פורום פסיכולוגיה קלינית

אני בתהליך שהתחלתי להסכים להכיר את החלקים... כמה שבועות.. נוצר מצב בו אני מתביישת להביא את הקטנים לפגישה... כאשר הבאתי אותם בעבר לא השתייכתי אליהם אלי אז היה יותר קל מבחינת בושה אבל עכשיו שאני מודעת שהם בעצם אני נוצר מצב שאני מתביישת להביא אותם לטיפול . שהמטפלת תראה ותשפוט ואני יודעת בשכל שהיא לא אבל כך אני מרגישה...

אני גם כועסת על המטפלת כועסת שאני מרגישה חסרת אונים מולה כאשר החלקים לוקחים פיקוד ... כאילו אני מאבדת שליטה והיא מדברת עם החלקים ואין לישליטה... שתפתי את המטפלת והיא רק הקשיבה בלי להביע דעה... אני מרגישה יותר ויותר כעס עליה עד רצון לבטל פגישתינו

הי ינשוף מצטערת שאני כל כך מטומטמת. את (או מי שתרצה) יכולה לספר מהם החלקים הקטנים? באיזה גיל הם, נגיד. מה הבקשות שלהם? או לפחות האם את יודעת מה הם מבקשים? יודעת שחוזרת על השאלה. נעניתי אבל לא הצלחתי לקלוט. משהו אטום אצלי. סוריקטה

חשוב כמובן להביא לטיפול שברור שזה מה שאת עושה . את בסדר , תמשיכי לתת להם לבוא תקשיבי להם הבושה מולם תהפוך לאט לאט לחמלה כי מגיע לך .... חיבוק

הי סוריקטה , כתבתי לך בשני ולא עלה .... מנסה שוב החלקים הקטנים אלו חלקיננפש מנותקים (דיסוציאציה) ממני כמובן שהם חלק ממי שאני אצלי הם בני ארבע עד שש כמובן שיכולים להיות צעירים יותר , מן הסתם מהשלב שהיה צורך בניתוק . ההגיון הבוגר לא חודר לשם , הם מתנהגים ופועילים מתוך רגשות פגועים מפוחדים של ילדים קטנים שעברו פגיעה . את יודעת איך מתנהג ילד שקיבל מכה שכואב לו שמפחד ככה גם ההתנהגויות משם כשיש טריגרים . בנוסף ילד. זקוק למרחב משחקי בובות דובים ועוד ככה גם אני בחלקי נפש אלו מקווה שעכשיו זה יותר מדייק לך אביב

הי אודי וכולן, האמת, עד הרגע האחרון לא ידעתי אם אני אמורה ללכת או לא, לא הבנתי אם זה נגמר או רק דובר וצריך עכשיו להפגש ולעשות תוכנית. פחדתי לשאול. התלבטתי אם ללכת ובמקרה הגרוע להתקל בדלת סגורה או שעה תפוסה או לא ללכת. בסוף הלכתי, למרות שרציתי לנסות לסגור את הפרק הזה, אני קשורה אליו. מאוד. הרגשתי איך אני נלחמת על המקום שלי. אמרתי לו שאני לא מוכנה להרגיש אשמה בכישלון הטיפול ושהוא דוחף אותי להפסקה שאני לא מוכנה לה. אמרתי שזה לגיטימי אם הוא עייף, אבל שיגיד שהוא זקוק להפסקה. הסברתי גם מה אני צריכה ומה לא מצליח ואולי גם לא יצליח, אבל הליווי והתמיכה הכרחיים. דיברתי הרבה. הרגשתי שהוא הבין וגם הסביר את הקושי האישי שלו, את החלק שלו שהביא למצב הזה. אביב, סימני הקריאה שלך 'את לא אשמה' הלכו איתי. תודה על התמיכה, אביב, סוריקטה מיכל וחטולית. תודה אודי, שלפעמים לוקח לי זמן להבין מה אתה אומר (לפעמים אפילו הקריאה הראשונה לא מובנת עד כעס), אבל דבריך חשובים ואני לוקחת אותם איתי. שלכם שירה

שירה יפה, היית אמיצה וחזקה. אולי אפילו הצלחת קצת להפשיר. כלל לא מובן מאליו. פחות חושבת שתרמתי לך, אלא את בעצמך. מבינה אותך המון. נראה לי. סוריקטה

מדהים , אני מקווה שתצליחו גם להמשיך יחד תהליך וגם אם לא שתדעו לעשות תהליך של פרידה שלא ישאיר נזק גדול מידי . חיבוק

כתבתי לך אך משום מה לא רואה את ההודעה שלי אולי בגלל הבאג את נהדרת ואמיצה מאוד גאה בך המון על השיחה שהלכת ודיברת ואמרת .... מקווה שעם השיחה הזו תפתח דלת חדשה ומשם תוכלו להמשיך את הטיפול ולא לסיים אותו מחזיקה לך אצבעות אהובה חטולית

הי אביב, וגם הי כולם - איך את מזהה מה הצרכים שלך? או איך אתם מזהים. כלומר, מה זה בכלל... סוריקטה

תמיד את מוזמנת לשאול ...זה בדיוק צורך ..וזה בסדר . בדיוק ניכנסתי לנסות לענות לך על מה שכתבת למטה .... אז קודם אנסה להסביר את הנוסח שלי לגבי הקטנים .לכל אדם יש מן הסתם את החלק הזה בנפש שיש שקוראים לו הילד הפנימי . אצלי במורכבות מערכת הנפש שלי מתוך הדיסוציאציה יש קבוצה של קטנים , למה קבוצה לא יודעת אבל הם מדברים ברבים אנחנו וכאלה הם ממש ממש קטנים ...וכן ההתנהגות משם כמו שגם ינשוף העידה על עצמה , מחזיקים בהמון כאב , וחרדות חלקיים פגועים מאוד . החלקים האלה פועלים מתוך הרגש הפגוע וההגיון של האישה בגילי לא חודר אליהם בכלל. ואיך זה מתקשר לצרכים ..... הדבר הראשון ללמוד וזה קשה לדבר יפה אל כל חלקי הנפש שלי להקשיב לעצמי לכל חלקי הנפש שלי ואני אתן לך דוגמא למה התכוונתי, לגבי הטיפול . בטיפול הראשון הייתי יוצאת והחלקים הפגועים היו שולחים לה הודעה ישר שהייתי יוצאת כל פעם זה היה משהו שונה אבל בגדול הם היו צריכים יד או עוגן , הצורך היה לדעת שגם שיצאתי ממנה היא עדין שם לא עוזבת אותנו ...כן חרדת הנטישה ...המטפלת לא תמיד הייתה מגיבה ובשלב מתקדם של הטיפול פשוט לא ענתה , זה הוביל לכעס וכאב מהמקום שלא רואים אותי שמתעלמים ממני ...מה שהפעיל את החלקים שמחזיקים כעס . זה היה אחד הדברים שדיברנו עליהם בטיפול המון והמטפלת סירבה להבין שגם שעבר המון שנים אני עדין זקוקה לזה .... בטיפול הנוכחי שמתי את הצורך הזה בתגובה לסמס , שלא תתעלם מההתחלה . אמרתי אני יצא ויהיה סמס בבקשה אל תתעלמי וגם אל תעני ישר כדי שבמצב שלא תענה ישר אני אפגע, הסברתי לה למה והחלטנו מה נכון לשתיינו (כלומר הצטרך שלה כמטפלת והצורך שלי כמטופלת ) אני לא נלחמת בחוסר ההגיון של הנודעות שלי וככה הצורך של החלקים הפגועים שלי נשמע ...נניח שהם כתבו לה ש"אבא לא יבוא " אבא שלי מת כבר המון שנים , פעם לא הייתי שולחת כזאת הודעה כי זה לא הגיוני . היום אני מכבדת את המקום החרדתי הילדי שבי שמפחד שאבא יבוא ומחפש הגנה אצל המבוגר האחראי , ובעצם זה שהקשבתי נתתי מקום לצורך הפנימי שלי. בואי רגע ניקח את המקום הזה , הרבה פעמים ביקשתי מאודי שיר או יד זה צורך את למשל ביקשת ממני לחתום בסוף ביקשת שההודעות יהיו במרחב הזה ולא באחר זה היה הצורך שלך למסגרת בטוחה לרצםה . אני חושבת שכדי לדייק לעצמיינו מה הצורך שלנו נחוצה הקשבה פנימית מבלי לבטל אף רגש שעולה בנו . מקווה שלא סיבכתי יותר אביב

הי אביב - השאלה, פתיחת הכתיבה - מרגישה לי צורך של מישהו אחר. לא שלי בכלל. אנסה להבין, ואולי באג. מה יודעת... מבולבלת. יכול להיות שיש משהו, כפי שאמרת, שלמרות שחלפו שנים, עדיין זקוקה לו, ובתדירות גבוהה, והוא חסר. תודה, אקרא שוב, סוריקטה

הי אביב, אוסיף שמדהים שזיהית גם כאן וגם בטיפול הנוכחי את הרכיב שפותח אצלך אור. ואת יודעת לקבל ולהשתמש. גם אם חלקי מאד, אך קיים. מצב שלי, של אטימות וברקסים והרבה שכבות של סחלא, כנראה לא מאפשר גישה בשלב זה. איכשהו אני רוצה שיראו, וגם לא יראו, זה הכי קרוב שאוכל לומר. בוקר טוב, סוריקטה

סוריקטה יקרה, זה בהחלט עצוב....מאחלת לך שתהיי פחות אדישה לעצמך. הלוואי שיהיה לך יותר אכפת מעצמך שתהיי מודעת לצרכייך. את יודעת היטב וברהיטות להעביר לנו תשובות. מאוד מקווה שתמצאי גם לעצמך מילים טובות ומנחמות. ואביב, את מדהימה! איזה הסבר שעוזר לכולנו להבין. וכ"כ נכון.

זה תהליך לאט לאט של הורדת שכבות שלהבין ולהרשות לעצמך לחשוב עוד לפני שמרגיש שמגיע לך אבל טוב . כל חיי בבית וגם בטיפול הראשון נאמר לי דברי ישיר , אל תבכי תדברי תסבירי ...לא הבנתי מה רוצים ממני הייתי בטוחה שאני מדברת הכי ישר כשקיבלתי את המתנה מהמטפלת הראשונה ואנינרצינית שזאת מתנה גם עם כואבת ....הבנתי שכדי שיבינו אותי אני צריכה לדבר גם את המבוכה גם את הרגשות הלא הגיונים ולא מציאותיים . שמתי על השולחן הכל ...אפילו שיש לי צורך בן הפגישות לראות אותה ואז אני נכנסת לאתר שלה או לפייס ....זה דובר זה היה מביך אבל דובר ואז זה הפסיק לנהל אותי . והחיפוש אחרי הצורך המדוייק לוקח זמן כי למדנו במיניפולציות להסוות אותו בדיוק מהמקום הזה שלנו לא מגיע טוב מגיע רע ... עצוב .... אביב

הרבה בזכות המקום הזה למדתי לדייק את עצמי את הצרכים שלי ... הרבה בגלל האנונימיות אז מסך הבודה יורד יכולתי לבקש מאודי יד ממכם שתגיבו לי וכאלה ... והרבה מאוד למדתי מבמבי ..בצבי יודעת לבקש לדייק את מה שהיא צריכה או רוצה וגם כשלא היא יודעת חכתוב את ההתלבטות את הקושי סביב הצורך שלה ... היא גם דחפה אותי להעיז לדייק מול אודי כשנפגעתי , ולמדתי שכשמדייקים לשני קל יותר להבין ויותר מזה יותר נעים לו להיענות לבקשה ....המבוכה הזו הבושה שמלווה את הצרכיים הילדיים שלא מולאו רק משבשת את היכולת של השני להעניק לנו ....אז כן אני בהחלט מאפשרת מקום לחלקיים הילדיים ולצרכיים שלא מולאו בילדותי ....ומבינה שהכל חלקי , ולעיתים אקבל חוסר דיוק או לא מה שממש השתוקקתי לו אבל תמיד אקבל יד מושטת וזה המון ...ואם זה יהיה לי מספיק חשוב ,אנסה שוב . ויש מקומות שפשוט אני מבינה שזה לא המקום שהצורך שלי יקבל מקום לא בגללי כי אם בגלל הצד השני וזה גם בסדר ...

כתבתי הודעה והיא נעלמה. רואה אותך אביב ואת אודי שהמון איתך ומנסה להבין אתכם, אבל המוח שלי די אטום. אני ועוד איך מרגישה אשמה. גם אם יאמרו שלאו. אם יבדו עליי סיפור - לא תהיה לי אמירה מולו. מרגישה רעילה ומסוכנת. אבודה וזרוקה, הרבה יותר מחרדת נטישה. על הגבול ומעבר של ויתור על העבודה והבית לתמיד. היה עוד. היו כמה מילים על ריבוי השימוש במילה 'לא'. על המשאלה הבלתי ריאלית שייקחו אותי מכאן. אי זיהוי הצרכים - זה לא ילדי - זה הרבה יותר נמוך - זה עובר שתקוע בנרתיק ולא יכול לצאת החוצה. כאילו ההפרדה בין האם לתינוקת תהיה כרוכה במוות של שתיהן. די. סוריקטה

אישה אחת (אני) נזופה, מאד נזופה, שהתערבו לה, עומדת בתוך שלולית עמוקה בכביש. ממעלה גשם חזק מאד. באים כלי רכב גדולים ומשפריצים במלוא כוחם. האישה המוצפת נשארת אדישה. היא בטוחה שמגיע לה. לגמרי. לגמרי. לחלוטין. לגמרי. סוף. סוריקטה

יקרה זה עצוב כל כך והנה הזדמנות להראות לך למה אני מתכוונת אישה אחת , שבחלק הפנימי הפגוע מרגישה נטושה ושלאף אחד לא אכפת הפכה לאדישה לצרכיה הפנימים כי ככה היא חונכה שאדישים לצרכים שלה כילדה וכבוגרת . אותה ילדה נזופה כואבת פגועה חושבת , שהיא אשמה ומגיע לה שישפריצו עלייה .... מה הצורך של אותה ילדה , מה הצורך של אותה אישה ???? אם תקשיבי לקול הפנימי שלך תדעי מה הצורך העמוק שלך , אם תתיחסי אליו כבר לא תהיי אדישה לאישה בתוך השלולית שנרטבת כל כך... ואני עם תרשי לי אקח את האישה ביד אעטוף אותה במגבות יבשות וחמות אושיב אותה להתייבש על יד תנור חם ויכין לה שוקו חם ...כי זה בעיני מה שמגיע לה חום ואהבה וחיבוק. והכלה אתך מכל הלב , אביב

פחות הצלחתי כל כך לישון בלילה. איזו משאלה הייתה לי כשהייתי מותזת ובמבול ובאמצע רחוב ראשי. איש אחד שראה אמר לי 'איזה באסה' והשבתי לו באוטומט ובחוסר אכתפיות לעצמי - זה היה צפוי. (מה כבר קרה. סך הכל מים). אולי זה עצמו היה צורך באותו רגע, אולי הנאה פרברטית, מעין איזו התקרבות בין החוץ לפנים. שיראו. כבר לא יודעת. וזו גם דרך לא יעילה, לא ברורה ולא טובה. ונראה לי שאולי המשאלות שלי הן לא ריאליות. אין משהו מהן שיכול לקרות גם בטיפול, או קשר אחר. משהו בהן מעוות. מכל זה - כנראה שאני צריכה לנוח. בגלל כל הקורונה וזה לא היה לי חופש בכלל, וגם לא נעזרתי בתחבורה ציבורית בכלל, וויתרתי על בדיקות שיגרתיות, שגם בימים כתיקונם קשה לי מאד לקבוע, וכבר לא יודעת אם אוכל להם לכשיהיה מאיים פחות. סליחה ששוב כתבתי הרבה סוריקטה

סוריקטה אהובה קר ורטוב, ההצפה שבפנים וזו שבחוץ התאחדו, מאיימות להטביע, אבל את יכולת להן! מגיע לך כוס תה חם, מגבת ושמיכה. אני רוצה להגיש לך את כל אלה. שלך שירה

