פורום פסיכולוגיה קלינית
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
אני מאוד אוהבת את חבר שלי אך ניכנסתי לחרדות בגלל שאיבר מינו קטן ולא טוב לי בסקס. לפניו היו לי חיי מין מושלמים ועכשיו משעממים ומלחיצים אני לא יודעת מה לעשות, אני בחרדות
שלום לימור, מיניות תופסת חלק חשוב בחיינו, ואני מבינה שאינך מרוצה מהיבט זה במערכת היחסים הנוכחית. בהחלט כדאי לחשוב האם ניתן לשפר את המיניות ביניכם, ולחילופין - האם כאן את רוצה להישאר. לצד זאת, לא לגמרי ברור לי הקישור שאת עושה לחרדה: האם את משתמשת במילה חרדה על-מנת לתאר את המצוקה ואי-שביעות הרצון שאת חשה, או שמדובר במצב הרגשי שגם אנשי מקצוע יכנו חרדה. על-מנת להסיר ספק, אני מציעה להיפגש באופן אישי (לא ווירטואלי) עם פסיכולוג קליני ולהעריך את המצב ואת הדרכים להקל עלייך. שתהיי שמחה, אורנה
לאיזו שיטת טיפול כדאי לפנות למצב של אגו שביר ופגיע (שנשבר לאחר שקרסו ההגנות), וירידה משמעותי בערך העצמי עד לכדי לעיתים לתחושת חודרניות ומותקפות מהסביבה. הם יש לטפל בכך בהמרת מחשבות ע"י טיפול קוגניטבי או ע"י טיפול דינמי ארוך טווח , שמעודד לניבור פנימי שזו למעשה היתה הבעיה שמלכתחילה הכל החל. תודה
שלום דפנה, אני מבינה מהמונחים שבחרת להשתמש בהם שכבר עשית מחקר קטן משל עצמך... מהמעט שסיפרת אני נוטה לחשוב שטיפול דינמי מתאים יותר, אך הדבר הנכון לעשות הוא להיפגש עם מטפל דינמי ועם מטפל קוגניטיבי ולהתייעץ באופן אישי. בהצלחה רבה, אורנה
יש מטפלים שמכירים את שתי הגישות ויכולים לשלב לא?? האם בשלב הראשוני של קריסה לא מתאים יותר טיפול קוגניטיבי לייצב את המצב ורק אחר כך טיפול דינמי?
אני חני בת 19,יש לי חבר כבר שנה וחצי... בן 23 סטודנט.. עד עכשיו,כל הזמן אני הייתי אצלו בבית,אני כבר מכירה את המשפחה שלו,וכמו בת בית שם.. ישנה שם הרבה... המשפחה שלו פתוחה,נחמדה,אוהבת אותי הכל טוב ויפה.. והמשפחה שלי? כמעט אף אחד כאן לא מדבר עם אף אחד.. כל אחד בשלו.. עם אבא אני לא מדברת סיכסוך שנמשך מגיל ההתבגרות שלי והוביל לנתק.. ואמא שלי אחלה בנאדם... אז החלטתי לספר לה בזמן האחרון שזה שאני הולכת אליו,זה רציני אנחנו חברים.. והתחלתי להביא אותו הביתה.. היום קיבלתי טלפון מחברה של אח שלי שהיא אמרה "אבא של סיפר לי שיש לך חבר,שבא אלייך.." אמרתי וואלה כן.. ואז היא ביקשה את אמא שלי דחוף ומסתבר שאבא שלי דיבר עליי,ושיקר.. אמר לחברה של אח שלי ולאח שלי "שמעתי אותה צועקת בחדר.." התכוון שעשינו סקס בחדר.. והוא שיקר כמובן,כי אני מכבדת את הבית שלי,ובכלל אני לא אוהבת לקיים יחסי מין בבית שאני עדיין הבת הכי קטנה.. מה שמפריע שאמא שלי עכשיו בגללו בהיסטיריה.. הפריעה לי באמצע האוכל,שברתי את הצלחת עם כל המרק על הריצפה נכנסתי לחדר נמאס לי ממנו נמאס מה הבעיה שלו ללכת ולרכל עליי??!?!?! אחר כך כל העצבים שיש לי מהמשפחה אני מוציאה על החבר והכל נהרס.......
חני שלום, את אומרת שהקשר עם אבא קשה ועליו כבר וויתרת במידת מה. אבל הקשר עם אמא הוא טוב ואולי לכן היה לך כל כך קשה לך לשמוע אותה נכנסת להיסטריה לשמע הדברים. את אומרת שכלום לא קרה ביניכם אבל מדוע זה כל כך משנה אם כן? את כבר לא ילדה (גם אם את הקטנה בבית), ויש לך חבר זמן רב שאת מרבה לישון אצלו. למעשה נשמע שכולם בבית, כולל את עוצמים עיניים לנוכח העובדה שיש ביניכם קשר משמעותי, ובתוכו יש ככל הנראה גם יחסי מין. שוב, ברור מדוע מרגיז אותך שמדסברים עלייך מאחורי הגב, אבל קיימת השאלה מדוע את משתפת פעולה עם המשחק המשפחתי הזה. מה בך מתקשה לבוא ולומר : כן, יש בינינו קשר רציני על כל המשתמע בכך. אני לא מצפה שתעני על שאלות עלו כאן, אבל אלו שאלות שחשוב שתתני עליהן את הדעת. את אבא לא תוכלי לשנות, אבל תוכלי לשנות את הדרך בה את מגיבה להתנהלותו, ולהתנהלות המשפחתית. דרור
הי אני ממש ממש מסכימה עם דרור, את לא חייבת ותרגישי הרבה יותר טוב אם לא תקחי חלק במשחק הזה. אז מה עושים??? תראי, לפני איזה שבועיים אבא שלי דפק עלי צעקות רצח על איזה משהו שהיה ברור שאני צודקת. פשוט המשכתי לראות טלויזיה, אפילו לא התייחסתי במובן הרגשי, כלומר זה לא הרס לי את היום ולא הרס לי את המצב רוח ולא כלום.. ולמה??? כי אני בטוחה בעצמי!! אם זה משהוא שברור לך שאת צודקת - מה את מתייחסת בכלל? את לא חייבת להגיב אפילו אם דברים קורים בהקשר אליך או סביבך. תאמיני לי שאמך ואחייך יודעים איזה אדם הוא אביך ואין שום צורך שאת תסבירי את עצמך וכו'. אם את מעוניינת לספר למשפחתך או לחלק ממנה על מערכת היחסים שלך עשי זאת, זכרי שאת אדם מבוגר ואחראי ובלי לפגוע - התנהגי בהתאם. לשבור צלחת זה לא דבר שעושים. אני מבינה את הלחץ שהיית שרויה בו ואני לא שופטת אותך חס וחלילה, אבל אני מאמינה שהתאפקות ומחשבה קדימה - לא כזו ש"להכיל להכיל להכיל ולבכות לכרית", אלא כזו שמבינה שבני האדם מתוסבכים ואת לא חייבת בכלל לקחת בזה חלק, תפתור את הבעיה. תני להם להתנהל כפי שהם מבינים, זה לא רק ילדים שעושים דברים מוזרים בשביל לזכות בתשומת לב, האמיני לי שאם לא תתני למחוות של אביך, או של כל אדם אחר, את התגובה הרגשית שהם דורשים בהתנהגותם הלא נעימה, הם יחדלו לקיים אותה, כי זה לא ישרת את האינטרס שלהם. גם אם הם ממש ירצו. אני יודעת מה זה להיות במצבך, ואני מאחלת לך שתביני שאת אדם מבוגר ואחראי שלא תלוי בהוריו או בדעתם כמה שיותר מהר... ממני
שלום לכולם, רציתי לדעת אם מישהו ממליץ על פסיכולוג או פסיכולוגית באיזור נתניה או יותר באיזור המושבים שבאיזור. ינוב, כפר יונה, תל מונד וכו... תודה רבה
הודעתך נערכה על ידי מנהל הפורום. אני מעריך את רצונך הטובס לעזור ולהמליץ, אך כאמור אנו לא מאפשרים זאת על גבי הפורום. אם וכאשר יצורף מייל אישי תוכלי לשלוח לה את הת המלצתך לשם. דרור
שיר שלום, אנו לא נוהגים לפרסם על גבי הפורום שמות של מטפלים. אולם אם תצרפי כתובת מייל אני בטוח שמשתתפי הפורום ישמחו להמליץ לך. מעבר לכך את יכולה לפנות למייל האישי שלי ולקבל המלצה. דרור
פעם ראשונה כאן. שאלתי כזאת: אני בקשר עם אישה לפני חתונה וכמובן לאחר מכן במטרה להביא ילדים לעולם. לאחרונה נודע לי ממנה שדוד שלה ואח שלה חולים במחלה זו. מכיוון ששמעתי שזו מחלה נפשית שבעייתי לתפקד עימה - מה הסיכוי הגנטי לכך שהמחלה תעבור בתורשה לילדים שלנו?לדבריה עברה בדיקות בנושא, ונמצא שההריון שלה הוא בסיכון מעט יותר גבוה מהממוצע (שהוא כ 4%) אך הדבר קשור לגיל . היא טוענת שהסיכוי שהמחלה תעבור בתורשה נמוך. עד כמה זה נכון, בהנחה שהיא קיימת במשפחה קרובה מאוד אליה? אשמח לקבל תגובות גם מרופא פסיכיאטר, ולא רק מהגולשים והגולשות :)) תודה.
שלום לך, ראשית, איני פסיכיאטר, אלא פסיכולוג. אם ברצונך בחוות דעת מפסיכיאטר אתה יכול לפנות לפורום פסיכיאטריה באתר זה. כיום הדעה המקובלת לגבי סכיזופרניה היא שקיים מרכיב גנטי משמעותי, ההופך את האדם פגיע לחלות בסכיזופרניה. כלומר לא כל מי שנושא גן שכזה יחלה בסכיזופרניה, אלא הדבר תלוי גם בסביבתו ובנסיבות חייו. זה נכון שנוכחותה של סכיזופרניה במשפחה מגבירה במידה מסויימת את הסיכוי להיוולד עם הגן המסויים הזה, ולהיות פגיע לסכיזופרניה, מאשר במשפחות בהן אין כלל מחלות נפש. אבל אין וודאות בכך. מעבר לכך, למרות שכיזופרניה נחשבת לקשה שבין מחלות הנפש ניתן כיום בעזרת טיפול תרופתי מתאים להתמודד איתה. אלו הנתונים שאני יכול למסור לך. ההחלטה מה לעשות נתונה כמובן בידיך. דרור
בתור עובדת בצמוד לסכיזופרנים בבית חולים סגור כעוזרת מחקר, אני מעוניינת לאמר לך שכל אדם יכול לחלות במחלה והסיכוי שהיא תפרוץ בנשים הוא בין גיל 25-29 ואצל הגברים קצת פחות (עד גיל 25 בד"כ). המחלה מתפרצת בעיקר לאחר אירוע הנתפס כטראומטי ואינה ניתנת לטיפול המביא להבראה. כלומר, ניתן להפחית את הסימפטומים (בעיקר על ידי תרופות) ואת התגובות הנלוות אליהם (בעיקר על ידי טיפול התנהגותי), אך לא ניתן להעלים את המחלה. אני לא נתקלתי בחולה שהיו לו חיים נורמטיבים טרם המחלה, והכרתי קרוב ל- 70 חולים באופן אישי. לחלקם ישנה משפחה אוהבת ושאר האחים בריאים וכו'. אבל אני, מהמקום האישי שלי בלבד (ולעולם לא אמרתי או אומר זאת במקום העבודה), ראיתי מכנה משותף לכל המשפחות.. אני לא יודעת כל כך איך להגדיר זאת, אבל כל המשפחות לא ממש קיבלו את הילדים שלהם... אולי מה שאני ראיתי הוא תוצאה של היותם מאושפזים, אבל זה נראה כאילו זה תמיד היה שם... בלי שום קשר אני מאמינה שזו לא צריכה להיות הסיבה לדחות את האישה או להימנע מלהביא ילדים, אין ילד מושלם ואין ילד נורמלי, ואם נקבל את הילד שלנו כפי שהוא, ורק אז, הוא יצמח להיות גבר/ אישה בריא נפשית ובטוח בעצמו, בלי קשר כלל ליכולות שלו המולדות (להלן: גנטיקה :) אני מאד אשמח אם תקדיש לפיסקה האחרונה תשומת לב מיוחדת :)
הי דרור הפסיכולוגית שלי הודיעה לי שהיא נוסעת בקרוב לחו"ל לשבועיים וחצי. אני נמצאת בטיפול דו שבועי ואני יודעת שאין לי זכות להגיד לה לא לנסוע,אבל אני מרגישה כ"כ נטושה(ולא זה לא דומה לחוויה מהילדות,הילדות שלי היתה מקסימה),כאילו איך היא מעיזה לעזוב אותי כשכ"כ קשה לי,איך אני אמורה לעבור את התקופה הזאת בלעדיה.(כשגם ככה הזמן בין פגישה לפגישה מרגיש כמו נצח). זאת הרגשה של תלות שאני לא מכירה משום מקום אחר בחיי. כואאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאב
שלום לך, נשמע שאת מרגישה קרבה גדולה למטפלת שלך, ותלות בה. התלות שאת חשה חשובה לשלב הנוכחי בטיפול, ויחד איתה באה גם תחושת הכאב כאשר היא מתרחקת ממך ונותנת לך להרגיש ננטשת. אני יכול להבין עד כמה זה לא קל עבורך, אבל אולי גם יכול להיות לזה פן חיובי, כאשר תצליחי להתגבר על הריחוק הזמני, ולהרגיש, לא רק לדעת, שזה זמני, שהיא חוזרת ושהיא שם עבורך יהיה לכך משמעות גדולה. בינתיים כדי לעבור את התקופה חשוב להתכונן אליה גם בפגישות, וגם במהלך הפרידה לנסות לחשוב ברגעים קשים מה היא הייתה אומרת, או להיעזר בחברים או מקורות תמיכה אחרים. דרור
קפצתי להגיד שלום ולילה שקט. דרור עמוס כאן היום. קח אוויר....:-)
שרה את תמיד קופצת להגיד שלום מברכת ללילה טוב ונעלמת אחותי תספרי משהו יש מקום לעוד אבל אם הכל סבבה אצלך מעולה. לילה טוב חזרה אלייך נשמה.
