פורום פסיכולוגיה קלינית

אבא שלי עובר תקופה רעה מבחינה נפשית והוא לא מעוניין לקבל עזרה. אני ואחי מנסים לעזור לו, אנחנו מתייעצים עם פסיכיאטרים רופאת משפחה ומומחים. קשה לי מאוד עם זה. אני איבדתי את התיאבון כמעט לגמרי וכל יום אני בוכה ובלי מצב רוח, אחי יותר חזק ממני. אני יודעת שאני צריכה להיות חזקה בשביל אבא שלי ולעודד אותו אבל אני לא מצליחה לקום בשבילו. מה לעשות?

קארין שלום, צר לי לשמוע על המצב של אביך. לפעמים אנחנו נתקלים במצב בו אין לנו שליטה על מה שקורה, וזה קשה וכואב בעיקר כשמדובר בקרובים לנו. ממה שאת מתארת את נמצאת כרגע במצב נפשי לא טוב, המושפע בוודאי ממצבו של אביך. אבל, וזה חשוב בעיני, כרגע המצב שלך מצריך טיפול בעצמך, הפניית קשב לעצמך, עם ובלי קשר למצב של אבא. המלצתי עבורך היא לפנות לטיפול בהקדם האפשרי, להתמודד עם המצב המשברי בו את נמצאת. אין ספק שגם אבא ירוויח אם את תרגישי טוב יותר, אבל קודם כל זה חשוב עבורך. לילה טוב, דרור

דרור איזה טיפול היית ממליץ לחרדות ?

שלום רב. יש לנו בעיה ואני מקווה שתוכלו לעזור לנו, ביעוץ או להפנות למקום ששם יוכלו לעזור. הבעיה היא שכשבעלי שותה הוא אינו יודע גבול,ומשתכר.הוא לא יכול לעצור את עצמו. חשוב לציין שהוא לא שותה יום יום,אלא רק ביציאות. א' אפשר לצאת איתו לשום מקום. כל פעם הוא אומר שזו פעם אחרונה שהוא שותה כך,אלא לאחר כמה יציאות הסיפור חוזר על עצמו. לא מזמן הוא אמר שהוא פשוט לא מרגיש את הגבול,קשה לו לעצור. הוא לא אלים, אין לי בעיה שהוא ישתה,אבל לא ישתכר. אני לא יודעת מה לעשות, תודה רבה מראש

שולה שלום, ראשית אני חושב שזה טוב שהוא לא שותה מדי יום, זה אומר שהקישור המרכזי שלו לשתייה הוא ביחד עם בילוי בחוץ. כעת נותר לברר למה הוא בכלל שותה בחוץ, ומדוע הוא עושה זאת ללא יכולת להפסיק. יכולות להיות לכך מספר סיבות, רצון להרגיש משוחרר, בילוי עם חברים ששותים דבר המוביל לשתייה בה אחד מעודד את השני, וסיבות נוספות. על מנת לטפל בזה יש צורך גם ברצון שלו. הוא צריך לרצות להפסיק גם אם חלק מהרצון הזה קשור בך. אז ניתן לפנות לטיפול אצל איש מקצוע וליצור קישורים שונים לבילוי. לחליפין ניתן להבין למה למשל הוא מרגיש צורך לשתות, האם זה קשור לדימוי עצמי או עכבות שיש לו, ולטפל בהם. זה מה שניתן לעשות כרגע, לילה טוב, דרור

לשחק מחבואים מבלי לרצות להמצא??? זה באמת קורע לב... לשלוח מילים לחלל האויר. זה בכל זאת לשלוח. כך מסתבר. אני תוהה אם אפקט הפרפר חל על זה. א.ה. - תודה על שירות גמדי. לפחות בשמי...

מאת: תאריך: 10/6/2007 שעה: 03:19 לשחק מחבואים מבלי לרצות להמצא??? זה באמת קורע לב... לשלוח מילים לחלל האויר. זה בכל זאת לשלוח. כך מסתבר. אני תוהה אם אפקט הפרפר חל על זה. א.ה. - תודה על שירות גמדי. לפחות בשמי...

אני מתנצלת על תגובה קצת בוטה, אולי, מטעמי. אני יודעת שהכוונות היו טובות, וזה מחמם את הלב.. פשוט לא התאים לאיך שהרגשתי. תפס אותי בהפתעה והוציא אותי משלוותי. אולי באמת לא הייתי צריכה לכתוב אם לא רציתי להיחשף. (לא שיחקתי מחבואים,..היה איזשהו קסם שביני לביני, להתחיל להרגיש בטפטופים את (יגון) האבדה, ולפרסם שיר כזה, על אבדה. שיר שבעצמו אבד, ונמצא בשכבה לא נגישה). נשמע פלסף, אבל לא חשבתי על זה מראש. ככה יצא, ומרגע שיצא זה הרגיש לי הכי נכון בשבילי. כאילו מצאתי מקום גם לשיחה שמתקיימת רק ביני לביני, מעל דפי הפורום. אני מצטערת אם הגבתי לא לעניין. באמת. סליחה. את סולחת לי, א.ה.?

דרישת שלום,.. לילך. (שבוע לא קל.. זה כל מה שהצלחתי..)

האמת שכל השבת הזאת לא הייתה לי ממש ידידותית. משתדלת לעשות כמיטב יכולתי, ואם לא אספיק הכל היום, אחזור להשלמות מחר. גם אל שולחן החול... ראיתי את כולכם ליל מנוחה ליאת

מאוד רציתי את תגובתך לדברי שנדחקו מאוד לאחור. אולי בכל זאת? http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-6,xPG-729,xFT-648575,xFP-648756,m-Doctors,a-Forums.html

אבדה / מרדכי גלדמן משהו בתוכי מודיע במקצב אובססיבי כי יתכן שאיבדתי משהו או שכחתי בבית הקפה או בחנות הספרים בהם עצרתי סרקתי את חפציי ולא נמצאה בהם האבדה לא גיליתי מה אבד אבל האבדן המשיך להודיע על קיומו כפעימות או התקפים קלים סופיסטים אתונאים התפלפלו: "דבר שלא איבדת בהכרח מצוי ברשותך או להיפך: מה שאיבדת בהכרח היה שלך?" אך מה אבד לי? עליי לחפש את אבדתי כדי לדעת מה לחפש האם הוא חפץ או דבר או הדבר והאם היה שלי לפני שאבד או שרשות פנימית כלשהי מנסה לנכס לי, כסופיסט הלני, דבר שמעולם לא היה לי למשל סיכוי כאילו היה לי סיכוי.

מרשה ליצור גישה אליך? http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-6,xPG-730,xFT-649200,xFP-649200,m-Doctors,a-Forums.html

סליחה... http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-6,xPG-730,xFT-649222,xFP-649222,m-Doctors,a-Forums.html

אולי זה מחמת העייפות, אבל אני מרגישה מיותרת בעץ הזה. אם טעיתי בפרשנותי, אנא, תנו לי להבין. לילה טוב ושבוע טוב ליאת

עברתי הטרה מינית במקום שאני עושה בו סטאז לקראת סוף שנה ע"י אחד המשתקמים (אני עושה סטאז באנוש) בחים אותו בחור לא שמעתי אותו מדבר ככה לא אליי ולא באופן כללי רק באותו יום היה ממש בהיי באמצע פעילות הוא אמר אני חרמן על (שמי) ושם ידו על ראשי הסטת את הראש ובפעילות אחרת אמר לי בואי אתי הביתה אני אדע לטפל בך היטב בסטאז התחברתי עם בחורות ולא היתי בקשר כלשהו עם הבחור רק שאלה של מה נשמע ? מה קורה? וכו..(בעיקרון אחרי סיום הפרוקט אני אמורה לתת להם הרגשה טובה ע"י שיחה כמו שני אנשים נורמלים וכו...) בקיצור אמרתי למדריכה יום אחרי והם דיברו איתו ובא וביקש ממני סליחה הקטע הוא שעכשיו אני מרגישה לא בנוח ללכת לסטאז שבו נמצא זה שהטריד אותי (הוא גם מרבה לדבר שטויות)אומנם זו לא הפעם הראשונה שהטרידו אותי זה קרה לי מלא פעמים גם ברחוב דבר שני אימי חלתה במחלת נפש שהיתי בת 15 במשך 5 שנים ואני זו שטיפלתי בה היו ימים שהכריחה אותי להתקלח במים קרים בחורף כי לא רצתה שאחכה עם בגדים טמאים עד שהמים יתחממו ,היתי הולכת עם בגדים מלוכלכים לבית ספר כי לא הסכימה שנפעיל את המכונת כביסה שגם ממנה נגעלה ולא הסכימה שאכבס ביד היתה אומרת לי דברים כמו:חבל שנולדת אם לא היית נולדת לא הייתי חולה ופעמיים גם חשבתי על התאבדות אך ויתרתי בסוף מטעמי דת (אני דתייה) הייתה שמה את הבגדים רטובים בארון ולא הסכימה לתלות בחבל והיו מתמלאים תולעים וריח עובש בכל הבית ,היתה צועקת עליי בקולי קולות וכשהייתי נועלת עצמי בחדר ולא מסכימה לצאת הייתה דופקת על הדלת כמעט שוברת ואומרת לי צאי כבר את מתנהגת כמו תינוקת בגלל דברים הללו לפעמים אני מרגישה מעין מועקה שאני בחברת נפגעי נפש שמתנהגים מוזר מדובר באנשים שקיבלו מכות חשמל בטיפולים פסיכיאטריים חלק מוזנחים ממש חלק מדברים שטויות אני לא רוצה לספר למדריכה שקצת קשה לי כדי שלא יתנו לי ציון נמוך בסטאז (לא מאוד קשה לי אלא לפעמים יש בי מועקה כזאת ומרגישה שנהיות לי דמעות בעינייןם) והמדריכות דווקא אמרו שהפרויקט שלי היתה הצלחה ומצאתי חן בעינהם מה עושים?

שלום אורטל, אני זוכרת את פנייתך הראשונה בנושא, וממליצה לך לקרוא בשנית את תשובתי אליך. כזכור, המלצתי לך להיעזר באנשי צוות אחרים אם את מרגישה מוצפת. כל אנשי הטיפול באים לעבודתם עם היסטוריה, עם קשיים ומועקות אישיות. כולנו בני אדם. הניסיון להסתיר מהמדריכים שלך פרטים כה חשובים מעברך הוא כמעט פשע כנגד עצמך. בהדרכה אנו אמורים להעלות את הקשיים שלנו, את המקום בו המחלה או הטירוף פוגשים אותנו 'בבטן הרכה'. אני חושבת שרק מתוך שיתוף אמיתי ואמיץ תוכלי להתמודד עם המשימות המקצועיות שלך, ולזכות בתמיכה והתייחסות ראוייה מצד המדריכים. אני משוכנעת שלבחירה המקצועית שעשית יש זיקה להיסטוריה הפרטית שלך, וללא עיבוד טוב של הדברים תמשיכי להיפגש עם זה שוב ושוב באופן מכאיב. חשבי על דרך מתאימה לעשות זאת, והתחילי לעבוד. לזה קוראים צמיחה והתפתחות. בהצלחה ליאת

היי ליאת לצערי ואני לא רוצה להגעיל אותך נהייתי ממש מכור לאוננות אני ממש אובססיבי בקטע הזה גם בגלל שאני לא מנסה לצאת עם בחורות כי אני מרגיש מלוכלך מה שקורה אני מאונן הרבה דבר שמפריע לי ללמוד מפריע לי להנות מהעיר הגדולה ...זה גם לא קשור ליצר מיני כלומר כל פעם שיש לי חשק אני מאונן ואם אין חשק אני משתדל שיהיה אני עושה את זה להרגיע את עצמי וכך ימים שלמים זה כל מה שאני עושה במקום לצאת לבלות או ללמוד לפחות לבלות אני אוהב אני מאונן הרבה.......פעם זה היה מלווה בכאב או תסכול מסויים היום זה חסר רגש.......ואז אני אני נהייה עייף הולך לישון וחוזר חלילה כך שאני ממש לא מתפקד......

שלום מיסטר בלו, אינך מגעיל אותי כלל. אוננות מוגברת, בנסיבות כפי שאתה מתאר אותן, אכן מספקת פורקן ממתח וחרדה. מקווה שאתה מדבר על כך בטיפול שלך. כדאי מאד לנסות לשים לב מה התכנים והמחשבות שמקדימים את הפעילות הזו, ולדון בהם עם המטפלת שלך. מעבר לכך, לא סיפרת איך היה לחזור ללימודים. אני מקווה שכולכם תצליחו להדביק את גרעונותיה של השביתה, ולגמור את הסמסטר בשלום. חיבוק! ליאת

ליאת ערב-טוב, מקווה שתקראי גם את מה שכתבתי למטה,בהודעה מאתמול, אך כעת עלתה לי בראש מחשבה שמציקה לי ומטרידה אותי,והיא שאם הפסקת עם הכדורים ובשל סיבות רפואיות איני יכולה להתחיל שוב,ואם בינתיים שום-דבר לא עוזר לי,ואולי גם הטיפול הפסיכולוגי לא כ"כ עוזר,אולי כדאי להפסיק בינתיים את הטיפול? חשוב לי להדגיש שיש לי פסיכולוגית מעולה שיש לי קשר טוב איתה וכייף לי(בד"כ) להיות אצלה,ושאיני מאשימה אותה בכך שהטיפול אינו מצליח כעת,אך בכל-זאת - אם התרופות הן שיעזרו לטיפול בי,אז אולי עדיף לי להפסיק את היפול עד אז - ולא לבזבז את כספי בזמן שהטיפול הפסיכולוגי אולי אינו יכול לעזור לי. האמת - ולא נעים לי לכתוב זאת, שמרוב ייאוש הפסקתי להאמין שיש משהו שאי-פעם יעזור לי,כי אני מרגישה שאני 'מקרה אבוד' וששם-דבר כבר לא יעזור לי,ועוד יותר גרוע זה שאני מרגשיה כמו המילים שבן ארצי שר בשירו - "אני אפס",ולכן אין כבר סיכוי עבורי באף דרך,אז חבל על הזמן והכסף שאני מבזבזת לי ולאחרים.

משתנה ערב טוב, עד שליאת תיתן תשובה מקצועית, רציתי לומר שלדעתי זה נשמע רעיון לא טוב. אם תתקמצני על הטיפול ייתכן שתגיעי למצב שבו המחיר שהנפש שלך תשלם יהיה גבוה ולא שווה את זה. ייתכן גם שלא עד כדי כך. לא ניתן לדעת מראש. אפילו הייתי מעלה בראש שוב על ההמלצה של המטפלת הטובה לעבור לשתי פגישות שבועיות לפרק זמן, תוך ויתור על דברים אחרים, אם זה אפשרי. כניסיון והשקעה. אם נראה לך מידי, אז לא. אבל, נראה לי שבמצב חרדות גבוה קצת לא טוב לעצור את הטיפול לגמרי. לדעתי, הטיפול בהחלט מטרה חיובית לשימוש בכסף. מה חשוב יותר מבריאות? עדיף להשתמש בו למטרה חשובה במקום לשמור אותו סתם כי 'צריך שהוא יהיה'. יש כאן הימור, זה נכון, אבל אם לא תנסי לא תדעי אם תהיה הצלחה. יש הנאה משונה בלשמור על הכסף 'יותר מידי', ויש גם הנאה ב'לבזבז' לפעמים. המיטב הוא איפשהו באמצע, לכאן או לכאן, הכל בהיגיון, במידה ועם גבולות. אם את באמת חושבת להפסיק, הכי כדאי שתדוני בנושא עם המטפלת ביחד ואחר-כך תגענה למסקנה. ההחלטה בסופו של דבר היא בידייך מול הטיפול שלך.

