פורום פסיכולוגיה קלינית

קשה לי, כל פעם שאני בוכה בטיפול המטפל יושב מולי ולא ניגש לחבק או לנחם ה"מקצועיות" הזו גורמת לי להרגיש נורא לבד, וכשאני מסיימת את הבכי הוא מתחיל לשאול שאלות הנוגעות לנושא בלי להניד עפעף. האם זה לא אנושי לא משנה איפה שכשרואים אדם בוכה וסובל לנחם אותו או שבעינכם נחמה מסוג זה אינה מקצועית, האם אתם פוחדים להרגיש עוררות מינית ממגע פשוט ואמיתי? כמובן שלא אמרתי לו תחבק אותי אבל לאחרונה אני נמנעת מלבכות ועובדת מאוד קשה כדי להיות חזקה. אני מעריכה את המקצועיות שלו ושהוא שומר על ריחוק פיזי אבל בעיני חיבוק הוא קרבה רגשית וידיעה שהוא פה בשבילי ולא סתם אדם שמשלמים לו כדי שיקשיב.

אני מציעה לך ללכת לסדנת שביל המלאכים שם תקבלי הרבה חיבוקים ומגע.

נועה שלום, הנושא שאת מעלה הוא נושא חשוב העולה לא מעט פעמים. הוא נובע מגבול מסויים, שהושם לאו דווקא כדי לשמור על המטפל, אלא כדי לשמור על המטופל, הנמצא לעיתים במצבים מאוד רגישים ופגיעים במהלך הטיפול, ובעיקר כדי לאפשר לטיפול להתקיים בכך שמשאירים את כל מה שקורה בתחום הדיבור ולא בתחום המעשים, זהו הכלי שאיתו הפסיכותרפיה עובדת. מעשים פשוט יכולים לפגוע ביכולת הזו. לדבר על דברים חשובים, למשל על המחשבה שלך שהוא עלול או עשוי להימשך אלייך שהופיעה בדברייך. ובכלל, אני מבין את הצורך בחיבוק ומגע פיזי, זה טבעי, אבל יש דרכים שונות להרגיש חיבוק, גם במילים, גם בהקשבה. קשה לי להאמין שלמטפל לא אכפת כשאת בוכה. אבל ברור לי שזה נושא לטיפול התחושה שלך שאם הוא לא מחבק אז לא אכפת לו. דרור

איך ניתן להעלות הערכה עצמית, והרגשה טובה עצמית? חסר לי אנדורפינים למצב רוח טוב(כשהייתי בהיריון היה לי מצב מעולה- רוצה לחזור לאז), איך אני מגבירה אותם?

שלום לך, בכדי להעלות הערכה עצמית המלצה שלי היא לפנות לטיפול. התחושה הטובה שלך עם עצמך עשויה גם להעלות התחושה הטובה שלך בכלל (אפילו ברמה הפיזיולוגית). אם המדובר כרגע במצב דכאוני ייתכן שניתן להשתמש בתרופות שיאזנו את המצב ההורמונלי שלך ויגרמו לך לחוש טוב יותר. אבל לא בהכרח ישפרו את ההערכה העצמית שלך. דרור

אני לא במצב דכאוני

לא בדיכאון אז מה הם הדרכים להגביר אנדורפינים

מה זה טיפול פסיכודינמי והאם מטפל פסיכודינמי הוא קליני?

מני שלום, טיפול פסיכודינמי הוא טיפול העוסק בתכנים הנפשיים הפנימיים, העמוקים והלא מודעים של האדם הגורמים לו להתנהג ולהרגיש בדרך מסויימת ולעיתים לשחזר התנהגויות מסויימות מהעבר, גם אם הן לא רצויות עבורו בחלק המודע שלו. חלק גדול מהמטפלים הפסיכודינמיים הם פסיכולוגיים קליניים. אך אין חפיפה בין שני המושגים. דרור

לאחרונה אשתי נורא מרוחקת אנו לא מדברים, היא אפופה באפטיות לא ברורה שלא נדבר על יחסי מין שנעלמו לחלוטין, לילדים היא מגיבה באדישות מוחלטת. ניסיתי לשוחח איתה על כך ולהתקרב, אך לא ניתן. מה לעשות?

זאב שלום, אתה אומר שלא קרה דבר שיכול להסביר, לפחות לא משהו שאתה יודע עליו. זה משאיר שתי אפשרויות בולטות. האחת, משהו באשתך השתנה מהותית ובאופן פתאומי, אולי מדובר בדיכאון ואולי משהו אחר. האפשרות השנייה שמשהו בקשר שלכם השתנה או שהיה כך כבר זמן רב והגיע לשיא. עצתי היא שתנסה לשכנע אותה ללכת איתך לייעוץ זוגי, מתוך מחשבה על חיי הנישואין שלכם והילדים. דרור

במהלך הטיפול אני מרגיש שכשאני מתחיל לדבר על נושא וקשה לי אז המטפלת לא מנסה להשאיר אותי שם. ואז אני מוצא את עצמי עם תחושות קשות. היא מטפלת רגישה ולפעמים נראה כי מהרצון שלה לא ללחוץ, אני נשאר עם יותר כאב. מתי מישהו לא יבהל מהכאב הזה ויתעקש לשחרר אותי ממנו. היא מטפלת טובה ולכן חבל לי ללכת. זה ישמע מצחיק אם אני יגיד לה כשאני מדבר על משהו וקשה לי, אז אל תשתקי ותתני לי לברוח פשוט תשארי איתי שם עד שהכאב יצא. חשוב לציין שכבר הייתי בטיפול אצל משהי אחרת וזה לא עבד אולי אני צריך מטפל חזק יותר שלא מפחד להקשות עלי?

נועם שלום, בעיני זה ממש לא ישמע מצחיק אם תאמר לה מה היית רוצה שיקרה, מה אתה צריך ממנה. זה בהחלט יכול להביא לישנוי, וגם להעלות על השולחן את מה שקורה ביניכם את מה שקורה בחדר. יש לכך חשיבות טיפולית רבה בין אם היא תיענה לבקשה שלך ובין אם לאו. חשוב לדבר על זה, דרור

התחלתי טיפול לפני שלושה חודשים, המצב לא משתנה, אני הולך פעם בשבוע. השאלה היא מתי פסיכולוגים ממליצים על פעמיים בשבוע?

שלום לך, כמעט תמיד ישנה עדיפות להגיע פעמיים בשבוע לפחות לטיפול. אולם לעיתים מסיבות שונות זה לא אפשרי. עצתי היא שאם אתה מעוניין בכך, תעלה את הנושא ותברר האם זה אפשרי ובמה זה כרוך. דרור

יש לי בעיה.אני בדרך כלל,לא עצבני,אבל לפעמים,יש מצבים,שאני מתעצבן,אבל לא בצורה רגילה,הרבה יותר עוצמתי,אני יודע מה אני עושה,ואני מרגיש כאילו אני רואה,הכל מהצד ויודע מה אני עושה,לכיוון הכי רע שיכול להיות,ואני צריך ממש ממש להחזיק את עצמי,כדי לא לפגוע במיקרה הטוב במישהו,בצורה ממש רעה,ואכזרית. ניסתי לראות מאיפה שזה בה,ולמה זה,אבל אני לא מצליח למצוא(אפילו הייתי בסדנת עצבים,ניסתי לעצבן את עצמי,וזה לא הלך לא הגעתי לרמה אפילו לא בחלקית ממנו),ואני מפחד פחד מוות,שבפעם הבאה אני יכול לא לשלוט על עצמי,וכשמשהוא רע יקרה. אני מחפש עצה לאן לפנות,אם יש ספרים שאני יכול לקרוא,איזה מקומות אני יכול ליפנות כדי לפתור את זה

שלום לך, נשמע לי שעשית כבר מספר ניסיונות להתמודד לבד עם הנושא, להבין לבד, אבל זה לא עזר. אתה מתקשה להבין מה גורם לכך, מהם המצבים או הנקודות הרגישות הללו, ומאיפוא המחשבות על לפגוע במישהו בצורה קשה. לכן ההמלצה שלי היא לא טיפול עצמ בעזרת ספר אלא פנייה לטיפול. דרור

אני בן 27 ההורים החליטו פתאום להתגרש אף פעם לא חשבתי שזה יקרה כי היו לנו חיים נפלאים והם מאוד אהבו זה את זו, אני בדיכאון מזה וכועס עליהם, אני לא ישן בלילות ולא מדבר איתם, מה לעשות?

