פורום פסיכולוגיה קלינית

חיבקתי את המטפל שלי איך לדעתך זה ישפיע מבחינתו על הטיפול האם הוא יפסיק את הטיפול?

אני בטוחה שהוא יבין ..שזה בא ממקום טוב ..מקום של תודה .. הלוואי ולי היה את האומץ לעשות את זה .. הייתי ככ רוצה לחבק אותו ..(למרות שלפעמיים בתוך תוכי , אני מעדיפה שלא ..שזה יוביל אותי להתקרב יותר ..ממה שצריך).. אבל אולי , יגיע היום ..שאהייה שלמה בכל התהליך הזה שאני עוברת ואוכל לחבק אותו ולהמשיך הלאה .. אין כמו חיבוק אמיתי .. אני בטוחה שהוא ישאר שם בשבילך .. אל תרגישי לא נוח עם מה שעשית ..הרגשת צורך לחבק אותו וזו לא בושה .. הם עוברים איתנו משהו מאוד חשוב ..הם שותפים שלנו ..בכל התהליך הזה .. והרגש הזה ככ מובן.. לילטוב יקרה , ש'

אולי אני נכנסת לדיון לא לי אבל רציתי לחבק אותך אני חושבת שאין כמו חיבוק גדול מהלב לשבור מחיצות בין אנשים ושניתן לחבק בן אדם מבמין השני בלי שזה יהיה בכלל מיני זה עניין של החלטה, וגם של קצת אומץ להיפתח, ולקחת סיכון של אכזבה אפשרית קטנה

שלום יעל, אני לא יודעת באיזה הקשר אירע החיבוק, ואם תרצי את מוזמנת לכתוב עוד. בכל מקרה, כמו כל אירוע אחר במהלך הטיפול, תצטרכו לתת לכך מילים, ועוד מילים, ועוד מילים... אורנה

מועקה- כמה קשה היא התחושה של,אין אויר לנשימה. של דופק מהיר,שמר זה לא סתם מילה.יכולה לחוש זאת היטב בבליעה. אורנה,כמה אפשר להרגיש רע? האם זה נורמלי להרגיש כך כל הזמן?(כרוני). אני כועסת על עצמי שאני מתלוננת ומקטרת כל הזמן,אבל כך אני מרגישה. ליאת כתבה ש"גם תקופות של מועקה קשה סופן לחלוף"ואני שואלת מתי?ואיך בדיק? עם כל מה שקורה לי,אני שק איגרוף של החיים ושל עצמי.האם זה נורמלי שאתעסק במוות 24 שעות ביממה, בכל דרך ומחשבה,ובכל זאת אחיה?(ולא מתוך פחד למות).אני לא יודעת מה אני יותר,כואבת מיואשת בדיכאון וכו',ברור לי שאני צריכה טיפול,אני מודעת למצבי. אבל זה קצת כמו להשלים עם הקיום שלי-מה שאני לא יכולה להרשות לעצמי לעשות!!! ואני יודעת שהיום אני רוצה הרבה פחות ,יום אחד,בודד,להרגיש נכון יותר לא להרגיש כלום-פשוט כלום.כאילו אני לא אני,לא בגוף לא בנשמה.אפשרי הדבר?

שלום ד., הצטערתי לקרוא על התחושות הקשות שאינן חולפות. אם תוכלי להיעזר בטיפול קוגניטיבי, תלמדי שם שמחשבות על המוות הן נורמליות לחלוטין, ודווקא כאשר מוכנים לקבל אותן כחלק הגיוני ומתאים של ההווייה הנפשית, הן "מסכימות" לפנות קצת מקום גם למחשבות אחרות... אני באמת מאמינה שפנייה לטיפול היא הרבה יותר מהשלמה עם הקיום כפי שהוא עכשיו - היא הבעת תקווה ומחוייבות לקראת עתיד טוב יותר. מאחלת לך הרבה ימים טובים, אורנה

ערב-טוב וחג-שמח, יש לי בקשה שאולי תישמע מוזרה בעיניכן,אך אני זקוקה לתמיכתכן,גם כיוון שאני עוברת תקופה קשה בהמתנה למשהו וגם כיוון שנראה לי שהזקתי לעצמי בלי לדעת,עקב 'הפה הגדול' שלי,ואני מפחדת מזה,אך את תוצאות הדיבורים שלי אדע רק עוד כשבועיים. ואני בינתיים 'אוכלת את הלב' שלי על כך שפתחתי את פי יותר ממה שהיתי צריכה.סליחה על המיסתוריות,אך איני יכולה לפרט יותר מזה. אולי לכן יש עיצות עבורי איך אעבור את הזמן הזה בנחת עד כמה שאפשר? איני מדברת על כך עם אחרים וה'לבד' בעיניין זה מכביד עליי מאוד,ולכן ביקשתי את תמיכתכן. תודה, וחג-שמח, משתנה

שלום משתנה, ת מוזמנת לספר כאן... ואולי כן כדאי לדבר על כך עם חבר/ה קרובה, את יודעת...בשביל להוריד קצת מהלב ולמתן את המתח באוויר עד לתוצאות "הגורליות". חג שמח

תודה, אך לספר על מה מדובר איני יכולה, אך כל תמיכה עוזרת לי.

מחבקת אותך המון המון .. ולא שואלת אפילו את הסיבה לבקשה ..(יודעת שברגעים מסוימים זקוקים רק לתחושה שלא נמצאים לבד והכל יעבור ..) אז אני , מחבקת אותך ..ללא מילים .. מנסה להרגיע ולומר ..רק סבלנות ... סבלנות ועוד סבלנות ..ואמונה אופטימית שיהיה בסדר .. מחזיקה לך אצבעות ..ומקווה לשמוע בשורות טובות .. איתך, ש'

משתנה, מצטרפת למחזקות. מקווה בשבילך שהדברים יסתדרו כמו שאת רוצה, במינימום נזקים. מאחר שאם הבנתי נכון, הדברים כרגע לא תלויים בך, נסי להניח להם. זה לפחות מה שאני משתדלת לעשות כשהדברים הם לא בשליטתי. מחזיקה לך אצבעות יעלה

תודה יעלה, על תמיכתך, הדברים באמת אינם תלויים בי,וגם אם אתרגז מהם זה לא יתרום ויעזור לי ואף יזיק,אך קשה להניח לדבר כשהוא מופיע לך כ'תסריט אימים' על אותו עיניין,שמדאיג ומלחיץ, וכשרוב הזמן-כשהמחשבה על כך 'קופצת בראש'- מיד אני מאשימה את עצמי שעשיתי מעשה מסויים ודיברתי יותר מידי ואולי בכך הזקתי לעצמי 'במו-ידיי'.{למרות שאני מודעת לכך שה'תסריטים' הם בראשי בלבד,ושהם לא אמיתיים}. מה שקלטתי עכשיו זה שכשאני מדברת על כך,אפילו איתכם,אני יותר נלחצת מזה, וחושבת על כך יותר,וכשאני מתעסקת בעיניינים אחרים,אני כמעט שוכחת מזה -לפחות לאותו זמן. ביי בינתיים, ושוב תודה, משתנה

אני אותו דבר מרגיש צרי קשר במייל שלי [email protected]

אני אותו דבר מרגיש צרי קשר במייל שלי [email protected]

תודה אורנה, באמת לנוח - פיזית ובעיקר נפשית(עד כמה שניתן),זה הדבר החשוב ביותר כרגע, ולחכות - זה מה שאני ממילא עושה. דני אני מודה לך על ההבנה והתמיכה ומצטערת שלא עניתי לך במייל,אך כרגע לא מתאימות לי התכתבויות אישיות מסוג כזה, שרק יכולות להלחיץ אותי יותר {עקב ה'נושא' שאני מתמודדת איתו כעת},אך תודה על ההצעה.

שלום כולם, ליאת קיבלה 'זמן מנוחה' השבוע, ואני אמשיך להיות כאן מחר במקומה. ישנן מספר הודעות מאתמול בלילה שלא קיבלו מענה היום (לפחות, ניתוח, ומהי בריאות נפשית, אורנה לילה טוב, לאורנה/ליאת/דרור). הרגשתי שאין לי מה להוסיף על הדברים שכתבתי אתמול, ושכרגע נכון להרהר בדברים ולא לפתוח את הפצעים הטריים כל-כך. אם מישהו מהכותבים מעוניין בתשובה ספציפית לאחת מהודעות אלה, בבקשה להפנות את תשומת ליבי. חג שמח לכולכם, ולהתראות מחר, אורנה

עד לגרושי מהפורום?. אני לא עוזבת כל כך בקלות אורנה

אהבה יקרה, תיראי איזה כוחות ועוצמה יש בך, שמושכים אליך עוד ועוד תגובות. אבל עזבי, זה נראה רק רסיסים אחרונים, כמו שאורנה אומרת. תני לרסיסי הגשם הראשון...לשטוף הכל ולנקות את כל האיכסה החוצה. אף אחד לא מגרש אותך אהבה...כפי שכבר נאמר לך את מוזמנת להישאר, אם כי ייתכן באמת כי החוץ יעשה לך טוב יותר, עם עינים מקבלות. אל תשארי במקום שלא רוצים אותך, למה לך?! ומלבד זה, עזבי ..מה היה פה מה?! עוד גרעפס קטן. חבל שאי אפשר לראות , לשמוע ולחוש באנשים...לפעמים ציניות כאן, היתה מקבלת פנים אחרות בחוץ עם ליווי של חיוך או מחווה אחר. שלך גילי

אני נכנסתי לכאן בתור גולשת תמימה מישהי מאד הזכירה לי את אחותי ואני עניתי לה, בעדינות כי באמת לא היה לי מושג מי היא, וניסיתי לבדוק איתה איך זה יכול להיותל שהיא טוענת שהיא שונאת את עצמה ואוהבת אחרים, זה נראה לי פרדוקס פנימי היא דווקא מאד רצתה לדעת למה היא מזכירה לי את אחותי, אבל לא סיפרתי לה על האשפוז "מכוונות טובות" באותו לילה, זה היה כמדומני בליל ראש השנה הראשון, מישהי שלחה אותות מצוקה שגובלות בהודעות התאבדות לכאן, ודברה על פגיעה עצמית אף אחד לא היה כאן ב7 בבוקר אז ניסיתי לתת לה קצת תמיכה נפשית אם חשדתי אז שהיא אחותי, לומר את האמת כן, אבל זה היה עדיין בספק, ואם זה היה נכון אז למה לא לנצל הזדמנות לתקשר עם האחות?? אין לנו שום הזדמנות אחרת לאור מצב היחסים הקשה שלושה גישורים עם אנשים אמיתיים נכשלו במשך שלוש שנים לאחר האשפוז כל מה שרציתי זה שתכיר שנעשה פה משהו פוגעני בזולת היא לא היתה מסוגלת לכך וזה התחיל להיות כל כך מופרך וקיצוני שהתחלתי לחשוב שהיא מקבלת טיפול שגורם לה לחשוב שזה היה לדמרי בסדר כלומר טיפול מזיק בפורום נפגשנו לראשונה בחודש מאי, באתר אחר לגמרי. שם היא קפצה עלי פתאום עם שם המשתמש "נוגה" ואני תהיתי איך זו יכולה להיות אחותי, שכותבת את שמה במפגיע ללא ו ובכל זאת תהיתי, עקבתי וגיליתי תוך שלושה ימים למדתי הכל על פורומ ים, על הטרדות, על להזעיק אזהרת טרול נגד מי שמעצבן אותך, על הסתודדות של בנות בצד, על הגברים האמיצים שיוצאים להגן על "הנפגעת" ומה אני כולה?? חדשה... (אחותי הגדילה לעשות וקראה לי מתלמדת.. וטאכן הייתי מתלמדת אבל למדתי מהר) ואז הגענו לפורום הזה, במקרה או ביד אלוהים?? איריס כמעט הצליחה לעשות פה גישור אתמול איריס הצליחה כל היום להחזיק את הפורום בשקט אבל אינכם מעוניינם בזאת כנראה אתם רוצים שהיא תגיע שוב למצב מאני היסטרי טיפוסי ואז להבריח אותי מפה לכל הרוחות.. מבינה אתכם מבחינתכם זה "בסדר"

ומי יהיה כאן בשישי?

אורנה יקרה... יום חג נפלא, שיהיה לך... מקווה שאת עוד כאן, אוהבת, ד'.

נכנסתי היום,כדי לקרוא עוד ממילותייך הטובות, להודות לך עליהן, לספר לך געגוע ול"אחוז" ברגלך לפני שאת עוזבת את ה"חדר"...(דימוי שעולה לי תמיד כשלא מתחשק להיפרד-כמו שעושים ילדים לפעמים). ולצערי נתקלתי ברסיסי סערה כאן...זכור לי שגם בעבר סערו כאן מפעם לפעם, ואני יודעת שאת ושותפייך יכולים לכך.ובכל זאת משהו בתשובות שלך נשמע לי מאוכזב ועייף נוכח הדליקה הממאנת לשכוך - כשכל תגובה מצד המשתתפים הייתה לגפרור נוסף...(בין אם היו כעס, כאב,או תימהון) אני לא בעינינים כל כך, ואני מקוה שהכאב והכעס שככו כאן,אבל רציתי לבקש ולקוות שתישארי כאן, שתישארו שלושתיכם, למרות הכל.ולמרות הזמן הרב שבו אתם מציעים ומשאירים את החיבוק שלכם ואת חכמתם, חרף סערות כאלה וקשיים האחרים.שלך, הצרכנית הקבועה והאוהבת....ויק.

