פורום פסיכולוגיה קלינית

הי כולם, נסו לברר איך לשמור על עצמכם, הן על פי ההנחיות הכלליות, והן באופן אישי מותאם בימים אלו של מגיפה. וגם בימים 'כתיקונם'. גם אתה, אודי. שלכם סוריקטה

נשתדל. בינתיים מפקירים את הבריאות שלנו. 35 ילדים מתעטשים שאומרים לנו לא לחבק??? לא לנשק?? פחחחח.

הי, משוחחת על הנושא עם אנשים בקיאים ברמות כאלה ואחרות. כן מאמינה שהפעם מתרחש משהו שטרם חווינו באופן דומה פה, אנחנו, או דורות קודמים ששמענו מפיהם סיפורים, וייתכן שלכן גם הפאניקה גדולה, אולי כי יש פחות ניסיון או ידיעה מסוימת. כן רואים תהליכים במדינות ובתרבויות אחרות עם משמעת שונה. נמתין, ובכל זאת דאגה. נראה לי שאנחנו יותר לא יודעים מאשר כן יודעים. באופן כללי כך אני מאמינה, ובפרט כאן. לפעמים צריך לקבל את החלק של אי הידיעה - זמנית יותר או פחות. סוריקטה

את צודקת הכל ענין של זמן גם אם זה ענין זמני אני ממש לא מגיבה טוב רק חרדות בלי סוף שומעת את התקשורת וגם מאנשים סביבי אך אינם מצליחים להרגיע אותי ודוקא השבוע אין פגישה עם המטפלת בגלל האילוצים ההכרחיים.. אילו הכאבים שלי היו מופחתים יתכן והיה מצטמצם גם שאר הלחצים תודה לך חטולית

הייתי אצל רופא גניקולוג לביצוע בדיקת פאפ.. היה לי מאוד קשה להגיע לבדיקה הזו..מהסיבות הברורות ...!! הבנתי שחייבת לעבור את הבדיקה שהיא רק המשך לשאר הבדיקות שיועדו..ולהן נוספו עוד הרופא הזה חדש לי וגם דרך התנהולותו..וגם דרך צורת הדיבור שלו " אתן הנשים הכי חשובות להמשך הקיום שלנו " ושולח חיוך כאלו..לא הבנתי.. תכנסי אלי בכל עת שתחפצי אני כאן עבורך תמיד..ושולח קריצה מחוייכת..גם בלי תור..ושוב קורץ.. הרגשתי כאלו מנסה למצוא חן בעיני..היה חסר רק שגם יתן חיבוק לחיזוק בגלל שבדיקה היה לי מאוד קשה. .. יצאתי מבולבלת..מעולם שום רופא גניקולוג לא התיחס אלי בכזו " חביבות "היו עוד דברים שאמר ולא זוכרת..רק כן זוכרת שגרם לי להמון מבוכה. אולי ניסה לשבור את "הקרח " בגלל שזו פעם ראשונה ...??? לא חושבת שניסה משהו אחר אך בכל זאת נשארתי מבולבלת שונאת את הבדיקות האלה ובהמשך יהיו עוד..ועוד יותר לא נעימות !!! למה אני מבולבלת ?? הרי לא קרה שם כלום ?? חטולית

הי חטולית, תראי למטה. בדיוק הזכרתי בדיקה אצל גניקולוג. כפי שאני מכירה - את רשאית לבקש ואף לדרוש (והרופא מחויב להציע לך) נוכחות של אחות במהלך הביקור והבדיקה שלך אצלו (או אצלה, אם זו רופאה). זו יכולה להיות דרך להגן על עצמך. ואם החוויה הבינאישית מאד לא נעימה - הייתי מציעה להחליף רופא. גם אני הייתי אצל אחד (פשוט נחווה בעיניי כנרגן ולא נעים) שלא חזרתי אליו. בינתיים, סוריקטה

האמת שיצאתי מבולבלת ולא הבנתי מדוע .... יכול להיות שאת צודקת רק שאין אצלו אחות מלווה בבדיקות.. אולי סתם סערה בכוס מים ... למען האמת כבר שנים רבות שלא ביקרתי אצל גניקולוג ..אולי גם זה עשה משו לא נעים..לא יודעת.. תודה לך מתוקה חטולית

מוכר.... אני אף פעם לא הלכתי לרופא אלא לרופאת נשים!! לא הסכמתי גבר. אולי כדאי לבקש רופאה? ובאמת מלווה זה רעיון טוב. בריאות..

אני מרגישה שהכל שקר עשיתי אתמול אבחון (של הצורות) אצל מתמחה והייתי גרועה ובקושי זכרתי דברים, כל הזמן היה לי בראש שזה מבחן של חוכמה ומה היא רואה ושהיא בוחנת אותי וזה הלחיץ אותי ואני מרגישה מרומה כי אני שנתיים בטיפול, שהמטפל ראה את האבחון הפסיכודידקטי שלי וכל הזמן טוען שאני חכמה מאוד ושאין לי שום בעיה שהוא יכול לאבחן, ושאני יודעת להסתכל על העיקר ולא על התפל אז איך הייתי ככה?? אני בטוחה שיצא שוב שאני גרועה וסתומה באבחון הזה אני מרגישה שאני לא יודעת מי אני ומעדיפה למות במצב כזה יכול להיות שהמטפל במשך שנתיים לא קלט אותי, את זה שאני מפגרת?לא מוצלחת?

הי בריה, בטיפול, שהוא יוצר לעתים מעין סוג של תנאי מעבדה, אנו מגלים כל מיני חלקים בנו. למשל - אלה שאנו אוהבים וגם כאלה שפחות. אלו שאנו גאים בהם וגם אלו שמתביישים. בתהליך הטיפולי, לפחות כפי שהכרתי דרך החוויה שלי, לומדים לקבל את עצמך כמו שאת. מן משפט פשוט וכל כך מוכר, ולעתים נדרשות שנים כדי להבין אותו ממש ממש בעומק. להיות שלמה עם עצמך. מה זה אומר? אומר שתדעי שיש בך אזורים חלשים יותר, לצד חזקים. שאינך מושלמת, ושלאו דווקא 'תעדיפי למות' (קרי השלכה של האזורים שאת פחות מחבבת ממך והלאה) למרות שאת מגלה שיצאת, בואי נגיד, מטופשת ובמצב לחץ, ותוכלי לזכור היטב שאת יודעת גם להיות חכמה ומוצלחת. אשתף במשהו - לפני כמה זמן ביקרתי אצל רופא נשים. עבדנו מאד קשה כדי שאגיע לבדיקות באזורים האלה, הפגועים. חיכיתי המון בתור וזה עוד יותר התיש את כוחותיי. כשהגיע תורי, התבלבלתי לגמרי ואפילו לא ידעתי לתאר את הבעיה שלי. התביישתי בעצמי מאד. ברמה של לא מכירה חלקים בגוף שלי (כי באמת בפועל ופיזית לא נוגעים שם). אבל אחרי הביקור נזכרתי באנטומיה של האישה, שאני אחת מהן. והבנתי מה הבעיה ומה הטיפול ובפגישה הבאה בתור, אליה הלכתי ולא ברחתי (כביכול הכי קל) כבר הייתי חזקה ושלמה יותר ויחסית חופשייה יותר. השינוי לא קרה בבת אחת ומפעם אחת, אלא אחרי עבודה של שיחות רבות שקדמו למהלך הזה. מאחלת לך שבתהליך הטיפולי תלמדי לקבל חלקיות. לקבל בך גם את האזורים המבויישים. לא חייבים לאהוב אותם, אבל מומלץ פחות לשנוא ולהעצים ופחות לגלוש לרמת הטוטאליות והרצון להיבלע ולהיעלם לתמיד. ולעתים מורכב. מורכב מורכב. סופ"ש נעים ובריאות לכולם, סוריקטה

היי, תודה על התשובה. מרגש מאוד לקרוא את התגובות שלך אליי מצטערת שאני לא מגיבה גם, אני עוד בהכחשה עם עצמי שאני כותבת בפורום ומדברת עם אנשים אנונימיים צריכה עוד להתרגל לעניין...

מרגישה שאת שופטת עצמך לפי מצבי לחץ נפשי.. מאמינה שאינה יחידה בענין מאמינה גם למטפל שלך שאומר שאת חכמה..אחרת אייך היית מבטאת בצורה כזו ברורה שאת יודעת להסתכל היטב על העיקר ולא על הטפל.. אינך גרועה ואינך סתומה רחוק מזה.. המטפל אמר לך בעצמו שאת חכמה ..!!! מאמינה לו..!! תאמיני גם את וכל השאר טפל מעיקרו חטולית

תודה רבה. התחזקתי קצת מההודעות שלכן שיהיה סופש נעים

טוב שחזקו אותך. מצטרפת. את בסדר כמו שאת!!

בוקר טוב, שבוע אור והי כולם, בשיחה האחרונה שלנו, רופא הנפש ואני, נזכרנו בכמה נמוך הייתי. חמש שנים על אבנים ובטון ללא תשתיות (קרי מים, חשמל, ביוב וכד'), ללא כלים, ללא קירות ותקרה ורצפה, ללא הפרדות, מינימום תקשורת, או תקשורת מעוותת, בלי תנועה ועוד ועוד ועוד. היום - אישה (תיקנתי אדם ורשמתי אישה) מתפקדת יחסית. מסתכלת בעיניים, עובדת, מודעת יותר. וכן יש תנועה בין המקום התקין והבריא יותר עם שאיבות מידי פעם למקום ההוא, שכנראה מאד לא פשוט להיפרד ממנו. וכנראה, כמעט שיש שליטה בתנועה הזאת. שאלנו את עצמנו איך הגעתי לשפל כזה. מבפנים וקנקרטית - מבחוץ. התשובה, אולי נעוצה בנושא המיניות. עניין שעד היום מבחינתי הוא סוג של אסון ואיום. אל געת. כאן אנחנו מוגבלים בינתיים. שוחחנו גם על הבכי הכלוא. על הפחד מכך שאם יצא הוא יהרוס וישמיד. רשמתי לי כתזכורת. מי בא, מי מצטרף? ימים של חמלה ואהבה לכולם, סוריקטה

סוריקטה יפה שלי היום אשה ..לא פשוט בכלל לומר..להיות מאחורי המשמעות..לי עדין קשה כיום לומר מילה זו ולעמוד מאחריה.. המון המון אומץ יקירתי !! ומיניות...זו גם הגדרה שאינה עולה בשיחות ולא מתפרשת ....גם בהיותי כבר סבתא ..כן..כן.. תמיד נושא כאוב.. מי יודע אולי יום אחד יוכל לתת מקום ...עדיין לא.. מבינה אותך גם בענין הבכי.. רק לאחרונה בעזרת המטפלת שלי יש לפעמים מקום קטן קטן קטן ..לתת לכמה דמעות לצאת .. אכן קשה יפה שלי..חיבוק איתך חטולית

סוריקטה אהובה, אין לי הרבה מילים רק הערכה גדולה על היכולת שלך להסתכל בפרספקטיבה (וחמלה), להתחבר ולהתנתק וגם להישיר מבט ולהגיד היום אשה. את הבכי הכלוא וכל האנרגיה האצורה בו אני מכירה היטב. שלך שירה

שלום לך דוקטור , אמע שלי ממש בחרדה מהקורונה, לא יוצאת מהבית לא לעבודה לא לשום מקום למרות שאין לה סיבה לבודד את עצמה . כשאנחנו באים היא דורשת שנשים מסכה . השבוע האחרון נהייה ממש קשה מה אפשר לעשות . תודה

... באמת נוצר מצב הולך ומתגבר של פאניקה בגלל מגיפה ואיבוד שליטה אפשריים... והתגובות רציונליות וגם לא רציונליות. ממתינה לתשובת מומחה איתך. סוריקטה

הזהירות אינה מיותרת מה גם שבתקשרות ממשיכים להזין את ההשלכות שקורות למי שאינו זהיר נכון שמצב זה אינו נוח אך עדיף מאשר להיות שאנן ולהדבק חבק את אמך ותאמר לה כל הכבוד שהיא שומרת על כולם פורים שמח .חטולית

הכל מושבת כאן אין תנועה ונראה לי הכי מוזר שבעולם לא למצוא כאן אף נפש... מילא שהייתי עסוקה בריצות אחר כדורים לבעלי ואתן/ם יש מישהו בבית ?? חטולית

הי חטולית, לשקט יכולות להיות כל מיני סיבות. ויש לו מקום. ובחירה. והשקט - לעתים הוא הקשבה לקשת הרגשות בפנים, לעתים מתן מקום ומרחב, מתן כבוד, הקשבה, לעתים הלם, לעתים כעס, עצב, ייאוש, אכזבה, אובדן אמון, לעתים הצצה, לעתים התכנסות, התבודדות, לעתים מיצוי, המתנה, לעתים נדרש זמן עד שנדע אם ומה לומר, אם בכלל ועוד ועוד. מילאתי כאן במילים ואולי נכון היה לו לשקט. או, אולי, השתיקה. כל עוד אנחנו חיים. סוריקטה רושמת בלילי מילים אבל בעצם שותקת המון.

סוריקטה יפה שלי לא בליל מילים את צודקת.. ורק בגלללללל השקט הזה אני נכנסת לחרדות.. מכבדת את כולם/ן ואת השקט הרועם.. זה הפחד הבלתי נשלט שלי ....מצטערת.. פורים שמח חטולית

חטולית יפה שלי, את בסדר, ואינך צריכה להצטער. מאמינה שביטאת כאן, באומץ, קול שעבר אצל כולנו בראש. וברור לי ההקשר לקורונה. שלך, סוריקטה

בחירות- היא אפשרות להחליט בצורה אובייקטיבית בין שני צדדים, בחירות-היא לתת אפשרות לעצמך איזה מסלול אתה רוצה לצעוד... בחירות- זה זהות והשתייכות לאיזה מן החלקים הפנמים שלך.. אבל באמת למי מאיתנו יש אפשרות לבחור איך החיים יראו? על איזה מסלול מחר הוא יצעד? והאם יש למישהוא שליטה על הומיית החיים שלו?! איזה חיים היו לו בילדותו? למשהוא יש שליטה בפוסט טראומות שלו? אז איפה הבחירה ?! אולי הבחירה היא להחליט לא לבחור . לקבל את החיים ולא לנסות לשנות להתחבר ולא להלחם לאוהב ולא לשנוא לקבל ולא לדחות כן זה כבר הרבה יותר הגיוני ואולי יותר קל.. בוקר טוב ולא לשכוח לבחור..