שלום לך, גירושין של הורים, בעיקר בהפתעה, הם קשים בכל גיל ויש בהם תחושה קשה של אובדן. אתה מתאר כרגע תופעות של התמודדות עם אובדן, אבל מסויים וזה טבעי לגמרי. בשלב הראשון, בכדי להתמודד אני מציע שתיעזר בסביבת החברים שלך תדבר איתם, זה מקל. אולי עם האחים אם יש. בהדרגה תוכל לבטא את הרגשות גם מול ההורים ולדבר איתם על כך. אם תרגיש שאין שינוי גם לאחר תקופה, או שאתה לא מצליח להתמודד עם זה אני ממליץ על כניסה לטיפול ממוקד. לילה טוב, דרור

תגידו מנהלים יקרים אם מישהו הולך למות הוא יחכה עד מחר בלילה שתענו לו? האדישות והיוקרה זה מה שמאפיין אתכם הפסיכולוגים.

שלום לך, הפורום הזה מהווה מקום להתייעצויות, החלפת דעות ועוד,, הוא אינו מחליף ואינו יכול להחליף טיפול בכלל והתערבות במצב אקוטי. לשם כך יש חדרי מיון פסיכיאטריים, וקווי תמיכה טלפוניים הפעילים 24 שעות ביממה. בכל מקרה מקווה שלא תזדקק לשירותים אלו, ותוכל להיעזר בפורום, בחבריו, ובמנהליו למרות המוגבלויות שבהם, דרור

אמא שלי פגועת נפש האם גם אני אהיה, אני מת מפחד ורק מהפחד אני חושב שאשתגע. חברה שלי עזבה אותי לפני ארבעה ימים לאחר שסיפרתי לה, היא אומרת שהיא לא רוצה לקחת את הסיכון הזה ושההורים שלה לחצו שהם לא רוצים עסק עם משפחה חולה. האם יש אישור לכך שאני לא אחלה כדי שהיא תחזור אלי? אני מאוד אוהב אותה...

אפשר להגיד לך את דעתי? אני חושבת שמגיע לך טוב יותר, מישהי שתהיי שם גם אם לא הכל יהיה מושלם ויפה. אתה מזכיר לי את הספר של גרוסמן יש ילדים זיגזג עם השאלה הזאת. אתה יודע, גנטיקה לא באה רק מאמא, היא באה גם מאבא וסבא וסבתא וכו, אחרת...היית שיבוט..ומאחר ואתה לא, אני בטוחה שאתה גם אתה ולא אף אחד אחר, והגורל שלך יהיה רק שלך, ולא משנה מה יבוא, תתמודד איתו בדרך שלך. וחוץ מזה, למה אתה רוצה להיות נורמאלי????? זה משעמם..(:

אמיר שלום, ישנן הפרעות נפשיות שיש בהן מרכיב גנטי, מי יותר ומי פחות. אין כיום הפרעה נפשית שניתן לומר עליה שאם אחד ההורים חולה בה גם הילדים יהיו חולים בוודאות. מצד שני גם לא ניתן להבטיח שלא תופיע ההפרעה. נשמע לי שאתה מאוד חרד להיות חולה בעצמך, וזהו פחד מובן במצב בו גדלת, אבל זה פחד שניתן לעבד אותו במסגרת של טיפול ואני ממליץ על כך. לגבי החברה, בסופו של דבר, האנשים איתם אנו מבלים את חיינו הם אנשים שאנו איתם בזכות מה שיש בהם ולמרות מה שיש או יכול להיות בהם. כלומר עם הטוב ועם הרע שבהם. נראה שעבור החברה הזו זה לא התאים, ולמרות שברור שזה מערים קושי כלשהו, אני לא הייתי שם את כל הסיבה לפרידה רק על החשש שמא אתה תהיה חולה בהמשך. דרור

בגדתי בחבר שלי לאחר שנתיים של זוגיות, לא מגיע לו לפני שבוע הוא הציע לי נישואין אמרתי כן. אני יודעת שאם אספר הוא יעזוב אבל יחד עם זאת לא יכולה לחיות בשקר הזה מה לעשות?

סתיו שלום, מדברייך נשמע לי שיש קשר בין הצעת הנישואין לבין הבגידה שלך. האם זה נכון? אם כן שווה שתקדישי מחשבה מה גרם לך לבגוד, האם נבהלת ממשהו, האם משהו בתוכך מסמן לך משהו. ובכלל כיצד את מרגישה כלפיו וכלפי הרעיון שתחיו יחד בהמשך. החלטה על חתונה אינה דבר פשוט ואם יש בך ספקות קשים עדיף לברר אותם כעת, לא במעשים, אלא בדיבור על כך. כך שלפני שתחשבי אם לספר או לא חשוב שתתני את הדעת מה המשמעות של הבגידה עבורך ומאיזה מקום היא באה. בהצלחה, דרור

אני בטיפול כבר חמישה חודשים, המטפל שאל אותי אם חוויתי התעללות מינית, אמרתי לו שלא וסיפרתי לו על הפעילות המינית שלי עם מישהו שהמצאתי, שיקרתי לו. אני מרגישה שהמקום הבטוח שהיה לי הפך למקום של שקר וחוסר ביטחון, אני לא יודעת איך הוא הבין זאת אני מתחילה לחשוב שרואים עלי שזה קרה. עכשיו אני פוחדת לחזור אליו. אני לא מסוגלת לספר ששיקרתי ובטח לא לספר מה היה שם. ואולי כדאי להמשיך בטיפול כרגיל והוא לא יבחין ששיקרתי? אני מצטערת שאני כזו פחדנית ושקרנית.

תמר שלום, את מרגישה המון אשמה על ששיקרת בטיפול, ואני יכול להבין את התחושה הזו. אבל לפעמים שווה לראות את מה שמתרחש בטיפול כמשקף משהו משמעותי בחיים, ולנסות להפיק ממנו משהו. כך למשל ייתכן והצורך שלך לשקר ולהסתיר בטיפול הוא לא משהו חדש עבורך סביב הנושא הזה, וכך את משחזרת בטיפול משהו מוכר - הסתרה הגוררת בושה ותחושה של העצמת הסוד וצורך לבנות חיים מדומיינים, לצד אשמה, על השקר ואולי גם על המעשה עצמו. היתרון בטיפול שניתן לדבר על זה. על מה שאת מרגישה על מה שאת עושה. על הפחדים שלך. גם אם לא עכשיו אז בהמשך כשתרגישי בטוחה יותר. אני ממליץ שתמשיכי בטיפול, ותנסי לדבר על זה, אפילו בלי לציין מה האירוע אם זה קשה כרגע, רק לדבר על הצורך שלך להסתיר דברים בטיפול. בהצלחה, דרור

ליאת, אני יודעת שלכתוב כאן זה לא פתרון...אבל אני שוכבת במיטה מנסה לישון ומרגישה שאני בסכנה.אני מפחדת נורא ואני לא יודעת למה.וכבר נמאס לי מעצמי ומהבורות האלה.באמת שאני נלחמת,בכל הכח.ואני גם יודעת שהצלחתי במובנים רבים כל כך, פשוטים כל כך.אבל, אני לא מסוגלת להרגיש ככה.מבועתת, עצובה.אז קמתי ללכאן, לכתוב להחזיק יד של מישהו..אני עייפה כבר.אני רק רוצה לצעוק דיייייייי שיהיה שקט, שיהיה רגיל שיהיה טוב.להיות קטנה קטנהבידיים של מישהו אחר.מה יהיה אתי?

יהיה טוב. (: אם לא תמיד, אז לפעמים בטוח. אני מקווה שתרגישי טוב במהרה.

ויק שלום, ליאת תהיה פה מחר ותוכלי לכתוב גם לה, בינתיים אני אתייחס לדברייך. אני שומע את הכמיה להיות בידיים של מישהו, להירגע, עד שתוכלי להרגיש חזקה יותר. השאלה היא האם את מאפשרת לעצמך את זה. ואם לא אז למה? אני בהחלט מבין את הכמיהה שלך, וחושב שאם היא תיעשה בצורה הנכונה היא יכולה להוות משהו מאוד חשוב עבורך, ערב טוב, דרור

אני הייתי אצל Janov מספר שנים ואני מאד מאמין בשיטה שלו. הייתי רוצה לנסות להקים קבוצה. כאן בארץ אני משתתף בקבוצות של "יעוץ הדדי" אבל לדעתי הם לא מצליחים להכנס לרגשות עמוקים ולפעמים עושים הרבה שגיאות.

