ילדים לימדו אותנו לשאוף לנֶצַח.⁣ מישהו ריסס על קירות לבנו התמימים את הגרפיטי:⁣ "והם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה".⁣ ⁣ כשמתבגרים, מבינים לאט-לאט שהנצח הזה הוא טריקי.⁣ כי ארמונות בחול לא נשארים לנצח.⁣ ואוכל במקרר לא נשאר לנצח.⁣ וגם אנשים, גם אנשים לא תמיד נשארים לנצח.⁣ ⁣ אנחנו גדלים עם התפיסה שככל שמישהו מלווה אותנו יותר זמן,⁣ כך הוא יותר משמעותי וחשוב לנו.⁣ אבל בחיים של כולנו מסתובבים אנשים זמניים.⁣ אנשים שלא ילכו איתנו יד ביד עד הסוף.⁣ שנכנסו לחיינו לזמן מוגבל במטרה מסוימת.⁣ ⁣ האנשים הזמניים מגיעים בדיוק ברגע שהיינו צריכים אותם.⁣ אנשים שכנראה לא יהיו שם כשיעלו כתוביות הסיום.⁣ הם באים להעביר אותנו שיעור.⁣ ללמד אותנו משהו על עצמנו.⁣ ללחוץ לנו על איזה כפתור.⁣ לעזור לנו להתמודד.⁣ לראות ברור יותר.⁣ להוות מקפצה לשלב הבא.⁣ לשנות לנו את הפרספקטיבה.⁣ לנצח איזה פחד.⁣ להרים אותנו מהקרשים.⁣ לסגור מעגל.⁣ ואז, ברגע מסוים - הם עוזבים.⁣ ⁣ זה לא עושה אותם פחות חשובים או פחות משמעותיים.⁣ בדפי ההיסטוריה של סיפור חיינו -⁣ האנשים הזמניים האלה יזכו לפרק שלם, עמוק ומהותי.⁣ ⁣ במבט לאחור אני מזהה אנשים שנכחו בחיי חודשיים-שלושה ועשו בי שינוי אמיתי, השפיעו עליי, עוררו בי השראה, לימדו אותי שיעור חשוב והפילו לי המון אסימונים, יותר מאחרים שליוו אותי שנים רבות.⁣ ⁣ בגלל השאיפה האוטופית לנצח, נדמה לנו שכשהאנשים האלה יוצאים מחיינו, זה אומר שהפסדנו אותם.⁣ שנכשלנו.⁣ שלא שמרנו עליהם מספיק.⁣ קשה לנו להבין שהם עשו את שלהם, ועם כל הצער שבדבר, תפקידם פשוט הסתיים.⁣ ⁣ אז מדי פעם, על כביש השִגרה המהיר, עם כל הזמני והנצחי ומה שביניהם -⁣ חשוב לעצור, להיזכר ולהודות לאנשים הזמניים האלה שאולי לא נוכחים ביומיום שלנו, אבל לרגע קטן, מתישהו במרחבי הזמן והמרחק - הם היו בשבילנו הנצח.⁣

הי אודי, רואה את התגובות רק בבוקר שלמחרת, והנה כבר אנחנו כמעט באמצע השבוע. וזה קצת עצוב. מניחה שלו הייתי רואה בזמן אמת, מסונכרן יותר, הנגיעה הנפשית הייתה אחרת. אבל הספקטרום ומיעוט הספונטניות, ושעות הפעילות שלי אינן תואמות שעות של מבוגרים :-( אנחנו לא באותם זמנים כתבו לי השבוע. אנחנו לא. סוריקטה

דיסוציאציה ואינטגרציה ומה שביניהם או המחיר הכבד של הפגיעה המינית – רבות נכתב על תהליך האמנזיה (שכחה) והדיסוציאציה( ניתוק ) כחלק מההתמודדות עם פגיעה מינית. כילדה השארתי את הגוף שלי שם והלכתי ...השארתי חלקי נפש אחרים שנוצרו כדי לעזור והלכתי למעשה אם מסתכלים על החיים שלי , אני לא יודעת איך נראו חיי ללא פגיעה ...נפגעתי לראשונה בגיל ארבע ואז נפגעתי לאורך שנים מכמה אנשים בו זמנית, עשר שנות פגיעה ...נוסיף לזה עוד כמה שנים של שחזורים וקשרים לא בריאים, שעדין קשה לי להסתכל להם בלבן של העיניים כי הם מתחזקים את הבושה והאשמה כי הרי כבר לא הייתי ילדה וגם שיתפתי פעולה. ברור לי בהגיון שזה שיחזור של מה שהכרתי מה שלימדו אותי לאן שהתוו את חיי ועדין עם ההרגשה לא מתווכחים, והכי קל לי עדין להאשים את עצמי מאשר לקבל שמשפחתי הרסה לי את החיים. @@@ אז מה היה לנו כאן כל מנגנוני ההגנה של זיגמונד פרוייד עבדו אצלי שעות נוספות : ההדחקה , ההכחשה , האידליזציה , רציונליזציה , הפנמה , נסיגה ועוד....והדיסוציאציה מאז שאני זוכרת את עצמי הדיסוציאציה שם מגינה עלי שומרת עלי מאפשרת לי לצמוח וככה כל פעם נוספו חלקי עצמי מנותקים שתפקידם היה להגן עלי . @@@ וככה עברו השנים , אחת נפגעת השנייה לומדת , אחת סופגת את הכאב והעצב השנייה לוחמת , אחת שקטה מופנמת סגורה מבוהלת השנייה כועסת בועטת יורקת אש ותימרות עשן , אחת משחזרת והשנייה נושמת ועושה צבא , אחת מתחתנת והשנייה מרגישה שאיבדה את חרותה ואת נפשה, אחת נמצאת בזוגיות והשנייה את האינטימיות ,אחת ילדה ילדים וכולם גידלו וחינכו, אחת למדה אחת ניקתה אחת בישלה ויש גם את החלקיים הזכריים שעמדו על המשמר ודאגו לשמר את הניתוק והשכחה ....עד כאן וואלה יופי של מנגנון פגיעה כזאת קשה והנה הנפש ייצרה לה מנגנון הישרדות העיקר לחיות להמשיך לחיות להיות כמו כולם .....האמנם , אז זהו שהמנגנון שומר על הישרדות לא באמת חיים . @@@ במשנה נאמר "דע מאין באת ולאן אתה הולך" נפוליאון בונפרטה ויגאל אלון דיברו אמנם על עם ולא על האדם הבודד "עם ללא עבר אין לו עתיד" "עם שאינו יודע את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל." ובכל זאת זה כל כך מדייק כשאין זיכרון עבר אין עתיד , וההווה דל והישרדותי. אז בניתי חיים שלמים על ריק , חיים הישרדותיים , חיים משחזרים חיים של קרבן ותקפן ,שהקרבן זאת אני וגם התקפן הוא כבר רק פנימי ומופנה כלפי עצמי ..הרס ועוד הרס ועוד הרס ....כל האנרגיה הופנתה לשרוד , לתחזק זוגיות (עם מיליון קשיים ככה זה בבית של שני אנשים עם פוסט טראומה מורכבת שמדחיקים) להתפרנס ובעיקר לגדל ילדים שלא יקבלו את השריטות שלי או של בן זוגי כמו ששר חנן בן ארי – באמן על הילדים שלי (אין ספק שהצלחתי בענק ) אבל את המחיר לדיסוציאציה הזאת אני משלמת עד היום ...בהרס העצום של הגוף שלי , בחוסר פיתוח עצמי כי ברחתי מהחיים וחייתי ליד ,במצב הכלכלי – שורדת זוכרים ואפשר להמשיך לעוד אין ספור נזקים שיישארו איתי לעד אבל איזו ברירה הייתה לי לא ידעתי שאני שורדת לא הבנתי כי לא זכרתי זוכרים מי שאין לו עבר יש לו הווה דל ואין לו עתיד ..אז גם לא היו לי רצונות או חלומות כלום הכל מת רק לשרוד @@@ ואז הזיכרונות אלו שרק דחקתי הצידה התחילו לצאת פגיעות מוקטנות ,כי הקטנתי אותם ,היום אני יודעת שפשוט ליד הפגיעה מאבא הכל נראה קטן ולא נחשב ..הגעתי לטיפול חשבתי בקטנה חודש חודשיים ואני כמו חדשה ,מנגנוני ההגנה כבר אמרתי עבדו שעות נוספות.... ואז הגיע הנקודה שהמטפלת העיזה להגיד את המילה אינטגרציה , כמה בהלה כמה כעס כמה בלבול , תחושה שעוד רגע יימחקו את כל החלקים ....לא נכנסת לתהליך האינטגרציה זה כבר סיפור אחר ...בגדול אגיד שזה תהליך סזיפי שלוקח שנים עם המון כאב והמון כעס ותסכול ועליות ומורדות צעד קדימה שניים אחורה ...אני רוצה כרגע רק להתייחס לרווח וההפסד כמו לדיסוציאציה ...אז שוב גם כאן הרווח מדובר ולקורא מהצד ייחשב שיא הצמיחה הטיפולית ...ואיפה ההפסד של היעדר ההגנות. @@@ מעבר לזה שצריך להרגיש מה שכל חיי לא ידעתי שאני אמורה להרגיש , כעס כאב תוקפנות פנימית ועוד...המחיר הזה שעכשיו כבר אין את האחת שנשואה והאחרת ששם באינטימיות זאת את שם , חווה הכל כל מגע שגורם לך לרצות לברוח כל פלאשבק שאת כבר מבינה שזאת לא פנטזיה מינית זה מה שעברת בתור ילדה ואת נלחמת לא ללכת אחורה ולא להרוס את מה שבנית כל חייך (כמתחתנים כשהכל ידוע זה אחרת מכעבור שלושים שנה .....זה לא כזה פשוט ) הפרנסה שעשית לה אידילזציה והסתפקת בה ואפילו אמרת שאת אוהבת אותה פתאום יש לך מראה את יקרה בחרת בעבודה הזו כי את נמנעת מהחיים , כי את פוחדת מאנשים , כי את רוצה להרגיש חשובה ותורמת , את יקרה פוחדת להצליח כי יהיה מי שיוריד לך את הראש חזרה לגובה דשא ...ואת בעצם עשית את זה לעצמך כל החיים ..הרס עצמי שמירת הקורבן, השורדת רק כדי שתצליחי לחיות ולא לזכור כי הכאב היה עלול להרוג אותך או שהיית משתגעת – מחיר @@@ והאינטגרציה הזו מכריחה אותך להביט לניתוק מהגוף בעיניים ולהגיד לעצמך , היום זאת את שכולאת את עצמך בכלא שניקרא גוף , שמה עלייך עוד ועוד שרשראות וחומות (שומן) מענישה את עצמך על מחשבות בריחה (מקיאה או בולסת) כשכואב פיזית (דוחפת כדור ועוד אחד מאיצה בגוף מעבר לקצה היכולת , שוחקת עד דק) וכשכואב נפשית (מכאיבה לו פיזית כדי שהכאב ייפסק) @@@ אז היום אני די מחוברת לחלקיי כן הטיפול הצליח ויש אינטגרציה , אני חיה ולא שורדת , פתאום צצים מחשבות על עתיד אבל אז מתגלה התמונה שכבר ברחה לי הרכבת ואני עוד בתחנה , וכן השמים הם הגבול ותמיד אפשר אבל זה לעולם לא יהיה אותו הדבר...אז דיסוציאציה , אינטגרציה זה טוב או רע ...אני לא יודעת כשהייתי מנותקת רציתי להיות מחוברת לעצמי והיום שאני מחוברת אני רוצה קצת מנוחה ולהתנתק מעצמי – כן לברוח כי החיבורים האלה מעבר לכאב מול הפגיעה והנזק מציבה מראות קשות על המשמעות של חיי....והקורונה נתנה לי מתנה עצירה ,שהתבוססתי בה די ושחיתי בקורבנות של עצמי שפטתי והענשתי את עצמי די בתפקיד התקפן ...והיום אני מלאת חמלה ומודה על העצירה רגע לנשום לחשב מסלול מחדש ....ואולי לדעת איך זה לחיות ללא פגיעה כי אני כבר לא קטנה ואני גם לא הסוהרת והפוגעת של עצמי ....לחיי המנוחה ולחיי החיים ללא פגיעה . והשיר שעזר לי לשרוד עוד מאז שאני ילדה והיום מזכיר לי שכדאי לחיות ...https://youtu.be/jQCbth6yCFE