היי משתנה מה שלומך?הרבה זמן לא התכתבנו כאן קצת לא הייתי כלומר בקרתי כאן אבל לא נכנסתי להודעות של אחרים כמו שאני עושה בדרכ.....בכל מקרה יש לך השגות לגבי הטיפול ........גם לי יש חייב להודות אבל חייבים לקוות לטוב.....ומקווה שיהיה לך טוב כי מגיע לך...(: ביי בנתיים

שלום משתנה, נדמה לי שהמסקנה אליה הגעת מעט נחפזת. דווקא בגלל המגבלה הרפואית עולה חשיבותו של הטיפול, כערוץ התמודדות מרכזי, המחזק את תפקידך שלך במיגור הקשיים. זה נכון שטיפול משולב (שיחות+תרופות) טוב מכל אחד מהם לחוד, אבל טיפול שיחתי טוב בהרבה מלא כלום. המשיכי להילחם. שלך ליאת

באמת מסקנתי היתה נחפזת,והחשק והחשיבה על המשך טיפול,באים והולכים כל הזמן וכרגע איני מסוגלת לחשוב על כך בצלילות,וכמובן שלא אפעל בפזיזות - כי אח"כ אצטער על כך. ושוב תודה ליאת - תמיכתך חשובה לי.

מחפשת המלצות לפסיכולוג מצויין, אמפטי מחד ומאידך שידע להחזיק קצר מאזור הצפון תודה מראש

לא נהוג להשאיר המלצות הפורום אלא למייל בלבד.

שלום יעל, בהתאם להמלצות המחלקה הגיאוגרפית והמחלקה הטכנית (תודה, חברים!) כדאי שתצרפי כתובת מייל עדכנית ותגדירי אזור ספציפי, ואז תוכלי לקבל המלצות מחברי הפורום. אין אנו נוהגים לעשות זאת בפומבי. יופי שהחלטת לפנות לטיפול. זוהי החלטה חשובה וחגיגית. בהצלחה ליאת

קרה לי דבר טרגי, התמוטטו לי כל ההגנות בבת אחת, יותר טוב שלא תשאלי איך. מאז, אני לא מצליחה לבנות אותן בחזרה. אני בדכאון, חרדה, מחשבות על שגעון, עיוותי חשיבה. מהו הטיפול שיכול (אם בכלל)לעזור , ולבנות הגנות חדשות, בהתחשב שזה קרה מעיסוק יתר בנפש. האם התנהגותי קוגניטיבי יאה יותר הולם? או דינמי... ליאת- את יודעת אולי מה קורה במצבים כאלו, שההגנות התמוטטו בו זמנית אחת אחרי השנייה? האם האדם שנשאר ללא כוחות יכול לאסוף את עצמו ולבנות משהו חדש...כאשר ברקע, מהדהד כל הזמן הטראומה, הפגיעות, עיוותים, חרדות..

היי שלום רב הכינוי שבחרת לעצמך את האמת יש בו הרבה אומץ מצעד אחד הוא מצליח לגרום לי ליכהנס להרגשה לא טובה ומצעד שני הוא הכי קרוב אליך ומשקף בבירור את מצבך. אך בכל זאת מתקשה לקבלו בגלל שזה לפי דעתי צורת התגוננות שמצאת לך מתוך אילוצי חיי ואף מעין הסוואה או מסכה שאת בוחרת לשים על פניך או לעמיד לפנייך כדאי לא להתמודד באמת ותמים אחת ולתמיד עם בעיותיך מצוקותייך ולרגע שלא יעלה בדעתך שאני שוללת פוסלת אותך אלא להפך מבינה אותך מאד אך את בדברייך גם נסגרת ולא בדיוקנותנת שיעזרולך כלומר שכמה שניסת להעביר את עצמך בצורה ברורה את לא בהירה מספיק וחבל. אך בכל אופן קחי ממני תפיחה ואף דחיפה שהיא מעין זריקת עידוד דרך המילים הבאות תקחי את עצמך בידים ואל תיראי כי רק כך תצליח לעזור לעצמך לפסוע בגאון ומלא ההון לעבר מטרותיך בחיים. מילים אלה נכתבו בחום. שולמית

הכינוי שקופה לא נובע מאומץ או לחילופין מהסוואה אלא, מתחושה שאני התפרקתי ואין לי היום שום מעטה הגנה שלגיטמי על מנת להצליח לתפקד באורח יומיומי, היכולת לאזור כוחות ולחזור להיות רציונאלית. אני התחפרתי כ"כ עמוק, שאין דרך מוצא...לאן שאני לא פונה או חושבת אני מרגישה שאני נתקלת בקיר. במקום להיות עדינה כלפי עצמי, גינתי את עצמי, קרתי את כל הדי אס אמ..וחושבת שיש לי את כל הסימפטומים והמחלות...כל דבר טוב נהפך לפתולוגי, אם למשל, חשתי כל חיי , די מבסוטית מעצמי, בטוחה ושלמה..כיום זה נהפך לשגעון גדלות. למעשה , ניתן למצוא שם של הפרעה או מחלה אפילו לכל דבר שנחשב לכל הדיוט. אני סובלת מאוד....נחלשתי כ"כ ,, ומה שלא עוזר לי להתחזק , זה הנסיון הרע שעברתי טרום המשבר שלמעשה הקיף את כל תחומי החיים שלי, הכל הותקף ונצבע בצבעים פתולוגיים. היה רופא שאמר לי, שאני מסתבכת עם מילים בטיפול ולכן , כדיי לחשוב על אופציות אחרות..אני חושבת שיש משהו בדבריו מחד ומאידך, אני מרגישה עדיין צורך לדבר, לכעוס וכוי'ב.. אך , אני חושבת שכדיי שהפעם אנסה פסיכולוג, יש לי הרגשה ששם אוכל להיות יותר נקייה באופן השיתוף. אני זקוקה בדחיפות לאחד כזה, שידע מצד אחד להיות אמפטי ומכיל ומצד שני לדעת להיות קשוח ולהחזיק קצר. אשמח מאוד לקבל המלצות לפסיכולוג כזה מאזור הצפון... תודה ושולמית, אני מקנא היום בכל אלו שלא התחפרו עמוק והסתבכו בתוך עצמם במעגלים. מקנא ביכולת של אנשים היום לסמוך ולתת אמון במטפל/ת. ויכול מאוד להיות שאני לא ברורה, כי אני כבר כ"כ עייפה ומוטטת...הרבה זמן לא הייתי מחוץ לאמוציות על מנת לקבל פרספקטיבה.

שולמית, אני פניתי בשאלה די קונקרטית ופורמלית לליאת. ולא הייתי בכוונתי, לקבל פרשנויות לאופן ולתוכן פנייתי, שלעניות דעתי זה מסווה של דחייה. ולא ציפיתי בשום אופן, ששאלתי תשפיע אליך באופו כזה או אחר: "הוא מצליח לגרום לי להכנס להרגשה לא טובה" (שיפוטיות). עד כמה שברור לי, לפורום הזה, יש גבולות ברורים של שאלות ותשובות, ולא חלילה להכנס לתהליך דינמיקה קבוצתית. ליאת, זה בהמשך...לנסיון שלך לעמוד על קנקנן של התרופפות טיבן של פורומים מאין אלו ע"פ תגובתך אלייך, בהודעתי הקודמת בשם"רעות", כוחו של פורומים מאין אלו סוחפים באופן טבעי...יש תחושה שיש שם משהו, נגיש, זמין ובעיקר יכול להשליך את עצמו בדרכים שעדיין לא ברורות לי. בכל אופן, לדעתי, הדוגמא המובאת להלן אם כי היא מזערית אך, לדעתי זהו הקו המנחה. ואם תשאלי אותי, אני נפגעתי קשה נפורום שכל מנגנוניו לא היו תקינים, החל ממנהליו ועד חוסר גבולות המשתתפים. ואז, שאני איבדתי את כושר השיפוט שלי, נפגעתי קשות..ויצאתי בתחושות קשות. ליאת, תקני אותי אם אני טועה בהקשר לדוגמא שלהלן. אני פשוט מנסה להבין ולהסביר לעצמי, היכן הקשיים של אחרים השפיעו עלי או שלמעשה אלו הם היו הקשיים שלי שראיתי תחת זכוכית מגדלת.

hey can u tall me if that is normal to think that she is have depression becouse she have pine AND they didn´t fined nothing ?

שלום לי, קשה לחוות דעה מכאן על סמך תיאור חלקי כל כך. לפעמים מחושי גוף שונים שאין להם כל הסבר פיזיולוגי יכולים לרמז על מקור נפשי. מאחר וממילא אין ממצא אחר כרגע, שווה לתת הזדמנות לטיפול בנוגדי-דיכאון. בכל מקרה, הייתי ממליצה על טיפול שיחתי, בנוסף על הטיפול התרופתי. בהצלחה ליאת

it´s me agine why u don´t answer to my last quseshen ? i will thank u a lot if answer to me :)

שיר חדש ומקסים לריטה. המילים שלו כל כך מדברות אלי. יוסי בנאי הנפלא כתב אותו, וענבל סמדר הלחינה מנגינה קטנה ונהדרת. הדר, מקדישה לך אותו באהבה. ליאת, גם לך. אני גרה מול המים בין שדות ובין חול מעלי השמיים וממול ים כחול לפעמים אתה חי פה לפעמים אתה מת לפעמים הדמיון פה כבר נראה כמו אמת יש לילות של ירח במזרח הזה יש ימים שצורח הכאב בחזה אני גרה מול המים והאופק רחוק וגבוהים השמיים והים הוא עמוק יש ליופי פה טעם של עקבות מלחמה פה גדלים עשבי זעם בין פרחי נחמה כאן יודעות השפתיים לחייך ל?זמן כאן בוכות העיניים כבר שנים מעצמן אני גרה מול המים ונופים משכבר מספרים לי בינתיים איך הפכו לעפר כאן תמצא בכל אבן גם שרידי חלומות כאן נושאים את הסבל בתוך סל השמחות כאן שותים את הצער בגביעי אהבה כאן שרים שירי סער בין תפילות אשכבה כמה אני אוהבת כששירים נוגעים בי ככה... שבוע טוב. הרבה כוחות. יעלה

יעלה, הקדשת לי את השיר, מבלי שידעת שממרפסת הבית בו גדלתי נשקף הים. במלוא הדרו. לאט לאט נ?ב?נו בתים בינינו לבינו. השאירו באבנים את שרידי חלומות הילדות... ובמציאות שא?ת כן מכירה, ממשיכים לשאת את הסל. עם הסבל ועם השמחות. עם הצער והאהבה, עם הכאב בחזה ועם החיוך. עם המוסיקה, ועם האמת, שעולה לפעמים על כל דמיון. ועם העומק, והדמעות, עם המוות. ועם החיים. מדהים איך הכל נמצא שם בשיר. תודה, יעלה. שבוע טוב לכולם הדר

יעלונת, כמה יפה. גם אני גרה מול המים, ואת שדות הרותם הפראיים שמנגד לחול גרשו בתי מידות של יזמי נדל"ן תאבי ממון. "פה גדלים עשבי זעם בין פרחי נחמה" שיר עצוב. תודה שחשבת גם עלי. ליאת

היי בהמשך למייל הקודם שרשמתי על כדור שגורם להשמנה, ענית לי שכדאי לקחת לשלם זמנית בעודף משקל, השאלה היא אם אכן זהו פתרון זמני, אילו הייתי יודעת שאכן הפתרון זמני לא הייתי רושמת את המייל, אך מה עושים אם היא מפסיקה ליטול את הכדור והמצב חוזרר לקדמותו, האם זהו מצב בו צריך ליטול את הכדור לכל החיים? אם כן היא תעלה עוד הרבה במשקל דבר שאינו חפצה בו. אודה לך אם תוכלי להמליץ לי על כתובת לפסיכיאטר טוב... קרן.

קרן, כתבי באיזה אזור מדובר. תוכלי, כמובן, גם להתייעץ שוב עם הפסיכיאטר שרשם את התרופה. שבוע טוב ליאת

היי ליאת מדובר על אזור מרכז, איני רוצה להתייעץ עם הפסיכיאטר שכן איני סומכת על כך שרשם לה תרופה משמינה בעוד המליץ לה לעשות דיאטה הכדור גורם לאכול יותר....

היי ליאת, אפשר לשלוח שאלה למייל? שבת שלום, נועם

אפשר !

ליאת הגעתי למסקנה שעדיף שלא ארשום כאן (אני יודעת, אמרתי זאת עשרות פעמים..אך הפעם זה באמת) נראה לי שזה יותר בריא לי וגם לך...נכון? מוטב שתעזרי לאנשים שבאמת צריכים את העזרה שלך ויודעים להשתמש בה לא? לא אלאה בפרטים רק אומר שככל הנראה אני איזה מקרה אבוד...(תודי שבבנאדם כמוני טרם נתקלת...) מקווה שלא יעשו שימוש בכינוי שלי... את בסדר...את מקסימה:) ואת אוטוטו קלינית לא? תודה על הכל ואם בא לך לומר משהו את מוזמנת

שלום ME, אם את מרגישה שהכתיבה בפורום פוגעת בבריאותך, את רשאית להתרחק עד שתרגישי שהסכנה חלפה. תודה על המחמאות. כשתחליטי לחזור ולכתוב - אשמח באמת. ערב נעים ליאת

ליאת, הסכנה חלפה? לאיזו סכנה בדיוק את מתכוונת? זו התקשורת בינינו שלא בריאה לי...כך נדמה לי..לא? אני יודעת שהוספת בסוף שתשמחי ב א מ ת כיוון שאת מכירה אותי ואת לא חושבת שאאמין לך, נכון?...האמת שקשה לי ואני מנסה... ולא צריך להיסחף הכתיבה לא פוגעת בבריאותי...אחרת כבר הייתי באברבנל לא יודעת למה אני ממשיכה לרשום לך... לילה טוב ליאת

אוי ליאת ליאת...מה יהיה? נטשת אותי....

ליאת יש לי נדודי שינה..... כנראה שטיפול לא מתאים לגולם.....אני כנראה חסרת תקנה אל דאגה אפסיק להציק לך להתראות

היי מזה 4 חודשים אחותי נוטלת כדור בשם risperdal 1 mg וכדור בשם cipralex היא סובלת מהפרעות קשב וריכוז וללא הכדור היא מתפרעת לא מקשיבה ואי אפשר להיות בקירבתה. הכדור הפך פלאים ואני יכולה לאמר בפה מלא כי"זכיתי" באחות חדשה! אלא שהתחלה היינו מכניסים לה את הכדור למשקה ורק לאחרונה היא גילתה והחלה לקחת לבד, את הכדור risperdal החליפו לה לכדור בשם "ריספונד2" שאלתי הראשונה היא האם ישנו איזה הבדל בינהם מכיוון שאחותי לא מוכנה לשמוע על כדור אחר והיא "נעולה" על הכדור השני. שאלתי השנייה היא - אנו עובדי עצות מאז היותה נוטלת את הכדורים היא שמנה באופן משמעותי, יש לציין שהיא די נמוכה היה לה גוף רזה והיא ילדה יפה, הכדור הפך אותה לשמנה ואני לא יודעת מה לעשות, הפסיכיאטר אמר שהיא צריכה לעשות דיאטה אך הכדור גורם לתאבון יתר - אני עובדת עצות מכיוון שאחותי בחורה רווקה בגילאיי העשרים המאוחרות וטרם מצאה בחור מה שעוד היא עולה במשקל עקב הכדור. ניסינו להפסיק אותו אך היא הופכת שוב לעצבנית ומדברת ללא סוף. אני עובדת עצות אנא התייחסותך ... תודה מראש קרן.