יונית ש' נמצאת למטה וחוץ מזה כולנו כבר מזהים את הכתיבה של ש'(ש=שרית) בואי רק נקווה של ש' הזו יש פחות בעיות. ולחברה קבועה איפה היית אחותי התגעגעתי דברי איתי.
שרה שלום, לילה טוב גם לך, דרור
היי ..בוקר טוב .. רק עכשיו , זו אני .. אני מבינה שמישהו ניסה לכתוב כאן במקומי אתמול ?.. כי אני קוראת רק עכשיו את כל התגובות מאתמול ... מקווה שלא ליכלכו כאן בשם שלי .. עברתי לילה קשה לכן לא נכנסתי לפורום .. שיהיה יום רגוע וטוב שרית
אני בת 27 וכל החברים שהיו לי היו בני חמישים ומעלה אני לא נמשכת לבני גילי לאחרונה זה התחיל להפריע לי בעיקר בגלל שבבילויים עם החברים שלי החבר שלי לא מתחבר אליהם ומתעייף מהבילויים שלנו מהר מדי במקום לחזור בחמש לפנות בוקר מפאב הוא רוצה לחזור מוקדם וכל החברים שלי מרימים גבה על הקשרים שלי. למה אני לא נמשכת לבני גילי?
מיטל שלום, אני יכול רק לשער מה מושך אותך בגברים מבוגרים. אך מאחר ואני לא מכיר אותך יהיו אלו השערות בלבד. את רואה בגברים מבוגרים דמות עליה את יכולה להישען לסמוך, דמויות אבהיות אפילו המספקים משאלות שגברים צעירים יותר לא יכולים לספק עבורך. לאחרונה זה התחיל להפריע לך משום שחברייך לא מבינים מה קורה. אם זה באמת מפריע לך וחשוב לך להבין לעומק מה קורה, ומדוע רק לגברים מבוגרים את נמשכת נסי לפנות לטיפול. דרור
שלחתי אליך הודעה במייל האישי ועדיין לא הגבת לה למה? מתי אפשר לדבר איתך ולהתייעץ בנייד?
מירב שלום, לא קיבלתי הודעה הנושאת את הכותרת מירב. קיבלתי הודעה ששם המחברת שלה התחיל באות צ', אם זו את שלחתי לך תגובה. בכל מקרה אם לא קיבלת שלחי לי שוב מייל ואשיב לך. דרור
התחלתי טיפול ומאוד לא נעים לי להיות פחות גברי מול המטפל שגם הוא גבר מה יש דבר כזה גבר בוכה מול גבר או שכל הטיפול זה ענין לבנות בכלל?
רועי שלום, המחשבה שטיפול מזוהה עם בכי היא סוג של סטיגמה. זה נכון שבטיפול יש מפגש עם כאב, אבל כמו כל כאב יש המגיבים עליו בבכי ויש שלא. דווקא הקושי להיות פחות גבר מול מטפל גבר מרמז על מוקד טיפולי עבורך סביב נושא הגבריות, ואולי גם סביב מפגש מול דמויות גבריות ואפילו אבהיות. מפגש שלא פשוט לך אבל יכול להיות משמעותי. נסה לדבר איתו על זה, זה יהיה לא קל בהתחלה אבל זה חשוב. אל תפסיק את הטיפול בגלל הסיבה שציינת, ומעבר לכך סביר להניח שהמטפל שלך היא, או נמצא כרגע במהלכו של טיפול משל עצמו, כך שגם הוא רואה מקום לגברים בטיפול. דרור
שלום אני רוצה להביא ילד לעולם. אני סטרייטית. קראתי שאפשר לעשות זאת באמצעות תרומת זרע מגבר הומו שבהמשך יהיה בקשר תמידי עם הילד. מה ההשלכות של הדבר הזה לגבי מצבו הנפשי של הילד בעתיד? לגבי מצבו הבריאותי ובכלל?
מירב שלום, לגבי מצבו הבריאותי של הילד אני לא האדם לשאול אותו, אם כי לא נראה לי שיש סיבה לדאגה. בנוגע למצב הנפשי, אני חושב שהדבר שמשפיע יותר מכל הוא ההרגשה שלך בקשר לזה. אם למשל לך תהיה בעיה או עם האבא, או עם עצם העובדה שזהו ילד מתרומת זרע גם הילד ירגיש כך, ככל הנראה. אם הוא לא ירגיש שיש בכך בעיה עבורך, זה יהיה מצב העניינים המוכר לו אני לא צופה בעיה חמורה. ייתכן וייטפלו אליו,ולא תמיד יהיה לו קל אם כי בימינו אם חד הורית הופכת לדבר נפוץ יותר ויותר, וכך גם אבות הומוסקסואליים. אבל בבסיס אני לא צופה בעיה חמורה. דרור
אני במצב שאני לא יודעת מה לעשות בתי הקטנה בת 28 מאוהבת בבחור נוצרי שהכירה בחו"ל אנו משפחה מסורתית הם עוברים לגור יחד בארץ אנו משפחה מסורתית וכשדברתי איתה על פרידה ממנו היא אמרה שאם לא נקבל אותו היא לא תדבר איתנו יותר. אנו ממש לא יודעים איך לגרום לה להכיר בחור יהודי נחמד. לא מוכנה שיהיו לי ילדים נוצרים ואם היא לא תדבר איתנו אני ממש לא אחיה עם זה.
יפה שלום, את מתארת בחירה לא קלה עבורך שמשמעה לקבל בחור נוצרי למשפחתך, דבר שאת לא מוכנה לו, או לאבד את בתך. אבל בתך עוד לא נשואה לו, ואת לא יודעת מה יילד יום כך שייתכן והחושה הקשה שלך מוקדמת מדי. ברורה לי הדאגה שלך, אבל בתך אינה ילדה קטנה עוד, ונשמע שבעיקר את זה היא מנסה לומר לך, שתתני לה להחליט עבור עצמה. ייתכן ואם תתני לה לעשות כצונה היא תשאר איתו וייתכן ולא, אבל לך אין ממש השפעה על זה. אני יודע שהדברים יכולים להשמע לא פשוטים, אבל זה מה שאני שומע מהדברים שלך, דרור
יש לי חבר שנתיים נפרדנו ים פעמים. עכשיו הוא הציע לי שנתחתן אני בטיפול כדי לבדוק מה עושים עם זה. אני דואגת שאחרי החתונה אני יגלה שזו טעות מה ההמלצה שלכם?(אני בת 31 והוא בן 36 אני לא רוצה לחכות ומצד שני לא רוצה להתגרש אחרי יומיים.
ליאת שלום, אני מרגיש שמעט מדי ידוע לי על הקשר שלכם, במיוחד בזמן האחרון, מה הביא לפרידות ולחזרות. מה הביא להצעת הנישואין. משום כך אני לא מרגיש בנוח לייעץ לך מכאן, אבל מאחר ואת בטיפול ואת עסוקה גם שם בנושא המלצתי היא לא למהר, אם את לא בטוחה, והספקות שלך כה גבוהים נסי להמשיך ולבדוק מה קורה שם. דרור
שלומית שלום, את מוזמנת לכתוב למייל האישי. לגבי אורנה, אני לא יכול לענות. דרור
אני בטיפול משפחתי מעצבן מאוד. אני בת 27 והטיפול כולל אותי את אחי בן 22 ואת שני הורי התחלנו טיפול בעקבות בולמיה שלי והחלטה משותפת לעזור לי. הבעיה שנראה לי שהמטפלת בצד של ההורים שלי כל דבר שהם אומרים היא כאילו מסכימה איתם. חשבתי ללכת לטיפול לבד כי בטיפול המשפחתי לא נשאר לי מקום לעצמי. מה דעתכם ומה נכון לעשות?
סתיו שלום, טיפול משפחתי יכול להיות מאוד לא פשוט, בעיקר כשאת זו ש"בגללה"המשפחה מתכנסת לטיפול. ייתכן ואת והם מרגישים שאת המטופלת והם עוזרים לך. במצב כזה קל להרגיש שהמטפלת לא בצד שלך. מטפל משפחתי מקצועי צריך, ולרוב מסוגל, לראות את הדברים מכל הצדדים ובעיקר לאפשר לצדדים לראות האחד את הצד של השני. עצתי היא כזו, נסי להעלות את הבעיה שאת מרגישה, אפילו את ההתלבטות שלך לפנות לטיפול פרטני. אם תרגישי שזה לא עוזר ואת ממשיכה להרגיש לא בנוח, פני לטיפול פרטני מקצועי. דרור
אפשר לשלוח מייל ?
כן, ניתן לשלוח מייל, דרור
אני אחרי נסיון התאבדות שלישי שכל פשוט בן אדם שאפילו להתאבד לא מצליח חזרתי לטיפול אחרי אשפוז של כמה ימים ואחרי הפרוצדורה והכל סיפרתי למטפלת שלי למה לא הגעתי לטיפול ועל ההתאבדות והכל היא אמרה לי פעם הבאה שתחשבי על אפשרות כזו אני רוצה שתספרי לי אם לא תספרי לי אני מפסיקה את הטיפול ואמרה שמבחינתה זה חוזה בעל פה ושהיא לא מבינה איך בשבוע האחרון הגעתי לטיפול ולא פציתי פה. הייתי בשוק אני לא יכולה להתחייב בפניה שלא אתאבד אם היא לא יכלה לראות שזה עומד לקרות אז אני צריכה להודיע לה אם היא לא קולטת אותי בעיה שלה לא?
בילי שלום, המטפלת שלך לא אמרה לך להתחייב לא להתאבד, אם כי יש מטפלים השמים אמירה זו כתנאי טיפולי. היא אמרה שאם לא תשתפי אותה בכוונותייך היא לא תוכל להמשיך לטפל בך. אם תחשבי על זה יש בכך הגיון, הטיפול מבוסס על דיבור, כאשר את בוחרת לא לספר לה לא לשתף אותה היא לא יכולה לעזור לך. את בעצם מפרה את התנאי הסיסי לטיפול ונשמע שהיא מבקשת שתשמרי עליו כדי שהיא תוכל לעזור לך. אני מבין מאוד את הרצון שלך שהיא תבין אותך בלי מילים, ואני בטוח שהיא מנסה אבל היא מבקשת את העזרה שלך. זו לא בעיה שלה אם היא לא מבינה זו בעיה של שתיכן אז נסי לחבור אליה ולמצוא ביחד פתרון לבעיה. דרור
סיפרת כאן שניתקלת שוב בתוקף שלך לא ברור לי למה הוא לא בכלא? ואיך את עוברת לידו כך מדי פעם, מה הוא שכן שלך?
ש'- מדוע אינך מתלוננת על התוקף שלך? הרי את יודעת מי הוא ואת מכירה את פניו... נפגשת איתו מס' פעמים ברחוב..הוא פונה אלייך..מדבר איתך.. זו ממש לא בעיה למצוא את האיש. ועוד הוא זה שמזהה אותך.. איך את לא מפחדת שיתקוף אותך שוב? הרי הוא ממש מכיר אותך.. לכי לתחנת המשטרה הקרובה במיידית ומסרי עדות ולפי קלסתרון הם יוכלו לדעת אם הוא עבריין מין מוכר למשטרה.. אל תשאירי זאת כך. זה מסוכן. ומה שמעניין זה שבד"כ האנסים לא בוחרים מישהי כי יופייה מעניין אותם הם מחפשים לתקוף מתוך רצון להשפיל את הקורבן בין אם היא "כוסית" ובין אם היא לאו. מעניין שהתוקף שלך כן הזכיר זאת כמניע לאונס האכזרי שביצע בך.. בכל אופן, פני למשטרה בעיקר אם את פוגשת את האנס ברחוב.
מאיפה תמימות הזו שלכם??!! יש חוק התיישנות על עברות גם על עברות מין.. אתם לא יודעים מתי זה ארע, וגם אם לא עבר זמן התיישנות ללכת להעיד וכד' זה לא כל כך פשוט... ואולי גם לא שווה אנשים שעברו עברות מין העונשים שהם מקבלים זה פחות מעברייני שגנבו רכב וכד' , להתלונן ולעמוד מנגד דורש מהנפגעת עוצמות נפש אדירות שכן יש פלאבקים פקפוקים שונים בסיפור שהצד השני שמנסה לפגוע באמינות המתלוננת ועוד.. ובסופו של דבר בשביל מה?! אולי חצי שנה עבודות שרות זה לא שווה את זה כל מסע הייסורים.