וואו אביב יקרה!!! את אמיצה! גיבורה ממש! אלופה... והכמ חשוב מה שכתבת בסוף! שאת כבר לא הסוהרת והפוגעת של עצמך! שאת כבר לא קטנה!!!! את גיבורה! פשוט מעריצה אותך!!! על האומץ! על מה שעברת! מהממת. ואגב אתמול בטלויזיה הראו על כפר מיוחד לנפגעות שנקרא אמ"ן כי אף אחד אחר לא הבין ולא עזר!!! אני ראיתי עם השנים שהשיתוף והרגשה שאת לא לבד זה חלק מאוד חשוב בתהליך! אלופה על הלמידה להעזר. להרשות להפתח ולהגיע לאינטגרציה . להבין שהיא חשובה! שאת חשובה! שאפו ענק!

אביבוש אמרתי בעבר וחוזרת שוב את מדהימה בכל רמה אפשרית שאני מכירה והשיר..וואוו כבר שנים לא שמעתי תודה אהובה על התזכורת חטולית

תודה על המילים החמות ...את מתוקה אמיתית .. לא כל כך הבנתי את ההקשר לכפר של מרווה , הרעיון שלה היה נפלא בעיני רק חבל שכרגע זה כפר לעשירות בלבד ...כי עולה הון להיות בו כי אין לה שום תמיכה . בהחלט חשובה ההבנה , אני חושבת שחלק מכל ריפוי ומכל אינטרקציה טובה בן אנשים זה ההבנה ... לגבי הקטנה , כמי שחיה ללא גיל כי בכל פעם אני בגיל אחר ...כן המקום הזה להזכיר לעצמי שהיום אני בת....וכבר לא שם הוא מקום חשוב ולא פשוט ... אבל בהחלט עוזר לשמור על איזון .

בהחלט אין על השיר הזה ...וחוה אלברשטיין כמה אני חייבת לה חלק מהשפיות שלי :) תודה על המילים החמות ...

הי אביב, כתבתי ומחקתי. אבל בקצרה - הייתי מוסיפה את המילה - מזל. מזל ש כן היו דברים בדרך ואת, בחוזקותיך, היטבת לשוט על גל ההזדמנויות (יודעת, יודעת שמורכב. יודעת, יודעת המחיר, יודעת שרק חלק). המטפל שלי היה אומר שלפעמים צריך גם מזל. הנה - אולי מזל שלא נולדנו, אחי ואני, בעיירת פשע (ומצד שני, אבל הי, בשכונה רגילה מי חושב שבכלל קורים כאלה דברים). והפיצול, כנראה מילא את תפקידו גם במובן בחיובי. זוכרת את הזקן מחיי? (וכמה עצוב לי איך שסיים את חייו והקורונה נתנה לו את הבומבה הסופית). היינו בקשר הרבה שנים. ואני די בטוחה שהוא היה הלום קרב לפי הדמיון ברגישויות ובפגיעויות שלנו. וגם אם המטפל יאמר לי הייתי כלום בחייו של אותו איש, הייתה איזו קירבה לרגעים. וחמלה. שלך, סוריקטה

בהחלט הרבה מזל ניסים גלויים שאנחנו חיים בכלל אביב

אביב יקרה! אני מדברת וכותבת אסוציאטיבית..הקשב וריכוז שלי ;)( ..לטוב ולרע.אז לפעמים באמת לא מבינים את ההקשר.. אני לא ידעתי שזה לעשירים. חשבתי שהמקום חי על תרומות, מהכתבה לא היה ברור בכללללללל..הם רצו תרומות אחרת יסגרו... זה נשמע לי מקום מצויין ומכיל...לא משנה. כמו שסוריקטה כתבה מזל ש...והיא כ"כ צודקת! שתיכן חכמות מאוד ואילולא הסביבה הנכונה בהמשך החיים והעזרה הנכונה לא רוצה אפילו לחשוב איפה הייתן...גם אני אגב....