שלום קרן, שאלות ספציפיות על תרופות, הבדלים ביניהן, תופעות הלוואי והדרכים להילחם בן - פסיכיאטרים הם הכתובת הראוייה. בתרופות נוירולפטיות מסוימות אכן קיימת סכנת השמנה, ולפיכך כדאי מאד להקפיד על תזונה בריאה ומאופקת... חשוב, עם זאת, לזכור שלפעמים מוטב לשלם - זמנית - בעודף משקל, כדי לצאת ממצבים נפשיים קשים. העיקר הבריאות ליאת

שלום , אני בן 31, התחתנתי לפני כחצי שנה לאחר שנת חברות אחת.אשתי בגילי. הבעיה היא שהיא מאוד תלותית דבר הפוגם באופן מהותי בחיינו(גם בי ואני בטוח שגם בה), התלות מתבטאת בקושי עצום לקיום יישות עצמאית בקשר וזה אומר שחייבים מבחינתה לעשות הכל ביחד, יש בה פחד עצום שאני אעזוב אותה והיא כל הזמן מביאה את הקשר למצבים בלתי אפשריים על מנת שאני...אעזוב אותה היא כאילו מחפשת סממנים של נטישה שמיותר לציין שלא קיימים כי אני בכלל לא חושב על לעזוב או לנטוש, שלא "מתממש רצונה" ואני לא נוטש היא נכנסת להתקף דכאון חריף שיכול להמשך שעות עד יומיים וזה פוגע בתפקודה בעבודה, בבית ומשרה כמובן על הקשר אווירה קשה. בהמשך כאשר הרוחות נרגעות איכשהו היא חשה צער עמוק על זה שפגעה בי ואז יסוריי המצפון שלה לא מניחים לה,הריטואל הזה חוזר בקשר הלוך ושוב. הבעיה מתעצמת בכך שהיא כל הזמן "מייצרת" מחלות וכאבים שונים בגופה שלא קיימים או יותר נכון לומר שבאבחונים רפואיים לא מתגלים כל סימנים היכולים להצדיק את כל הכאבים והסבל(!) שהיא עוברת, לפעמים מתגלה דלקת פה ודלקת שם אך חוששני שמדובר בכאבים פסיכוסומטיים שהיא מייצרת, לא במודע כמובן, וזאת על מנת להעמיק את התלות בקשר מצד אחד ולהוכיח לעצמה מצד השני שאני ,נוטש אותה" כי אני מגלה מצוקה וחוסר סבלנות מסויימת לנוכח הסבל שלה. יש לציין שאני הלכתי איתה לבתי חולים ולטיפולים ונתתי לה תמיכה מלאה אך כנראה שהחושים שלה באמת קולטים את מה שאני מרגיש שהכאבים נובעים ממצוקה רגשית ואז היא באה בטענות כלפיי.... עכשיו ככה, אני מאוד אוהב את אשתי והיא חשובה לי וכואב לי לראות אותה סובלת אך אני לא יודע לאן עוד הדברים יכולים להגיע, יש לציין שהיא כל הזמן חושבת שהיא כשלון בהכל וחושבת על מוות, חוששת ממוות, לעיתים היא מביעה רצון למות...אני חושש מהמצב ולא יודע כיצד לנהוג, היא מסרבת ללכת לפסיכולוגים בכל תוקף כי היא לא מאמינה בהם... מה עושים? כיצד ניתן לעזור לה, האם אולי כדאי לפנות לטיפול זוגי-לשם יש אולי סיכויי שהיא תסכים ללכת.... תודה מראש,

שלום גולן, כמו שהזכרנו כאן הרבה פעמים, קשה מאד לשלוח אדם לטיפול בהיעדר מוטיבציה או תובנה למצבו. הגם שאפשר להבין מדבריך שאשתך אכן סובלת, היא מסרבת לקחת אחריות ולהתחייב לעבודה עצמית במסגרת טיפול. אני חושבת שטיפול זוגי יכול לשרת את הצרכים הסימביוטיים שלה, ולכן איני בטוחה שזו האופציה המועדפת. תוכל לומר לה שבגלל סירובה ללכת לטיפול החלטת ללכת בעצמך, כדי לבדוק עם עצמך האם וכיצד תוכל להמשיך ולהתנהל בתוך זוגיות כל כך לוחצת. במסגרת טיפול משלך תוכל לנסות ולעבוד על חלקך במערכת הנוכחית, על האופן בו זה משרת - אולי - גם צרכים שלך, וללמוד דרכים חדשות להתקיים בקשר זוגי. לפעמים, כשמשנים מרכיב אחד במערכת, משהו מהותי משתנה במערכת כולה, לרווחת כולם. בהצלחה ליאת

ליאת יקרה, מה שלומך? התגעגעתי אליך. חייבת להודות שאני פחות בפורום בזמן האחרון. עסוקה בדברים אחרים, בדברים טובים של חיים. אני חושבת שבפגישה האחרונה היה לפסיכולוגית שלי רגע של נחת ממני. אני חושבת שהתכנים שהבאתי שימחו אותה. לא מזמן מישהי חכמה אמרה לי שאני צריכה לבנות את עצמי, כדי שאוכל לשאת כל מיני דברים בעתיד. אני משתדלת לעשות את זה. ואני חושבת שאני קצת מצליחה. ולצד זה כואב לי שאני מרפה ידיים מהדיאטה... (את זוכרת, אני יודעת). ושוב, התגעגעתי. נורית

נורית יקרה, צר לי שלא הצלחתי להתפנות יותר בשבת הזו. לפעמים יש עיסוקים חשובים שקצת דוחקים. ראיתי את ההודעה שלך מוקדם יותר, אך לא רציתי להשיב 'על רגל אחת'. שמחה ברגעי הנחת שלך, ומאושרת שהחלטת להרפות קצת, למען עצמך. גם את זה צריך לדעת לעשות. מקווה שהעניינים מתנהלים - איכשהו - בסוג של שגרה. למרות שאני מחפשת אותך כאן, במבט מהיר, בכל משמרת (בעיקר לקראת סופה), זה בסדר גם אם לא. אשמח להיות בשבילך, כשתרצי. לילה טוב ושבוע קל ליאת

ליאת יקרה, זה עתה הקראתי לנורית את הודעתך בטלפון (היא לא היתה ליד מחשב היום) והיא שמחה בה מאד. היא היתה צריכה אותה... גם אני צריכה וגם אני ניזונה. מכל הודעותיך (ומן הפורום בכלל). תודה בשמנו, נויה

פלשתי לפורום לפני כחודש בסערת רגשות ומבולבלת ועוזבת את הפורום באותה הרגשה. כנראה שזה באמת לא המקום המתאים לי אישית לשתף. אז תודה ושוב סליחה. איריס.

שלום איריס, את צודקת. לפעמים יש דברים שלא יכולים לקבל מענה במסגרת פורום אינטרנטי. זהו מדיום מוגבל מאד, בעיקר כאשר עוסקים בציפור הנפש ובסוגיות רגישות במיוחד. לפעמים ברור לי מאד שתגובתי עלולה לתסכל את האדם שמצפה מן העבר האחר. ובכל זאת, רק כך אפשר. אשמח אם תמשיכי להגיע אל הפורום בכל זאת, ולהביא לכאן את מה שאפשר. מאחלת לך הצלחה בטיפול החדש, ושהבלבול יפנה מקומו לשלווה. ליאת

ודי לחכימה ברמיזה.

הבדידות,הכאב והפחדים יוצאים להם אז מהמחבוא. אני כבר מעל שנה אחר הגירושין...ועדיין לא מצאתי את מקומי החדש. אני מתפקדת והכל,עובדת ודואגת לבן שלי אבל...אני לא מצליחה להגיע לשלב שהוא מעבר לשרידה ולא פעם גם את זה בקושי רב. אני נמצאת בטיפול אצל רופא מדהים כבר כמה שנים.בגלל שדברים השתנו הוא הפך בשבילי לאבאאמא כשצריך ולמורה דרך.הוא כרגע נמצא בטיול לעשרה ימים וזה מוריד לי המון מהביטחון העצמי שאין לי את ההרגשה שהוא בסביבה. אז גם אם כל לילות שישי שלי לבנים הפעם זה עוד יותר גרוע... אנסה ללכת לישון עכשיו...פשוט הייתי חייבת להוציא קצת. רק אני

רע לי... ולאף אחד לא אכפת.

רע לי... ולאף אחד לא אכפת.

סליחה, יקירה, שהשארתי אותך קצת לבד גם כאן. לרוע המזל ליל שישי הלבן שלך, התנגש בשבת הכי עמוסה שהייתה לי בזמן האחרון. אנשים רבים יודעים לספר על תקופות מרות בחייהם. כדאי לזכור שזה לא לנצח. מקווה שלילות השבת שלך יהפכו מלאי פז. ועד אז - אנחנו כאן. שבוע נעים ליאת

חסר לי מאד המגע בפגישה. כמו למשל חיבוק או לחיצת יד. מה עושים? )-:

מדברים על זה בפגישה, ומנסים להבין מניין מגיעה תחושת החסך. :-)) בהצלחה ליאת

ואם מבינים, במה זה עוזר? כלומר, איך מתגברים על הרצון והצורך כשמבינים מאיפה זה בא, וזה כבר דובר? תודה מישהו אחר

היי שלום רב ראשית אפתח בזה שקה לי מאד לפנות אליך ככה את זוהי החלתך. תראי נכון שטיפול פסיכולוגי בעיקר דרך שיהי בו אתהמגע אך זה לא מחייב ולפי דעתי שקשור מאד גם לקרבה שלך עם המתפת למידת הפתיחות שלך אליו או אליך. ובעיקר ישלב שבו אתם נמצאת בטיפול אבל את מדברת רק על לחיצת יד ותפיחת עידוד אז אפשרי בלי קשר לכלום לפי דעתי. אם זה מגיעה מתוך חסך או רצון לריגושים אז כדאי תחיה שתשבי ותדוני בזה עם עצמך ורק אחר כך תגשי ותומרי למטפל או מטפלת שלך שחלק של המגע חסר לך.ואולי בכלל את בעצם מגלה או ולה לבד על בעיה שתיימת אצלך מזמן ויתחקת אותה ואם זאת באמת בעיה אז את נמצאת הרי בטיפול ואין מקום יותר טוב מזה שיכול לעזור לך. בחום שולמית

ההודעה נערכה.

שלום אסף, אני מניחה שאתה חדש בפורום שלנו, ולכן אינך יודע שאין אנו מאפשרים לבקש המלצות אישיות (שמיות) על אנשי טיפול, כדי לא להפוך את הפורום לזירה פרסומית, או חלילה במת השמצות. לפיכך, תוכן הפנייה שלך נמחק. אתה מוזמן בחום להשתתף ככותב או קורא מן המניין בפורום שלנו, בכל נושא הקשור לטיפול פסיכולוגי או חיי הנפש בכלל. כל טוב ולהשתמע ליאת

אני עברתי חוויה מאוד קשה בעקבות טיפול פסיכולוגי....ולמעשה מאז ועד היום (3 שנים) שאני במצב מוזר, כאילו איבדתי את זהותי, איבדתי את דעתי, תחושת זרות עצמית. לצערי, עברתי אין שטיפת מח בפורום...שהכניס אותי לחרדה קשה ביותר...מחשבות יחס, ספק פסיכוזה בעיניי הרופאים. בלבול מאוד גדול לגביי מה הם המחשבות והרגשות שלי שלמעשה כבר אינם עוד לבין מה לא היה שם שלי. אני חווה מאין סוג דל דכאון, הרופאים לא יודעים לאבחן ולומר לי. האם את מכירה מנסיונך מצב טרגדי כזה...איבוד עצמי, הזהות, בלבול. אני סובלת מאוד קשה...מסתובבת בתחושה שהשתגעתי. אני רוצה לציין שעברתי הרבה מצבים ותהליכיםם רגישיים לפני שהגעתי למצב הנ"ל. בכל אופן, אני כבר לא יודעת מה יעזור לי, גם הרופאים כבר מבולבלים, כל אחד נותן אבחנה אחרת. הדבר שהפחיד אותי מכל לפני שהתחלתי את הטיפול זה שאני אאבד את עצמי...מי אני, והנה דבר זה התגשם לו. מצב מוזר, מפחיד, אני בייאוש גדול, מתוסכלת מאחר ואני זו שגרמתי למצב זה! חקרתי את נפשי יותר מדי לבד, דרך פורומים, חשיפה בהם כו'י...עקב בהלה שתפסה אותי ותחושת נתק אצל בטיפול בכושל רגע לפני שעזבתי אותה. אני רוצה לציין שאני מעל 30 ומעולם דבר מבהיל זה לא קרה לי ואני פשוט לא יודעת מה לעשות!!!! כל השמחת חיים שלי אבדה ואני כאילו אדם אחר, מוזר , לא מכירה. לא מוצאת את עצמי בחזרה....תלושה בין שמיים לארץ.

