פורום פסיכולוגיה קלינית

שלום לך, אני קוראת בפורם מדי פעם, ורואה שהתפתחה כאן קבוצה של חברים שדואגים אחד לשני. מעניין אותי לדעת, מה גורם לאנשים להתחבר לאנשים "בלתי נראים" ויכול להיות שהם בלתי קיימים או שהם אותו אחד, אבל בכל זאת לחשוף כאן את הסיפורים האינוימים שלהם ולהתחבר לך או למנהלי הפורום האחרים בלי לדעת אם אכן יש אנשים מאחורי המסך? האם זה סוג של בריחה? של חסך? אשמח גם לשמוע ממשתתפי הפורום עצמם.

שלום יהודית, ריבוי הפורומים, הקהילות, חדרי הצ'ט והתכנות למסרים מיידיים מעידות על הצורך במגע אנושי גם דרך הרשת. יש מחקר רב בנושא, המתמקד בפונקציות השונות שממלא המחשב בכלל ורשת האינטרנט בפרט. באופן גס ניתן לומר שדווקא האנונימיות שמאפשרת הרשת, גורמת לאנשים להיות 'הכי הם' גם אם הם משאילים זהות שונה. מצרפת מאמר אחד מני רבים שמצאתי סביב הסוגיות שהעלית. http://www.hebpsy.net/community.asp?id=4&cat=article&articleid=419 מזמינה אנשים נוספים להתייחס לנושא ליאת

נראה לי שזה המדיום הכי נח., לא צריך לצאת מהבית, תמיד יהיה מי שיענה, זה חוסך כל מיני בושות או אי נעימויות מלספר את הדברים לאנשים "אמיתיים", פשוט עזרה ראשונה...

אני רוצה לעזוב את הטיפול כבר הרבה זמן. כל פעם אני אומרת הפעם הבאה. ובוודאי שבפעם הבאה אני לא אומרת את זה. מרגישה שמשהו תוקע אותי שם, למרות שאני שונאת להיות שם. אני ממש מרגישה תקועה ולא יודעת איך להתגבר על הפחד שלי מעזיבה. יש לציין שהפסיכולוגית נחמדה אבל אני לא מרגישה שמשהו זז. אני תקועה עם כל שבאתי איתו. השאלה שלי למה אני מפחדת מעזיבה?

שלום יוליה, איני יכולה לדעת טוב ממך למה את פוחדת לעזוב, ואפשר רק להעלות השערות. יכול להיות שמאחורי החשש שלך מסתתרת הידיעה שהבריחה לא תקדם אותך לשום מקום, ושהפיתרון - גם אם יגבה ממך מחיר נפשי גבוה - נמצא בכל זאת בחדר הטיפול. מקווה שההחלטה שלך תקח בחשבון גם שיקול כזה. אשמח לשמוע מה בחרת לעשות ליאת

יש לי בעיה. מאז שאני מכירה את עצמי אני סובלת מפגיעות יתר מדברים שנאמרים לי על ידי הזולת. ידוע שהישראלים קצת חצופים, אבל ממש בלי כל קשר אני נפגעת מאוד מהר ונעלבת מאוד מהר. הדבר מאוד מקשה עליי להתנהל בחברה ובעבודה. ברור לי שזה עניין של אופי וכד'. השאלה שלי הינה יותר בכוון הפרקטי התנהגותי : האם יש איזו דרך פסיכולוגית שהוכחה כיעילה אשר עוזרת בהדיפה מהירה של העלבון מעליי ? נניח, היגד מסויים כמו : "אני חזקה ולא נפגעת" או אולי חשיבה מסויימת כמו : "האדם הזה מסכן, ויש לו בעיות ולכן אסלח לו ולא אפגע ממנו כעת" או "אל תחשבי על מה שנאמר ועברי הלאה" - אגב מדובר בדברים שניסיתי אבל אני מחפשת רעיונות קצת יותר חזקים מכיון שאלו לא תמיד עובדים ולא תמיד יעילים. לכן שאלתי היא בעצם ממש ממש לכל אדם שקורא כרגע את פנייתי : איך אתם נוהגים להתמודד עם עקיצות והעלבות או עם יחס לא הוגן מכל סוג ? מה אתם אומרים לעצמכם ברגעים אלו ??? האם יש לכם שיטה ?

שלום לך, היכולת לספוג ביקורת או פגיעה באמת שונה מאדם לאדם. היא תלוייה בראש ובראשונה בתפיסת האדם את עצמו, אבל גם באסטרטגיות שפיתח לצורך התמודדות בזירה החברתית והבינאישית בכלל. את הדימוי העצמי ותחושת הערך ניתן לשקם באמצעות טיפול דינמי. כאשר אדם מרגיש שווה ובעל ערך, ההערות והביקורת נחווים כפחות הרסניים, וככאלה שניתן 'לקחת בפרופורציה'. דרך אחרת, קצרה יותר, היא באמת במישור הקוגניטיבי. הדוגמאות שנתת בהחלט בכיוון. אבל כדי שתוכלי להשתמש ביעילות בטכניקה הזאת, עליך לבחור היגדים חלופיים שגם תצליחי להאמין להם. כך, למשל, במקום להגיד "אני חזקה ולא נפגעת" שהיא אמירה קצת יומרנית, הייתי בוחרת משהו כמו "זאת אמירה מעליבה, אבל אני יכולה להישאר בחיים" או "לא כולם חייבים לאהוב אותי או את מה שאני עושה, וזה בסדר". המשפט האחרון יכול לבוא גם במקום המשפט "האדם הזה מסכן, ויש לו בעיות ולכן אסלח לו ולא אפגע ממנו כעת" מאחר ולא תמיד הפוגע הוא כ"כ מסכן. מקווה שתוכלי לקחת משהו מזה. אם יהיו רעיונות נוספים, אשמח גם אני לשמוע. ליאת

ליאת בעבודה ברור לי למה את מתכוונת שאת אומרת רווח, אך בטיפול?:) ולמה כל כך חשוב שאשאר בעבודה הספציפית הזו ולא אחליף אותה?לא ברור לי... נדמה לי ש לא היה מקום עבודה שהחזקתי בו יותר משנה (אלא אם כן זו היתה עבודה סטודנטיאלית שלא היתה קבועה) כך גם בקשר זוגי... לא חושבת שאוכל לפתור את זה.מנסה להיות אופטימית אבל אני פשוט ריאלית...נכון ליאת? אצל הגבוליים הדחף גובר על ההיגיון לא? אני גבולית לא יעזור...טוב, גבולית LIGHT ... בקשר לקצרים, מאז שאמרתי לך לראות היתה עוד תוכנית של קצרים ולכן השתנו מספרי הקטעים אז ככה: http://www.reshet.tv/content_page.aspx?dynamic_page_id=55 עונה שלישית>תגללי למטה לקטע מספר16(מספרת סודות) ואם י ש לך עודף זמן תעברי לעמוד 4(בתחתית הקטעים יש ריבועים ממוספרים), קטע מס' 11- דיסלקציה והפרעות למידה צפייה מהנה

היי ME, סוף סוף ראיתי את הקטע. זה אכן משעשע, ואני בטוחה שאת הפסיכולוגים זה מצחיק יותר מאשר את המטופלים, שגם ככה מרגישים חשופים ופגיעים. את הקטע על ליקויי הלמידה ראיתי במסגרת החיפושים שלי בשבוע שעבר. נחמד ומציאותי. ללא קשר לאבחנה שלך, הנטייה לנשור ממקומות עבודה ומערכות יחסים היא משהו שכדאי לנסות להבין ולשנות. נחשי איפה המקום לעשות זאת? עדיין מאמינה שהשינוי אפשרי, אפילו אצלך :-)) ליאת

בוקר טוב ליאת. את לא חושבת שחבל על הזמן שלה ושלי, שאני הולכת ומתיישבת לה שם, מעבירה את רוב הפגישה בשתיקה (עד שהיא מתעייפת ושוברת את השתיקה), ובתשובות של לא יודעת, לא רוצה.... אני מכינה הרבה דברים לפני הפגישה בכדי לדרב עליהם ולשתף אותה.וזה בטח לא קורה. אני אפילו הכנתי לה מכתב עם כל הדברים שעלו לי בראש באופן מפוזר... הכל וכל מה שבא לי להגיד לה, אבל קרעתי אותו בחדר ההמתנה ולא נתתי לה. אני עייפה כבר. שנה ו-3 חודשים, והזמן עובר או שאני מורחת אותו, ואין שינוי. אני נורא מפחדת ממה שיהיה. היא בטח גם התעייפה ממני, ונמאס לה ממני אבל מחזיקה אותי שם, כי אני עוד לקוח והיא תסבול עוד קצת ,יכול להיות שזה כך?