סוריקטה נפלא בעיני שכתבת עוד זה ומה שכתבת למעלה מאוד מדוייקים וברורים הרצון שיראו אותך והפחד שיראו ולא התקרבו כן לעיתים (קרובות )אנחנו בלי מודע נשתמש בדרכים לא ממש הגיוניות כדי להראות . תוך כדי ניתוק בתוך שלולית ... ואולי היית זקוקה לתחושה הזו של הנזופה כדי לצאת מהמצב הקיים כי ככה את רגילה הכי חשוב , לא לנזוף בעצמך לא עשית כל רע חבקי את עצמך מגיע לך חיבוק ענק ועוטף אביב

מעדכנת - כתבתי לאיש, שעדיין אקרא לו רופא הנפש, והוא השיב לי. עצם התשובה מנסה לפנות מקום לראות מעבר למפלצתיות, הדיבוק והשדים. סופ"ש נעים, סוריקטה

מדהים שהיינו UNDEFINED בבאג של המערכת וזה התלכד עם המצב. מצטטת את ההודעה שכתבתי בשישי, למרות שקצת התרחקתי ממנה עכשיו. ובכן זה היה - קצת לא מסכימה אתכם - כי בואו נפצל, העניין שהפיצול מתערבב לו יופי - לאישה מגיעה טביעה או תלייה, ריטוש ושריפה, או בית סוהר, או מוסד פסיכיאטרי. אם כי, אמרת, אביב, פעם, שמוצאים חמלה גם לאנשים שפשעו ולא משאירים אותם להתבוסס בדמם. הנה - האמא של אז, שהיא זקנה כבר ממש ובקושי זזה, הסתובבה ביננו, חיה את חייה עד היום, והיה ויש עדיין מי שדואג לה. ברגעים שלפני ההפרדה הסכנה גדלה מאד. כי אז האישה תפגע עוד יותר בילדה שבגללה גילו את מעלליה של האישה. מספרים שלכן לא הפרידו. או שאולי לא ממש הוכיחו או ידעו. אם נחזור ממש לאחור, לעידן שלפני הלידה, התינוקת שבה עוד לא יודעת לשתות מרק, שוקו או תה, אפילו לא חלב אם. אפילו לא לנשום או לעשות צרכים (דיברנו על צרכים פה...). חיבוק גם גדול עליה. לגעת זה גם מסוכן. שמיכות ומגבות - זה בקטנה - זה לא הדבר שעוזר באמת לעוברים שנגדעו מרחם רעילה הרבה בטרם עת. המציאות היא, שהיום אין באמת תינוקת כזאת. הייתה, והיא אני, הייתה ורופאים הכניסו לאינקובטור עם צינורות. ללא סקין טו סקין. גם אחרי שיצאה - לא אמא דאגה לה לאוכל, אלא אבא והפורמולה במינונים סופר נמוכים. והייתה ילדה, והיא אני, שבגיל מאד קטן, אבל כבר בתחום הזיכרון, הובלה לבית חולים מחוסרת הכרה אחרי התקפה של אמא, בדיוק בזמן שאבא לא היה ברקע יותר, וטיפלו בה באינפוזיות, שלל בדיקות חודרניות והמון תרופות. וכל הבדיקות והתרופות - שנים. שנים. ואחר כך באו גם הטחות הזעם, ההתעלמויות והניצול בתחום של מה שלא נוגעים בו יותר. מדוע הילדה הזו שרדה? ועוד מעט שישים שנה והיום לגיל הזה כבר קוראים קשיש :-/ - לא יודעת ולא מבינה. הילדה הזאת, שהיא כבר זקנה, ממשיכה לשחזר כל השנים והיא ממש רוצה לוותר. על אף שהיו רגעים של פחות סבל. ועכשיו יצאתי מהעמדה הטרום עוברית כל כך, המתוארת לעיל, ואני בחיים. שלכם, סוריקטה

הי יקרה! רציתי לומר שראיתי אותך פה... ואת כה מקסימה ומיוחדת בעיניי. הרבה כאב ועצב עמוק ככ, ואת עדיין איתנו בעולם ופה ומוצאת את הכח לקום ולעשות. מעריכה אותך מאוד חיבוק

אודי, בדרך כלל אני לא מערבבת ... אבל זה מדהים ....כל כך מעורר השראה הצמיחה ההתפתחות ....והיה נחמד לגלות אותך בספוטיפיי..... זה אולי שונה מאוד אבל פשוט אדיר......

אז בסוף מצאתי מקום להיות בו בסופש הקרוב. מקווה שיהיה מעניין וטוב.. בחרתי להיות בלי הטלפון כדי להצליח באמת להיות.

וואו חנה, את אלופה! סוריקטה

תודה יקירתי! שימחת אותי. מה שלומך?

גם בגלל שירה וגם כי מחר זה היום שלעד ישאר כיום ארור שבו נאמרו לי המילים "אנחנו סיימנו טיפול" ולא , לא זה שסיימנו את הטיפול נחרט כקשה המילים האלה שנאמרו ללא טיפת אמפתיה נאמרו מתוך מצוקה וחוסר אונים של מטפלת שלא ידעה איך להגיד איך להמשיך איך לעזור .. בהמשך , היא אמרה שזה בגללה שהיא לא יכולה להמשיך ...שמגיע לי מטפלת שתדע איך לעזור שיש מטפלים שעובדים ושומרים מרחק והם יוכלו להכיל את החלקים שהיא קראה להם קשים ואני אומרת פגועים. ועוד הוסיפה שהראה איך אני הורסת טיפולים ושאלמד מזה לעתיד ...עצוב , אני לא הרסתי טיפול אני נלחמתי עד הרגע האחרון , אני מטופלת מאוד מתמסרת מאוד באה לעבוד ... התעקשתי על סיום טיפול התעקשתי אז לאחוז בטוב דחקתי את הכעס את האכזבה את תחושת הנטישה . הייתי בטוחה שאני אשמה , שאני באה לא נכון אם רק הייתי מטופלת טובה יותר ,ואני מטופלת מורכבת קשה הכי קשה שיש לה בקליניקה כי בטוח כולם בסדר. חיפשתי מטפלת אחרת , היו מטפלים שאמרו לי עם did אנחנו לא עובדים בקליניקה שלנו , בציבורי כן ....יצאתי עוד יותר בתחושה שיש לי קרניים על הראש שאני מפלצת שאני קשה פוגעת תוקפנית ועוד ועוד ועוד ... פניתי לאישה מדהימה שאמרה לי ועומדת במילותייה עד היום "בשבילי did זה שליחות" .....ומאז אני שם ולא היא לא עובדת מרחוק היא מחבקת ועוטפת וחמה רק שאני יותר משנה לא נתתי לה להתקרב ...ועד היום הקטנים שואלים אותה "את לא תגידי לנו ללכת ....' אז עצוב לי באמת ואני זוכרת גם את הטוב ההכלה התמיכה הנתינה האין סופית ועדין למילים יש כוח .... אז המילים האלה שכולנו פוחדות מהם כי הם נותנות תחושת נטישה נשארות חקוקות בכאב ובתחושת נטישה כי אנחנו באות מהתופת ....הלוואי ויאמרו ברוך בהבנה כמה קשה ויחד עם זאת היא נתנה לי מתנה , להבין מה הצרכים שלי לא לוותר עליהם לא לוותר על עצמי לאף אחד . ובעיקר היא שיחררה אותי מטיפול שממש כבר לא עבד ... לקח לי הרבה זמן בטיפול מעל שנה שהצלחתי לעבד את הפרידה הזו להרשות לעצמי להשתחרר מרגשות האשם להבין שחלקיי הפגועים צריכים הכלה חיבוק אמפתיה ואהבה ואם הם לא מקבלים זאת כנראה שזה לא המקום שאנחנו צריכים להיות בו ....מגיע לנו לכל המכלול שאני טוב .. וזה לא שאני והמטפלת היום לא נופלות לכשלים אמפתים ולהעברות ....אנחנו יודעות לדבר על זה היא יודעת לקחת על זה אחריות ....ולעזור לי למצוא את הנתיב הנכון יחד . מאז אני מבינה שלא תמיד המטופל אשם ולא בכל בור זאת ההתנהגות של המטופל לעיתים די קרובות זה המקומות של המטפל .... והכי חשוב , למדתי להביט לדעת מה נכון לי להגיד מה שלא טוב ונעים לי לקחת אחריות בטיפול אבל ובעיקר לקחת אחריות על כל המכלול שאני ....כי אני לא קשה ולא מפלצת ואין לי קרניים !!!!! אני בסדר כמו שאני ....ולפעמים זה פשוט לא מצליח ולפעמים צריך להפרד .....והכי לא מתים מזה רק צומחים ...

הי אביב יקירתי, המילים הנוראות שנחרטו בך, בנוסף לכל, גם נשמעות לי בדמיון במבטא נוקשה של תרבות נוקשה. מכירה, לצערי, את מה שאת מספרת אודותיו, בדרכי, מן הסתם, מכירה בכאב רב. ורק אוכל לומר שמדובר באחת החוויות הרגשיות המכאיבות שבהן עבורנו בפרט. מנסה להקשיב לך, לדרכי הניסוח שלך ששונות משלי ומנסה להתחיל להבין. איכשהו נראה לי שדיבור על הקטנים (או שם כלשהו שאבחר) יכול להיות מתקדם עבורי. לעתים אני לא מסכימה, או בוחרת לדייק לי ניסוח משלי, מנסה לחשוב, אולי אני מתבלבלת או טועה. טוב שאת משמיעה את קולך, ומאד, וגם מתעקשת עליו. להתראות, סוריקטה

אודי תודה על ההתייחסות בהחלט כולנו בני אדם שנעזרים זה בזה בסופו של יום ולכולנו טעויות וכשלים ולכולנו זה לא פשוט .... השאלה מה לומדים מזה ....ואני למדתי , שיש חיים אחרי םרידה , שיש מקום מאוד חשוב לצרכים שלי בתוך הטיפול , שלא תמיד אני אשמה ...למדתי שאני לא פחות יודעת מהמטפל ושבעצם אני יודעת הכי נכון על עצמי אני רק צריכה להקשיב ולא לבטל את עצמי ....

אודי וכולן, נפגשנו. ספרתי לה שהחלטתי לא להלחם בעבודה. אלא פשוט לעשות עבודתי ומה שיבקשו לעזור לה וזהו. לא כועסת עליה יותר...אעזור. והיא בסוף הפגישה אמרה שנראה שאין צורך לקבוע יותר. שאני מסתדרת.גם הקרנתי המון ביטחון בדרך שלי. והיא נתנה לי את ברכת הדרך....ואמרה שאוכל לעדכן במה שקורה..וזהו. אז נפרדנו כך. מי יודע מה יהיה בהמשך. פרידה עם פתח...אבל כבר בעצם עשיתי תהליך של פרידה, נכון? כנראה שאצטרך ממנה משהו תמיד! זה אף פעם לא יגמר..

ייתכן שההודעה שניסיתי לשלוח קודם לא עברה. הי מיכל, לכל אחד חסר משהו. לחלקנו ממש יותר ואפילו בסיסי ממש. לכן יש זולת. כך אומרים. ואנחנו אמורים להישען על החזק. יום נעים, סוריקטה

היי מיכל המילה פרידה די מפחידה ..חוויתי זוכרת רק לא בצורה רכה כמוך תני לזמן את הזמן מה את ממהרת להסיק שתמיד תצטרכי ממנה משהו ? והיה וכן..כתבי לה ותראי אייך תגיב... תאמיני גם קצת בעצמך תני לך קרדית שאת כן יכולה.. חטולית

"אני די במלכוד... הניתוק והפיצול, הניתוק הרגשי, כל היסודות של ההפרעה הזו, לא מאפשרים לטפל בה ועל כך אני, מי שבאה לטיפול, מי שנלחמת כבר שמונה שנים ועושה הכל כדי להבריא, גם נענשת." עצוב לי לקרוא אותך ממש סליחה שמתערבת לך אבל , לא הניתוק והפיצול לא מאפשרים טיפול נראה לי שירה ואת כבר יודעת את זה די בעצמך שהמטפל עייף .... לכל החלקים שלך מגיע מקום גם למי שזועף ולא ממש נחמד ...כן החלקים הפגועים צריכים להרגיש שיש להם מקום גם שלך וגם של המטפל אין לי ספק שאם נשמעים אימרות קשות וחוסמות קשה להם להגיע ולך קשה לתת להם מקום ... מכירה את התחושה כאילו הם אשמים בשחיקה /עייפות של המטפל סליחה לא מקבלת מי שבה לטפל במורכבות הזו יודע שזאת פצצה מתקתקת שצריך לפרק חוט חוט ולאט לאט ....אז כדי להרגיש שישי מקום שאפשר להיות בו , צריך שהצד השני באמת יכיל גם את השתיקות , המרירות ... וואוו כאלה אימרות לא חבל לך על הכסף אם היו מופנות לכיווני היו סוגרות את כל חלקי הנפש הפגועים שלי ובטוח שהייתי מבצעת אקטינג אווט ... שירה , אולי כדאי באמת לשקול לסגור טיפול ולמצוא מטפל /ת אחר ואני כמו שאת מכירה אותי האחרונה שתמליץ כזה דבר . זה לא רק את נענשת כולכם נענשים זה לא רק את באה אליו כולכם באים ...או רוצים מקום ...כי אם זה מקום לנפש זה מקום לכל הנפש שלך ...לכל החלקים . מגיע לכם מקום שמאפשר מנוחה וריפוי .... אתך אהובה יודעת כמה זה קשה כמה המקום הזה , שמכיל ותומך כבר לא ממש עובד ואת נאבקת עוד ועוד ועוד וכלום לא משתנה ....תחושת אשמה כל כך גדולה כי המטפל נחשב ומצליח ....אז איך זה רק אני לא מצליחה ....אז אני יזכיר לך שלטנגו צריכים שניים ....אוהבת ומחבקת בכל החלטה שלך

תודה על ההבנה, קשה לי מאוד חושת האשמה וכן ציפיתי שהוא יקח חלק בדינמיקה שהובילה לנקודה הזו. אני נשארת עם כעס גדול שאין לי איך לעבד כי הוא לא מאפשר. עוד מעגל של כאב. אני יודעת שאת מבינה על מה אני מדברת. איך מי שהיה קרוב כל כך לנפש שלי יכול לפגוע בה ואם כבר קרה בעבר, וקרה, האם זו אני שמביאה את כל זה על עצמי התשובה שלי היא כן, כעס וכן, זעם וכן וכל הזעם הזה מופנה כלפי עצמי. בפגישות האחרונות רק הרגשתי מושפלת מפני שניסיתי להילחם על המקום שלי. היום כתבתי מייל על הפסקה, היה בו מלא רגש והבנה, כי אצלי אין אקטינג אאוט. קיבלתי תשובה מארצות הקור, כנו מכתב רשמי. מצד אחד זה עושה לי רצון גדול יותר לא לוותר, מצד שני רצון להעניש אותו דרכי. בחרתי לא לענות. לנשום ולהניח לזה. תודה על המילים המחזקות שלך אביב. מעריכה מאוד. מה יהיה ימים יגידו. אבל השבוע לא אלך. שלך שירה

כאן אכתוב לך רק כמה מילים ועל עצמי אכתוב למעלה .... רק דבר אחד את בסדר ..נקודה !!!!!! את לא אשמה !!!!!!! אני בהחלט חושבת שחלק מהאי סמטריה בחדר זה האחריות של המטפל שגדולה מאחריות המטופל . אין מקום למילים כאלה כמו שהמטפל אומר לך ...ולא חשוב כמה מירמור מופנה כלפיו .... נראה לי שהוא פשוט לא יודע איך לסגור את הטיפול עם כמה שפחות נזק וכן סגירת טיפול ככה זה קשה . אבל כשמטפל לוקח אחריות הנזק קצת יותר קטן ... מאחלת לך באמת שתימצאו את הנתיב הנכון , אולי אם תרפי ותקבלי שהוא באמת לא יודע יותר איך לטפל בך ושאת לא אשמה בזה אולי דווקא אז תיפתח הדלת . שולחת כוחות וחיבוק אביב