ולהגיד.. שהתרומה כאן של אורנה , ליאת ודרור המדהימים היא .. אכן (((((((עצומה)))))))))) .. החיבוקים ..המילים הנכונות ..הרצון לעזור ולתת ללא תמורה .. היא זו שעושה את ההבדל בין היאוש לתקווה .. והיא זו שגם אותי מחזיקה בימים הכי הכי קשים שלי .. אני גם , מקווה שהרוחות ירגעו ..והענינים יחזרו להיות כאן שוב בשליטה .. גאה בך ויק ..על הבעת התחושות האלה והפירגון ..בימים האלה ... לאנשים המקסימים שכאן.. חג שמח .. ש'

שלום ויק ויק, אכן, סערה בפורום (אני עוד לא בטוחה שרסיסים...). אני כאן גם מחר (תיכף הודעה רשמית), אז לא צריך לתפוס ברגל! (אכן, דימוי מוכר ואהוב), כאן בכלל, אורנה

ותוכלו לאסוף את הרסיסים, לזה את מחכה?

פשוט רע לי.נמאס לי.וזהו.זה לא עובר.כל צעד שעושה עפה עשר אחורה. קצת הרבה עייפה מלהילחם.לא טוב לי.ואני מנסה לשכנע את עצמי שזאת רק תקופה והיא תעבור,שזו רק הרגשה אבל זה לא....זה לא.. איזה בכיינות אבל אני לא כזאת בכיינית נשבעת..אני חזקה ומוגנת מסביב לחומות ההגנה שבניתי סביבי.לא נותנת לאף אחד להתקרב.אין כלום ששוה את זה.אני לא שווה את זה.המאסתי את עצמי בכל מקום.אז נכון יש מי שיעמוד לצידי,יש מי שינגב את הדמעות,אבל די מספיק.לא אביא אף אחד למצבים של חוסר אונים.כשזה הופך להיות יותר מידי...וסתם בלי סיבה.זה כבר מוזר ומבלבל,ולא מובן...ואני לא יכולה לראות אותי ככה...שונאת את הקטעים האלו שחושבים שאני 'צומי' .פאק לא צריכה את זה... אני רוצה להיות לבד...וכשהלבד והעצבות אוכלים מבפנים לא חושבים,פשוט לא חושבים,ואני עושה כל מיני שטויות..והיום חבר שלי אמר לי שגם אם זה מאוד קשה ,עדיף לפרוק ולבכות ולדבר על זה, עדיף מליפול ולוותר...אם יכולתי להפנים את זה...עכשיו לא יכולה .לא יכולה להגיד "קשה לי עכשיו" ,אבל גם לא יכולה להסתיר את זה..העיניים נפוחות מבכי והן אומרות הכל.... זה לא שאני מוותרת פשוט המלחמה שלי כבר לא מצליחה

ככ טוב .. מקווה שהתחושות האלה ידעכו ..מעט ותוכלי לתת לקרובים אלייך - לחבר אפילו לחבק ולהגן .. כי את צריכה את זה ..כי זה מגיע לך !!! אני יודעת עד כמה התחושה הזו ..הורסת .. מורידה למקומות נמוכים ..מחזירה כמה צעדים אחורה .. אבל זכרי שזו רק תחושה ..ואני מקווה שהיא תעלם במהרה .. אל תתיאשי יקרה , אני כאן איתך ... מחבקת ומחזקת .. ש'

שלום חן, צר לי לקרוא שהתקופה הקשה עודנה כאן. את נלחמת כלביאה, ולפעמים גם ללביאות מותר לנוח... חזקי ואמצי בדרך הקשה, אורנה

אין לי מילים.. רק מודה מכל ליבי על החיזוקים שלכן מכאן. מודה ומעריכה. (אין לי מילים...) חן

אני אחרי טיפול ..פסיכולוגי .. הרגיש לי טוב שם..משום מה ..הוא הצליח לתת לי שם קצת ביטחון .. משום מה אני מרגישה שאני מתחילה להתקרב אלייו ..אימאלהההה.. זה הופך אותי במודע לפגיעה , חשופה .. ואני כזו שמרחיקה תמיד ממני ... לא נותנת לאחרים להכנס לי ללב .. נמפחדת תמיד להפגע .. ועכשיו ..אני , מנסה מנסה להיות אופטימית ...וכותבת לעצמי ... יום אחד אני אשיל אותך מעליי.. ואשחרר את אחיזתך הלופתת אז..צוארי החנוק עוד ינשום את אויר החירות הסוחפת ... כבלי האשמה והפחד שהשאירו אותי אז .. בין זרועותייך המאיימות .. יתפוררו למשמע קולי הזועק למקום בו לא אראה שוב את פנייך אני אנקה את פניי מעפר ואחבוש את גופי החבול ונפשי הפגועה תרחף למקום בו האושר מצוי !!!!!! אךךך מתי ?.... מתי , מתי , מתי , מתייייייייייי?????????????? זה יקרה..

ש' היקרה- זה עוד יקרה. התמידי בטיפול! אל תפחדי מן המטפל לפי מה שאת מספרת עליו הוא נשמע לי מדהים. תני בו אמון מלא וסמכי עליו. ותראי איך הכל יישתפר.

הלוואי ... הלוואי ...וזה אכן יקרה .. הפחד מן המטפל הוא בלי נשלט ..סוג של שריטה אצלי ..קושי להאמין באחר .. אמון מלא ..די קשה לי ..נפגעתי ככ הרבה ... אמון מלא = לשים אותי בשליטה אצל מישהו אחר ... וזה אומר מבחינתי ..לאבד שוב שליטה ... מפחיד לי עדיין .. כולי תקווה שהוא באמת לא יפגע..בי תודה יקרה , על מילות העידוד .. נעלמת לי ..הכל בסדר ? אוהבת , ש'

אם היו לי מילים הייתי רושמת לך אבל אין לי כאלה.. איתך

חן שלום, לפעמיים השתיקה טובה יותר..:-(.. רק אני יודעת עד כמה היא זהה למילים מחבקות תודה שאת כאן ..קוראת , מגיבה ... אני .. מעריכה את זה המון ... חג שמח יקרה , מחבקת אותך המון , שלך, ש'

שלום ש', לא נותר לי אלא לחזק את מילותיי מאתמול, בדבר התהליך (סבלנות...), ובדבר הנכונות לקבל יד מושטת (אומץ טהור...). חזקי ואמצי, אורנה

לאורנה ולגולשים שיהיה לכולם חג שמח ורגוע(עם דגש על המילה רגוע). (-: איריס

בוקר אור, ו... עוד מעט אחרי החגים, וזהו, כבר לא תתבטלנה הרבה פגישות... P-: אומרים שבסופ"ש גשם לאורך החוף... ומה עושה אני... אני... שואל... 8-] http://img171.imageshack.us/img171/5244/skyforum01sljy6.jpg

חביבתי

מכל הלב, את עשית את זה? את הברכה המקסימה?

חג שמח .. המון אור ואהבה .. המון כוחות מחודשים ..:-) ממני ..מכל הלב , ש'

מצטרפת לאחולי החג. ומבקשת מהגשם לרדת גם בירושלים!! עד עכשיו זה לא קרה בכלל..

סוכריות ולא כדורים!!!

וכל השאר.... השתלחו בי פה בצורה מחפירה אתמול אני מניחה שלדעתכם זה מגיע לי, מה פתאום שחולה הפש "מתוייג" יכנס הנה, זהו פורום למיוחסים שמשלמים מכספם על הטיפול, לא כך??? הנה קישור לשרשור קודם שגם בו נעשה לי אאוטינג את זה כמובן לא מצאתם לנכון למחוק, כיוון ששמה של אחותי לא הופיע שם, רק שמי תגובתו של דרור מכילה איום מוסווה שכדאי לי להיזהר בלשוני אתם מן הסתם חושבים שכל מה שקרה לי בפורום "מגיע לי" עד כאן לגבי היחס ה"מקצועי" והנה הקישור http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-6,xPG-781,xFT-683773,xFP-683764,m-Doctors,a-Forums.html

שצירפתם אותי בכעס מטהר.... כל צרה חדשה מגמדת את קודמתה וגם צרה קודמת מכינה את האדם לקראת הבאה וגם כשהן באות בצרורות וןהוירטאלי עוד אפס קצהו של מה שקורה במציאות.... ברוך שעשני שפויה!!!! ולא שפוטה של התארויות שלכם

את ממשיכה להתגרות די לא נמאס לך? להתלונן ולהתבכיין? שנעשה לך עוול. לא מספיק לך?- מה את רוצה? מנהלת הפורום ד"ר אורנה מגריל מחקה את ההודעות המשתלחות בך מאתמול והעמידה אותנו במקום. אני במקומך הייתי מודה לה ושותקת. אבל לא! את ממשיכה. לצערי את מביאה את זה על עצמך. למזלך- אנשי בריאות הנפש כאן מגוננים עלייך. אחרת.. את ממש מרגיזה פה את האנשים.

סליחה שאני מתערבת... תגובה כמו שלך (ואני מבינה אותה מאוד)עושה בדיוק את ההיפך. הרי זה בדיוק מה שהיא מחפשת ומבקשת ,את תגובתינו בלבד.ואנו מספקים לה אותם בכמויות בלתי נשלטות. אם נחליט כולנו שמפסיקימ להגיב לגמרי,(גם לטובתה) רק אז ישרור השקט בפורום. ומן הסתם גם נפסיק להתלונן על בקוריה בפורום. זה תלוי רק בנו!! הנה ,גם תגובתי זו בודאי מספקת לה הנאה גדולה. שיהיה חג שמח ושקט לכולם

ושאת רק רוצה את טובתי אבל אני אגיד לך משהו, יקירתי: יש לי בעיה עם אבחוני אישיות ועם סמים קשים, משניהם אני מתרחקת, כי אני מבינה את טובתי, ולא רק "מתכוונת" אני לא צריכה להגיד לך לאן הכוונות הטובות שלך הביאו את עצמך.....

אני בטיפול אישי יותר משנה וטיפול זוגי שהתחיל קצת אחרי. זה אמור להיות סותר?בעיני מאוד שונה מה שקורה לי בכל אחד מהמקומות. בטיפול שלי אני הרבה יותר "קשה"- מנסה שהמטפל יעבוד קשה בשבילי ובזוגי אני מרשה לעצמי פחות להתפנק ועובדת יותר כאילו. עדיין- הרבה יותר נעים לי בפרטני.אבל זה קצת מבלבל...

שלום רננה, אפשר בהחלט להיות בטיפול פרטני וזוגי במקביל. לצד התועלות הברורות (מרחב אישי להעמיק לבחון בו תכנים זוגיים, ומרחב זוגי להתבונן באמצעותו בנושאים אישיים), לעיתים קרובות נדרשים כוחות לשאת את המעברים, ההבדלים וה'זליגות' בין המרחבים. נדמה לי שזה המקום בו את נמצאת... אפשר וכדאי לשתף את המטפלים השונים בבלבול, ולהעזר בהם בנשיאת העול. בהצלחה בכל, אורנה

האם ידעת שבליל הושענא רבה לא אמורים בכלל לישון???

הפסיכולוגיה הקלינית מתעסקת במבנה האישיות, אבל האם היא מכירה בקיומה של הנפש?? ואם לא ממש אז איך זה מתקשר ל"בריאות הנפש??" האם הרוך והאמפתיה בהם אתם עוטפים את המסרים הקשים נועדו לרפא או להמשיך את הטיפול?? האם כאשר אתם רואים אדם שדמו נשפך לפניכם (ביהדות אומרים שהלבנת פנים פומבית כמוה כשפיכות דמים" ולא פחות!!!) אתם עושים עוד משהו חוץ מלהיטיב את הזוית של המשקפיים על מנת להסתכל יותר טוב על המיקרובים???

אני חושבת שבריאות נפשית היא קודם כל מצפון נקי אם פגעתי נפגעתי, זה גם לטובתי בריאות הנפש היא היכולת להתנתק ממחשבות היום המטרידות, וללכת לישון לקום בבוקר רענן, לרענן את המצעים המקומטים, לנער את ריח העובש שהצטבר ולהתבונן ביום החדש שעולה, להקשיב לצלילים להתחבר לאיי השקט הפנימיים לדבר עם הבת שלי ולשמוע את קולה המלטף לחשוב על הבן שיצא לטיול הכל בסדר הכל חוזר למסלול

היה לי אחלה יום, התגברתי, תודה למעודדים

אם לא תמצאו אותה בדף הזה חזרו אלי ואני אסביר

החולה מת אבל הניתוח עבר בהצלחה מבחינה קלינת, והכל לטובת המטופלות!!! תתביישו!!!

אן שהעפתם מבט וכבר אבחנתם בלי שהגוויה תשים לב???

