פורום פסיכולוגיה קלינית
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
תודה על הסופש שהיה תודה לימים שעתידים לבוא תודה על אנשים בדרך תודה שהפרוק הוא זמני כל פעם מחדש תודה שפירקי הזמן משתנים תודה על עבודה קשה שמניבא פירות תודה על שינוי וצמיחה תודה על היכולת לראות זאת תודה על המקום הזה שאני חייבת לו חלק מהצמיחה תודה עלייך אודי תודה לכם תודה לבוקר שבא מביא איתו ריחות חדשים שבוע טוב אהובים
לא יודעת על מה כרגע ...אבל זה אולי עוד יבוא... בעצם...אולי כן יש על מה להודות...החודש הזה יש המון ימי הולדת במשפחה וימי הולדת תמיד משמחים... אז תודה על כל ימי השמחות האלה חטולית
אודי הי, כשקראתי את תגובתך בתחילה הוצפתי... כן.... המשפט שאמרת לי:" במבי,את מאוד חכמה,את יודעת?" .... בתחילה הוצפתי אך כשקראתי פעמים נוספות ההצפה ירדה ומאוד מאוד מאוד שמחתי (ועדיין שמחה) התרגשתי וגם שאלתי את עצמי מה קרה? מה בהודעה (?) הביא אותך לומר לי מילים אלו ? החלטתי שבמקום להמשיך ולשאול את עצמי...פשוט יותר אשאל אותך ... .... אז אני שואלת אותך : אודי ? על מה ולמה כתבת לי את המילים הללו? .... ..... אגב השאלון שלך... נכנסתי שוב לקישור... מעניין אותי מה אתה מנסה לבדוק... מצאתי שיש שאלה אחת בלבד שאתה מציג לצידה כוכבית אדומה כשאלת חובה: שאלת המגדר...! כל שאר השאלות בשאלון ,כולל גיל הן שאלות רשות.. ... שאלתי את עצמי אם שאלות המחקר שלך מנסות לבדוק בין השאר גם את משתנה המגדר והתמכרות למשחקי מחשב בין שלל המשתנים שציינתי כבר בהודעתי הקודמת ואודי... אפרופו מה שכתבת לי בתגובה להודעה הקודמת... כן על החכמה.... אתה יודע שבבית הספר היסודי הייתי תלמידה חלשה ביותר מבחינה לימודית..? אין לי מושג מה הכנסתי לילקוט ..אם בכלל הכנסתי משהו...? לא זוכרת מה עשיתי בביה"ס... כן זוכרת שהתעודות שלי היו מלאים בציון 4 כמעט כל התעודה..לאורך כל שנות ביה"ס היסודי.. ... כל שנה ריחפה באויר הסכנה שישאירו אותי כיתה... כן אודי... היום גם אני כבר מאמינה שאני לא מפגרת .. אבל המילים שלך אודי כל כך יקרות וחשובות לי.. הן נכנסות למקום של צלקת לא פשוטה... חשוב לי שתדע את זה.. ובאמת אשמח לשמוע באופן ספציפי יותר מה הביא אותך לכתוב את מה שכתבת לי.. תודה לך אודי אהוב, שלך-במבי.
הי במבי, על השאלון איני יכול לפרט כל עוד הוא פעיל, כי זה יכול להשפיע על אופן המילוי. כתבתי שאת חכמה כי דרך הסקת המסקנות שלך מרשימה ואת מחברת לא רק בין נקודות שונות :-) אודי
היי במבי מתןקה שאת את אף פעם לא נשמעת מפגרת...ההפך.. ומה שהיה בעבר..ממש לא משנה את מה שאת כיום.... למדת השכלת והרווחת את כל מה שאת..רק בזכות... אוהבת חטולית
תודה שאתה מאפשר לנו לעזור לך :) נחמד. ואשמח לשמוע על התוצאות כשתגענה. חשבתי מה לי ולמשחקי מחשב? אני מעולם לא התמכרתי לזה, לא מוצאת בזה עניין כלל...אז מה אוכל לתרום? בכל זאת עניתי...וחשבתי פתאום, דווקא משום כך שאיני משחקת זה יכול לעזור :)
הי מיכל, תודה! אשתף בשמחה (בהמשך, כשאסגור את השאלון). אגיד רק שהמחקר הזה הוא חלק מיום עיון שאנו עורכים בנושא ההתמכרות למשחקי מחשב. בינתיים ענו לא מעט, וזה יפה ומשמח, וכל מי שרוצה מוזמן להשיב על הסקר, גם אם הוא לא 'מכור'. זה בהחלט מסייע! אודי
שלום אודי אני חטוליתוש מהפורום בתאריך 25.10.18 כתבתי לך שבת שלום אודי..חשבתי שחסמו אותי... זה היה בשבוע שהיו תקלות של באגים... ואני הייתי די חדשה ולא..לא ידעתי שההפרעה לכניסה לפורום נובע מהבגים.. כל כך הרבה פעמים כתבתי שהראש שלי לא מתפקד כמו שצריך...אז לא ידעתי...! מה כבר קרה...?? אולי בגלל שאני לא ותיקה כמו כל השאר.. פשוט כל מה שאני כתבתי..חלף עם הרוח ובכלל לא שמת לב שאני תמיד מתלוננת על בעית החוסר של המוח שלי..שהפך כל כך איטי עד כדי מיאוס... התגובה שלך אודי היתה קשה מאוד לגבי תמיד תחשבי קודם על האפשרות הסבירה ורק אחר כך על הרודפנויות (לפחות כאן) אילו יכולתי לחשוב כמו שאתה אומר יתכן ולא היתה לי שום בעיה... אחרי מי אני רודפת אודי..?? אחרי מה אני רודפת..?? אולי לא הייתי צריכה לפנות לצוות דוקטורס שיעזרו לי..?? זה לא מה שאתה אומר תמיד שאם יש בעיה לפנות אליהם ?? מה כבר עוד עשיתי שזכיתי לכינוי רודפנית ? מיהרתי להגיב להודעות בפורום אודי..?? מה..באמת מה..?? לא רציתי לכתוב את כל זה בפורום..זה הלבנת אדם ברבים... בגלל התגובה הזו שלך אודי הפסקתי לכתוב...ורק המשכתי לכתוב תגובות תודה רבה לך אודי על שטרקת לי את הדלת בפרצוף אודי... שברת אותי אודי.... כמה חבל תודה חטוליתוש
כל כך הצטערתי והתכווצ'ץ לי הלב לקרוא את החוויה שלך מהתגובה של אודי. באמת ובתמים אני חושבת שהוא כתב משהו אחד ואליך הגיעו הדברים קצת, או מאד, אחרת מכוונתם. נראה לי שאני יכולה להבין אותך ושזה קורה לכולנו, לפעמים בתקופות הפחות טובות שלנו הדברים נקלטים באופן אחר מכוונת השולח. פעם הייתי בשיעור עם דמות שאני מאד מעריכה ואוהבת לשמוע, וגם תוכן הדברים מדבר ומחזק אותי ואת נפשי. היה לי קשה להגיע לשיעור הזה ועשיתי מאמץ גדול מבחינתי. ואז הוא אמר איזה משפט בנימה מבודחת על דיכאון ואני הרגשתי שכל החיים המעטים שהיו בי באותה עת פשוט נוזלים ממני. הרגשתי מושפלת ושהלוואי שהאדמה תקבור אותי. כעבור זמן כשכבר הייתי עם עצמי במקום אחר, שמעתי אותו אומר שוב את אותה התייחסות והפעם שמעתי משהו אחר לגמרי, שמעתי את זה בנימה הפוכה לגמרי ממה ששמעתי בפעם הראשונה. דווקא ממקום שמנרמל את הדברים ומתייחס אליהם כדבר שמצוי בקרב כולנו. זה היה די מדהים מבחינתי להבחין איך אותו משפט נחווה עלי ידי בצורה הפוכה לגמרי. ושזה היה קשור למצב הרגשי שהייתי שרויה בו. לא היה לי מושג על מה את מדברת, אז חזרתי לתאריך שציינת ומצאתי את ההודעה ושמעתי שם מסר של הרגעה בצורה קלילה ומזמינה, (ויש שם גם קריצה מחוייכת בסוף). את מקסימה וחמה ולבבית ויש לך ראש ממש טוב. מקווה שתרגישי יותר טוב והלוואי שתחזרי להיות פה בביטחון ובהרגשה שזה גם הבית שלך.
יואו....עצוב שכך את מרגישה. טוב שכתבת..מאמינה שזו אי הבנה.
הי חטולית, לא אוכל להתווכח עם חווייתך. צר לי שכך הבנת את הודעתי וצר לי שכך הייתה הרגשתך. אם פעם תרצי בכך - נסי לקרוא את הודעתי מאז אחרת, ואולי תמצאי בה דברים נוספים ולא רק טריקת דלת בפרצוף. אודי
הי אודי, לכאורה הכל בסדר התפקוד ללא רבב אני לא בורחת לשעות של שינה לא מפסידה ימי עבודה קמה בבוקר כמו מכונה. אבל הבוקר מכה בי בכאב נוראי וחוסר הבנה ותלישות ובדידות ותחושה שכל רגע משהו רע עומד לקרות ואפסות מול היום הזה שאיני יכולה לו והבנה שמשהו מקולקל מאוד. ומאז המקרה כבר חמש שנים ולא אמרתי אפילו פעם אחת מזל שנותרתי בחיים ולא הפסקתי לחשוב כמה איומה אני שרציתי ככה לנטוש ולחתוך באכזריות את החוט שמחבר אותם אלי שיכולתי להתנתק מכל רגש שייכות או מחויחבות ולא הפסקתי לחשוב שזה היה כישלון. שירה
הי שירה, זה מאבק, מה שנראה ככישלון הוא הצלחה של הכוחות המשמרים. חשוב לדעת שגם הם שם. אודי
אודי הי , מה שלומך ? נכנסתי לקישור ששלחת ,עניתי ושלחתי את השאלון שמילאתי לגבי משחקי מחשב.. השאלון מעניין , יחד עם זאת ,אחת השאלות הייתה (לא זוכרת לצטט) האם את חושבת (?) מרגישה(?) שאת מקיימת יחסי מין פחות מאשר אחרים..(??) עניתי שכן (כנראה שהפגיעה המינית שחוויתי בילדותי קצת חיסלה עבורי את עניין הסקס) אני לא יודעת עד כמה שלקחת בחשבון שקירבה מינית או ריחוק מיני לא בהכרח קשור לאישיות סכיזואידית באופן זה או אחר... שיכולות להיות סיבות רבות לכך.. ...... במחשבה שנייה אני חושבת שאני טועה.. אתה הרי משקלל את התשובות ולכן תשובה אחת לא משפיעה... ואולי אני טועה.. ??? .. אודי ? אתה חוקר את הקשר בין התמכרות למשחקי מחשב ואישיות סכיזואידית ? ואולי את הקשר בין התמכרות למשחקי מחשב והפרעות אישיות בכלל.. ?? ..עד כמה שידוע לי קיים קשר בין התמכרויות להפרעות אישיות וחיים על הקצה..גם ניתוקים למיניהם.. ??? .... אודי.. קראתי את התכתובת שלך עם אביב לגבי הפורום שאתם מרגישים/חושבים שמשתנה..?? ... אודי... ??? גם אביב.... אני קוראת באופן קבוע... כותבת מתי שמרגיש לי.. ...כן.. גם למציאות החיצונית יש השפעה לכך.. בתקופה זו אני עובדת המון וכתיבה מצריכה זמן.. ואני עושה את מה שחייבת..את מה ש"צריך" ..רק כשנשאר לי זמן אני נכנסת "לשחק" פה.... אפרופו שאלון אודי.... .. אוהבת אתכם.. ושירה, מאוד שמחתי לשמוע ממך.. את חשובה ומשמעותית עבורי.. וסוריקטה ?? גם לי את חסרה... מקווה מאוד שאת בטוב... ושמחה לקרוא אתכן מיכל,אביב,ינשוף,חתולית.. ... ועכשיו אני רצה לאמא צביה :))) חיבוק, שלכם, במבי.
