פורום פסיכולוגיה קלינית

סליחה על הבורות פשוט חדש לי כל הסיפור הזה

אם תנסחי שאלה בחלון הגדול, תקבלי תשובה עליה, בדר"כ בתוך מספר שעות. בהצלחה ליאת

שלום שרה, הפורום הזה, ככל פורום, עובד בצורה של פניות ותגובות. הפניות הראשוניות נכתבות ע"י הפונים ומנהלי הפורום, המשיבים עפ"י סדר ימים קבוע (ראי הודעה בראש הפורום) מגיבים בזמנם החופשי, בדר"כ בשעות הערב. כמובן שגם אנשים נוספים, לבד ממנהלי הפורום, יכולים להגיב זה לזה. פורום זה מיועד לעניינים הנוגעים ישירות או בעקיפין לתחום הפסיכולוגיה הקלינית. ברוכה הבאה ליאת

הנני כאן {עדיין}מאחלת לך ומקווה ששינוי השם יעשה לך רק טוב!סליחה אבל אני ממש לא במצב...אני הולכת ודועכת שיגמר!אז כוכב ירח או שמש העיקר שיהיה לך טוב!

היי שמחה מאוד שחזרת .אומנם באיחור ,אבל חזרת... מצב רוחי ביומיים האחרונים השתפר .אף פעם איני יודעת להסביר לעצמי את הסיבה . ולכן נתתי לזה ביטוי בכינויי החדש. אך אל דאגה .עוד יגיעו ימים קודרים עד קודרים מאוד. לימדתי את עצמי להיות בהיכון ,מן ריפוד לנחיתה. אצלך אני מבינה לא משהו האם יש לך רגעים קטנים של הפוגה? רגעים שלפחות במחשבה את אומרת לעצמך שיכול להיות יותר טוב? אפילו בתור אשליה. אם קשה לך ,את לא חייבת לענות לי. מאחלת לך ימים טובים מאלה שיהיה לך לילה טוב זרוע כוכבים. כוכב

אשליה למה?!אני מול מראה.לילה טוב ושקט לך.

מתקשה להשלים עם קץ החלומות רק בת 42 אבל מרגישה שהכל כבר נגמר - עוד לפני שבכלל התחיל לא מצליחה למצוא בן זוג, החברות מתמעטות, וגם בעבודה שורדת רק כי אין משהו אחר. כולם מרגישים פטרונות כי יש להם משפחה ורק אני "פליטה" של החיים. נמאס לי לשמוע על האושר המשפחתי של כולם, נמאס לי לחייך בביישנות כמסתירה סוד נורא, לא רוצה להרגיש אשמה, רוצה להרגיש שווה וראויה כמו כולם אבל זה לא קורה...כשאת שמנה, שונה וזקנה החיים לא ממש מחייכים אלייך. מרגישה כמו מוצר שאין לו עוד ביקוש ויש להסירו מהמדף

ברוכה הבאה למועדון,מישהי שמאוד מזדהה אבל את יודעת מה אומרים צרת רבים נחמת...

שלום לך, את כותבת כאן דברים קשים על המצב שלך כיום, תחושה שאין טעם ושאת מסתירה סוד גדול. אבל מהו הסוד? אני לא בטוח שאת יודעת מהו. אני גם לא בטוח שהתחושה שאת נחותה מאחרים ונשארת מאחורי כולם חדשה לך. אני לא אומר שאין דברים קשים עמם את מתמודדת, אלא שיש מה לעשות איתם. בין אם זה ללמוד איך להתמודד עם התגובות טוב יותר, או להבין איך לשנות דברים מהותיים בחיים שלך. זה לא קל ודורש מאמץך אבל אני לא מסכים עם האמירה שפג תוקפך. מקווה שתחשבי על זה, דרור

רציתי לשאול האם יש קו אדום / גבול לסודיות שצריכים לשמור עליה מטפלים/ יועצים בנושא אלימות במשפחה? האם הם מחוייבים כלפי הפציינט שלהם? או שיש מקרים שהם מדווחים/ חייבים לדווח עליהם לרשויות?

יוספה שלום, ישנו חוק חובת דיווח במקביל לחיסיון הנדרש בטיפול. החוק קובע שכל אדם חייב לדווח במקרה של אלימות כנגד קטינים. העונש על אי דיווח הוא חמור יותר (6 ח') עבור מי שהינו מטפל/יועץ/אחראי על הקטין. סעיף מיוחד בחוק העונשין (תיקון מס' 26) התש"ן – 1989 מחייב דיווח על עבירות הקשורות לאלימות כלפי קטינים: "היה לאדם ייסוד סביר לחשוב, כי זה מקרוב נעברה עבירה בקטין או בחסר ישע בידי האחראי עליו, חובה על האדם לדווח על כך בהקדם האפשרי לפקיד סעד או למשטרה כל העובר על הוראה זו דינו מאסר שלושה חודשים". בנוסף, ישנה חובת דיווח אם נודע במהלך הטיפול שעומד להתבצע פשע. בשאר המקרים חלה חובת סודיות.

יוספה יקרה שאלתך חשובה מאין כמוה, אלא שהתשובה היא מורכבת. ראשית יש לשאול באיזה מטפל עסקינן, עוסי"ם, פסיכולוגים, רופאים ושאר מטפלים מורשים מחוייבים לקוד אתיקה מקצועית אשר נושא שמירת הסודיות נדון שם בהרחבה. בהעדר חוק פסיכותרפיה, למעשה כל אדם יכול להכריז על עצמו מטפל והוא איננו כפוף לקוד אתי מסויים, כנ"ל לגבי מטפלים אלטרנטיביים או מנחי קבוצות שאינם משוייכים לאיגוד מקצועי. לגבי המטפלים המורשים, שמירת הסודיות כאמור היא חובה, למעט במקרים שבהם נשקפת סכנה למישהו ואז חובה לדווח גם למשטרה וגם למי שעשוי להיות הקורבן !!!. לחלק זה הרבה מטפלים לא מודעים והיו ממקרים שבהם מטפלים נתבעו על ידי משפחת הקורבנות כיוון שדוחוו על הסכנה הנשקפת להם רק למשטרה . אני ממליצה כי במידה ואת נתקלת במקרה שכזה כמטפלת או כמטופלת, לא לשמור אצלך או רק בפורום הזה אלא להתייעץ עם אנשי מקצוע, יעוץ משפטי או וועדת אתיקה. מדובר בדיני נפשות ויש להשקיע מקסימום מאמץ כדי לפעול בדרך הטובה ביותר למניעת הסכנה. בהצלחה.

דימוי עצמי נמוך, חרדה ממחלות,ורחיצת ידים מרובה על מה מעיד ולמי אפשר לפנות בטיפול בנושא

שלום לך, הימפטומים המתוארים תואמים כיוונים של נטיות אובססיביות קומפולסיביות. אולם לשם בדיקה האם מדובר בהפרעה אובססיבית קומפולסיבית יש לפנות לאבחון אצל פסיכולוג או פסיכיאטר. הטיפול בהפרעה זו משולב לרוב בטיפול תרופתי ובטיפול פסיכולוגי. לילה טוב, דרור

שלום מזה כמה חודשים שאחי מתנהג שלא כרגיל, זה התחיל מזה שהוא לא הצליח לחזיק במקום עבודה יותר מכמה חודשים, הפסיק את לימודי התואר וכרגע הוא קבור בבית לא מסוגל ללמוד או לעבוד הוא מדבר על זה שהוא מרגיש שיש מישהו או משהו שעוקב אחריו, מאזין לו. כל דבר שמתרחש אם זה בטלוויזיה, באינטרנט או בכל דבר הוא מרגיש שזה מכוון אליו, שזה ציטוט של דברים שלו או שזה נעשה במטרה להועיל\להזיק לו. הוא לא מסוגל להתרכז, מדבר באיטיות וללא רצף. מקריאה שיטחית באינטרנט אני חוששת שמדובר בהתקף פסיכוטי. אני מבקשת הפרכה או אישוש... או כל הבחנה שהיא לגבי מצבו אגב, כרגע הוא מסרב ללכת לאיבחון או להכיר בעובדה שמשהו לא בסדר תודה מראש

דנה שלום, מהתיאור הקצר שאת נתת נשמע כי אכן יש סימנים מדאיגים להתקף פסיכוטי, כאשר ההסתגרות והצמצום בחיים עלולים להעיד אף על תהליך סכיזופרני. כמובן דבריי מבוססים על ההתרשמות שלך, ויש צורך באבחנה של איש מקצוע שיפגוש אותו פנים אל פנים. הדרך לעזור לו היא לנסות להתחבר למצוקה שלו, ויש אותה, הוא מפחד, יותר מכפי שניתן לשער. אם תאמרו לו שיש לו בעיה לא בטוח שהוא יסכים להיעזר, אבל אם תנסו לגשת דרך המצוקה שלו, לעודד אותו לפנות איתכם למקום שיקל על הפחדים שלו ייתכן והוא יסכים. אני מקווה שהוא יצליח להיעזר בעזרתכם בהקדם. יש חשיבות גם לגורם הזמן בהתערבות הנפשית, דרור

תודה רבה אני מעריכה את ההתייחסות

שלום, אני מחפשת מטפלת זוגית באוזר שבין תל אביב להרצליה/רעננה/כ"ס, לטיפול בזוג מבוגר (פרק ב' של חייהם). אשמח לקבל המלצות.

איה שלום, אני מקווה שתקבלי הפניות למייל האישי שלך, בהצלחה ולילה טוב, דרור

כל מה שאת אומרת נעשה כבר מבחינתי ניתנה תמיכה בלתי רגילה במשך כל התקופה,לעניין השיתוף שלי(נוכחות בטיפול) בטיפול היא אינה מעונינת בכך למרות שאני שותף מלא לטיפול והיא מספרת לי כמעט את הכל. בכל אופן מה שרציתי לדעת האם אכן סוד ההצלחה להחזיר את חיי המין לשיגרה תלוי באמת בטיפול הפסיכולוגי ואם יש אמצעי עזר נוספים ו\או סיוע שלי בכך. כמו כן חשבתי על אופציה שאיני בטוח בה אבל אולי אם אצא מן הקשר הזה בגלל הנסיבות זה יגרום לה ל"מעין טראומה " בראש שאולי תזעזע את העניין ואז ממנו יצמח הפתרון.. אך איני בטוח בכך וגם לא רוצה לפגוע בה יותר ממה שכבר נפגעה. אך את צריכה להבין שאני אדם מאד מיני ואחרי הרבה הרבה סבלנות וסבלנות איני יכול להמשיך במצב הזה זו האמת.