קראתם את ההודעות לפני שמחקתם? המנהלים בהודעות כל הזמן מאשימים את אהבה וליאת קראה לה טרול אולי הפעם אם קראתם באמת ראיתם שהיא ------ שנתפלים אלייה כולם

ככה זה עם רופאים הם עושים את הניתוח במועד שלהם, בתנאים שלהם ובלי הרבה לקיחת אחריות

משתתפים יקרים, יום קשה עבר על כוחותינו, ואין בי ספק שאין זה היום המתאים ביותר להיות עסוקה ורחוקה. עם זאת, זוהי בדיוק המהות של הפורום הזה - לא מקום של חירום, אלא מקום שמאפשר מרחב מסוים, ומחייב את כולנו להיות הוגנים ואדיבים וזהירים במרחב העדין הזה. ממה שקראתי לפני שהתחלתי למחוק, לא כך התנהלו כאן הדברים היום. שתי הערות: ישנם כותבים שהודעותיהם נמחקו כחלק מעץ שלם, ואינן ראויות למחיקה בפני עצמן. צר לי, אבל זוהי מגבלה טכנית (כמו בחיים, ענפים לא נותרים מרחפים באוויר בפני עצמם, ללא העץ שלהם). ברור לי שחלק מהכותבים שהשתתפו בפורום היום נמצאים בכאב נפשי עז. אנא פנו בהקדם לעזרה מציאותית, לא ווירטואלית. ועכשיו ננסה להמשיך כמו שצריך, אורנה

אפילו לא מילת גינויי על מה שעשו לאהבה זה לא בסדר!!!! אני לא נכנסת לכאן יותר

ד"ר מגריל, מדוע אינך באה קדימה ונוקבת ספציבית בשמה של הסובלת הזקוקה לעזרה מציאותית ולא וירטואלית? האם את משוכנעת שהיא תדע לבדה ותכיר בכך?! מדוע אינך עוזרת לה להגיע ולהשיג עזרה של ממש, שלכאורה הובהר כי היא לא רק שאינה מטופלת אלא אף מתנגדת כל טיפול שהוא. ואני מתנצלת מראש, אם אכן עשית זאת ופנית אליה למייל באופן אישי. ערב שקט

גם אם את לא נכנסת לכאן יותר, היית איתי בעת צרה!! חן חן

הכ??י ת??צ?א ב??ד??ר?ך? א?ל א?ית?ק?ה ש??א?ל כ??י ת??א?ר?ך? ד??ר?כ??ך? מ?א?ד מ?ל?א?ה ב??ה?ר?פ??ת?ק?או?ת , מ?ל?א?ה ב??ד?ע?ת. א?ל ת??יר?א א?ת ה?ל??ס?ט?ר?יגו?נ?ים ו?א?ת ה?ק??יק?לו?פ??ים א?ל ת??יר?א א?ת פ?ו?ס?ידו?ן ה?מ??ש??ת?ו?ל?ל. ל?עו?ל?ם ל?א ת??מ?צ?א?ם ע?ל ד??ר?כ??ך? כ??ל עו?ד מ?ח?ש??בו?ת?יך? נ?ש???או?ת, ו?ר?ג?ש? מ?ע?ל??ה מ?פ?ע?ים א?ת נ?פ?ש??ך? ו?א?ת ג?ו?פ?ך? מ?נ?ה?יג. אם אתה מזהה את סגנון הכתיבה???

מהי המוטיבציה?? כמה משאבים יש לכם?? מאיזה תקציב זה יוצא??? האם מותי יהיה די לכם? אני מתכוונת אם בסוף באמת יקרה לי משהו רציני ומישהו יתקוף אותי בגלל ה"טיפול" שלכם, האם אז כבר אי אשפר יהיה לתבוע אתכם, לדעתך?? המאבק הוא ארוך, ויש לי יורשים

לכיוון הפסיכיאטריה זה לא סוד שאתם שולטים בדוקטורס כמו שאתם שולטים בפוליטיקה בכלל תעשיית התרופות היא כנראה הראשונה בגודלה בעולם ולא השניה כי יש עוד הרבה דברים מתחת לשולחן וכל מיני דרכים לעוות סטטיסטיקות דוחות רפואיים עוד האבחנות שלהם כקליפת השום, הן רק משרתות את צרכי הניירת שלכם וזאת בכד לשוב ולסגור את המידע הזה בתוך מרתפחם חשאיים "מעלימים מידע לטובת המטופלים" הא!!! הצחקתם אותי עד גועל עוד יום אחד אקיא על השטיח שפרוש לפני הפרצוף שלכם ואז לא תהיו כל כך חזקים בוירטואלי ניפגש בבית המשפט!!!

חן חן, 1) קוואפיס הגדול! בתרגום ברונובסקי הגדול. 2) אבל שימי לב לסיום: " ו?ה?י?ה כ??י ת??מ?צ?א?נ??ה ע?נ?י??ה - ל?א ר?מ??ת?ה או?ת?ך? א?ית?ק?ה. ו?כ?א?ש??ר ת??ש?ו?ב, ו?א?ת??ה ח?כ?ם, ר?ב-נ?ס??יו?ן, ת?ו?כ?ל א?ז ל?ה?ב?ין מ?ה ה?ן א?ית?קו?ת א?ל??ה.." 3) ועוד רמז: לא כל "רמי" הוא גם "כאן רמי". ו.. לא דוקטור, ובטח שלא פסיכיאטר. לא סיכמנו כבר את זה?

לא היה לי ספק לרגע שלא היית סתם רמי, ובכלל אתה לא סתם בנאדם, זה כבר ידוע לי כמובן שהסקרנות דורשת עוד אז מה אתה עושה בימים אלה, רמיכאן שלי???

3 שנים עבדתי באותו מקום. מתוכם שנה חשבתי לעזוב, אבל היו לי תנאים טובים יחסית. ובכל זאת, היו דברים שלא יכולתי כבר להתמודד איתם. כמו איזה פרוייקט תובעני שחזר על עצמו כל חודשיים, והייתי מופקדת עליו. ביקשתי פעמיים מהבוס שיוציא אותי ממנו, אך לשווא. בסוף מצאתי מקום אחר, עם התפשרות של 500 שקל במשכורת, והתפטרתי. זה קרה אתמול, ויש לי חודש עד למקום החדש. ואני בחרדות. מה יהיה אם לא יהיה לי טוב במקום החדש? האם עשיתי החלטה נכונה? התפקיד לא שונה, אפילו קצת נסיגה בשבילי מבחינה מקצועית. איך יהיה לי חברתית? חוששת לקבל רגליים קרות.... אולי עשיתי משהו משעמום.. איך להתמודד עם החרדות?

היחידות שלי בחיים. רווקה, גרה לבד, מרגישה בדידות גדולה. חברים - אין. אפחד לא מבין. שכנים - זבל. מרעישים, גוררים רהיטים. קיצר, הרבה חרא. בכלל איך מתמודדים עם רגישות לגרירת רהיטים - זה מטריף לי תדעת! חשבתי לעבור, אבל איך יודעים אם במקום אחר יהיה שקט יותר? יותר מידי בעיות - מעט מידי זמן....

שלום שיר, אני מבינה את החשש להחליף מקום עבודה, המזכיר במידה רבה את חששך להחליף מקום מגורים. אכן, בדרך כלל לא יודעים האם יהיה לנו טוב יותר במקום אחר. בדרך כלל אין לנו ברירה אלא לנסות ולראות... הנושא שהעלית נוגע בנושאים של שליטה, הרלוונטים מאוד לחרדה. אם תרצי, את מוזמנת לברר לעצמך את הדברים בטיפול שיתמקד בנושא השליטה והוויתור (החלקי) עליה. בהצלחה בכל המעברים, אורנה

מחקתם באופן חד צדדי וללא הודעה מוקדמת את כל השרושור אבל הוא נשמר בכל זאת וראו זאת הרבה הרבה אנשים את הפדיחה כבר עשיתם לעצמכם את התשובות עוד נראה היכן ואיך תתנו!!!

שלום אהבה, נכון, עצים שלמים שהכילו הודעות פוגעות שאינן שומרות על פרטיות הכותבים נמחקו הלילה מהפורום. אני בטוחה שנפגעת היום, אני יודעת שגם פגעת. אני רוצה שתדעי שהתחושות שאת משמיעה בפורום הן חשובות וראויות להישמע. אבל אני חושבת שלא בחרת במקום הנכון לכך. פורום אינטרנטי לעולם לא יוכל לתת מענה שלם לכאבך. טיפול פרטני יוכל לנסות. אני מבינה שיש לך היסטוריה לא פשוטה עם טיפול, ובכל זאת אני מאמינה שזה הזמן לפנות. אנחנו כאן לכוון ולעזור, אורנה

נפגעה רק מי שפגעה תחילה!!! ולארוך כווווווול הדרך תודה שאת מעידה על כך שבפורום הזה נחשפתי בגילוי זהותי האישית תודה לפחות על כך, אבל לא יותר, לצערי

נדמה לי שכל השרשור נמחק? או שאני מדמיינת?! היכן העץ? כתבתי לכן שם מכתב ארוך...נו, באמת. אני לא אכתוב אותו עוד פעם

טוב נעלמתן לי! מלבד שזה די מעליב...ככה לבוא ובמחי יד למחוק את כל ההודעות בלי יוצא מן הכלל. (לא ניתן למחוק הודעות מסויימות והשאיר חלק ניכר מהעץ?) מעייף אותי משחק המחבואים כאן. רציתי באמת שתקבלו את תגובתי אליכן, שאני מבינה וגם אני נפגעתי קשה שהייתי בטוב וכוונתי היתה טובה. לא יודעת מה לומר, מלבד שחבל ללי שלא הספקתן לקרוא את ההודעה שלי אליכם ולומר שזאת היתה מחווה די מעליבה - ככה לבוא למחוק ואתי על לא עוול בכפי- לא היתה שם ולו שמץ של מתקפה. אז אנא להבא- באמת, מעולם לא נמחקתי :( אולי רק למחוק את ההודעות הלא ראויות. תודה מראש יאללה עייפתי

לגילי -הספקתי לקרוא . לאורנה-את באמת חושבת שלמחוק את העץ היתה הדרך להתמודד איתו,זאת אולי הדרך הקלה,אבל לא הייתי מצפה מפסיכולוגית לטאטא מתחת לשטיח את הבעיות בפורום. צריך להתמודד עם זה ע"מ שמקרה כזה לא יחזור על עצמו. נ.ב באמת אכפת לי מהפורום הזה ולו בגלל העזרה הרבה שקיבלתי מכם.

שלום גילי ואיריס, כפי שציינתי בהודעה 'לפני הכל', היו גם הודעות שנמחקו על לא עוול בכפן. קראתי את כולן, לכן אני יודעת זאת. עם זאת, זה המצב כשפורום אינטרנטי נראה כפי שנראה כשהגעתי אליו הערב. בנוגע למדיניות מחיקת הודעות - זוהי החלטה של מנהלי הפורום להשאיר את הפורום פתוח לדיבור ללא סינון, וזוהי גם החלטה של מנהלי הפורום מתי למחוק הודעות. אני לא רואה בכך פעולת טיאטוא, אלא גבול ברור של הטעם הטוב והשכל הישר. לא ראיתי הרבה מהם היום, לצערי. אורנה

"איזה מעשה ברוטלי, לרצוח ע?ג?ל כל-כך קפיטלי.." (המלט, לפולוניוס) איך? איך עלה ה?כ?ו?ר?ת על יצירות אמנות בנות אלמוות פרי עטן של יוצרות בעלות שיעור קומה של ממש, כמו "איריס", או "גילי" ועוד. בבקשה לא להיעלב, כל מי ששכחתי אותה/ו. עם ישראל בכלל, ו"העגלה החילונית הריקה" בפרט - ספגו מכה אנושה ובכן, ד"ר אורנה, יש לך כאן פתק בחתימתי (המפוברקת למשעי) שמאשר כי אני מוותר על זכות התביעה נגדך על יצירותי שאבדו במהלך מעשה הכריתה. ועוד: הייתי אולי מכנה את הברית הזאת בינינו כ"ברית בין הבתרים". אילו ידעתי לבטח שהבתרים עדיין שוכנים, מפרפרים מדממים, אי-שם במרתפי הפורום..

