פורום פסיכולוגיה קלינית
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
היי אודי וכלם. כי מרגישה שצריכה אותה. קובעת עוד פגישה ו...מדברים על הארוע הגדול שעומד להתרחש ולא מה שהתחלנו והפסקנו.. מרגישה שקשה לי להגיד לעצמי סטופ..תמשיכי במה שבאמת כואב לך ולא ברגשות של הלחץ ןמה תעשי וכו .... מעצבן...אני מרגישה תקןעה. וגם היום הולדת דברנו עליו ..כל פעם נושא אחר ולא ממשיכים באי אם די אר....שנפסק לו. מי זוכר בכלל .אולי עדיף לשכוח ממה שכואב...נכון שתמיד אפשר לחזור.אבל נראה שיהיה קשה ככל שהזמן עובר. ובכלל מרגישה בזבוז. זמן, כסף...משאבים...ובזבוז זמן גם שלה. מבאס.
ארוע בסדרה גודל כזה מעורר את כל הדברים הכואבים ,הטריגרים ....לא חייבים לדבר על העבר כדי לטפל ... לפעמים ולרוב גם חשוב יותר לבדוק איך עוברים את ההווה עם השלכות העבר...😊 כן יקרה הדברים הרבה יותר מורכבים....ונראה לי שאת שוב לא מאפשרת לעצמך פשוט לשמוח מזה שיש לך על מי להשען בימים לחוצים כאלה....ואת מחפשת לברוח מהתלות המאוד בריאה... תשמחי ותשעני ותעברי אותו כמו גדולה אחר כך תחזרו לemdr והטיפול הנקודתי .... הכל טוב ושיהיה בשמחות😊
הי מיכל, מזדהה אתך גם. גם אני בפגישות האחרונות מדברת עם המטפלת על דברים שקורים לי בהווה ויותר "משתפת" ופחות נותנת ש "יטפלו" בדברים שלשמם הגעתי לטיפול. העלתי מולה את הטענה הזו - והיא אמרה שבטיפול אדם מביא את עצמו וזה מה שאני מביאה איתי כרגע. לא יודעת אם מסכימה עם זה או לא. רק משתפת אותך. :-)
מיכלי מאמי יומהולדת שמח ... אני חושבת שאת יכולה לכוון את המטפלת שלך לאיזה כיוון שאת רוצה לדבר בזמן הפגישה שלכן.. פשוט להגיד לה היום אני רוצה לדבר על.... והטיפול שהופסק..גם יכולה להגיד לה מה שמרגיש לך לגבי זה שהופסק... ולשכוח...אני לא בטוחה שאת יכולה... חיבוק גדול עד אלייך
מיכל יקרה, יום הולדת שמח. מאחלת לך שנה של השלמה, קבלה וצמיחה. וכמובן הרבה בריאות ונחת מכל היש. מבינה את התחושות שלך, יש כל כך הרבה דברים מהעבר שהצטברו וכאלה בהווה שנשענים גם על העבר. לא פשוט בכלל. שלך שירה
הי מיכל, ואולי זו הגנה, דרך להתרחק מהכאב. אם מבינים את זה ככה - אפשר להיערך לזה אחרת. אודי
הנושא הזה של אמא מעסיק אותי כל הזמן . גם כי כבר צריך יותר התערבות , (עד עכשיו היא הייתה מאוד עצמאית ולבד) אז פתאום יש גם התעסקות מעבר ביוקרטיות וכאלה.... כתבת לי שלא בהכרח חייב להיות פרוק ...אני מסכימה אתך .. רק שכל תזכורת של הדברים אני מתנתקת ונעלמת .... בתהליך מאוד ארוך שאנחנו עושות המטפלת מצליחה כבר לנהל סוג של שיח עם חלקי אני קטנים מאוד ... השאלה שלי וחושבת שיודעת את התשובה בהגיון אבל בכל זאת ....אם נניח אני אסכים לקבל את הרגשות שעולים מהמידור כשלי ....אסכים להיות בכאב הזה בעצב של האין אמא מהמקום שלי כקטנה ...זה יצמצם את המידור ...או שהם ישמשיכו לחיות שם ואני כאן ... מקווה שאני ברורה . נראה לי שאם אני אצליח זה יכול למנוע את הפרוק ...כי לא בטוחה כמה שליטה יש לי בניתוק הזה.....
לגבי אמא זה תמיד מורכב ולא פשוט בכלל מבינה אותך אהובה לגבי השאר...מקווה ומאמינה שתמצאי את הכוחות לאסוף אותך/כם כדי לא להתפרק למדתי על הבשר שלי שמה שלא מקבלים בילדות מאהבת אמא...אין מה שימלא את החסר...כי כיום..הבגרות שלנו וכל מה שעברנו מאז....נמצאים במקום אחר..זה לא מפצה על החוסר איתך בנשמה
שלום. אני אמא לילדה בת שנתיים וחצי. הילדה מאז ומתמיד סבלה מחוסר בטחון, הייתה מופנמת מאוד, התקשתה להשתתף באירועים של הגן או לשחק בגן שעשועים בנוכחות אנשים אחרים. עבדנו מאוד קשה כדי לשפר את המצב ובאמת ראינו שיפור, היא התחילה לנסות דברים, להעז וכמעט הפסיקה לשים לב לאנשים אחרים, השתתפות השתפרה מאוד. בשבועות אחרונים אני רואה נסיגה במצבה, היא הפסיקה לשחק במשחקיה שמאוד אוהבת כשיש שם אפילו ילד אחד נוסף, כל הזמן רוצה ידיים, מתעוררת בבכי.. כשאני שואלת היא אומרת שמפחדת מילדים. מאוד מודאגת ממצבה ובעיקר מהנסיגה הפתאומית. חוץ מתמיכה, הכלה וחשיפה, איך אפשר לעזור לה?
לדעתי הדרך שלך מאוד נכונה יתכן ומישהו בגן העליב אותה או פגע בה כי היא אומרת שהיא פוחדת מהילדים..וגם היא קטנה עדיין.. כדאי לבדוק עם הגננת אם קרה לה משהו עם מישהו מהילדים בגן .... בהצלחה
שלום טניה, בנוסף למה שכתבה חטולית - ממליץ לערב את צוות הגן, גם שיהיו מודעים ויתגייסו לסייע לה וגם בזיהוי מקור הסטרס בעבורה. אודי
שלום דוקטור. אנו ביחד 24 שנים. אני בת 54 ובעלי בן 63 וש לנו ילדה מדותפת.נשענו לחופשה ושם בעלי היכיר אשה ממדינה אחרת והתאהב בה ביומיים. אחרי חודש ראיתי את ההתכתבויות איתה-.כתב שאין לו משפחה ושמאוהב בה.ביקשתי ממנו לעזוב את הבית .אחרי חודשים נגמר הקשר עם הגברת מחול. איך אני אמורה להתייחס לזה כבגידה או מחלה ???האם יש מקום להגיע אליך לפגישה. תודה רבה.רציתי לציין שכל המשפחה לא מבינה אותו היה בנאדם סופר אחראי ,רציני ואבא מדהים.
היי אירנה לדעתי זו בגידה לשמה... אולי כדאי לשבת ולדבר איתו על הכל ולברר מה בדיוק הביא אותו למצב הזה.. בכל זאת את אומרת שחייתם ביחד 24 שנים ושתמיד היה אחראי...רציני ואבא מדהים לילדים.. לדעתי שווה לנהל שיחה ולבדוק.. חטולית
שלום אירנה, זו נשמעת התאהבות, איני רואה בזה מחלה. אם אתם מעוניינים להתגבר על המשבר - כדאי בהחלט לפנות לייעוץ זוגי, זה יכול לעזור. אודי
הזמנת אותי לכתוב על הכאב ועל העצב .. והכל כמו אויר נעלם ...האמת שזה מאוד מתסכל ומבאס ובכל זאת מנסה לתת לזה שוב מקום ... העצב מורכב מבור שלא יתמלא לעולם , אפילו מהיש של היום ....והאמבוולנטיות מול הרגשות מול אמא ... והכי נורא זה עוצמות הרצון והכימהה הילדותיים לאמא ...כן , לאמא שתיראה שתחבק שתגיד שהיא אוהבת .. רצון שלא יתמלא לעולם מבינה בהגיון ועדין יש בי חלק שלא מוכן לקבל את זה , לקבל את סופה הקרב מבלי שיהיה תיקון מבלי שתהייה לי אמאאאאא אז הלב שלי בוכה ומחפש אמא ואין לזה נחמה גם לא ביש שיש לי היום... עצוב וכואב ברמות שאין להן מילים .. ובעיקר בגלל העוצמות הילדותיים שעולים בחדר ובכלל מכל טריגר שנוגע לנושא ...אני מאוד פוחדת מפירוק כללי של המערכת ברגע האמת ....ולא יודעת איך אפשר להכין את כולי לרגע הזה .... וכמובן שהכל מדובר בטיפול ...ועדין רב הנסתר על הגלוי ובתחושה שלי אני עלולה לאבד את הכיוון ...אז בנוסף לעצב יש גם חרדה ממה שיקרה לי ....
הי אביב, זה ממש עצוב. ואין נחמה... וזה בסדר. לא צריך לאבד את הדרך גם מול העצב והכאב האלו. אודי
מאחלת לך ימים של אושר,בריאות, אומץ וחוזק!!!! אוהבת, מיכל
מאוד כואבת התחושה וההכרה שאולי כבר לעולם לא תשמעי ממנה את מה שאת כל כך מייחלת... אמרת שהיא כבר עברה את ה90 שלה...והיא לא אשה בריאה...הלוואי שעוד תזכי לשמוע ממנה משהו שקרוב למה שאת רוצה אהובה מכירה את ההרגשה הכואבת הזו לצערי... ואל תהי עצובה ותחששי ממה שאת תרגישי כי...זה יכול רק לתקן את המעוות...לנחם קצת על העבר שלא היה ...גם תבכי הרבה..אבל הכל רק לטובה... תני לעצמך את המקום ...ולהרגיש את מה שיבוא... את חזקה מאוד ומסוגלת להכיל למרות הכל... מאמינה בך ובכוחות הנפש העצומים שלך...תתגברי ..ממקום של..סגרתי מעגל... אוהבת אהובה ואת לא לבד חטולית
אודי וכלם אם יש זכרונות לא משהו. צריך לאסוף זכרונות טובים!!! אני בעד לשנה הזו שלי לאסוף זכרונות טובים...וחוץ מזה יש גם זכרונות טובים מפעם... היום פורים חג של שמחה רצה הגורל והצטרף ליום שאני פחות אוהבת ..היום שלי. התאריך של פעם בשנה.. כתבתי לה היום פורים שמח. והיא בתגובה כתבה גם פורים שמח וגם מזל טוב...שמחה שזכרה..היום הראשון של האביב..שיהיה אביב עם זכרונות טובים! אני בעד לאסוף זכרונות טובים חדשים מימי ההולדת. לעשות כייף ביום הזה..וכך להפוך אותו כמו פורים..ונהפוכו.. אז התחלתי באוסף...שיהיו גם לכם אוספים טובים כי זכרונות אי אפשר לשנות אבל אפשר לחדש את המלאי. מזל טוב לי ;) אם אין אני לי מי לי. עברו עליי ימים קשים...יודעת שיעבור אז משתדלת.
