פורום פסיכולוגיה קלינית

בני בן ה- 5.5 עבר טאומה. חמותי עשתה מעשה חמור- השאירה אותו עם אחיו בן השנתיים וחצי באוטו לבד ועלתה לקחת טלפון ששכחה בבית. הוא סיפר לנו שהוא בכה כי הוא פחד אבל אחיו לא בכה. הוא פתח לו ולאחיו את החגורה יצא והוציא אותו מהאוטו ונכנס ללובי של הבנין. מאותו יום כל לילה הבן הגדול מתעורר ואומר שהוא חולם שדובים רודפים אחריו ועל איש שחוטף ילדים. הוא מתעורר 3 פעמים בלילה ואומר שהוא מפחד מחושך ולא יכול לישון. אנחנו מחזירים אותו למיטה ואומרים לו שאין לו מה לדאוג שאנחנו פה ושומרים עליו ולא נעזוב אותו . בסוף החודש אנחנו סוף שוף החלטנו לנסוע לבד לפראג. פעם ראשונה בלי הילדים. ואני חוששת לאור התפתחות העינינים. מה לעשות?????

שלום נועה, להשאיר לבד ילדים קטנים במכונית זה באמת מעשה חמור, וטוב שאת מזכירה לכולנו עובדה חשובה זו. לא סיפרת כמה זמן עבר מאז אותו אירוע, וכמה זמן נמשכים הפחדים. בכל מקרה, אתם נוהגים נכון בלילה, כאשר אתם מחזירים אותו למיטה ומזכירים שיש מי ששומר. הייתי יוזמת שיחה עם הילד בעקבות אותו אירוע, ומסבירה שהסכנה האמיתית שעמדה מולו היא מכת חום והתייבשות, ולאו דווקא חוטפי ילדים (מאיפה הוא שמע על זה?) או דובים. תמיד עדיף לתת גם לסכנות בחיינו ממדים מציאותיים, כך קל יותר להתמודד איתן. בישראל, עדיין קל יותר למות מחום מאשר להיחטף... בעניין הנסיעה, לא הייתי מבטלת אותה בצל האירועים הללו, אלא (שוב!) מדברת איתו, מסבירה שמדובר בימים ספורים, בהם יהיה מטופל היטב ע"י אנשים שאתם אוהבים וסומכים עליהם (בהנחה שזה אכן כך). עלינו לזכור שבגיל הילדות יש תקופות של חרדות ופחדים גם ללא אירועים טראומטיים, ולכן הדילמה שאת מעלה נכונה כמעט תמיד. כאשר נוסעים לחו"ל יש להביא בחשבון שמדובר בתקופה רגישה ושברירית עבור ילדים צעירים, המעמיסה עליהם תביעות חדשות מעבר לאלה שמציבה השגרה. עוד יש לזכור, שלילדים אין עדיין תחושת זמן טובה, וגם מס' ימים נחשבים כנצח. אפשר לעשות טבלת ייאוש קטנה, להשאיר מתנות קטנות או מכתבים לכל יום, להתקשר הרבה, וכמובן להביא מתנה שווה מחו"ל. חופש נעים ליאת

אני רק רוצה להודות לכל מי שהתאמץ וענה לי זה חשוב מאוד בעיני. האם הדמות באמריקו פסיכו סובלת גם מהפרעה זו? או שאלו רק קוים בולטים בזה שהוא פסיכופט? סליחה על כל הבלאגן... אני מחפשת בנרות דמות מספר או סרט בעל הפרעה נרציסטית תודה על הכל

רעיון נוסף עמוס עוז - חרוזי החיים והמוות http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/844199.html בהצלחה

כואבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבב לייייייייייייייייייייייייי. היא אמרה עכשיו שגם ביום א' היא לא תהיה ואני כועסת, פגועה, מאוכזבת, לא יודעת מה יותר. אני כועסת כי היא לא ממש אמרה לי שהיא לא תהיה חודש. בהתחלה אמרה שנדלג על פגישה אחת, אחר כך רגע לפני הנסיעה אמרה שאנחנו מפספסות שתיים ועכשיו היא אומרת שגם ביום א' לא. היא פותחת ופותחת ופותחת לי דברים ואז נעלמת לי. היא לא עושה בכוונה, אבל זה כל כך מכאיב..... ומשאיר אותי כל כך חסרת אונים. אף אחד לא היה כאן כשהייתי צריכה והיא עושה את אותו דבר, כמו כולם. שילכו לעזאזל.

הי רשת, באמת כואב. כפי שכתבתי אתמול, אני חושבת שאי אפשר להשאיר את פצעי ההתרחקות האלה ללא דיבור. איכשהו, יהיה צורך לחבר את ההפסקות בטיפול לזמנים בהם הוא קיים במלוא מאודו. ואיכשהו, אני סומכת עליכן שתמצאו את הדרך (לא עכשיו, עכשיו את כועסת). את יודעת שאנחנו נמשיך להיות כאן. לא טיפול, אבל נוכחות שקטה וקבועה... לילה טוב, אורנה

מה עושים כשמוצפים כל כך? כבר כמה ימים אני לא מצליחה לישון. הראש שלי עמוס אני גם לא מציחה להתרכז בחימודים עמוס לי בפנים ומה עושים עכשיו...?

רשת, רשת את מקסימה אמיתית, אפילו כשאת כועסת, אני מסכימה עם אורנה "אי אפשר להשאיר את פצעי ההתרחקות האלה ללא דיבור" . נכון לא בריא לכעוס.אבל הרבה יותר מזיק לשמור את הכעס,ולא לדבר עליו, גם אם תכעסי עליה, או אם תאמרי לה דברים קשים, חשוב שתדברי איתה על הרגשות המעיקים. ומותר גם לכעוס. מקווה שתצליחי למצוא לך יד מושטת ואוזן קשבת. לפעמים הלבד הוא הרגשה פנימית גם אם מוקפים באנשים..

יודעת שאני צריכה ועדיף כמה שיותר מהר לפנות לעזרה אבל לא מצליחה להביא אותי לזה. צריכה מישהו שיעשה בשבילי את הצעד הראשון... אין לי מישהו שיעזור לי לעשות אותו. מה עושים?

צריכה עזרה יקרה, בקשה נוגעת ללב: רק תתחילו עבורי, ומשם אני כבר אמשיך... האמת היא שטיפול דורש הרבה מאוד כוחות, כוח להתמיד מתוך הכאב והקושי. לכן, רק מתאים שגם תחילתו לא פשוטה... אני מבטיחה להחזיק לך אצבעות מכאן, להחזיק איתך את התקווה שתוכלי להתחיל ותוכלי להתמיד... בהצלחה, אורנה

אני מצטערת אולי לא הבהרתי את עצמי נכון אני מאוד רוצה עזרה ואני לגמרה מוכנה להתחיל לטפל בעצמי אבל אני שואלת ומבקשת שימליצו או יפנו אותי למקום שבו ניתן לקבל טיפול במחיר סביר שמתאים לכל כיס ולא 200 ש"ח לפגישה ושוב תודה מראש

לאורנה, תודה. אך הסיכוי שאדם חסר כוחות שכמותי וכל-כך מקובע בחיים שלו יצליח להיפתח מספיק לטיפול... קלוש. אני מנסה להביא את עצמי לטיפול כבר 4 חודשים וכל פעם דוחה מסיבה כזאת או אחרת...

אורנה...זה לא הצליח.ניסיתי להסביר.והיא כל כך ניסתה להבין.אבל כעסתי כל הזמן, והרגשתי שאני לא יכולה להגיד את המילים.ורציתי שהיא תשאל אותי את השאלות ה"נכונות" ,אלה שמחלצות...ועכשיו היא תיעדר לשבוע הקרוב.ואני רוצה שתישאר, בא לי לנסוע לשם מחר רק לראות אותה..אבל אני לא יכולה.ואני גם לא מבינה למה אני רוצה בכלל...ולמה אני כועסת עליה, ולמה עליי? הלכתי לקוסמטיקאית היום.אחרי יותר מחודשיים שלא...זה דבר שבימים כתיקונם הייתי מקפידה לעשות כל שלושה שבועות.ואני רוצה שימים יחזרו לתיקונם,את מבינה? אני רוצה לחזור להיות.טיפשי לספר לך את זה ? זה פשוט אחת ההתגלמויות של החולי הזה..שיהיה לך סופ"ש נעים וטוב.

ויק-ויק, אולי היה קשה במיוחד להסביר מתוך ההיעדרות הצפויה שלה, כמעין הכנה קטנה ללבד הצפוי. בעוד שבוע, כשתחזור, נסי גם את לחזור אל הדברים ולהסביר שוב. טוב שטיפלת בעצמך גם בעזרת קוסמטיקאית, וזה לא נשמע לי טיפשי בכלל - זה אומר לראות את עצמך ולדאוג לעצמך. זה יופי. לילה טוב, אורנה

שלום רב האם מישהו יודע על סרט או ספר בהם ישנה דמות שלה הפרעת אישיות נרציסטית אשמח לקבל כל תשובה שבוע מקסים

יש לך במציאות את אבישי רביב, היטלר, סטאלין, אלביס פרסלי, לפחות ככה אומרים עליהם. אומרים גם שאחת הדמויות ב - דילברט גם נחשב כזה http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%93%D7%99%D7%9C%D7%91%D7%A8%D7%98 ומאמר שמצאתי אולי יוכל לעזור לך למצוא הלאה http://www.levanco.com/readings/narcissistic_leaders.html

בסדרה "המשחק של אנדר" סופר: אורסון סקוט קארד החל מהספר "הצל של אנדר" - דמות בשם "אשיל"

שלום עדי, לא עולה בדעתי כרגע משהו ברור. נסי להסתכל בביוגרפיות של אמנים ושחקנים (לא להיעלב בבקשה, אני לא אומרת בזה שכל אמן או שחקן סובל מהפרעת אישיות נרציסטית), אולי תזהי שם אלמנטים מסוימים. בהצלחה, אורנה

בתי בת שנתיים ו 3 חודשים, ילדה שמחה, מאד תקשורתית ובהחלט ניתן לומר שאנו מגדלים אותה בנחת ושלווה. (בת יחידה נכון לכתיבת השאלה... ) היא נמצאת מגיל שנה וחצי במשפחתון בו 3 ילדים באוירה מאד ביתי ונעימה ועתידה לעבור כבר השבוע לגן ילדים בו 15 ילדים בקבוצה. (המעבר בשל לידה צפויה של מטפלת המשפחתון). כיוון שהיא ילדה מאד זהירה וכלל לא שובבה מעטות הפעמים שיש לנו, ההורים, צורך לאסור עליה בנחרצות איסורים שונים כגון נגיעה בחשמל או מצבים בהם היא שומעת "לא" מוחלט וחד משמעי. כמובן שאנחנו אוסרים עליה דברים , אך אלו הערות שמוצגות כמשפטי הסבר- לדוגמא " לא עושים.... כיוון ש...." זה לרוב מספיק. השאלה שלי מתיחסת לעובדה שכאשר מעירים לה אחרים (סבא/סבתא/ שכנים וכו') ואומרים לה לא לעשות משהו היא נעלבת עד עמקי נשמתה העדינה ומגיבה בבכי היסטרי שניתן להרגיעו רק בחיבוק ארוך של אחד ההורים. - כמובן שאם הערה שכזו היתה מגיעה מאחד מאיתנו ההורים התגובה היתה שונה, למרות שהיו גם מצבים שהערה שלנו בנוכחות סבא/סבתא גרמה לעלבון דומה. אנו מנסים לתמלל את רגשותיה במצבים אלו ולגרום לה לדבר ולומר מה היא מרגישה במקום לבכות ללא שליטה, אך במצבים אלו היא אילו "נאטמת" ולא שומעת אותנו. החשש הגדול שלי הוא שבגן החדש היא מן הסתם תחשף להערות שונות של המטפלות שיעוררו אצלה תגובה דומה והיא לא תמצא נחמה כיוון שאנחנו לא נהיה שם . בנוסף אציין שבכיה כל כך היסטרי שמביא אותה להקאה אם לא עוצרים אותו בזמן- דבר שאותי מאד מלחיץ. מצד אחד אני מרגישה שאין הרבה מה לעשות לגבי הגן ושאחרי פעמיים או שלוש היא פשוט תלמד להתמודד, אך מצד שני הייתי מעוניינת להתייעץ האם ניתן להקל עליה באיזו דרך וללמד אותה דרכים ברורות יותר להתמודד עם רגשות אלה שמציפים אותה. אודה מראש על תשובתכם,

שלום לך. לדעתי .הדבר הכי פשוט שאת יכולה לעשות כצעד ראשון , זה לדבר עם הגננות . ולספר להם את מה שספרת פה בפורום. אני בטוחה שתמצאי אוזן קשבת . עם הזמן .בתך תלמד" להשתחרר" מאותו דפוס התנהגותי .ככל שהיא תחשף לדגם ההתנהגותי המקובל במסגרות .היא גם תלמד להכיר תגובות אחרות של ילדים לכל מיני הערות וגערות מצד המחנכים. בקיצור .היא תלמד להתחספס....... לא נעים ...לא נורא!