מדמיינת אותך "מתרוצצת" בין כל ההודעות בתוך הבלאגן. החל מגברת מנדלבאום הפותח ועד אלי מן הסתם. מחר יום קצר (לפחות זה המציאותי), תוכלי לנשום ולנוח.. ובמקום חתימה בואי נאמר שכבר יצא לנו אי פעם לשוחח

מצד שני, אם היו קצת יותר עירניים זה לא היה מגיע לזה

שלום רק טוב, אני מתרוצצת בסדר גמור... מקווה שגם הפורום שלנו יהיה בסדר - רגוע, מוחזק, חם כפי שהוא יודע להיות. לילה טוב, אורנה

למרות שם המשתמש שלי "אהבה" ולמרות ההודעות האמפתיות שלי כאן בדרך כלל, אני מאמינה שהפעלו עליכם לחצים לאורך כל הדרך להתייחס אלי בחשדנות מסויימת אולי גם העבירו לכם מסמכים על מנת "להוכיח" שבמקרה שלי צריך להיזהר כבר כתבתי לכם על זאת בעבר, וגם נעשה לי אאוטינג קודם לזה שנעשה אתמול, שעדיין מופיע בדף כיוון ששמה של אחותי המאפשזת לא הופיע בשרושור ההוא, רק בזה האחרון שנמחק האם זה מה שהגדיש את סאתך?? או שמא האיומים הגלויים שלי, נוכח ההתלבטות הממושכת שלך מה לעשות,שנעשו נגדי עבירות פליליות ואני רואה אתכם, וגם את אתר דוקטורס כולו, אחראים לביזוי הבפומבי שלי והקעתי כחולת נפש כאשר החולה האמיתית מסתובבת חופשי, והאיום היחיד הממשי עליה זה שיחשפו את פרצופה האמיתי???

אני בת 28 ואני עצלנית והייתי עצלנית כל חיי....הדבר מתבטא בכל המישורים והתחומים שבחיי, גם באילו שאני אוהבת לעסוק. אינני סובלת משום בעיה רפואית, אני לא פרפקציוניסטית(להיפך הוא הנכון) ואני לא מתחילה בכלל להבין את עצמי ולראות מאיפה תבוא הישועה. התכונה האיומה הזו, כמובן, תוקעת את חיי.. יש לי הרגשה שאם אמא שלי לא היתה מכריחה אותי, גם לא הייתי יודעת קרוא וכתוב ואת לוח הכפל. ישנן המון מטלות בהן אני צריכה לעמוד ואיכשהו, חומק לו הזמן מבין אצבעותיי מבלי שהספקתי לעשות אף אחת מהן. למישהו יש טיפ? מה עושים במצב כזה? אני מתעצלת לפנות לטיפול ובעיקר-אין לי כסף לכך. אודה לכל תגובה בענין. שתהא לכולם שנה נפלאה

העלת בי חיוך : "אני מתעצלת לפנות לטיפול" :-) יש שתי אפשרויות לדעתי: זה או לפנות לטיפול פסיכולוגי להבנת "העצלנות", אולי יש דברים שחוסמים או מעכבים אותך בדרך לעשייה. אולי כח הרצון לא מספיק חזק...יש הרבה סיבות "לעצלנות"...שווה ללכת לטיפול. או שאפשר לפנות גם למאמן אישי, "שיעביד" אותך וידחוף אותך כמו שאמך עשתה. שנה נפלאה גם לך

אני אישית סובלת מעודף חריצות זו שלי פחות מפריעה לי מזאת של אחותי שלא מתעייפת מלתקוף,לחשוף,ללגלג ולבזות אותי

שלום אחת, ברמה הפרקטית, אני מציעה לפנות לסדנה לטיפול בדחיינות. סדנה כזו מועברת מדי מספר חודשים בשירות הפסיכולוגי של אוניברסיטת תל-אביב, ויתכן שגם במקומות נוספים. סדנה מעין זו מציעה שלל פתרונות פרקטיים, לצד סימון (לפחות ראשוני) של הסיבות האישיות העמוקות לדחיינות. בהצלחה, אורנה

תודה, אורנה. האם צריך להיות סטודנט בת"א כדי להרשם לשם? האם זו סדנה מסובסדת?

כלפי חוץ את נראית בעיניינים, תמיד הכל תחת שליטה. אם משהו יסתכל מהצד יחשוב שאת סופר וומן. תמיד במרכז, אוהבת שכל ההתרחשויות סבות סביבי. כולם רצים ועומלים כמו נמלים חרוצות עבורי. מרגישה כמו מנצחת על תזמורת פה קצת, שם קצת והנה אני שולטת בכל, במצבים, באנשים. אני ראויה לצל"ש, איך שאני מתפקדת כמו נמרה עם כל התיק הזה שאני סוחבת על עצמי. בפנים, עמוק בפנים, לפעמים כשאני לבד, לבד עם עצמי, משהו מתחת למעטה של השחקנית בהצגה הכי טובה בעיר, מתקלף... ואז... אני רואה את רגשי הנחיתות שלי, את חוסר הבטחון האמיתי שלי. אני רואה שאני לא מספיק חכמה, לא ממש יפה ואולי גם לא ממש מוצלחת כמו שבאמת נראה לי במציאות...הרי , תראו! אני אשת חיל, משפיעה ומשיגה כל דבר שרק אחפוץ בו. אין לי גבולות, לשמיים אין גבול- ואני השמיים. רק אני יודעת מהו אמת, רק אני יודעת מהו צדק, רק אני!!!! מי מאחורי ומצדיי, הוא העומד! רק על עצמי לדבר ידעתי, כי את האחר מעולם ובאמת לא הכרתי וידעתי.

נועה, תיארת באופן נוגע ללב את הפער שמתקיים לעיתים בין הוויות שונות של עצמנו, אמיתות שונות של עצמנו. אני מבינה מדברייך שעבורך מדובר בחוויה מאוד סודית, איש אינו מכיר את הפער מלבדך. אולי יפתיע אותך לשמוע כי בטיפול פסיכולוגי חוויה מעין זו מתגלה (מתקלפת לאט לאט) לעיתים קרובות. אולי תרצי לנסות להרגיש לבד-ביחד, בתוך מרחב טיפולי מוגן... בהצלחה, אורנה

אורנה .. מצטערת על האורך.. רוצה לשתף אותך ..מה מרגיש לי .. אממ.. בדכ כלל אחרי העלמות שלי , יותר נכון רצון להעלם מהעולם...שזה מין ניתוק רגשי מהכאב ומהעוצמות שלו , וחזרה למציאות האמיתית באות אצלי שוב ה..שאלות האלה עם עצמי , מה יהיה עם התלות הזו????? , התלות הזו שאני מרגישה בטיפולים הנפשיים שאני עוברת ..אצל הפסיכולוג , האם אוכל להפרד מהן מתישהו ???? האם התלות הזו פעם תפסק ? האם אוכל לשלוט ביצרי ההרס העצמי שלי לבד ??? האם אוכל לצאת ממעגל ההרס הזה פעםםםםםםם???? ולהבריא??? ניסיתי לחשוב מה גורם לי בעצם להרתע או לרצות להעלם דווקא מאנשים שעוזרים לי ??? (הפכתי לפסיכולוג של עצמי ?!...) מה גורם לי לא לרצות להחשף / לשתף הרבה פעמיים דברים שיכול להיות שאם הייתי משתפת הייתי נמצאת במקום טוב יותר משאני עכשיו, שהייתי מצליחה להגיע לתוצאות טובות יותר עם עצמי... לא יודעת... אולי... אני פחות משתפת כי אני מפחדת לפתח את התלות הזו שוב , החוסר שליטה הזה בעצמי...זה רק מראה לי כמה אני חלשה וקשה לי לקבל את זה .. ולכן, אני גם מפחדת לבקש עזרה, כדי לא לפתח את אותה התלות שוב (למרות שכרגע זה מעגל שאין עליו שליטה ...) , כי גם כשאני כן מבקשת עזרה, זה תמיד (אבל תמיד) מלווה אצלי בנימה של התנצלות, במשפטים שנאמרים על ידי כמו "אני לא רוצה להעיק עלייך", או "אני ממש מצטערת שהטרדתי",או " סליחה ש..." אני תמיד תופסת את עצמי כמעיקה, כמטרידה וכל בקשת עזרה מבחינתי נתפסת כשלילית וזה עוד דבר שמונע, בסופו של דבר, קבלה של טיפול ראוי,מבחינתי. ואז המעגל הזה הוא שוב הופך לבעייתי ... אולי... אני באמת צריכה להכיר בזה כבר שזו תקופה כרגע , שתעבור , שהשליטה תחזור אליי ברגע שאבריא ,בעזרת האנשים הנכונים שיכוונו אותי , לאט לאט ...וככה אנסה פחות להלחם בזה, כי המלחמות האלו לא מובילות אותי לכלום , חוץ מחולשה , עייפות , ורצון ליפול הכי נמוך שאפשר, פשוט להתייאש ....מהכל , אני חושבת שהסיבות שאני נרתעת הן בגלל העבר הדפוק שמלווה אותי בדרך : שאני מפחדת שאולי לא יאמינו לי למה שאספר , (כנראה זה בא מהמקום של משפט שמקובע אצלי בראש , שאולי אני רק מדמיינת הכל ובאמת נהנתי ...(כמו שאמר לי הבחור שפגע בי "את נהנית , אני יודע שנהנית" , והקבן אז..בצבא ":אחת כמוך יכולה רק להנות .. ) אולי הבילבול הזה , הפחד ממה שנאמר שם גם אם הוא לא נכון , פשוט משתק אותי כל פעם מחדש ... אולי אני מפחדת שיגרמו לי להרגיש אשמה עוד יותר ממה שאני מרגישה. שאני מפחדת לאבד שליטה על החיים שלי, על ההחלטות , על הרצונות בכלל שליטה כללית (נראה לי שזו הסיבה הראשית שמתלווה לכל דבר בחיי)., שאני מפחדת שהדיבור על הדברים הכואבים וההתמודדות מול האמת לדברים האמיתיים שקורים לי בתהליך הקשה הזה יחזק אצלי את השנאה העצמית... את העמדות השליליות שלי כלפיי עצמי,ולכן אני מפחדת מהתגובות של עצמי אם אני אדבר ... שאני מפחדת לנסות לדבר ולא להצליח (זה כבר קרה פעם), שאני מפחדת שישנאו אותי בגלל הדברים שאני אספר, שאני מפחדת לגלות, שוב, שלדבר זה לא ממש עוזר, . שאני מפחדת שפשוט ינטשו אותי אחרי כל החשיפה העצמית והנוראית הזו ...הלוא זה כבר קרה ....לי ..גם מאנשים הקרובים. אליי ..!!!!!!!! אולי אם המודעות הזו תתרום לי לשינויי בהבנה אולי אז פחות אנסה להתכנס בעצמי ואוכל לקבל את העזרה שמציעים לי ..... כי הבעייה האמיתית היא בעצם רק בי ולא באנשים שמנסים לעזור לי , לפחות היום , אני יכולה להגיד את זה , שהאנשים שנמצאים סביבי , הם באמת מבחירה קפדנית של אנשים טובים , כנראה כל הפגיעות שנגרמו לי ...עדיין השאירו בי חותם חזק של ביטחון מעורער , ואולי ...אולי ...אני אצליח לעשות שינוי ...כי זה מה שיצליח להביא אותי לשלמות הפנימית אלייה אני שואפת להגיע .. כרגע זה רק אולי..... מקווה שאוכל לכתוב שוב ..אולי אפילו בזמן הקרוב שהשינוי בדרך להחלמה לא יהיה אולי.. אלא בטוח !!!! בינתיים בין ההבנה לתחושות יש פער ענקי .. אורנה יקרה , האם פעם אוכל לצמצם את הפער הזה ? האם אוכל להיות אותה ש' שהייתי ..מאושרת ושמחה ?.... האם זה עדין לא מאוחר ..לקוות ???... כי התייאשתי .. סליחה , סליחה שאני חלשה .. :-((((,

יש לי שאלה, שקשורה לנושא הניתוק הרגשי המעיק אם את בדרך לטיפול השבועי שלך ובדרך מונחת גופה, האם זה יגרום לך להחסיר פעימה??? לשנות את קצב הצעדים שלך?? או מה???