אלי שלום, נשמע לי שאתה ממשיך התכתבות עם מישהי אולי עם ליאת, היא תהיה פה מחר. כרגע קצת קשה לי להתייחס לדבריך כי חסר לי מידע. אבל אתה מוזמן לפנות אליה מחר. ובכל זאת משהו מהצד, ולא מחייב, נשמע לי שיש בך רצון לעשות משהו ואתה מחפש אישור שזה בסדר. אני לא בטוח שאתה יכול למצוא את האישור הזה בחוץ, העבודה היא למצוא אותו בפנים, בהצלחה, דרור

שלום, אני נערה בת 15 וחצי ואני סובלת מהפרעה כפייתית ומחרדה חברתית. אני נפגשת עם פסיכולוגית ומטופלת בכדורים אבל בכל זאת רציתי להפנות לכאן שאלה. שמתי לב לאחרונה למשהו מוזר. ביום העצמאות האחרון יצאתי עם חברה לעיר והיו שם הרבה מאוד אנשים והיה צפוף, לקראת האמצע הרגשתי שאני לא יכולה לעמוד על הרגליים, כאילו אני עומדת להתעלף, לא היה לי נוח, הזעתי והייתי חייבת לשבת. הלכתי לשבת, וזה עבר אחרי 5 דקות. חשבתי שזה נגמר, וחזרתי עם החברה לעמוד עם כולם, ושוב זה התחיל. בשבוע וחצי האחרון הייתי מוזמנת לשתי חתונות. בשתיהן לא הרגשתי טוב, נפלה עליי עייפות גדולה כמעט מההתחלה, ושוב הרגשתי שאני לא מסוגלת לעמוד, והייתי חייבת לשבת. לא היה לי נוח ורק רציתי ללכת. רציתי לשאול אם זה קשור לחרדה החברתית למרות שבכלל בכלל לא הרגשתי לחץ או חרדה, לא מהאנשים הרבים ולא מכלום, פשוט לא הרגשתי טוב. ולא היה לי שום תסמין של החרדה החברתית, לא דפק לי הלב, לא היה לי יובש בפה, לא נלחצתי, דבר אחד משותף הוא שכן הזעתי קצת. הערה נוספת היא שאני מאוד אוהבת כעיקרון אירועים גדולים ואין לי בעיה עם מקומות שיש בהם הרבה אנשים, וזה אף פעם לא קרה לי לפני זה, ויש לי חרדה חברתית כבר הרבה מאוד זמן. האם זהו רק צירוף מקרים או תסמין לחרדה חברתית? (אולי היא מתגברת? אני נוטלת כדורי פריזמה נגד דיכאון והפרעות כפייתיות אבל על החרדה החברתית הם לא משפיעים)

שלום לך, ראשית הייתי מציע לך לברר צדדים גופניים, על ידי פנייה לרופא. לאחר מכן, וחשוב לשתף את הפסיכולוגית שלך ניתן לבדוק האם יש כאן תסמינים של התקפי חרדה, בהם את מפרשת סימפטום פיזיולוגי באופן המקצין אותו. למשל לברר כיצד פירשת את העייפות או ההזעה ברגע שחווית אותם. לאחר בירורים אלו הייתי מציע לבדוק ספציפית מה היה באירועים הללו. מה קרה לך? של מי היו החתונות למשל והאם יש לכך קשר לעייפות הפתאומית שנפלה עלייך. לילה טוב, דרור

שלום, רציתי לדעת האם אפשר לגרום לאדם שלא משתגע על גופו להתחיל לאהוב את הגוף,במיוחד לאור העובדה שבמשך כל חייו האדם שמע ומוסיף לשמוע הערות מעצבנות ומטומטמות ביחס לגופו מפי כל מיני אנשים. האם זה אפשרי?אם כן-כיצד ובאילו כלים?כמה זמן זה יכול לקחת? תודה.

אבי שלום, אנשים שלא משתגעים על גופם הם לרוב אנשים שקשה להם עם אספקטים נוספים בעצמם, לעיתים בשל דימוי הגוף ולעיתים מסיבות אחרות. כך שכאשר באים לטפל בבעיה אחת השיטות היא התמודדות עם דימוי עצמי בכלל. וזה עניין לא פשוט משום שהאמירות הטפשיות לדבריך, הם אמירות שהופנמו כבר, ושכיום אתה אומר אותם לעצמך. כדי שזה ייפסק יש צורך בהפנמה איטית והדרגתית של חוויה אחרת, של אנשים הרואים בך משהו אחר, או לא רואים רק את הגוף. זה תהליך הדרגתי אבל בהחלט אפשרי. אפשרות אחרת היא על ידי עבודה על המחשבות המובילות אותך לראות את עצמך בצורה מסויימת. אמונות יסוד שליליות והניסיון לשנותן. הטיפול הראשון מכונה טיפול בגישה פסיכודינמית והשני מכונה טיפול בגישת CBT. ההמלצה שלי עבורך היא על הראשון אבל שניהם יכולים להיות יעילים. בהצלחה, דרור

לכול אחד יש את הנשיא שלו(כמעט לכול אחד)קשה להיות א בימים אלו ותמיד התקופה הזו מערערת אותי ואני מאמינה שעוד הרבה אחרות.

כן , זה נכון זה עורר הרבה סיפורים אישיים וכואבים איך את מנסה להתמודד עם תקופה הזו האם יש משהו שאת יכולה לחלוק איתו את הסיפור שלך?? אולי כרגע זה לא במקום אבל כדאי להשתחרר ולטפל עם גורם מקצועי בחלקהזה מהחיים, כבר להקיא את הסיוט המגעיל החוצה(כי כשהוא אצלנו לבד שם גלם בימים טובים מנצל כמעט את כל האנרגיה שלנו רק כדי שלא ניזכור) תרגישי טוב.

שלום לכן, אני חושב שאירועים כגון אלו מעלים זכרונות פרטיים וכואבים מאוד אצל רבים. אגב, לא רק אצל נפגעות תקיפה מינית אלא אפילו אצל נפגעי תקיפה בכלל ואפילו חוויות של השפלה בידי מישהו חזק יותר. ובכל זאת אני מניח שעבור נפגעות תקיפה מינית הכאב חזק יותר, ומעורר חוויות קשות. כל אחד ואחת בוחרים להתמודד עם המצב בדרכם הם, ולא ניתן לומר דעה חד משמעית על הדרך הטובה יותר. בתקווה שתמצאו כל אחת עבור עצמה את הדרך הטובה ביותר. אם זה אומר לשתף אנשים או גורמי מקצוע, או לעבד את החוויה בצורה אחרת, או להיות אקטיבית בארגונים שונים. יש דרכים שונות. דרור

שלום רב, אני לא מזמן התחלתי טיפול פסיכולוגי עקב בעיות נפשיות - חרדה, דכאון וגם בעקבות פגיעה מינית מהעבר. זו תקופה קשה בשבילי ובשביל בן זוג שלי. הוא כל הזמן מציע לי עזרה, שאול איך אפשר לעזור לי, כי הוא גם סובל ממצבי רוח שלי, התפרצויות וכל מה שמתלווה לטיפול ודכאון. אבל אני לא יודעת להגיד לו מה אפש לעשות בשבילי. לספר לו את מה שאני מספרת לפסיכולוג אני לא יכולה - זה קשה מדי. איך עוד הוא יוכל לעזור? בבקשה תגידו לי כי אנחנו בבעיה שלא מוצאים לה פיתרון. תודה רבה

שלום לך, התחלת טיפול בוודאי במצב שאת מתארת אינה פשוטה ומעוררת דברים רבים לעיתים. אבל העצה הראשונה שלי היא להיעזר בטיפול ולהביא גם לשם את הקושי שאת מתארת עם בן זוגך. מעבר לכך יש הרבה דברים שאת יכולה לשתף את בן זוגך מבלי לספר לו את הפרטים עליהם את מדברת. ואני מניח שבעיקר קשה לך לספר על הפגיעה המינית. אבל את כן יכולה לשתף אותו בחרדות שלך בדכאון שלך, ובהדרגה ודרך הטיפול גם לשתף בפגיעה המינית שעברת. לעיתים קרובות הפנטזיות שלנו, הפחדים המוחבאים "השלדים בארון" מפחידים הרבה יותר כשהם שם מאשר כשהם בחוץ. זה צריך להיעשות בהדרגה ובטיפול אבל לדעתי ככל שזה יהיה מאמץ משותף של שניכם כך יהיה טוב יותר לך ובוודאי לשניכם. בהצלחה, דרור

היי ליאת, אחרי פגישה קשה "בחרתי" להתמודד עם הדברים על ידי בריחה. לקחתי הפסקה של חודשיים (חודש שלי ועוד חודש חופש של המטפלת) . זו פעם ראשונה שקורה לי דבר כזה אחרי שלוש שנים של טיפול, במהלכם אף פעם לא ביטלתי פגישה ולא אחרתי. אני מבינה למה לקחתי את ההפסקה, התובנות שם ההבנה כמה אני משחזרת דברים וכמה לא נכונה לי ההפסקה גם שם ובכל זאת אני לא מצליחה להביא את עצמי לבצע את הדבר הנכון. אז בעצם אני שואלת, איך לעזאזל אני מצליחה להתעלות מעל האוטומט ומניחה לתובנות להנחות אותי. מאז אותה פגישה אני מעורערת לגמרי, מרוב חוסר איזון אני מוצאת את עצמי כל הזמן נופלת ונתקעת בדברים (הגוף שלי כבר מלא פצעים), אני מתה לראות את המטפלת ובכל זאת פשוט לא יכולה..