שלום מישמיש, אכן, ילדה נבונה ורגישה, ונדמה לי שאפשר לזהות בכתיבתך שהיא ירשה עדינות נפש ורגישות לניואנסים מאמה... אם אני צודקת בהתרשמותי, אולי יקל עלייך להיזכר בזכרונות הילדות שלך, בהם יופיע מן הסתם גם ההכרח להתמודד עם אחרים שיש להם עמדות, וכוונות וסגנון שונים משלנו. זהו חלק משמעותי מהגדילה של כולנו. לצד זאת, בנושא ההקאות הייתי מתייעצת טלפונית עם הקו להורה של אוניברסיטת תל-אביב (חפשי בפורום או באמצעות מנוע חיפוש), זה פשוט נשמע לי חבל. בהצלחה, אורנה

באתי היום מותשת לגברת שלי.. סחוטה ומרוקנת מרוב מחשבות כל כך רציתי להתפרק לידה להרגיש, סוף סוף, במלוא מובן המילה, בנוכחותה אבל הייתי כל כך סחוטה שיצא לי בעיקר דיווח, יבש קצת, על רגשות ועובדות. אמנם סיפרתי, שזה כבר טוב, אבל וודאי נראיתי לה מוזרה קצת. ביכולת הזו שלי לדבר על הניצול שניצלתי את המצב החדש כדי לזכות בתשומת-לב, וכמה זה לא ראוי. ולא לדבר על איך המצב החדש גורם לי להרגיש. דיברתי על כמה אני לא אוהבת לעשות סצנות, כמה זה לא הסגנון שלי לנפח דברים. כמה זה בלתי נמנע- הניפוח הזה- כשמעלים או מספרים משהו. כך התחמקתי, בדיעבד, מלדבר בצורה מפורשת ומלאה על רגשות. להודות שזה משהו שמצדיק לספר אותו. היא לא האמינה שכל כך הרבה זמן שמרתי את הדברים לעצמי. אני לבטח משונה בעיניה.. כל כך הרבה פערים בין הבפנים לבחוץ. היא וודאי לא יודעת כמה היא כבר קרובה אליי. לא מודעת לזה שהיא כבר צורך של ממש עבורי. שאני אוהבת אותה; את המבט שלה, השקט, את המבט שלה הסקרן, את זה המחייך בקריצה- חצי קונדס, את המבט הממתין. את זה המתאפק. את כולם אני אוהבת. מתבוננת בהנאה שקטה איך הם מתחלפים..תופסים את מקומם, לפעמים בצורה חלקה ולפעמים בקפיצות היסוס קטנות. אני אוהבת את זה שאנחנו כבר מכירות תקופת מה. אוהבת את זה שהיא לא חברה שלי או אמא שלי,לא מעורבבת בי. אדם שלם ונפרד בפני עצמו. ואנחנו מדברות, חושבות בלי להתערבב. אני כל כך אוהבת את החדר שלה- את זה שהיא נותנת לי בו מקום. שהיא מאפשרת לי לנשום.. שיגרתי אליה , בסופו של דבר, כמה מילות קירבה, מהלב לנייד, כמו שרק בכתיבה אני יודעת לשגר. ואז טלפון הבייתה...ודאגה.. כואב לה.. שרק לא יכאב לה..

י?ד?ים חמות ופנים א?למו?ת/ תרצה אתר ידים חמות ופנים א?למו?ת וצ?ו?אר כמו ת?ו?ך-הקיץ, מלא מ?סתורי שרב, רחוקה, רחוקה ומרבה בשתיקה אני לצידך עכשיו. השמים השילו עורות ושינו את פניהם הרטובים, עיני הדגים באקוריום דולקות כשלושה פנסי מדרכה עצובים. ובקרן האור שמתוך המנורה יורדת, אולי, ננסית זעירה, כמו כל הדברים שאולי ישנם, כי פשוט נעים להמציא אותם, ונעים שאולי הם כן ואולי הם לא- אך ידים חמות ופנים א?למו?ת הן ממש אנחנו, ממש כמעט הרגע הזה בעצמו (א)

שלום לילך, שלום אבישג (?) עם השיר הנפלא, כמה יפה אתן כותבות...תיאור חם ורך של אינטימיות בהתהוות. נשמע לי יופי מה שקורה שם עם הגברת. מילה על אימא - לילך, זה בסדר גמור להרגיש שפע מבלבל של רגשות גם למול כאב של אדם אהוב. (אפילו אדישות. אפילו לבלוב.). שלא יכאב, אורנה

תודה אורנה,.. אכן, חמימות נעימה וטובה כלפי הגברת שלי הנחמדה זה מרגיש בטוח, גם אם אני יודעת שזה לא לנצח ושקרוב לוודאי שגם אם אני מרגישה מובנת, אני עדיין לא לחלוטין מובנת ושעוד יהיו מתחים פה ושם בינינו.. אבל למה אני ישר מסייגת :-) נעים לי איתה. לפעמים אפילו נעים מאוד. אני אשתדל לזכור את מה שכתבת לגבי אמא, לימים בהם אייסר את עצמי על אנוכיות או אדישות או מה שיבוא קודם.. וא' נפלאה... איזה שיר יפה ומרגש.. קראתי אותו כמה פעמים. וכנראה שעוד אקרא תודה על הרגישות וה"אישיות" (לא מצאתי את המילה) ועל שטרחת וחיפשת את השיר היפה תודה.. ל.

בני בן 5 שנים. היום במהלך האמבטיה אמר לי "את יודעת מה אני יעשה? אני יהרוג את עצמי". הייתי המומה! שאלתי אותו איך הוא חושב לעשות זאת והוא ענה "אקפוץ מהחלון". שאלתי אותו מה יקרה לו אם הוא יקפוץ "אני אמות" ומה קורה כשמתים? "אני אהיה שליח, יוכלו אותי חרקים ולחברים בגן יהיהו הרבה חרקים לתפוס". יש סיב לכך שאתה רוצה להרוג את עצמך? "כי את מכעיסה אותי" אמרתי לו שטוב שמספר לי ואם ירגיש כך שוב שיספר לי ונדבר על כך. מהלך כול הזמן הזה טיפלתי גם בבני בן ה 1.6 ולמעשה לא יכולתי לפנות לו זמן יחידני. אחר כך הוא שב וחיבק ונישק אותי הרבה פעמים (לא אופייני לו) דיבר איתי כמה הוא אוהב אותי. עוד הוא הוסיף שיש לו חלומות רעים בלילה שרובוטים ומפלצות טורפות/הורגות אותו. אני חייבת לציין עוד שני פרטים: לאחרונה לאחר חצי שנה יבשה הוא הרטיב פעמים בלילה. אביו היה במילואים 10 ימים וצפוי לחזור לשם שוב השבוע. מה אני עושה עם זה?????????? עד כמה להיות מודאגת. אנחנו בבית שכור קומה שנייה ללא סורגים בסלון. עד כמה להילחץ ולעקוב אחריו. האם חיוני ללכת לפסיכולוגית? הוא להסתפק בהיוועצות איתה. האם ליזום איתו שוב שיחה בנושא או לעזוב את זה ולבדוק עד כמה זה התכנים האלו עולים שוב?

תשובה לא מקצועית: לדעתי אין מה להלחץ למרות ההצהרה הקשה. נראה לי שילד בן חמש לא מבין את המשמעות האמיתית של המוות ויתכן שהאמירה באה מתוך איזה תחושת מצוקה וקושי זמניים שהוא לא יודע איך להתמודד איתם. מה שנראה לי זה שכדאי להיות עם אצבע על הדופק ולבחון האם ההצהרה הזו מופיעה שוב ועד כמה היא נובעת מבעיה אמיתית. רק אם נראה לך שהעניין ממש מטריד אותו כדאי לפנות לפסיכולוגית. כאמור, זוהי דעתי האישית הנובעת מן השכל הישר וההיגיון ולא מתוך ידע מקצועי.

שלום אם, בגיל חמש פורחים הפחדים, ומגוון אינפורמציות שמספרים ילדי הגן האחרים חוברות למפלצות הפנימיות... לאור זאת, העמדה הראשונית שלי היא שאין צורך להגיב באורח אקטיבי, אלא בעיקר להקשיב, להסביר את העולם המבלבל הזה, ולהיות נוכחת עבורו. לצד זאת, בהחלט כדאי להיות עם היד על הדופק, ולהתייעץ עם איש/ת מקצוע במידה והפחדים מתמידים ומפריעים לבנך. בתור התחלה, כדאי לשוחח טלפונית עם מומחי הקו להורה של אוניברסיטת תל-אביב (חפשי את הטלפון בפורום או במנוע חיפוש אינטרנטי), מהם תוכלי לקבל הכוונה ראשונית. בהצלחה, אורנה

שלום רב לאם השואלת ודאי שהצהרה מסוג זה תעורר אצלך דאגה תדאיג תלחיץ ואף תפחיד. אך לפי דעתי אליך ראשית לוודא ביחד עם הילד איךיגיעה למצב כזה בגיל כמו שלו לומר או יותר נכון לצאת בהצהרה כזאת.נסי לברר זאת איתו ונןסף ליזכר אולי הוא נכח בזמן מריבה אפילו ברחוב או בבית אחר כשאת נככת גם ושמע את זה.הייתי רואה בזה אומץ כי יש הרבה מבוגרים שלא מדברים עלל המוות אלא גם לא יודעים ליתמודד עם זה. ולא מצליחים לשלליהם הרבה שנים עם אובדן.הייתי גם מעיצת לך לגשת עליו בעדינות ולשאול אותומדוע הוא אמר כך. יכול להיות שהוא מרגיש שלא מתיסים אליו.ורוצה להשיג יתיחסות מכם על ידי התנהגות קיצונית. ולכן באה בהצהרה מסוג זה.יש בכל אופן כל גורם שיכול לססייע לכם ומיוחד משהו מקצועי שידבר איתו ויכול להגיע לשורש הבעיה. ולמצוא לה יחד איתכם פתרון. שולמית

אני בן 27 ,יש לי בעיות נוראיות שגורמות לי עצבות ודיכאון נוראי.מעולם לא התחלתי עם בחורה לא קיימתי יחסיםשזה הכי מדכדך אותי.אין לי חברים מתקשה "לקנות לעצמי חברה"ל.לא מצליח להיות מרוכז לא ממצא את היכולות שלי.הביטחון שלי מתחת ל-0. אני יודע שאני בחור שווה(אני מקבל ביקורות טובות)אבל לא מצליח לעשות שום דבר. העניין החברתי פשוט מדכא אותי. אני רוצה להצליח ולחיות חיים הרבה יותר שמחים!!! אני מבקש ייעוץ עזרה כנה! בבקשה אני מרגיש נורא

שלום עידן, אתה מתאר תחושות של חוסר ביטחון עצמי, וקושי חברתי ובין-אישי. אלו הן שאלות מתאימות מאוד לטיפול פסיכולוגי, ואני מאמינה שזוהי העזרה הטובה ביותר שתוכל לתת לעצמך. מוכן לנסות? אורנה

הייתי בטיפול וזה לא עזר

אנחנו עומדים לעבור דירה בעוד חודשיים ויש לנו 2 בנים בני 6 ו4 הגדול עולה לכיתה א עד היום הילדים היו ביחד בחדר, אך בדירה החדשה יש באפשרותינו להפריד בניהם כך שלכל אחד יהיה חדר משלו. הגדול מבקש זאת וזה בה ממנו, ואילו הקטן טוען שהוא יפחד לישון לבד בלילה. מה נכון יותר בגילאים אלו האם להשאירם יחד ולעשות חדר משחקים נפרד. או לכל אחד חדר משלו. מודה מראש על הייעוץ נאוה

שלום נאוה, אין כללים חד-משמעיים בנושא, ובסופו של דבר כל משפחה בוחרת את הדרך הנכונה עבורה. כאשר אתם מהרהרים בנושא, נסו לחשוב מה מבטאת העמדה של כל אחד מהאחים, כלומר איזה צורך עולה כאן והאם ההפרדה ביניהם באמת עונה על הצורך בצורה טובה. למשל, אם הבכור מבטא צורך להיות גדול ועצמאי באופן מודגש, ניתן לאפשר זאת בדרכים נוספות פרט לחדר משלו. אני יכולה לציין שדעתי האישית היא שמגורים משותפים היא דרך מצויינת לקדם אחווה וקרבה בין אחים, וכי ההפרדה מתאימה לגילאים בוגרים יותר בהם הפרטיות מהווה צורך ממשי. עם זאת, חפשו את הדרך שלכם... תתחדשו! אורנה