זהו בדיוק הם חיים מתרומות להחזיק את המקום מאוד יקר . ומי שבא לשם משלם המון כסף כמו חלופות אשפוז אחרות בארץ רק שזה לא היה אמור להיות חלופת אשפוז זה היה אמור להיות מקום לנשים שזקוקות למקום לנוח .... זה עדין הכוונה רק שאין להם תקציבים זה עצוב

כך זה נקרא בספר שאני קוראת על טיפול בהפרעת ניתוק. מעל שנה עם הקורונה ואני נמעת מלגעת בדברים ולהתחבר לחלקים .. אולי בהתחלה היה תרוץ טוב אבל עכשיו זה כבר הפך להרגל ההמנעות הזאתי. זה גורמת לי להרגיש המון תסכול וייאוש . אני לא מצליחה להסכים לרצות להתחבר... אולי בגלל פחד ... אני חשבתי שלקבל את המצב יעזור אבל בעצם זה מעודד את המקום בזה של המנעות. מטפלת שלי אומרת שאני צריכה להחליט שאני רוצה להתחבר... איך מחליטים כאשר אין רצון ופחד מנהל אותך?

אם יש משהו שלמדתי זה שהכי גרוע שאני שופטת את עצמי ... את בסדר כמו שאת ..זה מה שאת יכולה עכשיו , ההתמודדות בעבודה שלך מורכבת גם למי שלא חי עם צלקות של טראומה עוד יותר למי ששם. כרגע את בהמנעות ...רק להיום , רק לעכשיו קבלי את המקום הזה ,את הכאב והתסכול שבאים איתו ...רק ביום שתפסיקי להלחם בעצמך תוכלי לאפשר לעצמך חיבור .... אין מספיק אנרגיה לכל הדברים ....הכל בסדר יקרה את בסדר ...אתך בלב חיבוק ענק

ינשופית, הי, לדעתי, אי אפשר בכוח... אדרבא - כנראה ככל שגדלה תחושת הכפייה, באה עמה ההתבצרות. כשזה יקרה, ומקווה שיקרה, ומניחה שיתקשר לשחרור מסוים, כשיקרה - את תדעי. סופשבוע נעים, סוריקטה

היי ינשוף.. אני לא מבינה בניתוקים. אבל כן בהמנעות, הרבה נמנעתי מפחד..וזה רק החריף כשנמנעתי בטיפיל. היא נסתה והיו התנגדויות... אך לאחר מחסום הפחד דברים החלו להפתח...מקווה שתצליחי. ❤

וואו סוריקטה! שאפו ענק על תיקון שכזה!! רגשת אותי שזה נתן לך חומר למחשבה. כן! זה שונה, הפרידה הזו שונה מכל מה שהכרת! היא אחרת כמו שכל הטיפול כזה..אחר. חוויה מתקנת קראתי לזה כל הזמן בטיפול.. תהליך..השתמשת במילה ;) חטולית יקרה, כן אני במקום אחר.... זה מוזר כי בעולם ה"אמיתי" ולא הטיפולי זה בכלל לא השג, פשוט הרגשה פנימית. שלי. שאין לה כ"כ שותפים..וקצת "ביג דיל" אז טוב לך עם עצמך... אני חושבת שקצת פחות מלחיץ אותי מה אחרים חושבים ויותר מחשיבה את מה שאני חושבת. ויותר מזה אומר שגם לא הייתי בטוחה שבדברים מסויימים יש לי דעה..החשבתי יותר דעות של אחרים... כבר לא כך היום. הטיפול נתן לי המוןןן...ולדעתי ילווה אותי כל החיים, המשפטים שלה, הכיווני חשיבה. כן. זה השג, השג פנימי כזה. שלא מקבלים עליו "תואר" או חשיבות מסויימת. ושוב תראו, זה לא דוקטורט , זה לא תעודת מצטיינת טיפול ;) זה השג שחשוב לי!!! ויודעים מה חשוב בחיים??? לא ההשגים האלה של לימודים והצלחה חיצונית. אלא ההצלחה הפנימית שלכן!!!! מהו השג בעבורכן? תוכלו אביב וסוריקטה לענות על כך? ושאר המשתתפים פה? מהו השג אמיתי עבורכם? שיתן לכן להרגיש "שוות"! להרגיש משמעות? להרגיש חיים???? האם יש לכן כזה השג??? בטוח יש!!! במה אתן גאות בעצמכן? חייב להיות משהו אפילו קטן... אשמח לשמוע. 🤗❤

הי מיכל, ובכן, תלוי על מה אני נשענת. או, למה התחברתי (אגב תגובתו של אודי לינשופית). אם על מה שחלש - אין גישה לראיית ההישגים. בכלל. אם על מה שנבנה ואיתן - זה שונה. אולי מאוחר יותר אספיק לפרט. תודה, בינתיים, סוריקטה

טוב שאת מביאה את עצמך בכל הגוונים אל תתנצלי קחי את המקום שלך כמו שאת ברגעים טובים ברגעים קשים .וברור שמקומות מחזקים כמו שהבאת מזכירים את מה שלרגע שוכחים . ברור שאפשר פרידה אכותית לפעמים כמו אצלי עם המטפלת הקודמת הפרידה משאירה גם כאב אבל היא השאירה המון טוב ויחד והתפתחות ....זכרונות טובים שמלווים אותי עד היום. לגבי השגים וריק אני לא במקום שלא מעריך את עצמי , אני במקום שלומד לקבל את המקומות שכתוצאה מהפגיעה לעולם לא יהיו לי , הנזקים הבריאותיים , כלכליים ועוד ... מבחינת טיפול זה דווקא מקום מתקדם של להסכים להיות בכאב ללא לפגוע בעצמי . להיות בכאב להיות באבל על מה שאין זה לא מנוגד למה שיש זה גם וגם ... כייף לקרוא אותך ,ובהחלט כמו שסוריקטה תמיד אומרת המתנה העיקרית בטיפול הוא הזמן שמתרוממים מהגל ששוטף. .

הצעה למבט דומה אך שונה. ....לי המבט הזה עוזר לא בהכרח יהיה נכון לך . כשאני לא רואה את ההשגים ואת הטוב אני במקום של פעם במקום קרבני ואז גם מתעורר בי החלק התקפני שלרוב מופנה כלפייי ....ואז אני במעגל של שנאה עצמית וכאב .... כשאני רואה גם את הטוב וגם את הקשה אני במקום שמרשה לעצמו לחיות לנשום ולא להתקרבן אז גם אני הרבה יותר נינוחה לעצמי ולעולם. בקיצור כמו שכתבת הכל שאלה של מבט ועל מי נשענים .. ד.א את בהחלט יודעת גם להשען על החזקים ...תנסי לעשות פגישת פרידה וגם לקבוע פגישת עדכון לעוד שנה ...מנסיון שלי זה נתן לי את הכוחות להשען על הטוב שהיה בטיפול ... אתך אביב

ואחזור ואומר, מיכל יקרה, שהודעתך מרגשת מאד. כמו שהיא. הישג 'בלי ניירות' הייתי קוראת לזה. מבחינת המטפל עכשיו אני בסדר, וקודם הכל לא היה בסדר. זה סוג של הישג... המון תודה, בינתיים. כן ירבו. שלך, סוריקטה