שלום לך, אי אפשר לשבת בטיפול, להתעטף בשתיקה, ולצפות שדברים יזוזו מעצמם. במקרה זה, השינוי נתון בידייך, וכשתחליטי שאינך רוצה למרוח את הזמן יש מצב להתפתחות. המטפלת שלך מחכה בסבלנות, אולי כי היא מבינה שכרגע זה הצורך שלך: לבדוק כמה היא תוכל לשאת את זה בלי להתעייף. בברכה ליאת

היי ליאת. נראה לך שכיף לי לשבת שם בשתיקה. את בדיוק נשמעת כמוהה עכשיו. כאילו שזו החלטה שאני לוקחת. יש שם מחסום פנימי שאני לא יכולה להסביר או להבין שאיננו יכולה לעבור אותו ולדבר בחופשיות. אני יכולה להקשיב לאנשים שעות ולעזור ולייעץ, אבל אני לא יכולה לדבר על עצמי. אני תמיד לא חושפת את הצד הפנימי שלי או את רגשותי. אני מורחת את הזמן בכדי לברוח מההתמודדות עם הקשיים שלי. בכל מקרה. החלטתי היום שאני עוזבת את הטיפול, הודעתי לה (SMS). אבל אני מרגישה נורא רע עם ההחלטה וכבר מתגעגעת לחום שלה. אני לא יודעת איך החיים יובילו אותי הלאה.!!!

מאז ששלחתי את ההודעה אני משותקת לגמרי, לא מצליחה לעשות כלום. אני מאלו שלא נחים בשבת. עושה את כל מה שאני אוהבת. אבל היום היום עבר בכעס רב, בבדידות, ובאי עשיה. והיא בינתיים החליטה לא להגיב. אני נורא כועסת ונרא מפחדת.... נורא מתגעגת ונורא רוצה להיות שם.... בא לפתוח את הפה ולהקיא את הכל, לא לשתוק... אבל מרגישה כאילו שמישהו הכניס אותי לתוך תיבה ואף אחד לא שומע אותי.....

מה משמעות החיבוק בטיפול כשהוא מופיע מצד המטופל.?

שלום אנונימוס, אני מניחה שלחיבוק ברוב המקרים יש משמעות דומה: הרצון לקיים קרבה ומגע עם הזולת. בטיפול - בגלל היותו מרחב אחר ושונה - הרצון לקרבה ומגע אמור לקבל ביטוי מילולי ולאו דווקא להתממש בפועל. יש מטפלים המאפשרים סוגי מגע שונים בטיפול, ויש כאלה שלא. בברכה ליאת

אני מרגיש כעס בתוכי ואני לא יודע מה לעשות איתו אני גם לא יודע מאיזו סיבה.

שלום שרון, כעס הוא רגש לגיטימי, ולא צריך להיבהל ממנו כל כך. הוא נוטה להתמתן כשמשחררים אותו. אם אינך יודע מה או מי עורר אותו, נסה לפרוק אותו בדרכים לגיטימיות חלופיות. לאחר שתרגע, כדאי שתשקיע מאמץ באיתור הסיבות האמיתיות לכעס. שבת שלום ליאת

אני פוחד לספר למטפלת שלי דברים שלא תאמין לי, אני בעצמי מרגיש כאילו זה לא קרה לי, וכשאני מתחיל לדבר זה נשמע כאילו אני מדבר על מישהו אחר, אני חסר רגשות ולא מרגיש כלום אז איך היא תאמין שדברים כל כך קשיים לא כואבים לי?

שלום לך, אחת הדרכים הנפוצות להתמודד עם רגשות עוצמתיים כואבים היא באמצעות מנגנון של השטחה או הקהייה שלהם. פעמים רבות אנו פוגשים בקליניקה (אך גם מחוץ לה) אנשים המתארים אירועים קשים בסוג של יבושת או אדישות. פסיכולוגים מכירים היטב את המנגנון הזה, ויודעים שתחתיו מסתתר כאב גדול ועוצמות רגש בלתי נסבלות. אין לך מה לחשוש מחוסר אמון. השתדל לפתוח את הדברים בקצב שלך. אני מאמינה שבמוקדם או במאוחר תוכל לדון גם ברגשות שהם מעוררים בצורה אותנטית ומשחררת. בהצלחה ליאת

ליאת שבת שלום שבוע שעבר כתבתי בכינוי נואשת עכשיו משנה כינוי לאני.את זוכרת אותי? אני כאן כי השבת עוברת לה לאט, אני מאלה שיותר קשה להם בסופי שבוע. אני רוצה לשנות איזה משהו בחיי או.קיי, רק שאין לי הרבה אומץ, יש לי פחד מהבלתי נודע .אם לא אנסה לא אדע אבל בכל זאת החשש קיים ,ואני לא פועלת לשנות.

שלום לך, חצי מהשבת כבר מאחורייך. מקווה שהחצי השני יחלוף מהר גם הוא. אני מאמינה שכאשר תרצי שינוי, תתגייסי לקראתו בכוחות ובמשאבים שלרשותך. המשיכי לדבר על כך בטיפול שלך ולקוות לטוב. בברכה ליאת

ליאת, השינוי שדיברתי עליו יאכזב את אבא שלי. ואני מרגישה כל הזמן צורך לרצות אותו,גם במחיר של לוותר על רצונותיי. פעם אכזבתי אותו .והוא האשים, הוא כעס,והוא השפיל(מילולית) אין לי כוח לעמוד מולו .איזה דיכאון!!!!! ויותר מזה שאין לי כוח,אין לי את הרצון .אבל אז יוצא שאני מוותרת על שינוי שיעשה לי רק טוב.

כשאת מסבירה את מלכודת השחזור המפורסמת כ-"החזרתיות הכפייתית" אני לא מבינה מה קשור שמיטה להר סיני?!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

מקווה שהדברים הובנו ע"י מי שהיה צריך.

מעט יות הובנו,ותודה על ההבהרה!זה נלקח קודם לכיון שונה במחשבה. והיא לא הפסיקה לנסות ולהסביר לה שהיא,לא מבקשת שיתעלמו מזה,רק שלא יקצינו את זה.שבת שלום.

מה זה? הפורום שומר שבת? למה אין מענה לשאלות?

שבת כן שבת לא השבת כן

הפורום שלנו אינו מיועד לשאלות של פיקוח נפש. זהו הקצב המקובל כאן. נסי להתרגל. ליאת

כמה זמן מומלץ לשהות בטיפול נפשי? תודה מראש

שלום רותי, אין המלצה אחת שיפה לכולם. פרויד אמר יפה ש"צריך להכיר תחילה את קצב הצעידה של הנווד לפני שניתן לחשב את משך הזמן שיידרש לו בנדודיו". כמובן שתלוי במה מטפלים ובאיזו גישה טיפולית. בברכה ליאת

היי אני חש שאני הולך ונקשר יותר ויותר למטפלת שלי איך אני עוצר את זה??

שלום זיו, אם אתה הולך ונקשר למטפלת שלך זה סימן טוב, המעיד על יכולת בסיסית להתמסר ולתת אמון. למרות זאת, ככל הנראה בגלל מהלך ההיסטוריה הפרטית שלך, הקרבה נחווית גם כסוג של איום או סכנה שיש להיזהר בה. בעיני, כדאי לנסות ולהבין מדוע התפתחה נטייה כזו לזהירות, ובמקביל, להתקדם, להתקרב עוד, ולהיווכח שלא רק שאין סכנה, אלא גם נולדים רווחים חדשים ותגליות שלא היו שם קודם. דרך צלחה ליאת

שלום, רציתי לשאול איך לומדים להשתנות? הרי כל אחד יש לו הרגלים, דרך חיים ומחשבות שהם ייחודיות רק לו. ופתאום בתוך הטיפול, המטפלת ממשיכה ללחוץ ולבקש שינוי, דבר משבחינתי תוקע את הטיפול. כי אני א רואה את עצמי משנה עכשיו בגיל זה את דרכי החיים. ואני כל הזמן מעירה לה על הקושי שלי בשינוי, והיא כל הזמן מאשימה אותי

שלום מיה, גם אני, כמו המטפלת שלך, מאמינה ששינוי ותזוזה אפשריים בכל גיל, אם קיימים הפתיחות והאומץ להניע אותם. אני מסכימה איתך מאד, ומשוכנעת שהשינוי לא יכול להיות תוצאה של לחץ או מוטיבציה חיצונית, ולכן אין טעם בהם. יכול להיות שהיא מתעקשת על כך שזה אפשרי, ופחות על כך שתשתני כבר? כדאי לבדוק איתה שוב. בהצלחה ליאת

ליאת, עוד יומיים והנשמה פורחת. יש מי שרוצה שיגיע כבר היום, ויש מי שהיה רוצה לדחות את הקץ. כבר 10 ימים מתנגנים לי בראש מילים מתוך שיר.... מקדישה לך אותם. "ומי יפתח לי לבבו ואם אלך לאן אבוא האם בסוף הדרך מחכה תשובה לי?" שבת שלום הדר

תודה הדר. אני יודעת שאת איתי בימים האלה, יודעת איך זה. הנשמה אכן קצת פורחת. ...שכשנבוא, שכשנבוא נמצא תשובה! יופי שאת כאן ובכלל ליאת

אני לא בדיכאון, אבל רוצה להרגיש הרבה יותר טוב עם עצמי להעלות את האנדורפינים, במצב כזה כשהייתי בהריון( עברתי הפלה- עקב חוסר דופק לעובר) איך אני מעלה את האנדורפינים?

