פורום פסיכולוגיה קלינית

יונית יקרה אם תשימי לב באחת ההודעות כותבת ליאת שהיא תהיה פה בשעות הערב, כנראה שהמילה סבלנות לא מוכרת לך וחבל מכיוון שבלי סבלנות מאבדים הרבה דברים בדרך. תחשבי על זה?

טלטלית, תודה על ניסיונותיך לעזור. יונית כנראה קצת כועסת על הפורום. נראה לי שנצליח להתגבר. ליאת

מה זה סעיף ליקוי 3165X?

שלום רועי, איני יודעת לאיזה סיווג אתה מכוון. היכן נתקלת בזה? ליאת

לא שמת לב שהמטפלים נרדמו על המשמר, אז תעשי לעצמך טובה....

אם זה מה שאת חושבת,אז למה את לא מפסיקה לנסות לכתוב?!

כתבת לי תשובה והגבתי עליה, הייתי רוצה שתתיחסי גם לתגובה שלי. אני ממש זקוקה לה. המון תודה טלטלית

אתמול העליתי בעייה, והיום קיבלתי עליה תשובה, נראה לי שאת צריכה קצת יותר סבלנות. בברכה טלטלית

המטפלים כאן עונים למשתתפים המועדפים עליהם בעדיפות ראשונה ורק בשעות הערב מתפנים לענות למי שרשם הרבה לפני. ככה זה עובד. עצוב.

המטפלים כאן עונים לפי סדר השאלות. דווקא שמח! שבת שלום ליאת

בוודאי :) למה?

יונית, המקום הזה הוא פורום ולא צ'ט, וככזה, רמת הפעילות שלו מתונה יותר. מנהלי הפורום מגיעים לכאן פעם ביום בדר"כ, ולפעמים מעט יותר. ברוכה הבאה ליאת

אני בטיפול כשנתיים פלוס מינוס. איך יודעים מתי טיפול באמת תורם ? מיום שנכנסתי לטיפול ועד היום אני לא מרגישה כל שינוי. העליתי מול המטפלת את העובדה שאני לא חשה בכל שינוי,בפגישתנו האחרונה,והיא הבטיחה שנדון על כך בפגישתנו הבאה. חשוב לציין שקיימת אצלי בעיית אמון,קושי להיפתח אליה(אני קוראת ותיקה בפורום זה , ומידי פעם גם כותבת והבנתי שזו "בעיה" נפוצה ושהיא לא רק אצלי), ואולי עקב כך היא לא מצליחה לאבחן נכון איזה סוג של טיפול אני צריכה, וזה יוצר בעיה להתקדם בטיפול. בעיקרון שאלתי אם ניתן להמשיך במצב הקיים ולתת לעצמי עוד זמן עד שאהיה מוכנה להיפתח יותר, או שמומלץ במצב זה לוותר? ליאת מהיכרותי איתך, אני יודעת מה תהיה תשובתך... אך בכל זאת, אני רוצה לקחת את עצמי בידיים וגם את חיי ולהחזירם למסלול ,אבל אי יכולתי להיפתח בטיפול הורסת לי. חשוב לציין שלאחרונה כעסתי עליה,ושקלתי לעזוב את הטיפול ולבסוף בעצת חברה ,החלטתי להמשיך. בתודה רבה רבה לך.

שלום לך, ההחלטה אם להמשיך בטיפול או להפסיקו, לפחות בעיני, היא תמיד של המטופל. עליך לבחון עם עצמך באומץ, ולשער מהן הסיבות האמיתיות לתקיעות. איני מכירה אותך ואיני יודעת עליך דבר, אך כדאי לזכור שיש מטופלים "עמידים", שבאופן לא מודע מגלים אמביוולנטיות רבה ביחס לשינוי, מה שעלול להכשיל כל טיפול וכל מטפל. ככל שהדבר ייראה משונה, יש המפיקים רווח משני ממצב של אומללות וסבל, הפוטר אותם מלקיחת אחריות או מהתמודדות. אין בכוונתי להעמיס עליך את האחריות למצב, ובהחלט יתכן שקיימת כאן איזו אי התאמה אחרת. אבל לפני שמקבלים החלטה, חשוב להביא בחשבון כמה שיותר זוויות מבט. כך או כך, אם את מרגישה שהטיפול 'הורס לך', ושתתקדמי טוב יותר בלעדיו - אז נגמרה הדילמה. בהצלחה ליאת

ליאת שלום, ראתי את תשובתך שוב ושוב ושוב , ניסיתי לחשוב מה הסיבות באמת האמיתיות לתקיעות בטיפול, הצלחתי למצוא כמה ורוצה לשתף אותך בהן ,זה האופי הזה שלי, הקושי של להתמסר ולתת אמון, בנוסף לכל הצרות אני בדיכאון משתק ומקפיא ולא מאפשר לי להתפנות לטיפול. ניסיתי תרופות אנטי דכאוניות אבל ללא הואיל. מבחוץ אני כל כך בסדר שזה מפחיד אותי איך הפנים שלי כל כך דכאוני והחוץ בסדר גמור כל כך קשה לראות עליי סימן שאני שרויה בדיכאון. הדיכאון התחיל לפני 3 שנים . אני משוכנעת שחייב חייב חייב להיות משהו שגרם לו. והבעיה הגדולה היא שאני לא מצליחה להבין מה גרם לו לעלות ולהציף. מנסיונך ,איך אפשר לרפא דיכאון עקשן כמו שלי? אני נואשת............ לגמרי. אני נשארת בטיפול למרות הקושי כי אני באמת באמת רוצה בשינוי. טוב, וגם בגלל שהמטפלת מקסימה,ואני אוהבת אותה :-) ומתסכל אותי שזה לא עוזר. אני כבר אובדת עצות. ומרגישה שהסבלנות שלי אוזלת. בא לי לוותר. ואני צריכה מישהו שלא יתן לי!! ואין.... סליחה שמסיימת בנימה לא אופטימית. בתודה מראש.

ליאאאאאת

שומעת! חשבתי עליך כשהזכירו כאן את המלחמה של השנה שעברה. מקווה שאין יותר 'בומים' בחייך. לילה טוב בינתיים ליאת

בומים מאיזב סוג? האמת היא שאני פה ושם רגישה לרעשים... לא יודעת מה יהיה עם הטיפול הזה...אמרתי לפסיכולוגית אפסיק לבוא...

מדהים איך מרגישים לפעמים שהעולם מתהפך לו בגלל שום דבר ממשי. נפתחים לי דברים בטיפול, חוויות ללא מילים שלאט לאט אולי מקבלות גוון כלשהו. הן כאילו שקופות, קיימות אך בלתי נראות. אני מפחדת להגיד אותן באמת. להגיד לא רק במילים אלא בהרגשה. לא דברים דרמטים שקרו ובכל זאת, דברים שהוליכו אותי למקומות שבהם אני נמצאת עד היום, לא מסוגלת לדבר, מסוגלת להיות במקום מאד שמור, זהיר... אתמול היתה הפעם הראשונה שאמרתי וגם הרגשתי. וקיבלתי פידבק לתחושה הקשה. שבאמת, מוצדק מה שאני מרגישה, שזה באמת קשה. ומאז הבוקר אני בטלטלה עזה. לא יודעת מה אני רוצה יותר - לגלות רמזים שיעזרו לי להבין מה היה, שבאמת היה, שאני לא מפנטזת. עדויות שיאוששו לי מציאות שקופה, שאין בה מילים רק האשמות אין סופיות, חבויות, מרומזות, על שאני קיימת... ואולי אני מעדיפה להפך - שמישהו יגיד לי להפסיק לדמיין, שיגיד שבכלל לא היה כך. שהכל היה בסדר. בטוח יותר לדעת שהכל היה בסדר, אז לפני כל כך הרבה שנים - ולמשך כל כך הרבה שנים. מרגישה אשמה עצומה, טורפת ממש, על שכך אני חושבת, שכך אני מרגישה. כפיות טובה שכזו - כפויית טובה שכמוני. מרגישה לרגעים לשאני מאבדת את אחיזתי במי שאני, במה שאני, פוסעת על גבול השגעון אליו מוביל העולם החצוי בין הרצון לאושש לרצון להפריך. מנסה להחזיק מעמד עד לפגישה הבאה, מתאפקת לא להתקשר, להחזיק את עצמי, להכיל את כל הנחשול הזה שמאיים להטביע. אולי יש למישהו גלגל הצלה?

ערב טוב, אני דווקא חווה אותך אחוזה היטב, מוקפת בגלגל הצלה אמין ומקצועי, הנחוש להשאיר אותך "עם האף מעל למים" גם מול נחשולים גבוהים. לא ברור מהי המציאות המסתתרת שנים מאחורי השקיפות הזאת, שנעכרת קצת לאחרונה. כנראה שהנורא מכל כבר קרה, אם בכלל, וכל מה שצריך עכשיו זה ללמוד להיפרד מזה כמו שצריך. לא יודעת. הרצון להפריך משותף להרבה קורבנות, המעדיפים לחשוב על עצמם ככפויי טובה, ובלבד שלא להתעמת עם הרעיון המעוות, המשנה סדרי עולם, וטורף בין טוב ורע. אני שולחת לך את כל הכוח והנחישות להמשיך ולמצוא בך את מה שאבד או נזנח, ולחבר את כל פיסות הקיום שלך לכלל "עצמי" שלם, יודע ותקף. ליל מנוחה ליאת

דרור, תודה על שהסכמת שאכתוב לך למייל האישי.. רק שאלה לי, (וסליחה אם אני חצופה..), האם מה שאכתוב יישאר רק בינינו? אני רק רוצה לוודא ולהיות בטוחה. תודה ולילה טוב.