שלו שלום, נשמע לי שיש לך הרבה רצון ליצור, אני מאחל לך בהצלחה בדרך שאותה בחרת. אני אישית לא יכול לעזור לך, אבל שוב שיהיה בהצלחה, דרור

תודה על תשובה מנומסת אך לא מעודדת במיוחד

ליאת, אהלן.. שוב אני.. לא יודעת מאיפה, אבל עלתה בי פתאום שאלה קצת תאורטית אולי היום את רק ממלאת מקום, אז אם את עסוקה ועייפה נשמור את זה לפעם אחרת, בסדר? רציתי לשאול מה המקום של תובנות בטיפול? ... חשבתי היום על טיפול באנשים עם פיגור קל למשל, או אפילו טיפול באנשים ללא פיגור, פשוט עם יכולת נמוכה קצת לחשוב על איך הם חושבים. זו עלולה להישמע שאלה מתנשאת, אך לא לכך אני מכוונת. רק שואלת את עצמי כיצד מטפל עם שפה ותובנות עשירות מכוון, מדריך או מלווה מטופל שלא מסוגל לחשוב במונחים דומים לשלו.. או שחושב תמיד מאוד קונקרטי. ראיתי היום סרט על מעון כזה לאנשים עם פיגור קל ושאלתי את עצמי 'איך ליאת הייתה עובדת איתם?'. זו שאלה כללית קצת, אני יודעת, אבל באופן גס- עד כמה השינוי תלוי בתובנות..הרי איכות החיים שלנו לא תלויה בהן לגמרי.. ובכל זאת.. נדמה לי שלא כתבתי כל כך מובן..אולי הייתי צריכה לכתוב הכל בחרוזים? (סתם :-) מאחלת לילה טוב וארוך, לילך.

לילך, לילה ארוך כבר לא יהיה לי... בגדול, לא כל טיפול הוא טיפול תובנתי, וייתכנו מצבים בהם ההתערבויות יכוונו למטרות אחרות, קונקרטיות יותר או תמיכתיות. בנוסף, אני חושבת שתובנה אינה תמיד עניין מורכב כל כך. אדם מוגבל עם תובנה למצבו, יכול לעקוף בלי וינקר אדם אינטליגנטי מאד עם נוקשות וצמצום רגשי. אם מחר, במצב צבירה רענן יותר אחשוב אחרת (מה שבהחלט יכול לקרות), אחזור למקצה שיפורים. לילה טוב ליאת

ליאת... עשיתי טעות מרה היום. נכנעתי לרצונותיו של מישהו אחר, וזה גבה ממני מחיר. הגעתי הביתה עצבנית על המחיר ששילמתי. את כל העצבים הוצאתי על הבן-אדם הלא נכון... הוא היה שם. כמו תמיד. עושה את אותם הדברים שרוב הזמן אני מצליחה להעלים מהם עין. והיום... היום פשוט לא הצלחתי. והתפרצתי עליו נורא. עצבים שכלל לא היו שייכים לו. ותוך כדי שאני צועקת, אני אומרת לעצמי שאני חייבת להרגע ויודעת שאני יכולה, אבל היום לא רציתי להרגע. רציתי לצעוק ולכעוס. ועכשיו אני מרגישה חרא. אוף. אני כזאת מפגרת! נורית

נוריתי, את כנראה, למרות הכל, בנאדם כמו כולנו. קשה לי להאמין שייתכנו חיים משותפים ללא חיכוך, אשמה ואפילו פגיעה. הידיעה שאנחנו יכולים לפגוע באחרים, גם ביקרים לנו, וההשלמה עם עובדה זו, משמעה להתבגר נפשית. במקום להתייסר על ההתפרצות שלך, נסי ללמוד משהו על האופן בו כניעה והסגה של הרצון שלנו לטובת זה של הזולת גובה ממך מחירים של פגיעה עצמית. אם את כבר מגנה את עצמך על ההתקפה, למה לא להרוויח אותה בנסיבות המקוריות? נתראה ביום חמישי. אני בעיניים עצומות. חיבוק ליאת

ליאאאאאאאאאאת יופי שאת פה באמצע שבוע... תגידי מה יהיה איתי? איך את יכולה להסביר שאחרי שיחה טלפונית עם הפסיכולוגית הרגשתי חולשה בכל הגוף? יש לך הסבר כלשהו?

שלום ME, הלינק שלך הוביל לכל הוידאו של 'קצרים' ולא כל כך הבנתי לאיזה קטע את התכוונת. האמת שלא היה לי זמן להתעכב על זה הרבה מדי. איני יודעת טוב ממך מה ההסבר לתחושת החולשה, אבל ברור שהגוף שלך מאותת לך משהו. נדמה לי שהיא הכתובת הנכונה לצורך הדיון הזה. אוכל רק לומר שלאמונתי, הגוף נכנס לפעולה כשכל דרך אחרת לביטוי רגשי חסומה. אני אוהבת להקשיב לגוף. אולי הוא אומר לך שנמאס לו להיות חזק כל כך הרבה זמן, ושאיתה אפשר קצת לנוח. לילה טוב ליאת

במידה ולא קיבלת....קטע מס' 6 את חייבת לראות נו, תראי כבר:) לילה טוב (אני אגב כבר יותר טוב...)

שלום לך, אחרי עבור שנה של טיפול, אני עדיין מגיעה לפגישה ומחכה שהיא תתחיל בנושא. היא תמיד ממתינה אבל אני אף פעם לא. אני לא מצליחה להביא דברים מהשבוע שחלף, למרות לפעמים שאני מרגישה שאני "מתה" לשתף אותה, ואפילו יש לי צורך להתקשר אליה באמצע השבוע. אבל אני תמיד שולטת בעצמי ומראה קרירות כזאת. האם הדבר ירחיק אותה ממני? האם תרגיש צורך בהעברתי למשהו אחר? כי לפעמים היא מעירה על זה שאני לא משתפת אותה, ושזו השעה שלי שאני צריכה לנצל אותה!! מה לעשות?

שלום כרמית, את מפרשת את השתיקה שלך כשליטה, ואני מזמינה אותך לחשוב מדוע קרבה, קשר ושיתוף נתפסים כמסוכנים ומאיימים עד כדי הצורך להפעיל נגדם מערך בקרה קפדני כל כך. שתיקה בטיפול בדר"כ אינה סיבה להעביר מטופל למטפל אחר, ואני מאמינה שהיא מצויידת בכל הסבלנות והביטחון הנדרשים כדי להישאר זמינה לך, למקרה שיום אחד תחליטי לדבר. מאחלת לך שתצליחי ליאת

אני בדיכאון!!! אין לי חברים לא מתחיל עם בנות לא ממצה את עצמי לא נהנה מכלום לא קיימתי יחסים אני עצוב עצוב מושפל אני בטיפולים וחןץ מלבזבז הרבה כסף אין ש ו ם ת ו צ א ה!

שלום עידן, טיפול הוא השקעה לטווח ארוך. על אף שהוא עסק לא זול, גם הדיכאון יכול לגזול מאיתנו הרבה משאבים, כוחות, זמן יקר, ואפילו בריאות. השיפור לא תמיד מגיע בקצב לו ציפינו (האם אתה נעזר גם בטיפול תרופתי?), ולפעמים - כמה מוזר - קיימת בנו התנגדות עזה לשינוי, התוקעת את הטיפול אף יותר. נסה להמשיך ולהתעקש למרות הקושי. בסופו של דבר ההשקעה תשתלם. בברכה ליאת

לא עוזר לי כלום כולל טיפולים פסיכולוגים ותרופה לא מצליח לעשות כלום

גאולה שלום, אני אישה בשנות השלושים לחייה, נשואה עם ילדים. בילדותי עברתי ילדות לא קלה להורים שהיו במערכת יחסים מאד מאד אלימה. אבי היה מכה את אימי, שיכור.. הרבה דברים נוראים ראו עיניי, גם הרבה מאד כאב... הייתי ילדה מוכה ע"י אחיה, מוכה ומנוצלת מינית על ידו. לשמחתי, אני נשואה באושר, לבעל שהוא פרטנר! עוברים כל מני קשיים, אך מערכת היחסים טובה, פורה, יציבה ומעניקים כל טוב לילדנו.. השאלה שלי היא כזאת: היכן נמצאים כל אותם תכנים? האם הם קיימים בתוכי ומפריעים לי? האם יכול לקרות מצב שהכל בסדר עימי כאשר עיני ראו דברים שאסורים שיקרו, וועוד כילדה? מה עלי לעשות< איך אני יכולה לדעת האם זה מפריע לי היום? מה עלי לבדוק/ לעשות? תודה, ט

לט היקרה! לנפש האדם יכולת מופלאה לשמר את עצמה מפני התפרקות באמצעות מנגנוני הגנה שונים, כאשר אנו עוברים מאורעות קשים שהנפש אינה מסוגלת לשאתם, היא נוטה להדחיקם, להכחישם, לעשות "ניתוק רגשי " מהם- הווה אומר לזכור מה קרה אך לא את הרגש הנלווה . למנגוני ההגנה תפקיד חשוב בהישרדות הנפשית שלנו אלא שלעיתים עשוי להיות להם מחיר בדמות סימפטומים שונים פיזיים ונפשיים שעשויים לפגוע בתפקוד. את שואלת להיכן נעלמו כל אותן חויות ילדות קשות והיכן הן נותנות ביטויין כיום . לשאלה זו רק לך יש את התשובה , במידה ואת סובלת מסימפטום כלשהוא בגוף או בנפש - הפוגע בתפקודך (או שלא), ייתכן שהוא הביטוי. מה קורה לך בהתמודדות עם משברים? איך את מסתגלת לשינויי החיים? איך את מתנהלת במערכות יחסים? אולם, אין מדובר במדע מדוייק זו לא משוואה מתימטית ולא מחייב כי טראומות ילדות יולידו סבל לכל החיים, , אני מאמינה שלכולנו יש יכולת לשכתב את סיפור חיינו באופן שבו אנו נחליט כיצד ימשיך הסיפור שתחילתו היתה קשה. ונראה כי הצלחת לבנות מערכת יחסים תומכת ואוהבת שעשויה להוות חוויה מתקנת ובכך אולי בחרת בכל זאת "סוף טוב" לסיפור שהתחיל רע. יתכן שבהמשך חייך תרגישי בשלה ומוכנה לפתוח ולעבד את החויות הקשות ואז כדאי להעזר באיש מקצוע..