היי.. אני באמת מותיקי הפורום ..רק השקטים .. שקוראים ..ופחות מתערבבים.. למרות שבשבועות האחרונים ..אני מוצפת רגשית וניתן לראות את זה בהודעות שנכתבות על ידי .. את היית אחת ..שמעודדת מרחוק .(בניק אהבה)...ואני רוצה להודות לך ... אני קוראת את כל השירשורים ..שנפתחו לגבייך ..היום ובימים האחרונים וזה מזעזע אותי .. היי..אנחנו בני אדם..אולי אם נהייה רגישים אחד כלפי השני ..יהיה הרבה יותר קל ..לשרוד את המציאות היומיומית ..שממילא לא מקלה ??.. מה קרה כאן?..איך הפורום הזה ..שתומך ..ומכיל ..ועוטף בתוכו המון אהבה ..נכנס להיסטריה כזו?...על מה ולמה ???. היי חזקה .. בכל מקרה לשאלתך, אם אראה דבר כזה ..ברור שזה יערער אותי ..וזה יגרום לי להחסיר פעימה .. ((כן..מסתבר שנשארו בי עוד רגשות..)..למרות מה שעברתי.. לא הבנתי , איזה צעדים זה ישנה לי ?...את כל התהליך הזה שאני עוברת ..?? כאילו הסתכלות על הדברים בצורה שונה ..באור חיובי יותר ..שיש דברים יותר גרועים ?.. לא הצלחתי להגיע לכוונותייך ... שיהיה ערב רגוע, ש'

שלום ש', אני חושבת שאת נמצאת במהלכו של תהליך, ולפעמים בתוך התהליך דברים נראים קיצוניים וסופיים ("אני תמיד אהיה כזו"), ולא כך... להושיט יד אל מישהו שיעזור, להרשות לעצמנו להזדקק, להאמין שיש שם מישהו, להשתמש בעזרה לצורך הצמיחה שלנו - כל אלה הם בעיני ביטויים של אומץ טהור. תחשבי על זה? אורנה

אני חושבת שלא מספיק ..להבין את מה שכתבת ..כי הוא אכן נכון מאוד לגביי .. אני חושבת שליישם אותו ייקח לי עוד ..זמן .. אבל אני בדרך?!..לא ?.. עד היום הייתי אטומה אפילו בלהבין..:-) תודה אורנה .. תודה שאת כאן.. חג שמח , מחבקת ש'

שלום אורנה, אני בטיפול בערך עכשיו שנה ושמונה חודשים. אני לא מרגישה התקדמות (ואם כן אז אולי בגלל הזמן - הבעיה העיקרית הייתה אובדן ומשם ייצאו עוד הרבה דברים קשים). בגלל התקיעות שאני נמצאת בה בטיפול וגם המטפלת מודה שהיא מרגישה את זה, האם כדאי לבדוק עוד אופציה, עוד טיפול והאם כדאי לעשות אותו בחפיפה עם הטיפול הקודם או פשוט לקחת הפסקה ממנו, לנסות משהו אחר, ואז להחליט? 2. יכול להיות שאני נשארתי שם בכדי לרצות אןתה, בגלל התלות שאני מרגישה כלפיה? יש מצבים כאלו? למה ארצה לרצות אותה? מה זה נותן לי אם אני לא מרגישה התקדמות ולא הקלה? *יש לציין שהיא מנסה המון, אבל פשוט קשה לי לדבר, אני לא יכולה לדבר על עצמי, אני יכולה להצחיק מאה איש אבל לא לדבר על כאבי!!

שלום שני, בטיפול דינמי הקשר שאנו יוצרים עם המטפל/ת הוא נושא מרכזי, וחשוב לעסוק בו לא פחות מאשר בנושאים שבגללם באנו לטיפול. דרך הקשר הטיפולי מתקבל מירב המידע על עצמנו ועל היחסים שאנו מקיימים באופן רחב יותר (במקרה שלך, למשל, אפשר לשאול את השאלה האם את נוטה באופן כללי לרצות דמויות משמעותיות בחייך). אני מציעה לעסוק בנושא הקשר בהרחבה ובהעמקה, ורק לאחר-מכן לשקול טיפול אחר. אגב, הרעיון של שני טיפולים בו זמנית נשמע לי בעייתי, בעיקר בשל הסיבות שהזכרתי קודם לכן. בהצלחה, אורנה

עכשיו לרגע רצינות. מדוע אינכם מזהירים את "אהבה" שהשתתפותה כאן בפורום מזיקה לבריאותה הנפשית יותר מאשר לאחרים, כמובן. מדוע אינכם לא פונים אליה במייל האישי (אם לא עשיתם עד כה). זה ברור לכל, אפילו לעין בלתי מקצועית, שמצבה הנפשי אינו יציב וייתכן כי השתתפותה כאן מחמיר את מצבה. היא ממשיכה לחוות כאן סרטים, לקבל התקפות ועויינות- זה בטח לא מקל ותורם לה. אינכם רואים את זה? תמוה מדוע אינכם עוזרים לה. עד כדי כך לא מזיז לכם?! מדוע אתם יושבים בשקט כשכותבת כאן נמצאת במצוקה של ממש!!! אנא, האירו את עיניי

שלום יפית, אנסה להאיר את עינייך. 1. פורום אינטרנטי אינו מאפשר טיפול, ואנו יכולים רק להמליץ בחום לפנות אליו. 2. אני בטוחה שאת מבינה שמה שנעשה מאחורי הקלעים של הפורום לא ייחשף כאן. הלא אלה הן בדיוק אמות המידה הקלוקלות ששררו בפורום היום. אורנה

ברור לחלוטין שאין זה המקום לטיפול פסיכולוגי ולכן אחת כמה וכמה, אתם המנהלים צריכים לשנות את סגנונו הטכני של הפורום. כפיי שענפים אינם נשארים תלויים ללא העץ כך גם הודעות חייבות צריכות לעבור את סינונכם קודם לפני פרסומם. ועזבי אותך לרגע מהתיפיפות בנוגע לגישה הליברלית שמחנכת לערכים ותרבות שיחה הוגנת , רגישה ואדיבה. יש תאוריה ויש מציאות...והאידאלים טיפסו גבוה לצמרת העץ. מדוע למשל, בפורום פסיכאטריה, הד"ר קבע החלטה מוצדקת להעביר את כל ההודעות סינון קודם?! זה טוב ויפה (באמת) הכוונה הטהורה שלכם מנהלי הפורום, לחנך...ולהטוות מרחב כזה אך, עצם אופיו ונושאו הדין של הפורום יחד עם רגישויותיהם של הכותבים, יהא זה אך נכון לשקול בשנית, את הילכי מטרות הפורום בצורה ראלית ששומרת על הכותבים יותר מאשר מאפשרת חינוך במקום וירטואלי שכזה.

היי , שמחה לשמוע שההתכתבות בינינו תרמה לך משהו. (האמת שאני מפחדת להגיב פה זה היה בעבר מקום מקסים ומנהלי הפורום כאן מדהימים, לאחרונה..) שאלת בעץ למטה כמה שאלות בעניני , אז זהו שאני נמצאת די במצב שלך אני לא קשורה לתחום המקצועי(יש לי רק תואר ראשון בפסיכולוגיה ואני עובדת בתחום טכנלוגי), אבל כתבתי לך מתוך המקום האישי שבו אני נמצאת. תהליך ארוך אישי שלי , שנים שזה לא הפריע לי ופתאום זה התחיל לצוץ (עד כדי PTSD) וממש הפריע בחיים ולמרות זאת ניסיתי להכחיש ולומר זה לא זה שנים היה לי טוב אז מה אם זה קרה וכד... ואני בדיוק מרגישה בשלב תקוע, קשה לי לדבר על זה ואין לי מושג איך עושים את זה.... אני מרגישה כאלו אני יעבור הכל שוב אם אצטרך לספר למטפלת שלי מה עבר עלי אם תרצי להגיב או לשאול משהו אני אשמח רחל

אכן תרמת לי וניכר היה מתשובותייך שיש לך רקע בפסיכולוגיה. ולדברייך "יש לי רק תואר ראשון בפסיכולוגיה" אז תרשי לי לומר לך שזה הרבה ומכובד. קשה להתקבל לזה ולא כולם מסיימים. אז כל הכבוד לך.. ודבר שני שהתביישתי לשאול עוד מקודם ללא כל קשר להודעה הנוכחית - קינן בי ספק- האם הסיפור שלי נוגע אלייך באופן אישי? האם גם לך קרה? לא יודעת הייתה לי הרגשה כזו. לא רוצה חלילה לחטט במשהו שלא מוכנים לחשוף. אולי שאלתי היא לא במקום. וייתכן שאני טועה. אבל לפי מה שאת כותבת עכשיו : "אבל כתבתי לך מתוך המקום האישי שבו אני נמצאת. תהליך ארוך אישי שלי , שנים שזה לא הפריע לי ופתאום זה התחיל לצוץ (עד כדי PTSD) וממש הפריע בחיים ולמרות זאת ניסיתי להכחיש ולומר זה לא זה שנים היה לי טוב אז מה אם זה קרה וכד... ואני בדיוק מרגישה בשלב תקוע, קשה לי לדבר על זה ואין לי מושג איך עושים את זה...." אולי מדובר בזה?

את יכולה לשאול כל שאלה אין לי בעיה עם זה.(יש יתרון לאנונימיות מההיבט הזה שקל כאן לכתוב מה שקשה לומר ולבטאות) לשאלתך, כן אני כתבתי גם מהמקום ומהתחושה האישיתשלי: עברתי אירוע בגיל 10 די מזעזע ואלים ע"י אדם זר (הכוונה זר, לא מהמשפחה) שמבחינתי שנים כאלו לא היה הודחק ממש שכחתי מלבד צעד המנעותי מהמקום, המשכתי הכל כמעט רגיל, לפני כמה שנים החלו לצוץ בעיות, כגון: קשיים בשינה, דיסוציאציות וכד' (אני חושבת שזה אבל השפיע בצורה לא מודעת על החיים שלי בלי קשר לקשיים שעלו אני הייתי אדם, שלא סומך על אנשים, קצת "טומבוי" ועוד) (דרך אגב , תואר ראשון בפסיכולוגיה זה רק תיאוריה קשיי הקבלה שציינת הם לתואר השני וזה ממש סיוט המתאם. אני צציינת זאת כמובן רק בגלל ששאלת לגבי תחום המקצועי , אז רציתי לציין שאין לי רגע מקצועי אני עובדת בתחום ההיי טק) אם תרצי לשאול עוד אין לי בעיה לענות.

שלום אורנה, כזכור, אני זו שנחלה טיפול פסיכולוגי מחפיר והסתיים בכי רע. אני זוכרת את עצתך האדיבה לעזור לי למצוא אולי טיפול אחר, ותודה! רק רציתי לשתף, שאני קוראת קצת כאן לאחרונה...ופשוט מתמלא בקנאה, על כל הטיפולים על אף שייתכן כי לעיתים קשים, הם נשמעים שיש שם מטפל/ת עבורם ואיתם. אני לא מסוגלת להתגבר על מה שעברתי, על סוג הקשר, על כל העלבונות והאמירות שעדיין מלוות אותי ברקע. על המשבר החצי פסיכוטי שהגעתי אליו...ובעקבותי, נותרתי מוכה בהפרעת חרדה ופוסט טראומה (רגעים דיסוציאטיבים קלים כמזכירים את הסערה הפסיכוטית), סוג של דכאון, אולי דיסטמיה. אני כה אבודה והפנמתי את העובדה שיש מצבים בחיים שנשארים כרוניים, ללא רגעי הקלה. אני רוצה להוסיף, שלא אחת כשהתייעצתי בפורומים ואילו אפילו פה...נאמרה לי תגובה כ"כ לא רלוונטית שאף הכעיסה אותי עד מאוד...שלא בטוח שההדרדרות מצבי הנפשי בא בקשר ישיר עם הטיפול. ידוע ולא מהיום, שאומנם ואם קיימת נטיה לדכאון היא עלולה להחריף, להעמיק ולהדרדר בשל טיפול לא מקצועי (אני לא המצאתי עובדה זו). ואני יכולה לחזק אותה בכך שממרום שנותיי (34) כאשר 3 ואולי 3 וחצי שנים אני לא חוזרת לעצמי מאז המשבר...אני יכולה לאמר שמעולם, לא הגעתי למצבים נפשים כאלו שגמרו וכילו את כל כוחותיי הנפשיים. אני באמת לא יודעת איך ועד כמה ניתן לעזור לעצמי, ניסיתי מס' טיפולים תרופתיים שלא הועילו, היה נסיון לטיפול פסיכולוגי אחר וכנראה שאני כבר לא שם. אני מתלבטת אולי ביחד אתך, על הדרך שכדאי לי לפנות אליה...האם שווה לנסות אולי טיפול התנהגותי קוגניטיבי שמעולם לא ניסיתי והוכיח את יעילותו הרבה במצבי דכאון וחרדה. קשה לי עם הידיעה, שנכנסתי אדם אחד לאותו טיפול ויצאתי אדם אחר לגמרי ממנו, וכמובן שלא לטובה. אני לא מסוגלת למחול לעצמי על כל אותם הרגעים בהם רציתי לעזוב,,,ונשארתי..כמו מפגרת...ואולי בשביל לרצות אותה, להיות אני שם בשבילה (עד כמה שזה נשמע מגוחך), ולהבת הכעס שלי לא מפסיקה לבעור, מהסיבה שהיא ככה בהפקרות משוועת...ובחוצפה שלא תתואר...הפנתה לי את העורף ובתחושה אף טרקה את דלתה. קשה לי המסקנה שהגעתי אליה...שכנראה והייתי כה שנואה עליה, היא ראתה בי את תמצית השנאה...שום דבר מעולם לא הסב את פניה, בחיוך, במחווה של הוקרה והערכה. רק עוינות, שליליות, תוקפנות...פשוט לא יכולה להסיר מעצמי את התחושות הקשות הללו. כמו טפיל שאני לא מצליחה לנקותו ולהסיר את ליכלוכו. נפגעתי כנראה נרקסיסיטית (אין לי דרך אחרת לתאר זאת מלבד להשתמש במינוחים פסיכודיאגנוסטים, ואולי בהמשך אליה ושלה). האם יש מצב לסחוב פגיעה זו למשך ועד שארית חיי?? אני כועסת על עצמי שלא מצליחה לגבור על פגיעה זה... תודה יצא קצת ארוך, סליחה. כרמית

שלום כרמית, אני מרגישה את להבת הכעס והפגיעה שממשיכה לבעור, גם אם את מקפידה להשתמש במונחים אבחנתיים כאילו לא-אישיים. זו אחת הסיבות שמובילה אותי להציע שוב שתחפשי גם בשבילך את היד המושטת האישית שלך. אין זה אומר שהטיפול לא יהיה קשה (למעשה, אפשר לדעת מראש שטיפול שיכיל את להבת הכעס והייאוש שלך יהיה קשה), אבל הוא בהחלט עשוי להועיל. טיפול קוגניטיבי-התנהגותי הוא אופציה טובה לבדיקה. בהצלחה, אורנה