🥳🤡 לכל מי שמצליחה להתחבר ... השנה באופן מוזר לא מצליחה להתחבר לחג לא יודעת למה רציתי מאוד לשמוח אבל...זה לא... המון דברים מסיחים את הראש בדאגות שלא נותנות ...ככה ..אפילו משהן קטן לשחרר.... ומצב רוח שלי ירוד לגמרי.... מחר כלומר עוד כמה שעות ספורות כבר מתחיל משלוח מנות שעדיין לא סיימתי להכין..כי זה מבושל...או אפוי בתנור.... כולי כואבת ולא מסוגלת לזוז ולא לישון אם לי קשה אני מניחה שאני לא היחידה שקשה לה ... לפחות לאחל לכולם חג שמיייייח 😍🥰🤡🥳 חטולית
חטולית יקרה איתך בכאב.. אולי חלק משמחה אמיתית הוא היכולת להתחבר- גם לכאב-למכלול של רגשות.. אוהבת, ינשופים
כתבתי כאן קודם ארוכות אולי זה עוד יעלה ואולי כמו תמיד בזמן האחרון זה נעלם כמוני..... בכל מקרה קראתי אותכן ינשוף חטולית מיכל שירה מיקה .... לא יודעת אם מחר פתוח כאן אז ... שיהיה חג שמח וטוב
מקווה שאודי ימצא את מה ששלחת ויעלה את ההודעה אייך עבר עליך החג חיבוק גדול עד אליך אהובה 👍👌 חטולית
אביב יקרה יקרה . כל כך יקרה ואהובה רק רציתי שתדעי שאוהבים אותך מאוד תשמרי עלייך ינשופים
מקווה שתצאי ותנשמי קצת אביב :) מרגישים את הריח באוויר? חמים ונעים. נסי לצאת מהשבלול..אני כאן. מחכה. כשתוכלי להסביר. איתך. פורים קל ושמח.
מנסה זה יותר פותח דלת לקבל מכה .....
פורים שמח לכלכם. מאחלת שהשמחה תעבור לתוך הלב ולא רק כלפי חוץ.. פעם אודי היית נותן משימה לפורים.. לא הייתי מתחפשת לכלום..לעצמי האמיתי אולי. עוד מחפשת אותי.. אם כבר אז צופית או נטע ברזילי.דמויות נשיות חזקות...הלוואי עליי.. הפעם הפנימי שלי התפנצ'ר..לא בטוחה שנותר לי גלגל ספייר..בדיחה לא מוצלחת לפורים. בכל מקרה הפנים שלי אומלל ביותר. החוץ מחייך, עובדת ורצה להכין הכל למחר.. אצלינו זאת משימת פורים כל הבלאגן של משלוחים וילדים..שמח... ובעיקר לקראת מחר הלב שלי פצוע במיוחד...חבל שכך. פורים שמח אודי יקר וכל השאר. תשתדלו להנות למרות הכל..יודעת שאנסה בכל זאת. תודה לך אודי שאתה מאפשר להוציא פה הכלל..קשה לי מאוד.יודעת שיעבור. חצי נחמה.
מיכלי מאמי פורים שמייח שתחייכי גם מבפנים החוצה
מיכלי יקרה פורים שמח למרות הכאב והכל הלוואי שנוכל לשמוח אפילו קצת.. איתך בלב, ינשופים
וזה לא נעים וגם לא נוח אבל אני בוחרת לקחת מקום כי צריכים ותודה שאתה כאן ולא נטשת.. פעם היו ספקות והיום אין. היום גם אין קבלה שהדברים ש ב"ראש" באמת היו/קרו..... היום אני עם כאבי ראש ואין שום סדר בדברים אני נרדמת בטיפול ולא מצליחה לפקוח את העיניים אתה שמעת אודי על satanic cult abuse? אני מתקשה לאחז בין הטיפולים והולכת לאיבוד... אני לא מכירה אותי בכלל בכלל..
ינשופית מתוקה חג פורים שמיייח מכל הלב מקווה שזה יעבור מהר
אודי- אין ספקות לגבי אם מה שעברנו בילדות קרה או לא קרה....כי יודעים שכן- יחד עם זה גם אין קבלה. מקווה שעכשיו אתה מבין עצוב לי לפעמים שלא מבינים אותי.
אודי- אין ספקות לגבי מה שחווינו בילדות.אני יודעת שזה קרה. אבל קשה מאוד לקבל ולגבי השאלה ששאלתי אותך זה היה יותר משאלה, אולי רציתי מקום להגיד את הדברים חוץ מטיפול. לא יודעת משציפתי שתכתוב.... רציתי שתאמין. כן, רציתי שתאמין..
האם טיפול בהיפנוזה יכול לעזור בחרדה מול בדיקות רפואיות
אם אני לוקח תוסף zoom האם מותר לשתות אלכוהול?
שלום לך, תרופות אינן המנדט שלי ואיננו עוסקים בהן כאן. יש להתייעץ עם רופא או לפחות לעיין בעלון לצרכן. אודי
לא בטוחה שזה נכון לכתוב בשעה כזו אני כאן בשקט מאוד עצובה ומשובללת ורק רציתי להגיד שאני אוהבת אותכם
למה עצובה ומשובללת..,,?? תמיד נכון להכנס בכל זמן את חסרה אהובה
הי אודי וכולן, הרבה זמן שלא הייתי כאן ומאוד התגעגעתי אני עדיין בטיפול עם אותה במטפלת, והקשר בינתיים יציב. אני גם בתקופה של שינויים ולפני שינוי גדול ומשמעותי. שבוע טוב לכולם
היי מיקה נהדר שהקשר עם המטפלת טוב נהדר שנכנסת היית חסרה יהיה נהדר אם תוכלי לשתף בשינוי המשמעותי שאת עושה חג פורים שמיייח חטולית
היי, אשמח להתייעץ בבעיה שהחלה לפני כשבועיים... זה התחיל בגן (בריחת צואה במכנסיים) יום למחרת, בריחת שתן. בשיחה עם הילד טוען שמפחד לנכנס לשירותים מכיוון שיש שם מעופפים למינהם. הבעיה היא שגם בבית הוא לא נכנס לשירותים אלא אם כן אומרים לו ומבקשים ממנו. כיצד אפשר לפתור את הבעיה? הרי גם הוא לא מרגיש בנוח עם הסיטואציה לעשות פיפי על עצמו כשכל ילדי הגן נמצאים. אשמח להמלצות טיפול או לחילופין טיפול בבעיה
שלום לך, יש לטפל בחרדה שלו, אם אכן זו הסיבה. בדרך כלל חזרה לעשיית צרכים זו אינדיקציה למשהו מטריד שעובר עליו. שווה להתייעץ עם איש מקצוע. אודי
אפשר לצנוח כאן בשקט הזה ממש רק בפינה כדי לא להפריע לאףף אחד.. יש כאן גומחה פנויה... רק שיהיה לי קצת שקט... תודה
חטולית יקרה באמת שאני מאחלת לך שקט מהסוג הטוב... שקט ושלווה בפנים לי לא נוח כל כך עם השקט שיש כאן כרגע-
פה איתכן...
תודה לכן שאתן כאן איתי תודה שאכפת לכן פורים שמח חטולית
כתבה מיכלי.. קראתי אותה ומצאתי שבאמת אפשר למצוא כאן שקט..שלווה.. ורגיעה...עם התגובות המרגיעות שלך אודי..במיוחד אחרי השבוע הקשה שעברתי..אמי סיפרה לי לפני יומיים שאחרי שכיבתה את האורות בסלון בדרכה ללכת לישון...היא ראתה דמויות מהלכות בבית הרוחות...הדליקה את האור בחדר שינה כדי להרגע..פחדה מאוד.. ולא היו לי מילים כדי להרגיע אותה..מסכנה...עכשיו אני עוד יותר לא רוצה להגיע אליה הביתה...!! הערב..יום חמישי היה צבע אדום..כל גוש דן...רעדתי כולי..לא היתה לי שליטה על הרעידות ...מאותו הרגע אני כל הזמן צמודה לחדשות בטתויזיה..נסיתי ללכת לישון..אבל החרדו ת לא עוזבות אותי..ומחר כל החברה מגיעים אלי לארוחת ערב..הלוואי שרק יהיה שקט... כמעט 4 שנים מאז הארוע המוחי שעברתי..ומאז..הפכתי להיות חרדתית ברמות קשות שמעולם לא התמודדתי לפני כן..!!, כל התגובות שלי הופכות את חיי לגהינום...כלום לא מרגיע אותי.... בשניה אחת החיים התהפכו עלי ב..180 מעלות...אני כבר לא אני.... לא יודעת מי אני....מתפקדת כמו רובוט..מבקשת לעצמי בכל פעם רק שפיות הדעת כדי לא ללכת לאיבוד.. השכחה חוגגת בחיי בלי הבחנה.. כל כך זקוקה לשקט נפשי שאין לי רוצה לצעוק ולא מצליחה ..חנוקה בגלל כל המצב הזה אוכלת בלי הבחנה כל מה שמרגיש לי שינחם אותי..המון שוקולד לבן..כי חום אסור לי תוחנת סיגריות בלי הפסקה רק שיתן לי תעסוקה לא לחשוב...לא עוזר... הציעו לי ללכת לטיפול דרך קופת חולים ללא תשלום..אבל מוגבל רק ל 10 פגישות של 40 דקות...לא רוצה להישמע כפוית טובה אבל...מה אפשר להספיק בזמן כזה..עד שמתחילים לדבר כבר נגמר הזמן..ו..10 טיפולים במצבי..למי מספיק ..?? למה לא מגיע לי קצת שקט נפשי... החיים כל כך אינטסיביים שאני לא עומדת בלחץץץץץ עומדת לקרוס מהמתח הנפשי ומכל מה שעובר עלי... לא יכולה יותר !!! המצוקה הנפשית שלי .... איפה אני בכלל....הולכת לאיבוד..
הלוואי והייתי יכולה להושיט לך יד, בתוך כל החושך הנפשי והמציאותי הזה שאת נמצאת בו. באילמות הנפשית, בצעקה העצורה בתוכך. אפילו ללא מילים. רק נוכחות. אולי (ומקווה מאוד..) הכוונה שלי בתוך המילים הכתובות, תוכל להקל, אפילו במקצת... לגבי הטיפולים- אני לא מספיק בקיאה (לצערי), אבל אני חושבת שניתן למצוא דרכים נוספים להשיג טיפול פסיכולוגי או אצל פסיכותרפיסט/ית (עו"ס קליני + פסיכותרפיה מוסדרת). אני חושבת ומאמינה, שבלשכה לשירותים חברתיים בעיר/מועצה של מקום מגורייך/תחנה לבריאות הנפש (אם הם לא היו אלו שהציעו 10 טיפולים...), יוכלו לתת כיוון פרקטי יותר עבורך. 10 טיפולים זה בדיחה לא מצחיקה. נשמע הזוי שכך מציעים בקופות חולים. חושבת עלייך ומקווה ומייחלת להקלה, רוגע, הפחתה בעוצמת המצוקה והחרדה והשגת מענה טיפולי הולם. שבוע טוב!
קודם כל תודה לך מתוקה שהתיחסת להודעה שלי... זו כבר הושטת יד מבורכת מבחינתי... המילים שלך נפלאות בעיני ... הייתי בעבר בטיפולים גם במרכז הקהילתי בעיר..לא יכולתי להיות שם כי...התיחסו אלי כמו חולת נפש...תקעו לי כדורים שרק הזיקו לי מוראלית ונפשית בלי להתיחס למצבי הנואש...רק כדורים... לא יכולה לחזור למקום שאחרי תקופה קצרה כמעט באמת הגעתי לאישפוז... עדיין לא יודעת מה אעשה עם מה שהציעו לי... צריכה אולי לבדוק עוד אפשרויות גם דרך הקופת חולים כי אין לי תקציב לטיפולים פרטניים... מרגישה חיבוק מצידך על כל מה שכתבת ....תודה... פורים שמח...
הי חטולית, קשה לקרוא עד כמה קשה לך. אני נוטה לחשוב שיש טעם להיעזר במה שמציעה הקופה ולבקש 'תוך כדי תנועה' המשך טיפול. אני משער שעם המלצות המטפלים - זה עשוי לעזור. עצוב לקרוא, אתך, אודי
היי אודי... לפעמים לבוא לשקט זה מרגיע. אפילו שזה בפורום. חודש לא קל. החודש הזה.יש ארוע שלנו. שאנחנו בעלי השמחה. מתכוננים אליו הרבה. מתרגשים אבל במקום להרזות ולהראות יפה אני אוכלת המון..משמינה, עצובה , דואגת..המון המון רגשות ומאוד סוערת....ודווקא החודש שיש בו הרבה על מה לשמוח ועל מה להודות .... מדוע? במקום להנות מההכנות אני..עצובה ומלאה במחשבות ורגשות....