בוקר טוב , אני לא מתלוננת מכיוון שאי אפשר .. חלפו 11 שנים ויש על זה חוק התיישנות לצערי .. כרגע הנקמה המתוקה שלי היא לחזור לעצמי .. יום טוב , שרית
הודעתך נערכה. אמירות שנאמרות בפורום יכולות להעלות סימני שאלה וספקות מובנים. יחד עם זאת מטעמים מובנים, וכפי שאת בוודאי מבינה לא אוכל לאפשר את האמירות שלך מעל גבי הפורום. דרור
בוקר טוב , תאמת אני בהלם ..נכנסתי לכאן הבוקר ואני מבינה לפי העריכה שציינת שנאמרו דברים כנראה בשמי ..די נפגעתי , הנושא הזה גם ככה מאוד רגיש עבורי .. אבל מסתבר שאין שליטה ..יותר מידיי גם על דברים כאלה .. אני לא כתבתי כאן אתמול , לא הגבתי מעבר לתגובה היחידה לשאלתה של י' .. עברתי לילה קשה ..ואני קוראת וכותבת רק ברגעים אלה .. צר לי אם מישהו השתמש בשמי ונתן לעצמו את הזכות לומר דברים במקומי .. למרות כל הכעסים שיש בי , רמת הכתיבה , והשפה שבה אני נוהגת לכתוב לעולם לא תבזה ..אף אחד לכן צר לי אם דברים נכתבו והיו צריכים להערך..בגלל זה .. זו באמת בעייה , כי בעצם איך אפשר לדעת מי הכותב ..?... שיהיה לך יום טוב דרור , ואתה יודע עד כמה אני מעריכה את הפורום כך שאני בחיים לא אכתוב אמירות פוגעות למרות כל המצב הקשה שלי .. שיהיה יום טוב , שרית
אממ..קצת קשה לי להתחיל לכתוב , בכלל לא יודעת אפילו איך להסביר את כל מה שהוביל להשתלשלות המקרית והדפוקה הזו...אבל אנסה : זה התחיל כמו שסיפרתי שפגשתי את הבחור שאנס אותי לפני כמעט שנה ברחוב , באופן אקראי, לא הכרתי אותו לפני...האונס!!! עצרתי עם הרכב במעבר חצייה , הוא עבר , ועלה לי פלאשבק מטורף .. זיהיתי אותו ..אחרי ששנים שכחתי אי הוא נראה .. עצרתי את הרכב והתחלתי להקיא , הוא הסתובב לא התייחס בכלל והמשיך ללכת .. זה גרם לי להתמוטט נפשית וגופנית ... הייתי בדרכי לטיפול אצל התזונאי =נאטורופט , ובדרכי אלייו ראיתי אותו בפעם הראשונה לאחר עשר שנים....!!!!! אחרי התמוטטות קשה מאוד של יותר מחודשיים , הנאטורופט הצליח לשכנע אותי להתחיל ספורט כדי שארגיש טוב יותר ...הסכמתי לנסות..כל דבר שיוכל להציל אותי מהמצב שבו הייתי... בחרתי ללכת עם חברתי הטובה מ` לחפש חדר כושר באיזור... (אציין רק שמ` לא ידעה שנאנסתי והיא חברת ילדות שלי...), עשינו חיפושים בחדרי כושר והגענו לחדר כושר מאוד מוכר באיזור, מ' ואני נכנסנו אלייו ... עשינו סיבוב ו..חשכו עיניי... הבחור שאחראי שם הוא הבחור שאנס אותי... הצלחתי לזהות אותו בשנייה .. .אי אפשר לפספס ... בחור "יפה" כמו שאומרים... , עיניים כחולות, שיער שחור , גוף חטוב ...אי אפשר לפספס אחד כזה במבט עיניים.. (לי אישית בא להקיא כשאני כותבת את התיאור הזה ...) ואני ... אני עמדתי להתעלף באותו הרגע , הרגשתי מסוחררת , אחז בי פחד שאי אפשר לתאר , נפלתי על הרצפה, הוא ניגש אליי , וחייך ...את החיוך המאושר שלו , החיוך שחרוט בזכרוני ולא יכול לצאת משם ..הזילזול הזה, החיוך המאושר הזה... אי אפשר לתאר אפילו ...הרגשתי בחיוך הזה שוב..איך הוא מזהה אותי...הוא זיהה אותי אני יודעת , הספיק המבט שלו בי והכל עלה לי בחזרה ... הוא בא לגעת בי ושאל אם אם הכל בסדר ואני רוצה מים ... העפתי אותו ואמרתי לו "שלא תעיז לגעת בי " הוא עוד אמר למ` "יש לך חברה דפוקה אה??!" יצאתי בכוחותי האחרוניים ...מסוחררת בטירוף ... אמרתי למ` שאני לא מרגישה טוב שאני רוצה להגיע הבייתה , היא לא הבינה מה קרה , יצאתי כמה רגעים לבד, היא נשארה לשוחח איתו לרגע ולאחר מכן יצאה ..אבל רגע "ש` היא אמרה לי , תנוחי , תשתי משהו , מה הלחץ , ??? חכי רגע לא הספקנו לדבר איתם אפילו.." הרגשת הבחילה כבר חילחלה בגופי... ואני רק הצלחתי להגיד לה " מ` , נדבר כבר , אני חייבת לעוף מפה" ... הגעתי הבייתה מזועזעת , לא ידעתי מה לעשות, לא מספיק שראיתי אותו , אחרי ככ הרבה שנים , הוא גם עובד באיזור קרוב לבית שלי, לא מספיק מה שהוא עשה לי הוא עוד מחייך אליי .. וניגש אליי.. הוא זיהה אותי , כן ..הוא זיהה המבט הזה נשאר בו כמו בזמן האונס , החיוך הערמומי הזה ..אי אפשר לתאר .. כמו שטן פשוט שטן בהתגלמותו.. התמוטטתי , חליתי , לא יכולתי לתפקד , לא יכולתי לאכול, הקאתי בטירוף, זו התקופה הכי גרועה מבחינתי שבה "אסור" היה לי להיות ככה , להיות חסרת כוחות כלפי הבן זוג שלי והילד הקטן שלי ואני אסביר בהמשך למה.... הילד שלי היה רק היה שואל כל הזמן " למה אמא כל הזמן חולה" ...ואני כבר לא ידעתי מה לעשות , לא סיפרתי לאף אחד מה עובר עליי ...קפאתי שוב , ניתקתי את עצמי מכל הסביבה , ניסיתי לא להרגיש כלום אבל הגוף שלי הרגיש את כל עוצמות הכאב , לא ידעתי איך להתמודד עם הכאב העצום הזה ... ולא..לא הצלחתי לשתף גם את את מ` במה שעובר עליי, לא ידעתי איך לספר את הסיפור שככ הדחקתי עשר שנים ולהוציא אותו החוצה ....בבת אחת אז נעלמתי לכולם ולעצמי , לא דיברתי עם אף אחד , כל היום ישנתי , חיפשתי שוב את הדרך הקלה והיא לברוח ....במקביל עשיתי אלף בדיקות רפואיות , ולא מצאו כלום הכל היה פסיכוסומאטי... מסתבר...(הקאות, חום, שילשולים, חולשה...) ובינתיים מ` החליטה להרשם לחדר כושר הזה , למרות שביקשתי ממנה לא להרשם ובמיוחד לא לשם..ביקשתי שתחכה לי שארגיש טוב יותר , ולא הסברתי מעבר לזה כלום , רק אמרתי לה "חכי שארגיש טוב ונלך ביחד ונרשם לקאנטרי יהיה כיף יותר מה הלחץ..." ... מ` נעלמה לה... נרשמה לחדר כושר בלעדיי .. אחרי כמה זמן היא התקשרה אליי , וסיפרה לי "את זוכרת את הבחור שניגש אלייך..אז שלא הרגשת טוב" ?...המחנק בגרון כבר אחז בי.. "נו , אמרתי לה " ... היא הוסיפה , הוא מזה חמוד, אני והוא הפכנו לידידים...לא הצלחתי לומר כלום , ניתקתי לה את הטלפון אחרי שאמרתי לה "אבל מ`, את לא מכירה אותו , חכי ..זה שהוא יפה לא אומר כלום.. תפסקי להיות כזו , וללכת אם כל אחד ... היא כעסה עליי , מה קורה איתך , מה זה מפריע לך , את מקנא בי ??? היא שאלה והוסיפה אנחנו רק ידידים .." אמרתי לה על מה יש לי לקנא, יש לי בן זוג מדהים , אף פעם לא חיפשתי קשרים מהצד,ואף פעם לא קינאתי בך, לא הבנתי איך היא שואלת אותי שאלות כאלו בכלל , איזה מין חברה היא, ולא הצלחתי גם לומר לה כלום ...ופחדתי בתוך ליבי שיקרה לה משהו... אף פעם , אבל אף פעם לא האמנתי שאהייה בסרט רע כזה ... פשוט לא האמנתי ...ניתקתי איתה את הטלפון ובכיתי ..וואו כמה בכיתי באותו היום... החלטתי בינתיים לנתק איתה קשר והיא ... היא בכל מקרה נעלמה ...היא השקיעה בינתיים במערכת היחסים שלה עם הבן אדם החולני הזה שאנס אותי ואני לא ידעתי !!!! ,והוא בטח עשה הכל בכוונה , רצה לצאת איתה בגלל שזכר אותי אני בטוחה ... יום אחד קיבלתי טלפון כשהייתי עם בעלי בביהח , מצאו לבעלי גידול בראש לפני שנה , לכן שכולם חשבו שאני לא מרגישה טוב זה בגלל שעברתי תקופה קשה נפשית בגלל הבן זוג .. של כמה חודשיים מאז הגידול ובדיוק כמה חודשים אחרי פגשתי את הבחור הזה בפעם הראשונה ברחוב, בגלל זה מצבי הנפשי רק הפך לגרוע יותר ... ואף אחד לא קישר שמשהו רע אחר עובר עליי... הוא התקשר אליי לטלפון ואמר לי " היי זה אני ר` , קיבלתי את הטלפון שלך ממ` את יודעת שאני יוצא איתה..וצחק..אולי נפגש ונמשיך מאיפה שהפסקנו...היית טובה חבלז " ואני ..לא האמנתי למה שאני שומעת.. אני נמצאת עם בעלי במחלקה אונוקולגית בביהח , והבחור שאנס אותי מתקשר אליי...לא האמנתי.. פשוט ניתקתי את הטלפון ...הפנים שלי הפכו להיות בצבע של הקיר .. בעלי שאל אותי מה קרה למה אני נראית ככה .. אז היה לי איכשהו תירוץ ..המקום הזה בביהח עושה לי לא טוב ...יצאתי לנשום אוויר ..לא ידעתי מה לעשות ... התחלתי לבכות , לא ידעתי על מה לבכות קודם , על זה שבעלי ואני נמצאים במקום כזה , או על זה שהבחור שאנס אותי מתקשר אליי... לא ידעתי מה גרוע יותר...ולמה??? מה עשיתי שיגיע לי דבר כזה????? ואיך אוכל לספר לבעלי , במצב שהוא נמצא הרי אני צריכה להיות שם בשבילו, לחזק אותו ... איך??? לא נרדמתי כל הלילה , בבוקר התקשרי למ` , החלטתי שאני חייבת להזהיר אותה, צעקתי עלייה איך היא העיזה לתת את הטלפון שלי בלי רשותי... "איזה חברה את, את לא מתביישת ...אמרתי לה , היא ענתה לי "ש, מה הבעייה הוא אמר לי שהוא מכיר אותך כבר שנים שהוא יצא איתך פעם והוא רוצה להגיד לך משהו אישי ...הוא כזה מקסים תפסיקי" ...אז כבר לא יכולתי לשתוק אמרתי לה "את יודעת מה , אני יגיד לך , כן הוא מכיר אותי , לא אישית, הוא פשוט א נ ס אותי לפני עשר שנים , את קולטת עכשיו????, הבחור הזה אנס אותי.... "מה פתאום , מאיפה את מביאה את הדברים האלה, מה קורה לך ???, ולמה לא סיפרת לי דבר כזה שקרה לך עד היום , מאיפה הבאת את זה.. , אני לא מאמינה לך , הבחור הזה מדהים הוא כזה עדין שבחיים הוא לא יפגע במישהו ... טובב הייתי בהלם כמה זמן את מכירה אותו חודשיים ואותי כמה 15 שנים ??? ככה את מתנהגת , למה??? , אמרתי לה את רוצה לשאול את ג` בעלי אם עברתי אונס ,אני מוכנה , אם את לא מאמינה... מה יש לך נראה לך שאשקר לך בדבר כזה ??? את לא זוכרת מה קרה לי אז בחדר כושר שפגשתי אותו פעם ראשונה..??? היא התעצבנה עליי..ואמרה לי "תפסיקי הבחור הזה מדהים,גם כבר שכבתי איתו, נו..באמת..נראה לך שאחד חתיך כזה צריך לקחת משהו כזה בכוח ..הרי נתתי לו את זה בכזה כיף ...ואז השיחה עברה לטונים צורמים ביותר לא יכולתי להאמין שהחברה שלי, החברה הכי טובה שלי שכבה עם הבחור שאנס אותי ...כן והיא עוד לא מאמינה לי ... למה ??? מה קורה פה ??? איך הוא הצליח להתקרב לסביבה שלי שוב????איך???אני לא מכירה אותו, לא הכרתי , איך זה קורה לי ?? למה??? הקשר עם מ` נותק , עם חברים כאלה מי צריך ...בעצם חברים ... לא סמכתי על אף אחד , נפגעתי , אבל הפעם נפגעתי בגדול ... כתבתי למ` חברתי ה"יקרה" ....מכתב, ובו אמרתי לה , "רק שתדעי לך שאת בן אדם מגעיל, אני לא מאמינה שנתתי לך להיות חברה שלי כזו טובה כל השנים ...היית קרובה אליי לכל דבר שקרה לי , עברנו ביחד מלא דברים , לא האמנתי שתמכרי אותי בשביל אפס כזה לא האמנתי שאת ..כן..את לא תאמיני לי ... שתזרקי את כל מה שעברנו ביחד , בשביל בחור כזה.. מ` - יופי זה לא הכל בחיים , חשבתי שאת בן אדם חכם יותר, ולא רק נראית חיצונית טוב...