ערב טוב, יש לי שני נושאים שקשורים יחד.... אני בטיפול בערך שנה וחצי, ואני עדיין הולכת לפגישה וממתינה לפסיכולוגית שתתחיל נושא/שיחה. אני בחורה שקטה מופנמת אבל עצבנית נורא (מבפנים, לא מוציאה את זה כלפי חוץ אלא לעיתים נדירות). אני מחליטה לפעמים שאני רוצה לדבר על מה שעבר עלי באותו שבוע, או מה שמציק לי, אבל ברגע שאני מגיעה לשם, אני שותקת, ואז היא מתחילה ליזום כל מיני שיחות עד שנסכם על נושא מסוים. בפגישה האחרונה, נורא התעצבנתי מעצמי שלא הצלחתי להגיד לה מה שאני רוצה ושהיא התחילה בנושא שקשה לי נורא לדבר עליו. התעצבנתי נורא ויצאתי מהחדר. היא לא הסכימה שאצא, אז חזרתי ושתקתי כלללללל הפגישה.... עכשיו, לא נעים לי לחזור לשם.....היא מאוד נחמדה אלי, סובלנית והולכת בקצב שלי. אבל לפעמים אני מרגישה שהיא רחוקה ממני או שהיא מרחיקה אותי ממנה או שאני מתרחקת ממנה, מין משחק כזה...להתקרב ולהתרחק.... וחסר גם בצד כל האיכפתיות הזו, קצת מגע חיבוק למשל בשעות הקשות, (היא כן מחבקת ומנשקת אחרי חופשות, וזה עושה לי טוב) אבל איך אתם יכולים להתאפק, אם כפי שאתם טוענים מטופל מסוים נורא חשוב לכם, איך אתם נותנים לו לשבת שם בקורסה לבד ולהתפתל בכאב שלו לבד....איך? בעיני זה התעללות בפני עצמה!!!!!

אהלן, כמובן שאני לא מטפלת או משהו אבל סתם בא לי להגיד... (מצטערת אם זה מפריע) אני עצמי לא מסוגלת שאנשים יגעו בי, אם הפסיכולוגית שלי הייתה מנסה לגעת בי זה היה גורם לי לדחייה כ"כ חזקה שמן הסתם הייתי מפסיקה את הטיפול... כמובן שכל מקרה לגופו...

שלום שני, כאשר בחרת ללכת לטיפול פסיכולוגי דינמי, לקחת על עצמך השתתפות במערכת שיש לה כללים ברורים. למשל, המטופל (ולא המטפל) מביא את התכנים בהם תעסוק הפגישה הטיפולית, הטיפול יתבצע במילים בלבד (ללא מגע גופני), הטיפול יתרחש בתוך השעה הטיפולית ולא מחוצה לה (ויש עוד הרבה מאד כללים, כמו קביעות מקום הטיפול ומשך הפגישה, תשלום עבור הפגישה וכיוצא באלה). מרגע שברור מהם הכללים המאפיינים את המערכת, אפשר לשים בצד את רעיון ההתעללות. זהו המבנה שבתוכו מתרחש הטיפול, זוהי המציאות שבתוך גבולותיה הטיפול מתקיים. אפשר כמובן לבחור בטכניקות טיפוליות אחרות, למשל כאלה הכוללות מגע גופני, אך לפני כן אני רוצה להציע לך להשתמש במבנה הזה על-מנת ללמוד על-עצמך: מה קורה לך למול גבול מציאותי? מה בתוכך מרגיש משותק וחסר מילים? מה מייצג עבורך החיבוק - משהו הורי? חברי? טיפול פסיכולוגי דינמי מאפשר התבוננות בשאלות אלה ואחרות דווקא בגלל גבולותיו הברורים, ואף שמדובר בתהליך קשה הדורש מהמטופל כוחות התמדה רבים, שכרו בצידו. בהצלחה, אורנה

האם מותר למרצה באוניברסיטה שהוא גם פסיכולוג קליני לתת טיפול לסטודנט שלו לשעבר?

אני בטיפול אצל מרצה שלי לשעבר... היא אמרה שאין שום בעיית אתיקה, כל עוד הקורס וכל החובות הנלוות אליו אכן הסתיימו. בהצלחה :-)

שלום לירון, למיטב ידיעתי, אם אכן מדובר בסטודנט לשעבר - כלומר אין כל חובות לימודים שהמרצה אחראי עליהם, לא מתקיים מצב של ניגוד אינטרסים ואפשר להתחיל בטיפול. בהצלחה, אורנה

שלום. אני לא יודעת אם זו הכתובת, אבל רציתי לשאול אם חרדה וOCD הן בעיות גנטיות או סתם דברים שאספנו במשך השנים..... השאלה הזו עלתה אצלי, אני לא טיפוס שמזיק לאף אחד, אבל למה אנשים לא מבינים ששתי התופעות הללו אינן תלויות בי? אגב, אם התופעות גנטיות, ידוע מה הגן שגורם להן? (כיום כבר סיימו/ לקראת סיום פרוייקט הגנום האנושי). אשמח לקבל מידע בנידון. אשמח לתשובה מהירה. א'

שלום א', ישנם מספר מודלים המנסים להסביר התפתחות של הפרעה אובססיבית-קומפולסיבית, וקרוב לוודאי שיש תפקיד הן להיבטים גנטיים, הן להיבטים של פעילות מוחית (שינויים ברמות של נוירוטרנסמיטורים מסוימים), והן להיבטים סביבתיים. עם זאת, למיטב ידיעתי, עדיין אין אפשרות להשיב באופן חד-משמעי על שאלתך בנוגע לגן האחראי. למרות שאינך 'אשמה' בהתפתחות ההפרעה כלל וכלל, אני מציעה לפתח עמדה אקטיבית בטיפול בה. לרשותך עומדים טיפול תרופתי וטיפול קוגניטיבי-התנהגותי המאופיינים ביעילות גבוהה. בהצלחה, אורנה

ערב טוב, לאחרונה אני מרגישה דיכאון ואיני יודעת לאן לפנות. אני רווקה ללא ילדים בת 34. כל חברותיי נשואות ומסודרות.אני מרגישה אבודה...שאלתי היא- הייתי רוצה לפנות לטיפול (רצוי התנהגותי)ואני לא יודעת מהיכן לקבל המלצות. אשמח אם תוכלו לעזור לי, אני מרגישה שהמצב שעברתי לפני מספר חודשים עומד לחזור על עצמו (הייתי מטופלת תרופתית בעקבות דיכאון)ואני ממש לא מעוניינת שזה יקרה. תודה מראש, זה חשוב לי מאוד. רונית.

שכחתי לציין שאני מאזור הקריות.ורצוי שהמטפל יהיה מהסביבה. תודה רבה.

שלום רונית, טוב שאת רוצה לפנות לטיפול, ולהקל על תחושת הדיכאון שאת חשה. אני מציעה לשקול הן טיפול דינמי והן טיפול קוגניטיבי-התנהגותי. על-מנת לקבל המלצות על מטפלים באיזור הקריות תצטרכי לצרף כתובת דוא"ל פעילה, אליה יכתבו משתתפי הפורום ישירות. שיהיה בהצלחה, אורנה

הי אורנה ערב טוב(בטח כשתקראי יהיה כבר לילה אז לילה טוב) אשמח לשמוע גם את חוות דעתך על שאלתי לדרור מה-6\10 שזה המשך לשאלתי את ליאת מה-6\7 . ליאת לא ידעה מה לענות לי(היא ציינה שאין לה דעה וגם שדעתה לא חשובה?!? ) ולכן שאלתי את דרור,אם זה בסדר אשמח שגם את תחווי דעה מנקודת המבט שלך. איריס.

http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-6,xPG-729,xFT-648469,xFP-648465,m-Doctors,a-Forums.html

באותה הזדמנות תקשרי גם את התגובה של דרור.מה-6\10).

שלום איריס, ותודה על הד"ש שהלך וחזר... אני שמחה לשמוע שבפגישה השנייה עם הפסיכולוגית החדשה הרגשת טוב יותר. בדומה לקשרים אחרים, התפתחות הקשר הטיפולי דורשת זמן. אך לא רק זמן, אלא גם נכונות למושקעות רגשית. דעתי האישית בנושא, לאור התיאורים שנתת בשבועות האחרונים, היא שכדאי לבחון באופן מעמיק את האפשרות החדשה. החזרה אל הטיפול הקודם נחווית בעיני כחזרה אל בעייתיות שלא עובדה בצורה טובה, ואינני רואה בה תועלת רבה עבורך. אני מזכירה שזוהי דעתי האישית בלבד. שיהיה בהצלחה, אורנה

(-:

שלום רב! אני בת 28 מעולם לא אהבתי עבריינים,ןפתאום ניכנס ל י ג'וק לראש כל היום אני חושבת על עבריין ספציפי אחד שגר בעיר שלי,ואני ממש רוצה אותו,אין לי כל קשר אליו אך אני רוצה אותו וכל היום וכל דקה הוא נמצא במוח שלי. יש לי פסיכולוגית וספרתי לה על כך,איך אוכל לצאת מזה????

שלום לינור, מחשבות מטרידות נרגעות בצורה הטובה ביותר דווקא כאשר נותנים להן להיות. נסי להתבונן במחשבותייך מבלי לנסות לגרש אותן או להיפטר מהן, והשתמשי בפגישות הטיפוליות על-מנת להתאמן ולחזק מגמה זו. בהצלחה, אורנה

מה עושים כשמגיעים לקצה גבול היכולת? כבר יותר מיידי זמן שאני מוצפת, המים מגיעים לי עד הראש ואני לא מוצאת שום דרך שפוייה להוריד את מפלס המים. בפגישה שלפני הנסיעה שלה היא אמרה שהיא מרגישה אותי מוצפת מאוד ושצריך למצוא דרך לשחרר קצת. אחר כך היא טסה ואני המשכתי לחפש דרכים להקל. כלום לא עזר ובשלב מסויים פשוט הפסקתי להרגיש. פיספנו שתי פגישות, היא חזרה, אבל עדיין לא ברור אם ניפגש בשבוע הבא או לא. אם לא אז זה יהיה כבר חודש בלי טיפול. השוע חזרתי להרגיש ואני מרגישה זוועה. פקעת עצבים והכל כואב לי נורא. העוצמות האלה הן בלתי נסבלות. עשיתי כל כך הרבה שטויות בשבועות שהיא לא היתה, כאילו זרקתי את הכל לעזאזל. את כל מה שבניתי עד עכשיו (טוב לא את הכל, אבל די הרבה...). מיידי פעם ניסיתי לתפוס את עצמי כדי לא להרוס עד הסוף, אבל לא תמיד זה הלך וחלק ממש התחרבש. אני לא יכולה לחיות עם כל זה, בטח שלא כל כך לבד, אבל אף אחד חוץ ממנה לא יודע ולא יכול להבין. רשת חיה בגהנום. הגוף של רשת אגר בתוכו כל כך הרבה דברים ורשת לא יכולה להבכיל את כל זה. הנפש שלה חבולה עד מוות. רשת רוצה לחזור לטיפול כדי שמישהו ירגיע אותה ויחבוש את הפצעים, אבל רשת מרגישה כל כך רחוקה עכשיו וכל כך לא קשורה לכלום. אני כבר יודעת שכשהיא חוזרת מחו"ל אין לה זמן אלי. אני צריכה לחכות בתור עד שיא תתפנה ותתארגן על עצמה בחזרה- וכבר אין לי כוח לזה. אני רוצה לצרוח, אבל הקול לא יוצא. שום דבר טוב לא יוכל לצאת ממני :-(( רשת רקובה לגמרי.... הכל רקוב מבפנים וכל כך כל כך פצוע.

קראתי ויש משהו שאני חייבת להגיד..נשמע שעברת דרך מסויימת ולמדת דברים,הסקת מסקנות ואת גם יודעת את זה.למרות כל הכאב יש משהו מאוד יפה במסע הזה.בין אם תרצי או לא מה שלמדת לא יילקח ממך לעולם ע"י שום דבר ואף אחד.זה פשוט חוק פיזיקלי:)אין לך ברירה אלא להיות מודעת לכלים שלמדת.הייתה נקודת שבירה ומטבע החיים,העולם והזמן להמשיך הלאה. תניחי לדברים..נשמע שבאמת קשה לך אבל זה מופרז להגיד שזרקת הרבה לזבל...פשוט אי אפשר.העלייה עכשיו תהיה שונה.זה לא הכל מהתחלה..את תלכי לישון ותקומי ליום חדש שבו תחזרי להלחם.ואת יודעת איך.תראי שדי מהר המצב יתאזן קצת,תשובי לשיחות ותמצאו ביחד פתרון לשחרר לחצים.