דנה שלום, ליאת תענה מחר ואם תרצי את מוזמנת לפנות גם אליה. בינתיים אשמח להתייחס לדברייך. יש לכאורה משהו לא הגיוני בדברייך. את יודעת מה הדבר הנכון לך ובכל זאת לא מצליחה לעשותו למרות כל התובנות. בעצם את מספרת כאן על החלקים הלא מודעים שחזקים יותר, שמקשים עלייך לחזור למרות שמבחינה הגיונית, מודעת את מבינה למה לא לחזור ולמה זה כן חשוב לך. נשמע לי אם כך שיש חלק בך שהוא עדיין לא מודע. איך מתגברים על זה? זו שאלה טובה אבל אני מניח שבהדרגה תוכלי לאפשר לחלקים המודעים, לתובנות שלך לאפשר לך לפחות לחזור לטיפול ולנסות לעבד שם את מה שקרה באותה פגישה. גם את מה שלא מעובד עברוך עדיין. דרור

ליאת תודה על התשובה שהחזרת לי,ושאלתי אותך בתשובה עוד שאלה

עניתי לך שם. לילה טוב ליאת

ליאת, את פה! ההודעה שלך מיום שבת ריגשה אותי מאוד מאוד. ההתמודדות מולו קשה. לפחות עכשיו אני לא בבית... נגעת בי כשכתבת שגם לה יש אותי וגם לכם קצת... מקווה בכל ליבי שזה נכון... את מכירה את זה שהילדים הקטנים אומרים "בא לי"? אז בדיוק היום בבוקר אמרתי לנויה שבא לי ליאתי... :-) בחמימות אין קץ ועם זאת בקיץ קל :-) נורית

נורית יקרה, גם לי כיף פתאום לשבור שגרה באמצע השבוע, כולל הבונוסים הקטנים :-) ו...הכל נכון! ליאת

אני נמצאת במצב מאוד לחוץ היום, בעקבות מקרה בעבודה, לקחתי במשך שנה רסיטל וקלונקס, ושנה אני כבר בלי מדי פעם לקחתי חצי קלונקס, אני מרגישה שאני עומדת לקבל התקף, האם אתה ממליץ לי לקחת חצי? אודה אם תענה לי במהירות

שלום לנואשת, מאחר ואיני רופאה, איני יכולה להמליץ לך על נטילת כדור המצריך מרשם רופא. תוכלי להתייעץ טלפונית עם רופא המשפחה שלך. בתור עזרה ראשונה, תוכלי לנסות ולהיעזר בטכניקות ידידותיות אחרות כמו הרפייה, פעילות גופנית כמו הליכה או שחייה, שיחה עם חברה קרובה, וכד'. נסי לנתח את המקרה בעבודה, ולבחון מהם הרגשות האחרים שהתעוררו בעקבותיו (כעס, עלבון, תוקפנות, עצב, קנאה, וכיוב'). תתפלאי, אבל לפעמים החרדה המופיעה באופן אוטומטי, ממלאת תפקיד במיסוך רגשות קשים אחרים. אולי אם תרשי להם לצוף, החרדה תתפוגג מהר יותר. בהצלחה ליאת

שלום מבקש המלצות למטפלת קלינית(תואר ד"ר בלבד) ברחובות בלבד. אם יש מספר המלצות אשמח אפשר לשלוח לכתובת [email protected] רוב תודות

מה אכפת לך אם זה תואר שני או שלישי מה שחשוב שזה יהיה פסיכולוגי קליני מומחה. עבודת דוקטורט לא מעידה על איכות המטפל.

בהצלחה, אריאל. מקווה שמבוקשך יימצא לך באמצעות חברי הפורום או בדרך אחרת. כל טוב ליאת

אני אם לילד בן 9 גרושה מזה 7 שנים אביו לא עומד בהסדרי ראייה קבועים ורציפים משקר לילד ומבטיח לו הבטחות שווא הילד מתוסכל ומתמרד וכועס עליי ומתבטא בצורה גסה וחצופה כלפיי איני יודעת איך להבין אותו למרות שאני אמא טובה מאוד ורכה אני ממש יוצאת מדעתי בזמן האחרון האבא גס רוח ולא ניתן לשוחח איתו הוא מקלל ומאשים אותי במה שקורה למרות שאני מבקשת ממנו בסך הכל לא להבטיח הבטחות שווא כי זה יוצר שקר בעיני הילד מה לעשות מומחים אנא ייעצו לי בדחיפות תודה

שלום טלי, כל אמא, ללא קשר אם היא נשואה, גרושה או חד הורית, חייבת להציב לילדיה גבולות התנהגות ברורים מאד ועקביים. את מתארת את עצמך כאמא רכה המאפשרת לבנה לדבר אליה באופן גס ומחוצף. כאשר את מרשה זאת, את למעשה משאירה את בנך ללא הורה סמכותי וחזק, ומעלה את הפגיעו?ת שלו להתנהגויות בעייתיות גם בעתיד. במקרה של גירושין, חשיבות השגרה והגבולות עולה אף יותר, שכן הילד עלול לחוש מפוחד, חסר ביטחון ודואג מול התפרקות התא המשפחתי. לכן, ללא קשר להתנהגותו של בעלך (עליה יש לקיים דיון נפרד), עליך להבהיר לבנך שאינך מוכנה להרשות לו לנהוג כלפיך בחוסר כבוד ובחוצפה, ולחשוב על סנקציות הולמות כל אימת שהוא עושה כך. אני מציעה לך בחום להגיע למספר פגישות התייעצות עם פסיכולוג ילדים, שיוכל להנחות אותך בבהירות כיצד לעשות זאת נכון וביעילות. זכרי שהצבת גבולות עקבית תסייע לך לא "לצאת מדעתך", ולהיות הורה טוב יותר ובטוח יותר לילד שלך. בהצלחה ליאת

שלום רב, אני בן 20 ויש דברים שעברתי בחיים, אך כיום אני מרגיש לפחות לפי כלים אלה שאין לי קיבעון על העבר ושאני במקום אחר. רציתי לדעת גם את דעתכם האם מדובר באופטימיות או הדחקה? למשל, אחרי שאני מתווכח עם מישהו שאני מרגיש שדברים ממש קשים נאמרו בשיחה הזאת או אפילו סתם ויכוח או ריב, אז אני אוהב להירגע במספר דרכים שאני חושב שהדרכים האלה טובות בשבילי. אומנם לא תמיד פותרות את הבעיה, אבל מרגיעות אותי מפני מתחים או לחצים ורציתי לדעת האם זה אופטימיות או הדחקה? א) דרך נשימות עמוקות... פשוט להכניס אוויר ולהוציא אותו חזרה במשך כמה פעמים. ב) לפעמים ע"י כתיבה אם אני רוצה לשפוך את הכל בדף. ג) לדבר על זה, להוציא את מה שאני מרגיש עם בן אדם שאני סומך עליו... פשוט לספר. וזהו בעצם... תודה מראש ושיהיה לכם יום נעים!

שלום ניר, הדחקה הוא מנגנון התמודדות יעיל המשרת את כולנו, ומאפשר לנו להתנהל בעולם מבלי להיות מוטרדים יתר על המידה מתכנים קונפליקטואלים או מאיימים מדי. אתה אומר שעברת אירועים קשים בחייך, ולמרות זאת הצלחת להמשיך בחייך ללא הפרעה מיוחדת. אירועים מודחקים נוטים להיעלם לחלוטין מן התודעה שלנו, ועפ"י רוב לא נזכור אותם או את הרגשות הקשים שהם עוררו בנו. מה שאתה מתאר נשמע יותר כמו התמודדות יעילה ומסתגלת, ופחות כמו הדחקה. המילה אופטימיות יכולה להיות רלוונטית בהקשר זה. הדרכים המשמשות אותך לפירוק מתח הן טובות ויעילות, ואם הן עוזרות לך להתנהל ללא מצוקה וללא סימפטומים מכבידים אחרים - מה טוב! בברכה ליאת

האמת היא שזה מאוד משמש אותי בעת הצורך כשאני ממש עצבני או עובר תקופה מסויימת. לפעמים אני משתמש בכל הכלים ההכרחיים האלה, לפעמים בחלק מהם, אבל אני שמח שיש את הדברים האלה.

שלום לכולם אני בת 24 ולא בדקתי את הנושא אבל אני מרגישה שיש לי הפרעת קשב וריכוז ,הזיכרון שלי חלש ,לא מרוכזת שמסבירים לי נושאים הקשורים לעבודה וקורה לי הרבה גם שאני שואלת אותה שאלה ביום לפחות פעמיים שלוש ועל מס’’ אין מה לדבר חוץ ממס’’ טלפון ששיננתי לפני שנים יש לי רשימות בכל מקום של כל הדברים החשובים לי האם יש טיפול או תרופה שלא מפריעים לחיי היומיום למי פונים? אודה לתשובה דחופה יום טוב מיואשת "

לדעתי את צריכה קודם כל לגשת לרופא המשפחה עם הסיפור שלך. והוא כבר יפנה אותך לאיש מקצוע מתאים .כדי לאבחן אותך .אם זה מדובר בהפרעת קשה ורכוז. בהצלחה.

שלום למיואשת, בעיות קשב וריכוז יכולות להיות קשורות לבעיה אורגנית כלשהי (אז הן מופיעות בדר"כ בילדות והשפעתן ממושכת ועקשנית), אך גם כתופעה נלווית למצבים נפשיים אחרים כמו למשל דיכאון או חרדה. הכתובת לבירור יסודי של המצב היא פסיכולוג קליני או פסיכיאטר, והם גם מי שידעו להציע לך את הטיפול הרלוונטי. בהצלחה ואל ייאוש. זוהי בעיה שאפשר לפתור! בהצלחה ליאת

אני ובת זוגתי כ 4שנים יחד הקשר שלנו מדהים וכך גם הסקס ויחסי המין לפני כ שנתיים חשפה בפני אונס שחוותה לפני מספר שנים והודחק והיא למעשה מאז חווה אותו מחדש. כמובן שיש לעניין זה השלכות רבות על חייה וגם בעניין המגע והסקס ביננו העניין פשוט גווע ומת.כברצוני לציין שהיא היתה כל התקופה בטיפול פסכולוגי וגם נמאת בו כרגע ואין שום שיפור במצבה. גם היא וגם אני מתוסככלים מהמצב שכן היאט לא מסוגלת לקיים את הזוגיות שלנו כמו שצריך אני לוחץ עליה מכיוון שאיני יכול יותר לשאת במצב הזה מזה כשנתיים.[ וכל העניין יוצר מתח ביחסים ביננו ,מצד שני הקשר הזה מאד חשוב לי ואני לא רוצה לאבד אותו אך מצד שני במצב נוכחי אנילא מסוגל להמשיך. פניתי לסקסולוג על מנת לקבל עצה ונאמר לי על ידו שכל הפתרון בידי פסכולוג.שאלתי מה לעשות כיצד לנהוג כיצד היא יכולה להציג את הבעיה בפני המטפלת שלה כדי שאכן נראה פתרון ואלו כלים יש בידיי לסייע על מנת להחזיר את החיים לסדרם ואת הזוגיות הזו לסדרה ??????

אם הקשר הזה באמת מאוד חשוב לך,אז תן לה את הזמן היא זקוקה לו! אם היא היתה מסוגלת להיות איתך קודם והיה לכם טוב משמע-מסוגלת,יכולה. תפרגן לה גם בתקופה הקשה אל תלחץ זה לא הוגן לא פייר ולא יקדם!תן לה להרגיש שהיא יכולה לסמוך עלייך גם ככה קשה לה מאוד בשורה תחתונה התחשבות!!!!!!!!!!!!!!!!