הי יקי, האסוציאציות המיידיות שלי למקרא הודעתך - - הבחירה היא לאו דווקא בין שני צדדים. ייתכנו כמה. ולא תמיד אנחנו באו או (כשאחד בא על חשבון השני), אלא לעתים גם וגם באיזונים משתנים. לעתים ייתכן ויתור מסוים, נניח כאשר יש סתירה מציאותית בינהם. בהיעדר הבחירה אתה שומר לך את כל האפשרויות במחשבה והן מתקיימות בכפיפה אחת. בראש. גם הסותרות. יצאת כל יכול בכאילו. אבל אז בפועל, ייתכן שנתקעת, או החמרת מצב. - כנראה שישנן בחירות מושכלות יותר, מתוך ניסיון. תמיד צריך לקחת בחשבון את אפשרות אי ההצלחה, או הצלחה חלקית. ועם זאת לא כישלון אישי טוטאלי. - נזכרתי בסיפור המפורסם של ס. יזהר - השבוי. הבחירה לא לבחור, כלומר לא לשחרר את השבוי גם היא, בסופו של דבר, נחשבת כבחירה. - וגם במשפט הכה מפורסם - 'הכל צפוי והרשות נתונה'. - וגם בתפילת השלווה המפורסמת - "אלי, תן בי את השלווה לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנותם, האומץ לשנות את אשר ביכולתי, והתבונה להבחין בין השניים". חלקיות, משמעות. קשקשתי. סוריקטה

יצאתי מאוד פגועה מהמפגש האחרון שלנו, ואמרתי לו שאני לא רוצה להיפגש השבוע עכשיו אני מאוד מפחדת שאתחרט על זה ואיך אני אעבור את השבועיים האלו ומצד שני יש בזה גם תחושה טובה, שאני קצת בשליטה ולא מרצה. ושאולי באיזשהו מקום אני אחסר לו אבל מפחדת שאני גיבורה עכשיו ועוד כמה ימים אתחרט וכבר לא תהיה לי דרך חזרה ממה שהחלטתי מקווה שיהיה בסדר... יש פחד

הי בריה, יש לך אפשרות לבדוק אם השעה שמורה לך. האם תוכלי לנסות לבדוק? ולבדוק כבר עכשיו מבלי לדחות? התשובה יכולה להיות חיובית, יכולה גם להיות שלילית ומאכזבת, (בתפיסת 'שלא אכפת לו שמייד נתן למישהו אחר לתפוס את המקום שלך'). אם תאזרי אומץ לברר, לפחות כך תדעי קורה (הפרשנות של תפיסת מקום של מישהו אחר על חשבונך אינה בהכרח נכונה, אפילו לרוב אינה נכונה). בכל אופן, אם תבדקי ממש - לא תהיינה אלה רק מחשבות בראש. ומה קורה בעניין התשלום במקרה כזה? מה החוזה בינכם? נראה לי שהיית רוצה לבדוק אם יש לך מקום אצל המטפל בלב/ בראש. לא בהכרח חייבים להיעדר כדי ליצור את התחושה. אולי נכון יותר כן להגיע ולדבר את הפנטזיה שלך שאם לא תגיעי הוא ירגיש בחסרונך. וכן לספר על הכעס שלך והכאב מהפגישה שעברה. סוריקטה

הנה היא יצאה חופשיה לשינוי, מה יפה העולם, כה נעים וצלול, אהובה, עטופה, מלאת ביטחון, עם שפע של אופי וממתק כמו טופי... דביק, מאוס, לא שייכת לכאן, מה היא עושה? הולכת, לאן? רגליה דורכות בתוך סחי הבלים, מילים באוויר וחול בעיניים זורים, העולם מזויף, כלם אכולי טירוף ריבים, סכסוכים ואיה המהות? תנדוד בעולם מלא אינטרסים, מלא תככים ואין שום סנטימנטים! תמצית חיי ותמצית הבחירות גם...בהצלחה למדינה שלנו רק שלא תלך לאבדון :(

הכותרת לשיר תהא, אולי *אני* בגוף ראשון? את. מיכל. מקצב מיוחד יש לשיר שיצרת. ואוסיף ש - יש גם חמלה. יש. את בוודאי יודעת. מיכל - אני זוכרת שיום ההולדת שלך קרב ובא. תחילת האביב. בדיוק. יומולדת הוא תאריך של חשבון נפש לעתים. והגיגים של חיים ומוות. מלאנו את חלקנו והצבענו. כי יש לכך משמעות, הייתי רוצה לקוות... איתך, סוריקטה

אודי וכולם כן לקחתי את מה שאמרתם, זה עזר לי להכריע והלכתי לפגישה. הייתי מבויישת לא חייכתי ולא הייתי נחמדה כמו שאני יודעת להגיד בחיוך גדול שאני מרגישה רע מאוד. הוא היה עדין בהתחלה וכשהיתה לו אמירה צינית מיד הערתי לו שלא ככה. לפגישה הזו רצו לבוא כל העצמיים, אני יודעת מראש כי כבר בדרך אני מרגישה איך משתלטים עלי עצמיים אחרים וכמה קשה לי להשאר ערה במצב תודעה אחד. ואחרי שדיברנו קצת על מה שהיה ועל מה שקורה והרשיתי לעצמי להרפות קצת היה מקום למישהי אחרת. שמעה לא זלגה וכל הבכי האצור הזה לא מצליח לצאת. תודה שירה

הי שירה אהובה, טוב, בעיניי, שהלכת. טוב שעדכנת. אין דמעות, דיבור אצור, חזות תקינה כאילו לא מובחן המפגע שבפנים - מוכר כל כך. האמת היא שלדעתי כן רואים. מי שיודע לראות. חושבת שבבכי יש חיבור, כל כך כואב, שהנפש מאבדת את ההכרה ולא מרשה לגעת. תודה לך, שירה יקרה, איתך, סוריקטה

הי כולם, רוצה לספר. לספר עכשיו שיש רגעים, ובפרט כמה שעות מידי יום בהם יש אצלי נפילות לדיכאון עמוק במיוחד ותהומות ייאוש. בחרתי במכוון שלא לכתוב כאן כשאני מחוברת חזק כל כך ל בואו- נקרא-לזה יצר המוות, כשזימנתי לי בראש את הביוב העמוק והגואה והסורגים הפרוצים, אלא להמתין לאיזון יחסי, שכבר מתאפשר אחרי עבודה נפשית רבה. וכך, נראה לי הוגן מצדי. שתקתי והתבחשתי במחשבות, אך בסופו של דבר פניתי לבני אדם לעזרה. בחרתי באלה שמתאימים עבורי יותר, אחרי ניסיון והכרות, כשהתגובות החוזרות אליי עדינות ומתחשבות יחסית. היו בחירות שתוצאתן הייתה תגובות תוקפניות, להרגשתי, נאלמתי והפסקתי עם זה. אצל אחד הצעירים במשפחתי גילו סרטן מהסוג הפחות נחמד בשלב מתקדם, והחיים ממשיכים. וביום שני נעשה מה שגדולים עושים - הולכים להצביע. ואחרי שרשמתי - שוב בא גל ייאוש ייאוש, והנה קמתי בבוקר. הגוף מתנוון - תוצאה של דלדול הורמונלי - חתיכת אומץ עבורי לטפל בזה - ומטפלת. מנסה, לפחות. סוריקטה

סוריקיטה יקרה מבינה היטב את המקומות שאת מתארת-את הייאוש ודכאון... אם היית שכנה שלי הייתי באה לחבק אותך אולי והייתי אומרת לך שאני רוצה לעזור ולהיות החברה שלך... כואב לי ועצוב לי על כך את מרגישה.. אולי אפשר להיות חברות אפילו מרחוק?!- לתת יד דמיוני לאחז בו... שמרגיע ואומר אני איתך!

סוריקטה אהובה, עצוב לשמוע שכך. טוב שאת כותבת וגם משתפת בסביבה הקרובה למרות שהתגובות לא תמיד מתואמות וזה סוגר מאוד. החיים ממשיכים אני תמיד שואלת איך... איך אשה אחת צועקת הצילו והחיים ממשיכים איך המטפל יודע והחיים שלו ממשיכים ואיך כל כך הרבה רע בעולם והחיים ממשיכים יצר החזיקי מעמד איתך שירה

סוריקטה יקרה, למרות הכל פנית לאנשים כך שכנראה את האמנת בהם ובטחת בהם, שמחה לשמוע שידעו להכיל. ויש מי ששומע.... טוב שכך.

מבינה היטב את אותם מצבים של נפילות ליאוש עד יאוש תהומי.. לצערי אין לעולם לצפות לתגובות רצויות גם מאלה שמהם כן עשויים להיות תומכים או..עדינים ומתחשבים..מנסיוני המר . צר לשמוע על החולה החדש ..מה גם שצעיר..המחלה הזו מזוויעה.. וכן יפה שלי למרות הכלללל החיים ממשיכים.. ואת האמת לומר אמיצה ונהדרת .. אוהבת חטולית

הי ינשוף, אני מדמיינת שאנחנו סוג של שכנות :-) את מתוקה ממש. סוריקטה

הי שירה, שאלה טובה. אני חושבת שהתשובה המעצבנת לשאלה היא נפרדות. לא קשר סימביוטי. ויש אנשים, אולי כמונו, שמקריבים עצמם למען. באופן מוגזם שמבטל את העצמי. אולי. ונדמה לי שאנחנו לא צועקות צועקות. כלומר, מרימות קול טכנית. הצעקה שקטה כל כך. כמה שקטה כך יותר מפלחת. איתך, סוריקטה

הי מיכל, פניתי לאנשים. נכון. ידעו להכיל. והם לא קמצנים או חמדנים או יהירים. תודה לך, סוריקטה

הי חטולית מתוקה, לא בטוחה שמגיע לי כל זה, אבל תודה יפה שלי. שלך, סוריקטה

... עד שנכנסתי עכשיו, העסקתי את עצמי כך, שבכלל שכחתי שיש פה פורום... לילה טוב, סוריקטה

הביטי אמרה פיורי "מעולם לא הבטחתי לך גן של ורדים. מעולם לא הבטחתי לך צדק מוחלט... ומעולם לא הבטחתי לך שלווה או אושר. עזרתי ניתנת לך בכדי שתוכלי להיות חופשייה ללחום למען הדברים האלה. המציאות היחידה שאני מציעה היא אתגר, ולהיות בריאה פירושו להיות חופשייה לקבלו או לא, בכל דרגה שאת מסוגלת. אף פעם איני מבטיחה שקרים, ועולם גן הורדים של השלמות הינו שקר... וגם שעמום". אז לא משעמם לי וכמובן שהעולם אינו מושלם....האם אני חופשייה ללחום??? קשה לי בזמן האחרון ל"הרים את הראש" לא יודעת..סוג של עצבות. יודעת שיעבור. כך אמרה תמיד. ואכן עבר וחזר ועבר וחוזר חלילה. אני תוהה אם הנפילות קצרות יותר, קלות יותר? מאמינה שיש לי כוחות.... אבל..עצבות.... עוברים עליי כמה דברים יחד ושינויים זה דבר קשה ומפחיד ואולי כבר לקחתי על עצמי יותר מידיי לנסות לשנות את עצמי... אבל " אני תמיד נשאר אני" אשליות מתוקות. ואין רע מוחלט וגם לא טוב מוחלט כאמור....

הי מיכל, אנחנו נשארים אנחנו סך הכל, עם פחות או יותר מעטפת כזאת או אחרת. ופרידות שלובות באבל על שלביו. ולפעמים ויתור על פנטזיות הוא עצוב כל-כך. מקווה שתדעי מה כוחותיך, הגדרתך והגבול עבורך. מקווה שיהיה בך, ותהיה לך גישה לאוביקט פנימי טוב באופן כללי. סופשבוע נעים, ועל הדרך - אם מישהי/ו כאן מתכונן למרתון מחר בתל אביב - או אחד מהמקצים האחרים - אז בהצלחה! סוריקטה

הבית הוא הרגלים המשפחה היא הגב כמה כואב שזה מתנדנד כמו ערסל.. מיתדה כמו אבק.. ומתנפץ כמו כלי אל סלע בים.. להסיר התדמית ולנשום את הרגע האמתי, לגעת בנקודה האבסולוטית והמזוקקת שבנפשך .. בלי מסכות של תדמית בלי להיות בפחד מהתרמית ... בלי לרדוף אחרי השלמות ולנסות לראות את עצמך מעל היקום.. להשליך את עצמך אל החיים להתמסר לכל הרגעים ולקבל את כל כי בסוף הכל מאלוהים.. כי אין כמו הבית ספר של החיים !! לילה טוב חברים..

כתבת יפה "להשליך עצמך אל החיים להתמסר אל כל הרגעים לקבל את הכל כי הכל בסוף מה',.." כי איו כמו הבית ספר של החיים..!!!! נכון מאוד הכי אמיתי ואמיץ שיכולת לומר..!!! יום טוב וחודש טוב 🥳🥳 חטולית

הי יקי, אני שומעת זמן של חיבור, יציבות, ביסוס; זמן לא זמן של תלישות, ריחוף. לילה טוב וסופ"ש נעים סוריקטה

הי אודי, בפועל בנוסף לכל המצוקות והכאבים אני במתח וחרדה מחוסר היכולת שלי להכריע מראש אם אלך או לא אלך לפגישה. מובן ששלחתי התנצלות על העזיבה שלי וטריקת הדלת וכשהגיב בקרירות והערתי לו על כך שהוא ממשיך בדפוס הוא שב וכתב מילים קצת רכות יותר. בהתכתבות אחרת העליתי את סוגיית הקשר, שבו גם אני רואה אותו האדם שיושב מולי, את שפת הגוף שלו ואת הכעס והתסכול שלו. גם על כך השיב ואף התנצל שאני חווה את התסכול שלו. אני חושבת שנגמרו לי הכוחות להלחם, לחשוב בכלל שיש סיכוי לחיים יותר מלאים, מספקים ופחות כואבים, לחשוב שאוכל להתחבר רגשית לדברים ולאנשים ולמצוא משמעות שאוכל להאחז בה. הוא אמר לי שיש חיים שלא שווה לחיות אותם. אני לא יודעת איך עוברים הימים, אני עייפה ורוצה רק לישון ואת כל המטלות והחובות עושה בכח. הייתי רוצה להרפות ולנוח אבל איך אפשר. שירה

הי שירה, אצטרף ואומר שאני חושבת שאלו רגעים חשובים ביותר בטיפול ולכן לנסות לחזור. מזכירה ש לנו, עם הנפש האנורקטית, קשה להחזיק (עד כדי לזהות) את הטוב, והוא מותקף, עד כי נדמה שאין כל ייצוג פנימי שלו. יש לי עוד מחשבות, אולי בהמשך. זה בינתיים, שיהיה, אולי, קל יחסית לעיכול. שלך, סוריקטה

כואב לקרא את מה שקורה עם המטפל... לא מבינה את המשפט שלו..."שיש חיים שלא שווה לחיות אותם " הכוחות קלים...מבינה את הכאב .. מה עוד יש לך בחיים שיכולים לתת לך כוחות ?? הילדים אולי ?? הכרח לקום בכל יום ולעשות...לא חשוב מה..! היכן נמצאת מחצית הכוס המלאה שלך ? לכולנו יש אחרת באמת היה קשה מידי.. מבינה שכעת אינך יכולה למצוא אותה.. אז מחפשים.. אני עושה זאת בכל בוקר כשאני מצליחה לפקוח עינים..להוריד רגלים מהמיטה ..לעשות צעדים..ללכת..לגשת להתרחץ..לשתות כוס קפה איפה את במקום הזה ? הוא קיים ?? איתך בכל ליבי חטולית

חטולית אהובה, לצערי אני לא מוצאת בילדים או בתפקוד שלי, לקום בבוקר וללכת לעבודה, את חצי הכוס המלאה. תודה שאת מגיבה. שלך שירה