רשת רשת אהובה, אני מרגישה את ההיפצעות שלך במרחק ממנה, והיא נוגעת בליבי מאוד. אני חושבת שיש צורך לדבר עוד ועוד על ההפסקות בטיפול. למצוא דרך לחבר אותן אל זמן המגע והמפגש. הלוואי שאפשר להקל את משא החבורות והחבלות שאת סוחבת. הלוואי שיכולתי... אורנה

אורנה יקרה. הגענו לדבר על נושא הגוף,משקל,סלידה....זה רק עלה כמשהו שאני רוצה לפתור או לשנות,וניסיתי להגיד לה שאני רוצה שהיא תוביל אותי למקום הזה כי אני לא יודעת איך ואני גם מאד לא אוהבת לדבר על זה כי אני מרגישה שזה דוחה אותי,ושאני בעצם לא יודעת מה להגיד על זה..רק שאני מרגישה שזה משהו שאני חייבת להגיע אליו ולפתור אותו.אבל היא לא כל כך הבינה מה אני בדיוק רוצה..ואני לא יודעת איך להסביר את עצמי... אני יוצאת מנקודת הנחה שכפסיכולוגית שלי יש לה מספיק מידע עליי, וכפסיכולוגית בכלל יש לה ידע והבנה תיאורטית וקלינית של המצבים האלה ומכאן שיש לה גם מעין "תכנית עבודה"...אני רוצה שתהיה לה כזו, ושהיא תעביר לי אותה ושהיא תכוון אותנו כך שנגיע למקום ההוא.את מבינה? אני בכלל לא יודעת אם אני ברורה..אבל אם הבנת אותי, אני בעצם שואלת איך להסביר לה את זה כדי שתבין אותי וכדי שתוכל לעזור לי בנקודה הזו? תודה וחיבוק.

ויק יקרה, כתבת כל-כך ברור... אני חושבת שאני מבינה. אני מבינה עכשיו מעט יותר למה התכוונת בהודעה הקודמת שלך, בה הפסיכולוגית הופיעה כדמות נשית רזה ומתוחכמת, שאיך תוכל לדעת על מכאובי הגוףנפש שלך. אני מבינה שאת רוצה תוכנית עבודה, תוכנית-אם שתוביל אותך אל המנוחה, ובטיפול יש הרבה פעמים תוכנית, ולעיתים קרובות היא משתנה עם הדרך. הסבירי כפי שכתבת. עד שתשמעי בבירור. אורנה

היי אני צרקסית בת 20 פלוס נשואה שנה בעלי מצא עבודה זמנית בקיבוץ שדי קרוב למכללה שאני לומדת בה ואנחנו נגור שם הבעיה אני תיכף מסיימת את הסמסטר ולא יודעת אם אמצא עבודה בחופשת קיץ ,אני די קשורה למשפחתי מה שגם עברתי לגור בכפר שבו גר בעלי אחרי חתונה ועד שהצלחתי להתרגל אנו שוב עוברים אומנם זמני...אבל אני לבושה בלבוש דתי מוסלימי לא יודעת איך יקבלו את זה בקיבוץ...אומנם יכולה לשים מטפחת כמו יהודיה..אבל מעדיפה להיות אמיתית עם עצמי ...קצת ביישנית יש לי בעיה להכיר אנשים ,מה גם שבעלי ממש טיפוס לא דברן מידי ואני קצת יותר מדי פטפטנית די טיפשי אבל בגלל שבעלי לא מדבר איתי כמו שאני רוצה אני מתחילה לחשוב שזה בגלל שלא אוהב אותי או שדאני משעממת אותו מצד אחד יש בזה יתרון כי גרנו ביחידה נפרדת מהוריו וזה מאוד השפיע על הזוגיות שלנו בכל התחומים (ברוך השם הוריו מעריכים אותי מאוד והיתי מאחלת חמה מתוקה כזאת לכולן) מה לעשות? חוששת...קצת בחרדות...קצת קשה לי להתרגל לשינויים ...נפגשת עם פסיכולוגית במכללה אך לא מרגישה שהיא עוזרת לי במשהו...

בקיבוץ שלי יש לפחות מוסלמית אחת מסורתית שעובדת כאן והולכת בלבוש דתי מוסלמי. לא נראה לי שמישהו מסתכל עליה באופן מיוחד. אני חושבת שכמו בכל מקום יש בקיבוץ כאלה ואחרים, ואולי דוקא בגלל שאת מעידה על עצמך כעל פטפטנית תוכלי לצור הכרויות ואז באמת לא משנה איך נראית המטפחת...

שלום נטלי, נעים לשמוע על התערבבות של דתות ולאומים, ואני מאחלת לכם הצלחה רבה במקומכם החדש. העלית מספר רב של נושאים שונים: הקושי הטמון במעברים, אי הבטחון שאת חשה לעיתים למול בן-זוגך, השונות והמרחק שמתעוררים לפעמים ביניכם, המאפיינים המגוונים שלך - מביישנות ועד פטפטנות, ועוד. אני קוראת את הדברים כתהיות מובנות ותואמות לגילך, ולשינויים הדרמטיים בחייך בשנה האחרונה. אינני יודעת מה עוצר אותך מלהשתמש בטיפול שלך באופן מלא. אני כן רוצה להציע לך לנסות להפוך את הטיפול למקום לדיון אמיתי וכנה בתכנים אלה, כלומר להפוך אותו למקום משמעותי שילווה אותך בדרכך. בהצלחה בכל, אורנה

היי האם כשבחור מטריד בחורה זה יכול לנבוע מזה שנמשך אליה אטך דרכו להביע זאת בתוקפנות? או שזה לא משיכה בכלל אלא סתם נהנה להתעלל בבחורה? (הכוונה לא לאונס או ניסיון לאונס)?

שלום סתיו, תוקפנות ומיניות קשורות זו בזו במגוון דרכים, ויתכן שהבחור שתיארת נמשך אל הבחורה אותה הוא מטריד. עם זאת, אני חושבת שהדרך להתמודד עם הדברים היא שימת גבול ברור לתוקפנות. בהצלחה, אורנה

יש לי ילדה בת 8.5. הילדה מחוננת בעלת יכולות קוגניטיביות מאד מאד גבוהות (היא עברה את המבחנים לאיתור מחוננים ומשולבת בתוכנית של יום העשרה למחוננים). יחד עם זאת לילדה סף תסכול מאד נמוך. היא פורצת בבכי על דברים פעוטים, לא מצליחה להירגע, לחוצה מאד,ף סובלת מחוסר ארגון קיצוני. אני זקוקה בדחיפות לסיוע מקצועי ורצוי מאד בראשון לציון, אבל אני לא רוצה לפנות דרך קופת החולים אלא רק באופן פרטי. אני יודעת שאתם לא ממליצים בפורום, אבל אולי תוכלו לשלוח לי המלצה למייל. תודה רבה, [email protected]

שלום אורית, אני מקווה שאת מקבלת המלצות אל המייל. אני מציעה לשקול גם התייעצות עם הפסיכולוגים העובדים בשפ"ח ובשפ"ם, אליהם תוכלי להגיע דרך ביה"ס. בהצלחה, אורנה

הי ליאת את פשוט מקסימה הוקסמתי הוקסמתי ושוב הוקסמי .לא מגזימה בטןחה שיש כאן עוד כמה שהיו מצרפים אליי להלל ומשבח ובעיקר לחמם את ליב על עצם עבודת הקודש שאת עושה לאחר ובנוסף לשעות העבודה הכל כך באנלים שלך כאן תמיד בשביל זה שולמית

אורנה ודרור גם הם ראויים להערכה רבה ופרגון. אז תודה לכולכם על הסבלנות,השקעה,אמפטיה וכו..

ליאת ענתה לך מה שרצית לשמוע,החוכמה היא לפתוח את הראש גם לדעות שונות משלך. ושולמית אם את רוצה להודות רק למישהו ספציפי ראוי שתעשי את זה ביום שלו. אז אורנה דרור וליאת אתם כ"כ שונים בדעותכם ותמשיכו כך אתם עושים עבודת קודש. איריס.

שלום, קוראים לי רותם, סטודנטית ל-B.A. בפסיכולוגיה. ברצוני להתנדב לאחד ההוסטלים באיזור אשדוד-באר שבע. אשמח אם תוכלו להפנות אותי למקומות בהם הינכם יודעים שצריכים עזרה (גם אם היא לא מקצועית ברורה ובעיקרה תרומה אישית שלי לאלו שנזקקים לחבר לשיחה). המייל שלי הוא [email protected] כל תשובה תתקבל במייל בברכה, ערב טוב, רותם.

רותם שלום, אני מניח שחברי הפורום יוכלו להמליץ לך לאן לפנות. אני יכול לנסות לכוון אותך באופן כללי. נסי לפנות לעמותת אנוש בבאר שבע המפעילה הוסטלים ומועדונים חברתיים בכל הארץ, הם תמיד מחפשים מתנדבים. נסי לפנות דרך מרפאות לבריאות הנפש בבאר שבע, הנמצאות בקשר עם הוסטלים בעיר., לבסוף את יכולה להתייעץ עם מרצים המעודכנים בוודאי במקומות הצריכים את עזרתך. לילה טוב, דרור

בעלי רוצה סקס כל יום . לפחות פעם אחת. אנחנו נשואים 18 שנה. אין לי חשק ואין לי כח לזה. כל השנים הסכמתי. עכשיו נמאס לי. הוא עבר לישון בחדר אחר כאות מחאה. מה עלי לעשות? להתחנף אליו? הוא אומר שאני צריכה להיות מרוצה שאחרי כל כך הרבה שנים הוא עדיין חושק בי. אני מפחדת שעכשיו הוא יתחיל לרעות בשדות זרים. אנחנו בני 50

שולמית יקרה הוא אומר שאת צריכה להיות מרוצה, אבל את לא!, למעשה את עייפה, כואבת וחוששת מהעונשים שהוא מטיל עלייך. בעלך מעוניין בהרבה מין אך לא מעוניין במיניות ואינטימיות שהמשמעות שלהן היא קרבה וקשר עם הגוף ועם הנפש שלו ושל בת הזוג שלו למיטה. יש לי הרושם כי בעלך אשר טוען כי הוא חושק בך, חושך בעצם בחלק מאוד מסויים של גופך כדי לעשות בו שימוש לסיפוקו האישי, ואינו חושק במי שאת כולך- אשה עם גוף ונפש, רגשות וצרכים שלא תמיד מסתדרים עם הצרכים שלו! במהלך ה18 השנים האחרונות נענית באופן מלא לצרכיו תוך התעלמות מצרכיך ורגשותייך, ויש לזה מחיר, עשית ניתוק בין הגוף והנפש שלך כדי לענות לדרישותיו. את תופסת את המין כדרך ל"החזיק" בבן זוגך לבל יחליף אותך באחרת- האם לדעתך זוהי משמעות המין והמיניות בין בני זוג? ועוד שאלה- מהי משמעות יחסי המין עבור בעלך? מה תפקידו של המין בזוגיות על פי דעתו ? לפני שקופצים לפתרון כדאי לברר שאלות אלו עם עצמך ועם בן זוגך, אולי שם ימצא גם הפתרון. בהצלחה

שולמית יקרה הוא אומר שאת צריכה להיות מרוצה, אבל את לא!, למעשה את עייפה, כואבת וחוששת מהעונשים שהוא מטיל עלייך. בעלך מעוניין בהרבה מין אך לא מעוניין במיניות ואינטימיות שהמשמעות שלהן היא קרבה וקשר עם הגוף ועם הנפש שלו ושל בת הזוג שלו למיטה. יש לי הרושם כי בעלך אשר טוען כי הוא חושק בך, חושך בעצם בחלק מאוד מסויים של גופך כדי לעשות בו שימוש לסיפוקו האישי, ואינו חושק במי שאת כולך- אשה עם גוף ונפש, רגשות וצרכים שלא תמיד מסתדרים עם הצרכים שלו! במהלך ה18 השנים האחרונות נענית באופן מלא לצרכיו תוך התעלמות מצרכיך ורגשותייך, ויש לזה מחיר, עשית ניתוק בין הגוף והנפש שלך כדי לענות לדרישותיו. את תופסת את המין כדרך ל"החזיק" בבן זוגך לבל יחליף אותך באחרת- האם לדעתך זוהי משמעות המין והמיניות בין בני זוג? ועוד שאלה- מהי משמעות יחסי המין עבור בעלך? מה תפקידו של המין בזוגיות על פי דעתו ? לפני שקופצים לפתרון כדאי לברר שאלות אלו עם עצמך ועם בן זוגך, אולי שם ימצא גם הפתרון. בהצלחה