שלום לך, את מוזמנת לפנות למייל האיש, ודברייך שם יישארו אישיים, דרור

תודה דרור, שלחתי...

נמאס לי מהחיים לחלוטין.הכל דפוק אצלי .כככה זה כל הזמן.אין מצב רוח ואין חשק לכלום ושום טיפול לא עוזר לי ,שום כדור.אני בבוץ שלא ניגמר אף פעם... רע לי בחיים ואני מחכה כבר לרגע שבו אתפוס מספיק אומץ להיתאבד . סליחה שאני כותבת פה .אין לי עם מי לדבר.

לא צריך אומץ צריך רק לרצות ולרצות באמת,ואת כנראה לא באמת רוצה אז אולי כדאי שבכול זאת תנסי איזה טיפול אולי משהו שונה ואולי הפעם זה כן יצליח.

מוכרת מאוד ההרגשה הזו,אם זה מנחם אותך יש יותר אנשים שחיים ורוצים למות בכול רגע,מאשר אנשים חולים שמנסים להאחז בחיים! אם בבתי הקברות היו קוברים את כל מי שרוצה למות היה פיצוץ אוכלוסין אצל אלוהים.אז תרגעי מתוקה ותתחילי לחשוב מה את באמת רוצה?! יכול להיות שלמרות כל הנסיונות שלך פשוט לא נפלת על הטיפול הנכון ודווקא מהמקום בו את נמצאת זה הזמן לנסות משהו אחר.בהצלחה

מאחלת לך הקלה מהירה. גינוי עצמי בוודאי שאינו מוסיף לך בימים כאלה. מספיק קשה גם ככה. לא? ליאת

שלום אנחנו קבוצת סטודנטים לתואר שני במצבי חירום ואסון ,ואנחנו עושים עבודה סמינריונית בנושא של שימוש באינטרנט ככלי טיפולי/תמיכתי בשעת חירום ,ולבחון האם ניתן להשתמש בו יותר במצבי מלחמה עתידיים. נשמח לשמוע את דעתכם

שרה, את מוזמנת לדפדף לאחור, לימי המלחמה של השנה שעברה, ולהתרשם לגבי טיב הפניות והמענה שניתן אז. ככלל, אני מאמינה שהאינטרנט הוא כלי רב ערך בארגז הכלים ההישרדותי שלנו, הן במצבי חירום ואסון פרטיים והן בכאלה בעלי גוון ציבורי או לאומי. כמות הפורומים שנפתחו בימי המלחמה, לטיפול במצבי דחק, מעיד על הביקוש הרב שהיה למצרך זה באותם ימים. בהצלחה ליאת

שלום בנות בשנה שעברה במלחמה, אימי ישבה בבית שעות ארוכות תחת צל איום הקטיושות, במקביל יצרה כל מיני תחביבי אמנות (בדיוק הייתה בקורס רציני לאמנויות). תוך כדי הפחד והחרדות, נכנסה לאינטרנט, ומצאה את פורום אמנות שימושית, ומאז ועד היום זה סיפור אהבה. היא מצאה בפורום בנות שגם יושבות במקלטים, בחדרי ביטחון, ואפילו נפגשה עם כמה מהם מאוחר יותר שנגמרה המלחמה. אני חושבת שהפורומים באינטרנט במיוחד במצבי חירום הם מענה אנושי למצב לא אנושי. הנותן המון כוח להתמודדות. במידה ותירצו פרטים נוספים, תכתבו בחזרה המון תודה טלטלית

שלום, יש לי שאלה. אולי ובכל זאת ולמרות שנראה שיש לנו קשר טוב וכימיה טובה, אולי בכל הזאת אם אני אנסה עם מטפל/ת אחר/ת הטיפול כן יתקדם ואני כן אוכל להשיג את המקסימום ממנו. אני שם בערך שנה וחצי, ולא רואה שום התקדמות, אני מאשימה אותתה והיא מאשימה אותי. אין לי שום רעיון איך להאיץ את התהליך.!!!

שלום רב, האשמות הדדיות הן בדר"כ מתכון בטוח לתקיעות. כך איש אינו לוקח אחריות למצב. יש אנשים שמתקשים מאד לבטוח באדם אחר, ונטייה זו שלהם נוטה להשתחזר במערכות יחסים רבות גם מחוץ לחדר הטיפול. אם כך הדבר אצלך, לא בטוח שמטפל אחר יפתור את הבעיה, ויש לעשות כל מאמץ להיחלץ מהתקיעות, להבין את סיבותיה ולהתעקש על הטיפול. אם את מרגישה שמשהו בגישתה של המטפלת חוסם אותך, שאת מתקשה לבטוח בה באופן אישי, ושתגובותיה משאירות אותך בודדה ואשמה, יש מקום לשקול החלפת הדמות הטיפולית. בהצלחה ליאת

שלום רב אני חדשה בפורום זה, אך יש לי בעייה שמאוד מטרידה אותי ועל כן אבקש את עזרתכם. אני בחורה בת 31 , לפני כשנה חזרתי לגור עם ההורים שלי לאחר תקופה מאוד ארוכה בה הייתי עצמאית. וזאת למטרת לימודים שנמשכים כשנתיים, כעת אני בסיום שנתי הראשונה. אני מאוד מצליחה בלימודים, יחד עם זאת אני מאוד מתוסכלת מכך שאינני מוצאת בן זוג, כולם מסביבי מתחתנים, וכל חברותי בהריון, עובדה שמשמחת ומעציבה אותי יחדיו. ולגבי, נראה לי שבאיזהו מקום התייאשתי, נמאס לי מכל הפגישות העיוורות הללו, ואני מאוד פוחדת להיפגע, כנראה שבגלל זה אני מעדיפה להתמקד רק במה שאני נהנית ממנו. יחד עם זאת מאוד קשה לי, מרגישה מיואשת ושנכנסתי למעין מילכוד של חוסר התמודדות עם זוגיות. לאחרונה יצרתי כמה פגישות עיוורות ושלושתם התחילו בסדר, ואיכשהו נגמרו לאחר שבוע, פעם אחת בגלל שהבחור רצה שנתקדם מהר, ופעם שנייה בגלל שהבחור רצה שאבוא אליו הביתה ולי זה לא התאים. התייאשתי מכך, אבל אני רוצה עצה מה לעשות, כיצד למצוא איזשהו שביל שיוביל אותי לזוגיות מוצלחת? אשמח לתגובתכם ועזרתכם טלטלית

שלום טלטלית, וברוכה הבאה אל הפורום, זוגיות היא עניין מורכב, הכרוך ביכולת להתקיים בסוג של אינטימיות רגשית וגופנית עם אדם אחר, הנבנית בהדרגה בהתאם לקצב האישי של כל אחד מבני הזוג. בבליינד-דייט, שני בני הזוג מגיעים בדר"כ עם ציפיות גבוהות, וכל חריגה מהציפייה (גם כשהיא לגמרי בלתי נמנעת) נתפסת כסימן לחוסר התאמה. כאשר קיים קושי עקבי לאתחל ולשמר מערכות יחסים אינטימיות, אפשר להניח שהתנועה על ציר "קרבה-נפרדות" אינה זורמת חלק, בדר"כ בשל קשיים בדימוי העצמי ובחרדות סביב נטישה ואובדן. קשה להשיא לך מכאן את עצת הזהב לזוגיות מוצלחת. העצה הטובה ביותר שאני יכולה לחשוב עליה כרגע, זה להיכנס לתהליך המחייב של התבוננות פנימית, תובנה ולקיחת אחריות. אפשר לעשות זאת, כמובן, בעזרתו של איש מקצוע. בהצלחה ליאת

ליאת, ראשית תודה על תגובתך, באמת חשבתי שאולי מקור הבעייה היא בדימוי העצמי, לצערי לא נראה לי שאוכל לפנות לטיפול בגלל הכסף היקר שזה דורש. יש לך אולי איזשהו רעיון כיצד אני אוכל לעזור לעצמי לבד, אני לא חושבת שעוד פגישה עיוורת ועוד אחת אכן תפתור את הבעייה, ואני חשה כי בכל פעם הסיפור חוזר על עצמו. מה האם לוותר על העקורנות שלי, ולנסות לזרום לכיוון אינטימיות, גם את זה ניסיתי, פעם אחת, וגם נגמר. אני מרגישה שאני מסתבכת בנושא, ועומדת לוותר על הזוגיות, כי ממש קשה לי. בליבי קיימת האופצייה של להביא ילד לבד לעולם, אולם הראציונאל שלי והאני מאמין שלי דוחים את הרעיון. ממש מרגישה מסובכת, זקוקה לחוות דעתך? המון תודה טלטלית

אני מרגישה שהגעתי לפרשת דרכים בחיי. אני בת 30, עובדת בעבודה טובה, נראית טוב ואינטליגנטית. בכל זאת אני לבד ומתקשה במציאת בן זוג. איזה סוג של טיפול יכול להתאים? כיצד בוחרים פסיכולוג/ית מתאים/ה?