שבעקבות הנסיגה בטיפול, כשלים אמפטיים אינסופיים, כל דבר טוב אצלי נהפך לשלילי, אפילו פתולוגי אצלה...נכנסתי לפורום לקבל חוות דעת ומשם החלה התעסקות יתרה ואינטנסיבית בנפש, קיבלתי תגובות עויינות, נפגעתי קשות, תכנים כואבים עלו מהעבר מההווה, הכל התבלבל ןהתחרבש, דברים יצאו מעבר לכל פורופורצייה...ומשם חלה חרדה גבוהה מאוד, נתק , זרות מעצמי, ניכסתי לעצמי כל דבר שנכתב בפורום, כאילו נכתב אלי....הכל היה שלילי עם גוון תוקפני ...ספק גלישה פסיכוטית ספק בלבול תודעתי מרוב פרשנויות הזויות שנתתי לעצמי... קיצור, אני סובלת מנזק פסיכולגי לעין ערוך ולדעתי אף בלתי הפיך. ניסיתי טיפול פסיכולוגי חדש אך, זה כבר מעבר לכך כרגע. ההצפה המחשבתית ארוכת החודשיים איננה נספגת ומתיישבת במקומה. האם לדעתך טיפול התנהגותי קוגניטיבי יותר הולם למטרה זו? אני רוצה לומר לך, שלדעתי ישנם טיפוסים שטיפול פסיכולוגי רק מוסיף לתחושת הביקורת העצמית, תחושות אשם, דכאון...לכן, כשאני רואה הודעה שמו של "משהי" למטה, לדעתי, צריכים לנהוג במשנה זהירות ואולי לא תמיד כדיי לעודד להחזיר את המטופל לטיפול, אולי המטפל אינו מתאים לה..נקודה! ומשם ההדרדרות תלך ותעצם. זה מה שקרה אצלי..רק שאניתמיד הולכת עם דברים עד הסוף. בכל אופן, אשמח אם תאמרי את דעתך בנוגע לטיפול התנהגותי קוגניטבי במקרה שלי, שכבר עברתי משבר מטורף בעקבות הטיפול .. תודה

שלום רעות, צר לי לשמוע על מסכת הקשיים שעברת. אני בטוחה שזה היה כואב, מבלבל, ובעיקר מפחיד נורא. מעניין שלמרות התובנות החשובות אליהן הגעת, את ממשיכה להגיע אל פורומים כאלה. את יודעת, אני עסוקה מאד בשאלה הזו, הנוגעת לעוצמתו ולכוח ההשפעה של הפורום האינטרנטי. למרות האזהרות החוזרות, המבקשות שלא להשתמש בפורום כתחליף לטיפול, אנשים נוטים לרופף את מנגנוני הזהירות, ולהיסחף אל תוך מערבולת רגשית, המתעצמת במקרים מסוימים לממדים מדאיגים. לאור ההיסטוריה הסוערת של הזמן האחרון, נראה שנכון יותר עבורך להתייעץ עם פסיכולוג פנים אל פנים, כדי שיוכל להעריך את כוחותייך העכשוויים, ולהמליץ על ההתערבות הנכונה עבורך. אשמח לשמוע מה החלטת לעשות. בהצלחה ליאת

היי.. יש לי שאלה בטיפול פסיכולוגי פרטי או ציבורי יש חוק סודיות נכון? עכשיו- מה לגבי מטופלים שמספרים על דברים לא חוקיים שעשו?? האם הסודיות תקפה? ואם לא - עד איזה רמה? תודה

שלום ליאל, החיסיון הרפואי חל גם במקרים של עבירה על החוק. יש מצבים חריגים ביותר בהם מותר למטפל להפר חובת חיסיון, כמפורט בקוד האתי - 3.3. הפרת סודיות מקצועית א. פסיכולוגים ימסרו מידע סודי שהושג בתהליך עבודתם רק למטרות מקצועיות חיוניות ועל פי הוראות החוק או בהסכמת הלקוח ו/או מייצגיו החוקיים ותוך שיקול דעתם המקצועי. ב. כאשר פסיכולוג נדרש למסור מידע ולהפר סודיות על פי חוק, עליו ליידע את הלקוח ולפעול ככל יכולתו לשמירת הסודיות ולהגנה על הפרטיות של הלקוח, על מנת לא לפגוע בו. בברכה ליאת

עדין גם לקראת 3 שנים של טיפול (שיחסית לדעתי כבר הפך לשגרה שאפשר להפסיק) אני לא מצליחה להתרגל לרגע הזה של תחילת שיחה, הישיבה אחת מול השנייה. אני לא טיפוס של פוזות וזה נראה לי כל פעם מחדש כל כך מלאכותי... כך שגם הדברים שלפעמים מתחשק לי לומר נעלמים. זו תחושה של אי נוחות ... כלל הסיטואציה הזו שהכל ממקד בי.. לא כל כך יכולה לתאר אותה אבל זה ממש לא נוח. ויש פה גם משהו שאני מפספסת כי אני לא מסוגלת להית מעט חלשה ברגעים אלו אני מרגישה לא נוח. לפני כשבועיים כהפסיכולוגית שלי פישלה ושכחה מהפגישה אני לא רציתי לחכות כי זה הרגיז אותי ולכן ניפגשנו באמצע הדרך חזרה יותר קרוב לביתי, וישבנו ודברנו במכונית זה היה הרבה יותר נוח ישיבה נורמלית אחת ליד השניה ולא משהיא שיושבת מולי ונועצת בי מבט.. והרגשתי השהפקתי המון מהשיחה הזו והספוטניות הייתה טובה לי, וזה לאחר שתקופה ארוכה שאני יוצאת כל פעם עם תחושה שסתם הגעתי ומתוסכלת. לפגישה השבוע הגעתי עם מצב רוח טוב מהרגיל חשבתי שאולי חל שינוי מסוים בתחושות שלי אך רק הייתי צריכה להגיע לרגע של לשבת על הכסא אחת מול השניה כדי שתעבור לי המחשבה בראש "מה את עושה כאן?!" והרגשת חוסר הנוחות תפסה את מקומה, וכאלו כל ההרגשה של הקרבה שהייתה בפגישה הקודמת עפה לה ונעלמה. ושוב יציאה מפגישה עם תחושה די מדופרסת של מה עשיתי כאן היום היה לי מלא דברים לעשות הערב ופיספסתי בגלל שהגעתי לשם וכד' האם התחושה של ההתמקדות בי או במשהו לשעה יוצרת אצל עוד אנשים תחושה קצת מביכה לא נוחה וכד' ? האם זה מעט מוכר? (קראתי פעם על טיפול של בולמיות שכך הם מרגישות למרות שאני לא הגעתי לטיפול בגלל זה וגם זה לא עלה בעברי הייתי שנתיים במצב זה) זה לא תחילת טיפול או סוף טיפול זה כמעט תמיד כך.

אני 8 חודשים בטיפול , ובמהלך השבוע יש בי תמיד תחושה כזאת שאני רוצה ללכת וחושבת מה יהיה וכודמה .. רגע לפני אני תמיד חושבת מה אני עושה ?! , ואז אני מגיעה ומתיישבת ולא יודעת איך מתחילים , ואחרי הפגישה יוצאת בהרגשה של פיספוס הרי היה לי כל כך הרבה להגיד ובסוף אמרתי את הדברים הלא נכונים , והתחושה הזאת של להיות על הכיסא הזה שלפעמים רק רוצים לחפור בפנים בור ולהיכנס .כן ואז לצאת בתחושה של כמה שטויות אני מדברת ואולי שבוע הבא אני לא אלך .. ואז שוב ללכת .. המצב הזה באמת לא טיבעי .. אני כל כך מרגישה כמוך ..

הגדרת את זה אלמונית יותר טוב ממני זה ממש כך.

הי רחל, בעיניי, הכניסה לחדר הוא מן סוג של מעבר בין דימיון למציאות. אולי גם בין פנים לחוץ. או שמא ההיפך. ויש אותה שאיתך בראש, ויש אותה ששם באמת. יש בינהם פער, והפער הזה מכאיב תמיד לכל אחד. אולי צריך לבדוק עד כמה הוא הורס. לדעתי, יכול להיות גם שכשהיא בתוך החדר ואת מגיעה אליה, קשה לראות (או לחוות) שהיא באה לקראתך. אולי כשהיא לידך אז זה מרגיש יותר בצד שלך. ובכלל, מי לא פוחד להיות עירום וחשוף ושרואים לו... סתם רעיונות משלי... טוב, זה מורכב. יכולים להיות המון דברים פה... לא 'דעת... ולא משנה בעצם, קשקשתי... נושא כזה הייתי מביאה לשיחה משותפת. לדבר ולדבר. לדעתי, אפשר ללמוד ממנו הרבה.

לרחל, מן הסתם פער הכוחות בינכם אינו שווה כלל וכלל, ומתקיימת דגש של תחושת כביכול , אני החלשה שבאה להיעזר...ישנה נטייה לייחס יותר מדיי כוח למטפל ויש להזהר מזה. ובכלל, מקומם אותי לאחרונה ובכלל על סמך נסיון כושל שלי ...למה אנחנו נוהרים כ"כ מהר לעבר טיפול פסיכולוגי ומקלים ראש בזה מבלי לשים את הדעת על כך. חושבים שאנחנו הולכים בסך הכל לדבר , להתפתח לצמוח...לעיתים, אין צורך בכלל בטיפול...אין בעיות מיוחדות אשר מפריעות לתפקוד היומיומי...וכושר ההתמודדות שלנו מספיק חזק, העצמאות והאוטונומיה שלנו לאט לאט נחלשת בטיפול...אנחנו לא מודעים וערים לנזקים העלולים להגרם...לדעתי, מספיק עם הנהירה הזו אחרי טיפולים פסיכולוגיים. אני יודעת, שהיום אני אדם אומלל, מיואש, חסר שמחת חיים , מוטיבצייה לחיים...בגלל שבסה"כ חשבתי שיהיה די נחמד ללכת לפסיכולוגית ולקשקש.. לפני הטיפול, הייתי אדם מלא בשמחת חיים, בעלת תחושת קומפטנטיות ומסוגלות, בטחון עצמי, בעלת נוכחות, יודעת מי אני ולאן פני מועדות. וכיום לאחר שנתיים וחצי של טיפול, אני אדם שפוף, אומלל, לא סומך ומאמין בעצמו. בשבילל מה לעזעזל (סלחו לי), הייתי צריכה ללכת ולוותר על עצמי? בגלל שהיא..המטפלת שכ"כ חשבה עצמה,פעלה מתוך חסכים וצרכים שלה אשר הפעילה אותם עלי ו גרמה לי להרגיש שאני אדם מזוייף שחושבת את עצמי למסוגלת ... הזהרו משרלטנים ומפסיכולוגים בעלי מוגבלויות שלא מסוגלים לשאת באחריות ובהשלכות התוצאות של הטיפול שלהם!!!!

שלום רחל, הדברים שלך החזירו אותי, כמעט מיד, אל המלצותיו של פרויד, הקוראות למטפל לשבת מאחורי המטופל השוכב על הספה, כדי לצמצם למינימום את נוכחותו, ולא להפריע לזרם האסוציאציות של המטופל. מעניין יהיה לבדוק את זה בחדר הטיפול שלך. כמובן שעלו בי מחשבות נוספות, גם על יכולתך המפתיעה להנות מהשיחה הטיפולית דווקא כאשר המטפלת שלך 'פישלה', והייתה - אולי - קצת חלשה. על מאזן הכוחות, כפי שהוא נתפס בעיניך, חשוב וכדאי מאד לדבר איתה, רצוי מאד לא במכונית... :-) נראה אם יכתבו עוד... ליאת

ליאת, את לא חייבת לענות (לא נעים לי כל שבוע שאני מקשקשת בימים שלך (-: ) כן , זה ניבדק לפני שנתיים בצורה די ספונטית תוך כדי חוסר נוחות שלי הפסיכולוגית שלי בטבעיות הסתובבה עם הכסא שלה וכך אני נישארת על הספה יושבת מאחוריה...כך שידעתי שהיא גם לא רואה אותי מאחור ואני יכולה לשבת איך שנוח לי בנוחות גמורה בניגוד למה שמתואר אצל פרויד ששם הפסיכולוג יושב אחרי המטופל אצלי זה היה שאני הייתי אחריה. הפגישה הייתה בהחלט ספונטאנית ונחמדה וזה היה גם מצחיק ומוזר ובהחלט זורם מאוד. אבל בפגישה לאחר מכן באמצע הפגישה זה נמאס לי כי היה משהו חסר זה כאלו כל נוכחות המטפל נעלמת לחלוטין ובכל זאת יש משהו באישיות של האדם שממול שלא הייתי רוצה לבטל לחלוטין וגם הרגשתי שאני כן צריכה איכשהו אולי לנסות להתמודד עם זה למרות שעד היום זה קשה לי. לגבי מאזן הכוחות יש בזה משהו גם מההיבט שישיבה אחד על אחד בצורה שווה ואני הרגשתי יחסית בבית כי זה המכונית שלי אבל יש בזה משהו גם קצת הפוך פעם היא הייתה דמות שנראית בעיני חזקה וסמכותית לאחרונה "אבדה" לה תכונה חשובה זו בעיני ודוקא אז כנראה שעבר עליה יום קשה אז אני די "חטפתי" בשיניים וזה מיקם אותי חזרה למציאות להפסיק להתמרמר וכד' היא לא הייתה מודעת להשפעה הטובה של זה עד לעדכון ממני. את כתבת "רצוי לדבר איתה כדאי מאוד לא במכונית. למה לא במכונית? אני חשבתי לבקש אולי לעביר את הפגישות ממקום סגור של אחד על אחד או למקום פתוח או כן במכונית. אני יודעת שסביר שאני יענה בשלילה ולבקשה זו לכן אני לא מבקשת..

לשמוע את חוות דעתך.(ראי למטה תשובתך ותגובתי מהיום). שבת שלום איריס.

איריס, השבתי לך למטה. ליאת

i send my problem yestarday pleas answer to me soon as posebol in hebrow

הי lee, היו קצת בלגנים בשרשורים. התשובה כמדומני ניתנה לך כאן http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-6,xPG-729,xFT-648458,xFP-648541,m-Doctors,a-Forums.html

hey it´s me agine yes i miss everything in isreal but also her the wather is so good AND hot AND the sammer comming so fast thes year :) about my aunt she have pine long time ago in her back AND she make all the examination AND they told her she is ok it´s only in her had AND she say to me that she realy have pine in her back antill naw they think that she only have depression so i realy don´t now what to do . if 1 day u comming to denmark send me a amil it´s my messenger also:) u wellcome realy

hey i just forget to aseke u where she can comming ? she is leveing in neshar it´s ner hifa :)

שלום לי, עליה להתייעץ עם רופא המשפחה שלה, שיוכל לסייע בהחלטה אם לפנות דרך קופת החולים, דרך מרפאת בריאות הנפש הקרובה לביתה או למטפל פרטי. בברכה ליאת

הי, רציתי לשאול אתכם משתתפי הפורום, האם תרופות נוגדות דיכאון מסוימות יכולות להחריף את המצב? אני כבר לקחתי בעבר רסיטל ופקסט, והם היו בסדר תקופה ארוכה עד שהפסיקו להשפיע..אבל עכשיו אני שבועיים על מירו, ומרגישה מאוד מרע, לא רק שהמצב לא השתפר, נראה שהוא החריף, מחשבות אובססיביות כלללל הזמן, עצבנות, פרצי בכי, עצבות מטורפת ומחשבות אובדניות...מה אתם אומרים? מישהו התנסה בזה? וליאת, אשמח לחוות דעתך גם..מן הסתם מחר גם אדבר עם הפסיכיאטר שלי, העניין הוא שגם הוא חדש, ואני לא סומכת עליו כל כך, כי הוא הולך איתי ראש בראש ולא מוכן להקשיב לי ולשמוע מה קורה איתי, אלא הוא מחליט משהו וזהו ( הוא החליט שכדי לקחת את התרופות יותר טוב שאפסיק להיות צמחונית, ולא חשוב שהסברתי לו שזה נתעב מבחינתי לאכול משהו שעשה פעם מו..הוא טען שאני לא רוצה לעזור לעצמי..אני די רוצה להחליף אותו אבל הוא ממרפאות בריאות הנפש כי אין לי כרגע כסף, אז זו לא אופציה להחליף אותו...):

זה שאלה לפורום של פסיכיאטריה.. כך שכדאי לך להפנות את השאלה לשם כך תקבל תגובות אמינות. סתם הערה לא מקצועית מוזר קצת מה שאתה כותב למשל: רסיטל זו תרופה שאם מתאימים את המינון הנכון זה סוג של דבר שלא מצריך כל הזמן יותר ויותר זה לא משהו שממכר משפחה זו של תרופות אינה יוצרת סבילות לתרופה כמו שאתה מציין. זה נשמע שמההתחלה לא התאימו לך תרופה או מינון המתאים לך. ושוב כדאי לך מאוד לשאול בפורום השכן העוסק בפסיכיאטריה.

שלום אופיר, רחל צודקת. הנושא התרופתי שייך לפסיכיאטרים, ונכון יהיה לדווח לו מחר על כל שינוי מדאיג שאת חווה. באופן כללי, מירו היא תרופה נוגדת דיכאון, אשר בדומה לתרופות ה-SSRI (היא שייכת דווקא למשפחה אחרת, ומגבירה פעילות נוראדרנרגית) השפעתה המיטיבה מגיעה רק לאחר כארבעה שבועות, ואת עוד לא שם. איני מכירה מגבלות תזונתיות הקשורות לנוגדי דיכאון וצמחונות. שווה בדיקה נוספת. מקווה שתחושי שיפור מהיר. וסחתיין על הצמחונות, אחותי. לגמרי איתך! ליאת

שלום רב, אני מרגישה צורך לעלות את את תדירות הפגישות לפעמיים בשבוע. הפסיכולוג שלי לא יכול לקבל אותי פעמיים בשבוע. לוחות הזמנים שלנו לא מאפשרים פגישה נוספת. מה כדאי לעשות? יש לכם רעיון?