שלום, אני בת 35. ההורים שלי היו הורים דיי גורעים, אף פעם לא קיבלתי חום ואהבה, והיתה לא קצת אלימות מילולית ופיזית, למרות שהייתי תלמידה מצטיינת וילדה טובה. בצבא חליתי ומאז אני עם 100 אחוזי נכות עם כמה מחלות כרוניות. הלכתי לטיפול פסיכולוגי אצל פסיכולוגית אחת ואחרי 4 חודשים החלטתי לעבור ממנה גם כי היא היתה מאלו שבקושי מדברים 5 משפטים בפגישה, וגם כי הרגשתי שאין לי כבר מה לספר כי דיברתי על הילדות והיא לא ייזמה שאלות. אחר כך עברתי לפסיכולוגית אחרת שהיתה ממש מקסימה ונחמדה. היא גם דיברה הרבה יותר מהקודמת. בגלל שלא ממש קורים דברים בחיים שלי, כי אני לא יוצאת לעבודה, ולא יוצאת לדייטים והשגרה אצלי היא מאוד קבועה.. אז לרוב לא היה לי מה לספר כשיהא שואלת איך עבר השבוע... אז בעצם הטיפול נטו היה אמור להיות קשור לעבר ולהורים.... וגם אצלה אחרי כחצי שנה, הרגשתי שכבר אין לי על מה לדבר, כי זה היה חודש שהיא לא העלתה שום דבר שקשור כבר לילדות ולהורים, וכן הרגשתי שסיפרתי הכל... ואז באמת כבר לא היה לי על מה לדבר, והרגשתי שאין טעם להמשיך, אבל לא היה לי נעים לומר לה, אז אמרתי לה שקשה לי להגיע כי היא גרה בעיר אחרת. רציתי בבקשה לברר: אני שומעת לא קצת על אנשים שהיו 4 או 5 שנים בטיפול. האם במקרה כמו שלי שבו אין בכל פגישה מה לפתח על אותו השבוע, ולספר... זה הגיוני לסיים טיפול על הילדות עם נתוני המשפחה כמו שלי בחצי שנה? אני פשוט טועה האם אולי עשיתי טעות ואולי אחרי חודש וחצי הפסיכולוגית היתה מעלה הילוך וכן חוזרת לנושא. היא בגדול אמרה שאני צריכ הלהבין שההורים שלי הם נכים נפשית. תודה מראש

היי מיקמיק ? גם אם הוריך היו נכים בכל צורה שהיא לדעתי ...אולי את לא נפתחת מספיק עם המטפלת וסיפרת לה יותר בהרחבה על ילדותך מהכרותי בטיפולים תמיד יש המון על מה לדבר וכן..גם על המטפלת לתת מקום להמון שאלות להרחיב את הדיבור ולשאול עוד ועוד.. יתכן ולא נתת מספיק מקום לשאלות מהסיבות שלך ? אל תרימי ידים כל כך מהר.. חזרי אל המטפלת ובקשי ממנה יותר שאלות הנחיה בזמן הטיפול יעשה לך רק טוב חטולית

אני מאוד מקנאה במטפלת שלי מקנאה בזה שיש לה בעל שהיא אוהבת ושיש לה ילדים שאוהבים אותה ושיש לה בית גדול ושהיא יוצאת לחופשים, שיש לה הרבה בגדים יפים, שהיא יכולה ללכת למספרה ולעשות ציפורניים לעתים קרובות ושיש לה חברות .. אני מקנאה כי אלה דברים שאני גם רוצה... אני רוצה בעל אוהב, אני רוצה לגור בבית יפה ולא במחסן עם עובש בקירות, אני רוצה שיהיו לי חברות ועוד ועוד... ורע לי שאני מקנאה.. אבל עצוב לי המציאות שאני חייה בו..... עצוב לי לחיות בעוני, עצוב לי לחיות בתוך מצוקה פנימית וגם חיצונית.. עצוב לי וקשה לי...

ינשופית מתוקה שלי מבינה את רגשוץ הקנאה שלך במטפלת שלך.. בסךהכל זו קנאה לטובה לא משו רע לכולנו חסרים דברים .. האם לא היינו רוצים שיהיה לנו הכל בכל מכל כל ?? בוודאי שהיינו רוצים.. לא כזה נורא לקנא לדברים שחסרים לנו כך לפחות מרגיש לי חטולית

הי ינשוף, מדוע לא אמורים לקנא? נראה לי בסדר ויותר. המשאלה הזו שלך אולי מעידה על כך שיש בך חלק שמאמין מאד עד כמה את ראויה לכל אלה? ואולי ניתן לשנות מעט? לטפל בחלק קטן מהדברים ולשפר תנאים? גם אצלי יש בעיית עובש וחושבת על האופן בו אפנה לבעלי הדירה שיתקנו דליפות ויחזקו אטימות. אם כי יש גם הצד שרוצה לבכות על החיים בביוב ובקלקול ובעובש ולהנציח. שבוע טוב ואור, בפתח עונת האביב. (אביב - ד"ש) סוריקטה

תודה בנות דברתי עם המטפלת היא אמרה שאני צריכה לשנות את האמונות שלי..לא לחיות בתוך השרדות ולהאמין שמגיע לי יותר..

המטפלת שלך צודקת הגיע הזמן לעשות שינוי לטובתך חטולית

ד״ר אודי שלום, אני נשואה כמעט שנה ללא ילדים תמיד ידעתי שלבעלי יש הפרעה נפשית כלשהי אבל אף פעם לא ידעתי לומר מה היא, הוא משתף אותי בפנטזיות המיניות שלו על אמא שלו הוא ניסה פעם לפנטז גם על אחותי ועל חברה טובה שלי היה לי איתו אין סופר ריבים על כך אבל הוא ממשיך לפנטז על אמא שלו במיטה בצורה חולנית בנוסף הוא אלים מילולית ויכול להגיע לרמות מכוערת בריבים לא מרים ידיים אבל זורק חפצים על הריצפה, הוא סהכ בן אדם טוב אבל הוא לא מודע לבעיה שיש לו אני כבר אובדת עצות ורוצה להתגרש אבל קשה לי מצד אחד אני רוצה ילדים אבל אני מפחדת מהעתיד איתן, הוא אדם כריזמטי יש לו קסם אישי אבל הוא לא מודע לעצמו בכלל, מה אפשר לעשות במקרה כזה והאם שמעת פעם על מקרה דומה?

היי שלום לך אתם נשואים די חדשים לדעתי הצנועה לפני שאת חושבת על גירושין כדאי לפנות ליועץ מקצועי ולבדוק מה ניתן לעשות בענין.. בהצלחה חטולית

אני לא מאמינה שהלכתי וכל כך הצטערתי כל כך. הוא היה ציני ושוב שאל איך יעזור לי ושוב אמר שכך וכך ושוב ושוב ואני יושבת עם כל הכאבים שלי וכלום לא יקרה אני כבר יודעת והשעון מתקדם ואני רואה איך שוב אצא בידיים ריקות ובנפש כואבת וביחד עם הכאבים גואה הכעס ואני קמה והולכת לפני הזמן ואני לא מאמינה שאני טרקתי את הדלת חזק ועכשיו אני מתפללת שלא אזכור אותו יותר לעולם שתיטרק דלת פנימית על הכל. אני אף פעם לא טורקת דלת. אני אף פעם לא הולכת לפני הזמן אני אף פעם לא טורקת דלת אני אף פעם. הייתי רעה אמרתי דברים רעים. הייתי מבולבלת נורא ולא ידעתי להגיד לו למה באתי כששאל. הוא היה מתוסכל. אולי הוא נעלב. הוא כנראה התייאש בעצמו ואמר לי אולי שיש חיים שלא כדאי לחיות אותם כדי להתריס כדי לבדוק אם אני יכולה. אני נסערת אני צריכה עזרה וסדר אני לא מבינה את השפה שלו אני לא מבינה מה זה אומר לעשות עבודה פנימית ומה זה אומר יש התנגדות של חלקים לטיפול ואין הכרה ואין ואין ואין. אני רוצה להוריד מסך אני רוצה להיות קלה יותר ולעוף. לא הייתי צריכה ללכת. הוא היה צריך לדעת שהכל כל כך פריך ולהיות שם להיות מטפל לטפל לי בכאב לחטא את הפצעים לחבוש.

הי שירה - אני רואה טוב בקול שהוביל אותך לשם. אני רואה טוב בשחרור של הקול הזועם, שלראשונה מתבטא ומתנהג. אז אולי קוראים לזה התנגדות. או אקטינג אאוט וכל המילים האלה של מטפלי הנפש. מחייכת לי איך הייתי שם. שירה - זה אמיתי. וזה חשוב מאד, בעיניי. מבינה את הבושה והחרטה. ואומרת - יקירתי - חזרי. חזרי. וכתבתי לך גם למטה. איתך, סוריקטה

סוריקטה יקרה לי מאוד אני מקשיבה לך ומרגישה את המילים המבינות שלך. תודתי העמוקה לך על כל זה. שלך שירה

לפני כחודש היה לי ויכוח מאוד מאוד מכוער עם המטפלת שלי עד כדי כך שכמעט עזבתי באמצע והתכוננתי ללכת !! אני מבינה ומאמינה שהיא רוצה רק בטובתי כן מרגישה כך כל הזמן אך כשהיא אומרת לי שאני לא חייבת לאהוב את אחי בגלל כל מיני התנהגויות שלו שהאמת שפוגעות בי.... מה פרוש איני חייבת לאהוב אותו ? האם כל מי שנמצא בחיים שלי אינם פוגעים בי כאן או שם .. האם בגלל זה אני אפסיק ואהוב אותם ?? מי לא נפגע מהקרובים אלינו בכל מיני נקודות בחיים שלננו ?? " את עושה לו אידיליזציה " ולא מוכנה לראות שיש בו גם פגמים !!! סליחה באמת אך מי מאיתנו מושלם ?? וזה קרה לאחר הביקור הקודם של אחי עם גיסתי.. משעבר הזמן ואחי שוב הגיע כעת לארץ עם האחיינית הגדולה שלי שוב חזרה להזכיר לי מה שוחחנו בפעם הקודמת בביקורו של אחי.. אני באמת לא מבינה..כבר דשנו וחרשנו שוב ושוב ..למה חייבים שוב לדוש?? למה שוב לדחוף לי שנאה כלפי אחי..ממש כעסתי עליה והרמתי עליה קול !! היא לא סומכת עלי שאדע מה לעשות !! השיחה ממש לא נגמרה בטוב. ... ועדיין מרגישה כאלו היא מנסה בכוח לכפות עלי להרגיש מה שהיא מבינה לנכון..!! בפעם הקודמת אמרתי לה..כלומר בשיחה שלאחר מכן...אז..שאני לא מסכימה עימה. והנה שוב חזרה על זה.... ממש רע לי כל כך....לא מבינה מה היא רוצה ממני.. אוווווף איתה חטולית

חטולית יקרה לעולם לא שנאתי את אלה שפגעו.. לא מסוגלת לכעוס או לשנוא.. אני לא יודעת מה בדיוק קרה בייניך ולבין אחיך... בכל מקרה אני לא מאמינה שטוב לכפות על מישהו להרגיש או לא להרגיש משהו מסויים... המטפלים שלנו סהייכ בני אדם עם חוות דעת משלהם... ולא תמיד אומרים את הדבר הנכון... מבינה את הקושי והתסכול שלך כלפי המטפלת שלך . את גם רואה שהיא בצד שלך וזה גם חשוב.. איתך בלב, ינשופים

הי חטולית, את יודעת - יש פגיעה קטנה ויש גדולה וגם בינהן. יש מתמשכת ותכופה, ויש קלה, יחסית, שאמורה לחלוף. בזמן שאת נפגעת - על פי רוב, למיטב הבנתי - לא בטוח שאת מרגישה אהבה. אולי את מרגישה כעס. אולי הלם. אולי בלבול. אולי גם אינך יודעת מה תחושתך. עדיין באופן כללי ושלם ניתן לחוש אהבה. לעתים גם מבלבלים בין אהבה לבין פעולות שנעשות מתוך אשמה. זו גם אפשרות. ההחלטה והאחריות הן שלך. אינך חייבת להסכים תמיד עם המטפלת. מותר לך לחלוק. לפעמים מטפלים מתעקשים בתהליך הספירלי, כי איכשהו נראה שעוסקים בנקודה חשובה. קורה גם שיש קשר בין רמת ההתנגדות הגבוהה לסיכוי שיש דיוק מסוים בדברי המטפל. את לא חייבת לפתוח נושאים כשלא מתאים. ובכל מקרה - מה שהמטפלת מעלה הן הצעות לכיווני חשיבה ולא בהכרח קביעות נחרצות. זה גם בסדר להמשיך להיות חלוקות. ואולי כדאי, לדעתי, עדיין, במקרה הזה לנסות להקשיב. שלך, סוריקטה

תודה בנות על המילים הטובות שלכן והדברים שמהם נפגעתי מאחי אינם דברים שאוכל לציין אותם כאן אינם דברים גופנים או מהסוג הזה רק ענינים שנוגעים לאמי.. ולמרות שחזרתי שוב ושוב שאני כן מבינה את דבריה חזרה שוב ושוב כאלו שאני סתומה או שטימטום נכנס בי .. למה להציק ולמה לחזור הרי אמרתי שהבנתי.. כבר הבנתי גם את המגרעות של אחי ושוחחנו ודשנו ודשנו ודשנו.. דיייי כבר עם הלחץ הזה סתם מכניס אותי לחרדות מיותרות.. לא רוצה יותר לשמוע חטולית

הלב פועם הלב הולם מתקשה להכיל מתקשה להאמין מנסה להדחיק ושוב מקיץ ממאן להאמין אבל אבל זה דבר אמין החיים הם ציור יפה אבל זה על קרח ברגע אחד הכול יכול להינמס.. אבל מה לעשות אלה החיים . היופי שבטוב הוא שיש גם רע לפעמים לצידו. כנראה שנדע להעריך .. כמה קשה פטירה של אדם קרוב.. יום טוב בוקר טוב ותודה על הבמה לכתוב את הגיגי לבי

היי יקי הגיגים..שנשמעים שהם הם החיים שאתה חווה..עצוב,, אך כפי שכבר כתבת...שאין טוב בלי רע רק על מנת להעריך את הטוב.. ואתה..מעריך ? היש בנמצא גם טוב ?? רוצה לספר מה טוב מצאת ?? חטולית

הרע שברע הוא - שהרע מאבד פרופורציות הוא מתפשט לכול הוא מנסה לעטוף אותך להעכיר לך את העדשה שאתה רואה בה את העולם ולספר לך סיפור אחר.. אבל בסוף זה רק לנקות את העדשה ולשים את הנקודה השחורה מקום שלה.. אבל זה בדיוק האתגר.. ולשאלתך. אפשר לומר שכול מה שלא רע הוא טוב וזה הרבה.. יום טוב.