הי יפות שלי, מעניין ששאלת ההישגים היא משהו שהעליתי כאן בעבר ועכשיו איכשהו נתקעת. עדיין יש לי קושי לשמור אובייקט פנימי טוב, גם בהיות איתי, לא כל שכן אם הדמות לא נוכחת, ועוד יותר אם אינה קיימת כבר. טרם מצליחה, כרגע, להחזיק מילות פרידה מרככות נפחיות טבועות מאיש הטיפולים. טרם, כרגע – משמע עדיין תקווה שהתהליך יוכל להתרחש. איכשהו אני בתחושה שהן נשמרות בסוד מפניי. מעניין לבחון. יודעת לומר שההבנה שלי בגבולות – בין אני לזולת / פנים חוץ השתפרה. בעצם, כשהתחלתי הכל היה פרוץ ומעורבב. עכשיו יש כניסות לאזורים הבעייתיים, אבל חלקיות. לא כל הזמן. ובהמשך לעיל - עדיין נותר קושי עם פרידה ונפרדות שהוא נושא כבד מאד. מניחה שעדיין יש קושי עם פשרה וחלקיות. אך מניחה, שיש שיפור יחסי. מניחה שמשאלת הפיצוי הגרנדיוזי על חוסר ההגינות והעוול קיימת גם היא. מניחה שכל עוד איני חיה רק אותה - זה שיפור. יודעת, לרוב, גם להכיר מה הטריגרים. או, למשל, על אלה מסילות פחות כדאי לי לעלות, היות שהן מובילות לסחרחרה ומעיפות, או, משחזרות. יודעת יותר להכיר מתי אני נמצאת במצב חרדתי מסוגי הניתוק שבכלל לא ידעתי שהוא כזה קודם. למשל, חרדות שמתאפיינות גם בעיוותים בחושים. לרוב, יודעת להכיר מתי נגררתי למצב בו התפיסה מתעוותת. להכיר בספק, ולחשוד כשכמעט אינו נגיש. למשל, עכשיו, בתקופת הקורונה, ניתן לראות הרבה אנשים (כך אני חושבת) שאולי מתוך היעדר הקבלה של אי-ידיעה נוטים לדבוק בדיעה מאד החלטית. מידי, כנראה. אם כן, למדתי לומר – שלפעמים איני יודעת. כנראה, וכבר נדמה לי אמרתי, כנראה שיותר לא יודעים מאשר כן יודעים. לגבי מערכות הגוף – בתחילת הדרך היו כאלה שפעלו, או נכון יותר, לא בדיוק פעלו, ומדובר במערכות הכי בסיסיות, ועכשיו יש הקלה משמעותית בתחום. מאד מאד שמחה ואשמח לדוגמאות של נושאים שעובדים. נכון שאינדיבידואלית, אך לפעמים אפשר למצוא קווי דימיון. או, לחלופין, לראות את ההבדל ולמצוא את עצמך ודרכך. לצד הקנאה (envy) וההתנגדות האפשריות. אולי פחות מרגישה שווה או בעלת ערך או גאווה עצמית כרגע. ייתכן שגם זה יהיה נגיש לעתים. לעתים, כי מניחה שזו ידיעה שעשויה לעורר קונפליקטים ותחושת סכנה (אמא אמרה אחרת, אמא תתקוף. יאללה די כבר עם האמא הזותי). המוח פחות עובד לי היום בבוקר. סוריקטה

חושבת שאיכשהו כן התמזל מזלי בהיות מטופלת של אותו רופא נפש - היות שהתחלתי את דרכי אצלו, כשהוא עדיין היה מתמחה ובלי תארים נוספים שצבר בהמשך. נראה לי שאז הוא מאד השתדל, וגם מבחינה כלכלית הייתה לכך תרומה. מניחה שבזכות מטופליו ונסיונו איתם - גם הוא צמח. סוריקטה

אני מבינה את המקום הזה של ריק, חוסר.. אני הרגשתי מאוד במקום נחות כזה...אבל פעם. .היום לא. קצת פוחדת לומר לכן......שהיום טוב לי , שיצאתי לדרך חדשה ואחרת.. שאני מעריכה את עצמי יותר. לא אין לי תואר שני ולא חושבת שגם דוקטורט היה נותן לי משהו לערך העצמי. זה בכלל לא קשור... אני היום במקום שבו מעריכה מאוד את השגיי, את התנהלותי בחינוך ילדים. ולמרות שהמקצוע שלי"לא נחשב" ונמצא במעמד נמוך בחברה עם משכורת נמוכה...ואנשים מתייחסים אלינו כנותני שירות ובייביסיטר. ראו ערך "קורונה" להחזיר את הקטנים לגן רק בגלל שההורה צריך להתפרנס אבל למי אכפת כיתה ה עד י...והנפש של הילדים... אז בחברה איני נחשבת למשהו מיוחד... אך אני "יודעת משהו על העולם הזה!" וכן, אני חשובה וכן יש לי ערך עצום בחינוך ילדים! והמקצוע שלי הוא מאוד מאוד נחשב!!!! למרות הכל. פעם חשבתי אחרת ..והערך העצמי היה נמוך...והיה הרבה "ריק" ללא תוכן, משמעות...אז מבינה אתכן. היום במיוחד היה מקרה בגן שטיפלתי בו נפלא ואני גאה בי!!!! וההורים בגן מרוצים ומתייעצים בי המוןןןןןן.. סליחה שאולי יצא כאילו אני משוויצה. לא זו הכוונה.. הכוונה שתראו שאפשרי. ומקווה שאתן תרגישו עמוק בפנים את הערך המוסף שלכן...את האהבה אליכן... שלכן, מיכל

הי מיכל, כמו אודי - בהחלט מותר לך להתגאות - ממש מחמם את הלב לשמוע! כל הכבוד! שלך, סוריקטה

הי מיכל, נתת דוגמא מצוינת, שנותנת לי לחשוב על ניסיון לתיקון הרגש שלי עכשיו. עכשיו, אחרי שנים רבות של טיפול. קרי, לא מהרגע להרגע, למרות הלכאורה פתאומיות. זו אינה הפתעה שהגיעה עד כדי כך משומקום, ובכן, תהליך... התיקון - להיפרד כידידים ופחות כאויבים. להבין שהקשר הטיפולי שונה ממה שגדלתי עליו. להיפרד כך שיינתן ויחזיק נפח למילים ורגשות חמימים ומרחיבים, ופחות זכרון של הכי שלילי שאפשר, וכל הזמן. לא יודעת אם יצליח ועד כמה. או שמא אכשיל את עצמי. נקודת המוצא היא, כנראה, שכן תהיה פרידה. אחת מני כמה, שצפויות לי. זמנים יגידו. ימים סבוכים. תודה לך, מיכל, סוריקטה

מיכלי כמה נפלא להיות במקום שבו את נמצאת הרווחת אותו ביושר..מגיע לך להרגיש הכי טוב שבעולם.. חטולית

אחרי שלושה חודשים בבית, שכללו אשפוז בגלל מנת יתר של כדורי שינה ופגישה עם הפוגע,חזרתי אתמול לעבודה. 3 ימים בשבוע,אבל זה גם משהו.

הי רוני יפה, מצער לשמוע על רגעים שבורים, משמח לשמוע על החזרה. ושוב מצטרפת לאודי - משהו משמעותי ממש. כל הכבוד גם לך! מעודד. סוריקטה

וואוו המון דברים לא קלים.. מצטערת לשמוע ....כדורי שינה מנת יתר???? אישפוז ?? כן גם הפגישה עם הפוגע...! מה אומר לך ..שמחה שלפחות חזרת לעבוד 3 ימים בשבוע ...זה מצוין !! חיבוק רך אם מתאים לך חטולית

רוני יקרה אין לי מילים..קשה...אך.. רק לומר שטוב שחזרת לעבוד. 🤗❤

זה שאני כל הזמן עסוקה בלרצות להתחבר יחד עם המציאות הכואבת שאני לא מצליחה תקופה ארוכה.. חשבתי לא לרצות כל כך להתחבר.. לא לרצות כלום ופשוט לקבל את המצב הנוכחי.. על ידי כך להוריד את המצוקה והתסכול....

תודה רבה אודי

ינשופית מתוקה מבינה אותך בטוח שלא קל לך לקבל החלטה כזו ואם עכשיו זה מתאים תזרמי עם זה עד שיגיע הזמן המתאים לעשות את השינוי שכן תוכלי להתחבר ..גם ככה הימים אינם פשוטים בכלל .. חיבוק מתוקה חטולית

קראתי אתכן כבר כמה פעמים ולצערי הרב נותרתי ללא מילים תומכות כאלה או אחרות לומר לכן כי באמת הבנתי אתכן.. וגם אם אקרא שוב נותרתי באותו מקום .🤔🤔🤔🤔🤔 סליחה באמת אבל אין לי מילים לא טובות ולא חכמות .. פורשת ... מאוכזבת.. נטולת .... למה בכלל נכנסתי אם אין לי מה לומר ? איתכן בהבנה ובכאב הזה שאני נטולה... אוהבת אתכן המון חטולית

הי חטוליתי מתוקה, את ברורה מאד, וזה, כבר אמרתי ואחזור ואומר - מקסים בעיניי. יודעת שלכובד ולמורכבות יש קודים כאלה שיכולים להרגיש זרים. זה לגמרי בסדר. בשבילך פשוט - חיבוק. ובואי. שלך, סוריקטה

חטולית יקרה, את הכי מלאה ולא נטולה, הכי מחבקת ונוכחת ועוד איך שיש לך מה לומר וגם יש מי שרוצה לשמוע. תודה שירה

סליחה שלשתיכן יחד קראתי את כל המילים .....ואת האין מילים ... אני קצת מבולבלת עם עצמי בזמן האחרון ....אולי מקום תקוע כמו שאת תיארת אותו סוריקטה או ממית ...מן הסתם מבחירה מקום שוקע בשנה האחרונה לגמרי למקום נסגר ולא מתפתח .... כאן כרגע רק להגיד שקראתי אותכן ותודה ....בהמשך אכתוב יותר ואצרף לכאן .....

