פורום פסיכולוגיה קלינית

במסגרת בדיקה פסיכיאטרית הניתנה לי אבחנה ORGANIC PERSONALITY SYNDROME מה משמעות האבחנה ומה הטיפול המומלץ? הפסיכיאטר נתן אבחנה נוספת של ADHD. אשמח לקבל הסברים מפורטים.

זה נשמע כמו בבלת אחד גדול. תזהר מהפסיכיאטרים. אני נפגשתי עם כמה וכל אחד אמר משהו אחר

שלום חיים, אני מניחה שהכוונה לשינויים אישיותיים שמקורם בחבלה או מחלה מוחית (יכול להופיע לאחר דלקת מוחית, זעזוע מוח או כל פגיעה מוחית אחרת). עפ"י הספרות שבידי, פגיעה נלווית בקשב ובריכוז אינה יוצאת דופן, ולכן לא ברור האם ה-ADHD הוא ראשוני או משני (כלומר, האם היה שם תמיד, או הופיע כחלק מהתסמונת). לגבי הטיפול, עליך לשאול את הפסיכיאטר המאבחן, שכן הוא יוכל לדעת האם ניתן לטפל בפתולוגיה האורגנית (גופנית) הבסיסית או רק בתוצאותיה. בברכת בריאות טובה ליאת

אני הבנתי מהפסיכיאטר שבדק אותי שהבעיה האורגנית שבגללה הוא נתן לי את האבחנה הנ"ל (ORGANIC PERSONALITY SYNDROME) היא הפרעת קשב- ADHD. האם הפרעת קשב נכללת בין המצבים האורגניים שיוצרים את התסמונת הנ"ל? האם התסמונת הזאת היא בעצם סוג של הפרעת אישיות?

כל נושא שפונים אליך אתה חוזר וטוען זה חומר לטיפול ונותן לזה הסבר שאפשר וקשור לדפוס חוזר בעבר. גם בנושא של התאהבות בחדר גם בנושא של כעס וכמעט בכל דבר. הרציונליזציה שאתה נותן לכל רגש שחס וחלילה תהיה במטפל או במטופל בלי שימוש בו כחומר טיפולי או נסיון לשחזר את העבר לא ברורה. מה לא יתכנו רגשות אמיתיים שכן תלויים בזמן ובמקום כלומר בטיפול עצמו. האם כל דבר שקורה חייבים ישר לברוח למקום המקצועי והרובוטי הזה. אודה לך אם תענה לי תשובה כנה בלי להגיד תנסי לבדוק איפה עוד הרגשת כך או שזה חומר טיפולי חשוב. אני מאוד רוצה להאמין שמטפלים הם בני אדם ולא מסתתרים מאחורי הסברים מקצועיים גרידא שגם אתם ה"דואגים לרווחת המטופל" יכולים לקול את האפשרות שגם בחדר יכולים להיות חוויות חדשות בלי קשר לכלום. תודה דרור

שלום לך, דרור ישוב לענות כאן ביום ראשון, ואולי - אם יוכל או ירצה - יגיב אלייך קודם. בכל מקרה, המרחב הטיפולי הוא מעין 'מעבדה' אליה נכנסים מתוך עמדה סטרילית ככל האפשר, כדי לאפשר עבודה נקייה ללא נזקים. לא נותר לי אלא להסכים שכל דבר העולה בחדר הוא חומר טיפולי. גם לרגשות ותחושות 'אמיתיים' יש מקום בטיפול, אך הללו חייבים להיות מטופלים בזהירות המתבקשת, מתוך שמירה על המקום המקצועי, גם אם הוא מוצג בדברייך כעניין של מה בכך. בברכה ליאת

את לא יכולה לתאר לעצמך,עד כמה אני כועסת על עצמי ומצטערת שחשבתי בכלל לנסות ולהכנס למהלך כזה,כשבעצם בתוך תוכי יודעת שזה לא באמת מה שרוצה.האמנתי שניתן לעשות הפרדה בדברים,שכל אדם בוחר לו מתי ואם בכלל הוא רוצה טיפול ובעיקר למה? ומסתבר שלסיבה אין בכלל משמעות! אילו לא הייתי מידעת על אותה בעיה,אין לי ספק שזה בכלל לא היה נושא לשיחה.אני חושבת שמייחסים לנושא הזה משמעות יתרה,כאשר בפועל זה רחוק מלהיות כזה נורא.אני רחוקה מלהיות בסכנת חיים(הייתי שמחה לו היה זה כך) אבל זה לא!והעובדטת מדברות בעד עצמן.והתמקדות בנושא הזה הרבה יותר ממיותרת,משיגה תוצאה הפוכה!אני לא יודעת למה אבל מאתמול,אין לי רגע אחד של מנוחה יש לי כזה בלאגן בראש,במחשבות ובעיקר בהרגשה.רוצה לצלול הכי עמוק שאפשר,שגם אם אנסה לעלות חזרה לא יישאר לי חמצן,האויר כבר נגמר.מתפוצץ לי הראש מרוב מחשבות ואני רק רוצה שקט. רוצה להעלם רוצה להרגיש איך זה בעולם אחר.

ליאת אם המחשבות האלו לא מרפות,ונותנות לי קצת מנוחה אני לא ממש יודעת מה אני עושה.

דנה יקרה, פגישה טיפולית ראשונה, בעיקר כשהיא באה לאחר לבטים כה רציניים, יכולה לעורר הרבה מחשבות, ספקות, אי שקט ואפילו חרטה. כאשר מגיעים לאיש מקצוע, עושים זאת - בין השאר - מתוך ידיעה שהוא מבין בתחומו. לפעמים מה שנראה בעינינו חסר חשיבות ו"נון-אישיו", נתפס אחרת בעיניים המקצועיות של המטפל, ואז נוצר פער בין הציפיות לבין מה שעומד מולנו. יכול להיות שגם המטפלת לא חוותה אותך בסכנת חיים מיידית, אך נוכחותו של פוטנציאל מאיים כל כך אינה יכולה להישמט ולו לרגע מתודעתה. אני מאמינה שהתעלמות ממה שנראה כמו סכנה או איום על שלומך, כמוה כהתעלמות מוקדמת בהרבה מדברים שאיימו על שלומך הגופני והנפשי. מטפל חייב להיות זהיר ולא ליפול למלכודת השחזור המפורסמת. אני חושבת שהמטפלת שהציבה לך את הדברים כפי שהם מבקשת בשבילך משהו חדש, מיטיב, חומל, דואג ומכיל - לשם שינוי. הלוואי שתצליחי לראות זאת ליאת

הפער בציפיות נוצר כשיש ציפיות,ולא כשאין.וכן שמעתי את מה שיש לה להציע לי ואני עדיין אומרת לא תודה.אם זה המצב האופציה היחידה כרגע,אני רוצה להשאר איפה שאני בתקווה ובשאיפה לגמור עם זה מהר בצורה זו או אחרת.

האם למטפלת באופן עקרוני אסור לה לגעת במטופלים? כמו: טפיחה על השכם, חיבוק? אני הייתי מאד רוצה שהמטפלת שלי כן תתן לי מדי פעם חיבוק. מה עלי לעשות? מעולם לא דיברתי איתה על זה. למרות שהיא כן ניסתה לשאול. תודה

שלום תמי, נושא המגע בטיפול נדון הרבה בפורום שלנו, ואני מציעה לך לערוך חיפוש ולקרוא את מה שכבר נכתב בנושא. ככלל, טיפול פסיכולוגי אינו אמור לספק קונקרטית צרכי קרבה ומגע, והוא עושה זאת בדרכים אחרות, מילוליות בעיקר. יש מטפלים שמרגישים נוח עם מגע פיזי ויש שלא. אני מניחה שאם זה לא קרה אצלכן עד היום, אזי המטפלת שלך נמנית על הסוג השני. בכל מקרה, הדיבור על כך, על הצורך שאינו מקבל סיפוק, עשוי להעלות חומרים עשירים וחשובים, שיובילו לתובנות חדשות עלייך ועל האופן בו את מתנהלת במרחב הבינאישי. בברכה ליאת

מה אין רגישול לבעיות הנפשיות של בני האדם , אני פניתי אליכם בעניין רגיש ביותר אני חיה במצוקה גדולה ואם בפשוט אומרים לי לכו לעזרה מקצועית מה זה !

קרן יקרה. מנהלי הפורום עושים כאן עבודת קודש. בהתנדבות. הם יכולים לתמוך, הם יכולים לנסות להסביר תופעות וקשיים. הם יכולים להמליץ ולעודד פנייה לטיפול, הם לא יכולים לפתור את הבעיות דרך המסך. דרור שיקף לך את המצוקה שאת מעלה. וסיכם את התופעות לקונטקסט מסויים (חרדות לגבי הגוף). עושה רושם שהוא מאוד הבין ולא הקל ראש בדברים שהבאת. ו...כן, הוא הפנה אותך לטיפול מקצועי. אולי רצית קצת יותר, אבל זה המקסימום שאפשר לעשות דרך האינטרנט. מאחלת לך הקלה מהירה. הדר

כל הכבוד שאת לא מפחדת לכעוס, את גם צודקת ב100% .

שלום קרן, כמו שציינו נכון קודמותי, פורום אינטרנטי אינו יכול להחליף טיפול פנים אל פנים. אחת ממטרותיו של פורום זה היא סילוק החשש הראשוני מפני טיפול פסיכולוגי ממשי. אני מבינה את אכזבתך, ומקווה שתמשיכי להתארח בפורום בכל זאת, ולהנות ממה שהוא *כן* יכול לתרום לך. סוף שבוע נעים ליאת

מה הכוונה ב- "חשיבה אידיוסנקרטית רומינטיבית"?