הי במבי, את מאוד חכמה, את יודעת? אחרי שאסגור את השאלון אוכל להגיד מה בדיוק אני בודק. לפני כן - יכול להשפיע על התוצאות... וטוב לשמוע ממך. אודי
שלום חברות וחברים, אני מצרף קישור למחקר בנושא התמכרות למשחקים שאני עורך. השאלון אנונימי (וקצת ארוך...) וכל מי שיתרמו מזמנם יבורכו! אפשר (ומומלץ) להעביר הלאה למי שזה יכול להיות רלוונטי בעבורו. https://bit.ly/2GUvpCJ תודה, אודי
אודי שלום , זה מתוך בוב ספוג :-) אני חדשה בדרך... טוב, לא ממש. התמכרויות - נשמע מוכר :-) בוא נראה האם זה עובד, פעם ראשונה שלי.. מציאות מדומה.. אבל מציאות. רצית להגיד לך שהלינק לא ניפתח.
האפשרות הזאת לעזור לך ולהחזיר לך מעט מהטוב שאתה נותן לי/לנו כל הזמן עשה אותי שמחה...... תודה
שלום בועות סבון, ברוכה הבאה. הלינק נפתח, בדקתי (וגם נכנסו לא מעט תשובות, כך שהוא עובד). נסי שוב, אולי ממכשיר אחר. אודי
בוקר טוב, צודק, הצלחתי. טעות שלי. מלאתי, אבל קצת בהכללה.. במקום ספציפית על משחקי מחשב - על כל מציאות המדומה. ובשאלות לא כתוב "משחק במחשב", אלא סתם "משחק" :-) תודה על העבודה החשובה... מתי אתה מספיק את הכל?
פורקת מעליי את ארגז הזכרונות. ריח כבד נישא באוויר... ארגז ישן ומאובק אך חי ונושם כאילו רק אתמול נאטם. תמונות, ציורים, דמויים מציפים את חדרי ליבי. ריח עם סערת רגשות אליי הוא נצמד ולא זע... זה הארגז שלי לטוב ולרע. אודי...עובדת קשה ועייפתי ממצבי רוח זה מעייף ומתיש. עבודה טובה היא אומרת ואני?? כבר נמאס לעבוד כל הזמן....השיטה עוזרת אך...עובדים בכל החזיתות לתקוף את הריח..ריח זה משהו שלא נמחק!!!באסה. עצוב לי
כותבת מילים ללא בית. מילים אינן מהוות מנוחה, לעיתים הן מתרוצצות ללא מעצור ואאלץ לנפצם ארצה, לעיתים הן תקועות בתוכי כמו בכי עצור. איני יכולה למילים... הן פוצעות מכלות את נפשי למרות שהן נשמעות מקולי....
מיכל יקרה קוראת אותך שומעת את הכאב במילותייך מבינה ואיתך
מיכלי אהובה מילים ללא בית ואולי בית ללא מילים .... כואב , אתך יקרה זה תהליך איטי אבל משמעותי ....של בניית בית אחר עם מילים
אני חושבת שאני משתגעת אני בטוחה שכתבתי כאן על ההודעות שכתבתי ונעלמו והנה ההודעות עלו אבל ההודעה ההיא נעלמה וגם אני נעלמת .... מצד אחד המון כוחות וצמיחה בעבודה בלימודים אני יותר נוכחת ....אני מצליחה לגעת באנשים .....זה נעים לי ומחזיר לי בטחון מקצועי שקצת עבד לי בשנתיים האחרונות .. ומצד שני הלימודים מטלטלים אני יושבת מפוצלת למליון רסיסים כותבת להם באמצע השעור מנסה לאסוף ...וגם להיות נוכחת מזכירה שזה לא עליינו .....זה קשה בטרוףףף והכי קשה זה נושא המשפחה או האין משפחה הבור הזה ששום יש לא ממלא אותו ....יש לי משפחה אחים אחיות אמא אבל אני פשוט לא מעניינת אף אחד .. מתה חיה אותו הדבר...ועכשיו כשנוגעים בגוף הכל עולה וצף ... האבדנים האלה לא נגמרים ...
אביב יקרה קשה מאוד ה"אין" משפחה לראות ולהבין שאף אחד לא מעניין גם עכשיו וגם אז.... כל כך עצוב.. איתך(כמו אחות שלך שאוהבת ואכפטית)... ינשופים
אביב אהובה, האובדנים לא נגמרים ותחושת הכאב והאבל אל מול האסונות היא תהומית. הרצון והצורך הבסיסי והלגיטימי לאהבה ללא תנאים, להיות לא רק כלי אלא עולם ומלואו... איתך שירה
הי אביב, היטבת לתאר את שני הצדדים. אני שמח לראות שיש עוד צד, ונעצב על הצד הקשה הזה של הבור. אודי
הי אודי ובנות יקרות, לא הצלחתי להכנס המון זמן ובשלב מסויים ויתרתי. נראה ששכחתי את שם המשתמש אבל חשבתי ששכחתי את הסיסמא... בקיצור בעיות טכניות. אבל ממילא לא הייתי מבקרת קבועה או מגיבה קבועה, לרב רק קוראת. לא בטוחה שהורגש חסרוני. אבל אני דואגת לסוריקטה שנעלמה... ממש דואגת שככה מדמות משמעותית ופעילה היא נעלמה. סוריקטה, אם את קוראת בבקשה בבקשה כתבי משהו. שלכם שירה
וואוו שירה איך אני שמחה שבאת וכן ממש הורגש חסרונך ...
שירה אמנם כתבתי לך אבל כבר לא סומכת על דוקטורס ...אז רק שתדעי שהתגעגעתי מאוד
שירה יקרה תמיד התחברתי למה שהיית כותבת וכן היית חסרה לי.. הלוואי שתשארי... ינשופים
תודה יקרה שאת על המילים החמות והיד המושטת
תודה על המילים הטובות... קוראת אותך, מבינה ולבי יוצא אלייך.
הי שירה, את בהחלט מורגשת, חשובה ואהובה. וגם אני ממתין לשמוע מסוריקטה ומקווה שהכל בסדר. אודי
כאילו אין קרקע מתחת לרגליים יצאתי מטיפול כך..... עם תחושה שאני לבד ואני מפחדת... יצאנו מהפגישה והמטפלת נשכחה לא היתה תחושת בטחון בטיפול הרגשתי שהמטפלת לא היתה אבל אני יודעת בראש שהיא כן יצאתי מפוחדת ועכשיו לא מוצאת את עצמי מרגישה שאני לא מצליחה לאסוף את החלקים כבר הלכתי לאיבוד ולא יודעת איך לחזור מאיבוד
יקרה ...זה תהליך לא פשוט ללכת לאיבוד לא פשוט לאסוף ....אם הזמן זה נעשה יותר פשוט ויותר קל ועדין קשה ...חיבוק ענק
הי ינשוף, אני מתאר לעצמי שאת מכירה את ההרגשה הזו ושאת יודעת (גם אם בראש) שהיא מתאזנת ותחושת הקרקע שבה. מקווה שזה יקרה מהר. אודי
היי אודי בוקר טוב! לאחרונה התחלתי לשים לב להופעה החיצונית שלי. לאיך אני נראית לאיך הגוף שלי נראה... קניתי לעצמי בגדים חדשים כולל נעליים, 2 מעילים. השתדלתי לקנות בזול והנחות ועדיין יצא מחיר כבד ומשמעותי עבורי. זה משמח אותי להתלבש יפה יותר ולהראות יותר טוב. זה גם נותן דחיפה לירידה במשקל. הקושי הוא בחשבון הבנק- נכנסתי למינוס ואני מנסה להתייצב גם כלכלית... או שכל גדילה מביאה איתה כאב.... מאחלת שבוע מוצלח וחמים הילה
הי הילה, אפשר להסתכל על זה גם כך: המחיר וההשקעה נותנים ממשמעות נוספת לדברים. שמח לשמוע, אודי
אודי , אתה בטח זוכר שמזמן כתבתי על הפורום , על יחד על איך אני רואה אותו. סוריקטה נעלמה, פשוט ככה פתאום בלי לומר מילה ...זה עשה אותי עצובה , זה לא מתאים לה להעלם ככה ,ואולי כן ואני פשוט לא מכירה ....אבל האמת שלא מפסיקה לחשוב עלייה , כמו שקרה לי עם הילה שנעלמה ובמבי שנעלמה אז.... בסופו של יום אנחנו לא באמת מכירים אחד את השני ...אולי בכלל חלק מהאנשים כאן הם איזה דמות שהם בנו לעצמם ...לא טרול כי אם מתחזה ...ואולי כולנו מתחזים כאן ... בכל מקרה הפורום לא אותו פורום , כמעט ןאין כאן אף אחד ואף אחד לא מחכה ליחד כולם כותבים אלייך ... וחשבתי לי שזה בסדר זה מהות של צמיחה שאנשים עוזבים את הקן , אני רואה ביכולת שלי להיות כאן פחות לא לחכות לתגובה ממך , להרגיש נמצאת גם שאני איננה השג אדיר .. ויש בי איזה חשש ....ביום רביעי שכתבתי מוקדם כל כך , בדרך בשש וחצי בערך הצצתי לפורום וראיתי שההודעה עלתה ,חשבתי שאם לא הייתי כותבת לא הייתי יודעת שניכנסת בכלל... כשההודעה שלי להילה לא עלתה כל היום הינחתי שאתה אודי מרוב עיסוקיך לא הספקת להיכנס לפורום לא חשבתי שפשוט לא היו הודעות, ושההודעה שלי נעלמה .. במצב שנוצר כרגע בפורום אודי הפכת להיות עוד יותר מובן מאליו מקודם ...כמו זה בסדר שכולנו נלך ונחזור ואודי יהיה כאן ....זה מרגיש לא פייר , זה מרגיש כפוי טובה .... ואתה אודי, כאן בשקט כל הזמן כמו שאמרת...תודה לך על כך...ומקווה שלא תישבר . האמת מרגיש לי עצוב לראות את הפורום ככה , בלי עצים מלבלבים .... ואני , אולי גם אני כמו הפורום מצד אחד ריקה מרוקנת מהתהליך על הגוף ומצד שני צומחת , בוטחת יותר בעצמי מזהה את שלי ולא שלי ... אוהבת אותכם את מי שכאן ומי שרק קורא וכמובן אותך אודי בלעדיכם לא היה לי את האפשרות לכתוב כאן .....תודה
אביב יקרה אני כאן. מנסה להגיב. מבינה ומסכימה שחסר כאן תחושה של "יחד". איתך תמיד בלב💗
הי אביב, אכן, משהו משתנה, שקט כאן מאוד... וזה בסדר. אני מאמין שכשיהיה הצורך - נראה זאת כאן... אודי
את יודעת עניתי לך שם למטה... .וכשזה לא עלה חשבתי שאודי עוד לא נכנס ...עכשיו אני מבינה שזה פשוט נעלם ... עצוב לי שככה .... שם כתבתי לך שזה עצוב וביקשתי להיות אתך בכאב הזה של הלבד .. עכשיו אני יוסיף ואזכיר לך גם את הכוחות והצמיחה המופלאים שלך ושאני מאמינה שתוכלי למצוא זוגיות ולהקים משפחה ....אוהבת אותך מאוד ושמחה שאת כאן .