ערב טוב, טיפול דינמי נראה, לפחות על פניו, כבחירה המועדפת. פסיכולוג תוכלי למצוא דרך קופת החולים שלך, במרפאות הציבוריות או בסקטור הפרטי בהתאם להמלצות שתוכלי לבקש ממקורבייך. כיום, טיפול פסיכולוגי הוא עניין נפוץ ומקובל, ואין לי ספק שיהיו אנשים צעירים רבים בסביבתך שישמחו להמליץ. בהצלחה ליאת

שלום, אני טיפול שנתיים, ולמרות שבתוך תוכי אני רוצה להיות בפגישות, אני תמיד מנסה למצוא כל מיני תירוצים לבטל ולברוח מהפגישה השבועית. אני פשוט יותר נינוחה ויותר שקטה כשאני לא שם.! המטפלת מנסה המון, ואני מתאמצת ולפעמים מכריחה את עצמי, אבל ההרגשה שמישהו מחטט לי בחיים לא עושה לי טוב. אני מרגישה יותר בחדר חקירות מאשר במשום שאמור להיות בטוח ותומך, מפני שאני שותקת כל הזמן והיא כל הזמן שואלת, וחוקרת, ודוחפת, ומעצבנת..... מה אני צריכה לעשות?

ערב טוב, לאור התיאור שלך את המטפלת כ"חוקרת, דוחפת ומעצבנת", אני תוהה מה בכל זאת מחזיק אותך שם שנתיים, וגורם לך לרצות להיות בפגישות. אם את מרגישה טוב יותר בשתיקה משותפת, אמרי זאת למטפלת שלך. יתכן שהמאמצים שלה נובעים מהחשש להשאיר אותך בודדה בשתיקתך. יש מטופלים שמול שתיקה מרגישים נטושים מאד. אם אינך משתייכת לסוג זה של מטופלים, אמרי (או כתבי) לה זאת. יתכן שגם עבורה זו תהיה הקלה. אני מסכימה שלפעמים יש דברים שיכולים לצוף רק כשיש שקט. בהצלחה ליאת

אני בטיפול מזה שלושה חודשים והמטפל החל לגעת בי מפגישה לפגישה זה הופך לנעים פחות הוא טוען שיש לזה חשיבות טיפולית, לי לא נוח עם זה, אבל אני קופאת כשזה קורה ואני נבוה מכדי לדחוף אותו ומצד שני זה טיפול ראשון שלי לאחר החלטה קשה לגשת לטיפול ואולי הוא צודק ואני סגורה מדי

לא קיים בעולם דבר כזה "סגורה מידי" אל תוסיפי לעצמך בעיה חדשה,תברחי כל עוד את יכולה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! לא חסר פסיכולוגים!

ההודעה שלך נשמעת לא אמינה

אני גם מציעה לך לנטוש ,ויפה שעה אחת קודם. גם הנשיא שלנו התחיל עם נגיעות אבהיות....(כך על פי הפרסומים לפחות). הזהרי!

שלום רוני, טיפול פסיכולוגי אינו אמור לכלול מגע, לפחות כל עוד מדברים על טיפול פסיכולוגי קונבנציונלי. מטפל שמתעקש על מגע גם מול אי נוחות או מחאה - חשוד. היי ברורה איתו, ואם אינך יכולה לעשות זאת - מצאי מטפל אחר. בהצלחה ליאת

אני נורא עצובה ולא יודעת למה, אנשים סביבי אומרים שאני נראית מרחפת

=) "אבל אני,תמיד נשאר אני,תמיד נשאר אני,תמיד נשאר אני..." יש תקופות כאלה-עצובות...נכון שבאסה? =( שולחת לך חיבוק שיעביר קצת את העצב...

שלום דניאלה, לעצב, כמו לכל רגש אחר, יש זכות קיום ולגיטימיות בחיינו, גם אם לא תמיד אפשר לשים את האצבע על מוקד ברור. נסי להקשיב לתחושותייך, להתבונן בנסיבות של הזמן האחרון, ולבחון האם חווית מצוקה או אובדן נראים לעין. ברוב המקרים תחושות דכדוך כאלה חולפות מעצמן. אם העצב וה'ריחוף' יימשכו ויפריעו לך לתפקוד השוטף, מוטב לפנות להתייעצות עם איש מקצוע. בשמחות ליאת

היי למנהלי הפורום שלום רב לדרור אורנה וליאת הפעם הפנה עליכם שאלה מהותית וקטנה שקורה בחיסיי עם גברים וקשור בעיקר לקשר אחרון שניהלתי. היית בקשר עם גבר במהשך שנתיים ללא כל קשריים אנטימים כי פשוט לא היית מועיינת בו במובן הזה.אך משום מה תמיד שדיברתי איתו נזכרתי באוכל. האם יש קשר בין מין לאוכל ובין הרצון למצוא מיהוא שאיתו גל תוכלי להגיע ליחסים כאלה ולאוכל או שזה קשור בכלל לנושא אחר בתחום הפסיכולוגיה לכל גווניה. בתודה מראש על יתיחסותכם שולמית.

שלום שולמית, מין ואוכל, שניהם צרכים בסיסיים מאד וראשוניים מאד אצל כל יצור חי, ומבחינה זו, הם אכן קרובים מאד. הדמות הראשונה והמשמעותית בחיינו, אמא, היא זו המספקת הזנה, אך גם חום, הכלה, אהבה וטיפול במובן הרחב ביותר של המילה. כדי להבין את האופן בו מתקשרים הצרכים הראשוניים שלך למערכות היחסים שלך בהווה, מעניין יהיה להתבונן בהם מקרוב, כמו גם בדמויות ובאירועים המוקדמים בחייך. המרחב הטבעי לסוג חקירה כזה הוא טיפול פסיכולוגי באוריינטציה דינמית. בהצלחה ליאת

ליאת רק רציתי לומר תודה על גישתך ודרך יתיחסותך מודה לך מקרב לך גם על ההשבה המהירה ותמיד יש לי את ההעונג מחדש לקרוא את תשובותיך את ממש מסורה ועושה ימים כלילות בעבודתך ועל כך באה הברכה ישר כח ענק בפועלך.

היי ליאת,שוב תודה!לא היה בי האומץ לעשות זאת בעצמי,לפחות לא בפעם הראשונה(אם את מבינה?). אין לי הרבה צורך,ציפיה,או אשליה.זה בעיקר הצורך העז להוציא ולו מעט על מנת לא "להתפוצץ"!קשה לי לעבור את התקופה הכ"כ קשה ומתישה הזו לבד ועדיין להשאר שפויה. זה נמשך כבר יותר מידי זמן וכול יום שעובר זה מחמיר.מרגישה שמאבדת שליטה ושהירידה במדרגות הסולם ממש מהירה,רוצה לעצור כאן לפני שיהיה מאוחר!כי בכול יום שעובר ואיתו ההחמרה,כך גוברות המחשבות ומשתלטות עליי ואני כבר רואה את קצה המנהרה,רק שבמנהרה הזו אין אור ואני מרגישה כ"כ קרובה.(אני כותבת זאת כי אני יודעת שבזמן אמת לא יהיה בי האומץ לעשות זאת. תודה (דנה?)

שלום דנה, אני ערה למצוקה, ומבינה את הקושי. מקווה שהבהלה שלך תסייע קצת בבלימת ההתדרדרות. שמחה ששיתפת דרך כאן במה שהצלחת. להתראות ליאת

זה לא בהלה,זה רק עניין של צורך!

שלום, שמי מיה, בחורה בת 28 יוצאת עם בחור כבן 32 בשלוש שנים האחרונות. אני חיים ביחד ויכולה להגדיר את הזוגיות בינינו טובה. אנו מדברים על העתיד והתקשורת בינינו טובה. יש בעיה אחת שמטרידה אותי לא מעט. אמו של בן זוגי נפטרה שהיה ילד קטן. עד היום הוא לא מסוגל להיפתח ולספר לי ממה אמו נפטרה. לטענתו הוא לא דיבר על זה עם אף אחד מאז שזה קרה ומבחינתו הוא עובר תהליך שלוקח זמן עד שיהיה מסוגל לפתוח את הנושא.אני בטוחה שהבהרתי במהלך שלוש השנים בהן אנו יחדיו שלא משנה מה היה, שום דבר לא ישפיע על היחסים בינינו וההיסטוריה שלו לא תשנה את אהבתי אליו. הוא לא מוכן לראות פסיכולוג כי לטענתו הכל בסדר איתו. דבר נוסף הוא שעדיין לא פגשתי את רוב משפחתו והכי חשוב את אביו. ניסיתי כל טקטיקה אפשרית, להיות סבלנית, לדבר להסביר ואף פעם לא בלחץ. שום דבר לא עוזר. מצד אחד אני יודעת שאנחנו מאוד רציניים, מצד שני לא ייתכן שמתנהגים ככה. אני באה ממשפחה מאוחדת וחמה וקשה לי עם ההתנהגות שלו בנושא. חשוב לי לציין שהקשר שלו עם ההורים שלי הוא טוב מאוד. אני די אובדת עצות כי אני לא רוצה לעזוב אותו, אבל אני לא מוכנה לקבל את ההתנהגות הזו אף לא לרגע נוסף. זה משפיע על המערכת יחסים, על הביטחון שלי בקשר שלנו ומאסתי מלהמתין, הייתי סבלנית מספיק. אשמח לקבל עצה בנושא. מיה

לא דעה מקצועית ,אבל מכירה את הנושא מקרוב. אם הוא אינו חושף את משפחתו בפנייך ,בעיקר אביו ,זה אומר דרשני גדול.... שלוש שנים זו תקופה ארוכה ,וכנראה שיש לו מה להסתיר. אהבה זה דבר נהדר ,אבל עם הזמן גם היא דועכת ומתחילים החיים האמיתיים. תמשיכי להתעקש להכיר את המשפחה ,תאמיני לי זה מאוד חשוב. בהצלחה.