שלום אלי, חשיבה אידיוסינקרטית היא חשיבה בעלת גוון סובייקטיביסטי ופרטי, שאינה מאד תואמת למכנה המשותף עם יתר האנשים. רומינציה היא הנטייה לחיטוט ועיסוק יתר ("העלאת גרה") בתכנים נפשיים אלה ואחרים. בברכה ליאת

למה???

חן, נדמה לי שאת יודעת למה. דיברנו על כך מספיק. נסי להימנע מלהכאיב לעצמך יותר. ליאת

אם אני חשה רע בעקבות טיפול פסיכולוגי נוצר טריגר ואני מרגישה רע בעקבותו. האם עליי להתחפף משם כל עוד נפשי בי? לא מדובר בטיפול פרטני אלא טיפול דיאדי בו לקחתי חלק אבל הטריגר נוצר ואני כועסת על המטפלת שחשפה אותי לזה. מפני שאם זה היה פרטני אז היא הייתה מטפלת בי אבל מכיוון שלא היא לא יכולה לטפל בי באופן אישי.אני מרגישה כאילו היא זרקה אותי לים, נפצה לי את כל ההגנות והשאירה אותי חשופה ולבד. למה?!?!? הטיפול הזה לא נועד לדברים כאלה- אז בשביל מה?!?! נדמה לי שהיא מתנקמת בי או משהו. כי רציתי לעזוב בגלל עבודה והיא נפגעה.

אני מציע לך להראות למטפלת כמה את כועסת עליה. אפשר גם להרים קצת את הקול לא חייבים להיות מנומסים כל הזמן. ואם היא לא תוכל לעמוד בזה סימן שהיא לא שווה בתור מטפלת

שלום לך, לטיפול, גם כשהוא נועד למטרות ספציפיות, יש נטייה פתלתלה להגיע גם למקומות לא מתוכננים ולא תמיד צפויים מראש. לפעמים זה יוצר הפתעות נעימות ולפעמים מהומות. אם תתחפפי משם כל עוד נפשך בך, תפסידי את הרווח העיקרי מן הטיפול. אולי תחושי הקלה מיידית לטווח הקצר, אך תישאר בך לטווח הארוך קפסולה של כאב לא מעובד, שימשיך להחמיץ מבפנים, ולהגיח באופן לא צפוי מול טריגרים כאלה ואחרים. הישארי בטיפול, דברי על מה שמכעיס אותך ועל מה שמכאיב לך. בשביל זה את שם. אשמח לשמוע מה שלומך גם בהמשך ליאת

אני זקוקה לעזרה. אני איבדתי אמון בעצמי ובאחרים. אני לא מצליחה לקחת החלטות, משנה את דעתי כל רגע, אני לא מצליחה לתפקד בחיי היום יום כמו שצריך. אני רוצה להאמין, אבל כל פעם מחדש מתאכזבת. קשה להתאכזב. אני מאכזבת מאוד את עצמי. גם אחרים מאכזבים אותי. אני פוחדת מאוד. מרגישה שאני שורדת איכשהו את היום. אני מקווה שהפורום הזה יעזור לי למצוא מטפל/ת מתאימ/ה. ואני מקווה שמבחינה כספית לא יעשקו וינצלו את מצבי. מחפשת מטפל הגון שאוכל לשים את מבטחי בו, מאיזור רחובות-ראשל"צ.

שלום ד. ניתן לחוש מדברייך שאת מתנהלת בעולם מתוך חוויה של ניצול, עושק, התעלמות וחוסר התחשבות בצרכייך. את מבקשת לזמן לעצמך חוויה חדשה, ואני מברכת אותך על כך. כשתמצאי לך את המטפל ההגון, תני לו ולך את הזמן הדרוש, כדי לבסס אמון וקרבה. קחי בחשבון שהחשדנות והזהירות ילוו אותך, לפחות בהתחלה, כהרגל ישן. כאשר תצליחי, לבסוף, להתמסר לקשר מיטיב, הרווח יהיה עצום. בהצלחה. ליאת

איך מוצאים מטפל מתאים באיזור שלי?

אני חייבת להודות,שהשיחה איתה עשתה לי ממש רע.למרות שבהודעה שלה איכשהו הבנתי על מה היא רוצה לדבר איתי(עניין של תחושה).חשוב לי שהיא תדע ואני מתכוונת לכך בכל הרצינות,שאני מבינה אותה,מבינה את המניעים שלה,ולא כועסת בכלל.רע לי מאוד מאוד זה נכון,ומהרבה סיבות סהקשר הזה.העובדה שהתעלתי על עצמי וניסיתי להפתח כמה שיותר,מה שלא היה קורה בשום מצב אחר!וטוב שלא ניסיתי קצת יותר.משום מה בחיי,מחיר האמת שלי תמיד נורא יקר.ובכל זאת כבר מורגלת טוב להיות לבד.הרצון שלה להחזיר לי את הכסף,מאוד מעליב!!!!היא ישבה איתי כמעט שעתיים!!!!(והיא יודעת מה דעתי על המחיר.אצל כל אחד אחר הייתי משלמת ולא חשוב אם יש לי או אין לי,והיא יודעת את זה!הכסף הזה הוא שלה ומאוד ביושר!גם בתוך הסערה שאני נמצאת בה עכשיו,חייבת להודות שאני מאוד מעריכה את מה שהיא בכל זאת מנסה לעשות.אבל אני כבר לא רוצה יותר כלום.הבנתי שוב את מה שבעצם ידעתי תמיד,שבחיים האלה לא מגיע לי כלום!ואלוהים מראה לי זאת יום יום אם בגדול,ואם בקטנה.הדבר היחיד שמצליח להקל עליי אחרי השיחה הזו,העובדה שאני שאני משוחררת מכל התחייבות(זה ישב לי על הלב מהרגע שיצאתי ממנה).מצחיק לחשוב שאני הסכמתי לתנאים,לחוזה וסתם.ועדיין אני אומרת אני באמת ובתמים מבינה,וממש לא רוצה שהיא תרגיש עם זה רע.נכון שהדבר היחיד שרציתי הוא להוציא ממני את מה שגועש בי,ולקוות להצליח לשרוד את הימים הכ"כ קשים,זה עושה רע אבל רע זה חלק ממני,כך שאין לה סיבה לקחת זאת באופן אישי.ועדיין ולמרות הכל אני מודה לה על הניסיון,על הרצון ההבנה ובעיקר על ההקשבה.ואוליי בעצם גם על הויתור.דרך אגב-זה לא משהו שאני מתכוונת להתוכח איתה עליו, אב לא אני ממש לא נראית רע,אני רק מרגישה רע!!!!

דנה יקרה, אני מבינה היטב על מה את מדברת. אני משוכנעת מעומק לבי שהיא מתכוונת לטוב, ורוצה לעזור לך בדרך היחידה האפשרית לה. את יודעת, גם למטפלים (ואפילו לטובים שבהם) יש מגבלות, ומטפל טוב, כך אני רוצה להאמין, הוא מטפל שער למגבלותיו. אין לי ספק שבחיים האלה מגיע לך הרבה יותר, ונדמה לי שגם את יודעת זאת. לא תמיד אוזן קשבת מספיקה, ולפעמים התוספת יכולה להיות קריטית. בכל מקרה, אוזן קשבת יש לך כאן, אבל זו טיפה קטנה מדי. אמנם יש אנשים שהרגילו את עצמם למשטר רודני של 'טיפות', אבל אין זה אומר שהבור הגדול והרעב שבתוכם חדל מלהתקיים. אני משוכנעת שהיא תהיה מאושרת אם תתני לה לסייע לך באופן שהיא יכולה. אם סמכת עליה, והתעלית על עצמך, ובחרת ונתת אמון, נסי לסמוך עוד קצת, ולהקשיב למה שכן יש לה להציע לך. שלך ליאת

שלום רב, ביתי לאחר שרות צבאי. התלבטויותיה לקראת המשך דרכה בשנה הבאה גדולות מאד, עד שנדמה לי שהנושא "משתק" אותה. למה שהיא ביקשה ללמד באוניברסיטה - היא לא התקבלה. לא רק שהיא אינה יודעת מה עושים בשנה הבאה אלא גם היא לא מנסה ממש להגיע להחלטה. מצב רוחה ירוד בהחלט. היא אינה כתמול שלשום. נסיתי אך אין ביכולתי לעזור לה לצאת מהמצב בעיצה ועידוד. למי פונים??

שלום גילה, תקופת הצבא היא תקופה מאד תובענית ואינטנסיבית, וצעירים רבים מעדיפים לחכות קצת לפני שהם מתחייבים לתכנית לימודים או עבודה. אנשים רבים מעדיפים לקחת פסק זמן, לנסוע לטייל בחו"ל או לבלות קצת בארץ ולעבוד בעבודות מזדמנות ומכניסות שאינן מצריכות התחייבות גדולה מדי. מבחינה זו, יש לאפשר גם לבתך את פסק הזמן הזה, מבלי שתחוש אשמה גדולה מדי. אפשר לנצל את השנה הקרובה לשיפור ציוני הפסיכומטרי, לייעוץ או הכוון לימודי (יש בכל אוניברסיטה), להתפתחות אישית (סדנאות מודעות או טיפול פסיכולוגי), או לבטלה חלקית. תנו לה את הזמן, הפחיתו לחץ, ואפשרו את ההתלבטות. מעטים מאיתנו יודעים בגיל 20 מה הם רוצים מעצמם ומחייהם. זה הזמן הכי טוב להתלבט. תוכלי להדפיס עבורה תשובה זו או להעביר לה את רוח הדברים. לפעמים די בזה כדי להפחית את רמת הלחץ. בהצלחה ליאת

באילו מקרים היית ממליץ להגדיל את תדירות המפגשים עם המטפל?