אתמול היה לי יום קשה, זה היה יום של פגישה, ולאחר שיצאתי ממנה התחלתי להרגיש לא טוב, הייתי צריכה אותה שוב בגדול ובהתחלה כן יכולתי להתאפק, פשוט קרו כמה דברים בין לבין ש״פיצצו״ את הסבלנות שלי, וכתבתי לה הודעה בנוסח שאני מאוד מתביישת עכשיו שעשיתי את זה. כתבתי לה - שבבקשה תדבר איתי ושאני אשלם לה על זה, שכאן הטעות שלי, זאת אומרת ברור שאני אשלם אם השיחה היא ארוכה .. אבל זה היה ממש לא יפה שכתבתי את זה , כאילו רק אם אני אשלם היא תתייחס? זה מוציא אותה לא יפה וזאת לא הייתה הכוונה שלי בכלל בכלל לא הכי רחוק מזה, היא הייתה מתקשרת אפילו אם לא הייתי כותבת את המשפט הזה , ואני אוכלת את הלב שלי על זה עכשיו. כי היא הכי מדהימה בעולם. עוד משהו שאני ממש שונאת את עצמי עליו, שכל זה היה שנכנסה שבת. אני באמת משתדלת בכלל לא לשלוח הודעות בטח ובטח שלא בשבתות וחגים. אבל פתאום הכל התפוצץ לי בפנים, גם המחשבה על הגבול הזה שאני לא יכולה להתקשר בשבת , למה? מבחינה מקצועית אני מאוד מבינה את זה שלא תטעו, אבל למה המרחק הזה? זה מענה אותי למה אני צריכה להגיע לרמה שלא בא לי כלום חוץ משהיא תדבר איתי וכל פעם שיש רגע שאני יודעת שהשיחה עומדת להיגמר אני בוכה עוד פעם . לא רוצה שיגמר . אני שונאת את עצמי ברמה שלא שנאתי בחיים. אני לא רוצה לצאת מהמיטה ולא רוצה להראות את הפנים שלי יותר בפנייה. אם יכולתי למחוק את כל מה שעשיתי, הייתי עושה את זה בלי לחשוב פעמיים. אני נשבעת שאני לא שולחת לה יותר הודעות בחיים שלי. זהו עונש. אם ככה זה גורם לי להרגיש, עדיף שאסבול בשקט. אני שונאת את עצמי. בחיים לא הגעתי לרמה שאני משפילה את עצמי ככה. גם נראה לי שעיצבנתי אותי שכל רגע ביקשתי סליחה על זה שאני מדברת איתה ביום שישי בערב. זה מעצבן שמישהו כל שניה מתנצל בשביל שיגידו לו שהכל בסדר ושהוא לא צריך להתנצל . אם הייתי במקומה הייתי מעיפה אותי . אני לא ראויה ליחס ביי.

לורן יקרה אני רוצה להגיד לך שאת בסדר קודם כל.. ההזדקקות הזאתי לא אשמתך... זה מרגיש כמו חיים ומוות ואם לא תקבלי מענה מיידית זה מרגיש בלתי נסבל.. אני יודעת... שנים על גבי שנים הייתי יוצאת מפגישות במצוקות ומייד הייתי צריכה את המטפלת.. כל מה שאת מתארת ועוד יותר... הייתי דופקת את הראש בקיר... לוקחת כדורי הרגעה ושום דבר לא עזר.. שום דבר... אפילו לשמוע את קול של המטפלת בטלפון היה בקושי עוזר... זה נמשך שנים אצלי... אבל לא וותרתי על טיפול... כן התביישתי מאוד מההזדקקות .. עכשיו כבר יותר טוב... גם אצלך יהיה יותר טוב... אולי יקל עליך אם תתייחסי לעצמך בחמלה ובלי שיפוטיות... מאחלת לך ימים רגועים יותר ינשופים

היי קראתי אותך בנשימה אחת..תמיד יותר קל לי לקרא מאשר לכתוב..למה עונש? למה לא מגיע לך יחס? לורן..שבת זה יום המנוחה של כולם בלי טלפונים ובלי עינייני עבודה זו זכותה....!! לורן מותק את רגישה מאוד אין ספק ומבינה לגמרי את הצורך שלך ביחס אישי מעבר לטיפול.אך המטפלת שלך אומרת לך שלה זה לא מתאים אם הבנתי נכון ... לא נראה לי שהיא תזקוף משהו לרעתך הרי היא הכי מבינה בעולם אז קחי אוויר ותרגעי כי לא חושבת שהכל כזה גרוע חטולית

היי לורן, המקום הזה מוכר לי..ההזדקקות התמידית. ואפילו בשניה שסיימת םגישה. הייתי שם. גם אני ביקשתי יותר..בקשתי שיחה ואמרתי שאשלם לה עליה, היא כמובן שלא הסכימה. ולגבי זמנים היא אמרה שהיא יודעת לשמור על עצמה ומתי לא לענות לי. והיא הציבה גבולות. מאמינה שגם אצלך היא יודעת לענות על בקשותייך או לא לענות בשעות לא רצויות או זמנים לא רצויים. אין שום צורך בהלקאה עצמית. את זקוקה לה והיא תציב את הגבול שיתאים עבורה. לא קרה כלום אלא אם כן ממש תטרידי אותה. אני מאמינה שהיא תגיד. וזה עובר. הכל עובר בחיים. בהצלחה.

מודה לך על התגובה , מעריכה מאוד ! אולי לא ניסחתי את עצמי נכון בתוך כל סערת הרגשות שהייתי בה, אז אסביר שוב המטפלת שלי לא אמרה לי שזה לא מתאים להפך, היא רק אמרה כמה שזה בסדר , ואם לא היה מתאים היא הייתה אומרת . זה פשוט משהו בי, שמרגיש לי שאני מפריעה, מעיקה, לא מצליחה לקבל את זה שיש מישהו שמוכן לעזור לי... שבת זה אכן יום מנוחה , לכן עוד יותר הרגשתי מזעזע עם מה שעשיתי. אבל פתאום קישרתי את זה לגבולות, והתחלתי לקנא ולכעוס , ((למרות שהיא כן איפשרה לי לדבר )) קינאתי בזה שיש אנשים שקרובים אליה ויש להם אותה כל הזמן ואני רק עניין בעבודה. אבל זאת המציאות ואני אצטרך ללמוד לקבל אותה

אתן מדהימות, מאוד הרגעתן אותי . אני פתאום מבינה שהייתי צריכה סך-הכל מישהו מבחוץ שיאמר לי שזה בסדר ושאני לא כזאת נוראית. . זה באמת עזר לי. לורן.

הי אודי, בהודעתי האחרונה אליך ביקשתי את עצתך ומכיוון שאני יודעת שהכל צריך להיות מדובר בטיפול כתבתי בהודעה שלי שכל זה מדובר, הכל פתוח, איני מסתירה דבר ובכל זאת ענית "גם אני תוהה, האם הדברים האלו מדוברים? האם מה שנכתב כאן ידוע וגלוי?" אין עוד מקום בו הכל מדובר, באמת שם הבית של הנפש שלי. אני תוהה מדוע אתה מטיל ספק או אולי רק מנסה לוודא שוב ומבקש שאבדוק שאכן הכל מדובר. וכן, הכל מדובר ותגובותיו לעיתים אף יותר קיצוניות מאלה שכתבתי בהודעתי... לא חבל על הכסף, בשביל מה לך את כל זה, אני לא יכול כשהמרירות מופנית כלפי זה גורם לי לאבד את האמפתיה... אני די במלכוד... הניתוק והפיצול, הניתוק הרגשי, כל היסודות של ההפרעה הזו, לא מאפשרים לטפל בה ועל כך אני, מי שבאה לטיפול, מי שנלחמת כבר שמונה שנים ועושה הכל כדי להבריא, גם נענשת. מקווה שהצלחתי להבהיר קצת יותר. תודה וחג שמח שירה

היי שירה מתוקה כואב מאוד להבין שאחרי שמונה שנים את מרגישה נענשת .. אין לי מילים ..צר לי מאוד..מצטערת נורא על מצב שכזה .וואוו חיבוק עדין אם לא מפריע לך חטולית

היי שירה, קוראת אותך ועצוב לי...עצוב... איך הגעתם למקום הזה? כנראה שיש תקיעות ואינך מאפשרת כרגע..וזה בסדר..קורה. כנראה שאינו יכול לעזור למי שאינו יכול לעזור לעצמו. משהו תוקע אותך בטיפול. חבל אבל זאת ההרגשה שחבל על הזמן שלו ושלך...מה את חושבת? לא חבל סתם להגיע עוד פגידה ועוד אחת ומה?? תחשבי אם באמת כדאי להלחם להשאר ואת תתחילי לשתף יותר פעולה או לעסוב...אין לי מושג ויכול להיות שזה יכעיס אותך..אבל זה מה שאני מבינה מהכתיבה שלך פה. עצוב אבל הכרחי אם זה במילא לא מקדם אותך....הוא אמר שיש מרירות כלפיו והוא מאבד את האמפתיה. אז לא חבל??

מיכל יקרה, תודה. הכי אני לא רוצה להרגיש אשמה בכך שאיני משתפת פעולה או מי שאינה רוצה לעזור לעצמה. תארי לך שאני משקיעה כל כך הרבה משאבים של זמן, תעצומות נפש וממון בטיפול וגם בקיום שיגרה של אמא, מפרנסת ועוד תפקידים... הכל מורכב מדי מכדי להסביר כאן, ודאי שחבל, אבל אני לא בטוחה שאני מסוגלת לנתק את החוט הדקיק הזה אליו, זה להוסיף עוד כאב שאין לו מקום כרגע. תקיעות.... שלך שירה

חטולית אהובה, תודה על המילים הרכות והחמות שלך.

הי יפה שלי, הי שירה יפה, אנחנו כאן באינטרנט, וזה שונה מאשר להיות בזמן ובמרחב ובריח ובראייה ובשמיעה והחושים ועוד ועוד. וייתכן שיש בכך יתרון עבורנו. מניחה שגם כמה חסרונות. ראשית - אני מאמינה לך. רשמת גם שאת מרגישה נתונה עמוק בתוך המצב עד כדי כל הזמן לאורך תקופה, נבלעת ומתאכלת ולא מצליחה להיחלץ או לתקן ולכן אפילו אני מאמינה יותר. דיברנו בעבר בטיפול שלי על העניין של שקר ואמת. עדיין לא מבינה מספיק, אבל כן יש משהו עם שקר. משהו לא מודע. כלומר, לכאורה נאמרת אמת, אבל איך שזה קורה, משהו שם הפוך. כמו הנצחה עיקשת של משהו שכבר עבר וכן היה לו מקום וכן עוּבּד. מחפשת מילים. ולא בטוחה, אבל חושבת עליך. כן מנסה להבין מה המטפל שלך אומר, לפחות הוא אמיתי וגלוי ואמיץ. והוא, כנראה, כן, דאג לך כמה שנים. הקורונה הזאת - לפחות את רופא הנפש שלי היא התישה מאד. הוא כבר בחופש, וייקח עוד חופש. כנראה כבר מחוץ למעגל שלנו. את יודעת איך אנחנו מגיבים לאלה באופן אוטומטי. מניחה שייקח זמן, ואולי אבין יותר ואוכל לנסות לעזור. אנחנו גם כאן לא בתגובות מיידיות, והעניין הוא שהזמן הזה שעובר הוא עניין די קריטי לפעמים. או, לפחות, מרגיש כך. טוב, לא הייתי חכמה. קשה לי להיות בימים כאלה. רובנו פה עם ההפרעה המסוימת הזאת, או ההפרעות האלה עם השמות. ובני אדם. להתראות סוריקטה

תודה על המילים, ההבנה והתמיכה, בהחלט זקוקה לזה... שלך שירה

כל כך נכון ומדוייק הדברים של סוריקטה ורוצה להוסיף שכתבתי הודעה על עצמי ויש בה כאב ....זה הכאבשלי בהחלט לא שלך שירה . לא מכירה את הטיפול שלך או את המטפל שלך אבל , כמו שסוריקטה כותבת על המטפל שלה , כן עייף כן הקורונה פגעה בהרבה מבנים ... כל מהשאני רוצה להגיד שירה אל תיקחי את האשמה עלייך ואת ראוייה לטיפול מטיב .... אתכן אביב

שירה יקרה, כמו שסוריקטה כתבה. אני לא שם. לא יודעת ולא מבינה כלום...פשוט עצוב. אני לא מבינה בדינמיקה בניכם... אז סליחה שלא הבנתי. מקווה שיסתדר עבורך...בהצלחה

הכל רגיש מדי מיכל, המון תודה על ההבנה לגמרי אין על מה להתנצל. שלך שירה

אני מנסה להתחבר לחלקים שבתוכי מנסה לקחת אחריאות הקטנים אצלי מחזיקים הכי הרבה כאב ומצוקה ומאוד לא פשוט לי לרצות להתחבר אליהם... כי זה להתחבר לכאב ולהשתייך את זה אלי....

הכי ברור מובן ומוכר חיבוק ענק ענק אוהבת אביב

מתוקה זאת כמה יפה כתבת כמה ברור שאפילו אני הצלחתי להבין הפחד לשייך את הכאב אליך אומר שאת צריכה להודות..ושם את מתנתקת..נכון ?? חושבת שעכשיו מבינה אותך יותר חיבוק מתוקה שלי איתך בליבי תמיד חטולית

ושיהיה לך חנוכה שמח(: אתה יודע? חשבתי ללכת לסופש ריטריט או משו בסגנון(פעם ראשונה...) אבל לא מצאתי משו שמתאים לי( באלו שפתוחים כרגע בשל המצב אין בכלל שמירת שבת). וככ רציתי דווקא עכשיו): וזה הזכיר לי אותך...שאתה אוהב לצאת לשקט של הטבע

הי לכולם , כותבת בלי דגש מיוחד למישהי מסויימת ובכל זאת מנסה למצוא את החוט הדק שמחבר בן הכל .. קצת קשה לי לדייק עכשיו במילים לכל אחת ומעדיפה לא לפגוע או להחליש. פרידות , סיומים , תהליך וצמיחה .. אז פרידה וסיום זה קשה זה מפחיד אולם אפשרי אם להביט עלי ועל חנה אז בהחלט הפרידה גם אם הייתה קשה ממטפלת שליוותה שנים רבות עשה רק טוב. יכולה להעיד על עצמי , שגם אני חשבתי שאם אצלה לא הצלחתי מי יצליח ... ומצאתי מטפלת שעובדת לאט לא ממהרת נותנת מרחב לקונפליקט העצום בני לבן חלקיי והתאפשר חיבור ...היום ממרומי חמש שנים עם המטפלת החדשה ...סהכ 11 שנים בדרך .....אני מאמינה שזה לא מספיק שאני כמטופל יעבוד קשה לעיתים גם עם המטפל מאוד מקצועי זה פשוט לא יילך . הכי אני בעד להלחם על הטיפול , אבל גם להביט בו בכנות ולראות מה נכון ומה לא נכון לנו בתוך התהליך . (כל תהליך לגופו ואנחנו יודעים הכי טוב מה נכון לנו ומה לא רק צריך להקשיב לעצמיינו ללא פחד) צמיחה ותהליך ערך עצמי הרגשת מסוגלות , הרגשה שעשיתי נראה לי שאנו מתעסקות בזה המון , אחת הבעיות זה ההשוואה למטפל /ת אנשים מבחוץ ואפילו נפגעות כמונו . אנחנו לא באמת יודעים מה יש ומה אין לאחר . אודי סליחה שלוקחת אותך כדוגמא אבל מהצד זה נראה שאתה מגשים את כל החלומות שלך , האם זה נכון ??? מי יודע ....לחשוב שכתבת כבר בגיל צעיר והנחת במגרה .....אז בתהליכים מסויימים גם לך לקח זמן לצאת אל האור . למה נתתי את אודי כדוגמא כי אני אישית שואבת השראה ממך אודי ויחד עם זאת זוכרת שאני לא מכירה ולא יודעת הכל . אז השוואות רק מורידות אותנו כל אחד ונקודת הפתיחה שלה , כן זה קשה לקבל קשה להביט ולהגיד התחלתי ממינוס 10 את החיים , אז כל מה שיש לי זה המון . מה שהתקדמתי אני גאה על זה . מה גם שכילדים לא קיבלנו את החיזוק שאנחנו שוות שאנחנו יכולות שאנחנו ראויות ולעד כנראה נזדקק לחיזוק החיצוני לזה . אז אנחנו נפלאות וכל יציאה ממקום הנוחות שלנו זאת צמיחה ....כן שירה גם לכתוב כאן את המילים שלך ולהסכים להביט בהם זאת צמיחה . גם לדבר אותם בטיפול ולא לשתוק זאת צמיחה . וסוריקטה , בשבילך לקנות את הספה להביט בה זה המון לשבת עלייה זאת יציאה מאזור הנוחות אז לאט ....לא למהר ולא להשוות לאחר. וכן אני אומרת את זה גם לעצמי .....כל יום ביומו . ואני בגלל כל התחושות האלה ותחושת קנאה שהתחילה לבצבץ . החלטתי לעשות צעד ויצאתי לאור עוד קצת עדין לא בשמי אבל זאת בהחלט אני ....ויודעים משהו אנחנו צריכות להיות גאות בעצמיינו כי במבט לאחור עשינו המון יכולנו להיות במקום מאוד מאוד נמוך או לא להיות בכלל ואנחנו לא .... אל תוותרו על היצירתיות(לא חשוב באיזה תחום כל אחד ומה שגורם לו לחיות ) זה נותן את הכוח והטעם שבחיים ...... שיהיה חג שמח מלא באור וניסים אביב