שלום פלונית, אנדורפינים מופרשים במוח בעקבות פעילות גופנית מאומצת כמו גם בשעת קיום יחסי מין ובזמן שאנו נהנים מארוחה שווה. הגם שכל הדרכים הללו נחמדות במיוחד, יש להיות עם אצבע על הדופק, ולהשגיח שלא יתפתח דיכאון בעקבות האירוע הקשה שעברת. מאחלת לך התאוששות מהירה וגם כושר ואושר. ליאת

היי שמי אמיר בן 24.טכנאי מחשבים ולומד לתואר במדעי המחשב. לא מזמן חזרתי מדרא"מ 5 חודשים ונכון לעכשיו יש לי מטרה עיקרית שהיא לסיים תואר! עם זאת יש בי את הצורך העז ליצור קשרים רומנטיים רציניים אך המצב הכלכלי נכון לעכשיו לא מאפשר זאת.יש לי אפשרויות להכיר אבל לא פעם אני שולל בלב חצוי בגלל כסף וזמן.אני מרגיש שאני מפספס ולא ממצא וכי אולי אני מפסיד קשר מספק.מה עושים?

שלום אמיר, מסכן הכסף. תמיד מאשימים אותו! אנשים לא פונים לטיפול כי אין להם כסף. הם לא יוצאים מבית ההורים כי אין להם כסף. הם נשארים בעבודה משעממת שהם שונאים בגלל הכסף. והנה, גם אתה, מאשים את הכסף בכך שאינו מאפשר לך מפגשים רומנטיים. כסף הוא אכן חלק ממציאות, והוא יכול להכתיב מסגרת כלשהי שבגבולותיה אנו יכולים לפעול די בחופשיות. התפוצצות האוכלוסין באזורי העולם השלישי מעידה על כך שגם אנשים עניים מתאהבים ומקימים משפחות. כסף כנראה אינו הסיבה להימנעות שלך מקשרים רומנטיים (או לפחות לא הסיבה העיקרית). נסה לבדוק עם עצמך ביושר מהן הסיבות האמיתיות. אם יהיו לך חשודים אחרים, ספר לנו, או טפל בהם, בעצמך או במסגרת טיפול. בהצלחה ליאת

כשאני בטיפול קשה לי נורא לדבר המטפלת שלי רואה זאת, את חוששת שימאס לה שאני לא מצליחה לספר הכל בקלילות ותסיים את הטיפול, פשוט נראה לי תמיד שכשאני לא עונה על השאלות שלה במידה מספקת היא מתאכזבת פשוט נורא קשה לי ומצד שני אני לא רוצה שימאס לה ממני, את חושבת שלמטפלים יש סבלנות והם הולכים בקצב שלנו או שצריכים ללכת בקצב שלכם.

שלום מאיה, מטפלים צריכים ויכולים ללכת בקצב של המטופל, גם אם לעיתים היו רוצים אחרת. חשוב לציין כי לפעמים השתיקה היא דרך לבחון בדיוק את השאלה שאת מעלה: האם למטפלת שלי יימאס ממני בסופו של דבר. במקרים מסוימים, מטופלים עושים מאמץ לא מודע להתיש את המטפל, לגרום לו להרים ידיים, ובכך לחזק או לאשש את התפיסה כאילו לאף אחד לא באמת אכפת, כאילו אין באמת על מי לסמוך. מטפל מנוסה ער לניסיונות הללו, ומסוגל לעמוד בהם. מקווה שבסוף תצליחי. ליאת

אני בטיפול כבר חודשיים ואני מתבייש לספר למטפל שלי דברים כואבים על עברי אני מתחיל לספר משהו ואז עובר למשהו אחר, אני מרגיש לא נוח עם לספר לו דברים אישיים כאילו אני מעמיס עליו, ואז אני חוזר הבייתה עם כל הדברים שהיו על קצה הלשון ונשאר עם הכאב ששוב לא הצלחתי לדבר על כלום, מה לעשות? הוא מטפל נחמד פשוט זה לא יוצא.

שלום מוטי, חודשיים הם זמן משמעותי ליצירת קשר ראשוני ואמון במטפל, אך עדיין אין בהם די כדי להעמיק את הברית ולפתח אותה לכלל אינטימיות וקרבה. החשש שלך להעמיס עליו יכול לשקף משהו ממערכות יחסים אחרות בחייך (אולי עם הדמויות ההוריות) בהן אתה לוקח על עצמך את תפקיד המטפל והדואג. עניין זה מחדד אף יותר את הצורך בטיפול, הצורך להיות מוחזק ומוכל מבלי לחשוש לשלומו של המ?יכל. תן לעצמך עוד זמן. נדמה לי שטוב יהיה אם תשתף גם את המטפל שלך בתחושות שהעלית כאן. זהו חומר חשוב. בהצלחה ליאת

שלום רב, הגעתי למסקנה כבר מזמן שאני צריכה עזרה מקצועית, אך יש לי את הפחד בליפול על הבן אדם הלא נכון בתור יועץ. אני יודעת שזה דבר מאוד אישי, אך בכל זאת אני פונה בשאלה האם יש מישהו שעובד עם מכבי באיזור השפלה (רצוי רחובות) שנחשב למומלץ? ומה עדיף בן או בת? אשמח לתגובה מהירה תודה מראש

שלום רעות, כל מטפל, גבר או אישה, יוכל לתרום לך בדרכו. מעצם השאלה שלך, ניכר שאין לך קושי ספציפי מול גבר או אישה, ולכן לא כדאי להגביל את עצמך שלא לצורך. אני מקווה שכתובת המייל שלך מעודכנת, ושיהיו משתתפים שישלחו לך המלצות לשם. בהצלחה ליאת

ליאת יקרה, מה שלומך? (אני מתגעגעת לכאן...) רחוקה רחוקה, ועסוקה עסוקה... וזה טוב. לא משאיר הרבה זמן למחשבות.. הזמן טס, ואני שמחה לגלות שאני עדיין נשאבת לעבודה פה, באותה התלהבות ומרץ שהיו לי לפני מספר שנים, כשרק התחלתי לעבוד כאן... :-) אתמול הייתה פה מסיבה לילדים שאני עובדת איתם. אחרי החלק ההפעלתי של הערב, שמנו מוזיקה והילדים רקדו. מצאת את עמי מסתכלת על אחת הילדות "שלי", ילדה שקטה, ביישנית... היא רקדה בהתלהבות, מכל הלב, בחוסר מודעות עצמית מוחלטת, כמו שרק ילדים בני 8 מסוגלים... היא קלטה אותי מסתכלת עליה, וחייכה אלי את החיוך הכי שמח בעולם. חייכתי אליה בחזרה... קצת קשה לי להסביר, אבל משהו בריקוד הזה שלה, בעובדה שהיא הייתה כל כך משוחררת, כל כך עם עצמה (או כך זה לפחות נראה למתבוננת מהצד) נורא נורא ריגש אותי. וחשבתי לעצמי, שאני נורא מקווה שלא יגיע הילד שיקלקל לה את זה... שאני נורא מקווה שלא יצחקו עליה שהיא רוקדת כך, שרק לא יהיו רעים אליה... ניסיתי לחשוב עלי, לנסות להיזכר האם היה זמן כזה אצלי, זמן של הרגשה נוחה, של בטחון של תמימות... ולא זכרתי... אולי זה היה לפני יותר מדי זמן, לא בטוחה... בכלל, אני מוצאת את עצמי חושבת על עצמי די הרבה תוך כדי העבודה עם הילדים. אני מושקעת רגשית בעבודה באופן די טוטאלי, לטוב ולרע.. אבל נראה לי שיותר לטוב.. כבר למדתי שאני מתחברת טוב יותר לילדים שמזכירים לי את עצמי כילדה.. הילדים הביישנים, השקטים, שנזנחים בצד לעיתים.. דיברתי על זה פעם עם המטפלת, והיא אמרה שהיא בכלל לא מופתעת שבחרתי לעבוד כך עם ילדים. היא אמרה, שנראה לה שעצם זה שאני נמצאת שם עבור אותם ילדים, שאני רואה אותם, מחזקת אותם, מקדמת אותם.. אני קצת משחזרת את המקום שלי כילדה, רק שהפעם אני נמצאת שם בתפקיד של מי שמעולם לא היה שם בשבילי... שאני שם כדי שאותם ילדים יעברו חוויה אחרת ממה שאני עברתי. היא כנראה צודקת.. וזה מוזר (לא זה שהיא צודקת..), כי דווקא הרגעים הכי טובים שלי עם הילדים, הם הרגעים שהכי קשים לי. רגעים בהם אני יודעת שהצלחתי לעזור לילד להתגבר על פחד שהיה לו, רגע בו (שוב, בכנות וישירות של ילדה בת 8) אחת הילדות אומרת לי שהיא אוהבת אותי, ושהיא חשבה עלי בשנה שעברה מאז התראנו לאחרונה, וחיכתה שניפגש שוב ונבלה זמן יחד ועוד... אני תמיד נורא שמחה, ומיד אחר כך זה מתחלף לי לבכי... כאילו איזו שכבת עור התקלפה לי מפצע ישן, וזה שוב שורף... זוכרת שדיברנו פה על פרידה מהטיפול, מהמטפלת? כל החששות שהיו לי, כל הקושי להיפרד ממנה.. מן הסתם, הפרידה דוברה גם בטיפול, ולא מעט. לא זוכרת אם כתבתי על זה, אבל דיברנו אז על שמירת הקשר גם במהלך הנסיעה שלי, ונערכו הסכמי תקשורת. היא התעקשה לעשות את זה, אמרה שזה מאוד חשוב גם לה, לדעת מה קורה איתי. וכדי שלא יהיו אי הבנות, או קצרים בתקשורת, סיכמנו בדיוק מה, איך, מתי, ותוך כמה זמן היא עונה. באמת נסעתי עם הרגשה בטוחה, שהיא שם, קיימת מעברו השני של המייל, למקרה שאצטרך. רק שהיא לא הייתה שם. היא התעקשה על כל ההחלטות הללו, ואז לא עמדה בחלק שלה. זה כואב. ניסיתי להסביר מה אני מרגישה, אבל לא נראה לי שהיא מבינה, או רוצה להבין. אני מרגישה שהיא כל כך רחוקה.. וכבר בכלל לא בא לי לשתף אותה בכלום, לא בטוב ולא ברע. פתאום אני לא מרגישה אותה בתוכי, מתמלאת עייפות נוראית רק מלחשוב על זה. הייתי עכשיו חולה יומיים, כנראה שעומס העבודה והעומס הנפשי היו קצת יותר מדי.. מה לעשות עם זה, ליאת? מה לעשות כשהאכזבה כל כך מרסקת, שאני לא מרשה לעצמי להרגיש אותה כי אני יודעת שאני לא אוכל להתמודד? איך להחזיר את האמון, איך לחזור ולהאמין לה שאכפת לה בכלל? טוב, כתבתי מספיק להיום... וגם יש שקיעה בחוץ, והשמיים פה הכי יפים בעולם.. (אתמול ירד פה גשם כל היום.. זה הרגיע, וניקה את האוויר אחרי כמה ימים של חום ולחות. מצאתי את עצמי חושבת עליך ותוהה איך את שורדת את יולי... :-)) יאללה, זזתי.. נועם