הי יקי, אשתף אותך שהמטפל שלי אמר לי שהוא 'רק' הסיר את כל שכבות האבק שהיו. 'רק'. טוב ורע יכולים להתבלבל. יש מה שהוא סך הכל טוב עד גבול מסוים, ומעבר לכך, במידה מוגזמת הופך לפחות טוב ואפילו מזיק או הרסני. יש מה שהוא סך הכל טוב בעיתוי מסוים, וממש פחות בעיתוי אחר. ונדמה שכבר כתבת - המשמעות של הטוב קשורה גם לכך שיש לו התחלה וסוף. ואז ניתן להשוות בין מצבים ולהגדיר. לא תמיד יודעים אגב, ואחזור על עצמי ואומר שאיכשהו אנחנו באפורים - והם שלובים זה בזה. רשמת ככה בין השורות על אובדן של מי מיקירך - אולי יבוא יום ותוכל לגעת ולספר. יום נעים וסופשבוע רגוע, סוריקטה

הי, ראשית - התנצלותי - רשמתי הודעת המשך ביום שישי בבוקר, ונוכחתי לדעת, שאכן, אחרי שליחתה עלתה מייד. אופס. החלטתי, לכן, לשקוט עד חזרה לפעילות בימים הקבועים. פתאום חשבתי לי שב mode המיידי גם הכותב וגם הקורא יכולים להתבונן באופן שונה על ההודעה וגם לתפוס אותה אחרת. מעניין. וגם משמעותי, אני מניחה. קיבלתי תוצאות בריאותיות נוספות, ותמוה, או לא, אני בסדר. אני מטופלת. בישרתי לסביבתי, הלאו דווקא קרובה מאד שתקין. הם ידעו מסיפוריי בהם שיתפתי, שישנן חששות ברקע. מוזר - אנשים התרגשו, חיבקו אותי. חשבו עליי. התגעגעו. העריכו. הקשבתי לזה מכיווני. יכולתי לבחור גם לצפצף עליהם ולנפנף אותם, אתם יודעים. כנראה שאני די טובה במה שאני עוסקת, הגם אם השכר צנוע למדי. ומה שיפה שנותנים לי חופש וסומכים עליי. אין הוראות הפעלה מונחות חרדות. היה לי החופש לבחור במשפחה. לא שלי וזמנית, אבל כן, המילה הזאת, משפחה. מתכוננת ויוצאת ליומי. שלכם, סוריקטה

סוריקטה אהובה, מודה שהתאפקתי לא לכתוב כשהכל פתוח ואולי מישהו יראה ויענה. אבל מבינה גם את הבעייתיות בפורום פתוח. שמחה לשמוע שהכל בסדר אצלך ויותר, שלרגע חיבקת את החיבוק, החום והדאגה מהסביבה. תספרי איך זה הרגיש? ואם התחושה הצלילה להשאר? באשר לתגובתך אלי שם למטה, לפעמים יש פנטזיה כזאת שמישהו יתקשר אליו, אבל נראה לי שישאר שווה נפש. לפני שבועיים עשיתי ההיפך, ביקשתי ממנו שיעדכן את בן הזוג שלי כדי שהוא לא ישא באחריות לבדו, הוא עשה זאת אבל בן זוגי התעלם, כלומר ענה לו שישתדל אבל לא עשה דבר. לפעמים אני חושבת שאולי אני מניפולטיבית, אבל כל הסבל הזה... אוף. סוריקטה, מקווה שהיום יחייך אלייך. שירה

נהדר לשמוע שגם שאר הבדיקות יצאו בסדר אני מתפלאת שאת מתפלאת אחרי הכל את אוכלת אוכל בריא..ושומרת על בריאות תקינה לאורך הדרך..משמע שאת פשוט מודעת .. כמה שמחתי שגם הסביבה שאינם קרובים שמחו עבורך התרגשו וחיבקו חשבו עליך התגעגו וכן מעריכים אותך.. מאוד משמעותי ... גם אותי מאוד מרגש יפה שלי וקבלי גם חיבוק ממני..אם שווה משו.. סוריקטה יפתי ..לאחר כל כך הרבה שנים של טיפול מסור בקטנים ..צברת ידע נרחב שאינו מתבטל..הנה לך שגם כאן מעריכים אותך ..סומכים עליך..וזה כל כך לא מובן מאיליו שקיבלת חופש להחליט....לבחור והם אינם המשפחה שלך... את מבינה כמה את חשובה !!! למרות השכר הצנוע שאת מקבלת.. לצערי כולם מתלוננים על שכר מאוד צנוע.. וכן..המילה משפחה מאוד חשובה..במיוחד שאינה שלך אך את כן שייכת אליהם... את נהדרת ומקסימה סוריקטה יפה שלי.. חטולית

הי שירה יקירתי, הרשי לי עדיין להאמין, שהמטפל לא רק דואג, אלא אולי אפילו הלב שלו ממש פועם בחזקה מדאגה ממשית ורצינית לשלומך, לקשר שלכם, לעתידך. אשתף שהייתי במקום איכשהו דומה למה שאת מתארת. ברחתי מהטיפול והחסרתי כמה וכמה פגישות. והוא שתק. ושתק ושתק. השתיקה הזו כנראה לא הייתה התעלמות מוחלטת, אלא גם מתן מרחב עבורי. אחריות שלי. ואולי גם חוסר אונים. והוא שתק, ובסופו של דבר הרים טלפון. לא זוכרת אם השבתי לניסיון הראשון שלו. לא בטוח שיכולתי. רמות הזעם האלה. אך בסופו של דבר, כנראה שהיה חרך מסוים שהשיב את הגוף לפחות לקליניקה. איני זוכרת אם זה היה מיידית, אבל הוא שיתף שאז הוא דאג הכי. אני קוראת לנקודה הזו שלב הקנאה (צירוף שהמצאתי - חלקים בך צרי עין ביחס לחלקים האחרים, שמנסים לטפל בהם). מקריאתי ברשת לאורך השנים בפורומים כאלה - זהו פרק זמן בטיפול, מורכב מאד, פרק זמן שניתן לבעוט בו את הטיפול באופן מצער שאין לתאר. מכירה את התחושה הבטוחה שהוא ולא רק הוא אדישים, וכאילו יש בנו כוחות לא מודעים שהופכים את סביבתנו למי שכלל לא אכפת לה מאיתנו. ומוותרים. אם אנחנו עובדים על זה מספיק חזק, אנחנו מצליחים לשכנע אחרים לוותר. צריך שיהיה מישהו שיסכים שידברו איתו. אפילו בסוד, בלחש, בהיחבא. סבל קורע. שירה יפתי - התקשיבי לי? טובות, בעיניי, המילים בהן שיתפת. ואת כותבת כל כך יפה. שלך, סוריקטה

הי חטולית, המודעות מסייעת, אם כי לא הופכת אותנו לחסינים מכל. את הידע צברתי לא רק מניסיון, אלא גם מתוך חוויות הטיפול, לפני ובמקביל. ואני סך הכל בת אדם. בשבוע שעבר נראה לי שייחסו לי כוחות על של הברחת אנשים מסביבתי (זה היה מעליב במיוחד, וכנראה נבע מחמדנות וקמצנות של הדוברים) לכן, איכשהו היה חשוב לי למצוא שאני גם טובה. שלך, סוריקטה

שלום לכולם אשמח לעזרה בחיפוש

הי אודי, היום הופתעתי לגלות שההודעות עולות מיד. התחושה היתה טובה.אבל תהיתי האם זה באג או אולי נסיון חדש. מעניין לשמוע איך הרגישו באות הפורום האחרות. שירה

הלוואי שלא יתקנו את הבג היה ממש כייף לראות את ההודעות עולות מיד לא האמנתי שכך ראיתי אודי אולי אפשר לבקש שישאר כך ?? חטולית

הי שירה, האמת, שבעיסוקיי, לא ממש שמתי לב להופעת ההודעות מיידית, עד שאמרת. מרגיש נחמד ומבהיל כאחד. מניסיון, כמה ניסיונות, ומהכרות עגומה - ההתרחשויות העוקבות לפתיחת ה'סכר' הופכות תוך הפרש זמן קצר להרסניות ומכניסות רעש ובלגן כבד. כך, שלמרבית הצער, חלקים בנו מתפתים לעשות ברכיב הלכאורה-מקסים-הזה שימוש מאכזב לרעה. בפועל (בעבר) נראה שהשחרור לכאורה מסיר פילטרים, מידי, מעצים חרדות ורגשות תוקפניים מוחצנים ומעליבים, מזמן התנהגות טרולית, וחלקים בנו נוטים לקחת פחות אחריות. גם סך הכל, אנחנו פורום ולא צ'אט או טוקבקים. כשמרגיש יותר בטוח ושמור כאן - וזה ה mode של אישור הודעות ע"י מנהל לפני פרסום - אני, לפחות, הולכת לישון בשקט בלילה. וזה ממש חשוב לי. שמחה שהנושא בטיפול. (טיפול :-)) תודה, אודי. יכולה להבין את הפיתוי ותחושת ההקלה. דבריי, אולי, יכולים להתאים גם לגבי טיפולים נפשיים, מגבלותיהם, גבולותיהם והגדרת המרחב שלהם. ראיתי את שכתבת, שירה יקירתי, בהודעה האישית הנוספת, מניחה שמילותיי אלו, יכולות להתאים גם לגבי הודעתך המקבילה, ומנסה לחשוב עליה עוד. שלך באהבה, סוריקטה

צודקת סוריקטה יפתי בעבר היו בעיות.. אבל היה כזה כייף באותו היום .. מבינה שצריך מסנן כדי לשמור על המקום חטולית

יודעת... אבל אני, לפחות, עם המבנה שלי, ולא רק אני, שילמנו על הכיף הזה מחיר יקר מידי ומערער ברמת הפרגמנטציה. בפורום כל כך רגיש ועדין ופגיע... סוריקטה

מסכימה עימך..ויודעת ששילמו כאן מחיר יקר על.. סתם רק עברה בי המחשבה שאילו...אך אין מקום לחלומות במקום שאמור להיות בהחלט שמור וגם שומר.. עימך יפה שלי חטולית

אודי וכולם, התקופה האחרונה מרגישה כמו שנים. הכבדות של כל יום מצטברת. אני לא מנסה יותר להבין, נכנעתי. מהמשפחה אשמע שאני צריכה לעשות דברים לעצמי ובכוח, מהמטפל אני אשמע שהכל בגלל התנגדויות. אשמה אני בהחלט יודעת לקחת אבל אני לא רוצה יותר לשמוע כי אין לי מקום. ימים של דכאון תהומי, חוסר תחושה של זמן ומקום, עייפות, רצון לברוח גם מהעבודה שהיתה סוג של מקום מבטחים. ועוד קשיים שנערמים פה בבית ואני שאף פעם לא יודעת להניח לאחר לסבול ומתגייסת. אין לי על מה לדבר, כלום לא מעניין אותי והכל מאוד מכביד עלי. אני שותקת. בתוך כל אלה החלטתי לעזוב את הטיפול משום שאינו מועיל. אפשר להחזיק המוני שנים בטיפול רק מהאמירה שאני מתנגדת ואפשר לחפש המוני דרכים אחרות. פתאום נשבר האמון לגמרי. למרות שהלכתי באדיקות ושלחתי מעלים בעקשנות כמנסה להבין כי כנראה שהיתה עוד תקווה קטנה שזה אפשרי, אבל הפסקתי. המטפל נראה לי כמו זר גמור, אני לא מכירה אותו יותר. השאלות שלו על איך הוא יכול לעזור לי (בלוואי הייתי יודעת), האמירות הקלישאתיות על התנגדויות מחד ועל כך שאני המומחית לעצמי מאידך, שמות את כל הדבר הזה שנקרא טיפול, שבאמת ובתמים האמנתי בו, תחת סימן שאלה גדולה מאוד. ואולי זה הוא? אולי מי שעוסק במחקר עוסק פחות באנשים, בחוויה הייחודית של כל אחד? ואולי זו אני? זו אני, הרי זה ברור ואיש לא יאמר אחרת. אבל הייתי רוצה שמישהו ישא בנטל האשמה יחד איתי. תודה שירה

עצוב לשמוע שהרמת ידים והחלטת להפסיק טיפול אך לגמרי מבינה את תחושת הזרות כלפיו מעין..מיציתי הכל ואין עוד מה לחדש... יתכן וזה מה שאת כן זקוקה כרגע ..לתת לעצמך זמן רק עם עצמך לברר רק עם עצמך מה באמת ... יותר קל לו לומר שאת האחראית ורק לך התשובות מאשר לנסות עוד דרכים לפתור..כך לפחות למדתי מהמטפלת שלי.. נכון שזו גם אחריות שלך אך לא רק שלך ולא משנה כמה זמן את בטיפול.. יתכן ולא יסכימו עימי שכך אני כותבת אך לפי מה שאני חווה בטיפול אצלי היא אינה מוותרת לי ולו בפסיק אחד הכי קטן שלא יעלה וידובר גם אם כבר דובר שוב ושוב עד לפתרון ...לא מרימה ידים אני לפעמים כבר איני מסוגלת עוד אך היא לא מוותרת וכל פעם באה עם משו חדש כדי להמשיך רק לא להשאיר אותי תוהה מבולבלת או בחוסר פתרון לכל ענין ומעולם לא זורקת עלי שום אשמה ש..אני צריכה לפתור..לי הפתרונים.. מקווה שתמצאי בקרוב את עצמך..אותך..תוך כדי שאת דואגת ומטפלת בעצמך.. חיבוק עד אליך אם לא מפריע חטולית

שירה יקרה האמת שאני לא יודעת מה לכתוב לך מבינה שממש קשה שמפילים עליך את הרגשת האשמה ואומרים לך שיש לך התנגדויות. מה שכן חשוב זה לעשות סגירה עם המטפל אם את מחליטה לסיים טיפול כדי לאפשר מעבר למטפל הבא. אני הייתי אצל למעלה מ 20 מטפלים עד שמצאתי את המטפלת הנוכחית... שירה- אני באמת מבינה כמה שקשה עכשיו ...אין לי ספק שאת עושה את המקסימום ואני מאמינה בך. תשמרי עליך יקרה ינשופים

תודה רבה חטולית יקרה על המילים החמות והחכמות ועל החיבוק. מאחלת לך סוף שבוע רגוע ככל שניתן. שלך, שירה

ינשוף יקרה, תודה על ההבנה והשיתוף, על המילים הטובות. אני יודעת שאת כל כך מבינה. שלך שירה

היי שירה, נכנסת לרגע, קוראת אותך ורוצה לאמר שעצוב לקרוא. אולי בכל זאת ניתן להגיד לו את זה ולראות מה דעתו? לחשוב יחד אם ניתן לעשות משהו. אני מאמינה גדולה בטיפול. אצלי זה עבד. בהצלחה יקרה. מאוד מקווה שתמצאי את מה שמתאים עבורך.