ליאת שלום,אני כ"כ מתגעגעת אלייך...., ואיני כותבת זאת בצחוק,אך איני יכולה עדיין לפרט מה אני עוברת - המטרה שבסוף תהיה דבר נהדר,הדבר שבטח יהיה הכי טוב בחיי,אך הדרך לשם כ"כ ארוכה ומייגעת, ומייאש אותי שדברים שציפיתי שיגיעו מהר מתעכבים,זה כ"כ מעצבן שמצפים למשהו ואז מבינים שהוא ידחה קצת. משתנה

משתנה!!! חשבתי די הרבה לאן נעלמת לנו, והאם העניינים אכן מסתדרים לך לפי התכניות. טוב לשמוע שאת בסדר, גם אם בעמדת המתנה. כשמחכים למשהו טוב, הזמן עלול להתמרח קצת, אבל מי סופר... אשמח אם בסוף (לפחות בסוף) תגלי לנו. לילה טוב ליאת

תודה ליאת, באמת לפעמים עדיף לחכות ו'כל עקובה לטובה',וככה קיבלתי זאת היום כשהחלטתי שהדרך ה'ארוכה' 'בטוחה יותר' מהמהירה. הלוואי שהיתי מסוגלת לגלות לכם במה מדובר,אך בשלב זה איני יכולה.

אני עוסקת בתחום הטיפולי. התחלתי טיפול בעצמי על רקע קשיים שעלו שנבעו בעיקר מחוויות ילדות קשות שהשאירו את חותמן ... כרגע אני מרגישה שליבי הדואב פתוח על שולחן הניתוחים ומילותיה כמו סכינים, כואבות, כואבות.... העניין הוא שאני כל כך עסוקה בעצמי ובמה שקורה בתוכי, שכמטפלת אני פחות פנויה ויותר עסוקה בעצמי. בעבודה אני כן מצליחה להתפנות למטופליי, אך אם בעבר הייתי עסוקה בזמני החופשי במחשבות על מטופליי, היום אני עסוקה בעצמי ובצרכיי. אני מרגישה שאני לא ראויה לטפל באנשים, אני מרגישה שצעדתי אחורה מבחינה התפתחותית/ מקצועית, שאני עסוקה בתכנים פנימיים שלי ולא של המטופלים שלי... וככה אני מגיעה לתהייה לגבי התפקיד שלקחתי, למסוגלות שלי, לאיזון בין הצרכים שלי ושל מטופליי. אני תוהה אם בכלל אני מסוגלת להיות מטפלת טובה, כאשר אני כל כך עסוקה בעצמי, דבר שמאד מנוגד לעבר... זה כל כך מפריע לי שאפילו חשבתי לשנות מקצוע, מתוך מחשבה שאני לא מתאימה ואולי גם מתוך הבהלה שיש בתוכי כל כך הרבה צרכים שהתעוררו ומבקשים לקבל התייחסות , ותוהה אם זה על חשבון האדם העובד/ מטפל שבתוכי. זה מבהיל עוד יותר כי אני לא יודעת להגיד כמה זמן יקח העיבוד של הנושאים שעולים בטיפול , זה מפחיד כי התערערתי מהבחינה המקצועית, גם בעבודה הבחינו בכך, זה מפחיד כי אני לא אני, כאילו כרגע בלי מעטפת/ 'עור' סביב גופי..אני תוהה אם אני מספיק טובה לטפל, מספיק פנויה לטפל... אשמח לתגובתך ט

שלום ט', אני נוהגת לומר למטופלים שלי, שגם האסונות הגדולים ביותר קורים לנו תוך כדי החיים, ואין לנו בדר"כ את הלוקסוס לעצור עד יעבור זעם. מטפלים הם לפני הכל בני אדם, וככאלה, יש להם חיים פרטיים ואישיים, עולם פנימי, קונפליקטים וטראומות. מאימתי שאת מודעת לדברים, מטפלת בהם, ומדברת עליהם בהדרכות שלך, את יכולה להיות בטוחה שיהיו עוד עיניים "רזרבה", שיוכלו לאותת לך אם תהיה מניעה מלטפל באחרים. מניסיוני למדתי, שדווקא בתקופות קשות, קליניקה עסוקה יכולה לחולל נפלאות להתגברות והתמודדות, בהיותה מסיטה את המוקד - ולו לזמן מה במשך היום - מעצמנו אל העולם שבחוץ. אם תרגישי שהתכנים שלך מקשים עליך לתפקד *באמת*, והם דולפים לחדר הטיפול או משפיעים על האיזון הרגשי שלך, התייעצי עם המדריך או המטפלת, וקחי קצת חופש. זה מותר! לא חייבים להחליף מקצוע, בוודאי לא כזה שהשקעת בו שנים רבות כל כך של הכשרה. בברכה ליאת

ליאת יקרה, חזרתי עכשיו מיום ארוך בבית החולים, והשם הכחול שלך, שמטפס במעלה הרשימה, גורם לי לחייך אז אני שולחת חיוך בחזרה :-) אמא שלי הגיבורה מחלימה בקצב טוב..אמנם כואב לה, אבל כל יום (כמעט) קצת יותר טוב ונעים לי נורא שאני מצליחה להקל עליה קצת, בדברים הקטנים ונעים לי שהיא סומכת עליי, ונעים לי שנעים לה שאני טורחת סביבה..שהיא מחייכת היא כל כך חמודה, אמא שלי.. :-) אז סתם, התחשק לי לשגר חיוכון של סוף היום.. מקווה שיום שלישי עובר לך טוב, לילך.

היי לילך, טוב לראות אותך כאן, ולשמע ממך שדברים הולכים בסדר. מחזיקה אצבעות. א.פ.ס.ח

שלום לילך.איני מכירה אותך, אך אני קוראת כאן את דברייך שלך ואת תגובותייך לאחרים,והם תמיד כל כך נוגעים.אני לומדת מהם שמאחורי הדמות הוירוטואלית המסתורית (עבורי) יש אדם מיוחד באמת.בד"כ אני לא מגיבה לאחרים, כי כשאני כאן זה לרוב כשאני במצב של חוסר אנרגיה ורק רצון להטיל את עצמי ושמישהו יתפוס...אבל הפעם הייתי חייבת לכתוב לך. בכל מאודי אני מאחלת בריאות לאמך.טוב שנעים לה בזכותך.אני חושבת שזה בסיס טוב מאד להחלמה.אני יודעת מה עובר עליכן , ואני מקוה שלאחר הדרך הקשה והכואבת - תהיה לשתיכן מנוחה ושמחה של הצלחה.מגיע לה.ולך כמובן.

א.פ.ס.ח וויק יקרות, ממש תודה! מרגיש פחות לבד שאתן עוקבות מרחוק וכותבות מאחלת לכן הקלה וימים בהירים יותר ונינוחים (לאט לאט א.פ.ס.ח, ..בהדרגה משהו ישתחרר, אני בטוחה..) לילך. וויק, זו הזדמנות בשבילי לומר לך (כבר הרבה זמן רוצה ולא מצליחה למצוא את המקום..)- שאני כל כך שמחה לשמוע אותך כך, במשפטים קולחים, עם נשימה ארוכה ועמוקה יותר, ופחות בנשימות מהירות, מקוטעות ושטחיות... את נושמת! ואני נהנית מכל נשימה שלך כך :-) אני יודעת שעדיין יש ימים מאוד לא פשוטים, והמעברים המהירים מטוב ונסבל לרע, קצת מפחידים..מאיימים אולי שהכל שוב יחזור, אבל יש לי אמונה מלאה בהתאוששות שלך, (אם אפשר לקרוא לזה כך). אני באמת מרגישה הקלה ושמחה גדולה לקרוא אותך שונה.. את נושמת! וזו התחלה נפלאה לחיים מלאים! מאחלת לך כאלה בדיוק, חיבוק לשתיכן, לילך.