ערב טוב אלמוני, בימיו של פרויד, מייסד הפסיכואנליזה הקלאסית, המטופל היה נשכב על הספה 4-5 פעמים בשבוע. מאז, התגלגלה הפסיכותראפיה ועברה שינויים ועדכונים, וכיום הטיפול הרווח הוא מפגש של שעה שבועית. לפעמים, מתעורר הצורך במפגש/ים נוסף/ים, במצבי משבר קשים, או כאשר המטופל מרגיש צורך 'לעבוד' באופן אטינטנסיבי, או כאשר המטפל חש שהמטופל זקוק להחזקה צפופה יותר מחשש להתפרקות או לנסיגה מדאיגה במצבו הנפשי. בברכה ליאת

היי, אמרתי למטפל שלי שאני אוהבת אותו ואני מצטערת על זה מאד. פשוט באותו רגע רציתי להיות ספונטנית ןלהביע את מה שאני מרגישה. איזה בושה. בתור מטפל מה אתה מרגיש שמטופל מצהיר על אהבתו?

גם לי זה קרה... אמרתי למטפלת שלי שאני אוהבת אותה. היא לא ממש הגיבה, המשיכה לדבר על מה שדיברה קודם. לא חושבת שזה הפריע לי במיוחד. אבל בכל זאת תהיתי כמוך מה מטפלים מרגישים או איך הם מגיבים כשמטופל נחשף ככה בפניהם.

היי גילי. דוקא מצא חן בעיני שהצהרת על אהבתך למטפל ,לא מכירה הרבה שהיו מעיזות.... מענין איך הוא הגיב.

לגילי שלום, ממש כפי שאני בעד שכל דבר שקורה אצל המטופל ידובר כך גם במקרה הזה. זה שם וזה בחדר אז זה יכול וצריך להיות מדובר. נכון שזה מביך, אבל אם תחשבי על פעמים שאמרת ראשונה שאת אוהבת, האם לא הייתה שם מבוכה? כך שאני לא חושב שזה לא מתאים. אני כן חושב שזה צריך להיות מדובר, גם אם זה קשה, כי לעיתים עולה המשאלה לממש את האהבה ובעצם להפסיק את הטיפול. ולזה צריך להתייחס. לילה טוב, דרור

מאש שעשיתי ניותח להסרת אדנומה דרך האף , אני מרגישה שהאף שלי לא בסדר בכלל כאילו שבור יש משהו לא בסדר הלכתי לרופא א.א.ג שאמר לי בנחישות שהאף שלי בסדר רק שהוא עקום קצת , אני הייתי בהלם אף פעם לא חשבתיע שהאף של עקום דווקא הייתי מקבלת אותו כפי שהוא , התחיל הספק לחורר נשמתי והלכתי הרבה פעמים לרופאי אף אוזן גרון שאמרו לי אותו דבר אחרי שנתיים מהניתוח אני לא חוזרת להיות מה שהייתי אין לי ביטחון אני שונאת כל כך הגוף שלי אני מתעסקת עם האצבעות ומעבירה עם חלקי הגוף למשל כול הזמן שמה אצבעות על האף ומרגישה שהעצמות לא בסדר לא כמו הסובבים אותי שהאף שלי שונה , כאשר אני מתחילה לשים אצבעות על האף ולא מרגישה שהעצמות לא חלקות באף אני מתחילה לבכות לא יודעת מה לעשות יש לציין שגם עשיתי הרבה צילומים לראות שהכול בסדר ולמרות אני כול פעם מסתכלת על הדף ונרגעת קצת אני חוזרת על אותה פעולה . גם בזמן האחרון שמתי אצבעות על האוזן השמאלית והרגשתי שהיא שונה מהאוזן הימנית , אני מרגישה בסחוס באוזן השמאלית ומרגישה שהאוזן שבורה בעצמות כמו האף , גם פעם אמר לי אורטופד שהברכיים שלי פזולות כאיךו הן נכנסות פנימה והתחלתי לחשוב שגם הן שבורות גפ כך באצבעות כף הרגל ובד"כ כול דבר שאני מרגישה לא בסדר אם אני שמה עליו אצבעות מרגישה שהאיבר עצמו שבור , מה אפשר לעשות אני מתחילה להשתגע מהכאבים הנוראיים ולפעמים אני רוצה לשים קץ לחיי

רן שלום, את באמת מתארת סבל יומיומי קשה. נשמע לי שאת מפנימה מאוד בקלות דברים שאומרים לך, מתקשה להתעלם מהם או לקבל אותם ועוסקת בהם באופן מרובה. החרדות האלו מרוכזות בעיקר סביב הגוף, וסביב שברים בגוף ואולי הן מיצגות תחושה שלך שמשהו בך לא בסדר, שבור. תחושה שלא מקבלת ביטוי מילולי אלא רק דרך הגוף. אני ממליץ שתפני לאיש מקצוע מתחום בריאות הנפש כי הסבל שאת מדברת עליו הוא קשה וחשוב שלא תתמודדי איתו לבד, דרור

לא מבוגרת מדי, נעימה חכמה חייכנית

עמוס שלום, אתה יכול לצרף מייל אישי וחברי הפורום יוכלו להפנות אותך למטפלת מתאימה. לקבלת המלצה אישית מאחד ממנהלי הפורום ניתן לפנות במייל אישי אליו. בהצלחה, דרור

האם זה הגיע? האם מחקת אותו?

שלום לך, לא הגיע אליי מייל, עצתי היא שתנסי לשלוח שוב ואחזיר לך הודעה שקיבלתי, דרור

בן 27.5 אין לי חברים מתוסכל שאני לא מתחיל עם בנות עצוב מאוד טיפולים פסיכולוגיים לא עוזרים כולל תרופות שאני לוקח זמן רב ניסיתי לסיים את החיים בגלל שאני עדיין בתול וללא חברה

שלום לך, לא ברור לי מדוע כל ניסיונות הטיפוליים לא עזרו, ובעיקר במה הם לא עזרו איך אתה מבין את הבעיה אצלך, לא בעובדה החיצונית שאתה לא יוצר קשרים עם נשים, אלא למה אתה לא מצליח לעשות זאת. ובכל מקרה הגיל שאתה מתאר, מבלי להתכחש לתחושה שלך שזה כבר היה צריך להיות, הוא בהחלט לא גיל של מאוחר מדי. נסה לחשוב על השאלות שלי, ואיתן והתשובות להן לפנות לעזרה, דרור

קשיים ביצירת יחסים בהווה נובעים ממכאובי ילדות. לפעמים משיכה למין השני מעוררת רגשות מאד טראומטיים ואז אתה מרגיש משותק מרוב פחד. הדבר היחיד שיכול לעזור זה טיפול רגרסיבי שמעודד אותך לחוות ולהביע כאב זה באןתה עצמה כמו במקור. רק מטפלים בעלי רמה אינטואיטיבית גבוהה יכולים לכוון רגשות כאלה.

האם כדי לטפל צריך שיהיה למטפלת שלי מס' רשיון כמו שפרסמו בכרטיס שלהן אורנה וליאת. או שניתן לטפל בלי רשיון מה ההבדל. ומה זה התמחות קלינית האם זה מטפל או בדרך למטפל אני לא כל כך מבין מי יכול לטפל.

שלום לך, בשאלה ישנו ערבוב בין מספר נושאים. מספר הרשיון נוגע לאישור לעסוק בפסיכולוגיה והוא מוענק למי שסיים תואר שני בפסיכולוגיה במגמה טיפולית ומוכר על ידי משרד הבריאות כבעל רשיון לעסוק בפסיכולוגיה. בפסיכותרפיה מורשה לעסוק פסיכיאטר עם הכשרה בנושא, עו"ס קליני בעל תואר שני, ופסיכולוג קליני. התמחות קלינית הוא שלב הכשרה בו הפסיכולוג הוא מטפל לכל דבר ועניין, ורשאי לעסוק כמטפל, ולקבל הדרכה על כך בתקופת ההתמחות. מקווה שהבהרתי מעט, דרור

רציתי לדעת האם טורדנות כפייתית מחשבות כפייתיות הפרעות פסיכולוגיות(או סי די)יכולות לגרום לכאב בעיין שמאל דמעה.....בקיצור יש קשר בין מחשבות לעיניים...ולדמעה בעיין שמאל או סוג של צריבה או כאב?תודה מראש משה.