הי מיכל, ייתכן שכמו שכתבת - הריגוש הוא ההיפך מהשקט והוא לא תמיד קל, למרות שהקונוטציה שלו חיובית. ובהחלט אפשר להנות מהשקט. אודי
צריכים מילים שלא נלך לאיבוד מילים לאחז בהם מילים מרגיעות שעוטפות ומנגים צריך להרגיש מוגנים בתוך משהו.. מישהו שיכיל וישמור שלא נפחד כי הכי מפחדים שבעולם
היי... שקט כאן. "בואי תני לי יד ונלך'..אלווה אותך בשקט. לעבור ולהסתכל לפחד בעיניים...איתך.
היי אודי..כלם היא אמרה שזה בגלל שאני יצירתית יש הרבה אסוציאציות והחשיבה שלי כל כך לא ממוקדת....והמון קישורים. סןער. האם אפשר לחיות ולדעת שזה בסדר הסוער...??? יודעת שזה גל ובכל זאת...להיות עם זה ולקבל שאני לא מוזרה או שונה... ואני מתפקדת מצויין..יש לי המון מה לעשות בזמן האחרון זה אולי גם לטובה.... לתפקד טוב זה מזל..ממש מרגישה שזה מזל וזה דווקא מה שנותן כח... ואסוציאציות היא אמרה שזה של אומנים... כך היא קראה לי...שאני אמנית ..מרגישה סוער. אבל מעניין לא?? איך שקראה לי...והכלילה אותי עם אמנים...
מיכל יקרה את לא שונה או מוזרה הרבה מאיתנו יש כל מני אסוציואציות ינשופים
שלום, אני בן 17. מעולם לא אובחנתי אבל אני די בטוח שיש לי חרדה חברתית. בנוסף, אני לא רוצה להתאבד ואין לי ממש סיבה לעשות זאת, אבל אני נורא נורא דואג שיום אחד ארגיש צורך להתאבד. בקיצור, אתמול בלילה חלמתי שאני מספר לכל החברים שלי שאני עומד להתאבד והם עצובים אבל לא ממש אכפת להם ואני נאלץ לעשות את זה, תוך כדי שאני ממש ממש מפחד. קמתי בבוקר וכל כך שמחתי שזה היה רק חלום, אבל אני עדיין מאוד לחוץ ממה החלום הזה יכול להגיד. אשמח מאוד להסבר/הרגעה
שלום לך, החלום מביא למודעות בצורה מוסמלת חלקים שהתודעה 'רוצה' לחבר אלינו. איני יכול להבין את משמעות החלום שלך מבלי שנתת לי אסוציאציות לכל מרכיב בו, אולם אני משער שזה קשור לחרדה שלא אכפת ממך. אודי
הי אודי ובנות יקרות, אני כאן, לפעמים קוראת מהצד. הרגשתי שאני מתלוננת כל הזמן וקשה לי לקבל את המצב הקיומי הזה. הרגשתי גם שאין לי מה לתרום לבנות האחרות, שקשה לי לראות את הסבל של האחר, וממקום ביקורתי שלי קשה לי לכתוב מהחשש שהדברים שלי יהיו חסרי ערך. גם לא ידעתי ועדין איני יודעת מה אני מבקשת כאן. לא הצלחתי להגדיר מה הציפיות שלי והרבה פעמים הרגשתי מאוכזבת מהתגובות שלך אודי וחשתי הרבה פעמים אזרחית סוג ב'. אולי כי חיפשתי חום בדברים שלך ואולי סתם כי ביקשתי לעצמי להרגיש קירבה שלא הצליחה לעבור דרך המדיה. אבל זה מוכר לי. הרעב הגדול הזה לאהבה ולקבלה, החיפוש המתמיד אחר מקום מנחם ומקבל ללא תנאים. היה לי קשה להמשיך להביא את הכאב שלי לכאן כשהרגשתי שאין בכך שום תכלית מלבד "להקיא" את המילים האלה ולהרגיש שאינן מגיעות לשום מקום ומתפוגגות. לא הבנתי איך סוריקטה נעלמה כך פתאום ואני עדין דואגת לה. אני מרגישה מאוד בודדה והיו שינויים במשפחה שגורמים לי להרגיש תלושה, שאני צריכה להגדיר מחדש את מקומי אבל אין לי את האנרגיות לעשות את זה. הבדידות שלי החיצונית היא תולדה של זו הפנימית ומתוך ההימנעות שלי מהסביבה מסיבות כמו חוסר ערך עצמי. אני מתפקדת כרגיל אבל מרגישה שהכל מאוד רובוטי, שום דבר לא נוגע ואין לי הנאה משום דבר. אני לא מצליחה להתמודד עם הפגיעה העצמית והפרעת האכילה וממשיכה במסע ההרס, כמו מתוך צו פנימי. המציאות שלי קשה וכואבת. אני סופרת עונות וחודשים וסופי שבוע ונדמה לי שהזמן דוהר מולי ונקודת ההתנגשות היא רק עניין של עיתוי נכון. אני רואה איך אתה ממשיך אודי לקיים את המקום הזה ביציבות שבאמת ראויה להערכה, רואה את הבנות שמצליחות להשתמש במדיה הזו וחושבת לעצמי מדוע הן יכולות ואני לא. אבל הנה אני כותבת. ומספר הפעמים דכתבתי "אני" מעורר בי אי נוחות גדולה. שלכם, שירה
שירה יקרה שמחה שחזרת אוהבת לקרוא אותך למרות שלא תמיד מגיבה מצטערת שקשה כל כך איתך, ינשופים
הי שירה, שמח שאת כאן. יכולה להגדיר מה בדיוק את צריכה ממני שלא מצליח להתממש? ולגבי סוריקטה - שותף לדאגתך. אודי
הי אודי, לא יודעת להגדיר בדיוק.... אבל רציתי להרגיש אולי יותר חום וחיבה, כאלה שאני מרגישה שאתה מפנה לפעמים לבנות אחרות. שירה
הפסקת חשמל בלילה פחד אימה כל הלילה כי היה חושך ורגילים לישון עם אור דלוק הלכתי לעבודה וכבר צהריים ועדיין לא מצליחה להפסיק לרעוד ובאי שקט גדול מחכה שיעבור מזכירה לעצמי ששום דבר רע לא קורה עכשיו אבל בנתיים לא עוזר
הרבה מפחיד. הרבה!!!!
בהחלט מפחיד מקווה שכבר נרגע הכל ואת בסדר.. 🤗🤗🤗💝💗💗 איתך מתוקה שלי שבת שלום
אני לא מוזרה ולא נדירה ובטח לא סופר נדירה.. ואין סיבה לפחד ממני !!!!!!! אני סהכ מנגנון הגנה על הנפש לשמור על מי שעבר חיים מטורפים כאלה כי לא היה שם אף אחד אחר שישמור עליו... הפרעה דיסוציאטיבית מרגישה כמו בחשכת ימי הביניים. ...ולחשוב שפרופסורים כאלה מלמדים דור חדש של אנשי מקצוע למערך בריאות הנפש בישראל ... ומילותיו על הפרעה דיסוציאטיבית סופר סופר נדירה. לא באמת קיימת רק בראש של מי שחולה בה.... מה הפלא שבציקצוקי הלשון של הסטודנטיות אחר כך נשמע "לא הייתי רוצה להתקל בנשים עם הפרעה דיסוציאטיבית זה ממש מפחיד" אם לא הייתי שם הייתי חושבת שאני חולמת ... כל כך עצוב לי,כואב שאין לי מילים לתאר ..... נמאס לי מהבורות פשוט נמאס לחשיפה יש מחיר מטורף ....שכרגע לא נכון לי לשלם. אז בוכה כאן בשקט מכורבלת קטן קטן ומצטערת על היום שנולדתי אישה יום האישה 2019
את כל כך צודקת לא להאמין שזה מה שהם חושבים בורות ...לשמה ואת אהובה נפגעת ...ברור..!! אוהבת אותך שבת שלום
משהו משונה מאוד. יש לי כאב באוזן שבא והולך מאתמול אחרי הטיפול.... היו לי צפצופים ששמעתי באמצע הטיפול...הזוי...אין לי בעיות עם האוזניים בחיי הבוגרים אך כשהייתי קטנה היו לי כאבי אוזניים לעיתים תחופות לעיתים היו לוקחים אותי להוצאת נוזלים... וכואבת לי האוזן מאתמול..בא והולך הכאב...צירוף מקרים? יאללה זה מחרפן...התופעות המוזרות. .... אני בסדר!!! אבל אוזן כואבת זה ממש לא היה לי ממזמן. והאם יתכן שזה קשור?? שמרגישה קטנה ו....
יכול להיות שזה קשור..(פסיכוסומטי) אבל למען הסרת ספק...אולי כדאי גם לבדוק... לפעמים המחשבות על הכאב גורמות להרגיש את הכאב האמיתי.. חטולית
הי מיכל, אם עשית קשר אסוציאטיבי - אז זה קשור... הרצון להיות ילדה קטנה הוא לגיטימי. גם, אגב, כשחולים באמת... אודי
שלום ד"ר אודי בונשטיין. כבר הרבה זמן שאני מתלבטת לגבי הזהות המינית שלי. שכבתי עם גברים בעבר (סטוצים), ונגעלתי נורא מהאיבר מין שלהם. אחרי זה שכבתי עם נשים וגם לא הרגשתי ממש משיכה. אני לא יודעת מי אני צד אחד - אני רואה נשים וכן מרגישה שהן יפות וגברים פחות (אני בת 24.3) ולא יודעת מה לעשות אני מפחדת מהכל, מפחדת גם להיות אמא בעתיד אני סובלת מחרדות שנים ולוקחת כדורים נגד זה בטיפול אצל פסיכיאטר וטיפול אצל עובדת סוציאלית שלא עוזרת לי להבין מי אני. אני ממש מתוסכלת, אני סובלת מ אובססיה לנשים!!! מה לעשות?
שלום לך, זהות מינית ומשיכה מינית זה לא אותו הדבר. זהות מינית משמעו שאת אישה (או גבר). משיכה מינית יכולה להיות לבן המין השני (=הטרו) או לבן אותו המין (בהתאם לזהות, לא בהכרח למין המולד = הומו). אם אני מבין נכון - את מתלבטת לגבי המשיכה? צריך לתת לזה זמן. היום החברה סבלנית הרבה יותר לכל נושא הזהות והנטיה המינית. אודי
מבית חולים שוב אישפוז מעצבן רק בגלל עקשנות שלה..שילשולים והתיבשות... לא יכולה לקחת אותה ביד כמו ילד בן שנתיים וללכת לרופא.. הבטיחה שתלך עם המטפלת שלה ולא הלכה..והנה שוב מגיעים לאישפוז בבית חולים שמישהו יסביר לי למה הם כה עקשנים...??? ולא שאני לא מטפלת בה... כמה זמן לא הייתי אצלה בבית הרוחות..?? 10 ימים...אולי... וליפעמים....ה.(המנגינה נגמרת ) כמו הכוחות שלי... כיבוי אורות.... אפילו בעלי עזב את העבודה באמצע המשמרת כדי להיות ולעזור.. רק שהפעם היא חזרה אליה הביתה ...ב.ל.ע.ד.י... והרגלים שלי מסרבות ללכת...עייפות..כואבות בכפות הרגלים...נוירופתיה קשה..כך כתבה לי הרופאה בבית החולים...בלי קשר לאמי..נשרפו לי הפיוזים מהסכרת...בכפות הרגלים... וברך ימין שלי דלוקה בגלל קרע בגיד.. גם אם לא נשמעת דרמתית....בסוף הכל יהיה טוב.. יאללה שרק יהיו ימים יותר קלים ויום נפלא לכולן כאן וגם לך אודי חטולית עייפה..מתה לישון...