שולמית יקרה הוא אומר שאת צריכה להיות מרוצה, אבל את לא!, למעשה את עייפה, כואבת וחוששת מהעונשים שהוא מטיל עלייך. בעלך מעוניין בהרבה מין אך לא מעוניין במיניות ואינטימיות שהמשמעות שלהן היא קרבה וקשר עם הגוף ועם הנפש שלו ושל בת הזוג שלו למיטה. יש לי הרושם כי בעלך אשר טוען כי הוא חושק בך, חושך בעצם בחלק מאוד מסויים של גופך כדי לעשות בו שימוש לסיפוקו האישי, ואינו חושק במי שאת כולך- אשה עם גוף ונפש, רגשות וצרכים שלא תמיד מסתדרים עם הצרכים שלו! במהלך ה18 השנים האחרונות נענית באופן מלא לצרכיו תוך התעלמות מצרכיך ורגשותייך, ויש לזה מחיר, עשית ניתוק בין הגוף והנפש שלך כדי לענות לדרישותיו. את תופסת את המין כדרך ל"החזיק" בבן זוגך לבל יחליף אותך באחרת- האם לדעתך זוהי משמעות המין והמיניות בין בני זוג? ועוד שאלה- מהי משמעות יחסי המין עבור בעלך? מה תפקידו של המין בזוגיות על פי דעתו ? לפני שקופצים לפתרון כדאי לברר שאלות אלו עם עצמך ועם בן זוגך, אולי שם ימצא גם הפתרון. בהצלחה

שלום, אני אפילו לא בטוחה שאני שואלת בפורום הנכון, אני פשוט לא יודעת מה לעשות. אמא שלי כבר 3-4 שנים מטופלת אצל לפסיכיאטר (אבל היא תמיד הולכת לבד). אני רואה שמצבה רק מדרדר כל הזמן, וכל התרופות שהיא לוקחת לא עוזרות. אני רוצה ללכת יחד איתה לפסיכיאטר ומחפשת המלצה לרופא טוב (לא משנה אם באופן פרטי או דרך מכבי). ממה סובלת אמא שלי? היא בת 58, סובלת לדעתי מחרדה ודכאון. תגובות שלה מאוד לו מתואמות, היא יכולה להיות סופר קשובה ורגועה ופתאום להיתפרץ ולהתחיל לצרוח. כל התגובות שלה (גם של שמחה וגם של כעס) מאוד מוגזמות. היא כל הזמן נעלבת ואז מתנהגת כמו ילדה קטנה. היא הרבה פעמים חושבת שאנשים פוגעים בה בכוונה. יש לה צורך כפייתי כל הזמן לקנות משהו (כמו להחליף את הרהיטים למשל) או לנסוע לחו"ל למרות שאין לה את הכסף (כלומר היא כל הזמן חייבת שינוי שגרה). חיים של אמא שלי לא קלים בכלל והיא פשוט לא מצליחה להיתמודד איתם. אני מאוד רוצה לעזור לה, כי אני רואה איך מול העיניים שלי בן אדם טוב לב שתמיד עשתה הכל רק בשביל אחרים נעלמת והופכת למישהו שמפחיד אותי.

שלום לך, קשה לקבוע בוודאות מכאן ממה אמך סובלת. אבל נשמע שיש לה תנודות קיצוניות במצב הרוח המלוות בצורך בריגושים מסוגים שונים, גם אם הם פוגעים בה ובסביבתה. ישנן מספר הפרעות פסיכולוגיות שאחד המאפיינים שלהן זה שינויי מצב רוח קיצוניים. אבל לשם כך חשוב לדעת קודם כל האם זהו משהו שהתחיל לאחרונה או שנמשך שנים ארוכות, ולמסור את המידע הזה לרופא המטפל. עצתי לך, לפני שאת מחליפה פסיכיאטר לבקש מאמא להפגש איתו גם כן, או לפחות לשמוע ממנה מה הוא אומר על ההדרדרות במצבה. לאחר מכן תוכלי להחליט האם לפנות לפסיכיאטר אחר. לגבי המלצות צרפי את המייל האישי שלך ואני בטוח שחברי הפורום ישמחו לתת לך המלצות, לילה טוב, דרור

אני אם לבחורה/נערה כבת 19, הסובלת תקופה ארוכה למדי מתלישת שיער מבלי להיות מדעת לכך. מאוד מאוד מבקשת לדעת מה ניתן לעשות בנושא. מדובר בבחורה יפהפיה, מצטיינת בלימודיה, בעלת מודעות עצמית נמוכה ביותר. התמיכה בבית חמה, אוהבת ותומכת, והסיבה שלא טיפלנו בכך עד היום היא חוסר אונים וחוסר ידיעה של: מה עושים בבעיה מסוג זה. מודה מראש ו - אשמח מאוד לקבלת עיצה בנדון. רוני

רוני שלום, ההפרעה שאת מתארת היא הפרעה מוכרת, השייכת למשפחת ההפרועת הקשורות בשליטה בדחף. זוהי הפרעה שללא טיפול מקצועי קשה מאוד להתגבר עליה, ולכן המלצתי החד משמעית היא לפנות בהקדם לטיפול. לעיתים יש צורך בשימוש בתרופות ביחד עם טיפול פסיכולוגי. בכל מקרה אני ממליץ שאת ההחלטה על כך תקבלו עם המטפל שלה. העובדה שיש לה משפחה תומכת יכולה בהחלט לסייע בהצלחת הטיפול. לילה טוב, דרור

תודה על התגובה המהירה. האם ניתן לקבל המלצות למטפל המתמחה בתחום זה, באיזור המרכז (ת"א, רחובות, ראשון לציון והסביבה..) ושוב תודה מראש

היי לא נעיםפ להודות גם לי היתה אותה בעיה היתי תושת שערות ומסתירה מהוריי בסביבות גיל 15 בסוף אימא שלי ביקשה שנלך לרופא עור כי לא ידעה שאני תולשת שערות והרופא אמר שאני תולשת אותם בעצמי ואין לי בעיה של עור או נשירת שערות אצלי הבעיה עברה מאליה כיום אני בת 24

מרגישה שנשברת לחלקיקים קטנים שקשה לאסוף וצריך להפעיל כוח לא לתת לחלקיקים לההינתק אחד מהשני...לחברם לשלם.. כמה כוח יכול להיות בנפש שכ"כ כואבת כמו שלי? אבל הכוח גם אוזל כי הכאב גובר עליו. משהו בי מתפרק....

מה עשיתי שככה אני צריכה לסבול נמאס לי מכל החיים האלה

החלטתי לקחת פסק זמן מהטיפול.או להפסיקו בכלל. אני בטיפול כבר שנה וחצי ולא היה מצב שלא קיבלתי את המילים שהכי נגעו בנפשי כשהיה לי הכי כואב היא ידעה להגיד את המילים הנכונות שהכאב קצת ישכח וכשהיה לי שמח היא, כמובן, שמחה איתי. אבל בשורה תחתונה בסוף הפגישה השבועית אני נשארת לבד אם הכאב. היא לא יכולה להיות שם תמיד. היא יכולה להכיל והכל, אבל מרחוק.. מרגישה שחייבת לצאת מהבועה הזאת. חייבת לקחת את זה מאנשים שבאמת באמת יכולים ורוצים לתת... עכשיו סיימתי לדבר עם חברה טובה היה בא לי לבכות לה על כל החיים האלה ומשהו עצר אותי...ולא דיברתי על זה... התרגלתי שמדברים על הדברים הכואבים רק בטיפול אבל הטיפול זה לא הדבר האמיתי... אני באה לזמן קצוב ,היא מקבלת תשלום עבור הזמן ... זה לא באמת זה... זה חד-צדדי כזה.. כנראה מחר אני אגיד לה... תאחל לי בהצלחה אני צריכה את זה...

לדעתי...ככל שנפש יכולה לכאוב יותר כך גם טמון בה יותר כוח.נשמע שאת מרכזת את הכוחות למלחמות הלא נכונות.אולי בעצמך...תנסי להתמודד עם מה שמפריע וככה תחסכי באנרגיות ואפילו תחדשי אותן כיתחילו להגיע התוצאות.. סתם קראתי והזדהתי קצת..

שלום דרור, האם במסגרת הלימודים המפרכים שלכם כפסיכולוגים, האם למדתם על מקרים בהם יש להתעלם מהמטופל?

שלום לך, התשובה היא כמובן שלא. אבל נשמע לי שנשאלה שלך לא סתמית, ואת מוזמנת לפתוח אותה כאן אם תרצי, דרור

ואם האדם BORDERLINE?

ואם האדם BORDERLINE?

היי ברור לי שאלתך לא סתמית אבל איש מקצוע כמו פסיכלוג הוא יכול להרשות לעצמו ליתעלם ממטופליו הרי שלהיות פסיכולוג זוהי בחירתו בראשית דרכו אך תגובות כאלה לא באים בחשבון. פסיכולוג אמור להיות שם בשביל מטופליו באשר הם . והרי תגובות מנעין אלה גורמות לניתוק ואף לריחוק ויכול להזיק למטופל ולפגוע לו בדימוי העצמי ואף להוריד את ביטחונו ובנוסף גם לגרום לכל אדם לשלול לפסול את האפשרול לפנות לטיפול מסוג זה. מפני שמצב כזה יכול להוביל גם לחוסר אמון של המטפל באנשי מקצוע מסוג זה. שולמית

אוף.

מה-6\7 "עכשיו אני ממש בדילמה",ולחוות את דעתך. תודה וערב טוב איריס..

ערב טוב איריס, אני מבין שאת מאוד מתלבטת מה לעשות עכשיו, ויש לי הרגשה שאת מאוד רוצה לשמוע תגובה מסויימת שתאפשר לך לעשות את מה שאת רוצה, שתאמר שזה בסדר. אני לא יכול לומר לך אם זה בסדר או לא או נכון או לא לחזור לטיפול. אבל אני יכול לשתף אותך במחשבות שלי. ראשית פגישה ראשונה היא לרוב אינפורמטיבית, והיא בעלת ערך טיפולי מהמדרגה הראשונה. שנית, קשה מאוד להיכנס לטיפול חדש כשרוצים לחזור למטפל הישן, קשה עוד יותר כשיש רגשות לא מעובדים כלפיו. את מתבקשת כרגע לנסות להתעלם מהעובדה שיש לך דלת פתוחה לחזור ולנסות להכנס לדלת חדשה. אני חושב שזו משימה קשה מאוד, ולמרות שאני לא מכיר את כל הפרטים נראה לי כרגע לא נכון לחשוב על חזרה לטיפול, לפחות לא עד שזה יעובד בטיפול החדש. לבסוף, גם אם תחליטי לחזור לטיפול, והסברתי את הסתייגויותיי בשבוע שעבר, אני מדגיש את חשיבות עיבוד הרגשות ביניכם, כמו גם הדברים שקורים ביניכם בין הפגישות. לילה טוב, דרור

hi thank u a lot for beeing so nice wish u all the best AND for your family :)

thank you lee for your warm thanks dror

דרור ערב-טוב, אומנם בסופ"ש דנתי בנושא שמציק לי-חלקית- עם ליאת,אך הוא עדיין מציק לי,והוא לא נותן לי מנוח.העיניין הוא שמאז שהפסקתי עם הכדורים(עקב הבעיה הבריאותית שנוצרה ומסיבה בריאותית אסור לי עדיין לחזור לכל סוג של כדורים,ואיני יכולה ו/או רוצה לפרט כאן) מצבי הנפשי התדרדר מאוד,הרבה יותר ממה שהיה לפני שנטלתי אותם,וחזרתי לדכדוך ולייאוש שהיתי נתונה בהם קודם,רק ההבדל הוא שכעת-הרבה פחות ממקודם- יש לי אפשרות 'לשקוע' בהם,כיוון שלמרות שאיני עובדת עדיין(עקב הOCD) הוריי ומשפחתי הקרובה דורשים ממני מטלות שונות יומיות ובד"כ כמעט ואין לי זמן לעצמי,וכשאני כבר מוצאת זמן אני מיד מרחמת על עצמי ושונאת את עצמי,ומרגישה כמו עכשיו ייאוש מהחיים ומהכל ושנאה עצמית רבה,אני מרגישה שחיי חסרי תכלית כלשהיא ואין להם ממש טעם {אך חשוב לי להדגיש שלמרות מה שאני כותבת אין בדבריי -או במחשבותיי אפילו- מחשבות אובדניות,ושבחיים לא אפגע בעצמי,כל הנושא של פגיעה-עצמית ושל מוות מפחיד אותי מאוד}.איני מרגישה שמשהו ישתנה או יכול להשתנות בקרוב - וגם זה מפחיד אותי. הדבר הכי גרוע זה שכלפי חוץ אני 'מציגה' רוב הזמן,אפילו בפני משפחתי הקרובה,ועד כמה שזה ישמע מוזר - לפעמים אני מציגה אפילו לעצמי.אף-אחד באמת לא יודע איך אני מרגישה באמת,כי אפילו כשאני בטיפול איני מרשה לעצמי 'להשתחרר' ב100% מה'הצגות' שלי, ולפעמים למרות שאני מספרת על הדברים שכואבים לי ביותר,על מה שקורה בחיי,אני מרגישה 'חסרת רגשות',כאילו אני מספרת על מישהי אחרת ולא על עצמי. מקווה שלא 'נמאסתי' עליך ועל המשתתפים האחרים - שתומכים בי בקשיי היום-יום,אך הכתיבה ותמיכתכם עוזרת לי מאוד,לא להדחיק את רגשותיי האמיתיים.