משה שלום, הקשר היחידי שעולה בדעתי הוא שתופעה פיזיולוגית כמו דמעה בעין מעלה חרדה ומעסיקה באופן אובססיבי במקרה בו קיימת הפרעה כזו ממילא. אין קשר אחר בין נטייה לאובססיביות לבין בעיות עיניים, לפחות לפי מיטב ידיעתי, דרור

האם אפשרי לאהוב הורה שהתעלל בך מינית, תחושה של שנאה ואהבה יחדיו, אני רוצה רק לשנוא אבל אוהבת אותו

שירה שלום, התשובה לשאלתך היא כן, זה קורה. ישנם הסברים רבים לכך החל מהזדהות עם התוקף, רצון לתיקון, משאלה לא להכיר בחלקים הקשים ועוד. אבל זה קורה, למשל ניתן לראות את זה עם נשים שעוברות אלימות במשפה וממשיכות לאהוב את הבעל המכה. חשוב לעבוד על הדרך בה את מרגישה עם עצמך, איפוא את בתוך זה, ולאט לאט לאפשר לעצמך לצאת מהסבך הרגשי שאת מתארת כרגע בו רגשותייך לא הגיוניים לך, דרור

אני כבר שנה וחצי מטופלת אצל פסיכולוגית קלינית פעמיים בשבוע. יש עליות וירידות בטיפול זה בעקבות חוויה פוסט-טראומתית שעברתי בילדות והסתרתי אותה במשך 10 שנים. אני מאד קשורה למטופלת אך לא יכולה לומר לה זאת. הזדהיתי עם הבחורה הקודמת שכתבה על חיבוק אני לא אחת שבוכה הרבה בטיפול אני מאד עצורה ובפעמים שזה קרה הרגשתי שאני רוצה איזשהו מגע של יד אנושית? אצל המטפלת הקודמת כן קיבלתי וזה עשה לי טוב ובטיפול עכשיו מעולם המטפלת לא נגעה בי תמיכה על השכם, לחיצת יד. כלום פשוט כלום. אני כן הייתי רוצה שזה יקרה מה עלי לעשות? לדבר על זה? לבקש ממנה? אני לא מעיזה. תודה! תמי

תמי שלום, אני בעד שתדברי איתה על כך כי כרגע יש משהו שלא מדובר ביניכן, מעכב את הטיפול וגורם להתרחקות. למרות זאת בהחלט ייתכן שהצורך/רצון שלך לא ייענה על ידה. אבל אין זה אומר שאת לא יכולה בהדרגה להרגיש את האכפתיות שלה כחיבוק. ככל שזה יתאפשר אני מאמין שיהיה לך קל יותר להתמודד גם בטיפול וגם מחוץ לטיפול. דרור

האם אתם המטפלים חושבים ביום יום על מטופלים או שברגע שהדלת נסגרת, אצלכם זה נגמר ואצלנו זה מתחיל? קורה לכם שהתאהבתם במטופלת אבל אתם כל כך "מקצועיים" שהדחקתם רגשות אלו? האם למרות כל המקצועיות והאטיקה אפשר שמטפלים יתאהבו במטופלת בלי ידיעתה ולא יספרו לה זאת בגלל המקצועיות? או שכל תרחיש כזה אתם ישר מסבירים על ידי העברה, העברה נגדית, הפנמה הזדהות השלכה וכו'.

יעל שלום, את שואלת שאלות חשובות. אבל הייתי מבקש ממך שתנסי לענות לעצמך מדוע את שואלת אותן, כי לא נראה שזה ללא סיבה. השאלה האם המטופל ממשיך להתקיים במחשבתו של המטפל גם בין הפגישות היא שאלה המשקפת חוסר אמון שלמטפל באמת אכפת מהמטופל. חוסר האמון הוא בסיסי הרבה פעמים כך שגם אם אענה, וזו אכן התשובה שלי, שהמפגש שלי עם המטופל קורה לא רק בזמן הפגישה אלא גם בין הפגישות, לא יהיה קל להאמין בזה ולהפנים את זה כאמת. לגבי ההתאהבות, הרי שבמפגש אינטימי בין שני אנשים יש מקום למגוון של רגשות, בהם גם אהבה והתאהבות. אבל ממש כפי שכל דבר אחר שקורה אצל המטפל הוא חומר לניסיון להבין מה קורה בטיפול, מה קורה אצל המטופל ומה קורה אצל המטפל, כך גם בנושא של ההתאהבות. לגבי האם לשתף את המטופל/ת ברגשות אלו ישנן גישות שונות. אך בכולן נעשית מחשבה על הטיפול ועל הרגשות הללו בהקשר של הטיפול. דרור

אני בטיפול די הרבה זמן אך מאז ומתמיד יש לי תחושה מאוד קשה שכשאני לא פתוח מספיק או קשה לי לדבר על משהו אז המטפלת כועסת, אני שונא שהיא אומרת לי אתה לא משתף פעולה אתה לא נותן מעצמך מספיק, קשה לי מה אני אעשה, אם היה לי כל כך פשוט לא הייתי אצלה. מצד שני אני רוצה שהיא כן תעזור לי לשחרר והרגיש טוב. מה לעשות?

נדב שלום, נשמע לי שהמטפלת מנסה בסגנון שלה, לא לוותר לך, ובעצם לספק לך את מה שאתה רוצה : להתעמת עם המקומות הכי קשים לך. אבל אתה מרגיש מואשם כתוצאה מכך ובעיני זה משהו שצריך להיות מדובר, כי לא בטוח שהיא מנסה להאשים אותך אבל משהו בדינמיקה ביניכם מוביל לשם, אולי לא מאפשר דיבור ואלי משחזר משהו שקורה מחוץ לחדר ומוכר לך. בכל מקרה זהו חומר טיפולי חשוב. דרור

קשה לי, כל פעם שאני בוכה בטיפול המטפל יושב מולי ולא ניגש לחבק או לנחם ה"מקצועיות" הזו גורמת לי להרגיש נורא לבד, וכשאני מסיימת את הבכי הוא מתחיל לשאול שאלות הנוגעות לנושא בלי להניד עפעף. האם זה לא אנושי לא משנה איפה שכשרואים אדם בוכה וסובל לנחם אותו או שבעינכם נחמה מסוג זה אינה מקצועית, האם אתם פוחדים להרגיש עוררות מינית ממגע פשוט ואמיתי? כמובן שלא אמרתי לו תחבק אותי אבל לאחרונה אני נמנעת מלבכות ועובדת מאוד קשה כדי להיות חזקה. אני מעריכה את המקצועיות שלו ושהוא שומר על ריחוק פיזי אבל בעיני חיבוק הוא קרבה רגשית וידיעה שהוא פה בשבילי ולא סתם אדם שמשלמים לו כדי שיקשיב.

אני מציעה לך ללכת לסדנת שביל המלאכים שם תקבלי הרבה חיבוקים ומגע.

נועה שלום, הנושא שאת מעלה הוא נושא חשוב העולה לא מעט פעמים. הוא נובע מגבול מסויים, שהושם לאו דווקא כדי לשמור על המטפל, אלא כדי לשמור על המטופל, הנמצא לעיתים במצבים מאוד רגישים ופגיעים במהלך הטיפול, ובעיקר כדי לאפשר לטיפול להתקיים בכך שמשאירים את כל מה שקורה בתחום הדיבור ולא בתחום המעשים, זהו הכלי שאיתו הפסיכותרפיה עובדת. מעשים פשוט יכולים לפגוע ביכולת הזו. לדבר על דברים חשובים, למשל על המחשבה שלך שהוא עלול או עשוי להימשך אלייך שהופיעה בדברייך. ובכלל, אני מבין את הצורך בחיבוק ומגע פיזי, זה טבעי, אבל יש דרכים שונות להרגיש חיבוק, גם במילים, גם בהקשבה. קשה לי להאמין שלמטפל לא אכפת כשאת בוכה. אבל ברור לי שזה נושא לטיפול התחושה שלך שאם הוא לא מחבק אז לא אכפת לו. דרור

איך ניתן להעלות הערכה עצמית, והרגשה טובה עצמית? חסר לי אנדורפינים למצב רוח טוב(כשהייתי בהיריון היה לי מצב מעולה- רוצה לחזור לאז), איך אני מגבירה אותם?

שלום לך, בכדי להעלות הערכה עצמית המלצה שלי היא לפנות לטיפול. התחושה הטובה שלך עם עצמך עשויה גם להעלות התחושה הטובה שלך בכלל (אפילו ברמה הפיזיולוגית). אם המדובר כרגע במצב דכאוני ייתכן שניתן להשתמש בתרופות שיאזנו את המצב ההורמונלי שלך ויגרמו לך לחוש טוב יותר. אבל לא בהכרח ישפרו את ההערכה העצמית שלך. דרור

אני לא במצב דכאוני

לא בדיכאון אז מה הם הדרכים להגביר אנדורפינים

מה זה טיפול פסיכודינמי והאם מטפל פסיכודינמי הוא קליני?

מני שלום, טיפול פסיכודינמי הוא טיפול העוסק בתכנים הנפשיים הפנימיים, העמוקים והלא מודעים של האדם הגורמים לו להתנהג ולהרגיש בדרך מסויימת ולעיתים לשחזר התנהגויות מסויימות מהעבר, גם אם הן לא רצויות עבורו בחלק המודע שלו. חלק גדול מהמטפלים הפסיכודינמיים הם פסיכולוגיים קליניים. אך אין חפיפה בין שני המושגים. דרור

לאחרונה אשתי נורא מרוחקת אנו לא מדברים, היא אפופה באפטיות לא ברורה שלא נדבר על יחסי מין שנעלמו לחלוטין, לילדים היא מגיבה באדישות מוחלטת. ניסיתי לשוחח איתה על כך ולהתקרב, אך לא ניתן. מה לעשות?

זאב שלום, אתה אומר שלא קרה דבר שיכול להסביר, לפחות לא משהו שאתה יודע עליו. זה משאיר שתי אפשרויות בולטות. האחת, משהו באשתך השתנה מהותית ובאופן פתאומי, אולי מדובר בדיכאון ואולי משהו אחר. האפשרות השנייה שמשהו בקשר שלכם השתנה או שהיה כך כבר זמן רב והגיע לשיא. עצתי היא שתנסה לשכנע אותה ללכת איתך לייעוץ זוגי, מתוך מחשבה על חיי הנישואין שלכם והילדים. דרור

במהלך הטיפול אני מרגיש שכשאני מתחיל לדבר על נושא וקשה לי אז המטפלת לא מנסה להשאיר אותי שם. ואז אני מוצא את עצמי עם תחושות קשות. היא מטפלת רגישה ולפעמים נראה כי מהרצון שלה לא ללחוץ, אני נשאר עם יותר כאב. מתי מישהו לא יבהל מהכאב הזה ויתעקש לשחרר אותי ממנו. היא מטפלת טובה ולכן חבל לי ללכת. זה ישמע מצחיק אם אני יגיד לה כשאני מדבר על משהו וקשה לי, אז אל תשתקי ותתני לי לברוח פשוט תשארי איתי שם עד שהכאב יצא. חשוב לציין שכבר הייתי בטיפול אצל משהי אחרת וזה לא עבד אולי אני צריך מטפל חזק יותר שלא מפחד להקשות עלי?