אביב יקרה תודה! 🦊 אני מאוד רוצה ומנסה להכיר ולבנות לי משפחה... מרגישה אותך איתי... לגביי המקום כאן- פחות משקיעה אנרגיות בני בא ומי לא. מי שבא? ברוך הבא... אנשים יוצאים ונכנסים כל הזמן... שבוע נפלא לך הילה
הילה זה לא עניין של להתעסק במי שכאן זה נפלא שבאים והולכים .... כנעלמים ככה פתאום זה קשה לי מאוד ... אבל זאת אני . חיבוק
היי אודי. אין לי משפחה בכלל בכלל. המטרה לבנות לי משפחה חדשה ולהכיר בן זוג. העניין הוא שכרגע אני ללא משפחה בכלל בכלל. לא אחות לא בן דוד לא סבא לא אף אחד. אני חושבת שאני רוצה למנות לעצמי אפוטרופוס לענייני גוף. במקרה שיקרה לי משהו אני צריכה מישהו שיהיה שם. אוף זה כזה עצוב לי אודי הילה
שלום אודי , אני מנסה ליצור איתך קשר כבר זמן מה בפלאפון שמצויין באתר ובמייל אך אין מענה , אודה לך אם תוכל לרשום מספר עדכני או דרך נוספת ליצירת קשר על מנת לתאם פגישה תודה מראש
שלום בר, הטוב ביותר זה להשאיר לי הודעת טקסט בנייד. לוקח לי זמן לענות כי אני מאוד עמוס. אודי
היי אודי איך היה בכנס??? חשבתי עליך מכיוון ש2 חברי פייסבוק שלי גם האלו בכנס הזה ואז נזכרתי בך וזה היה נחמד.. מהצד שלי כמטופלת- נפלה פגישה בשבוע שעבר ביום חמישי מכיוון שהיה חולה. היה קצת קשה אבל לא נורא. ביום שישי אני אחרתי בלי כוונה והוא חיכה לי והייתה פגישה יחסית רגועה ונעימה. בעבודה- כמטפלת- יש לי מטופלת שבדרך כלל היא מאוד בקונטרול. משתפת אבל תמיד שומרת על פאסון. היום בצהריים היא פתאום מתקשרת כולה בוכה... אמרה שקרה משהו וצריכה אותי.. היא ממש נלחצה ממשהו... כשהיא באה ניסיתי לתת לה גם מענה קונקרטי למה שהציק לה וגם מענה רגשי. ואחרי זה חיבקתי אותה הרגשתי שהיא זקוקה לזה.. וזה עשה לי טוב שיכולתי להיות שם בשבילה ברגע הזה.. ושהיא סמכה עליי. היה רגע מכונן כזה... חוץ מזה קניתי לעצמי בגדי חורף מעיל, מגפיים, פיג'מה וגם זה עשה לי טוב... אחלה שבוע שיהיה הילה
אודי הי, מה שלומך ? איך היה בכנס ?.. חזרה למצב עוברות/ליה דרך היפנוזה... נשמע מעניין.... .... פתאום אני שואלת את עצמי אם אנחנו (אמא צביה ואני) גם כן נמצאות באזורים האלו...????? ..... לא יודעת.... מרגישה כאילו אני לוקחת מחק ומוחקת על המצח... לא מעניין אותי באיזה אזורים אנחנו נמצאות... .....אפרופו אמא צביה... היום שוב יום ראשון..... ..... סיפרתי לך אודי על המשבר האחרון שהתרחש לפני שלושה שבועות ביום ראשון.. זוכר אודי..?? ... בכל אופן,באמת הגעתי בראשון שעבר ב 16:05 וכל הפגישה סבבה סביב האיחור ההוא ...טחנו דק דק את מה שקרה אז.. .... האמת היא אודי שאמא צביה קצת מסכנה... כל כולה מאחרת טיפונת או מגיעה בדקה ה 99 בימי ראשון... בשאר הימים היא נמצאת כבר בקליניקה בגלל מטופלים אחרים ולכן היא לא מאחרת.. בימי ראשון היא מגיעה לקליניקה ב 16:00.. ... פתאום אני שואלת את עצמי אם היא מגיעה בדקה ה 99 גם למטופלים אחרים שמגיעים בדיוק כשהיא מגיעה.. ???? ..... די ,אין לי כב כוח לחשוב על הדברים האלו אודי.... ..... נראה לי שהיום אתן לה צ'אנס נוסף... אגיע ב 16:00.. אם גם היום היא תגיע בדקה ה 99 או תאחר טיפונת ..ואפילו אם תאחר בשניה..אפילו אם תאחר בחצי שניה... לא אגיע כל השבוע !!! ממש כך... אתן לה להתבשל עם עצמה במהלך כל השעות השבוע.. גם לא אענה לנסיונות טלפוניים או וואטספ שלה... .... אתן לה לחוות כאילו אני מתה... .... ואולי אני סתם שמה כבר אפוד מגן ..מה שבטוח..???? ... כן... אני לא כל כך סומכת עליה לגבי הזמנים בראשון אחה"צ... .... בא לי לשנות את הזמן בראשון..להגיע בשעה אחרת.. לא רוצה להיות במתח.... ..... אודי,תזכור שאמרתי לך.. היום אני מגיעה בזמן בדיוק !!! כפי שהיא ואני הסכמנו ..16:00 !!! אם היא תאחר אפילו בשנייה לא אגיע אליה כל השבוע !!! תזכור...אתה העד שלי שאמרתי מראש !!! ..... וואו אודי.... אני בכלל לא מבינה מה קורה לי ואיתי.. בדרך כלל אני לארג'ית.. בכלל לא מכווצת שרירים לגבי זמנים ונתינה בכלל... ...כל כך משונה ומוזר אודי מה שקורה איתי סביב הראשון הזה... כאילו אני ממש ממש לא מכירה את עצמי... ... יש בי קול שאומר לי :" במבי, את לא מתביישת ??? אמא צביה נותנת לך,מעניקה לך כל כך הרבה.. כל כך הרבה !!!! כזו מסירות,איכפתיות..אמא נותנת באמת את כל כולה !!! גם מקצועית וגם כבן אדם.. את לא מתביישת במבי לספור לה חצי שנייה,שנייה,3 דקות.. ???? תתביישי לך במבי.." .... ויש את הכמו מפלצת הפנימית הזו שלא מוכנה לוותר בקטע הזה.... .... יש לך מושג אודי מה קורה איתי ???? ... השתגעתי לגמרי אודי ???? במבי.