משתנה ערב טוב, אני יכול להבין את המצב שאת נמצאת בו. הדכדוך שאת מרגישה קשור מן הסתם גם לעובדה שאת לא לוקחת תרופות, אבל גם לתחושה שאת מנסה ומנסה ושום דבר לא עוזר. את עומרת שאת לא שוקעת בדכדוך ובייאוש וזה כמובן טוב, אבל את רומזת שבינך לבינך זה תמיד שם חזק ואת לא נותנת לאף אחד באמת לראות. בעיני הקושי לוותר על "ההצגה", על הניסיון להיות בסדר כל הזמן הוא חלק מאוד מרכזי במה שבאמת מפריע לך. ישנם רגשות שאת פשוט לא מוכנה שיבואו לידי ביטוי בפני אחרים. כאן המקום של הטיפול, לאפשר לך, עם הזמן וככל שהביטחון יגבר לבטא את הרגשות הללו, למשל של תוקפנות באופן שיתאים לך. עד אז אני מקווה שתוכלי להיעזר בפורום כמקום להביא חלקים בך שאת לא מעיזה לראות כשלך, לילה טוב, דרור

תודה דרור, באמת הלוואי שיכולתי 'לוותר על ההצגה' שלי,לפחות בפני הקרובים לי ו/או בטיפול,אך כעת זה עדיין נראה לי כמו 'חלום באספניה',כי ה'ההצגה' שלי היא זו שמחזיקה אותי ו'מגינה' עליי. היום ראיתי אנשים עובדים,שחלקם עובדים במקצועי הקודם,וכל מה שעלה לי בראש,זה עד כמה הם חכמים ומוצלחים ואני 'אפס וחסרת חשיבות'.תחושת השנאה העצמית לא מרפה ממני בזמן האחרון.

אבא שלי עובר תקופה רעה מבחינה נפשית והוא לא מעוניין לקבל עזרה. אני ואחי מנסים לעזור לו, אנחנו מתייעצים עם פסיכיאטרים רופאת משפחה ומומחים. קשה לי מאוד עם זה. אני איבדתי את התיאבון כמעט לגמרי וכל יום אני בוכה ובלי מצב רוח, אחי יותר חזק ממני. אני יודעת שאני צריכה להיות חזקה בשביל אבא שלי ולעודד אותו אבל אני לא מצליחה לקום בשבילו. מה לעשות?

קארין שלום, צר לי לשמוע על המצב של אביך. לפעמים אנחנו נתקלים במצב בו אין לנו שליטה על מה שקורה, וזה קשה וכואב בעיקר כשמדובר בקרובים לנו. ממה שאת מתארת את נמצאת כרגע במצב נפשי לא טוב, המושפע בוודאי ממצבו של אביך. אבל, וזה חשוב בעיני, כרגע המצב שלך מצריך טיפול בעצמך, הפניית קשב לעצמך, עם ובלי קשר למצב של אבא. המלצתי עבורך היא לפנות לטיפול בהקדם האפשרי, להתמודד עם המצב המשברי בו את נמצאת. אין ספק שגם אבא ירוויח אם את תרגישי טוב יותר, אבל קודם כל זה חשוב עבורך. לילה טוב, דרור

דרור איזה טיפול היית ממליץ לחרדות ?

שלום רב. יש לנו בעיה ואני מקווה שתוכלו לעזור לנו, ביעוץ או להפנות למקום ששם יוכלו לעזור. הבעיה היא שכשבעלי שותה הוא אינו יודע גבול,ומשתכר.הוא לא יכול לעצור את עצמו. חשוב לציין שהוא לא שותה יום יום,אלא רק ביציאות. א' אפשר לצאת איתו לשום מקום. כל פעם הוא אומר שזו פעם אחרונה שהוא שותה כך,אלא לאחר כמה יציאות הסיפור חוזר על עצמו. לא מזמן הוא אמר שהוא פשוט לא מרגיש את הגבול,קשה לו לעצור. הוא לא אלים, אין לי בעיה שהוא ישתה,אבל לא ישתכר. אני לא יודעת מה לעשות, תודה רבה מראש

שולה שלום, ראשית אני חושב שזה טוב שהוא לא שותה מדי יום, זה אומר שהקישור המרכזי שלו לשתייה הוא ביחד עם בילוי בחוץ. כעת נותר לברר למה הוא בכלל שותה בחוץ, ומדוע הוא עושה זאת ללא יכולת להפסיק. יכולות להיות לכך מספר סיבות, רצון להרגיש משוחרר, בילוי עם חברים ששותים דבר המוביל לשתייה בה אחד מעודד את השני, וסיבות נוספות. על מנת לטפל בזה יש צורך גם ברצון שלו. הוא צריך לרצות להפסיק גם אם חלק מהרצון הזה קשור בך. אז ניתן לפנות לטיפול אצל איש מקצוע וליצור קישורים שונים לבילוי. לחליפין ניתן להבין למה למשל הוא מרגיש צורך לשתות, האם זה קשור לדימוי עצמי או עכבות שיש לו, ולטפל בהם. זה מה שניתן לעשות כרגע, לילה טוב, דרור

לשחק מחבואים מבלי לרצות להמצא??? זה באמת קורע לב... לשלוח מילים לחלל האויר. זה בכל זאת לשלוח. כך מסתבר. אני תוהה אם אפקט הפרפר חל על זה. א.ה. - תודה על שירות גמדי. לפחות בשמי...

מאת: תאריך: 10/6/2007 שעה: 03:19 לשחק מחבואים מבלי לרצות להמצא??? זה באמת קורע לב... לשלוח מילים לחלל האויר. זה בכל זאת לשלוח. כך מסתבר. אני תוהה אם אפקט הפרפר חל על זה. א.ה. - תודה על שירות גמדי. לפחות בשמי...

אני מתנצלת על תגובה קצת בוטה, אולי, מטעמי. אני יודעת שהכוונות היו טובות, וזה מחמם את הלב.. פשוט לא התאים לאיך שהרגשתי. תפס אותי בהפתעה והוציא אותי משלוותי. אולי באמת לא הייתי צריכה לכתוב אם לא רציתי להיחשף. (לא שיחקתי מחבואים,..היה איזשהו קסם שביני לביני, להתחיל להרגיש בטפטופים את (יגון) האבדה, ולפרסם שיר כזה, על אבדה. שיר שבעצמו אבד, ונמצא בשכבה לא נגישה). נשמע פלסף, אבל לא חשבתי על זה מראש. ככה יצא, ומרגע שיצא זה הרגיש לי הכי נכון בשבילי. כאילו מצאתי מקום גם לשיחה שמתקיימת רק ביני לביני, מעל דפי הפורום. אני מצטערת אם הגבתי לא לעניין. באמת. סליחה. את סולחת לי, א.ה.?

דרישת שלום,.. לילך. (שבוע לא קל.. זה כל מה שהצלחתי..)

האמת שכל השבת הזאת לא הייתה לי ממש ידידותית. משתדלת לעשות כמיטב יכולתי, ואם לא אספיק הכל היום, אחזור להשלמות מחר. גם אל שולחן החול... ראיתי את כולכם ליל מנוחה ליאת

מאוד רציתי את תגובתך לדברי שנדחקו מאוד לאחור. אולי בכל זאת? http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-6,xPG-729,xFT-648575,xFP-648756,m-Doctors,a-Forums.html

אבדה / מרדכי גלדמן משהו בתוכי מודיע במקצב אובססיבי כי יתכן שאיבדתי משהו או שכחתי בבית הקפה או בחנות הספרים בהם עצרתי סרקתי את חפציי ולא נמצאה בהם האבדה לא גיליתי מה אבד אבל האבדן המשיך להודיע על קיומו כפעימות או התקפים קלים סופיסטים אתונאים התפלפלו: "דבר שלא איבדת בהכרח מצוי ברשותך או להיפך: מה שאיבדת בהכרח היה שלך?" אך מה אבד לי? עליי לחפש את אבדתי כדי לדעת מה לחפש האם הוא חפץ או דבר או הדבר והאם היה שלי לפני שאבד או שרשות פנימית כלשהי מנסה לנכס לי, כסופיסט הלני, דבר שמעולם לא היה לי למשל סיכוי כאילו היה לי סיכוי.

מרשה ליצור גישה אליך? http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-6,xPG-730,xFT-649200,xFP-649200,m-Doctors,a-Forums.html

סליחה... http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-6,xPG-730,xFT-649222,xFP-649222,m-Doctors,a-Forums.html

אולי זה מחמת העייפות, אבל אני מרגישה מיותרת בעץ הזה. אם טעיתי בפרשנותי, אנא, תנו לי להבין. לילה טוב ושבוע טוב ליאת

עברתי הטרה מינית במקום שאני עושה בו סטאז לקראת סוף שנה ע"י אחד המשתקמים (אני עושה סטאז באנוש) בחים אותו בחור לא שמעתי אותו מדבר ככה לא אליי ולא באופן כללי רק באותו יום היה ממש בהיי באמצע פעילות הוא אמר אני חרמן על (שמי) ושם ידו על ראשי הסטת את הראש ובפעילות אחרת אמר לי בואי אתי הביתה אני אדע לטפל בך היטב בסטאז התחברתי עם בחורות ולא היתי בקשר כלשהו עם הבחור רק שאלה של מה נשמע ? מה קורה? וכו..(בעיקרון אחרי סיום הפרוקט אני אמורה לתת להם הרגשה טובה ע"י שיחה כמו שני אנשים נורמלים וכו...) בקיצור אמרתי למדריכה יום אחרי והם דיברו איתו ובא וביקש ממני סליחה הקטע הוא שעכשיו אני מרגישה לא בנוח ללכת לסטאז שבו נמצא זה שהטריד אותי (הוא גם מרבה לדבר שטויות)אומנם זו לא הפעם הראשונה שהטרידו אותי זה קרה לי מלא פעמים גם ברחוב דבר שני אימי חלתה במחלת נפש שהיתי בת 15 במשך 5 שנים ואני זו שטיפלתי בה היו ימים שהכריחה אותי להתקלח במים קרים בחורף כי לא רצתה שאחכה עם בגדים טמאים עד שהמים יתחממו ,היתי הולכת עם בגדים מלוכלכים לבית ספר כי לא הסכימה שנפעיל את המכונת כביסה שגם ממנה נגעלה ולא הסכימה שאכבס ביד היתה אומרת לי דברים כמו:חבל שנולדת אם לא היית נולדת לא הייתי חולה ופעמיים גם חשבתי על התאבדות אך ויתרתי בסוף מטעמי דת (אני דתייה) הייתה שמה את הבגדים רטובים בארון ולא הסכימה לתלות בחבל והיו מתמלאים תולעים וריח עובש בכל הבית ,היתה צועקת עליי בקולי קולות וכשהייתי נועלת עצמי בחדר ולא מסכימה לצאת הייתה דופקת על הדלת כמעט שוברת ואומרת לי צאי כבר את מתנהגת כמו תינוקת בגלל דברים הללו לפעמים אני מרגישה מעין מועקה שאני בחברת נפגעי נפש שמתנהגים מוזר מדובר באנשים שקיבלו מכות חשמל בטיפולים פסיכיאטריים חלק מוזנחים ממש חלק מדברים שטויות אני לא רוצה לספר למדריכה שקצת קשה לי כדי שלא יתנו לי ציון נמוך בסטאז (לא מאוד קשה לי אלא לפעמים יש בי מועקה כזאת ומרגישה שנהיות לי דמעות בעינייןם) והמדריכות דווקא אמרו שהפרויקט שלי היתה הצלחה ומצאתי חן בעינהם מה עושים?