נועם שלום, בעיני זה ממש לא ישמע מצחיק אם תאמר לה מה היית רוצה שיקרה, מה אתה צריך ממנה. זה בהחלט יכול להביא לישנוי, וגם להעלות על השולחן את מה שקורה ביניכם את מה שקורה בחדר. יש לכך חשיבות טיפולית רבה בין אם היא תיענה לבקשה שלך ובין אם לאו. חשוב לדבר על זה, דרור

התחלתי טיפול לפני שלושה חודשים, המצב לא משתנה, אני הולך פעם בשבוע. השאלה היא מתי פסיכולוגים ממליצים על פעמיים בשבוע?

שלום לך, כמעט תמיד ישנה עדיפות להגיע פעמיים בשבוע לפחות לטיפול. אולם לעיתים מסיבות שונות זה לא אפשרי. עצתי היא שאם אתה מעוניין בכך, תעלה את הנושא ותברר האם זה אפשרי ובמה זה כרוך. דרור

יש לי בעיה.אני בדרך כלל,לא עצבני,אבל לפעמים,יש מצבים,שאני מתעצבן,אבל לא בצורה רגילה,הרבה יותר עוצמתי,אני יודע מה אני עושה,ואני מרגיש כאילו אני רואה,הכל מהצד ויודע מה אני עושה,לכיוון הכי רע שיכול להיות,ואני צריך ממש ממש להחזיק את עצמי,כדי לא לפגוע במיקרה הטוב במישהו,בצורה ממש רעה,ואכזרית. ניסתי לראות מאיפה שזה בה,ולמה זה,אבל אני לא מצליח למצוא(אפילו הייתי בסדנת עצבים,ניסתי לעצבן את עצמי,וזה לא הלך לא הגעתי לרמה אפילו לא בחלקית ממנו),ואני מפחד פחד מוות,שבפעם הבאה אני יכול לא לשלוט על עצמי,וכשמשהוא רע יקרה. אני מחפש עצה לאן לפנות,אם יש ספרים שאני יכול לקרוא,איזה מקומות אני יכול ליפנות כדי לפתור את זה

שלום לך, נשמע לי שעשית כבר מספר ניסיונות להתמודד לבד עם הנושא, להבין לבד, אבל זה לא עזר. אתה מתקשה להבין מה גורם לכך, מהם המצבים או הנקודות הרגישות הללו, ומאיפוא המחשבות על לפגוע במישהו בצורה קשה. לכן ההמלצה שלי היא לא טיפול עצמ בעזרת ספר אלא פנייה לטיפול. דרור

אני בן 27 ההורים החליטו פתאום להתגרש אף פעם לא חשבתי שזה יקרה כי היו לנו חיים נפלאים והם מאוד אהבו זה את זו, אני בדיכאון מזה וכועס עליהם, אני לא ישן בלילות ולא מדבר איתם, מה לעשות?

שלום לך, גירושין של הורים, בעיקר בהפתעה, הם קשים בכל גיל ויש בהם תחושה קשה של אובדן. אתה מתאר כרגע תופעות של התמודדות עם אובדן, אבל מסויים וזה טבעי לגמרי. בשלב הראשון, בכדי להתמודד אני מציע שתיעזר בסביבת החברים שלך תדבר איתם, זה מקל. אולי עם האחים אם יש. בהדרגה תוכל לבטא את הרגשות גם מול ההורים ולדבר איתם על כך. אם תרגיש שאין שינוי גם לאחר תקופה, או שאתה לא מצליח להתמודד עם זה אני ממליץ על כניסה לטיפול ממוקד. לילה טוב, דרור

תגידו מנהלים יקרים אם מישהו הולך למות הוא יחכה עד מחר בלילה שתענו לו? האדישות והיוקרה זה מה שמאפיין אתכם הפסיכולוגים.

שלום לך, הפורום הזה מהווה מקום להתייעצויות, החלפת דעות ועוד,, הוא אינו מחליף ואינו יכול להחליף טיפול בכלל והתערבות במצב אקוטי. לשם כך יש חדרי מיון פסיכיאטריים, וקווי תמיכה טלפוניים הפעילים 24 שעות ביממה. בכל מקרה מקווה שלא תזדקק לשירותים אלו, ותוכל להיעזר בפורום, בחבריו, ובמנהליו למרות המוגבלויות שבהם, דרור

אמא שלי פגועת נפש האם גם אני אהיה, אני מת מפחד ורק מהפחד אני חושב שאשתגע. חברה שלי עזבה אותי לפני ארבעה ימים לאחר שסיפרתי לה, היא אומרת שהיא לא רוצה לקחת את הסיכון הזה ושההורים שלה לחצו שהם לא רוצים עסק עם משפחה חולה. האם יש אישור לכך שאני לא אחלה כדי שהיא תחזור אלי? אני מאוד אוהב אותה...

אפשר להגיד לך את דעתי? אני חושבת שמגיע לך טוב יותר, מישהי שתהיי שם גם אם לא הכל יהיה מושלם ויפה. אתה מזכיר לי את הספר של גרוסמן יש ילדים זיגזג עם השאלה הזאת. אתה יודע, גנטיקה לא באה רק מאמא, היא באה גם מאבא וסבא וסבתא וכו, אחרת...היית שיבוט..ומאחר ואתה לא, אני בטוחה שאתה גם אתה ולא אף אחד אחר, והגורל שלך יהיה רק שלך, ולא משנה מה יבוא, תתמודד איתו בדרך שלך. וחוץ מזה, למה אתה רוצה להיות נורמאלי????? זה משעמם..(:

אמיר שלום, ישנן הפרעות נפשיות שיש בהן מרכיב גנטי, מי יותר ומי פחות. אין כיום הפרעה נפשית שניתן לומר עליה שאם אחד ההורים חולה בה גם הילדים יהיו חולים בוודאות. מצד שני גם לא ניתן להבטיח שלא תופיע ההפרעה. נשמע לי שאתה מאוד חרד להיות חולה בעצמך, וזהו פחד מובן במצב בו גדלת, אבל זה פחד שניתן לעבד אותו במסגרת של טיפול ואני ממליץ על כך. לגבי החברה, בסופו של דבר, האנשים איתם אנו מבלים את חיינו הם אנשים שאנו איתם בזכות מה שיש בהם ולמרות מה שיש או יכול להיות בהם. כלומר עם הטוב ועם הרע שבהם. נראה שעבור החברה הזו זה לא התאים, ולמרות שברור שזה מערים קושי כלשהו, אני לא הייתי שם את כל הסיבה לפרידה רק על החשש שמא אתה תהיה חולה בהמשך. דרור

בגדתי בחבר שלי לאחר שנתיים של זוגיות, לא מגיע לו לפני שבוע הוא הציע לי נישואין אמרתי כן. אני יודעת שאם אספר הוא יעזוב אבל יחד עם זאת לא יכולה לחיות בשקר הזה מה לעשות?

סתיו שלום, מדברייך נשמע לי שיש קשר בין הצעת הנישואין לבין הבגידה שלך. האם זה נכון? אם כן שווה שתקדישי מחשבה מה גרם לך לבגוד, האם נבהלת ממשהו, האם משהו בתוכך מסמן לך משהו. ובכלל כיצד את מרגישה כלפיו וכלפי הרעיון שתחיו יחד בהמשך. החלטה על חתונה אינה דבר פשוט ואם יש בך ספקות קשים עדיף לברר אותם כעת, לא במעשים, אלא בדיבור על כך. כך שלפני שתחשבי אם לספר או לא חשוב שתתני את הדעת מה המשמעות של הבגידה עבורך ומאיזה מקום היא באה. בהצלחה, דרור

אני בטיפול כבר חמישה חודשים, המטפל שאל אותי אם חוויתי התעללות מינית, אמרתי לו שלא וסיפרתי לו על הפעילות המינית שלי עם מישהו שהמצאתי, שיקרתי לו. אני מרגישה שהמקום הבטוח שהיה לי הפך למקום של שקר וחוסר ביטחון, אני לא יודעת איך הוא הבין זאת אני מתחילה לחשוב שרואים עלי שזה קרה. עכשיו אני פוחדת לחזור אליו. אני לא מסוגלת לספר ששיקרתי ובטח לא לספר מה היה שם. ואולי כדאי להמשיך בטיפול כרגיל והוא לא יבחין ששיקרתי? אני מצטערת שאני כזו פחדנית ושקרנית.

תמר שלום, את מרגישה המון אשמה על ששיקרת בטיפול, ואני יכול להבין את התחושה הזו. אבל לפעמים שווה לראות את מה שמתרחש בטיפול כמשקף משהו משמעותי בחיים, ולנסות להפיק ממנו משהו. כך למשל ייתכן והצורך שלך לשקר ולהסתיר בטיפול הוא לא משהו חדש עבורך סביב הנושא הזה, וכך את משחזרת בטיפול משהו מוכר - הסתרה הגוררת בושה ותחושה של העצמת הסוד וצורך לבנות חיים מדומיינים, לצד אשמה, על השקר ואולי גם על המעשה עצמו. היתרון בטיפול שניתן לדבר על זה. על מה שאת מרגישה על מה שאת עושה. על הפחדים שלך. גם אם לא עכשיו אז בהמשך כשתרגישי בטוחה יותר. אני ממליץ שתמשיכי בטיפול, ותנסי לדבר על זה, אפילו בלי לציין מה האירוע אם זה קשה כרגע, רק לדבר על הצורך שלך להסתיר דברים בטיפול. בהצלחה, דרור

ליאת, אני יודעת שלכתוב כאן זה לא פתרון...אבל אני שוכבת במיטה מנסה לישון ומרגישה שאני בסכנה.אני מפחדת נורא ואני לא יודעת למה.וכבר נמאס לי מעצמי ומהבורות האלה.באמת שאני נלחמת,בכל הכח.ואני גם יודעת שהצלחתי במובנים רבים כל כך, פשוטים כל כך.אבל, אני לא מסוגלת להרגיש ככה.מבועתת, עצובה.אז קמתי ללכאן, לכתוב להחזיק יד של מישהו..אני עייפה כבר.אני רק רוצה לצעוק דיייייייי שיהיה שקט, שיהיה רגיל שיהיה טוב.להיות קטנה קטנהבידיים של מישהו אחר.מה יהיה אתי?