הי אביב, פרידה - גם פרידה - יכולה להיות מורכבת מדברים חיוביים/ טובים סך הכל, וגם מרעים / שליליים בראייה כללית. יש, להבנתי, פרידות ממטפלים / או הפסקות שיחות, שהן כן בואו-נקרא-לזה גרועות סך הכל. וכן ניתן להפוך את הסיטואציה להרסנית מתמשכת. ולהגברת חולי. גם במה שמתחולל בהמשך רע ככל שיהיה ניתן לראות את הטוב. וזו גם בחירה. אחד הדברים החשובים שמזכירים היא העבודה על הפרידה. לא מבינה בזה הרבה. כתבת משהו על הספה בהקשר שלי, ובכן, מה שתיארתי הוא חלק קטן ולא יכולת לדעת. כפי שגם אמרת. בטיפול שהיה לי התקדמו דברים באיטיות רבה עד שעצרו. בוודאי שהמטפל צנוע ומודע למגבלותיו וחושב האם ומתי נכון לומר די. וגם אנחנו והשימוש שלנו בטיפול. זה מה שהספקתי ככה בין לבין, וגם, וואלה כבר אין לי כוח לבחוש עוד, לילה טוב, סוריקטה

אני לומדת לתואר שני והיום המרצה שדווקא לא ככ מתחברת אליו, אמר דברים שהצלחתי להתחבר ורציתי לשתף אתכן ואותך אודי. הראשון היה בהקשר של קבלת החלטות:' חיים מרובי אכזבות הם גם מרובי ציפיות והישגים'. והרגשתי כמה שזה נכון לגביי, כמה אני פשוט מפחדת לפעמים לנסות כדי לא להתאכזב ויחד עם זה מפספסת דברים שיכולים לקרות ולעשות לי טוב או אפילו רק להתנסות.. שיר שצירף לנו באיזה שהוא הקשר של אלתרמן : יש אדם רואה הכל באור ורוד ורוד זה לא טוב אומרים כולם אפילו רע מאוד יש אדם רואה הכל באפלה קודרת זו אותה המחלה רק בצורה אחרת אל תרכיבו משקפיים לא קודרות ולא שמחות הסתכלו נא בעיניים בעיניים פקוחות ראיתי עכשיו שיש המשך אבל בגלל שראיתי רק את החלק הזה והתחברתי בחרתי לוותר על הכל... ממני..

הי חנה, אחד השירים המפורסמים ביותר בביצוע של אריק איינשטיין. סוריקטה

אודי! כל כך כל כך מתאים לך השיר, המקצב, הכל! ממש חשבתי על זה. ונראה שהדוקטור התגשם. איז כיף לך. סוריקטה

שבוע שעבר יצא שדיברנו על כל הדברים ש'מצאתי' עליה בגוגל דרכה או דרך בעלה. היא עובדת בשיטה מסוימת וגם מרצה בה.. ויש כל מיני הרצאות ברשת שלה ושאלתי אותה אם מבחינתה זה בסדר שאצפה בהן. היא שמחה ששאלתי ואמרה שתחשוב ותחזיר לי תשובה...(כמובן לא הבטחתי לה שלא אעשה זאת בכל מקרה.. ) ואתמול ענתה לי שחשבה על כך והיא מבינה שזה רק יעצים לי את הצורך בה ולדעתה לא משהו שיועיל לי... ובטיפול הזכירה לי שכאשר פניתי אליה אמרתי שיש דברים שמפריעים לי ואני רוצה לקבל או לנסות לעשות אחרת.. ואולי כדאי שננסה לדבר עליהם ולא עליה (: בהתחלה אמרתי לה שאני לא בטוחה שזה מה שאני בכלל רוצה ואולי יותר מתאים לי לדבר עליה ועליי ועליה... היא ניסתה להסביר לי שהיא 'כלי' לטיפול.. ולא הטיפול (אל תתפסו אותי במילה) בכל אופן יצא שאחרי כמה דק' של הדברים הרגילים שלי שסובבים אותה ואת הצורך שלי בה כמה שיותר התחלנו לדבר על המשפחה שלי ...(או יותר נכון על המשפ' הדפוקה שלי) ובסוף הפגישה היא שאלה איך היה לי לדבר על משהו שלי וגם אני רציתי להגיד לה לפני ששאלה שנתן לי הרגשה טובה לדבר על משהו מהחיים שלי מאשר לדבר עליה. זה בטח לא אומר שאני לא חושבת או אחשוב עליה. ושבוע הבא היא בחופש אז בכלל ):

הי אודי, זקוקה לעזרתך... הוא שב וחוזר על הפסקה וסיום. נראה שנדבק ביאוש שלי. אמר שאם אי אפשר לטפל בחלקים אין טעם וחבל על הזמן והמשאבים. כשהפגישות מתמקדות בתמיכה ביום יום בקשיים ובכאבים שלי נראה שהוא סתם משתעמם. אני אמנם במצב מתפקד אבל הימים שלי מסויטים מלאים בפגיעות מסוגים שונים ודכאון קשה שגם בו לא ניתן לטפל לטענתו מפני שהחלקים הם אלה שמייצרים אותו. הכל מדובר איתו ועדין רבים סימני השאלה והתהיות. אני מרגישה שהוא חותך את החוט האחרון שנשאר בעצם ההתמדה שלי להגיע לכל הפגישות תמיד בזמן להיאחז בטיפול ולא לוותר. מרגישה שמבחינתו אם לא אגיע בשבוע הבא תהיה הקלה. אני לא מבינה איך אפשר כך אחרי יותר משש שנים של דרך לא פשוטה. שהוויתור שלו אמור לחזק את הוויתור שלי. אין תקנה. אם את רוצה לבוא ולשתוק ולקרוע טישו את יכולה בשבילי זו עבודה קלה. וזה לא מה שקורה כל הזמן. אני מדברת מספרת לפעמים אני גם עוברת למצבי תודעה אחרים. רק שם זה מתאפשר אין להם מקום אחר. שם זה הבית של הנפש שלי ואני לא רוצה לעבור דירה אבל גם לא רוצה להרגיש לא רצויה. אני פוחדת כי אני מרגישה מאוד שברירית ולא מוכנה לשינוי. מקווה שהצלחתי להסביר אודי ושתוכל לשתף בתובנות שלך. תודה שירה

שירה יקרה כמה קשה התהליך!! כמה קשה!!! יש מעט מטפלים שיודעים ויכולים להכיל אותנו!! זה לא אשמתינו שאנחנו במצב שלנו. אם המטפל שלך לא מסוגל לעזור, כמה שזה קשה אחרי 6 שנות טיפול ווהתמדה שלך, יש מטפלים שכן יכולים לעזור.. כאן יחד איתך. מאמינה בך. שולחת לך מלא חיזוקים חיוביים. ינשופים

הי שירה יקרה... נשמע לא פשוט הסיום והחוסר ודאות והמחשבות.. נראה לי שכל השאלות והמחשבות שלך צריכות לקבל מענה מולו, כדי שלפחות תבינו אחד את השניה וביחד. איתך, חנה

הי שירה, אמנם פנית לאודי, אך אנחנו קבוצה ואני קוראת את הטקסט הנפלא שלך וחושבת: להדפיס ולהראות למטפל. מתוך דברייך נשמע לי שהמטפל מדהים והוא לא בקטע של ויתור, אלא מנסה להילחם עליך ברצינות. אבל התנאי הוא שתהיי שותפה, כנראה. שש שנים של דרך - הייתה דרך. 'שם זה הבית של הנפש שלי ואני לא רוצה לעבור דירה' - כמה מופלא, יקירתי. תצטרפי אליו. למטפל. הם לא טפשים החבר'ה האלה שעובדים עם הנפשות שלנו. הם מאד מאד לא. וגם מאד אחראים. אולי הוא מנסה להזמין אותך להתבונן גם מגובה ורחוק ולא רק ממש מבפנים. שלך, סוריקטה

אמנם פניתי לאודי אבל כולן מוזמנות בהחלט. אני חושבת שאמרתי את כל זה בפגישה, לכן כתבתי שהכל מדובר בטיפול. את התנאים לטיפול אני כנראה לא מצליחה לקיים כי הכל מנותק, אני לא בוכה בפגישות, שש שנים וכמה דמעות תועות. תודה על המילים הרגישות והחשובות שלך, מנסה לחשוב מהזווית שאת מציעה.. בהתבוננות מבחוץ. שלך שירה

תודה רבה ינשוף יקרה על הרגישות והמילים המחזקות.

תודה חנה יקרה, מנסים להבין ביחד ועדין נראה שכל אחד בעמדתו.

הי שירה, את יודעת, מכירה את עצמי מימים קודמים של שיחות. היו שתיקות זעף. בטישיו אמנם לא ממש נגעתי - עוד פאק, לא משנה, בכל אופן, אם מסתכלים קצת מבחוץ על חדר טיפולים שבו מטפל ומטופל שותקים עם הקטע של הטישיו, אלמלא היה זה טראגי כל כך באותן נסיבות, אפשר להתבונן על זה באופן הומוריסטי מצחיק. הייתי אומרת אותו דבר עליי. זה מעניין. סוריקטה

הי כולם, נדמה לי שכבר העליתי ולא פעם ואשוב ואנסה - מה ייחשב או נחשב בעינכן הישג בשיחות שלכן (הרוב בנות, אז כך אשאל)? האם אתן מצליחות להרגיש שהיו כאלה? בעבר הרחוק? בהווה? יש שמירה עליהם לטווח ארוך? מה הייתן מגדירות כהישג צפוי עתידי? כלומר - מה הציפיות שלכן (ריאליות וגם לא והאם אתן מצליחות לסווג למה יש היתכנות סבירה). ולמי שמבחינה בכשלונות ברמה הכללית - מהם? זה וגם זה (הצלחה/כשלון) חלקיים, ועדיין אמור להיות שלם שהוא ברובו משהו. מנסה לחשוב ביני לביני ואולי כמה מהמילים שלכן יוכלו לעזור לי לבדוק אצלי בפנים. בעיקר חושבת על נושאים כגון: קשרים בין אנשים מי קרוב יותר מי רחוק והתנהלות בקהילה החברתית, פיצול ומיזוג של חלקים פנימה, קליטה והפרשה (אוכל גם אישיו), פנים חוץ. להתראות, למרות שיצא לי טקסט קצת קר כזה, סוריקטה

הנה אני רואה כמה התעניינו רובנו בהצלחות ואכזבות ופרידות. שנת 2020 מסתיימת. סוריקטה

הי התחלתי לכתוב ונעלם.. מקווה שלא נשלח בטעות. אנסה לענות ואתייחס רק למטפלת הנוכחית.. 'הישג' מבחינתי בפגישות הוא להצליח לדבר ולהיות נוכחת באמת איתה. לדבר ולהסתכל אליה. ולשתף. מרגישה שמצליחה לרוב,ואם משווה לטיפול הקודם איתה אז כן יש התקדמות ושמירה על כך.. לעתיד- הייתי רוצה להצליח לפתוח נושאים שקשים לי יותר מול עצמי ובעיקר לגרום לאיזה שהוא שינוי בהם בחיים שלי מחוץ לחדר. לגבי היתכנות- לעתים סקפטית מאד, מצד שני יש בי מעט תקווה. תוהה אם התכוונת גם לפירוט של הנושאים אבל נראה לי מדי אינטימי בשבילי לפתוח כעת. לגבי קשרים- מול המשפחה אני לא מנסה לשנות ולהשתנות. מול חברים- עבודה אני משתדלת ויודעת לומר כי מצליחה יותר להחזיק את עצמי במצבי כעס ושולטת יותר ברגשות שלי וגם מצליחה יותר לשתף קרובים אליי. עם אוכל אין לי הרבה אישיו, לא מאד אוהבת את עצמי בעניין הגוף והמראה בהקשר הזה אך פחות מעסיק אותי. ודבר אחרון- אני מרגישה שקשה לי לשתף ברגשות ובמחשבות שלי ולפעמים אפילו רק בדעות או סתם שיחה סתמית. יש כמה אנשים שכן מצליחה לדבר יותר מולם ואיתם, קשה לי יותר בשיחה אישית כשיש מס' אנשים ואצליח יותר להיות אני מול אדם אחד.. יצא קצת ארוך...

סוריקטה יקרה, המון מדובר על קשיים ופרידות, אבל רגעים שיש בהם תחושה של רגש הדדי הם אלה שהייתי רוצה לנצור. כרגע מקיימת רק קשרים הכרחיים ונמנעת מאחרים. הישגים בקשר האימהי מורגשים ביכולת לכוון וללוות בעדינות בתהליכים שנושאים פירות. אני מניחה שאת אלה גם את מצליחה לחוות בטיפול בפעוטות. נקודות של אור כמו שכבר כתבת לי, גם אם קיימות נעלמות ואני לא מצלילה להחזיק בהן בתוך כל החושך. באנו חושך לגרש... מתאים לחג המתקרב. הלוואי. שלך שירה

שירה שירה, רק לשלוח לך את אהבתי. כמו אהבה לגורים. גם גורי אדם. הילה של חמימות רכה עבורך, סוריקטה

תודה לבנות המתוקות שהשיבו - אקרא בהקשבה ובהתעמקות בסופ"ש שוב. המון תודה לכן. ואני... הייתי רוצה לדעת להגדיר מטרה. הייתי רוצה להרגיש הילה של אור עם שובל לימים. עם עתיד. מה שנחשב פעם הישג עבורי - היום הוא כבר לא משהו להתפעל ממנו. יפה, אולי, אבל לא יותר. סוריקטה בימים מבולבלים

הי כולם, פחות יש לי במה לעדכן - אבל בחרתי כותרת מקורית לי. אה, וגם הצלחתי להגיע לכתוב - שזה הישג. לא פתיחה, גם לא סיום, למרות שמתקרבים אליו. משהו בדרך. בשקט. עין הסערה (המקום השליו יחסית בתוכה). סוריקטה

היי, להיות כאן, להיות נוכחת גם בלי לעדכן או להרגיש שצריך לומר משהו זה לגמרי טוב בעייני. ושייך מאד. נשמע לי קצת מפחיד להתקרב לסיום, לא יודעת אם מיטיב איתך או לא שבחרתי לכתוב זאת (התלבטתי עם עצמי..) גשם בחוץ וקר, ואני אוהבת להתכרבל בספה שלי שמאד אוהבת אותה... ומאחלת המשך שבוע וסופש נעים עד כמה שאפשר

סוריקיטה יקרה שמחה שאת כאן..מאחלת לך המשך שבוע נעים.. לא הבנתי מה שכתבת בעץ .. לא מצליחה להתרכז.. סליחה ינשופים