שלום מיה, איכשהו, למרות שאני יכולה להבין אותך מאד, ההתעקשות שלך לדעת משדרת משהו שונה מהצהרתך הגלויה. אם את אוהבת את החבר שלך, ללא קשר לסיפור המשפחתי שלו, ודבר לא יפגום באהבתך אליו, אז למה - בעצם - ללחוץ? כנראה שיש מאחוריו סיפור קשה, "חבילה כבדה" שהוא נושא עמו שנים רבות. אפשר לשער שהוא גם יפתח את זה, בסוף, כאשר ירגיש מספיק בטוח. לטעמי, חוסר הסבלנות שלך כרגע עלול להלחיץ אותו, ולגרום לו תחושת איום. לכן, אם את עדיין עומדת מאחורי הצהרת האהבה שלך, הניחי לזה. ואם את מרגישה שאינך יכולה להמשיך עוד, אמרי את האמת, וקחי בחשבון את ההשלכות האפשריות עליו. בהצלחה ליאת

שלום רב, אני לא מזמן התחלתי טיפול פסיכולוגי עקב בעיות נפשיות - חרדה, דכאון וגם בעקבות פגיעה מינית מהעבר. זו תקופה קשה בשבילי ובשביל בן זוג שלי. הוא כל הזמן מציע לי עזרה, שאול איך אפשר לעזור לי, כי הוא גם סובל ממצבי רוח שלי, התפרצויות וכל מה שמתלווה לטיפול ודכאון. אבל אני לא יודעת להגיד לו מה אפש לעשות בשבילי. לספר לו את מה שאני מספרת לפסיכולוג אני לא יכולה - זה קשה מדי. איך עוד הוא יוכל לעזור? בבקשה תגידו לי כי אנחנו בבעיה שלא מוצאים לה פיתרון.

ערב טוב, אורנה בחופשה קצרה, והיא תחזור לענות כאן רק ביום שלישי בעוד קצת שבוע וחצי. ובינתיים- בן זוג תומך יכול להיות פרטנר רב ערך לתהליך הטיפולי. כאשר מדובר בעניין כל כך קריטי לחיים הזוגיים והאינטימיים, חשיבות השיתוף עולה אף יותר. אני מציעה לך להביא את הדילמה שלך אל תוך הטיפול, ולבקש מהמטפלת שלך לשקול יחד איתך בצורה זהירה האם וכיצד תוכלי להיעזר בחבר הן כשותף-סוד, והן כשותף ליצירת אקלים בטוח וסבלני שיאפשר לכם אינטימיות מלאה ומספקת. בהצלחה ליאת

חבל כנראה שאין אף אחד בצד השני

היי דווקא יש למה להתייאש הצלחת לשלוח הודעות כבר התחלה טובה לא????

שרה, כולנו מחכים בקוצר רוח לשמוע מה שאלתך. אשמח להשיב לך מכאן ליאת

סליחה על הבורות פשוט חדש לי כל הסיפור הזה

אם תנסחי שאלה בחלון הגדול, תקבלי תשובה עליה, בדר"כ בתוך מספר שעות. בהצלחה ליאת

שלום שרה, הפורום הזה, ככל פורום, עובד בצורה של פניות ותגובות. הפניות הראשוניות נכתבות ע"י הפונים ומנהלי הפורום, המשיבים עפ"י סדר ימים קבוע (ראי הודעה בראש הפורום) מגיבים בזמנם החופשי, בדר"כ בשעות הערב. כמובן שגם אנשים נוספים, לבד ממנהלי הפורום, יכולים להגיב זה לזה. פורום זה מיועד לעניינים הנוגעים ישירות או בעקיפין לתחום הפסיכולוגיה הקלינית. ברוכה הבאה ליאת

הנני כאן {עדיין}מאחלת לך ומקווה ששינוי השם יעשה לך רק טוב!סליחה אבל אני ממש לא במצב...אני הולכת ודועכת שיגמר!אז כוכב ירח או שמש העיקר שיהיה לך טוב!

היי שמחה מאוד שחזרת .אומנם באיחור ,אבל חזרת... מצב רוחי ביומיים האחרונים השתפר .אף פעם איני יודעת להסביר לעצמי את הסיבה . ולכן נתתי לזה ביטוי בכינויי החדש. אך אל דאגה .עוד יגיעו ימים קודרים עד קודרים מאוד. לימדתי את עצמי להיות בהיכון ,מן ריפוד לנחיתה. אצלך אני מבינה לא משהו האם יש לך רגעים קטנים של הפוגה? רגעים שלפחות במחשבה את אומרת לעצמך שיכול להיות יותר טוב? אפילו בתור אשליה. אם קשה לך ,את לא חייבת לענות לי. מאחלת לך ימים טובים מאלה שיהיה לך לילה טוב זרוע כוכבים. כוכב

אשליה למה?!אני מול מראה.לילה טוב ושקט לך.

מתקשה להשלים עם קץ החלומות רק בת 42 אבל מרגישה שהכל כבר נגמר - עוד לפני שבכלל התחיל לא מצליחה למצוא בן זוג, החברות מתמעטות, וגם בעבודה שורדת רק כי אין משהו אחר. כולם מרגישים פטרונות כי יש להם משפחה ורק אני "פליטה" של החיים. נמאס לי לשמוע על האושר המשפחתי של כולם, נמאס לי לחייך בביישנות כמסתירה סוד נורא, לא רוצה להרגיש אשמה, רוצה להרגיש שווה וראויה כמו כולם אבל זה לא קורה...כשאת שמנה, שונה וזקנה החיים לא ממש מחייכים אלייך. מרגישה כמו מוצר שאין לו עוד ביקוש ויש להסירו מהמדף

ברוכה הבאה למועדון,מישהי שמאוד מזדהה אבל את יודעת מה אומרים צרת רבים נחמת...

שלום לך, את כותבת כאן דברים קשים על המצב שלך כיום, תחושה שאין טעם ושאת מסתירה סוד גדול. אבל מהו הסוד? אני לא בטוח שאת יודעת מהו. אני גם לא בטוח שהתחושה שאת נחותה מאחרים ונשארת מאחורי כולם חדשה לך. אני לא אומר שאין דברים קשים עמם את מתמודדת, אלא שיש מה לעשות איתם. בין אם זה ללמוד איך להתמודד עם התגובות טוב יותר, או להבין איך לשנות דברים מהותיים בחיים שלך. זה לא קל ודורש מאמץך אבל אני לא מסכים עם האמירה שפג תוקפך. מקווה שתחשבי על זה, דרור

רציתי לשאול האם יש קו אדום / גבול לסודיות שצריכים לשמור עליה מטפלים/ יועצים בנושא אלימות במשפחה? האם הם מחוייבים כלפי הפציינט שלהם? או שיש מקרים שהם מדווחים/ חייבים לדווח עליהם לרשויות?

יוספה שלום, ישנו חוק חובת דיווח במקביל לחיסיון הנדרש בטיפול. החוק קובע שכל אדם חייב לדווח במקרה של אלימות כנגד קטינים. העונש על אי דיווח הוא חמור יותר (6 ח') עבור מי שהינו מטפל/יועץ/אחראי על הקטין. סעיף מיוחד בחוק העונשין (תיקון מס' 26) התש"ן – 1989 מחייב דיווח על עבירות הקשורות לאלימות כלפי קטינים: "היה לאדם ייסוד סביר לחשוב, כי זה מקרוב נעברה עבירה בקטין או בחסר ישע בידי האחראי עליו, חובה על האדם לדווח על כך בהקדם האפשרי לפקיד סעד או למשטרה כל העובר על הוראה זו דינו מאסר שלושה חודשים". בנוסף, ישנה חובת דיווח אם נודע במהלך הטיפול שעומד להתבצע פשע. בשאר המקרים חלה חובת סודיות.

יוספה יקרה שאלתך חשובה מאין כמוה, אלא שהתשובה היא מורכבת. ראשית יש לשאול באיזה מטפל עסקינן, עוסי"ם, פסיכולוגים, רופאים ושאר מטפלים מורשים מחוייבים לקוד אתיקה מקצועית אשר נושא שמירת הסודיות נדון שם בהרחבה. בהעדר חוק פסיכותרפיה, למעשה כל אדם יכול להכריז על עצמו מטפל והוא איננו כפוף לקוד אתי מסויים, כנ"ל לגבי מטפלים אלטרנטיביים או מנחי קבוצות שאינם משוייכים לאיגוד מקצועי. לגבי המטפלים המורשים, שמירת הסודיות כאמור היא חובה, למעט במקרים שבהם נשקפת סכנה למישהו ואז חובה לדווח גם למשטרה וגם למי שעשוי להיות הקורבן !!!. לחלק זה הרבה מטפלים לא מודעים והיו ממקרים שבהם מטפלים נתבעו על ידי משפחת הקורבנות כיוון שדוחוו על הסכנה הנשקפת להם רק למשטרה . אני ממליצה כי במידה ואת נתקלת במקרה שכזה כמטפלת או כמטופלת, לא לשמור אצלך או רק בפורום הזה אלא להתייעץ עם אנשי מקצוע, יעוץ משפטי או וועדת אתיקה. מדובר בדיני נפשות ויש להשקיע מקסימום מאמץ כדי לפעול בדרך הטובה ביותר למניעת הסכנה. בהצלחה.