שירה יקירתי, ממש ממש מנסה לחשוב יחד איתך. שאלת פנטזיה, ונדמה לי שכבר שאלתי - האם יש לך משאלה (לחלק ממך, בניסוח אחר) שמישהו מהאנשים במציאות שלך, או אפילו מכאן, בפורום, יאתר מי את, ומי המטפל, ירים אליו (למטפל) טלפון, ויתאר את מצבך על גבול החיים והמוות, מבחוץ? לא תהיה כאן הסתרה, מי שיעשה זאת ידווח לך שכך עשה, ותוצאה של השיחה תהיה התקשרות (טלפונית בתור התחלה) של המטפל אליך. אולי פעולה כזאת (שיש בה גם פריצת גבול, אולי, אך גם מתחייבת, אולי) תיתן תוקף ותחבר אותך להרגשה מוסתרת, לחמלה בך, שהמטפל מאד מאד דואג עכשיו? הכי דואג שיש? אולי כך(או אחרת) ניתן לחבר למשהו רך וממיס? מוזמנת להעלות פנטזיות, גם אם לא נראות לך ריאלות בהקשר. סוריקטה

תודה מיכל יקרה, שבאת וקראת וכתבת. בכל זאת, אלה דברים שנאמרו בטיפול, אבל נראה שקצת איבדתי את הדרך. שלך שירה

הי לכולם, הגיעו תוצאות - אני בריאה בגוף. התפוגגו חשדות. נראה שתקין ואפילו השתפר. הגוף חזק. כנראה שיש גם בנפש אזורים חזקים. איפשהו קיימת המחשבה הזו שאם אתה חולה בגוף אנשים ידאגו לך יותר, וכשזה בנפש, או משהו כרוני, פחות שמים עליך. כן הצלחתי להאמין שדאגו לי. לא ברמת אב/אם-תינוק תקינה אולי, אבל איכשהו. גם אני מחפשת לנוח, העבודה שלי תובענית למדי. מצד שני, צריכה את התזוזה כל הזמן וגם ההקשבה לאחר ועוד. בסך הכל אולי הכיוון מאוזן יותר לעומת העבר. מקווה. אצלי אישית בסדר - אצל קרוביי קצת פחות, לצערי. שומרת על עצמי להיות מעורבת במידה המתאימה. סוריקטה

ובל נשכח "שנפש בריאה בגוף בריא" הגוף הוא המראה של הנפש..

סוריקטה אהובה, משמח מאוד לשמוע! מניחה שתקופת הציפייה היתה לא פשוטה. גם אני מרגישה כך לגבי התייחסות הסביבה למצב של מחלה גופנית לעומת מצב של קשיים נפשיים. קל יותר לסביבה להגיב למה שרואים ומה שברור. מקווה שתמשיכי להתחזק גם מבפנים. שלך שירה

שמחתי לשמוע שהבדיקות תקינות מה שאומר שכעת רמת הלחץ מאי הידיעה ירד לגמרי אמת שהעבודה שלך מצריכה כוחות נפש לא מעטים וכוחות גופניים לא פחות..הקטנטנים זקוקים לכך לגדילה ואת שם למלא את הצורך שלהם זו העבודה התובענית שלך מה הפלא שאת זקוקה למנוחה.. נפלא שאת שומרת על עצמך ..לא תמיד מתאפשר.. שיהיה לך סופש מנוחה נפלא וממלא חטולית

סוריקיטה יקרה כמה טוב לשמוע!! את כל כך יקרה לנו ינשופים

דונלד וודס ויניקוט טבע את המושג "עצמי אמתי ועצמי כוזב.." איפה אנו פוגשים את הכוזב ועד כמה אנו יודעים מתי אנו באני האמיתי??? כשאנו מנסים להכחיש רגשות .. כשאנו מנסים להדחיק את המחשבות ולעטוף את עצמנו ביותר מידי הגנות ושוכחים בעצם מה זה לחוות ... עד שהתחושות והרגשת הפנמיות מתכהות.. אבל למה אנו מפחדים כול כך מלהיות??. כנראה זה היי שם במרתפי הנפש שתמיד צריך לרצות...

עד שההודעה תעלה כבר יהיה יום רביעי כך נדמה ..לפעמים... ובלילה מגיעים האורחים אחי ואחייניתי הגדולה..למשך 10 ימים לביקור.. ולא מזמן גם היו כאן בביקור אחי וגיסתי.. שלא תבינו לא נכון..אני אוהבת אותם באמת.. אך ..הריצות האלה מתישות אותי עד כלות..גל הולך וגל בא המיוחדת שלי עדין בטיפול גם ברווחה וגם במכון של ..לא זוכרת כרגע את השם ביפו.. וכולם אומרים שמישהו מכניס לה מילים לפה..היא מדקלמת.. מאחר ולא רוצים לקחת סיכון שיתכן ואולי מישהו מבחוץ כן פגע..עדיין לא סוגרים את התיק ועדיין בחקירה.. הגירושין של הבן שלי..על הפרק בעיצומם המון מתח ולחץ מסביב והמיוחדת שלי עדין לא יודעת.. אין מנוחה לרגע... גל רודף גל ואני עומדת להישבר... הכוחות שלי אוזלים ואין מאין להטעין אותם כדי להמשיך להילחם.. איני יכולה לעמוד מהצד ...רק תומכת ונמצאת שם עבורו..עבור הקטנה שלי.. גם בעלי נפצע לפני שבוע וכך ממשיך לעבוד ..וכל הכבוד לו מפני שגם הוא כמוני..נכה.. אז....תגידו לי בבקשה ממכם כולכם...מה עושים ?? מאיפה לוקחים כוחות להמשיך כי אין מצב שאני מזניחה מישהו על הדרך כאלו כלום לא מתרחש מעל לפני השטח..החיים אם אפשר לקרא לזה חיים !!!!! חטולית ....

חטוליתוש יקרה הרבה התמודדויות... ומתיש מאוד.. את שואלת מאיפה לוקחים כוחות.. אני מאמינה ששרדתי עד עכשיו רק בזכות אלוקים... לפעמים הוא עוגן בשבילי... לפעמים.... הרבה מאבק יש... אבל את יודעת חטוליתוש בגלל כל מה שעברנו אנחנו למדנו להלחם... נראה לי גם שאת יודעת לדאוג לעצמך ...אין לי מילים חכמות מדי לאומר.... הכי רוצה להגיד לך שאני מבינה אותך וכמה שקשה עכשיו ושאכפט לי ממך... ינשופים

ינשופית מתוקה שלי את לא צריכה לחשוב על מילים חכמות..את פשוט כותבת אותן.. אני עכשיו במצב שלא יודעת מה עוד לעשות כי הכוחות עוזבים אותי גם נפשית וגם גופנית... וה ' יתברך נמצא שם תמיד בלי ספק.. תודה לך אהובה שאכפת לך ממני ושאת מתיחסת אלי בכלל נעים לי לקרא כל מנ שכתבת חטולית

חטולית יפה שלי, לפעמים נראה שהחיים לא הוגנים. קשים. קשים מידי... :-( הנכדה מטופלת, וזה טוב. נקווה שפציעה הנוכחית של בעלך היקר תחלים. הזמן לעתים רופא לנושאים ותיקים יותר, ולצערנו נוצרים חדשים, לעתים מהמטלטלים שבהם. שולחת נחמה, איתך, סוריקטה

גם עם העניינים הרפואיים האלה. טכנית, בשעות אלה, אני לבד. ומאוחר יותר, הולכת לישון לבד בלילה. מפחיד משהו. מצד שני, אולי רק כך אפשר. יותר מארבעים שנה שאיש לא ראה אותי ישנה. הי לכולם, לילה, צריך להתעורר חיים בבוקר, סוריקטה

סוריקטה יפה שלי עצוב מאוד ללכת לישון לבד ולהתעורר לבד הלבד זה הבדידות הכואבת מבינה ... חיבוק עד אליך חטולית

תשישות קיצונית שמקשה עלי לתפקד הרדמות בטיפול אולי זה קורה כדי להגן עלי מלהרגיש? כל פעם שאני מנסה להתאמץ להיות נוכחת מתחיל כאבים בגוף וסיוטים...ואז אני נרדמת... אולי ההרדמות זה סוג של נתק/ התמודדות?? כרגע אני בקושי מתפקדת.. איך אפשר להמשיך כך??

ינשופית מתוקה שלי מכירה את חלק מהדברים שאת אומרת מפני שגם לי פתאום קורה שאני נרדמת בזמן הטיפול מול העינים של המטפלת שלי כן ..הטכנים קשים מאוד ..דברים שלא דוברו מעולם פתאום צצו..לא יודעת מאיפה..היא שואבת ממני דברים קטנים שמעולם לא עלו ולא דוברו.. אולי אותו המנגנון לא יודעת עדיין לא דיברה על זה מקווה מאוד שגם התקופה הקשה הזו תהיה מהר מאחוריך חיבוק גדול מתוקה חטולית

השנה שלא כמו כל שנה לא הזמנתי אף אחד לערב החג בדרך כלל מגיעים הילדים הנכדים אמא שלי ועוד נספחים שמצטרפים לשמחה הגדולה. סעודת חד מסורתית ולאחר מכן פירות החג על כל גווניו.. באמת עייפתי כבר מלארח ..חייבת מנוחה בין לבין וגם לקחת אוויר לנשום.. בשבוע הבא שוב אורחים מחול..אחי עם ביתו הבכורה מאחלת לכולן/ם חג שמח ומתוק בלי טריגרים למינהם.. חטולית

והרבה הרבה אהבה .... מגיע לך לנוח גאה בך שאת מאפשרת לעצמך

חטוליתוש יקרה חג טו בשבט שמח גם לך.. מאחלת לך ימים טובים יותר.. איתך בלב, ינשופים

הי חטולית, חג אהוב במיוחד. מגיעה לך מנוחה. הלוואי והיה לך יותר. אולי אפשר לחגוג וירטואלית כך שלא יהיה מתיש? סוריקטה

חטולית יקרה, משאות לא פשוטים, להיות עמוד התווך של המשפחה ולדאוג לכולם. מקווה שתדעי להקל על עצמך היכן שאפשר ותצליחי לגנוב פה ושם רגעים למנוחה. שלך שירה

שמה את הכובע וסוגרת את המעיל ועושה את עצמי הכי קטן שאפשר כדי להרגיש מוגנים ובטוחים. קופאים מקור ויודעת שזה קור פנימי... לא מסוגלת בקושי לדבר העייפות והתשישות מתגברים עלי ועוצמת את עייניי ומנסה להרגיע ..כך זה נמשך כל הפגישה... המטפלת אומרת שעוד מעט המצוקה יעבור.... ומחכים שיעבור....והפחדים והחרדות ותחושת חוסר בטחון כל כך חזקים.... היא מנסה לאסוף אותנו מספיק זמן לפני סיום הטיפול אבל המצוקה נמשכת הרבה אחייכ.... רק בבית מתחת לשמיכה לבושים עם שכבות של בגדים וכובעים יש קצת בטחון...

ינשופית מתוקה מבינה שרק בתוך המיטה עטופה בבגדים וכובעים את מרגישה בטוחה שולחת לך חיבוק עוטף ורך כי אין לי עיצות טובות ונכונות לתת לכם.. חטולית

ינשופי - השתמשת במילה להרגיש. וגם רוצה. רוצה-להרגיש, כבר מצוין בפני עצמו, בעיניי. ואם יש רגעים מכונסים מתחת לשמיכה ולשכבות בהם כן מושגת תחושת בטחון - זה גם הישג יפה, בעיניי. ואומרים שלא נכון ואף הרסני לבחור בדרכים שממסכות לכאורה רגש וכאב כמו שימוש בסמים, למשל. את נשמעת בדרך הטובה והבטוחה. ואת מתוקה ממש, סוריקטה

מי לא רוצה להרגיש בטוח ....נפלא בעיני שאת רוצה עבורך ...בטחון רוצה שקט עבור כולכם ולא שקט מהם רוצה למצוא מקום בשביל כולם כן בתוך התהליך חלק מהזמן המקום הבטוח הוא המיטה אבל זה רק חלק מהזמן ויש עוד דברים כמו ספורט ועבודה .....יודעת שלא םשוט כרגע ...ואולי עד שאני כותבת הגל קצת נרגע ...תהליך חיבוק ענק ענק אתם בדרך הנכונה והטובה לא פשוטה אבל טובה גאה בך

חטוליתוש וסוריקיטה יקרות תודה שכתבתן תודה שאתן כאן ומרגישים פחות לבד וזה משמח סוריקיטה שכתבת שאנחנו מתוקים ינשופים

אביב יקרה מקל שאת מבינה ביינתיים נשארת במיטה מותשת מהמאמץ לשרוד ספרתי למטפלת שעד עכשיו לא וותרתי לעצמי,נלחמתי ונלחמתי.. אני כבר רוצה לנוח... התעייפתי ולוקחת ימיי חופש לנוח...

הי כולם, בחרתי פחות לפרט, אך באופן כללי - עניינים בריאותיים בסביבתי הקרובה. כמה דמויות. אולי קצת גם אני. המילה סרטן מהסוג הרע גם שם. וגם כמה אינטראקציות מעליבות עם אנשים, שאמורים להיות חברים, כך שהתנחמתי לי ביצורים פרוותיים. שומרת על עצמי וממשיכה בבדיקות, למרות שיש מקום שרוצה שתיקח אותי המחלה. אולי קצת טוב שהסביבה שלי מוקפת גם בגורי אדם סך הכל בריאים ומתפתחים. גם וגם. סוריקטה

סוריקיטה יקרה מקווה שיהיו בשורות טובות ... דואגת לך ואכפט לי ממך... איתך יקרה ינשופים

עצוב לקרוא מצריך הרבה כוחות ואמונה בטוב והבנה שלא הכל בידיינו בסופו של יום שמחה שאת שומרת עלייך גורי אדם וגורים פרוותיים שילוב מאוד מאוד טוב לריפוי והקלה טוב שבאת ......יודעת כמה זה קשה אתך חיבוקים אביב

סוריקטה יפה שלי המחלה ...כן מאכזב לפעמים התגובות של אנשים סביב נדמה שכולם למעשה פוחדים ממנה. .. ומי הגיבור שיאמר אחרת ?, טוב שישנם גם היצורים הפרוותיים... נחמה ?? רק את יודעת..עד כמה..?? שמחה ששומרת על עצמך זו החוכמה האמיתית.. סביבה בריאה הרגשה בריאה..🤔😍👀 חטולית .

סוריקטה יקרה טוב שאת מטפלת בעצמך. מכירה את המקום שרוצה "שהמחלה תיקח". מאחלת לך ימים טובים יותר שירה

המטפל שלי הוא אדם, שדרכו, איכשהו לפעמים, אני יכולה להתחבר לדאגה לי. ובשביל לא לפגוע בו, הבטחתי לו, לא אמות כל כך בקלות או זלזול. התזכורות שאנו לא כל-יכולים. התזכורות שאנחנו פגיעים. גם ב'שלמות' הגוף. סוריקטה

כן אני שוב על המקלדת נותן לדברים להשתחרר לרוץ בין האותיות לחבר את המילים לביטוי של מכואבים לחשוב על הציפיות ולצוף אל הכישלונות לרצות הצלחות ולחשוש מלהביא אכזבות איך אתה מתמודד כשאתה מחויב לתוצאה ושוכח לרגע מהיכולות, אוי כמה זה כואב להיות ראשון כי אתה שוב אחראי להכל, להצלחה יש הרבה אבות אבל לכישלון יש אבא אחד..