הי חנה והקוראים - חשוב, בעיניי, לומר את האמת, גם אם היא מאד כואבת. וכך עשית. תודה. גם המטפל כך נוהג, במיוחד לאחרונה, והמילים נמחקות מהזיכרון, כי איני יכולה לשאת. נמחקות וצצות. פחד אפל יש שם גם, נכון, והתגובה קיצונית, עוצמתית ועוד. אוהבת את הגשם מאד מאד. לא פעם הוא תופס אותי בדרך, בחוץ. יש לי ספה, ועדיין בקושי מעזה להשתמש בה, גם לא להתכרבל. הנה דוגמא למקומות בהם הטיפול נעצר ולא התקדם. גם מקומות שהושגו עדיין לא נתפסים אצלי כאמת. מניחה ששוב לא הובנתי, וזה בסדר. הגיל גם הוביל אותי לאי סבילות לחום. בדיוק הפוך. זה מה יש, נראה מה יהיה הלאה, רוב חיי לא מצאתי לי תוכניות המשך. גם זה אחד מהעניינים התקועים. כנראה. תודה על תשומת הלב החביבה מאד, חנה יקרה. ואני גאה בך על ההתקדמויות שלך. לימודים גבוהים, ניסיונות התרחבות מבחינת קשרים. את פשוט אלופה! שלך, אם קראת/ם עד כאן, סוריקטה

תודה שהצטרפת, ינשופית, והי גם לכולם - מכירה שאני לא מובנת, לצערי. לא רק לך ותודה על האמת. וזה בסדר. מקווה לשרוד את סוף השבוע. הם הכי איומים לי בשלב זה. נראה מה יהיה. סביר שייסגר. שאסגר עוד מן הנפש פנימה - החוצה. אורזים, תודה, יפה שלי, ותודה, אודי, על פרסום ההודעות, סוריקטה

סוריקטה יקרה, בוודאי שקוראת אותך ... ומשתדלת גם להבין. ותודה שהתייחסת גם את. סיום של טיפול משמעותי ככ ודאי מביא עימו הרבה תחושות ותגובות עוצמתיות ולא נראה לי שהיה יכול להיות אחרת. את יודעת, בתקופה האחרונה חזרתי אחורה לקרוא את דבריי מפעם ורציתי לומר ועכשיו נראה לי הזדמנות מתאימה שאת כ"כ מקסימה וככ מבינה וזה כה משמעותי עבורי. תודה על דברייך עבורי כאן ובכלל. מקווה איתך לימים של מנוחה וטוב עבורך. חנה

שקשה לי ושאני לא יכולה לחכות ככ הרבה... והיא ענתה שהיא יודעת שהתודעה שלי מלאה במחשבות של 'לא יכולה' ו'יותר מדי' ושהיא מזכירה לי שאני יותר מהמחשבות האלו ושעברתי ואעבור עוד הרבה ימים בלעדיה...ושאני יכולה לעשות זאת. ושאם עולים רגשות זה בסדר גמור והם לא גדולים ממני, אלא חלק ממני ושהדרך להתגבר על זה היא לעבור דרך זה ושאין דרך אחרת.... אודי, מה דעתך? מה ככ קשה לתת לי עוד זמן? אני רוצה שתי פגישות ):

הי חנה, באסה שמשאלתך לא מתמלאת, מאידך - אולי יש משהו בהגבלה הזו שיכול דווקא להפחית את התלות המוגזמת מהסוג הפחות מווסת. פגישות תכופות, לא כל שכן אנליזה אם ממש נרחיק, דורשות הרבה משאבים גם נפשיים וגם כלכליים. את גם חיה המון בתוך זה ואמורים להיות חיים מסביב. לעתים לא פשוט למצוא את הדרך המאוזנת לגם (טיפול) וגם (חיים), בעיניי. סוריקטה

הי סוריקטה, אני מרגישה ויודעת שהגבולות שלה איתי הם עבורי, יחד עם זאת זה מעסיק אותי לא מעט דווקא מולה. לא היה בטיפול הקודם שלי עם הקודמת, אבל בטיפול איתה ממזמן בוודאי שהיה בעוצמה רבה מאוד ועכשיו קיים אך חלש יותר...

הי אודי, בזמן האחרון פיסות מחיי מסתובבות בתוכי כמו מערבולת או אני בתוכן כמו במנהרה. האינטנסיביות מקשה עלי לקלוט מה יש בכל פיסה אני לא מספיקה לקלוט ממש אבל אין שם כלל נחת או הישג או אושר רק כל הדברים הרעים קמים נגדי והופכים אותי כואבת ומרירה עוד יותר. וכמה אני דפוקה לתת לזה לקרות הרי בן אדם נורמלי עושה לעצמו קצת טוב בהתבוננות בהישגים ורגעים יפים... וכמה נורא להגיד שאני לא בוחרת במנהרה או לא שולטת במערבולת רק נשאבת וזה מתעצם ומתעצם. משהו חוזר ונרמס ללא הפוגה אני מנסה להרים את הראש, לדרבן את עצמי, לעודד את עצמי אבל לא ממש מצליחה. אני מצטערת שזה נשמע מייאש, אבל אלה המילים שלי והימים שלי שהפכו ארוכים עד מאוד, ותודה אודי שאתה מאפשר לשים את זה כאן. שירה

הי שירה, מערבולת/ מנהרה נשמע לי כמו מעבר בתעלת לידה של עובר במצוקה. כואבת כזאת ברמה של פרגמנטציה. הרגעים הארוכים - אולי מה שהופך אותם לפחות 'רגעים' - בהם לא ניתן למצוא את החיבור לטוב, הם אולי כמעין חיפוש אחרי חבל טבור מקשר. התיאור שלך נשמע לי כמו ניסיון לידה ארוכה מידי בשלבים לא ברורים וסבוכים. של עצמך מתוכך. סוריקטה והאסוציאציות או השטויות או ווטאבר

מעניינת האסוציאציה שלך... נסיון הלידה שלי את עצמי ובו זמנית דחייה של העובר

הי שירה, אוכל לשאול האם את כל הזמן במצב כפי שאת מביאה לכאן כשאת פונה בשם עצמך, או שיש נקודות של אור, הגם אם כמעט בלתי נזכרות, או מוכחשות בפניך את, או שאין אליהן חוט רגשי מקשר. בעבר לא הכרתי מצב אחר, שנים ארוכות. עם הזמן כן, למרות שיש קראשים ובתוכם עמוק מאבדים פרספקטיבה. לאחרונה, היו פרקי זמן - אם אדייק סופישבוע של בדידות - בהם לא מצאתי אותן נקודות של רוך רגשי אפילו עבור אחרים במחשבה. לא היו באמת אחרים בשטח במציאות. אני כן ממשיכה לחשוב שיש גם בלאגן מסוים שקשור לחלק מהתרופות ותופעותיהן. כל כך הייתי רוצה להאמין שאת מדברת על חלק קטן, שמשתלט, אבל הוא לא הכל. להתראות, סוריקטה

תודה שירה משתדלת לקוות לרוב לא מצליחה

סליחה שירה... קשה להגיב בפורמט הזה. אז טעיתי בהודעה שלך. שולחת חיבוק כי נשמע שקשה, לי הרגיש קשה כשקראתי את התיאורים שלך חנה

לצערי אני ככה רב הזמן, לא מרגישה איים של רווח נפשית. אמנם אני מתפקדת אבל ההתנהלות הרובוטית לא מביאה רגעים של אור...

אודי וכולם, אני לא מבינה למה אני כל כך לוקחת ללב?? מנסה לחשוב אם פעם הייתי יותר רגישה..אולי קצת התחשלתי אבל עדיין לא... כל דבר אני לוקחת קשה וזה פוגע בי, מיד אני אוכלת הרבה ומשמינה..נלחצת, לוקחת קשה מידיי. בעלי אומר תרגעי, מה אכפת לך? אבל דברים ממש נכנסים לי לנשמה..יותר מידיי. איך מרחיקים? איך מתנתקים מלקחת קשה? לא למדתי. ואולי לא אלמד לעולם. :( המטפלת אומרת שזאת תכונה טובה להיות רגיש כי אני רגישה לזולת...ולי זאת נראת תכונה ילדותית ( כמו ילד שבוכה מכל דבר) אני לא מחושלת, דברים נכנסים לי ללב. ולא נפגשנו או דברנו המון זמן..מקווה שהשבוע נפגש סוף סוף. יש פגישה באופק.

הי מיכל, חושבת שיש תקופות בהם ישנה רגישות יתר, כמו היית בלי עור, ויש תקופות בהם את כן מצליחה לגדל שכבת מגן, תקופות בהן רמת החרדה הכללית נמוכה יותר. כנראה שאת יודעת ועוד איך סך הכל לווסת. רק שבזמנים של חרדות יכולים לשכוח את השימוש בכלים שרכשת. אבל הם שם. איחוליי לימים רגועים, סוריקטה

תודה אביב ואודי על תגובתכם.. *אבל* מסתבר שלא הייתי מובנת): הכוונה שלי בהודעה היתה לבחור שדיברתי איתו, (לא למטפלת....) מרגישה קצת טיפשה שלא הייתי ברורה והתלבטתי אם להשאיר את זה ככה ולא להגיד כלום, אבל החלטתי שאני כן רוצה לומר. כואב לי... 02/12/2020 | 09:41 | מאת: -חנה עצוב. כואב. ניסיתי להכיר, ניסיתי לדבר ולהיפתח ובבום נעצר. בלי שמבינה, אחרי שחשפתי יותר מדי את עצמי. יותר מדי. בסהכ שיחת טלפון אחת שהיתה לי נעימה, שהרגשתי שמצליחה להיות באמת אני. ובהודעה אחת הכל נעלם. כאילו לא היה כלום. לבד. מרגישה מאוד לבד. וכואב. מדי. ושואלת למה? למה לנסות? האם כדאי? האם הנסיון "שווה" את הכאב, האכזבה, הייאוש? עצוב וכואב לי. לבד

חנה יקרה, אחרי הכל מדובר בקשר, והבילבול ברור אם כך... תחושת הדחייה והבדידות באמת קשה. וגם כאן מניחה שזה עניין של תרגול ומיומנות, כמה לחשוף ואיך לחשוף, איך להגיע לשלב הבא (נשמע קצת כמו משחק), ויחד עם זאת יש גם צד שני ולפעמים זה ודאי לא קשור למה אמרת או איך אמרת. אל תוותרי...בטוחה שבסוף גם יגיע האחד. שלך שירה

בודאות כתבתי לך אתמול בבוקר לא יודעת אם לא עלה או שלאודי היקר שלנו פשוט לא היה זמן לעלות הודעות. אז כותבת לך שוב שאת אמיצה בעיני שהסברת אמיצה בעיני שניסית להקרב שנתת צאנס זה נפלא וקחי את זה כניסיון אל תיבהלי אל תיברחי בן הזוג הנכון יגיע זה כמו טיפול זה תהליך .....כל זמן שיש תקווה ורצון דברים יכולים להתקיים אתך בלב אביב

הי חנה, תגובה טיפה'לה מאוחרת שלי - מצטרפת לאביב באמירה שאת אמיצה מאד. אוסיף ואומר - תארי לעצמך - אילו בניסיון אחד הכל היה מצליח - לא היית חשדניסטית? לא היית נבהלת אילו מייד הייתה הצלחה כל כך ברורה? ומודדים הצלחה, מן הסתם, לאורך זמן, וגם אז היא חלקית. קורים דברים פחות צפויים לפעמים. הדברים האלה שלפעמים יכולים לתת לנו להבין מה היה לנו. כאמור, הבנות האחרות מבינות בנושא הספציפי הזה יותר ממני, אניח. ימים נעימים לנו, סוריקטה

תודה אביב ששלחת שוב למרות שלא התקבל... ותודה על דברייך

הי סוריקטה יקרה תודה על תגובתך... --לב וחיבוק--

סוריקטה אהובה, מעולם לא חוויתי אותך בלתי נסבלת, נהפוך הוא! את על כל גוונייך וכאבייך משמעותית מאוד עבורי ובטוחה שגם עבור האחרים כך. משמעותית גם בדרך ההתבוננות שלך על עצמך בכאב העצום וגם בתובנות המאירות. סוריקטה, אני מרשה לעצמי לומר לך שאני מבינה ופעמים רבות גם מזדהה ומוצאת נקודות דמיון על אף נסיבות החיים השונות. מקווה שתבואי בשעות שלך, בדיוק כפי שאת. מבטיחה בעצמי להשתדל יותר למצוא מילים עבורך. שלך שירה

שירת תודה שפתחת את העץ הזה ... וסוריקטה מסכימה עם כל מילה של שירה כל כך עצוב המקום הזה שמוחק וישר משליך למקום שאני לא רצוי לא אהוב ואפילו קשה מזה אוהבים אותך כאן באמת כולם ודואגים לך מכל הלב זה לא סתם מילים זה מילים אמיתיות ואת , כל כך רכה וכואבת ואמיתית פרידה הדבר הכי קשה ... מרגישה אותך , את הכאב שבלב את האבדון , השוטטות ללא מטרה רק שיעבור היום וגם אם לא פיזית רצון שהנפש תשוטט לא תהייה כי הכאב גדול מידי כדי שאפשר יהיה להבין בכלל מה קורה .... חיבוק אם נכון לך אביב

ירדתי מהבקשה שרשמתי איפשהו למטה. רואה, חושבת שרואה את קווי הדימיון יקירתי. הפעם אני פחות שם בשביל כולם. חזרתי להיות קצת הרבה האספרגר מפעם. די אבוד וכואב, שיהיה סופ"ש מנוחה, סוריקטה

את נהדרת כמו תמיד גמני כבר אמרתי לסוריקטה דברים אלו וכן לגמרי מרגיש נתישה צר לי לדעת שגם את מועמדת לנתישה..מה שכתבת למטה יותר.. גם איתך מתוקה שלי רגשות מאוד מעורבים עם כל ה... ועדיין לא חזרתי לעצמי ..קצרה במילים אך גם איתך בליבי -《 ❤ 》 חטולית

עצוב. כואב. ניסיתי להכיר, ניסיתי לדבר ולהיפתח ובבום נעצר. בלי שמבינה, אחרי שחשפתי יותר מדי את עצמי. יותר מדי. בסהכ שיחת טלפון אחת שהיתה לי נעימה, שהרגשתי שמצליחה להיות באמת אני. ובהודעה אחת הכל נעלם. כאילו לא היה כלום. לבד. מרגישה מאוד לבד. וכואב. מדי. ושואלת למה? למה לנסות? האם כדאי? האם הנסיון "שווה" את הכאב, האכזבה, הייאוש? עצוב וכואב לי. לבד.

אחחחח המחיקון , זה שמוחק כל תחושה טובה בגלל מילה אחת שלא במקומה או חוסר מילה שציפינו כל כך שתאמר את יודעת הכי נכון במקום להסגר להגיע לפגישה ולדבר את הכאב התסכול ולבקש מה שנכון לך לכוון אותה , לעזור לה להיות יותר מדוייקת עבורך אשתף אותך , כתבתי למטפלת אימל מוסכם היא מיהרה יחסית להגיב (כי על אימל סיכמנו גם שלושה ארבעה ימים) כנראה שןמיהרה או שסוף היום והייתה עייפה ....כתבה מילים מדוייקות ....רק לא כתבה בתחילת האימל כמו תמיד את שמי ואת כולם ויקרה .....כמה רעש התחיל בראש היא כועסת היא לא איתי היא רוצה שלא אכתוב ..... היא לא אמרה את זה היא פשוט קצת פחות דייקה בפגישה שתגיע אספר לה את זה אשתף אותה שהחוסר של שמי והיקרה גרם לבהלה ....כן זה אולי לא נעים ומביך אבל זה עדיף מלהרגיש רע עם עצמי ולהאכל שעות וימים . ... בהצלחה ....תנסי למצוא מילים ישנות שלה כאלה שהרגיעו ולהאחז בהם כאילו שלחה אותם עכשיו זה עוזר ....שנים שאני ממחזרת מילים תומכות גם מכאן ..... ותזכרי שזה לא הכל היא זה הרבה המחיקון הזה שיש לנו ... ואת אמיצה שפתחת זה נפלא בהחלט עכשיו יש ציפייה עם פחד מעצם החשיפה את בסדר את באמת בסדר גאה בך על הדרך שלך היא מרשימה בעיני אביב

כן,, הא? ממש קבוצה מקסימה. טוב שיש לנו אחת את השניה וטוב שיש את אודי שמנצח בגדול ושומר על כולנו. ההתנסות פה בקבוצה נתנה פתח גדול לבחוץ...עוד ממד חוץ מהטיפול עצמו. אני חושבת שהמקום פה נתן לכולנו הזדמנות לגדול ולהבין את נושא הנפרדות... את נהדרת סוריקטה!!! מקווה שהפרידה לא תכאב כל כך...נשמע עצוב וקשה. יש לך אותנו ;) העזרי. בהצלחה.