נשבעת לכן בנות מנסה לתת מילים למחשבות פשוט לא מצליחה אז מסכימה אתכן לגבי היותי שונה מהפוגע . הדבר היחידי שהבנתי זה שאני במשבצת הקרבן בהחלט יש התכתבות גם עם הפוגע רק שאני פוגעת בעצמי . אני היום הקרבן של עצמי. יכולתי לבחור לא להקשיב למילים שנאמרו בחרתי שכן , בחרתי להפגע מהם ואף בחרתי לפגוע בעצמי . קצת מבולבל לי וקשה לי להפוך מחשבה למילים .כרגע הם נהדפות ממני ואלהה. תודה על ההשקעה בי ובמחשבה שלכן

אביב יקרה, אבקש סליחה שבאתי עם רוב משקל וכובד. עכשיו תורי לומר עבור כולנו - שלפעמים כל כך איטי ובקושי זז וגם הרגרסיות שבדרך - אבל בסך הכל אולי יש סיכוי להקלה יחסית. האם תשתדל ההשקעה? הניסיון והרגש יאמרו. הימור, אך מושכל. אמנם רואים אותי כועסת כאן לאחרונה (תסמיני גמילה - כך קוראים לזה, אבל נמאס לי מהגדרות, כפי שהבנתם), ועדיין אני בעד טיפולים נפשיים (אם מתאים ולמי שמתאים ומתי שמתאים וכמה שמתאים ובהנחה שיודעים גם את הפרמטרים האלה) ומאד מאד מעריכה אותם. אנסה לבקש 'הקלות' בסיום הזה, שאני מסרבת אליו, כרגע, בכל תוקף. המטפל יאמר - זו העת בה החלקים הכי חולים מתפרצים. בוקר טוב, יקירתי, אנחנו לא מכירות, לא רואות פה את השלם, אלא שברי שברים. כנראה שהשלם הוא באמת יפהפה. שלך, סוריקטה

אביב יקרה, כל כך מבינה, להיות הקרבן של עצמי. גם אני שם ואולי הפגיעה הכי גדולה היום מיוצרת בפנים. לגבי בחירה, אני לא בטוחה שאני בוחרת. אבל נראה שיש חלקים שבוחרים בשבילי. הזוי. מורכב. איתך שירה

על מה הסליחה לא פגעת או הכבדת את כל כך בסדר . את גם לא כועסת את כואבת ...לזה את קוראת כעס הכל בסדר ומותר גם לכעוס אני כנראה הייתי מתפרקת הרבה יותר ממך ..את דווקא ממש בסדר וטיפולים ....אני לא יודעת , עייפתי גם מהם עשרות שנים ותזוזות קטנות לעד נשאר ללא רגליים לעד נשאר פגועות ופצועות. אני לא יודעת תקופה לא פשוטה תקופה קשה מאוד ...לכולנו ...הקורונה הזו הקפיצה את הסיפטומים שהדחקנו במיומנות כה רבה והעמידה אותי לפחות מול מראות כואבות ....איך הגדירה את זה שירה זרע ...אני מרגישה כמו זרע מקולקל שלא יצמח ממנו כלום ....כנראה שמבחוץ רואים אחרת ...אבל בהרגשה נשארה כזו , כואב בהחלט ... והנה יצאו ממני הרבה מילים ...

הי אביב, אולי הדיון שלנו סביב מילים - ו נו ובכן די תקפנו אותן - יסייע לנו להתידד איתן בחזרה. הן הכלי של הטיפול בשיחות... תודה, סוריקטה

הי, השארתי כאן המוני מילים. גם עכשיו אלו מילים. מילים שהן דרך לתקשר עם אנשים. כרגע, גם המילה 'תקווה', למשל, תהדף. ויש אוצר שלם. אנשים נפגעים מהרתיעה שלי. אפשר להבין. די למילים. ומה כן? לא תמיד, ואם כבר לא, אז המצב ממש רע, מה כן? כן יכול להיות ייצור שאינו אדם. שהצפיות ממנו הן אחרות. יצור שדרך התקשורת שלו היא ללא מילים של אנשים. אבל, כנראה, ייצור תבוני שכן מתחבר לאנשים. ובעל מימדים תואמי אדם. ולא ייצור שלי, או שאני מטפלת בו, אלא של מישהו אחר, או של הטבע. איפה אתה, ייצור? רוצה לשמור את המקום ההמשכי אך ורק לייצור. הוא, מן הסתם ישתוק פה, כי אינו יודע מה זה אינטרנט בכלל, ומילים ופורומים וכושר הקלדה. ואולי גם עץ, ואולי גם ים. או כזה. בשקט ובסתר. כתבתי מילים, שיט. ויפאסנה סוריקטה

איתך במילים הנהדפות וגם במילים שרודפות...כל המילים האלה שקמות עלי ואני נרדפת

מילים נהדפות אני מבינה מאוד מבינה עדין הודפת כשנאמר לי משהו טוב לרוב אני באמת לא מבינה זה עצוב ....בהגיון אני מבינה אחרת ברגש. הודפת ולא נותנת לזה לחלחל אתך אביב

הי לא יודעת כמה מרגישה נרדפת, והמילים, הן מילים, לא הן שרודפות, נהדפות, אלא זה השימוש שמשהו בי בוחר לעשות בהן. מזכיר לי, נדמה, שאודי אמר משהו דומה באשר לגשם בזמנו. בכל אופן, מתביישת מאד בעצמי. להיות מוזרה כזאת בחברה. אישה לא צעירה שנותרה תקועה בשלב מאד מוקדם. מתביישת מאד. רשמתי גם למטה. בכל זאת חושבת שיש הבדל בין כן להשיג משהו ולהרגיש ריק מולו, או לא להשיגו כלל. סוריקטה שבורה הולכת לבדוק שוב ענייני סרטן (והמשאלה שהוא ייקח אותי מכאן).

עניתי לך למטה לפני שראיתי כאן ולי עדין יש משאלה לעטוף ולחבק אותך במציאות . לא פשוט , ולגבי הריק לא יודעת . תחשבי על הכורסא שקנית ....האם התחושה השתנתה מול הריק ...אני לא בטוחה :) זה עצוב עד כמה הקלפים שקיבלנו היו דפוקים . אתך אביב (סליחה שלא זכרתי לחתום במקומות אחרים אני לא באיזון )

הי אודי, תודה רבה! ראה - הפעם כל תשובותך, לכולם, נגעו בי באופן רך. כן ירבו. סוריקטה

כתבתי למטה לא עלה . באמת מנסה להבין למה המילים תהליך וצמיחה שנואות עליכן כל כך איך תקראו לצעדים לדרך שאתן עושות . איך תיקראו לכל התפתחות בצעדים של משהו נגיד עשיית גבינה האם זה לא דורש תהליך של הרתחת החלב הוספת אינזימים ויצירה החלב הרי זה תהליך . כל דבר שיש בו התחלה אמצע וסוף ועובר בשלבים הוא תהליך .... הלכתי לראות במילון הרי אני לא הגיד כלל הפעולות שהצייר צייר כדי להגיע ליצירה .ואיך נתאר את ההתפתחות האומנותית שלו ...מה רע במילה צמיחה ... מה לומר גדילה , התפתחות .....איך נתאר צמיחה של צמח יציאה מהאדמה .... כמי שמשתמשת במילים האלה באמת מנסה להבין .... אתכן , אביב

אביב יקרה, אני יותר מתבוססת או מנסה להיות במסע, מסע כומתה מפרך, בלי אמצע או סוף ואין התפתחות רק קמילה. המילים הללו נועדו לבטא את הרצוי, את מה שמצופה שיקרה. וכל הזמן משתמשים במילה תהליך, אני בתהליך, אני עושה תהליך, מרגיש לי לא נכון לי בכלל... לא מרגישה שצמחתי, גם אחרי שסיימתי לא מזמן את התואר השני נשארתי אותו נבט או זרע קטן. המילים הללו ממחישות לי כמה אני נכשלת בטיפול. שלך שירה