אורנה שלום, חשבתי ...ואת יודעת מה?! באמת שפסיכולוגיה אינה מתאימה לכל אחד. ואולי לא כדאי לנפנץ בה כבמטה קסמים. אני אישית, נפגעתי מהמטפלת ולא בגלל השלכות או שיחזורים או תאוריות פסיכולוגיות כאלו ועד מחר...אלא, כי ייתכן "ונפלתי" על משהי בלתי כשרה ובשלה לטפל, בשל מוגבלויות שלה, וחוסר האמפטיה, הריחוק, הפטריונות...הספיקו למשך גלגול חיים אחד. אני לא מבינה מדוע אני הייתי צריכה להיות כר להשלכות שלה עלי (העברה נגדית, אתם קוראים לזה לא?!). מספיק הייתי נבונה ויעילה בחיי, לא היו לי בעיות בינאישיותיות ואישיותיות כאלו שהצריכו טיפול מלכתחילה. אני אומר לך אם מה קשה לי- מאז הטיפול ועד היום....אני מחפשת מישהי ודווקא אולי באינטרנט (שלא מכירה אותי) לבוא, ולהתוודות ולומר - כן, כרמית...יש בעיות נפשיות כאלו ואחרות למטפלים ולפעמים הם אם לא מקבלים הדרכה, הם מזיקים מאשר מועילים...וממש לא בגללך...את לא אשמה כלל, ובאמת אין בך שום חלק שאחראי למצב שנגרם (על אף, שהפסיכולוגיה מאוד אוהבת לפזר אחריות שווה). וכן, לא הכל היה זה הזלכות שלך שאת עשית על המטפלת. אמרתי לה דברים שלעיתים, נשמעו פחות נעימים לאוזניה, בדבר הקושי שלי להיות מטופלת שלה....ואת יודעת מה היא אמרה לי?! את יודעת איך היא תקפה אותי בכעס!!!! בקול פטרוני ומתנשא- "הכל אלו הם השלכות שלך בגלל חסכים מהילדות". נו, באמת...אורנה אני שואלת...גם באתי אליה כמו ילדה טובה, גם שילמתי בעקביות, גם הייתי מטופלת אידאלית ומופתית...לא מגיע לי לקבל סליחה אחת ממנה????? תאמרי לי את, שהיא לא חוצפנית אמיתית...לבוא ולומר לי ...שעכשיו אני מחוברת יותר לעצמי (כשאני על ערש דווי כמעט, עם כדורים וכו'...). אז תפסיקו אתם הפסיכולוגים- תמיד ללא יוצא מן הכלל...לשמור אמונים לקולגות שלכם. גם אני בנאדם, צובטים אותי אני נצבטת, גם אני נפגעת. ציוץ אחד ממנה לי קיבלתי מעולם לאחר שפיקרה אותי ועוד המשיכה לדרוך עלי. ואני "בחוכמתי" פניתי מיד לקבל אוזן קשבת מבת משפחה, ולא פחות ולא יותר פסיכולוגית קלינית בחייה...ומה את חושבת...אפילו בת משפחה, שאת מצפה שתהיה קודם אנושית ואתך אל כל השנים שהיא מכירה אותך, על כל האהבה שנתתי לבנה, לאחיין שלי. מה את חושבת?! שהיא היתה איתי לטובתי, בכאבי או שמא- היה קשה לה לשמוע את הדברים הללו, ולחשוב שטיפול פסיכולוגי יכול לעורר כזה נזק, ושאין בה יותר מדי תועלת. והמצחיק הוא, שהיא כל הזמן בכלל היתה תקועה בראש שאני מצפה ממנה לטיפול בעוד שבסה"כ חיפשתי קירבה וחמימות משפחתית. אז אנא, תפסיקו להיות כאלו מתחסדים, נכון שאני עושה כרגע הכללה, אבל גם אתם! תבדקו כל מקרה לגופו- את יודעת, תמיד יש יוצא מן הכלל! חג שמח ושוב תודה

שלום לכולם אני נמצאת בפרידה כרגע שהוגדרה כפסק זמן לי ולחבר שלי אחרי הרבה דברים שלא הסתדרו לי מבחינה זוגית אצלו היו תקופות שלא היינו ישנים יחד וגרים יחד ואני בת 24 והוא בן 36 לאחר שיחה שבה אמרנו פשוט הכול את כול מה שמפריע אחד לשני הוא פתאום הסביר את עצמו מאוד יפה ומשכנע אבל אמרתי לו שאני זקוקה לזמן שלי ואני לא יודעת מה יהיה וזה נורא קשה לי גם בגלל שהוא בנאדם מקסים וטוב לב ועשה בשבילי כול הרבה אני נטרפת מזה שמרוב שהייתי זקוקה לדבר עם מישהו בתקופות הקשות שלי איתו ושהייתי מאוד מתוסכלת שיתפתי כנראה יותר מידי אנשים עם יותר מידי פרטים ועכשיו כולם מעבירים ביקורת ואומרים לי עליו דברים הזויים וכמה שהוא הזוי וכו וכו וזה נורא מכעיס אותי על מה שהם אומרים חושבסים ומרשים לעצמם לדבר יותר מידי בנוסף אני עובדת אצלו למרות שבעבוד זה מאוד מקצועי ולא מדברים כלום מלב עבודה זה לא מפריע לתפקוד המקצועי אך אני עדיין שוקלת לעזוב רק פשוט אני צריכה למצוא משהו לפני העזיבה בגלל שיקול כלכלי לי אישית זה לא מפריע אני פשוט אולי שוקלת את זה מכיוונים נוספי איך מתגברים ואני גם די מעורעת אם זאת החלטה נכונה,נכול לעכשיו אין לי אנרגיות וכוחות להיות שם בקשר ולנסות לשפר דברים אני מאמינה וחושבת שקשר אמור לזרום למרוץת שהוא זורם מצד אחד אבל מצד שני.... ככה שהוא רוצה צעוד הזדמנות ואני לחא יודעת אם אני אהיה מוכנה לתת לזה עוד צאנס כרגע אני מאוד עצובה וגם כואב לי עליו יותר מאשר עליי איך מתמודדים יש פסיכולוג/ת באזור המרכז שתוכלו להמליץ לי???. אשמח לתגובות מקצועיות . תודה רבה מראש שוקי ה:)

שלום שוקי, פרידה מבן-זוג, גם כשהיא 'נכונה' ובזמן המתאים, מהווה אתגר לא פשוט שאפשר לדמותו לתהליך אבל ועיבוד אובדן. קודם כל, הכירי בכך ותני לעצמך את הזמן הדרוש לברר לעצמך את הדברים. אני מבינה שכרגע יש כל מיני "ערבובים" שמפריעים: אנשים שיודעים יותר מדי מביעים את דעתם, שניכם ממשיכים לעבוד ביחד. נראה לי נכון ליצור את ההפרדות הדרושות לך על-מנת להגיע אל התשובות הפנימיות שלך. מרחב טיפולי בהחלט יכול לסייע בכך, ואני ממליצה בחום לנסות. תוכלי לקבל המלצות ספציפיות על מטפלים לכתובת המייל שלך, ובאפשרותך לפנות גם אל המייל האישי של מנהלי הפורום. בהצלחה, אורנה

בשיחת בוקר, מצאתי את עצמי מדברת עם מישהו על אדם אהוב אחר. הגענו לנו למקורות, מסכת אבות, התפעלנו, כמתבקש, מהתמציתיות וחכמת החיים. קראתי לי, והתאמתי למבפנים שלי וגם לעולם השיחות (הוא לי מורה נבוכים...). ניסיתי לבדוק ביני לבין עצמי, היכן הייתי פעם, היכן היום, מה נשתנה? ... כמה יופי וחכמה... לקרוא. להקשיב למילים. להתאים. אחד מני רבים... " ה,ט [י] ארבע מידות באדם: האומר שלי שלי, ושלך שלך--זו מידה בינונית; ויש אומרין, זו מידת סדום. שלי שלך, ושלך שלי--עם הארץ. שלי שלך, ושלך שלך--חסיד. שלך שלי, ושלי שלי--רשע. ה,י [יא] ארבע מידות בדעות: נוח לכעוס, ונוח לרצות--יצא הפסדו בשכרו; קשה לכעוס, וקשה לרצות--יצא שכרו בהפסדו; קשה לכעוס, ונוח לרצות--חסיד; נוח לכעוס, וקשה לרצות--רשע. ה,יא [יב] ארבע מידות בתלמידים: ממהר לשמוע, וממהר לאבד--יצא שכרו בהפסדו; קשה לשמוע, וקשה לאבד--יצא הפסדו בשכרו; ממהר לשמוע, וקשה לאבד--חכם; קשה לשמוע, וממהר לאבד--זה חלק רע. ה,יב [יג] ארבע מידות בנותני צדקה: רוצה שייתן, ולא ייתנו אחרים--עינו רעה בשל אחרים; שייתנו אחרים, והוא לא ייתן--עינו רעה בשלו; שייתן, וייתנו אחרים--חסיד; לא ייתן, ולא ייתנו אחרים--רשע. ה,יג [יד] ארבע מידות בהולכי לבית המדרש: הולך, ואינו עושה--שכר הליכה בידו; עושה, ואינו הולך--שכר מעשה בידו; הולך, ועושה--חסיד; לא הולך, ולא עושה--רשע. " (מסכת אבות, פרק ה) שיהיה יום רגוע

kיאת יש את הסדרה בטיפול...ערוץ 3 בכבלים...השעה של ידין...קצת מזכיר לי את עצמי...:) ומזכיר לי שבזמנו המלצת לי....

טיפול מחר ושוב הקושי להחליט אם ללכת או לבטל לדחות או לחיות לשרוד או לוותר למה קשה כל כך והחיים כל כך מזמינים עד שהמוות מבצבץ.

שלום לך, נשמע שאת מתארת דילמה יומיומית במגוון תחומים, שהטיפול הוא אחד מהם. קשה לך להפוך את הטיפול לחלק מהחיים שלך בתקופה הנוכחית, לראות בפגישה כמשהו קבוע שלא מתלבטיפ עליו. לא חושבים עליו כעל אפשרות גם אם הוא קשה. כאילו חשוב לך לשמור רגל כאן ורגל כאן כל הזמן, מפחד שאם תשימי את שתי הרגליים באותו מקום, הנפילה תהיה כואבת. זה פחד מובן, אבל צריך להתמודד איתו כדי להיכנס באמת לטיפול. דרור

שלום, חברה שלי בת 15 . לפני יומיים בערך היא רבה עם ההורים שלה ולאחר הריב סיפרה למספר אנשים שאבא שלה נגע בה. אני מכירה אותה ואת אביה ,ויש לי ספקות.. היא יכולה לפעמים להמציא דברים, והוא לא ניראה אחד כזה שיעשה דבר כזה. רציתי לברר אם יש מצב שהיא עושה זאת מתוך נקמה ? כלומר,ממציאה עליו דברים כדי "להעניש" אותו על כך שהוא צעק עליה או משהו כזה? האם זה אפשרי ?

שלום לך, בתשובה לשאלתך הכל אפשרי. ייתכן והיא מנסה לנקום בו על משהו בצורה לא בוגרת ומסוכנת. יצר הנקמה הוא חזק, ועוקף את ההגיון לעיתים. אפשרי גם שמה שהיא מספרת הוא נכון והריב הוא הטריגר שהוציא את זה. לא ניתן כל כך לדעת, ולכן ברוב המקרים מעדיפים לבדוק האם יש אמת במה שהיא אומרת מאשר להתעלם ממשהו חמור שקורה. דרור

שלום דרור, תודה על התשובה , הטראומה שחוויתי הייתה ארוע חבלני שהייתי בקירבתו, והגבתי בקפיאה (פשוט לא יכולתי לזוז) . עברתי גם טיפול פסיכולוגי ארוך ומתייש ,( בין אינסוף הבדיקות והטיפולים) רציתי לשאול מה ההבדל בין היפנוזה לביו פידבק מבחינת למי מתאים כל אחד מהטיפולים, לאיזה סוג אנשים / בעיות תודה רבה ומועדים לשימחה

צר לשמוע על מה שעברת .. מוכר לי אישית עניין הקפיאה ..בזמן טראומה .. חוויתי על בשרי.. רק רוצה לאחל לך הצלחה בכל דרך בה תבחר , חג שמח , ש'

תודה על ההזדהות והשיטוף , חג שמח ורפואה שלמה לכולנו

תקראו מחר בעיתון ...אז עברתי כאן, אבל אין לי מה לכתוב,או לשמוע .כנראה כבר שמעתי הכל.