חטולית יקרה. לא קל...ההתמודדות עם הכל. מקווה שתאגרי כוחות בסופ"ש.
אודי יקר האם קורה שלא מגיעים ל0 בשיטה הזו ושעוצרים?היא חושבת שאולי נעצור לא ב 0....(בתשובה שאלה עד כמה זה מטריד אותי) והיא לא זכרה משהו שספרתי וכבר לא הייתי בטוחה אם ספרתי. אחר כך אמרה שזוכרת..ו...מבאס. זה בסדר שזה ממשיך העיבוד כך היא אומרת....היתכן שאצלה היה בסדר ופתאום בלילה לא...רוצה להיות עכשיו פשוט ילדה קטנה להתכסות בשמיכה וזהו...להרגיש אהובה ובטוחה. עצב כמו של אובדן מרגישה עכשיו. ....למה?על מה?
היי מיכלי כן בהחלט אפשר להגיע עד ..0.. זה תלוי רק בך...ביכולות שלך..ובכמה שאת מסוגלת לתת לזה מקום... מותר לך להרגיש ילדה קטנה ולהתכסות בשמיכה... ובהחלט מותר לך לרצות להרגיש אהובה ובטוחה... מי לא רוצה להרגיש כך.. עצב של אובדן..אולי בגלל שהוצאת סוד..שהיה נעול המון שנים... הגל הזה יעבור... חיבוק עד אלייך..🤗🤗💗 חטולית
שלום, אני בת 22 והשאלה היא לא עליי אלא על מצב שהייתי עדה לו תקופה ארוכה. הכרתי זוג קצת מתוסבך, בשנות ה20 המוקדמות לחייו אחת הסיטואציות שהייתי רוצה לשאול לגביהן דווקא היא לגבי התנהלות הגבר ולא האישה. מספר פעמים במהלך ריבים של אותו הזוג שהתקיימו בטלפון הבחורה הייתה מאיימת להתאבד (גם ככה מצבה לא היה מזהיר, סיפרה לי על כך) והבחור היה מתעלם, מסנן ולא עונה. מדוע במצב כזה, שמדובר בחיי האדם אותו בחור בעצם לא התייחס? נכון שהיה מדובר במצב שחזר על עצמו מספר פעמים, אך מדובר בחיי אדם.. האם זה מחוסר אכפתיות? חוסר רצינות? האם אותו בחור לא מאמין שהבחורה תבצע דבר כזה בגלל שאיימה בעבר ולא בצעה? זה לא פזיז יחס מסוג כזה? בעצם אני שואלת על קו המחשבה של הבחור מה עובר בראשו כאשר הוא מתעלם ממצב שמישהי שהייתה חלק מחייו שנים רבות מאיימת על חייה בהקשר אליו(כיוון שסבלה מאוד מהיחס המשפיל שלו) והוא לא מתייחס. תודה.
יכול להיות שכל הסיבות שציינת הן הנכונות... לפחות כך מרגיש לי... ולמה בכלל היא נשארת איתו בתוך מערכת יחסים שלא טוב לה... זה שמעולם לא ""ביצעה"" נסיון להתאבד...לא אומר כלום כי מי מבטיח שברגע של יאוש לא תנסה באמת....חס וחלילה צריך שמשהו יעזור לה דחוף לצאת מתוך המקום הזה ולא להשאיר אותה לבד חטולית
שלום לך, אני רואה את זה אחרת. איום בהתאבדות זה אקט תוקפני שיש בו סחיטה רגשית. לא הייתי שם זאת על אחד מהצדדים. שניהם אחראים לכך. אודי
אודי.... עובדים על משהו ספציפי...והכל מבלבל אותי...לא משנה היה או לא כך היא אומרת שמשנה ההרגשה..האמנם? ולא יודעת..התחושות המסע איתה...אמור להיות קצר הטיפול הזה אבל אני די מרחתי אותו...ו...עכשיו נוגעים במה שהכי הכי מפחיד...אולי הפחד מהפחד....יהיה מה שיהיה מנסה לתת לרגשות פשוט לקרות....מצטערת שנשמע קצת לא ברור..מקווה שהבנת...
מתוקה נכון אמרה לך המטפלת ...חשובה ההרגשה כי היא לא משקרת..! הפחד מהפחד מובן לגמרי שמחה שאת נותנת מקום לרגשות להיות...לקרות..מאוד חשוב יפתי ואת נשמעת מאוד ברורה גם אם מרגיש לך להיות מבולבלת..👍👌 חיבוק גדול 🤗💗... הכל בסדר
אודי , כבר כמה שבועות שאני יוצאת מהמטפלת אחרי טיפול מורכב ומפורק מאוד ....נכנסת לאוטו ואז מתנגן לו ברדיו אחד מהשירים שהשארת לי כאן בכמעט 5 שנים האחרונות... בשלושה שבועות האחרונים זה השיר של שלום חנוך "אומרים שבלי...." זה פשוט מדהים ,מקרקע ומחוייך ....כמו כפפה . ימים לא פשוטים ,פגישות מאוד טעונות באמבוולנטיות מטורפת ואני מאפשרת מקום לכולם ... כבר לא מעברים קשים מעבר לקירות כי אם מעברים רכים יותר אבל עדין מעייפים מטלטלים ומרגישים כמו דרמה לא אמיתית.... תודה על המילים הכל כך מדוייקות שכתבת לי על מינון ואיזון...אני חושבת שאני תקופה ארוכה בוחנת עם עצמי .. את הפנים והחוץ והיחיד והקבוצה .... לא ממש מוצאת גם לא מצליחה להביא את זה לטיפול כי יש דברים דחופים יותר .. כמו אמא והפרעת האכילה שלי ... חושבת , שאני במקום יותר טוב פחות תלותי ואובססיבי לכאן ...ועדין קשה לשחרר ... אז תודה שאתה כאן ....😊
אביב יקרה מעט מילים היום אני כאן איתך ומקשיבה איתך בלב
לא הכרתי את השיר כי לא מקשיבה הרבה לרדיו...שלא היה לי... ניגנתי אותי....הקשבתי לו... והבנתי למה התחברת באמת השיר מדבר ....אומרים שבלי ...אהבתי ..שיר נכון לכל זמן.. ואת אהובה חורשת תלמים חדשים והולכת בהם בכל הכוח לא קל להתמיד...ולא פשוט להביא כל דבר לשיתוף בטיפול..גם מה שעכשיו נדחה יגיע זמנו... גאה בך אהובה על הדרך שבה את בוחרת את השבילים בהם ללכת כך דבר יגיע בזמנו...מאמינה...! אוהבת אותך ומאמינה בך
אביב יקרה, אני שמחה שאת כאן.
גם אני שמחה שאת כאן
היא פקפקה בדברי, הדבר הכי נורא שאפשר לשמוע מאדם שחשבת שיקשב לך, שהבעתי תמיהה כיצד רשמתי את הדברים אליה היא שאלה , "למה כי זה לא קרה?" אני ביזע משתפת אותה בחוויה קשה והיא מערערת על קיומה של ההרגשה והחוויה, איזה אגרוף לבטן. עזבתי את הפגישה באמצע.
זה בסדר שהלכת , זה בסדר שאת כועסת ובכל זאת עוד כיווני מחשבה .... מימה שאת כתבת כאן אין לי תחושה של פיקפוק בחוויה. אולי היית זקוקה לשמוע שהיא מבינה שזה קשה ...ועדין היא לא אמרה שלא ....לפי איך שאני שומעת את זה היא ניסתה להבין איתך למה את תמהה שכתבת לה.... ולמה באמת את תמהה שכתבת לה...היא המטפלת שלך את סומכת עלייה ומשתפת אותה בחוויות קשות ...האם זה לא הגיוני ??.... ואולי , לא הבנתי אותך ...קצת קשה לקרוא ולהבין בן השורות שאני מניחה שנכתבו בכעס ,בתסכול עם המון כאב ... המטפלים קוראים לזה כשל אמפתי ...אנחנו קוראות לזה פגישה נוראית... מניסיון שלי אין כמו כתיבה אינטואטיבית של כל הרגשות שעולים ...גם כדי להבין יותר את עצמי וגם כדי לקחת לטיפול ולעשות עם זה עבודה .... ואת כבר במקום הרבה יותר טוב בטיפול זה בטוח ....אוהבת חיבוק ענק ....ותודה שאת כאן
החוויה שלך בטיפול, כל כך מציפה, מערערת וכואבת בלב, נשמע שהיה לך מטלטל מאוד. לא יכולת לעמוד בעוצמות ואפילו קמת ועזבת את הטיפול באמצע. ראשית, חיבוק גדול. מאחלת לך, שתצליחי מבעד לרגשות המסעירים לנסות ולהתבונן על האינטראקציה ביניכן ולהביא את הכאב שלך לטיפול. רוצה להציע פרספקטיבות- לפעמים אנחנו תופסים וחווים את המטפל כמרוחק, מנותק מהחוויות והרגשות שלנו. מהכאב העמוק. הקושי כפול שמדובר בקשר. קשר קרוב ואינטימי כל כך, יש ציפיות. תהליך. היכרות. חשיפה עצמית (שזה ממש לא פשוט..) תחושות טובות וכו' כשאנחנו פוגשים את המטפל/ת שלנו בחוסר הבנה , ריחוק או חלקים מורכבים שלו (כמו בן אדם) זה לא נעים, לעתים מבהיל, מרתיע, מבודד, מכעיס וזר. אולי מרגיש גם סוג של אבל.. עוד צד- קשה לנו לפגוש אמת/מבט לא נעים ומעמת על עצמנו, המשתקף מתוך דבריו של המטפל (לי לפעמים קשה ליצור קשר עין עם המטפלת) אולי זה הכאב העמוק, בתקופה זו בחייך הוא גדול מנשוא..החוסר אונים..קשה להיות בשיח טיפולי נינוח וכל אחד מגיב בדרכו מתוך המקום הזה. לפעמים זו פרשנות שלנו- למשל, חשבתי שהמטפלת שלי כועסת עלי, אבל מדיבור על זה הבנתי שהיא דאגה לי ואני פירשתי שהיא כועסת עלי.
אייך היא אומרת דברים כאלה... מה זאת אומרת "שזה לא קרה" אז ...מה היא חושבת ..שבאת אליה להעביר את הזמן..?? אייך היא מסוגלת לכתוב דברים כאלה אני בשוק... גמני הייתי עוזבת ... לא פשוט לעכול... איתך מתוקה.... וואווו זה היה ממש כואב.. 💗💗💗😻😻.. חטולית
הי גולם, מעבר לפגיעה ולעלבון שאת בוודאי חשה, יכול להיות שאפשר להבין את זה ביותר מדרך אחת, ולא רק כערעור החוויה שלך (הרי החוויה שלך כוללת גם את הספק, לא כך?). בכל מקרה, הרגשת האגרוף בבטן קשה ומטלטלת. אודי
היי, ממזמן לא הייתי כאן, ושכחתי את פרטי הכניסה. אז בלית ברירה שיניתי את שמי משירי1 לשיראל1. אז עכשיו אני שיראל :-). אצלי הכל כרגיל. ממשיכה עם המטפל, אני כבר מעל חצי שנה מטופלת אצלו. עד לא מזמן הוא היה מאוד נחמד, מתחשב ואמפתי. ודי חיבבתי אותו. ואני משתדלת לשתף פעולה. למרות שלפעמים קשה לי ואני מעדיפה לשתוק ולא לדבר, כי אני מוצפת מידי והנושאים שעולים לא פשוטים לי. לאחרונה חלה הרעה בקשר ביננו. הוא נעשה פחות אמפתי ופחות נחמד ונעים כמו פעם. ואני מתקשה להבין למה. אולי הוא מתוסכל, כי ההתקדמות איטית? ולעיתים אני חשה שהוא כועס עליי, לא יודעת מה הסיבה. אני רק יודעת שכבר לא נעים לי שם יותר. ביטלתי את הפגישה השבוע ואז חזרתי בי והחלטתי כן ללכת בסוף לפגישה, היא תתקיים בעוד מספר ימים. הפגישה האחרונה הייתה מאוד לא נעימה וחשתי שהוא כועס על זה שאני לא משנה את עמדותיי לגבי נושא מסויים, למרות שהןא 3 פגישות ניסה לשכנע אותי לשנות את עמדותיי. אבל קשה לשנות דברים כל כך מהר ואני לא מבינה למה הוא מצפה? האם הוא מצפה שאשנה את דעותיי, בגלל 3 פגישות ששוחחתי עימו עליהן? אלו דיעות שאני מאמינה בהן מרבית חיי, לא משנים עמדות כל כך מהר. נראה מה יהיה בפגישה הבאה... מקווה שהוא לא יכעס עליי שוב. תודה...