לילך חביבתי, כמו שהבטחתי, עקבתי אחרי מה שנכתב בקשר אליך בימים האחרונים, ונשמתי לרווחה יחד איתך. אני שמחה לשמוע שאמא מתאוששת, ויודעת היטב שכאבים של 'אחרי' תמיד קלים יותר מהאימה של ה'לפני'. כיף שאתן כבר שם. אני גאה בך על האופן בו את מצליחה לגייס מתוכך כל כך הרבה רוח טובה. החלמה מהירה ומלאה לאמא, וחיבוק חזק לך. ליאת

הרחבת לי את החיוך עוד קצת! כמה אני שמחה שאת כאן... חזרתי שוב מביה"ח, ואני לא מאמינה כמה מהר היא מרגישה טוב יותר... היום כבר הצליחה ללכת קצת ולהסתובב במחלקה.. 'סיבוב שוויץ', כך הרגשתי! הלכתי לידה כמו טווס; נפוחה מגאווה..היא באמת גיבורה, אמא שלי! אלופה :-) (ולמרות הגאווה והכוחות...החיבוק שלך הגיע בדיוק בזמן... תודה..) למרות שאני עייפה ולא כל יום עובר בקלות כל כך,.. יש הזדמנויות שקטות לקירבה והחלפת חיוכים מהסוג שלא שוכחים. קירבה עדינה ונוגעת, מהסוג הישן שבין אמא לבת..ניחוחות של פעם ושל עכשיו מתערבבים, משנים כיוון הלוך וחזור.. מתביישת לומר שגם נעים, ולא רק קשה.. (אולי אם הייתי אני בביה"ח הייתי מרגישה אחרת).. בכל אופן, רק רציתי להודות ושוב אני מקשקשת.. נתראה בסוף השבוע, לילך.

ערב טוב, יש לי שאלה. כשהמטפלת הופכת לדמות מרכזית בחיי כמטופלת. כלומר אני חושבת עליה הרבה, רוצה לשתף אותה בכל הדברים אפילו הכי שוליים והכי אינטמיים, האם הדבר בריא/נכון/נורמלי??? מה הגבול שבו נחשב הקשר הטיפולי לא בריא, ואני לא מתכוונת לקטע מיני, אלא לקטע של התלות? והצורך בתמיכה? תודה

שלום נוגה, האופן בו את מתייחסת אל המטפלת שלך נשמע בהחלט בתחום הנורמלי והצפוי, ואין לך סיבה לדאגה. אדרבא, סוג כזה של קרבה וקשר הוא עניין מבורך בטיפול. לטעמי, יש מקום לדאוג כאשר הטיפול הופך למוקד החיים, ובמידה רבה בא במקומם. ליל מנוחה ליאת

הטיפול מעסיק אותי במשך השבוע. האם זה בסדר????

- למה מטפלים פונים להדרכה? והאם יש איזשהוא שלב בקרירה שהם מפסיקים את זה? ואיך המדריכה אמורה לעוזר למטפלת אם היא לא מכירה את המטופל? האם זה נכון לטפל בעניין לפי נקודת מבט אחת (של המטפל, בלי לשמוע את המטופל)?? -האם ההדרכה נעשית באופן שבועי, או לפי צרכי המטפל? והאם היא כמו פגישה טיפולית בין מטפל ומטופל או שהיא שונה? -האם מותר למטפל להשתמש "בסיפורים" או "באירועים" שהמטפל שלו עבר עם מטפלים אחרים עם שינוי פרטים?? -האם יש מצבים שהמטפל מרגיש בהם תקוע מול מטופל? תודה רבה וסליחה על ריבוי השאלות!!

שלום שירה, הגם שמטפל מומחה רשאי לעבוד ללא הדרכה, כמעט כל המטפלים נמצאים בסוג זה או אחר של הדרכה בשנות עבודתם הראשונות, ולעיתים קרובות גם מאוחר יותר. לפעמים המעורבות והמושקעות הגדולה של המטפל בטיפול ובמטופל עלולה להפריע לו להתבונן על הדברים באופן מלא ועשיר. ההדרכה מכוונת בדר"כ לרגשותיו של המטפל, למחשבותיו ולחוויות שלו בחדר, ופחות לאיזשהו 'צדק' אבסולוטי או שיפוטיות ביחס למטופל. ההדרכה יכולה להיעשות אחת לשבוע, אך גם בתדירות נמוכה יותר. היא אינה זהה לטיפול שכן העיסוק אינו מתמקד במטפל ובעולמו הפנימי כשלעצמו, אלא בתחושותיו ולבטיו באשר לטיפול או למטופל. היא דומה לטיפול בהיותה מצייתת לחוקים של חיסיון ולגבולות שלך מקום וזמן. בהקשר של הדרכה עשויים לעלות חומרים כלשהם מחדר הטיפול, אך זה נעשה עפ"י אותם כללי חיסון ואתיקה הנהוגים תמיד. המטפל ישתף את המדריך רק באספקטים הרלוונטיים לסוגייה עליה בחר להתייעץ. חשוב לזכור שתהליך ההדרכה נועד בראש ובראשונה להעצים ולחזק את המטפל, ובכך לתרום ולקדם אף יותר את המטופל. יש מצבים בהם מטפל עלול לחוש את התקיעות, וגם בשביל זה נועדו ההדרכות. בברכה ליאת

אני נמצאת במסגרת טיפולית שנה וחודשיים, ואני מרגישה כל פעם מחדש יותר בודדה ויותר אשמה אחרי כל פגישה. אני לא יודעת מה אמור הטיפול לעשות, אבל אצלי במקום לתמוך הוא כל הזמן מאשים, ושאני הגעתי למצב שאני נמצאת בו היום בגלל הנוקשות שלי ואי הרצון להשתנות. אני חושרת הביתה אחרי כל פגישה מותשת ועייפה, אבל אני כן מחכה לפגישה שאחרי, וטוב לי להיות שם, עד שהיא מתחילה להאשים אותי??!!!!

שלום שירה, טיפול אינו אמור להוסיף לנו אשמה מעבר לזו הקיימת בנו ממילא. נסי לבדוק עם עצמך ביושר, האם באמת את מותקפת או מואשמת, או שמא מדובר בפרשנות שלך לאמירות פחות נחרצות. יתכן שהרצון שלך לחזור לשם למרות הכל מעיד על כך שמשהו בדבריה בכל זאת מגרה למחשבה ולאתגר רגשי. אני ממליצה לך לפתוח את הנושא מולה, לשתף בתחושות שלך, ובדרך בה את מפרשת את האמירות שלה. יש לי הרגשה שתקבלי הסברים שישפכו אור חדש על הדברים. בברכה ליאת

ערב טוב, ברשותכם מספר שאלות: 1. מהם התהליכים המתרחשים בטיפול? וכיצד הם תורמים להצלחת הטיפול? 2. האם קיים קשר שונה כאשר אדם מבוגר נמצא בטיפול, מאשר מטופל צעיר שנמצא בטיפול? 3. מה מאפיין התקף חרדה, ומדוע הוא מתרחש? תודה מראש

ערב טוב, 1. טיפול הוא תהליך ממושך ורב פנים, המתקיים בין שני השותפים (או בקבוצה, אם מדובר בטיפול קבוצתי). יש גישות רבות לטיפול, והן גוזרות אופי ומהלך שאינם בהכרח מתאימים לכולם. נהוג להאמין שאחד הגורמים המשמעותיים והמשפיעים ביותר בתהליך הטיפול הוא הקשר שנוצר בין המטפל למטופל, בתוכו יכולים להתרחש תנועה ושינוי. 2. השינוי החיצוני והבולט ביותר בין עבודה טיפולית עם ילד לבין זו של המבוגר, נעוץ בטכניקה הבסיסית לעבודה. ילדים צעירים שעדיין מתקשים להמשיג את עולם החוויות הפנימי שלהם באופן מילולי מובנה, יוכלו להביא לידי ביטוי תכנים רגשיים באמצעות משחק חופשי בחדר. אצל המבוגר, הערוץ המרכזי יהיה השיח המילולי. המשחק מקביל מבחינות רבות לסיפור החלום או להעלאת אסוציאציות בטיפול במבוגר. 3. התקף חרדה הוא מצב בו מופעלת בגוף תגובת-חירום של ברח/הילחם בהיעדר גירוי או איום ממשי הולם. מבחינות רבות אפשר להמשיג התקף חרדה כאזעקת-שווא של מערכות החירום בגוף. להתקפי החרדה יש הסברים מגוונים, בהתאם לרוח התיאוריה המסבירה. הגישה הביולוגית תדבר על חוסר איזון של מוליכים עצביים במוח, התיאוריות הדינמיות ידברו על קונפליקט לא מודע, ותיאוריות התנהגותיות ידברו על התנייה ולמידה של תגובות לא מסתגלות לגירויים ספציפיים. בברכה ליאת

שלום, האם את יכולה להסביר לגבי השלכה והפנמה בתוך החדר הטיפולי בין המטפל למטופל? תודה