כנראה טעיתי , טעיתי בגדול!!!!! כנראה את זולה בדיוק כמוהו , אז מאחלת לך שכל החיים שלך יהיו סביב אנשים צבועים כאלה , כי את מתאימה להם רק שתדעי שאני בחיים לא אסלח לך ... גם ששלחת לי סמס ביום כיפור להגיד שאת מצטערת על כל מה שקרה לי ונפרדת ממנו ואת נוסעת מכאן זה כבר לא עניין אותי - כנראה היה שם משהו בינכם שגרם לך לעשות את זה בכל זאת... אז אני לא רוצה להגיד אמרתי לך...אני שמחה שהבנת את זה על בשרך ...רק חבל שהיית צריכה לעבור את זה ולא נתת לי "להציל אותך לפני" ...איך שכבת איתו ככ מהר בלי להכיר אותו מספיק... רק מענין אותי לדעת למה החלטת לברוח פתאום לתאילנד... תכננת ככ הרבה דברים, ללמוד , עבדת בעבודה ככ טובה , מעניין אותי לדעת מה גרם לך לעזוב הכל ולברוח ... חבל , חבל , זה מה שיש לי להגיד לך , בחיים לא אוכל להסתכל לך בעיניים אחרי שלא האמנת לי ועוד שכבת איתו ...ועוד המשכת לצאת איתו אחכ ...את מגעילה ... תתביישי ...כל החיים שלך ...תזכרי ששכבת אם מישהו שאנס אותי , כן הוא א נ ס אותי באכזריות , הוא השתמש בסכין , באזיקים , הוא פגע בי ... הוא לקח את זה בכח מתוקה , והייתי כוסית בדיוק כמוך ...אבל זה היה בכוחחחחחחחחחחחח!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! תזכרי את זהתמיד !!!!!!! כי אני בחיים לא אסלח לך !!!!!!!!!!" אז אני אשלח לך קישור לאי מייל שלך , כדי שתקראי את זה כדי שיהיה לך רע בדיוק כמו שעשית לי , נטשת את כל מה שהיה ביננו לטובת גבר פסיכופט שלא הכרת כמעט.. ואת בן אדם בוגדני ... את מכרת אותי , את הנשמה שלי נתתי בשבילך תמיד , ואת ... לא זכרת מזה כלום והלכת בשביל מישהו שבכלל לא הכרת , עשיתי בשבילך הכל, ואת לימדת אותי , לא לסמוך על כל אחד ... לימדת אותי שיעור חשוב בחיים ..... תהני, תעשי חיים , רק אל תגידי לא אמרתי........... אני יתגבר על זה מתישהו אבל את , לא יודעת אם תצליחי כי את ידעת , והמשכת עם זה ....ונתת לו כי רצית , גם אחרי שידעת עליו את מה שסיפרתי והמשכת עם הקשר החולני הזה בינכם ואני רק עברתי סתם ברחוב והוא לקח את זה ממני בכח .!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! נ.ב שתדעי לך שבגלל שנתת לו את הטלפון שלי הוא המשיך להטריד אותי , הוא היה מתקשר אליי כל הזמן לבקש סליחה...כן ממש ... מצטער אם היית יודעת איזה אונס אכזרי הוא ביצע בי ואז לא היית חושבת שהוא "מקסים " בכלל.. הוא אפילו חיכה לי פעם אחת מתחת לבית...בגללך , הוא יודע עליי פרטים ... היום , הוא עוד רוצה להפגש איתי... רק אני יודעת איזה טיפוס הוא... פסיכופט , מטעה אנשים.... אבל זה בדרך להיות בסוף ... העברתי את זה הלאה .. אני לא אתן לא לפגוע בי שוב... הוא לא ייקח ממני את מה נשאר לי ... ואני אצליח , אני אצליח במלחמה הזו .... הוא בסוף ישלם על מה שהוא עשה ..... ואת ...רק ברחת ...במקום להיות לצידי בזמן שהכי הייתי צריכה חברה ...חשבתי שאת חברה .... ******************************************************** מ' חברה שלי עזבה לתיאלנד ..אחרי כמה חודשים, ניתקנו קשר לחלוטין ..וגיליתי שהיא עברה תאונה מחרידה שם ..ונהרגה !!! כן היא נהרגה ..לא הספקתי אפילו להשלים איתה לפני ... **************************************************** החלפתי מספר טלפון ..ועברנו דירה ..לא בגללו בלי קשר ..כך שהוא לא יודע פרטים עליי ******************************************************************************** רציתי להתלונן על הבחור במשטרה אבל חלפו עשר שנים ..וחוק ההתישנות חל על זה .. מאז , יוצא לי לראות אותו מידיי פעם מסתובב בעיר ..הו כבר לא עובד בחדר כושר ..הבנתי שפיטרו אותו על הטרדה .. אבל הוא ממשיך לחייך ..ואני נשרפת מבפנים .. פעם אחרונה הוא אמר לי "נשארת שרמוטה יפה , אבל את צריכה לרדת במשקל"... ואני ..כל פעם קופאת ..נכנסת להלם ..מתקשה להגיב כמו אז באונס ... ***************************************************************************** היום , הנקמה המתוקה שלי תהייה שאחזור לתפקד רגיל, לא בהדחקה ..בידיעה שעברתי את מה שעברתי ואני לא אשמה .. והתהליך הזה שאני עוברת בטיפול פסיכולוגי במהלך השנה וחצי האחרונות ..ככ קשה ולוקח ככ הרבה אנרגיות במיוחד בגלל כל ההשתלשלות המקרית שקרתה כעבור עשר שנים באופן פתאומי מולו .. מקווה שיהיה טוב .. ומצטערת על האורך ..אי אפשר היה לתמצת את זה בלי להסביר . לילטוב ..בתקווה, שרית
שרית יקרה, קראתי את מה שכתבת.וחשבתי שהלוואי והיה אחרת.הלוואי ולא היה כואב אבל הכאב הוא גם מנת חלקנו בעולם הזה,וצריך להתמודד איתו,ואת **כן** מתמודדת בכך שאת מטפלת למרות שהתהליך גוזל הרבה אנרגיות והוא בכלל בכלל לא קל,אבל אולי מהתהליך הזה תבוא הנחמה ואז ייסגר המעגל של כל הכאב הזה..וכך בעתיד אם תיזכרי בפגיעה הזאת תוכלי להיזכר בה גם בלי שהיא תעורר כל כך הרבה כאב כמו שאת חווה היום. עצוב לי שעברת מה שעברת ושיש אנשים כאלו זבל ,מניאקים,תחלואות המין האנושי,סליחה אבל זה בגלל היעדר מילים אחרות לתאר מה מרגיש לי.. חיבוק. (((((((((((((שרית))))))))))))) חן
זה נשמע כמו סיפור של נערה בגיל ההתבגרות... אחלה כושר כתיבה... מתוקה, תוכלי להיות אחלה סופרת לגיל הנעורים.. הסיפורים- מרתקים..
ש' היקרה- זו הודעה שלך קודמת כאן לגבי הילה גרשוני ז"ל. טענת בעבר כי זו חברתך הטובה שנהרגה בתאילנד. יהי זכרה ברוך- הייתה על כך כתבה בעיתון עם תמונה שלה - ללא ספק בחורה מיוחדת ביותר ביופייה המדהים! לפי מה שכתבת ל' בסיפורך קורע הלב את רבת איתה (כאן היא מכונה מ') לפני כי היא שכבה עם האנס שלך. וכן כתבת לה מכתב ניתוק ולא היית איתה בקשר בגלל מה שעשתה לך ובגדה בך. אך לפי הודעתך בעבר (מצורפת למטה)- נראה שהייתן לכאורה בקשר מצויין. אני מאוד מקווה שאת לא משמיצה את הנפטרת. וכן סגנון כתיבתך ממיוחד בעיניי הפך לזול כמו רומן זול לגיל הנעורים. ומה זה המילים האילה- שרמוטה,כוסית??!! איכססס וזו הודעתך כאן על חברתך כביכול (מקווה שאין לך קשר אמיתי עם הבחורה יפת התואר ויפת המראה מהעיתון- יהי זכרה ברוך!) וזו הודעתך הקודמת כלשונה- ככ כואב לי .. על חברתי היקרה ..הילה גרשוני זל ..שנהרגה ..בתאונת המסוק בתאילנד ...(בפוקט) לחשוב שלפני שבוע וחצי ..צחקנו , שתינו קפה ..ועוד דיברנו על זה שהיא תהייה כאן כבר ב 18/10.. היא בעצם כבר לא תהייה .. לא מעכלת את זה .. לא.. לא יכולתי ללכת אפילו להלוויה . ..ככ כואב לי שלא ליוותי אותה בדרכה האחרונה .. הצחוק שלה , היופי המדהים ... אני לא מפסיקה לבכות .. כל התקופה הזו ככ קשה לי .. בנוסף , עכשיו להתמודד עם המוות הפתאומי שלה.. אני לא מסוגלת.. הכל קשה לי מידיי .. לא מסוגלת :-((((((( הזו חברתך שנהרגה מסכנה שאת משמיצה אותה ששכבה עם ההוא שאנס אותך?????? זה כל-כך זול!!! ואני לא מאמינה לזה בגרוש! וגם אם נניח שזה נכון- כך משמיצים אדם שנפטר? זה אסור!!! גם אם גנבה לך כסף מהבית - תתביישי לך! זה אסור!!!! כך זה בעיניי. מצטערת.
מה השאלה לא הבנתי האם את מזלזלת בכאב של מישהי אחרת?
שלום לכם, השאלה שעלתה כאן נוגעת, להבנתי, הן בשאלה של חוסר צדק ורצון לתקן את המעוות, אך גם קושי להאמין שדברים כאלו יכולים לקרות. אני חושב שיש קשר בין שתי השאלות הללו, כי השאיפה לצדק טמונה בכל אחד מאיתנו ואני שומע אותה גם בדבריה של שרית. היינו רוצים לדעת שמי שפשע נענש. אבל לא תמיד זה כך, ולעיתים זה מזמן לנו מפגש מחודש גם עם העבר הקשה. דרור
בוקר טוב , אני מבינה שנשאלה כן שאלה כנראה בשם שלי ..והיא הייתה פוגעת .. אני כותבת רק עכשיו וקוראת את כל התגובות .. מישהו השתמש בשמי ..מסתבר ועצוב לי שככה .. בחיים לא אזלזל בכאב של מישהו אחר ..במיוחד בגלל כל הסבל שאני עוברת .. לא יודעת מה הייתה השאלה ..אבל היא לא הייתה שלי .. יום טוב , שרית
אפשר לדבר איתך בנייד היום?
את לא יכולה לשאול אותה במייל האישי אם היא מכירה אותך?
עושה רושם שבאופן כללי הפורום הפך לתיבת דואר בדרך לתיבת הדואר: "אפשר לשלוח דואר למייל הפרטי" נהייתה השאלה הכי חמה בפורום. חבל
מה הפירוש של ACTING OUT?אם אפשר דוגמאות. תודה
יפית שלום, אין תרגום טוב לעברית ל acting out. המשמעות של המושג היא לפעול, להתנהג במקום לדבר על הדברים. למשל כאשר במקום לדבר בטיפול על הקושי להיות בחדר, הרצון לצאת ממנו, פשוט קמים ויוצאים ולא מאפשרים עיבוד של הקושי. או לחלופין במקום לדבר על כעס או אכזבה מהמטפל מאחרים משמעותית לפגישה, או שוכחים להגיע אליה. דרור
מה עושים שהכל כל כך קשה מה עושים שהחיים מחורבנים מה עושים שנמאס מהכל מה עושים חוץ מטיפול שגם הוא מחרבן לי את החיים
מירי שלום, לעיתים באמת נדמע שהכל כל כך רע, ואין מה לעשות יותר. שאפילו מה שמנסים לעשות כדי שיהיה יותר טוב, כמו ללכת לטיפול רק מחמיר את המצב. ולפעמים באמת אין מה לעשות חוץ מליאחז חזק בתקווה ובאמונה שבהמשך יהיה יותר טוב. והמעשה הזה, ההיאחזות הזו היא מעשה לא פשוט בכלל, אבל אם תצליחי בזה, אפילו חלקית ותצלחי את התקופה הזו, תגיעי, גם בעזרת הטיפול, למקום טוב יותר. דרור
שלום לדרור שטרנברג . אני בת 37 ( בסוף החודש , בת 38 , אבל רע לי בנשמה ) , גרושה בלי , מאז גרושיי , חזרתי לגור עים הוריי ( בשל העדר אמצעים כלכליים ) . אבא שלי , במיוחד בחודשים האחרונים , במקום להיות גאה בי שיש לו בת מסורה ( אבי עבר בקיץ האחרון ניתוח להסרת גידול מאחת מכיליותיו , ואני כדי לעזור להוריי , פשוט הפסקתי לעבוד , אני אחזור לעבוד כנראה בזמן הקרוב ) ואינטיליגנטית ( אין לי תואר אקדמי , אבל מאז שחרורי מצה''ל למדתי מספר קורסים איכותיים של לימודי תעודה , שהאחרון שבהם היה לפני כמעט שנה , קורס לממציאי פטנטים ויזמים באונ' ת''א , ואני בכלל חיפאית , ולא היה אכפת לי ללמוד בת''א ) , הוא פשוט עויין כלפיי וכלפיי אימי ומזלזל בסארקאזם על כל ההישגים שלי ! האמת היא ( וזו אמת איומה שאני משתדלת להדחיק אותה ) שאבא שלי בכלל רצה בן ( אבא שלי פלט לפניי סוד לפני מספר שנים ואים היה לו שכל וטאקט הוא לא היה מעז לומר לי את זה , שכאשר נולדתי והוא בא לבקר את אימי בבית חולים , אז אמרו לו - '' מזל טוב יש לך בת '' והוא פתאום נבהל ) . יש לציין שלאבי יש שני אחים בלי אף אחות . החבר שלי , בחור רגיש , שחזר בשאלה כדי לברוח מאביו המתעלל נמצא כרגע במשבר נפשי/דיכאון ואין לי ( כרגע ) בפני מי ''לשפוך את הלב '' למעט באינטרנט...( בעבר נפגעתי מיחס משפיל ומתנשא מצד אנשי בריאות הנפש ולכן אני חוששת בשנים האחרונות ללכת לטיפול פסיכולוגי ) בתודה , אורנה .