שלום אורטל, אני זוכרת את פנייתך הראשונה בנושא, וממליצה לך לקרוא בשנית את תשובתי אליך. כזכור, המלצתי לך להיעזר באנשי צוות אחרים אם את מרגישה מוצפת. כל אנשי הטיפול באים לעבודתם עם היסטוריה, עם קשיים ומועקות אישיות. כולנו בני אדם. הניסיון להסתיר מהמדריכים שלך פרטים כה חשובים מעברך הוא כמעט פשע כנגד עצמך. בהדרכה אנו אמורים להעלות את הקשיים שלנו, את המקום בו המחלה או הטירוף פוגשים אותנו 'בבטן הרכה'. אני חושבת שרק מתוך שיתוף אמיתי ואמיץ תוכלי להתמודד עם המשימות המקצועיות שלך, ולזכות בתמיכה והתייחסות ראוייה מצד המדריכים. אני משוכנעת שלבחירה המקצועית שעשית יש זיקה להיסטוריה הפרטית שלך, וללא עיבוד טוב של הדברים תמשיכי להיפגש עם זה שוב ושוב באופן מכאיב. חשבי על דרך מתאימה לעשות זאת, והתחילי לעבוד. לזה קוראים צמיחה והתפתחות. בהצלחה ליאת

היי ליאת לצערי ואני לא רוצה להגעיל אותך נהייתי ממש מכור לאוננות אני ממש אובססיבי בקטע הזה גם בגלל שאני לא מנסה לצאת עם בחורות כי אני מרגיש מלוכלך מה שקורה אני מאונן הרבה דבר שמפריע לי ללמוד מפריע לי להנות מהעיר הגדולה ...זה גם לא קשור ליצר מיני כלומר כל פעם שיש לי חשק אני מאונן ואם אין חשק אני משתדל שיהיה אני עושה את זה להרגיע את עצמי וכך ימים שלמים זה כל מה שאני עושה במקום לצאת לבלות או ללמוד לפחות לבלות אני אוהב אני מאונן הרבה.......פעם זה היה מלווה בכאב או תסכול מסויים היום זה חסר רגש.......ואז אני אני נהייה עייף הולך לישון וחוזר חלילה כך שאני ממש לא מתפקד......

שלום מיסטר בלו, אינך מגעיל אותי כלל. אוננות מוגברת, בנסיבות כפי שאתה מתאר אותן, אכן מספקת פורקן ממתח וחרדה. מקווה שאתה מדבר על כך בטיפול שלך. כדאי מאד לנסות לשים לב מה התכנים והמחשבות שמקדימים את הפעילות הזו, ולדון בהם עם המטפלת שלך. מעבר לכך, לא סיפרת איך היה לחזור ללימודים. אני מקווה שכולכם תצליחו להדביק את גרעונותיה של השביתה, ולגמור את הסמסטר בשלום. חיבוק! ליאת

ליאת ערב-טוב, מקווה שתקראי גם את מה שכתבתי למטה,בהודעה מאתמול, אך כעת עלתה לי בראש מחשבה שמציקה לי ומטרידה אותי,והיא שאם הפסקת עם הכדורים ובשל סיבות רפואיות איני יכולה להתחיל שוב,ואם בינתיים שום-דבר לא עוזר לי,ואולי גם הטיפול הפסיכולוגי לא כ"כ עוזר,אולי כדאי להפסיק בינתיים את הטיפול? חשוב לי להדגיש שיש לי פסיכולוגית מעולה שיש לי קשר טוב איתה וכייף לי(בד"כ) להיות אצלה,ושאיני מאשימה אותה בכך שהטיפול אינו מצליח כעת,אך בכל-זאת - אם התרופות הן שיעזרו לטיפול בי,אז אולי עדיף לי להפסיק את היפול עד אז - ולא לבזבז את כספי בזמן שהטיפול הפסיכולוגי אולי אינו יכול לעזור לי. האמת - ולא נעים לי לכתוב זאת, שמרוב ייאוש הפסקתי להאמין שיש משהו שאי-פעם יעזור לי,כי אני מרגישה שאני 'מקרה אבוד' וששם-דבר כבר לא יעזור לי,ועוד יותר גרוע זה שאני מרגשיה כמו המילים שבן ארצי שר בשירו - "אני אפס",ולכן אין כבר סיכוי עבורי באף דרך,אז חבל על הזמן והכסף שאני מבזבזת לי ולאחרים.

משתנה ערב טוב, עד שליאת תיתן תשובה מקצועית, רציתי לומר שלדעתי זה נשמע רעיון לא טוב. אם תתקמצני על הטיפול ייתכן שתגיעי למצב שבו המחיר שהנפש שלך תשלם יהיה גבוה ולא שווה את זה. ייתכן גם שלא עד כדי כך. לא ניתן לדעת מראש. אפילו הייתי מעלה בראש שוב על ההמלצה של המטפלת הטובה לעבור לשתי פגישות שבועיות לפרק זמן, תוך ויתור על דברים אחרים, אם זה אפשרי. כניסיון והשקעה. אם נראה לך מידי, אז לא. אבל, נראה לי שבמצב חרדות גבוה קצת לא טוב לעצור את הטיפול לגמרי. לדעתי, הטיפול בהחלט מטרה חיובית לשימוש בכסף. מה חשוב יותר מבריאות? עדיף להשתמש בו למטרה חשובה במקום לשמור אותו סתם כי 'צריך שהוא יהיה'. יש כאן הימור, זה נכון, אבל אם לא תנסי לא תדעי אם תהיה הצלחה. יש הנאה משונה בלשמור על הכסף 'יותר מידי', ויש גם הנאה ב'לבזבז' לפעמים. המיטב הוא איפשהו באמצע, לכאן או לכאן, הכל בהיגיון, במידה ועם גבולות. אם את באמת חושבת להפסיק, הכי כדאי שתדוני בנושא עם המטפלת ביחד ואחר-כך תגענה למסקנה. ההחלטה בסופו של דבר היא בידייך מול הטיפול שלך.

היי משתנה מה שלומך?הרבה זמן לא התכתבנו כאן קצת לא הייתי כלומר בקרתי כאן אבל לא נכנסתי להודעות של אחרים כמו שאני עושה בדרכ.....בכל מקרה יש לך השגות לגבי הטיפול ........גם לי יש חייב להודות אבל חייבים לקוות לטוב.....ומקווה שיהיה לך טוב כי מגיע לך...(: ביי בנתיים

שלום משתנה, נדמה לי שהמסקנה אליה הגעת מעט נחפזת. דווקא בגלל המגבלה הרפואית עולה חשיבותו של הטיפול, כערוץ התמודדות מרכזי, המחזק את תפקידך שלך במיגור הקשיים. זה נכון שטיפול משולב (שיחות+תרופות) טוב מכל אחד מהם לחוד, אבל טיפול שיחתי טוב בהרבה מלא כלום. המשיכי להילחם. שלך ליאת

באמת מסקנתי היתה נחפזת,והחשק והחשיבה על המשך טיפול,באים והולכים כל הזמן וכרגע איני מסוגלת לחשוב על כך בצלילות,וכמובן שלא אפעל בפזיזות - כי אח"כ אצטער על כך. ושוב תודה ליאת - תמיכתך חשובה לי.

מחפשת המלצות לפסיכולוג מצויין, אמפטי מחד ומאידך שידע להחזיק קצר מאזור הצפון תודה מראש

לא נהוג להשאיר המלצות הפורום אלא למייל בלבד.

שלום יעל, בהתאם להמלצות המחלקה הגיאוגרפית והמחלקה הטכנית (תודה, חברים!) כדאי שתצרפי כתובת מייל עדכנית ותגדירי אזור ספציפי, ואז תוכלי לקבל המלצות מחברי הפורום. אין אנו נוהגים לעשות זאת בפומבי. יופי שהחלטת לפנות לטיפול. זוהי החלטה חשובה וחגיגית. בהצלחה ליאת

קרה לי דבר טרגי, התמוטטו לי כל ההגנות בבת אחת, יותר טוב שלא תשאלי איך. מאז, אני לא מצליחה לבנות אותן בחזרה. אני בדכאון, חרדה, מחשבות על שגעון, עיוותי חשיבה. מהו הטיפול שיכול (אם בכלל)לעזור , ולבנות הגנות חדשות, בהתחשב שזה קרה מעיסוק יתר בנפש. האם התנהגותי קוגניטיבי יאה יותר הולם? או דינמי... ליאת- את יודעת אולי מה קורה במצבים כאלו, שההגנות התמוטטו בו זמנית אחת אחרי השנייה? האם האדם שנשאר ללא כוחות יכול לאסוף את עצמו ולבנות משהו חדש...כאשר ברקע, מהדהד כל הזמן הטראומה, הפגיעות, עיוותים, חרדות..

היי שלום רב הכינוי שבחרת לעצמך את האמת יש בו הרבה אומץ מצעד אחד הוא מצליח לגרום לי ליכהנס להרגשה לא טובה ומצעד שני הוא הכי קרוב אליך ומשקף בבירור את מצבך. אך בכל זאת מתקשה לקבלו בגלל שזה לפי דעתי צורת התגוננות שמצאת לך מתוך אילוצי חיי ואף מעין הסוואה או מסכה שאת בוחרת לשים על פניך או לעמיד לפנייך כדאי לא להתמודד באמת ותמים אחת ולתמיד עם בעיותיך מצוקותייך ולרגע שלא יעלה בדעתך שאני שוללת פוסלת אותך אלא להפך מבינה אותך מאד אך את בדברייך גם נסגרת ולא בדיוקנותנת שיעזרולך כלומר שכמה שניסת להעביר את עצמך בצורה ברורה את לא בהירה מספיק וחבל. אך בכל אופן קחי ממני תפיחה ואף דחיפה שהיא מעין זריקת עידוד דרך המילים הבאות תקחי את עצמך בידים ואל תיראי כי רק כך תצליח לעזור לעצמך לפסוע בגאון ומלא ההון לעבר מטרותיך בחיים. מילים אלה נכתבו בחום. שולמית

הכינוי שקופה לא נובע מאומץ או לחילופין מהסוואה אלא, מתחושה שאני התפרקתי ואין לי היום שום מעטה הגנה שלגיטמי על מנת להצליח לתפקד באורח יומיומי, היכולת לאזור כוחות ולחזור להיות רציונאלית. אני התחפרתי כ"כ עמוק, שאין דרך מוצא...לאן שאני לא פונה או חושבת אני מרגישה שאני נתקלת בקיר. במקום להיות עדינה כלפי עצמי, גינתי את עצמי, קרתי את כל הדי אס אמ..וחושבת שיש לי את כל הסימפטומים והמחלות...כל דבר טוב נהפך לפתולוגי, אם למשל, חשתי כל חיי , די מבסוטית מעצמי, בטוחה ושלמה..כיום זה נהפך לשגעון גדלות. למעשה , ניתן למצוא שם של הפרעה או מחלה אפילו לכל דבר שנחשב לכל הדיוט. אני סובלת מאוד....נחלשתי כ"כ ,, ומה שלא עוזר לי להתחזק , זה הנסיון הרע שעברתי טרום המשבר שלמעשה הקיף את כל תחומי החיים שלי, הכל הותקף ונצבע בצבעים פתולוגיים. היה רופא שאמר לי, שאני מסתבכת עם מילים בטיפול ולכן , כדיי לחשוב על אופציות אחרות..אני חושבת שיש משהו בדבריו מחד ומאידך, אני מרגישה עדיין צורך לדבר, לכעוס וכוי'ב.. אך , אני חושבת שכדיי שהפעם אנסה פסיכולוג, יש לי הרגשה ששם אוכל להיות יותר נקייה באופן השיתוף. אני זקוקה בדחיפות לאחד כזה, שידע מצד אחד להיות אמפטי ומכיל ומצד שני לדעת להיות קשוח ולהחזיק קצר. אשמח מאוד לקבל המלצות לפסיכולוג כזה מאזור הצפון... תודה ושולמית, אני מקנא היום בכל אלו שלא התחפרו עמוק והסתבכו בתוך עצמם במעגלים. מקנא ביכולת של אנשים היום לסמוך ולתת אמון במטפל/ת. ויכול מאוד להיות שאני לא ברורה, כי אני כבר כ"כ עייפה ומוטטת...הרבה זמן לא הייתי מחוץ לאמוציות על מנת לקבל פרספקטיבה.

שולמית, אני פניתי בשאלה די קונקרטית ופורמלית לליאת. ולא הייתי בכוונתי, לקבל פרשנויות לאופן ולתוכן פנייתי, שלעניות דעתי זה מסווה של דחייה. ולא ציפיתי בשום אופן, ששאלתי תשפיע אליך באופו כזה או אחר: "הוא מצליח לגרום לי להכנס להרגשה לא טובה" (שיפוטיות). עד כמה שברור לי, לפורום הזה, יש גבולות ברורים של שאלות ותשובות, ולא חלילה להכנס לתהליך דינמיקה קבוצתית. ליאת, זה בהמשך...לנסיון שלך לעמוד על קנקנן של התרופפות טיבן של פורומים מאין אלו ע"פ תגובתך אלייך, בהודעתי הקודמת בשם"רעות", כוחו של פורומים מאין אלו סוחפים באופן טבעי...יש תחושה שיש שם משהו, נגיש, זמין ובעיקר יכול להשליך את עצמו בדרכים שעדיין לא ברורות לי. בכל אופן, לדעתי, הדוגמא המובאת להלן אם כי היא מזערית אך, לדעתי זהו הקו המנחה. ואם תשאלי אותי, אני נפגעתי קשה נפורום שכל מנגנוניו לא היו תקינים, החל ממנהליו ועד חוסר גבולות המשתתפים. ואז, שאני איבדתי את כושר השיפוט שלי, נפגעתי קשות..ויצאתי בתחושות קשות. ליאת, תקני אותי אם אני טועה בהקשר לדוגמא שלהלן. אני פשוט מנסה להבין ולהסביר לעצמי, היכן הקשיים של אחרים השפיעו עלי או שלמעשה אלו הם היו הקשיים שלי שראיתי תחת זכוכית מגדלת.

hey can u tall me if that is normal to think that she is have depression becouse she have pine AND they didn´t fined nothing ?