ערב טוב, השאלה שלך מנוסחת באופן כללי מאד ורחב, ולכן גם התשובה תהיה באופן גס ורחב. אחד הרעיונות המרכזיים בתיאוריות הפסיכודינמיות מדבר על הצורך בכך שהמטפל יישאר במידה רבה עלום עבור המטופל, כדי שהאחרון יוכל להשליך עליו אספקטים מתוך עולמו שלו, כולל ייצוגים של דמויות משמעותיות מחייו. בתגובה להשלכות שנעשו עליו, עשוי האדם לאמץ לעצמו (להפנים) את התכונות או המאפיינים שהושלכו עליו, ולהפכם לחלקים שלכאורה שייכים לו. בברכה ליאת

בימים האחרונים זה מציק לי. זה קורה בעקבות משהו שקצת ארוך לספר עליו. אני לא יודעת איך לצאת מהסבך. אני עצובה וכואב לי. אני מרגישה שהפסיכולוגית שלי נוטשת אותי בדרך אגב כזה. היא הייתה אמורה להתקשר אליי לקבוע פגישות אבל מזה שבועיים וחצי לא שמעתי ממנה. ועכשיו היא בחרה לדבר רק עם בעלי ולסכם דברים. כאילו היא מוחקת את קיומי ואני סובלת מכך. בכל אופן לפתע גם עולה לי זיכרון קשה וכואב שאף פעם לא היו לי רגשות כלפיו! עכשיו כן. בילדותי בגיל חמש עת היכנסי לכיתה א` (עליתי עם הקטנים ביותר כי הייתי בשלה ע``פי אבחון) חוויתי מע` יחסים עם גבר בן שלושים החבר של אימי באותה תקופה. הושארתי לטיפולו בלילות מפני שאימי החד-הורית נאלצה לפרנס. וקרה מה שקרה. אהבתי אותו אהבה עזה והערצתי אותו. הוא תמיד היה אדיב כלפיי,קונה לי מתנות ומפנק אותי. ומתייחס אליי כמו מלכה. אחרי שנה בערך אימי בחרה להיפרד ממנו (כמובן הייתי ילדה ולא סיפרו לי על החלטה זו). אבל יום אחד בצהריים אימי שלחה אותי להביא ממנו ציוד שנשאר בדירה ואז הוא עשה את עצמו כלא מכיר אותי בכלל ולא אמר לי יותר שלום ברחוב ובשכונה. ושכחתי אותו. אבל לפעמים מצאתי את עצמי מתגעגעת אליו. לא ברור לי למה הנטישה שלו מתקשרת עם הנטישה של הפסיכולוגית בהווה. היה לי חלום שאני מגיעה לפגישה עימה והיא לא נמצאת. אז אני צועקת על בעלי בשביל מה הביא אותי לשם? כדי שיעשו ממני צחוק? ואז אני הולכת לדרכי כועסת כמובן ומוצאת את עצמי בשביל חשוך המוכר לי היטב מימי ילדותי. ולפתע צעדים מאחוריי. אנס רודף אחריי בחלום. רגעים של אימה. מזל שבעלי שמע אותי צועקת כזה מתוך חלום. הוא העיר אותי והכל נגמר. לא מבינה את הקשר בין הפסיכולוגית לאנס. נכון יש לי כעסים כלפיה. אבל מה הקשר? למה זה בא לי פתאום. האם אני משתגעת?

שלום לאנונימית, ראשית, לא נראה כאילו את משתגעת. לעיתים קרובות, גם אירועים תמימים למראה נושאים עמם משמעות מיוחדת בזכות יכולתם לעורר מתרדמתם רגשות ישנים, כמיהות, פגיעויות, תמונות, ריחות, כאבים, זכרונות. לפעמים דווקא התסכול המתרחש בטיפול מצליח לחדד את המודעות לצרכים ומשאלות לא מסופקים, שלא היו צפים אחרת. לא ברור לי מה קרה עם המטפלת שלך, ומדוע היא מסכמת דברים עם בעלך ולא איתך, אבל משהו בחוויה הזאת שלך הציף את הזיכרון החשוב הזה, שיהיה מעתה - כך יש להניח - חומר גלם חשוב לעבודה טיפולית. אם תדפיסי עבור המטפלת שלך את הדברים שכתבת לנו כאן, את יכולה - אולי - להרוויח אפילו יותר. בהצלחה ליאת

בעלי ביום הולדתי תמיד קונה לי מתנות יקרות ערך ויפות מאד לטעמי. אך הם לא עושים לי את זה, לא מרגשים אותי גם אם הוא יקנה לי ארמון. ולעומת זאת כהילדים והנכדים קונים לי אפילו משהו שיעלה שקל אחד ועם מילות ברכה= יירגש אותי עד מאד. אולי משום שאני נשואה לו הרבה שנים ורוב הזמן הוא קר, לא רגיש אלי, ולא אמפתי כלפי???

שלום נורית, לא נותר לי אלא להסכים עם ההשערה שלך, ולהזכיר שמתנות הנתפסות כדרך לצאת ידי חובה אינן מעוררות בנו כל ריגוש או שמחה אמיתיים, יהא שוויין אשר יהיה. מתנות צנועות בהרבה, כאשר הן ניתנות באהבה וכוונה, מצליחות לרגש ולחמם את הלב. ובכל זאת - לא הייתי ממהרת להשליך את המחוות של בעלך כאילו אינן שוות דבר. הוא בכל זאת בוחר להשקיע בך מחשבה וטעם טוב, ולא כולם עושים גם את זה. אולי תוכלי ליזום שיחה בנושא, בה תוכלי לשתף אותו בצרכים האמיתיים שלך ובדרכים הפשוטות והזולות בהרבה בהן הוא יכול לגרום לך אושר. טיפול זוגי יכול להיות אף הוא מרחב חדש, לתוכו ניתן לצקת שיח רגשי אחר למרות שנים רבות של יחד. ובינתיים, התברכי שזכית בילדים ונכדים שיודעים לשמח אותך. זה המון. ליאת

כשבעלי קונה לי מתנות יקרות ערך, אישה אחרת היתה נפעמת מהתרגשות, אך לי גם אם הוא יקנה לי ארמון- פשוט לא מזיז לי. אולי משום שהוא לא ממלא את הצרכים שלי שנים רבות רבות, ואלו צרכים שכל אישה לדעתי חייבת לקבל והוא לא יכול או לא מוכן להשתנות והן: אמפתיה, חום, הומור, מחמאה, לתת הרגשה שאני שווה, כבוד וכד', אני מרגישה שאני מובנת מאליו וחדרנית (של הבית), לכן כל דבר שרק יקנה לי גם מה ששוה מליארד דולר פשוט לא מזיזים לי. האם אני צודקת? האם אני מגזימה? פשוט זה לא עושה לי את זה. האם אני נורמלית????? תודה רבה.

שלום רב לצורך עבודה שאני עושה ללימודים, רציתי לבקש הגדרה של תהליך טיפולי - דוגמאות לתהליכים טיפוליים שקורים למטפל ולמטופל בטיפול. האם ישנו ספר שמדבר על הנושא? מקווה שתוכלו לעזור. תודה מראש

שלום אורנה, יש ספרים ומאמרים רבים בנושא, והשאלה היא מידת ההעמקה ורמת ההמשגה התיאורטית הדרושה לך. ישנם ספרים המיועדים לקהל הרחב, דוגמת ספריהם של יאלום ("תליין האהבה") ויורם יובל ("סערת נפש"), ויש ספרים מעט יותר 'מקצועיים' כמו ספרו של קייסמנט ("ללמוד מן המטופל"), או של אורי הדר ("השיח הטיפולי"), או מכוונים לפרדיגמות טיפוליות ספציפיות כמו למשל ספרם של ווייט ואפסטון (אמצעים סיפוריים למטרות טיפוליות"). ועוד ועוד ועוד בהצלחה ליאת

אני הרה ונוטלת כדור רסיטל האם ניתן להמשיך לבלוע או שעלי למצוא תחליף ?