נועם חביבה ורחוקה, כמה טוב לשמוע ממך, ועוד יותר נעים לשמוע אותך עסוקה, נהנית, תורמת ומסופקת. היה קצת עצוב לשמוע מה קרה עם המטפלת. משונה העניין הזה. אני רוצה להאמין שיש לזה הסבר כלשהו. למרות שהעצב והאכזבה עוברים באופן חד וברור את כל המרחק עד אלינו, משהו בככל זאת מרגיש לי חזק, מסתדר, ומאד מאד מתמודד. אני אכולת קנאה מול תיאורי הגשם. אצלינו חם והביל, דביק ומזיע. המזגנים קורסים מעומס, והאבטיחים עוברים השמדה המונית. אני באמת שונאת קיץ, אבל שורדת כמו כולם. שולחת לך נשיקות ומחכה לחוויות נוספות ליאת

ליאת... זה מוזר שההתכתבות איתך נעימה ומחממת את הלב, בעוד שההתכתבות איתה רק הכעיסה והעציבה? (כי היא לא ענתה... ולא, לא הייתה סיבה מיוחדת. לצערי.) לא משנה. החלטתי לשלוח לה מייל ולכתוב בבירור מה כל זה גרם לי להרגיש. בתקווה שהיא תואיל בטובה לענות לי עליו, ואולי גם לקחת אחריות על הצד שלה. (עד עכשיו חשבתי פשוט לנתק כל קשר מכאן, ואולי גם לבטל את פגישת החזרה שקבועה לנו עוד מלפני שנסעתי..) נראה מה יהיה... תודה ליאת יקרה, תודה... נועם

kיאת חזרתי לאמזמן מאיזה פאב.... התנגן שם שיר הנה בוקר בא לא יכול להתעורר...מתחבר אלי השיר הזה איכשהו...לפחות המפשט הזה.....פשוט לא יכולה לקום בבוקר....בעבודטה עצבניים עלי ובצדק....בא ל י להתפטר....וללכת כל בוקר לים..... ואת מה איתך?ראית את הקטע? מקווה שרשמתי באופן שפוי:) הפסיכולוגית אגב ממש בסדרלמה היא לא לאא היתה ככה שנה שלמה?:)

ME ערב טוב, חיפשתי שוב ושוב קטע מס' 6, אך שום דבר שם לא התייחס לפסיכולוגיה. אם מאד חשוב לך שאראה זאת, שלחי שוב לינק מדוייק יותר, או את שם הקטע. מקווה שההיגיון יגבר על הדחף, ושתצליחי להישאר הן בעבודה שלך והן בטיפול. שניהם מקור לרווח ניכר. שבת שלום ליאת

אולי זה? http://www.reshet.tv/video.aspx?video_id=1686

ראיתי והגבתי...אלוהים יודע איפה... :-) לילה טוב ליאת

שלום רב אני בן 33 סובל ממצב נפשי דכאון וחרדה כ6 שנים אחרי טראומה שעברתי . מטופל על ידי 6 סוגי תרופות שונים למצב נפשי . פשוט לאחרונה מלפני כחצי שנה התמכרתי חזק חזק לאלכהול ולהימורים . פשוט החיים שלי כמעט אבודים גם ממצבי הנפשי וגם מההתמכרות האכזרית לאלכהול ולהימורים. אפילו ניסיתי להאבד !!!! ומאבד כסף עד השקל האחרון ויש לי שני ילדים קטנים. שאלותי לכבודך. 1. מה אני צריך לעשות עזרה בבקשה. 2. מבקש מאוד מאוד להתיחס להתמכרותי להימורים . ותתן לי כיוון בבקשה.

שלום אבי, התמכרות היא אחת התופעות העקשניות ביותר בפסיכולוגיה, וקשה מאד להיחלץ ממנה ללא עזרה. תרופות נוגדות דיכאון אינן מספיקות לצורך כך, ויש צורך בתכנית גמילה מסודרת ובמערך פיקוח אינטנסיבי וצמוד. עצתי לך לפנות ללא דיחוי לגורם מקצועי המטפל בהתמכרויות, ולהתחיל תהליך מסודר של התערבות. תוכל להתחיל דרך כאן- http://www.sahar.org.il/addictions.asp בהצלחה ליאת

ליאת דיברת על מלכודת השחזור המפורסמת סקרן לדעת מהו? אודה אם תעני

שלום אביתר, הכוונה למושג ה"חזרתיות הכפייתית" שטבע לראשונה פרויד, ואשר מתייחס לשחזור שעושה אדם להיסטוריה שלו, לטראומות העבר שלו ולנסיבות בהן התרחשו באמצעות פעולות והתנהגויות חזרתיות, מבלי שיהיה מודע לעובדה זו. בברכה ליאת

כן גם אני הייתי רוצה לדעת

אוכל לומר עוד בהקשר בו הוזכרה אותה מלכודת: מטופלת במבקשת מהמטפלת שלה להתייחס רק לתחום אחד ולזנוח תחום אחר (חמור הרבה יותר) גורמת לה באופן לא מודע לשחזר דפוס דומה מן העבר, מצב בו הייתה אולי נתונה בסכנה, אך הוזנחה ע"י מי שהיה אמור לראות ולשמור. מטפל ערני יכול לזהות דפוסי שחזור כאלה ולפרש אותם למטופל. מקווה שזה מעט יותר ברור עכשיו. ליאת

את חושבת,או מאמינה שישנו סיכוי שהיא תשמע,את מה שלי יש להציע? אבל תשמע ותחשוב על כך באמת!!!!

שוב שלום דנה, אני מאמינה גדולה בדיבור, וחושבת שאיפה שיש שיח תמיד משהו יכול לצמוח. חשוב לזכור, עם זאת, שלא תמיד מה שצומח זה מה שתכננו כשזרענו. :-) ליאת

ולמה בדיוק מתכוון המשורר?!

המשורר התכוון לכך שלדבר זה תמיד נכון, ומשהו תמיד יכול לצאת מזה. רק שלא בטוח לאיזה כיוון. ליאת

ההמתנה ליום הטיפול הופכת למשהו מלחיץ, כואב, ומפחיד. הישיבה שם הופכת למשהו נורא מתוח, עד שאני מתפרצת... אני רוצה שהיא כן תעזור לי, ושתהיה שם עשאני צריכה אותה. אבל אני לא מרגישה שהיא מצליחה לספק את הצרכים האלו. אני אפילו מרגישה שנמאס לה, שאין לה מה לעשות....וזה מוסיף את התסכול שלי. מה יהיה עם זה? איך פותרים את הבעיה?