דימוי עצמי נמוך, חרדה ממחלות,ורחיצת ידים מרובה על מה מעיד ולמי אפשר לפנות בטיפול בנושא

שלום לך, הימפטומים המתוארים תואמים כיוונים של נטיות אובססיביות קומפולסיביות. אולם לשם בדיקה האם מדובר בהפרעה אובססיבית קומפולסיבית יש לפנות לאבחון אצל פסיכולוג או פסיכיאטר. הטיפול בהפרעה זו משולב לרוב בטיפול תרופתי ובטיפול פסיכולוגי. לילה טוב, דרור

שלום מזה כמה חודשים שאחי מתנהג שלא כרגיל, זה התחיל מזה שהוא לא הצליח לחזיק במקום עבודה יותר מכמה חודשים, הפסיק את לימודי התואר וכרגע הוא קבור בבית לא מסוגל ללמוד או לעבוד הוא מדבר על זה שהוא מרגיש שיש מישהו או משהו שעוקב אחריו, מאזין לו. כל דבר שמתרחש אם זה בטלוויזיה, באינטרנט או בכל דבר הוא מרגיש שזה מכוון אליו, שזה ציטוט של דברים שלו או שזה נעשה במטרה להועיל\להזיק לו. הוא לא מסוגל להתרכז, מדבר באיטיות וללא רצף. מקריאה שיטחית באינטרנט אני חוששת שמדובר בהתקף פסיכוטי. אני מבקשת הפרכה או אישוש... או כל הבחנה שהיא לגבי מצבו אגב, כרגע הוא מסרב ללכת לאיבחון או להכיר בעובדה שמשהו לא בסדר תודה מראש

דנה שלום, מהתיאור הקצר שאת נתת נשמע כי אכן יש סימנים מדאיגים להתקף פסיכוטי, כאשר ההסתגרות והצמצום בחיים עלולים להעיד אף על תהליך סכיזופרני. כמובן דבריי מבוססים על ההתרשמות שלך, ויש צורך באבחנה של איש מקצוע שיפגוש אותו פנים אל פנים. הדרך לעזור לו היא לנסות להתחבר למצוקה שלו, ויש אותה, הוא מפחד, יותר מכפי שניתן לשער. אם תאמרו לו שיש לו בעיה לא בטוח שהוא יסכים להיעזר, אבל אם תנסו לגשת דרך המצוקה שלו, לעודד אותו לפנות איתכם למקום שיקל על הפחדים שלו ייתכן והוא יסכים. אני מקווה שהוא יצליח להיעזר בעזרתכם בהקדם. יש חשיבות גם לגורם הזמן בהתערבות הנפשית, דרור

תודה רבה אני מעריכה את ההתייחסות

שלום, אני מחפשת מטפלת זוגית באוזר שבין תל אביב להרצליה/רעננה/כ"ס, לטיפול בזוג מבוגר (פרק ב' של חייהם). אשמח לקבל המלצות.

איה שלום, אני מקווה שתקבלי הפניות למייל האישי שלך, בהצלחה ולילה טוב, דרור

כל מה שאת אומרת נעשה כבר מבחינתי ניתנה תמיכה בלתי רגילה במשך כל התקופה,לעניין השיתוף שלי(נוכחות בטיפול) בטיפול היא אינה מעונינת בכך למרות שאני שותף מלא לטיפול והיא מספרת לי כמעט את הכל. בכל אופן מה שרציתי לדעת האם אכן סוד ההצלחה להחזיר את חיי המין לשיגרה תלוי באמת בטיפול הפסיכולוגי ואם יש אמצעי עזר נוספים ו\או סיוע שלי בכך. כמו כן חשבתי על אופציה שאיני בטוח בה אבל אולי אם אצא מן הקשר הזה בגלל הנסיבות זה יגרום לה ל"מעין טראומה " בראש שאולי תזעזע את העניין ואז ממנו יצמח הפתרון.. אך איני בטוח בכך וגם לא רוצה לפגוע בה יותר ממה שכבר נפגעה. אך את צריכה להבין שאני אדם מאד מיני ואחרי הרבה הרבה סבלנות וסבלנות איני יכול להמשיך במצב הזה זו האמת.

אלי שלום, נשמע לי שאתה ממשיך התכתבות עם מישהי אולי עם ליאת, היא תהיה פה מחר. כרגע קצת קשה לי להתייחס לדבריך כי חסר לי מידע. אבל אתה מוזמן לפנות אליה מחר. ובכל זאת משהו מהצד, ולא מחייב, נשמע לי שיש בך רצון לעשות משהו ואתה מחפש אישור שזה בסדר. אני לא בטוח שאתה יכול למצוא את האישור הזה בחוץ, העבודה היא למצוא אותו בפנים, בהצלחה, דרור

שלום, אני נערה בת 15 וחצי ואני סובלת מהפרעה כפייתית ומחרדה חברתית. אני נפגשת עם פסיכולוגית ומטופלת בכדורים אבל בכל זאת רציתי להפנות לכאן שאלה. שמתי לב לאחרונה למשהו מוזר. ביום העצמאות האחרון יצאתי עם חברה לעיר והיו שם הרבה מאוד אנשים והיה צפוף, לקראת האמצע הרגשתי שאני לא יכולה לעמוד על הרגליים, כאילו אני עומדת להתעלף, לא היה לי נוח, הזעתי והייתי חייבת לשבת. הלכתי לשבת, וזה עבר אחרי 5 דקות. חשבתי שזה נגמר, וחזרתי עם החברה לעמוד עם כולם, ושוב זה התחיל. בשבוע וחצי האחרון הייתי מוזמנת לשתי חתונות. בשתיהן לא הרגשתי טוב, נפלה עליי עייפות גדולה כמעט מההתחלה, ושוב הרגשתי שאני לא מסוגלת לעמוד, והייתי חייבת לשבת. לא היה לי נוח ורק רציתי ללכת. רציתי לשאול אם זה קשור לחרדה החברתית למרות שבכלל בכלל לא הרגשתי לחץ או חרדה, לא מהאנשים הרבים ולא מכלום, פשוט לא הרגשתי טוב. ולא היה לי שום תסמין של החרדה החברתית, לא דפק לי הלב, לא היה לי יובש בפה, לא נלחצתי, דבר אחד משותף הוא שכן הזעתי קצת. הערה נוספת היא שאני מאוד אוהבת כעיקרון אירועים גדולים ואין לי בעיה עם מקומות שיש בהם הרבה אנשים, וזה אף פעם לא קרה לי לפני זה, ויש לי חרדה חברתית כבר הרבה מאוד זמן. האם זהו רק צירוף מקרים או תסמין לחרדה חברתית? (אולי היא מתגברת? אני נוטלת כדורי פריזמה נגד דיכאון והפרעות כפייתיות אבל על החרדה החברתית הם לא משפיעים)

שלום לך, ראשית הייתי מציע לך לברר צדדים גופניים, על ידי פנייה לרופא. לאחר מכן, וחשוב לשתף את הפסיכולוגית שלך ניתן לבדוק האם יש כאן תסמינים של התקפי חרדה, בהם את מפרשת סימפטום פיזיולוגי באופן המקצין אותו. למשל לברר כיצד פירשת את העייפות או ההזעה ברגע שחווית אותם. לאחר בירורים אלו הייתי מציע לבדוק ספציפית מה היה באירועים הללו. מה קרה לך? של מי היו החתונות למשל והאם יש לכך קשר לעייפות הפתאומית שנפלה עלייך. לילה טוב, דרור

שלום, רציתי לדעת האם אפשר לגרום לאדם שלא משתגע על גופו להתחיל לאהוב את הגוף,במיוחד לאור העובדה שבמשך כל חייו האדם שמע ומוסיף לשמוע הערות מעצבנות ומטומטמות ביחס לגופו מפי כל מיני אנשים. האם זה אפשרי?אם כן-כיצד ובאילו כלים?כמה זמן זה יכול לקחת? תודה.

אבי שלום, אנשים שלא משתגעים על גופם הם לרוב אנשים שקשה להם עם אספקטים נוספים בעצמם, לעיתים בשל דימוי הגוף ולעיתים מסיבות אחרות. כך שכאשר באים לטפל בבעיה אחת השיטות היא התמודדות עם דימוי עצמי בכלל. וזה עניין לא פשוט משום שהאמירות הטפשיות לדבריך, הם אמירות שהופנמו כבר, ושכיום אתה אומר אותם לעצמך. כדי שזה ייפסק יש צורך בהפנמה איטית והדרגתית של חוויה אחרת, של אנשים הרואים בך משהו אחר, או לא רואים רק את הגוף. זה תהליך הדרגתי אבל בהחלט אפשרי. אפשרות אחרת היא על ידי עבודה על המחשבות המובילות אותך לראות את עצמך בצורה מסויימת. אמונות יסוד שליליות והניסיון לשנותן. הטיפול הראשון מכונה טיפול בגישה פסיכודינמית והשני מכונה טיפול בגישת CBT. ההמלצה שלי עבורך היא על הראשון אבל שניהם יכולים להיות יעילים. בהצלחה, דרור

לכול אחד יש את הנשיא שלו(כמעט לכול אחד)קשה להיות א בימים אלו ותמיד התקופה הזו מערערת אותי ואני מאמינה שעוד הרבה אחרות.