שלום אלי, ניתן להניח שהנסיגה בתפקוד המיני אכן קשורה לעיסוק האינטנסיבי שלה בנושא האונס במסגרת הטיפול. ברור לי שהדבר מטיל עליך סוג של אתגר לא פשוט, שבצידו מידה של הקרבה ואפילו מצוקה. מדבריך ניתן להבין שמדובר בקשר עמוק ומשמעותי ביניכם, אבל איכשהו התקשורת (אולי) לא מספיק פתוחה וזורמת, בעיקר נוכח התסכול העצום שאתה חווה כרגע. אני מציעה לשוחח על כך איתה, ולהביע את נכונותך להתחשב ולסייע במידת האפשר, ובלבד שלא לגזור על חיי המין שלכם גזר דין מוות. תוכל לבקש ממנה, למשל, להצטרף לאחת הפגישות שלה עם הפסיכולוגית, ולחשוב יחד (שלושתכם) על דרכים אפשריות לשיפור התקשורת ביניכם - מילולית וגופנית כאחד. כך יש סיכוי שתהפוך שותף לתהליך ההבראה שלה מן הטראומה, לרווחת שניכם. אשמח אם תמשיך לעדכן ובהצלחה ליאת

שלום רב. אני נשואה 6 שנים + ילד בן שנתיים. תמיד ידעתי שלבעלי יש "טקסים" מוזרים אשר חוזר עליהם, למשל נכנס ויוצא מחדר פעמיים או שלוש, נוגע בחפץ פעמיים-שלוש לפני שלוקח אותו וכיו"ב. הדבר לא הפריע לי, וגם לא הייתי מודעת לכך שזו ממש הפרעה פסיכולוגית. לאחר הלידה מערכת היחסים בינינו נעשתה יותר מתוחה, נראה כאילו הטקסים החריפו ופתאום הבנתי שבעלי הוא אדם מאוד עצבני ולא סבלני. רציתי לשאול: 1) האם הפרעת OCD יכולה לגרום להתפרצויות זעם או שזה עניין של אופי שלא קשור בהפרעה? 2) האם כל אדם הסובל מהפרעה כזו חייב לקחת טיפול או שקיימים אנשים לא מטופלים שחיים בסדר? 3) האם עצם קיומם של טקסים אלה יכול לפגוע בבני? אנא ענו לי על כל השאלות, הנושא מאוד מטריד אותי. תודה.

שלום שני, OCD היא הפרעה המשתייכת לספקטרום של הפרעות החרדה. הטקסים ה'מוזרים' שאת מתארת מקורם בניסיון של האדם החרדתי להשיג מידה של שליטה כנגד החרדה המציפה (ממש כמו נקישה בעץ כנגד עין הרע). הפרעה זו כשלעצמה אינה מציבה את בעלך בסיכון להתנהגויות מתפרצות או מסוכנות, אלא אם כן נלוות לה הפרעות אחרות או מבנה אישיותי ספציפי. זוהי הפרעה המשתייכת לתחום הנוירוזות, וככזו אינה פוגעת בבוחן המציאות או בשיפוט, והאדם הלוקה בה אינו מסוכן יותר מכל אדם דכאוני או חרדתי אחר. ההפרעה נוטה להיות עקשנית אם לא מטפלים בה, ולכן כדאי מאד להגיע לטיפול, בעיקר בשל הסבל הרב שהיא מסבה לאדם עצמו (ופחות לסביבתו). הטיפול המומלץ ב-OCD הוא שילוב של טיפול שיחתי (קוגניטיבי-התנהגותי) יחד עם תרופות נוגדות חרדה ממשפחת ה-SSRI. כמובן שישנם אנשים רבים שאינם מגיעים לטיפול, המצליחים להתנהל למרות הכל עם הטקסים המטרידים. זוהי בחירה לא מומלצת, מאחר והטקסים הללו גוזלים הרבה אנרגיה מן האדם החרד. כאמור, הטקסים שתיארת אינם מסוכנים לבנך, בהנחה שאין היבטים אחרים (אלימים) באישיותו או הפרעות אחרות נלוות הפוגעות בשיפוט שלו או ביכולת שלו לווסת כעסים. אומר בזהירות המתבקשת, שהדאגה שלך לבנך בהקשר זה מעט מרחיקת לכת. עם זאת, אני ממליצה מאד לעודד את בעלך לפנות לטיפול, בעיקר כדי להקל עליו ולהפחית את רמת המצוקה שלו סביב החרדה. בהצלחה ליאת

שלום רב, בן 26 בעוד חודש.עם תלונות על חרדה, דיכאון ועצבנות. לאחר החמרה במצב הרוח ובמצב החרדה תכיפות ועוצמה רגשית פניתי להתייעצות פסיכאטרית מהמושלם כשאין רופא/ה פסיכיאטר פנוי בעת מצוקה(במרפאה הציבורית-חודש וחצי לחכות לקבלת תאריך לתור.. כשסוף סוף הגיע הטלפון הגואל התבשרתי על חודש וחצי המתנה נוספים...היחס של הפסיכיאטרית שם היה מתחת לכל ביקורת אישית ומקצועית, הן כאדם הקורא לעצמו איש ברה"ן בשנות ה-2000 שמתנהג כאדם שהגיע היישר משנות ה-40 של המאה ה-20 "איך אתה יודע שאתה הומוסקסואל, עשו לך טסטים שאתה יודע?" ועוד כמה ביטויים שהנייר ואני לא סובלים,ולאחרונה המרפאה החלה במשחק "תיקים מוסיקליים" רק בלי המוסיקה ועם כמה רופאים פחות, וכך הוחלט שאזור מגוריי לא שייך לרופאה והרופא השני צריך להמתין כאמור שלושה חודשים לביקורת שגרתית...אוי אוי רפורמה מתי כבר תגיעי, מעניין שיש קופות שלא צריכות רפורמה , מעניין שאילו הייתה רפורמה כמה פונים היו פונים אל הרופאה הזו... ). הפסיכאטר (מהמושלם) בפעם הראשונה מאז התחלתי בטפילו תרופתי, החל לשאול שאלות רבות הקשורות לכל היבטי החיים ולא רק לתלונה הפסיכיאטרית של חרדה ודיכאון...אגב היה מאוד מבין ומקבל ולשם שינוי ראיתי למולי פסיכיאטר אנושי, וכמה מצחיק שאותו רופא מקבל גם בסל הבסיס של מכבי....כך שאם רוצים להתלונן על שירות ציבורי לקוי חסר תקנים חסר תקציבים שיראו מה מכבי במעט כספים מהמבוטחים לעומת העלות של הרופאים עשתה... לאחר התשאול והתעניינות הפסיכיאטר (שאגב ערכה כ-35 דקות בדיוק שתי ביקורות אצל הרופאה הקודמת כל אחת רבע שעה),הוא טען , שיש לדעתו מיקס של חרדה ודיכאון פעם זה ופעם זה ולעתים גם שניהם. שנית הוא טען שיש סגנון אישיות הימנעותית. לגבי הנושאים שעלו בפסיכותרפיה הוא ענה כמה דברים שאגב כולם רחוקים שנות אור ממה שהפסיכיאטרית שלי מאמינה בהם: בנושא הנטייה המינית, לדעתו יש עוד הרב עבודה בנושא, ביוחד בקבלה העצמית ובעיקר בלגיטימציה לאהבה. , שברגע שהיא תמומש אהיה הרבה יותר רגוע. .יש לציין פסיכותרפיה בשני מטפלים שעובדים בשתה"פ מסיבה פשוטה שטיפול מיני (או עיסוק בנטייה המינית ) שיהיה כמה שיותר "נקי" מהשפעות של בעיות חיצוניות, התחלת CBT וסיום סשיינים שעזרו בתגובה חלקית. שאלותיי: 1. לא מצאתי ברשת מידע על האבחנה MIX DIPRESSION AND ANXIETY מהי אומרת? למרות שהוא הסביר לי, חשוב לדעת שאכן יש אבחנה כזו.... 2. לאישיות נמנעת , ברור לי שלהמשיך בCBT בו אני נמצא זה יהיה נכון השאלה אם יש מקום להוסיף התערבות קבוצתית CBT ? 3. מטפלת CBT מציעה כעת לנסות טיפול ממוקד סכימה של ג'פרי יאנג, מבקשת להתייעץ עם המטפל המיני על הנחיצות / אי ההתנגשות בין הדינאמי שלו לטיפול זה... מהו הטיפול הזה ולמה נועד? האם תיתכן קונטרא אינטראקציה?

שלום רב, האבחנה שקיבלת בהחלט קיימת. אני מצרפת את הסיווג מתוך הICD-10 : (Mixed anxiety AND depressive disorder This category should be used when symptoms of anxiety AND depression are both present, but neither is clearly predominant, AND neither type of symptom is present to the extent that justifies a diagnosis if considered separately. When both anxiety AND depressive symptoms are present AND severe enough to justify individual diagnoses, both diagnoses should be recorded AND this category should not be used. Anxiety depression (mild OR not persistent) בעניין שאלתך השניה, במצבים של חרדה חברתית והימנעות, אפשר ורצוי לעבור בשלב כלשהו לטיפול במסגרת קבוצתית. לא אמורה להיות התנגשות בין שני סוגי הטיפולים. לגבי קונטרה-אינדיקציה אפשרית בין הגישה האינטגרטיבית של ג'פרי יאנג (המשלבת בעצמה מס' גישות טיפוליות) לטיפול ההתנהגותי תצטרך, כמו שביקשה המטפלת שלך, לשאול את המטפל הדינמי שלך. אינטואיטיבית, אוכל לומר שריבוי מטפלים וגישות בו זמנית אינם תמיד הדבר המומלץ, ויש לשקול בזהירות הן את הצורך והן את התזמון. בהצלחה ליאת

חברי פורום יקרים לי מאד, בשבועיים הקרובים אעדר מהפורום, בעקבות נסיעה. דרור וליאת, עמיתיי וחבריי טובי הלב, הסכימו להציץ בפורום בימי שלישי ורביעי השבוע ובשבוע הבא, ולוודא שהכל בסדר. אנא, במידת האפשר, המתינו עם שאלותיכם לימים הקבועים שלהם (גם כך הם עובדים קשה בלילות, וגם הם ראויים לחופשה...). אחזור בכוחות מחודשים ביום שלישי ה- 17.7, ועד אז - היו שלום... אורנה

שלום רב דר אני בן 33 ומלפני כ10 התחלתי לעשות טיפול של החדרת קטטרזס עצמי מ3-5 פעמים ביום להוצאת השתן מהשלפוחית עד עכשיו אני מבציע החדרת קטטרזס כול יום . החדרת הקטררזס נבעה לאחר חבלה בגב אחרי נפילה מגובה כ3 מטר ולאחר מכן התברר שאני סובל מדיסק L4-L5-S1 .ואחרי בדיקת EMG של מערכת העצבים שתשובתה פגיעה חלקית קרונית. לאחרונה הרגשתי טוב מבחינת הגב אחרי טיפולים וביצעתי C.T חדש ובדיקת EMG חדשה והבדיקות יצאו תקינות גם בגב אין ממצאים וגם בעצבים תקין . שאלתי האם זה חייב שיפתור בעית החדרת הקטטרזס או שזה כבר נושא אחר כי עבר זמן . יש לצין שאני עדין מוציא שתן דרך הקטטרזס ובלי זה קשה מאוד מאוד לצאת שתן

נראה לי שטעית בכתובת

שלום משה, השאלה שלך אינה נמצאת בתחום ההבנה של מנהלי פורום זה. נסה לפנות לפורום רפואת משפחה. בהצלחה והרבה בריאות ליאת

ניסיתי,מיציתי עקרתי ונעקרתי ויש דברים שלא ניתן לעקור לעולם. ולי ממש לא חבל.תודה בכל אופן

שלום לך, שיהיה לך לילה טוב בינתיים, ומקווה לשמוע ממך בהמשך, דרור

אני בת 56. לאחרונה גילו כי יש לי בעיה של לחץ דם גבוה. רופאת המשפחה שלי לא גילתה את הסיבה ונתנה לי תרופות כמו: רמיטנס (2.5 מ"ג), לוריוון (1 מ"ג). התרופות לא עוזרות לי והרופאה טוענת כי אני סובלת מחרדות ומשום כך לחץ הדם שלי עולה. מה עליי לעשות בכדי להוריד את לחץ הדם? וכיצד עליי לטפל בחרדות?