אם לא נקרא - אז תבוא שוב ותודיע שנתת לנו עוד צ'אנס

חכה חכה למחר, זה שווה. אולי תרגיש אחרת תן צאנס (גםאם כבר נתת) יש לך משהו לדבר איתו בינתיים? חבל, יש פתרון. אולי שמעת הכל כמו שאתה מציין ואולי לא. בכל מקרה כדאי לך לחכות זה בדרך כלל לא מזיק. באמת אל תעשה שטויות. רחל

כן, תמיד אותו קטע. "זה שווה" "תן צ'אנס" "בוא נדבר על זה" עדיף כבר שתגידו את האמת, כמו חיבוקי, שלא מזיז לכם שום דבר הרי גם לי, אני מודה, לא איכפת באמת אם מישהו מכם יעשה לעצמו משהו הערב. זה מה שכל כך מבאס , לא? שלא באמת איכפת לנו מאף אחד חוץ מעצמנו כל נסיון שאני עושה לצאת מהפלונטר הזה - מיד אני מגלה את הזיוף הנורא שיש בזה. די מספיק. יש רק מוצא אחד ואין מנוס מללכת בו.

ונותן עוד צאנס ..ואולי ..הפעם המילים ישמעו אחרת וזה כן..יועיל .. אנחנו כאן ...תמיד.. דרור יהיה עוד מעט ... עשית לי עצוב ... אתה כאן עדיין ..???

אני אומנם רק שלוש נקודות קטנות, ובכל זאת יש מי שרוצה להם להתחזות. את ההודעה השניה על חיבוקי ושלא ממש איכפת לא אני כתבתי. תודה בכל אופן על התגובות. ואגב אני... ולא ממין זכר.

אני מעדיפה לקרוא אותך פה ולא לקרוא עליך מחר,מה את אומרת? את רוצה לשתף אותנו לפעמים לדבר זה עוזר. והאם את בטיפול?

שלום לך, אני מאוד מבין את הכאב שלך, את התחושה שאין טעם, שלאף אחד לא אכפת, שאת לא מצליחה לגרום לאחרים לשמוע אותך באמת וגם אם ישמעו מה כבר יוכלו לעשות. תחושה שכזו באמת מובילה להרגשה שאין טעם. אבל משהו בך אומר לי שאת רוצה תקווה, שיש בך משהו, למרות הכל שרוצה להאמין שאפשר אחרת. אני יודע כמה זה מפחיד לפתח תקווה שכזו ולפחד לגלות שהיא סתם מאכזבת. אבל זהו פחד שחשוב לנסות להתמודד איתו. אני אישית אמח לשמוע ממך גם בהמשך, ולנסות להציע עזרה. אני מניח שגם מרבית משתתפי הפורום, כפי שראית בתגובות, חשים דומה, דרור

מעניין מה צריך לעשות בשביל לזכות לאחת כזאת... לא שאני זקוקה לזה ממך דווקא, דרור יקר, פשוט לצורך השוואה על טעם וריח אין מה להתווכח, כך אומרים (וההמשך הוא "בעל המאה הוא בעל הדעה" או "יחי האינטרס קצר המועד, יחי אני!!!).... אני דווקא בצד השני....

........

אל תקחי ללב את עניין הציטוט הלא מוצלח "אם .. לסבתא שלי היו גלגלים" יש אנשים שקשה להם להביע אמפתיה, ויותר מכך התייחסות של מנהל פורום כפי הנראה מעוררת בהם קנאה, שעד כדי כך שגם לאדם שמעט נואש מחייו מקבל מהם יחס מלגלג!!) באמת לדעתי היה טוב יש כמעט לכולנו תקופות גרועות יוצאים מזה באמת ... אבל צריך לתת צאנס כדי שנוכל לדעת זאת.

זה בסדר, התשובה של דרור אכן היתה נוגעת ללב רק שאני יודעת שלא באמת אפשר לעזור. ואהבה, נ"מ טרול או מה שזה לו יהיה בהחלט מוזמנת להצתרף אליי, אם כל מה שיעשה לה את זה,זה תשומת לב.קחי בטונות תשומת לב ואולי עוד תגלי שגם לסבתא שלך היה גלגלים אחרת לא היית הנוסע המתמיד בין כל העצים.

לאור העובדה שמנהלי הפורום בחרו (מסיבותיהם) להתייחס בריחוק קליני להודעותי (כלומר לא להגיב להן) ובמקביל אפשרו פה יותר מפעם השתלחות פרועה בי (לזכותם ייאמר שהודעות בוטות באופן קיצוני נמחקו - אבל לא מספיק לטעמי הטוב) וכן מכיוון שאני צופה פה בהשתלחויות נוספות באנשים שפונים לפורום, שמעידות על הטעם הרע של חלק מהמשתתפים הקבועים ובמיוחד עקב כך שמישהי בחרה לשלוח הודעה בשם המשתמש שלי על מנת להציג אותי כ"חסרת תובנה" באיזהנושא שמעניין אותה והשתמשה בזה על מנת לשלוח לפורום הודעה ארוכה על נושא שכנראה מעסיק אותה מאד (פגיעה עצמית - אחת מההודעותהמושקעות ביותר שקראתי כאן עד כה, אם נוציא מהחשבון את ההודעות המושקעות שלי) החלטתי לשנות באופן זמני את שם המשתמש הקבוע שלי מ"אהבה" ל"נעדרת מהפורום" אל תמהרו לשמוח! אמשיך להופיע פה אם אראה בכך צורך

בהודעה על פציעה עצמית מישהו עשה קופי פייסט מבלי לציין את המקור. לא בסדר ולא נקרא הודעה מושקעת. http://benafshenu.jerusalem.muni.il/psycology/selfinjury.htm

יש אנשים שמרשים לעצמם את החופש לעבור על כל העברות שבגללם הם תוקפים אחרים

אהבה, מנהלי הפורם לא מתעלמים ממך (כפי טענתך) שימי לב: כתבת הודעה בשבת הם לא עונים להודעות משבת אם תדפדפי אחורה תראי שכל משתתף שכתב בשבת לא נענה. (דרור מתחיל לענות על שאלות מיום ראשון, וליאת מספיקה לענות ביום שישי) אז חבל לקחת אישי כל דבר. (אני גם לא מבינה למה החלטת שכולם משתלחים בך, אני למשל לא תקפתי אותך את תקפת אותי מאוד חזק (לפני שקלטתי מה קורה שזו האוירה שנוצרה, בשניה הראשונה נעלבתי) וגם החלטת שאני מופיע בשמות שונים מה שלא עשיתי תמיד אני עם אותו ניק כך שמשום מה אל חושבת שכולם אשמים מתעלמים ממך.. מתקיפים אותך וכד' וזה לא כך.)

הסתכלתי למטה ואכן משהי התחזתה בשמך שכן בדרך כלל את מצרפת כתובת מייל בשם dvhilla ושם אין את המייל שלך. באמת אנשים אבדו את הכיוון פה, חבל. זה לא היה בעבר. השאלה מה גרם לזה ולמה דוקא בחרו את הניק שלך, (אני יכולה להבין על סמך התגובות שלך שאת מעוררת אנטגוניזם אבל אני חושבת למרות זאת , שלקחת ניק של אדם זו ניבזות ושום דבר לא מצדיק זאת) לשמך נדמה לי שיותר מתאים לקרוא לך מ "אהבה, או "נעדרת מהפורום" פשוט בשמך כנראה האמיתי, הילה. אהבה בטח אין כאן אז למה לא לקחת משהו סטנדרטי אנושי כמו הילה ולנסות לתקשר בצורה חיובית עם אנשים?

כמובן שאם הייתי רוצה להסתיר את זהותי הייתי פותחת מייל חדש לצורך זה אבל זה לא נותן לך את הזכות לחשוף אותי פה בשמי הפרטי, ותהיה סיבתך אשר תהיה תראי אני מכירה כמה אנשים חוץ ממך, שמתוך "כוונות טובות" תוקפים את זולתם בחיים הפרטיים שלי זה התבטא בצורה לא פחות מרצחנית אני לא מציעה לך לקרוא לעצמך בשם אחר, זכותך לקרוא לעצמך רחל אבל תחסכי לי את הפטרוניזם החושפני הזה אם את רוצה לחשוף, חשפי תחילה את עצמך לגבי היעדר התייחסות ממנהלי הפורום - במקרה שלי זה גם בחגים ובחול המועד את מוזמנת לדפדף אחורה ולבדוק

קדימה נ"מ (נעדרת מהפורום)!!! כבר מזמן לא היה לנו קצת אקשן ואני לפחות כבר בקריז. תני לנו עוד כמה מה"הודעות המושקעות" שלך ומה בעיקר מושקע בהן? אנחנו יודעים בדיוק. ולא. אין כל חשש שמשהו ישתנה בעקבות שינוי הניק שלך שוב ושוב נקבל תזכורת מצמררת לטיב החומרים המסתתרים עמוק בנפש האדם. ושוב "תגלי בקלות" שאני בעצם אחותך. איך אחרת יכולתי לדעת את כל זה?

הינה דוגמא למישהו שמנסה להוציא אותך מהכלים אל תתני לו.

למרות שיתכן שיש ספק לגבי זהותה המינית, על פי כמה סמסים עם גוון לסבי טורדני שקיבלתי לאחרונה....

שלום לך, אני מבין את התחושה שלך שמתעלמים ממך ללא סיבה, או שתוקפים ללא סיבה. ייתכן גם ולעיתים זה באמת קורה, אבל לדעתי במרבית המקרים בפורום זה לא המצב. הן כאשר מדובר בחברי הפורום והן במנהליו. אני כמובן מכבד כל החלטה שלך, אבל הפורום היה ונשאר פתוח ומזמין עבור כל מי שירצה להיעזר בו תוך כיבוד בסיסי של המשתתפים והמנהלים. דרור

דיברת איתי או עלי???

חושב הרבה על המטפלת. חושב עליה כשאני קם בבוקר. חושב עליה לפני שאני הולך לישון. חושב עליה כשאני עובד. חושב עליה כשאני לומד. חושב עליה אחרי הפגישה. חושב עליה לפני הפגישה. מנסה לדמיין איך נראה בעלה. מנסה לדמיין איך נראים הילדים. מנסה לדמיין איך היא עושה אהבה. מחשבות.

מענין מה אתה חושב על מחשבות אלו: האם הם מפריעות לך? האם הם לגיטימיות בעיניך שילוו אותך? האם אלו מחשבות נעימות לך? האם אתה מודע שיתכן ולו היית ניפגש בה לא בטיפול לא היית חושב עליה? או אולי היית רואה אותה בצורה אחרת? מה דעתך על זה?

זה הכל? ומה עם המאהב שלה? או המאהבת? איפה היצירתיות? אתם לא עובדים על זה בטיפולים?

שלום לך, התופעה שאתה מתאר היא תופעה מוכרת בטיפול. אבל מה שלא לגמרי הבנתי מדבריך זה האם בתוך סבך המחשבות הללו אתה חושב גם על עצמך, על הטיפול שלך, ועל מה שהביא אותך לשם? אם לא כדאי לנסות לחשוב האם יש קשר בין הדברים ואולי גם להעלות את זה בפגישות. דרור

הי דרור אני יודעת שכבר מאוחר וכבר אחרי 22:00 אבל כ"כ קשה לי. אפשר?

למרות הקושי האישי שלי ..:-( מוכנה להיות כאן גם בשבילך ... נשמע הזוי ..אבל חיבוק מרחוק ..יעזור ?... :-) ש'

דרור היקר הייתי אתמול במצב מאוד מאוד לא טוב. כשהבנתי שממך לא תגיע העזרה שלחתי מייל לפסיכולוגים שלי מזל שהיא עוד היתה ערה. לא תמיד צריך ללכת by the book. לא כועסת ,אבל ממך ציפיתי ליותר. איריס.

איריס שלום, אני מבין שהיה לך מאוד קשה, הבנתי זאת כשקראתי את פניותייך היום. אני מבין גם את האכזבה שלא הייתי כאן לעזור לך, ושמח שבכל זאת מצאת למי לפנות באותו רגע. ספציפית לא עניתי אתמול פשוט כי לא הייתי זמין, ללא קשר לספר. אבל זה לא מונע את האכזבה שלך ואני מבין את זה. אבל אכזבה היא חלק בלתי נפרד ממפגש בינאישי אמיתי. ואני מקווה שלצד האכזבות שהיו ויהיו יהיו גם הפתעות נעימות, ותחושות חיוביות. דרור

הפסיכולוגים פה, לא באמת עובדים אצלנו... נראה שלפעמים קצת שוכחים את זה פה.

היי, נפרדתי מהמטפל אחרי שנה וחצי של טיפול, פרידה מאילוצים טכניים ולא כי הסתיים הטיפול. הכל היה ידוע מראש והפרידה הייתה מתוכננת והדרגתית, כלומר במהלך התקופה האחרונה דיללנו את כמות הפגישות לבקשתי. למרות זאת אני מתגעגעת אליו ולשהות איתו בחדר, לחום ולאיכפתיות שהוא מקרין. אני מרגישה שאם לא אראה אותו אתפוצץ. אין כרגע שום משבר מיוחד והכל מתנהל די נורמלי, מה שמניע אותי אלו געגועים איומים. אני יודעת שהיינו חייבים להיפרד אבל זה קשה באופן בלתי נסבל. איך מתמודדים עם זה, אם זה אפשרי בכלל ? כדאי לי להתקשר אליו ולהגיד לו את הכל ? ושאלת השאלות: גם אם אחליט שאני רוצה להיפגש איתו, האם זה נשמע שפוי לשלם 350 ש"ח רק כדי להרגיע געגועים ?