כן , זה נכון זה עורר הרבה סיפורים אישיים וכואבים איך את מנסה להתמודד עם תקופה הזו האם יש משהו שאת יכולה לחלוק איתו את הסיפור שלך?? אולי כרגע זה לא במקום אבל כדאי להשתחרר ולטפל עם גורם מקצועי בחלקהזה מהחיים, כבר להקיא את הסיוט המגעיל החוצה(כי כשהוא אצלנו לבד שם גלם בימים טובים מנצל כמעט את כל האנרגיה שלנו רק כדי שלא ניזכור) תרגישי טוב.

שלום לכן, אני חושב שאירועים כגון אלו מעלים זכרונות פרטיים וכואבים מאוד אצל רבים. אגב, לא רק אצל נפגעות תקיפה מינית אלא אפילו אצל נפגעי תקיפה בכלל ואפילו חוויות של השפלה בידי מישהו חזק יותר. ובכל זאת אני מניח שעבור נפגעות תקיפה מינית הכאב חזק יותר, ומעורר חוויות קשות. כל אחד ואחת בוחרים להתמודד עם המצב בדרכם הם, ולא ניתן לומר דעה חד משמעית על הדרך הטובה יותר. בתקווה שתמצאו כל אחת עבור עצמה את הדרך הטובה ביותר. אם זה אומר לשתף אנשים או גורמי מקצוע, או לעבד את החוויה בצורה אחרת, או להיות אקטיבית בארגונים שונים. יש דרכים שונות. דרור

שלום רב, אני לא מזמן התחלתי טיפול פסיכולוגי עקב בעיות נפשיות - חרדה, דכאון וגם בעקבות פגיעה מינית מהעבר. זו תקופה קשה בשבילי ובשביל בן זוג שלי. הוא כל הזמן מציע לי עזרה, שאול איך אפשר לעזור לי, כי הוא גם סובל ממצבי רוח שלי, התפרצויות וכל מה שמתלווה לטיפול ודכאון. אבל אני לא יודעת להגיד לו מה אפש לעשות בשבילי. לספר לו את מה שאני מספרת לפסיכולוג אני לא יכולה - זה קשה מדי. איך עוד הוא יוכל לעזור? בבקשה תגידו לי כי אנחנו בבעיה שלא מוצאים לה פיתרון. תודה רבה

שלום לך, התחלת טיפול בוודאי במצב שאת מתארת אינה פשוטה ומעוררת דברים רבים לעיתים. אבל העצה הראשונה שלי היא להיעזר בטיפול ולהביא גם לשם את הקושי שאת מתארת עם בן זוגך. מעבר לכך יש הרבה דברים שאת יכולה לשתף את בן זוגך מבלי לספר לו את הפרטים עליהם את מדברת. ואני מניח שבעיקר קשה לך לספר על הפגיעה המינית. אבל את כן יכולה לשתף אותו בחרדות שלך בדכאון שלך, ובהדרגה ודרך הטיפול גם לשתף בפגיעה המינית שעברת. לעיתים קרובות הפנטזיות שלנו, הפחדים המוחבאים "השלדים בארון" מפחידים הרבה יותר כשהם שם מאשר כשהם בחוץ. זה צריך להיעשות בהדרגה ובטיפול אבל לדעתי ככל שזה יהיה מאמץ משותף של שניכם כך יהיה טוב יותר לך ובוודאי לשניכם. בהצלחה, דרור

היי ליאת, אחרי פגישה קשה "בחרתי" להתמודד עם הדברים על ידי בריחה. לקחתי הפסקה של חודשיים (חודש שלי ועוד חודש חופש של המטפלת) . זו פעם ראשונה שקורה לי דבר כזה אחרי שלוש שנים של טיפול, במהלכם אף פעם לא ביטלתי פגישה ולא אחרתי. אני מבינה למה לקחתי את ההפסקה, התובנות שם ההבנה כמה אני משחזרת דברים וכמה לא נכונה לי ההפסקה גם שם ובכל זאת אני לא מצליחה להביא את עצמי לבצע את הדבר הנכון. אז בעצם אני שואלת, איך לעזאזל אני מצליחה להתעלות מעל האוטומט ומניחה לתובנות להנחות אותי. מאז אותה פגישה אני מעורערת לגמרי, מרוב חוסר איזון אני מוצאת את עצמי כל הזמן נופלת ונתקעת בדברים (הגוף שלי כבר מלא פצעים), אני מתה לראות את המטפלת ובכל זאת פשוט לא יכולה..

דנה שלום, ליאת תענה מחר ואם תרצי את מוזמנת לפנות גם אליה. בינתיים אשמח להתייחס לדברייך. יש לכאורה משהו לא הגיוני בדברייך. את יודעת מה הדבר הנכון לך ובכל זאת לא מצליחה לעשותו למרות כל התובנות. בעצם את מספרת כאן על החלקים הלא מודעים שחזקים יותר, שמקשים עלייך לחזור למרות שמבחינה הגיונית, מודעת את מבינה למה לא לחזור ולמה זה כן חשוב לך. נשמע לי אם כך שיש חלק בך שהוא עדיין לא מודע. איך מתגברים על זה? זו שאלה טובה אבל אני מניח שבהדרגה תוכלי לאפשר לחלקים המודעים, לתובנות שלך לאפשר לך לפחות לחזור לטיפול ולנסות לעבד שם את מה שקרה באותה פגישה. גם את מה שלא מעובד עברוך עדיין. דרור

ליאת תודה על התשובה שהחזרת לי,ושאלתי אותך בתשובה עוד שאלה

עניתי לך שם. לילה טוב ליאת

ליאת, את פה! ההודעה שלך מיום שבת ריגשה אותי מאוד מאוד. ההתמודדות מולו קשה. לפחות עכשיו אני לא בבית... נגעת בי כשכתבת שגם לה יש אותי וגם לכם קצת... מקווה בכל ליבי שזה נכון... את מכירה את זה שהילדים הקטנים אומרים "בא לי"? אז בדיוק היום בבוקר אמרתי לנויה שבא לי ליאתי... :-) בחמימות אין קץ ועם זאת בקיץ קל :-) נורית

נורית יקרה, גם לי כיף פתאום לשבור שגרה באמצע השבוע, כולל הבונוסים הקטנים :-) ו...הכל נכון! ליאת

אני נמצאת במצב מאוד לחוץ היום, בעקבות מקרה בעבודה, לקחתי במשך שנה רסיטל וקלונקס, ושנה אני כבר בלי מדי פעם לקחתי חצי קלונקס, אני מרגישה שאני עומדת לקבל התקף, האם אתה ממליץ לי לקחת חצי? אודה אם תענה לי במהירות

שלום לנואשת, מאחר ואיני רופאה, איני יכולה להמליץ לך על נטילת כדור המצריך מרשם רופא. תוכלי להתייעץ טלפונית עם רופא המשפחה שלך. בתור עזרה ראשונה, תוכלי לנסות ולהיעזר בטכניקות ידידותיות אחרות כמו הרפייה, פעילות גופנית כמו הליכה או שחייה, שיחה עם חברה קרובה, וכד'. נסי לנתח את המקרה בעבודה, ולבחון מהם הרגשות האחרים שהתעוררו בעקבותיו (כעס, עלבון, תוקפנות, עצב, קנאה, וכיוב'). תתפלאי, אבל לפעמים החרדה המופיעה באופן אוטומטי, ממלאת תפקיד במיסוך רגשות קשים אחרים. אולי אם תרשי להם לצוף, החרדה תתפוגג מהר יותר. בהצלחה ליאת

שלום מבקש המלצות למטפלת קלינית(תואר ד"ר בלבד) ברחובות בלבד. אם יש מספר המלצות אשמח אפשר לשלוח לכתובת [email protected] רוב תודות

מה אכפת לך אם זה תואר שני או שלישי מה שחשוב שזה יהיה פסיכולוגי קליני מומחה. עבודת דוקטורט לא מעידה על איכות המטפל.