לא חושבת שהוא כועס עליך אחרי הכל זה התהליך שלך שאת עוברת אי אפשר להאיץ תהליכים... גם אם הוא מנסה לשנות לך עמדות ולך קשה עם זה .....לא יעזור לו להמשיך לנסות.... אולי תנסי להסביר לו שוב בצורה נעימה למה קשה לך לשנות את דעותייך.... ואולי...כן יש מקום להקשיב לו..אחרי הכל הוא רוצה בטובתך... מקווה שתמצאי את דרך האמצע בין הדעות ..וכן יקל על.... חטולית
שמחה שבאת ... הוא כועס עלייך או את עליו??? תהליך ,של יצירת קשר ועבודה על תכנים קשים.... זה בסדר ,לא כדאי לברוח כדאי לדבר את זה יחד ...
זה מרגיש לפעמים כמו אבל. המפגש הזה, המתפתח והמתקדם עם המטפל. מחוויה שלי, ככל שהקשר הטיפולי מתקדם. מתנפצות ציפיות, חווים אכזבה, בדידות, אבל , כעס חוסר הבנה ועוד. זה ממש כואב. צובט. כאילו "איפה את/ה המטפל/ת המוכר/ת". "משהו לא מסתדר לי כאן"..."את/ה יכול/ה בבקשה לחזור להיות כמו בפגישות.." "אולי ההרגשה החיובית שהייתה, זו רק אשלייה" "רק שלא ת/ישאר תמיד כזה" מחשבות על סיום טיפול ועוד ההרגשה הראשונית ההתחלתית (איך אני מתגעגעת לזה לפעמים..בעיקר ברגעי משבר) בשלב מסוים מתחלפת ונצבעת בכל מיני צבעים וגוונים. אישית, יכולה לומר, שלמרות הרגשות והמחשבות ואולי בזכותן, ככל שמדברים על הדברים, בדיעבד ובכאן ועכשיו.. בהתרחשות עצמה, מגיעים לעומק אחר בקשר ופוגשים חלקים חדשים אצל שני הצדדים. זה יפה, כואב, מצמיח, מרגיש נפרדות.. אנושיות (המטפל/ת כבן אדם) מציעה לדבר עם המטפל על ההרגשה שלך. אולי זה שלך. אולי שלו. אולי של שניכם. בהצלחה יקרה!!
הי שיריאל... שווה לדבר על זה, לא? ככה זה בקשרים, גם בקשרים טיפוליים. מדברים על מה שקורה... גם אם אכן יש כעס. אודי
היי טלאור היקרה, את כותבת כל כך יפה... ובכזו כנות. מודה לך על התגובה. הלוואי שהדברים היו פשוטים יותר. אז בפגישה האחרונה הוא חזר לעצמו, הוא שוב היה אמפתי כהרגלו. למען האמת, זה לא משנה לי אם תקראו לי שיר או שיראל. ושוב תודה יקרה 🤗
תודה אביב היקרה, שמחה שאת כאן.
תודה חתולית היקרה, התגעגעתי...
אני יודעת שאני מחבלת את הטיפול שאני לא מאפשרת לחלקים מקום שאני מסרבת לקבל אותם. אני מרגישה חסרת אונים מול החוסר רצון להתחבר המטפלת רוצה לעזור אבל היא לא תוכל ככל שאני יושבת באותה המשבצת של חוסר קבלה אני לא מבוגלת. באמת שאני לא מסוגלת. אני כל כך מייאושת מעצמי. אני לא אמיצה מספיק להמשיך. אני לא יודעת איך להמשיך..
ינשופית מתוקה שלי את באמת נשמעת מיואשת..ולצערי הרב אין לי ממש עיצה לתת לך ולהגיד לך מה לעשות עם כל החלקים... אבל יכולה לחבק אותך שלא תרגישי לבד... ומקווה שהמטפלת שלך תדע מה ואייך לעשות כדי לעזור לך אין לי את המילים הנכונות.... איתך בליבי כל הזמן... חטולית
אהובה כבר עברת אותו המון פעמים למעצורים האלה שאת שמה יש סיבה ...לשמור עלייך מהצפה אל תחמירי עם עצמך לאט לאט בקצב שלך ...דיסוציאציה של שנים לא מחברים ביום אחד את יודעת את הכיוון ומה צריך לעשות ,המטפחת יודעת ...סומכת עלייך /עליכן שתימצאו את הדרך ... שולחת חיבוק
חטולית ואביב יקרות איזה מזל שאתן כאן. חטולית - חיבוק תמיד טוב ולא להיות לבד עם הכל. אביב- מילים מדוייקות כתבת- באמת המעצורים שומרים. כרגע אני מרגישה שאני לא מסוגלת להמשיך, שאם אתחבר אמות- הפחד גדול עליי ובאמת באמת נראה לי שהגעתי עד מקסימום יכולת... הבעיה שאי אפשר ללכת אחורה יותר ואני מרגישה במלכודת כי אין לאן לברוח יותר...
היי..לא חושבת שאת צריכה לדעת איך להמשיך..תסמכי על המטפלת וקצת תרפי מעצמך יקרה..מה שיהיה תני לו לקרות..לפעמים אנחנו יותר מידיי מנסות...ואז זה כואב יותר... איתך. מיכל.
לא צריך לברוח ...אפשר לשהות ...כמו בשחייה לצוף על הגב , לנוח ....להרפות מעט ... ואז להמשיך ...חיבוק
מתסכל מאוד! קשה לפספס את הכאב והקושי שלך! אולי גם מודאגת. מהחוסר אונים/תקיעות/מהחלקים הישירים והצורבים- מהמגע עמם (נחווה כמו אש), הדיבור, נגיעה והתמודדות. מהפער בין בין הרצוי למצוי.. יש מקום לייאוש. יש מקום לחוסר שקט ולהתחבטות המייסרת בתוכך ובטיפול. לא תמיד אפשר לגעת. אולי דרך המקום, לשהייה בכאוס ובחוסר מוצא יגיעו ימים טובים ומאפשרים יותר.
הי ינשוף, ברור שיש חוסר רצון להתחבר. זה פחד אלוהים... עושים את זה לאט, בהדרגה, ובתוך יחסים מגנים ושומרים. אודי
שלום לכולם. שמתי לב שכבר כמה מהחברות/חברים פה מציינים שיש להם ניסיון עם פיברומיאלגיה. מכירה מקרוב... כבר מס' שנים שמחפשת דרכים כאלו ואחרות להתמודד עם העניין הזה. הכאב לא מרפה ממני ואפשר לומר שמסלול חיי השתבש לגמרי. לא יכולה לשבת, לשכב, לישון, אפילו לאכול מגביר את הכאב, קשה לקרוא, להתרכז, דברים נופלים לי מהידיים, עייפות מטורפת, לעתים נראה שאני קמה עייפה יותר ממה שהלכתי לישון, הרגשה שהגוף שוקל טונות (ואני רזה מאד...) ועוד... נראה לי שניסיתי כבר כמעט הכל וב"ה כן יש שיפור משמעותי מאיך שהיה בהתחלה, אבל עדיין הכאב מגביל בצורה קיצונית. אשמח לשמוע מכל מי שמעוניין לשתף על ניסיונו ועל דרכים להתמודד. בכל הבט, הפיזי, הנפשי, הכלכלי, פניה לביטוח לאומי וכד'. בשמחות ושבוע טוב!!!
מתוקה שאת לצערי אין בידי בשורות טובות להציע לך כדי להקל על הכאבים זה בדיוק כמו שאת כותבת מילה במילה לא מצאתי שום טיפול שיקל על הכאבים ולא שום סוג של... אפילו נסיתי בזמנו הידרוטרפיה...שעזרה רק ל...כמה דקות מהטיפול... גם רופאים יודעים ואומרים שקצרה ידם מלהושיע.. גם גיסתי שגרה בחול..סובלת כמונו..בזמנו שליה לי כופסה שכתוב עליה calm ..מה שאומר שיש בזה רק מגנזיום.. המגנזיום עוזר במקצת להרפות את כאבי השרירים אבל גם לא לפרק זמן ארוך התחלתי לקחת מגנזיום על בסיס יומי ועדיין לא מרגישה שינוי לטובה .(4 חודשים ).. לצערי לא אשת בשורות בענין..מה שאולי יכול להקל ..לפעמים..לנוח יותר מהרגיל..וגם בין משהו פיזי שאת עושה..כמו עבודות בבית..בעבודה ..הליכה לא למרחקים ארוכים ...לא במהירות....ושוב מנוחה..כל מאמץ גופני ישר גורם להתכווצוית האלה להופיע משום מקום... נסיתי אפילו לשים בקבוק מים חמים..לפרק זמן קצר היתה הקלה...אבל רק באותו מקום ספציפי... זו מחלה שאין לה פתרון ולצערי גם לי אין פתרונות מועילים להציע... בהמון אהבה חטולית
לרגע נשכח ממני... אני שוקלת לקנות פריטי לבוש כמו גופיה ..גטקס..וגרביים של אנגורה...שהם לא מארנבות חיות אלה מהצמר שנושר מהן... זה עדיין בגדר שוקלת כי המחירים שלהם בשמים... או לחלופין אותם פריטים טרמיים... 😍😻😊... חטולית
יקרה! תודה שהגבת ועל השיתוף. אני יכולה לומר שכמעט כל מה שניסיתי נתן מענה כלשהו ושיפר במשהו. ההרגשה כמוך, שמה שעושים משפיע לזמן קצר ולא מחזיק לאורך זמן, אבל נראה לי שמשהו בכל זאת נשאר. בהתחלה לא יכולתי ללכת יותר מכמה צעדים בלי להרגיש שעוד רגע אני קורסת מהכאב ומאי היכולת לנשום והיום ב"ה אני מקפידה לעשות הליכה של חצי שעה כל יום והתנועה היא באמת אחד הדברים החשובים (הקטע שהייתי טיילנית רצינית של עשר -חמש עשרה ק"מ ביום עם תיק וציוד למס' ימים והיום חצי שעת הליכה בלי תיק זה בגדר נס בשבילי.... לומדים להעריך את הדברים הקטנים מאד ולומר עליהם תודה). התחלתי לפני מס' שבועות טיפול בשיטת אלכסנדר ומרגיש לי שזה נותן מענה וגם נותן כלים של החזקה נכונה של הגוף. וזה משפר את המצב, לאט לאט עקב בצד אגודל. תודה לך, מקווה שעוד יכתבו ויתנו עצות טובות. ואם יהיה לי משהו לחדש בהמשך אשתף. אודי אשמח לשמוע גם ממך אם יש לך ניסיון או מחשבות לגבי טיפול באנשים עם פיברו' או כאב כרוני אחר.