מה חשבת לעצמך, לגור בגילך עם ההורים זה מתכון לחיים של ילדה קטנה התלויה בהלך רוחם של ההורים, פלא שאת במצב כזה. לא משנה מה מצבך הכספי עדיף לגור עם שותפה ולא עם ההורים. פחד אלוהים אני 10 שנים צעירה ממך ולראות את ההורים שלי פעם בשבוע זה יותר מדי. אחותי תמצאי לך חיים מגיע לך.
אורנה שלום, את מתארת מערכת יחסים לא פשוטה עם אבא שלך, את רוצה שהוא יכיר ביכולות ובמסירות שלך והוא לא מספק לך את זה. נשמע גם שאת רואה קשר בין הרצון המוקדם שלו בבן לבין מה שאת חווה כזלזול בך. ייתכן וזו הסיבה וייתכן ולא, אבל ברור שכרגע את סובלת. אני לא יודע מה בדיוק קרה בטיפול, האם כיום את יכולה להתגבר על העלבון שחשת אז ולפנות שוב לטיפול, לבדוק כיצד את יכולה להרגיש שאת פחות צריכה חיזוקים ממנו, כיצד את פחות נפגעת ממנו ובכלל. מעבר לכך הייתי מייעץ לך לבחון מדוע למרות כל הקשיים את חזרת הבייתה. אני מבין שקיים המרכיב הכלכלי, אבל האם הוא שווה את הסבל שאת מתארת? דרור
היי אני נשואה טרייה כשנה....החלטתי להתחתן אחרי חצי שנת היכרות למרות התנגדות נחרצת של הוריי.....הוא מבוגר ממני ב13 שנה והיתי עוברת לגור בכפרו ואימי העדיפה שאגור קרוב אחליה כי אני בת יחידה.....הבעיה הגדולה היא ש:בעלי כמעט ולא בא לבקר את הוריי לא מתקשר לשאול לשלומם לא אומאר חג שמח כלום......וגם אם בא פעם בחצי שנה בקושי יושב איתם רבע שעה ואז ממציא תירותים שנלך למקום אחר. הוא מצפה ממני שאתן למשפחתו יחס של מלכים ש"אלקק" להם כל הזמן. הוא טוען שהוריי לא דברנים וקשה לו לשבת איתם....שאין להם נימוסי שולחן וכו.....(הוא בעצמו טיפוס ממש לא דברן). גם הוריו לא חפים מבעיות...אנו גרים עם הוריו אביו חולה מאוד ומקשה עלינו מאוד לנהל חיי זוגיות תקינים וכרגע אנו לא במצב כספי להשכיר דירה....אימו מאוד מפנקת את ילדיה (הכי קטן בן 37) והיא מתייחסת אליהם כמו תינוקות בני כמה חודשים....ועובדה למרות כל זאת אני מבליגה כי אפשר לךחיות כל הזמן בוויכוחים ומלחמות......בעלי צריך להבין שכל אחד והאופי שלו וצריך להסתדר עם מה שיש......הוא התחתן איתי לא עם הוריי אך צריך להראות כבוד וחיבה מינימלךית בסיסית אנושי....התווכחנו על זה פעם ואמר שמשפחתו יותר טובה משלי (ממש משפיל).......מה עושים?????הדיבורים שלי איתו גורמים לו לתגובות ילדותיות.....
איילה שלום, את צודקת בעלך צריך להבין את זה, אבל נראה שלא משנה מה את עושה הוא לא מבין, ולא מוכן לשנות מהתנהגותו למרות שברור לו שזה מאוד מפריע לך. הבחירה בסופו של דבר בידייך, את יכולה לקבל אותו, את התנהגותו. את גם יכולה לבדוק האם מתאים לך להשאר איתו במצב כזה. בכל מקרה לא ברור לי האם ובאלו תנאים הוא יהיה מוכן ללכת לקראתך, ולכן נשמע שלמרות מאמצייך הרצון לשינוי כרגע נמצא בעיקר אצלך ולכן זוהי הבחירה שלך. דרור
כן, אפשר לשלוח, דרור
שלום, זה זמן מה יש בי את הרצון לפנות לפסיכולוג. אני יודעת שאני זקוקה לזה יותר מתמיד. כיצד עושים את זה? למי לפנות?פשוט לחפש באינטרנט מישהו מהאיזור שלי ולהתקשר? נשמע לי מוזר. האם הקופת חולים שלי יכולה לסבסב טיפול פסיכולוגי? כי חלק מההתלבטות היא בגלל כסף ... אודה לכם מאוד על העזרה בנושא וההפנייה למקום הנכון. תודה ס.
ס. שלום, ישנן מספר דרכים לפנות לטיפול. ראשית ניתן לבקש המלצות מחברים רופאי משפחה ועוד, או ממשתתפים באתרים כגון זה. ניתן כמובן לחפש פסיכולוג באיזור מגורייך דרך דפי זהב או האינטרנט להיפגש איתו ולהתרשם, גם זו דרך טובה. לבסוף, ניתן לפנות למרפאות לבריאות הנפש המעניקות טיפול חינם. כמוכן הן מעניקות סבסוד לטיפול פרטי אצל מטפלים הנמצאים ברשימות שלהם. בהצלחה, דרור
שלום, אני בת 25 נשואה באושר ואמא לילדה בת 2.5הכי מתוקה, בהריון שני בהתחלה ושמחה מאוד על כך. לעיניננו, אני ואמי היינו מאוד מאוד קרובות הייתי מתיעצת איתה כמעט על הכל וכשהיה לי רע היא תמיד הבינה אותי (גם בעלי אבל הוא לא העינין פה). לפני שנה ו-8 חודשים אימי קיבלה דום לב, הייתה מחוסרת הכרה יומיים והתעוררה. אך כשהתעוררה אימי מהתרדמת בת היומיים: (כמו בסרטים) היא לא זכרה כלום ואפילו לא את 5 ילדיה (שהקטן בן 9 ואני הבכורה) ואת בעלה ואת מי שהיא היתה בכלל. בכדי להמחיש לכם תחשבו על סצנה שבה מישהו ממש מאבד את אישיותו "זו אותה הגברת בשינוי אדרת". ועכשיו לעצה: מאז אני לא אותו בן אדם, הייתי תלמידה טובה בתיכון, היתי קצינה בצבא, למדתי שנה וחצי הכשרה מקצועית, התחתנתי, ילדתי: הייתי על גג העולם ומאותו רגע הכל התרסק לי. אני מבולבלת, אני מחליפה עבודות או שמפטרים אותי (ואני רוצה לשנות את זה אני רוצה עבודה קבועה אני חכמה וחרוצה ויש לי מה לתת), אני נעלבת בקלות, מצבי רוח משתנים: פעם שמחה ופעם עצובה. עכשיו בגלל הריוני אני הולכת לעבוד כקופאית במכולת כי אני לא רוצה להוציא את ילדתי מהגן וכי המשכורת של בעלי לא מספיקה. זה נשמע נורא, אני יודעת. כסף לפסיכולוג אין לי. מה עושים? אני בן אדם חזק, לפחות הייתי. איך נשברתי ככה? זה יכול להשתנות? נראה לכם שאני יוכל לחזור להיות הבן אדם היציב והחכם שהייתי? לגבי הריוני- אני אמא אוהבת ומסורה, לא רוצה לשדר לילדיי צער או בכי כמו עכשיו אלא שמחה וביטחון. השאלה העיקרית למעשה היא, האם אני אוכל לעזור לעצמי ואם כן כיצד??? סליחה על המכתב הארוך, אשמח לתגובות. מיטל
מיטל שלום, כאשר אדם קרוב מאוד, כגון הורה משתנה באופן דרמטי כפי שאת מתארת, הדבר דומה לאובדן של אותו אדם. כאשר הקשר הוא כה קרוב כפ]י שאת מתארת ברור מדוע ההשפעה עלייך היא כה דרמטית. אני אקדים ואומר שלהתרשמותי הדרך הטובה ביותר עבורך לפעול היא על ידי פנייה לטיפול. ישנם מקומות המאפשרים טיפול חינם (קופות חולים, מרכזים לבריאות הנפש), וחשוב שתפני אליהם גם אם תצטרכי להמתין מעט. אני אומר זאת כי נשמע שמה שקרה זעזע משהו פנימי אצלך, בתחושת היציבות שלך, הן הרגשית והן ההתנהגותית, זעזוע שדרך טיפול ניתן יהיה לייצב אותו חזרה. בהצלחה, דרור
אני בחורה בשנות השלושים לחיי, רווקה. אני מודעת שיש לי תכונות איומות: קמצנות, קושי ביכולת לתת, ציניות, מרירות, ראיית עולם שלילית, לעיתים קרובות מחשבות אובדניות. אני חוששת שיהיה קשה לשנות תכונות אלו, ואפילו עבודה עם פסיכולוג תהיה קשה. אני מגיעה למצבים שאני מרגישה שלא אחיה עוד זמן רב, כי מי יסבול תכונות אלו? בקיצור, אין לי מוצא. נולדתי עם חרא תכונות וודאי אשאר כך. מצטערת על המילים הקשות, אבל הייתי חייבת להוציא.
שלום שיר, למרות ההתקפה הבוטה עליך, נדמה לי שאפשר לשמוע גם משאלה לקול מנחם שיזמין וישכנע אותך להתעקש. שיזמין וישכנע אותך ששינוי הוא אפשרי. מבחינה זו נפלת על האדם הנכון, שכן אני נוטה להאמין בכל לבי לכך ששינוי והתפתחות אפשריים תמיד. את מפגינה עמדה שלילית מאד ביחס לעצמך, ביחס לסיכויים שלך לעתיד טוב יותר ולקשר מיטיב. מול תפיסות נחרצות ואוטומטיות כאלה אפשר "לצאת חוצץ", אבל לא לבד. עבודה עם פסיכולוג אכן עלולה להיות קשה, כמו אצל כולנו. עבודה נפשית היא כמעט תמיד עסק מורכב, הכרוך בחרדה והימנעות. ובכל זאת, אנשים מנצלים היטב את ההזדמנות שמעניק טיפול פסיכולוגי. מוכנה לחשוב על כך? ליל מנוחה ליאת
שלום! לפני קרוב לשנה כתבתי הודעה דומה ואני אכן יכולה להעיד ש"נפלת על האדם הנכון" על מנת לשנות את הגישה. תקשיבי (ותקשיבי לי טוב!!!:) ): גם אני הייתי שם! אני כבר לא ! הייתי ב 25 שנים של דיכאון מתמשך ואם הייתי יודעת כמה קל לפתור אותו הייתי עושה זאת לא רק אתמול אלא שלשום! הטיפול (עובדת סוציאלית) שאני קיבלתי הוא מתמשך, עקבי וכל כך חיוני. המטפלת שלי לא עזבה- פשוט ככה- ואני בכלל הגעתי אליה כדי לקבל חוות דעת עבור ריאיון עבודה... פשוט התחלתי לבכות עוד ועוד ועוד !!! ככה ארבע פגישות, בעוד שבכלל לא הייתי מודעת שיש לי איזושהי בעיה (ואפילו קיבלתי את העבודה ההיא:) ) היא מתנהגת אלי בטוב ובזכותה למדתי לשפוט את כולם ובעיקר את עצמי, ברוגע ובנועם. אם הייתי יודעת שאפשר להתייחס אל עצמך כל כך טוב, בשלווה ובשלום לפני שנה, בחיים לא היו עוברות לי מחשבות של הלוואי שאני לא אקום בבוקר וכו', או של כעס על עצמי, או כפי שאת תיארת את עצמך - אלוהים! את כל כך בדיכאון שאת בכלל לא זוכרת מה זה לחיות בכיף! כשאני כתבתי כאן הייתי באמצע מבחנים ולחץ וליאת כתבה לי "הגיע האביב" או משהו כזה... ואמרתי "די, אני רוצה לחיות, נמאס לי להיות באותו המעגל שוב ושוב". אני בטוחה שאת חושבת שאת הכי חכמה ואין מה לעשות, את קמצנית וחרא תכונות ושאר מה שכתבת, אבל תני סיכוי שאולי את פשוט לא מדייקת, ושופטת את עצמך איפה שלא רק מיותר אלא מפריע לך לחיות חיים תקניים ומלאי שמחה! אולי, וכנראה שכן אם נודה על האמת, ש מישהו שיש לו הסמכה, והוא לא תופס מעצמו, והוא שם כדי לעזור, והוא ממש יודע מה את צריכה לעשות כדי לצאת מזה! תאמיני לי, זה כל כך הרבה יותר קל ממה שזה נראה, זה פשוט להפסיק לסבול כמעט מיד, ואז לא רק להתחיל להינו מהחיים, אלא גם למנוע את הסבל העתידי. משהו כמו לא רק דיאטה לנפש, אלא גם שמירת משקל לכל החיים. אני יכולה להגיד לך שחיי מאז האביב כל כך השתנו ממש מהקצה אל ההקצה, בעוד שבמציאות (לימודים, עבודה וכו') שום דבר לא באמת השתנה ואפילו נפרדתי מהחבר..., ואת חייבת לעשות את זה היום, שלא תצטערי על עוד יום שבזבזת בחיי סבל. אוהבת ומחכה לשמוע, אני
ליאת, אני לא מצליחה לחזור לעצמי אחרי מות ההורים. השינוי הוא טוטלי בכל תחומי החיים, ובעיקר החברתי והמשפחתי. האובדן השאיר אותי בודדה, אחרי שהבית היה תוסס, ומה שהוסיף על הבדידות הפיזית זו הבדידות החברתית שבחרתי לעצמי. עכשיו, בטיפול אני לא מצליחה לגעת בנושא עמוק מדי, אפילו אחרי שנה וחצי שאני שם וארבע שנים מהאובדן עצמו. אני לא יכולה לדבר איתה על דברים אינטימיים, משפחתיים. פשוט לא יכולה, כך חונכתי, ולא רואה את עצמי מדברת על משפחתי עם מישהו זר באופן ביקורתי. מה צריך לעשות עם: - הבדידות שבחרתי, שהורגת אותי, אבל קל לי איתה מצד שני מאשר העימות עם האחרים. - הפחד מהחשיפות הזאת בפניה, האישה הזרה שנכנסה לחיי ונהייתי לתלויה בה - והתלות בה, איך אפשר להתרחק קצת ממנה. תודה רבה לך וסופ"ש נעים
שלום כרמית, האובדנים הקשים שחווית בשנים האחרונות יכולים להסביר, בין השאר, את הקושי שלך להתמסר ל"אישה הזרה הזאת" שנכנסה אל תוך חייך. כעס וביקורת על הורים חיים מעוררים הרבה אשמה וחרדה, ואלה מתגברות שבעתיים אחרי מותם. הכעס על שנטשו אותך והשאירו אותך בודדה ועצובה, מקבל ביטוי גם מול המטפלת שלך, כאילו אמרת להם, באמצעותה: זהו, למדתי להסתדר בלעדיכם, אני לא צריכה אף אחד יותר אף פעם! אבל את צריכה מאד, כמו כולנו, וכנראה שייקח עוד קצת זמן עד שתוכלי להכיר בכך, ולהסתכן בקרבה מחדש. שולחת לך חמימות ותקווה, ליאת
מרגישה צורך עז להתנתק מהלחץ הזה,מהדברים שהצבתי לעצמי,מהשקט שכפיתי על עצמי בנדרים(שהיו חובה).השכל הישר יודע שפגיעה היא לא הדרך,בעיקר בגלל האפקט המאוד קצוב שלה, אבל היא כל כך מתבקשת בכדי לברוח ופתאום אפילו חמש דקות של בריחה,הם המון.לרכז את כל השקט המשתק הזה והלחץ בכאב עכשוי מוחשי ונראה לעין-עד אולי יעבור זעם.חשוך לי במעגל הזה שאין בו פתח מילוט,והאמת שמשהו בי פוחד גם למצוא אותו,די ברור לי מה אמצא שם,הרי העולם הזה בנוי כולו מאיכס וגועל אחד גדול.סתם עוד יום מחורבן ויש כאלה 365 בשנה...שבת שלום.