שלום יקי, תוכל קצת לספר על עצמך, אם תרצה? לא הכל טוטאלי, לצורך ענייננו מוצלח או נכשל, ראשון או אחרון, וישנה דרך אמיצה, אמצעית, לפעמים ארוכה עם תוצאות חלקיות. פנימה צריך להיות מוכנים לכמה אפשרויות טרם הניסיון. וייתכן שנשמעתי כמו דקלום שחוזר על עצמו כאן. ואולי גם לא מספיק רק לשחרר, אלא גם להקשיב ולבחון מה יצא. למה רק אבות? איפה אמא? סוריקטה

לתת פורקן ללב לשחרר את הרגש לתת לעצמך לגעת בכאב אוי כמה שזה כואב אוי כמה שזה משחרר להרגיש את עצמך לגעת בנימי נפשך לשאת את מי שאתה ולהכיל כל חלק באישיותך לדעת להכיר את חולשותיך ומתוך כך להכיר את מה שיש בך .. אך אין ספק שלכתוב זה תמיד כיף בפרט במקום שאין מי שעוצר אותך באמצע המלים.. תודה חברים

יקי .. אתה מוזמן תמיד לכתוב כל מה שמגיש לך ואכן אתה כותב מאוד יפה ויש גם שנשמעת זעקה מבין המילים ומבין השורות חטולית

הי יקי, רק, כנראה, שזה ממש לא סתם... סתם כתבתי :-p סוריקטה

לא מצליחה לאסוף את עצמי אחרי טיפול מרגישה לא בטוחה מחוץ לבית גם לא מצליחה ללכת לעבודה הגוף רועדת יש אי שקט נוראית בפנים בטיפול עצמו חווה כאבים פיזים כמו של אז יוצאת מטיפול מפורקת

זה גל זה יעבור ....ואין רע להעזר בכדור בתקופות קשות במיוחד שימרי עלייך ....זה תהליך ותהליך ארוך וקשה אבל משתלם מאוד סומכת על כולכם ....ועלייך אהובה שתצליחי עם הכל גם לעבוד ולתפקד. עם הקושי זה עוזר באיזון ופחות מאפשר שליטה של החלקים האחרים על הקבוצה כולה . חיבוק ענק

מתוקה שלי נורא מצטערת לשמוע כמה קשה לך איתך בלב גם כשלא מגיבה חיבוק עוטף ורך חטולית

רציתי לומר שהיו מאות רבות של פגישות אצלנו, שלא היה משהו דומה להתעשתות. פרגמנטציה וחברותיה היו המצב הקבוע שלי. אבל הפגישות היו צפופות. היו ימים. סוריקטה

הדמעות מסמאות אותי כי העור צורב ושורף... והיא אמי ישינה לה בשלווה בסלון אצלי בבית..נמה את השנצ שלה בשלווה ובא לי לצעוק לה אמא למה ??? למה שפכת עלי מים רותחים..?? נקמת את הבושה שלך בגללי?? אחי היה חולה ולא הגיע כמה ימים לבית הספר ואחי כמובן היה עבורי הכל בחיים.. אז ..לבשתי את הבגדים שהכי אהבתי בגדי התעמלות סוודר כחול ואת נעלי הבית קיפי שלי והלכתי לבקר את אחי.. סבתי שטיפלה באחי באותה תקופה עשתה מזה מטעמים וצרחה על אמי שהיא אינה שמה לב לצורת הלבוש שלי.. כשחזרנו הביתה רדפה אחרי עם נעל שלה בעלת עקב..אני אראה לך מה זה לעשות לי כאלה בושות חכי לי באמבטיה אני עוד מעט מגיעה . ישבתי כמו ילדה טובה בתוך הקערת כביסה וחיכתי שתבוא לא צפיתי לזרם של המים הרותחים שנשפכו עלי מעל הראש ועל הגוף הקטן שלי.. תחושת עילפון עטפה אותי חשבתי שאני עומדת למות.. כשראתה שאני לא מגיבה שאלה מה יש לך ..מי יכול לענות רק הראש שלי נשמט הצידה ואז שמה לב ...מיד רצה להביא מים אחרים קרים.. מאז איני יכולה להתקלח במים חמים..בקור הזה כשהשרירים שלי נקשרים בכוח ומונעים ממני אפילו הליכה..כל כך רוצה את המים החמים להרפות את הכאב הבלתי פוסק בשרירים.. אמא למה ?? לעולם לא תעני לי כי מבחינתך את נקמת את נקמת הבושה שעשיתי לך ל..מ..ה... ???? ואין מציל

הוי חטולית, בלתי נתפס, נורא. שואתי ממש. איזה קונטרסט בין בגדים רכים ונעימים, חירות וחופש שניסית לבחור, לשפיץ חודר של נעל ומים רותחים. והכל בבית ובבועה הסגורה בלי עדים שיעמתו אותם ויענישו. הם קנאו, הם לא נתנו לך להיות מי שאת. זוועה. אוי, יפה שלי... איתך, סוריקטה

מחריד נורא אני יכולה לדמיין את הילדה חסרת האונים וזה ממש כואב. כמה קשה לגלות חמלה כלפי הורה פוגע וכמה קשה גם להביע כעס ולדעת שאת עושה כל כך הרבה בשבילה, דואגת ומטפלת ולה לא מגיע! כמה רוע אנושי. כמה קשה לקבל שמישהו מסוגל כך לפגוע, ועוד הורה. איתך חטולית יקרה שירה

כמה כאב כמה אי צדק כמה נזק ויחד עם זאת יש לך את התובנה נראה לי שזה מאוד אםשרי כמטרה טיפול ...ללמד אותך שמותר לאט לאט מקלחת חמה ונעימה זה גם יעזור פלאים לכאב.. לאט כשיש את התובנה זה ממש אפשרי מנסיון חיבוק ענק ענק

תודה סוריקטה יפה שלי מעולם לא יכולתי להיות.... רק למלא פקודות.... רק להיות למען.... וכלום למעני תודה יפתי

אני פוחדת שתכף נסגר הכל ונגמרו לי המילים אין לי מה לכתוב רק שאני פוחדת שתכף יסגר הכל על סוף השבוע ולא אוכל למצוא מילים או לחכות למילים ורק בא לי לצעוק חזק הצילו אבל אני לא יודעת למה או ממה או איך. בתוך הראש הכל צועק ומשתולל בלי מילים רק מרוצה גדולה. בחוץ אין לי עם מי לדבר, אי אפשר להעמיס את כל זה על הסביבה.

הי שירה, הכמיהה המרגישה מועצמת דווקא לפני פרידה. תחושה משתחזרת של הידפקות כקבצן על דלת נטרקת. ואנחנו נוטים לייצר אותה. עניין חמקמק. בוקר טוב, סוריקטה

האין רצפה הצורך להאחז טוב שבאת אל תיקחי את הנסיון למקום רע ... תזכרי שעצם הכתיבה עזרה לך קצת למרות האכזבה ...תמשיכי לכתוב ככה ברגעים של קושי ....זה עוזר למרות הבכי והאכזבה הפנימיים שבטח גברו כשאודי סגר כאן והנה הציפייה בכל זאת משתלמת ונכתבות לך מילים להאחז ....מקווה שזה שאנחנו כתבנו כאן לא יגרום לאודי לפספס את העץ הזה ....

המטפלת אמרה שאני יכולה לשאול את האחים אם הם זוכרים את ההתעללות.. אבל אם אשאל אותם והם לא זוכרים זה יכניס אותי עוד יותר לאי שקט וחרדות... אני יודעת שאני לא ממציעה אבל אני חושבת שהקולות בתוך הראש הם מאלוקים שרוצה להעניש אותי... אין לי דרך לדעת את האמת.... יש סמפטומים, יש תחושות בגוף, יש מלא דברים אבל אני לא סומכת על עצמי בכלל לא סומכת. הדרך היחדה שאני יכולה להתמודד איתי זה על ידי קבלה שזה מה שיש... זה מה שאני חווה כמה שזה קשה אני אצטרך לא לחפש האם זה אמיתי או לא אמיתי רק לקבל את המציאות שאני מוצאת את עצמי בו.. אני קרועה בפנים מנסה לשחרר ולהרפות אבל זה כל כך קשה. מטפלת אמרה לי שאני יכולה לקחת כדור להרגיע אם זה קשה מדי. זה קשה מדי

אני עובדת במרץ...נשארת גם לצהרון כשצריך. אוהבת ותמיד אהבתי את העבודה שלי. מלמדת נושאים חדשים, מתחדשת והופכת את הגן ל"גן העתידי" תוכנית חדשה של משרד החינוך... אין לי תנודות במצבי רוח, לא דרמטיות בכל אופן, מרגישה טוב, לא מחכה שיקרה משהו רע כמו שפעם חשבתי.. לפי מה ששירה ואביב כותבות, נשמע שעליי להזהר משמחה??? מאופטימיות יתר?? מכך שטוב לי?? האם זאת מחשבה נכונה או מוטעת??? לא יודעת..אני לא מרגישה באופוריה וגם אין תנודות של אפ ודאון..בטוחה יותר במה שאני עושה, מרגישה בטוחה יותר, משמעותית יותר! ואוהבת יותר את עצמי ואחרים...מה רע בזה?? שינוי מבורך לא? אופורייה? או נפלאות הטיפול? יודע מה המטפלת אמרה אז כשנפגשנו? שהיא שמחה שזה כך, ושטוב לדעת שהטיפול עזר! ושאלתי מה לא תמיד עוזר? אמרה שלא תמיד יש הצלחה כזו, ושבשבילה טוב לדעת שזה עזר לי כדי לעזור גם לאחרים. לא חשבה שאני באופוריה או בשמחה יתרה..מבינים? אני אגב מרגישה כך כבר תקופה וזה אומר משהו לא? בהצלחה לכלם, מאחלת שתרגישו כמוני עכשיו...הרי לכך כולנו מייחלות לא??? אודי, מה דעתך? לא לכך מייחלים?

'לפי מה ששירה ואביב כותבות, נשמע שעליי להזהר משמחה?" איך הבנת את זה ממה שכתבתי לך ..... את שאלת אם זה בסדר שאת כותבת על טוב ....כתבתי לך שכן ....אמרתי לך שאין דבר כזה טוב בלי רע ורע בלי טוב....כלומר גם כשלמישהי מאיתנו רע יש לנו הרבה טוב וההפך ...למה לא לשאוף לטוב למה לא להנות מטוב .... זה לא מה שאני כתבתי לך גם לא כתבתי לך להזהר או לפחד מהטוב ....סליחה אבל אלו לא המילים שלי או כוונתם .... תהני מהטוב תחגגי אותו הכל בסדר ..

מצטערת מיכל, ודאי שאינך צריכה להצדיק.. תהיי בטוב, תנצרי את הרגעים האלה ותחבקי את עצמך חזק כי הכי מגיע לך, על כל הזמן שלא היית במקום הזה, על הדרך המופלאה שעברת ובעזרתה את נוגעת ממש בחיים. בהחלט מייחלת לימים טובים, לגעת בחיים. שלך שירה

הי מיכל, נשמע שאת סך הכל באיזון נוח, ועם 'יותר עור'. חיה את החיים. אני, למשל, רואה, בין השאר, באיזון במשקל הגוף גם היבט של יציבות. כשרמת החרדות גבוהה אנחנו פגיעים לכל מיני וחווים חוויות קיצון, ובמצבי נינוחות יחסית - לא שאנו אדישים - אבל נרפאים מהר וחלק מהדברים סוג של 'עוברים לידינו' ופחות מזעזעים. אבל גם כשיש זעזוע - אם נווסת אותו תוך יומיים במקום שנתיים שהיה פעם - גם זה יופי של הישג. של הטיפול. סוריקטה

אביב יקרה, כשאת מזכירה לי שבכל טוב יש רע , משהו שאני מודעת אליו אז נשמע כאזהרה..מבינה, לא הייתה אזהרה..אוקיי אולי סתם כתבת את זה. לא באה להתווכח, זאת הייתה הרגשתי. שירה יקרה, מבינה שהכוונות טובות, ומכיוון שאנו מכירות את המקום הזה של שחור לבן. ברור לי מאיפה זה מגיע. הכל בסדר. סוריקטה יקרה, וכמובן החכמה! הבהרת היטב את הדברים! תודה, מאחלת לכולן שהנפילות יהיו פחותות עוצמה ומהירות להתאוששות..כך מרגישה בתקופה האחרונה. ואודי יקר..אשמח שתוסיף מילים.

אזהרה מימה ? מהטוב מהרע .... קראת כל מה שכתבתי לך שם וכאן ... שמחתי אתך כתבתי לך תחגגי את הטוב תהני ממנו כתבתי לך שאת בסדר ... את זאת שדאגת שמה מישהו כאן יקנא בך על הטוב אולי את מקשה בטוב .. אז כתבתי לך שלהפך זה מעודד וכן כתבתי שהאיזון בחיים הטוב והרע באים יחד זה אומר שגם אם כשאני כותבת שרע לי או סוכיקטה שירה(סליחה בנות על השימוש בכן ) וכל אחת אחרת זה לא אומר שאין לה גם טוב .... אין לי מושג למה ואיך הבנת אותי אחרת מצטערת אם התאכזבת מדבריי ..