שלום מזל, הנושא התרופתי נתון באחריותם של רופאים פסיכיאטרים, והם הכתובת לשאלות מן הסוג הזה. שיהיה הריון קל ונעים ליאת

ישנם ימים שאני עצובה באופן מטורף ופתעום בלי סיבה שמחה לא ברורה ושוב נופלת זה מפחיד כאילו אין סיבות לרגשות

שלום מיכל, מצבי רוח קיצוניים המשתנים מהקצה אל הקצה יכולים לאפיין מצבים נפשיים שונים, אך גם תקופות רגישות במעגל החיים (בעיקר אצל נשים המושפעות משינויים הורמונליים), כמו גיל ההתבגרות, תחילת הריון, התקופה שלאחר הלידה, תקופת גיל המעבר, וכמובן, הימים שלפני מחזור. (לא משאיר לנו הרבה ימים רגועים, הא?). נסי לבחון האם אפשר למצוא הסבר ברוח זו, ואם לא, חשבי האם היו אירועים אחרים בחייך בזמן האחרון, שיכולים להוות הסבר לחוסר היציבות הרגשית. לפעמים עצם העצירה לחשוב או המודעות כבר מביאות הקלה. מאחלת לך קיץ שקט ורגוע ככל האפשר ליאת

שלום רב, כאשר חשים שישנה תקיעות מסוימת בטיפול- מה מומלץ לעשות? בברכה, ק

ק שלום, השאלה שלך פתוחה ומשאירה מקום רב להשערות. ככלל הגישה שלי היא שעל הכל אפשר לדבר. גם על תחושות תקיעות. למעשה זו הדרך היחידה לצאת ממנה. לכן עצתי היא להביא את התחושה לטיפול ולדבר עליה שם. לבחון מהיכן זה מגיע, מה קורה לך כשאת חשה תקועה וכו'. לעזוב טיפול תמיד אפשר, אבל חשוב לנצל את ההזדמנות לבדוק קודם מה עושים, איך מתניעים תהליכים, דרור

דרור שלום האם אנשים חולמים עם קולות לפעמים? כמו שכשחולמים רואים תמונות והכל חי, האם כך יכול להיות לגביי שמיעה ששומעים את החלום? לילה טוב

חגית שלום, זו שאלה מעניינת, אני מודה שלא חשבתי על שאלה זו עד כה, ואין לי תשובה כרגע. האם זו הדרך בה את חולמת? אני מבטיח לחשוב על הנושא ולבדוק אותו קצת ולחזור עם תשובה בהמשך השבוע. דרור

תודה דרור, אני אחכה לתשובתך לילה טוב

למי מהשניים עלי לפנות? בן 26, בעל דכאונות וחרדות, אבל ללא סכנה לעצמי או לסביבה.

אורי שלום, פסיכולוג עוסק בעיקר בפסיכותרפיה, טיפול בשיחות היעיל גם בטיפול בדכאון וחרדות. פסיכיאטר מטפל בעיקר דרך תרופות, אם כי יש המטפלים גם באמצעות שיחות, או רק באמצעות שיחות. בכל מקרה אם אתה מעוניין לקחת תרופות תצטרך לראות פסיכיאטר אך זאת תוכל לעשות גם אם תהיה בטיפול אצל פסיכולוג שיפנה אותך. הכל תלוי בהרגשה שלך. ככלל אם הכיוון הוא טיפול בשיחות ישנה עדיפות להגיע לטיפול אצל פסיכולוג. לילה טוב, דרור

בתי בת השנה וחודשיים החלה בשבוע האחרון לתלוש עצמה את הריסים.היא עושה את זה כמעט כל יום בארבעת הימים האחרונים, וזה מאד מטריד אותי כי אני יודעת שיש הפרעה כזו. מה זה אומר? האם זו יכולה להיות ההפרעה הזו בגיל כזה צעיר? ומה עליי לעשות?

לום לך, נשמע לי שהבת שלך עסוקה בגילוי עצמי, ומשהו בפעולה זו משך את תשומת לבכם ואולי אף גרם לכם להגיב בצורה מסויימת, כך שהיא חוזרת על פעולה זו שוב ושוב בכדי להשיג את התגובה הזו. עצתי היא לנסות ולא להראות לה שאתם מתרגשים מזה, לעקוב מרחוק אבל לתת לה את הזמן, כרגע מדובר בתופעה של כמה ימים בלבד ולא סביר שמדובר בטריכוטולומניה. לילה טוב, דרור

http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-6,xPG-741,xFT-655500,xFP-655500,m-Doctors,a-Forums.html

איריס שלום, ראיתי את המייל ושלחתי לך תשובה, דרור

אני בחורה מאמינה באלוהים, במידה ומישהו שם קץ לחייו הוא באמת מגיע לגיהנום או שאלוהים אינו מעוניין בסבל האדם?אודה לתשובה רצינית בנושא. ואם למישהו יש מושג איפה יש הפנייה לכתוב בתורה או בדומה כהוכחה לכך שלא מגיעים לגיהנום אודה לו יותר. חיים טובים לכולכם.

יש לי הרושם שאת לא בפורום הנכון. פורום לעניני דת היה מתאים יותר. לפסיכולוגים אין קשר מיוחד עם בורא עולם...אולי יש להם קשרים בגיהנום...

שלום לך. בעיקרון ישנו ציווי האומר "ובחרת בחיים" ,גם אם החיים קשים במיוחד ,אין לנו רשות ליטול אותם מאיתנו. זה די דומה למעשה רצח. אני לא חושבת שכתוב באיזה שהוא מקום בתורה על ענישה למעשה ההתאבדות. ובכלל, התאבדויות זה לא רק ענין דתי, אלא גם ענין אתי, וכל חברה רואה בזה מעשה חריג שאסור לעשותו. מקוה שעזרתי במשהו....

קודם כל כן יש ענישה בתורה למתאבד,זו שאומרת שעומדים בבית קברות וזורקים יתד והיכן שהוא נופל קוברים,מחוץ לגדר. רק שהיום לא עושים זאת ישנה חלקה קרובה מאוד לגדר ושם קוברים.והאמיני לי בתי הקברות מתמלאים בקצב מסחרר עד כי אין גדר. וזה הגהנום היחיד שמפחידים ממנו. ואני שואלת הרצון למות הוא בעיקר להתרחק,אז למה מזה צריך לפחד?. ואני לא בטוחה שאלוהים לא מעוניין בסבל האדם,כי עובדתית האדם סובל, ואלוהים יוכל לשנות זאת אם רק ירצה!

ממני לשאלתך זו צפוי להתקבל מענה בסביבות שעה 13:39. אם תשלח/י שאלה בנושא פסיכ' ותמתין/י לתגובה לשאלתך היא תענה ומתי בדיוק זאת תדע/י כאשר תגיע התשובה. חברי פורום שונים שאינם בעלי מקצוע נמצאים כאן בשעות שונות של היממה ואם משהו מהם רוצה להשיב זה יכול לקרות בזמנים שונים. מנהלי הפורום עונים בדכ תוך יום ובשעות הערב המאוחרות.

גבי שלום, ניתן לפנות בכל עת ולקבל תשובה בהקדם, דרור

בתגובה לשאלתך את דרור: לידיעתך קיים פורום בשם עוצמה - פורום ארצי של משפחות נפגעי נפש. בהצלחה

רוני תודה, בעזרתך למדתי משהו חשוב, דרור

היי אני מבינה להצעתך בקשר לטיפול הזוגי ובטוחה שזה יועיל גם לי ללמוד לבטוח בו שוב. ולעשות תיאום ציפיות מהקשר בינינו. בכל אופן השאלה שלי אם החלטתי נכונה ואיך אני יכולה להתמודד עם גבר שאוהב אותי אומנם, אך גם "בסרט רע" ובקושי להתמודד עם הפרידה עם האקסית שנפרד ממנה לפני שנה? אתה כותב לי שמאוד חשוב שאתמוך בו שגם אם ימעד יהיה לו לאן לחזור. בוא לא נשכח שגם אני בן אדם ומרגישה כמעין גלגל ספייר/גלגל הצלה. העניין שפעם ראשונה תפסתי אותו בטלפון אליה ולא סיפר, פעם שניה בשתי הודעות אהבה אליה. ובפעם השלישית שוב הודעה. אנחנו אוהבים מאוד. אך עם זאת יש לו בעייה שתארתי, ותוכל לראות זאת לפי מה שכתבתי בפעמים הקודמות "אורית" או "אורית המשך" ולהבין את מה שמדובר. חשובה לי מאוד גם דעתך בנוסך לדעת לילך. הוא היה מטופל בטיפול פסיכולוגי פרטני ואף בטיפול פסיכיאטרי, אך הפסיק את הכדורים כשהכיר אותי. טען שלא עזרו לו ואף פגעו ברצון לסקס ובכלל באון (אף היה קם ללא זקפה וללא חשק מיני במשך כל היום- וחשוב לציין שהוא מאוד מיני). כאשר החליפו לו כדורים גם טען שלא עזרו. לדעתי פשוט לא תהמיד. בבקשה קרא את הודעותיי מיום ה- 06/07 בשעות הערב המאוחרות וחווה דעתך. תודה רבה אורית.

אורית שלום, אני מבין את המצב בו את נמצאת וההתלבטות הקשה. ברור לי שגם לך יש קשיים ואת לא יכולה רק להקריב עבורו. אני לא יכול לומר לך אם להישאר או לא. זו החלטה שלך, אולי יהיה לך נכון יותר וקל יותר בלעדיו, אבל את מדברת על אהבה וקושי לעזוב אותו. לכן, מרגע שמתקבלת ההחלטה עצתי היא ללכת איתה עד הסוף. אם להיפרד אז להיפרד, ואם להיות ביחד אז לעשות הכל כדי שזה יצליח גם אם זה אומר לתמוך בו כשמועד. לכך התכוונתי, בהצלחה, דרור

איך אני יכולה לדעת אם אני רוצה גבר או אישה כאשר אני שוכבת עם שני המינים? כשאני עם גבר אני רוצה אישה וההיפך, מה לעשות?