קראתי אותך ואפילו עניתי לך ארוכות וכמו שקורה בזמן האחרון ההודעות שלי נעלמות... אני חיה עם הפיברו כבר 22 שנים ..וזה אולי המפתח ללמוד לחיות איתה בשלום ללמוד להקשיב לגוף לראות מה אפשר מה לא...איזון זאת מילת המפתח ,מה אפשר וכמה ...אין ספק שהפיברו הוא בלנס רציני קצת יותר מידי ..כמו יום ארוך מידי ולמחרת משלמים את המחיר ... הליכה מאוד חשובה ועוזרת למרות הכאב משכחי כאבים מסוגים חזקים יש לי בכל תיק מה שלמדתי זה שאם אני פורקת כאב נפשי הגוף יותר רגוע ואם אני מחזיקה את הכאב הנפשי בפנים הגוף כואב ברמות בילתי נסבלטת.. שולחת לך כוחות ותקווה .....לא פשוט לחיות עם כאב אין סופי אבל לקבלה של זה יש תפקיד חשוב בהחלמה ....בהצלחה
יודעת מה חשבתי כשכתבת? שאת מרשה לעצמך לשתף...אני לא יודעת עלייך כמעט כלום כי על פי רוב את בצד העונה ולא המבקש. ענו לך כאן החברות. לי אין מושג...מתמודדת עם מחלות אחרות. אבל מאמינה שגוף ונפש קשורים זה בזה...ולדבר על זה ועל עצמך ולפרוק עוזר גם למחלה..אולי..יודעת זאת מעצמי בסוג אחר של חולי. בריאות...
תודה יקרה. שחזרת וכתבת למרות שנעלם מעריכה את ההשקעה. דברים חשובים, נשמע שלמדת הרבה מהמצב. למרות שהאבחנה ניתנה לי כבר לפני מס' שנים, רק לאחרונה התחלתי לקרוא לזה בשם ולהכיר בכך. ומתחילה לחשוב על אמצעים שעד היום לא הייתי מוכנה לשקול. עשיתי המון טיפולים, כולם ברמת הרפואה המשלימה, עכשיו מתחילה לבדוק אופציות נוספות שהייתי מעדיפה לא לבדוק. בעזרת ה' יכול נוכל לה. תודה
חמודה. נכון, הרשיתי לעצמי לשתף מעט. כותבת פה כשמרגישה שיש לי משהו לכתוב. פחות אוהבת לכתוב על עצמי (לא בקטע שלא רוצה להיעזר, אלא יותר ממקום החשיפה שמרגישה לי לא בנח). שיתפתי כי אני שוקלת לנסות דברים שלא רציתי עד היום לנסות (וגם עכשיו לא ממש רוצה, אבל המצב מתקדם לאט ורוצה לנסות לתת דחיפה קדימה) ואני מחפשת בעניין הזה עצות טובות. ופה יש אנשים טובים עם הרבה ניסיון חיים :) תודה על התובנות המאירות שכתבת, בהחלט שיש לך מושג. מצטרפת לאיחולי הבריאות, שנהיה בריאים ושמחים.
כואב לקרוא על הסבל הנפשי והרגשי שאת עוברת. יכולה להציע חיבוק ותפילה עבורך, שהסבל יוקל מעלייך ולא יכביד ושימצאו כמה שיותר מענים ואפשרויות לטיפול. שבוע טוב יקרה!
שלום, אני מעוניינת להתחיל טיפול אצל פסיכולוגית שעובדת עם מכבי. אשמח להמלצות!
שלום לך, בעיקרון לא ממליצים פה על מטפלים. את מוזמנת לצרף כתובת מייל ולרשום באיזה אזור את מחפשת. אם למישהו יהיה המלצות בטוחה שיכתבו לך. בהצלחה!
מוזר לי מאוד שאודי השאיר את המקום פתוח כל השבוע.... מאוד מקווה אודי שאתה בסדר שאתה מרגיש טוב... אולי היית מאוד עסוק..? השבוע הבנתי שאפשר לקרא אותך ולהבין אותך ביותר מדרך אחת מקווה לא לשכוח..עד לפעם הבאה שיהיה יום מוצלח לכולן וגם לך אודי... חטולית
איזה כייף חטולית שאת כותבת ...לוקחת מקום עבורך, שמחת אותי ... . אודי אלוף המילים .... שתהייה שבת קסומה
אוהבת את תגובותיך פה למטה. ולעניין אחר, בלי קשר, סתם שיתוף קטן- אוהבת את החורף הגשום והמבורך שזכינו לו השנה. מרווה צימאון גדול. ב"ה. שיתגשמו כל בקשותינו
תודה אביבוש כן לפעמים מצליחה... ולפעמים קצת יותר קשה... שתהיה שבת מבורכת לכולן.. חטולית
תודה לך יקרה גמני אוהבת את החורף מאוד מאוד.. רק שהחורף לא אוהב אותי לצערי.. יש לי פיברומיאלגיה...והיא לא אוהבת את הקור הזה... מכאיב בצורה שקשה לתאר אותה במילים.. הכי אוהבת להתכרבל אפילו בסלון ולשמוע את הגשם מכה בעוז.. הרגשה נהדרת של כוח ממקום אחר... ובאמת שהשנה זכינו לגשמי ברכה כמעט בכל הארץ.. אמן..שיתגשמו כל חלומותינו... תודה על השיתוף נהדרת שאת..👌👍👍... אהבתי מאוד חטולית
הי חטולית, מאוד שמחתי לקרוא את מה שכתבת. זו הבנה חשובה... ואני בהחלט בסדר (תודה על הדאגה!) אודי
המשכתי. בטיפול emdr ... ותחושות עלו תוך כדי..ופתאןם הבנתי תגובות שלי שקורות כמו פחד ולא להביט בה לפעמים בשל פחד ולא בושה...וגם היא אמרה שאולי כך הגבתי אז...ברעד ברגליים, אי יכולת לקום, סחרחורת ועוד תחושות משונות.. ומרגישה יותר חזקה להתמודד..אבל בתוכי סערה מבולבלת ..מזמן לא אכלתי דברים לא בריאים..שומרת על משקל תקין דבר שהיה נדיר בחיי...הייתי שמנה מאוד...דברים השתנו... ופה אודי..אמרת 10 שנים..וואו..אני פה כותבת כמעט מההתחלה..התחלתי בהיסוס ובקריאה..לקח לי זמן עד שכתבתי...ואני מודה לך כל כך על הליווי ..זה לא מובן מאליו במיוחד באינטרנט...זאת לא שאלה חד פעמית...זאת תקופה. ואם מתאים שכרגע יבואו לשאלות חד פעמיות וצריך לפנות את המקום ורק אני לא הבנתי את זה? כלן הבינו??ואם תחליט לסגור זה גם בסדר ומובן. אני לא חושבת שתפקידי לשמור שהפורום לא יעלם ואולי גם לא שלך...ואם תלך אז בסדר....אקבל זאת חלק מתהליך אינטרנטי...אמרת נצח...כן. המון זמן....
כמה טוב שאת חזקה כיום כדי להתמודד עם כל מה שהטיפול מביא.. ולגבי הפורם ...את לגמרי טועה מתוקה.... לא צריך ללכת מכאן או לזוז הצידה כדי לפנות מקום...ל..לא חשוב מי שיכנס... יש כאן מקום בשפע כדי להכיל את כל העולם ואמא שלו גם... מתוקה את לוקחת את הדברים רחוק מידי...בלי שאף אחד יגיד מילה ולא חצי מילה על סגירת הפורום.... ואם זה יקרה אז בטוח שאודי היה כותב על זה... מרגישה שיש דברים שמפריעים לך..שכואבים לך...ויתכן שזו גם תגובה שלך על...תופעות קשות אחרי טיפול..??? מקווה שהתחושות הקשות שמלוות אותך יעברו מהר... איתך יפתי חטולית
תודה חטולית..אחשוב על הכל.
כאשר אני יושבת עם עצמי בשקט אני מאמינה באמת שאין חלקים. אני כן מאמינה שכמו של כל אחד יש צדדים שונים של האישיות שלו, גם אצלי זה כך. אמרתי למטפלת היום שהכי אני רוצה בשביל עצמי שקט ושלווה בפנים ושלא אהיה רדופה על ידי פחד אימה 24/7. אמרתי לה שאני רוצה להתמקד בכאן ועכשיו אבל כל פעם שאני מגיעה לפגישה החלקים נלחמים לקחת מקום. אמרתי לה שאני לא מאמינה בהם ושאני מרגישה שאני במלכודת. היא שאלה אותי," איך יוצאים ממבולת?" ועניתי לה על ידי זה שמרפים ולא נלחמים- אודי- אני לא רוצה להמשיך בדרך הזו שהלכנו בו עד עכשיו אבל זה כמעט בלתי אפשרי אחרת.... אתה חושב שאם אתמקד בכאן ועכשיו לא משנה מה ולא אוותר בהמשך יהיה יותר קל? שיגמרו המלחמות והחלקים של אישיות יהיו שקטים יותר? תודה על תגובתך
רוצה לדייק את השאלה יותר- האם זה מועיל להתייחס לחלקים או שזה מעצים את הפיצול? האם עדיף להתעקש להתמקד בכאן ועכשיו כדי לא להשחף לסיוטים שלא נגמרים? אולי אין תשובה חד משמעי וזה לא שחור או לבן אבל בכל זאת אני מבולבלת ומחפשת תשובות. וגם אני הכי מפחדת להשחף לייאוש ולדכאונות שלא בטוחה שאצא מהם. תודה
כל השנים התייחסה לחלקים ומדי פעם שהיא לא מתייחסת יש מצוקה בפנים
הי ינשוף, מלכתחילה, הדיסוציאציה נוצרת בגלל הקושי לקבל חלקים שונים, כך שאם מגיעים לקבלה שלהם (בדומה להרפיה, או להתמקדות בכאן ועכשיו) - זה בהחלט אפשרי. אבל זה קשה, כי כל החיים לומדים אחרת, וממקום השרדותי ולא נינוח... אודי
תודה אודי על מילותייך הרגיעו וגם הפחידו.. אבל מילים מדוייקות
שלום אודי וכולם תוהה לעצמי .. למה אני מחפשת כאב בקשר עם המטפלת. רוצה שתשנא אותי, תשים לי גבול. תגיד לי גם דברים שלא נעים לי לשמוע.. תסתכל לי בעיניים ותגיד לי שאני נוראית ודברים רעים.. רוצה להכאיב למטפלת.. לפגוע בה..שיכאב לה חזק.. (במודע ולא מודע.. עכשיו זה יותר מודע, אבל לא מפחית את האקטים שמייצרים את זה) מייצרת דרמות (דרך כל מיני דברים שמעדיפה לא לפרט) כדי להשיג תשומת לב, יחס, מגע במילים, קרבה ואינטימיות בדרך שלילית.. קשה לי עם פגישות רגועות, נעימות וקרובות.. אחרי או תוך כדי שזה קורה, אני נבהלת מעצמי, בורחת, רוצה לעזוב את הקליניקה ולא לפגוש בעיניים שלה. שלא תראה אותי במבוכה, מתפתלת על הספה.. מעצמי.. חוזרת לבית מוצפת מהפגישה.. עם חרטה, חרדה ודחף שוב לראות אותה..ואז באמת לא רוצה שתשנא אלא רק שתאהב ותמשיך להיות עבורי, אבל לא רק בדרך שלילית, מעמתת. שוב ושוב זה חוזר, רוצה שזה יעלם אבל גם רוצה מאוד שיישאר...
נשמע שזה חלק מלב ליבו של הטיפול. לשם כדאי להביא בדיוק את מה שתיארת פה בצורה כ"כ ברורה. *דברי* איתה את הדברים האלה ותבררו ותקשיבו יחד, למה באמת את מבקשת דרך ההתנהגות הזו ולמה את צריכה להשתמש בה כדי להשיג את מה שאת צריכה. (בסופו של דבר רק את יכולה לענות על התהיות האלה, תעזרי בה כדי לברר). עבודה. מאחלת, שעם כל הקשיים שבדרך, זו תהיה עבודה ברוכה וטובה.