שלום נעמה, את מתארת את המפגש הטיפולי במונחים של מתח מכאיב ולחץ, וכנגד זה עלתה בי אסוציאציה של מסז'. שריר מכווץ כדאי לעסות או להרפות, כדי שהכאב יהפוך עמום ואפילו קצת נעים. נסי לאתגר קצת את הנטייה להיזהר ולהישמר, וקחי קצת יותר 'סיכון' בהתנהלות מולה. כך תצליחי גם לאמן את השריר של האמון, וגם - אולי - להפחית את התסכול שלה מולך. חוצמזה, נדמה לי שבמקום לבטא את התסכול שלך בהתפרצות (שקצת סוגרת), תוכלי לנסות לדבר עליו איתה, כמו שעשית כאן, ולהנות מהמרחב החדש שנפתח בשיח שלכן. אשמח לשמוע חוויות ליאת

חופש ... כולם נוסעים ורק אני תקועה בעבודה אין לי ימים לקחת חופשה אני במינוס שעות(פלוס תקופת מבחנים שאין לי זמן ללמוד) הפסיכולוגית שלי יצאה לחופשה של כמעט חודשיים .. אני די מחבבת אותה בכל אופן שלוש שנים. מצד שני אין לי זמן וכל החודש האחרון היה סתם .. היא דברה איתי על סרטים ושטויות הרגשתי שחבל לי על הזמן (וגם על כמה מקרים שהיו לה) כשאני שאלתי "למה את מספרת לי מקרים טיפוליים שלא קשורים אלי?" (כמובן בלי פרטים מזהים) היא אמרה לי אין לי תשובה.. אל תייחסי לכל דבר שאני עושה לדברים מקצועיים. אני סתם די מבובלת מהיחסים בינינו, כי זמן לחברות לא היה לי בחודש האחרון ומשום מה אני הרגשתי שאני בכלל לא מגיעה לטיפול שלי.(יותר לידידה שמעבירה זמן על שטויות) אבל כשאני חושבת על עזיבה עצוב לי..... ואם היא הייתה עיפה בחודש האחרון או משהו כזה ולכן לא היה משהו עם "בשר" בשיחה אז אז למה לא כדאי לבטל מטופל?? בכלל לאחרונה נתקלתי בעוד כמה מקרים שלא קשורים של אנשים נותני שירות שחושבים שזמן הלקוח שלהם לא חשוב. אני לא אוהבת יחסים שאני לא מבינה בדיוק מה הם: פסיכולוגית או משהו אחר... מתי שנוח לה היא פסיכולוגית מתי שלא היא כמו ידידה אבל היא לא ידידה שלי כי הרי זה רק מתי שנוח לה להתנהג כך.

שלום רחל, לא כולם בחופש, מסתבר :-(( את לא היחידה שתקועה בקיץ ההביל והדביק שלנו, וכנראה גם לא היחידה שנמצאת במינוס שעות... אני מציעה לך להמתין שהמטפלת שלך תשוב מחופשת הקיץ, ולבחון לאן ילכו הדברים. תוכלי לחדד ולהזכיר לה שאת מעדיפה להמשיך ולהתמקד בך עצמך, ולא להתפזר. מעניין לראות עד כמה לכל אחד מאיתנו צרכים שונים: יש מי שכועס על המטפל ה'רובוט' שנשאר מקצועי בכל מחיר, ויש מי שכועס על המטפל שמרשה לעצמו להיות קצת יותר 'הוא'. בעיני, זה כל הקסם. סוף שבוע נעים ליאת

במסגרת בדיקה פסיכיאטרית הניתנה לי אבחנה ORGANIC PERSONALITY SYNDROME מה משמעות האבחנה ומה הטיפול המומלץ? הפסיכיאטר נתן אבחנה נוספת של ADHD. אשמח לקבל הסברים מפורטים.

זה נשמע כמו בבלת אחד גדול. תזהר מהפסיכיאטרים. אני נפגשתי עם כמה וכל אחד אמר משהו אחר

שלום חיים, אני מניחה שהכוונה לשינויים אישיותיים שמקורם בחבלה או מחלה מוחית (יכול להופיע לאחר דלקת מוחית, זעזוע מוח או כל פגיעה מוחית אחרת). עפ"י הספרות שבידי, פגיעה נלווית בקשב ובריכוז אינה יוצאת דופן, ולכן לא ברור האם ה-ADHD הוא ראשוני או משני (כלומר, האם היה שם תמיד, או הופיע כחלק מהתסמונת). לגבי הטיפול, עליך לשאול את הפסיכיאטר המאבחן, שכן הוא יוכל לדעת האם ניתן לטפל בפתולוגיה האורגנית (גופנית) הבסיסית או רק בתוצאותיה. בברכת בריאות טובה ליאת

אני הבנתי מהפסיכיאטר שבדק אותי שהבעיה האורגנית שבגללה הוא נתן לי את האבחנה הנ"ל (ORGANIC PERSONALITY SYNDROME) היא הפרעת קשב- ADHD. האם הפרעת קשב נכללת בין המצבים האורגניים שיוצרים את התסמונת הנ"ל? האם התסמונת הזאת היא בעצם סוג של הפרעת אישיות?

כל נושא שפונים אליך אתה חוזר וטוען זה חומר לטיפול ונותן לזה הסבר שאפשר וקשור לדפוס חוזר בעבר. גם בנושא של התאהבות בחדר גם בנושא של כעס וכמעט בכל דבר. הרציונליזציה שאתה נותן לכל רגש שחס וחלילה תהיה במטפל או במטופל בלי שימוש בו כחומר טיפולי או נסיון לשחזר את העבר לא ברורה. מה לא יתכנו רגשות אמיתיים שכן תלויים בזמן ובמקום כלומר בטיפול עצמו. האם כל דבר שקורה חייבים ישר לברוח למקום המקצועי והרובוטי הזה. אודה לך אם תענה לי תשובה כנה בלי להגיד תנסי לבדוק איפה עוד הרגשת כך או שזה חומר טיפולי חשוב. אני מאוד רוצה להאמין שמטפלים הם בני אדם ולא מסתתרים מאחורי הסברים מקצועיים גרידא שגם אתם ה"דואגים לרווחת המטופל" יכולים לקול את האפשרות שגם בחדר יכולים להיות חוויות חדשות בלי קשר לכלום. תודה דרור

שלום לך, דרור ישוב לענות כאן ביום ראשון, ואולי - אם יוכל או ירצה - יגיב אלייך קודם. בכל מקרה, המרחב הטיפולי הוא מעין 'מעבדה' אליה נכנסים מתוך עמדה סטרילית ככל האפשר, כדי לאפשר עבודה נקייה ללא נזקים. לא נותר לי אלא להסכים שכל דבר העולה בחדר הוא חומר טיפולי. גם לרגשות ותחושות 'אמיתיים' יש מקום בטיפול, אך הללו חייבים להיות מטופלים בזהירות המתבקשת, מתוך שמירה על המקום המקצועי, גם אם הוא מוצג בדברייך כעניין של מה בכך. בברכה ליאת

את לא יכולה לתאר לעצמך,עד כמה אני כועסת על עצמי ומצטערת שחשבתי בכלל לנסות ולהכנס למהלך כזה,כשבעצם בתוך תוכי יודעת שזה לא באמת מה שרוצה.האמנתי שניתן לעשות הפרדה בדברים,שכל אדם בוחר לו מתי ואם בכלל הוא רוצה טיפול ובעיקר למה? ומסתבר שלסיבה אין בכלל משמעות! אילו לא הייתי מידעת על אותה בעיה,אין לי ספק שזה בכלל לא היה נושא לשיחה.אני חושבת שמייחסים לנושא הזה משמעות יתרה,כאשר בפועל זה רחוק מלהיות כזה נורא.אני רחוקה מלהיות בסכנת חיים(הייתי שמחה לו היה זה כך) אבל זה לא!והעובדטת מדברות בעד עצמן.והתמקדות בנושא הזה הרבה יותר ממיותרת,משיגה תוצאה הפוכה!אני לא יודעת למה אבל מאתמול,אין לי רגע אחד של מנוחה יש לי כזה בלאגן בראש,במחשבות ובעיקר בהרגשה.רוצה לצלול הכי עמוק שאפשר,שגם אם אנסה לעלות חזרה לא יישאר לי חמצן,האויר כבר נגמר.מתפוצץ לי הראש מרוב מחשבות ואני רק רוצה שקט. רוצה להעלם רוצה להרגיש איך זה בעולם אחר.

ליאת אם המחשבות האלו לא מרפות,ונותנות לי קצת מנוחה אני לא ממש יודעת מה אני עושה.

דנה יקרה, פגישה טיפולית ראשונה, בעיקר כשהיא באה לאחר לבטים כה רציניים, יכולה לעורר הרבה מחשבות, ספקות, אי שקט ואפילו חרטה. כאשר מגיעים לאיש מקצוע, עושים זאת - בין השאר - מתוך ידיעה שהוא מבין בתחומו. לפעמים מה שנראה בעינינו חסר חשיבות ו"נון-אישיו", נתפס אחרת בעיניים המקצועיות של המטפל, ואז נוצר פער בין הציפיות לבין מה שעומד מולנו. יכול להיות שגם המטפלת לא חוותה אותך בסכנת חיים מיידית, אך נוכחותו של פוטנציאל מאיים כל כך אינה יכולה להישמט ולו לרגע מתודעתה. אני מאמינה שהתעלמות ממה שנראה כמו סכנה או איום על שלומך, כמוה כהתעלמות מוקדמת בהרבה מדברים שאיימו על שלומך הגופני והנפשי. מטפל חייב להיות זהיר ולא ליפול למלכודת השחזור המפורסמת. אני חושבת שהמטפלת שהציבה לך את הדברים כפי שהם מבקשת בשבילך משהו חדש, מיטיב, חומל, דואג ומכיל - לשם שינוי. הלוואי שתצליחי לראות זאת ליאת

הפער בציפיות נוצר כשיש ציפיות,ולא כשאין.וכן שמעתי את מה שיש לה להציע לי ואני עדיין אומרת לא תודה.אם זה המצב האופציה היחידה כרגע,אני רוצה להשאר איפה שאני בתקווה ובשאיפה לגמור עם זה מהר בצורה זו או אחרת.