תודה, מיכל יקרה. כאמור, ימים יגידו. תודה, שוב. ובואו (אם תרצו) סוריקטה

פתאום קראתי למטה... ואוי. כ"כ כואבת אותך. איתך. ובכלל לא ראיתי שבקשת לא לכתוב כותרת עם שמך...סליחה.

סוריקטה יפה שלי אין לי אף פעם מילים חכמות לומר במצבים כאלה כי לא יכולה להכנס לנעליך ולדעת בוודאות מה ואיך מרגיש לך צר לי לשמוע על הפרידה שלך מהמטפל מרגיש כאלו נקטע איבר טרם זמנו.. זוכרת את הבום שקיבלתי כשהמטפלת שלי עזבה כך בלי הודעה מוקדמת ? זה כאב מאוד למרות שנסיתי להיות גיבורה ... אם מתאים לך לכתוב על מה שעובר עליך וכואב לך ..יוקל..וכמובן לדבר על זה ולא מעט 《 ❤ 》 איתך בליבי כמו תמיד חטולית

באו, ראו. ופתאום כולם רוצים לעזור לה..... וביקשו ממני גם..וממש כבר לא מתחשק לי כי היא דחתה כל רעיון או הצעה שלי וכל מה שהסברתי לה לא קבלה. רק מה שהממונים עליה אומרים. ופתאום אומרים לה את אותם הדברים שכבר מזמן אמרתי... וכולם רוצים שתצליח ומבקשים ממני שאעזוג. נו. ברור שאני נאלצת להתעלןת על עצמי ולהרים אותה ואת הגן שלה...לא פייר. אבל בעצם למה שתלך? הם רוצים להראות שהם עושים משהו עם החדשה הזאת... אז הפילו גם עליי משימות.... כשזה בא מרצון טוב שלי זה אחרת. עכשיו הרצון ירד. אבל אעשה. כבר אין חשק שהיא תצליח...רציתי בהצלחתה..ממש..ועכשיו כבר לא יודעת...נקווה לטוב.

מיכל עם הלב הגדול שלך ועם כל העזרה הגדולה שלך אני מאמינה שאת כן תטי שכם לעזור כי ..התחושה הזו של לא פייר..כן קצת מובנת במיוחד אחרי שכבר הצעת ולא הסכימה..אבל את בנויה אחרת מאמי יש לך נתינה גדולה שמסוגלת להתעלות על הדברים הקטנים האלה של גאווה..טוב כך לפחות אני חושבת ואם אני טועה..סורי..! במה באמת נמדד ערכך ? בטוב שבך מתוקה ואת זה אף אחד לא יכול לקחת ממך חטולית

מהם התסמינים של הפרעה סכיזואובססיבית? מה ההבדל בין מחשבות שווא לטראומות? מה ההבדל בין סכיזופרניה לסכיזואובססיבית

חושבת עלינו. על הקבוצה. פתאום רציתי לקרוא לנו --- חתיכת-בלתי-נפרדים-שכמותנו. בחיבה. והרי רוב רובו של הטיפול (לפחות שלי) עסק בפרידה ונפרדות. וכן הצלחתי להפריד את עצמי איכשהו. הנה אני כאן עכשיו. אחת החרדות אם לא ה אחת החרדות הקיומיות סוריקטה

סוריקטה כאן איתך חושבת עלייך.והנה גם עלי מאיימת הפרידה. המלצה חהפסקה שאיני חפצה בה כלל והכל בגלל שאני לא מתקדמת ולא מצליחה. נטישה נטישה ועוד איך נטישה הנה אנחנו כאן וזה לא מעט שלך שירה

שלום אנשים טובים, אכן מדובר על פרידה מהטיפול. איני יודעת או מבינה מספיק בכדי לפרט. גם אינטימי לי. בסוף השבוע חזרתי למקומות האפלים ביותר מפעם פעם. חוסכת את הטריגר. כן הצלחתי להחזיר את עצמי, לפחות בשעות העבודה, להיות אחלה מטפלת - כי אסור, בעיניי, ממש אסור שקטנטנים יחוו אותי בצורה המאד לא תקינה. תקופה קשה לפניי, כנראה, וימים יגידו. תודה, סוריקטה

הי, אולי לא פייר מצדי לרשום, כי אינכם מכירים את התמונה המלאה, אולי אני אפילו לא יודעת. כועסת על עצמי מאד שכתבתי כאן לאורך הזמן. מאד. ראיתי שהייתי בלתי נסבלת ביותר. זה קרה כבר כמה פעמים. גם שמתי לב לבעיית סנכרון שלי. אני בשעות של תינוקות, ואתם בשעות של מבוגרים. כל כך מצטערת. הכאב הוא מסוג אלה שמחפשים לתת פטיש בראש ולא להרגיש. פתרון, כנראה, לא יעיל או לא מומלץ. הזמן יאמר אם יבואו פרטים נוספים בהמשך. כרגע, ההרגשה היא שאני לא רוצה. אם אוכל לבקש - אנא לא לפתוח הודעות עם הכותרת סוריקטה, או שפונות אליי. ממש בבקשה. סוריקטה

קוראת אותך וכאובה.. כואב לשמוע על הפרידה ועל הרגשתך. מקווה ומאחלת שהתקופה הקשה הזאת תחלוף במהרה. את נשמעת מדהימה וחזקה. שולחת לך עוד המון חיזוקים. לורן.

מעניין שהשבוע שלושה אנשים חולפים לא מוכרים פנו אליי בשאלות מסוג 'הכל בסדר'? 'הבהלתי אותי, חשבתי שקרה משהו', או 'את כל היום בחוץ, אם את רק צריכה עזרה תגידי לי'. לכאורה התנהגתי רגיל. כל האנשים האלה לא יודעים עליי מאום, חוץ מהרגע בו הם צפו בי. אין להם אפילו שמץ שאני אדם עם רקע שכזה, שעבר שיקום (טיפול), שבכלל היו לו משאבים לטיפול, שאני שרופה. בהתחלה חשבתי שהם מרמזים על כך שעשיתי משהו רע (שאיני יודעת מהו בכלל). הרמתי ראש (כנראה שהוא היה מוטה מטה), התבוננתי להם בעיניים, אפילו התקרבתי כדי לשמוע אותם (בעולם המסיכות נהיה קשה הקטע התקשורתי עוד יותר) ואמרתי שהכל בסדר. כי הכל בסדר. וכנראה שמשהו מאד לא בסדר. לא עשיתי שום דבר רע. אפילו מידי משקיעה הייתי. מידי מתחשבת. תורמת. ועודני. זה היה במציאות. ודברים שאני כותבת כאן הם לא דמיון שלי. הומלסית שש שנים הייתה מציאות. חסרת (כמעט) כל הייתה מציאות. ניצול מיני, איומים ואביוז מסוגים אחרים היו עולמי יותר משלושים שנה. נכון שזו נחלת העבר. מאד קשה לי לדאוג לעצמי בימים אלו. סוריקטה

את ככ יקרה וכואב לי איתך ביחד. רוצה תקווה בשבילך ואפשרות להיעזר. ♥️

סליחה רק עכשיו רואה את בקשתך לגבי ההודעות...

הי לורן, אולי חזקה במובנים מסויימים ואולי חלשה מאד מאד באחרים. כמו לא להבין עכשיו מה קורה ולמה. תודה על המילים, סוריקטה

הי חנה, זה בסדר. לא הייתי צריכה לבקש את מה שביקשתי. לקחתי בחזרה. לילה טוב, ותודה רבה, סוריקטה

יש לי דברים שרוצה לשתף... וכל פגישה מתווספים עוד דברים .. ואני נשארת איתם לבד. חלקים קטנים מצליחים לצאת החוצה והפעם לא כי לא מצליחה לדבר אלא כי הפגישה מסתיימת לה ככ מהר... אודי, מה עושים עם זה? מה עושים עם התחושה שלא מצליחה ומרגישה לבד עם הדברים שרוצים וצריכים לצאת ממני...

היי חנה יקרה.  ברגעים כמו שאת מתארת אני פותחת את ההקלטות הקוליות בטלפון ומתחילה לדבר איתה, זה מרגיש לי יותר אמיתי שאני מפעילה את ההקלטה מאשר לנהל דו שיח פנימי... מצאתי שזה מאוד עוזר לי ברגעים שאני מרגישה שהכל צף ואני חייבת אותה בזה הרגע.. ואז אני מתחילה הקלטה ומדברת, מספרת, בוכה תוך כדי, פורקת, צוחקת.. באמת מצליח לצאת ממני המון כשאני עושה את זה. כן יש רגעים שגם זה לא מספיק . אבל זה מה שמצאתי שיכול להיות הכי קרוב אליה... ממליצה לך לנסות אגב, בהמלצתך (יותר נכון לאחר שאודי המליץ ואת המלצת לי :) ) רכשתי את הספר ״מתנת התרפיה״. מרתק ומעורר בי המון רגשות. לפעמים קצת כבד לי אבל מוכנה לשאת בזה. :) תודה על ההמלצה ! לורן.

תודה יקרה מעניין מה שאת מציעה, אולי אנסה... ושמחה על הספר, אני קוראת בו לא מעט מדי פעם...

וואי - הקלטות קוליות? איך זה קורה? אין לי ולא היו לי כאלה אף פעם. סוריקטה

שתפתי בווטסאפ את המטפלת. אין לנו זמן להפגש השבוע. רק שבוע הבא... היא ממש חסרה לי. אמרתי לה. אבל אין מתי. אוףףףףף היא עמוסה כ"כ. אולי העובים תפוסים??? כך רוצה להאמין. מתקדם לטובה...ספרתי לה בווטסאפ ובכל זאת. זקוקה לה שוב.. לשתף אותה. באסה

נראה שבכל פינה מטפלות עמוסות מאוד וקשה להיות יותר בקשר רצוף שומעת מעוד על הלחץ הזה ולגמרי מבינה כנראה שאין ברירה וחייבת להתאזר בסבלנות עייפה

התכוונתי הטובים. הטובים תפוסים... מקווה שדברים יבואו על מקומם בשלום..פחדתי אבל העזתי, אני חושבת שהטיפול נתן לי אומץ. אומץ לשתף ולעמוד מאחורי האמת שלי. כך עשיתי...וסוף סוף הבינו...הכל מלמעלה כך אני מאמינה שיסדר. זה מה שרציתי לומר למטפלת בפגישה. שפחדתי שבסוף יגידו שאני לא בסדר..אבל לא כך. הבינו .... ועכשיו היא תקבל עזרה גם אם לא תרצה....וגם ממני. אין לי ברירה אלא להתעלות על עצמי ולהמשיך לעזור..ביקשו ממני. ורציתי לומר לה תודה על האומץ לעמוד מול דמות סמכותית ולהגיד את האני מאמין שלי. בזכותה. ותודה לך אודי שאתה מאפשר לשתף פה. ונותן כיווני חשיבה.

הי מיכל, אהבתי את כיוון המחשבה שאנשי המקצוע הטובים בתחום הנפש תפוסים בעידן הקורונה. אולי מה שמאפיין את התקופה הוא שלכולם קשה והרבה מאד אנשים זקוקים לעזרה נפשית משמעותית, ואנחנו שנושאות את הדגל הזה, פתאום אלו לא רק 'אנחנו'. לא רק אנחנו בקושי היוצא דופן. לילה טוב, סוריקטה

לא יכולה לחכות ככ הרבה זה ממש ממש קשה לי ואני לא יודעת מה לעשות כשכל כך צריכה אותה ואין לי אותה

מובן....זה קשה. עם הזמן אני לומדת ומקווה שגם את. שהיא פה תמיד. כלומר איתך. מה היית אומרת לה? מה הייתה עונה? ככה אני עושה עד הפגישה. הפעם אני כמוך..מחכה שבוע וחצי מעכשיו...

כן צריכה אותה וכן צריכה לחכות כי אין ברירה מה לעשות ? תקראי בנתיים ספר או תתכתבי עם חברות ברשתות החברתיות שלך.. כן קשה ןלחכות עייפה

תודה מיכל... לפעמים מנהלת איתה שיחה כאילו היא איתי וזה קצת עוזר. תודה. מקווה שגם לך יוקל

תודה חטולית... מה שלומך? איך את מרגישה עכשיו אחרי שהסתיימו החגיגות?

רוצה להיות פה לידך...איתך. בלי הרבה מילים, פשוט להיות

לא רוצה להידחף רק חושבת על הלבד הקשה שלך וזה נורא להרגיש כך את הפרידה האם זה לגמרי סופי ? לא יהיה פתח למשהו של. ?? משהו דחוף? 💟 איתך בליבי יפה שלי עייפה

כתבתי למעלה לכולם. כמה שיכולתי. ליל מנוחה, סוריקטה

שלום, אשמח לברר: מדוע לרוב בתקשורת מדברים ומעלים מודעות לאלימות נגד נשים (בלי קשר למקרים אמיתיים או רצח שקרה), ולעומת זאת על אלימות של הורים כלפי ילדים הרבה פחות מדברים ומעלים מודעות? אני חלילה לא מזלזלת באלימות נגד נשים.. ואני יודעת שזה קל להגיד אז למה הן לא עוזבות.... ובפועל זה לא כזה פשוט... אבל בתור ילדה מוכה אני יודעת שאצל ילדים זה יותר קשה לקום ולעזוב... ותהיתי למה היום בזמננו אין העלאת מודעת גדולה לאלימות כלפיי ילדים. למה אין בכל מקום פרסומות עם אופציה לדווח... או שאני טועה והכמות כן מספיקה? כאילו אפשהו זה גרם לי לחשוב שאולי ישנה יותר לגיטמציה לאלימות כלפיי ילדים ואלימות כלפיי נשים (אם זה בעל או בן זוג אלים) זה יותר חמור... תודה מראש

היי תראי אין ספק שצריך להגביר גם את המודעות לגבי אלימות כלפי ילדים מסכימה איתך אך זה בהחלט לא נותן לגיטימציה לאף אחד כן להתעלל בילדים וכו' תודה שהעלת עייפה

סוריקטה?? סוים טיפול? אתם נפרדים??? עכשיו יותר ברורה לי ההרגשה שלך בזמן האחרון. יכולה לשתף יותר? מה גרם להחלטה? ומאיזה מקום החלטתם? החלטת את? אני די מבולבלת מסיומים...כנראה שאצלי זה ממש מסובך..הרי נפרדנו. ו... כשאצטרך היא עדיין פה. אז...הקורונה בעיקר ערבבה את הקלפים כנראה...ו.. פרידה שכזו כנראה אינה סופית. תמיד יש פתח. ואצלך?