הי אביב, בוקר ושבוע, גם אני הלכתי להסתכל במילון על המילה 'תהליך' אחרי שרשמתי מה שרשמתי. שיערתי שפחות תאהבי את הרתיעה, שלי בפרט, מכל מיני 'מילים'. את יודעת, יש מילים בשפה, המון מילים שהכרתי במילון (הייתי חזקה לכאורה בשפה ובציונים בבצפר), אז יש מילים שהכרתי במילון, אבל ממש לא הכרתי דרך החוויה (תודה, אודי, שלפעמים אתה קצת נותן משקל גם לכיוון המוזר שלי. הדמות שלך משמעותית פה מבחינת תחושת המאזנים אצלי). המילים היו מדוקלמות, או סתם עוברות לידי ללא הבנה עמוקה. אלה היו 'עוד מילים'. לעתים אפילו לא השתמשתי בהן, אלא רק עברו לי ליד האוזן. למשל מילים כמו 'קנאה' ו'כעס' ואפילו מהכיוון השני – 'חמלה' ו'אהבה' - לא זוכרת שאי פעם השתמשתי בהן לפני הטיפול ובאמת לא הבנתי אותן 'על אמת'. והן, בפרט, קשורות לעולם הרגשות. על כל פנים - יש, לדעתי, הבדל ניכר בין שתי האפשרויות. שימוש במילה עם הבנה של עולם ומלואו סביבה, או שימוש מדוקלם 'ריק ושטוח' יותר, עם פחות קשר למה שקורה בשטח מבחינת החוייה ואפילו הפוכה לה. השנייה, בעיניי, היא האפשרות המעצבנת. להרגיעך – האחרונה אינה האפשרות שלך, אביב – נראה שאת באמת מרגישה את ההילה בנפח עשיר. ואני גם יודעת שאין זה מובן מאליו כלל. הממ... זה מזכיר לי משהו. יש כאן שכנים שעשו בלגן גדול וקבוע במרכז החצר המשותפת. הקורונה וזה האיצו ת'קטע. נגעו להם בערימת הגרוטאות, והם השאירו מכתב שהם עשו זאת 'ממקום של בנייה'. סליחה, ניסוח ששיגע אותי. אז, לכאורה, בנייה נשמעת אחלה דבר. ואני, קצת נראה לי אחרת. בנייה, כן, אבל איך ואיפה ומתי וכמה וממה ולכמה זמן ועוד. ואם תכרות יער שלם כדי לבנות מגדלים בשירות הנדלניסטים? נחזור. אכן, למדתי בטיפול להכיר ממש מילים, בעיקר אלו שקשורות לרגשות. לשם התקדמתי ועד שם סבבה - נגיד תהליך מקדם. ואפילו מרגיש כמו נס שבכלל הגעתי לשם, ומן הסתם, כמו שאני מזכירה כאן המון - הרבה מאד עבודה ואין קסמים. אבל בשנים האחרונות היה קיפאון רציני בטיפול. שאלתי ושאלתי שוב והתשובה מצד המטפל (ונכון שהייתי יכולה לתת לתשובתו משקל לפי בחירתי, וגם להניח אותה על הכף המתאימה), ובכן, התשובה מצד המטפל הייתה - כך אני מספרת - לא, אין צמיחה וגם אין מרפא ואנחנו פריזר ועוד. מילים שאליהן מצורף היעדר מבט ישיר וכמעט בלתי ניתנות לשמיעה. היה קטלני עבורי. אבל לפחות אמת. ו... גם הרס הוא תהליך. מכוון ומודע וגם לא. לעתים איטי מאד לעתים מהיר. הזמן הוא רכיב של הרצף. ומוות? אביב - כמו שזה עכשיו - אני תקועה. מאד. התקיעות בשילוב עם משאלות שזה ישתנה לכיוון של יותר אור וגם של ראייה תהליכית מעצימה (הנה עוד מילה שנואה...), כשמשהו ממש לא עובד, וגם לוקח ממני משאבים רבים, מעוררות זעם רב. וזה מחזיר אותי ל – נו כבר אמא תזוזי תתעוררי. ואמא אדישה. אדישות נוראה מכל. שחזור (בבקשה – עוד מילה). אז ביחס לעצמי - מן - אל תעבדו עליי עם זה שאני צומחת ומתפתחת ועוברת תהליכים ואיזה יופי. אולי קורים דברים בונים כהרסניים מתחת לפני השטח והם יראו בעתיד. ואולי לא. אני לא יודעת. מניחה שניתן יהיה לומר, שאם העזתי לרשום את שרשמתי עכשיו – זו התקדמות מסוימת. בשורה תחתונה - המשחק הזה של בואי-נעבור-פרידה, ככה, לא מתאים לי, עכשיו, ובאחוז ניכר מאד של הזמן. אז - בהקשר הפרידה, כפי שהיא כעת ולאחרונה , (גם) המילים 'תהליך' ו'צמיחה' נהדפות בשלב זה. סוריקטה

בהמשכים, כתמיד כי ככה זה בתהליכים (?) אוף התגובות לשירה ואביב ואודי וכולם - גם ההודעה הקודמת בעץ זה. יודעים כאן שאני מטפלת גם בצמחים. ויש גינה. ואמנם שותלת שיחים, ומעצבת עצים, ומטמינה פקעות וזרעים וחלקם נובטים וחלקם פורחים, ופעולות עישוב וגיזום וקומפוסטציה וטיפוח ומעגליות של עונות השנה ובעלי החיים ועוד. ועדיין, הגם שניתן לראות דינמיקה פנימית, שאני שומרת מוסתרת, גם בהקבלה לנפש, עדיין הגינה נראית לי סטטית. לא משתנה וסתמית. ומשהו, משהו ממש חסר. קצת כמו שהשמירה שלי היא על הסיסטם של הגוף והמוח, אבל בלי כל מיני חיצוניים. או שהחיצוניים מבלבלים סטייל אנטי גנדרנות. ובכן ה'גינה' אין בה משהו ממש חדש. אין בי משהו ממש חדש. אלו דברים ממוחזרים. יש למוח גבול לכמה שהוא יכול למחזר, ללעוס, לטחון עוד מאותו דבר. נראה לי שגם זה קשור לעייפות מהמילים האלה כרגע. אולי גם חסרה עין פנימית, בקריצה לאודי ;-) קצת מצחיק לקרוץ עם עין חסרה חחח סוריקטה

הי שוב אביב, קראתי את תגובתך למטה. ובכן, במה שעברנו גם סוג של אסור לדעת שיש (או לקרוא בשם) ל דרך, מסע, עשייה. מסך וערפל ומחיקה. זה המבנה המחתרתי והמוצנע המצער. קנה המידה אחר, מצומצם מאד ומוקטן. איך הייתי קוראת לזה? אולי - נסיונות שיקום מאוחרים נואשים וחלקיים בזחילת גחון. קומי-טראגי. סוריקטה

כן אני יודעת שסיימת ואפילו כתבת לנו על המאמר שיצא .....קול קטן שרצה לצאת ....והכי מבינה את התחושה של הנבט או הזרע ....אני לגמרי שם במקום הזה . סיימתי את התואר השני לא מכבר ועדין לא מרגישה מול זה כלום גם לא ממש מחפשת לצמוח וכן קצת גולם עם המון קורים קשה להפוך לפרפר ....לגמרי שם לכן כתבתי לך את מה שכתבתי למטה מול זה שכתבת לי שהצלחתי לא מרגישה ....להיפך זה כמו שם לי מראה כמה אני כלום , כמה אני לא שווה ועוד כל מיני כאלה ....אני ימשיך במחשבה על עצמי בתגובה משלי אבל בגדול שירה הכי מבינה אותך ... והמילים האלה לא יודעת לא חושבת שהם מתארות את הרצוי גם חוסר התקדמות או עצירה זה חלק מהעניין ....אבל מאוד מבינה אותך

הי בנות, יכולתן לעשות תארים, יכולתן ללמוד, כן איכשהו לקיים משפחה, לנהוג ברכב, משערת שלטייל בארץ ובחו"ל (עוד לפני הקורונה) - כל מני דברים שאפילו לא הייתי יכולה לדמיין עבור עצמי. איפשהו נעצרתי בשנות בהעשרה המוקדמות, הפסקתי בימי בית ספר בכלל, עם נפש עוד פחות מפותחת. התנועה הפיזית שלי היא ברדיוס של קילומטרים ספורים עוד הרבה לפני הקורונה. לא מסוגלת לקרוא או לראות סרטים או לבשל. הלוואי והייתי מבינה. סוריקטה

חשבתי עלייך שכתבתי את זה עשיתי תארים אחרי גיל חמישים , גם חול לא היה בחשבון עד לא מזמן ....מבינה אותך אבל המדרגה שהתחלתי ממנה הייתה מדרגה אחרת ...הפגיעה שונה הנזק שונה. .. ואז יש לי שני ניירות לתלות על הקיר זה לא שינה בתוכי כלום אני לא מרגישה גאווה או סיפוק אני מרגישה עוד יותר לוזרית ולא שווה כי אני לא עושה עם זה כלום לא מצליחה להרים את עצמי או לדחלף את עצמי לעשייה אני קמה בבוקר ומחכה שיגיע הלילה מגיע הלילה ומחכה שיגיע הבוקר ....עצוב פשוט עצוב ...