שלום ד. כנראה שגם כאשר העולם שלנו לא מזמן הרבה טוב, מוטלת עלינו משימת ההתמודדות. לפעמים, מתוך הניסיון להעניק לחיים תוכן ומשמעות, משהו מהלפיתה המחניקה מרפה קצת, ומסתננת התקווה. מקווה שתצליחי, אפילו מעט. שבת שקטה ליאת
לרוב המטופל זהו שמחליט לסיים את הטיפול. האם קורה שהמטפל/ת מבקשים לסיים את הטיפול? אם כן, מתי ולמה? ומה הדרך הטובה והבריאה לסיום טיפול? תודה
שלום רב, קשר טיפולי יופסק ביוזמת המטפל כאשר הוא מעריך שההתערבות הטיפולית מיצתה את עצמה, והמטופל אינו מפיק ממנה תועלת כלשהי. הדרך הטובה והבריאה לסיים את הטיפול כרוכה ברוב המקרים בדיון משותף על משמעותה של העבודה הטיפולית שנעשתה, ועל השלכותיה המיידיות והרחוקות עבור המטופל. כמובן שחלק משמעותי מדיון כזה יוקדש גם למשמעותה של הפרידה והשלכותיה האפשריות על חייו של המטופל. ברוב המקרים המטפל משאיר 'דלת פתוחה' למטופל, למקרה שירצה לשוב ולהתייעץ עמו בעתיד. בברכה ליאת
היי ליאת, מה שלומך? אני יותר טוב. השבוע פניתי לפסיכולוגית שלי (היא כבר פחות 'גברת פסיכולוגית') בין הפגישות. שלחתי לה הודעה, היא התקשרה אלי. דיברנו קצת. היא הרגיעה. לא כמו פעם, נגמרו לה השפנים (בכובע)... היא הייתה רכה ונעימה. גם הפגישה השבוע הייתה בסדר, היה רגע אחד שהיא התעצבנה עלי ועקצה, אבל חוץ מזה היה ממש בסדר. היו דברים שסיפרתי לה והיא לא הגיבה כדי לא לפרק אותי. היא גם דיברה על פסיכולוגים בכללי והשתמשה במילה אהבה. זה היה לי נעים לשמוע. עכשיו אני מרגישה יותר מוחזקת... שבת מקסימה מחר! נורית
תודה, נורית, על שאת מעדכנת גם כשטוב. ולמה צריך להכניס לשעה טיפולית נעימה דיבור על פסיכולוגים? אין לכן על מה לדבר?! :-) שמחה שאת מוחזקת ורגועה ונינוחה. ומחר באמת הולכת להיות לי שבת מקסימה, לפחות אם כל התכניות ייצאו אל הפועל. תודה על האיחולים - שולחת לך מלוא חופניים בחזרה- ליאת
אני לא מרגיש כה פתוח לדבר על זה אך אני בדיכאון (כך כולם אומרים לי) אני מרגיש כל הזמן שאני על הקצה של צוק וכול פעם שנותנים לי ביקורת (גם טובה) דוחפים אותי ושדוחפים אותי אני פוחד לא יודע למה אך אני פוחד וזה מונע ממני קשר לעולם כך אני מרגיש ועם למישהו יש פתרון בבקשה לכתוב בפורום
שלום לך א.ד אם בכל פעם שאתה נחשף לביקורת אתה מרגיש פחד, יכול מאד להיות שאתה מקשר בין התפעלות ו"מחיאות כפיים" לבין אהבה. כלומר - אתה מרגיש שבמצבים בהם הביצועים שלך אינם מושלמים אתה מסתכן באובדן האנשים החשובים לך או באובדן אהבתם. זהו מצב מוכר, שאפשר וכדאי לטפל בו באמצעות פסיכולוג/ית קליני/ת. בברכה ליאת
לשלוח לך מייל באופן חד פעמי? איני יכולה לרשום זאת כאן. תודה, ליאורה.
שלום ליאורה אפשר, אך אתייחס אל המיילים הפרטיים רק אחרי השלמת התשובות בפורום. בברכה ליאת
ערב טוב. אפילו אם לא שולחים שאלות לפורום, פשוט כיף לקרוא כאן. תודה. אשמח אם תעזרי לי גם. אני מטופלת הרבה זמן שנה ותשעה חודשים אצל מטפלת קלינית. אני ממשיכה בהתנגדות שלי, בועטת אותה רחוק ממני בכל הדרכים האפשריים. אני מודעת לזה , אבל לא מדברת על זה ולא מודה בזה. (ולא רוצה בזה, פשוט רוצה שהיא תחבק אותי חזק ותסע איתי על אותם אופניים שאורנה פעם תיארה בהם את הטיפול !!) אני לא מצליחה להתמסר לה לגמרי, פשוט לא יכולה, וגם לכל האנשים שמסביבי, כל פעם שאני מרגישה קרובה מדי, מוצאת את הדרך להתרחק בחזרה. עכשיו אני מרגישה שמיציתי את הטיפול, ואם היא לא הצליחה להגיע אלי עד עכשיו אז בטח לא תוכל אפילו אם אשאר עוד שנתיים. השאלה היא, האם מטפל/ת יכולים למצוא דרך אחרת אולי להגיע אלי, שיטה אחרת, או שזה פשוט אני וזה לא תלוי בה... מה דעתך? האם יש דבר כזה, אדם בלתי ניתן לטיפול? אני עייפה וצריכה עזרה, אין בי אפילו עוד כוחות לבעוט . שבת שלום
שלום מילי, אולי דווקא העייפות מלבעוט תביא את השינוי. יש, כמובן, גישות טיפול המנסות לעקוף התנגדויות מהסוג שאת מתארת, כמו למשל טכניקות הבעתיות שונות. גם את מיטלטלת בין הקרבה למרחק (ראי תשובותי לקודמותיך), והפיתרון של לברוח מטיפול או להכריז על עצמך כעל "בלתי ניתנת לטיפול" יכול לספק מוצא מתחושת התקיעות. כמו תמיד, הפתרונות הטובים אינם מגיעים בלי מאמץ, ולכן אני בעד המשך העבודה. בהצלחה ליאת
שלום לך, אשמח אם תוכלי לעזור לי. אני בטיפול בערך שנתיים - קרוב ל. לפעמים יש ביני לבין המטפלת פגישה קשה (אני בעיקר)/תכנים קשים/תקל כלשהו/אי הבנה/עצבים/בכי (אני בעיקר)/ שאלתי היא כזאת, כשקורה דבר כזה אני מרגישה שלא איכפת לה ממני, כאילו שהיא שולחת אותי הביתה עם זה להתמודד לבד, והיא יודעת שאני לא יכולה. אני מצפה ממנה לטלפון, להודעה (ויש בינינו כאלה ואין הגבלה). הבעיה שהיא רק מתקשרת בחזרה רק אם אני מבטלת את הפגישה הבאה. ברגע של ביטול, היא "מבינה" שיש שם משהו "לא בסדר", וכאילו שלא היה ניתן לראות. אני לא יודעת, אם זה אי איכפתיות, או שזה דבר נורמלי. ואני לא רוצה לדבר איתה על זה, כי זה נראה כאילו שאני מבקשת ממנה להתקשר. וזה בעיני ייראה כמו הצגה אחת גדולה ולא משהו אמיתי שנובע ממנה, ומאיך היא מרגישה אותי ואיתי. תודה
שלם א' זה נכון. טלפונים בין הפגישות - לפחות במצב עניינים אופטימלי - אמורים להתנהל רק לצרכי תיאום או שינוי בלוח הפגישות. כל האספקטים האחרים של העבודה הטיפולית אמורים להתרחש בחדר הטיפול ובמסגרת השעה הטיפולית. יש בזה היגיון רב, גם אם הוא עומד לעיתים קרובות בניגוד למשאלה של המטופל. הקושי שלך, תחושת ההזנחה והנטישה מצידה, המתעוררים במצבים רגישים, הם בדיוק החומר הטיפולי עליו יש לעבוד בפגישות, ויתכן מאד שלו הייתה מתקשרת לא היית ערה לקיומם. כשאת מבטלת פגישה, את מתנהגת את מה שטוב יותר היה להגיד במילים. ההימנעות מלדבר את הצרכים והמשאלות שלך (מתוך הפחד שתיענה להם באופן מעוות או מעושה) משקפת ככל הנראה משהו קדום יותר, שאפשר להקדיש לו מחשבה וללמוד ממנו עוד על חייך בהווה. בהצלחה ליאת
איני מבינה את אחי הגדול - שמצד-אחד יכול להיות 'טוב-לב' ולעשות עבורינו דברים רבים וחשובים ולעזור, ומצד-שני יכול להיות 'רוע -לב' ו'לרדת עליי' מילולית - עד כדי 'מילים אכזריות',איך אפשר להסביר זאת?
מבט קדימה, זוכרת? :-) ליאת
הלוואי שיכולתי לכתוב לך בחופשיות כל מה שמציק לי ו'מה עובר עליי' באמת,ציפיות והמתנה לתשובות... וכו'.ובנוסף לכך 'הגברתי מהלך' בשלב חיפוש העבודה,אך עדיין לא מצאתי את העבודה המתאימה לי בזמן זה,,אך אני אמצא בקרוב. ובנוסף לכל זה ה'מלחמה התמידית' בתחום שאמרו להרגיע - הבית,עם אח יהגדול, לא"תורמת" ל'שלות נפשי' ואף מגבירה את הלחץ,אך לצערי איך שהוא רואה אותי הוא מיד 'מתקיף' אותי מילולית וכרגיל קורא לי "אפס","חולת-נפש" וכו',ואף 'איחל' לי (דווקא עכשיו) שהלוואי ולעולם לא אצליח ב'פרוייקט' שאני עובדת עליו,ואם זה לא רוע-לב כלפיי,איני יודעת מה זה רוע-לב?! איני אומרת שאני 'שה-תמים' ולא עניתי לו,ולא הערתי לו קודם על כך שזרק משהו טוב מהמחסן,אך זו לא סיבה 'להתנפל עליי'.
משתנה ערב טוב, הדברים שלך העלו בי אסוציאציה של מלצר מתחיל, שנושא את מגש הכוסות, לא גורע ממנו את עיניו, ומצליח לשפוך בדרך את תכולת הכוסות. אני חושבת שללא קשר למריבות הקטנוניות עם אחיך, כרגע המבט חייב להישאר יציב ובוטח קדימה, מעבר לשטויות, אל הדברים החשובים באמת. נדמה לי שרק כך תוכלי להשלים בהצלחה את המשימה שלך, ולהגיע ליעדך בלי לרוקן אותה מתוכן ומשמעות. בהצלחה ליאת
אך מה אפשר לעשות כשהמילים והמשפטים 'פוגעים' עד כדי כך שלא ניתן 'להבליג' עוד עליהם,איך אפשר לא להתייחס לאיחול רע כ"כ,זה גורם לכאילו 'שריטה בלב' ואיני מגזימה?