חנית שלום, חרדה ולחץ בכלל קשורים קשר הדוק לבריאות. במיוחד קיים קשר ללחץ דם ולחץ הוא אחד הגורמים להתקפי לב ולמחלות בכלי הדם. אני לא יודע אם זה המקרה שלך, אבל אם את אכן סובלת מחרדות הרי שניתן לטפל בהם. אחד מסוגי הטיפול היעילים במקרה זה הוא בגישת CBT (טיפול קוגנטיבי התנהגותי). חשוב רק לברר האם מדובר בהתקפי חרדה, או הפרעת חרדה מוכללת (דאגנות מתמשכת בחלקים רבים מהחיים). בהצלחה ורק בריאות, דרור

שלום רציתי לדעת איך מטפלים בחוסר ביטחון עצמי? מהן המטרות הטיפוליות שהמטפל מציב בטיפול? תודה מראש - קרן

קרן שלום, הדרך לטפל בחוסר ביטחון עצמי משתנות לפי הגישה של המטפל. יש שיעודדו תנאים המאפשרים למטופל לצבור ביטחון בתוך חדר הטיפול, יש שינסו לעמת את המטופל עם המחשבות השליליות שלו לגבי עצמו, ויש שינסו להבין מה בחייו של המטופל הביא אותו לחשוב כך על עצמו, ואפילו מה זה משרת עבורו. כך שמטרות הטיפול נגזרות מהשיטה בה דוגל המטפל, דרור

תודה על תשובתך. האם תוכל להמליץ לי על ספר מקצועי בו אוכל לקרוא עוד על הנושא? תודה מראש

שלום רב, אני בן 24 ולפני כמספר חודשים התחלתי טיפול פסיכולוגי דינמי.באתי בעקבות מפח נפש שנבע מכישלון בלהשיג בת זוג ,כאשר גישה צינית והתמרמרות ביחס להרבה מאוד דברים הלכו והתחזקו בתוכי. אני מנסה מאוד לא לשאול את עצמי את השאלה הזאת לעיתים תכופות מדי,אבל איך בכלל טיפול פסיכולוגי דינמי יכול לשנות תכונות באופיו של אדם בפרק זמן סביר? כל טיפול אצל הפסיכולוגית שלי אנו יושבים ומדברים ומדברים ומדברים....לצערי טרם היא אמרה לי משהו שלא ידעתי עוד קודם.בכל פעם היא נותנת לי להוביל ולדבר על מה שעולה לי בראש,כאשר מדי פעם היא מוסיפה פרשנות ודברי חכמה שאותם כבר שמעתי לא פעם ולא פעמיים מאנשים אחרים.לרוב אני גם מסכים עם דברים אלה,אך קשה לי לאמץ דרך חשיבה חדשה. ככל הידוע לי, השינוי צריך להכות שורש בתת-מודע של המטופל על מנת שהגישה שלו תוכל להשתנות,לא כן?האם השיחות הטיפוליות באמת יכולות לגרום לכך?אולי היפנוזה עדיפה? אשמח לשמוע את דעתכם. תודה.

דניאל שלום, אתה שואל שאלה שנשאלת פעמים רבות בטיפול, האם ואיך טיפול עוזר. אני אנסה לענות בקצרה, אם כי לטעמי התשובות שתמצא בעצמך יהיו הנכונות ביותר עבורך. זה נכון שאחת הדרכים המרכזיות בטיפול דינמי היא עבודה על הלא מודע, על אותם מקומות הגורמים לנו להתנהג או להרגיש בדרכים מסויימות, לעיתים לא הגיוניות. הדרך לעשות זאת, לטעמי, היא דרך מה שקורה בחדר הטיפול בין המטופל למטפל. היכולת להתבונן על מה שקורה שם תוך בדיקה היכן זה קורה מחוץ לחדר ומה זה מזכיר למטופל. עבודה זו היא הדרגתית, היא דורשת מידה מסויימת של אמונה בתהליך, וזה לא דבר קל. לכך מתווסף הקושי של התנגדות לשינוי, חשש לא מודע משינוי. אבל לדעתי טיפול פסיכודינמי כמו זה שאתה מצוי בו הוא אחד המקומות הטובים לעבוד על דימוי עצמי, לגרד קצת ממסכת הציניות והרצון בשליטה שיש לך וחיפוש מה יש מתחת. היפנוזה היא כלי טוב, אבל היא כלי המשמש לעיתים כחלק מטיפול פסיכודינמי, או טיפולים אחרים ואינה מבטיחה התקדמות מהירה יותר בדימוי העצמי. עצתי היא להמשיך, למרות הספקות בטיפול, ולהעלות ספקות אלו מול המטפלת, בעיני זהו חומר טיפולי חשוב, דרור

דרור לילה טוב!א.את האין דרך חזרה הוא בדיוק הדבר שאני צריכה ורוצה.ב.אין היום שום דבר בעולם שיכול לעשות לי טוב אמיתי.{וגם לא באמת מגיע לי}.מה שבאמת החזיק אותי עד היום בחיים גם בסבל הנורא זה אדם אחד שתמיד ידעתי שלמענו,בשבילו ובגללו אני חיה{וזה במחיר יקר}.והיום בעקבות דברים שקרו הפחד מלאבד אותו הפך למוחשי ביותר,והרי תמיד ידעתי שאם חלילה קורה לו משהו בו ברגע אני קופצאת אל מותי!ואני בתקופה כ"כ קשה ואין לי באמת את האפשרות להוציא מתוכי את הרעל הזה ורוצה ללכת עוד קודם אין לי יותר למה לחכות.יש דברים בעולם שאפשר וצריך להתמודד איתם.אבל יש דברים שלעולם לא אצליח לקבלם ולחיות איתם בשלום אפילו לא מרחוק{ולא ניתן להרחיק אותם}הם חלק מהדבר המכוער הזה שנקרא אני! אני כועסת,שונאת ונגעלת כ"כ מעצמי.כך שלא אין דבר שיכול היום לעשות לי טוב! ליפני שבוע עוד חיפשתי דברים שיגרמו לי לשרוד בדיוק מהסיבה שאתה אומר שלעשות תמיד אפשר אבל אין,לא במצב בו אני נמצאת הכל רע ושחור משחור וזה נמאס!!!!!!!!!!!!!!!

היי אני קוראת אותך ומאוד מתרגשת .מאוד קל לי לההזדהות עם הרעל שאת מדברת עליו. אותו רעל שמתישב בקיבה כמו איזה יציקה שלא מרפה ,מן ישיבת קבע.מאוד מכאיב ופוגע. מה שהכי מרגיז זה שאת הרעל הזה יצקו אנשים שהכי קרובים אלי ביולוגית,וצריך להמשיך ולחיות אתם בשלום ,כאילו כלום.להתנהג רגיל ,להמשיך לחייך ,אבל על הרעל אי אפשר לעבוד, הוא ממשיך ועושה את עבודתו נאמנה. הוא לא מזויף. אני חושבת על המוות המון.לא יודעת אם יש לי את האומץ לקרב אותו ,אני חושבת שלא. אבל מאוד רוצה להיות משהו אחר. להתנתק מהסביבה המרעילה .אבל אני יכולה להמשיך ולחלום.אולי החלומות והתקוה נותנים טיפטיפה מרגוע .כן ,יש גם רגעים כאלה .אחרת הייתי מתפוצצת. נתת לי את האומץ לשפוך קצת. תודה.

אני שמחה שנתתי לך את האפשרות לשפוך,אני יודעת מהו הצורך הזה. אבל יש בך משהו טוב א. הרצון והוא הרבה אם לא הכל!וב.הפחד מלקרב את המוות שיגרום לך תמיד לנסות עוד ועוד ואני מאחלת לך מכל הלב שגם תצליחי!ושלא תעשי את הטעויות שלי אל תתני לרעל של אחרים להפוך להיות הרעל הפרטי שלך כי אז זה באמת קטלני בהצלחה!

דרור שוב שלום,לאחר לילה ארוך של מחשבה על הדברים שאמרת{ולא בשליפה מהמותן},מחשבה אמיתית של בעד ונגד.הבעד היה כ"כ מוחץ מול מעט מאוד נגד לא יציב.לעולם לא אצליח לחיות עם עצמי בשלום,כך שהדבר היחיד שיכול לעשות לי טוב וגם עושה,הוא:לראות את ה-X בטבלת היאוש שלי ליעד,הולכים ונמוגים,אפילו מצליח להעלות בי סוג של חיוך{אולי התקווה לראות את האחר מקרוב}.מרגישה כמו מי שעשתה עקיר כרורגית בשן,וכן עדיין מתפתלת מהכאב אבל לשם שינוי יודעת שזהו עוד קצת וכבר לא יכאב-כי אין יותר שן!וזו הרגשה אדירה הקלה עצומה כאב שכדי לסבול. דרך אגב-לפעמים נדמה לי שאפילו בקבר אתהפך ואתגלגל אלא שזה סיכוי שאני מוכנה לו כי אני יודעת ששום מקום או דבר ישתווה לגהנום שאני עוברת במה שנקרא "החיים"! כך או כך אני משולה למת חיה בקבר פתוח שמה שנשאר הו לסגור אותו וזה עניין טכני בלבד.