האם למטפלת באופן עקרוני אסור לה לגעת במטופלים? כמו: טפיחה על השכם, חיבוק? אני הייתי מאד רוצה שהמטפלת שלי כן תתן לי מדי פעם חיבוק. מה עלי לעשות? מעולם לא דיברתי איתה על זה. למרות שהיא כן ניסתה לשאול. תודה

שלום תמי, נושא המגע בטיפול נדון הרבה בפורום שלנו, ואני מציעה לך לערוך חיפוש ולקרוא את מה שכבר נכתב בנושא. ככלל, טיפול פסיכולוגי אינו אמור לספק קונקרטית צרכי קרבה ומגע, והוא עושה זאת בדרכים אחרות, מילוליות בעיקר. יש מטפלים שמרגישים נוח עם מגע פיזי ויש שלא. אני מניחה שאם זה לא קרה אצלכן עד היום, אזי המטפלת שלך נמנית על הסוג השני. בכל מקרה, הדיבור על כך, על הצורך שאינו מקבל סיפוק, עשוי להעלות חומרים עשירים וחשובים, שיובילו לתובנות חדשות עלייך ועל האופן בו את מתנהלת במרחב הבינאישי. בברכה ליאת

מה אין רגישול לבעיות הנפשיות של בני האדם , אני פניתי אליכם בעניין רגיש ביותר אני חיה במצוקה גדולה ואם בפשוט אומרים לי לכו לעזרה מקצועית מה זה !

קרן יקרה. מנהלי הפורום עושים כאן עבודת קודש. בהתנדבות. הם יכולים לתמוך, הם יכולים לנסות להסביר תופעות וקשיים. הם יכולים להמליץ ולעודד פנייה לטיפול, הם לא יכולים לפתור את הבעיות דרך המסך. דרור שיקף לך את המצוקה שאת מעלה. וסיכם את התופעות לקונטקסט מסויים (חרדות לגבי הגוף). עושה רושם שהוא מאוד הבין ולא הקל ראש בדברים שהבאת. ו...כן, הוא הפנה אותך לטיפול מקצועי. אולי רצית קצת יותר, אבל זה המקסימום שאפשר לעשות דרך האינטרנט. מאחלת לך הקלה מהירה. הדר

כל הכבוד שאת לא מפחדת לכעוס, את גם צודקת ב100% .

שלום קרן, כמו שציינו נכון קודמותי, פורום אינטרנטי אינו יכול להחליף טיפול פנים אל פנים. אחת ממטרותיו של פורום זה היא סילוק החשש הראשוני מפני טיפול פסיכולוגי ממשי. אני מבינה את אכזבתך, ומקווה שתמשיכי להתארח בפורום בכל זאת, ולהנות ממה שהוא *כן* יכול לתרום לך. סוף שבוע נעים ליאת

מה הכוונה ב- "חשיבה אידיוסנקרטית רומינטיבית"?

שלום אלי, חשיבה אידיוסינקרטית היא חשיבה בעלת גוון סובייקטיביסטי ופרטי, שאינה מאד תואמת למכנה המשותף עם יתר האנשים. רומינציה היא הנטייה לחיטוט ועיסוק יתר ("העלאת גרה") בתכנים נפשיים אלה ואחרים. בברכה ליאת

למה???

חן, נדמה לי שאת יודעת למה. דיברנו על כך מספיק. נסי להימנע מלהכאיב לעצמך יותר. ליאת

אם אני חשה רע בעקבות טיפול פסיכולוגי נוצר טריגר ואני מרגישה רע בעקבותו. האם עליי להתחפף משם כל עוד נפשי בי? לא מדובר בטיפול פרטני אלא טיפול דיאדי בו לקחתי חלק אבל הטריגר נוצר ואני כועסת על המטפלת שחשפה אותי לזה. מפני שאם זה היה פרטני אז היא הייתה מטפלת בי אבל מכיוון שלא היא לא יכולה לטפל בי באופן אישי.אני מרגישה כאילו היא זרקה אותי לים, נפצה לי את כל ההגנות והשאירה אותי חשופה ולבד. למה?!?!? הטיפול הזה לא נועד לדברים כאלה- אז בשביל מה?!?! נדמה לי שהיא מתנקמת בי או משהו. כי רציתי לעזוב בגלל עבודה והיא נפגעה.

אני מציע לך להראות למטפלת כמה את כועסת עליה. אפשר גם להרים קצת את הקול לא חייבים להיות מנומסים כל הזמן. ואם היא לא תוכל לעמוד בזה סימן שהיא לא שווה בתור מטפלת

שלום לך, לטיפול, גם כשהוא נועד למטרות ספציפיות, יש נטייה פתלתלה להגיע גם למקומות לא מתוכננים ולא תמיד צפויים מראש. לפעמים זה יוצר הפתעות נעימות ולפעמים מהומות. אם תתחפפי משם כל עוד נפשך בך, תפסידי את הרווח העיקרי מן הטיפול. אולי תחושי הקלה מיידית לטווח הקצר, אך תישאר בך לטווח הארוך קפסולה של כאב לא מעובד, שימשיך להחמיץ מבפנים, ולהגיח באופן לא צפוי מול טריגרים כאלה ואחרים. הישארי בטיפול, דברי על מה שמכעיס אותך ועל מה שמכאיב לך. בשביל זה את שם. אשמח לשמוע מה שלומך גם בהמשך ליאת

אני זקוקה לעזרה. אני איבדתי אמון בעצמי ובאחרים. אני לא מצליחה לקחת החלטות, משנה את דעתי כל רגע, אני לא מצליחה לתפקד בחיי היום יום כמו שצריך. אני רוצה להאמין, אבל כל פעם מחדש מתאכזבת. קשה להתאכזב. אני מאכזבת מאוד את עצמי. גם אחרים מאכזבים אותי. אני פוחדת מאוד. מרגישה שאני שורדת איכשהו את היום. אני מקווה שהפורום הזה יעזור לי למצוא מטפל/ת מתאימ/ה. ואני מקווה שמבחינה כספית לא יעשקו וינצלו את מצבי. מחפשת מטפל הגון שאוכל לשים את מבטחי בו, מאיזור רחובות-ראשל"צ.

שלום ד. ניתן לחוש מדברייך שאת מתנהלת בעולם מתוך חוויה של ניצול, עושק, התעלמות וחוסר התחשבות בצרכייך. את מבקשת לזמן לעצמך חוויה חדשה, ואני מברכת אותך על כך. כשתמצאי לך את המטפל ההגון, תני לו ולך את הזמן הדרוש, כדי לבסס אמון וקרבה. קחי בחשבון שהחשדנות והזהירות ילוו אותך, לפחות בהתחלה, כהרגל ישן. כאשר תצליחי, לבסוף, להתמסר לקשר מיטיב, הרווח יהיה עצום. בהצלחה. ליאת

איך מוצאים מטפל מתאים באיזור שלי?

אני חייבת להודות,שהשיחה איתה עשתה לי ממש רע.למרות שבהודעה שלה איכשהו הבנתי על מה היא רוצה לדבר איתי(עניין של תחושה).חשוב לי שהיא תדע ואני מתכוונת לכך בכל הרצינות,שאני מבינה אותה,מבינה את המניעים שלה,ולא כועסת בכלל.רע לי מאוד מאוד זה נכון,ומהרבה סיבות סהקשר הזה.העובדה שהתעלתי על עצמי וניסיתי להפתח כמה שיותר,מה שלא היה קורה בשום מצב אחר!וטוב שלא ניסיתי קצת יותר.משום מה בחיי,מחיר האמת שלי תמיד נורא יקר.ובכל זאת כבר מורגלת טוב להיות לבד.הרצון שלה להחזיר לי את הכסף,מאוד מעליב!!!!היא ישבה איתי כמעט שעתיים!!!!(והיא יודעת מה דעתי על המחיר.אצל כל אחד אחר הייתי משלמת ולא חשוב אם יש לי או אין לי,והיא יודעת את זה!הכסף הזה הוא שלה ומאוד ביושר!גם בתוך הסערה שאני נמצאת בה עכשיו,חייבת להודות שאני מאוד מעריכה את מה שהיא בכל זאת מנסה לעשות.אבל אני כבר לא רוצה יותר כלום.הבנתי שוב את מה שבעצם ידעתי תמיד,שבחיים האלה לא מגיע לי כלום!ואלוהים מראה לי זאת יום יום אם בגדול,ואם בקטנה.הדבר היחיד שמצליח להקל עליי אחרי השיחה הזו,העובדה שאני שאני משוחררת מכל התחייבות(זה ישב לי על הלב מהרגע שיצאתי ממנה).מצחיק לחשוב שאני הסכמתי לתנאים,לחוזה וסתם.ועדיין אני אומרת אני באמת ובתמים מבינה,וממש לא רוצה שהיא תרגיש עם זה רע.נכון שהדבר היחיד שרציתי הוא להוציא ממני את מה שגועש בי,ולקוות להצליח לשרוד את הימים הכ"כ קשים,זה עושה רע אבל רע זה חלק ממני,כך שאין לה סיבה לקחת זאת באופן אישי.ועדיין ולמרות הכל אני מודה לה על הניסיון,על הרצון ההבנה ובעיקר על ההקשבה.ואוליי בעצם גם על הויתור.דרך אגב-זה לא משהו שאני מתכוונת להתוכח איתה עליו, אב לא אני ממש לא נראית רע,אני רק מרגישה רע!!!!