היי, אני מעוניין לקבל תמיכה נפשית בהתנדבות מאנשי מקצוע בתחום הנפש בזמן קורונה. איפה ניתן למצוע מטפלים כאלה?

מרגישה איך אזל הכח עייפות מצטברת וחוסר משמעות או סיפוק או הבנה או עניין אם הכל מרגיש כל כך ריק מה הטעם להמשיך לעשות ואיך אני לא מרשה לעצמי להפסיק בידיעה שזה לא טוב. מעגלים. אין לי יותר מדי מלים ואולי אמרתי מספיק.

שירה אהובה עצוב לי לקרוא אותך וכל כך מבינה לא יכולתי ישר לחשוב על השיר הקסום הזה...אז טוב שבאת ושאת נאחזת ....בתקווה למעגלים מחזקים ומבריאים ...אתך אביב https://youtu.be/5gemebkLaYY

מבינה אותך... מעגלים .... אין לי מה לומר חוץ מאשר שמקווה שזה רק מצב זמני שאולי עוד יכול להשתנות לטוב.. חיבוק עד אליך חטולית

ש-י-ר-ה את נעלמת. אל תעלמי. אל. :-( עצוב לי לשמוע, סוריקטה

תודה על המילים הטובות ועל השיר.

תודה חטולית יקרה

סוריקה אני מנסה את מרגישה תודה שאת שירה

הי אודי, אולי נהייתי בלתי נסבלת מרוב דעתנות. אנחנו, אולי, יוצאים מנקודת הנחה שהמשאלה העיקרית היא לחוש משמעותיים או להיות נוכחים - אבל במקביל יש כוח, לעתים חזק מאד ויותר, שמבקש להיטמע, להתמוסס, להתפוגג ורק כך לאפשר קיום, היות, שלכאורה, כך, לתחושתנו, אנחנו פחות פגיעים. זו, כנראה, האפשרות הגרועה מבין השתיים, אבל היא נותנת לנו משהו, גם אם ברמאות ובסתירה. ורציתי לשאול, שירה, אם היית תחת השפעה של חומר כלשהו כשרשמת למעלה, או ממש לפני שנרדמת. מקווה שיבינו אותי. שירה מקווה שתקראי. סוריקטה

קוראת ומבינה וגם מתחברת (עוד מילה...) ואת נסבלת לגמרי לא זוכרת אם הייתי תחת השפעה או באיזור הדמדומים של לפני השינה. למה חשבת כך?

הי שירה, הרגשתי שהכתיבה הייתה קצת ללא נשימה, מאד חלושה, זרוקה, סליחה על הטעות. יודעת שניתן להגיע למצבים נפשיים אנושים פשוט כי המוח... תודה וסליחה, סוריקטה

זה בסדר גמור ואין על מה להתנצל בכלל. המוח כל הזמן... מלא ניתוקים תודה שירה

מביאה לכאן משהו שכתבתי במרחב ...זה הבית שלי ...זה ארוך ומניחה את זה כאן ...אולי כדי לתת לנפש שלי מנוחה ...ובמיוחד כאן במקום שאתה אודי כאן , נותן לנו רק טוב, ואולי בזכותך הכי יכולה להתקרב גם למטפלים מבלי לפחד. הפוסט הזה לא קל לי לכתוב הוא גם לא קל לעיכול הוא עצוב הוא קשה אבל אני מנסה באמת לתת למה שאני עוברת כבר שבוע ימים להתנקז למקום הזה .... לקחת מכאן מה שצריך לטיפול ולצמוח מכאן ואת מה שלא שלי כנראה השאיר במרחב . אני כותבת עבורי , מהמקום שצריך אוורור לרגשות ולמה כאן ולא לעצמי כי הרגשות האלו הגיעו מכאן מהחלל הזה האינטרנטי.... .. ... לפני שנים , באחת מפגישות הטיפול שאלתי את המטפלת איך היא עומדת בזה יום אחרי יום בסיפורים הקשים שעולים בחדר שלה . היא הביטה בי וברגישות המדהימה שהייתה בה אמרה לי, בפעם הראשונה לא הבנתי מאיפה זה מגיע ואז אמרתי לעצמי כמו שאין שרדו את הפגיעה אני יעמוד בלהיות שם איתם ... בפגישה אחרת , דיברנו על אבא שלי אינטואטיבית היא ציינה קושי מול המניפולציות שלו ואני הגבתי ...אם הוא היה כאן המטופל כנראה שהיית מוצאת בו משהו טוב.... אני באמת מאמינה שמטבע האדם יש טוב ויש רוע יש חושך ויש אור . .. ... השבוע הבטן שלי מתהפכת , הנפש שלי מחפשת פינה להניח עלייה רגל או כנף והיא ממש לא מוצאת וככל שאני זקוקה לפינה יבשה אני נשאבת עוד ועוד לתוך המדיה , אולי משהו אובססיבי שמחפש ...ועולים המון קולות ....את הקטבים הדיכוטומיים אני מכירה גדלתי כך הם אני שנים רבות והם כבר לא ממש אני למרות שהקצוות האלה עדין נמצאים בי. ועלו בי המון שאלות מול הקולות שבחוץ והקולות שבפנים והאינטראקציה ביניהם... האם כולנו רעים כבני אדם? האם לתת אמון ? האם כל אחד יכול לפגוע בי ? חמלה !! לעצמי ? לפוגע (כמו שמציעים זאת אחרים) ? למי שנשאר חבר שלו ?ואם הוא גם חבר שלי ואפילו אני ממש קשורה אליו כאדם האם להעיף ממני , לא כי הוא אדם פוגע כי הוא חבר של פוגע? האם תראה לי מי חברייך ואדע מי אתה נכון במדיה כזאת .... האם הלב שלי מלא בחמלה לנפגעים שנוהגים כתוקפן בקריאות נעצה על תלייה בכיכר העיר ללא רחמים .....מה יעזור עכשיו לנו הנפגעות , מה אני כאדם יכולה לעשות ...האם באמת טיפול לפוגע ימנע את הפגיעה הבאה ? האם יש דרך אמצע או רק קטבים ...המון שאלות ....שלא נותנות לי מנוחה ... מעולם לא חיפשתי נקם גם לא לפוגעים בי, היו שנים שנמנעתי מקשר עם כל משפחתי היום אני כן בקשר גם עם אחד מאלו שפגעו בי ...אני לא שוכחת אני גם לא סולחת (סליחה זה מילה גדולה מידי ) אני מעריכה את מה שטוב ומודעת לשינוי הענק שהוא עשה .(כמובן שקל לי מולו כי גם הוא היה ילד ולא בוגר שלגמרי מבין) אז אני יכולה להבין את המקום הזה שבכל אדם יש גם טוב וגם רע .....אם ניקח את מאמרו של פרנצי (1933) על בלבול השפות בין המבוגר לילד ; על שפת הרוך ושפת התשוקה . אפשר להבין את הבלבול הזה של המטפלים מול אחד מבניהם שפגע. ... ... פגיעה מינית בקליניקה על ידי מטפל שבא לטפל בפגיעה מינית , כמוה כגילוי עריות ..אין כאן מקום לטעויות הנפגעות הם הקרבן ,לא המטפל הוא התקפן !!! יכולים להצדיק את זה במטריצה של העברה והעברה נגדית כפי שמציעות בספרם דיוויס ופארלי (Davies, & Frawley 1994) ועדין המטפל הוא התקפן . כפי שכתבתי למעלה מבינה מאין באים הקולות האלה וחיפוש הדרך של המטפלים כשהם באים להגיד גם הפוגע בן אדם גם הוא אנושי בכולנו יש טוב ויש רע ....את האמת חברים לי זה עושה רע ועצוב ...הבנתי איפה זה נוגע בי השיח הזה ...זה יגיע לטיפול ולא לכאן ...אבל גם הבנתי שהתגובות דיכוטומיות כי לאנשים קשה להכיל את החלקים האחרים האלה בתוכם ...זה די מעניין הדיסוציאציה שאני חיה איתה נשקפת לי עכשיו מפוסטים של כל מיני מטפלים שאינם מסוגלים לשהות ברגשות שלהם של התסכול , פגיעת האמון הכעס תחושת הבגידה ...האשם איך לא ראיתי הבושה שלא יחשדו בי שאולי גם אני כזה וההשלכה המהירה החוצה ...בכולנו יש את הפוגע .... .... .... אז בדיסוציאציה אני מבינה , ונראה לי עכשיו שעולם הטיפול עובר תהליך ואולי גם צמיחה ...מטפלים רבים חשים עכשיו תחושות שהם מבקשים מאיתנו תמיד לשהות בהם , תחושות שהם ממהרים להשליך החוצה מהם והלאה בסיסמאות כאלה ואחרות ....קשה לי עם ההשלכות האלה כנפגעת אני לוקחת אותם ומשחזרת כי ככה אני רגילה ....אז אני נושמת , אין בי חמלה לכרמי אין בי חמלה לקצב אין בי חמלה לאבי ...אין בי חמלה למערכת שעוברת טלטלה הגיע הזמן להתעורר כלום לא מפתיע אותי בבקשה תעשו הכל שזה לא יחזור ....ומי שרוצה טיפול לפוגעים שהם ישלמו עליו בכסף, כי לא מגיע להם מתנות . טיפול זה מתנה שלא כל נפגעת יכולה להרשות לעצמה ...אז את הטיפול חינם תנו לנפגעות טיפול ארוך טווח ואכותי .... .... יש בי חמלה לעצמי ולשאר הנפגעות על המחיר הענקי שאנחנו משלמות, יש בי חמלה למטפלים בעיקר מהגברים שלא פגעו ורק עוזרים ותומכים בנפגעים ששמם הוכתם שלא באשמתם . יש בי חמלה ...רק להגיד את המשפט הזה מבלי להקיא ולפגוע בעצמי עברתי טיפול של כמה שנים טובות ....ויש בי רצון לצרוח בקול את הבורות את חוסר ההבנה בתוצאות ארוכות הטווח של פגיעה מינית. והשיר הזה מוקדש לכל אחת ואחד מכם ... https://www.youtube.com/watch?v=gTDZE5vqTik