שלום רותי, תוכלי להישאר בינתיים במתכונת הנוכחית, ולבקש ממנו ליידע אותך ברגע שתתפנה לו משבצת זמן רלוונטית. את הצורך במפגש הנוסף אפשר לספק חלקית (אם זה יהיה מקובל גם עליו) במייל שבועי או בכתיבה אליו בין המפגשים והבאת החומר לפגישה. האם היו גם לו רעיונות בנושא? ליאת

הייי. אני נערה בת 16 ואני נמצאת בדילמה. אני לא יודעת כביכול אם אני סובלת מדיכאון או משהו אחר. אני בינתיים רק מנסה לגלות, לבדוק את כל התסמינים ומה עליי לעשות במקרה ואני כן מאובחנת. אני מאוד דואגת בגלל זה וכל הקטע של התרופות ומפגשי הפיסכולוגים בכלל מרתיעים אותי. לקראת החופש הגדול שעבר הייתה לי ירידה חדה במשקל ומאז עלייתי אך כרגע אני עוד במצב של הימנעות מכל מיני דברים (כלומר- לא לגעת או לפחד אפילו לגעת בדברים מסויימים), אני בוכה הרבה ( אם לא כל לילה אז פעם ביומיים), אני נורא עייפה ונוטה לא להשתתף או להיות בצד בחוגי ספורט בגלל חוסר באנרגיה, אני ישנה מקסימום 4-5 שעות בלילה ולאחרונה היו לי שינויים בהתנהגות. אני לא יודעת עם זה אגירה של רגשות והתפרצות (חוצפה, שינויים שבעבר לא היו). אני לא נערה קולנית או נוטה להתבודד אך שמתי לב לכך שאני לא מנסה להתחבר עם אנשים-לא מיכולת או מרצון. הייתי רוצה לקבל עצה על מה עליי לעשות ולמי כדי לפנות. האם בכלל אני נחשבת למאובחנת? תודה מראש.

ערב טוב, כמו שאת בוודאי יכולה להבין, יהיה מאד לא נכון ולא מקצועי לתת לך אבחנה דרך האינטרנט. כרגע, את בהחלט אינך "מאובחנת", ובהחלט יתכן שגם אחרי פגישה עם פסיכולוג תישארי כזו. עדיין אין זה אומר שאי אפשר לעזור לך. אחרי הכל, באמת לא משנה מהי האבחנה הפורמלית, אלא מה אנחנו מרגישים. כמו שזה נשמע כרגע, את סובלת, את מודאגת, את מדוכדכת, סובלת מקשיי שינה ומהפרעה בתיאבון. אדם שטוב לו בהחלט לא נראה כך. ולכן, למרות הרתיעה, אני מציעה לך לפנות להוריך, ולבקש מהם עזרה בהפנייה לפסיכולוג/ית קליני/ת המתמחה בעבודה עם מתבגרים. את עשויה להיות מופתעת כמה מפגש כזה יכול להיות נעים ומרגיע, בעיקר כאשר מגיעים אליו עם חששות ודעות קדומות. אם, מסיבה כלשהי, את נרתעת מפנייה להורים, עשי זאת בעזרת יועצת ביה"ס או רופא המשפחה. אשמח אם תספרי לנו מה בחרת לעשות. חזקי ואמצי ליאת

למה כל יום הבוקר שלי מרגיש זוועה והמחשבות אובדניות ולקראת אחר הצהריים כבר יותר בסדר והמחשבות מתמתנות לסתם רצון למות... ?

שלום 'אני', כמו תהליכים מחזוריים אחרים בגוף החי, כך גם מצב הרוח שלנו נע, ועשוי להשתנות בהתאם למעגלי זמן קבועים. יש אנשים הנתקפים דיכאון עונתי, יש מי שחשכת הערב נוסכת בהם דכדוך או חרדה, ויש מי שחוטפים את הנ?כ?ס על הבוקר ומשתפרים בהמשך. אני מניחה שלא ממש התכוונת לשאול על ההבדלים בין הבוקר לערב, אלא לומר שקשה לך נורא בכל שעות היממה. זה נשמע ככה. מציעה לך מאד לטפל בזה, בסיועו של איש מקצוע, ולהחזיר לחייך את חדוות ההשכמה. יש תרופה למכה, ויפה שעה אחת קודם. מקווה שאני תופסת אותך בשעה טובה :-)) ליאת

'לטפל' מילה מפחידה... תודה, בכולופן, ונקווה שיהיה טוב

היי ליאת, שוב אני, זוכרת ? ( זו שמעדיפה בגדים שחורים וכהים......) השבוע האחרון, ממש רע. מצב הרוח ירוד,מציפות אותי תחושות שנאה וגועל מעצמי,יש לי רצון(שאני לא מסוגלת לישם) להשחית את עצמי,לפגוע בעצמי. אני מרגישה ממש 0 ! בטוחה שאף אחד לא אוהב אותי ומי שבקשר איתי זה רק מתוך אינטרס שלו. נראה לי שהדיכאון שוב משתלט עלי. רק חודש וחצי עברו מאז שהפסקתי את הטיפול. אני לא מסוגלת לחזור לשם שוב, למרות שלפעמים אני מאוד זקוקה לתמיכה שלה. אבל אז אני נזכרת, שכלכלית עוד לא התאזנתי, ושגם אם אשב שם, לא אהיה מסוגלת לדבר באמת, ושוב אגיע לשם עצבנית בכל שבוע.... אני ממש מתביישת בעצמי. מתביישת מאיך שאני נראית, מתביישת בדיכאון הזה. מצטערת שסיפרתי למשפחה ולשתי חברות טובות עליו. מה אני רוצה? לא יודעת. רע לי.נמאס לי. ואני מרגישה לבד עם זה. זה המקום היחיד שאני יכולה להגיד את מה שאמרתי..

טל האם את סובלת מbdd?

אבל אני סובלת מזה שנולדתי, ועוד עם הרבה פגמים שאי אפשר /מאוד קשה לתקן . ואני מעדיפה לא לפרט. (זה לא תחושה או דימיון) לא ברור לי למה שאלת.....

שלום טל, יופי שאת מצליחה למצוא בפורום ערוץ ביטוי לרגשות קשים. כדאי לנסות ולרסן את הנטייה לראות את הכל שחור, גם אם הדיכאון זוקף ראש. יתכן ששווה להיעזר זמנית (עד שתוכלי לחזור לטיפול) בטיפול תרופתי בנוגדי דיכאון, אך גם לצורך כך עליך לחזור להתייעצות מסודרת. לטעמי, טוב ששיתפת חברות ובני משפחה בתחושותיך. מספיק קשה גם כך, מכדי להישאר עם זה לבד. שבת שלום ליאת

אני מתחמקת. מתחמקת.מתחמקת. יכולה לדבר בלי הרף על דברים כאילו חשובים. לא נוגעת בכאב. בשום דבר שיתקרב אפילו לכאב. ככה על פני השטח, וזה מזין את עצמו - לופ חסר מוצא. תנערי אותי. תחסמי.אל תתני להתחמק. תתקפי. תהיי אקטיבית. תפרצי את ההגנה. לעזאזל. בבקשה...?

שלום לך, הגם שדימויים מליטנטיים בדר"כ 'עושים לי את זה', אני לא לגמרי משוכנעת שמול מטופל המתבוסס בכאבו, זאת בהכרח הדרך. מאחלת לך שתנצחי בכוחותיך-א?ת?? א?ת שומרי הסף הנאמנים שלך. בהצלחה ליאת

ובכל זאת. למה? זו לא התקפה בלתי מתוכננת. זו בקשה. בא לי על כדורגל: קבוצה אחת בבונקר מבקשת פריצה מהקבוצה הנגדית. זה מה שיעורר אותם לצאת מהבונקר. בואי נאמר שאלה קבוצות ללא כוחות שוים. הורים נגד ילדים. החסימות, ההתקפות, הירידה להגנה והעליה המתפרצת יהיו בכל מקרה כדי לאפשר לילדים לנצח.

ובכל זאת. למה? זו לא התקפה בהפתעה זו בקשה. בא לי על כדורגל: קבוצה אחת בבונקר השניה עולה להתקפה ומעוררת את הראשונה. אלה לא קבוצות שוות. נאמר הורים נגד ילדים. ההורים ישחקו "על אמת" - הכל כדי שהילדים ינצחו ויבקיעו. שולחן כדורגל

אני יודעת שלא במתכוון - אבל העצבת אותי.

... ואני חושבת שחיבוק היה עושה את העבודה. מאיזה סוג שהוא. הוא תוחם. משמש כגדר. הוא יוצר גבול. הוא מחמם מעצמו ואז את רוצה להשיל את השכבות מעל עצמך. אם כן, זו אינה רוח הצפון עם מכונת הרוח התוקפנית והמנשבת, כי אם השמש הרכה. מה את אומרת? * והנה אחת הגרסאות של הסיפור הישן, הטוב והמוכר: "מעשה שהיה בשמש ורוח הצפון שישבו להם בחוסר מעש וביקשו למלא את זמנם. לפתע ראתה רוח הצפון אדם היוצא מביתו בדרכו לדוג בנחל. אמרה רוח הצפון לשמש: "בואי נתערב שאני אוכל להפשיט אדם זה מבגדיו מהר ממך", הסכימה השמש להתערבות וכך, החלה רוח הצפון לנשוב ולנשוף על הדייג המסכן. בתחילה, פרח לו כובעו ואף המעיל נפתח וכמעט עף מעליו. הרוח הגבירה אונה, אך הדייג חיזק אחיזתו במעיל ואף תפס את כובעו. ככל שנשבה רוח הצפון חזק יותר, כך נתעטף האיש חזק יותר. לאחר שעה קלה התייאשה הרוח ופנתה לשמש ואמרה "אין לך סיכוי להפשיטו. הדייג כל כך חזק שלא הצלחתי להפשיט אפילו את כובעו". יצאה לה השמש מבעד לעננים הכהים והחלה לשזוף בו קרניה. הדייג הרפה אחיזתו במעיל והחל מזיע. המשיכה השמש לחמם ותוך זמן קצר, השיל הדייג בגדיו וקפץ לטבילה קצרה בנחל."

מוקדש לכל בעלי השריון- שיר הנשמרת/ תרצה אתר השמיים רצים, רצים, רצים, בתריסים כל מיני עיגולים נוצצים, כל מיני דברים נעשים יותר ויותר סמוכים. אני נזהרת מדברים נופלים. מאש. מרוח, משירים. בתריסים כל מיני רוחות מכים. כל מיני עופות מדברים. אבל אני שומרת את נפשי מהם. וגם איני בוכה. אני זוכרת שביקשת שאהיה ברוכה. אני ברוכה. השמיים רצים. הם אינם נוגעים בשיער ראשי שלך. הם אינם מתקרבים אפילו לרוח שבאה אלי ממך. השמיים רצים למקום אחר, והרוח סביבנו, טבעת שקופה, כמו בערב שרב, אנחנו ירח, הרוח סביבנו עבה.

תודה על ההתיחסות הרגישה, הסיפור והשיר. אני צריכה עוד קצת זמן לעכל. שולחן חול

שלום ליאת מה שלומ עוד מעט שנתיים עברו מהמקרה בקרוב אני ימלאו גם שנה לטיפול מסודר עדיין התחושות שלי קשות.......חלומות לא נעימים ועצב רב.....שתוקף מדי פעם....אני מאוד מאוד מודאג... לא מסוגל גם לקבל חיבה...גם כשרוצים לתת ....

היי מיסטר בלו, 'ימי-שנה' הם זמן טוב לחשבון נפש. אלה נקודות ציון בהן נוח להביט לאחור ולהיווכח בכברת הדרך שנכבשה. איכשהו, גם אנחנו - מכאן - ליווינו אותך בדרך המפרכת הזו, יודעים כמה מאמץ והשקעה היא גבתה ממך. בעיני, היכולת לחוש עצב עמוק היא הישג. העצב, גם כאשר הוא כחול נורא (והופך לסימן ההיכר שלנו), טוב מן האשמה, החרדה, הגינוי העצמי, ואפילו מן הזחיחות המדומה. יש אנשים שעובדים שנים רבות בטיפול כדי להיות מסוגלים לחוש עצב. נסה לקבל אותו בברכה, לכבד את נוכחותו, ולאפשר לו להיות. אני יודעת שלפניך עדיין כברת דרך נוספת. זה אף פעם לא נגמר. יש בי אמונה גדולה שבאחד הימים, מעבר לאחד הסיבובים המסוכנים בדרך, גם אם תגיע עייף וצמא וברגלים כושלות, תמתין לך האהבה. שבת שלום ליאת

אחי החייל סובל מבעיה של ביישנות קיצונית, וכתוצאה מכך אין לו חברים. כיצד מטפלים בבעיה? האם יש פסיכולוג ספציפי המתמחה בכך? אשמח לקבל פרטים של פסיכולוגים טובים. תודה רבה:)

שלום רב, משוכנעת שיתקבלו המלצות רבות למייל האישי. בהצלחה. ליאת

אני בחורה בת 26 , שכבר 11 חודשים בטיפול פסיכלוגי , לפני שהתחלתי את הטיפול האמנתי שהוא לא יכול לעזור לי , אבל איפשהו הייתה לי תקוווה שאולי ..עכשיו מרגישה יותר מבולבלת , ופחות יודעת מה אני רוצה , יותר מדוכאת ופשוט כבר לא יודעת מה נכון לעשות .. ואם עדיף לעזוב את הטיפול , ולחזור בדיוק לאותה נקודה שהייתי לפני 11 חודשים .. (או אולי אפילו נקודה פחות טובה )

היי מישהי מיהו שומע אותך מישהו מהקשיב לך או באיחוד ובמייוחד בשבילך מישהי כמעט בגילך מגיבה לך. ושמחה לומר לך שאת לו צריכה לשפוט טיפול פסיכולוגי שבתחילת דרכו תני לו צאנ"ס וגם לעצמך להגיע עליו . ולהיות בו כול כולך בלי פחש חשש ובלבול פשוט ישאריי ותני סיכוי לכם להקשיב אחת לשניה ןלך להגיעה לטיפול מפוכסת ולמטפל או מטפלת שלך להיות שם בשביל במאה אחוז כדאי שיכלו להבין אותך יותר וליתמקד בבעיה ולעזור לך כנדרש כך לא תצאיי מאוכזבת. שולמית

שלום מישהי, טיפול פסיכולוגי, לפעמים בניגוד למה שמכתיבה הציפייה הטבעית, עלול - לפחות לטווח הקצר - לתת תחושה של נסיגה לאחור, של בלבול, של חוסר ידיעה. תחושות אלה יהיו בדר"כ תוצאה של ההתעסקות האינטנסיבית בעניינים כואבים, של חשיפת שכבות נפשיות רגישו?ת לאור, של המפגש עם מה ששכב שנים רבות במרתפי התודעה שלנו, במקום בו פגיעתו מזערית. הבשורה הטובה היא שמדובר בתופעה זמנית, שחולפת ומפנה את השטח להבנות חדשות, לתחושת שלמות וקבלה עצמית, ולחוויה חדשה של כשירות ויכולת להתמודד. תני לעצמך עוד זמן. והמשיכי לעדכן. שבת שלום ליאת

דבר ראשון תודה רבה על התגובה , פשוט יש לי תחושה שזה לא מוביל לשום מקום אלא רק גורם לי להרגיש שכמה שחשבתי שמשהו "דפוק " אצלי זה כיאלו מעין הוכחה שכזאת שבאמת משהו לא בסדר איתי , וההתעסקות עם זה רק גורם לשקוע בזה ביותר . השאלה אם יש באמת יש סיכוי שמשהו ישתנה . האם זה שאני משלמת למישהו שיקשיב לי 50 דקות וישמע על כל החסרונות שלי בסופו של דבר יוביל אותי למקום טוב יותר ?!