הי אביב, נשמעו כאן כמה קולות. לחלק התחברת כך ולחלק אחרת מתוך המצב בו נתון צד זה או אחר. בוחרת להביא מדבריו של אודי לפני שנים, בנושא שחוזר על עצמו המון פה (זה מה שמצאתי, היות שמנגנון החיפוש כאן על הפנים, לדעתי): ********** ציטוט ********** - מאת אנימה 04/07/2013 - אודי החזרת אלי(כמו פסיכולוג טוב) את השאלה שלי: "לשם מה כל זה?". התשובה נורא עצובה... ברמה הבסיסית וההגיונית - לצאת מהמקום הדפוק שלי ולהתקדם לאן שהוא... אך בפועל אין לי כל מוטיבציה לכך... יכולה להגדיר את מקומי תקופה די ארוכה כדיכאון קליני מז'ורי. אז למה בכל אופן את הולכת אליה...? כי אני לבד, ולפחות יש אשליה של מישהו שמקשיב, שאולי אכפת לו ממני ...(לפחות 50 דקות בשבוע..) שיהיה לי עם מי לדבר... (אני לא המצאתי את ההקבלה בין פסיכולוג לזונה...) כן, מישהי מקשיבה לי עבור תשלום... זה עצוב נורא" - ותגובת אודי: - "הי אנימה, להבדיל מזונה - היא באמת מקשיבה. היא באמת מרגישה. מתוך חיבור. זו לא אשליה שמישהו מקשיב. הדבר החשוב בטיפול זה היותו בשניים (להבדיל, למשל, ממדיטציה, ששם השינוי נעשה לבד). אודי" ********* סוף ציטוט ********** להלן הקישור: https://www.doctors.co.il/forum-6/message-900129/#message-900248 סוריקטה

אהובה אני מניחה שהתכוונת למה שכתבתי למיכל בעץ השני ולא על הטוב והרע ...או שאני טועה . כן מודה התאכזבתי מהתשובה של אודי הייתי כל כך זקוקה לתיקוף שזה בסדר וזאת אמירה שהיא לא במקומה כדי שאצליח לנשום קצת מרוב כאב שהייתי בו . אבל כבר אמרתי שכוח ההגיון עובד אצלי במצבים כאלה .. לכן הזכרתי לעצמי שאודי בא בטוב .. ואין לאודי שום כוונה להצדיק את האמירה רק לשקף לי שאפשר קצת לגמד את הפגיעה -טרוף -מליון רגשות מול זה .... זה שאני חושבת שזאת הייתה טעות להביא לכאן זה מסיבות אחרות ....משהו בי כבר לא מצליח להתמלא /להאחז כאן כשכואב באמת ...וכן אולי כי כאן ציפיתי ליותר התייחסות אישית אלי ואל סיפור חיי מאשר לאמירה ....הרי הכאב שלי נובע ברובו מהמקומות שבהם הייתי ...אז שיח על האמירה לטובתה או שלא הייתה פחות נחוצה לי כרגע . תודה לך יקרה שאת רואה ומרגישה חיבוק ענק

אז יודעת שאין רע בלי טוב ולהפך....אל דאגה! באשר לאמירה, זה מוכר לצערי, סתם השוואה מעצבנת, אבל זה כל מה שזה! אם הוא אומר שזה דומה סימן שגם המטפל בעסק ומה זה אומר עליו אם הוא במקצוע???? את מייחסת חשיבות רבה למרצים אולי קצת נותנת להם איזו עליונות ויהירות? לא כולם כאלה, יש מרצים מעולים! ויש פחות כמו בכל מקצוע. ואני גאה בך באומץ שלך להתעסק בזה ולהסביר כל כך הרבה...אותי זה היה מתיש🤔 אני מעדיפה להתעסק עכשיו בדברים אחרים...זה לא מה שמנתב אותי יותר למזלי. ומאחלת לך שתמצאי שלווה ותמשיכי להביא את הצד החשוב של הנפגעות! אין עלייך😍

באשר לאמירה, זה מוכר לצערי, סתם השוואה מעצבנת, אבל זה כל מה שזה....בעיני לא .... לא כאדם לא כאיש מקצוע לא כאישה ממש לא ... וזה לא קשור לנפגעות ....אני לא יודעת אם מה את לא מתעסקת או שאת חושבת שאני כן ... וכן אני מאחלת לי שלכולם הרגישות שבי לעוולות שנעשות סביבי לא יעבור מעלי כמו לא היה .... לטעמי סוריקטה למטה הסבירה הכי בעולם מה שאני חושבת הדבר הייחידי ששווה בן מטפל חזונהשזה ששנהם בני אדם עם נשמה ..

הי אביבי, את נשמעת נורא כועסת. ובצדק. האם תוכלי בתוך כל זה לשמור על עצמך כך שלא תתכלי? אני יכולה למצוא את עצמי עומדת נחרצות בפועל מול אמירות כאלה ונכנסת בהם. אבל תלוי מול מי ובאיזו סיטואציה. כשיש שם קיר אטום ואין עם מי לדבר ואנחנו נופלים על אזניים ערלות, או מי שיפרש אותנו כמטורללים, זה עצוב מאד. אבל אנחנו כאן איתך. חיבוקים סוריקטה

שומרת ונשמרת... האמת שזה נאמר בטיפול וגם באקדמיה מול סגל ומול חברות וגם במשפחה ....לכן לא הייתי בטוחה שיהיה נכון להביא את זה גם לכאן מתוך חשש לזיהוי . לא יודעת למה הבאתי את זה לכאן ...בכל מקרה כן אני כועסת לא אני לא מתכלה ...כן זה ערער בי דברים מסויימים מול המוסד האקדמי מול האנשים שיצאו משם לשטח .....תודה על המחשבה יקרה אני בסדר ....לא דון קישוט רק איפה שאני יודעת שתהייה תנועה לתזוזה ........

את נשמעת בהחלט כועסת מאוד.. אולי אני רואה זאת קצת אחרת . אבל מבינה, זו אמירה מכעיסה וקשה. אבל אפשר לראות זאת גם כמו שוקולד שבשבילי הוא סוג של נחמה והרגשתי שזה מכיל וממלא אותי ועובדה שזה מזיק.. בכל מקרה מובן הכעס.

ואגב, מרגישה שאת ממש כועסת עליי הא? מתעסקת בזה הכוונה שאת נפגשת עם מרצים, אנשי מקצוע..פסיכולוגיה בגדול, אפשר להבין מכל מה שאת מספרת את יום יום במקצוע הזה לא?? אני פחות זה הכל. העבודה שלי אחרת. אבל למה לכעוס כל כך? סליחה אם משהו פגע בך. ממש לא התכוונתי.

ואין קשר לעשייה היום יומית ... כן מכעיסה אותי עד מאוד האמירה הזאת ...והסברתי כבר למה בכל העצים לא מתכוונת להסביר שוב ...אני יודעת איך נראה עולם הזנות אין שם אמפתיה . תחשבי איך היית מרגישה אם פרופסור מוכר בחינוך היה אומר שבגלל ילדים מוכים ומוזנחים גננות רוצחות אותם או משהו כזה ..... האם לא הייתה מקוממת אותך האמירה . למה שנלך רחוק ראיתי איזה סערה קמה בגלל אמירה של שר החינוך ....אז למה אמירה כזאת היא בסדר .. כי זונות לא נחשבות כבני אדם ... כי אין להם אגנדה שתגן עליהן ההשוואה הזו מקוממת משפילה כואבת ואין לה מקום בעולם של טיפול .. בלי קשר אלייך ...הבנתי שעשיתי טעות שהבאתי את זה לכאן ... חשבתי שדווקא כאן תבינו את הכאב שלי ...אבל זה בסדר ומכל טעות לומדים . מצטערת אם נפגעת או הרגשת שהכעס מכוון אלייך ..

באלי לבכות כל כך חזק השבוע הכלתי את כל העולם, יום אחר יום מישהו מצא פינה חמה לשים את הראש על כתפי אני מותשת וכועסת ומקנאה בכל האנשים שמצליחים לשים ראש אני נראת לכולם כל כך מדהימה, המטפל שלי לא מפסיק להתפעל ממני ולשבח אותי ובסוף אני הכי חלשה כי אני לא מצליחה להתרפק ולא באלי יותר את הטיפול הזה כי זה לא עוזר לי ואני אשאר ככה תמיד הוא מזמין אותי לכעוס ולבכות אבל זה לא יוצא אז למה לבוא? לחייך, לומר שהיה שבוע לא קל אבל אני בסדר.. מתמודדת מה הטעם

הי בריה, רציתי להסב את תשומת ליבך לתפקיד או המקום שלקחת פה בפורום. פחות מיכל, יותר נשענת? מה תאמרי? סוריקטה

חשבתי על זה גם מרגיש משחרר... אולי זה גם תהליך תודה, את לגמרי חכמה

מצטרפת לסוריקטה ומבינה אותך ממש. גם אצלי היה כך...ופה הוצאתי הכל אבל גם בטיפול. מקווה שתצליחי לאמר את מה שכתבת לנו.

כאן כבר כמה ימים ....נכנסת יוצאת ונעלמת ..מתקשה לכתוב אות או מילה ...... קרה משהו מזעזע בלימודים שטלטל את עולמי די מתלבטת מה לעשות אם זה ופוחדת שאחשוף את עצמי מהמקום הכועס הפגוע ... אחד המרצים השתמש במשפט הבא .."אני לא אוהב עת ההשוואה אבל בניינו מה ההבדל בן ללכת למטפל וללכת לזונה ...שנהם נותנים אמפתיה .."... אני באמת מיואשת אם ככה נראים פני הדברים באמת .. לא בטוחה שרוצה להיות חלק ממקום כזה ...והיותר גרוע חוץ ממני לאף אחד אחר זה לא הפריע .. ואפילו אמרו שאני עושה סיפור וזה רק סלנג .. לא רוצה ללכת יותר לא רוצה לראות אף אחד הלב שלי רוצה לצעוק להם שהם לא יודעים כלום מהחיים שלהם ....אבל שותקת .... אני יודעת שזה שאני כותבת את זה כאן יכול לחשוף אותי במציאות ואולי זה טעות ...אבל לא יודעת ......זה טלטל מאוד את כולי את המקומות החשוכים שהייתי בהם ....ואת התגובה של כולם מסביב ....כמו לא עבר מאז שנות דור ...מזעזע ועצוב ... וגם קצת טוב ....משהו שכתבתי הצליח לגעת במקומות נכונים ויש בקשה לעוד ....אז אולי אני מצליחה לעשות שינוי בקטנה .. תודה על היותכם ותדעו גם שאני לא כאן אתם בליבי תמיד ... אביב

אביב יקרה, כמה קשה זה נשמע ואיך את מתמודדת בסביבה שמרגישה לך לפעמים לא מבינה. מודה שחטאתי בהשוואה הזאת לא מעט... שמחה על הטוב שבך ושלך שמצליח להגיע גם החוצה. טוב שבאת. שלך שירה

אביב יקרה המשפט הזה שהמרצה אמר מזעזע בעייני!!! יכול להיות שזה מזעזע בעייני אחרים אבל הם שותקים... טוב שדברת!!! וזה מוסד לימודי??!! מרגישה כעס וזעם כמוך!!! יחד עם זה את תמיד מצליחה גם לראות את הטוב.... יש לך את החלק החזק עם הרבה הגיון !!! את מבינה דברים לעומק וההסברים שלך על התהליך שעברת ועדיין עוברת עוזרים לי להבין את עצמי ולפעול בהתאם.. חוץ מזה את יודעת שאוהבים אותך מאוד- ינשופים

על המילים שנוגעות.....ועל האמון בי ... האמת שמאוד מעורבבת ובזכות הכתיבה ושגיאות הכתיב יודעת בדיוק עם איזה חלק שבי ....

זה לא מילים שאני רוצה לשמוע מפסיכולוג קליני וזה מה שהוא . מרצה שמעביר קורס טיפולי ..... סליחה ....כנראה שטעיתי שהבאתי את זה לכאן ... ואולי רק אני משוגעת שזה מזעזע בעיניה ... סליחה

הי אביב, חיכיתי לך. מצטרפת לתגובה של אודי. זו אמירה מוכרת. יש בה בוז ויהירות ומאמינה שבעיקר קנאה. והיא בעיקר מעידה על הדוברים. את בוודאי יודעת, אבל אזכיר לך. אני מוקפת באנשים שמלעיזים (גם) על טיפולים נפשיים. זכרי שגם אודי, למשל, הוא מטפל בעצמו, שומע את ששומע ונשאר איתן וכנראה שברור לו מה הוא כן. לנו ולמטפלים יש כלים מיוחדים. סופר דופר מיוחדים ואיכותיים. אנחנו צריכים לבחור את האנשים המעריכים, ואת אלו שייתנו משקל, גם אם צריך עוד ועוד ליצור איזון. אלו, אגב, החברים שאני בוחרת, אלו גם המשפחות שאני בוחרת לסיוע בגידול ילדיהם בשנים המוקדמות. גם משפחות כאלו, וגם משפחות שהילדים הגיעו בדרכים מורכבות. סוריקטה

הי, באמת זונה נותנת אמפתיה? זונה מכבה את העצמי שלה לא מחוברת לרגשות פועלת מתוך אשמה (ברמת הלא מודע בעיקר) פוגעת בעצמה ועוד דברים עצובים. מטפל - רוב הזמן ער לרגשותיו, או עובד על זה. לאו דווקא מרגיש תמיד אמפתיה, גם אם לא תמיד חושף. ובאיזה שלב, אם מדובר באדם ישר, אמיץ, אמין, כן - הוא ישתף גם במה שפחות נעים לשמוע. יציב מראה. יגדיר את הגבול בינו לבין האחר. מה שכן - לשניהם יש נפש. מה דעתכם? סוריקטה

אביב אהובה, האמירה כשבאה מאיש טיפול באמת מסעירה! גם המחשבה על כך, מבלי שנאמרת על ידי גורם חיצוני, קשה מאוד. טוב שבאת מקווה שתמשיכי לבוא איתך שירה

תודה על המילים שלכן ...סוריקטה כן לשנהם יש נשמה ....רק שבעיני בהשוואה הזו נשמה אחת נמחקת בעלבון צורב ...כשמישהו חושב שזונה נותנת אמפתיה ...יש באמירה הזו כל כך יהירות מול החלש הפגוע הנזקק ...כמו לא רואה את האמת .. ושירה ... באמת התכוונתי להעלם ...תודה יקרות .

לא רוצה להדחף בפנייה לאודי כואב לקרוא אותך האמת שיש לי כמה רעיונות אבל קצת קשה במדייה .... אני נעזרת בשיחות טלפון שהם כמו חלק מפגישה וכך זולות יותר .... יש את סהר ואת המרכז סיוע וכן זה לא הרבה אבל זה משהו .... ובבקשה שירה תשמרי עלייך אולי כן אשפוז בבית אלה לע בבית חולים ייתן קצת כוח ותקווה ויעלה אותך על הדרך חזרה ... שימרי עלייך שולחת חיבוק ענק והמון כוחות ....מצטערת שזה מה שניתן במדייה ולא ממש להיות ולעזור

אביב יקרה לי מאוד, כלל לא נדחפת, להיפך אני מצפה גם לתגובות של הבנות כאן. התנסיתי בעבר בפנייה למקומות שציינת אבל לא ממש הפקתי מכך תועלת, לפעמים אפילו תסכול... תודה שירה

הי שירה, מקווה שזה בסדר להוסיף דבריי על העץ הזה - שירה, אנא נסי לזכור שגם למטפל יש נפש. והוא בטוח דואג. ופגיעה בעצמך היא גם פגיעה בו, ובמי שמנסה להיות שם בשבילך. אני יכולה לבקש ממך מסיבות אגואיסטיות שלי, משום שלא ויתרתי - אנא, בבקשה, שמרי על עצמך. יודעת שלפעמים חסום שם כי עד כדי כך. אבל אני מזכירה. זה, אולי, עוגן. סוריקטה

אני מנסה כל כך מנסה תודה סוריקטה

לעתיים חשים מבולבלים וכואבים, מאשימים ובעיקר אשמים, זהו אינו רגע של מציאות אמתית, אלא של תחושה פנימית אנו חיים את עברנו, הרגשות החוויות וכו' ופחדי העבר הופכים להיות בשבילנו חיי העתיד, הצפיות להידמות לחבר, לחברה, לשכן, ולהוא שלידך בעבודה. הרצון להשיג את מה שלא בהכרח מתאים לך, ומתאים לכוחותיך, זה הופך להיות תסכול פנמיי , לחץ נוראי וקשר גורדי שמסבך אותך יותר את נפשי.. המלחמה על התדמית.. הרצון לרצות בכדי להיראות .. הצורך בלהספיק בכדי להיות.. הם הם חלק מהגורמים לחוסר מנוחה שמתהפכת עליך השלווה ועל זה נאמר איזהו עשיר השמח בחלקו !! ואני מוסיף המקבל את עצמו.. שלכם..

אני חושב שהמלים מדברות בעד עצמם התובנות שלך בחיים הם רק מדברים שעברת על בשרך לכן חכם כמוך בטח מבין שאם אלו התובנות כנראה מה שהסתתר קודם הוא בדיוק ההפך מזה.. תראה כמ קשה לדבר על עצמי באופן אישי וישיר ..