דנה יקרה, אני מבינה היטב על מה את מדברת. אני משוכנעת מעומק לבי שהיא מתכוונת לטוב, ורוצה לעזור לך בדרך היחידה האפשרית לה. את יודעת, גם למטפלים (ואפילו לטובים שבהם) יש מגבלות, ומטפל טוב, כך אני רוצה להאמין, הוא מטפל שער למגבלותיו. אין לי ספק שבחיים האלה מגיע לך הרבה יותר, ונדמה לי שגם את יודעת זאת. לא תמיד אוזן קשבת מספיקה, ולפעמים התוספת יכולה להיות קריטית. בכל מקרה, אוזן קשבת יש לך כאן, אבל זו טיפה קטנה מדי. אמנם יש אנשים שהרגילו את עצמם למשטר רודני של 'טיפות', אבל אין זה אומר שהבור הגדול והרעב שבתוכם חדל מלהתקיים. אני משוכנעת שהיא תהיה מאושרת אם תתני לה לסייע לך באופן שהיא יכולה. אם סמכת עליה, והתעלית על עצמך, ובחרת ונתת אמון, נסי לסמוך עוד קצת, ולהקשיב למה שכן יש לה להציע לך. שלך ליאת

שלום רב, ביתי לאחר שרות צבאי. התלבטויותיה לקראת המשך דרכה בשנה הבאה גדולות מאד, עד שנדמה לי שהנושא "משתק" אותה. למה שהיא ביקשה ללמד באוניברסיטה - היא לא התקבלה. לא רק שהיא אינה יודעת מה עושים בשנה הבאה אלא גם היא לא מנסה ממש להגיע להחלטה. מצב רוחה ירוד בהחלט. היא אינה כתמול שלשום. נסיתי אך אין ביכולתי לעזור לה לצאת מהמצב בעיצה ועידוד. למי פונים??

שלום גילה, תקופת הצבא היא תקופה מאד תובענית ואינטנסיבית, וצעירים רבים מעדיפים לחכות קצת לפני שהם מתחייבים לתכנית לימודים או עבודה. אנשים רבים מעדיפים לקחת פסק זמן, לנסוע לטייל בחו"ל או לבלות קצת בארץ ולעבוד בעבודות מזדמנות ומכניסות שאינן מצריכות התחייבות גדולה מדי. מבחינה זו, יש לאפשר גם לבתך את פסק הזמן הזה, מבלי שתחוש אשמה גדולה מדי. אפשר לנצל את השנה הקרובה לשיפור ציוני הפסיכומטרי, לייעוץ או הכוון לימודי (יש בכל אוניברסיטה), להתפתחות אישית (סדנאות מודעות או טיפול פסיכולוגי), או לבטלה חלקית. תנו לה את הזמן, הפחיתו לחץ, ואפשרו את ההתלבטות. מעטים מאיתנו יודעים בגיל 20 מה הם רוצים מעצמם ומחייהם. זה הזמן הכי טוב להתלבט. תוכלי להדפיס עבורה תשובה זו או להעביר לה את רוח הדברים. לפעמים די בזה כדי להפחית את רמת הלחץ. בהצלחה ליאת

באילו מקרים היית ממליץ להגדיל את תדירות המפגשים עם המטפל?

ערב טוב אלמוני, בימיו של פרויד, מייסד הפסיכואנליזה הקלאסית, המטופל היה נשכב על הספה 4-5 פעמים בשבוע. מאז, התגלגלה הפסיכותראפיה ועברה שינויים ועדכונים, וכיום הטיפול הרווח הוא מפגש של שעה שבועית. לפעמים, מתעורר הצורך במפגש/ים נוסף/ים, במצבי משבר קשים, או כאשר המטופל מרגיש צורך 'לעבוד' באופן אטינטנסיבי, או כאשר המטפל חש שהמטופל זקוק להחזקה צפופה יותר מחשש להתפרקות או לנסיגה מדאיגה במצבו הנפשי. בברכה ליאת

היי, אמרתי למטפל שלי שאני אוהבת אותו ואני מצטערת על זה מאד. פשוט באותו רגע רציתי להיות ספונטנית ןלהביע את מה שאני מרגישה. איזה בושה. בתור מטפל מה אתה מרגיש שמטופל מצהיר על אהבתו?

גם לי זה קרה... אמרתי למטפלת שלי שאני אוהבת אותה. היא לא ממש הגיבה, המשיכה לדבר על מה שדיברה קודם. לא חושבת שזה הפריע לי במיוחד. אבל בכל זאת תהיתי כמוך מה מטפלים מרגישים או איך הם מגיבים כשמטופל נחשף ככה בפניהם.

היי גילי. דוקא מצא חן בעיני שהצהרת על אהבתך למטפל ,לא מכירה הרבה שהיו מעיזות.... מענין איך הוא הגיב.

לגילי שלום, ממש כפי שאני בעד שכל דבר שקורה אצל המטופל ידובר כך גם במקרה הזה. זה שם וזה בחדר אז זה יכול וצריך להיות מדובר. נכון שזה מביך, אבל אם תחשבי על פעמים שאמרת ראשונה שאת אוהבת, האם לא הייתה שם מבוכה? כך שאני לא חושב שזה לא מתאים. אני כן חושב שזה צריך להיות מדובר, גם אם זה קשה, כי לעיתים עולה המשאלה לממש את האהבה ובעצם להפסיק את הטיפול. ולזה צריך להתייחס. לילה טוב, דרור

מאש שעשיתי ניותח להסרת אדנומה דרך האף , אני מרגישה שהאף שלי לא בסדר בכלל כאילו שבור יש משהו לא בסדר הלכתי לרופא א.א.ג שאמר לי בנחישות שהאף שלי בסדר רק שהוא עקום קצת , אני הייתי בהלם אף פעם לא חשבתיע שהאף של עקום דווקא הייתי מקבלת אותו כפי שהוא , התחיל הספק לחורר נשמתי והלכתי הרבה פעמים לרופאי אף אוזן גרון שאמרו לי אותו דבר אחרי שנתיים מהניתוח אני לא חוזרת להיות מה שהייתי אין לי ביטחון אני שונאת כל כך הגוף שלי אני מתעסקת עם האצבעות ומעבירה עם חלקי הגוף למשל כול הזמן שמה אצבעות על האף ומרגישה שהעצמות לא בסדר לא כמו הסובבים אותי שהאף שלי שונה , כאשר אני מתחילה לשים אצבעות על האף ולא מרגישה שהעצמות לא חלקות באף אני מתחילה לבכות לא יודעת מה לעשות יש לציין שגם עשיתי הרבה צילומים לראות שהכול בסדר ולמרות אני כול פעם מסתכלת על הדף ונרגעת קצת אני חוזרת על אותה פעולה . גם בזמן האחרון שמתי אצבעות על האוזן השמאלית והרגשתי שהיא שונה מהאוזן הימנית , אני מרגישה בסחוס באוזן השמאלית ומרגישה שהאוזן שבורה בעצמות כמו האף , גם פעם אמר לי אורטופד שהברכיים שלי פזולות כאיךו הן נכנסות פנימה והתחלתי לחשוב שגם הן שבורות גפ כך באצבעות כף הרגל ובד"כ כול דבר שאני מרגישה לא בסדר אם אני שמה עליו אצבעות מרגישה שהאיבר עצמו שבור , מה אפשר לעשות אני מתחילה להשתגע מהכאבים הנוראיים ולפעמים אני רוצה לשים קץ לחיי

רן שלום, את באמת מתארת סבל יומיומי קשה. נשמע לי שאת מפנימה מאוד בקלות דברים שאומרים לך, מתקשה להתעלם מהם או לקבל אותם ועוסקת בהם באופן מרובה. החרדות האלו מרוכזות בעיקר סביב הגוף, וסביב שברים בגוף ואולי הן מיצגות תחושה שלך שמשהו בך לא בסדר, שבור. תחושה שלא מקבלת ביטוי מילולי אלא רק דרך הגוף. אני ממליץ שתפני לאיש מקצוע מתחום בריאות הנפש כי הסבל שאת מדברת עליו הוא קשה וחשוב שלא תתמודדי איתו לבד, דרור

לא מבוגרת מדי, נעימה חכמה חייכנית

עמוס שלום, אתה יכול לצרף מייל אישי וחברי הפורום יוכלו להפנות אותך למטפלת מתאימה. לקבלת המלצה אישית מאחד ממנהלי הפורום ניתן לפנות במייל אישי אליו. בהצלחה, דרור

האם זה הגיע? האם מחקת אותו?