הי טלאור, הייתי (כמו פסיכולוג ;-) ) מחזיר את השאלה אלייך: מדוע את מחפשת את הכאב בקשר עם המטפלת? מדוע הצורך המתמיד בהצבות הגבול בצורה מעמתת? אודי
תודה רבה סנופקין יקרה!! מקבלת את הצעתך. חושבת שהדיבור על הקשר ומה שקורה ב'כאן ועכשיו', זה חלק חשוב מהטיפול ומלמד המון. יכול להיות ונראה לי, שיקח לי זמן להתבשל בזה..(אולי לא רוצה שתעצור את זה? או תשתמש בזה בעימות, מעבר למה שקורה עד כה) אבל מקווה שזה יגיע ונתבונן בזה יחד. מאחלת לך (ולכולם) סוף שבוע נעים ושבת שלום
אודי אהוב וכולכם , אני קוראת אתכם קבוע... אודי... כשקראתי את תגובתך לאביב (כבר לא זוכרת מתי זה היה) התגובה ההיא ש..נחכה..נאפשר לאט..לא נפגע..(לא זוכרת לצטט.) וגם למיכל עכשיו... "נאפשר מקום גם לחדשים"..(גם לא מצטטת באופן מדויק) .. לא יודעת לנסח מה קרה לי.. כן הרגשתי ומרגישה שזה נגע בי במקום עמוק.. משונה.. משהו.. הרגשה כזו... לא יודעת לנסח במילים אבל זה משהו שגורם לדמעות לצאת מהעיניים.. כמו גור חתולים עזוב/נטוש שלא צריך לפחד.. שמניחים את קערית החלב בצד .. יושבים בצד..בשקט.. לא דוחקים בגור החתולים.. משהו בו נרגע והוא יכול להציץ.. משונה אודי... אין לי הסבר ..לא ל "למה אני קוראת שקטה" וגם לא ל "למה היה לי כרגע צורך לכתוב".. העולם משונה אודי... אולי לא העולם ..?? אולי זו אני שמשונה ..??? אולי זה משהו בדינמיקה שבמרחב הווירטואלי... ??? עולם מורכב... לפעמים לא ברור.. כרגע אני מרימה עיניים ורואה את השמיים חיוורים ולא מפסיקים לבכות..אף לא לרגע אחד.. אולי הטבע שמח על כך שהשמיים בוכים..?? יכולים להרוות צימאונם ..?? גם האבק נשטף בדמעות של אבא שמיים שמוריד מים ..??? עצוב לי אודי..עצוב... והקטע הוא שאני אפילו לא יודעת על מה ולמה... :(( במבי.
כייף שאת מצליחה להשמיע את קולך ... וההרגשה מול המילים של אודי .....כל כך מדויק ... רק רוצה להגיד לך שנגעת בי היום ...ואם תסכימי אשב כאן בשקט אתך ....
במבי יקרה. חשבתי וחושבת עלייך. גם את כבר המון זמן פה...ואיך זה שנשארנו. עכשיו גם לי עצוב. ומעונן. חבל....את חסרה פה..הכתיבה שלך. תודה שכתבת...ושהגחת למרות הפחד והקושי להופיע פה. "איילה שותה מים" צמאה למים כרגע...נזכרתי😉🤗
אביב,מיכל וכולכן..אהובות... אני פעילה בפורום קרוב ל 10 שנים ( בנובמבר יהיו 10) תהפוכות לא מעטות הפורום עבר ואודי ..שאפו עליך!!!! נשאר יציב ואיתן מנווט בידיים בטוחות את הפורום ונותן תחושת בטחון תוך קבלה ללא שיפוטיות ומתן חופש ומרחב פנימי להיות כפי שמתאים ... תודה ענקית לך אודי אהוב על כך !!! עברנו הרבה... וודאי שאני זוכרת את "איילה שותה מים" כן.. מים רבים זרמו וזורמים בירדן... הגורמים לצביטה בלב.. צביטה של געגועים למה שהיה ועכשיו שונה.. והלב והראש פתוחים גם לקבל שינויים שמתרחשים.. ידיים פתוחות לקבל חדש וטוב... ואת מיכל ..צמאה...וגם אני.. ואת אביבוש הזמנת לשבת על ידי כאן בשקט.. אני רוצה להזמין אותך אביב,ואותך מיכלי וחתולית,וינשוף, וגולם , ואותך טל אור שמאוד התחברתי ואהבתי את מילותייך בהודעה שפתחת וגם בתגובתך.. וכמובן ,אותך אודי אהוב!!!! נשב ..נקשיב למי המעיין,הנהר, הים המים שזורמים.. נשב ,נקשיב ..ומי שרוצה גם יטעם,ישתה... נשב ונתחבר לעצמנו,ניתן מקום ומרחב לכל אחת/אחד כפי שמתאים ..מתי שמתאים.. כל אחד בקצב שלו... וכפי שאודי אומר... לא נפגע באחר וגם לא בעצמנו.... שלכם , במבי.
הי במבי, חשבתי על המילה 'משונה' שכתבת. עולם משונה. וחשבתי על העצב. אולי זה עולם משתנה, ולכן העצב? אודי
הי אודי, הרשתי לעצמי להתגנב לפה, הייתי לזמן מה קוראת שקטה... בעיקר בשל חוסר כוחות, לאחרונה הסכמתי לטיפול תרופתי, בשל הדרדרות קשה. עכשיו אני פה. רציתי לשאול אותך כמטפל , כתבתי למטפלת על מחשבה אלימה מאד כלפי אדם קרוב אלי, מיותר לציין שלא באמת אפגע באף אחד, האם היא יכולה לעשות עם הדבר הזה משהו?
איזה כייף שאודי השאיר פירצה ובחרת להכנס בה .. אוהבת אותך .... ולא יודעת ומשאירה לאודי למרות שמשארת שלא ..... לכולנו יש לפעמים מחשבות ... במיוחד למי שפוגע /פגע בנו .. תישארי ????
זה בסדר לחשוב, לתת מקום לרגשות כל זמן שאינך מבצעת או חושבת לבצע....מקווה שהטיפול התרופתי יעזור.
אם את מתכוונת לזה שהיא כביכול תעשה משהו נגדך... לא נראה לי אבל כן תוכל לעזור לך לפתור את הרגשות האלה... וטוב שהבאת לטיפול ודיברת חשוב לדבר על הכללל לשם כך היא נמצאת... יום מקסים לך...גולם...( למה גולם ) חטולית
שלום לך, רק רציתי לתת חיבוק וירטואלי ולנסות לשלוח כוחות ותמיכה לכאב והסבל שאת עוברת בתוכך. משבר והדרדרות במצב הנפשי, מלווה בייסורים, שאלות, מצבי קצה ותפיסות/דפוסי מחשבה של 'הכל או לא כלום' (צמצום קוגניטיבי).. הצפה רגשית.. יאוש.. חוסר אונים.. צער.. ועוד. מקווה שהשילוב בין הטיפול הפסיכולוגי לתרופתי, יאפשר לך מרווח ומרחב נשימה והקלה. לגיטימציה למצבך 'כרגע' וידיעה שהעבודה הטיפולית (המתמשכת.. ומלווה במגוון רגעים, עליות וירידות..) בחדר הטיפול עם המטפל/ת ובחיים עצמם, עשויים להביא אותך לימים טובים יותר. בהצלחה!!
בתנאי שאת נשארת. גם אני התגעגעתי,אליך לחברות האחרות לאודי ולמקום המחבק הזה אבל לא היה לי את הכוחות לכתוב.
למה תשובתך הרגישה לי לרגע כאילו המטפלת שלי הגיבה לי?
הי גולם, שמח שהתגנבת :-) לא נראה לי שיש מה לחשוש. מותר לדבר גם על פנטזיות בטיפול. חייבים לדווח רק אם יש בזה כדי למנוע פשע או פגיעה. אם אין חשש כזה - זה חומר לגיטימי לעבודה טיפולית. אודי
כתבתי קודם הודעה אני ממש רוצה להבהיר לפני שתיכתבו לי שוב על הזכות והאפשרות לא להיות כאן .. על צרכים שונים ...הכל אני יודעת מבינה ומוקירה..... פשוט מדברת על הקונפליקט שבי על לכתוב כאן ושזה יהיה נכון במינון ובצורה לצורך שלי ולצורך העכשוי של הקבוצה ....אז כל מה שאני כותבת כאן ושם זה עלי ורק עלי ...בלי שום כוונה לתת למישהו תחושה שהוא לא בסדר בדרך שלו
זה בסדר אביב.. ואל תפרשי אותי כמו שאת לא אוהבת שאני מפרשת אותך...אז כתבתי לבד פה. אז מה? לא נטושה. אודי פה לא?? מבינה אותך לגבי ההחזקה. זה אינו תפקידי ולא מתיימרת להחזיק קבוצה. ממש לא. אני פה מההתחלה כמעט של אודי.. זה הרבה זמן. ונראה...
אביב יקרה טוב לי שאת כאן ינשופים
מיכלי לא מפרשת אותך ומעולם לא פירשתי אותך ... הושטתי לך יד במקום אחר,זה לא שייך לכאן .... זה בסדר אם את לא זקוקה לה .. אני מאוד מבינה ...
התבלבלתי במקום....הייתי צריכה לכתוב שם....כי שם כתבת לי שאני מרגישה נטושה ובאת בגללי....סליחה על הערבוב.
תמיד בלב תמיד יחד שולחת חיבוקים
דבר אחד מכל מה שכתבתי לך ....הבנת נכון .. באתי כדי להיות אתך ....
הי אביב, המינון - בין לכתוב ללא, בין היחיד והקבוצה, בין הפנים והחוץ - המינון המדויק, הוא לב לבו של העניין. אודי
נכנסתי אתמול בצורך מאוד גדול לראות את הודעת הסגירה שלך ...משהו בה שומר על הגבולות שומר עלי... לא בטוחה ואולי טועה שאתה לא "שוכח "לסגור בזמן האחרון ,אני חושבת שזה מכוון להשאיר פירצה ....למי שרוצה דווקא בשקט להעיז ולכתוב .... אודי אהוב אהבתי את המילים למיכל שאתה פשוט לא מפרש זה קסום ...ללמוד לא לפרש הלואי והייתי שם במקום הזה שיודע שהוא לא חייב לדעת . במקום שמקבלת את מה שקורה מבלי להרגיש שאני חייבת לעשות משהו.... מיכלי יקרה זה אולי הנקודה שדיברת עלייה עלי ועל סוריקטה כמי שחושבות שצריכות להחזיק את הפורום.ברור שלא אנחנו מחזיקות אותו אבל כולנו יחד כן .... וכן בתקופת השידרוג שאת ואחרות עזבו הרגשתי כמוך שזה אני וסוריקטה וסוריקטה ואני.....זה קשה ,כי אף אחד לא רוצה להרגיש שהוא "חייב" להחזיק את המקום....אני מניחה שזה מה שהרגשת בשבועיים האחרונים. אישית אני מאמינה במעשה ..זה נכון ש10 שנים זה נצח זה נכון שהותיקות פורשות וגם אלו שאחריהם זה הגיוני. מאמינה בכנות אודי שאתה לא מתכוון לנטוש את הספינה גם בתקופה של דממה ....כבר כתבתי על זה בעבר שזה מרגיש לא הוגן מולך שזה מרגיש כאילו אתה מובן מאליו ואנחנו יכולות לכתוב או לשתוק ... מאמינה גם שב"פירוק" של הקבוצה עכשיו יש סיכוי לחדשות לכתוב ...היה משהו לא טבעי בזה שכל מי שבא חדש לא נשאר ....אולי היה בנו משהו מפחיד.. מניחה שלא היה בנו את התחושות הראשוניות של קושי בטיפול שמביאות לכאן חדשות..היה בנו כבר ריצה קדימה אל תוך העומק של עשייה טיפולית...עמוק בתהליך ,אולי זה מרתיע חדשים . ומצד שני שקט , פורום שומם מרתיע עוד יותר ...ולדעתי , אני יודעת שאתן חושבות אחרת. מי שהמקום הזה חשוב לה שרוצה בעתיד את האפשרות לכתוב כאן משהו .....צריכה לשמור עליו,בדיוק כמו קבוצה אמיתית... הייתי שייכת לקבוצה פעילה מאוד באו איי ולאט לאט אנשים פרשו עד שנשארנו 4 והחלטנו על סגירת הקבוצה . היא מעולם לא הוקמה שוב .נכון ששם לא היה מנהל סבלני ...אבל אני חוזרת על משהו שכבר כתבתי בעבר כדי שמי שרק קוראת תוכל לקרוא מישהו צריך לכתוב... אישית אני בקונפליקט אמיתי ....חזרה לכאן אומר פירצה בגדר אצלי ....וכרגע אנחנו צריכים עוד גבולות וגדרות שישמרו עליינו ....לכן נכנסתי אתמול חיפשתי את המילים ששומרות .... ומצד שני כפי שכבר אמרתי מאמינה במעשה . מאמינה בזה שאני כחלק ממקום לא יכולה להשקיף מהצד ולהגיד וואוו מתפרק לי ,שקט כאן ....אני צריכה לעשות פעולות ...במקרה של כאן זה לכתוב....אז באתי ואני כאן לרגע או יותר ואתם חסרים לי ממש.....