רחלי שלום, זו לא שאלה פשוטה ואין לי תשובה חד משמעית. אבל נסי לבדוק ראשית האם ההתלבטות מאפיינת אותך רק בכל הנוגע לקשרים בינאישיים זוגיים. או שיש בך נטייה להעדיף מה שכרגע אינו בידייך. אם זה רק בקשרים זוגיים הרי שהבדיקה צריכה להיעשות לעומק. אין לכך תשובה מראש, צריך לבדוק איתך מה הרגשות שלך בכל מצב, מהם החלקים הלא מודעים ומה זה מעורר בך. את יכולה לעשות בדיקה כזו עם עצמך או בטיפול, דרור

אני שונאת את הגוף שלי הוא תמיד נראה לי מכוער ושמן נמאס לי לשמוע שאני נראית טוב כאילו אני היחידה שרואה זאת, יכול להיות שאנשים משקרים לי או שאני לא בסדר?

שלום רווית, התחושה שאת כה סולדת מהגוף שלך היא תחושה קשה. קשה לקבל ממקום כזה דעה סותרת של אחרים. הם נחווים כמרחמים ומשקרים. השאלה החשובה היא מדוע את מרגישה עם עצמך כל כך רע? מדוע את לא עושה דבר בכדי לשנות את התחושה שלך כלפי עצמך? האם משהו בך מפיק משהו מהעמדה הזו כלפי עצמך? אין לי את התשובות לשאלות אלו, אבל אני מעודד אותך לשאול את עצמך אותן. דרור

לפני 5 שנים כשהייתי בת 16 קיימתי יחסי מין עם גבר בשנות החמישים מרצוני. בתקופה האחרונה כשאני חושבת על זה אני נתקפת בחילה וזה מפריע לי, השאלה היא למה הרי הוא רצה ואני הסכמתי איך זה קרה?

לילך שלום, אין תשובה אחת לשאלה מדוע את נתקפת בחילה כשאת נזכרת באירוע, אבל מן הסתם משהו בזיכרון הזה גורם לך לחוש גועל, מעצמך, ממנו או ממשהו אחר. את אומרת שרצית, אבל עולה שאלה מדוע" וייתכן וזו השאלה שמטרידה אותך, האם כיום היית חוזרת על כך. אני לא יודע, וראוי, אם זה מטריד אותך, שזה יעלה בטיפול, אבל לא תמיד השיקולים של בת 16 תואמים את אלו של בת 21. בנקודה זו אני רוצה להזכיר עם ובלי קשר את החוק האוסר על קיום יחסי מין עם קטינה בין אם מהסכמה ובין אם לאו. ואת לפני חמש שנים היית קטינה. דרור

שאלתי כבר בכמה מקומות ושלחו אותי ממקום למקום, אבל הרבה אמורו לי שזה בעיה פסיכולוגית, מאז ומתמיד אולי למעט 3-4 השנים הראשונות בחיי אני לא אוכל המון סוגי מאכלים ביחס לממוצע, המרכיב העיקרי זה דברים פשוטים בלי הרבה תוספות ולא כל מיני מאכלים מיוחדים שמורכבים מהרבה דברים שאז יש סיכוי שמשהו אני לא אוהב ואז כל האוכל פסול מבחינתי. מה שציינתי עד עכשיו זה אמנם בעיה אבל הבעיה העיקרית היא ש 95 אחוז מהירקות אני לא אוכל ולעיתים אף נגעל, יש לציין שזה לא סתם לא טעים אלא אני פשוט לא מסוגל, ואני חושש שזה בעתיד יפגע בבריאותי וכבר היום זה פוגע לפעמים בעצם האכילה שלי ליד אנשים שאוכלים דברים שלפעמים אני לא אוהב וכמו שאמרתי אפילו נגעל ( בן 25 היום) .

אבי שלום, נשמע לי שהבעיה ממנה אתה סובל מטרידה אותך. אתה אומר שלא סתם אתה לא אוהב ירקות אלא נגעל מהם. הדבר פוגע ביכולת שלך להרגיש בנוח ליד חברים. לא ברור מה הגורם לכך, ואני לא בטוח שהגורם הרפואי הוא החשוב עכשיו, אבל משהו לא מודע גורם לך להירתע מירקות. עצתי היא להיכנס לטיפול דינמי ולנסות להבין את הגורמים הלא מודעים לתחושות הגועל הללו. אפשרות אחרת היא טיפול קוגנטיבי התנהגותי שיתמקד בניסיון להכחיד את הקשר בין תחושת הגועל לירקות, בהצלחה, דרור

זה פשוט גרוע. למה זה קורה?

שלום לך, זו שאלה לא פשוטה. אנו נוטים להתרגש כשאנו מאוהבים, ואנו אוהבים את עצמנו מרוגשים, אנחנו שמחים מצחיקים קוסמים, ספונטנים ועוד. בנוסף אנו רואים בצד השני את כל התכונות החיוביות שהיינו רוצים שיהיו לנו, או בבן הזוג שלנו. תכונות שימלאו אותנו ויעשו לנו טוב. הקושי מתחיל כשבהדרגה מתגלים הקשיים, מתגלה שלא הכל כך יש חסרונות גם לצד השני. אנשים המאוהבים ברעיון שהם מאוהבים מתקשים להשלים עם שלב זה ואז הם מתקשים לעבור לשלב הבא - האהבה. דרור

אני בדיכאוןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן!!!!! אני לא מצליח להתחיל עם בנות אין לי חברים לא מצליח לעשות כלום

עידן שלום, מדברייך נשמע שאתה מעוניין שיהיו לך חברים ובנות זוג אבל משהו שם לא מצליח לך ומכאיב לך. אני לא יודע מכאן מה הסיבות לכך אבל אתה יכול לפנות לטיפול ולנסות לשנות את זה. להבין מה קורה לך היכן אתה נתקע ולשנות, בהצלחה, דרור

אני בטיפול וזה לא עוזר ההפך אני מרגיש יותר מדוכא ומושפל מה לעשותתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת

אני נמשכת מינית למטפל שלי אני מתביישת לספר שכשאני מקיימת יחסי מין עם בן זוגי אני חושבת עליו. אני בטח לא מתכוונת לספר לאף אחד מן הצדדים אך זה מטריד אותי עד כדי כך שכשאני בטיפול אז אני מגיע עם בגדים חושפניים כדי ליצור אצלו את אותה תחושה. מה לעשות? אני יודעת שזה נשמע פסיכי...

נעמי שלום, מה שאת מתארת קורה לעיתים בטיפול. יש הטוענים כי בתוך המסגרת האינטימית של הטיפול, והיכולת להכיל ולהקיב עולה וצומח משהו חדש. אבל כאשר הדבר תופש נופך מיני כפי שאת מתארת נהוג לראות זאת כהגנה מפני העמקה בטיפול, אפילו חבלה לא מודעת בטיפול. שכן ברגע בו את הופכת את המטפל למושא תשוקותייך הוא לא יכול להיות עוד עבורך דמות מטפלת, והמוקד עובר מבחינת עולמך הפנימי לקשר ביניכם. ייתכן גם וישנו קושי עם בן זוגך הבא לידי ביטוי בדרך זו. עצתי היא לנסות ולפתוח עם המטפל את רגשותייך, אני בטוח שהמקצועיות שלו תאפר לשניכם מקום בטוח לעבד ולהבין מה קורה לך מבלי לממש זאת. ושוב, אין מה להתבייש זה דבר העשוי בהחלט לקרות בטיפול, דרור

אני לא רוצה לחטט, אבל מצד אחד את שולחת סימן שאלה לדרור, בתחושה נראה כי הוא יודע מי את, מצד שני את לא כותבת, אז למה לטרוח ולשלוח אוויר? אני לא שופט אותך פשוט את לא ברורה לי וחבל שתשאירי בעצמך כל כך הרבה בלי לשתף. אני לא יודע אם את בטיפול (מה שנראה על פני השטח כחובה עבורך) אבל דרור כבר יודע במי מדובר בואי שתפי אותנו מה שזה לא יהיה הכאב מקבל עוצמות גדולות יותר כשהוא שם בתוכך. ושוב אני בא מתוך מקום חיובי מקווה שתקבלי אותו למקום הזה. המקום הזה נועד בסה"כ ל"פחדנים" שלא הולכים לטיפול בואי תפחדי איתנו. בידידות רוני

א)דרור לא יודע מי אני,הוא רק יודע שיש סימן שאלה. ב)אני לא בטיפול פסיכיאטר מחוזי יצתרך להתאשפז אם יטפל בי.ג)תודה על ההזמנה לשתף אבל אני מעדיפה להשאר פחדנית מאשר להתכן בדיבור.