שלום לך, לא הגיע אליי מייל, עצתי היא שתנסי לשלוח שוב ואחזיר לך הודעה שקיבלתי, דרור

בן 27.5 אין לי חברים מתוסכל שאני לא מתחיל עם בנות עצוב מאוד טיפולים פסיכולוגיים לא עוזרים כולל תרופות שאני לוקח זמן רב ניסיתי לסיים את החיים בגלל שאני עדיין בתול וללא חברה

שלום לך, לא ברור לי מדוע כל ניסיונות הטיפוליים לא עזרו, ובעיקר במה הם לא עזרו איך אתה מבין את הבעיה אצלך, לא בעובדה החיצונית שאתה לא יוצר קשרים עם נשים, אלא למה אתה לא מצליח לעשות זאת. ובכל מקרה הגיל שאתה מתאר, מבלי להתכחש לתחושה שלך שזה כבר היה צריך להיות, הוא בהחלט לא גיל של מאוחר מדי. נסה לחשוב על השאלות שלי, ואיתן והתשובות להן לפנות לעזרה, דרור

קשיים ביצירת יחסים בהווה נובעים ממכאובי ילדות. לפעמים משיכה למין השני מעוררת רגשות מאד טראומטיים ואז אתה מרגיש משותק מרוב פחד. הדבר היחיד שיכול לעזור זה טיפול רגרסיבי שמעודד אותך לחוות ולהביע כאב זה באןתה עצמה כמו במקור. רק מטפלים בעלי רמה אינטואיטיבית גבוהה יכולים לכוון רגשות כאלה.

האם כדי לטפל צריך שיהיה למטפלת שלי מס' רשיון כמו שפרסמו בכרטיס שלהן אורנה וליאת. או שניתן לטפל בלי רשיון מה ההבדל. ומה זה התמחות קלינית האם זה מטפל או בדרך למטפל אני לא כל כך מבין מי יכול לטפל.

שלום לך, בשאלה ישנו ערבוב בין מספר נושאים. מספר הרשיון נוגע לאישור לעסוק בפסיכולוגיה והוא מוענק למי שסיים תואר שני בפסיכולוגיה במגמה טיפולית ומוכר על ידי משרד הבריאות כבעל רשיון לעסוק בפסיכולוגיה. בפסיכותרפיה מורשה לעסוק פסיכיאטר עם הכשרה בנושא, עו"ס קליני בעל תואר שני, ופסיכולוג קליני. התמחות קלינית הוא שלב הכשרה בו הפסיכולוג הוא מטפל לכל דבר ועניין, ורשאי לעסוק כמטפל, ולקבל הדרכה על כך בתקופת ההתמחות. מקווה שהבהרתי מעט, דרור

רציתי לדעת האם טורדנות כפייתית מחשבות כפייתיות הפרעות פסיכולוגיות(או סי די)יכולות לגרום לכאב בעיין שמאל דמעה.....בקיצור יש קשר בין מחשבות לעיניים...ולדמעה בעיין שמאל או סוג של צריבה או כאב?תודה מראש משה.

משה שלום, הקשר היחידי שעולה בדעתי הוא שתופעה פיזיולוגית כמו דמעה בעין מעלה חרדה ומעסיקה באופן אובססיבי במקרה בו קיימת הפרעה כזו ממילא. אין קשר אחר בין נטייה לאובססיביות לבין בעיות עיניים, לפחות לפי מיטב ידיעתי, דרור

האם אפשרי לאהוב הורה שהתעלל בך מינית, תחושה של שנאה ואהבה יחדיו, אני רוצה רק לשנוא אבל אוהבת אותו

שירה שלום, התשובה לשאלתך היא כן, זה קורה. ישנם הסברים רבים לכך החל מהזדהות עם התוקף, רצון לתיקון, משאלה לא להכיר בחלקים הקשים ועוד. אבל זה קורה, למשל ניתן לראות את זה עם נשים שעוברות אלימות במשפה וממשיכות לאהוב את הבעל המכה. חשוב לעבוד על הדרך בה את מרגישה עם עצמך, איפוא את בתוך זה, ולאט לאט לאפשר לעצמך לצאת מהסבך הרגשי שאת מתארת כרגע בו רגשותייך לא הגיוניים לך, דרור

אני כבר שנה וחצי מטופלת אצל פסיכולוגית קלינית פעמיים בשבוע. יש עליות וירידות בטיפול זה בעקבות חוויה פוסט-טראומתית שעברתי בילדות והסתרתי אותה במשך 10 שנים. אני מאד קשורה למטופלת אך לא יכולה לומר לה זאת. הזדהיתי עם הבחורה הקודמת שכתבה על חיבוק אני לא אחת שבוכה הרבה בטיפול אני מאד עצורה ובפעמים שזה קרה הרגשתי שאני רוצה איזשהו מגע של יד אנושית? אצל המטפלת הקודמת כן קיבלתי וזה עשה לי טוב ובטיפול עכשיו מעולם המטפלת לא נגעה בי תמיכה על השכם, לחיצת יד. כלום פשוט כלום. אני כן הייתי רוצה שזה יקרה מה עלי לעשות? לדבר על זה? לבקש ממנה? אני לא מעיזה. תודה! תמי

תמי שלום, אני בעד שתדברי איתה על כך כי כרגע יש משהו שלא מדובר ביניכן, מעכב את הטיפול וגורם להתרחקות. למרות זאת בהחלט ייתכן שהצורך/רצון שלך לא ייענה על ידה. אבל אין זה אומר שאת לא יכולה בהדרגה להרגיש את האכפתיות שלה כחיבוק. ככל שזה יתאפשר אני מאמין שיהיה לך קל יותר להתמודד גם בטיפול וגם מחוץ לטיפול. דרור

האם אתם המטפלים חושבים ביום יום על מטופלים או שברגע שהדלת נסגרת, אצלכם זה נגמר ואצלנו זה מתחיל? קורה לכם שהתאהבתם במטופלת אבל אתם כל כך "מקצועיים" שהדחקתם רגשות אלו? האם למרות כל המקצועיות והאטיקה אפשר שמטפלים יתאהבו במטופלת בלי ידיעתה ולא יספרו לה זאת בגלל המקצועיות? או שכל תרחיש כזה אתם ישר מסבירים על ידי העברה, העברה נגדית, הפנמה הזדהות השלכה וכו'.

יעל שלום, את שואלת שאלות חשובות. אבל הייתי מבקש ממך שתנסי לענות לעצמך מדוע את שואלת אותן, כי לא נראה שזה ללא סיבה. השאלה האם המטופל ממשיך להתקיים במחשבתו של המטפל גם בין הפגישות היא שאלה המשקפת חוסר אמון שלמטפל באמת אכפת מהמטופל. חוסר האמון הוא בסיסי הרבה פעמים כך שגם אם אענה, וזו אכן התשובה שלי, שהמפגש שלי עם המטופל קורה לא רק בזמן הפגישה אלא גם בין הפגישות, לא יהיה קל להאמין בזה ולהפנים את זה כאמת. לגבי ההתאהבות, הרי שבמפגש אינטימי בין שני אנשים יש מקום למגוון של רגשות, בהם גם אהבה והתאהבות. אבל ממש כפי שכל דבר אחר שקורה אצל המטפל הוא חומר לניסיון להבין מה קורה בטיפול, מה קורה אצל המטופל ומה קורה אצל המטפל, כך גם בנושא של ההתאהבות. לגבי האם לשתף את המטופל/ת ברגשות אלו ישנן גישות שונות. אך בכולן נעשית מחשבה על הטיפול ועל הרגשות הללו בהקשר של הטיפול. דרור

אני בטיפול די הרבה זמן אך מאז ומתמיד יש לי תחושה מאוד קשה שכשאני לא פתוח מספיק או קשה לי לדבר על משהו אז המטפלת כועסת, אני שונא שהיא אומרת לי אתה לא משתף פעולה אתה לא נותן מעצמך מספיק, קשה לי מה אני אעשה, אם היה לי כל כך פשוט לא הייתי אצלה. מצד שני אני רוצה שהיא כן תעזור לי לשחרר והרגיש טוב. מה לעשות?

נדב שלום, נשמע לי שהמטפלת מנסה בסגנון שלה, לא לוותר לך, ובעצם לספק לך את מה שאתה רוצה : להתעמת עם המקומות הכי קשים לך. אבל אתה מרגיש מואשם כתוצאה מכך ובעיני זה משהו שצריך להיות מדובר, כי לא בטוח שהיא מנסה להאשים אותך אבל משהו בדינמיקה ביניכם מוביל לשם, אולי לא מאפשר דיבור ואלי משחזר משהו שקורה מחוץ לחדר ומוכר לך. בכל מקרה זהו חומר טיפולי חשוב. דרור