הי במבי, אני משער שזה פוגע בהרגשה ה'רחמית' ופורם אותה, ובגלל זה הזעם... וזה נראה לי גיטימי ובסדר לכעוס על איחור. אודי
היי, ברצוני להתייעץ בנוגע לבן הזוג שלי. בן הזוג שלי מטופל כבר מספר חודשים אצל פסיכולוגית קלינית/היפנוזה, הוא לא משתף אותי כל כך, אבל תמיד היו לו בעיות נפשיות שקשורות לעבר שלו בבית המשפחה שלו. לאורך הזמן בן הזוג שלי נסגר בפני ולא מדבר איתי ולא משתף, אני אפילו מרגישה שהוא נשאב לתוך הטיפול ונהיה בו תלותי מאוד, הוא כל היום מתכתב עם המטפלת שלו, גם בימים שהוא לא הולך הוא פשוט כל היום עסוק בזה. אני מרגישה שהוא נעלם לי ואני הופכת להיות לא רלוונטית עבורו, אפילו בדברים יום יומיים הוא כמעט ולא מדבר או מתייעץ איתי, לפעמים הוא חוזר נסער ומבולבל מהטיפולים (כמובן שהוא לא אומר כלום). ההרגשה שלי שהטיפול הופך להיות אובססיבי, ולצערי אני לא מרגישה שיש כל התקדמות עם מצבו. אשמח לקבל ייעוץ כיצד לנהוג ? האם לדבר איתו (ניסיתי בעבר והוא התחמק באלגנטיות כאילו זה דברים פרטיים) , האם לבקש מימנו להפסיק את הטיפול ? האם לדבר עם המטפלת שלו ? מה לעשות, אשמח לכל עזרה. האם זה נורמלי שמטופל נקשר או אובססיבי בייחס למטפלת שלו (אני קצת מקנאה). מה עושים ? תודה. אשמח להתייחסות גם ממטפלים וגם ממטופלים. שוב תודה. קורין
היי קורין הבן זוג שלך מגיב בדיוק כמו כל מטופל... מאוד נורמלי והגיוני כל ההתנהלות שלו לא ממלץ בכלל להגיד לו להפסיק את הטיפול גם אין שום צורך לדבר עם המטפל שלו..ובכלל להתערב לו בטיפול מן הסתם שבטיפול עולים תכנים קשים מבחינתו ואינו יכול / רוצה לשתף בהם אף אחד מלמד המטפל שלו..וכן בהחלט שנוצר מצב של תלולת במטפל מעצם זה שהוא היחיד שיודע על מה החבר שלך מדבר... אם הוא בוחר לא לשתף אותך ...מכל סיבה שהיא...מעבר למה שקשה לו...אל תלחצי ..לא יעזור.... אולי תמנפי את הקנאה לתמיכה והבנה שבשתיקה... יהיה יותר קל לשניכם.... חטולית
שלום קורין, זה כנראה חלק מהטיפול. תני לזה את הזמן + תמיכה רגישה וקשובה. בדרך כלל הדברים מתאזנים. אודי
היי. באתי לברך אותך בנסיעה טובה. תהנה בכנס! הילה
אודי הי, ראשית,בהצלחה והנאה מרובה לך בכנס.. כשתחזור ,תשתף ברשמים ? איזה כנס?מה הנושא? קצת תכנים ?.. מה איתי? היה שבוע שקט בגזרתנו (אמא צביה ואני) ... היום יום ראשון... המריבה האחרונה פרצה בראשון לפני שבועיים בגלל שאיחרה טיפונת להגיע לקליניקה שלה.. אני כבר חניתי והייתי ברכב כשראיתי אותה ממהרת לקליניקה.. אגב,לא מעט פעמים היא מגיעה בדקה ה99 ואז אני מחכה ברכב ומאפשרת לה מעט זמן להתארגנות.. בראשון לפני שבועיים כבר לא התחשק לי לחכות..חשבתי לעצמי..שאמא צביה תצא דקה /שתיים לפני כן ותגיע בזמן לקליניקה.. לא רציתי כבר להתחשב בה.. יצאתי בדיוק בזמן מהרכב והיא ראתה אותי ועשינו כזה שלום ראש ואז היא מיהרה יותר במדרגות.. אני הלכתי בקצב שלי ,ולתדהמתי כשהיא נכנסה ,היא סגרה את הדלת... פשוט הגעתי כמה שניות אחריה לדלת סגורה....!!! נעלבתי עד עמקי נשמתי ..הרגשתי שהיא דוחפת אותי החוצה.. צלצלתי בפעמון והיא פתחה לי את הדלת..נראתה מבולבלת.. וכשרציתי להיכנס לחדר היא אומרת לי שאחכה רגע מחוץ לחדר בגלל שהיא לא הספיקה לסדר עבורי את החדר .. אמרתי לה :"לא נורא..אז אראה פעם איך החדר נראה רגיל כשאני לא אצלך.." היא ניסתה שוב לומר לי רגע..רגע תחכי רגע.. ואני נעמדתי בפתח החדר והסתכלתי .. ובאמת החדר היה נראה משונה..מוזר כזה.. הכרית,הציפה,השמיכות שלי ..כלום לא היה במקום..רק היתה כזו ספה ועליה הרבה כריות שלא מסודרות כמו שכשאני מגיעה.. אפילו הכורסה שלה היתה במקום אחר.. החדר היה נראה משונה.. אמא צביה נראתה ממש בפאניקה... אמרתי לה ..די..תרגיעי..הכל בסדר.. ... אבל כלום לא היה בסדר... אחרי זה רבנו כל השבוע... .. בראשון האחרון לא הגעתי (טכנית לא יכולתי להגיע ולכן נפגשנו בשבוע שעבר בשני, שלישי בלילה ,רביעי וחמישי) ... היום שוב יום ראשון... לא יודעת מה לעשות... אמרתי לה לפני שבועיים בראשון שמעכשיו בראשון אתן לה מתנה בכל פעם 5 דקות בכדי להתארגן.. .. אני יודעת שאם אגיע היום ב 16:00 יהיה שוב הבלגן..ואני לא מסוגלת לעבור את זה שוב.. .. אם אחכה במכונית ואכנס ב 16:05 אתפוצץ מכעס עליה.. .. לא יודעת מה לעשות אודי... ... אין לי כבר כוח למריבות איתה... אני עייפה אודי... ... אודי ??? מה אתה מציע שאעשה ??.. אולי בכלל לא אגיע ??? שהיא תחכה לי כל הפגישה ותתבשל עם עצמה... ??? ... אודי ???
הי במבי, אני יוצא לכנס הפסיכולוגים החינוכיים ומעביר שם סדנה בת 4 ימים על טיפול היפנוטי רגרסיבי (לזמן העוברות והלידה). באשר למשבר שלכן: נחשפת ל'מנגנון' בעזרתו אמא צביה מתכווננת אלייך (לפחות מבחינת הסטינג הטיפולי) ויש משהו קשה בגילוי (הידוע בהיגיון) שיש גם לפני ואחרי... ולגבי האיחור - אני יכול להבין את התסכול שלך. את כמובן תגיעי, ותדברי, ותדברו והדברים יסתדרו, כי זו המשמעות האמתית של התכווננות. אודי
תודה שאני לא מוותרת תודה על תזכורת שאני בסדר ולא הכל תלוי וקשור אלי תודה שאני מי שאני וגם עם אני טועה אני אנושית הלוואי והייתי יכולה אני לדבר כעס ,ולא מתוך ניתוק גם זה יגיע יודעת שמותר לכעוס אבל אפילו הכתיבה מפחידה אותי - אולי הגיע הזמן ללמוד לכעוס תודה שאני רואה את האבדנים עד כמה הנפש שלי נפגעה ,ואולי דווקא בגלל מה שקרה מבינה עד כמה מי שאשם במצבי זאת החברה כולה ולא אני . אני לא אשמה שפגעו בי והרסו אותי . תודה על הפינה הזו על הבועה הזו מהעולם תודה על המקום הנדיר הזה תודה אודי על הלגיטימציה שנתת לכעס שלי פשוט תודה על היותך בחיי במסע המפרך הזה ... סע לשלום וחזור בשלום ....למרות שבא לי לצעוק לך באנוכיות כי רבה אודי אל תלך ..
תודה על שמחות קטנות כמו גדולות.. תודה על רגעים של שפיות תודה על רגעים של זכרון תודה על משפחה קטנה אך מאוד אוהבת תודה על המקום... תודה
טופלתי שנים אצל פסיכולוגים בתור ילד מגיל 7. באיזה שהוא שלב עלה המושג אשיות אנטי-סוציאלית. לקיצור ולעניין אני כנראה פסיכופת (יחד עם כאחוז מהאוכלוסייה כמו שהבנתי). הבעיה היא שאני מתקשה להחזיק עבודה לאורך זמן, כשאני מתעצבן יש לי נטייה להגיב 'חזק' וכשאני במחסור במזומן הדבר הראשון שבא לי לעשות זה לשדוד תחנת הדלק בקצה הרחוב... אז חשבתי לעצמי אני אחזור לפסיכולוג אולי ייתן לי כמה טיפים אבל עכשיו כמבוגר חושש שיכלא אותי מאיזה טענה שאני מסוכן או משהו... כלומר אני באמת רוצה למצוא דרך להשתלב יחסית 'נורמלי' בחברה בלי להיכנס לכלא אבל השאלה היא אם יאמינו לי? אפשרי לעשות משהו כזה? יכולים לכלוא אותי רק בגלל מחשבות על משהו?
לא נראה לי שעל מחשבות עוצרים ....אחרת כולנו היינו בכלא בטח לא על זה שאתה רוצה ומודע שאתה זקוק לטיפול חוץ מזה שיש חיסיון בטיפול בטח על מחשבות .... ריגשת ברצון הכנה לטפל בעצמך ולא להטיל את האחריות על האחר ....
בני בן 26 נפרד מחברתו לפני כחודשיים. היא יזמה את הפרידה. הכאב גדול ומחשבות מטרידות מקשות עליו. המליצו לו לעבור טיפולי היפנוזה אצלך. כמה מפגשים בערך ידרשו לו? כיצד אפשר לתאם תור?
שלום רינה, אין לדעת. עקרונית - פרידה אמורה לכאוב וזה בסדר להרגיש תחושות אבלות. זה כלעצמו אינו מעיד על בעיה. מדוע בנך חשב על היפנוזה? אודי
לכעס יש מקום ברור רק שזה יצא על מרצה ואני לא אמורה לאפשר שזה יקרה .... והשיקוף הוא מה שעושה את זה כל כך נורא ...רמת הפגיעה שלו ... את לא יודעת איך שאת ניראית (ואני באמת לא יודעת אז אני מאמינה למה שאומרים לי שאני מפלצת ) תוקפנית ושיפוטית.והוא עוד הוסיף שמזל שהוא שלט בעצמו ולא תקף חזרה. יודעת בגוף שכעסתי אז מאמינה למה שאומרים לי ....הלוואי והייתי מצליחה להביא את הדברים מתוך הכאב ולא מתוך הכעס ... הכעס מפחיד אותי ...יש עליו תגובות תגמול קשות ... אני שונאת את הלימודים האלה ...אני באמת לא יודעת איך אעבור את השנים האלה . חשבתי שבמקום הזה שנחשב לאחד הטובים . כולם רוצים מה שאני רוצה שינוי ...אז מסתבר שטעיתי ....ויש כאלה שעוד רואים בנפגעי הנפש ---מחלה והחולים האלה .... ומתעקשים כשמבקשים מהם לראות את האדם לפני שזה רק סימנטיקה של מילים ....לך תסביר למי שלא שם שהסמנטיקה של המילים היא מה שנותנת כוח או מוחקת אותו .... אודי בבקשה אני צריכה מילים שיעטפו או שיר ....כל כך חושך לי בפנים שלושה ימים שאני פשוט לא מפסיקה לבכות ...