בהצלחה, אריאל. מקווה שמבוקשך יימצא לך באמצעות חברי הפורום או בדרך אחרת. כל טוב ליאת

אני אם לילד בן 9 גרושה מזה 7 שנים אביו לא עומד בהסדרי ראייה קבועים ורציפים משקר לילד ומבטיח לו הבטחות שווא הילד מתוסכל ומתמרד וכועס עליי ומתבטא בצורה גסה וחצופה כלפיי איני יודעת איך להבין אותו למרות שאני אמא טובה מאוד ורכה אני ממש יוצאת מדעתי בזמן האחרון האבא גס רוח ולא ניתן לשוחח איתו הוא מקלל ומאשים אותי במה שקורה למרות שאני מבקשת ממנו בסך הכל לא להבטיח הבטחות שווא כי זה יוצר שקר בעיני הילד מה לעשות מומחים אנא ייעצו לי בדחיפות תודה

שלום טלי, כל אמא, ללא קשר אם היא נשואה, גרושה או חד הורית, חייבת להציב לילדיה גבולות התנהגות ברורים מאד ועקביים. את מתארת את עצמך כאמא רכה המאפשרת לבנה לדבר אליה באופן גס ומחוצף. כאשר את מרשה זאת, את למעשה משאירה את בנך ללא הורה סמכותי וחזק, ומעלה את הפגיעו?ת שלו להתנהגויות בעייתיות גם בעתיד. במקרה של גירושין, חשיבות השגרה והגבולות עולה אף יותר, שכן הילד עלול לחוש מפוחד, חסר ביטחון ודואג מול התפרקות התא המשפחתי. לכן, ללא קשר להתנהגותו של בעלך (עליה יש לקיים דיון נפרד), עליך להבהיר לבנך שאינך מוכנה להרשות לו לנהוג כלפיך בחוסר כבוד ובחוצפה, ולחשוב על סנקציות הולמות כל אימת שהוא עושה כך. אני מציעה לך בחום להגיע למספר פגישות התייעצות עם פסיכולוג ילדים, שיוכל להנחות אותך בבהירות כיצד לעשות זאת נכון וביעילות. זכרי שהצבת גבולות עקבית תסייע לך לא "לצאת מדעתך", ולהיות הורה טוב יותר ובטוח יותר לילד שלך. בהצלחה ליאת

שלום רב, אני בן 20 ויש דברים שעברתי בחיים, אך כיום אני מרגיש לפחות לפי כלים אלה שאין לי קיבעון על העבר ושאני במקום אחר. רציתי לדעת גם את דעתכם האם מדובר באופטימיות או הדחקה? למשל, אחרי שאני מתווכח עם מישהו שאני מרגיש שדברים ממש קשים נאמרו בשיחה הזאת או אפילו סתם ויכוח או ריב, אז אני אוהב להירגע במספר דרכים שאני חושב שהדרכים האלה טובות בשבילי. אומנם לא תמיד פותרות את הבעיה, אבל מרגיעות אותי מפני מתחים או לחצים ורציתי לדעת האם זה אופטימיות או הדחקה? א) דרך נשימות עמוקות... פשוט להכניס אוויר ולהוציא אותו חזרה במשך כמה פעמים. ב) לפעמים ע"י כתיבה אם אני רוצה לשפוך את הכל בדף. ג) לדבר על זה, להוציא את מה שאני מרגיש עם בן אדם שאני סומך עליו... פשוט לספר. וזהו בעצם... תודה מראש ושיהיה לכם יום נעים!

שלום ניר, הדחקה הוא מנגנון התמודדות יעיל המשרת את כולנו, ומאפשר לנו להתנהל בעולם מבלי להיות מוטרדים יתר על המידה מתכנים קונפליקטואלים או מאיימים מדי. אתה אומר שעברת אירועים קשים בחייך, ולמרות זאת הצלחת להמשיך בחייך ללא הפרעה מיוחדת. אירועים מודחקים נוטים להיעלם לחלוטין מן התודעה שלנו, ועפ"י רוב לא נזכור אותם או את הרגשות הקשים שהם עוררו בנו. מה שאתה מתאר נשמע יותר כמו התמודדות יעילה ומסתגלת, ופחות כמו הדחקה. המילה אופטימיות יכולה להיות רלוונטית בהקשר זה. הדרכים המשמשות אותך לפירוק מתח הן טובות ויעילות, ואם הן עוזרות לך להתנהל ללא מצוקה וללא סימפטומים מכבידים אחרים - מה טוב! בברכה ליאת

האמת היא שזה מאוד משמש אותי בעת הצורך כשאני ממש עצבני או עובר תקופה מסויימת. לפעמים אני משתמש בכל הכלים ההכרחיים האלה, לפעמים בחלק מהם, אבל אני שמח שיש את הדברים האלה.

שלום לכולם אני בת 24 ולא בדקתי את הנושא אבל אני מרגישה שיש לי הפרעת קשב וריכוז ,הזיכרון שלי חלש ,לא מרוכזת שמסבירים לי נושאים הקשורים לעבודה וקורה לי הרבה גם שאני שואלת אותה שאלה ביום לפחות פעמיים שלוש ועל מס’’ אין מה לדבר חוץ ממס’’ טלפון ששיננתי לפני שנים יש לי רשימות בכל מקום של כל הדברים החשובים לי האם יש טיפול או תרופה שלא מפריעים לחיי היומיום למי פונים? אודה לתשובה דחופה יום טוב מיואשת "

לדעתי את צריכה קודם כל לגשת לרופא המשפחה עם הסיפור שלך. והוא כבר יפנה אותך לאיש מקצוע מתאים .כדי לאבחן אותך .אם זה מדובר בהפרעת קשה ורכוז. בהצלחה.

שלום למיואשת, בעיות קשב וריכוז יכולות להיות קשורות לבעיה אורגנית כלשהי (אז הן מופיעות בדר"כ בילדות והשפעתן ממושכת ועקשנית), אך גם כתופעה נלווית למצבים נפשיים אחרים כמו למשל דיכאון או חרדה. הכתובת לבירור יסודי של המצב היא פסיכולוג קליני או פסיכיאטר, והם גם מי שידעו להציע לך את הטיפול הרלוונטי. בהצלחה ואל ייאוש. זוהי בעיה שאפשר לפתור! בהצלחה ליאת

אני ובת זוגתי כ 4שנים יחד הקשר שלנו מדהים וכך גם הסקס ויחסי המין לפני כ שנתיים חשפה בפני אונס שחוותה לפני מספר שנים והודחק והיא למעשה מאז חווה אותו מחדש. כמובן שיש לעניין זה השלכות רבות על חייה וגם בעניין המגע והסקס ביננו העניין פשוט גווע ומת.כברצוני לציין שהיא היתה כל התקופה בטיפול פסכולוגי וגם נמאת בו כרגע ואין שום שיפור במצבה. גם היא וגם אני מתוסככלים מהמצב שכן היאט לא מסוגלת לקיים את הזוגיות שלנו כמו שצריך אני לוחץ עליה מכיוון שאיני יכול יותר לשאת במצב הזה מזה כשנתיים.[ וכל העניין יוצר מתח ביחסים ביננו ,מצד שני הקשר הזה מאד חשוב לי ואני לא רוצה לאבד אותו אך מצד שני במצב נוכחי אנילא מסוגל להמשיך. פניתי לסקסולוג על מנת לקבל עצה ונאמר לי על ידו שכל הפתרון בידי פסכולוג.שאלתי מה לעשות כיצד לנהוג כיצד היא יכולה להציג את הבעיה בפני המטפלת שלה כדי שאכן נראה פתרון ואלו כלים יש בידיי לסייע על מנת להחזיר את החיים לסדרם ואת הזוגיות הזו לסדרה ??????

אם הקשר הזה באמת מאוד חשוב לך,אז תן לה את הזמן היא זקוקה לו! אם היא היתה מסוגלת להיות איתך קודם והיה לכם טוב משמע-מסוגלת,יכולה. תפרגן לה גם בתקופה הקשה אל תלחץ זה לא הוגן לא פייר ולא יקדם!תן לה להרגיש שהיא יכולה לסמוך עלייך גם ככה קשה לה מאוד בשורה תחתונה התחשבות!!!!!!!!!!!!!!!!

שלום אלי, ניתן להניח שהנסיגה בתפקוד המיני אכן קשורה לעיסוק האינטנסיבי שלה בנושא האונס במסגרת הטיפול. ברור לי שהדבר מטיל עליך סוג של אתגר לא פשוט, שבצידו מידה של הקרבה ואפילו מצוקה. מדבריך ניתן להבין שמדובר בקשר עמוק ומשמעותי ביניכם, אבל איכשהו התקשורת (אולי) לא מספיק פתוחה וזורמת, בעיקר נוכח התסכול העצום שאתה חווה כרגע. אני מציעה לשוחח על כך איתה, ולהביע את נכונותך להתחשב ולסייע במידת האפשר, ובלבד שלא לגזור על חיי המין שלכם גזר דין מוות. תוכל לבקש ממנה, למשל, להצטרף לאחת הפגישות שלה עם הפסיכולוגית, ולחשוב יחד (שלושתכם) על דרכים אפשריות לשיפור התקשורת ביניכם - מילולית וגופנית כאחד. כך יש סיכוי שתהפוך שותף לתהליך ההבראה שלה מן הטראומה, לרווחת שניכם. אשמח אם תמשיך לעדכן ובהצלחה ליאת

שלום רב. אני נשואה 6 שנים + ילד בן שנתיים. תמיד ידעתי שלבעלי יש "טקסים" מוזרים אשר חוזר עליהם, למשל נכנס ויוצא מחדר פעמיים או שלוש, נוגע בחפץ פעמיים-שלוש לפני שלוקח אותו וכיו"ב. הדבר לא הפריע לי, וגם לא הייתי מודעת לכך שזו ממש הפרעה פסיכולוגית. לאחר הלידה מערכת היחסים בינינו נעשתה יותר מתוחה, נראה כאילו הטקסים החריפו ופתאום הבנתי שבעלי הוא אדם מאוד עצבני ולא סבלני. רציתי לשאול: 1) האם הפרעת OCD יכולה לגרום להתפרצויות זעם או שזה עניין של אופי שלא קשור בהפרעה? 2) האם כל אדם הסובל מהפרעה כזו חייב לקחת טיפול או שקיימים אנשים לא מטופלים שחיים בסדר? 3) האם עצם קיומם של טקסים אלה יכול לפגוע בבני? אנא ענו לי על כל השאלות, הנושא מאוד מטריד אותי. תודה.