ששם איפה שכתבתי פשוט גנזתי ...כאן זה באויר .... והאמת שפשוט קשה לי עם האמירות האלה שחומלות את הפוגע לפני שהם חומלות אותי .... זה החזיר למקום עם המון כאב וקושי וקונפליקט שאם אני בדיוק כמו הפוגע שלי ויש בנו גם טוב וגם רע אז הוא הטוב ואני הרעה ..... אני לא רעה רע לי ולא בגללי ... אי פעם יהיה לזה סוףףף......

אביבוש קראתי אותך בהפסקות הכל נכון והכל כואב ... ואין לי ממש עוד מה להוסיף חוץ מאשר שאת אשה מדהימה ומרגשת ... ובחרת בשיר חזק ומאוד נכון יש לך אותך כי אם לא..איפה היינו כיום ? המון תודה וחיבוק עוטף עולם לך אהובה חטולית

לא כל כך יודעת לבטא מה שיש לינלומר לך...., גם אני שאלתי בזמנו את המטפלת והיא ענתה שהיא דואגת לעצמה כדי שתוכל . והיא נתנה לי ביטחון שהיא יכולה להיות ולהכיל. ..הזכרת לי. לגבי הטוב ורע. ברור שבכל טוב יש רע ולהפך..... אני חשבתי שיש בו טוב..הכי טוב..אידיאליזציה ואז היא התנפצה. בקיצור. את אמיצה כבר אמרנו?? גיבורה שיכולה....תודה שאת חימלת. מבינה. טוב שיש אותך!!! הקול של כולנו.......ומטפל שפוגע זה בול כמו אבא שפוגע. צודקת!!!! ועוד הוא אומר"הסכמה" איזו הסכמה יכולה להיות כשהוא המטפל??? כך גם עם אבא...הסכמה ואפילו רצון...הרבה מחשבות היו לי נכון?לא נכון??? ההסכמה... הרצון ...אוףףףףף.. .......קשה. .

הי אביב, ככה בקצרה - רק עכשיו הגעתי - ראשית, טוב מאד, בעיניי, שאת רושמת כאן, במקום שאודי נמצא. טקסט כל כך עשוי. ושוב וואו. ואסכים להקבלה בין גילוי עריות לקיום יחסים בין מטפל/ת למטופל/ת. מה שהספקתי בינתיים. ליל מנוחה, סוריקטה

את לא תוכלי לעולם להיות כמוהו. איש חולה. אנשים חולים. אנסים חולים והרע הזה שכל פעם מרים ראש בדמות אחרת, עכשיו בדמותו של איש טיפול. והטקסט הזה שנכתב מדם לבך חזק ונוקב. כמי שנפגעה לראשונה בידי איש חינוך שהיה לי מוכר, בסביבה שהיתה אמורה להיות ילדות, ובפעם השנייה אף שהיתה אכזרית יותר, בידי זרים גמורים, יכולה לומר שהפגיעה על ידי אדם מוכר הרסנית יותר. היא מערערת את כל אמות המוסר וסדרי העולם. איתך שירה

הי אביב, בואי נזכיר את המשפט המפורסם - היות קורבן לא נותן לגיטימציה להמשיך לפגוע הלאה. לפוגע היו חלקים מפלצתיים שהופנו כלפייך. לא בגלל שאת פיתית, אלא בגלל ראייתו המעוותת אותך ככזאת. אינך פתיינית, אפילו אם בהמשך שיחקת את המשחק בשבילו, מונעת מחרדות ואימה מתוך ניסיון להרגיש 'טובה' הכי נהדרת ונפלאה בעולם כולו. שזו חתיכת מניפולציה עלובה. בנוסף - גם אם נולדת עם תכונה גנטית שפחות מסתדרת עם מי שהוא - אינך אשמה בכך. לא את יצרת את עצמך. בזמנו רשמתי (כרגע רק מזכירה את שרשמתי מבלי להיות ממש מחוברת לדברים) - כשמובעת חמלה, נחמה, מילות עטיפה שומעים אותה כל הצדדים המפוצלים. הפוגע והקורבן ומה שבניהם. השאלה מי מנכס את הרוך לעצמו. הזאב או הטרף. ולפעמים לא כוחות ולא פייר. הזאב בטוח ביהירותו ללא ספק שהוא נפלא, והטרף שהוא איום וכך הגיע לו גורלו. אולי צריך לשים לב אם אנחנו נופלות (שוב) לפיצול ולטוטאליות. לפעמים רע לנו וזה כן בגללנו, גם זה בסדר, ואת בסדר, פחות הייתי משתמשת במילה סוף - כי אם דילול, אולי. כלומר, שיפור יחסי. נחת יחסית. רגיעה יחסית. מרגישה את הקונפליקט של היציאה מעל פני השטח. רצון עז ופחד מהסכנה. בוקר, לילה, שבוע, סוריקטה

אודי יקר, קראתי גם את סוריקטה למטה והשלוש נקודות זה גם בגלל שהמערכת לא קולטת שם שכבר נקלט פעם אז צריך לשנות. ואצלי הנקודות הן תמיד חלק מההודעות הכתובות....אולי הן מהוות סוג של חשיבה והשהייה. ועוד. סוריקטה תודה, קראתי על התופעות וזה נשמע נורא להיות בתקופה כזו של תופעות... נראה אני רק בתחילת הדרך. אני זוכרת שהמטפלת שלי סבלה המון מגלי חום ואז זה נרגע לה. נדמה לי שעשתה כיזה טיפול טבעי כמו שאופייני לה🤣 אז חוזרת לסוג של שגרה לפחות בעבודה... נראה מה יהיה. כרגע אני רגועה יותר, שלווה. מאחלת לכולם שלווה ואורך רוח, תקופה מאתגרת ממש!!!! לכולנו.

אם או בלי שלוש נקודות ..... קראתי אותך גם למטה ...בהחלט תהליך פרידה ועיבוד הפרידה . וגיל ההתבגרות (גיל המעבר )זה עוד חלק מהיותיינו בני אנוש ... שמחה לראות שיותר טוב אביב