אביב יקרה אני כל כך מצטערת על מה שאת עוברת.. אני מבינה את הכעס מאוד... היו אצלינו לא מעט התקפי זעם ועכשיו אני נלחמת להחזיק את הכעס בפנים... מטפלת שלי אומרת שיש מקום לכעס ואפילו שאני מנסה להביא אותו מרגיש לי שהיא תוקפת אותי. אז גם אני לא יודעת איך מבטאים את הכעס שזה לא יפגע...כנראה לומדים את זה.. ולנו יש ילדות שהיתה מבוססת על כעס קיצוני.. אביב יקרה- אני מאמינה שיש לך כל כך הרבה לתת למטופלים שלך.. אני יודעת שזה לא עושה את זה יותר קל. איתך, ינשופים
הי אביב, גם הכעס הוא לגיטימי, כמו העצב. וגם נראה מפחיד - קורה שכועסים, ומותר לכעוס. מכירה את הסרט הנפלא 'הקול בראש'? את דמות הכעס מהסרט? זו הדמות שרוב הילדים הכי אוהבים. אודי
מזמן לא היה כאן אחד כזה להודות על היש תודה על המקום הזה שמאפשר להיות אני בתוך הבועה והמוגנת לרגע לנוח להיות בלי מסכות תודה על תהליכים שאני עושה ומבינה מה קורה לי תודה למי שאני לחלקי ההגנה שלי תודה על מי שכאן תודה אודי אהוב שאתה כאן ומנצלת את זה שאתה קורא הכל ....לאחל לך כנס מועיל ומפרה ואם אפשר אז גם מהנה ....
תודה על שעומדת על הרגלים למרות כל הכאבים תודה על רגעים של שפיות...לא מובן מאליו.... תודה על אוכל על השולחן תודה שזוכה לקום כל בוקר מהמיטה גם אם בכוח... תודה שהצלחתי לסלוח על פגיעה כואבת... תודה שיש סליחה במלוא הענווה.. תודה על חברה מקסימה ונהדרת.. שתומכת...😊... תודה על המקום תודה
מבלי להתכוון מתוך הניתוק והחשש לדבר כאב יוצא ממני תוקפנות ושיפוטיות .... הסטיגמה הזו של אנשי מקצוע ....מוציאות ממני כל כך הרבה כעס ...שמסתיר כאב של נפש שנופצה לרסיסים בעקבות הפגיעה הזו .... כאב על כל יום שאני חיה על כל דקת נשימה בתוך הנפש הזו השסועה הפגועה .... גם אם התנצלתי נשארתי עם כאב עמוק כל כך . על המפלצת שיוצאת ממני בכל פעם שמישהו משתמש במילים מתיגות . בכל פעם שמישהו רואה בי או באחרים רק מחלה ולא בני אדם .... זה לא שאני חולה זאת חברה חולה ואני ומי שכמותי משלמים את המחיר..... כואב כל כך להיות ..מתוייגת כסוג ב אז מה הפלא שהאשמה והבושה דבוקים לי לנשמה ... עייפתי ....
אביבוש מאמי אני לא בטוחה שכולם רואים בך סוג ב.. ונכון שלאנשים שלא מבינים קשה לקבל תופעות שהן שונות מהנורמה המקובלת ורק לומר לך ...שלכל אחד יש מין כזו מפלצת שמתפרצת שופטת ושיפוטית..... הכל תלוי רק בנסיבות... את ממש לא סוג ..ב.. אפילו יותר טובה מאנשים שאת חושבת שהם סוג ..א.. ואת הרגשות שאת מרגישה של בושה ואשמה...זרקי לפח.....זה לא שלך.. מבינה אהובה.. חטולית
אביב יקרה הסטיגמות שאנשי מקצוע - באמת מכעיס מאוד מאוד וכל כך כואב!!! אני לא אשכח כאשר פסיכיאטור אמר לי פעם שהוא מוכן לחתום על זה שאני שפויה ולא "חולת נפש" כמה זה הרגיע אותי. לפעמים יש מקום לכעס אני חושבת. אוהבת, ינשופים
היי אודי הייתי היום אצל רופאת משפחה.אין לה מושג מה יש לי והיא אמרה לי היום "אני בדיוק כמוך" לא יודעת, וצריך לפנות למומחים בתחום הייתי אצל 2 מומחים בקהילה מאותו תחום וקיבלתי 2 אבחנות שונות הכאבים פחתו מאוד אבל עדיין הבעיה לא נפתרה . אני צריכה שיגידו לי מה בדיוק הבעיה ומה הפתרון ,שתהיה כבר אבחנה מסודרת ..וזה לא קורה .אני בחרדה שיש לי את "המחלה" הארורה .או שזה משהו אחר שהם מפספסים ולא מאבחנים ורק נותנים כל מיני הצעות לטיפולים שונים כולל תרופות שאני לא לוקחת כי הכאבים פחתו אבל מפחדת שהם יחזרו כי קורה שכואב לי ועובר ואז שוב כואב .קשה לי מאוד ובעיקר מפחיד לא לדעת מה יש לי .בדקתי וחפרתי בגוגל עד שנמאס והפסקתי עם החפירות אבל החרדה בשיא...
היי עדי אם היה משהו מפחיד כמו שאת פוחדת כבר היו מגלים אפילו בבדיקות דם... כנראה שזה לא משהו מפחיד ואת רק נשארת עם הפחד.. מבינה שמפחיד אותך אבל אולי תפני לרופא מקצועי ...ל..למחלה...שאת חושדת בה... הוא כבר יעשה לך סדר.. בשורות טובות.. חטולית
הי עדי, אני מקווה שיגיעו תשובות שירגיעו אותך. אני יכול להגיד לך שבדרך כלל כשיש חרדה רבה, זה כשהגוף יודע שהדברים בסך הכל בסדר, או מינוריים יחסית. כשיש משהו רציני מאוד, יש דברים אחרים, לא חרדה. אודי
דברים נוראים נאמרו. נלחמתי לא לאפשר להם מקום כי ידעתי שיהיה קשה. בסוף נכנעתי ואפשרתי. אני מרגישה מצוקה גדולה. אני מנסה בכל כוחי לא להאמין . אני לא יכולה לשאת את זה. אני לא יכולה. אני לא יודעת איך ממשיכים . אני לא יודעת אם אני רוצה להמשיך.
מקווה שאתם כבר בסדר נפלא שנתת מקום ושאת מנקה דברים הם בחוץ קשה לשמוע ולדעת ...אבל הם בן כה וכה שם מרקיבים בתוכך ...מגיע לך ריפוי מגיע לך לנשום.... אוהבת ומחבקת ..
מתוקה שלי את לא צריכה להילחם בהם.. שלא יצאו.... להפך..תני להם מקום להוציא הכל החוצה כי הם רק מכבידים עליך..ואחרי שהם מדברים את הכאב שלהם...שלך...עם הזמן הכל יהיה קל יותר... פשוט תאפשרי להם.... הם רק לטובתך לא נגדך... חטולית
היי אודי יצאנו ליומיים טיול. זה אומר שנאלצתי לבטל שתי פגישות יקרות וחשובות עבורי. לא רציתי לצאת. חששתי שיהיה לי קשה. גם בלי הטיפול וגם להיות יומיים עם קולגות שחלקם לא קלים. התלבטתי מאוד אבל המנהלת שלי לא וויתרה לי על היציאה. שוחחתי עם המטפל שחשב שאני כן יכולה ומסוגלת. שוחחתי עם המנהלת שלי אמרתי לה שאני חוששת שיהיה לי קשה שאצטרך לנוח, שתהיה רגישה ותתחשב. עכשיו אני כאן. וקשה לי מאוד. ההתארגנות הייתה סיוט. 2 קולגות ניסו להפעיל אותי ולגרום לי לריב. קשה לי מאוד, אבל זה ייגמר וזה ישתלם לי, כנראה. הילה
הילונת הנה עבר יום אחד .... ואני מקווה שבכל זאת הצלחת למצוא כמה רגעים טובים וחוויות מצמיחות... אתך
הנה נקודת מבט חיובית על כל הקשיים שאת עוברת... " קשה לי מאוד , אבל זה יגמר וישתלם לי , כנראה..... את מצליחה גם לראות משהו טוב בתוך כל הקושי שזה רק מראה כמה את חזקה ומסוגלת עליהם !! ישר כוח מתוקה חטולית
הי הילה, אני מקווה שאת מצליחה לא רק לשרוד, אלא אפילו להנות בטיול. נראה לי שלמרות הקושי - טוב שיצאת. אודי
עוד פעם אתה הולך וגם אתה חוזר ולמרות שאני לא תמיד כותבת כאן הידיעה שאתה נמצא כאן נותנת לי הרגשה של אחזקה, עוגן לאחז בה אני יודעת שתחזור אבל מפחדים קצת. מאחלת לך שבוע מועילה ומהנה
מתוקה עצם זה שהוא חוזר צריכה לתת לך את ההרגשה שחשובה לך...כי המקום לא נסגר.... בטח כמו תמיד יעלו הודעות והכל ימשיך כמו שהיה עד עכשיו... חיבוק ענק לכולכם 🤗🤗... אוהבת חטולית
שלום חברות וחברים, יוצאים למנוחת אמצע השבוע שלנו. בשבוע הבא אהיה בכנס במהלך רוב ימות השבוע (אהיה בראשון, ואז נצא לחופשה). ועד אז - כרגיל. שמרו על עצמכם, אודי
למי שקשה..שלא תקרא כי מעצבן אותי נורא!!! מכעיס נורא!!! רווחה, משטרהחקירות...והחיים של הילדה פשוט נהרסו! מאז שהייתה בת 7 וחצי ידעו!!! חקרו וכלום לא עשו. עד שבגיל 17 נסתה להתאבד..הייתה באישפוז.ברחה מהבית להיות הומלסית...מה זה???????? מדינה נוראית!!! לאף אחד לא אכפת!!! תחקרו...אודי???? מה קורה למדינה שלנו???? למה???? למה הספק??? למה שילדה תמציא דברים? תצייר ציורים? פשוט גועל נפש של רווחה..משטרה וכל הגורמים..למה שמישהו בכלל ירצה להתלונן?? בשביל שיאשימו אותו?? תיק רפואי..הכל הכל כתוב!! אלימות חייבת להפסק במשפחות האלה!! בבקשה..זה מכעיס ונורא!! כשלא יודעים זה דבר אחד. אבל שיודעים ולא עושים כלום וסוגרים תיקי חקירה כי האם מטילה ספק???? למה?? לא רציתי להסתכל בתוכנית..אבל אי אפשר שלא!! קשה.... בבקשה צריך להציל את הילדות האלה!!!