שלום לך, אני שמח שהקדשת לנושא מחשבה נוספת, אם כי חבל לי שזו המסקנה שהגעת אליה. גם לא ברור לי האם באמת מיצית את כל הדרכים בכדי להקל על הכאב, לעשות עקירה כירורגית אמיתית לכאב, לעקור את השן הכואבת ולא את הגוף שבתוכו השן נמצאת. מקווה שתחשבי על אפשרויות אלו, דרור

נסיעה טובה, אחותי. גם מכאן מ?ב??ית היוצר של הקשר המיוחד הזה.... ואם יהיה ממש קשה, יש לי פה מקום, גם לך. נכון את יודעת? הדר

תודה, אחות שלי. שמרי על הבית. הזה ובכלל. ובעיקר - שמרי נפשך. בשבילי. יעלה

http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=1024397&passok=yes

שירז שלום, מסיבות שונות, בהן קוצר בזמן אודה לך אם תשאלי את השאלה שלך, או תאמרי את דברייך על גבי הפורום ולא דרך הפנייה לבלוג הפרטי. אני מאוד אשמח להתייחס לפנייתך בדרך זו, דרור

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3419704,00.html

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3419704,00.html

http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=1024397&passok=yes

ת

הייתי בדיכאון אחרי הפלה. כבר שבוע שלם הדיכאון עבר- והיה לי מצב רוח טוב. בעלי כרגע בארה"ב מעבודה אתמול לא הצלחתי להירדם, שתיתי כצת יין זה לא עזר- היו לי עוד פעם מחשבות על הפלה(עברתי לפני 3 חודשים) בקושי ישנתי. לא הלכתי לעבודה אני יותר מדי רגישה בזמן אחרון. בוכה משטויות יש לי בעייה נוספת-אין לי תיאבון. אך גם כשיש אני אוכלת מעט פוחדת להשמין מקווה שחדר כושר יעזור, אבל בפעם אחרונה שרציתי ללכת לחדר כושר בקושי אכלתי משהו אז לא הלכתי. אם הייתי הולכת , הייתי כנראה מתעלפת איך לעשות שאני ארגיש טוב והדברים יסתדרו

פלונית שלום, השאיפה שלך שהכל יהיה כבר כרגיל מובנת, אבל לפעמים צריך לעזור לזה קצת. הפלה היא נושא לא פשוט, לא משנה מה הנסיבות שהובילו לה. ישנה תחושה של אובדן, גם כשההפלה מרצון, לעיתים פגיעה בדימוי גוף והשפעה על הקשרים הזוגיים. הניסיון להתעלם, להמשיך כרגיל עובד לפעמים, אבל פעמים רבות הוא מוביל להחרפה. נשמע לי שיש קשר בין העובדה שבעלך לא איתך להחרפת התחושה. עצתי לך היא לא להזניח. חלק מהתופעות אופייניות לאבל הקשור לאובדן, אך גם לדיכאון. כך או כך, ובכדי למנוע מהפיכת האבל לדיכאון כרוני המלצתי היא לפנות לטיפול. אפילו טיפול ממוקד שיעזור לך לעבד את האירוע המורכב הזה. דרור

דרור שלום,ליפני קצת יותר משבוע,נכנסתי לפורום הזה בפעם הראשונה.אני חייבת להודות שמצאתי בו משהו מאוד מאוד נוח.מאוד לא מחייב,לא מאיים ובעיקר לא חודר.היכולת והאפשרות להוציא ממני ולו במעט ועדיין להשאר חסויה.כבר אמרתי שתקופה די ארוכה אני במילחמה יומיומית עם עצמי,כי אני לא ממש יודעת מה אני רוצה או יטתר נכון לא רוצה מהחיים.ועם לדייק אז יודעת טוב מאוד אלא שדברים ואנשים סביבי גרמו לי להתלבט ולחשוב שוב ושוב!היום אחרי שבוע,אחרי שקראתי לא מעטבעיות של אחרים ואת התשובות שלכם.א.אני מודה ומתוודה אני גאה בכול אחד מהכותבים פה{בשיא הרצינות}על יכולת ההישרדות לעבור ימים ולילות קשים ועדיין לדעת ולרצות לראות את המחר!אלא שזה ממש לא אני.כנראה שהכל באמת עניין של רצון ואני לא רוצה ובטוחה ושלמה יותר מתמיד,שהחיים האלה לא בישבילי,הם גדולים עליי בכמה מידות!ולא רוצה להשמין{תרתי משמע}לא עבורם ולא עבור אך אחד אחר.נמאס לי לרצות את כל העולם ואשתו,בכדי שיהיה להם את סיפוק ההצלחה,אני רוצה חזרה את השליטה,לחיים,לגופי לנישמתי וגם למוות שלי.רוצה סוף לכאבים הבילתי פוסקים,למחשבות ההרסניות,להשפלה ולהבנה הכ"כ קשה של מה אני עושה פה בכלל.תמיד אומרים לי את כבר לא ילדה קחי את עצמך בידיים.נכון אני לא ילדה ובאמת הגיע הזמן לעשיה.לא יכולה ולא רצה להכיל בתוכי יותר כלום לא לראות,לשמוע ולהרגישלא רוצה לחיות רוצה להעלם והפעם לתמיד!עד היום תמיד ברחתי חלקית פגעתי בעצמי בכול דרך אפשרית וכן עם יד על הלב היום זה במודע,הצורך להחזיר לעצמי את הבגידה היום יומית של החיים וכן גם את הבגידה שלי בעצמי.רק שההתעסקות הזאת שלפגוע מתישה שואבת את כל הכוחותלמרות שמאוד נהנת לראות תוצאות,כי זה אני ואני מעדיפה לפגוע ולהרוס לפני שיעשו זאת אחרים.אני יודעת שזה אוליי השתפנות,פחדנות אבל לא אכפת לי כי עבורי זו הקלה של ממשולא ראיתי במה הועילו לי האומץ והגבורה.אני גם יודעת שבהחלטה שלי אפגע באנשים וזה לא שלא אכפת לי זה האנשים שאני הכי אוהבת,אבל זו דרכי היחידה לעצור את האבן שמתגלגלת מאחוריי ומאיימת שוב ושוב לפגוע.ולשים פלסטר בחתך של ניתוח.לא עוד די!!!!!!!!!!!!!!אני רוצה מאוד להודות לכם על ההקשבה לך אורנה,ליאת ולך דרור יישר כוח אתם עושים עבודת קודש כל הכבוד!!!אחרי נאום שלם{וסליחה על כך}במהלך השבוע הזה קיבלתי את כל התשובות לשאלותיי וסוף סוף אני יודעת שבהחלטה שלמה ואמיתית ויתרתי על הצורך בהתמודדות, על הצורך בחיים על הצורך לתת צאנס לחיים או לי.מאו ברור עד כי הסימן שאלה שבי הפך סימן קריאה{ולא לא קריאה לעזרה}הכול רק שלא יכאב עוד לעולם!!!!שוב תודה רבה מ-?!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

שלום לך, כאב לי לקרוא את דברייך, את התחושה שלך שאת לא יכולה ולא רוצה להכיל את החיים יותר. אני מכבד את החלטתך ואת רצונך, זה החיים שלך. אבל בכל זאת אני דווקא מאלה הדוגלים בסימני שאלה, במינון כמובן, ולא רואה צורך מהותי בסימני קריאה. אני מבין שהתלבטת הרבה ובכל זאת את אומרת שידעת מה את רוצה ורק הייתה צריכה להתמודד עם מכשולים שערמו בפנייך, שאלות שהציבו בפנייך, שוב הרגשת שאת עושה את הבדיקה בשבילם. אני לא יודע מי זה בשבילם אבל אני מזמין אותך לעוד בדיקה, עוד סימן שאלה אבל הפעם לא בשבילי, אלא בשבילך, מה יש לך להפסיד? הרי לעשות את תמיד יכולה, אבל מרגע שעשית אין דרך חזרה. אני מאוד מקווה שתיעני להזמנתי לבדוק מה את באמת רוצה, האם אין שום דבר העושה לך טוב? או שיכול לעשות לך טוב? אשמח אם תספרי לי, ולחברי הפורום מה עשית עם ההזמנה הזו, דרור

היי, הייתי בטיפול במשל שנה וחצי, ואז המצב התדרדר וגם איבדתי את מקום העבודה, כך שלא יכולתי לממן את הטיפול. נשארתי עם המטפל בקשר טלפוני מידי פעם כדי שהוא יתעדכן במצבי. על פי עצתו של דרור אמרתי למטפל שאני לא יכולה לבוא לטיפול בגלל בעיה לשלם אז הוא הציע "שאבוא בינתיים בלי לשלם ואז נמצא פתרון". אני לא מסוגלת ללכת אליו בלי לשלם, לשפוך לו את צרותי והוא יסבול אותי בחינם... מה אפשר לעשות במקרה כזה, למה הוא התכוון מבחינת פתרון, איזה פתרונות קיימים?

שלום לך, אני מבין את הקושי לקבל משהו ולהרגיש שחייבים. בעיקר משום שבעבר שילמת עבור אותו הטיפול. אבל דברים השתנו, המצב שלך השתנה, הנפשי והכלכלי, ואני משער שמשום כך הוא הציע לך את ההצעה הזו. לא מדובר כאן בטובה, או בהסדר קבע, אלא בהסדר זמני, עד שתעמדי על הרגליים שוב. אני לא יודע מה האפשרויות עליהן הוא חושב, אבל למה לא לדבר איתו ולשמוע. עצתי היא ללכת לפגישה, להיכנס לטיפול, אולי לחשוב עם מה את יכולה לחיות בשלום (למשל שאם יתאפשר לך תשלמי בדיעבד על הפגישות, או שתשלמי סכום סמלי מאוד כעת), יש הרבה אפשרויות, אבל נשמע לי שחשוב לו שתהיי בטיפול. דרור

שלום רב, ברצוני להתייעץ בקשר לילדה בת 3 (כמעט), אשר הולכת לגן כבר שנה וחצי. כאשר התחילה ללכת לגן, היה לה מאוד קשה עם הפרידה מההורים והיא היתה בוכה לא מעט זמן. בחודשים האחרונים היא בוכה כל יום כאשר ההורים נפרדים ממנה והיא נרגעת כעבור כרבע שעה. בנוסף, כאשר אנחנו שואלים אותה שאלות על מה שקורה בגן, היא אומרת שטוב לה שם, שלא מרביצים עליה ולא צועקים עליה. מה הסיבה לכך? ומה ניתן לעשות? עם מי ניתן להתייעץ בנושא? תודה רבה.