היי ליאת, אני מקווה שהכל בסדר אצלך. זה באמת רק שאלה להתענינות.. (אם אין לך זמן על תתעכבי על ההודעה שלי) 1. היכן עובר הקו אצלכם המטפלים בין העברה שקשורה ונוצרה בגלל הסיטואציה של הטיפול, לבין משהו האמיתי שהיה מתרחש גם ללא טיפול במפגש בין שני אנשים. הכוונה לדוגמה: אמרתי לפסיכולוגית שלי שמבחינתי זה משהו חריג בכל הקשר הטיפולי שאני נמצאת בו. כי כשאני ניפגעת ממשהו זר או חבר שאינו שאר בשר שלי בעוצמה שהייתה ביני לינה סביר להניח שאני לא אמשיך בקשר ... לעומת זאת בסיטואציה משפחתית כמה דקות או שעות או במקרה הכי גרוע למחרת כבר לא זוכרים את האירוע. בטיפול אני הבנתי שצריך לתת צאנס אבל לא האמנתי שהכל יוכל לחזור לכמו שהיה ואולי למצב יותר טוב .. (ואני עדין לא מבינה איך הצלחנו לעבור את זה כי בעבר שהיה קרע בינינו זה נשאר ברקע תקופה ארוכה) והתגובה שלה שהיא כל כך שמחה שנכללה מבחינתי בקטגוריה של המשפחה שלי (וראיתי את החיוך על פניה לא יודעת למה זה גרם לה לקרון) מבחינתי , תאמת קצת בלבל אותי.. כי היא לקחה את זה אישי מאוד והרי כל סיפור של חיבה או התאהבות אתם הפסיכולוגים מפרשים כהעברה אז מתי אתם לוקחים את המחמאות באופן אישי ומתי זה רק בגלל הטיפול.. אני הבחנתי שברוב המקרים זה נלקח באופן אישי ואמוציונאלי לא ברור לי ההבחנה בין המצבים(אין לי בעיה עם זה אתם בני אדם) 2. למה בטיפול המילים בורחות אני החלטתי לשתף פעולה אבל כל פעם מחדש זה כאלו אני לא רוצה להתעסק בשום נושא ויוצאת קצת מתסוכלת מהטיפול. (ויש במה לעסוק) 3. האם יש הרבה מטופלים שמפריע להם תחושת קרבת יתר אני מרגישה מידי פעם לא נוח עם זה.. מצד אחד זה נחמד מצד שני אני כאלו מנסה לחבל בזה ובכל הקשר .. רחל נ.ב בלי שום דבר מיוחד שקרה לי בחיים פתאום הפכתי לאדם מאושר למרות ששום דבר לא השתנה....... הדיכאון שהיה תוקף אותי מידי פעם בשלושת השנים האחרונות עבר כלא היה, במשך 3 שנים לא סבלתי להיות רגע עם עצמי הייתי חייבת להיות עסוקה כדי לא לחשוב עלי כי אז הייתה "נפילה", כל סופי שבוע היה סיוט. כרגע בחודש האחרון אני פתאום אדם לא רק שלא בדכאון אלא חושבת שהחיים שלי טובים מאוד.. (לא בדיוק מה שרציתי אבל רק בעוד כמה שנים אני אוכל לשפוט כמה זה רע או טוב)
שלום רחל, יופי לשמוע שטוב לך ושהדיכאון חלף עבר לו. לא תמיד אנחנו נותנים את הדעת על כך... ולשאלות ההתעניינות שלך: 1. קשה מאד לשרטט קו ברור ונחרץ, כמו שאת מבקשת, שיגדיר מתי ההתייחסות אל המטפל משקפת העברה ומתי לא. בשל מאפייניו הייחודיים של הקשר הטיפולי, הרגשות החזקים המתעוררים כלפי המטפל מיוחסים לתהליכי ההעברה, זאת - מבלי לשמוט את ההיבטים הנעימים יותר או פחות של התקשורת הבינאישית וההתנהלות בחדר. לקראת סיומו של טיפול טוב, כאשר קונפליקטים לא מודעים זכו לעיבוד ובאו על פתרונם (הו, תיאוריה!), ההנחה היא שהמטופל מסוגל יותר ויותר לראות את המטפל שלו כאדם בעל חולשות ומעלות בזכות עצמו. 2. בחדר הטיפול מופנה זרקור דמיוני ורב עוצמה אלינו, אל עולמנו הפנימי, אל הפנטזיות שלנו, אל מרתפי הלא-מודע שלנו, אל האובייקטים המופנמים שלנו, אל רגשותינו. מסתבר שבחיי היומיום אנו טורחים לא מעט להימנע מהעיסוק בחומרים אלה, בהיותם טורדים מנוחה, מאיימים או מציפים רגשית. בטיפול, מצפים מאיתנו להיות מסוגלים לשהות יותר ויותר באזורים הרגישים הללו, ועבור מרבית האנשים זוהי משימה לא פשוטה. נדמה לי שמכאן הקושי. 3. כקוראת וותיקה בפורום שלנו, את וודאי יודעת שאינך לבד בקושי לנוע על הציר קרבה-מרחק, קושי שמקורו בצרכי קרבה חזקים שלא זכו להיענות בשלבים מוקדמים יותר בהתפתחות, עד כדי תחושת סכנה ממשית מול מצבי אינטימיות. זהו. נסי לשמור בכל הכוח על הטוב של התקופה האחרונה, ולהשתמש בו כצידה ליום סגריר. בברכה ליאת
שלום, אני מחפשת המלצה למטפלת שעוסקת בפסיכולוגית העצמי של קוהוט ורוגר'ס. האם את מכירה פסיכולוגים כאלו ואלו מהם את תוכלי להמליץ לי עליהם? תודה
ליהי, אנא צרפי כתובת מייל אישית והאזור בארץ בו את נמצאת ליאת
אפשר לשלוח לדרור מייל למרות שזו לא התורנות שלו. כבר שלחתי בעבר ורוצה לשלוח מייל המשך. ליאת תוכלי לשאול אותו?אם יוכל לענות לי דחוף?
שלום לך, למיטב ידיעתי דרור מאפשר בדר"כ פנייה למייל האישי שלו. נסי לשלוח, ואני משוכנעת שהוא ישיב לך כשיוכל. ליאת
אומרים שאני צינית, ושזו תכונה רעה שמרחיקה. איך מתגברים ומסלקים את הציניות מעליי?
יש אנשים שאוהבים אנשים ציניים .. השאלה איזה סגנון של ציניות , האם זו ציניות שפוגעת באנשים, ולכן הם מתרחקים? ואז זה צריך להיות אכפת לך ודורש שינוי. או שזה פשוט לא הסגנון שלהם ואז לא צריך כל כך להתייחס לכל אחד. לעניות דעתי לעיתים יש בצניות יש סוג של מנגנון הגנה מפני פגיעה או פחד מקרבה..
שלום רב, ציניות, כמו שרחל אמרה נכון, הוא סוג של מעטה הגנתי שמטרתו לבודד בינינו לבין המקומות ה'רכים', שהמפגש איתם יכול להכאיב או להיחוות כמסוכן. רחל צדקה גם בכך שלא תמיד מדובר בתכונה בעייתית. זו כנראה שאלה של מינון ועוצמה. ציניות המתובלת בהומור יכולה להיות חביבה ואף מעוררת אהדה. ציניות מרירה, המותירה אותך מרוחקת ואולי גם פוגענית, בהחלט הופכת לבעיה. אני מניחה שוויתור על הציניות כרוך בהתקרבות לאותם מקומות רגשיים ורכים מהם את נוטה לברוח. הנכונות להיפגש עם העולם הזה אינה עניין של מה בכך, ויש אנשים המעדיפים לעשות זאת בליווי איש מקצוע. שווה בדיקה :-)) ליאת
אפשר לקבל על קצה המזלג 2 דוגמאות לציניות חיובית ושלילית?
מה לעשות שאני עצובה רב היום וחושבת על המוות מליון פעם ביום. אני בטיפול אמרתי זאת אבל העזרה אינה מגיעה.
שלום ח' דיכאון (עם או בלי מחשבות על המוות) יכול להימשך זמן רב, גם כאשר נמצאים בטיפול. מסיבה זו ממש, מומלץ להיעזר - נוסף על השיחות - גם בטיפול תרופתי. מעבר לכך, יש טעם רב לשתף את המטפל/ת שלך במחשבות וברגשות המתעוררים בך במהלך המפגשים. נסי להיאזר בסבלנות, ולהמשיך להילחם על חיים ללא סבל. בסופו של דבר המאמץ משתלם. שולחת לך מכאן כוח ותקווה ליאת
מה שלומך....?.. אני ...במצב לא מוגדר ... חשבתי שאם אני לא אכתוב..כל השבוע הזה ..אפילו כאן .. אם אתנתק ..ריגשית אז הכאב הזה יירגע .. ואז ..אני בעצם אצליח להיות במקום אחר .. ט. ע. י. ת. י .. ביום שני , פגשתי את הבחור שפגע בי ברחוב באופן אקראי .. רק מזכירה שלא הכרתי אותו מעולם לפני האונס.. כבר בעבר ..בשנה וחצי היו לנו התקלויות ..מקריות .. כן הוא מזהה אותי ..לא מספיק הוא עוד מחייך כל פעם מחדש .. כל פעם זה מכניס אותי לאקסטזה עם עצמי ..מפגש כזה איתו .. הפעם הוא אמר לי .."נשארת שרמוטה יפה ..אבל השמנת .. מצטערת ..אבל זה מה שנאמר על ידו ... ואני במקום להגיב ממשיכה לקפוא ..לא מוציאה מילה מהפה .. כל פעם מחדש לא מאמינה . .שהוא תופס מעצמו עוד אחרי האונס האכזרי שהוא עשה לי .. לראות אותו ..ולרצות להרוג אותו בתוכי .. אוףףף איזה ימים קשים מאז ... התחלתי טיפול אצל פסיכאטר ..לפני שבוע ..היית מאמינה ..שכן ..אני הסכמתי אחרי הפסיכאטר החולה בצבא?... ונחשי מה כנראה זו אולי חוויה מתקנת ..היתכן?... פסיכאטר מדהים ?! יש דבר כזה ?! .. שמלווה אותי כל היום ..בסמסים ..בודק מה שלומי ...לא נותן לי תחושה של לבד בכלל ..מוזר הרי בקשר הטיפולי מול הפסיכולוג מאוד נמנעים מקשר מחוץ לחדר ווהנה הוא ..ככ שונה ..והוא מסביר את זה שהוא מרגיש את הכאב שלי והוא יודע כמה תמיכה אני צריכה כרגע , וזה ככ נכון .. ואין לו בעייה שאכתוב לו , אתקשר בין הפגישות .. הוא יודע שזה חריג ..אבל הוא חושב שזה נחוץ בתמיכה הנפשית שלי והוא מוכן לעשות את זה בשבילי מוזר לא?... או שזו רק אני לא מאמינה שיש אנשים טובים ?... הוא אמר לי "אני יודע שאחרים יחשבו שזה אולי מפתח תלות אבל אני חושב שברגע שתוכלי להסתדר את לא תזדקקי לי ..וכרגע אני איתך ובשבילך" ..מה דעתך ?... אחרי קבן שאמר לי ש.."הסיפור שלי מרגש אותו ואחת כוסית כמוני יכולה רק להנות ועוד ..."..אז אני עוד בהלם שיש פסיכאטרים טובים שמנסים להרתם ...ולעזור .. הפחד שהוא יפגע בי אבל אני מנסה להתעלות ולהלחם בפחד .. רציתי לשאול אותך , זה לא מהווה בעייה רגשית להיות מטופלת אצל 2 מטפלים פסיכאטר ופסיכולוג ..לגעת בכאב פעמיים ולפתוח אותו ?... את יודעת ..היום, אני זרוקה במיטה, לא מצליחה להתעלות על עצמי .. מרגישה כאב ככ עז בגוף .. המפגש עם הפוגע זעזע אותי ... ואני אנסה לתאר איכשהו אולי אפילו לעצמי מה אני מרגישה .. מרגיש לי כאילו יש בתוכי ילדה קטנה שבוכה .. ואני מנסה לחשוב איך מתחילים להחיות ילדה ..צל?.. איך מסבירים לה בעצם שהכאב ככ עצום וקשה לרפא אותו ?.. ליאת , איך מצליחים להחיות דבר שהוא בעצם כבר איננו שם בתוכי ?.. אבל משהו שם זועק ..מבקש לקבל קול , משהו שם בתוכי נחנק , מבקש להעזב .. משהו שם בתוכי מוחץ את ליבי ומבקש להתפרץ, משהו שם מפרפר ..מבקש ממני האסף מחדש .. וזו הילדה הקטנה !!!! צל..שחיה ומתה בתוכי שרוצה רק להנצל?... זה יהיה אפשרי בכלל...?.. אולי אני כבר משתגעת ?... אוףףףףףףףףף איתי .. ליאת, מחבקת אותך , ודמעות זולגות בעייני , אז אפסיק לכתוב ..כרגע צריכה מנוחה קצת .. סליחה אם היה קשה לקרוא אותי .. שלך , שרית
שלום שרית, אפשר לתאר עד כמה מטלטל ומזעזע יכול להיות המפגש עם התוקף שלך. כנראה שאין ברירה אלא להתמקד כרגע בהתחזקות שלך, בעזרת האנשים הטובים שסביבך. איני חושבת שמעורבות של שני אנשי טיפול היא בעייתית, בעיקר כשמדובר בפסיכולוג ופסיכיאטר, ששיתוף הפעולה ביניהם הוא חלק משגרת עבודתם. ברוב המקרים מדובר ב'כיסוי' של שני שטחים שונים, גם אם משיקים, לרווחתך המלאה. מקווה שבעזרת התרופות תוכלי לחוש את ההקלה המיוחלת, ולהתקדם בטיפול שלך עם פחות חרדה ועוררות. שולחת לך את כל הכוח שאפשר ליאת
תודה רבה ליאתי, תודה על הכוח והחיזוק שאת מצליחה להעביר אליי מעבר למסך.. שיהיה סופש רגוע ושלו.. אמן.
שרית יקרה, מוסיפה לכוחות של ליאת, עוד קצת כוחות משלי. לאט לאט יהיה לך טוב יותר. אל תוותרי. יעלה
מרגש לקרוא תגובה כזו.. תודה יקרה , שיהיה סופש רגוע.