הי מיכל, אכן. ותכניות כאלה, שמגבירות את המודעות לנושא, חשובות. כך יכולים להיווצר תנאים לשינוי. אודי
צודקת מתוקה בשביל זה עושים את התוכניות האלה כדי להעלות את המודעות הציבורית למצבים הקשים האלה... והנה שצופית הולכת איתם עד הסוף אפילו לחקיקה בכנסת ... אז לצד כל הכאב הגדול ..וכל הטריגרים שנפתחים אצל כל הנפגעות שרואות/אים את כל זה ...יש גם תקווה שדברים כן יכולים להשתנות...לא בבת אחת אלה כמו בכל בירןקרטיה..לוקח זמן... גם לאמן שופטים ואת כל מי שסביבם..כולל הרווחה וכל מי שתלויים בהם ואסופים באגודה אחת איתם..ללמד אותם..וכמובן שתמיד התשובה המנצחת היא...... חוסר תקציב.. כן לגמרי כואב ועצוב.. אבל לפחות נכנס למודעות... חטולית
כמו רוח רפאים שמחפשת מנוחה ומקום ..... החלמה .....מילה כל כך טריקית ....ותלוי איך מביטים בה ... אפשר לומר שבהרבה מובנים אני יותר בריאה נפשית מהרבה אנשים בריאים שאני מכירה .. ובפנים .....חולה יותר מהרבה אנשים חולים שאני מלווה.... חיה בשני עולמות ולשנהם שייכת לא שייכת .... כותבת וחושבת על איזה מהזאבים ינצח ...או לאיזה חלק ממני לתת לספר את סיפורו לחלק הבריא ... או לחלקים החולים כל כך .. איך להסתכל על הבור הזה שפעור בי באמצע הבטן שרק קרומי עור מכסים שאיש לא יראה את הבור...מה שעושה אותי בריאה כי איש לא רואה .. והבור הזה שפעור .... במה אני ימלא אותו .... במקום הרגשות הכואבים או הדברים הממסכים ..... כמו בעלי כותרת ...בריאה ,חולה ,בריאה ..... שני עולמות לשנהם אני שייכת ובאף אחד מהם לא מרגישה מקום .... רוח רפאים שחיה בעולם הזה....וכל רצונה הוא שקט ושלווה .... עצובה 😢😢😢
אביב יקרה כל כך קשה המציאות הזאת- קשה המציאות שלנו. מאחלת לך שתמצאי יותר ויותר השקט ושלווה .. אוהבת ואיתך, ינשופים
הי אביב מה שכתבת נגע לי בבטן הרבה יכולתי להרגיש כאב חד. יכולתי לרגע לראות אביב אחרת מדוייקת יותר חדה יותר הפערים הטלטלות הכאב השורף החלל בבטן אין לי מה לאמר חוץ מאשר לשבת בשקט לידך... ואולי אביב שמאפשרת שיתנו לה?? מחשבה שלך הילה
אביבוש מאמי לא יודעת מה להגיד לך אייך להרגיש ואייך להתנהל... עצוב שככה מרגיש לך... יכולה רק לשלוח לך מלא חיבוקים..ולהגיד לך שאוהבת אותך עם הכל הכל הכל.. 😻🤗🤗🤗🤗🤗🤗🤗.... חטולית
האמת מרוחקת יותר מתמיד .... ולא חושבת שאני לא מאפשרת ...ואלי את צודקת ... אבל האמת שפשוט זה נגע בך ....ואת צריכה לחשוב למה ???אני מתארת לעצמי למה ... כי בכולנו יש את שני הצדדים הכוחות והבור ..וכולנו כאן חיים בשני העולמות ...מהלכים בו כמו לוליין על חבל דק
כאן בבועה הזו מתקיימים שנהם יחד בעולם האמיתי שמחוץ לבועה זה לא יכול להיות ..... תודה לך על המקום הזה
אהובות תודה על היותכן בחיי
ניסיתי סוריקטה את הטכניקה שלך להתמודדות עם 7000000 התווים ללא הצלחה....באסה...מעצבן... .... .... אודי וכולכם , אודי...:(( ... אין לי כבר גרגר כוח.. אני מותשת לחלוטין... לא יודעת מה קורה.. אין לי הסבר..אין לי פשר ..אין לי קצה חוט.. ... כבר מס' שבועות אמא צביה ואני במריבות... ... יום, יומיים מסתדר ..יש שקט,רגוע ..משהו שקט שמאפשר טיפונת שפיות ואז שוב ... אמא צביה עושה לי גרוי ואני משתגעת.. חשוב מריבה... כבר אין לי כוח... אני מותשת... לחלוטין... .. כבר הצעתי לה שנסיים את האנליזה.. אתה יודע אודי? ביוני זה יהיה כבר 10 שנים... אולי זה כבר מספיק?? ... ואולי אודי אני לא ברת טיפול ??? כמה אפשר ??? אין לי מנוחה אודי... מה כבר אני רוצה ?? קצת מנוחה..שקט...רגיעה... ... אין לי כבר כוח אודי... .. אולי אני לא ברת טיפול אודי?? אולי אני כשלון ?? אין לי כבר גרגר כוח... זהו... במבי
אולי להוריד את כמות הפגישות...לדלל ... אם יש דברים שעוברים עכשיו שמעיקים ..ובתוספת הפגישות..יכול להיות שזה קצת יותר מידי לחץ עבורך..?? איתך מתוקה..👉... מקווה שתמצאי את הדרך להקל על הלחץ.. חטולית
יקירה עד היום מקשיבה לשיר איילה.... מקדישה לך את השיר של יובל דיין- תשאל את המים שיר שקט ונוגע... כשהקשבתי לו חשבתי עלייך https://youtu.be/aPmOiRA5WrY שלך הילה
הי במבי, מה פשר הגרוי וההשתגעות, אני משער שאתן נוגעות בזה? והצורך במנוחה הוא ברור ומובן. לילה טוב, אודי
שלום אנחנו מבית מסורתי ביתי התחילה לצאת עם בחור מישוב דתי בפגישה 5 נשאלה על ידו האם היה לה התנסות עם נשים הדבר זעזע אותה עצם השאלה האם זה מצביע על נטיות שלו לגברים? בפגישה נוספת שאל אותה שוב מה היא חושבת על גייז כששמעתי אלו בראשי כמה שאלות אולי הוא בעל נטיות למין הגברי? אולי הוא דו מיני? או שאולי נלחם המשיכה לגברים ומנסה לצאת עם נשים מאוד מוטרדת מעצם השאלות בשני פגישות שונות האם כדאי שתעזוב אותו? לתשובתך תודה
שלום נועלה, כמובן שאיני יכול לדעת על נטיותיו המיניות. גם לסטיירטים (משני המינים) יכולים להיות מחשבות על בני מינם. אני משער שהכי פשוט יהיה לשאול אותו ישירות. אודי
אהלן אודי היי סוריקטה במבי ואביב מה שלומכן? אתן חסרות כאן.... תוכלו רק לבוא לאמר שלום? שבוע שעבר הרגשתי רע בגלל מתיחות בעבודה... עכשיו זה נרגע.. מיכל וחתולית תודה שהגבתן לי בעץ שלמטה... למרות שזה וורטואלי אפשר היה להרגיש את התמיכה עד לכאן... ואליך אודי- תודה שאתה כאן, תודה על המקום הזה על הרגישות והנתינה. הילה
הילה הי, אומרת שלום.. אני פה ,קוראת אתכן.. לא כל כך מוצאת מילים ולכן לא כל כך מגיבה.. ייתכן שגם מחוסרת אנרגיות.. במבי
במבי יקרה עצוב לי לשמוע שכך את מרגישה... הלוואי שתרגישי אסופה, גרגר ועוד גרגר... אקדיש לך שיר הפוסט המקורי שלך... הילה
גם לי סוריקטה מאוד חסרה . האמת שהיא פשוט נעלמה פתאום וקשה לי שנעלמים פתאום ככה ....אבל כולכן עושות את זה כל הזמן . את שירי , חטולית שנעלמת לתוך עצמך ולא כותבת עלייך ....במבי ,שירה ,הילה ,ינשוף ....או כמו מיכל וחנה ואיה ועוד הרבה הרבה בנות שבאות והולכות....אני חושבת שגם אני וסוריקטה רצינו את החופש הזה עבוריינו ..יש משהו לא הוגן בלשבת כאן ולחכות מתי ואיך תבואו כמו הרגשה של מובן מאליו שאני יהיה כאן שתחזרו ...בלי מחשבה על המתח הזה של מי שנשאר שלא ברור לו מה עובר על השני . יכולה לדבר רק על עצמי וגם כתבתי את זה ..שאני מנסה לצמצם את עצמי ...הרעיון היה ממקום טוב של ללמוד איך להביא את עצמי מבלי לקבל אנטגוניזים מהסביבה .. בפועל אני חוששת שחלקים מסויימים שלי התלבשו על החגיגה והצמצום כרגע הוא סוג של התכנסות פנימה ... שגם לה יש מקום לפעמים . אז שירי תודה על הדאגה וההרגשה בחסרוני והכל בסדר אני כאן אבל בשקט .