שלום שני, OCD היא הפרעה המשתייכת לספקטרום של הפרעות החרדה. הטקסים ה'מוזרים' שאת מתארת מקורם בניסיון של האדם החרדתי להשיג מידה של שליטה כנגד החרדה המציפה (ממש כמו נקישה בעץ כנגד עין הרע). הפרעה זו כשלעצמה אינה מציבה את בעלך בסיכון להתנהגויות מתפרצות או מסוכנות, אלא אם כן נלוות לה הפרעות אחרות או מבנה אישיותי ספציפי. זוהי הפרעה המשתייכת לתחום הנוירוזות, וככזו אינה פוגעת בבוחן המציאות או בשיפוט, והאדם הלוקה בה אינו מסוכן יותר מכל אדם דכאוני או חרדתי אחר. ההפרעה נוטה להיות עקשנית אם לא מטפלים בה, ולכן כדאי מאד להגיע לטיפול, בעיקר בשל הסבל הרב שהיא מסבה לאדם עצמו (ופחות לסביבתו). הטיפול המומלץ ב-OCD הוא שילוב של טיפול שיחתי (קוגניטיבי-התנהגותי) יחד עם תרופות נוגדות חרדה ממשפחת ה-SSRI. כמובן שישנם אנשים רבים שאינם מגיעים לטיפול, המצליחים להתנהל למרות הכל עם הטקסים המטרידים. זוהי בחירה לא מומלצת, מאחר והטקסים הללו גוזלים הרבה אנרגיה מן האדם החרד. כאמור, הטקסים שתיארת אינם מסוכנים לבנך, בהנחה שאין היבטים אחרים (אלימים) באישיותו או הפרעות אחרות נלוות הפוגעות בשיפוט שלו או ביכולת שלו לווסת כעסים. אומר בזהירות המתבקשת, שהדאגה שלך לבנך בהקשר זה מעט מרחיקת לכת. עם זאת, אני ממליצה מאד לעודד את בעלך לפנות לטיפול, בעיקר כדי להקל עליו ולהפחית את רמת המצוקה שלו סביב החרדה. בהצלחה ליאת

שלום רב, בן 26 בעוד חודש.עם תלונות על חרדה, דיכאון ועצבנות. לאחר החמרה במצב הרוח ובמצב החרדה תכיפות ועוצמה רגשית פניתי להתייעצות פסיכאטרית מהמושלם כשאין רופא/ה פסיכיאטר פנוי בעת מצוקה(במרפאה הציבורית-חודש וחצי לחכות לקבלת תאריך לתור.. כשסוף סוף הגיע הטלפון הגואל התבשרתי על חודש וחצי המתנה נוספים...היחס של הפסיכיאטרית שם היה מתחת לכל ביקורת אישית ומקצועית, הן כאדם הקורא לעצמו איש ברה"ן בשנות ה-2000 שמתנהג כאדם שהגיע היישר משנות ה-40 של המאה ה-20 "איך אתה יודע שאתה הומוסקסואל, עשו לך טסטים שאתה יודע?" ועוד כמה ביטויים שהנייר ואני לא סובלים,ולאחרונה המרפאה החלה במשחק "תיקים מוסיקליים" רק בלי המוסיקה ועם כמה רופאים פחות, וכך הוחלט שאזור מגוריי לא שייך לרופאה והרופא השני צריך להמתין כאמור שלושה חודשים לביקורת שגרתית...אוי אוי רפורמה מתי כבר תגיעי, מעניין שיש קופות שלא צריכות רפורמה , מעניין שאילו הייתה רפורמה כמה פונים היו פונים אל הרופאה הזו... ). הפסיכאטר (מהמושלם) בפעם הראשונה מאז התחלתי בטפילו תרופתי, החל לשאול שאלות רבות הקשורות לכל היבטי החיים ולא רק לתלונה הפסיכיאטרית של חרדה ודיכאון...אגב היה מאוד מבין ומקבל ולשם שינוי ראיתי למולי פסיכיאטר אנושי, וכמה מצחיק שאותו רופא מקבל גם בסל הבסיס של מכבי....כך שאם רוצים להתלונן על שירות ציבורי לקוי חסר תקנים חסר תקציבים שיראו מה מכבי במעט כספים מהמבוטחים לעומת העלות של הרופאים עשתה... לאחר התשאול והתעניינות הפסיכיאטר (שאגב ערכה כ-35 דקות בדיוק שתי ביקורות אצל הרופאה הקודמת כל אחת רבע שעה),הוא טען , שיש לדעתו מיקס של חרדה ודיכאון פעם זה ופעם זה ולעתים גם שניהם. שנית הוא טען שיש סגנון אישיות הימנעותית. לגבי הנושאים שעלו בפסיכותרפיה הוא ענה כמה דברים שאגב כולם רחוקים שנות אור ממה שהפסיכיאטרית שלי מאמינה בהם: בנושא הנטייה המינית, לדעתו יש עוד הרב עבודה בנושא, ביוחד בקבלה העצמית ובעיקר בלגיטימציה לאהבה. , שברגע שהיא תמומש אהיה הרבה יותר רגוע. .יש לציין פסיכותרפיה בשני מטפלים שעובדים בשתה"פ מסיבה פשוטה שטיפול מיני (או עיסוק בנטייה המינית ) שיהיה כמה שיותר "נקי" מהשפעות של בעיות חיצוניות, התחלת CBT וסיום סשיינים שעזרו בתגובה חלקית. שאלותיי: 1. לא מצאתי ברשת מידע על האבחנה MIX DIPRESSION AND ANXIETY מהי אומרת? למרות שהוא הסביר לי, חשוב לדעת שאכן יש אבחנה כזו.... 2. לאישיות נמנעת , ברור לי שלהמשיך בCBT בו אני נמצא זה יהיה נכון השאלה אם יש מקום להוסיף התערבות קבוצתית CBT ? 3. מטפלת CBT מציעה כעת לנסות טיפול ממוקד סכימה של ג'פרי יאנג, מבקשת להתייעץ עם המטפל המיני על הנחיצות / אי ההתנגשות בין הדינאמי שלו לטיפול זה... מהו הטיפול הזה ולמה נועד? האם תיתכן קונטרא אינטראקציה?

שלום רב, האבחנה שקיבלת בהחלט קיימת. אני מצרפת את הסיווג מתוך הICD-10 : (Mixed anxiety AND depressive disorder This category should be used when symptoms of anxiety AND depression are both present, but neither is clearly predominant, AND neither type of symptom is present to the extent that justifies a diagnosis if considered separately. When both anxiety AND depressive symptoms are present AND severe enough to justify individual diagnoses, both diagnoses should be recorded AND this category should not be used. Anxiety depression (mild OR not persistent) בעניין שאלתך השניה, במצבים של חרדה חברתית והימנעות, אפשר ורצוי לעבור בשלב כלשהו לטיפול במסגרת קבוצתית. לא אמורה להיות התנגשות בין שני סוגי הטיפולים. לגבי קונטרה-אינדיקציה אפשרית בין הגישה האינטגרטיבית של ג'פרי יאנג (המשלבת בעצמה מס' גישות טיפוליות) לטיפול ההתנהגותי תצטרך, כמו שביקשה המטפלת שלך, לשאול את המטפל הדינמי שלך. אינטואיטיבית, אוכל לומר שריבוי מטפלים וגישות בו זמנית אינם תמיד הדבר המומלץ, ויש לשקול בזהירות הן את הצורך והן את התזמון. בהצלחה ליאת

חברי פורום יקרים לי מאד, בשבועיים הקרובים אעדר מהפורום, בעקבות נסיעה. דרור וליאת, עמיתיי וחבריי טובי הלב, הסכימו להציץ בפורום בימי שלישי ורביעי השבוע ובשבוע הבא, ולוודא שהכל בסדר. אנא, במידת האפשר, המתינו עם שאלותיכם לימים הקבועים שלהם (גם כך הם עובדים קשה בלילות, וגם הם ראויים לחופשה...). אחזור בכוחות מחודשים ביום שלישי ה- 17.7, ועד אז - היו שלום... אורנה

שלום רב דר אני בן 33 ומלפני כ10 התחלתי לעשות טיפול של החדרת קטטרזס עצמי מ3-5 פעמים ביום להוצאת השתן מהשלפוחית עד עכשיו אני מבציע החדרת קטטרזס כול יום . החדרת הקטררזס נבעה לאחר חבלה בגב אחרי נפילה מגובה כ3 מטר ולאחר מכן התברר שאני סובל מדיסק L4-L5-S1 .ואחרי בדיקת EMG של מערכת העצבים שתשובתה פגיעה חלקית קרונית. לאחרונה הרגשתי טוב מבחינת הגב אחרי טיפולים וביצעתי C.T חדש ובדיקת EMG חדשה והבדיקות יצאו תקינות גם בגב אין ממצאים וגם בעצבים תקין . שאלתי האם זה חייב שיפתור בעית החדרת הקטטרזס או שזה כבר נושא אחר כי עבר זמן . יש לצין שאני עדין מוציא שתן דרך הקטטרזס ובלי זה קשה מאוד מאוד לצאת שתן

נראה לי שטעית בכתובת

שלום משה, השאלה שלך אינה נמצאת בתחום ההבנה של מנהלי פורום זה. נסה לפנות לפורום רפואת משפחה. בהצלחה והרבה בריאות ליאת

ניסיתי,מיציתי עקרתי ונעקרתי ויש דברים שלא ניתן לעקור לעולם. ולי ממש לא חבל.תודה בכל אופן

שלום לך, שיהיה לך לילה טוב בינתיים, ומקווה לשמוע ממך בהמשך, דרור