הי מיכל, תודה, כתבתי למעלה. שירה היקרה שאלה שאלות מאד דומות ולא היה לי מענה מספיק. לילה טוב, סוריקטה

ביום שלישי בשעה קרוב ל..12.00 בצהרים כמובן באיחור כמו כל חתונה סוף סוף נערך טקס החתונה הצנוע מאוד ברבנות בנוכחות רק 20 איש לפי הקפסולות המותרות....ונחתמה הכתובה על סכם אגדי של 555.000 שקלים.... נכון היה מאוד צנוע אך מאוד מאוד מרגש... הזלתי דמעות של אושר שהנה סוף סוף גם הבן האחרון כבר נישא לבירת ליבו שאותה גם למדנו לאהוב בשנה שבה הכרנו אותה... הבית היה מקושט ועדיין נשארו קישוטים לכבוד הכלה החדשה..אורחים הגיעו ולאחר זמן גם הנכדים הגיעו ומי שהפתיעה אותי יותר מכולם זו הכלה המגרשת שעמדה במטבח ותיגנה שניצלים עבור הילדים.. ולה הפתיעה ? כי *לשם שינוי* התנהגה יפה מאוד ..בלי טענות ומענות והעזרה שלה היתה הפתעה נהדרת כן.. הכל עבר ממש טוב האוכל של הקייטרינג היה טרי ומאוד טעים הכל כמעט חוסל מה שבדרך כלל לא קורה הכי חשוב שהזוג הצעיר היה בעננים מאושר...וכמו שאמרתי כבר גם ההפתעות שהכנו להם הרימו להם עוד יותר והתרגשות ושמחה מלאו את הבית ... מודה שכל הפחדים מיום החתונה התפוגגו ונהנתי כמעט מכל רגע שהיה רק מישהי אחרת כלתי הגדולה העירה שאני מנותקת !! יתכן שהייתי באמת מנותקת אני לא הרגשתי כעת תוהה למה אמרה זאת ומתי ראתה אותי מנותקת..? האם באמת קרה? מתי? למה? מה שרואים משם לא רואים מכאן..!! עכשיו מצפה לנו עדיין שישי שבת עם כולם ביחד ובגלל הגשמים גם ישנו כאן אצלנו..לא רוצה אפילו להכנס למחשבות מי יעשה מה....שיעשו..חייבת את השקט הנפשי שלי כדי לא להכנס לחרדות..אז לא שואלת ולא מדברת..האם גם זו התנתקות שלי ?? ולמה ? אין לי תשובות רק רוצה להיות כבר אחרי הכל ולנוח בשקט שלי בלי לחשוב יותר על כלום...האם גם זו התנתקות אני כבר לא מבינה כלוםםםםםםם !!! תודה לכל מי שתתיחס להודעה שלי ותענה לי כמו תמיד בכנות גמורה שאני שוב בורחת או...מתנתקת..ולמה.. המון תודה מראש תטולית

חטולית יקרה מזל טוב נשמע שהיתה חוויה מרגשת עד מאוד וטוב שהצלחת להתרגש (מה שמראה שלא היית מנותקת) והניתוק שאת מתארת עוזר לך לצלוח את האירועים ולהוריד חרדות. אז נשמע שהנפש שלך יודעת לנהל את האירוע. שתהיה לך שבת טובה ושמחה. שלך שירה

נשמע שהיה מרגש מאוד. ודי מיוחד. וכמה טוב שהכלה לא הרסה. להפך עזרה אפילו. מקסים. המון מזל טוב!!!! ולמה להתעסק ב"מנותקת" תתעסקי בשמח ובטוב!!!! אז אמרה...אז מה? לך הרגיש טוב. תשארי שם! תהני בשבת. הכל בסדר. אפשר להרגע. :)

שמחה שהתרגשת ושהייתה חתונה נפלאה כל כך תהני אהובה ממשפחתך עבדת קשה מאוד לשמור עלייה כל השנים לא נראה לי שברחת לא נראה לי שהיית מנותקת .....נראה לי דווקא שהיית הפעם מאוד מחוברת לרגשותייך כולל החרדה וההתרגשות ....ולא כל מה שמישהו אומר חייבים לקחת ללב את בסדר אהובה את בהחלט בסדר

סוף שבוע נעים. בלי הרבה מילים. ככה באינטימיות שלי. לנסות להרגיש. גם את הבלבול. את הנחת. את הזעם. מזה ומזה. עייפה משנים של עבודה מפרכת. לפעמים זה בסדר לנוח, נכון? סוריקטה

סוריקיטה יקרה מבינה אותך כל כך- את התשישות מלעבוד כל כך קשה.. מנוחה הכרחי ואפילו רצוי.. תשמרי עליך איתך, ינשופים

סוריקטה יפה שלי..האם מותר לך לנוח ? הרי זה ברור כמו טיפות הגשם הזכות שנופלות ומטהרות את הזיהום שבאויר ..ואולי גם מעט בנשמה.. שתהיה לך שבת נפלאה כמו שאת מייחלת לעצמך חטולית

סוף שבוע נעים ורגוע סוריקטה יקרה מקווה שתצליחי לנוח. איתך שירה

סוף שבוע נעים גם לך! איזה כייף הגשם. הגשם ידידי כתבת. מזדהה איתך. אוהבת את הגשם..... אני אדם של חורף ;)

תודה ינשוף וחטולית, ככה הם ימים עצובים של סיום טיפול. עצב היא מילה קלה. לילה טוב, לילה, סוריקטה

סוריקטה מקווה שהאמת יעבטר סופש נעים וקל הלב נחמץ , מרגישה את העצב את הכאב רק לשבת אתך בשקט במהלך השבוע שלא תרגישי לבד אתך , אביב אתך

הי שירה ומיכל וגם אודי, לנוח טרם למדתי כנראה. 'נחתי' = לא נשאתי את עצמי והתחבאתי. מרגישה שהקטע עם סיום השיחות הוא מהאובדנים הקשים שבהם לאדם כל כך כל כך בודד כמוני. סוריקטה במרחבי האינסוף. מבקשת, כרגע, בלי יותר מילים.

תודה אביב. הנה את פה, וראיתי. חיבוק לשבוע רגוע, לילה טוב, סוריקטה

את כ"כ טובה אליי ומותאמת בשבילי. כבר כשדיברנו בטלפון לפני כחודשיים כשביקשתי לחזור, הרגשתי שאת מבינה אותי והשיחה הייתה לי נכונה וטובה. מאד. אני מרגישה שאת מחוברת אליי. כולך. ממש. מרגישה שמקשיבה ונמצאת איתי, בתוכי. מרגישה שרוצה את המקום הזה איתך יותר בחיים שלי ולא רק כשעה בשבוע... (סליחה, 50 דק 😊) בפגישה אתמול עלו דברים לא פשוטים אבל עצם הנוכחות שלך וההבנה שלך אותי, מרגישה שנותן לי כוח ותקווה ובטחון ולעתים אפילו אומץ (שאותו את מרבה להזכיר, ונעים לי לשמוע אותו ממך) פגישה שלימה אני מצליחה לדבר, ממש לדבר עם מילים, בקול ואפילו להביט אלייך (ומי היה מאמין שאי פעם אצליח...), מצליחה לשתף באמת במה שמרגישה ובמה שחושבת ובמה שכואב ובמה שמפחיד, ואת פה איתי, עם הכאב והעצב שנוכח כאן, מביטה אליי (לעתים עם חיוך שגורם גם לי לחייך אלייך בחזרה), כואבת איתי ופשוט איתי בלב שלי, עמוק. וזה ככ הרבה בשבילי. תחושות שלא מוכרות לי אך מרגישות לי כ-טובות וקרובות ונעימות בגוף וגם בלב. ומקווה בשבילי שהמקום שלי איתך פה, בחדר, ואיתי בתוך הלב שלי ושלך ימשיך להיות. מרגישה כבר כמה שבועות ואחרי הפגישה של אתמול אפילו יותר, שרוצה לומר לך ולי את המילים והתחושות שנמצאות אצלי. תודה על המקום שלך בחיים שלי ועל התקווה והאמון שאת נותנת בי. מעריכה ואוהבת מאד. מאד. (והדמעות הרבות שיורדות אצלי עכשיו...)

נשלח בלי הקדמה אבל נכתב למטפלת שלי

ממש ריגשת אותי כמה נפלא וואוווו את מבינה כמה חשוב לדבר ולהגיד וואוו חטולית

היי חנה, אני קוראת אותך ובו זמנית מרגישה את דפיקות הלב שלי הולכות ומתחזקות, והדמעות עולות .. זה עורר בי המון רגשות והזדהות.. מודה לך ששיתפת. ושמחה בשבילך מאוד שאת מרגישה איתה כך! מרגש לשמוע. לורן.

וואוו כמה גדלת צמחת כל כך יפה לך אני מאמינה שיהיו גם רגעי משבר כי ככה זה בקשר ....אבל העץ הזה שנטעת פה באומץ כן יש בך המון אומץ ....העץ הזה תמיד תוכלי לחזור אליו ולזכור שיש גם רגעים טובים בטיפול ...זה נותן כוחות ומאזן ריגשת ממש אביב

הי חנה, כתבת - 'תחושות שלא מוכרות לי'; והייתי אומרת. כן מוכרות, אך נשכחות או מוסתרות כל כך. אלמלא היו קיימות, לא הייתן מוצאות אותן ביחד עכשיו. כך אאמין. היה בסיס כלשהו אי שם. מעניין שלא הצלחתי להרגיש משהו דומה לתחושה שאת מתארת. כלומר, לדעת מכך, אבל גם זה בסדר. אולי אוטיסטים ורמת אוקסיטוצין נמוכה או ווטאבר. אינטימי מאד כתבת. בהצלחה לכן, לילה טוב, סוריקטה

תודה לכולן אני בלי מחשב בסופש ומהטלפון לא ככ יכולה להגיב פה וגם להודעות שלכן שקראתי... ריגשתן אותי...

חנה יקירתי.. כמה עזה האהבה..כמו אמא. אומר לך שאצלי היה בוללללל ככה. ועוד אומר שהתמתן. כלומר עדיין כמובן שיש קשר טוב ואני אוהבת אותה ותמיד אוהב. אבל הקשר שונה היום...כנראה שצריך לחוות כדי להבין ולהרגיש את הקשר המיוחד הזה.

אודי וכולם.. יגיעו גורמים לעבודה.. ויבדקו. וזה כבר לא בידיים שלי....קשה לי עם זה. אנינלא היחידה שקשה לה עם אותה אחת... ו...ממש לא רוצה לפגוע באף אחד וגם לא בפרנסה של אף אחת!!!! אז מקווה שרק יהיה לטובה ויעזרו לה. כי זו המטרה.. בלי קשר....הפגישות שלי בטיפול אינן סדירות. השבוע לא בקשתי פגישה... זה הפך להיות כשתצטרכי תודיעי לי.. נקווה לטוב.

הם יבואו ויבדקו ונכון זה כבר לא בידים שלך וכבר לא החלטה שלך הכל עבר לידים אחרות שהם יחליטו.! גם אני מקווה שיבינו את המצב לאשורו ומכאן והלאה כבר כולי תקווה שכל החלטה שלהם לא תיפגע בך או בכל מישהי אחרת וימצא פיתרון למצב הקיים רק לטובה מחזיקה לך אצבעות לבשורות טובות חטולית

הי מיכל, תקווה שהעניינים ימשיכו בכיוון שייקל עליך. עכשיו את. מניחה ששווה כן למצוא את הקשר בין הפסקאות. הקפיצות האלה בדרך כלל מרמזות על איזו אסוציאציה מחברת. את בטוחה שמתאים לך הסידור כשתצטרכי-תודיעי-לי? דרישת שלום ושנתקדם לנו בטוב. סוריקטה והגשם ידידי

רציתי שיהיו לי מילים שלי על עצמי לשים כאן אבל לא הצלחתי ממש לזקק משהו או להסביר כאילו הכל מעורפל ולא ברור אני מעורפלת ולא ברורה מה שלומך שואלים אותי ואני לא ממש יודעת מה לומר. כאילו ריק. כאילו כלום. הימים עוברים בעצלתיים אני ליד. הזמן לא מרחם.

מתוקה שאת לא תמיד צריך לזקק מילים כנסי כמו שאת כמו עכשיו הכי אמיתי והכי נכון ומה היית כותבת באם היית מזקקת את המילים הכל כך ברורות שכתבת כאן ? הימים עוברים בעצלתיים ואת עדיין מרגישה אותם נכון ? ואת כותבת אותם וכל מה שכן את מרגישה..גם את העירפול..נכון.? מתוקה שלי הזמן לא אמור לרחם על אף אחד כי לזמן אין שעון..כי הזמן הוא הזמן הוא השעון שאף אחד אינו יכול לעצור..כי כך זה נברא להיות ואת מתוקה..כן מוצאת זמן לרחם עליך ? את כן חסה על עצמך על רגשותיך הכואבים ? האם את כן מרחמת רק טיפ טיפונת על עצמך ? נראה שלא תשיבי אפילו על השאלות האלה...אולי הגיע הזמן שכן תסתכלי על עצמך ותתני לעצמך הזדמנות ולרחם ......ולהיות.. כי את כל כך שווה את מבינה ?? חטולית

הי שירה, חושבת שלשאלה 'מה שלומך' (לפחות עבורי) יש פוטנציאל גדול בפני עצמה לחולל ערבול. מה אני עושה איתה בכלל?!?! כאילו מישהו בא עם מחק מולי. הזמן כאילו לא זז, ובה בעת רץ בטירוף. סוריקטה

בדיוק כך

אודי אנחנו נלחמות שתיינו באמת מנסות בכל דרך אפשרית משהו נשבר ולא מעכשיו משהו פחות מורגש מאז הקורונה מהמרחק הזה בחדר אודי בטלפון לעומת זאת היא מורגשת ממש לחלקיים הקטניים הכואבים לכולם ...מבחינתם היא בחופש ועוד לא חזרה . יש לך רעיון מה בחדר שונה מהטלפון , למה בטלפון יכולה שוב לדבר על הכל ובפגישה מרגישה שאין לי מקום זאת תחושה שהייתה כבר לפני המשבר האחרון זאת תחושה מאז שעברה חדר בקליניקה ... אני כל כך זקוקה לבטחון שלי חזרה זה נורא להיות כל כך נזקקת , להושיט יד ולמצוא חלל ריק במקומו .... אודי אתה חושב שאפשר יהיה לעבור את זה שנחזיק מעמד פוחדת לשחזר איתה פרידה כמו עם הקודמת והכל מדובר .....אז למה פונה גם לך , לא יודעת אולי היד החיצונית הזו .....תעזור לאזן ...חוץ מזה אתה איש חכם שבדרך כלל מדייק לי דברים ....

חוייכתי .. גם אנחנו חשבנו על הרעיון הזה....תודה על התקווה....ושיגמר כבר הבלאגן קורונה הזה.

לפני שנה הבן הצעיר שלי הציע נשואין לבחירת ליבו ערכנו עירוסין בבית כתבתי אז בזמנו למי שזוכרת והם קבעו תאריך 24.11.19 תוך כדי שהם מחפשים מקום להתחתן החלה הקורונה כן לקח זמן למצוא מקום מתאים ל..500 מוזמנים אז נתקעו..... הצעתי להם מלכתחילה לעשות טקס צנוע ברבנות ואחר כך יעשו מסיבה הם לא רצו כי לה אלה נשואין שניים כן ועם 2 ילדים ולכן רצתה שגם הוא יחווה חתונה יפה.. כמובן שהכל נדחה בגלל המצב מה גם שהגבילו את כמות המוזמנים 20 איש בלבד !!! הזמן עבר והנה היום הולכים על הכלה למקווה... ביום שלישי שיבוא עלינו לטובה הם נישאים..ברבנות ...20 איש לא יותר כמו שהצעתי לפני שנה בתאריך שהם בחרו 24.11.20 רק שנה באיחור .בשעה 11.00 בבוקר כשכל הילדים של כולם במסגרות לימוד.... הלחץ שלי מרקיע שחקים הנה זה בא...הנה זה בא..הנה סיבה אחת טובה למחשבה נכון ...ואני לחוצה גם התרגשות וגם הכל בכלל אז אחרי החתונה כולם באים אלינו הביתה לסעודת חתן.. שוב לא מותר מ..20 איש כלומר בלי הילדים ואז חלק מ אורחים הולכים ויגעו כל הילדים ..כך שומרים על קפסולות 20 איש.. ביום שבת יש שבת חתן בבית כנסת רק גברים הולכים והחתן והכלה נשארים איתנו כל השישי שבת כולל כל הילדים כולל כולל ברור שזמננו קיטרינג לכל הימים..הכל בלאגן בראש שלי והלחץ עצום זה הכי הכי קטן שלי שמתחתן !!! וללחץ הזה כמובן מתווסף לחץ של הכלה שעדיין לא התגרשה זו שתמיד מעכירה כל ארוע שאני עושה..מה יהיה איתה הפעם גם תהרוס? רק רוצה שהכל יעבור לשלום כי גם מכינים לזוג הטרי הפתעות משמחות.... אני על כדורי הרגעה ועדין ..לא ישנתי הלילה בכלל כבר רגיל כמו בכל מוצש..ויש בערב מקווה.. אייך יורדים מכל הפחדים והחרדות שלי בימים הנפלאים האלה שיגיעו השבוע אייייייך זומבי מהלך על 2 זקוקה לעיצות של כולכן כל מי שרק יכול לתת עיצה קדימה חטולית

חטולית יקרה המון מזל טוב לשבוע המאוד מרגש שבפתח! מאוד מכירה את הלחץ הזה בשנים האחרונות, מה שפעם נישה בקלות היום מלווה בהמון רעש פנימי וחרדות גדולות. אבל את תעברי את זה, ומקווה שתהני מרגעים קטנים של נחת ומשפחתיות, לחתן את בנך הצעיר ולהכניס קצת אור ושמחה בתקופה לא פשוטה טוב שיש כדורי הרגעה... אני בטוחה שהכל יהיה בסדר ומקווה שתצליחי להתמקד בעיקר, בשמחתו של הבן ושמחתך שלך, לחייך ולהתעלם מהכלה מעכירת השמחות, היא לא תקלקל לך! תשמחי ותהיי את, זו שכולם אוהבים ומעריכים, אמא לחתן צעיר ואשת משפחה למופת. ברכות חמות מכל הלב שלך שירה

חטולית יקרה קודם כל שיהיה הרבה מזל טוב!! לא הצלחתי לעקוב אחרי כל מה שכתבת אבל רוצה להגיד לך מנסיון שלי- (חתנתי כמה ילדים) .. זה באמת מתיש ומלחיץ... טוב שאת לוקחת כדור הרגעה... זה טבעי מה שאת מרגישה... איתך.. ינשופים

קודם כל מזל טוב!!! זאת שמחה גדולה וב"ה יצא לטובה. חתונה צנועה...יש יתרון בחתונה כזו. והחרדה מובנת. זאת תקופה מוזרה לארגון חתונה ולא פשוטה... מקווה שהכל יעבור בשמחה ובטוב. המון מזל טוב!!!! סוף סוף זה קורה!! נסי להנות מזה...