תמיד נדמה שקשה מאוד ואז מגיע הקשה יותר, והוא לא מרפה, כבר כמה שבועות ככה, נדמה שאני בתוך מציאות הזויה אפילו תחושת הנוכחות של הגוף לא ברורה, לפעמים אין תחושה בפנים והפה מדבר מעצמו וזז בתוך משהו לא מוגדר. אני בתודעה לא מלאה רב הזמן ואנרגיות שאני מוציאה על התפקוד שיהיה תקין גובות מחיר גופני. מרגישה מתרסקת. במקום להציע עוד פגישה, הוא לא מציע לא מפני שלא צריך אלא משום שיודע שלא אוכל לשלם יותר (וכמה זה נורא לי שהוא לא יכול לאהוב אותי בלי כסף, שאני לא יכולה לקבל עזרה בלי לשלם משהו), הוא אומר אני חושב שאישפוז קצר יכול להיות יעיל מכיוון שמדובר במצב רפואי קריטי ופוטנציאל לסכנת חיים. ככה הוא אמר. כמו לכתוב מרשם לתרופה ולהביט בצג המחשב. וכן אני משלמת הרבה שנים והמון כסף אבל זה שירות שאין לו אחריות, משלמים והכל מעורפל, רק מילים גדולות כמו תהליך ודרך וכשלא קורה דבר המטופל הוא האשם המרכזי במילים גדולות כמו התנגדויות. אין אחריות. אולי אני אציע לו לשלם בגוף שלי כי את הנפש כבר נתתי. אני כל כך חלשה וכל כך כועסת. אולי יש למישהו רעיון לעזרה משלימה שאינה דורשת תשלום גבוה או בכלל לא? תודה שירה

שירה יקרה דואגת לך.... תקבלי את הטיפול הרפואי שאת זקוקה לה!!! נכון זה שרות בלי אחריאות... שאלתי את המטפלת שלי שבוע שעבר האם היא יודעת לעזור לי והיא אמרה שהיא "חושבת" שכן. אין הבטחות. אבל אני מכירה נשים שמצבם השתפרו הרבה בעזרת טיפול. כו המחיר כבד.... כלכלי, פיזית, נפשית... אבל אין לנו ברירה אחרת שירה... אין דרך אחרת אלה לעבור את הכאב... זה נשמע מגוחך אולי אבל כל אני מאמינה. וכן- זה מכעיס כל העניין של הכסף.. אל תוותרי שירה על עצמך.... ינשופים

תודה ינשוף יקרה על ההבנה והתמיכה

... חשפתי את הסיפור הכללי שלי במציאות, שמול דמויות מוכרות, עוד דמויות. נלווית גם תחושת בהלה. ולא, לא השמדתי את עצמי. יודעת שדבריי אמת, אך קשה (לי) להאמין. גם בחלומות. אני חולה, הווה אומר גם חיה במציאות ונוגעת בעולם, וכנראה יש קשר גם לשחרור, יש מצב שמשהו בהמשך לבית חולים הזה שהיה. מזדקנים. זה הכי מציאות. אולי. שיהיה ליילה טוב, סוריקטה

אבל כבר לא מספרת פה, אלא מול דמויות מוכרות בשם ופנים. סוריקטה

סוריקיטה יקרה קוראת אותך ... לא תמיד מבינה מילותייך אם הבנתי נכון ספרת את הסיפור שלך ... ברור שמערער ומפחיד.. אולי גם שחרר ומרפא?? מקווה שכן בכל אופן .. איתך בלב, ינשופים

איתך בכאב ובחולי מאחלת לך ימים טובים יותר. כמה אומץ לחשוף וכמה כוחות להתמודד עם החשיפה אחרי. שלך שירה

ומה שמפתיע שהאמינו ונתנו כתף. עד כדי כך שאני כמעט מצליחה לבכות. הסיפור תמציתי וחלקי ביותר, אבל מספיק בינתיים. סוריקטה

כמה נפלא לקרוא אותך וכמה אני מכירה את הקושי לחשוף ואת הקושי להאמין בסיפור של עצמך גם אם הוא נכון ואמיתי ומדוייק ..... וטוב שאת מספרת במציאות .... אתך בלב גם אם לא ממש יודעת מה קרה ... שולחת חיבוק וכוחות

הוא מאחד האתרים הכרויות נפגשנו פעמיים הוא אמר שהוא מאוד כנה ובגלל זה הוא הרבה אומר דברים בלי לסנן הוא הרבה מדבר על סקס- איך היה עם הנשים שהוא היה נשוי איתן... ועוד... יש לו משהו שמאוד מושך אותי אליו.... אני לא יודעת אם ההתעללות מינית בילדות שעברתי משחק חלק גדול בקשר ביינינו... מטפלת שאלה אותי האם אני מרגישה בטוחה איתו ולא ידעתי לענות.. מבולבלת מאוד

זה כבר נגמר... היה מסובך יותר מדי...

ינשוף יקרה, מרגש לשמוע שמשהו מתעורר, עם הבילבול רגשות טובים בהצלחה שירה

הי ינשוף וכולם, וואו! אשכרה אנשים פה יוזמים ומנסים ומראים. מאזן. ינשוף, טוב שכתבת, סוריקטה

ינשוף - ניסית. וגם את יודעת שיש בך משהו שרוצה ומה. נראה לי שיש לכך משמעות רבה. ומבינה לגמרי את הרגשת היותר מידי. סוריקטה

תודה סוריקיטה על העידוד והבנה אני כן נסיתי... וזה הרבה אני לא רוצה להיות לבד יותר.. אני אנסה שוב לחפש.. יהיה טוב

שלום לכולם, אני כותבת כאן בזהות אנונימית ובדויה על מנת לשמור על כבודי האישי וגם של המטפלת שלי. מדובר בסיפור מורכב מעט ואשמח אם תוכלו להקדיש מספר דקות מזמנכם על מנת לקרוא ולסייע במידת הצורך. לפני כשלוש שנים חוויתי משבר משפחתי שהשפיע עליי רבות מכל בחינה אפשרית, בין אם מבחינת הקריירה, חברים ומשפחה. החלומות הגדולים שלי שהתחילו לראות אור הלכו ודעכו ועם הזמן נשמטה הקרקע מתחתיי שנודע לי שלא אוכל להמשיך להיות במקום בו הקדשתי את כל חיי, זה נעשה בצורה ברוטלית ובלתי מתחשבת, היו מעורבים גם עניינים אישיים שלא אפרט כאן. חלק מהחברים נשארו מאחור בגלל הבושה הגדולה שחשתי. המשפחה שלי התפרקה לחתיכות ולא נותר לי אף אחד מלבד אימא שלי שהיא מרוחקת ממני מבחינה מנטלית גם אם נמצאת קרוב מבחינה פיזית. החוויה הזו הותירה אותי מצולקת, פגועה, חסרת אונים, חסרת ביטחון. המראה החיצוני שלי השתנה מקצה לקצה. היה לי שיער ארוך, חלק, מבריק שהלך והתקצר. השקעתי בעצמי חיצונית, הייתי פוקדת את הקוסמטיקאית אחת לשבועיים. היום אני אפילו לא יכולה להסתכל על עצמי במראה. פניתי לטיפול פסיכולוגי שהופסק עקב מעבר של המטפלת למקום אחר. מתוך מוטיבציה לשפר את חיי פניתי לטיפול פרטי. היה לי קשה לתת אמון גם בעקבות המשבר וגם בעקבות הדרך שבה גדלתי כילדה. המטפלת הייתה מסורה, הייתה שם בשבילי, למרות ההתנגדות והקושי התקדמנו צעד צעד. היה נדמה שמשהו אמיתי מתרחש בחדר הזה. השקעתי כסף רב כי חשבתי שההשקעה הזו תשתלם בעתיד. לאחר כשנה, קרה משהו שאין לו קשר לטיפול אבל בהחלטה של הרגע הגעתי לקליניקה שלא בשעת הפגישה שלנו. דפקתי בדלת עד שהמטפלת פתחה אבל היא אמרה שהיא לא יכולה לקבל אותי כרגע כי זו לא הפגישה שלנו. לאחר זמן קצר היא התקשרה ואמרה שהיא צריכה לחשוב מה לעשות בנידון. היא אמרה שלא אוכל להגיע יותר לקליניקה, שאני מפחידה מטופלים אחרים ושהייתי צריכה להגיע בשעה הקבועה שלנו. לאחר מספר ימים היא קבעה פגישה במקום אחר כי לטענתה בעל הקליניקה לא מסכים שאגיע יותר לאזור. בפגישה הזו היא לא הוציאה מילה מהפה. הרגשתי איך היא הורעלה, איך היא קיטלגה אותי בתוויות שאני לא אוכל למחוק לעולם מעליי. לאחר כמה ימים שלחתי לה מכתב יחד עם התשלום. רציתי שהיא תבין שצריך לדבר על זה, שזו טעות לסיים בצורה כזו ללא סיום מסודר. אחרי תקופה שראיתי שהיא לא משיבה למכתב, פקדתי את אזור הקליניקה ובמקרה היא ראתה אותי. לאחר כמה שעות היא שלחה לי מייל שלא להגיע לשם יותר ואמרה שקיבלה את המכתב באיחור ותחשוב עליו בצורה רצינית ותחזיר לי תשובה. זו הייתה נקודת האור היחידה שעוד היה לי ספק שהיא תסכים לפרידה מסודרת לכל הפחות. לצערי, היא כתבה שהיא לא יכולה להיענות לבקשה שלי. לפני כמה ימים הגעתי שוב לקליניקה, חיכיתי ברכב וראיתי אותה מרחוק, רק רציתי לראות שהיא עדיין קיימת ובתוך המחשבות שלי רק רציתי לספר לה כל מה שהיא צריכה לדעת כדי להפסיק לשפוט אותי. לתדהמתי, לאחר כעשר דקות הופיעה ניידת משטרה שלקחה ממני פרטים וביקשה שלא אגיע ואטריד אותה יותר. הייתי בהלם.

היי אודי, כנראה שאף אחד לא רוצה להגיב או שמחכים לתשובה שלך. אשמח להתייחסות שלך.

היי אודי וכולם, האם בעייתי לשתף אתכם? האם זה מעצבן או מעורר קנאה כזו שמסתדר אצלי? אני ממש מרגישה שהטיפול חולל שינוי עצום בתפיסת העולם שלי,ביחסים שלי עם אנשים שונים ועם המשפחה הקרובה. . אני מאוד רוצה לעודד אתכם שטיפול עוזר ומרגישים את זה דווקא יותר אחרי שנפרדים...מעניין.. אבל לא רוצה לעצבן ולנופף בכך שמסתדר לי..... תענו בכנות אם זה בסדר לשתף בטוב? ואשמח לשמוע איך זה משפיע עליכם? מחליש או נותן תקווה???? חשבתי שאולי זה קצת לא פייר...לא יודעת. אודי? בנות? בבקשה תענו בכנות כל תשובה תתקבל באהבה. יום חמים.

מיכל יקרה ברור ששמחים בשבילך. לא מרגישה קינאה... כל אחד עם התהליך שלו... את השראה ינשופים

מיכל יקרה, אני שמחה בשבילך שכך את מרגישה. לא, זה לא מעורר קנאה או יאוש או תקווה, אני רק תוהה האם זה באמת אפשרי, מעבר כה חד וקיצוני. לפעמים אני אפילו דואגת לך שהדבר הקטן ביותר יערער את תחושת האופוריה. וכמובן שמאוד מקווה שתמשיכי בטוב, עם הכוחות ויכולת ההתמודדות. מקווה שזה בסדר שכתבתי. זה מה שאני מרגישה. שלך שירה

הי מיכל יקרה, ההיפך - שמחה מאד מאד שאת משתפת. כמובן אם לך עצמך נוח. גם האופן בו את מתארת את רגשותיך נשמע לי עדין ואמיתי, עגול ואפילו צנוע, ולא מאד יהיר ומתרברב ככה ברמות. מאזן ברכּוּת. אז בטח שטוב בעיניי. החשש מפני envy מוכר. אנחנו בוחרים איך להשתמש בסיפורים שאנו שומעים. וצריכים לזכור, בצניעותנו, ששלב שלב, מנקודת ציון לנקודת ציון, בקצב אישי, ולפעמים יש גם נסיגות ובכל מקרה ואין זו קפיצה בבת אחת. פעם הייתי מציעה לשאול את השאלה - מה אני כן אוהבת בי, כי מאד קל לומר ששונאת כל חלק וחלק. ותמיד יש חלקים אהובים יותר וכאלה שפחות. זה בסדר לומר ולהתגאות - יכולתי והצלחתי. לא בהכרח מסיקים מכך שכל אחד יכול להגיע לאותה נקודה וגם לא בהכרח באותה הדרך. אבל אפשר להאמין שניתן להתקדם ביחס לעצמנו. לנקודת הפתיחה וההמשך שלנו גם בהתאם לתנאים בשטח. סופשבוע חמים, סוריקטה

ינשוף, שירה וסוריקטה יקרות תודה שהגבתן, בהחלט התהליכים שונים אצל כל אחת, וכל אחת גם התחליה בנקודה אחרת וההמשך שונה ואולי אפילו לא נגמר, התהליך לדעתי גם אצלי ממשיך מאמינה שלכל החיים...רק המפגשים פיזית פסקו...משהו ממנה ישאר בי תמיד!!! ותודה לכן על הכנות, שירה- איני חושבת שזו אופוריה, יותר מפוקח אולי....וסוריקטה יקרה תודה על המילים הטובות, ומעניין איך שאת רואה אותי ;) מקסים. מבחינת לאהוב חלקים, פעם חשבתי שאני לא אוהבת אף חלק שבי, היום ממש אחרת! אוהבת מספר דברים בי ומה שלא מחבקת יותר בהבנה ומנסה אפילו לשנות מה שניתן. מקווה שכולכן תגלו את הטוב שבכן, אני כבר גיליתי! הרגישות שלכן לזולת מעורר התפעלות! התשובות שלכן והכנות, מאוד מעריכה. ומאמינה בכל אחת ואחת מכן! ינשוף, את אהובה וטובה! תודה ויום מקסים לכולם.

הי כולם, מאחלת לעצמי למצוא דברים יצירתיים לעשייה בימים בהם אפשרויות הבחירה במה שאני עושה בעבודה מצומצמות יותר, או, שונות. וכתבתי למטה גם לך, שירה. חיבוקים, סוריקטה

סוריקטה אהובה, כן, לעשות ריסטרט, אולי אפילו בקטנה... ונשמע שאצלך יש עכשיו קצת כיסי אויר, כאלה שאפשר אולי קצת לנשום בהם את המילה תקווה. הלוואי תצרי משהו, ולו קטנטן, שיעורר בך סיפוק ויתן לך מרווח נשימה. מי כמוך ראויה. שלך שירה

סוריקיטה יקרה יצירות תמיד טוב איתך בלב ינשופים

סוריקטה יקרה, בשל ימי הגשם כלנו יצירתיים ;) האסוציאציה שמיד עלתה לי היא כזו : חשבתי על הקטנטנים שלא יכולים לצאת ואז היצירתיות בבית.. אצלי בגן חייבת להיות יצירתית ולהוציא אנרגיות יחד עם הילדים כשהם לא יוצאים לחצר...