הי ליאת להזכירך המטפל שלי החליט עקב אי הבנה שלא מתאים לו להמשיך לטפל בי . אתמול היתה פגישה ראשונה עם מטפלת אחרת הגעתי לפגישה עם הרבה ציפיות (היא נחשבת לפסיכולוגית מהשורה הראשונה)ודי התאכזבתי הפגישה היתה די אינפורמטיבית. בצר לי שלחתי SMS למטפל הקודם שלי ושיתפתי אותו בפעם הראשונה ברגשותיי אליו (מה שלא עשיתי במהלך כל הטיפול -שנה ושלושה חודשים)ובמה שקרה בפגישה עם המטפלת החדשה. ציינתי בפניו שאני מתכוונת לתת לטיפול החדש צאנש של חודש ושאלתי אותו שאם זה לא יזרום האם הוא יהיה מוכן לקבל אותי בחזרה אליו? להפתעתי הרבה הוא לא סרב הוא אמר שאני אתן לי ולמטפלת החדשה צאנס ואם זה לא יזרום אז שנדבר שבוע לפני סוף יוני ונתאם. הוא אמר לי בכוונה אני לא אומר לך כן עכשיו אני רוצה שתיתני לזה צאנס היות והמטפלת שלך החדשה נחשבת לשוס. אז עכשיו אני ממש מבולבלת ולא יודעת מה לחשוב. אז ליאת אשמח לשמוע את חוות דעתך המלומדת. לילה טוב .איריס.

איריס שלום ליל טובבשבילי אבל אם וכאשר את תקראי יתכן שזה יהיה כבר בוקר או אפילו ערב אך בכל מצב שיהי טוב ולא רק היום הקרב אלא בכלל לכולנו. אני לא יודעת מאלו טעמים הפסקת את הטיפול .אך היות והפסקת וכרגע את נכסת לסידרה של טיפול אצל מטפל\ת אחרת אז המלצת אליך היא פשוטה קצרה וקולעת. והיא פשוט לתת סיכוי וצאאנס למטפלת החדשה בסך של הסך הכל הכללי את לא יוצאת מופסדת בקרה וזה לא יוצלח תמיד תשארלך דלת פתןחה אצל המטפל הקודם שלך אז את תרשי לי לסכם את דבריי ואומר שאני מסכימה בפה מלא עם דבריו של המטפל הקודם שלך. ואף מחזקת אותם ושוב רושמת כאן ואת זה כדאי שתזכרי תחדדי ואףתצלמי את זה מול ענייך כאשר תקראי את התגובה באותיות קידוש הלבנה. תני תנאנס סיכוי תנסי הנסיון תמיד כדאי בחיים בכל מקרה ושלך ותזכרי שתמיד יש לך לאן לחזור שאת לא לבד וחץ מטיפול הפרטי יש לך גם אותנו כאן . כולנו כאן בשביל משתתפי הפורום ואף גם מנהליו בקשר הם. כל זאת ועד יבוא בהמשך אם רק תבקשי ישמע לקולך ויענה לך וישתדל לזדבות עם מצוקותיך בעיותיך ולבטייך בשאר הם. שולמית..

איריס שלום ליל טובבשבילי אבל אם וכאשר את תקראי יתכן שזה יהיה כבר בוקר או אפילו ערב אך בכל מצב שיהי טוב ולא רק היום הקרב אלא בכלל לכולנו. אני לא יודעת מאלו טעמים הפסקת את הטיפול .אך היות והפסקת וכרגע את נכסת לסידרה של טיפול אצל מטפל\ת אחרת אז המלצת אליך היא פשוטה קצרה וקולעת. והיא פשוט לתת סיכוי וצאאנס למטפלת החדשה בסך של הסך הכל הכללי את לא יוצאת מופסדת בקרה וזה לא יוצלח תמיד תשארלך דלת פתןחה אצל המטפל הקודם שלך אז את תרשי לי לסכם את דבריי ואומר שאני מסכימה בפה מלא עם דבריו של המטפל הקודם שלך. ואף מחזקת אותם ושוב רושמת כאן ואת זה כדאי שתזכרי תחדדי ואףתצלמי את זה מול ענייך כאשר תקראי את התגובה באותיות קידוש הלבנה. תני תנאנס סיכוי תנסי הנסיון תמיד כדאי בחיים בכל מקרה ושלך ותזכרי שתמיד יש לך לאן לחזור שאת לא לבד וחץ מטיפול הפרטי יש לך גם אותנו כאן . כולנו כאן בשביל משתתפי הפורום ואף גם מנהליו בקשר הם. כל זאת ועד יבוא בהמשך אם רק תבקשי ישמע לקולך ויענה לך וישתדל לזדבות עם מצוקותיך בעיותיך ולבטייך בשאר הם. שולמית..

שלום איריס, כשעוברים ממטפל אחד לאחר, קיים באופן טבעי ת??ווך הביניים הזה, בו המטפל הקודם נמצא בחדר (או מציץ מהחלון) אם נרצה או לא נרצה. ההשוואה היא בלתי נמנעת, לטוב ולרע. הנסיבות בהן הופסק הטיפול הקודם אינן נהירות לי לחלוטין. הועלו כאן כל מיני השערות, על ידי ועל ידי אחרים, ולמרות שנתת מידע, עבורי הוא נשאר חלקי מאד. ממה שאת מתארת כאן, המטפל שלך לא נטש אותך (כמו שהרגשת בעבר), והוא אפילו משדר זמינות להמשך טיפול. אני חייבת להגיד שאותי זה מבלבל. אני מרגישה שאיני יכולה לתת תשובה אחראית ומניחה את הדעת במצב כה עמום. אוכל לומר רק, שאם את נמצאת כרגע בידיים מקצועיות וטובות, נסי להפיק מהן את המירב והמיטב. אשמח לשמוע איך את מתקדמת, ואולי גם את התובנות אליהן הגעת באשר למה שקרה שם, עם הפסיכולוג הקודם. שבת נעימה ליאת

תזרקי אותו!!!

ליאת שלום אם אותך הפסיכולגית המלומדת(-: זה מבלבל מה נותר לי פשוטת העם(-: לאמר? אלו ההשערות שלי: 1.הוא טיפס על עץ גבוה ולא ידע איך לרדת ממנו בלי שכבודו יפגע.וכעת נתתי לו הזדמנות. 2.בתווך של השלושה חודשים האחרונים הוא סיפר לי בכמה הזדמנויות שהוא דיבר עם הפסיכולוג שלו עלי ועל זה שאני מוציאה אותו משלוותו והוא לא יודע איך להתמודד עם זה.(הכוונה היא רק על בין המפגשים היות ובמפגשים הכל זורם). ובויכוח האחרון כשלא רציתי להגיע בהתחלה לפגישת סיכום אז הוא סיפר לי בפגישת הסיכום שכל השבוע הוא הסתובב כמו סהרורי עד שנתתי או.קיי. האם יכול להיות שגם לו קשה הפרדה?היתכןשגם אני חדרתי ללבו? האם להפרש הגילאים הקטן ביננו(1.5 שנים)יש גם יד בעניין? (למען הסר ספק גם אני וגם הוא (למיטב ידעתי)נשואים באושר). מה שכן אין ספק שהידיעה שיש לי לאן לחזור שיפרה את מצב רוחי. אז ליאת אשמח לשמוע את חוות דעתך על חוות דעתי. איריס.

הי ליאת האם לשתף את המטפלת החדשה בתחושותיי מהמפגש הראשון ומשיחתי עם המטפל הקודם והסיכום ביני לבינו? האם זה לא יפגע בטיפול? איריס

אני כותבת שתי הודעות נפרדות,כי ההודעה הקודמת שייכת בעצם לעזרה למשתתפת אחרת ולא אליי,וגם זה בנושאים שונים,ולכן עדיף שיתייחסו לכל הודעה בנפרד. העיניין הוא,ליאת,שלמרות שלפני שבוע הבהרת לי עד כמה אני מתייחסת בצורה מאגית לחיי, עדיין איני יכולה לחדול מכך,ומאז מצבי הנפשי רק התדרדר,והגיע למצב שאני שוב חשה כמו בעבר,שאין טעם לחיי(וכמובן שלא אעשה כלום עם זה).אני חשה מיואשת ומתוסכלת מהכל, ומפחיד אותי אפילו לכתוב זאת,ואני מקווה שבזה 'לא אפתח פה לשטן',אך נראה לי כאילו ש'אלוהים שונא אותי' ו/או שמישהו קילל אותי,ולכן אני עוברת כעת את ה'גיהנום' שאני עוברת; אל תדאגי - לא השתגעתי עדיין,אך אני מאמינה שכשהכל משתבש אולי זה באמת תלוי גם ב'כוח עליון' כלשהוא,ואולי - כמו בברכות - יש תוקף כלשהוא גם לקללות שאנשים מקללים?! בטח את וכולם עכשיו יחשבו ש'השתגעתי לגמרי' - ש'נדפק לי המוח' אם אני מדברת ככה, אך כך אני מרגישה,אחרי שכל דבר בחיי - ואני מדגישה "כל דבר.." - מהקטן לגדול,משתבש כל הזמן,ואני נמצאת כאילו במעיין 'מעגל זדוני' שלא נפסק ושרק מתמשך ומתמשך...ומחריף. נכון - אני זוכרת שאמרת לי לצאת לפעול וכו',אך זה קשה מאוד לביצוע כשכל דבר בחיי משתבש- בין אם מדובר על הבריאות (כשכל המחלות ה'מוזרות והנדירות יחסית' 'נפלו עליי'), על התחום הנפשי (שגם בו 'איני נוחלת ההצלחה' ואני רק סובלת ו'נאבקת'בעצמי ובאחרים-עקב הOCD ),ובוודאי שאין מה לדבר עקב-כך על נושאים כמו :זוגיות ועבודה,שבעיקבות כישלון הנושאים האחרים הם בעיקר לא קיימים ו'חסרי סיכוי'. פעמים רבות אני שואלת את עצמי "למה כל הצרות נופלות דווקא עליי?",והתשובה היחידה שהגעתי אליה כתובה למעלה(שאולי 'אלוהים שונא אותי' על משהו שעשיתי ואיני יודעת או שקוללתי ע"י מישהו). אף-אחד(אפילו לא משפחה קרובה לא יודע עד כמה קשה לחיות יום-יום,שעה-שעה,דקה-דקה,כשכל דבר שאת עושה או חושבת לא ממש שייך לך,אלא למשהו פנימי ש'תוקף אותך' ללא הפסקה ופוגע בחייך ובחיי אחרים-הסובבים אותך; למשל כשדאגה לניקיון כביסה הופך להיות כ"כ משמעותי בחיי,עד כי לא ארגע עד שאדאג שהיא תועבר 'בצורה סטרילית ' לארון הבגדים מהחבל (הכוונה לפיג'מות ו/או מגבות בעיקר),ואם מישהו נגע למשל בכותונת בבגדיו,כשהוריד את הכביסה מהחבל או כשקיפל אותה וכו',ובגדיו לא היו נקיים(כלומר שהיה מקולח ועם בגדי שינה שלא לבש מס' ימים ובעיקר לא עם בגדים שניקה או ירד לזבל),בזמנים מסויימים - כמו היום - שאני עצבנית מאוד,זה יכול לגרום לי לחרדה נוראית, לתסכול ועצבים,ואז בד"כ אריב עם אותו אדם,ואתעצבן עליו ולא ארגע עד שאזרוק את אותו בגד לכביסה או שאם אדע שמחר מחליפים מצעים אשן עם אותה כותונת(כי המיטה ממילא כבר 'מלוכלכת') ולמחרת אזרוק את אותה כותונת לכביסה.מה ש'אוכל לי את הלב' זה שכעת אני מבינה עד כמה תופעות אילו פחתו במידה ניכרת(אך לא נעלמו) כשנטלתי את התרופות, וכעת(בזמן הקרוב-מסיבות שונות שאיני יכולה לפרט כאן,ועפ"י החלטת הפסיכיאטר)לא אוכל להתחיל עם תרופה אחרת,וגם זה קצת מדכא אותי - שתמיד אצלי הכל משתבש,אלפי אנשים נוטלים תרופות ללא כל בעיה וזוכים ל'שלווה חלקית' מהOCD,ואצלי שום-דבר לא הולך בקלות,והכל משתבש,ואני תוהה - למה החיים כ"כ'שונאים אותי'-לא עשיתי משהו רע לאף-אחד,אז למה הכל אצלי מסתבך?! מקווה שלא התשתי אותך, משתנה

לשום לך משתנה אתמול נעזרובך ואת עזרת תמכת ועודדת והיום את כבר נמצאת במקום אחר אך מוכר אך אל ייאוש . אך כולנו חיים כי את חיינו אפשר לדמות למעלית כפי שמעלת פעם עולה ופעם יורדת כך אנחנו כבני אדם פעם מדב רוחנו טוב ואנחנו עליזים וצוחקים ופעם מצב רוחנו יורד ואז מופיע דיכדוך עצבות וכאב וכשמצב זה מדרדר ומגיעה לשפל זה לא טוב בכלל אך טוב שאת מצאת את המקום הנכוןלשפוך את ליבך. ולהוריד מעל כתפיך את מעמסת חייך. למרות שבסופו של דבר זה חיים שלך ואת זאת שחייה אותם ביום יום ןאמורה לתמודד עם דברים כאלה ואחרים דעי לך שתמיד זה טוב שיש לך אוזן קשבת ובקרה הזה זה טוב בשביל שבתיים כי לצעד המשתתפים יש לך את אנשי המקצוע הנהדרים וזה פלוס ענק רק שתדעי ותקחי את זה לתשומת ליבך.אז קומי על שני רגלייך עמדי יציב ותחייך למראה כאדם אותו את רואה שם זה בעצם את תנסי לדבר אל אותו אדם ואת התשובו את תקבלי תכיפף מעמך מה מקום הכי קרוב אמיתי וטב למעשה אותם תשובות שאותם תקבלי את בעצמך עליך ועל מהות חיים וכל הכרוך בזה יבוא ויגיע בבת אחת מתי שתבקשי בתוכך מהמקום הכי עמוק מפנים אמיתי שלך והוא רק שלך לא של משהו אחר בהצלחה. .ש.שולחת לך חיבוק חם ואוהב יליטופ מחמםאת הלב שמוביל אותנו לעיתים למחוזות אחרים שלך כאן בשבילך תמיד .ש.