שירה מתוקה המון תודה על מילותיך היפות והמחזקות עדיין מלאת חששות מהמקלקלת הסידרתית... רק לאחר שהכל יעבור לשלום אוכל לנשום לרווחה כי היא תהיה כאן בכל הסעודות גם של שבת עם כולנו ביחד הלוואי שהכל יסתדר על הצד הטוב ביותר תודה אהובה חטולית..

ינשופית מתוקה אכן חיתנת כבר כמה ילדים ויש לך נסיון לא קטן תודה לך מתוקה שאת איתי זקוקה לכל מילת נחמה וחיזוק מכל אחת תודה מתוקה חטולית

היי מיכלי אכן סוף סוף זה יקרה מחר ב..11.00 בבוקר וההתרגשות גדולה לא רק בגלל המעמד של לחתן עוד בן אלה את הכי הכי קטן שלי ודי.. כן החרדות שלי בשמים רק שיעבור לשלום ובשמחה גדולה תודה מאמי חטולית

שיבוא בשמחה והמון מזל טוב עצות אין לי כנראה כמו שעברת עם הקודמים בהתרגשות בשמחה החרדה מובנת , הרצון שהכל יהיה בסדר בתוך ההגבלות האלה שולחת חיבוקים כל הדרך לחופה ולכל הימים ....

תודה על הברכות ואז..לא הייתי בחרדות כמו שאני כיום רק התרגשות נומלית אוהבת חטולית

מצב נורמלי בתקופה לא נורמלית אני ממש מבינה אותך אתך יקרה בלב ...... מחר באחד עשרה אני אתן לך חיבוק וירטואלי כזה שיפיג את כל החרדות יאלללה קולולו ....חיבוק

הי חטולית, לא מבינה כלום בדברים האלה. בטוחה שאת אלופה ממני. שיהיה בשעה טובה, סוריקטה

שלום דוקטור, האם זיפרקסה יעילה לדכאון?

שלום, אני בת 39. הייתי 8 חודשים בטיפול פסיכולוגי עם פסיכולוגית נחמדה וטובה. ההורים שלי היו מאוד אלימים, גם היתה גם אלימות מילולית כל הזמן ואלימות פיזית, למרות שהייתי תלמידה מצטיינית וילדה טובה. העניין הוא שהגישה של הפסיכולוגית שהייתי אצלה לא היתה כמו השיטה של פרוייד שבה המון זמן אנחנו מנסים לחזור לילדות ולהעלות תכנים שנשכחו או הודחקו... אלא לדבר על הילדות ויחסית מהר לסיים עם זה ולעבור להווה ולעתיד ולא לחזור לילדות. אחרי 3 חודשים סיימתי לספר כל מה שהיה לי על הילדות. יצא לי לקרוא פוסט שמישהי כתבה שהפסיכולוגית שלה גרמה לה להזכר בארועים טרואומתים שהדחיקה ולא זכרה, והיא ציינה שזה דבר חיובי. בגדול היתה כל יום אווירה של אלימות בבית, אבל כמובן שיש המון ארועים שאני לא זוכרת או כי עבר הרבה זמן או כי הדחקת. האם לפי דעתך זה דווקא מומלץ לנסות ולהחזיר למודע ארועים שהדחקתי או שאני לא זוכרת מבחינת האלימות והסיטואציות עם ההורים? האם אולי כדאי לנסות פסיכולוג שעובד בשיטה כזאת? יצא לי לקרוא שהדחקה מושלמת היא דווקא טובה כמו שיש ניצולי שואה שעשו הדחקה מושלמת והמחקרים שהם במצב הרבה יותר טוב ממי שלא הצליח לעשןת את זה(לארועים מסויימים שעברו). האם במקרה שלי לא ייתכן שיש הדחקה מושלמת ואז כן חשוב לנסות ולהזכר בעוד ועוד סיטואציות קשות של אלימות? בגדול אני זוכרת שזה היה יומיומי, האלימות המילולית והפיזית בין פעמיים בשבוע לפעם בשבועיים. תודה מראש

מציעה לך כן להעלות הכל כמו שכתבת כאן כדי לתת שימת לב למטפל שעדיין לא ממש התחלת את הטיפול... בהצלחה חטולית

עכשיו יצאתי ממנה אני בשנאה עצמית קשה עוד פגישה שבה בלעתי את הלשון  הזמן עומד להיגמר ואני בתוכי רוצה לצרוח בבכי שונאת את עצמי שלא דיברתי שונאת את זה שאני לא מבינה מה יש לי ומה אני רוצה ומה מפריע לי בדיוק ולמה בא לי לבכות כל הפגישה ואין לי מושג למה שונאת את השעון הזה שחייב להזכיר לי שנגמר הזמן נמאס לי מעצמי אני שונאת את עצמי ואת החיים האלה נמאס לי לצאת משם ולשבת במדרגות בחוץ ולמלא אותן בדמעות שלי ולהרגיש כמו אחרי מלחמה שאני המפסידה בה ושאני גוססת ורע לי. לאף אחד לא אכפת ממני באמת כולם אינטרסנטים מה חשבתי לעצמי לעזעזל שסמכתי על מישהו בעולם הזה בטח עד שהשאלה תעלה אני אתחרט שכתבתי את זה.. אלו דברים שבדרך כלל אומרת רק לעצמי ועכשיו בגלל שאני בסערה אני מקיאה אותם על המקלדת. מצטערת. לורן.

היי לורן עשית את הדבר הנכון קודם כל שהוצאת כאן הכל החוצה ואולי בפגישה הבאה שלך איתה תתני לה לקרא את מה שאת כתבת כאן היום כך היא תוכל אולי להבין את השתיקות שלך ומשם יהיה יותר קל לדבר את הכאב שלך תאזרי אומץ את מסוגלת למען עצמך לתת הזדמנות לשפוך החוצה ולתת מקום לטיפול זו ההצעה שלי ואם לא מתאים. זרקי לפח !! חטולית

היי לורן, אני מכירה את זה...גם לי היו כאלה פגישות. זה קשה אבל הפתרון הוא לבוא שוב ושוב עד שיתאפשר... גם אם נראה שכלום לא קורה בפגישה והיא "מבוזבזת" זה לא כך...זה זמן שלוקח להפתח, להוציא. זה קשה ויש שתיקות..ואכזבה שלא דברת ..אל דאגה בסוף תמצאי את הדרך לדבר ...חישבי מה גורם לך לעצור בפגישה? התוכן של הדברים? האמון בה? ושתפי הכי חשוב! לשתף בקושי ולתת לה לעזור ולהוביל. כך אני עושה כשקשה לי לדבר..מבקשת שתעזור.. בהצלחה

הרמה שאני אוהבת אותה וזקוקה לה היא עוזרת לי מאוד , כמו שאף אחד לא הצליח. וזה גורם לי עוד יותר להזדקק. זה לא טוב. אולי זה כן טוב? אם אלוהים היה אומר לי שנמשיך להיפגש לנצח נצחים אז זה היה טוב.אבל הוא לא אמר.. ואני בנתיים מתה מפחד.. מפחדת שזה ייגמר. מפחדת להפגע. ובגלל הקורונה יש יותר סיכוי לביטולים (בידוד וכל זה) אז גם קיים החשש שתבטל או שאני אאלץ לבטל.... אני אוהבת אותה . מה לעשות?!? זה מלחיץ אותי איך אני אסתדר בלעדיה? מרגיש לי קצת כאילו אני מתעללת בעצמי שאני ממשיכה בתהליך הזה.. תגידו לי שאני טועה.. בבקשה... מה אני לא חשובה לה בכלל בכלל? אם כן אז למה היא לא אומרת לי? יש מן ריחוק כזה שקשה לי איתו. מצטערת שכל פעם אני נכנסת לאותו הלופ כאן, אבל קשה לי עם כל זה לבד.. וההודעות באמת מחזקות אותי. שוב תודה רבה. לורן.

הרבה פעמים חשתי כמוך שאני זקוקה יותר ויותר למטפלת ..למרות שזו שהייתי איתה האחרונה לא נתנה לי ממש מקום להתקרב אליה ולא היתה שום תקופת קורונה הכל היה כזה או..ש..תעשי בדיוק מה שאמרתי לך כי אני קובעת או..ש ..תעשי כרצונך ואל תבואי בטענות לא משהו שיכול באמת לקרב..אז נפגעתי מהריחוק הזה ובשיחות שלנו היא לא התפשרהאז נאלצתי לקבל את הריחוק הזה שלה כי היא קובעת ומשם הדרך לריחוק גם בטיפול רק הלך והודגש לא עבר זמן רב והיא נתשה את המרכז שבו טופלתי וכמובן שגם אותי היא חישלה אותי כנראה לקראת העזיבה שלה ..הנתישה שלה אותי כי כך מצאה לנכון.. למרבה האירוניה היא פתאום מתקשרת אלי לבדוק מה איתי ואם כבר יש לי מחליפה פתאום דואגת לי..מוזר לי מאוד..אך אני שומרת על הריחוק שקבעה ולא נותנת לה אפשרות להיות שוב פגיעה ..האם הייתי חשובה לה ..מאמינה שכן אחרת מדוע שוב מתקשרת אלי ? .אז כן לורן אני מאמינה שגם את מאוד חשובה למטפלת שלך ולא חושבת שאת מתעללת בך ..ההזדקקות שלך בה מובנת כי זה חלק מהתהליך שאת עוברת סבלנות היא מילת המפתח .. חטולית

את מדהימה. תודה מכל הלב

פותחת אחד חדש עבורי כי יודעת שזה עץ שאני יחזור להאחז בו מאין תזכורת , עבורי שאפשר כשמנסים כקבוצה כל הרגשות וההגיון לא מוחקים אף רגש אף כעס או זעם הכל יש לו מקום ומרחב בתוך השיח הטיפולי ...... כן , השלישי הזר או לא כל כך זר ימשיך להיות בחדר לעיתים יהיה לו נפח של פיל אבל אם אני ידבר את הפיל ולא יפחד הוא יקטן לממדים הנכונים ....ולא יצמח למפלצת .... היום עשיתי הכל כדי להגיע לפגישה נוספת שכמעט ונגמרה שוב בתחושה רעה ....ועשינו פשוט עבודה משותפת לא פשוטה אבל יחד והתוצאה ....תחושת יחד ותחושה טובה .. אודי ....לא יודעת להסביר לך אבל עצם זה שאתמול יכולתי להניח את הכאב , ככה אולי בידיים שלך ושל הקבוצה נתן לי להביט בזה אחרת ולהצליח לנשום ......ולהגיע היום עם פחות סגירות ויותר נכונות לדבר על הכל גם מה שלא נעים לשני הצדדים ....הרבה תובנות עישיות מקצועיות .....פשוט מסוג הפגישות שאומרים עליהם תודה .... אז שוב תודה על האפשרות על המקום הקסום הזה שעוזר לי בדרך , ותודה שאתה שומר עליו ועליינו .

אביבוש כמו תמיד גאה בך ובתהליך שאת עוברת מצטערת שרק כעת כותבת לך אך בטח תביני את מצבי הלחוץ מזה ימים שלא יכולתי לכתוב לך כמה אני מעריצה את הדרך שאת עושה ולומדת ממנה ממך המון את הכי אמיצה שפגשתי בימי חיי תודה לך על היותך ועל מה שאת מלמדת בכל פעם מחדש אוהבת חטולית.

אודי, זה לא ארגון שמבקש שאפחית. זאת החדשה..היא רוצה שאוריד מעצמי...במום שאעזור לה להצליח ולמנף...טיפשי ממש!!! אני לא מוכנה שהילדים יפסידו!!!! אני יודעת מה אני שווה!!! סוף סוף אחרי שנים אני מאמינה בדרכי ויש חדוות יצירה... יש לי חברות שתומכות בי , הייתי בהלם מוחלט שהן כל כך תומכות ומעודדות. אני לא רגילה לזה. פתאום יש חברות שאפשר לשתף בדברים.. הכל חדש לי. לטובה . אבל לא פייר!!!! יש לי אני מאמין ואיני רוצה להפחית מערכי או מעבודתי הברוכה!!! נקווה לטוב. בעלי אומר שבסוף מי שמתלונן ואם אמשיך כך אני "אוכל אותה" וזה יפגע בי ולא בה.. עצוב. כל מי שמתריע על בעיה בסוף הוא האשם??? הייתכן???? קשה אבל אני אף פעם לא בורחת מקושי גם אם רגשיתי אני לוקחת ללב.. אוףףףףף נקווה לטוב. מה עושים? אודי? הולכים עם אני מאמין שלי או נכנעים...

מיכלי יש מצב שיש עוד דרך חוץ מלוותר על האני מאמין או להכנע ..... בטוח יש עוד דרך ...תנסי להסתכל על זה מזום רחוק יותר ...אני מאמינה שאפשר גם וגם ... בהצלחה מאמינה בך

היי מיכל "אם פתאום יש לך חברות" שתומכות ומעודדות אולי הן יבינו שאת רק רוצה את טובת הילדים ...אם תתמכי בה קצת בהתחלה.. חטולית

זאת בדיוק הבעיה. תמכתי בה ועזרתי לה והיא הודפת כל עזרה!!! לצערי היא חסרת ביטחון. זה העניין....ופוחדת שאני יודעת יותר ממנה במקום להעזר בי.. .עצוב

מיכלי נגד זה שהיא פוחדת אין לך מה לעשות מתוקה עשי רק את שלך כהרגלך שאת תומכת ומבינה ואולי עם הזמן היא תירגע ותשתף פעולה זה רק לטובתה הלוואי שתשכיל ותלמד חיבוק חטולית

ראיתי שם עצוב וכואב ולא פשוט אוףףףףףו ובטח שזה משחזר אתך , אביב

הי אביב, תודה שראית. יהיה בסדר, נכון? יהיה בסדר. סוריקטה

מאמינה שכן מאמינה שבסוף הטוב מנצח ומאמינה שדברים קורים לטובה את חזקה וצמחת הרבה יותר מימה שאת מבינה .....אני סומכת עלייך וגם על המטפל שלך שתעשו את הדברים בדרך שתהייה טובה לך ... גם לו זה בטח לא קל חיבוק אביב

הי אביב, וגם שירה אהובה, חטולית, ינשופית, חנה, לורן, מיכל, במבי, אודי וכולם - בשלב זה בעיקר מקווה לא להרוס, בשל החשש, שמרגיש משמעותי מאד, להתפלש בעבר ולגרום לחורבן מוגזם. נקודת הפתיחה של הטיפול אצלי הייתה מאד מאד מאד ירודה, והיה רק איש אחד שהסכים לגעת בדבר הזה. בסבלנות ובחכמה. המטפל שלי. תקווה לימים שקטים, ימים של שותפות. סוריקטה