יהיה טוב. (: אם לא תמיד, אז לפעמים בטוח. אני מקווה שתרגישי טוב במהרה.

ויק שלום, ליאת תהיה פה מחר ותוכלי לכתוב גם לה, בינתיים אני אתייחס לדברייך. אני שומע את הכמיה להיות בידיים של מישהו, להירגע, עד שתוכלי להרגיש חזקה יותר. השאלה היא האם את מאפשרת לעצמך את זה. ואם לא אז למה? אני בהחלט מבין את הכמיהה שלך, וחושב שאם היא תיעשה בצורה הנכונה היא יכולה להוות משהו מאוד חשוב עבורך, ערב טוב, דרור

אני הייתי אצל Janov מספר שנים ואני מאד מאמין בשיטה שלו. הייתי רוצה לנסות להקים קבוצה. כאן בארץ אני משתתף בקבוצות של "יעוץ הדדי" אבל לדעתי הם לא מצליחים להכנס לרגשות עמוקים ולפעמים עושים הרבה שגיאות.

שלו שלום, נשמע לי שיש לך הרבה רצון ליצור, אני מאחל לך בהצלחה בדרך שאותה בחרת. אני אישית לא יכול לעזור לך, אבל שוב שיהיה בהצלחה, דרור

תודה על תשובה מנומסת אך לא מעודדת במיוחד

ליאת, אהלן.. שוב אני.. לא יודעת מאיפה, אבל עלתה בי פתאום שאלה קצת תאורטית אולי היום את רק ממלאת מקום, אז אם את עסוקה ועייפה נשמור את זה לפעם אחרת, בסדר? רציתי לשאול מה המקום של תובנות בטיפול? ... חשבתי היום על טיפול באנשים עם פיגור קל למשל, או אפילו טיפול באנשים ללא פיגור, פשוט עם יכולת נמוכה קצת לחשוב על איך הם חושבים. זו עלולה להישמע שאלה מתנשאת, אך לא לכך אני מכוונת. רק שואלת את עצמי כיצד מטפל עם שפה ותובנות עשירות מכוון, מדריך או מלווה מטופל שלא מסוגל לחשוב במונחים דומים לשלו.. או שחושב תמיד מאוד קונקרטי. ראיתי היום סרט על מעון כזה לאנשים עם פיגור קל ושאלתי את עצמי 'איך ליאת הייתה עובדת איתם?'. זו שאלה כללית קצת, אני יודעת, אבל באופן גס- עד כמה השינוי תלוי בתובנות..הרי איכות החיים שלנו לא תלויה בהן לגמרי.. ובכל זאת.. נדמה לי שלא כתבתי כל כך מובן..אולי הייתי צריכה לכתוב הכל בחרוזים? (סתם :-) מאחלת לילה טוב וארוך, לילך.

לילך, לילה ארוך כבר לא יהיה לי... בגדול, לא כל טיפול הוא טיפול תובנתי, וייתכנו מצבים בהם ההתערבויות יכוונו למטרות אחרות, קונקרטיות יותר או תמיכתיות. בנוסף, אני חושבת שתובנה אינה תמיד עניין מורכב כל כך. אדם מוגבל עם תובנה למצבו, יכול לעקוף בלי וינקר אדם אינטליגנטי מאד עם נוקשות וצמצום רגשי. אם מחר, במצב צבירה רענן יותר אחשוב אחרת (מה שבהחלט יכול לקרות), אחזור למקצה שיפורים. לילה טוב ליאת

ליאת... עשיתי טעות מרה היום. נכנעתי לרצונותיו של מישהו אחר, וזה גבה ממני מחיר. הגעתי הביתה עצבנית על המחיר ששילמתי. את כל העצבים הוצאתי על הבן-אדם הלא נכון... הוא היה שם. כמו תמיד. עושה את אותם הדברים שרוב הזמן אני מצליחה להעלים מהם עין. והיום... היום פשוט לא הצלחתי. והתפרצתי עליו נורא. עצבים שכלל לא היו שייכים לו. ותוך כדי שאני צועקת, אני אומרת לעצמי שאני חייבת להרגע ויודעת שאני יכולה, אבל היום לא רציתי להרגע. רציתי לצעוק ולכעוס. ועכשיו אני מרגישה חרא. אוף. אני כזאת מפגרת! נורית

נוריתי, את כנראה, למרות הכל, בנאדם כמו כולנו. קשה לי להאמין שייתכנו חיים משותפים ללא חיכוך, אשמה ואפילו פגיעה. הידיעה שאנחנו יכולים לפגוע באחרים, גם ביקרים לנו, וההשלמה עם עובדה זו, משמעה להתבגר נפשית. במקום להתייסר על ההתפרצות שלך, נסי ללמוד משהו על האופן בו כניעה והסגה של הרצון שלנו לטובת זה של הזולת גובה ממך מחירים של פגיעה עצמית. אם את כבר מגנה את עצמך על ההתקפה, למה לא להרוויח אותה בנסיבות המקוריות? נתראה ביום חמישי. אני בעיניים עצומות. חיבוק ליאת

ליאאאאאאאאאאת יופי שאת פה באמצע שבוע... תגידי מה יהיה איתי? איך את יכולה להסביר שאחרי שיחה טלפונית עם הפסיכולוגית הרגשתי חולשה בכל הגוף? יש לך הסבר כלשהו?

שלום ME, הלינק שלך הוביל לכל הוידאו של 'קצרים' ולא כל כך הבנתי לאיזה קטע את התכוונת. האמת שלא היה לי זמן להתעכב על זה הרבה מדי. איני יודעת טוב ממך מה ההסבר לתחושת החולשה, אבל ברור שהגוף שלך מאותת לך משהו. נדמה לי שהיא הכתובת הנכונה לצורך הדיון הזה. אוכל רק לומר שלאמונתי, הגוף נכנס לפעולה כשכל דרך אחרת לביטוי רגשי חסומה. אני אוהבת להקשיב לגוף. אולי הוא אומר לך שנמאס לו להיות חזק כל כך הרבה זמן, ושאיתה אפשר קצת לנוח. לילה טוב ליאת

במידה ולא קיבלת....קטע מס' 6 את חייבת לראות נו, תראי כבר:) לילה טוב (אני אגב כבר יותר טוב...)

שלום לך, אחרי עבור שנה של טיפול, אני עדיין מגיעה לפגישה ומחכה שהיא תתחיל בנושא. היא תמיד ממתינה אבל אני אף פעם לא. אני לא מצליחה להביא דברים מהשבוע שחלף, למרות לפעמים שאני מרגישה שאני "מתה" לשתף אותה, ואפילו יש לי צורך להתקשר אליה באמצע השבוע. אבל אני תמיד שולטת בעצמי ומראה קרירות כזאת. האם הדבר ירחיק אותה ממני? האם תרגיש צורך בהעברתי למשהו אחר? כי לפעמים היא מעירה על זה שאני לא משתפת אותה, ושזו השעה שלי שאני צריכה לנצל אותה!! מה לעשות?

שלום כרמית, את מפרשת את השתיקה שלך כשליטה, ואני מזמינה אותך לחשוב מדוע קרבה, קשר ושיתוף נתפסים כמסוכנים ומאיימים עד כדי הצורך להפעיל נגדם מערך בקרה קפדני כל כך. שתיקה בטיפול בדר"כ אינה סיבה להעביר מטופל למטפל אחר, ואני מאמינה שהיא מצויידת בכל הסבלנות והביטחון הנדרשים כדי להישאר זמינה לך, למקרה שיום אחד תחליטי לדבר. מאחלת לך שתצליחי ליאת

אני בדיכאון!!! אין לי חברים לא מתחיל עם בנות לא ממצה את עצמי לא נהנה מכלום לא קיימתי יחסים אני עצוב עצוב מושפל אני בטיפולים וחןץ מלבזבז הרבה כסף אין ש ו ם ת ו צ א ה!