קראתי אותך כמנ פעמים ומסכימה עם מה שכתבת כמי שהמקום הזה חשוב לה מאוד ....בהחלט חושבת שכן צריכה להיות פעילה... רק לשבת על הגדר ולתת לאחרים " לעשות את העבודה " מרגיש לי חוסר אכפתיות אבל זה מה שמרגיש לי...!! כל אחת עסוקה בחיים שלה...באופן טבעי...מקןבל ..יחד עם זאת... לא הייתי אומרת שזה התפקיד של אודי " להחזיק " את המקום הוא כבר תורם את החלק שלו בהתנדבות שהוא עונה ןמתיחס לכל שאלה שעולה... אז כן... להכנס ולכתוב ואת מאוד חסרה כאן אביבוש אבל מכבדת את הגבולות שלך אהובה שיהיה יום טןב לכולן חטולית
את לא יכולה לעזוב אותי...
את היא זאת שנעלמת כל הזמן ...למרות שאני מרגישה אותך כאן . ואני ,די חייבת להתרחק מהמדיה ....כדי לשמור עלי למרות שאני כאן כרגע .. אוהבת
אוהבת אותך מאוד ... אני כאן כמה שיכולה ..
כל פעם בשינוי הפורמט בהחלט לא היה קל...וגם הדרישה ל70 תווים ולא מאפשר לשלוח די מעצבן. ו...כן, לעיתים ממש מרגישה מיותרת כבר פה והמילים שלך חיזקו "לאפשר לאחרים"...אולי היה טוב יותר אילו היו פה יותר אחרים. מיצינו האנשים הישנים...טוחנת עוד מאותו דבר....וזה לא נגמר...גם זה עצוב ופטאתי....
את בהחלט לא מיותרת יפתי וזה בכלל לא קשור לאנשים הישנים כאן..ותיקים... מצטערת שמרגיש לך רע.... איתך מתוקה חטולית
הי מיכל, כרגיל, אפשר לקרוא את דברי ביותר מדרך אחת. אני כמובן לא התכוונתי למיותרות, אלא לזה שיש אולי אפשרות להעז יותר למי שיושבים מהצד ונמנעים. אבל גם ייתכן (כמו שקורה לעתים במרחבים וירטואליים) שלפנינו תקופה ארוכה ושקטה. בכל זאת, 10 שנים אנחנו כאן. זה נצח במונחי אינטרנט. נמתין ונראה... אודי
אודי יקר, איך אתה מפרש את העזיבות והשקט?התבוננות?הססנות לכתוב? פחד להתקרב? אבל למה דווקא עכשיו? למרות היציבות שלך פה שנים?? אודי ....אני לא חושבת שזה תפקיד של מישהו מאיתנו לשמור שהפורום לא יעלם. פשוט מוזר לי. כאילו אביב וסוריקטה חשבו שהן מחזיקות את הפורום...אני באה לפה כדי להרגע מתפקידים...מלהחזיק מקום או מישהו... כל הזמן בחיי מרגישה שאני צריכה להיות כזו חייכנית, כיפית ומקשיבה וערנית לאחר ומחזיקה, ילדים, בעל, הורים את כולם מכילה...... דווקא פה אני רוצה להיות זו המוחזקת שמקבלת חיזוק ופחות נותנת...תסלחו לי כולכם....נמאס לי גם להרגיש אצלה שאני מרצה אותה.אני רוצה לעשות מה שלי נוח....ומקווה שאוכל להמשיך כאן להתבטא ולקבל קצת חיבוק כזה.ולהרגיש גם חלשה ונזקקת.... מרגישה שזקוקה לחום אוהב, לחיבוק ולהיות אהובה. לא מרגישה כזו כלל.חבל. מרגישה מיותרת כאן.
מיכלי חומד לא רק שאת לא מיןתרת את בהחלט מהווה...עבורי לפחות מישהי שכן אכפת לה .... וכן ..יש זמנים שאנשים נכנסים יותר ויש שנכנסים פחות כל אחת לפי היכולות שלה ולפי מה שמתאים לה.... אני לא חושבת שאודי יכול לעשות משהו בענין...של תמיכה כאן בפורום או החזקה בפורום שיהיה יותר פעיל מעבר למה שהוא פעיל... גם לא חושבת שזה התפקיד שלו...כמו שאמרת...המקום יציב ...וזה תפקידו לדאוג... כבר כתבו לאחרונה כאן בנות על החוסר הזה של.....תגובות שחסרות מבחינה כמותית....אבל כנראה שזה המצב כעת..יש אכן ירידה בכמות.... את יכולה תמיד להכנס ולתת מקום למה שמרגיש לך....ומי שכאן..שיכולה לתת תגובה..נכנסת ומגיבה... בכל מקרה מתוקה שלי אני כאן לתת לך חיזוק וחיבוק גדול חם ואוהב ולא משאירה אותך לבד...אם זה עוזר... תמיד איתך מתוקה חטולית
היי מיכל כל אחד מחליט מה שנכון ומדוייק לו. אביב למשל לוקחת פסק זמן בגלל בעיות אישיות שלא קשורות לפורום.. לי אישי לוקחת מקום כי אני זקוקה לו. נכון שפחות נוח כרגע אבל זה המציאות. מקווה שתאפשרי לעצמך כאן מקום ינשופים
הי מיכל, זה פשוט: אני לא מפרש... אבל אם אנסה: זה קשור בחלקו לשינוי הפורמט ב'דוקטורס', שלא ממש התאוששנו ממנו, אבל גם לדינמיקה של פורומים - לעתים יש תקופות של שקט, חלק מתרחקים, וזה עצוב מצד אחד אבל גם יכול לאפשר לחדשים לנסות. אודי
מרגישה צורך להניח את הדברים כאן לשחרר אותם ואולי להרגיש הקלה... ימים לא פשוטים... בעקבות המצוקה בטיפול וכל מה שהיה עם המטפלת,באותו יום הלכתי לעבודה והלכתי לאיבוד והקטנים הופיעו והרטיבו לנו את התחתונים, חצאית, אפילו את כיסא שכל אנשי צוות שמשתישבים בה. חזרתי מניתוק והתביישתי כל כך. הייתי צריכה ללכת הביתה.. מאז אני חולה.. 3 ימים במיטה מותשת מעייפות ולא מצליחה לקום. רק רוצה לישון כל הזמן. והאמת, מרגישה הכי בטוחה בבית שלא יהיו יותר פדיכות ולא רוצה לקום או לצאת החוצה... לרוב אני מתפקדת ברמה מאוד גבוה במקצוע שאני מאוד אוהבת... מרגישה חסרת אונים בכל מה שעובר עלי.
ינשוף יקרה, וואו...ההרגשה בוודאי קשה, אולי יש בעבודה מישהי קרובה אלייך שאת יכולה לדבר איתה? להסתגר בבית זה לא פתרון..בסופו של דבר צריך להתמודד עם הדברים.....מאמינה שתצליחי. ומקווה שבטיפול תוכלי לדבר על כך ולהתגבר על הבושה...איתך יקירתי.
ינשופית יפה שלי טוב שיש מקום להניח בו דברים טוב שנכנסת... מצטערת לשמוע על האי נעימות שקרתה לך.. מבינה שהמצב עכשיו לא טוב אבל לדעתי את כן צריכה לצאת מהבית לא להשאר במצב כזה ועוד לבד בבית זה בפני עצמו מדכא... יש אולי חברה שיכולה לבוא לארח לך לחברה שלא תהי לבד כל הזמן.. אני בטוחה שתמיד את מתפקדת ברמה הכי גבוהה במה שאת אוהבת לעשות אבל לפעמים יש גם נפילות יפתי... ומהם צריך לקום כי החיים ממשיכים... חיבוק גדול עד אליך יפתי ומקווה שהמצב ישתפר במהרה אוהבת חטולית
חטולית ומיכל יקרות אחרי ששתפתי כאן הכרחתי את עצמי לחזור לעבודה לא דברתי או שתפתי את אף אחד. לא בא לי להתאמת עם אף אחד מקווה שעם הזמן ישכחו מזה ושגם אני אשכח מזה בנתיים מתפקדת כרגיל כאשר מפורקים בפנים
כמה כוחות!!! את אמיצה!!!! וואו. כל הכבוד שהלכת לעבודה למרות הכל. ואולי תשקלי לדבר בטיפול?? בכל זאת?
תודה מיכל לא שתפתי את אף אחד בעבודה ברור שכבר שתפנו את המטפלת
רוצה להוסיף עוד דבר.. בזמן הזה שהייתי במיטה בעבר תמיד הייתי נזכרת במטפלת וזה היה נותן לי עוגן. הפעם לשם שינוי לא רציתי את המטפלת. פעם ראשונה בחיים שחשבתי על אימא, רצינו את אימא שתבוא ולהרגיע. דמיינתי אותה במצב הנוכחית, עם אלצהיימר והכל,מחבקת אותנו ומרגיעה, במקום שאני כהרגלי מרגיעה אותה. הכמיהה לנוכחות של אימא, לחיבוק של אימא שלעולם לא היה..
ביטלתי פגישה השבוע. אני מבטלת לעיתים נדירות ומנסה בדרך כלל לקבוע ביום אחר אך מאוד קשה למצוא זמן אחר. אז לא מצאנו...היה לי ברור...ובכלל מאז שחזרה מרגישה אחרת..דברנו על כך כמובן. אבל יודע מה? כשהייתי הכי זקוקה היא נסעה..וזה שינה אצלי וכעסתי וכו...לא כועסת יותר..סתם נמאס לי שזה הזמן היחיד וגם בשבילו אני צריכה להתאמץ כי זה לא אדיאלי מבחינתי....קצת מעצבן אותי כבר הטיפול הזה שנמשך מלא זמן...ואני לא יודעת מה אני רוצה מעצמי או ממנה....לא סיימנו את הטיפול בשיטה הזו..עצרנו ו...כאילו לא רציתי להמשיך או לא בטוחה כבר מה אני רוצה....לא מובן...גם פה לא מובן מה מנסה לומר.....
מיכלי מתוקה מבינה שאת מאוכזבת.. לא רוצה להמשיך בטיפול באותה שיטה..אולי כבר נמאס אז ביטלת פגישה השבוע..... כנראה שזה מה שהרגיש לך הכי נכון לעשות... זה לגמרי בסדר לא קרה כלום אולי את זקוקה לזמן לבד...לריענון אישי בלעדיה יעזור לחשוב ואולי להגיע להחלטות מה את רוצה בהחלט ועל מה את מוותרת... חיבוק גדול עד אליך איתך חטולית