שלום לי, קשה לחוות דעה מכאן על סמך תיאור חלקי כל כך. לפעמים מחושי גוף שונים שאין להם כל הסבר פיזיולוגי יכולים לרמז על מקור נפשי. מאחר וממילא אין ממצא אחר כרגע, שווה לתת הזדמנות לטיפול בנוגדי-דיכאון. בכל מקרה, הייתי ממליצה על טיפול שיחתי, בנוסף על הטיפול התרופתי. בהצלחה ליאת

it´s me agine why u don´t answer to my last quseshen ? i will thank u a lot if answer to me :)

שיר חדש ומקסים לריטה. המילים שלו כל כך מדברות אלי. יוסי בנאי הנפלא כתב אותו, וענבל סמדר הלחינה מנגינה קטנה ונהדרת. הדר, מקדישה לך אותו באהבה. ליאת, גם לך. אני גרה מול המים בין שדות ובין חול מעלי השמיים וממול ים כחול לפעמים אתה חי פה לפעמים אתה מת לפעמים הדמיון פה כבר נראה כמו אמת יש לילות של ירח במזרח הזה יש ימים שצורח הכאב בחזה אני גרה מול המים והאופק רחוק וגבוהים השמיים והים הוא עמוק יש ליופי פה טעם של עקבות מלחמה פה גדלים עשבי זעם בין פרחי נחמה כאן יודעות השפתיים לחייך ל?זמן כאן בוכות העיניים כבר שנים מעצמן אני גרה מול המים ונופים משכבר מספרים לי בינתיים איך הפכו לעפר כאן תמצא בכל אבן גם שרידי חלומות כאן נושאים את הסבל בתוך סל השמחות כאן שותים את הצער בגביעי אהבה כאן שרים שירי סער בין תפילות אשכבה כמה אני אוהבת כששירים נוגעים בי ככה... שבוע טוב. הרבה כוחות. יעלה

יעלה, הקדשת לי את השיר, מבלי שידעת שממרפסת הבית בו גדלתי נשקף הים. במלוא הדרו. לאט לאט נ?ב?נו בתים בינינו לבינו. השאירו באבנים את שרידי חלומות הילדות... ובמציאות שא?ת כן מכירה, ממשיכים לשאת את הסל. עם הסבל ועם השמחות. עם הצער והאהבה, עם הכאב בחזה ועם החיוך. עם המוסיקה, ועם האמת, שעולה לפעמים על כל דמיון. ועם העומק, והדמעות, עם המוות. ועם החיים. מדהים איך הכל נמצא שם בשיר. תודה, יעלה. שבוע טוב לכולם הדר

יעלונת, כמה יפה. גם אני גרה מול המים, ואת שדות הרותם הפראיים שמנגד לחול גרשו בתי מידות של יזמי נדל"ן תאבי ממון. "פה גדלים עשבי זעם בין פרחי נחמה" שיר עצוב. תודה שחשבת גם עלי. ליאת

היי בהמשך למייל הקודם שרשמתי על כדור שגורם להשמנה, ענית לי שכדאי לקחת לשלם זמנית בעודף משקל, השאלה היא אם אכן זהו פתרון זמני, אילו הייתי יודעת שאכן הפתרון זמני לא הייתי רושמת את המייל, אך מה עושים אם היא מפסיקה ליטול את הכדור והמצב חוזרר לקדמותו, האם זהו מצב בו צריך ליטול את הכדור לכל החיים? אם כן היא תעלה עוד הרבה במשקל דבר שאינו חפצה בו. אודה לך אם תוכלי להמליץ לי על כתובת לפסיכיאטר טוב... קרן.

קרן, כתבי באיזה אזור מדובר. תוכלי, כמובן, גם להתייעץ שוב עם הפסיכיאטר שרשם את התרופה. שבוע טוב ליאת

היי ליאת מדובר על אזור מרכז, איני רוצה להתייעץ עם הפסיכיאטר שכן איני סומכת על כך שרשם לה תרופה משמינה בעוד המליץ לה לעשות דיאטה הכדור גורם לאכול יותר....

היי ליאת, אפשר לשלוח שאלה למייל? שבת שלום, נועם

אפשר !

ליאת הגעתי למסקנה שעדיף שלא ארשום כאן (אני יודעת, אמרתי זאת עשרות פעמים..אך הפעם זה באמת) נראה לי שזה יותר בריא לי וגם לך...נכון? מוטב שתעזרי לאנשים שבאמת צריכים את העזרה שלך ויודעים להשתמש בה לא? לא אלאה בפרטים רק אומר שככל הנראה אני איזה מקרה אבוד...(תודי שבבנאדם כמוני טרם נתקלת...) מקווה שלא יעשו שימוש בכינוי שלי... את בסדר...את מקסימה:) ואת אוטוטו קלינית לא? תודה על הכל ואם בא לך לומר משהו את מוזמנת

שלום ME, אם את מרגישה שהכתיבה בפורום פוגעת בבריאותך, את רשאית להתרחק עד שתרגישי שהסכנה חלפה. תודה על המחמאות. כשתחליטי לחזור ולכתוב - אשמח באמת. ערב נעים ליאת

ליאת, הסכנה חלפה? לאיזו סכנה בדיוק את מתכוונת? זו התקשורת בינינו שלא בריאה לי...כך נדמה לי..לא? אני יודעת שהוספת בסוף שתשמחי ב א מ ת כיוון שאת מכירה אותי ואת לא חושבת שאאמין לך, נכון?...האמת שקשה לי ואני מנסה... ולא צריך להיסחף הכתיבה לא פוגעת בבריאותי...אחרת כבר הייתי באברבנל לא יודעת למה אני ממשיכה לרשום לך... לילה טוב ליאת

אוי ליאת ליאת...מה יהיה? נטשת אותי....

ליאת יש לי נדודי שינה..... כנראה שטיפול לא מתאים לגולם.....אני כנראה חסרת תקנה אל דאגה אפסיק להציק לך להתראות

היי מזה 4 חודשים אחותי נוטלת כדור בשם risperdal 1 mg וכדור בשם cipralex היא סובלת מהפרעות קשב וריכוז וללא הכדור היא מתפרעת לא מקשיבה ואי אפשר להיות בקירבתה. הכדור הפך פלאים ואני יכולה לאמר בפה מלא כי"זכיתי" באחות חדשה! אלא שהתחלה היינו מכניסים לה את הכדור למשקה ורק לאחרונה היא גילתה והחלה לקחת לבד, את הכדור risperdal החליפו לה לכדור בשם "ריספונד2" שאלתי הראשונה היא האם ישנו איזה הבדל בינהם מכיוון שאחותי לא מוכנה לשמוע על כדור אחר והיא "נעולה" על הכדור השני. שאלתי השנייה היא - אנו עובדי עצות מאז היותה נוטלת את הכדורים היא שמנה באופן משמעותי, יש לציין שהיא די נמוכה היה לה גוף רזה והיא ילדה יפה, הכדור הפך אותה לשמנה ואני לא יודעת מה לעשות, הפסיכיאטר אמר שהיא צריכה לעשות דיאטה אך הכדור גורם לתאבון יתר - אני עובדת עצות מכיוון שאחותי בחורה רווקה בגילאיי העשרים המאוחרות וטרם מצאה בחור מה שעוד היא עולה במשקל עקב הכדור. ניסינו להפסיק אותו אך היא הופכת שוב לעצבנית ומדברת ללא סוף. אני עובדת עצות אנא התייחסותך ... תודה מראש קרן.

שלום קרן, שאלות ספציפיות על תרופות, הבדלים ביניהן, תופעות הלוואי והדרכים להילחם בן - פסיכיאטרים הם הכתובת הראוייה. בתרופות נוירולפטיות מסוימות אכן קיימת סכנת השמנה, ולפיכך כדאי מאד להקפיד על תזונה בריאה ומאופקת... חשוב, עם זאת, לזכור שלפעמים מוטב לשלם - זמנית - בעודף משקל, כדי לצאת ממצבים נפשיים קשים. העיקר הבריאות ליאת

שלום , אני בן 31, התחתנתי לפני כחצי שנה לאחר שנת חברות אחת.אשתי בגילי. הבעיה היא שהיא מאוד תלותית דבר הפוגם באופן מהותי בחיינו(גם בי ואני בטוח שגם בה), התלות מתבטאת בקושי עצום לקיום יישות עצמאית בקשר וזה אומר שחייבים מבחינתה לעשות הכל ביחד, יש בה פחד עצום שאני אעזוב אותה והיא כל הזמן מביאה את הקשר למצבים בלתי אפשריים על מנת שאני...אעזוב אותה היא כאילו מחפשת סממנים של נטישה שמיותר לציין שלא קיימים כי אני בכלל לא חושב על לעזוב או לנטוש, שלא "מתממש רצונה" ואני לא נוטש היא נכנסת להתקף דכאון חריף שיכול להמשך שעות עד יומיים וזה פוגע בתפקודה בעבודה, בבית ומשרה כמובן על הקשר אווירה קשה. בהמשך כאשר הרוחות נרגעות איכשהו היא חשה צער עמוק על זה שפגעה בי ואז יסוריי המצפון שלה לא מניחים לה,הריטואל הזה חוזר בקשר הלוך ושוב. הבעיה מתעצמת בכך שהיא כל הזמן "מייצרת" מחלות וכאבים שונים בגופה שלא קיימים או יותר נכון לומר שבאבחונים רפואיים לא מתגלים כל סימנים היכולים להצדיק את כל הכאבים והסבל(!) שהיא עוברת, לפעמים מתגלה דלקת פה ודלקת שם אך חוששני שמדובר בכאבים פסיכוסומטיים שהיא מייצרת, לא במודע כמובן, וזאת על מנת להעמיק את התלות בקשר מצד אחד ולהוכיח לעצמה מצד השני שאני ,נוטש אותה" כי אני מגלה מצוקה וחוסר סבלנות מסויימת לנוכח הסבל שלה. יש לציין שאני הלכתי איתה לבתי חולים ולטיפולים ונתתי לה תמיכה מלאה אך כנראה שהחושים שלה באמת קולטים את מה שאני מרגיש שהכאבים נובעים ממצוקה רגשית ואז היא באה בטענות כלפיי.... עכשיו ככה, אני מאוד אוהב את אשתי והיא חשובה לי וכואב לי לראות אותה סובלת אך אני לא יודע לאן עוד הדברים יכולים להגיע, יש לציין שהיא כל הזמן חושבת שהיא כשלון בהכל וחושבת על מוות, חוששת ממוות, לעיתים היא מביעה רצון למות...אני חושש מהמצב ולא יודע כיצד לנהוג, היא מסרבת ללכת לפסיכולוגים בכל תוקף כי היא לא מאמינה בהם... מה עושים? כיצד ניתן לעזור לה, האם אולי כדאי לפנות לטיפול זוגי-לשם יש אולי סיכויי שהיא תסכים ללכת.... תודה מראש,

שלום גולן, כמו שהזכרנו כאן הרבה פעמים, קשה מאד לשלוח אדם לטיפול בהיעדר מוטיבציה או תובנה למצבו. הגם שאפשר להבין מדבריך שאשתך אכן סובלת, היא מסרבת לקחת אחריות ולהתחייב לעבודה עצמית במסגרת טיפול. אני חושבת שטיפול זוגי יכול לשרת את הצרכים הסימביוטיים שלה, ולכן איני בטוחה שזו האופציה המועדפת. תוכל לומר לה שבגלל סירובה ללכת לטיפול החלטת ללכת בעצמך, כדי לבדוק עם עצמך האם וכיצד תוכל להמשיך ולהתנהל בתוך זוגיות כל כך לוחצת. במסגרת טיפול משלך תוכל לנסות ולעבוד על חלקך במערכת הנוכחית, על האופן בו זה משרת - אולי - גם צרכים שלך, וללמוד דרכים חדשות להתקיים בקשר זוגי. לפעמים, כשמשנים מרכיב אחד במערכת, משהו מהותי משתנה במערכת כולה, לרווחת כולם. בהצלחה ליאת