שלום לך, לא ברור לי האם הייתה תקופה שבה לא בכתה כלל, בתשובתי אתייחס כאילו לא הייתה תקופה כזו ואם לא כך המצב אנא כתבי לי. הקושי להיפרד מההורים הוא קושי מוכר מאוד, אם כי הוא משתנה מילד לילד וממשפחה למשפחה בשל סיבות מולדות ובשל קשרים משפחתיים. מדברייך נשמע שהילדה מתקשה עם פרידות מאז כניסתה לגן. עם זאת בזמן האחרון ישנו שינוי, והיא מסוגלת להרגיע את עצמה. נשאלת השאלה מדוע היא בכל זאת בוכה אחרי כל כך הרבה זמן. ייתכן וזה קורה לא מעט, שההורים עצמם חרדים מהפרידה, חרדים מפני מה יקרה לה כשאנו לא שם (מי מבין ההורים לא טיפס על הגדר כדי להציץ ולראות את ילדו בגן). ילדים חשים בחרדה זו ונכנסים בעצמם לחרדה. שנית ייתכן ולילדה יש קושי במעבר ממקום למקום. כאן ניתן להשתמש בטקסים, בהתייעצות עם הגננת. לעשות פרידה הדרגתית אבל החלטית שמסתיימת ביציאה מהגן. זה קשה ולא קל וניתן להיעזר לשם כך בפסיכולוגית של הגן. בנוגע לחרדת ההורים, היא טבעית אבל ניתן להתייעץ גם כן עם פסיכולוגית לשם הדרכת הורים. בהצלחה, דרור

שלום יש לי בן שעולה לכתה א', (הוחלט כי יכנס לבית ספר רגיל שבו ישנה כתה קטנה). עד היום היה ברור לנו כי ילך לבי"ס X ששם הבי"ס עונה על הצרכים שלנו אך לפתע הודיע לי חברה כי ידוע לה שנפתח כתה (שכנראה) עונה על הצרכים של בני ושכדאי לי לבדוק את הנושא. להלן כמה בעיות שעומדות לי על הפרק (באם הכתה אכן תתאים לבני): 1. יש לי שכנה שביתה בגן שנמצא באזור מגורנו (בעוד שבני מוסע לגן המתאים לו יום יום-לא נמצא באזור מגורנו) שעושה צרות לבני: אומרת לו "שתוק", אומרת לבנות שמשחקות איתה ומכירות את בני "אל תשחקו איתו" (מסיתה אותן נגדו) וכו' בני לא יודע מספיק לעמוד על שלו או שהוא נעלב ו/או שהוא הולך אחרי הילדה הזאת כמו "כלב" שליבי נקרע.... 2. השכנה שלי היא גם חברה טובה שלי ואני לא יודעת אם להגיב, איך להגיב וכו' לא רוצה לפגוע בחברתי (שהיא יקרה לי מאד) ולא רוצה שבני יפגע שהוא חשוב לי יותר ממנה... הבעיה היא שהילדה מתנהגת כלפי האמא לא יפה משתמשת בשתקי וכו' אז הבעיה מתחילה מכאן אבל מה עליי לעשות כשאני רוצה להפגש עם השכנה אז זה בא עם הילדה שלה חבילה אחת ??????!!!!! אז מה צריכה בעצם ללוות את החלטתי לגבי בני אם יהיה בביה"ס של הילדה הזו האם היא עלולה לרדת עליו בגלל שהוא יהיה בכיתה קטנה ו/או שעדיף שיהיה בביה"ס שהוחלט מבעוד מועד הרחוק מהבית???

שלום לך, את מעלה כאן כמה נושאים לא פשוטים, ואני אנסה להתייחס אליהם מכמה כיוונים. ראשית לשאלתך דעתי היא שההחלטה צריכה לשים את רווחת הילד ואת רווחתכם אתם, ככל שהדברים מתאפשרים, במקום הראשון. אבל כאן הקושי, מה נכון לילד. אני לא מכיר אותו ואת קשייו, אבל נשמע שישנו קושי מציאותי עמו הוא ואתם מתמודדים. ברור לי שלפגוש ילדה הפוגעת בבן שלך מעורר זעם רב, ובוודאי לא מעלה את הרצון לפגוש אותה. ובכל זאת את, באופן טבעי, מנסה להגן עליו מפני פגיעות העולם. למרות הרצון שלך אני לא חושב שזה אפשרי. הוא ייפגע עוד בחייו, יהיו כאלו שינדו אותו, גם ללא קשר לקושי שלו, כולנו עברנו חוויות דומות. המשימה העומדת בפנייך היא קשה, למצוא את הקו העדין העובר בין גוננות יתר, שלא תאפשר לו לעמוד על שלו ולהגן על עצמו, לבין מניעה של פגיעה הרסנית בו. לשם כך את יכולה להיעזר בהדרכת הורים עם פסיכולוג חינוכי או קליני של הילד. בכל מקרה, כרגע נשמע לי שיותר קשה לך לשמוע את דבריה של הילדה מאשר לו להיות בנוכחותה, אבל את בהחלט יכולה לנסות ולדבר עם האמא ולומר לה שזה מפריע לך הדרך בה היא מדברת עם בנך, ולחשוב איתה מה לעשות. גם אם היא תיעלב אני מאמין שהחברות שלכן תחזיק מעמד. לגבי בית הספר, תבדקי עניינית מה מתאים לכם. קשיים עם ילדים היו ויהיו לו. לדעתי ההחלטה לא צריכה להתקבל בשל ילדה אחת. בהצלחה בכיתה א' דרור

יש לי התקף חרדה קשה, למי אני יכולה לפנות בשעה כזאת?

שלום לך, אני מאוד מבין את הלחץ והפחד שבוודאי חשת במהלך התקף החרדה. לעיתים התחושה היא שהולכים למות או שהולכים להשתגע. כך או כך הפחד הוא עצום. אבל, ואני לא יודע אם זה ההתקף הראשון שלך, התקפי חרדה עוברים מעצמם. אני יודע שקשה לזכור זאת במהלך ההתקף אבל חשוב לנסות, משך ההתקף הוא כחצי שעה עד ארבעים דקות לכל היותר. ככל שמנסים להילחם התקף ונלחצים מההשלכות שלו הוא עלול להחריף. לא קל להתמודד עם ההתקף לבד, ולכן המלצתי לך אם חווית בעבר התקף שכזה, לפנות לטיפול שיעזור לך להתמודד. בכל מקרה גם אם חווית וגם אם לא הדבר החשוב ביותר הוא לנסות ולא להימנע מכל דבר שמתקשר עם ההתקף. למשל לחזור בהקדם למקום בו היית כשזה קרה, לא להימנע מדברים שעשית וכו'. בהצלחה, דרור

היי דרור. עצוב לי. היתה שבת מתישה. אני מרגישה כמו סמרטוט שסחטו אותו ופשוט אין מה לסחוט יותר.ושולחת את כאבי על פני המקלדת. אתמול אימי חגגה יומולדת, היה נעים לי לראות אותה שמחה בחיק משפחה וחברים... גם הפוגע היה ,לא מספיק מה שסבלתי בגללו, לא מספיק שהוא נחשב עכשיו לאיזה עילוי, ואני מרגישה לידו כמו פסיכית קטנה שהולכת לטיפול בגלל מה *שהוא* עשה לי. ימח שמו. אני כועסת גם על עצמי. אם הייתי מתלוננת לפחות הוא היה נענש ומשלם על הנזק שהוא גרם לי. זה אבסורד אבל אני כועסת על עצמי יותר מאשר עליו. . שונאת שהנפש שלי לא מספיק חזקה להתמודד עם זה. שונאת את מי שאני היום. אף אחד לא מכיר אותי ,לא יודעת עד כמה אני זבל באמת. אפילו את חברות שלי אכזבתי בזה ששנים על שנים העדפתי כל דבר אחר על פניהן. את חבר שלי אכזבתי שבגדתי בו שוב ושוב, והסרטים שאני עושה לו רוב הזמן. את המשפחה היקרה שלי בעיקר את ההורים שלי על הסבל שאני גורמת להם מעצם היותי מי שאני...אין...אכזבתי אותם מיליון פעמים...אבל לו רק הם היו יודעים על קצת מהסבל שאני עוברת... גם ת המטפלת אכזבתי(וגם אתכם המנהלים,אולי) בזה שאני בוכה מכל שטות,בזה שאני מבקשת יחס טוב שלא מגיע לי, אולי אני גם תלותית מידי. מאחלת ומייחלת למותי.... כנראה החיים האלה גדולים עליי בכמה מספרים... ביטלתי את הפגישות השבוע, ואני אולי אבטל את הטיפול בכלל...בפעם האחרונה היא הכאיבה לי ,אמרה דברים שפצעו לי את הלב. אני יודעת שהיא התכוונה לטוב אבל היא הרגה אותי יותר....וזהו אני עוזבת בורחת נעלמת . זה מה שאני יודעת הכי טוב לעשות.

אני שוקעת בכל יום עמוק יותר.עד שפשוט אין יכולת ולא כוח להחזיק את הראש מעל המים.אני לא יכולה הכל מתחלק מבין האצבעות כמו חול.פשוט לט מצליחה יותר. מה עושים כשנגמר? מה עושים שאין חשק לעשות כלום אפילו את הדברים שאני הכי אוהבת לעשות כאשר אין לי זמן ,ועכשיו כשיש לי אני לא מסוגלת לעשות כלום,חוץ מלהסתכל על השמיים. אפילו לא יכולה לעצום עיניים ולישון.פשוט כלום.ריקנות טוטאלית וחוסר מעש חוסר חשק עמוק כל כך.אין לי כוח לדבר עם אף אחד. אוף אני רוצה כבר לצאת מכאן... אני רוצה ללכת למות ולא לחזור . אין לי כוח לעצמי יותר

חן שלום, כואב לשמוע את המצב שבו את נמצאת. בלט לי מאוד שאת מרגישה מאכזבת. מאכזבת את כולם ואת עצמך. והכאב שנגרם לך מהאכזבה כל כך חזק עד שאת לא רואה דרך אחרת מלבד למות, תוך ידיעה שגם זו תהיה אכזבה אבל את לא תהיי פה כדי להתמודד איתה. אני הייתי רוצה להציע לך כיוון מחשבה נוסף. אכזבות הן חלק בלתי נפרד מהחיים, חלק גדול מהאנשים אותם את אומרת שאכזבת עדיין שם איתך ורוצה להמשיך להיות איתך (למשל המטפלת), ועדיין את היא זו שמתעקשת להקדים תרופה למכה ולהתרחק לפני שיתרחקו ממך. בעצם להבטיח את הפגיעה. והשאלה שצריכה להישאל כאן היא למה. למה עדיף לך לפגוע בוודאות בעצמך על פני הסיכוי שמישהו יתאכזב ממך? אני באמת מקווה שתחשבי על כך, דרור

מימיני המלאך משמאלי השטן ואני שואלת לאן?

שלום לך סימן שאלה, השאלה שלך לא לגמרי ברורה לי, אבל אני משער שאת שואלת מה לבחור? או מה עומד בפנייך? אבל לא תמיד צריך לבחור בין שתי אפשרויות. בכל מקרה אני מזמין אותך להרחיב ולפרט את השאלה, דרור

בוקר טוב דרור, זה בסדר להתייעץ איתך במייל האישי ? שבוע טוב.