ליאת, את חושבת שאם לי נעים וטוב איתה אז אולי גם לה קצת נעים להיות איתי? אני יודעת שהיא עסוקה עד מאוחר ביום שלנו (גיליתי את הרכב שלה בחנייה ב-8 בערב) ויודעת גם שהיא גרה רחוק קצת. אני המטופלת היחידה שלה באותו יום. אני מקווה שהיא לא מתבאסת להגיע במיוחד מוקדם יותר ליום הארוך שלה, רק כדי להיפגש איתי. היום בכיתי קצת אצלה. רק מעין ימין - זה נחשב כשזה רק עין אחת? (התפלאתי שדווקא המיספרה שמאל שלי בוכה :-))..נכון טיפשי שעל זה חשבתי?.. לא יודעת לבכות בלי לפטפט..נורא). היא מאוד הייתה שם איתי, אבל אני נבוכה וקצת מתביישת שבכיתי. כמעט הרגשתי צורך להתנצל בסוף שעשיתי בלאגן. אבל הסתכלתי סביבי ולא היה שום בלאגן, בטח לא בגללי. אז לא התנצלתי. מתהפכת לי הבטן (ומכווצת את כולי) כשאני נזכרת בי מנסה להחזיק את עצמי שם בלי לברוח לה ואותה נשענת לאחור ושואלת שאלות בשקט. טונים שקטים יכולים לצרוב לפעמים נורא. היה לי קל יותר אם הייתה שואלת כאילו זה שום דבר, בקול חזק וברור. מתעלמת ממה שהיא רואה. ... אבל היא הייתה איתי. בטון הדיבור, במקום שנתנה לי לשתוק קצת, במילים שלה..גם במילים שלא הצלחתי אני לומר לעצמי. ליאת, את חושבת שזה מוזר מצידי לחייך תוך כדי שאני בוכה. עשיתי את זה הרבה היום. הרמתי ראש וראיתי אותה שם וקצת שמחתי, או הרגשתי קשר וקירבה, אז חייכתי אליה, תוך כדי שבכיתי. באיזשהו שלב הרגשתי מובכת מהחיוך הלא קשור הזה אז הסברתי למה אני מחייכת.. אבל באופן כללי, את חושבת שזה מוזר שבערך פעם בשבועיים אני שולחת SMS שמספר לה, גם אם ברמיזה, שאני מודה שהיא שם. שתודה. שאני מרגישה אותה. אני לא יודעת לגמרי למה אני עושה את זה. אולי כי אני חוששת שזה לא עובר אליה בפגישות, או אולי כי אני יודעת כמה זה נעים להרגיש משמעותי וכיוון שהיא כזאת אז אני לא מרגישה צורך לגזול ממנה את הזכות לדעת. לא, זה בעיקר כי אני עולה על גדותיי ומרגישה צורך להעביר קצת מזה אליה. אחרי שאני שולחת אני קצת נרגעת. לא יודעת... זה נשמע לך אמין מצידי? אם הייתי מטופלת שלך היית מאמינה לי או שהיית חושבת שאני אולי רוצה להשיג משהו (גם אם אני לא יודעת מה). אני עושה את זה כבר שנה ותמיד בלי לקבל תגובה ממנה.. עושה את זה קצת בשבילי. טוב, דיברתי מספיק. לילך. (לא שאלתי לשלומך... מה שלומך?)
שלום לילך, מעניין לראות את המתח הזה (כמעט כמו משיכת-חבל) בין החלקים שדואגים לה, מבקשים לרפד ולגהץ את מה שאולי "מתקמט" קצת במפגש שלכן, לבין החלקים שדואגים לך, מבקשים היענות והחזקה בוטחת. זה צורך מוכר, לשמור על מי שצריך לשמור עלינו, לבדוק אם הוא חזק וכשיר לשאת את המטען העודף שאנו מטילים עליו, צורך הקשור, לעיתים קרובות, לנסיבות חיים ספציפיות או לטיב הקשרים המשמעותיים שחווינו בעבר. יש לי הרגשה שהמטפלת שלך יודעת ומבינה מהיכן הצורך הזה, שלך, לשמור כל כך על שתיכן, זו מפני זו. אני רצה לי עכשיו, ואהיה כאן שוב בערב, אם תרצי. (שלומי טוב, תודה. :-)) שלך ליאת
לא מצליחה למצוא מילים להוסיף על אלה שלך, אז רק אומר תודה. מביך אותי לנסות לתאר מה אני מרגישה כלפיה וכמה אני נאחזת בה, בתוכי (לא מתאים לי לדבר ככה).. יש משהו נעים בלשמור את הקשר שלנו אישי ואת התחושות גולמיות. ככה, בלי מילים מסתלסלות ובלי אלף פרטים. רק אני והיא ומה שעולה בינינו. שבת שלום ומנוחה, לילך.
הי ליאת, מה שלומך? ראשית כיף שסוף כל סוף סופשבוע,ואת כאן וזה נחמד לי.. השבוע היה לי טיפול לא קל. את יודעת,הטיפולים מתישים אותי. אז חשבתי להפסיק לתקופה קצרה. היא חושבת שעכשיו במיוחד זה לא יהיה נכון, ושצריך להמשיך למרות שקשה. בזמן האחרון(ב3 פגישות האחרונות בערך) אני במלחמות איתה.מרגישה שאני בזירה... ולא בטיפול פסיכולוגי... היא כבר לא מבינה אותי כמו פעם. אני מניחה שנמאס לה ממני, ולא קשה להאשים אותה. דיברתי איתה על דברים שמפריעים לי ויש כמה.. עכשיו מצטערת שדיברתי איתה .התאכזבתי... היא כבר לא מבינה אותי כמו פעם. היא חושבת(כפי שנראה לי) שמשהו בי לא בסדר ושאני מחפשת להביא על עצמי את כל הצרות של החיים האלה.. טוב אולי אני מגזימה,כי אני כועסת עליה,יותר נכון מאוכזבת. אמרתי לה שאם אני מעצבנת אותה היא יכולה פשוט לומר לי או להעביר אותי למטפלת אחרת, והיא אמרה כמובן כמובן שלא. קשה לי להאמין לה. וקשה לי ככה -אני מרגישה שהתרחקתי ממנה. אין לי כוחות להתמודד גם עם המלחמות בטיפול כשיש לי כ"כ הרבה דברים אחרים לא קלים להתמודד איתם. אני זקוקה לה עכשיו הכי אמפתית,הכי תומכת ,כמו שהיא יודעת להיות..אבל היא לא.. טוב, לא סיפרתי לה עדיין מהם הדברים שכל כך כואבים לי ובועטים בי מבפנים(בתקופה האחרונה) עדיין לא...וגם לא בא לי לספר לה .מהיכרותי איתה אם היא תדע בוודאי תנסה לעזור יותר,ולהתקרב אליי יותר... אבל ימים יגידו. אוף. ולא נעים לי להתבכיין לפני שאתחיל לעצבן גם אותך,ליאת... לילה טוב וסופשבוע טוב ,נעים וחמים. וכמובן תודה. חן
שלום חן, יש משהו קטן בדברים שלך, קטן - אבל מורגש ונוכח מאד, המכיר בקיומם של כשלים אמפתיים, או כשלים בהחזקה הטיפולית, ועם זאת מוכן גם לקבל אותם, לשמור על הקשר המיטיב למרות קיומם, ומבין שבעצם ככה זה תמיד: אנשים אינם מושלמים, ואין בכך כדי לגרוע מהאיכויות האחרות הקיימות בהם. (כשאני אומרת "אנשים", אני מתכוונת כמובן גם אל הזולת, וגם אל עצמנו). נעים לי לשמוע שגם כשאת חווה את המטפלת שלך לא אמפתית עד הסוף, או לא מדוייקת כמו שהיית רוצה, יש בך גם חלק שזוכר את הטוב שהיא *כן* יודעת להעניק לך, חלק שמוכן להמשיך ולבחון את הקשר גם בעתיד. בעיני, גם אם קשה נורא כרגע, יש סיבה אמיתית לחגוג את ההישגים הללו, או לפחות להצביע עליהם בסיפוק. סוף שבוע חמים ונעים לכולנו ליאת
ליאת, ואוווו,תודה .את יודעת חיכיתי למילים שלך וכמה אני שמחה לשמוע שאת שמת לב בשינוי. שינוי שאני לא ראיתי.. "גם כשאת חווה את המטפלת שלך לא אמפתית עד הסוף,או לא מדוייקת כמו שהיית רוצה,יש בך גם חלק שזוכר את הטוב שהיא *כן* יודעת להעניק לך,חלק שמוכן להמשיך ולבחון את הקשר גם בעתיד". (ציטוט שלך) נכון, גם שאני בתוך טיפול לא תמיד אפשר להכיל את הרגשות הקשים שלי,את הכאב שלי, ואולי לא קל לעמוד מולו(לפעמים אני דואגת לה,באמת) ואני יכולה להבין את זה, כמו שאני יכולה להבין שהיא איתי(ולא רק היא גם אנשים אחרים ובמלוא אהבתם) בכל הרגעים,ושכן אכפת לה. וליאת,יש לה סבלנות מברזל, בשעותיי הקשות כשהכאב עצום,אני לפעמים כועסת עליה שלא בצדק ,ולמרות זאת היא מחזיקה אותי חזק חזק, תומכת ומעודדת .. היא מקסימה. את יודעת אני חולה (שפעת...) ועם המילים שלך אני מרגישה טוב יותר. וכן זו תקווה עבורי שהשינוי אפשרי.(לפחות במובן הזה,אבל זה גם משהו). תודה. ושתהיה משמרת קלה,סופשבוע קל ושקט,ושהשמש תזרח בחוץ,ובפנים -בנשמה אמן . חן
יש לי בעיה קשה. קשה לי להגיע להחלטות. כשאני מגיעה להחלטות, אני הרבה פעמים חוזרת בי, וזה נראה לעיתים ממש לא טוב. איך אפשר לעבוד על זה? איזה תרגילים יש?
שלום 'אני', תהליך קבלת החלטות הוא תהליך מורכב, המערב היבטים קוגניטיביים ורגשיים כאחד. קושי בקבלת החלטות יכול להיות קשור, אם כן, בקשיים ממקור קוגניטיבי או רגשי, שאינם מאפשרים גמישות מסתגלת. כדי לנסות ולהתחקות אחר מוקד הבעיה, תוכלי לשאול את עצמך האם מדובר בקושי חדש יחסית, או שמא במשהו כמו-תכונתי, המלווה אותך מאז ומעולם. אם את מזהה משהו יציב, ההתערבות תוכל להיות בכיוון של הגמשת דפוסים. במקרה כזה אפשר לתרגל מצבים של עמימות והתמודדות עם ספק (אנשים שמתקשים לקבל החלטות נוטים לייחס מידה מופרזת של גורליות לכל החלטה, ומכאן השיתוק). לעומת זאת, אם מדובר בקושי ממקור רגשי, יש טעם רב לפעול להפחתת גורמי המצוקה, מתוך תקווה לשיפור תפקודי בתחומי החיים כולם. בהצלחה ליאת
אין לי כח יותר,נגמר לי האויר גם ממאגרי החרום,קשהלי לנשום(אמיתי לגמרי),שלחתי מייל,הא ראית?
שלום ד. ראיתי את המייל ששלחת, ואני עושה בשבילך ברור. עוד קצת סבלנות. ליאת
שלום, ייעצו לי לפנות לייעוץ זוגי קצר מועד.אבל כיצד ייעוץ קצר מועד מתיימר לעזור לי כשהמטפל לא מספיק להכיר אותי לעומק? או שזה מתבסס על זה שהמטפל כבר ראה מספיק "אנשים כמוני" ואז אין צורך בהרבה זמן בשביל למצוא בשבילי עצה מתאימה?
שלום דנה, ייעוץ ממוקד קצר-טווח הוא תחום העומד בפני עצמו, עם תיאוריה מרשימה ומבוססת-מחקר. אנסה לא לחטוא לתחום כאשר אכתוב בקצרה, שהרעיון הוא להעמיק בהבנת נושא נבחר אחד, תוך וויתור מודע על השאר (השאר לא נעלם ולא נעשה בלתי-חשוב, פשוט בוחרים לא לעסוק בו כרגע). המיקוד מאפשר העמקה (בנושא הנבחר), ומגבלת הזמן מהווה פקטור רגשי משמעותי בפני עצמו (שמוביל לעיתם קרובות לתנופת עבודה ויצירה בתוך הטיפול ומחוצה לו). בקיצור - בהחלט שווה בדיקה! בהצלחה בזוגיות, אורנה
הי אורנה יקרה, אני נטולת מחשב בימים אלה. יודעי דבר מספרים לי שצריך לקנות מחשב חדש. אני עוד קצת מתמהמהת עם זה, ובינתיים מרגישה ספק חפשיה (מהמחשב) ספק מיותמת. רציתי לשאול שאלה טכנית (מחשבים זרים לא מאפשרים פונקציות הרבה יותר נרחבות מזה, לפחות לתחושתי): את זוכרת שפעם כתבת ללילך על מאמר שהפעים אותך אשר מדבר על טיפול כעל שיחה? יש סיכוי שאת זוכרת פרטים כלשהם על המאמר הזה ושתוכלי להפנות אותי אליו?- אולי כותרת? אולי שם מחבר? מקוה שכן... ומקוה ששלומך טוב :-) ורד
ורד יקירה וטובת זכרון... זה היה מאמר קטנטן של רוי שייפר Roy Schafer, שהוא תיאורטיקן נפלא בעיני. אני אחפש בחומר שלי מהתואר השני (הוא מעלה אבק רב מדי כבר שנים רבות מדי...). אם אמצא, אעביר לך עוד פרטים. לילה חמים, ממני