אביבוש אהובה.... נכון שכבר הפסקתי לכתוב על עצמי אבל כבר הסברתי למה ועדיין אני כאן מגיבה... ולא נעלמת.. כל אחת עושה מה שטוב לה ומה שנוח לה... היו זמנים של איחוד ושיתוף...שמאז השידרוג..הלכו והתמעטו.. ואני עדיין חסומה ולא יכולה לכתוב כאן... רק לתמוך.... ימים יגידו...והכל לאט לאט הולך ונעלם... רק לומר שאני לא כועסת על אף אחת מהבנות כאן בפורום.. למרות שאם חסרה לי מאוד..מכבדת את הצימצום שלך... חודש טוב לכולם/ם... ושבוע טוב... חטולית
היי אביב היקרה, שמחה לשמוע שאת בסדר.... זו כמובן בחירה והחלטה שלך כמה את מעוניינת לכתוב בפורום. וזה בהחלט מובן שלפעמים רוצים שקט ושלא תמיד יש כוח או חשק לכתוב. באהבה...💜
היי אודי, כתבתי על קשר של 5 שנים עם המטפלת וכשל אמפתי שקרה אבל ההודעה ירדה למטה בטעות התנתקתי מהמערכת ועשיתי רישום מחדש בהמשך לתגובתך אתה כתבת שהחשוב הוא מה קורה לאורך זמן.אז לא פירטתי כי הפריע לי בעיקר המקרה הנוכחי כי הפעם בעיקר היתה לי חשובה תמיכה שלה עקב בעיה בריאותית שמפריעה לי ,אני סובלת מכאבים ראש ופנים חזקים במיוחד נמשך כבר כ-3 שבועות ונראה לי זה הופך לכרוני (3 שבועות כאבים 24/7 זה כבר מתחיל להדאיג אותי )ואני בבירור רפואי חוץ מלסמוך על הרופאים המומחים אין לי הרבה מה לעשות כרגע.. בכל אופן מהמטפלת ציפיתי לאמפתיה ולא קרה והיא התנצלה וכו' אז מה קורה לאורך זמן...קרו כשלים אמפתיים מצידה,קשה לה לקבל את הביקורת שלי על אלו... מצד שני יש אולי תלות בטיפול וקושי לעזוב למרות שההתנהלות שלה פוגעת בי קיבלתי החלטה לעזוב..אחרי מחשבה עמוקה ואחרי שיחות איתה אני חושבת שזה הצעד הנכון הבעיה היא שלא מצליחה להודיע לה על סיום הטיפול.אולי מתוך הרגל,אולי מתוך רצון להישאר ולתקן ,אבל כבר לא מאמינה שזה אפשרי .מרגישה שהיא מעצימה אצלי את תחושות הבדידות הקשה בגלל החסך שלה באמפתיה והטיפול מפסיק להיות מקדם ועוזר איך עוזבים טיפול כזה ?
נפגשנו היום ..היתה פגישה טובה.היא הבינה על איזה פצע היא דרכה לי ואני הבנתי שצריך לפעמים להחזיק את הכעס בלי להשפריץ אותו מייד ..אבל יש עוד עבודה לעשות.... יש לי חרדה לבריאות שלי ולקיום שלי ממש מחשבות חרדתיות יותר מאי פעם ...ואם יקרה לי משהו איך הבן זוג שלי יסתדר וכו'...מחשבות שכאלו...
שלום עדי, קודם כל - אני שמח שדיברתן ושהעניינים נרגעו ושבו למסלולם. אני בהחלט יכול להבין את הדאגה. משער שצריך להמתין לסיום הבירור הרפואי. עד אז - לדאגה יש תפקיד משמר ומגן. בשורות טובות, אודי
מרגישה שצריכה החזקה בטיפול יותר ומפחדת שמפתחת תלות לא בריאה במטפלת. מרגישה שצריכה אותה עוד ועוד ושפגישה אחת ממש ממש לא מספיקה לי. היא הסכימה שניפגש בשבוע הבא פעמיים אבל היום נפגשנו ורוצה אותה עכשיו עוד והרבה. משו בי לא רגוע בכלל ולא נעים לי להטריד את המטפלת בהודעות למרות שמבחינתה זה בסדר וכבר שלחתי לה כל השבוע הודעות
הי חנה, קרה משהו שהעיר את צרכי התלות האלו? מה פשר ההצפה? אני מקווה שתוכלי גם להיעזר וגם למצוא משאבים פנימיים שייסייעו בהחזרת היציבות. אודי
היי חנה. מה קורה? לא היית כאן הרבה זמן. מוכר המקום של צורך..זה זמני עד שיתאזן וזה בסדר.
המטפלת היתה בחופש לפני שבועיים וגם השבוע לא יכלנו להפגש. בהתחלה פחדתי להיות לבד ואז ככל שהזמן חלף והימים עברו נהיה סוג של שקט בפנים- הקלה שלא צריכים להתחבר לדברים, להניח אותם בצד- אפילו להתנתק מהם. ממש לא רע כך, לא רע בכלל. חוץ מזה שמתגעגעים למטפלת אני פוחדת שוב להתחבר למקומות החשוכים. בשביל מה? נעים לי במקום בו שאני נמצאת כרגע- ... אולי זה אשליה לחשוב כך...
אני מקווה ששלומכן טוב, חסרונכן מאוד מורגש בפורום... 💜🧡❤
מסכימה מאוד...!!, השמיעו קול בבקשה.. חטולית
אהלן אודי הי לכן מה שלומכן? עוברים עליי ימים קשים. אני זקוקה למילים.... זקוקה ליחס ותשומת לב... אשמח לקבל כאן... הילה
היי... לא ממש יודעת מה לומר. רק מקווה שישתפר. אני כאן..בינתיים. את מוכנה לשתף מה קורה? מיכל
היי הילה... את לא כותבת מה עובר עליך ולמה הימים קשים... אולי בטיפול... אולי בעבודה... במישור הריגשי.. הבנתי שחנוכה מבחינתך הוא חג מלא אור..??, משהו קרה..?? יתכן שאת מוצפת..... לא מבינה אבל שולחת לך חיבוק גדול עם מלא חום ואהבה עד אלייך... ואת יודעת.. זה רק זמני אוטוטו תכף גם יעבור.. את חזקה ואמיצה ומסוגלת להתגבר..יש לך כוחות לצאת מזה..👉 🤩😍🤗🤗🤗... איתך מתוקה חטולית
אודי יקר, לכולכן יקרות.... מפנה את הכעס לגורם המתאים! המחאה היום נותנת כח! והטיפול עושה פלאים... מוזר כמה מהר פחות מטריד אותי הדבר!! כמה מהר הטיפול הזה כנראה עובד!! עכשיו פתאום במקום לכעוס ולהאשים עצמי מאשימה וכועסת עליו!!!! אין מצב שאוכל דברים משמינים בגללו!!! אין מצב!! שומעות!!! אתן לא צריכות לפגוע בעצמכן!!!!! אצלי זה היה פשוט לאכול פחמימות בעיקר... תפנו את הכעס אליהם!!!!! הם אשמים!!!! זה לא חייב להיות בכוח..כנראה גם נחמדות זה סוג של אלימות :( "???" אתן אמיצות וחזקות!! שרדתן! אתן מקיימות חיים טובים!! למרות הכל!!! זה הסימן לניצחון שלכן! אתן חזקות! איתכן אחיותיי! אודי, יש בי כוחות...ויש בי הקלה עצומה כשמורידה ומשילה מעצמי הרבה הרבה מאוד... אך יש בי גם עצב..עצב גדול על...לא יודעת.. אובדן כלשהו..בלתי מוסבר ... נשמע הגיוני? אודי, זה מעציב אותי מאוד מאוד, לא רוצה לסבול מהעצב הנוכחי....כבר לא מאוד סובלת..כנראה הטיפול הזה עוזר במהירות הבזק???? מוזר לי..אבל זה לא קל... כועסת מאוד מאוד...מאשימה...מאוכזבת אולי שהאיש שחשבתי...כאילו זה שני אנשים שונים? אודי, צריכה קצת הבהרה..בסדר? צריכה מילים אך לא מאוד קצר..אתה יכול לא לכתוב כ"כ קצר..אלא קצת לחרוג ממנהגך...וקצת להיות לצידי? במילים... בטוב, בעצב.... תודה, חנוכה שמח...קצת שמח, קצת עצוב..כעס על מי שאולי אסור לכעוס..אבל חייבים לכעוס!! כי מגיע לו! לא לי...לא פייר! מבלבל..הא?
מיכלי מתוקה כל שאומר לך ..שאת בדרך הנכונה... ועצב לפעמים רגש בריא... אולי גם על אובדן של כל מה שאת משילה מעצמך... נוצר חלל ריק... את מצלאי את החלל הזה בדברים חדשים שתאהבי והם יגרמו לך שמחה..עוד סיבה ליישר כתפיים ולזקוף ראש כי מגיע לך..את עובדת על זה קשה... חטולית
חטולית יקרה, נשמע טוב...ואולי עצב על ניפוץ האשליה שהוא טוב מוחלט כזה... אודי, הכל מבלבל... אם הייתה מישהי אחרת הייתי בטוח אומרת לה: "את לא אשמה" "ילדות קטנות תמימות, לא מבינות"... בכל שאר הדברים דווקא הייתי חכמה...מאוד עם בטחון עצמי, לעמוד בפני כלם, לשיר, לדבר, להתחבב על כלם וכו'.....אבל האמון המוחלט, הטמטום...יאללה..איך??? ילדה. כל זה הלך ונעלם עם השנים...הביטחון העצמי נעלם... הביטחון בכלל עזב, הדימוי העצמי ירד... והיום מנסה להחזיר...עצבות על כל השנים האלה..עצבות תהומית שאולי תשאר שם תמיד..ואולי משהו כן מתרכך בעצבות..הפעם היא רכה יותר....פחות סבל יותר קבלת העצבות...מעניין אודי, בודהיזם..כתבתי לך כבר פעם שהיא מאמינה בזה...אולי השפיעה עליי :) היום עצוב לי אבל מרגישה שמותר..שזה עצוב נוגה כזה...על אובדן כלשהו...על תמימות של פעם..ולא מוסיפה מכאוב או כעס על עצמי שעצובה...לא יודעת...