שלום משתנה, לצערי, אין לי הבנה רבה בתחום המאגיה. מול קללות ו"עין הרע" יש קמעות וסגולות שונות, הניתנות ע"י ידעונים למיניהם. יש אנשים המוכנים להישבע שזה עובד. בפורום פסיכולוגיה קלינית, ההתייחסות אל חיינו חייבת להביא בחשבון את החלק התבוני והמתבונן, הסקרן, החקרני, והלוקח אחריות. מקווה שתצליחי בכל זאת לוותר על העמדה הפסיבית והנענשת, ולהמשיך לחתור למימוש עצמי, להגשמה, ולעשייה ולהתגברות. מן הסתם נדבר עוד במהלך הסופשבוע. בינתיים לילה טוב ליאת

שמעתי חלקית להצעות שניתנו לי,והתחלתי השבוע סוף-סוף{לאחר הפצרות וניסיוני שכנוע רבים,מצד הרבה אנשים-בעיקר אנשי מקצוע} ללכת הליכות יומיות של כשעה ויותר,זו סה"כ פעם שלישית שאני הולכת (ברחוב),אך היום הרגשתי שהרבה יותר קל לי ללכת ואף להגביר מהירות{כמובן-לא הליכה מהירה מאוד ולא ריצה,כי איני יכולה עקב הבעיה ברגל},וגם נהנייתי ללכת,ולפני שהחלטתי ללכת הרגשתי צורך עז לעשות זאת, וזה דבר נדיר אתלי - לחוש צורך ללכת,כי כבר חודשים מנסים לשכנע אותי שאלך ואיני עושה זאת,אז שאני ארגיש חשק לכך,למרות העייפות(כי קמתי מוקדם מאוד וכי ניקינו את הבית היום,ואחרי הניקיון היתי מותשת וכדי 'לשרוד' היתי חייבת לשכב כחצי שעה ולנמנם - על מיטתי/שעדיין לא סידרתי),היום,השעה,זה דבר שלא מובן אפילו לי,איך לא ויתרתי לעצמי ולא ריחמתי על עצמי בעיניין זה,ולמרות שהיו לי את כל הסיבות לא ללכת היום,לא ויתרתי,ואף נהנייתי מכך?! דבר נוסף ששמתי אליו לב בזמן שהלכתי,הוא שראיתי בחורה צעירה שהלכה-בקושי רב- עם קביים, עקב מה שנראה כ'פגם מולד',ומיד הודיתי-לאל על כך שלמרות 'כל הצרות שלי' (המחלות,בעיקר)אני יכולה לצעוד חופשי{"טפו-טפו-טפו"}(אומנם עם מגינים לרגל-קרסול וכו' ואומנם בקצב לא הכי מהיר ובטח שלא ריצה ואומנם כשאני מנסה להגביר מהירות אני מיד צולעת),אך בכל-זאת זו 'הליכה חופשית' ולא להיות תלויה במכשירים וכו',ואני כן רואה את הדברים החיוביים שיש לי - שאינם הרבה בזמן האחרון,אך הם קיימים; ויחד עם זאת איני מסוגלת להתעלם מכל הדברים הרעים שיש לי וש'פוקדים' אותי בזמן האחרון, והם 'גוברים' על הדברים הטובים הבודדים והמעטים ביותר. נמאס לי מהשינויים הקיצוניים שיש לי בזמן האחרון במצב-הרוח,טוב לי ורע לי אח"כ, אני שמחה(פחות שכיח) ואחרי זמן קצר עצובה ומדוכאת(שכיח יותר) ובקיצור אין לי 'שקט-נפשי',והבנתי גם שחלק מהבעיות הבריאותיות קשורות למתח זה שאני נמצאת בו.אני מרגישה שאני בתקופה שהכל נראה מבולבל ומפחיד ואין כעת שום דבר וודאי בחיי. לילה-טוב, משתנה

" נראה לי כאילו שאלוהים שונא אותי או שמישהו קילל אותי ולכן אני עוברת כעת את הגהנום שאני עוברת. לא השתגעתי עדיין אך אני מאמינה שכשהכל משתבש אולי זה באמת תלוי גם בכוח עליון ואולי -כמו בברכות- יש תוקף כלשהו לקללות שאנשים מקללים" אני באמת ובתמים מאמינה שאלוהים או אנשים אחרים לא שמו לעצמם מטרה שיהיה לך רע או שתוותרי... עצוב לשמוע שאת תולה הכל בכוח עליון או בקללות שאולי קיללו אותך אם זה מה שתגידי לעצמך,שהכל אבוד וחסר סיכוי- הכל באמת יהיה אבוד וחסר סיכוי. אם תגידי לעצמך שאת כישלון כך תהיי כישלון. אם תגידי לעצמך שאת מאמינה בעצמך שאת יכולה שאת רוצה שאת טובה-הדברים יסתדרו מעצמם.

לשולמת ולחן היקרות,תודה על תמיכתכן בי,זה עוזר. שולמית את צודקת שבחיי היום-יום יש שינויי מצב-רוח ויש 'עליות וירידות',רק שאצלי לצערי,מאז הפסקת הכדור-השינויים נהיו קיצוניים,הרבה יותר אפילו ממה שהיה לפני התחלת הטיפול התרופתי. וחן- דברייך הגיוניים בהחלט וידועים לי,אך זה קשה ליישמם. להתראות בינתיים, ולילה-טוב, משתנה

העתקתי את ההודעה שנשלחה ע"י משתתפת אחרת,כדי שכולם יראו אותה,ובמיוחד ליאת, ויוכלו להתייחס אליה. http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-6,xPG-729,xFT-648108,xFP-648430,m-Doctors,a-Forums.html

שלום Lee פקסט היא תרופה נוגדת דיכאון וחרדה ממשפחת ה- SSRI. השפעתה המיטיבה מגיעה לאחר חודש ימים מתחילת נטילתה באופן מלא, ולכן הגיוני שירצו לראות אותה אז. עד להשפעת התרופה, תוכלי לסייע בהבנה, תמיכה וליווי צמוד, ובהבטחה שמדובר במצב זמני. אשמח אם תעדכני אותנו איך הולך. בהצלחה ליאת

hey thank´s a lot for your answer but i realy wont u to now that it´s a normal d"r give her that bill not sombady professunal to take that´s bill is that ok it was family d"r

שלום אני בחור מסורתי-דתי שומר שבת,הולך ללא כיפה.קשה לי מאוד למצוא זוגיות כיון שאני אדם מאוד מתון בדת ואני לא מחמיר.עם בנות זוג דתיות יש הרבה דברים שלא מקובלים עלי ושאני לא מסתדר איתם שקשורים בדת בהלכה(לדוגמה אני וודאי אוכל בשר כשר אבל לא חשובה לי השגחת בד"צ או הפרדת כלים). עם בנות זוג חילוניות,קשה לי גם כיון שרובן יוצאות למועדונים,מתלבשות חשוף מאוד,הולכות בבגדי ים חופשנים מאוד בים(זו האופנה) וזה מפריע לי כאדם דתי אני לא מוכן לקבל את זה.(הרבה פחות מפריע לי שהן נוסעות בשבת או מדליקות אש).איך אני מביא את עצמי למצב בו אני מוצא בת זוג מתאימה עבורי ובאמת שלא חשוב לי אם היא דתיה או חילונית.

שלום יאיר נראה לי שמה שמפריע לך אצל בחורה .זה יותר הקטע של הלבוש שלא יהיה חושפני מידי. בעצם אתה רוצה בחורה חילונית שתתלבש צנוע וזה בהחלט לגיטימי. לדעתי יש הרבה בנות מהסוג שאתה מחפש. צריך לחפש אותן במקומות הנכונים. ניסיתי לעשות לך קצת סדר..... בהצלחה

יאיר שלום עניין הלבוש אין לו קשר לדת. אני מבינה שאין לך בעיה שהבחורה לא תשמור שבת או תלבש מכנסיים ,העניין הוא שאתה לא רוצה שהיא תתלבש חשוף. לבוש זה עניין של טעם ויש הרבה בחורות מסורתיות/חילוניות שלא מתלבשות חשוף. אתה צריך לדעת היכן לחפש,אולי הפאב הוא לא מקום אידאלי לפגוש בחורה כלבבך לכן תנסה דרך חברים/או דרך העבודה/לימודים וכו'. בכל מקרה בהצלחה. איריס.

יאיר שלום עניין הלבוש אין לו קשר לדת. אני מבינה שאין לך בעיה שהבחורה לא תשמור שבת או תלבש מכנסיים ,העניין הוא שאתה לא רוצה שהיא תתלבש חשוף. לבוש זה עניין של טעם ויש הרבה בחורות מסורתיות/חילוניות שלא מתלבשות חשוף. אתה צריך לדעת היכן לחפש,אולי הפאב הוא לא מקום אידאלי לפגוש בחורה כלבבך לכן תנסה דרך חברים/או דרך העבודה/לימודים וכו'. בכל מקרה בהצלחה. איריס.

בעניני כשרות ושבת לא קשה להתפשר על אורח חיים קצת שונה משלך, לכיוון הדתי או החילוני. לדעתי ההחלטה העיקרית היא האם אתה רוצה לשמור על טהרת המשפחה, כי בזה חייבת להיות הסכמה של 100% בין בני זוג ואחרת יש משברים. ובהתאם לחפש בת זוג דתית או חילונית שלבושה צנוע. (אם מעניין אותך, כיצד לקבוע כאדם מסורתי סדר עדיפויות: מה יותר קריטי ומה פחות בהלכה, כדאי לך לפנות לרבנים שמשיבים באתרים כמו מורשת וכיפה. אני יכול לציין שלפי ידיעתי טהרת המשפחה חשובה כמו אי נסיעה בשבת, ויותר מבשר כשר) בהצלחה.

שלום יאיר, אני מזמינה אותך לשוב ולקרוא את תשובתי, שניתנה לפנייתך הקודמת. http://nana.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-6,xPG-729,xFT-641043,xFP-641043,m-Doctors,a-Forums.html במידה ולא הצלחת ליצור איזה שינוי מאז, האופציה של טיפול פסיכולוגי נראית רלוונטית מאי פעם. בהצלחה ליאת

אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי, אני מרגישה הכי סוטה ומגעילה שבעולם :-( עברתי התעללות מינית מאבא שלי במשך כל הילדות, ובזמן האחרון אני שמה לב שמה שמרגיע אותי זה לדמיין בפרטיי פרטים איך מתעללים בו באותה צורה שהוא התעלל בי... אני מרגישה רע שבכלל אני יכולה לדמיין כאלה דברים, איזה מוח מעוות יש לי?? למה זה גורם לי להרגע??

זה הכי טיבעי בעולם לחשוב על נקמה..זה מתחיל מהדברים הקטנים של היום יום שסתם את מדמיינת בראש כשמישהו עושה לך משהו רע מבחינתך ואת רוצה להחזיר לו..לכולם יש מחשבות "רעות" אבל הן בגדר מחשבות...זה החופש האמיתי היחידי שיש לנו לטוב ולרע...מה שכן אני מקווה שתמצאי דרך יותר פרודקטיבית בשבילך להתמודד עם העניין הזה...משהו שיעשה לך טוב כי את לא בן אדם רע..את לא צריכה להעניש את עצמך על מה שקרה.

אני חושבת שמחשבות כאלו על אדם שהיה אמור להגן עלינו ובמקום זאת הוא התעלל , זו דבר הכי נורמלי שיכול להיות ובסדר גמור לא מראה על שום עיוות המציאות שהייתה היא הייתה מעווותת. השאלה היא האם יש לך מסגרת מקצועית בה את יכולה לעבד את החוויה שאת עוברת ולקבל משוב חיובי לאישיות שלך כי אין לך מוח מעוות כמו שציינת!! וכדאי לך להעזר באדם אוביקטיבי מקצועי.

אני חושבת שמחשבות כאלו על אדם שהיה אמור להגן עלינו ובמקום זאת הוא התעלל , זו דבר הכי נורמלי שיכול להיות ובסדר גמור לא מראה על שום עיוות המציאות שהייתה היא הייתה מעווותת. השאלה היא האם יש לך מסגרת מקצועית בה את יכולה לעבד את החוויה שאת עוברת ולקבל משוב חיובי לאישיות שלך כי אין לך מוח מעוות כמו שציינת!! וכדאי לך להעזר באדם אוביקטיבי מקצועי.

ערב טוב, אני מסכימה עם קודמותי, ומדגישה שלא מדובר במוח מעוות או חשיבה מוזרה, אלא בביטוי של רגשות מורכבים שאינם מוצאים פורקן בדרך אחרת. מחשבות נקם יכולות להיות תוצאה של כעס מודחק, אשמה, הזדהות עם התוקף, ועוד. ילדים שעברו התעללות עלולים לפתח חשיבה מעוותת דווקא ביחס לעצמם, וכדאי מאד לנסות ולהילחם בנטייה הזו. אני מציעה לך לקרוא על כל קשת הרגשות ווהתנהגויות הלגיטימיים והנפוצים אצל קורבנות התעללות. למשל כאן - http://www.macom.org.il/ וכשתרגישי שאת מוכנה ורוצה לעבד את הדברים בצורה מבוקרת בסביבה מוגנת ומכילה, האפשרות של טיפול פסיכולוגי יכולה להיות הדבר הנכון. בהצלחה ולילה טוב ליאת

תודה. אני נמצאת בטיפול, רק שאני מאוד מתביישת שהיא תדע איזה מחשבות עוברות לי בראש...

הי ליאת, אני וחבר שלי יוצאים כבר שנתיים וגרים ביחד שנה וקצת.. אנחנו נמצאים בדיוק בשלב שלהחליט אם אנחנו ממסדים את הקשר או אחרת.. לחבר שלי יש קצת פחד מחתונה הוא אומר שהוא לא מרגיש שבא לו להתחתן וזה מלחיץ אותו כי הוא כבר בן 33, הוא אמר לי שבשנה האחרונה לא התקדמנו ושאני לא מבינה אותו ושאנחנו רבים על אותו נושא כל הזמן ושהוא לא יודע אם אנחנו מתאימים וכמה זמן זה יכול להחזיק מעמד, הוא גם אמר לי שקשה לו לדמיין אותי בתור אמא... ושהוא לא מרגיש את ההתלהבות...(לדעתי הוא פשןט מפחד מכישלון) ומצד שני הוא גם אומר שהוא מאד אוהב אותי והוא אומר לי את כל הדברים הללו בשביל שאני יבין מה מפריע לו הוא אמר שזה לא קשור לאהבה שלו כלפיי ובשביל שקשר יחזיק מעמד המון שנים צריך הרבה מעבר לאהבה.. דרך אגב הוא גם אמר שהוא מוכן ללכת לפסיכולוג ולדבר על הדברים על הפחד הגדול ממיסוד.. שאלתי אותו אם הוא רוצה להפרד? והתשובה שלו הייתה שהוא לא יודע??? אני נמצאת ממש בבעיה ואני לא יודעת איך לצאת ממנה ולפתור אותה כמו שצריך מצד אחד אני באמת יודעת שהוא אוהב אותי ויש לו המון יתרונות אבל מצד שני אחרי שהוא אמר לי את כל הדברים הקשים האלו... אני כבר לא יודעת אם אנחנו באמת צריכים להיות ביחד.. איך אני פותרת את הבעיה שלי בצורה שכלתנית? האם את חושבת עקב כל מה שהוא אמר שאני פשוט צריכה להרים ידיים ולוותר? אשמח מאד אם תוכלי לתת לי עצה? הדברים הכי קשים מבחינתי: שהוא אמר שקשה לו לדמיין אותי בתור אמא ששאלתי אם הוא רוצה שנפרד הוא אמר שהוא לא יודע ושהוא לא מרגיש את ההתלהבות וכמובן שהוא לא מוכן לחתונה, אני כבר בת 31 ואני ממש לא יודעת מה לעשות,הגיל ממש מלחיץ אותי ליאת, אני מאד אשמח אם תוכלי לתת לי כמה עצות טובות בעניין... בתודה לי