יעל שלום, בשורה הראשונה את בעצם כותבת מה קרה. הפרידה הגיעה מאילוצים טכניים ולא מסיום טיפול. כאשר פרידה מגיעה בצורה שכזו, חשוב לנסות ולעבד אותה, אבל עדיין ייתכן ויישארו חלקים לא מטופלים. כלומר אותו חלק שאת מגדירה כגעגועים בלתי אפשריים, הוא חלק בך הזקוק לטיפול. משום כך חזרה לטיפול, על מנת לנסות ולהתמודד עם הנושא הזה, עם הקניית האפשרות עבורך להיפרד, להיות לבד היא אפשרית ונכונה. זה לא אומר שבהמשך לא תזכרי אותו, אבל זה כן אומר שכשטיפול מסתיים את צריכה להרגיש את יכולה להיות לבד. מדברייך נשמע לי שזה לא כך. דרור

חווה שלום, לא קל לענות על השאלה שלך, נכתב עליה כל כך הרבה. ככלל הטיפול מגיע לסיומו כאשר המטפל והמטופל מרגישים שבעת הנוכחית המטפל עשה שינוי משמעותי בחייו ואינו זקוק עוד לטיפול ולמטפל. זוהי הכרה לא פשוטה לא למטפל ולא למטפל, אבל היא חיונית ביותר. לעיתים ישנן סיבות אחרות, כגון נסיעה, פרישה, ועוד, אך אני הבנתי ששאלת שאלה כללית. דרור

דרור, אני מבינה שאתה שקוע מאוד בצד של המטפל...תקרא שוב את התשובה שלך ( פעמיים או שלוש כתבת מטפל כשהתכוונת למטופל ) (:

דרור , אני מצליחה להתחבר שוב לעצב שבי רק באופן מלאכותי. משהו זורם בפנים, דם של משהו חי, אבל זה משהו שהוא לא בדיוק אני. המילים שלי נשפכות כרגע משום מה ..בלי בהיסוס, ואני לא יודעת מה הן יביאו איתן. אולי משהו נשכח, אולי משהו שנעלם. ואני ..אני רק זורמת איתן .... והמנגינה שמתנגנת לי שם בראש ..מנגנת לי כאב חד ועמוק, שרק לפני כמה ימים כאבה לי כלכך והמיתר שבה נגעה, כמעט ונקרע... היום עובר לי ליד.., מרעיד לי טיפה בנשמה, אבל היום זה משהו אחר. היום זה ליד, הנפש מנסה לא להכנע ... הדמעות שלי מתות. השכל הופך להיות אטום ..הוא פשוט מיייבש לי את החיים. ואני מרגישה כמו בסרט , סרט שחולף שוב, ואני ..כבר לא גיבורה, אני ..בקושי צופה אפילו קהל אין...לא נותנת לאף אחד לצפות בי ככה .. זה ה..תת מודע שלי .. ככ פחדני, שולט בי, קובע מה אני. נותן לי לחיות את החיים שלי ליד עצמי. מנותקת מנוכרת רחוקה. והחלומות האלה ... סיוטים , פלאשבקים ... מחשבות מהוססות שיוצאות אצלי רק בחשיכה ובלא מודע. אני בוחרת להרגיש..אומרים שזו התרופה לא ????.... אך מסה כזאת מצליחה להעלם לי מין העין, כי העין האנושית צרה מלהכיל. תכף בטח ואצליח להתחבר. אךךך...הלוואייייי. כי אני לא רוצה להיות עיוורת שוב אולי בתוך עצמי ..מבינה שאסור לי לרצות לשכוח אני לא רוצה להעלם. רוצה... את הילדה הקטנה שבי, רוצה שהיא תתחבר למי שאני היום. 11 שנים של נפרדות בתוך השלם ומאסתי בבריחה, אני רוצה עכשיו להתקיים. אני לא יודעת איך ..... הכל כואב לי .. דרור .. איך יוצאים מזה ?.. אפשר בכלל ???... כועסת עליו, ..על הזכות שהוא לקח עליי לנתק אותי מעצמי כועסת ומודה. ומה הלאה ?... מחר טיפול ..כבר השתיקה שבי מחלחלת ...רק עכשיו , אחרי כמה ימים של שתיקה כואבת עם עצמי , מצליחה להוציא כאן את הכאב במילים .. שילשולים שלפני..טיפול כאבי ראש .. בחילות .. אוףףףף ..איך אני יעבור את זה ?..???????? הוא בכלל מבין את זה ..המטפל ??? הוא בכלל מבין עד כמה קשה לי להגיע אליו???.. דרור...

ש שלום, את מתארת את הקושי שבהתמודדות עם החוויות הקשות. אותו קושי שהביא לפיצול מלכתחילה. אבל הכיוון בו את הולכת הוא נכון ונשמע שעובד, למרות כל הקושי, ויש הרבה קושי עד כי רוצים לעיתים לחזור אחורה. לגבי המטפל, אני מניח שהוא יודע עד כמה קשה לך. בעיקר לאור התיאורים שלך כאן, נשמע שהוא גם נענה לקשיים שלך ומנסה להקל עלייך. המטרה כרגע היא לשרוד. דרור

לשרוד ?... לא נשמע לך מפחיד ... הרי איזה חיים אלה ..אם אני רק שורדת ???.. חוצמזה , תודה שאתה כאן ..

ש יקרה, כל כך מוכר ועצוב לשמוע.. אתמול היו לי פלאשבקים מטורפים,מה שהדחקתי כל השנים,מתפרץ וחוזר, אני מאמינה שהזמן ועיבוד הדברים בטיפול מטשטש ומרפא,אבל לא מוחק את מה שקרה.ואת צריכה לתת לעצמך את הזמן.זה תהליך איטי וממושך ולא קל, וזה בסדר להרגיש, זה בסדר להיות עצובה לפעמים עד שהטוב פוגש אותך גם אם זה לרגע אחד או ליום אחד,והטוב יפגוש אותך עוד הרבה פעמים... תני למטפל שלך(ולי) להיות שם בשבילך.בשתיקה,במילים,איך שאת. חיבוק לחיזוק ((((((((((((((ש')))))))))))))) חן

תודה רבה על התגובה ..והאכפתיות ... צר לי לשמוע שגם את עוברת את כל הדרך הקשה הזו.. לתת זמן אה ...?! לפעמיים זה ככ מייאש ..הזמן הזה הככ לא מוגדר .. תודה שאת כאן ..מחבקת במילים ..למרות הקושי האישי שלך.. תודה חן יקרה ..:-).. שולחת לך המון חיבוקים .. שיהיה יום רגוע .. ש'

שלום , אני סובל מכאבים פסיכו סומאטיים פוסט טראומטים , שמתבטאים בעיקר בעמידה ובישיבה (בכפות הרגלים) מה שמענין הוא כשאני עסוק במשהו (עבודה שדורשת ריכוז, או כל פעילות שמסיחה את דעתי בצורה חזקה ) הכאב כאילו לא נימצא , אבל כשכואב ,זה כואב מאד מאד ...(מה שקורא בדר"כ) (עברתי המון טיפולים ובדיקות...) השאלה האם יש משהו שיכול לגרום שאני לא יחשוב על הרגלים או להתרכז כל הזמן במה שאני עושה ( אולי ריטלין) (אגב אני כרגע עם סרוקסט וזה עוזר קצת ) מה אתה חושב על "ביו פידבק" ? תודה רבה רבה

דני שלום, לא ברור לי האם עברת טיפול פסיכולוגי והאם הוא לא עזר. בכל מקרה ביו פידבק יכול לעזור במידת מה. אבל אתה יכול לנסות גם לפנות להיפנוזה טיפולית -רפואית ולבדוק האם אתה יכול להיעזר שם. לדעתי יש בכך תקווה בעיקר משום שאתה אומר שכאשר דעתך מוסחת הכאבים לא קיימים. בהצלחה, דרור

אתם מכירים עוד פורומים מהסוג הזה?

שלום לך, אני מניח שישנם עוד פורומים העוסקים בפסיכולוגיה קלינית ובטיפול, באתר זה ובאחרים. ואתה באמת יכול לנסות לבדוק דרך גוגל. דרור

אשפזו את אבי בבית חולים לחולי נפש בעקבות נסיון התאבדות. הלכתי לבקר אותו פעם אחת והיה לי נורא קשה במקום הזה. אני לא מסוגל לחזור אבל מצד שני אני חייב לבקר את אבא שלי. אני בן 27 ועדיין יש דברים שאני לא מורגל בהם לא הכינו אותי לבום כזה. בבית חולים רגיל לא הייתה בעיה אבל משהו במחלקה שלו גורם לי לצמרמורת ואני מתבייש להגיד אפילו פחד. איך אפשר להתגבר על זה וללכת להיות שם בשביל אבא. אמא שלי נורא כועסת שאני לא מצטרף אליה אמרתי לה שגם כך זה לא ממש האבא שאני מכיר.

זה קשה בכל גיל לבקר במקום כזה גם בשנות העשרים וגם בשנות השישים, אל תחמיר עם עצמך ותגיד לאמא שקשה לך אולי היא תבין.

אביתר שלום, גם החוויה שעברת עם אבא, וגם המפגש עם מחלקה פסיכיאטרית שאבא נמצא בה כעת אינה חוויה פשוטה בכלל ואני מבין את הקושי לעכל זאת. בהחלט מובן למה קשה לך ואתה לא רוצה ללכת, אולי זה גם מעוררר בךך פחדים משל עצמך או שאלות קשות מול אבא. ולכן אתה יכול לבחור לא ללכת. אבל, אתה יכול גם לנסות ולהתאמץ וללכת. לדעתי יהיה זה חשוב עבורך בהמשך להרגיש שאתה מסוגל. כדי להצליח בזה, אתה יכול לפנות לטיפול שילווה אותך בשלב הלא פשוט בו אתה נמצא ובצתוכו גם הביקורים בבית חולים. לא בשביל אמא ולא בשביל אבא אפילו, אלא בשבילך. דרור

המטפלת הציעה לי להצטרף לטיפול קבוצתי במקביל לטיפול הפרטני, לטענתה זו יסייע לי בהתמודדות. למה?

שני שלום, נשמע לי שלא קל לך עם ההצעה מסיבה כלשהי. אבל זוהי הצעה בלבד. לעיתים, טיפול קבוצתי יכול להעצים תהליך של טיפול יחידני על ידי מפגש עם מטופלים אחרים, ועם היכולת לשקף, בזמן אמת תהליכים מודעים ולא מודעים שקורים לך בחיי היומיום. רק שכאן יש מטפל, עם מטרה טיפולית, ומטופלים שגם להם יש מחוייבות לתהליך. בהרבה מקרים זה מאוד יעיל. אבל ראוי שתבררי איתה יותר לעומק מדוע היא חושבת שזה מתאים לך. דרור

רק אצלי יש בעיה להכנס לפורום?

לזה שאני חייב להכנס דרך דוקטורס,וזה מסך שונה ומעצבן.

לפני מספר חודשים מישהו בעבודה ליטף אותי באופן מיני, הוא עשה זאת בצחוק אנו מכירים הרבה זמן הוא חייך והעביר את ידו על ישבני. מאז זה נורא מפריע לי ואני נורא כועסת. אני בשנות הארבעים ואני מנסה להסביר לעצמי שזה שטויות אבל זה נורא מטריד אותי. האם אני קטנונית?

ורד שלום, לא ברור לי מדוע את שואלת האם את קטנונית. מדוע את חשה כך? אם את מרגישה שמה שהוא עשה הפריע לך אז זה הפריע לך וכותך לכעוס על כך. השאלה היא האם אמרת לו את זה. שזה לא בסדר מצדך. האם את מרגישה שמותר לך לומר את זה, או לא. ואולי כאן הפחד מלהיות קטנונית, להעיר על משהו שמפריע לך למרות שהוא "נחשב לבסדר". אבל שוב אם זה מפריע לך זה לא בסדר ולא קטנוני, בוודאי לא קטנוני לדבר איתו על זה. דרור

אולי שמישהו יגיד לי איך להפסיק למות ולהתחיל לחיות? הטיפול לא עוזר והכל נורא קשה.....

שלום לך, אין כמובן תשובה פשוטה לבקשה שלך. במיוחד שאני לא יודע עלייך ממש. אבל באופן כללי, אני מניח שעבורך תחושת המוות, העיסוק בו, אפילו במידה מסויימת הרצון להרגיש לא חיה, נותן לך משהו. מה זה המשהו הזה, למה הוא עדיף עבורך על תחושת החיים, זה משהו שבטיפול צריך לתת לו מקום. שתפסיקי לרצות להיות מיואשת. דרור

האם אפשר לפנות למייל שלך? או לטלפון המופיע בכרטיס?

ר. שלום, את בהחלט מוזמנת לפנות אליי או למייל האישי, או לטלפון המופיע בכרטיס אם את מעדיפה. דרור