מיכלי מתוקה אם את יכולה לומר זאת למישהי אחרת למה את לא יכולה להגיד זאת לעצמך.?? במה את שונה מכל אחת אחרת.. אל תשכחי שאת כבר לא נמצאת שם..מזמן..? עכשיו את רק מרפאה את הפצעים... קולפת את השכבות המיותרות שישבו עלייך במשך שנים... את תגלי עם הזמן מה בדיוק עצוב לך... אולי כשתתחילי למלא את החור שנשאר שם...מיותם.. בדברים קטנים ושמחים... איתך מתוקה חטולית
הי מיכל, עצב הוא לא בהכרח סבל. גם לאבד משהו לא חייב להיות סבל. זה עצוב (מעניין אותי לשאול על מה העצב), אבל זה בסדר להיות עצובים כשמשהו אובד. אודי
רציתי לשתף במקרה שקרה מול הפסיכולוגית אז ככה:אני מתמודדת עם בעיה בריאותית מסויימת בימים אלו ,בעיה שגורמת לי לתופעה של כאב פיזי,אבל היא לא מסוכנת ,נבדקתי ע"י רופאים ובפגישה האחרונה שיתפתי בכך את הפסיכולוגית ופתאום היא ממש ירדה עלי על כך שיש לי חרדות מאותה הבעיה. מכך שאותה בעיה מגבילה אותי וזה גורם לי לחרדות קשות שהפכו לי את החיים למרות שאני משתדלת להמשיך בשגרה אבל זה קשה, כי יש הגבלה ענקית בתפקוד בכל אופן,היא אמרה לי "טוב אז תפחדי," "אז תסבלי " אז תתנהלי ותתנהגי כמו איזה זקנה " משפטים כאלו......מרוב העלבון והכאב לא הצלחתי אפילו לענות לה ,,גם אני במצוקה מהבעיה שנחתה עליי וגם חוסר אמפתיה וחוסר הבנה מצידה.. כל הפגישה לא הייתי מסוגלת להעיר לה למרות שממש נעלבתי.. שלחתי לה הודעה אחרי הפגישה כתבתי לה שנעלבתי ושאני מבינה שהיא חסרת סבלנות כלפיי וזה לא נעים לי להרגיש ככה ..כתבתי לה שאני מבינה שהיא בנאדם ולא מכונה ומותר לה להתעצבן או להיות חסרת סבלנות אבל גם לי מותר להיעלב ולא להסכים ולצפות לאמפתיה ותמיכה... במקום להיות אמפתית היא פשוט יורדת עליי ואומרת לי מה לעשות ואיך לחיות... בכל אופן הייתי בשוק שהיא לא הגיבה להודעה שכתבתי לה ו לא הופעתי לפגישה והיא כמובן לא טרחה אפילו להתקשר אליי במשך שבוע אתמול היא פנתה אליי,התקשרה(טוב שנזכרה אחרי 8 ימים אבל מילא )נפגשנו היום והיה קשה.... היא לא הבינה מה אני רוצה ממנה ומה לא תקין בהתנהלות שלה.. ניסתה להתכווח איתי ולהראות למה היא צודקת ומשהו בדברים שלה לא פגש אותי נכון והתפוצצתי (ואני לא בנאדם שנוטה להתפוצץ ..). בשורה התחתונה היא מבינה שקרה לה "כשל אמפתי" והתנצלה על כך. קיבלתי את ההתנצלות שלה כי אלו דברים שיכולים לקרות היא לא ידעה שהתגובה שלה לא מותאמת ופוגעת בי והיא הבינה איפה היא טעתה בכל אופן .אני מרגישה ש זה כבד עליה רק לעודד לתת מילה טובה ולנחם ..פשוט זה מאוד כבד עליה ואי אפשר להוציא את זה ממנה בכוח גם אם זה משהו שאני צריכה ורוצה לקבל . יש פגישות שאני צריכה רק עידוד וכבד עליי לעשות "עבודה טיפולית" היא אומרת שהיא מבינה את הצורך והיא פשוט טעתה איתי וכנראה שהיתה צריכה להתנהל אחרת אבל מאוחר מידי ואני פשוט לא סומכת עליה .נפגעתי ופוחדת להיפגע שוב . הפגישה הסתיימה בזה שאמרתי לה שאני שמחה על היכולת שלה להכיר בטעויות והכשלים שלה ולהתנצל עליהם והיא אמרה בתגובה שהיא שמחה שחזרתי לקליניקה ולא ברחתי ובכל זאת קשה לי לסמוך עליה .ואיך ממשיכים מכאן? יש עוד המון דברים שלא הספקתי להגיד לה ומפריעים לי ואני מרגישה שהיא חוסכת בתמיכה ועידוד ,אותה תמיכה שפשוט נחסכה ממני כל חיי אני מרגישה בדידות תהומית אין לי תמיכה מסביב חוץ מהטיפול.וגם שם זה מתפספס
שלום לדעתי כדאי וצריך להביא את כל מה שמפריע לך לטיפול כמו שעשית קודם חטולית
היי...גם לי זה נשמע דברים שביניכם בטיפול. לכן עדיף להביא לשם. אולי להראות מה שכתבת פה? לדבר על כך. בהצלחה.
תודה רבה על התגובות ... הבאתי לטיפול עדיין יש בעיה באמון מול המטפלת ולדבר איתה לא בטוח שיפתור את זה כי מהכרות אישית איתה(5 שנים ) יש לה קושי לקבל ביקורת ואני מבינה אותה לאף אחד לא נעים שמבקרים אותו בין אם הביקורת מוצדקת ובין אם לא אמנם במקרה זה היא הבינה שעשתה טעות אבל הבינה את זה אחרי שהתעצבנתי והתפוצצתי עליה חלק מההתחרפנות שלי גם להתפוצץ מתוך תסכול
שלום לך, מה שחשוב זה מה קורה לאורך זמן, לא כשל ספציפי כזה או אחר, בעיקר אם היא יכלה לקחת אחריות על החלק שלה. למרות הקושי לסמוך (מבחינתך בצדק) - חשוב להמשיך ולשקם את הקשר. אודי
האם הסבל שנמשך הוא משרת משהו? האם הסבל שלי הוא מתוך הרגל שאני לא מוותרת או רוצה לשנות באמת??? האם אדם שנמצא בטיפול כל כך הרבה זמן כמעט 9 שנים רוצה באמת להפסיק לסבול??? אן שהסבל המתמשך הזה עושה לו טוב????,, קראתי לכותרת נקודות אור למחשבה כי זה חנוכה וגם המטפלת שאלה אותי את השאלות האלו. ופתאום חשבתי שפעם זה אולי היה ככה..שמשכתי את הסבל כי זה שירת. היום פחות..חושבת שהיום אני במקום אחר ופשוט כבר לא רוצה לסבול!!! ולכן מנסה שיטה אחרת...ולמרות שכל כך עוצמתי אני מנסה שלא לסבול יותר מידיי ויוצאת יותר מהר ממצב הבאסה הזה. אז יופי..יש התקדמות. ובאשר לכאן. צריכה לבדוק מה מתאים עבורי..וכמה.. וחזרתי יותר מידיי בתקופה קשה. ותמיד כותבת ישר בלי לחשוב יותר מידיי. אולי הגיע הזמן לחשוב לפני.....מחשבות.... נקודות אור שיהיו לכולנו ושלא נשכח אותן. חג אורים שמח. מיכל
היי מיכלי אני חושבת שהתשובה שלך נמצאת בדיוק במקום שענית בכותרת מתחתיך... כמה טוב שיש מקום כזה.... חטולית
היי לכולן אודי מה שלומך? לא הלכתי היום לעבודה.... אני מרגישה מותשת... ישנתי הרבה בשבת... ועדיין צריכה קצת הפסקה והתרעננות........ אין לי כל כך פואנטה. כן רוצה לבוא לכאן למקום שרואה את הצרכים הרגשיים שלי... זה חשוב לי... הילה
טוב שיש מקום כזה. נכון?? תנוחי היטב ואגרי כוחות. כמו שאודי כותב. זה חשוב!
הי מיכל בהחלט.... אני נחה... תודה הילה
רוצים לבוא לכאן אבל יותר מדי מפחדים. עכשיו באתי ועדיין פוחדים מאוד. אני זקוקה למקום בטוח. אני משתדלת לכבד את השני ומבקשת שהוא יכבד אותי גם כן. כאשר נשתתף כאן אני מבקשת שזה ישאר כאן.
ינשופית. למה את מרגישה שהמקום הזה לא בטוח לך?? הילה
מתוקה שלי מה שנכתב כאן תמיד נשאר כאן... רוצה לספר למה אתם פוחדים ... חיבוק עוטף ורך איתך מתוקה חטולית
הי ינשוף, זה מעניין, כי בסופו של דבר זה פורום אינטרנטי, ובכל זאת נוצרת תחושה של 'מקום' ושל 'בטוח'. בהחלט חשוב שהמקום ירגיש בטוח, ואני בטוח שהדבר חשוב לכולנו כאן. אודי
תודה על שכתבתם..במבי יקירתי, ברור שיש הבדלים בטיפולים. לפעמים אנחנו אפילו מקנאות אחת בטיפול של רעותה...אני למשל מקנאה במתנות שאת מקבלת:) במיוחד כשהיא נוסעת והיא מבינה את הצורך בכתיבה...כי לי יש כזה צורך.. במספר רב של פגישות בשבוע כשאני רק פעם אחת בשבוע. בהבנה האין סופית שלה אותך. והצלחת להצחיק אותי קצת...החיבוק נעשה בסוף כל פגישה חחחח חופשי על הבר.. וכשחיבקתי אותה ברגל..היא לא זזה. אז קצת הרגיש לי דומה..אבל בחיוב כי היא לא נבהלה מזה..זה טוב. חטולית, תודה שאת תמיד מעודדת ועונה. ואודי... אתה יקר לי..המקום הזה יקר...לפעמים מרגישה נתקעת, לא שייכת, הורסת...מטומטמת בעיקר על השטויות שעונה או מגיבה לאחרות.. כשהופיעו לכאן בנות שהתחילו לענות לאחרים ואתה שמחת כל כך על השיח ..אני לא. רציתי אותך. תשובה שלך..הרחקת את התשובות שלך לסגירה כי חיכית שנענה אחד לשני..שניצור קבוצה. אני פעם עניתי יותר לאחרות..מאז הקבוצה אני מרגישה דווקא הפוך....לא שייכת לחכמות שיודעות איך להגיב. אני טיפשה. וברוב טיפשותי גם מפרשת אחרים ובגללי הכל נהרס....כמובן שרוצה לברוח מפה...בגלל זה.....טוב שיש שיח אבל טוב שאתה עונה גם.. קצת איבדתי מהמקום שהיה...אולי לטובת אחרים...אולי אזוז מהמשבצת של היחד הזו...דבר נוסף...עוברת קושי בטיפול החדש הזה..הכל צף ומסריח ומגעיל.. .אבל זה כבר לא בא לי לשתף....
הי מיכל, שום דבר לא נהרס... זו חרדה שמתעוררת כנראה מול מה שקרה כאן. מותר, וזה בסדר. אודי