שלום, בהחלט ניתן להתייעץ בכתיבה למייל האישי המופיע תחת השם שלי, דרור

היי ליאת (אני רואה שלא היית כאן...הכל תקין?) רציתי לספר לך שהשבוע הבאתי בקבוק יין לפגישה כדי להרים כוסית בשבילי...היא אמרה שהיא תמנע מלשתות מאחר ונטלה איזה כדור...רק זה חסר לי שהיא לוקחת כדורים נגד דיכאון:) אז קצת לחצתי עליה והיא טעמה...היא אגב איחלה לי איחולים פסיכולוגים:) את יודעת, אני עדיין לא יודעת אם זה שאני אצלהבטיפול תורם לי איכשהו(וכן, היא מודעת לזה...)..באמת שאני לא יודעת. מה את אומרת? ועוד משהו לא התייחסת שם מאחור לענייו הפרידה וכו'..לא יודעת אם זה בשל קוצר הזמן שלך...או שפשוט אין לך מה לומר... לא יודעת איך אשרוד שבוע שלם ללא חגים (איפה הם???) חייבת לקחת איזה חופש.... שיהיה לך לילה טוב ומשמרת קצרה...

שלום ME, מצטרפת להרמת הכוסית לכבודך. אני, כמובן, חושבת שהטיפול תורם לך, והזכרתי זאת אין ספור פעמים. מקווה שנשרוד כולנו את התקופה עד החגים. העבודה הרבה פחות מטרידה בהשוואה לחום וללחות. שיהיה שבוע קל! ליאת

ליאת מקווה שאת לא פוסחת על דברים שנאמרים ע"י הקרובים לך...לא יודעת למה אבל כל פעם אני מתאכזבת מחדש...או שזה בגלל היום המחורבן בעבודה....סליחה על הביטוי אבל נשבר לי הזין מהעבודה....מסתבר שאני מעדיפה חום ולחות (במזגן או בים).כנראה שאסור לי לרשום לך נכון ליאת?

רציתי לדעת האם יש קשר בין אטקסיה לבין סכיזופרניה. האם הסובלים לאטקסיה נוטים יותר לפתח סכיזופרניה או התנהגות פרנואידית אשמח לתשובה מהירה והפניה לחומר בנושא אם קיים.

האם את מתכוונת לאטקסיה טלנגיאקטזיה (T-A)? במידה וכן עד מה שאני יודעת אין קשר בין אקסיה לסכיסופרניה, אטקסיה מתרחשת כתוצאה ממוטציה בגן ATM. בין התסמינים :ניוון עצבים, התרחבות של כלי דם בעין(יכול להעורר הרבה סיבוכים בראיה) תנועות לא נשלטות ועוד.. (לעיתים יש להם התסברות גדוה יותר ללקות בסרטן מסוג מסוים) אני חושבת שמידע הכי מדויק בנושא, תקבלי מנוירולוג או מנוירופסיכולוג.

שלום שולה, לא שמעתי על קשר כזה, לפחות לא בכיוון עליו את מדברת. אני יודעת שאטקסיה יכולה להתפתח בתגובה להרעלה מחומרים מסוימים. מצטרפת להמלצתה של רחל, לפנות לרופאים נוירולוגיים, או אפילו לפסיכיאטר. בהצלחה ליאת

ליאת, מה שלומך? אני קצת מתלבטת-מתחבטת במשהו. כרגיל, אולי, טרם זמנו.. ואולי הכתובת לזה היא אצלה בטיפול, אבל אנסה בכל זאת לכתוב קצת..זה עוזר גם לי להבין.. מה שקורה בבית כרגע מעסיק אותי רוב שעות היום, צובע את הכל בצבעים אחרים, ומתחבר לי לפחדים עתיקים. אני נעה בין קור-רוח, שליטה בעצמי וסוג של 'התרגלות' למצב בו היא כבר לא תהיה ואאלץ לקבל עליי את תפקידה במשפחה..(התחלתי לשים לב לאופן בו היא מצליחה להרגיע את אחי הצעיר.. זה מרגיש לי מחריד מצידי) לבין להיות בסערת רגשות לא נשלטת שבה אני ממררת בבכי בכל הזדמנות שיש לי. נותרו עוד ארבעה חודשים לטיפול.. לא מצליחה לדמיין את עצמי מדברת על משהו אחר מלבד אמא. מרגישה שכבר אין לי מה לומר לה. אין לי כל כך כוח לנסות ולגרד עוד קצת בשר מהנושאים הקודמים עליהם דיברתי לפני כל זה..זה מרגיש לי לא מתאים, גם אם אלה היו הנושאים שבגללם באתי לטיפול. אבל גם לעדכן כל שבוע מחדש בפרטים החדשים, בתוצאות בדיקות ובמה חדש בבית אין לי חשק. זה לא בדיוק כך..כי היא כן מנסה להמשיך ולהפנות שאלות לגביי- לגבי האופן בו אני רואה דברים ובוחרת להגיב אליהם, אבל כבר אין לי כוח וחשק לשים את עצמי במרכז בשיחות בינינו. זה אולי העניין. לזהות דפוסי התנהגות מסוימים גם בתוך הסיטואציה החדשה..זה גוזל ממני הרבה כוחות, המשך העיסוק הזה *בי*, ואין לי הרבה כוחות לתת.. הדאגות שלי כרגע קשורות כמובן גם אליי, אבל מכיוון אחר.. זה כבר אחרת, הרבה דברים נדחקו הצידה לעד יעבור זעם. לא בטוחה לגמרי מה אני מנסה לומר. הכל משתנה וכנראה שגם בטיפול הדברים כבר נדרשים לאיזון חדש, אבל העיסוק הזה, הממוקד בי, זה מה שעושים בטיפול פסיכולוגי. ובמצב החדש זה מתיש (בזמן שאני זקוקה לכוח) וגם מרחיק אותי ממנה.. ואז לא נשאר לנו מה לעשות ביחד, על מה לדבר? הייתי נותנת לעצמי זמן להסתגל למצב החדש, להסתגל לשינוי אפשרי בקשר בינינו, אבל 4 חודשים זה מעט מאוד... מבאס..

לילך יקרה, "לא מצליחה לדמיין את עצמי מדברת על משהו אחר מלבד אמא" את אומרת. חשבתי פתאום, שכל מה שכולנו עושים בטיפול זה בעצם זה. כשאנחנו מדברים על הכאב שלנו - אמא תהיה שם. כשאנחנו מדברים על היחסים שלנו עם אנשים אחרים - היא שם. כשאנחנו מדברים על הקושי שלנו להתקרב ולהתרחק - היא תמיד העוגן. כשאנחנו כואבים את יחסינו עם ילדינו שלנו - היא מציצה לנו מאחורי הכתף. אני יכולה להמשיך ככה שעות... אמא שלך, מטבע הדברים, נוכחת בחייך עכשיו יותר מכרגיל. את מודעת לקיומה, לתפקידים הקונקרטיים שלה, ולאלה שבעולמך פנימה. המאבק שלה מזכיר לך שכולנו בני חלוף, גם היא, ושמעתה לביחד שלכם יש משמעות חדשה, מקסימה ומבעיתה כאחד. נדמה לי שאת מעמיסה על עצמך משא מיותר, בשאלה האם העיסוק *בך* הולם את הנסיבות. א?ת לעולם הציר סביבו נסוב הטיפול, ואמא שלך, כמעט מכל בחינה שהיא, מחוברת אליך כמו גלגל שיניים סמוך, אם תרצי או לא תרצי. המשיכי לשמור על הגלגלים בתנועה. כשאת תהיי בסדר, גם היא תהיה, ולהפך. בא לי לשלוח לך נשיקה. ליאת

תודה ליאת יקרה לי על מילים חכמות וטובות ועל נשיקה קטנה שהעלתה חיוך שמתי אותה על המצח והסתובבתי איתה כל היום :-) שיהיה לך יום ראשון מעניין וקל, לילך.

שלום, אני סובלת מהתקפי חרדה מזה כשנתיים, במשך שנה הייתי מטופלת בקלונקס וברסיטל, ובשנה האחרונה הפסקתי, אני לוקחת חצי קלונקס כשאני מרגישה שאני לא יכולה להתגבר על ההתקף. לאחרונה עברתי תקופה מאוד לחוצה וההתקפים חוזרים מדי פעם, האם אתם ממליצים לחזור לכדורים?

שלום קתי, הטיפול המועדף בהתקפי חרדה הוא שילוב של תרופות נוגדות חרדה עם טיפול שיחתי. אם את רוצה לחזור לטיפול בSSRI אל תעשי זאת על דעת עצמך. חזרי למי שרשם לך את התרופה. וגם לטיפול פסיכולוגי! בהצלחה ליאת

לפעמים כשאני קורא בפורום, נדמה לי כי משהו רוצה לשחק עם הראש שלי. כאילו ההודעה נכתבה על מנת להפחיד אותי. כאילו יש הודעות שאני יכול מאוד להזדהות אתם. האם זו מחשבת שווא? האם זה קרה פעם למשהו פה?

זה הגיוני מאוד שתוכל למצוא בכול הודעה קצת משלך.אם זה בתחושה,אם זה בבעיה דומה,או כל דבר אחר.יחד עם זאת ישנו השוני של ההסתכלות על דברים כל אחד עם המשקפיים שלו

שלום שי, כבר היו כאן, בפורום, ביטויים של דאגה מול האפשרות ש"יהיה מי שיוכל לקרוא את מחשבותי". כמובן שלא מדובר בתעתוע מכוון, אלא בדמיון (יותר מכפי שנדמה לנו) בין אנשים. אם, לעומת זאת, אתה ממשיך להאמין שמישהו מנסה באופן מכוון להשפיע על מחשבותיך דרך המחשב, כדאי לדבר על כך עם איש מקצוע. גם זה קורה לפעמים. :-) שבוע טוב ליאת

ממה נובעים רגשי נחיתות? והאם ייתכן שנוצרו מתוך הקשרים המשפחתיים?

שלום דורה, רגשי נחיתות בהחלט יכולים להיווצר בהקשר סביבתי שאינו מטפח תחושות מסוגלות, הצלחה והישג. כאשר הסביבה (המשפחתית או הרחבה יותר) אינה מזמנת חוויות של גאווה וסיפוק, אינה מתפעלת מהישגים, או מדכאת באופן ישיר או עקיף ביטויים אישיים של היחיד, תתפתח בעיה בדימוי העצמי, בתחושת הערך העצמי, והאדם יחוש פחות טוב מהאחרים. בברכה ליאת

האם ידועים מקרים של שיתוק כללי או הפיכה ל"צמח" בעקבות טראומה קשה?

שלום דון, בספרות מתוארים מקרים של אנשים שלקו בשיתוק בעקבות קונפליקט תוך-נפשי לא פתור, המומר לחוסר תפקוד פיזיולוגי. (הפרעות קונברסיביות). יש לי הרגשה שלא לכך התכוונת. אני עצמי לא נתקלתי בתיאור מקרים של שיתוק או תרדמת בעקבות טראומה נפשית. בברכה ליאת