שלום עידן, טיפול הוא השקעה לטווח ארוך. על אף שהוא עסק לא זול, גם הדיכאון יכול לגזול מאיתנו הרבה משאבים, כוחות, זמן יקר, ואפילו בריאות. השיפור לא תמיד מגיע בקצב לו ציפינו (האם אתה נעזר גם בטיפול תרופתי?), ולפעמים - כמה מוזר - קיימת בנו התנגדות עזה לשינוי, התוקעת את הטיפול אף יותר. נסה להמשיך ולהתעקש למרות הקושי. בסופו של דבר ההשקעה תשתלם. בברכה ליאת

לא עוזר לי כלום כולל טיפולים פסיכולוגים ותרופה לא מצליח לעשות כלום

גאולה שלום, אני אישה בשנות השלושים לחייה, נשואה עם ילדים. בילדותי עברתי ילדות לא קלה להורים שהיו במערכת יחסים מאד מאד אלימה. אבי היה מכה את אימי, שיכור.. הרבה דברים נוראים ראו עיניי, גם הרבה מאד כאב... הייתי ילדה מוכה ע"י אחיה, מוכה ומנוצלת מינית על ידו. לשמחתי, אני נשואה באושר, לבעל שהוא פרטנר! עוברים כל מני קשיים, אך מערכת היחסים טובה, פורה, יציבה ומעניקים כל טוב לילדנו.. השאלה שלי היא כזאת: היכן נמצאים כל אותם תכנים? האם הם קיימים בתוכי ומפריעים לי? האם יכול לקרות מצב שהכל בסדר עימי כאשר עיני ראו דברים שאסורים שיקרו, וועוד כילדה? מה עלי לעשות< איך אני יכולה לדעת האם זה מפריע לי היום? מה עלי לבדוק/ לעשות? תודה, ט

לט היקרה! לנפש האדם יכולת מופלאה לשמר את עצמה מפני התפרקות באמצעות מנגנוני הגנה שונים, כאשר אנו עוברים מאורעות קשים שהנפש אינה מסוגלת לשאתם, היא נוטה להדחיקם, להכחישם, לעשות "ניתוק רגשי " מהם- הווה אומר לזכור מה קרה אך לא את הרגש הנלווה . למנגוני ההגנה תפקיד חשוב בהישרדות הנפשית שלנו אלא שלעיתים עשוי להיות להם מחיר בדמות סימפטומים שונים פיזיים ונפשיים שעשויים לפגוע בתפקוד. את שואלת להיכן נעלמו כל אותן חויות ילדות קשות והיכן הן נותנות ביטויין כיום . לשאלה זו רק לך יש את התשובה , במידה ואת סובלת מסימפטום כלשהוא בגוף או בנפש - הפוגע בתפקודך (או שלא), ייתכן שהוא הביטוי. מה קורה לך בהתמודדות עם משברים? איך את מסתגלת לשינויי החיים? איך את מתנהלת במערכות יחסים? אולם, אין מדובר במדע מדוייק זו לא משוואה מתימטית ולא מחייב כי טראומות ילדות יולידו סבל לכל החיים, , אני מאמינה שלכולנו יש יכולת לשכתב את סיפור חיינו באופן שבו אנו נחליט כיצד ימשיך הסיפור שתחילתו היתה קשה. ונראה כי הצלחת לבנות מערכת יחסים תומכת ואוהבת שעשויה להוות חוויה מתקנת ובכך אולי בחרת בכל זאת "סוף טוב" לסיפור שהתחיל רע. יתכן שבהמשך חייך תרגישי בשלה ומוכנה לפתוח ולעבד את החויות הקשות ואז כדאי להעזר באיש מקצוע..

ליאת שלום,אני כ"כ מתגעגעת אלייך...., ואיני כותבת זאת בצחוק,אך איני יכולה עדיין לפרט מה אני עוברת - המטרה שבסוף תהיה דבר נהדר,הדבר שבטח יהיה הכי טוב בחיי,אך הדרך לשם כ"כ ארוכה ומייגעת, ומייאש אותי שדברים שציפיתי שיגיעו מהר מתעכבים,זה כ"כ מעצבן שמצפים למשהו ואז מבינים שהוא ידחה קצת. משתנה

משתנה!!! חשבתי די הרבה לאן נעלמת לנו, והאם העניינים אכן מסתדרים לך לפי התכניות. טוב לשמוע שאת בסדר, גם אם בעמדת המתנה. כשמחכים למשהו טוב, הזמן עלול להתמרח קצת, אבל מי סופר... אשמח אם בסוף (לפחות בסוף) תגלי לנו. לילה טוב ליאת

תודה ליאת, באמת לפעמים עדיף לחכות ו'כל עקובה לטובה',וככה קיבלתי זאת היום כשהחלטתי שהדרך ה'ארוכה' 'בטוחה יותר' מהמהירה. הלוואי שהיתי מסוגלת לגלות לכם במה מדובר,אך בשלב זה איני יכולה.

אני עוסקת בתחום הטיפולי. התחלתי טיפול בעצמי על רקע קשיים שעלו שנבעו בעיקר מחוויות ילדות קשות שהשאירו את חותמן ... כרגע אני מרגישה שליבי הדואב פתוח על שולחן הניתוחים ומילותיה כמו סכינים, כואבות, כואבות.... העניין הוא שאני כל כך עסוקה בעצמי ובמה שקורה בתוכי, שכמטפלת אני פחות פנויה ויותר עסוקה בעצמי. בעבודה אני כן מצליחה להתפנות למטופליי, אך אם בעבר הייתי עסוקה בזמני החופשי במחשבות על מטופליי, היום אני עסוקה בעצמי ובצרכיי. אני מרגישה שאני לא ראויה לטפל באנשים, אני מרגישה שצעדתי אחורה מבחינה התפתחותית/ מקצועית, שאני עסוקה בתכנים פנימיים שלי ולא של המטופלים שלי... וככה אני מגיעה לתהייה לגבי התפקיד שלקחתי, למסוגלות שלי, לאיזון בין הצרכים שלי ושל מטופליי. אני תוהה אם בכלל אני מסוגלת להיות מטפלת טובה, כאשר אני כל כך עסוקה בעצמי, דבר שמאד מנוגד לעבר... זה כל כך מפריע לי שאפילו חשבתי לשנות מקצוע, מתוך מחשבה שאני לא מתאימה ואולי גם מתוך הבהלה שיש בתוכי כל כך הרבה צרכים שהתעוררו ומבקשים לקבל התייחסות , ותוהה אם זה על חשבון האדם העובד/ מטפל שבתוכי. זה מבהיל עוד יותר כי אני לא יודעת להגיד כמה זמן יקח העיבוד של הנושאים שעולים בטיפול , זה מפחיד כי התערערתי מהבחינה המקצועית, גם בעבודה הבחינו בכך, זה מפחיד כי אני לא אני, כאילו כרגע בלי מעטפת/ 'עור' סביב גופי..אני תוהה אם אני מספיק טובה לטפל, מספיק פנויה לטפל... אשמח לתגובתך ט

שלום ט', אני נוהגת לומר למטופלים שלי, שגם האסונות הגדולים ביותר קורים לנו תוך כדי החיים, ואין לנו בדר"כ את הלוקסוס לעצור עד יעבור זעם. מטפלים הם לפני הכל בני אדם, וככאלה, יש להם חיים פרטיים ואישיים, עולם פנימי, קונפליקטים וטראומות. מאימתי שאת מודעת לדברים, מטפלת בהם, ומדברת עליהם בהדרכות שלך, את יכולה להיות בטוחה שיהיו עוד עיניים "רזרבה", שיוכלו לאותת לך אם תהיה מניעה מלטפל באחרים. מניסיוני למדתי, שדווקא בתקופות קשות, קליניקה עסוקה יכולה לחולל נפלאות להתגברות והתמודדות, בהיותה מסיטה את המוקד - ולו לזמן מה במשך היום - מעצמנו אל העולם שבחוץ. אם תרגישי שהתכנים שלך מקשים עליך לתפקד *באמת*, והם דולפים לחדר הטיפול או משפיעים על האיזון הרגשי שלך, התייעצי עם המדריך או המטפלת, וקחי קצת חופש. זה מותר! לא חייבים להחליף מקצוע, בוודאי לא כזה שהשקעת בו שנים רבות כל כך של הכשרה. בברכה ליאת

ליאת יקרה, חזרתי עכשיו מיום ארוך בבית החולים, והשם הכחול שלך, שמטפס במעלה הרשימה, גורם לי לחייך אז אני שולחת חיוך בחזרה :-) אמא שלי הגיבורה מחלימה בקצב טוב..אמנם כואב לה, אבל כל יום (כמעט) קצת יותר טוב ונעים לי נורא שאני מצליחה להקל עליה קצת, בדברים הקטנים ונעים לי שהיא סומכת עליי, ונעים לי שנעים לה שאני טורחת סביבה..שהיא מחייכת היא כל כך חמודה, אמא שלי.. :-) אז סתם, התחשק לי לשגר חיוכון של סוף היום.. מקווה שיום שלישי עובר לך טוב, לילך.

היי לילך, טוב לראות אותך כאן, ולשמע ממך שדברים הולכים בסדר. מחזיקה אצבעות. א.פ.ס.ח

שלום לילך.איני מכירה אותך, אך אני קוראת כאן את דברייך שלך ואת תגובותייך לאחרים,והם תמיד כל כך נוגעים.אני לומדת מהם שמאחורי הדמות הוירוטואלית המסתורית (עבורי) יש אדם מיוחד באמת.בד"כ אני לא מגיבה לאחרים, כי כשאני כאן זה לרוב כשאני במצב של חוסר אנרגיה ורק רצון להטיל את עצמי ושמישהו יתפוס...אבל הפעם הייתי חייבת לכתוב לך. בכל מאודי אני מאחלת בריאות לאמך.טוב שנעים לה בזכותך.אני חושבת שזה בסיס טוב מאד להחלמה.אני יודעת מה עובר עליכן , ואני מקוה שלאחר הדרך הקשה והכואבת - תהיה לשתיכן מנוחה ושמחה של הצלחה.מגיע לה.ולך כמובן.