שלום לי, מיסוד קשר זוגי כרוך כמעט תמיד בלבטים, ספקות וחשש מפני הבאות. פעם שמעתי מאיש עסקים מנוסה שהוא אוהב לעשות עסקים עם מי שמתמקחים איתו ממושכות על המחיר. "מי שמתמקח בלהט על המחיר" כך אמר "גם מתכוון לשלם אותו עד הגרוש האחרון". יכול להיות שדבריו של החבר שלך נאמרים מתוך יושר ואמת פנימית, שאינם כל כך גרועים כמו שהם נראים ממבט ראשון. הוא אומר שהוא לחוץ מרעיון החתונה, שאינו בטוח האם יש התאמה ביניכם, וכמה זמן יחזיק הקשר. אלה שאלות לגיטימיות, חשובות, שנכון מאד לדון בהן בשלב זה. לפני הכל, זה אומר שאינו מקל ראש בנושא, ומתייחס לחתונה כאל חוזה ארוך טווח. הנכונות שלו לבחון את הדברים במסגרת טיפול פסיכולוגי מעידה גם היא על התייחסות רצינית ומעמיקה לקשר שלכם. איני יודעת מה תחליטו בסופו של דבר, אך כל החלטה המתקבלת אחרי שיקול דעת וחשיבה עדיפה, בעיני, על צעד אימפולסיבי הנעשה רק בגלל "לחץ גיל". אחרי הכל, הוא אומר לך שהוא אוהב אותך (אגב, לא הזכרת אפילו במילה את אהבתך אליו, אם בכלל). במקומך, הייתי מאפשרת לו את הזמן להתלבט. זה בהחלט חוקי. בהצלחה ליאת

אני לא מצליח להתמקד לכדי אישיות\זהות\הרגשה אחת ברורה גם אחרי מספר שנות טיפול, ולהרגיש מוגדר באופן שיוכל לבטא את הבעיות שלי בצורה ממוקדת שלפחות תהיה ברורה לי הפחד הגדול שלי הוא מפני פעולה הפוכה או החמרה לכדי יותר בלבול, מה שבדיעבד נראה לי שכבר מזמן קרה, באופן די צפוי ולא מפתיע, מה שרק מעצים את "הר" הבעיות.. אין לי אמון מספיק במטפלת, למרות שאני פותח את כל הקלפים על השולחן באופן קבוע בכח עצום ובהרבה זעם כבוש, התחושה היא שה"אני" האמיתי לא מצטרף למאמץ :) (מכשיל אותי ?!) אני לא מצליח לבודד את עניין חוסר האמון, ככה שיהיה לי ברור אם זה בגלל שזה עצם הטיפול או באמת בעיה ספציפית שיכולה להיות פחות מפריעה וחוסמת מול מטפל אחר.

ערב טוב, אחרי מספר שנות טיפול, הגיוני לצפות לתחושת אמון בסיסית, ויכולת טובה לפתוח דברים בצורה חופשית עם המטפל. כאשר זה לא קורה, יש מקום לשקול החלפת מטפל או החלפת הגישה הטיפולית. בטיפול ייתכנו שלבים בהם רב הבלבול על הידיעה, או נסיגות למצב הנראה כהתערערות או כ"הר בעיות". אלה שלבים זמניים, המאפשרים הבנייה מחודשת, איתנה יותר מזו שהייתה מלכתחילה. מביך ככל שיהיה, זה נושא שראוי לפתוח בחדר הטיפול, כולל השאלה האם הטיפול מיצה את עצמו. בהצלחה ליאת

שלום לכל הכותבים, הגעתי זה עתה ל"סביבה ממוחשבת", וכדי שלא אכתוב תשובות "עייפות" אענה לכולכם מחר בבוקר. לילה טוב, אורנה

אורנה בוקר טוב או אולי כבר צהריים טובים.. הכאב בלתי נסבל ולא יודעת פשוט למי לפנות ..אין מי שיקשיב... הכאב אמור להרוג אותי? שונאת את עצמי ולא יכולה להתגבר על זה... קשה לי לחשוב על זה שאולי היא שונאת אותי... אני כועסת על עצמי שנתתי לעצמי להתמכר. כועסת על עצמי שהתמכרתי אליה. לטוב ליבה, לנשמה שלה, ליופי הפנימי והחיצוני שלה. אני אפילו מתביישת להודות בזה... אתם תמיד מציעים לדבר על זה בטיפול, זה תמיד נראה לי משהו שקל לעשות, אבל מסתבר שזה לא. מה אני אמורה להגיד לה? ואיך אני אמורה להגיד לה? בחיים אני לא אצליח. כעסתי עליה אבל היום בפגישה היא אמרה לי מילים נוגעות ששכחתי את גודל הפגיעה... ולא מבינה בכלל איך כעסתי עליה. אוף בא לי להרוס כל דבר טוב. כבר לא מוצאת את עצמי. לא מוצאת תמקום שלי. לא יודעת מי אני מה אני אין לי כוח להמשיך.

אוי לא... זה נשמע ממש לא טוב מה שכתבתי.. היום כשראיתי אותה הבנתי עד כמה היא חשובה לי... לא חשבתי שזה יקרה לי... תגידי לי שזה יעבור.. כי ככה אני לא ממשיכה בטיפול. דווקא שדברים מתחילים להסתדר ,עכשיו זה... אוף אין לי כוח כבר.

שלום רב, רציתי לדעת מהם ההשלכות לחשיפת ילד לסרטים פורנוגרפים בגיל ילדות, אני חושבת שזה פגע בבן זוגי עד כדי סלידתו מיחסי מין סיפר הוא לי שעוד בתקופת בית הספר היסודי היה צופה עם חבריו בביתו בסרטים פורנוגרפים של אביו כיום כל חודש מתרץ את חוסר החשק שלו ליחסי מין רק לאחרונה התוודה כי לא נהנה מזה, ועוד הוא טוען שכשזה סטוץ הרבה יותר נוח לו וקל לו ונהנה הרבה יותר, מרגיש שהוא מכבד אותי אוהב אותי וזה מונע ממנו להנות..... הוא מתבייש לדבר איתי על סקס, ואנחנו כבר שנה יחד. הוא לא מתרגש כשהוא נחשף בטלויזיה לארוטיקה. חשדי תחילה היה לגבי נטייתו המיניתו או חוסר המשיכה שלו אליי, הוא טוען כי אין זה כך וכי הוא נמשך אליי, ולבנות בכלל אני די מתוסכלת מזה, והוא מסרב בכל תוקף לגשת לייעוץ הן ע"י פסיכולוג והן ע"י סקסולוג. מה עליי לעשות? לא רוצה לוותר עליו אך זה נושא שנורא נורא חשוב לי

שלום אנונימית, אני יכולה להבין שהרעיון של טראומת ילדות יספק הקלה מסויימת בחיבוטי הנפש העכשוויים, אבל לדעתי זהו כיוון לא פורה. במקום זאת, אני מציעה להתעקש על התמודדות בוגרת עם שאלות המיניות שלכם כאן ועכשיו. הסבירי לבן-זוגך עד כמה הדבר חשוב לך, והציעי שתגשו לייעוץ יחדיו, מתוך הכרה שמדובר בקושי המשליך על שניכם. בהצלחה, אורנה

אך מה לגבי העובדה שהוא טוען שכשזה סטוץ הרבה יותר נוח לו וקל לו ונהנה יותר, מרגיש שהוא מכבד אותי אוהב אותי וזה מונע ממנו להנות..... הוא מתבייש לדבר איתי על סקס, ואנחנו כבר שנה יחד הייתי רוצה לפחות השערה בדבר החשיבה המעוותת, לדעתי, שלו.

אוף,אוף,אוף,אוף,אוף,אוף,אוף,אוף,אוף,אוף,אוף,אוף,אוף,אוף,אוף,אוף,אוף,אוף,אוף,אוף,אוף,אוף,אוף,

אורנה למה את לא עונה לי??? :-((((((((((((((((((

טלי, איך את רוצה שאורנה תתייחס למה שכתבת במשמרת של דרור? כתבי שוב או צרפי קישור, אם את רוצה שתענה.

שלום טלי, אכן, בדרך כלל אינני רואה הודעות הנכתבות במשמרות של עמיתי המכובדים והיקרים... אני רוצה להביע את הסכמתי עם הדברים שדרור כתב, אודות הקושי לחזור לטיפול מתוך התמקדות בטיפול, ולא בניסיונות מציאותיים-ממשיים לקיים רומן מציאותי-ממשי עם המטפל. אני מרגישה שלפחות כרגע, את הרבה יותר במקום המציאותי-ממשי, מאשר במקום הטיפולי הבודק כל מחשבה ופנטזיה המתעוררות בך ברמת החשיבה והדיבור בלבד. לאור זאת, נראה לי נכון לא לחזור לטיפול, אלא לנסות את כוחך בקשר טיפולי אחר ובמערכות יחסים מציאותיות-ממשיות בעולם שם בחוץ... בהצלחה בכל, אורנה

תודנה אורנה... קלעת בול... משום מה המילים שלך בצורה תמציתית אך קולעת נגעו ישר בלב העניין.. למרות הקושי, אני לא אחזור אליו לטיפול... אני חייבת להישאר חזקה.. ואני אהיה... תודה מותק. טלי.

שלום אנחנו זוג בני 30+ ולנו ילד בן 3. אנחנו מאוד מאוד רוצים לטוס לארה"ב לטיול למשך חודש אך נאמר לנו שעם הילד זה לא מתאים ויהיה מאוד מאוד קשה (גם לו וגם לנו), וכעת אנו מתלבטים האם כדאי לטוס במשך חודש ולהשאיר אותו בארץ עם מטפלת שהוא מכיר וגם קצת עם סבא וסבתא...? היינו רוצים לשמוע מהן ההשלכות של עזיבת הילד לזמן של שלושה שבועות/ חודש בגיל הזה...? הוא נמצא במהלך היום בגן. אם נטוס זה יהיה כל החודש של החגים...האם גם לזה ישנה משמעות...? נשמח אם תכוונו אותנו כי אנו אובדי עצות... תודה

שלום שקד, אכתוב לכם את דעתי האישית בנושא, ואתם כמובן מוזמנים להתייעץ גם באופן אישי. ילדים עומדים בהרבה התנסויות שהחיים מציבים בפניהם, ובמידה ואין ברירה הם יכולים לעמוד גם בפרידה ממושכת משני הוריהם. עם זאת, במקרה שתיארתם לא לגמרי ברור לי מדוע הכרחי להעמיד אותו בהתנסות מורכבת זו. אם אתם זקוקים לזמן פרטי משלכם - דרישה לגיטימית לעילא ולעילא! - אפשר בהחלט לנסוע לכמה ימים. אם, לעומת זאת, אתם חושקים במסע ממושך, נראה לי נכון להכיר במציאות חייכם כהורים ולנסוע כמשפחה. אגב, זה לא בהכרח לא מתאים וגם לא בהכרח קשה - זה יהיה מה שתעשו מזה. טיול נעים, אורנה

אני מודעת לכך שאיני תומכת תמיד באחרים כשהם צריכים,אם אני נמצאת במצב שאיני מסוגלת לכך,אך אף-על-פי-כן יש לי בקשה ממכם/ן שאולי תישמע קצת מצחיקה ו'ילדותית', אך כ"כ רע לי עכשיו ש'חיבוק וירטואלי' ואולי הידיעה שאיני לבד לגמרי תעזור לי מאוד כעת. איני מבקשת פתרון לבעייתי אלא רק 'תמיכה וירטואלית',ואני מקווה שלא יהיו משתתפים/ות שיעשו 'שימוש ציני' בדבריי,כי לא אוכל כעת להתמודד גם עם זה. אז זהו...'אמרתי' את דבריי ואני מקווה שכעת לא אראה 'פתטית' בעיניכם/ן.

משתנה יקרה מאוד קריאתך מרגשת ונכונה. מבטיחה לך שאינך לבד ...ומשתתפים סמוים רבים קוראים אותך .(כמוני למשל) ובהחלט מזדהים עם מצוקותייך ולבטייך שאינן פשוטות. מכאן. שולחת לך חבוק גדול.... ותפילה לבריאות שלמה עד כמה שניתן. מאחלת לך את כל הטוב שבעולם. אפרת

משתנה יקרה, אין שום דבר מצחיק, ילדותי, או פתטי בבקשת תמיכה. רבים מאיתנו עושים את זה כאן. אני יודעת מנסיוני, עד כמה העזרה כאן, יכולה לחמם את הלב. שולחת לך חיבוק והמון כוחות. יודעת עד כמה קשה המלחמה היומיומית שלך. אל תתייאשי. תזכרי תמיד שיש גם ימים אחרים. קלים יותר. מאחלת לך שיגיעו מהר. יעלה

משתנה יקרה. מילים יפות ומחבקות כתבו לך פה. אני מקווה שהן מחלישות את תחושת הבדידות. מבקשת להוסיף לך שיר, שיש לו מילים מחבקות משלו. כולנו זקוקים לחסד נורית גלרון לחן: אילן וירצברג מילים: נתן זך כולנו זקוקים לחסד, כולנו זקוקים למגע. לרכוש חום לא בכסף, לרכוש מתוך מגע. לתת בלי לרצות לקחת ולא מתוך הרגל. כמו שמש שזורחת, כמו צל אשר נופל. בואי ואראה לך מקום שבו עוד אפשר לנשום. כולנו רוצים לתת רק מעטים יודעים איך. צריך ללמוד כעת שהאושר לא מחייך, שמה שניתן אי פעם לא ילקח לעולם. שיש לכל זה טעם, גם כשהטעם תם... בואי ואראה לך מקום שבו עוד מאיר אור יום. כולנו רוצים לאהוב, כולנו רוצים לשמוח. כדי שיהיה לנו טוב, שיהיה לנו כח. כמו שמש שזורחת... חזקי ואמצי, אנחנו פה הדר

חיממתן מאוד את ליבי,נכנסתי רק עכשיו לבדוק ושמחתי לראות את מה שכתבתן לי, כי עד עכשיו פחדתי להיכנס ולבדוק,כי 'אמרתי לעצמי' שאם אף-אחד לא יתייחס להודעתי,זה סימן שאנ באמת פתטית,וכשקלטתי עד כמה אתן באמת איתי ומבינות אותי ומה עובר עליי,זה עזר לי מאוד - הידיעה שאיני לבד; כי האמת היא שממש 'ויתרתי' בזמן האחרון,במיוחד מאז שהפסקתי עם הטיפול התרופתי האחרון וקלטתי שגם טיפול זה לא הצליח,זה 'שבר' אותי לגמרי. אז שוב תודה ואשמח לשמוע אתכן עוד בהמשך,אם תרצו כמובן.

מצטרפת לקודמותיי שולחת לך רשת תמיכה.

משתנה חביבה.. מעריצה אותך על דרך פניותייך .ישירות פשוטות וכנות. דעי לך .לא כל אחד יודע לבקש עזרה...גם כשהוא נזקק לה ביותר. ואת עשית זאת נכון יפה ומרגש. תומכת בך תמיד גם מאחורי הקלעים... וכמובן מצטרפת לשאר המחבקות. קשובה לך תמיד ! נטע

1 i have to say sorry that i am raiting in inglish my keybord is only in inglish i am leveing in denmark:) my problem is not me it´s for my aunt she been seake for 2 month she have paine in her back she ben in the hospitall many time thay cheke everything AND they sayed that everything is just ok in that time she also have feeling that she can´t breatheand feeling strangulation AND the d"r say she have to go only to "pseheyater" AND they give her pells it´s called paksat they just think that she is depression AND antill she go to te d"r at list 1 month OR more please i realy need helpe thatk´s a lot