א.פ.ס.ח וויק יקרות, ממש תודה! מרגיש פחות לבד שאתן עוקבות מרחוק וכותבות מאחלת לכן הקלה וימים בהירים יותר ונינוחים (לאט לאט א.פ.ס.ח, ..בהדרגה משהו ישתחרר, אני בטוחה..) לילך. וויק, זו הזדמנות בשבילי לומר לך (כבר הרבה זמן רוצה ולא מצליחה למצוא את המקום..)- שאני כל כך שמחה לשמוע אותך כך, במשפטים קולחים, עם נשימה ארוכה ועמוקה יותר, ופחות בנשימות מהירות, מקוטעות ושטחיות... את נושמת! ואני נהנית מכל נשימה שלך כך :-) אני יודעת שעדיין יש ימים מאוד לא פשוטים, והמעברים המהירים מטוב ונסבל לרע, קצת מפחידים..מאיימים אולי שהכל שוב יחזור, אבל יש לי אמונה מלאה בהתאוששות שלך, (אם אפשר לקרוא לזה כך). אני באמת מרגישה הקלה ושמחה גדולה לקרוא אותך שונה.. את נושמת! וזו התחלה נפלאה לחיים מלאים! מאחלת לך כאלה בדיוק, חיבוק לשתיכן, לילך.

לילך חביבתי, כמו שהבטחתי, עקבתי אחרי מה שנכתב בקשר אליך בימים האחרונים, ונשמתי לרווחה יחד איתך. אני שמחה לשמוע שאמא מתאוששת, ויודעת היטב שכאבים של 'אחרי' תמיד קלים יותר מהאימה של ה'לפני'. כיף שאתן כבר שם. אני גאה בך על האופן בו את מצליחה לגייס מתוכך כל כך הרבה רוח טובה. החלמה מהירה ומלאה לאמא, וחיבוק חזק לך. ליאת

הרחבת לי את החיוך עוד קצת! כמה אני שמחה שאת כאן... חזרתי שוב מביה"ח, ואני לא מאמינה כמה מהר היא מרגישה טוב יותר... היום כבר הצליחה ללכת קצת ולהסתובב במחלקה.. 'סיבוב שוויץ', כך הרגשתי! הלכתי לידה כמו טווס; נפוחה מגאווה..היא באמת גיבורה, אמא שלי! אלופה :-) (ולמרות הגאווה והכוחות...החיבוק שלך הגיע בדיוק בזמן... תודה..) למרות שאני עייפה ולא כל יום עובר בקלות כל כך,.. יש הזדמנויות שקטות לקירבה והחלפת חיוכים מהסוג שלא שוכחים. קירבה עדינה ונוגעת, מהסוג הישן שבין אמא לבת..ניחוחות של פעם ושל עכשיו מתערבבים, משנים כיוון הלוך וחזור.. מתביישת לומר שגם נעים, ולא רק קשה.. (אולי אם הייתי אני בביה"ח הייתי מרגישה אחרת).. בכל אופן, רק רציתי להודות ושוב אני מקשקשת.. נתראה בסוף השבוע, לילך.

ערב טוב, יש לי שאלה. כשהמטפלת הופכת לדמות מרכזית בחיי כמטופלת. כלומר אני חושבת עליה הרבה, רוצה לשתף אותה בכל הדברים אפילו הכי שוליים והכי אינטמיים, האם הדבר בריא/נכון/נורמלי??? מה הגבול שבו נחשב הקשר הטיפולי לא בריא, ואני לא מתכוונת לקטע מיני, אלא לקטע של התלות? והצורך בתמיכה? תודה

שלום נוגה, האופן בו את מתייחסת אל המטפלת שלך נשמע בהחלט בתחום הנורמלי והצפוי, ואין לך סיבה לדאגה. אדרבא, סוג כזה של קרבה וקשר הוא עניין מבורך בטיפול. לטעמי, יש מקום לדאוג כאשר הטיפול הופך למוקד החיים, ובמידה רבה בא במקומם. ליל מנוחה ליאת

הטיפול מעסיק אותי במשך השבוע. האם זה בסדר????

- למה מטפלים פונים להדרכה? והאם יש איזשהוא שלב בקרירה שהם מפסיקים את זה? ואיך המדריכה אמורה לעוזר למטפלת אם היא לא מכירה את המטופל? האם זה נכון לטפל בעניין לפי נקודת מבט אחת (של המטפל, בלי לשמוע את המטופל)?? -האם ההדרכה נעשית באופן שבועי, או לפי צרכי המטפל? והאם היא כמו פגישה טיפולית בין מטפל ומטופל או שהיא שונה? -האם מותר למטפל להשתמש "בסיפורים" או "באירועים" שהמטפל שלו עבר עם מטפלים אחרים עם שינוי פרטים?? -האם יש מצבים שהמטפל מרגיש בהם תקוע מול מטופל? תודה רבה וסליחה על ריבוי השאלות!!

שלום שירה, הגם שמטפל מומחה רשאי לעבוד ללא הדרכה, כמעט כל המטפלים נמצאים בסוג זה או אחר של הדרכה בשנות עבודתם הראשונות, ולעיתים קרובות גם מאוחר יותר. לפעמים המעורבות והמושקעות הגדולה של המטפל בטיפול ובמטופל עלולה להפריע לו להתבונן על הדברים באופן מלא ועשיר. ההדרכה מכוונת בדר"כ לרגשותיו של המטפל, למחשבותיו ולחוויות שלו בחדר, ופחות לאיזשהו 'צדק' אבסולוטי או שיפוטיות ביחס למטופל. ההדרכה יכולה להיעשות אחת לשבוע, אך גם בתדירות נמוכה יותר. היא אינה זהה לטיפול שכן העיסוק אינו מתמקד במטפל ובעולמו הפנימי כשלעצמו, אלא בתחושותיו ולבטיו באשר לטיפול או למטופל. היא דומה לטיפול בהיותה מצייתת לחוקים של חיסיון ולגבולות שלך מקום וזמן. בהקשר של הדרכה עשויים לעלות חומרים כלשהם מחדר הטיפול, אך זה נעשה עפ"י אותם כללי חיסון ואתיקה הנהוגים תמיד. המטפל ישתף את המדריך רק באספקטים הרלוונטיים לסוגייה עליה בחר להתייעץ. חשוב לזכור שתהליך ההדרכה נועד בראש ובראשונה להעצים ולחזק את המטפל, ובכך לתרום ולקדם אף יותר את המטופל. יש מצבים בהם מטפל עלול לחוש את התקיעות, וגם בשביל זה נועדו ההדרכות. בברכה ליאת

אני נמצאת במסגרת טיפולית שנה וחודשיים, ואני מרגישה כל פעם מחדש יותר בודדה ויותר אשמה אחרי כל פגישה. אני לא יודעת מה אמור הטיפול לעשות, אבל אצלי במקום לתמוך הוא כל הזמן מאשים, ושאני הגעתי למצב שאני נמצאת בו היום בגלל הנוקשות שלי ואי הרצון להשתנות. אני חושרת הביתה אחרי כל פגישה מותשת ועייפה, אבל אני כן מחכה לפגישה שאחרי, וטוב לי להיות שם, עד שהיא מתחילה להאשים אותי??!!!!

שלום שירה, טיפול אינו אמור להוסיף לנו אשמה מעבר לזו הקיימת בנו ממילא. נסי לבדוק עם עצמך ביושר, האם באמת את מותקפת או מואשמת, או שמא מדובר בפרשנות שלך לאמירות פחות נחרצות. יתכן שהרצון שלך לחזור לשם למרות הכל מעיד על כך שמשהו בדבריה בכל זאת מגרה למחשבה ולאתגר רגשי. אני ממליצה לך לפתוח את הנושא מולה, לשתף בתחושות שלך, ובדרך בה את מפרשת את האמירות שלה. יש לי הרגשה שתקבלי הסברים שישפכו אור חדש על הדברים. בברכה ליאת

ערב טוב, ברשותכם מספר שאלות: 1. מהם התהליכים המתרחשים בטיפול? וכיצד הם תורמים להצלחת הטיפול? 2. האם קיים קשר שונה כאשר אדם מבוגר נמצא בטיפול, מאשר מטופל צעיר שנמצא בטיפול? 3. מה מאפיין התקף חרדה, ומדוע הוא מתרחש? תודה מראש

ערב טוב, 1. טיפול הוא תהליך ממושך ורב פנים, המתקיים בין שני השותפים (או בקבוצה, אם מדובר בטיפול קבוצתי). יש גישות רבות לטיפול, והן גוזרות אופי ומהלך שאינם בהכרח מתאימים לכולם. נהוג להאמין שאחד הגורמים המשמעותיים והמשפיעים ביותר בתהליך הטיפול הוא הקשר שנוצר בין המטפל למטופל, בתוכו יכולים להתרחש תנועה ושינוי. 2. השינוי החיצוני והבולט ביותר בין עבודה טיפולית עם ילד לבין זו של המבוגר, נעוץ בטכניקה הבסיסית לעבודה. ילדים צעירים שעדיין מתקשים להמשיג את עולם החוויות הפנימי שלהם באופן מילולי מובנה, יוכלו להביא לידי ביטוי תכנים רגשיים באמצעות משחק חופשי בחדר. אצל המבוגר, הערוץ המרכזי יהיה השיח המילולי. המשחק מקביל מבחינות רבות לסיפור החלום או להעלאת אסוציאציות בטיפול במבוגר. 3. התקף חרדה הוא מצב בו מופעלת בגוף תגובת-חירום של ברח/הילחם בהיעדר גירוי או איום ממשי הולם. מבחינות רבות אפשר להמשיג התקף חרדה כאזעקת-שווא של מערכות החירום בגוף. להתקפי החרדה יש הסברים מגוונים, בהתאם לרוח התיאוריה המסבירה. הגישה הביולוגית תדבר על חוסר איזון של מוליכים עצביים במוח, התיאוריות הדינמיות ידברו על קונפליקט לא מודע, ותיאוריות התנהגותיות ידברו על התנייה ולמידה של תגובות לא מסתגלות לגירויים ספציפיים. בברכה ליאת